פס"ד בתובענה של אדם נגד אחיו להכיר בו כשותף שווה זכויות בשלוש חברות

מונחת לפני תביעה שהגיש התובע כנגד אחיו - הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") למתן פסק דין הצהרתי על פיו התובע והנתבע הינם שותפים בחלקים שווים בכלל הזכויות ו/או הנכסים מכל מין וסוג בחברות - הנתבעות 2-4;

כן עתר התובע למתן צווי מניעה האוסרים על הנתבע ו/או על צד ג' לעשות כל דיספוזיציה בנכסי החברות 2-4 וזאת עד לרישום בפועל של זכויות התובע בחברות 2-4 ברשם החברות ו/או עד לחלוקת הזכויות בפועל;

בנוסף, עתר התובע למתן צו ו/או כל סעד אחר שיידרש בנסיבות העניין להבטחת ביצוע של פסק הדין ולמניעת סיכולו.

הרקע העובדתי והדיוני:

1. כאמור, התובע והנתבע (להלן: "הנתבע") הינם אחים; הנתבעת 5 (להלן: "הנתבעת") הינה בת זוגו לשעבר של הנתבע ולעת הזו מתנהלים בין הנתבעים 1 ו-5 (להלן שניהם: "בני הזוג") הליכי גירושין בבית הדין הרבני בת"א.
2. הנתבע הינו איש עסקים ובעל מניות בנתבעות 2-4 (להלן ייקראו גם: "החברות 2-4"; "החברות") ביחד עם בעלי מניות אחרים. המדובר בחברות אשר עוסקות בפרויקטים בתחום הנדל"ן לרבות בפרויקטים של פינוי - בינוי.
3. כאמור, בין בני הזוג מתנהל הליך גירושין בבית הדין הרבני בת"א ובכלל כך הליכים לאיזון משאבים וחלוקת הרכוש שנצבר לבני הזוג בתקופת הנישואין. במסגרת הליכים אלו הוטלו עיקולים על זכויותיו של הנתבע בחברות 2-4.
4. בעקבות הליכים אלו, הגיש התובע את התובענה דנן ובמסגרת עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו התובע והנתבע הינם שותפים בזכויות בחברות 2-4, קרי התובע הינו זכאי למחצית מזכויותיו של הנתבע כבעל מניות בחברות 2-4.
5. בד בבד עם הגשת התביעה, הגיש התובע בקשה לצירוף הנתבעות 2-4 כבעל דין נדרש לבירור התביעה בהתאם לסעיף 6 (ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995.
6. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 22.10.2020 גובשו הסכמות בין הצדדים בעניינים הבאים: הוסכם כי פלוגתא היחידה המסורה להכרעת בית המשפט בתביעה זו היא השאלה האם התובע הינו שותף של הנתבע בחברות 2-4 בהתאם למכלול הראיות וההסכמים שצורפו לתיק. כן הוסכם כי אין בהכרעה בפלוגתא זו כדי לפגוע בהמשך ההליכים המתנהלים בין בני הזוג בבית הדין הרבני. בנוסף, הוסכם כי לצורך ההכרעה בפלוגתא זו, לא יהא צורך בצירוף החברות 2-4 להליך שכן ההכרעה היא במישור היחסים בין התובע לבין הנתבע בלבד.
7. יצוין, כי מטעמו של התובע הוגשו תצהירים של חלק מבעלי המניות בנתבעות 2-4: מר ק' מ', מר י' ט', מר ח' י' כ' ומר מ' ק' וכן תצהירו של התובע עצמו. ב"כ הנתבעת ויתר על חקירתו של מר ח' י' כ' אשר הגיש תצהיר דומה לזה של מר י' ט'. מטעם הנתבעת, הוגש תצהירה בלבד.
8. לשם השלמת התמונה יצוין כי הנתבע לא הגיש כתב הגנה ו/או תצהיר עדות ראשית מטעמו ואף לא זומן להיחקר בהליך.
9. לאחר חקירות בעלי הדין והעדים מטעמם וכן הגשת כלל הסיכומים - ניתן כעת פסק הדין.

טענות הצדדים:

10. לטענת התובע, יש להצהיר עליו כשותף של הנתבע בזכויותיו (כבעל מניות) בחברות 2-4, ואלו טעמיו;

• בשנת 2010 ובסמוך אליה, הציע התובע לנתבע להצטרף לעסקיו ולשתף עמו פעולה במיזמים שונים, תוך שסוכם בכתב בין התובע לבין הנתבע כי ישתפו פעולה ויהיו זכאים לחלוקת רווחים או לשיתוף בהפסדים, בחלקים שווים, במיזמים שונים, גם אם הם רשומים ע"ש הנתבע בלבד.
• לשם כך חתמו התובע והנתבע על הסכמים ביניהם בנוגע לחברות 2-4. בהתאם להסכמים אלו, התובע השקיע מזמנו וממרצו בפרויקטים שונים בתחום הבניה של חברות אלו, כמו גם העברת כספים לנתבע לצורך מימון חלק מהפרויקטים. כך למשל העביר התובע לנתבע ביום 19.3.2017 סך של 100,000 ₪; ביום 8.5.2017 סך של 20,000 ₪; ביום 14.6.2017 סך של 50,000 ₪; וביום 4.7.2017 סך נוסף של 40,000 ₪, ובסה"כ העביר התובע לנתבע עבור מימון חלק מהפרויקטים סך של 210,000 ₪.
• כן, התובע העביר סך של 400,000 ₪ לשותף הנוסף ובעל המניות בנתבעת 2 שהופנו לצורך השקעת הון עצמי בחברה טרם קבלת ליווי בנקאי.
• אי רישום השותפות לא גורע מעצם קיומה וזאת לעומת חברה שחייבת להיות רשומה בכדי שיהיה תוקף לקיומה. הסכם שותפות מסדיר ומגדיר את מערכת היחסים המשפטית והעסקית בין שני צדדים לפחות שיש להם מטרה עסקית משותפת.
• במקרה דנן, נערכו הסכמי שותפות אשר קובעים את תוכן השותפות. התובע סמך על הסכמי השותפות שערך עם הנתבע ועל סמך הסכמים אלו השקיע בחברות.
• הנתבעים לא סתרו את קיומם של ההסכמים שנחתמו בין התובע לנתבע. עדויות העדים מטעם התובע כי ידעו על השותפות בין התובע לנתבע ואף העידו על פעילותו של התובע בחברות 2-4 מחזקות את תוקפם של ההסכמים.
• מבלי לגרוע מהאמור, במקרה דנן הנתבע לא הגיש כתב הגנה ועל כן זכאי התובע ליטול פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע.

11. מנגד, לטענת הנתבעת אין המדובר כלל בשותפות וכי כל מטרת התביעה היא לגרוע מחלקה של הנתבעת במסגרת חלוקת הרכוש בינה לבין הנתבע המתנהלת בבית הדין הרבני, ואלו טענותיה:

