פס"ד העוסק ברשלנות רפואית בטיפול במנוח שהגיע לחדר המיון בשל חשד לאירוע לבבי ונפטר על מיטתו בעודו ממתין לטיפול

מבוא – הצדדים ומהות התביעה

1. מדובר בתביעה שעילתה רשלנות רפואית.

    

2. התובעים הם אלמנתו וחמשת ילדיו של המנוח ז.ע. ז"ל (להלן: "המנוח", "האלמנה" וביחד: "התובעים").

    

3. המנוח, יליד 1972, הובהל ביום 12.1.2016, לחדר המיון של המרכז הרפואי ע"ש ברוך פדה – "פוריה" (להלן: "ביה"ח"), בחשד לאירוע לבבי. לטענת התובעים, הצוות הרפואי בחדר המיון התרשל בטיפול במנוח, בין היתר בכך שחרף החשד שהוא סובל מאירוע לבבי חריף, המנוח לא היה מחובר באופן רציף למוניטור שהיה אמור לקלוט סימנים ראשונים של הפרעות קצב - מצב שעלול להפוך תוך דקות לקטלני. כתוצאה מכך, המנוח נפטר על מיטתו, בחדר המיון, בעודו ממתין לטיפול.

    

4. הנתבעת, מדינת ישראל – משרד הבריאות, היא הבעלים והמפעילה של ביה"ח (להלן: "הנתבעת").

    

5. הנתבעת מכחישה את טענות התובעים וטוענת כי המנוח קיבל טיפול נאות וחובר למוניטור מרגע הגעתו לביה"ח. המנוח ניתק את עצמו מהמוניטור, בניגוד להנחיות הצוות הרפואי, ויצא מחדר המיון כדי לדבר עם בני משפחתו ששהו במקום. בנסיבות אלה, הצוות הרפואי לא יכול היה לקבל התראה על החמרה במצבו הלבבי של המנוח ומותו לא יכול היה להימנע, כך שדין התביעה להידחות.

    

   השתלשלות האירועים

    

6. ביום האירוע המנוח שב מעבודתו בשעה 16:00 לערך, והתלונן לפני אשתו - האלמנה, שהוא חש בכאבים בחזה.

    

7. המנוח פנה לרופא המשפחה בקופת החולים (להלן: "רופא המשפחה"), שהוא גם דודו של המנוח. רופא המשפחה ביצע למנוח בדיקת א.ק.ג, והורה על פינויו באמבולנס לביה"ח. במכתב ההפניה למיון נרשם: "תלונות: כאב חזה שמאלי עם דפיקות לב וסחרחורת... ממצאים בבדיקה: נראה סובל. אקג שינויי ST בקיר תחתון". רופא המשפחה הוסיף וציין בכתב ידו כי לחץ הדם עמד על 121/191, וכי המנוח קיבל קפוטן תת לשוני (עמ' 17 - 18 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

    

8. בדוח האמבולנס שנרשם סמוך לשעה 18:00, צוין שהמנוח סובל מכאבים בחזה ומדפיקות לב. תחת הכותרת "הטיפול שניתן" סומן: העשרה בחמצן, מוניטור ועירוי. המנוח פונה באופן דחוף לביה"ח להמשך בירור וטיפול (עמ' 19 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

    

9. המנוח התקבל בחדר המיון בסביבות השעה 18:30. בשעה זו נרשם תחת הכותרת "מדדים ראשונים": לחץ דם 150/100, דופק 93, סטורציה 98% עם משקפי חמצן, אומדן כאב - 4.

   בשעה 18:35 בוצעה למנוח בדיקת א.ק.ג (תרשים א.ק.ג הוגש וסומן נ/1).

    

   המנוח נבדק על-ידי ד"ר חוסיין עסאללה (להלן: "ד"ר עסאללה") שעל פי החותמת היה "רופא כללי". בתעודת חדר המיון נרשם שד"ר עסאללה הורה על ביצוע צילום חזה ו - "פרופיל קרדיאלי" (עמ' 27 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

    

10. בשעה 19:50 המנוח נמצא במיטתו, ללא סימני חיים. ניסיונות החייאה שבוצעו לא צלחו ובשעה 20:50 נקבע מותו של המנוח.

     

11. בתעודת "סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה" נרשם:

    " בן 43, מעשן, בריא בד"כ. הופנה ע"י רופא מטפל באמבולנס עקב כאבים בחזה משמאל שהופיעו ביום קבלתו ושינויים באק"ג קיר תחתון... בקבלתו 18:30 למיון יציב המודינמית, ללא מצוקה נשימתית... תרשים אק"ג שינויים 1 ST מ"מ בקיר תחתון, נלקחו לבירור בדיקות דם כולל אנזימי לב והיה מחובר למוניטור. בשעה 19:50 צוות סיעודי מצא אותו במיטתו ללא סימני חיים, דופק לא נמוש, הוחל בהחייאה מיידית כולל עיסוי לב, הנשמה דרך אמבו, הוכנס לחדר הלם במוניטור היה קו ישר והומשך בהחייאה כולל עיסוי לב... לאחר החייאה ממושכת שנמשכה כשעה ללא תגובה בוצע א.ק.ג ב 20:50 שהראה קו ישר.

    מוות נקבע בשעה 20:50 נמסר למשפחה כמקובל ולמנהל מיון ד"ר טל אור בהתאם.

    לציין שבהמשך בדיקת טרופונין חזרה חיובית" (עמ' 33-28 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

     

12. ב"טופס הודעה על פטירה מחויבת דיווח" שמולא ביום הפטירה על ידי ד"ר חיג'אזי ונחתם גם על-ידי מנהל המלר"ד, ד"ר טל אור, נרשם כי סיבת המוות היא:

    " M\P ACUT CORONARY STNDROM ASYSTOLE".

     

    חוות הדעת מטעם התובעים

13. התובעים תמכו את תביעתם בחוות דעתו של פרופ' דן צבעוני, מומחה למחלות לב (להלן: "פרופ' צבעוני"). פרופ' צבעוני ציין כי המנוח הופנה על ידי רופא המשפחה לביה"ח באבחנה ברורה של אירוע לבבי חריף זאת לאור תלונות על כאבים בחזה ושינויים איסכמיים ברורים בדופן התחתון והקדמי בבדיקת א.ק.ג. שבוצעה בקופת החולים. בבדיקת א.ק.ג. שבוצעה בחדר המיון נראו שינויים איסכמיים בקיר התחתון. בסיכום המחלה נרשם שחובר למוניטור, אך המשפחה טוענת שלא חובר למוניטור ותרשימי מוניטור לא נמצאו בתיק הרפואי. בבדיקת דם לטרופונין - רמת אנזימי הלב - שתוצאותיה התקבלו לאחר פטירת המנוח, נמצאה רמה מוגברת של טרופונין אשר העידה על האירוע הלבבי שהמנוח עבר.

    בחדר המיון התרשמו כי מדובר באירוע לבבי חריף. עם זאת, המנוח לא חובר למוניטור, בדיקת הטרופונין הוזמנה רק בשעה 19:08, ולא מיד לאחר ביצוע בדיקת הא.ק.ג., כך שהתשובה התקבלה רק לאחר פטירת המנוח. המנוח לא נבדק על ידי קרדיולוג בחדר המיון.

    בבדיקת א.ק.ג. (נ/1) שבוצעה בחדר המיון, בשעה 18:35, השינויים היו פחות חמורים מאשר בבדיקה שבוצעה בקופת החולים. שינויים בא.ק.ג. מבדיקה אחת לשנייה, מעידים על תהליך איסכמי פעיל. כל חולה עם שינויים איסכמיים חריפים נמצא בסכנה לפתח הפרעת קצב שיכולה להיות קטלנית. "הסיבה העיקרית למוות מידי בחולה עם אוטם חריף היא הפרעת קצב חדרית... תהליך זה לוקח 2-4 דקות... מאחר וכל חולה עם אירוע כלילי חריף נמצא... בסכנה של הפרעת קצב שיכולה להיות קטלנית החולה חייב להיות תחת השגחה מאוד קפדנית הכוללת מעקב צמוד אחרי המוניטור אליו הוא חייב להיות מחובר...". לפי הכתוב בתעודת חדר המיון, המנוח חובר למוניטור. כנראה שהצוות הרפואי לא התבונן על המוניטור או שהמוניטור לא עבד, אחרת לא ברור מדוע לא זוהתה הפרעת הקצב שגרמה לדום לב. לו היו מזהים את הפרעת הקצב מיד לאחר הופעתה, סיכויי ההישרדות לאחר קבלת מכת חשמל תוך פחות מ-2 דקות היו גבוהים מ-90%. במדינת ישראל סיכויי ההישרדות של חולה עם אוטם המגיע לבית החולים הם כ-95%. בחולים עם אוטם קטן כפי שהיה למנוח, סיכויי ההישרדות היו גבוהים אף יותר, והמנוח היה צפוי להישאר עם נזק קטן מאוד לשריר הלב והיה יכול לנהל אורח חיים תקין.

     

14. בחוות הדעת המשלימה, פרופ' צבעוני ציין כי על שני תרשימי א.ק.ג. נוספים שעליהם אין מדבקה של חדר המיון (נ/ 4 ו- נ/5), מופיעים תאריכים ושעות שגויים. התרשים נ/4, בוצע בקופת החולים, והממצאים שבו "מעידים באופן ברור ביותר על תהליך איסכמי פעיל עם דינמיקה בין שני תרשימי א.ק.ג שבוצעו האחד במרפאה והשני בהפרש זמנים של כשעה בבית החולים... גם אם טעה הצוות הרפואי ולא ראה את ההרמה הקלה של ST במיון... הממצאים ללא ספק התאימו לכל הפחות לאוטם ללא הרמת ST. כל חולה עם אירוע לבבי חריף בין אם מדובר באוטם עם או ללא הרמת ST נמצא בסיכון מוגבר מצב המחייב השגחה קפדנית וטיפול...".

