לאחר קבלת דיווח המטפלת ועמדת האפו' לדין - תינתן, ככל הנדרש, החלטה משלימה."
כמפורט לעיל, במעמד הדיון ביום 21.12.21 הגיעו ההורים להסכמות, אשר קיבלו תוקף של החלטה בדבר הרחבת מה בזמני השהות של ג' אצל האב באופן שבימים בהם הוא שוהה עם האב יגיע לבית האב ישירות מהמסגרת החינוכית. כך גם הוריתי לאפוט' לדין לברר עם ג' עמדתו ביחס להרחבה נוספת של זמני השהות (דהיינו לינה נוספת ללינות הקבועות).
לעניין זה ייאמר כי בתחילה הביע ג' הסכמה להרחבה של לינה נוספת אצל האב ואולם בהמשך שינה דעתו ועמדתו נמסרה באמצעות האפוט' לדין, לפיכך, לא מצאתי להרחיב את זמני השהות של ג' אצל האב מעבר ללינה אחת באמצע שבוע ושהות נוספת פעם בשבוע ללא לינה וכמו כן כל סוף שבוע שני כולל לינה.
אשר לב', אשר לו מלאו 17 בימים אלו, לאחר עיון בדו"ח החסוי שהוגש על ידי המטפלת הגב' XXX, הוזמן ב' להישמע ישירות על ידי בית המשפט ונשמע על ידי באריכות רבה בחודש יוני 2022 בנוכחות עו"ס יח"ס.
ייאמר כי הפגישה עם ב' הייתה ארוכה מאד ולא פשוטה כלל וכלל. ב' הינו נער מרשים מאד, עדין ורגיש, ובעל יכולת הבעה מעולה והתקיים עמו שיח מעמיק לצורך בירור רצונו ועמדתו הן באשר לטיפול (עמו שיתף פעולה) והן באשר לקשר עם האב.
דיון והכרעה
כבר כעת אבהיר כי לאחר שהתרשמתי מב' ומהפגישה עמו, שקלתי בדבר ועיינתי בכל המצוי בתיק זה ובכל המצוי בתיק הי"ס, לא מצאתי לכפות על ב', אשר מלאו לו 17 ביום =====, קשר עם האב, אם באופן עצמאי ואם במסגרת טיפולית. ב' פירט בפני את מהות הקשר עם האב כפי שהוא חווה אותו ובפרט במהלך השנים האחרונות והביע רצונו באופן ברור. מצאתי לתת לרצונו של ב' משקל מכריע.
טובתו, רצונו וזכויותיו של קטין. האמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד (אמנת האו"ם בדבר זכויות הילד נתקבלה על ידי עצרת האו"ם ביום 20.11.1989, נחתמה על ידי ישראל ביום 3.7.90, אושררה ביום 4.8.91 ונכנסה לתוקף לגבי ישראל ביום 2.11.91 (כתבי אמנה 1038 , כרך 31, ע' 21) ("האמנה") קובעת בסעיף 3 כי בכל הפעולות הנוגעות לילדים תהא טובת הילד שקול ראשון במעלה. כמו כן, קובעת האמנה בסעיף 12 את זכותם של ילדים להשתתף בהליכים בעניינם ולהביע את דעתם וכן את זכותו של הילד כי יינתן משקל ראוי לדעותיו בהתאם לגילו ומידת בגרותו (ס' 12(1) לאמנה).
זכויות הילד כחלק מטובתו. עוד הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשותה של כב' השופטת סביונה רוטלוי ("ועדת רוטלוי" ו/או "הועדה") הציעה מודל רחב לעיגון עיקרון "טובת הילד" (דו"ח הוועדה, חלק כללי, עמ' 136). המודל המוצע הציג תפיסה חדשה (אז) ביחס לעיקרון טובת הילד וביסודו שני חידושים עיקריים ואלו הם: (1) הכרעה כי טובת הילד מורכבת ממכלול זכויותיו, צרכיו והאינטרסים שלו וזכויות הילד הן חלק מטובתו של הילד ולא באות בסתירה לטובתו. (2) הצגת רשימת בקרה המיועדת לכוון את הגורם המחליט בדבר השיקולים שעליו להביא בחשבון בעת קביעת טובת הילד. הצעת החוק בדבר זכויות הילד שהציעה הוועדה מפרטת בסעף 2.4.1 את רשימת הבקרה, כאשר הגורם הראשון ברשימה שיש להביאו בחשבון הינו רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון.
