פס"ד העוסק בשאלת תוקפן של העברת מניות בחברה כ-6 שנים לאחר מועד חתימת טופס העברתן ע"י המנוחה וסמוך לחלוקת עיזבונה

1. הסוגיה המונחת לפניי במסגרת פסק דין זה הנה, האם מסמכי העברות המניות שחתמה מנוחה בעודה בחיים, והוגשו לאחר מותה וכשש שנים לאחר עריכתם – תקפים או שמא בטלים?

הרקע הנדרש לתביעה

2. התובע והנתבעים 3-1 הינם אחים, ילדיה ויורשיה של המנוחה, ----------- ז"ל שהלכה לבית עולמה ביוםxx.2019 והותירה אחריה צוואה מיום xx.xx.2008.

3. צו לקיום צוואת המנוחה ניתן ע"י כב' הרשמת לענייני ירושה ביום xx.2018 מעיון בצוואה (אשר צורפה לכתב ההגנה) עולה כי עיזבונה של המנוחה חולק בין ארבעת ילדיה הם התובע והנתבעים 3-1.

4. הנתבעת 4 (להלן ומטמי נוחות – א' כ' וגם החברה) היא חברה פרטית שהתאגדה ביום xx.2003 והייתה בבעלותה המלאה של המנוחה. עם פטירתה של המנוחה אחוזי הבעלות בחברה הם מושא המחלוקת בתביעה, כפי שאפרט. למען הסדר הטוב יצוין כי כתב ההגנה הוגש מטעם הנתבעים 4-1 יחדיו (בליווי ייפוי כח נפרד מטעם כל נתבע); ברם נוכח הסכסוך ומטעמי נוחות, מצאתי לנכון להפריד את הדיון לגבי הנתבעת 4 (היא החברה) מיתר הנתבעים (ילדי המנוחה).

5. ביום xx.2013 ערכה המנוחה שלושה טפסי 'הודעה על העברת מניות בחברה פרטית' (צורפו לכתבי הטענות), לפיהם העבירה חלק ניכר ממניותיה כלהלן:

• 24% לנתבע 1 (מ').
• 24% לנתבע 2 (א').
• 24% לנתבעת 3 (ר').

משכך – בידי המנוחה נשארו 28% מניות.

הטפסים נחתמו ע"י המנוחה ואושרו בחתימתו של עו"ד ---- (להלן – "עו"ד ----"). לכתב ההגנה אף צורף 'פרוטוקול ישיבת הנהלה מיום xx.xx.2013', כאשר מהפרוטוקול עולה כי הישיבה נוהלה ע"י המנוחה, אשר אף הייתה המשתתפת היחידה; והוחלט על העברת המניות בחברה, כפי שפורט לעיל.

המחלוקת בין הצדדים, כפי שיפורט בהמשך הנה בדבר תוקף העברה זו.

6. יש לציין כי מלכתחילה התביעה הוגשה אף כנגד רשם החברות (רשות התאגידים); בהודעת המדינה מיום 6.1.2020 נתבקש בית המשפט למחוק את רשם החברות כצד להליך. בבקשתו ציינה נציגת המדינה כי רשם החברות אינו צד מהותי לסכסוך והוא יכבד כל החלטה של בית המשפט. ביום 11.2.2020 ולאחר קבלת עמדות הצדדים לבקשה – נמחק רשם החברות כצד להליך.

7. ביום xx.2019 נמסרה ההודעה בדבר העברת המניות כאמור לרשם החברות (רשות התאגידים) ע"י עו"ד ----. בעקבות כך המידע בדבר הבעלות במניות עודכן במרשמי המדינה (זאת עולה מהודעת המדינה בתיק מיום 6.1.2020). עוד עולה מהנספחים שצורפו להודעת המדינה כי הנתבעים ערכו ישיבה ביום xx.xx.2019 ובה הוחלט שבשל פטירתה של המנוחה ימונו שלושתם למנהלים בחברה; כך אף הוגש לרשם החברות מסמך 'הודעה בדבר שינויים בהרכב הדירקטוריון' ביום xx.xx.2019 שלפיו הנתבעים מתמנים כדירקטורים החל מיום xx.xx.2019. המסמך נחתם בפני עו"ד ----.