• התובע מנסה לסייע לאחיו הנתבע במסגרת הליכי הגירושין שמתנהלים בינו לבין הנתבעת בבית הדין הרבני כשהוא מנסה לקבל פסק דין הצהרתי על מחצית מהרכוש המשותף בנתבעות 2-4, זכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים במאמץ משותף של הצדדים ובכך לגזול את חלקה של הנתבעת בחלוקת הרכוש בינה לבין הנתבע.
• על פי הפסיקה יש לרישום אצל רשם החברות תוקף ראייתי משום היותו "תעודה ציבורית" והרישום מהווה "רשומה מוסדית". סעיף 36 (א) לפקודת הראיות קובע כי רשומה מוסדית תהיה ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי (ר' גם סעיף 41 (א) לחוק החברות). משכך, בין אם הרישום אצל רשם החברות מהווה "תעודה ציבורית" או "רשומה מוסדית" או שילוב ביניהם, הרישום מהווה ראיה קבילה בעלת משקל ראייתי לעומת הסכמי השותפות שצורפו לכתב התביעה שאין בהם כדי להוכיח דבר.
• יצוין, כי מדובר בחברות השוות מיליוני ₪: הנתבעת 2 הוקמה בשנת 2014 לצורך ביצוע פרויקטים של פינוי בינוי, ובכלל כך בבניין בן 3 קומות הכולל 11 דירות שבמקומו נבנה בניין חדש בן 9 קומות הכולל 58 יחידות דיור כאשר 50% ממניות החברה רשומות על שם הנתבע. שווי החברה לאחר סיום הפרויקט מוערך בעשרות מיליוני שקלים; הנתבעת 3 הוקמה בשנת 2010 ובבעלותה נכס ב- שנרכש בתמורה ל – 4,500,000 ₪ כאשר 25% ממניות החברה רשומות ע"ש הנתבע. לאור העלייה העצומה של מחירי הנדל"ן ב-, שווי הנכס כיום הינו לפחות פי 3 משוויו המקורי; הנתבעת 4 הוקמה בשנת 2011 ועוסקת בהשקעה בנכס מניב לשעבר "א' מ' כאשר 25% ממניות החברה רשומות ע"ש הנתבע. לאור עליית מחירי הנדל"ן, שווי הנכס כיום הינו פי 3 משוויו המקורי. בנסיבות אלו, טענת התובע כי השקיע סכום זניח בסך של 210,000 ₪ בלבד (אשר לא הוכח כי שולם לטובת החברות) ואף זאת בשנת 2017, שנים רבות לאחר הקמת החברות, מלמדת על מופרכות גרסתו של התובע שכן ברי כי לא ניתן לדרוש שותפות בגין סכום זניח כאמור בחברות השוות מיליוני ₪.
• הנטל להוכיח כי מדובר בשותפות מוטל על כתפי התובע. התובע לא עמד בנטל ההוכחה ואף נמנע מלהציג ראיות והוכחות לטענותיו תוך שהוא מסתיר מבית המשפט את גרסת העד המרכזי – אחיו הנתבע שלא טרח להגיש כתב הגנה ואף לא הוזמן למתן עדות. נראה כי הנתבע לא זומן לעדות מחשש כבד כי עדותו עלולה לסבכו בהגשת תצהירים כוזבים לרשויות המדינה, לבנקים, לחברות הביטוח וחשיפה לתביעות מצד גופים שהתקשרו עמו לרבות הבנק המלווה, חברות ביטוח וכו' שעלולים לתובע אותו על הצגת מצג שווא והסתרת פרטים מהותיים בהתקשרות עמם.
• כן, התובע לא זימן את רואה החשבון ועורכי הדין של החברות וכל טענותיו התמקדו בשלושה הסכמים פיקטיביים שנערכו למראית עין בלבד. כן התובע לא הציג כל חשבוניות ו/או כל ראיה בכתב ו/או תיעוד כלשהו בנוגע להשקעות שביצע בחברה, מלבד תדפיסי בנק על העברת סכומים זניחים לחשבון של אחיו בשנת 2017 בלבד סמוך לפתיחת הליכי הגירושין. כן נקבע בהסכמים כי יש למנות רו"ח ולהוציא חשבונית מס כדין עבור כל השקעה והשקעה, בעוד שבפועל לא הוצגה לביהמ"ש כל חשבונית מס שכזו.
• השותפות כלל לא נרשמה כדין והתובע לא רשום באף מסמך רשמי הנוגע לשותפות ולחברות לרבות בהסכמי התקשרות מול בעלי הקרקע, בנקים, חברות ביטוח, קבלנים, משקיעים, רוכשי דירות, רשויות המס, רשם החברות וכו'. הוכח שרק הנתבע ובעל המניות הנוסף בנתבעת 2 חתמו על ערבות אישית ועל כל המסמכים שקשורים לפרויקט.
• כן לא הוכחה גמירות דעתם של הצדדים להתקשר בהסכם השותפות. התובע ואחיו כלל לא פעלו על פי ההסכמים כל שכן משנקבע בהסכמים כי בכל סכסוך או מחלוקת בין התובע ואחיו הנתבע יכריע כבורר עו"ד אב' א' (עו"ד המייצג את הנתבע בהליך הגירושין). על כן, אם היה מדובר בהסכם אמיתי ולא פיקטיבי היה על התובע לפנות לעו"ד אורנים בהתאם לסעיף הבוררות בהסכם במקום להגיש תביעה זו כנגד אחיו.
• בשום מקום בשלושת ההסכמים לא נקבע כי לתובע יש זכות לרשום את מחצית המניות על שמו. להיפך, נקבעו מנגנונים שונים לחלוטין. נקבע כי צד א', קרי הנתבע ימשיך ויחזיק בחלקו בחברה על שמו וכי רק בתמורה להשקעת כספים ביחד עם יתר בעלי המניות יהיה זכאי צד ב', קרי התובע לקבל 50% מרווחי/ הפסדי צד א' על פי חלקו בפרויקט. לכן הגשת תביעה זו הינה הוכחה כי מדובר בהסכמים פיקטיביים שכן הוכח שהתובע לא השקיע כספים יחד עם יתר בעלי המניות, כשהצדדים לא הציגו כלפי אף צד שלישי את ההסכמים הנ"ל.
• כן, הסכום בסך של 400,000 ₪ שהתובע טוען שהעביר לשותף של אחיו בנתבעת 2 הועבר כהלוואה בלבד, ויש בכך הוכחה לכך שלא מדובר בשותף בחברה, שכן שותף משקיע בעסק ולא מלווה לשותף אחר.
• בנוסף, בין בני הזוג התנהלו הליכים משפטיים קודמים בבית המשפט לענייני משפחה בשנת 2012 כאשר במסגרת התביעה הרכושית בתמ"ש 24458-09-12 הצהיר הנתבע כי הוא לא מסתיר דבר מהנתבעת ואף הסכים למינוי רואה חשבון להערכת שווי המניות. בכתב ההגנה הצהיר הנתבע כי על שמו 25% ממניות הנתבעת 3 ו-50% ממניות הנתבעת 4 (שכן הנתבעת 2 טרם נוסדה) מבלי להזכיר כלל את התובע. כן, התובע מטעמו לא הגיש כל בקשה לסעד זמני ו/או התנגד לסעדים הזמניים שהוטלו בשנת 2012 על מניות הנתבע בנתבעות 2-4, ויש בכך כדי להעיד כי התובע אינו סבור באמת כי יש לו זכויות בחברות.

דיון והכרעה:

12. במקרה דנן, לאחר שעיינתי ובחנתי את מכלול הטענות והראיות וכן שמעתי את עדויות הצדדים והעדים מטעמם, נחה דעתי כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי הינו בעלים של מחצית מזכויותיו של הנתבע בחברות 2-4, ואפרט נימוקיי לכך:

אי רישום התובע כבעל מניות בחברות 2-4:

13. במקרה דנן, אין חולק כי התובע אינו רשום כבעל מניות בחברות 2-4 ואף אינו משמש כבעל תפקיד בחברות אלו. בה"פ 55724-04-13 איפרגן נ' ברנס (21.12.2014) נפסק ע"י בית המשפט כדלקמן:

"ככלל "מרשם בעלי המניות יהיה ראיה לכאורה לנכונות הרשום בו" (סעיף 133 (א) לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן: "חוק החברות"). עוד קובע חוק החברות כי "בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות, או מי שאוחז בשטר מניה" (סעיף 176 לחוק החברות). בעניין רישום פעולות מסוימות ברשם החברות נקבע זה מכבר כי "הן פעולות דקלרטיביות ולא קונסטיטוטיביות"... עם זאת, נקבע כי הרישום ברשם החברות הוא בגדר "ראיה קבילה בעלת משקל" ...משקלם המצטבר של כל אלה מביא אכן לכלל המסקנה כי המבקש מבית המשפט ליתן סעד הצהרתי העומד בניגוד לרישום ברשם החברות "מחויב בנטל הוכחה מוגבר" ... העולה מכל האמור לעיל הוא כי על המבקש מוטל נטל הוכחה נכבד ביותר, כאשר עליו לשכנע את בית המשפט כי הרישום ברשם החברות אינו משקף את המציאות".

14. כידוע, חרף מעמדו הדקלרטיבי של רשם החברות, אזי בפועל קיימת משמעות לרישום זה בפרט בכל הנוגע להסתמכותם של צדדים שלישיים עליו. יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט בת.א. (ת"א) 10603-08-21 עירן בנעזרי נ' קיואן פרויקיטים בע"מ (16.11.2021) כדלקמן:

"בפרט נכונים הדברים, שעה שאין מחלוקת כי גם בהינתן מעמדו הדקלרטיבי בלבד של רשם החברות; אזי בחיי המעשה, בוודאי שעשויה להיות משמעות גם לרישום זה, ובפרט – להסתמכותם של גורמים שלישיים עליו, כך שבמקרה של מרשם שגוי, עשוי הדבר להוות מכשול בפניהם. זאת, הן מנקודת מבטו של התובע (ובכל הנוגע להשלכות היותו בעל מניות בחברה מפרת חוק); הן מנקודת מבט של צדדים שלישיים המבקשים להסתמך על נכונותו של המרשם. במקרה כאמור, אף מצופה מבעל ממניות או נושא משרה – שהרישום לגביו אינו משקף את מצב הדברים בפועל נאמנה, לפעול על מנת לתקן את הרישום, וכפי שעשה התובע במקרה דנא".