    במקרה של פטירה, חובה על ביה"ח לציין מה נצפה בסרטי המוניטור טרם קבלת הקו הישר וכן להדפיס את התרשימים. זו פעולה בסיסית שחייבת להיעשות אצל כל חולה שנפטר כשהוא מחובר למוניטור. "אם כן היה מחובר, מחיקת המידע הייתה רשלנית, מסתירה נתונים חשובים מאוד ומקשה על כל הצדדים כיום לדעת מה באמת ארע במיטת חדר המיון".

    אם המנוח היה מטופל בקבלתו לחדר המיון בתרופות שחייבות להינתן לכל חולה עם אירוע כלילי חריף, ואם היה מחובר למוניטור עם מעקב אחרי הרישומים של הא.ק.ג. במוניטור, אפשר היה להציל את חייו: "בהסתברות של כ - 90% היו מזהים את פרפור החדרים, שהוא הפרעת הקצב הקטלנית השכיחה ביותר בחולי אוטם חריף בשעות הראשונות של האוטם, מבצעים בו החייאה תוך פחות מ 2 דקות מתחילת הפרעת הקצב ובכך מצילים את חייו".

     

    חוות הדעת מטעם הנתבעת

15. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעתו של פרופ' אלכסנדר בטלר, מומחה למחלות לב (להלן: "פרופ' בטלר"), שציין כי הצוות הרפואי בחדר המיון "נהג כפי המצופה מהרופא הסביר ולא הייתה רשלנות בהתנהלותו".

    המנוח התקבל לבית החולים בשל כאבי חזה והיפוך גלי T בחיבורים התחתונים של תרשים הא.ק.ג. מיד עם קבלתו בחדר מיון, המנוח חובר למוניטור אך ייתכן שהוא ניתק את עצמו מהמוניטור לפני אירוע דום לב. 

    תוך חצי שעה מקבלתו של המנוח לחדר המיון, נלקחו מדדים חיוניים, בוצע א.ק.ג., המנוח נבדק על ידי אחות ועל ידי רופא ונלקחו בדיקות דם. במשך יותר משעה מצבו של המנוח היה יציב. "לא היו שינויים דינמיים בין שני תרשימי הא.ק.ג. שבוצעו למנוח תוך כ 20 דקות ממועד אשפוזו בחדר המיון. תרשימים אלו הראו היפוך גלי T ללא שינוי מקטע ST. על פי תרשימי הא.ק.ג. לא ניתן היה לקבוע שהמנוח עבר אוטם בשריר הלב. רק אחרי קבלת תשובת הטרופונין המוגבר, לאחר מותו של החולה, ניתן היה לקבוע בדיעבד שהוא עבר אוטם בשריר הלב".

     

16. פרופ' בטלר ציין כי "לא ניתן לקבוע אם אירוע לב נגרם מפרפור חדרים או מהפרעה בהולכת הגירוי החשמלי בלב, ולכן לא ניתן לקבוע שמכת חשמל הייתה הטיפול המתאים למצבו של המנוח". אם היה דום לב על רקע של פרפור חדרים או על רקע של חסם בהעברת גירוי חשמלי בין העליות לבין החדרים, סיכויי השרידות של חולים שעוברים החייאה על רקע של דום לב בבתי החולים הם נמוכים בהרבה מ - 90%. החייאה בבית החולים לא מבטיחה את ההישרדות. על פי מאמר שפורסם בכתב עת אמריקאי, נמצא כי בשנת 2010 הושג דופק אפקטיבי בהחייאה ב- 48% מהחולים, אך רק 14% מהם שוחררו בחיים מבית החולים.

    על פי הנתונים העובדתיים שבתיעוד הרפואי ניתן לקבוע שהצוות הרפואי נהג כמצופה מהרופא הסביר ולא הייתה רשלנות בהתנהלותו. סיכויי ההישרדות של המנוח, ללא נזק נוירולוגי, אם הוא לא היה מנתק את עצמו מהמוניטור והיה מטופל מיידית בהפרעת הקצב או ההולכה שגרמה לדום הלב, היו כ-50%.

     

    השאלות השנויות במחלוקת וסדר הדיון

17. השאלה הראשונה אשר הייתה שנויה במחלוקת מתחילת ההליכים היא האם המנוח חובר למוניטור?

    לאחר שמיעת עדויותיהם של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים נראה כי אין ביניהם מחלוקת שהמנוח אשר הגיע לביה"ח בשל חשד לאירוע לבבי חריף היה צריך להיות מחובר למוניטור, ואין לי אלא להפנות לעדותו של פרופ' בטלר, המומחה מטעם הנתבעת:

    "ש. אני מבינה וזה היה ברור יותר בחווה"ד המשלימה, שאמרת "אכן המנוח הגיע לבי"ח פוריה בחשד לאירוע כלילי חריף", נכון?

    ת. נכון.

    ש. בעצם אין מחלוקת בינך לבין פרופ' צבעוני בהקשר הזה של חשד לאירוע כלילי חריף הוא היה חייב בחיבור למוניטור, נכון?

    ת. נכון.

    ש.פרופ' צבעוני מסביר בחוות דעתו לגבי החשיבות של החיבור למוניטור... מפנה לסעיף 13 לחוו"ד העיקרית של פרופ' צבעוני... המשפט הזה נכון?

    ת.כן." (עמ' 48 לפרוטוקול).

     

    בהיעדר מחלוקת על כך שהמנוח היה צריך להיות מחובר למוניטור, המחלוקת בשאלה האם המנוח אכן חובר למוניטור אם לאו - היא מחלוקת עובדתית בעיקרה.

    בהקשר זה אף עולה השאלה האם היעדר תיעוד של תרשימי המוניטור, אם המנוח אכן חובר למוניטור, מהווה נזק ראייתי.

     

18. לאחר הכרעה במחלוקת העובדתית בשאלה האם המנוח חובר למוניטור, אדון בשאלת נאותות הטיפול במנוח, סיבת מותו של המנוח, ושאלת סיכויי ההחלמה.

     

    האם המנוח חובר למוניטור? - התיעוד הרפואי  

19. בגיליון חדר המיון לא נרשמה הוראה לחבר את המנוח למוניטור, ואין ברישומים שנערכו עובר לפטירת המנוח התייחסות כלשהי לחיבור למוניטור.

    ההתייחסות הראשונה לחיבור למוניטור מופיעה בטופס "סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה" שבו נרשם כי המנוח היה "מחובר למוניטור". מעבר לכך, אין פירוט מה הדגים תרשים המוניטור.

     

20. ביום 10.2.2016, כחודש לאחר פטירת המנוח, ב"כ התובעים פנתה לביה"ח בדרישה לקבלת מלוא התיעוד הרפואי מחדר המיון לרבות "העתק של כל סרט המוניטור, החל מרגע חיבורו של המנוח לאחר השעה 18:35 עת הגיע לחדר המיון, ועד לשעה 20:50 עת נקבע מותו" (עמ' 54 מתוך המוצגים מטעם התובעים). במכתב נוסף התבקשו סרטי מצלמות האבטחה שצולמו בחדר המיון שבהם ניתן לראות את המיטה שבה שכב המנוח (עמ' 56 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

    תשובת ביה"ח הייתה כי "אין בידינו תדפיסים של מכשירי המוניטור במלר"ד (מיון)" (עמ' 57 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

    על פנייה נוספת של ב"כ התובעים בבקשה לקבל את תרשימי המוניטור, השיבה עו"ד שלומית בלנק מהלשכה המשפטית של ביה"ח (להלן: "עו"ד בלנק"), כדלקמן:

    "סרטי המוניטור מועברים למחשב מרכזי שם הם נשמרים לתקופה של 96 שעות. לאחר חלוף תקופה זאת הם נדרסים".

    בהמשך נכתב:

    "ביחס לסוגיית הניטור אבקש להוסיף את הפרטים הבאים אשר עלו משיחות עם אנשי הצוות המעורבים – עם קבלתו של (המנוח) למלר"ד הוא חובר למכשיר המוניטור ונמסר לו, כמקובל במקרים כגון אילו, כי עליו להישאר במיטה מחובר למוניטור על מנת לפקח על מצבו. בהמשך נצפה המטופל כשהוא מנותק ממכשיר הניטור, והוא חובר אליו מחדש תוך הבהרה חוזרת שעליו להישאר במיטתו מחובר למוניטור. בשעה 19:50 אחות שעברה ליד מיטת המטופל מצאה אותו שוכב במיטה ללא סימני חיים. המטופל לא היה מחובר למוניטור" (עמ' 61-60 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

     

21. במסגרת ההליכים המקדמיים, התובעים הפנו לנתבעת שאלון שעסק, בין היתר, בשאלת הדפסתם ושמירתם של תרשימי המוניטור. השאלון נענה על ידי ד"ר טל-אור, מנהל המלר"ד, שהצהיר כי "סרטי הניטור מועברים למחשב מרכזי שם הם נשמרים לתקופה של 96 שעות. לאחר מכן הנתונים נדרסים. במידה ויש צורך בהוצאת נתונים מהמחשב המרכזי, ניתן להוציא אותם בזמן אמת בלבד. את תיעוד המוניטור אשר נדרס לאחר 96 שעות לא ניתן לשחזר. אם מבצעים שמירה של חלק מסוים בפרק הזמן שעד לדריסת הנתונים הוא ישמר" (עמ' 65 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

     

    היעדר תרשימי המוניטור - נזק ראייתי?

22. התובעים טוענים כי אם המנוח חובר למוניטור, כגרסת הנתבעת, הרי שהיה על ביה"ח לשמור את תרשימי המוניטור שהם חלק מהרשומה הרפואית שמתעדת את הטיפול במנוח. ביה"ח התרשל בכך שלא דאג לשמירתם ולהדפסתם של תרשימי המוניטור טרם שנדרסו במחשב, ובכך נגרם נזק ראייתי שמעביר את נטל הראיה להוכחת הטענות בדבר חיבורו של המנוח למוניטור לפתחה של הנתבעת.

    הנתבעת טוענת מנגד כי משהתובעים לא ביקשו לחקור את עו"ד בלנק ואף הגישו את מכתבה כראיה מטעמם, יש לקבל את האמור במכתב בכל הנוגע לחיבור המנוח למוניטור, כראיה לתוכנו.

     

    אין בידי לקבל טענתה זו של הנתבעת.