8. התביעה שלפניי למתן סעד הצהרתי הוגשה ביום 25.9.2019. בדיון מיום 11.3.2021 ניתן תוקף של החלטה להסדר דיוני ולפיו הצדדים יסכמו את טענותיהם, ללא צורך בחקירת מי מהצדדים או עדיהם ובית המשפט יכריע בסוגיה לאחר שיוגשו סיכומי הצדדים. עוד הוסכם כי אין בויתור על חקירת העדים בכדי להוות הסכמה או קבלה של טענה מטענות הצדדים שפורטו בתצהירים.

9. המחלוקות בין הצדדים נוגעות להעברת המניות. לטענת התובע, יש ליתן סעד הצהרתי ולפיו המנוחה לא העבירה מניותיה בחברה, והמניות הינן חלק מעיזבונה. התובע עותר כי בית המשפט יורה על ביטול רישום העברת מניות החברה שנעשה אצל רשם החברות. עוד הוא מבקש לבטל כל שינוי בזכויות חתימה בחברה וכן לקבוע כי יש לבטל את מינוי הנתבעים כדירקטורים בחברה.

טענות התובע

10. לטענת התובע, הנתבעים לא נתנו למנוחה כל תמורה עבור העברת המניות ולפיכך מדובר במתנה. משכך, לשיטתו, מתן המתנה אשר התבטא במסמך העברת המניות, היה מסתיים עם הגשת כתבי העברת המניות לידי הנתבעים. נוכח האמור, לטעמו לא הוקנתה המתנה, קרי העברת המניות, אלא לכל היותר מדובר היה בהתחייבות ליתן מתנה בעתיד. עוד טוען התובע בעניין זה כי שעה שהמנוחה ערכה צוואה היה עליה לפרט את המתנה בצוואה כדי שתהא תקפה לאחר מותה.

11. התובע טוען כי אין בכך שלנתבעים ניתנו זכויות חתימה בחברה עוד בימי חיי המנוחה ובתנאים מגבילים, כדי להקנות להם מעמד של בעלי מניות.

12. התובע הוסיף וציין כי הנתבעים נמנעו מלזמן את עו"ד ---- בהליך זה ליתן עדותו, שיפרט ויבאר מה התרחש בפגישות שערך עם המנוחה בחודש xx 2013– כאשר כזכור ביוםxx.2013 נערך טופס העברת מניות ע"י המנוחה מול עו"ד ----. לטענת התובע היה על הנתבעים לצרף לכל הפחות תצהיר מטעם עו"ד ---- שינמק מדוע לא הוגשו טפסי הדיווח מזה כ-6 שנים לרשם החברות.

13. בפי התובע תהיות המתייחסות לאותנטיות של הטפסים שהועברו לרשם החברות ונערכו לעניין העברת המניות, כדלהלן:

• בטופס ההודעה על העברת המניות לנתבע 1, טוען התובע כי אין תאריך חתימה ואין תאריך אימות החתימה של המנוחה כך שלא ניתן לדעת היכן ומתי נחתם המסמך.
• בפרוטוקול ישיבת ההנהלה מיום xx.2013, טוען התובע כי אין אימות חתימה של המנוחה על הפרוטקול ואין תאריך חתימה. כמו כן טוען התובע כי החברה לא יכולה להחליט על העברת המניות, שכן אלו אינם בבעלות החברה, ויש צורך לערוך את מסמכי העברה כדין.
• התובע טוען כי על המסמכים חתימות שונות של המנוחה, ומציין כי ניתן להסיק מכך שהמסמכים לא נחתמו באותו היום, כך שיכול להיות שהחתימה המאוחרת על המסמכים, ככל שנעשתה, נערכה כחלק מ-'מקצה שיפורים' כלשונו; יש לציין כי בעניין זה טען התובע שלא הוצגה כל ראיה בדבר זיוף המסמכים.

14. עיקר טענתו של התובע מבוססת על כך שבסופו של דבר, העברת המניות לא בוצעה בחיי המנוחה, אלא רק בדיעבד ולאחר מותה; ומכאן הוא מניח שהמנוחה לא רצתה להעניק את המניות לנתבעים או שחזרה בה מכוונתה המקורית להעניקם, ואלו פעלו לממש את הבטחתה להענקת המניות אך לאחר מותה.

15. עוד טוען התובע כי שעה שהמנוחה הלכה לעולמה לא היה ניתן עוד להעביר את המניות, אלא רק בהסכמת כל יורשיה.

16. כן טוען התובע כי לכל היותר ניתן לסווג את מסירת טפסי העברת המניות שערכה המנוחה כיצירת שליחות בהתאם לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965; ונוכח הוראות אותו חוק, השליחות פקעה עם מותה של המנוחה ועל כן מסירת הדיווחים, לאחר פטירת המנוחה, משוללת כל תוקף.