מעמד רצונו של הילד בקבלת החלטה בעניינו. על פי המודל שהוצע על ידי הוועדה (דו"ח הוועדה, חלק כללי, עמ' 42 ) הנחת היסוד של הגורם המחליט צריכה להיות כי רצונו המובע של ילד הוא טובתו, וכי לעצם העובדה שזהו רצונו ישנו ערך שיש בו כדי להשליך על החלטתו של הגורם בדבר טובתו המשוערת של הילד. הענקת משקל לרצונו של הילד נובעת מעצם היותו אדם, שהינו ככל אדם בעל רצון, ואשר רצונו, אלא אם קיימות ראיות לסתור, הינו גם טובתו ועל כן יש לכבדו. על כך יש להוסיף כי, בהתאם לס' 12 לאמנה יש לתת לדעותיו של הילד את המשקל הראוי בהתאם לגילו ולבגרותו ולפיכך ככל שהילד בוגר יותר ויודע להביע את רצונו באופן ברור יש לתת לדעותיו ורצונו יותר משקל בעת קבלת ההחלטה.
דומני כי אין חולק שככל שעולה גילו של הילד יש לתת משקל כבד יותר לרצונו ויש גם להתייחס לתגובתו האפשרית במקרה של אי כיבוד רצונו. כך למשל בתמ"ש (קריות) 13560/05 א.א. נגד א.י. סירבה נערה בת 12 לקיים את זמני השהות עם אביה (במקרה שם - כפי שסוכמו בין הוריה) וכב' השופטת אספרנצה אלון קבעה כי מתבגר אשר מלאו לו 12 שנה ועשוי ל"להצביע ברגליו", יש לתת משקל לעמדותיו בהחלטות הנוגעות לחייו ומכאן שאין כופים על נער להימצא במקום שאינו חפץ להיות בו.
אמנם על בית המשפט לנהוג בזהירות ולבחון האם הרצון הוא רצונו האמיתי של הילד ואין הילד עומד תחת השפעה פסולה של מי מהוריו וכן יש מקום לבחון את מידת ההלימה בין רצון הילד לאשר נתפס לכאורה כטובתו.
ערה אני לחשיבות הרבה של היות קטין בקשר מיטיב עם שני הוריו ולהשלכות של נתק בין קטין לבין מי מהוריו. כך גם, ערה אני לכך שכאשר מדובר בקטין שהוא על סף הבגירות, ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בקטין בוגר, רהוט, אחראי ושקול העומד על דעתו, יש לתת לרצונו וזכותו לאוטונומיה עצמית משקל משמעותי. לא ניתן לראות בציבור הקטינים מקשה אחת ויש לבחון כל מקרה ומקרה לגופו תוך בחינת יכולותיו הרגשיות והאינטלקטואליות וכשריו המתפתחים של כל קטין וקטין.
משכך, נעשו על ידי בית המשפט מאמצים רבים לבחון את רצונו של הקטין ואת כנות ועצמאות רגשותיו כמו גם את יכולתו להבין את משמעות בחירתו שלא להיות בקשר עם אביו. כל זאת על ידי מינוי אפוט' לדין אשר הביאה בפני בית המשפט את עמדתו של הקטין (כמו גם את עמדת האפוט' לדין עצמה) ותוך עירוב גורם טיפולי באמצעות טיפול אליו נרתם הקטין משך תקופה משמעותית תוך שיתוף פעולה ופתיחות וקבלת עדכון מאת הגורם הטיפולי וכלה במפגש ישיר עם הקטין.