15. במקרה דנן, עיון בתדפיסי מידע מרשם החברות (נספח א' לכתב התביעה) מלמד בבירור כי התובע אינו רשום כבעל מניות בחברות וכי בעלי המניות הרשומים בנתבעת 2 הם: הנתבע ומר י' מ' בלבד; בעלי המניות הרשומים בנתבעת 3 הם: מר ק' מ', הנתבע, מר ר' י' א' ו- כ' ס' בע"מ בלבד; ובעלי המניות הרשומים בנתבעת 4 הם: מר ק' מ', הנתבע, מר י' ט' –ט' ס' ל' ור' א' י' בלבד.
16. כן, עולה כי עסקינן בחברות קטנות של שניים שלושה שותפים כאשר כל השותפים בכל אחת מהחברות רשומים בפועל כבעלי מניות בה; בנוסף, שם כל אחת מהחברות מורכב מראשי תיבות של מייסדי החברה ובעלי והמניות בה ללא אזכור שמו של התובע. בנוסף, התובע לא פעל לשינוי המרשם כבעל מניות לאורך השנים ממועד הקמת החברות ואף לא הסביר מדוע נמנע מלעשות כן. ברי כי מכלול אינדיקציות אלו מחזקות את גרסת הנתבעת לפיה אין לתובע כל זכויות בחברות אלו.
17. בנוסף, התובע משתית את תביעתו להירשם כבעלים במחצית המניות של הנתבע על דיני השותפות כאשר ספק אם ניתן להידרש אליהם עת עסקינן בחברה בע"מ אשר בעניינה חל חוק החברות, תשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות"). חוק החברות הינו החוק הספציפי הנוהג בכגון דא אשר קובע את זכויות בעל המניות בחברה, אופן העברת המניות בחברה, היחסים בין החברה לבעל המניות וכו'. למותר לציין כי התובע לא הציג כל מסמך רלבנטי ובכלל כך תקנון החברה ו/או פרוטוקולים של החברה ו/או כל מסמך אחר אשר מבסס את זכותו להירשם כבעל מניות בחברות ו/או כבעל תפקיד כל שהוא בחברה, וזאת בניגוד לסעדים להם עתר בתביעתו (סעיף 21 ב' וג' לכתב התביעה).
18. אשר על כן, דין עתירת התובע לפיה קיימות לו זכויות כלשהן בחברות 2-4 בהתאם לחוק החברות – להידחות מכל וכל.

אי קיומם של יחסי שותפות בהתאם למבחנים הקבועים בדין ובפסיקה:

19. גם בהיבט של יחסי שותפות בין התובע לנתבע וחרף ההסכמים שצורפו, שוכנעתי כי התובע לא הצליח להרים את הנטל להוכיח יחסי שותפות אמיתיים וממשיים בהתאם להוראות הדין והפסיקה הנוהגת, כמפורט להלן.  

קשרי שותפות – מתווה נורמטיבי:  

36. המושג "קשרי שותפות" מוגדר בסעיף 1 לפקודת השותפויות [נוסח משולב], תשל"ה – 1975 (להלן: "פקודת השותפויות") כך: "הקשרים שבין בני אדם המנהלים יחד עסק לשם הפקת רווחים...". על פי הגדרה זו, יש צורך בקיומם של שלושה תנאים לשם יצירת וקיומם של קשרי שותפות: קשר בין בני אדם; ניהול עסק על-ידם ביחד; הפקת רווחים כמטרה לניהול המשותף של העסק.

20. יצוין, כי הפקודה איננה קובעת שהסכם בכתב מהווה תנאי לקיומה של שותפות ובכל מקרה על בית המשפט לבחון האם הצדדים ראו את עצמם כשותפים, אם לא והאם בנסיבות שנוצרו האדם הסביר יכול ללמוד שכוונת הצדדים היתה ליצור יחסי שותפות ביניהם. כוונת הצדדים יכול שתילמד מזכותם של הצדדים לנהל את העסק ולחייב אחד את השני, מהשתתפותם השווה ברווחי העסק, האופן שבו הוצגו לציבור וכיוצא בזה, כל מקרה לפי נסיבותיו (ר' ע"א 262/86 וולטר רוט ואחרים נ' DEAK AND CO., מה(2), 353; ע"א 727/88 שוורץ נ' רנן, פ"ד מו (5), 851).

21. אשר לרישום השותפות מורה אותנו סעיף 4 לפקודת השותפויות כך: "שותפות שנתכוננה לשם ניהול עסק, חייבת ברישום לפי הוראות פקודה זו תוך חודש מן היום שנתכוננה; להוציא שותפות בין חקלאים לשם מיזם משותף בקשר עם עיבוד אדמה". עם זאת, בסעיף 6 לפקודת השותפויות נקבע כי במקרים בהם השותפות לא נרשמה, אין בכך בכדי לקבוע בהכרח שלא קיימת שותפות וכלשון הסעיף: "שותפות החייבת ברישום ולא נרשמה כדין, דינו של כל שותף – קנס 15 לירות לכל יום שבו נמשכת העבירה; אולם אי –רישומה של שותפות לא ישפיע בשיקול אם השותפות קיימת ואם לאו".
22. השאלה האם בין בעלי דין נקשר הסכם המגיע לכלל קשר של שותפות היא שאלה מעורבת של עובדה וחוק. השאלה מתי הממצאים העובדתיים המצטברים מצביעים על קיומה של שותפות, היא שאלה משפטית, אך קביעת התשתית העובדתית העולה מעל פני הראיות באשר לקיומה של שותפות שאלה של עובדה היא (ר' ע"א 609/78 משה קן תור נ' אמנון גלבוע, פ"ד לד(1), 239).
23. הוראת סעיף 2 לפקודת השותפויות שכותרתו "צורות שיתוף שאינן קשרי שותפות" היא הוראה מנחה, על דרך השלילה ועל דרך החיוב, באלו נסיבות ניתן להסיק קיומה של שותפות ואימתי היחסים שבין הצדדים על כל מורכבותם אינם מגיעים לכלל שותפות (ע"א 654/88 בן אליהו נ' דגן (פורסם במאגרים); ע"א 167/89 תנעמי נ' חמסי (7.4.1992)), וזו לשונה:

"(1) שיתוף מכל צורה או הגדר בנכס או בכל זכות בו – אין בכך בלבד כדי ליצור קשרי שותפות בין בעלי הנכס או הזכות, ואפילו הם נוטלים חלק ברווחים המגיעים מן השימוש בהם;

(2) נטילת חלק בהכנסה ברוטו מנכס, היא בלבד אינה יוצרת קשרי שותפות, בין שנוטלי החלק יש להם בנכס זכות או טובת הנאה משותפות ובין שאין להם;

(3) הנפרע חוב או סכום קצוב אחר, בין בשיעורין ובין בצורה אחרת, מתוך רווחיו הנצמחים של עסק, איננו נעשה בשל כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;

(4) חוזה, שעל פיו עובדו או שלוחו של בעל עסק יקבל את גמולו בחלק מרווחיו של העסק, אין בו בלבד כדי לעשות את העובד או את השלוח שותף בעסק או חב כשותף בו;

(5) בן זוגו או ילדו של שותף שנפטר או התלוי בנפטר, המקבל בדרך של אנונה חלק מרווחי העסק שהנפטר היה שותף בו, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;

(6) המלווה כסף למי שעושה עסק או עומד לעשות עסק, ועל פי החוזה שביניהם יקבל המלווה ריבית בשיעור משתנה לפי רווחי העסק, או יקבל חלק ברווחים – אין המלווה נעשה משום כך בלבד שותף בעסק או חב כשותף בו;

(7) המקבל, בדרך של אנונה או בדרך אחרת, חלק ברווחי עסק כתמורה בעד מכירת המוניטין של העסק, אינו נעשה משום כך בלבד לשותף בעסק או חב כשותף בו;

(8) חוץ מן האמור לעיל בסעיף זה, תהא קבלת חלק ברווחי עסק, או כל תשלום התלוי ברווחי עסק או המשתנה לפיהם, ראיה לכאורה שהמקבל הוא שותף בעסק, אלא שניתן לסתור ראיה זו בשים לב לכל נסיבות העסקה שבין הצדדים".