17. התובע אף טען כי שוחח עם המנוחה מספר חודשים לפני מותה וזו ציינה כי החברה בבעלותה וכל מסמך אחר בעניין זה – הוא חסר ערך או משמעות. מכך מסיק התובע כי המנוחה בחרה שלא להעביר את טפסי העברת המניות ואלו היו בגדר 'מסמכי מגירה'. לדבריו, לאחר מות המנוחה, ביקש מהנתבעים ועו"ד ---- לקבל את מכתבי העברת המניות, אך פנייה זו לא נענתה כלל; ומשכך הוגשה התביעה.

18. יצוין כי הנתבעים צירפו אף עדות של מר ע' ע' (בן זוגה של המנוחה), כאשר לטענת התובע עדות זו כולה היא עדות שמיעה וחסרת כל ערך ראייתי.

טענות הנתבעים

19. הנתבעים טוענים שיש לדחות את התביעה משלשיטתם התביעה מתבססת על טענה פרוצדורלית אותה הם מכחישים. יתר על כן ולטענתם התביעה מהווה אמצעי לחץ אותו מפעיל התובע על הנתבעים לצורך מניעת חלוקת העיזבון.

20. בטענותיהם מציינים הנתבעים כי העברת המניות בוצעה בהתאם לנהלים הקיימים ובהתאם לדיני החברות ואין כל טענה מהותית בדבר פגם או העדר כישרות או העדר רצון של המנוחה לפני בית המשפט. משכך לדבריהם היה על התובע לזמן את עו"ד ---- לעדות ולא היה על הנתבעים לעשות כן, כטענתו.

21. לשיטתם מדובר למעשה בהסכם בין כל הצדדים שהושלם והוא "ברור, תקף ומפורט" (ראו: סעיף 38 לסיכומי הנתבעים). כמו כן לדבריהם אין לקבל את הטענה בדבר קיומה של שליחות אליה טען התובע כאשר לא נקבעה כל שליחות בעת שהמנוחה חתמה על טפסי העברת המניות ועל פרוטקול החברה.

22. הנתבעים דוחים את טענת התובע שפעולותיה של המנוחה בסוגיית העברת המניות מהווה התחייבות ליתן מתנה וטוענים כי עפ"י פרוטוקול החברה החתום ע"י המנוחה (לא צוין איזה) צוין כי הרישום הושלם והסתיים במרשם החברה; לדבריהם המנוחה ביצעה את ההעברה מרצונה החופשי. מכל אלה גוזרים הנתבעים כי מתן המתנה, העברת המניות, הסתיימה והושלמה באותו המועד.

23. לטענת הנתבעים טענתו של התובע לפיה ציינה המנוחה בפניו מספר חודשים לפני פטירתה כי כל מסמך שנעשה בדבר החברה הוא חסר ערך, היא טענה מגוכחת ומופרכת, כלשונם, שעה שלדבריהם המנוחה הייתה אשת עסקים 'בקיאה וממולחת' ודבריה הנטענים ע"י התובע, עומדים בסתירה לראיות שהובאו בפני בית המשפט, עת טענות התובע לא נתמכו בכל ראיה.

24. לטענת הנתבעים השקיעו הם את מלוא מרצם, זמנם, כספם וכוחם על מנת להביא להצלחת העסק, וזאת בין היתר כדי שהמנוחה, אמם, תוכל לעמוד בתשלומים בהם היא חבה במסגרת איזון המשאבים וכחלק מרכישות נכסים שנערכו בינה לבין בעלה לשעבר במסגרת איזון המשאבים. עוד לטענתם, שעה שכילו את זמנם בעבודה עם המנוחה וויתרו על שאיפותיהם, התובע לדבריהם השקיע ופיתח תוכנת מחשב העוסקת בניהול סחורה במרכולים וכן פתח עסק עצמאי.

25. בטענותיהם פרטו הנתבעים בהרחבה את התפתחותם של העסקים המשפחתיים בתחום המרכולים לאורך השנים; עם התרחבות העסק, ובעקבות ייעוץ פיננסי כטענתם, הקימו הנתבעים והמנוחה את החברה, ולמען הימנעות מחילוקי דעות וחיכוכים בין הנתבעים עצמם ואף בינם לבני זוגם – נקבע כי התובעת תהא בעלת המניות המלאה. יצוין כי לטענתם המנוחה רצתה שהון המניות של החברה יירשם על שמה ועל שם הנתבעים באופן שווה (קרי – 25% כל אחד). אך כאמור מניות החברה נותרו בידי המנוחה והוסכם בין הנתבעים והמנוחה שהאחרונה תשמש כנאמנה על חלקיהם של הנתבעים.