     

23. מכתבה של עו"ד בלנק הוגש במסגרת תיק המוצגים מטעם התובעים להוכחת הטענה שסמוך לאחר פטירת המנוח ב"כ התובעים פנתה בבקשה לקבל את החומר הרפואי לרבות תדפיסי המוניטור.

    הגרסה העובדתית שפורטה במכתבה של עו"ד בלנק בכל הנוגע לחיבורו של המנוח למוניטור לא מוצאת ביטוי ברשומה הרפואית, והיא מהווה עדות שמיעה מפי "אנשי הצוות המעורבים" שזהותם לא פורטה במכתב האמור.

     

24. סעיף 17 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו – 1996 (להלן: "חוק זכויות החולה"), מעגן את החובה לנהל רשומה רפואית, וקובע בזו הלשון:

    "...מטפל יתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית; הרשומה הרפואית תכלול, בין היתר, פרטים מזהים של המטופל והמטפל וכן תכלול מידע רפואי בדבר הטיפול הרפואי שקיבל המטופל, עברו הרפואי כפי שמסר, איבחון מצבו הרפואי הנוכחי והוראות טיפול;"

    סעיף 18 לחוק זכויות החולה מוסיף וקובע את זכותו של המטופל לקבל עותק מהרשומה הרפואית.

    תקנה 2 לתקנות בריאות העם (שמירת רשומות), התשל"ז-1976 (להלן: "תקנות בריאות העם"), קובעת כי: "כל בית חולים יהיה אחראי להחזקת הרשומות שנעשו בבית החולים או שהגיעו אליו, באופן שיאפשר איתורן בתוך זמן סביר".

    "רשומה" מוגדרת בסעיף 1 לתקנות בריאות העם כדלקמן: "כל כתב על גבי נייר או על גבי חומר אחר, כל תרשים, דיאגרמה, ציור, תו, תיק, צילום, תצלום, סרט, תקליט וכיוצא באלה שנעשו עקב קבלת אדם לבית חולים, הטיפול בו ושחרורו ממנו, לרבות שחרור עקב פטירה...".

     

25. נוכח הגדרת המונח "רשומה" בתקנה 2 בתקנות בריאות העם, דומה שלא יכול להיות ספק שתרשים מוניטור של מטופל נכלל בגדר "רשומה", ומשכך חלה על ביה"ח חובה לשמור את תרשימי המוניטור כחלק מהרשומה הרפואית.

    הדבר עולה גם מתשובת משרד הבריאות לפנייתה של ב"כ התובעים בעניין חובת שמירת תרשימי מוניטור שבה נאמר:

    "לאורך השנים פורסמו מספר חוזרי מינהל רפואה הדנים בהנחיות לגבי שמירת צילומי רנטגן, סרטי צינטור, תרשימי א.א.ג. ועוד, בכולם יש דגש על היותם כחלק בלתי נפרד מהרשומה הרפואית של המטופל. על כן שמירת הרשומה היא: 10 שנים מתום הטיפול האחרון או שבע שנים לאחר פטירת החולה לפי המוקדם..." (עמ' 79 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

     

26. בענייננו, הנתבעת מודה בפה מלא שבביה"ח לא קיים נוהל בנוגע לשמירת נתוני הניטור במכשירי המוניטור שבחדר המיון וכי תרשימי המוניטור שמועברים למחשב המרכזי, נשמרים למשך 96 שעות בלבד. לאחר מכן הנתונים נדרסים, זאת כמפורט בתצהיר התשובות לשאלון שנחתם על ידי ד"ר טל-אור (עמ' 65 בתיק המוצגים מטעם התובעים).

    מהדברים האמורים עולה שהתנהלותו של ביה"ח בנוגע לשמירת תרשימי המוניטור אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 17 לחוק זכויות החולה ותקנות בריאות העם ביחס לשמירת הרשומה הרפואית.

    יתרה מכך, נוכח פטירתו של המנוח בחדר המיון - פטירה שמחייבת דיווח - על אחת כמה וכמה שהיה על ביה"ח לפעול להדפסת תרשימי המוניטור שנשמרו במחשב ולשמירתם כחלק מהרשומה הרפואית.

    למצער, מצופה היה שבדוח "סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה" שבו נרשם לראשונה כי המנוח היה מחובר למוניטור, יפורטו הממצאים שהודגמו בתרשימי המוניטור והזמנים שבהם המנוח היה מחובר למוניטור. פרופ' צבעוני התייחס לכך בחוות דעתו המשלימה וציין כי "גם אם המוניטור מכויל לגריסה אוטומטית, במקרה של פטירה חובה היתה על בית החולים לעיין בתרשימי הא.ק.ג בעת הפטירה במקביל לשליחת דו"ח הארוע החריג, לציין מה נצפה בסרטי המוניטור בטרם קבלת הקו הישר וכן להדפיס את התרשימים...".

     

27. בנסיבות אלה, כאשר היה בידי ביה"ח לפעול להדפסת תרשימי המוניטור שנשמרו במחשב למשך 96 שעות לאחר פטירת המנוח שהיא פטירה המחייבת דיווח, ואף היה עליו לדאוג לשמירתם של תרשימי המוניטור כחלק מהרשומה הרפואית שמתעדת את הטיפול במנוח, היעדרם של תרשימי המוניטור מהווה נזק ראייתי שנגרם כתוצאה מהתרשלות של ביה"ח בניהול הרשומה הרפואית ובשמירתה.

     

28. אין צורך להכביר מילים בדבר חשיבות עריכתה ושמירתה של רשומה רפואית המתעדת את הטיפול שניתן לחולה. ראו בהקשר זה את דבריו של כב' השופט (כתוארו אז) ריבלין, בע"א 6696/00 בית חולים המרכזי עפולה נ' פינטו (2.9.2002), שהדגיש כי התיעוד הרפואי "... מאפשר טיפול עקבי, רציף ונכון בחולה, המטופל לא פעם לאורך זמן ועל ידי אנשי צוות שונים. הוא מעניק כלים לניתוח מושכל של העובדות והממצאים ובעקבות ניתוח זה - להסקת מסקנות ההולמות את מצבו של החולה ולהפקת לקחים מן ההתרחשויות. הוא נותן תוקף לזכותו של החולה לדעת מהו מצבו הרפואי, מה נעשה בגופו, ומהן האפשרויות העומדות בפניו. הוא מאפשר לחולה להוכיח את תביעתו מקום שהטיפול בו היה רשלני".

    עוד נקבע בפסיקה כי נזק ראייתי שנגרם עקב רישום לקוי או חסר של תיעוד רפואי, יוביל בנסיבות מסוימות להעברת נטל הראייה להוכחת העובדות שאין לגביהן רישום ואף להעברת נטל השכנוע מכתפי התובע לפתחו של הנתבע (ע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 535 (2004)).

    בע"א 9328/02 מאיר נ' ד"ר לאור, פ"ד נח(5) 54 (2004), נפסק בהקשר זה: "הלכה היא כי נזק ראייתי אשר נגרם על-ידי הנתבע מצדיק בנסיבות מתאימות את העברת נטל השכנוע מן התובע אל הנתבע. אם קיימת מחלוקת לגבי עובדות אשר היה ניתן להוכיחן לולא התרשלות הנתבע - לולא הנזק הראייתי שנגרם - תיקבענה העובדות כטענת התובע, אלא אם ישכנע הנתבע שהעובדות הן כטענתו". עוד ראו לעניין זה: ע"א 6330/96 בנגר נ' בית חולים הכללי ע"ש ד"ר הלל יפה, פ"ד נב(1) 145 (1998); ע"א 8279/02 גולן נ' עזבון המנוח ד"ר מנחם אלברט (14.12.2006); ע"א 9151/08 בן חמו נ' עיריית ירושלים שירותי בריאות הציבור (1.1.2012).

    היקף הנטל המועבר נקבע בהתאמה להיקף הנזק הראייתי. מקום שבו הנזק הראייתי שולל מן הניזוק את האפשרות להוכיח את כל יסודות עוולת הרשלנות, עלול חסר זה להעביר אל כתפי הנתבע את מלוא נטל הראיה. כשמדובר בהיעדר רישום שמתייחס לנקודה או לעניין אחד, יועבר הנטל באותו עניין בלבד (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק, פ"ד נו(1) 539 (2001)). לא כל חוסר או פגם בתיעוד הרפואי, יוביל להעברת נטל הראיה או נטל השכנוע. זאת ייעשה רק מקום שבו היעדר הרישום קשור ישירות "בסלע המחלוקת" (ע"א 5373/02 נבון נ' קופת חולים כללית, פ"ד נז(5) 35, 45 (2003)). עוד ראו לעניין זה, ע"א 2087/08 מגן נ' שירותי בריאות כללית (12.8.2010) שם נפסק כי "חייב להיות קשר סיבתי בין הנזק הראייתי לבין היעדר יכולת מצד התובע להוכיח רכיב בעוולת הרשלנות".

     

29. ומן הכלל אל הפרט:

    בדוח "סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה" נרשם שהמנוח היה "מחובר למוניטור". מעבר לרישום לקוני זה, אין בתיעוד הרפואי התייחסות כלשהי לממצאי הניטור. בנסיבות אלה, העובדה שתרשימי המוניטור לא נשמרו כחלק מהרשומה הרפואית, מהווה נזק ראייתי שנגרם בשל התרשלותו של ביה"ח בניהול הרשומה הרפואית ובשמירתה.

    תרשימי המוניטור קשורים בטבורם ל"סלע המחלוקת" הן בשאלה העובדתית הראשונה, האם המנוח אכן היה מחובר למוניטור? הן בשאלות שנוגעות לנאותות הטיפול הרפואי, סיבת המוות וסיכויי ההחלמה של המנוח. לפיכך, וכפועל יוצא מהנזק הראייתי שנגרם כתוצאה מהיעדרם של תרשימי המוניטור, הנטל להוכיח כל טענה שנוגעת לתרשימי המוניטור לרבות השאלה האם המנוח חובר למוניטור - מוטל לפתחה של הנתבעת.