24. בנוסף לאינדיקציות הנ"ל, נקבעו בפסיקה מספר סימני היכר אשר יכולים ללמד על קיומה של שותפות ובהם: כוונת הצדדים להיות שותפים, הצגתם כלפי הציבור כשותפים, השתתפות הצדדים ברווחים ובהפסדים, משכם של הקשרים העסקיים בין הצדדים, השתתפות בשימוש ובהחזקה בנכסי השותפות, השתתפות בניהול העסקים, זכות הדדית של הצדדים להטיל חובות הנובעים מהעסק האחד על השני, ועוד (ע"א 609/78 לעיל; ע"א 654/88 לעיל; ע"א 727/88 לעיל; ע"א 682/87 הפניקס נ' אקרמן, פ"ד מג(2) 825). כן נקבע, כי חלוקת רווחים נטו והשתתפות בהפסדים המסכנים את ההשקעה הן מסימני ההיכר של השותפות (ע"א 532/83 יהודה סיני השקעות בע"מ נ' ישראל ויהודית פישל, פ"ד מ (4) 319, בעמ' 324). עוד נקבע כי לצורך הכרעה בדבר קיום שותפות, המבחן החשוב הוא זה של חלוקת הפסדים (ע"א 682/87 לעיל).
25. אשר לנטל ההוכחה: נקבע בפסיקה כי הנטל להוכחת קיומם של יחסי שותפות מוטל על הטוען זאת, ובענייננו – על התובע (ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2711/06 סדלינסקי נ' מלינגר (פורסם במאגרים, 3.4.11); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2154-07 אופקים סוכנות לביטוח בע"מ נ' תשובה (פורסם במאגרים, 21.8.11); ת"א (ת"א) 29617-04-10 אברהימי נ' גלזר (פורסם במאגרים, 23.1.14)).
26. בנוסף, יש לציין כי על כל הסכם שותפות חלה מערכת דינים כפולה: כחוזה שותפות, חלים עליו הדינים המיוחדים הקבועים בפקודת השותפויות. בנוסף, יש להחיל את דין החוזים הכללי (ז' יהודאי, דיני שותפות בישראל, הוצ' תמר, תשמ"ט, בעמ' 32). כמו בכל חוזה, כך גם בחוזה שותפות, מצויה דרישה יסודית כי תהיה לצדדים גמירות-דעת להתקשר בהסכם. הכוונה אינה לרצון מופשט להיקשר בהסכם כלשהו (ג' שלו, דיני חוזים, מהדורה 2, תשנ"ה, בעמ' 86). זאת ועוד, את גמירות הדעת יש לבחון דרך עיניו של מתקשר סביר במעמדם של המתקשרים (ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן ואח', פ"ד נ (5)).

מן הכלל אל הפרט, לענייננו:

27. יישום הכללים הנ"ל לענייננו, מלמד כי לא עלה בידי התובע להרים את הנטל הרובץ לפתחו להוכחת קיומה של שותפות עם הנתבע בזכויותיו בחברות 2-4, ואפרט;
28. ראשית, אציין כי בגרסת התובע נפלו תמיהות ותהיות רבות וכן סתירות בנוגע למועד ולאופן יצירת השותפות הנטענת שיש בהן כדי לפגום במהימנות התובע. כך, בתחילה, טען התובע כי הוא פנה בשנת 2010 לאחיו הנתבע והציע לו להצטרף "לעסקיו" ולשתף עמו פעולה במיזמים שונים (סעיף 4 לכתב התביעה; סעיף 5 לתצהיר התובע), אולם לאחר מכן שינה את גרסתו וטען שהכל נעשה יחד וכי הוא ואחיו הנתבע "יוזמים ביחד". כך מתוך עדותו:

"ש:                        אני רואה שרק בשנת 2010 אתה טוען שהצעת לאחיך ג' לשתף פעולה במיזמים עסקיים.

ת:                          נכון.

ש:                          האם הכוונה שהוא יצטרף אליך או הכוונה שאתה תצטרף אליו?

ת:                          שהוא יצטרף אלי, ביחד, שיתוף פעולה. אחים זה דם. דם זה לא מים.

ש:                          אני יודע.

ת:                          אז זהו,

ש:                          בייחוד במשפחת ל'. בייחוד כשהולכים לדבר על זה.

ת:                          (לא ברור) ככה עקום, ישר.

ש:                          עכשיו,

..

ש:                          זאת אומרת שהיוזם זה אתה.

ת:                          יוזמים ביחד.

ש:                          אבל אמרת מקודם שהוא הצטרף אליך.

ת:                          אני והוא עושים הכל ביחד..." (עמ' 30, ש' 31- עמ' 31, ש' 11).

29. כן, בהמשך עדותו ולאחר שהוצגו בפניו תדפיסים מרשם החברות מהם עולה כי החברות הוקמו לפני שנחתמו הסכמי השותפות, הודה התובע כי הנתבע כבר הקים לבדו את החברות לפני שנחתמו ההסכמים ביניהם (עמ' 32 ש' 15 – עמ' 33 ש' 3).
30. יוצא אפוא כי טענת התובע כי הוא שפנה מלכתחילה לאחיו הנתבע והציע לו להצטרף אליו למיזמים העסקיים עוד לפני הקמת החברות ולא להיפך, עומדת בסתירה לכך שמי שנרשם בפועל כבעל מניות בחברות 2-4 אשר הוקמו לאחר מכן בשנים 2010, 2011 ו-2015, הוא הנתבע בלבד. כן, טענה זו עומדת בסתירה לכך ששם החברות 2-4 היה מורכב מראשי התיבות של בעלי המניות והמייסדים ובכלל כך הנתבע ללא אזכור שמו של התובע אשר לטענתו יזם את קיומה של השותפות בחברות 2-4 מלכתחילה.
31. שנית, במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מכך שלא קיים כל ביטוי חיצוני רשמי לקשרי השותפות בין התובע לנתבע למעט הסכמי השותפות הנטענים, שהינם מסמכים פנימיים בין התובע לנתבע. כן, בניגוד לסעיף 4 לפקודת השותפויות הקובע כי שותפות שהוקמה לשם ניהול עסק חייבת ברישום, לא נרשמה השותפות כמתחייב. אומנם סעיף 6 לפקודת השותפויות קובע כי אי רשומה של השותפות אינו מאיין את תוקפה, אולם בעצם אי מתן גושפנקא חוקית חיצונית לקיומה של השותפות כמתחייב בחוק ודווקא בשים לב לקיומם של ההסכמים הנטענים שלא היתה כל מניעה לרשמם, יש כדי לחזק את טענת הנתבעת כי לא מדובר בשותפות אמיתית בין התובע והנתבע. כן, לא ניתן כל הסבר מדוע ממועד הקמת החברות ולמעשה עד היום, לא נרשמה השותפות בין הצדדים.
32. בנוסף, מעדויות התובע והעדים מטעמו עלה באופן ברור כי התובע לא נרשם באף במסמך הנוגע לשותפות ולחברות לרבות הסכמי התקשרות מול בעלי הקרקע, בנקים, חברות ביטוח, קבלנים, משקיעים, רוכשי דירות, רשויות המס וכו'. כן, הוכח כי השותפות לא הוצגה כלפי גורמים רשמיים עמם החברות באו במגע כגון רשויות המס, עיריות, בנקים, נותני מימון וכו'.
33. כמו כן, התובע אישר בחקירתו כי למרות שהינו עצמאי ומחויב בהגשת הצהרות הון על כלל זכויותיו, אזי הוא לא דיווח במסגרת הצהרת הון שהגיש לרשויות המס על השותפות הנטענת, והתנהלות זו מחזקת את המסקנה כי לא המדובר בשותפות אמיתית כמתחייב על פי החוק. להלן עדות התובע בעניין זה:

"ש:                        בתור עצמאי יש לך, אני מניח, הצהרת הון. הגשת פעם הצהרת הון?

ת:                          ברור.

ש:                          ובהצהרת הון, האם הצהרת על החברות האלו? כן או לא?

ת:                          לא. לא.

ש:                          לא הצהרת?

ת:                          לא. כי אין עוד רווחים.

ש:                          רגע, אתה בהצהרת הון,

ת:                          כשיהיה רווחים אני מצהיר, לא כרגע.

ש:                          לא, בהצהרת הון אתה צריך להצהיר על ההון שלך.

ת:                          כל עוד יש רווחים. כרגע לא הצהרתי, כי אין רווחים.

ש:                          לא. זה לא דו"ח למס, אני מדבר על הצהרת הון.

ת:                          לא.

ש:                          לא הצהרת על החברות האלה.

ת:                          לא. כי אין רווחים כרגע.

ש:                          לא, אבל אני לא מדבר על רווחים, עוד פעם. בהצהרת הון, אם יש לך שעון מאוד יקר, או אם יש לך תכשיט, אתה, זה צריך גם להצהיר. אם יש לך הסכם שותפות, אתה גם על זה צריך להצהיר.