26. לטענתם בהתאם לתעודת ההתאגדות של החברה רשאים שניים מהנתבעים (ואף בן זוגה של הנתבעת 3 ) יחדיו לחייב את החברה והוענקו להם זכויות חתימה בחשבונות הבנק. לשיטת הנתבעים, היו הם כבעלי החברה, חרף היותם שכירים בלבד; ולראיה ערבו להתחייביות החברה באופן אישי.

27. הנתבעים טוענים כי בחודש יוני 2013 החליטה המנוחה להעביר לכל אחד מהנתבעים 1-3, את הון המניות המגיע לו (כאמור 25%), ברם על מנת להימנע ממצב בו לא ניתן להגיע להחלטות בחברה בהעדר הסכמות, נוכח הון מניות שווה לארבעת חבריה (המנוחה והנתבעים), הוסכם ליתן למנוחה 28% ולכל נתבע 24% - כך למנוחה יהא רוב מניות. בעקבות כך ולטענתם המנוחה קיימה פגישה עם עו"ד ----, בה הם עצמם לא נכחו ובמהלכה פרטה את רצונה לחלק את הון המניות כמפורט לעיל.

28. הנתבעים טוענים כי לאחר חתימת המסמכים שאלו הם את עו"ד ---- האם ניתן להשהות את הרישום מחשש לחיכוכים אפשריים עם בנות ובני זוגם. לדבריהם עו"ד ---- נענה בחיוב באומרו שאין כל בעיה בעיכוב הרישום. לטענתם המנוחה כלל לא ידעה שההעברה לא דווחה למשרדי רשם החברות משנמסר להם שרישום העברת המניות אינו מעלה ואינו מוריד מעצם ההעברה. זאת ועוד כאמור, לדבריהם שימשו כבעלי החברה בפועל.

29. ראיה לכך לטענתם נמצאת בדבריה של המנוחה למר ע' ע' (כזכור בן זוגה של המנוחה; אשר הגיש תצהיר מטעם הנתבעים) אשר פרטה באוזנו, כשנתיים לפני פטירתה, את מכלול רכוש. מתצהירו עולה כי לדבריו, המנוחה אמרה לו שהיא מותירה את חלקה בחברה ומכך מסיקים הנתבעים כי המנוחה ציינה שאינה בעלת מלוא המניות בחברה – אלא כאמור רק בעלת חלק מסוים בחברה.

30. כמו כן – הנתבעים טוענים שיש למחוק את החברה (הנתבעת 4) כבעלת דין, משלא נתקבל אישור לצרפה לתביעה לפי הוראות סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לעניני משפחה, תשנ"ה – 1995 (להלן – חוק בית המשפט לענייני משפחה).

דיון והכרעה

31. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפסיקה אותה צרף כל צד, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות. את נימוקיי למסקנה זו אפרט להלן.

32. טרם אדרש למסקנה העיקרית מצאתי להתייחס אל שתי טענות, האחת של התובע והשנייה של הנתבעים.

טענה בדבר אותנטיות המסמכים

33. התובע העלה טענות בדבר אותנטיות המסמכים, ופירט כי לדידו קיים הבדל בין חתימות המנוחה על מסמכים; על אף עמדתו וכל המשתמע ממנה, טען התובע בהמשך כך: "אמנם לא הובאה ראיה, כי חתימת המנוחה על איזה מן המסמכים הנ"ל זויפה אולם השוני הצורני מלמד לפחות כי המסמכים לא נחתמו על ידה באותו יום" (פסקה 18 לסיכומי התובע). מצאתי לדחות טענה זו מניה וביה.

34. ראשית – בכתב התביעה ציין התובע כך: "התובע אינו טוען, אף לא ברמז, כי חתימת המנוחה על איזה מן המסמכים הנ"ל זויפה, אולם השוני הצורני מלמד לפחות כי המסמכים לא נחתמו על ידה באותו היום" (סעיף 12 לכתב התביעה). בתצהירו חזר התובע על עמדתו: "אני לא טוען, אף לא ברמז, כי חתימת המנוחה על איזה מן המסמכים הנ"ל זויפה, אולם השוני הצורני מלמד לפחות כי המסמכים לא נחתמו על ידה באותו יום." (סעיף 15 לתצהיר התובע).