     

     

     

     

    האם המנוח חובר למוניטור - העדים העובדתיים

30. מטעם התובעים העידו בעניין זה האלמנה, וגיסו של המנוח שנשוי לאחותה של האלמנה (להלן: "הגיס").

     

31. האלמנה ציינה בתצהירה שכאשר היא הגיעה לחדר המיון, המנוח שכב על מיטה מס' 9 ו"הוא לא היה מחובר למכשיר מוניטור כלשהו" (סעיף 12 לתצהיר).

    באותה עת, אחת מאחיותיה של האלמנה הייתה מאושפזת במחלקת היולדות שבביה"ח. האלמנה ציינה שהיא שהתה ליד מיטתו של המנוח יחד עם הגיס, משך כחצי שעה. בפרק זמן זה, איש מאנשי הצוות הרפואי לא ניגש אל המנוח והוא לא חובר למכשיר מוניטור. לאחר מכן היא עלתה לבקר את אחותה במחלקת היולדות, וכעבור פרק זמן קצר קראו לה לרדת לחדר המיון ואמרו לה שמצבו של המנוח קשה (סעיפים 16-13 לתצהיר).

    בחקירתה הנגדית האלמנה העידה כי בני משפחה נוספים היו באותו יום בביה"ח. היא חזרה והעידה שהמנוח לא היה מחובר למוניטור.

    האלמנה נשאלה אם היא יודעת מה זה מוניטור והשיבה: "אני בן אדם פשוט, אני לא יודעת דברים כאלה. אחרי שהוא מת, אנשים התחילו לדבר על מוניטור ואז בדקתי מה זה... אני רק הכרתי את זה אחרי שהייתי אצלו (אצל המנוח – ב.ט.) הוא היה עם ידיים למעלה מתחת לראש שלו ואני בטוחה שהוא לא היה מחובר לשום דבר" (עמ' 70-69 לפרוטוקול). האלמנה הוסיפה והעידה כי כאשר היא היתה בחדר המיון, משך כחצי שעה, המנוח לא ירד מהמיטה, והיא לא ראתה שאיש מאנשי הצוות הרפואי הגיע לבדוק אותו (עמ' 70 לפרוטוקול).

     

32. הגיס העיד שהוא הגיע לחדר המיון כמה דקות לאחר שהמנוח הגיע לשם עם האמבולנס. כשהגיע לחדר המיון הוא ראה שהמנוח "שוכב במיטה עם הידיים מאחורי הראש. ראיתי שהוא מזיע מאוד... מיד הלכתי לדבר עם הצוות וביקשתי שיבואו לבדוק אותו. אני זוכר שהוא היה מחובר למכשיר באצבע שלו חוץ מהחיבור הזה הוא לא היה מחובר לשום מכשיר ופשוט שכב במיטה והזיע" (סעיפים 10-9 לתצהיר).

    הגיס ציין שהיו במקום בני משפחה נוספים, ובהמשך העיד: "כשהרמתי קול בגלל שלא טיפלו (במנוח) והתחלתי לחשוש מישהו מהצוות ניגש אלי ואמר לי שאני עושה בלאגן ... אז אמרו לי לצאת כי אני מפריע לחולים במיון וש (אחי המנוח) ישאר כמלווה. שלחו את (אחי המנוח) להביא מדבקת מלווה ואותי החוצה" (סעיף 15 לתצהיר).

    בחקירתו הנגדית הגיס העיד שכאשר הוא היה בחדר המיון, המנוח לא ירד מהמיטה (עמ' 63 לפרוטוקול). הוא חזר והעיד שהמנוח לא היה מחובר למוניטור (עמ' 64 לפרוטוקול).

33. מטעם הנתבעת העידו ארבעה מאנשי הצוות הרפואי בחדר המיון: ד"ר עסאללה, האח אחמד עזיזה, האח אלירן נורי והאחות זינה רודף-שלום (להלן: "האח אחמד", "האח אלירן", ו"האחות זינה").

     

34. ד"ר עסאללה ציין בתצהירו שהוא משמש כרופא משנת 2014, ובתקופה הרלוונטית עבד כתורן חוץ בביה"ח. בחקירתו הנגדית, ד"ר עסאללה הבהיר שהוא התחיל את הסטאז' ביוני 2014 וביולי 2015, קיבל רישיון רופא (עמ' 85 לפרוטוקול).

    ד"ר עסאללה ציין בתצהירו שהוא בדק את המנוח בשעה 18:45 לערך והורה על ביצוע "פרופיל קרדיאלי" וצילום חזה, וכי "הטיפול במנוח נעשה על ידי בנוכחותם של רופאים בכירים: ד"ר חג'אזי אחסאן ורופא מתמחה פנימית ד"ר שלבי סעיד...

    עוד זכור לי כי המנוח ירד מהמיטה והגיע "לתחנת הרופאים" פנה אלי וביקש ממני וגם מד"ר שלבי שהיה לידי לרדת ולעשן ואני אמרתי לו "אסור לצאת לעשן ואסור לרדת מהמיטה". אני זוכר כי המנוח ביקש לזרז את בדיקות המעבדה, טען בפניי כי "אין לו כלום" וכי הוא "רוצה ללכת הביתה" ואז המנוח יצא מתחנת הרופאים, ללא ידיעה לאן פניו מועדות והמשכתי בעבודתי ב"תחנת הרופאים".

    אינני זוכר אם המנוח היה מחובר למוניטור אך על פי הרשומה מיום 12.01.16 (יום פטירת המנוח) "דיון וסיכום הקבלה" שנחתם ע"י ד"ר חג'אזי בשעה 23:13 נראה כי המנוח אכן היה מחובר למוניטור" (סעיפים 12-10 לתצהיר).

     

35. בחקירתו הנגדית, ד"ר עסאללה חזר והעיד שהוא לא זוכר אם המנוח היה מחובר למוניטור ואף אינו זוכר אם הוא נתן הוראה לחבר אותו למוניטור (עמ' 83 לפרוטוקול). עם זאת, ד"ר עסאללה אישר שהמנוח היה צריך להיות מחובר למוניטור, ואין לי אלא להביא את הדברים כלשונם:

    "ש.אתה מסכים שחולה שמגיע עם חשד לאירוע לבבי צריך להיות מנוטר, מחובר למוניטור כל הזמן עד שלא שוללים אירוע לבבי חריף, זה נכון?

    ת.לא כל המטופלים, לפי הקליניקה לפי ההתרשמות של הרופא.

    ש.כלומר יכול להיות שלפי ההתרשמות שלך לא חשבת שהוא צריך להיות מנוטר?

    ת.כן חשבתי. הוא הגיע עם מוניטור מהאמבולנס וצריך להעביר את זה למוניטור של בית החולים, זה האחים עושים לא אני. לפי הרישום כתוב שהיה מחובר. אני לא בודק ומוריד חולה ובודק אם הוא מחובר.

    ש.אז איך עשית את הבדיקה הפיזיקלית?

    ת.עשיתי, אני לא זוכר אם הוא היה מחובר למוניטור או לא.

    ש.אני חוזרת ושואלת, החולה כמו המנוח צריך להיות מנוטר כל הזמן למוניטור או לא?

    ת.הוא היה צריך להיות מנוטר כל הזמן" (עמ' 84 לפרוטוקול).

     

36. האח אחמד ציין בתצהירו כי בשעה 18:35 הוא ביצע למנוח בדיקת א.ק.ג. ובסיומה חיבר את המנוח למוניטור קרדיאלי (סעיף 10 לתצהיר).

    בחקירתו הנגדית האח אחמד אישר שהוא אינו זוכר את הטיפול במנוח אך כיוון שהמנוח הגיע עם אמבולנס והיה מחובר למוניטור "הדבר המקובל שהיינו עושים במיון זה לחבר אותו למוניטור" (עמ' 82 לפרוטוקול). עם זאת, כשנשאל אם הוא זוכר שהוא חיבר את המנוח למוניטור, השיב: "אני לא זוכר מה היה", ואף אישר שהאמור בתצהירו מבוסס על מה שעושים כדבר שבשגרה כשמדובר בחולה קרדיאלי אך לא מזיכרון של נסיבות המקרה הנדון (עמ' 82 לפרוטוקול).

     

37. האח אלירן ציין בתצהירו כי למיטב זכרונו, האח אחמד קיבל את המנוח, חיבר אותו למוניטור ואמר לו שעליו לשכב ולא לנתק את עצמו מהמוניטור בשום שלב.

    בשעה 19:15 הוא לקח למנוח בדיקות דם, ובהמשך, כאשר עבר עם האחות דינה שהיתה אחראית משמרת על כל המטופלים באגף:

    "...הבחנתי כי המנוח לא מחובר למוניטור. שאלתי אותו לאן הלכת? (כי חשבתי שהמנוח הלך לשירותים) והמנוח טען בפניי כי מישהי מהמשפחה ילדה וכל המשפחה נמצאת בחוץ ובגלל שלא נתנו למשפחה שלהם להיכנס לבקר את המנוח (כי הם היו הרבה אנשים), אז המנוח יצא אליהם כל פעם.

    לפי מיטב זכרוני, חיברתי את המנוח למוניטור הקרדיאלי והסברתי למנוח את חשיבות הישארותו במיטה כאשר הוא חייב להיות מחובר למוניטור... 

    אני זוכר כי המנוח הבין את מה שאמרתי לו, חיברתי אותו למוניטור והמשכתי בעבודתי...

    לפי מיטב זכרוני, בסביבות השעה 19:50 לערך, כחלק משגרת עבודתי, עברתי דרך מיטה 9 "וקלטתי" בעיני כי המנוח שוכב ברגיעה במיטה ונשען לאחור וצעקתי לעברו "אל תוציא את החוטים" והמשכתי בעבודתי...

    ... לאחר כחצי שעה בערך, ליוויתי רופא עם חולה אחר וראיתי את האחות - זינה - צועקת לי להגיע "בוא מהר, בוא מהר", רצתי לכיוון המנוח וראיתי אותו שוכב במיטה לא מנוטר... בדקתי למנוח דופק, לאחר שלא היו סימני דופק, התחלתי עם צוות בית החולים בהחייאה..." (סעיפים 18-9 בתצהיר).