ת:                          אני לא הצהרתי כל עוד אין רווחים. כשיהיה רווחים אני יוציא חשבונית לגבי, ויקבל את החלק שלי מצ'ק לג', בחברה שלו, בשותפות שלנו. זה מה העיד כאן הרואה חשבון שלי.

ש:                          ולרשויות המס הצהרת על החברות האלה?

ת:                          לא קיבלתי עוד כסף, איך אני יכול להצהיר?" (עמ' 37, ש' 27 – עמ' 38, ש' 14).

34. כן, בהמשך העיד התובע כי למרות האמור בהסכם השותפות בינו לבין הנתבע על פיו עליהם להוציא חשבוניות מס בגין העברות כספים לחברה, השיב התובע כי בפועל לא הוציאו חשבוניות וכדבריו: "העברה בין אח לאח לא צריך להוציא חשבוניות. הכל בסדר" ובהמשך: "לא מוציאים חשבוניות" (עמ' 46 לפרוט' ש' 27- 31).
35. בנוסף, העד מר מר ק' מ' שהובא לעדות מטעם התובע, נשאל מדוע התובע לא רשום באופן מסודר כשותף, השיב: "זה לא אותי אתה צריך לשאול. אתה צריך לשאול את ג' וא'. אני לא יודע" (עמ' 18 ש' 6-8).
36. מכל האמור לעיל, עולה כי התובע אינו חתום על אף מסמך בקשר לחברות שנערך מול צדדים שלישיים. כמו כן, השותפות הנטענת לא הוצגה מול גורמים רשמיים, לא ברשם השותפויות, לא ברשות המיסים לא במסמכי החברה וכו' ואף לא מול גופים רשמיים עמם החברות באו במגע כגון עיריות, בנקים, גופים מממנים, חברות ביטוח וכו', ויש בכל האמור כדי לחזק את גרסת הנתבעת כי אין המדובר בשותפות אמיתית.
37. שלישית, עיון בהסכמי השותפות הנטענים שצירף התובע (ת/2, ת/3, ת/4) מלמד כי רב הנסתר בהם על הגלוי, ואסביר טעמיי לכך:
38. ראשית, מדובר בנוסח כמעט זהה של הסכמי שותפות בשינויים מינוריים בלבד, כאשר ההסכמים מנוסחים באופן כללי וכוללני מאד, ללא פירוט סכום ההשקעה הנדרש מכל משותף, מהו אחוז הרווח שיגרוף כל שותף בהתאם להשקעתו, ללא פירוט תאריכים ו/או יעדים לפעילות החברה וללא פירוט חלוקת רווחים ו/או הפסדים בין השותפים להסכם.
39. שנית, בשום מקום בהסכמים לא נקבע כי לתובע יש זכות לרשום את מחצית המניות על שמו, להיפך – בהסכמים נקבעו מנגנונים שונים לחלוטין. כך למשל, נקבע באופן מפורש כי צד א', קרי הנתבע ימשיך ויחזיק בחלקו בחברה על שמו וכן נקבע כי רק בתמורה להשקעת כספים ביחד עם יתר בעלי המניות יהיה זכאי צד ב', קרי התובע לקבל 50% מרווחי/הפסדי צד א' וזאת על פי חלקו בפרויקט. לנוכח האמור, אין לקבל עתירת התובע לרישום זכויותיו בחברות 2-4 וזאת בניגוד לאמור בהסכם.
40. שלישית, ניכר בהסכמים חוסר היגיון כלכלי הן בהיבט זה שלטענת התובע עצמו השקיע כספים בחברה וכן השקיע רבות מזמנו וממרצו, אולם בפועל על פי ההסכמים הוא אינו זכאי להחזיק כלל במניות החברה.
41. רביעית, לא נקבע מתי ואיך יבוצעו ההשקעות של התובע בחברות, אילו סכומים נדרשים מהתובע להשקעה, מהו אחוז הרווח שיש לכך אחד מהשותפים, ויש בכך כדי להעיד על העדר מסוימות שהינה מסימניה המובהקים של גמירות דעת להתקשר בהסכם.
42. חמישית, על פי ההסכמים עולה בבירור כי עיקר הסיכון מוטל על הנתבע בלבד שכן רק הנתבע נוטל הלוואות ו/או בעל התחייבויות מול צדדים שלישיים ואילו התובע שאינו נוטל כל סיכון ומשקיע את זמנו ומרצו ו/או משקיע כספים לא מוגדרים, יהיה זכאי לרווח של 50% מזכויותיו של הנתבע בחברות. באשר להפסדים, בשים לב לכך שאין כל ביטוי רשמי חיצוני לשותפות מעבר לשותפות בין הצדדים, אזי גם בהיבט הזה מירב הסיכון מוטל על הנתבע בלבד.
43. שישית, מעדות התובע עולה כי הצדדים כלל לא פעלו על פי הוראות ההסכמים שכן נקבע בהסכמים כי בכל סכסוך או מחלוקת בין התובע לנתבע נדרש להכריע כבורר עורך הדין א' א' (המייצג את הנתבע בבית הדין הרבני), אולם למרות זאת, התובע הגיש תביעה לבית המשפט חלף פנייה למנגנון הבוררות. כמו כן, בהסכמים נקבע באופן מפורש שיש למנות רואה חשבון ולהוציא חשבונות מס כדין עבור כל רכישה, דבר שלא נעשה בפועל.
44. למותר לציין כי התובע לא זימן לעדות את עורך הדין שערך את ההסכמים בין התובע לנתבע באופן שניתן יהיה לפזר את הערפל מעל ההסכמים הנטענים, ואף לא נתן כל הסבר לאי זימונו כנדרש, ואף התנהלות זו נזקפת לחובתו.
45. רביעית ועיקר, התובע לא הוכיח כי השקיע השקעות כספיות משמעותיות בשותפות וכן לא הוכיח כי נטל סיכון כלכלי בחברה כך שהוא יחוייב בגין הפסדים או בגין התחייבות לבנקים והלוואות שניטלו, וזאת לעומת הנתבע לגביו נטען כי השקיע כמה מיליוני ₪ בחברות. כאמור, נושא שיעור ההשקעות בשותפות מהווה אחת האינדיקציות המשמעותיות לבחינת קיומה של שותפות.
46. לטענת התובע, הוא השקיע בחברות 2-4 (אשר השותפות היא לכאורה חלק מהן) סך של 210,000 ₪ בלבד. יצוין, כי גם הנתבעת אישרה בחקירתה כי התובע העביר לנתבע סך של 210,000 ₪ אולם טענה כי אין המדובר בהשקעה אלא בהלוואה שניתנה (עמ' 60 ש' 14-18, עמ' 61 ש'  30-32). אכן, התובע לא הוכיח כי סכום זה ניתן כהשקעה בחברות וכן לא צירף כל חשבונית מס כמתחייב מהסכם השותפות, המעיד כי סכום זה אכן ניתן כהשקעה בשותפות ולא כהלוואה ואף לא הוכיח באיזו חברה מהנתבעות 2-4 הושקע סכום זה.
47. לא זו אף זו, הסך של 210,000 ₪ שהושקע לטענת התובע בחברות הושקע רק בשנת 2017, בסמוך לפרוץ הסכסוך בין בני הזוג, בעוד שההסכמים שהוצגו נחתמו בשנים 2010, 2011 ו – 2015, כך שגם המועד והעיתוי שבו הושקעו הכספים הינם תמוהים הן בהיבט זה שהועברו כספים לכאורה לנתבע לאחר פרוץ הסכסוך בין הצדדים והן בהיבט זה שלא סביר ששותף שהינו שותף שווה זכויות יתחיל להשקיע בחברות רק בחלוף מספר שנים ממועד הקמתן וכ- 7 שנים לאחר הקמת החברה הראשונה.
48. על מנת להמחיש את התמיהות והתהיות בעדותו של התובע בנוגע להשקעותיו בחברות, נביא להלן מתוך עדותו:

"ש:                        סך הכל העברת לג' 210 ₪ בלבד, אתה מאשר?

ת:                          מאשר.

ש:                          ורק ב-2017. לפי מה שהצהרת, רק החל מ-2017 העברת את הכספים.

ת:                          מאשר, כן.

ש:                          כלומר, עד 2017 לא העברת לג' כספים.

ת:                          העברתי לו כסף על ---, אמרתי לך.

ש:                          אבל אתה רשמת פה ש,

ת:                          העברתי את זה של ה---, ב-2010  העברתי כסף.