35. נוכח עמדתו של התובע בכתב התביעה, הנחת המוצא היא שהמסמכים שערכה המנוחה לא זויפו, התובע אף חזר על עמדתו זו בתצהיר עדותו הראשית.

36. אינני סבור שיש להידרש לטענה שהמסמכים לא נחתמו באותו יום מהסיבה העיקרית שלא הונחה בפני בית המשפט כל תשתית ראייתית לתמוך בטענה זו, כאשר בין היתר התובע לא פעל כלל על מנת להוכיח את הטענה, אלא רק העלה טענה זו בעלמא. ודוק – אף לא הוגשה לפניי כל בקשה למינוי מומחה בדבר אותנטיות המסמכים.

37. יתר על כן סבורני שהתובע טוען שתי טענות מנוגדות – מחד גיסא עומד על כך התובע שהמסמכים לא זויפו ; ומכך אני מסיק כי אין כל בעיה במסמכים. מאידך טוען התובע שהמסמכים לא נחתמו באותו יום וטוען לבעיה באותנטיות של המסמכים. בכל הכבוד הראוי, לא ניתן לאחוז במקל בשתי קצותיו. מחד לטעון שאין חשש זיוף, ומאידך לטעון טענה בעלמא,  שיש בעיה באותנטיות המסמכים. דומני כי מדובר בדבר והיפוכו.

38. נוכח האמור, אין מקום להידרש לטענה בדבר המסמכים, והנחת המוצא, היא כפי שפורט בתשתית העובדתית עליה אין מחלוקת, כי המסמכים נחתמו ע"י המנוחה.

מעמדה של הנתבעת 4 (החברה) כבעלת דין

39. בכתב ההגנה, הנתבעים העלו טענות מקדמיות בדבר מעמדם של הנתבעים 4 ו-5 (הנתבע 5 הנה כאמור רשם החברות).  לטענת הנתבעים היה מקום לבקש לצרף את שני הנתבעים הנ"ל להליך, משאינם בני משפחה ובהתאם להוראות סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לעניני משפחה.

כאמור נתבע 5 (רשם החברות) נמחק מהתיק והסוגיה מתייתרת בעניינו.

40. ראשית אציין כי חרף העלאת טענה זו כטענה מקדמית בכתב ההגנה ולאחר מכן בסיכומים, אך בשלב הדיון לא הוגשה כל בקשה מסודרת לעניין זה בכתב או במסגרת הדיונים, כך שאף לא נתקבלה תגובה מטעם התובע לעניין זה. מכל מקום ובהתאם לסמכות הנתונה לי בדין לפי סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה ונוכח אופי הסכסוך ומעמדה של החברה בסכסוך זה, מצאתי להבהיר כי אכן על החברה להיות צד להליך, שעה שהחברה הלכה למעשה צד להליך בתיק זה; ומשכך אינני מוצא מקום או טעם להסירה.

41. משעמדתי על שתי נקודות אלו אדרש כאמור לסוגיה העקרונית – תוקף העברת המניות.

תוקף של העברת המניות

42. לצורך בחינת העברת המניות עלינו להידרש לשאלה, האם המניות אכן הועברו בחודש xx 2013, בעת עריכת טפסי הדיווח ע"י המנוחה, או שמא אלה הועברו רק בשנת 2019 כאשר העברת המניות דווחה לרשם – ומשכך העברות אלו בטלות.

המסגרת המשפטית

43. המסגרת המשפטית הרלוונטית לענייננו מצויה בחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן – חוק החברות), כלהלן. סעיף 176 לחוק החברות קובע כך:

"בעל מניה בחברה פרטית הוא מי שרשום ככזה במרשם בעלי המניות."

סעיף 130(ב) לחוק החברות מציין כך:

"חברה תשמור את כל הרישומים שנרשמו במרשם בעלי המניות כאמור בסעיף קטן (א) ותעדכן שינויים בהם מוקדם ככל הניתן מיום שנודע לה עליהם."

44. סעיף 299 מציין כלהלן:

"חברה תשנה את רישום הבעלות במניות במרשם בעלי המניות כאמור בסעיף 130(א)(1), בכל אחד מאלה:

(1)  נמסר לחברה כתב העברה של המניה בחתימתם של המעביר ושל הנעבר, ודרישות התקנון, אם נקבעו לכך, התקיימו;"

(הדגשה לא במקור. א.א.)

45. סעיף 140 מציין כך:

"חברה שאינה תאגיד מדווח תשלח לרשם החברות דין וחשבון שנתי, כאמור בסעיף 141, וכן תדווח לרשם כמפורט בחוק זה ובענינים שלהלן:

[...]