לאחר שנפגשתי כאמור עם ב' ארוכות ושמעתי את אשר על ליבו ואף עיינתי בדו"ח החסוי מאת המטפלת והיו לעיני עמדותיה של האפוט' לדין לא מצאתי לכפות על ב' קשר עם האב ואף לא מצאתי לכפות עליו המשך טיפול, לבדו או במשותף עם אביו.
סבורה אני לעת הזו כי כפיית קשר כזה, בניגוד מובהק ובוטה לרצונו המנומק של ב', יהיה בה הן לפגוע ברצונו ובאוטונומיה האישית של ב', אשר הוא כאמור נער מתבגר בן 17, ויתירה מכך התרשמתי כי חרף מחירי הנתק מהאב, הרי שכפייתו של ב' לקשר עם אביו בניגוד לרצונו עלולה להוות פגיעה נפשית משמעותית בקטין.
לעניין זה מצאתי להפנות גם לדבריו הנכוחים של כב' הש' חשין עוד בבג"צ 5227-97:
"בסוף-כל-הסופות – שמא נאמר: בתחילת-כל-התחילות – על בית-המשפט להכריע בטובתו של הילד הספציפי העומד לפני בית-המשפט: ללא הנחות נוקשות, ללא דעות קדומות וללא כפיית עקרונות-מלבר, והכול, כמובן, בהיעדר הוראות-חוק מפורשות. רק אם יעשה כך לא יחטא שופט לטובתו של הילד: לשלומו הגופני ולבריאות נפשו."
(מיכל דויד נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים פסקי-דין, כרך נה, חלק ראשון, תשס"א/תשס"ב 2001 עמ' 462)
ועוד מצא כב' הש' חשין להפנות במסגרת פסק הדין שם לבע"א 6106/92 :
"...קטן הוא אדם, הוא בן-אדם, הוא איש – גם אם איש קטן בממדיו. ואיש, גם איש קטן, זכאי בכל זכויותיו של איש גדול."
(בע"א 6106/92 :פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה [11], בעמ' 836)
אכן, ערה אני לכאבו של האב, המבקש לשקם את הקשר עם בניו ואף חושש לעתיד הקשר עם הבן הצעיר – ג' - ואף ערה אני לזכותו לקשר עם ילדיו. עם זאת בנסיבות בהן מדובר בקטין בן 17, דהיינו קטין על סף גיל הבגירות, אשר ידע להביע רצונו ורגשותיו בפגישה ישירה עם בית המשפט, מצאתי לתת לרצונו של הקטין, אשר במקרה זה סברתי כי אף תואם את טובתו, משקל מכריע.
זאת ועוד, לא התרשמתי כי הקשר הקיים היום בין ג' לבין האב עומד בסכנה, אדרבא, כפי שפורט לעיל, בהחלטה אחרונה מלפני מספר חודשים אף הורחב קשר זה.
ואחרון, סבורה אני כי ייתכן שדווקא ללא כפיה, ייתכן שעם הזמן, יבקשו הבנים הגדולים לחזור לקשר מיטיב עם האב ועל אחת כמה וכמה משהאב טוען כי אין דבר וחצי דבר בסיבות הנטענות לכאורה, הנעוצות בהתנהלותו, כאלו שגרמו לנתק בינו לבין הבנים והנתק הוא כולו פרי התנהלותה של האם.
מקווה אני כי אכן כך יהיה ועם חלוף הזמן ניתן יהיה לשקם את הקשר בין האב לבניו.
עוד מובהר כי זמני השהות של ג' עם האב נשארים על כנם ויכובדו על ידי כל המעורבים והאם תתמוך בכך ככל שיעלה הצורך.
מבוקש מהאפוט' לדין לתווך לג' את החלטתי ואף לאפשר לו לעיין בה.
החלטתי מותרת לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, י"ז אב תשפ"ב, 14 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