ש:                          ואיפה יש לנו אסמכתא על זה? למה לא הגשת את זה ל,

ת:                          לא, רואה חשבון" (עמ' 45, ש' 27-עמ' 46, ש' 2).  

ובהמשך:         

"ש:                        בסעיף 6 בהסכם כתוב, שכל צד זכאי ל-50% מרווחי צד א'. וגם יישא בהפסדים, הכל על פי דין וכנגד חשבונית מס. האם אתה מאשר את זה?

ת:                          מאשר את זה.

ש:                          כלומר, גם הסעיף הזה הוא לא בוצע. יש לך חשבוניות שיצאו?

ת:                          על שמי, לא. על שם החברה.

ש:                          לא. לא צירפת אפילו לא חשבונית אחת.

ת:                          לא. יש השקעה ספציפית בחברה שלי.

ש:                          עכשיו, כתוב בסעיף 7,

ת:                          השקעתי בכסף בחברה אני.

ש:                          הצדדים זה אתה וג'.

ת:                          נכון.

ש:                          תמנו רואה חשבון מוסכם. מיניתם רואה חשבון מוסכם?

ת:                          יש רואה חשבון משותף שלנו ביחד.

ש:                          שלך ושלו?

ת:                          כן.

ש:                          מי זה?

ת:                          י' מ'.

ש:                          איך?

ת:                          י' מ'.

ש:                          והרואה חשבון הזה, הוא היה אמור, לפי מה שכתוב פה, לנהל ספרים, ואת כל הכספים שהשקעת, למה לא הגשת לתביעה שום דבר? למה לא צירפת שום מסמך?

ת:                          הרואה חשבון יודע הכל, הרואה חשבון יודע הכל. איך?

ש:                          לפי מה שהגשת לבית המשפט,

ת:                          כן.

ש:                          אתה לא צירפת שום מסמך של כסף שהשקעת. לא במ' ג' א' ת' ולא ב-ג' מ'

ת:                          הרואה חשבון שלנו מטפל בכל הניירות מולי ומול ג'. איך

ש:                          אבל לתיק הזה בבית המשפט, לא הבאת שום ראיה.

ת:                          אח שלי, יש לי רואה חשבון, תפנה אליו" (עמ' 36, ש' 30- עמ' 37, ש' 24).

49. יצוין, כי טענת התובע כי השקיע סך נוסף של 450,000 ₪ או 400,000 ₪ בנוסף לסך של 210,000 ₪ - לא הוכחה. התובע לא צירף כל מסמך המעיד על השקעה בסכום זה. התובע טען בחצי פה כי בעבר השקיע סכומים נוספים ולדבריו צירף מסמך המאשר זאת והפנה לכתב התביעה, אולם לכתב התביעה צורף מסמך מושחר ואינו ברור ולאחר שעניין זה הובהר לתובע ואמר שיצרפו, בפועל לא צורף דבר. כן, כאשר נשאל התובע האם יש לו חשבוניות שהוצא בגין סכום זה, השיב כי כל החומר מצוי אצל רואה החשבון של הנתבע ולאחר מכן, השיב כי אין לו חשבונית כאמור. כך מתוך עדותו:

"ש:                        ... אני חוזר לסעיף 5 להסכם. כתוב שכל השקעה שתידרש מצד א', צד א' זה ג', תושקע על ידי הצדדים בחלקים שווים. האם אתה מאשר?

ת:                          מאשר.

ש:                          זה היה ב-2010. כלומר, הסעיף הזה גם מוכיח שמדובר בהסכם פיקטיבי, כי בפועל אתה לא השקעת שום דבר, כי בתצהיר אתה כתבת שרק ב-2017 התחלת להשקיע כספים.

ת:                          מי הביא את הכסף? אתה הבאת כסף או אני הבאתי את הכסף? השקעתי כסף בחברה.

ש:                          אבל כתבת לבית המשפט שרק ב-2017 התחלת להשקיע.

ת:                          אני השקעתי בחברה הזאתי כסף. יש לי ניירות, אצל הרואה חשבון שלי, הכל אצל ג'.

ש:                          אבל רק ב-2017.

ת:                          לא. ב-2010 השקעתי כסף.

ש:                          איפה ההוכחות לזה? למה לא הגשת לבית המשפט? כמה כסף השקעת ב-2010?

ת:                          לקחנו 450 אלף שקל השקענו ביחד אני וג'.

ש:                          בהסכם כתוב שכל סכום יצא נגדו חשבונית. האם יש לך חשבונית שיצאה על השם שלך ב-2010?

ת:                          יש הכל. בטח.

ש:                          על השם שלך?

ת:                          כן.

...

ש:                          תראה אותה, אני מבקש לבית המשפט להורות לו להביא את החשבונית הזאת.

ת:                          על שמו, לא על שמי (עמ' 35, ש' 14- עמ' 36, ש' 5).

50. מכאן, שהתובע לא הוכיח השקעה כספית כלשהי שביצע בחברות 2-4 ואף הסך של 210,000 ₪ אשר הועבר לנתבע בשנת 2017 לא הוכח כי הועבר לטובת החברות ואף הועבר בעיתוי תמוה ביותר עם פרוץ הסכסוך בין בני הזוג ובחלוף מספר שנים ממועד הקמת החברות. 
51. מנגד, במסגת הדיון שהתקיים ביום 5.5.2021 התברר כי כל אחד מבעלי המניות הרשומים בנתבעת 2 (קרי הנתבע ומר יקי מימון) השקיעו 6 מיליון ₪ בחברה באמצעות נטילת הלוואות והתובע לא הכחיש עניין זה:

"עו"ד גולדמן:                לא, 2015 זה חברת מ' ק', זה הפרויקט של הפינוי בינוי שלפי הדוח אפס, שהוא גם לא חתום. הדוח אפס שיש לי מ-2017 מדבר על סדר גודל של השקעות של 12 מיליון כשהנכס הזה אמור, העלויות 54 מיליון,

כב' הש' פינקלשטיין:     הבנתי. וכמה כל אחד השקיע?

עו"ד גולדמן:                 6 מיליון שקל כל אחד משני השותפים. לפי הדוח אפס.

כב' הש' פינקלשטיין:     וכמה האדון אמר שהוא השקיע?

עו"ד גולדמן:                 210 אלף.

עו"ד מרום:                   זה הכול בהלוואות, זה הלוואות שנלקחו מהבנק" (עמ' 66, ש' 1-8).

52. לאור דברים אלו, אין זה סביר כי שני בעלי המניות הרשומים בחברה השקיעו כל אחד מהם כ- 6 מיליון ₪ ובסה"כ 12,000 ₪ מיליון ₪ לפחות בחברה אחת (בנוסף ליתר ההשקעות בחברות האחרות) ואילו התובע אשר טוען שהשקיע רק 210,000 ₪ יהיה שותף שווה וייהנה מ 50% מהרווחים כאמור בהסכם השותפות בקשר לחברה זו. יש באמור כדי לחזק את גרסת הנתבעת כי לא מדובר בשותפות ממשית וכי אין בהסכמים שצורפו כדי לגרוע מזכויות הנתבעת בחלקו של הנתבע בחברות 2-4.
53. כן, עלה בבירור כי התובע אינו חתום כערב להלוואות שנטלו השותפים האחרים בחברה, לא נטל על עצמו כל סיכונים בגין ההשקעה העיקרית בחברה, אינו חשוף לתביעות מצד בנקים ונושים אחרים ואף אינו רשום על אף מסמך מחייב של החברה כלפי צדדים שלישיים וזאת בניגוד ליתר השותפים אשר רשומים כבעלי המניות בחברה והשקיעו סכומים של כמה מיליוני ₪ בחברות אלו.
54. תימוכין לעניין זה ניתן למצוא בעדות של מר יקי מימון שהינו שותף בנתבעת 2, שאומנם העיד לטובת התובע כי התובע שותף בחברה, אולם אישר בעדותו כי התובע לא חתם על מסמכים הנוגעים לחברה והוא לא חלק מהחברה הרשומה. כן אישר בעדותו כי ההון העצמי שנדרש מכל אחד מהשותפים בפרויקט גבוה מ – 210,000 ₪ (עמ' 15 ש' 6-15).
55. גם מעדותו של העד ק' מ' שהינו שותף בנתבעת 3, עלה כי התובע לא התחייב בהתחייבויות כספיות כלפי בנקים וכלפי צדדים רשמיים ושמו כלל אינו מופיע בשום מסמך רשמי של החברה וכדבריו:

"ש:                  אתה טוען, בתצהיר שלך, שא' היה מעורב בכל מה שקשור לחברות. האם יש לך איזשהו מסמך בכתב, האם הוא חתום על ההסכם מול הבנקים, מול השוכרים, מול השמאי, מול רשות המיסים? כן או לא.