38. בחקירתו הנגדית חזר האח אלירן על האמור בתצהירו. הוא הוסיף והעיד שהוא לא זוכר כי מי מבני משפחתו של המנוח היו לצד מיטתו. כשנשאל מדוע לא תיעד ברשומה שהמנוח יצא לטייל ולראות את בני משפחתו השיב:

    "אנחנו לא מתעדים כל דבר. בשעה 19:15 כשלקחתי לו בדיקות דם הוא היה מנוטר. בסיבוב שעשיתי עם דינה אחראית משמרת הוא לא היה מנוטר ובשלב הזה שאלתי אותו לאיפה הלכת, מחשבתי היתה שהוא הלך לשירותים וניתק את עצמו מהמוניטור אבל הוא הסביר לי שאחות של אשתו ילדה והמשפחה שלה באו לבקר, הם שמעו שהוא במיון, הם הרבה חברה ולא מכניסים אותם לתוך המיון כי הם הרבה, זה מה שהוא אמר לי. בשלב הזה ניטרתי אותו אני ואמרתי לו כמה זה חשוב שהוא צריך להישאר במיטה ואסור לו לקום".

    (עמ' 76 לפרוטוקול).

    כשנשאל על הסיטואציה שבה אמר למנוח לא להוציא את החוטים של המוניטור, השיב: "אני זוכר שהוא שכב נינוח ונגע בתנינים ככה קוראים לזה, ושיחק בזה, ואני זוכר שאמרתי לו לא להוציא את זה" (עמ' 77 לפרוטוקול).

     

39. האח אלירן הוסיף והעיד כי נתוני הניטור נראים על המסך שנמצא בעמדת האחיות. כשנשאל האם המוניטור אמור להתריע או לצפצף כאשר הוא לא מחובר, השיב:

    "לא רק, גם בהפרעות קצב קטלניות ובדום לב. הוא יכול לזהות הפרעות קצב. הוא מצפצף לך בדלפק אני לא יודע אם הוא מצפצף כשהוא לא מחובר" (עמ' 78 לפרוטוקול).

    מכל מקום, האח אלירן העיד שהוא לא ראה על המסך בעמדת האחיות שהמנוח לא היה מחובר למוניטור (עמ' 79 לפרוטוקול).

     

40. האחות זינה שעבדה באגף אחר של חדר המיון העידה שכאשר היא יצאה מהאגף שבו עבדה וחלפה על פני האגף שבו שכב המנוח היא ראתה אותו "שרוע על המיטה". למיטב זיכרונה, מכשיר המוניטור שהיה צמוד למיטת המנוח היה דולק אך המנוח לא היה מנוטר, וכדבריה: "מניסיוני, כאשר מכשיר המוניטור דולק ליד מיטת המטופל, הדבר מראה כי המטופל היה מחובר בשלב מסוים. לאחר שראיתי את המנוח שרוע על המיטה, בדקתי הכרה ודופק ומיד קראתי לאח אלירן נורי לקבלת עזרה" (סעיפים 11-10 לתצהיר).

     

    האחות זינה אישרה בעדותה שהיא ראתה לראשונה את המנוח רק לאחר שהוא נפטר. כשנשאלה האם ייתכן שהיה מוניטור ליד המיטה אך המנוח לא חובר אליו, השיבה:

    "ת.אני לא חושבת, אף אחד לא ישאיר מוניטור סתם דולק אם הוא לא חיבר כי אז הוא יעשה התראות שווא.

    ש.איזה התראות?

    ת.כשהמוניטור דולק והמטופל לא מחובר אז יש צפצוף שמפריע לסביבת העבודה שונה מצפצוף שמתריע אם משהו לא בסדר.

    ש.אם היה מוניטור דולק באותו רגע למה הוא לא צפצף?

    ת.אני לא שמעתי צפצוף כי אני רק עברתי שם, זה לא היה האגף שלי. אם הייתי שומעת צפצוף הייתי הולכת לבדוק מה קורה שם.

    ש.מישהו היה אמור לשמוע צפצוף אם המכשיר דולק והמטופל לא מחובר?

    ת.האחים שעובדים באותו אגף.

    ש.איפה מצפצף המוניטור, רק ליד מיטת המנוח אם גם ליד תחנת האחיות?

    ת.גם וגם.

    ש.יכול להיות שמישהו השתיק את התראת הצפצוף?

    ת.התראה של חוסר חיבור ומשהו לא בסדר, אתה צריך להבחין מה ההתראות וההתראות הפחות חשובות שיכולים להמתין כמה דקות עד שניגשים... יש צפצוף שונה להפרעה בקצב לב או דברים אחרים להתראה שהיא טכנית של אי חיבור, של ניתוק של אחד החיבורים..."

    (עמ' 80 לפרוטוקול).

     

41. מהמקובץ עולה כי למעט האח אלירן שהעיד שהוא חיבר את המנוח למוניטור, לאחר שהמנוח ניתק את עצמו מהמוניטור וירד מהמיטה, יתר העדים לא זכרו אם המנוח היה מחובר למוניטור. מכל מקום, מעדותה של האחות זינה כמו גם מעדותו של האח אלירן עולה שכאשר המנוח נמצא במיטתו ללא סימני חיים, הוא לא היה מחובר למוניטור.

     

    החיבור למוניטור - סיכום ומסקנות 

42. ההכרעה במחלוקת העובדתית בשאלה האם המנוח חובר למוניטור אם לאו, נגזרת משאלת נטל הראיה.

    נוכח קביעתי כי היעדרם של תרשימי מוניטור מהווה נזק ראייתי, הנטל להוכיח את הטענה שלפיה המנוח חובר למוניטור, מוטל על הנתבעת.

     

    אקדים מסקנה לניתוח ואציין כי בהתחשב בכך שברשומה הרפואית אין רישום שמתעד את חיבורו של המנוח למוניטור ב"זמן אמת", כלומר לפני פטירתו של המנוח - איני סבורה שהנתבעת עמדה בנטל הראיה להוכיח שהמנוח היה מחובר למוניטור - ואפרט.

     

43. הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את הרופאים הבכירים שהיו מעורבים בטיפול במנוח: ד"ר שלבי, שחתימתו מופיעה על תרשים הא.ק.ג. נ/1, ד"ר חיג'אזי, שהיה הרופא הבכיר במיון וחתם על דוח "סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה" ועל טופס "הודעה על פטירה מחויבת דיווח", וד"ר טל-אור, מנהל המלר"ד שחתם גם הוא על טופס "הודעה על פטירה מחויבת דיווח", ואף חתם על תצהיר התשובות לשאלון בנוגע לשמירת תרשימי המוניטור.

    לפני שאתייחס לעדותם של העדים שהעידו, אציין כי הימנעותה של הנתבעת מלזמן לעדות את הרופאים הבכירים שהיו מעורבים בטיפול במנוח ובדיווח על פטירתו, מעוררת תמיהה ומקימה הנחה שלא היה בעדותם של עדים אלה כדי לתמוך בגרסתה של הנתבעת או לסייע לה בהוכחת טענותיה (ראו לעניין זה, ע"א 7144/14 מכנס נ' מעון רוחמה (3.9.2015); ע"א 3886/12 זאב שרון קבלנות בנין ועפר בע"מ נ' מנהל מע"מ (26.8.2014); ע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614 (1993); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו, פ"ד מה (4) 651 (1991); ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 (1990)).

     

44. כאמור, הרישום שלפיו המנוח "היה מחובר למוניטור" נזכר לראשונה בדוח "סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה". ד"ר עסאללה שחתם על המסמך האמור העיד שהוא לא זוכר אם המנוח היה מחובר למוניטור (עמ' 83 לפרוטוקול), ואף העיד שהוא לא זוכר אם ראה את טופס ההודעה על פטירה מחויבת דיווח או אם מישהו דיבר איתו לפני כתיבת הדוח האמור (עמ' 87 לפרוטוקול). ד"ר עסאללה, שהיה בעת ההיא רופא זוטר בחדר המיון ציין בתצהירו ש"כל הטיפול במנוח נעשה על ידי בנוכחותם של רופאים בכירים: ד"ר חיג'אזי אחסאן ורופא מתמחה פנימי ד"ר שלבי סעיד" (סעיף 10 בתצהיר, כן ראו עדותו בעמ' 87-86 לפרוטוקול). ואולם, ד"ר שלבי שחתם על תרשים הא.ק.ג נ/1, וד"ר חיג'אזי שחתם על דוח "סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה" ואף חתם על טופס "הודעה על מקרה פטירה המחייבת דיווח", לא הובאו לעדות.

     

45. מעדותם של האחות זינה והאח אלירן עולה שהמנוח נמצא במיטתו ללא סימני חיים כשהוא לא מחובר למוניטור. בנסיבות אלה, לא ברור על סמך איזה מידע נרשם בדוח "סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה" שהמנוח היה "מחובר למוניטור". הימנעותה של הנתבעת מזימונו של ד"ר חיג'אזי כדי שיסביר מהו הבסיס העובדתי שעמד לפניו כשחתם על סיכום הפטירה, יוצרת חזקה שלא היה בעדותו של ד"ר חיג'אזי כדי להועיל לנתבעת בהוכחת גרסתה.

    גם ההימנעות מלזמן לעדות את ד"ר טל אור, מנהל המלר"ד, שחתם על טופס "הודעה על פטירה מחויבת דיווח", ואף נתן תצהיר תשובות לשאלון מטעם הנתבעת שהתמקד בשאלת הפקתם ושמירתם של תרשימי המוניטור, נזקפת לחובת הנתבעת.

46. איני מתעלמת מעדותו של האח אלירן שהעיד באופן פוזיטיבי שהוא חיבר את המנוח למוניטור זאת לאחר שראה שהמנוח אינו מחובר למוניטור והמנוח אמר לו שהוא יצא מחדר המיון כדי לראות את בני משפחתו. ואולם, משהאח אחמד העיד שהוא אינו זוכר מה היה, וכי עדותו בדבר חיבורו של המנוח למוניטור מבוססת על נוהל העבודה ולא על זיכרון פוזיטיבי, נמצא שעדותו של האח אלירן היא עדות יחידה שאינה מוצאת תימוכין ברשומה הרפואית. למעט הרישום הלקוני ב"סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה" שלפיו המנוח "היה מחובר למוניטור", אין ברשומה הרפואית כל זכר לגרסתו של האח אלירן שלפיה המנוח ניתק את עצמו מהמוניטור, יצא מחדר המיון וחובר בשנית למוניטור תוך הסבר שעליו להישאר במיטה, מחובר למוניטור.