(6)  העברת מניות כאמור בסעיף 299, ארבעה עשר ימים ממועד ההעברה;"

(הדגשה לא במקור. א.א.)

46. כמו כן ראו אף תקנה 2 לתקנות החברות (דיווח, פרטי רישום וטפסים), תש"ס-1999:

"(א) הודעות לרשם על העברת מניות והקצאת מניות, בחברה שאינה תאגיד מדווח, ייערכו לפי טפסים 3 ו-4 שבתוספת, לפי הענין; החותם על ההודעה או מגיש הדוח המקוון לפי תקנה 16ג יציין על גבי הטופס כי הפעולה המדווחת נרשמה במרשם בעלי המניות המתנהל בחברה לפי סעיף 130 לחוק.

(א1) החותם על ההודעה או המגיש את הדוח המקוון כאמור בתקנת משנה (א), יציין במקום המיועד לכך בטפסים 3 או 4 שבתוספת, לפי העניין, אם המניות שהועברו או שהוקצו מוחזקות בנאמנות כאמור בסעיף 131 לחוק.

(ב) שמו של החותם על טפסים 3 ו-4, מספר הזהות שלו וחתימתו יאומתו בידי עורך דין והוא יציין כי הזהיר את החותם על הצהרתו."

47. תקנה 15 לאותן התקנות קובעת כך:

"דיווח לרשם לפי תקנות אלה, שלא נקבע לו מועד אחר, בין בחוק ובין בפקודה, ייעשה בתוך 14 ימים ממועד הפעולה או ההחלטה הטעונה דיווח."

48. בפסק הדין שניתן ב-ה"פ (ת"א) 37643-07-15‏ א. אדלר נכסים בע"מ נ' קרסו מבנים 38 בע"מ (פורסם במאגרים אלקטרוניים, 29.1.2017) ע"י כב' השופטת ד' קרת –מאיר הטעימה כב' השופטת את התובנה ולפיה:

"זאת לאור העובדה, כי בכל מקרה מוטלת על החברה לעדכן את רשם החברות על שינוי ברישום הבעלות במניות תוך 14 יום ממועד שנמסר לה כתב העברה (סעיפים 299 ו-140(6) לחוק החברות)."

(הדגשה לא במקור. א.א.)

49. הלכה ידועה היא כי מרשם המתנהל אצל הרשם אינו קונסטיטוטיבי, אלא דקלרטיבי, ראו גם את דברי כב' השופט א' ברקאי ב-ת"א (ת"א) 9984-02-16‏ הבנק הבינלאומי לישראל בע"מ נ' אלי קהנט גרין (פורסם במאגרים אלקטרוניים, 16.3.2020):

"רישום בעלי מניות באופן כזה או אחר בספרי רשם החברות  אינו מקנה תוקף לאמיתותו. יתרה מכך – הרישום הקובע ביחס למניות חברה הוא זה הנמצא בספרי החברה – ור' סעיפים 133 וכן 176 לחוק החברות. להרחבה ר' למשל גם ע"א 7443/08, רייכטר-גכט נ' בית חלקה 39 בגוש 6204 בע"מ [פורסם בנבו] (מיום 30/8/2011)."

50. יצוין כי הצדדים שניהם מסתמכים על פסק הדין שניתן ב-ה"פ (י-ם) 5130/06 איגור גלפנד נ' חב' אדר גלוב בע"מ (פורסם במאגרים אלקטרוניים, 3.7.2007) (להלן – עניין גלפנד).

לטענת התובע בהתאם לנסיבות המקרה ועל פי פסק הדין יש לבטל את ההעברה זאת שעה שבניגוד לנסיבות עניין גלפנד, ביטול ההעברה במקרה בו עסקינן תוביל לתוצאה אחרת.

לטענת הנתבעים פסק הדין קובע ברחל בתך הקטנה שהעברת מניות לא תבוטל אם נעשתה כדין (בהיבט הפרוצדורלי) (ראו: סעיף 38 לסיכומי הנתבעים).