ת:                    אני חוזר שנית, אני חוזר שנית, כנראה לא הקשבת לתשובה שלי, אדוני. אמרתי שהיה שיפוצים והיה כל עזרה שהיה צריך, א' תמיד היה איתנו. מה ששייך לניירת, א' אף פעם לא היה. ג' היה קורא לא', כשהיה צריך, בזמן שיפוצים עזרה, וכשג' היה בחוץ לארץ עם, עם גרושתו כרגע, אז תמיד א' היה תמיד הייתי מתקשר, וא' תמיד היה לצידי, עוזר לי בכל דבר בשיפוצים ובניהול. מה ששייך למסמכים, אני וג' היינו בלבד מעורבים. א' לא היה לו שום קשר, שנייר שחתמנו בבנק וכאלה דברים" (עמ' 20, ש' 7-17).

56. גם העד מר י' ט' שהעיד מטעם התובע, העיד כי הוא הפך שותף בנתבעת 4 בשנת 2016 וכי בעלי זכויות החתימה בחברה באותה העת היו הנתבע ומר ק' מ'. לדבריו הוא השקיע כחצי מיליון ₪ בתמורה לרכישת בעלות 25% ממניות החברה ונרשם כבעל מניות בהתאם. כן, לטענתו לאחר מכן הוא השקיע כספים נוספים לצורך שיפוץ א' מ' לשעבר (עמ' 8, ש' 3- 12).
57. הנה כי כן, כפי שניתן לראות, יתר השותפים בחברות השקיעו סכומים הגבוהים לאין שיעור מסכום השקעתו של התובע אשר גם היא לא הוכחה.
58. סיכומם של דברים, משהתובע לא הוכיח כי ביצע השקעות כספיות ממשיות ומשמעותיות בחברות 2-4 למעט סך של 210,000 ₪ בשנת 2017 שכלל לא הוכח כי הושקע לטובת החברות ומשאין בסכום זה כדי לשקף השקעה אמיתית ביחס להשקעות יתר השותפים בחברות כמפורט לעיל ומשהוכח כי התובע לא נטל על עצמו כל סיכון שהוא בחברה, אזי מצאתי כי יש בכל האמור כדי לבסס את גרסת הנתבעת כי אין עסקינן בשותפות אמיתית בין התובע לנתבע.
59. חמישית, יש לתמוה על כך שהתובע אשר טוען ליחסי שותפות עם הנתבע ואשר טוען כי מעורב בכל עסקי הנתבע בחברות 2-4 ולוקח חלק פעיל בהן, לא זימן לעדות את השותף העיקרי- אחיו הנתבע ותחת זאת העדיף להגיש תצהירים מטעם שותפיו ומכריו של הנתבע שהינם בבחינת "עדות שמועה" אשר העידו כי הנתבע אמר להם שהתובע הוא שותפו. עניין זה תמוה עוד יותר לנוכח העובדה כי התובע לא טען לסכסוך כלשהו עם הנתבע ו/או למחלוקת כלשהי עם הנתבע ולא נתן כל הסבר מדוע הוא נמנע מלהביא תצהיר מטעם העד המרכזי מטעמו.
60. כלל ידוע במשפטינו הוא כי הימנעות מהבאת ראיה בעלת משמעות ראייתית, פועלת לחובתו של הנמנע, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך, שאילו הובאה אותה הראיה, הראיה היתה פועלת כנגדו וזאת ללא מתן הסבר סביר לאי הבאת אותה ראיה (ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595 (1990)).
61. משמדובר בעדות מהותית ומשמעותית לצורך הוכחת השותפות ומאחר שעדותו של השותף השני והבלעדי המקים את אותה שותפות לא נשמעה, אזי יש בכך כדי לחזק את גרסת הנתבעת כי עדות זו לא היתה מועילה לתובע ו/או כי יש בעדות זו כדי לפגוע במצגיו של הנתבע מול גורמים שלישיים. מסקנה זו מתחדדת ביתר שאת עת מדובר בשותפות לא רשומה שאף לא הוצגה כלל כלפי צדדים שלישיים שעמם מנהלות החברות יחסים עסקיים כגון בנקים, חברות ביטוח, רשויות המס וכו' וכי בעצם מתן עדות שונה מזו שהוצגה בפניהם מסתכן הנתבע במתן הצהרה כוזבת כטענת הנתבעת.
62. שישית, לא ניתן להתעלם מכך כי תביעה זו הוגשה בעקבות הליך הגירושין המתנהל בבית הדין הרבני בין בני הזוג ואלמלא הליך זה תביעה זו לא היתה באה לעולם. התובע לא הסתיר זאת וטען בפירוש בכתב תביעתו כי "בין הנתבע 1 והנתבעת 5 נתגלעו חילוקי דעות בקשר לחלוקת רכוש לפיהן נותנת עיניה הנתבעת ותובעת חלק התובע המהווה מחצית מרכוש הנתבע באיזון המשאבים" (ס' 3 לכתב התביעה) מכאן, שהטענה לשותפות עלתה רק לאחר שהחל הליך משפטי בבית הדין הרבני בנוגע לרכוש הצדדים ולא קודם לכן.
63. כמו כן, אי הגשת כתב הגנה מטעם הנתבע וכן אי הבאת הנתבע לעדות כשהוא למעשה הצד השני לשותפות הנטענת, אך מחזקת את גרסת הנתבעת כי מדובר בתביעה "עקיפה" שנועדה לגרוע מחלקה של הנתבעת מהרכוש המשותף שנצבר לבני הזוג בתקופת הנישואין ובכלל כך בזכויות בחברות 2-4 ובפרט כשבענייננו אין המדובר בשותפות רשומה ולמעשה אין כל ביטוי חיצוני לשותפות זו למעט ההסכמים הנטענים בין התובע והנתבע במישור היחסים הפנימיים ביניהם בלבד.
64. שביעית, גם התנהלות התובע לאורך השנים ובפרט במסגרת ההליכים המשפטיים שהתנהלו בעבר ומתנהלים גם כיום בין בני הזוג בקשר למניות הנתבע בחברות מלמדת על אדישות תמוהה להבטחת זכויותיו הנטענות. התובע נמנע מביצוע כל פעולה שיש בה כדי להגן על זכויותיו הנטענות הן במסגרת ההליכים הקודמים בשנת 2012 עת נמנע מלעתור לבית המשפט לאחר שהנתבעת הגישה תביעה רכושית כנגד הנתבע ובה עתרה למתן צווי עיקול על מניות הנתבע בחברות הנטענות והן במסגרת ההליכים המתנהלים כיום בלשכת ההוצל"פ כנגד הנתבע.
65. בהקשר להימנעות התובע מלנקוט בהליך משפטי על מנת להגן על זכויותיו הנטענות בחברות במסגרת התביעה שהגישה הנתבעת בשנת 2012 כנגד הנתבע, השיב התובע בצורה מתחמקת ובלתי סבירה כדלקמן:

"ש:                        אז רגע. אם בשנת 2012 הגברת א', שהיא לא רק הגישה תביעות לאיזון משאבים בבית משפט לענייני משפחה, אלא גם עיקולים.

ת:                          לא הייתי מעורה בזה.

ש:                          הוגשו עיקולים, צווי עיקול,

ת:                          הם לא עדכנו אותי. הם לא עדכנו אותי.

ש:                          צירפתי אותם לתצהיר שלה.

ת:                          הם לא עדכנו אותי בזה.

ש:                          אתה רוצה לומר לי,

ת:                          לא הייתי מעודכן בזה.

ש:                          שלא ידעת.

ת:                          לא. תשאל אותה, היא תובעת.

ש:                          כנראה שלא היה צריך לעדכן אותך, כי אתה לא היית, אם אבל היית שותף באמת, אני מניח שהיה צריך לעדכן את השותפים.

ת:                          אדון גולדמן היקר, גזל פה לא יהיה לאף אחד. אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה, יש חוקים.

ש:                          אתה לא ידעת בכלל שג' עזב את הבית. אתה לא ידעת שיש נגדו הליכים בבית משפט?

ת:                          כל בני זוג רב וחוזר. מאיפה אני יודע שהם יתגרשו?

ש:                          אני שואל, ידעת או לא ידעת.

ת:                          אני לא זוכר. תמיד הם רבים.

ש:                          אם תגיד שלא ידעת, גם זו תשובה.

ת:                          תמיד הם היו רבים, כל פעם. היה להם בבית.