    ד"ר עסאללה העיד אמנם שהמנוח ירד מהמיטה, הגיע "לתחנת הרופאים" וביקש ממנו ומד"ר שלבי לרדת לעשן והוא אמר לו ש"אסור לצאת לעשן ואסור לרדת מהמיטה". עם זאת, ד"ר עסאללה לא זכר אם המנוח היה מחובר למוניטור מלכתחילה או אם ניתנה הוראה לחבר אותו למוניטור. זאת ועוד, ד"ר עסאללה לא העיד שהוא עצמו אמר למנוח שהגיע לתחנת הרופאים, שעליו להישאר במיטתו מחובר למוניטור או שהורה למי מאנשי הצוות לשוב ולחבר את המנוח למוניטור וד"ר שלבי, שעל פי עדותו של ד"ר עסאללה, היה גם הוא בתחנת הרופאים כשהמנוח הגיע וביקש מהם לצאת לעשן, לא הובא לעדות.

     

47. עוד יש לציין כי האח אלירן לא ידע לומר אם המוניטור מתריע ומצפצף כאשר החולה אינו מחובר. הדבר אינו סביר ואינו הגיוני כשמדובר באח בעל ותק וניסיון, ואין לי אלא להפנות בעניין זה לעדותה של האחות זינה לגבי התראת צפצוף של מוניטור דולק שאינו מחובר. מכל מקום, האח אלירן העיד שהוא עצמו לא ראה על המסך בעמדת האחיות חיווי כלשהו לכך שהמנוח אינו מחובר למוניטור (עמ' 79 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, נוכח עדותה של האחות זינה כי היה מכשיר מוניטור ליד מיטתו של המנוח, ואולם היא לא שמעה צפצוף כשעברה במקום וניגשה למנוח רק משום שראתה אותו שוכב בתנוחה לא טבעית (עמ' 79 -80 לפרוטוקול), ההנחה שהמנוח לא היה מחובר כלל למכשיר המוניטור שהיה ליד מיטתו היא סבירה לפחות כמו ההנחה שהמנוח חובר למוניטור אך באיזה שהוא שלב ניתק את עצמו מהמכשיר.

     

48. יתרה מכך, גם אם אקבל את עדותו היחידה של האח אלירן כי הוא חיבר את המנוח למוניטור לאחר שהמנוח אמר לו שהוא ירד ממיטתו כדי לצאת לבני משפחתו, ואף הסביר למנוח שעליו להישאר במיטה מחובר למוניטור, הרי שגם על-פי גרסה זו, המנוח לא היה מחובר כל הזמן למוניטור, כפי שצריך היה להיות.

     

49. בהיעדר תדפיס של תרשים המוניטור ובהיעדר תיעוד שממנו ניתן ללמוד באילו פרקי זמן המנוח היה מחובר למוניטור, ומשהגרסה שלפיה המנוח ניתק את עצמו מהמוניטור וחובר מחדש תוך הסבר שעליו להישאר במיטה מחובר למוניטור, אינה מוצאת תימוכין ברשומה הרפואית, לא ניתן לדעת מה הבסיס העובדתי לרישום הלקוני שלפיו המנוח היה "מחובר למוניטור" ואף לא ניתן לדעת כמה זמן המנוח לא היה מנוטר לפני שנמצא במיטתו ללא רוח חיים.

    למותר לציין שגם אם המנוח ניתק את עצמו מהמוניטור, היה על הצוות הרפואי לשים לב להתראת הניתוק ולפעול לחיבורו של המנוח למוניטור אך הדברים נאמרים מעבר לצורך שכן כאמור, בהיעדר תיעוד שממנו ניתן ללמוד אם ומתי המנוח חובר למוניטור ובהיעדר תדפיס של תרשימי המוניטור, הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה להוכיח שהמנוח חובר למוניטור, ולמצער לא עמדה בנטל להוכיח באילו פרקי זמן המנוח היה מחובר למוניטור ומה היו ממצאי הניטור.

     

50. איני מתעלמת מטענת הנתבעת כי התובעים נמנעו מלזמן לעדות את בני המשפחה הנוספים שהיו במקום לרבות את אחותה של האלמנה, את אחיו של המנוח ואת בן דודו של המנוח, שהוא רופא בכיר בביה"ח שהגיע למקום בעת ניסיונות ההחייאה שבוצעו במנוח (סעיף 18 לתצהיר האלמנה), זאת כדי למנוע ריבוי גרסאות שיביאו לדחיית גרסתם של התובעים ולקבלת גרסת הנתבעת שלפיה המנוח ניתק את עצמו מהמוניטור ויצא מחדר המיון. כאמור, בהיעדר תדפיס של תרשימי המוניטור, נטל הראיה להוכחת כל טענה הקשורה לשאלת החיבור למוניטור, מוטל על הנתבעת. אין להשוות בין חשיבות עדותם של הרופאים הבכירים שטיפלו במנוח וחתמו על התיעוד הרפואי שנערך סמוך לאחר פטירתו לבין עדותם של בני המשפחה הנוספים שהיו במקום. גם לשיטת הנתבעת, בן דודו של המנוח שהוא רופא בכיר בביה"ח, הגיע למקום במהלך ניסיונות ההחייאה שבוצעו למנוח כך שלא היה בעדותו כדי לתרום לבירור השאלה אם ומתי המנוח היה מחובר למוניטור לפני שנמצא במיטתו ללא סימני חיים וכשהוא לא מנוטר. בנסיבות אלה, כאשר הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה להוכיח אם ומתי המנוח היה מחובר למוניטור, אין רבותא לטענה כי התובעים נמנעו מלזמן את כל העדים שהיו במקום.

     

51. סיכומם של דברים – בדו"ח "סיכום פטירה במחלקה לרפואה דחופה" נרשם לראשונה שהמנוח היה "מחובר למוניטור". מעבר לרישום הלקוני, ממצאי הניטור לא תוארו. אם המנוח אכן היה מחובר למוניטור הרי שביה"ח התרשל בכך שלא פעל להדפסתם ולשמירתם של תרשימי המוניטור כחלק מהרשומה הרפואית שמתעדת את הטיפול במנוח - בכך נגרם נזק ראייתי.

    נוכח הנזק הראייתי הנובע מהיעדרם של תרשימי המוניטור, הנטל להוכיח כל טענה שנוגעת לחיבורו של המנוח למוניטור, מוטל לפתחה של הנתבעת.

    הנתבעת נמנעה מלזמן לעדות את הרופאים הבכירים שהיו מעורבים בטיפול במנוח ובדיווח על פטירתו. בנסיבות אלה, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח שהמנוח היה מחובר למוניטור. למצער, גם אם נקבל את גרסתו של האח אלירן, הרי שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח באיזה פרקי זמן המנוח היה מחובר למוניטור, מה היו ממצאי הניטור וכמה זמן עובר לפטירתו, המנוח לא היה מחובר למוניטור.

     

    נאותות הטיפול במנוח

52. כאמור, אין מחלוקת שהמנוח פונה לחדר המיון בחשד לאירוע לבבי חריף והיה צריך להיות מחובר למוניטור כל הזמן, עד לבירור מצבו. הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה להוכיח שהמנוח אכן חובר למוניטור, ולמצער, לא הוכיחה באילו פרקי זמן המנוח היה מחובר למוניטור, מתי נותק מהמוניטור, ומה היו ממצאי הניטור.

    למותר לציין שגם אם אקבל את גרסת הנתבעת המבוססת על עדותו של האח אלירן, כי המנוח ניתק את עצמו מהמוניטור, היה על אנשי הצוות הרפואי בחדר המיון לזהות את הניתוק מהמוניטור ולפעול לחיבורו של המנוח למוניטור.

    בנסיבות אלה, הנתבעת התרשלה בטיפול שניתן למנוח בביה"ח בכך שהצוות הרפואי בחדר המיון לא דאג לוודא שהמנוח מחובר למוניטור עד לבירור מצבו.

     

    בדיקות הא.ק.ג. 

53. בתיק הרפואי של המנוח בביה"ח נמצאו שלושה תרשימי א.ק.ג. שסומנו נ/1, נ/4 ו-נ/5.

    על בדיקת הא.ק.ג. נ/1, מודבקת מדבקה של ביה"ח ומופיעים עליה תאריך ושעת קבלתו של המנוח לביה"ח וחתימתו של ד"ר שלבי.

    על שני תרשימי הא.ק.ג הנוספים נ/4 ו - נ/5, לא מצוין שמו של המנוח והתאריכים הנקובים אינם תואמים את מועד האירוע.

    מהראיות עולה שטרם הגעתו של המנוח לביה"ח בוצעו שתי בדיקות א.ק.ג., בקופ"ח ובמוקד הרפואי "רים" שהוציא את האמבולנס שפינה את המנוח לביה"ח (מוצגים ג-ה בתיק המוצגים מטעם התובעים). נוכח העובדה ששלושת תרשימי הא.ק.ג. האמורים נמצאו בתיקו של המנוח בביה"ח, ניתן על פי הסבירות לקבוע שנ/4 ו-נ/5 הם תרשימי הא.ק.ג. שבוצעו למנוח לפני הגעתו לביה"ח (ראו בהקשר זה את הסברו של פרופ' צבעוני בחוות הדעת המשלימה כי התאריכים והשעות שמצוינים בתרשימי הא.ק.ג האמורים שגויים, ככל הנראה בשל היעדר תחזוקה והיעדר כיול של המכשירים).