מן הכלל אל הפרט

מהחוק והפסיקה ניתן להסיק באופן שלא משתמע לשתי פנים כי היה על החברה לדווח לרשם החברות, בתוך 14 ימים, על שינויים באחזקת המניות בחברה. אין חולק שהדבר לא נעשה, כזכור לטענת הנתבעים מעט לאחר החתימה נאמר להם ע"י עו"ד ---- שאין מניעה להגיש את הדיווחים במועד מאוחר יותר. זה המקום לציין כי בהתאם להלכה שניתנה בעניין גלפנד, שאף היא מבוססת על הלכה מושרשת וידועה, אין לבטל העברות המניות (כיוצא בזאת את רישום המניות) בשל שגיאה פרוצדורלית; והדבר מקבל משנה תוקף כאשר במסגרת תוצאת ההליך המשפטי, עשוי בית המשפט לבטל הסכם מניות מחד,  אך מאידך, ניתן יהא לפתוח בהליך חדש שיוביל לתוצאה זהה ועל כן מדובר, בזהירות המחייבת, בתוצאת סרק, וראו:

"עם זאת, לא נסור מן הדרך שהותוותה בפסיקה. כבר לפני שנות דור נקבעה הלכה בבית המשפט העליון כי אין להורות על ביטול הרישום והעברת המניות בעניין כגון זה הנדון. בע"א 112/76 עזבון פיסטול נ' עורפז בע"מ, פ"ד לא(2) 466 (1977) קבע בית המשפט כי מקום שבו קיימת עילת אכיפה לגבי הסכם להעברת מניות, לא יבטל בית המשפט את ההעברה רק משום שזו לא בוצעה כדין מן ההיבט הפורמלי. בית המשפט קבע שם אמנם כי "הסכם לבדו אינו 'מסוגל' להעביר קנין במניות. לשם כך דרוש דבר נוסף. הסכם עם התחייבויות הדדיות, לפחות כל עוד לא אישר המוכר שהרוכש עשה את כל המוטל עליו, אינו 'שטר העברה מתאים'" (עמוד 471). עם זאת, ביטול העברה שהסתמכה על הסכם שכזה על-ידי בית המשפט, לא יהא אלא מהלך סרק. לגבי ערעור נקבע בעניין אחר, כי "אין טעם שבית-המשפט שלערעור יבצע פעולת סרק כזאת ויבטל פסק-הדין אשר מיד חייב להינתן מחדש" (ע"א 554/72 רופמן נ' יבלונסקי, פ"ד כח(1) 434, 438 (1974)). בעניין פיסטול הנ"ל נאמר, כי "אין זה מדרכו של בית-המשפט לבצע פעולות-סרק כדי לבטל תוצאה אשר ממילא תושג בקרוב מחדש" (שם בעמוד 470). גם בענייננו, מעת שקויים התנאי שבהסכם וניתן להעביר את הבעלות במניות, אין טעם לבטל העברה שנעשתה ולגרום לכונס הנכסים לנקוט בהליך אחר במטרה לאכוף את ההעברה, הליך שתוצאתו צפויה וידועה (ראו גם: ע"א 4234/01 ע"א 3264/01 בסנינו נ' אליה, פ"ד נו(6) 566, 573-574 (2002))."

(ראו: עניין גלפנד; פסקה 12 לפסק הדין).

51. עוד עולה מהדין כי חובת הדיווח לרשם החברות, מוטלת על החברה ולא על בעלי המניות, בעניינינו, המנוחה. למעלה מן הצורך אוסיף כי הדבר עומד בהלימה עם עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת:

"מיום שנרשמה אצל רשם החברות החברה הינה, אישיות משפטית עצמאית הנפרדת מזו של בעלי מניותיה והיא כשרה לכל זכות, חובה ופעולה משפטית, המתיישבת עם אופייה וטבעה כגוף מאוגד.

האישיות המשפטית של התאגיד היא נפרדת מבעלי מניותיה, כשרותו של התאגיד לחובות ולזכויות שונה מזו של בעליו. לחברה אישיות משפטית כללית והיא משמשת מושא לזכויות ולחובות בתחומי המשפט השונים."

(ראו: פרופ' יוסף גרוס חוק החברות 213 (מהדורה חמישית מורחבת, 2016)).

52. אין מחלוקת בין הצדדים כי המנוחה חתמה על הטפסים וכי הדיווח התעכב מסיבות שאינן ידועות לבית המשפט. מטעם עיקרי זה מצאתי שיש לדחות את התביעה, שכן העברת המניות נעשתה ע"י המנוחה. בשלב זה היה על החברה, כאישיות משפטית נפרדת מהמנוחה, לדווח לרשם (ולא על המנוחה כפרט).