ש:                          אבל פעם אחת הם הגישו תביעות. בשנת 2012 הוגשו הליכים משפטיים וגם עיקולים. לא חששת,

ת:                          לא. לא חששתי.

....

ש:                          היה גם הסכם נוסף בשנת 2015. איך זה הגיוני, שאתה תעשה הסכם בשנת 2015, אחרי שב-2012 כבר היה את כל העניין של הגירושין ואת כל הזה. משהו פה,

ת:                          לא, הוא לא אמר לי את זה. לא זכרתי את זה.

ש:                          לא זכרת או  לא אמר לך?

ת:                          לא אמרו לי את זה בכלל.  פעם הוא ישן אצל אמא שלי, פעם הוא ישן אצל השכנה שלו, כל פעם (לא ברור)  הדברים האלה, בין לבין" (עמ' 48, ש' 23- עמ' 50, ש' 2).

66. כן, בהקשר להליכים המתנהלים כיום כנגד הנתבע בלשכת ההוצל"פ בגין אי השבת הלוואה שנטלו בני הזוג מקרובת משפחתה של הנתבעת שהלוותה להם 250,000 ₪, השיב התובע באופן תמוה כך:

"ש:                        מה לגבי הליכי הוצאה לפועל? הרי יש היום לג' הליכי הוצאה לפועל, האם ידוע לך על זה? על ה(לא ברור) של ר', שהייתה נגדו תביעה?

ת:                          שמעתי על זה אבל לא נכנסתי לזה. שמעתי, לא נכנסתי לזה.

ש:                          זה לא מעניין אותך, שעל המניות שלו יש הוצאה לפועל?

ת:                          לא מעניין אותי, זה לא קשור אלי" (עמ' 50, ש' 3-7).

67. שמינית, במקרה דנן, אומנם הנתבע לא הגיש כתב הגנה ולא הגיש תצהיר עדות ראשית, אולם במסגרת תגובתו לבקשה לצירוף הנתבעות 2-4 כבעלות דין, הגיש הנתבע תצהיר התומך בתגובה מטעמו, בו טען כך: "בין המבקש למשיב 1, לא קיימת כל מחלוקת בעניין התביעה וכי הסכמי שיתוף הפעולה ביניהם אף הועלו בכתב התביעה שהוגש מלפני בית הדין הרבני האזורי הנכבד" (סעיף 3 לתגובה מטעם הנתבע לצירוף הנתבעות 2-4). קרי, לשיטת הנתבע לא קיימת יריבות בינו לבין התובע וכי הנתבע מאשר בפועל את דבר השותפות בינו לבין הנתבע. דא-עקא, הצהרה זו עומדת בניגוד להצהרותיו (או אי הצהרותיו) של הנתבע בתביעה הרכושית שהגישה הנתבעת בשנת 2012 בבית משפט זה (תמ"ש 24458-09-12). בתביעה זו הגיש הנתבע כתב הגנה ובהתייחס לפירוט רכושם המשותף של הצדדים הצהיר במפורש כך: "הנתבע הינו בעל 25% ממניות חברת מ' ג' א' ת' ה' בע"מ [הנתבעת 3 כאן – ו.ש.פ] ובעל 50% ממניות חברת ג' מ' א' נ' בע"מ [הנתבעת 4 כאן – ו.ש.פ] דבר הידוע לתובעת [הנתבעת כאן – ו.ש.פ] אולם מסיבות השמורות עימה התעלמה מכך במסגרת כתב התביעה" (ר' סעיף 37 לכתב ההגנה).
68. הנה כי כן, במסגרת הליך קודם שהתנהל כנגד הנתבע לא טען הנתבע דבר וחצי דבר בנוגע לקיומה של שותפות כביכול עם התובע ולא אזכר את היותו שותף עם התובע בזכויות בחברות 1 ו-3 שהיו קיימות באותה העת (יוער כי הנתבעת 2 טרם נוסדה באותה העת). משלא נעשה כן, יש גם בכך בכדי להוות אינדיקציה נוספת כי אין המדובר בשותפות אמיתית בין התובע לנתבע.

העדים מטעם התובע:

69. אומנם התובע הביא מספר עדים מטעמו אשר העידו כי הנתבע טען בפניהם כי התובע הינו שותפו, אולם לא מצאתי ליתן משקל משמעותי לעדויות אלו מהטעמים הבאים: ראשית, מדובר בעדים שהינם מקורבים/ מכרים של התובע ושל הנתבע ויש ביניהם היכרות רבת שנים, כך שאין המדובר בעדים אובייקטיביים ועל כן יש להתייחס לעדותם בזהירות המתבקשת. שנית, עדותם של העדים מטעם התובע הינה לכאורה עדות מפי השמועה, שכן כולם העידו באופן אחיד כי הנתבע הוא זה שאמר להם והוא זה שהציג בפניהם את התובע כשותפו, בעוד שהנתבע כלל לא הגיש תצהיר מטעמו ו/או העיד בפני בית המשפט בדבר יחסי השותפות שלו עם התובע ללא כל הסבר לכך. בנסיבות אלו, משמדובר בעדות מפי השמועה בלבד, לא מצאתי ליתן משקל משמעותי לעדויות אלו. כן, אומנם העד מר ק' מ' העיד כי התובע תמיד נהג לעזור להם כשהם נזקקו לעזרה (עמ' 19 לפרוט' ש' 27-28) אולם עזרה בשיפוצים בבניין או סיוע בענייני החברה, אינה יוצרת כשלעצמה שותפות כאמור בסעיף 2 לפקודת השותפויות. שלישית, כל העדים בלי יוצא מן הכלל נמנעו מלתת פרטים מהותיים בנוגע למעמדו של התובע בחברה והסתפקו בהעלאת טענות בעלמא. כן, העדים פטרו עצמם מליתן מענה ענייני לשאלות רבות והסתפקו בלהפנות את הנתבעת לרואה החשבון של החברה. כך, למשל, העד מר ט' העיד כי דבר היותו של התובע שותף של הנתבע מתועד בפרוטוקול החברה (עמ' 7, ש' 18-31), אולם פרוטוקול כאמור כלל לא הוצג וכן אף אחד מהעדים האחרים לרבות התובע עצמו לא הצהיר על קיומו של פרוטוקול כאמור. בנסיבות אלו, מדובר בטענה "מפתיעה" שיש בה כדי להחליש עוד יותר את המשקל שיש ליתן לעדותו.
70. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, ובשים לב למכלול האינדיקציות שפורטו לעיל - אני קובעת כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה להוכיח כי הוא שותפו של הנתבע בחברות 2-4 ועל כן אני דוחה את תביעתו.

עתירת התובע ליתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד הנתבע:  

71. אשר לעתירת התובע למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד הנתבע - אין בדעתי לקבלה, ואפרט;
72. תקנה 130 לתקסד"א – תשע"ט 2018 קובעת כי נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך, רשאי בית המשפט לדרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. במקרה דנן, קבעתי כאמור לעיל, כי התובע לא הוכיח את תביעתו ועל כן בנסיבות אלו אין מקום לתת פסק דין כנגד הנתבע.
73. מעבר לכך, מצאתי כי במקרה דנן הימנעות הנתבע להגיש כתב הגנה יש כדי לבסס את טענת הנתבעת לפיה השותפות הנטענת הועלתה כטקטיקה בלבד וכחלק מרצונו של התובע לסייע לאחיו הנתבע בהליך הרכושי המתנהל בבית הדין הרבני וכי כל מטרתה לגרוע מזכויות הנתבעת במסת הנכסים המשותפים שנצברו לבני הזוג בתקופת הנישואין ובכלל כך החברות 2-4, כך שיש בעצם אי הגשת כתב ההגנה ע"י הנתבע כדי להוות ראייה בפני עצמה וכן שיקול במניין השיקולים המביאים לדחיית התביעה.

סוף דבר:

74. אשר על כן, לאור על האמור לעיל – אני מורה כדלקמן:

• התביעה על כלל עתירותיה – נדחית.
• אשר להוצאות המשפט: לאור כך, כי תביעתו של התובע נדחתה, אני רואה לנכון לחייב אותו בהוצאות לטובת הנתבעת בסך של 30,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום התשלום ועד התשלום בפועל.

מטבע הדברים, לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובת הנתבע שכן הנתבע כלל לא התגונן בפני ההליך. בנוסף, לא מצאתי לפסוק הוצאות לנתבעות 2-4 שכן נתבעות אלו לא צורפו להליך והן נרשמו כנתבעות פורמליות בלבד.

75. ניתן לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.
76. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום,  ז' סיוון תשפ"ב, 06 יוני 2022, בהעדר הצדדים.