     

54. פרופ' צבעוני ציין בחוות דעתו ובעדותו שקיים שוני בין שלוש בדיקות הא.ק.ג., כדלקמן: בדיקת הא.ק.ג. נ/4 מדגימה את השינוי החמור ביותר, בבדיקה שבוצעה בחדר המיון - נ/1, השינויים פחות בולטים, ובבדיקה נ/5, מודגם השינוי הקל ביותר (עמ' 31 לפרוטוקול), וכדבריו בחוות הדעת: "(המנוח) התקבל לחדר המיון עם שני תרשימי א.ק.ג. עם שינויים איסכמיים חמורים כולל הרמת מקטע ST וצניחת מקטע זה. בתרשים א.ק.ג. של חדר המיון שבוצע מאוחר יותר היו שינויים פחות חמורים בא.ק.ג. העובדה שהיה שוני בין א.ק.ג. אחד לשני מעידה על כך שהתהליך האיסכמי פעיל" (סעיף 11 בחוות הדעת, עמ' 31-25 לפרוטוקול).

     

55. פרופ' בטלר לא התייחס בחוות דעתו להשוואה בין בדיקות הא.ק.ג. זאת נוכח העובדה שפרטיו של המנוח לא מופיעים על תרשימי הבדיקות נ/4 ו- נ/5. ואולם, בחקירתו הנגדית, כשהתבקש לצאת מנקודת הנחה שמדובר בבדיקות א.ק.ג שבוצעו למנוח טרם הגעתו לביה"ח, השיב כי "אם ההנחה שלכם היא שהתאריכים על נ/4 ונ/5 הם לא נכונים והם בוצעו ביום ההגעה לביה"ח, אז אני מסכים שיש דינמיקה בא.ק.ג" (עמ' 55 לפרוטוקול).

     

56. נמצא אפוא שאין מחלוקת בין המומחים שיש דינמיקה בין בדיקות הא.ק.ג. שבוצעו ביום הגעתו של המנוח לחדר המיון. בנסיבות אלה ראיתי לקבל את חוות דעתו של פרופ' צבעוני כי השוני בין בדיקות הא.ק.ג. מצביע על תהליך איסכמי פעיל, וחייב התייחסות אל המנוח כאל חולה שעל-פי החשד עובר אירוע כלילי חריף.

     

    מדללי דם

57. פרופ' צבעוני ציין בחוות דעתו כי: "... מאחר ואין דרך לצפות מה יהיה המהלך של המחלה כל חולה כזה חייב להיות בהשגחה הקפדנית ביותר הכוללת בין היתר, חיבור למוניטור, קירבה מירבית לתחנת האחות, קבלת תרופות לדילול הדם ובדיקה על ידי קרדיולוג". בחקירתו הנגדית, הוסיף פרופ' צבעוני והעיד כי "לצורך טיפול בחולה אסור לחכות שיגיע טרופונין כי טרופונין יכול להתעכב בשעה ושעה בשלבים הראשונים של התקף לב זה הזמן הכי קריטי ולכן חובה להתחיל לטפל בחולה שהוא חשוד כסובל מהתקף לב מיד עם קבלתו..." (עמ' 20 לפרוטוקול).

     

58. פרופ' בטלר אישר בחקירתו הנגדית כי לפי נייר העמדה של איגוד הקרדיולוגים, יש לתת לחולה שעל פי החשד לוקה באירוע לבבי חריף, מדללי דם - אספירין, כמה שיותר מהר ואפילו עוד באמבולנס ( עמ' 57 לפרוטוקול).

     

59. ד"ר עסאללה נשאל האם נוהגים לתת לחולה שמגיע לחדר המיון בחשד לאירוע לבבי מדללי דם והשיב: "כן, נותנים תלוי לפי המצב". כשנשאל מדוע לא נתנו למנוח מדללי דם, השיב: "זה ההנחיות של ד"ר שלבי ורופא בכיר, להמשיך ברור ולראות את תוצאות הבדיקות ורק אחר כך נטפל" (עמ' 87 לפרוטוקול). ד"ר שלבי לא הובא לעדות כך שלא הובהר אם נשקל הצורך לתת למנוח מדללי דם, ומה היה שיקול הדעת שעמד בבסיס ההחלטה שלא לתת למנוח מדללי דם חרף העובדה שבדיקות הא.ק.ג. מעלות חשד לאירוע אסכמי חריף.

     

    בדיקה על ידי קרדיולוג

60. התובעים טוענים כי ביה"ח התרשל בכך שהמנוח לא נבדק על ידי קרדיולוג זאת חרף העובדה שהיה תורן קרדיולוגי בביה"ח.

    נוכח העובדה שנלקחו בדיקות דם ל"פרופיל קרדיאלי", שתוצאותיהן טרם התקבלו, ובהתחשב בכך שהמנוח נבדק על ידי ד"ר שלבי שבחן את בדיקת הא.ק.ג. נ/1, לא ראיתי לקבוע שהעובדה שהמנוח טרם נבדק על ידי תורן קרדיולוגי שעל-פי עדותו של ד"ר עסאללה, אינו נמצא בחדר המיון כל הזמן (עמ' 86 לפרוטוקול), מהווה כשלעצמה סטייה מסטנדרט הזהירות הנדרש.

     

    נאותות הטיפול בחדר המיון - סיכום  

61. אין מחלוקת שהמנוח התקבל לחדר המיון בחשד לאירוע לבבי חריף כך שהיה עליו להיות מחובר למוניטור עד לבירור מצבו.

    מהנימוקים המפורטים ראיתי לקבוע כי הטיפול שהמנוח קיבל בחדר המיון נפל מסטנדרט הזהירות הסביר והמקובל בכך שהמנוח לא היה מחובר למוניטור, ולמצער, לא היה מחובר למוניטור כל זמן שהותו בחדר המיון וסמוך לפני פטירתו.

    זאת ועוד, בהיעדר עדות של ד"ר שלבי - הרופא הבכיר שבדק את המנוח ואת בדיקת הא.ק.ג. נ/1, לא הוכח כי בבסיס ההחלטה שלא לתת למנוח מדללי דם, עמד שיקול דעת סביר. בנסיבות אלה, ביה"ח התרשל בטיפול שניתן למנוח בחדר המיון.

     

    סיבת המוות

62. המומחים מטעם הצדדים חלוקים בשאלת הסיבה שהובילה למותו של המנוח.

     

63. פרופ' צבעוני, המומחה מטעם התובעים, ציין בחוות דעתו כי הסיבה העיקרית למוות מיידי בחולה עם אוטם חריף היא הפרעת קצב חדרית, כך שסביר יותר להניח שהמנוח נפטר כתוצאה מהפרעת קצב מסוג פרפור חדרים. לשיטתו, אם היו מזהים במוניטור הפרעת קצב מסוג זה, היו נותנים למנוח מכת חשמל. כאשר ניתנת מכת חשמל תוך דקה-שתיים מהאירוע, סיכויי ההישרדות הם בסדר גודל של 90%.

     

64. פרופ' בטלר, המומחה מטעם הנתבעת, סבור שסיבת המוות היתה חסם עלייתי חדרי - AV BLOCK. פרופ' בטלר מבסס השערה זו על נתוני סקרACSIS משנת 2013, שהוא סקר דו-שנתי של איגוד הקרדיולוגים בישראל, שלפיו שכיחות פרפור פרוזדורים ראשוני הייתה 1.2% לעומת שכיחות גבוהה יותר של 1.6% של חסם עלייתי חדרי שיכול לגרום לדום לב.

    לשיטתו, השינויים בא.ק.ג שבוצע בחדר המיון (נ/1), היו בדופן התחתונה של שריר הלב, שאספקת הדם אליה היא על ידי העורק הכלילי הימני או העוקף. אחד מהענפים של עורקים אלה הוא העורק הכלילי המספק דם לקישרית בשם AV NODE שדרכה עובר גירוי חשמלי מהעליות לחדרי הלב -AV BLOCK. פגיעה באספקת הדם לעורק עלולה להוביל לחסימה של מעבר הגירוי החשמלי מהעליות לחדרים עד כדי קצב לב חדרי נמוך ולא אפקטיבי ודום לב. במקרה כזה, מכת חשמל לא הייתה אפקטיבית.

     

65. למעשה, שני המומחים אישרו שלא ניתן לקבוע בוודאות מה הייתה סיבת המוות ואין לי אלא להפנות לפרק הדיון בחוות דעתו של פרופ' בטלר, שם נאמר: "לא ניתן לקבוע אם אירוע דום הלב היה על רקע של פרפור חדרים או הפרעה בהולכת הגירוי החשמלי בין העלויות לחדרי הלב".

    פרופ' צבעוני אישר גם הוא בחקירתו הנגדית שלא ניתן לשלול את האפשרות שהמנוח סבל מ - AV BLOCK, וכי לא ניתן לדעת בוודאות אם למנוח היה AV BLOCK או פרפור חדרים (עמ' 36 לפרוטוקול).

    עם זאת, פרופ' צבעוני הוסיף והסביר, בתשובה לשאלת בית המשפט, כי אם היה בידינו תרשים מוניטור מהדקות שלפני הפטירה, ניתן היה לדעת אם המנוח סבל מפרפור חדרים או מ - AV BLOCK (עמ' 37 לפרוטוקול).

     

    בנסיבות אלה נראה כי ההכרעה בשאלת סיבת המוות של המנוח, פרפור חדרים אוAV BLOCK, נגזרת אף היא משאלת נטל הראיה.

     

66. העובדה שאין בידינו תרשימי מוניטור מהדקות שלפני פטירת המנוח, מהווה נזק ראייתי שנגרם כתוצאה מהתרשלות של הנתבעת בשל אי חיבור המנוח למוניטור סמוך לפני שנמצא במיטתו ללא רוח חיים או בשל התרשלות בשמירת תדפיסי המוניטור כחלק מהרשומה הרפואית. בנסיבות אלה, כאשר כתוצאה מהיעדר תרשימי מוניטור, לא ניתן לדעת אם המנוח סבל מפרפור חדרים או מ - AV BLOCK, נטל הראיה להוכחת הטענה כי סביר יותר שסיבת המוות היא כטענת המומחה מטעם הנתבעת, מוטל על הנתבעת.