53. משכך סבורני כי עם מותה של המנוחה, המסמכים לא איבדו מתוקפם והיה ניתן להגישם. שכן המנוחה סיימה את פועלה עם חתימה על הטופס, והמניות הועברו (אך רישומם התעכב). התובע בסיכומיו התייחס לכך שהחברה (בהתבסס על המפורט בפרוטוקול מיום xx.2013) לא יכולה להחליט על העברת המניות, ברם טענה זו אינה רלוונטית בעניינו, שכן המנוחה עצמה היא שחתמה על העברת המניות ואין מחלוקת כי חתימת המנוחה היא המתנוססת על הטופס. ודוק, אף אם היה מוכח כי בטופס יש פגם, לא ניתן להתעלם מכך שהמנוחה חתמה על טפסי ההעברה, ולעניין זה עניין גלפנד מבהיר כי אין בפגמים טכניים לבטל את העברת המניות (כפי שהוצג לעיל).

משכך המנוחה חתמה על טפסי העברה; ומאותו המועד היה על החברה (כישות נפרדת האחראית לביצוע והדיווח) להגיש את המסמכים לרישום אצל  רשם החברות ולמנוחה (כפרט) לא היה כבר יד בדבר. מטעם זה לא מצאתי לקבל את טענות התובע בגין מתנה או שליחות שערכה המנוחה.

54. בהערת אגב אציין שעיינתי בנספחים אותם צרפו הצדדים (ובפרט ב"כ המדינה), על מנת לבחון באם ייפוי הכח נערך עבור עו"ד ---- כדי לערוך את העברת המניות, או באופן כללי עבור החברה; זאת במטרה לבחון האם עו"ד ---- שימש את המנוחה כעו"ד מטעמה או מטעם החברה – שכן אם יתברר כי עו"ד ---- ייצג את המנוחה כפרט והעביר את המסמכים לאחר מותה, הרי שייפוי הכח פג עם מותה ולא היה בכוחו להגיש את המסמכים שערכה המנוחה במסגרת העברת המניות.

ברם לדאבוני מסמך זה לא צורף כלל ע"י מי מהצדדים – ולא נמצא ייפוי כח ממנו ניתן להגיע לכדי מסקנה כלשהי בעניין זה.

55. עם זאת במסמך פרוטוקול החברה מיום xx.2013 (היום בו נחתמו טפסי ההעברה), תחת כותרת אישור עו"ד (בתחתית העמוד) מפורט כי עו"ד ---- הוא "[...] ב"כ ויועץ משפטי של חב' א' כ' בע"מ [...]", וכן הזדהה במסמך נוסף בו עיינתי כב"כ חב' א' כ' (מיום xx.xx.2019). אף שכאמור אין בתביעה כאמור ייפוי כח שצורף להעברת המניות (או ייפוי כח אחר) , הרי שמהמסמך הנ"ל ניתן להניח, בזהירות המחייבת, כי עו"ד ---- פעל בכובעו כיועץ המשפטי של החברה ולא כעו"ד פרטי . מסקנה זו מתחזקת שעה שעו"ד ---- ביצע פעולות משפטיות נוספות מטעם החברה ואף פעל לאחר מותה של המנוחה כב"כ החברה.

56. עמדתי על כך לעיל שהיה לדווח לרשם החברות בתוך 14 ימים על העברת המניות בהתאם לחוק החברות;  וכי הדבר לא נעשה במועד, אלא לאחר 6 שנים. ברם, לא מצאתי כי יש בכך כדי להשפיע ולשנות מהתוצאה אליה הגעתי; ולפיה, המניות הועברו בעת חתימת המסמכים הרלוונטיים (והשוו: עניין גלפנד). כידוע הגשת מידע בעניין מניות לרשם החברות מהווה לכל היותר רישום דקלרטיבי של הבעלות על המניות; קרי – רישום המניות אצל הרשם אינו תנאי מתלה להעברתם.

57. יתר על כן תוצאה של ביטול העברה בשל אי דווח מהווה סנקציה. כהערות שוליים אציין ראשית כי לא ברורה סמכותו של בית משפט זה ליתן סנקציה על הפרת הוראות חוק החברות. נוסף על כך, כל ענייני דין וחשבון בגין הפרת הוראות החוק נתונים לסמכותו של רשם החברות.

58. מכל אלה החלטתי לדחות את התביעה. בשל המסקנה אליה הגעתי התובע יישא בהוצאות הנתבעים יחדיו בסך 8,000 ₪.

59. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, למעט שמות ב"כ הצדדים.

60. תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים ולסגור את התיק.

ניתן היום,  כ"ד כסלו תשפ"ב, 28 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.