     

67. פרופ' צבעוני ציין בחוות דעתו כי הסיבה העיקרית למוות בחולה עם אוטם לב חריף היא הפרעת קצב על רקע פרפור חדרים, וכדבריו: "הרוב המכריע עובר טרכיקרדיה חדרית ובהמשך פרפור חדרים ורק לאחר מכן הוא מפתח קו ישר. תהליך זה לוקח 4-2 דקות... לו (המנוח) היה מחובר למוניטור במיטתו במיון והיו מסתכלים על המוניטור ללא ספק היו מגלים הפרעות קצב מהסוג שתואר..." (עמ' 13 בחוות הדעת).

    פרופ' צבעוני נשאל בחקירתו הנגדית לגבי המחקר שהובא בחוות דעתו של פרופ' בטלר והשיב כי מדובר בטבלה שכותרתה סיבוכים במהלך אשפוז ולא סיבות תמותה, וכי אם מחברים את הנתונים לגבי פרפור חדרים, הן פרפור חדרים ראשוני הן פרפור חדרים משני, אז מסתבר שפרפור חדרים הוא סיבת המוות היותר שכיחה, וכי AV BLOCK היא סיבת מוות נדירה בהתקף לב (עמ' 36-35 לפרוטוקול).

    בתשובה לשאלת בית משפט, איך נוכל לדעת אם למנוח היה AV BLOCK או פרפור חדרים? השיב פרופ' צבעוני:

    "... חד משמעית אי אפשר לדעת אבל כתוב בהחייאה שכשנתנו לחולה מכת חשמל ועיסוי למה הוא חזר? לפרפור חדרים. ואחרי זה עוד פעם הפך לקו ישר אם היה לו AV block כקו ישר אז הוא לא היה... חוזר לפרפור חדרים... אבל מי שהיה לו קו ישר שהוא תוצאה סופית של פרפור חדרים שעושים לו החייאה בדרך כלל... לעיתים קרובות הוא חוזר לפרפור חדרים... לכן אני אומר שההסתברות שהקו הישר הוא תוצאה של AV block היא לדעתי אחד ל-100 בהשוואה שזה שתוצאה שלב סופי של פרפור חדרים" (עמ' 37-36 לפרוטוקול).

     

68. פרופ' בטלר אישר בחקירתו הנגדית כי הנתון שמתייחס לאסיסטולה (קו ישר במוניטור כתוצאה מדום לב - ב.ט), יכול להיות פועל יוצא של AV BLOCK וגם של פרפור חדרים (עמ' 57 לפרוטוקול).

    פרופ' בטלר אישר גם שבדרך כלל, כאשר חולה נמצא בבית חולים, היכולת לזהות פרפור חדרים היא גבוהה כי החולה מנוטר, וכדבריו:

    "הרי בבי"ח בד"כ כשחולה מגיע, היכולת לאתר VF (פרפור חדרים -ב.ט.) היא גבוהה, כי החולה במוניטור. היכולת לאתר VF היא גבוהה, ולכן הסיכוי שיראו VF שעבר לאסיסטוליה, מבחינה סטטיסטית הוא לא גבוה...".

    בתשובה לשאלה האם הסיבוך השכיח ביותר שיכול לגרום למוות בחולה שעבר אוטם שריר הלב הוא פרפור חדרים ולא AV BLOCK, פרופ' בטלר השיב:

    "... כשאני מסתכל על הנתונים שהבאתי זה לא עניין של תחושת בטן אלא עניין של נתונים. אם תשאלי אותו מהניסיון הקליני שלי, נכון שרואים יותר פרפור חדרים. אבל כשמסתכלים על הנתונים בטבלה, היא סותרת את תחושת הבטן שלי" (עמ' 58 לפרוטוקול).

     

69. לאחר ששבתי ועיינתי בחוות הדעת של המומחים ובעדויותיהם, ראיתי להעדיף את חוות דעתו ועדותו של פרופ' צבעוני כי סביר יותר להניח שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מהפרעת קצב שגרמה לפרפור חדרים. לא זו בלבד שהטבלה שהובאה על ידי פרופ' בטלר לתמיכה בתזה המוצגת בחוות דעתו, מתייחסת לסיבוכים במהלך אשפוז בבית החולים ולא לשכיחות סיבות מוות, הרי שפרופ' בטלר הסכים בחקירתו הנגדית שהניסיון הקליני תומך במסקנה שמדובר בפרפור חדרים, ואף ציין כי היכולת לאתר פרפור חדרים באשפוז היא גבוהה כי החולה מנוטר לכן הסיכוי שיראו פרפור חדרים שגרם לאסיסטולה, הוא לא גבוה - וכאמור, בענייננו חוסר היכולת לדעת אם הייתה הפרעת קצב, הן בזמן אמת הן בדיעבד, נובע מכך שהמנוח לא היה מנוטר.

     

    הנזק הראייתי שנגרם בשל היעדר תרשימי מוניטור מהדקות שקדמו לפטירת המנוח, מוביל לכך שבמקרה של מחלוקת עובדתית שניתן היה להכריע בה על סמך תרשים המוניטור, יש לקבוע את העובדות בהתאם לטענת התובעים, זאת אלא אם הנתבעת תשכנע שהעובדות שמתקיים לגביהן נזק ראייתי הן כטענתה. הנתבעת לא עמדה בנטל הראיה להוכיח את טענתה שסביר יותר להניח שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מ - AV BLOCK, לפיכך ראיתי לקבל את טענת התובעים כמפורט בחוות דעתו של פרופ' צבעוני כי סביר יותר שמותו של המנוח נגרם כתוצאה מהפרעת קצב שגרמה לפרפור חדרים.

     

    סיכויי ההחלמה

70. פרופ' צבעוני ציין בחוות דעתו כי אם המנוח היה מקבל מכת חשמל סמוך לאחר זיהוי הפרעת הקצב במוניטור, סיכויי ההחלמה היו כ-90%. בחקירתו הנגדית הוסיף פרופ' צבעוני והסביר כי:

    "... ככל שמזהים את פרפור החדרים יותר מוקדם כך הסיכוי להציל את הבן אדם, למשל בטיפול נמרץ ששם שוכב חולה אנחנו רואים האחיות את החולה במוניטור, זה קורה לעיתים קרובות כמעט אין יום שבטיפול נמרץ אין למישהו פרפור חדרים בין החולים ששוכבים עם התקף לב. תוך פחות מדקה החולים האלה מקבלים מכת חשמל והחולים האלה נשארים ללא שום נזק...".

     

    ובהמשך:

    "... במיון אותו דבר, אז במיון אני לא מצפה שהחולה יהיה במעקב מדויק כל כך כמו בטיפול נמרץ... לעומת זאת בחדר מיון אני מצפה שתוך פחות משתי דקות או שתי דקות החולה יזוהה, יש מנגנון של הזעקה, יש צוות שיודע לקרוא מוניטור. אם יש מוניטור אם החולה מחובר למוניטור כך שגם אני אומר בחדר מיון ויש עבודות גדולות מאוד שמראות ששיעור ההישרדות של חולים שניתנת להם מכה תוך פחות משתי דקות הוא בסדר גודל של 80 80 וכמה אחוז" (עמ' 40 לפרוטוקול).

     

71. פרופ' בטלר ציין בחוות דעתו כי סיכויי ההישרדות של המנוח ללא נזק נוירולוגי, היו כ-50%. עם זאת, בחקירתו הנגדית פרופ' בטלר הסכים כי לנתונים שונים כגון גיל, מידת האוטם, חומרת השינויים בא.ק.ג. ומצבו הרפואי הבסיסי של החולה, יש השפעה על סיכויי ההישרדות. בתשובה לשאלת בית המשפט, פרופ' בטלר אישר כי "לא היה ברקע של המנוח משהו שהשפיע לרעה על סיכויי ההחייאה" (עמ' 58 לפרוטוקול).

     

72. נוכח הדברים האמורים, ראיתי לקבל את חוות דעתו ואת עדותו של פרופ' צבעוני כי אם המנוח היה מחובר למוניטור, ניתן היה לזהות את הפרעת הקצב שגרמה לפרפור חדרים ולטפל במנוח באופן מיידי במכת חשמל, וכי בהתחשב במצבו הרפואי של המנוח שלא סבל ממחלת לב והשינויים בא.ק.ג. הצביעו על אוטם קטן ולא מפושט, סיכויי ההחלמה של המנוח היו כ-80% ובכל מקרה, מעבר ל- 50%.

    בנסיבות אלה ומכוח ההלכה שנפסקה בע"א 3900/14 ל.ד. נ' המרכז הרפואי הלל יפה (2.12.2015), משסיכויי ההחלמה של המנוח אם הפרעת הקצב הייתה מזוהה ומטופלת באופן נאות היו גבוהים מ - 50%, התובעים זכאים לפיצוי על מלוא הנזק שנגרם בגין פטירתו המצערת של המנוח.

     

    גובה הנזק

73. המנוח מצא את מותו בהיותו כבן 43 שנה.

    המנוח הותיר אחריו אלמנה וחמישה ילדים שהם היורשים על פי צו הירושה (נספח י"ז בתיק המוצגים מטעם התובעים).

    האלמנה, ילידת 1980.

    תובעת מס' 3, בתו של המנוח, ילידת 17.8.1997, הייתה כבת 18 וחצי בעת פטירת המנוח.

    תובעת מס' 4, בתו של המנוח, ילידת 21.2.1999, הייתה כבת 17 במועד פטירתו של המנוח.

    תובעת מס' 5, בתו של המנוח, ילידת 8.12.2003, הייתה כבת 13 במועד פטירתו של המנוח.

    תובע מס' 6, בנו של המנוח, יליד 29.3.2005, היה כבן 11 במועד פטירת המנוח.

    תובעת מס' 7, בתו של המנוח, ילידת 20.4.2014, הייתה כבת שנתיים במועד פטירתו של המנוח.

    לא הוכח שילדיו של המנוח היו עתידים לשרת בצבא. לפיכך, תקופת התלות תחושב עד הגיעו של כל אחד מהילדים לגיל 18.

    בנסיבות אלה, תובעת מס' 3 שהיתה כבת 18 וחצי במועד פטירת המנוח, עברה את גיל התלות, והיא זכאית לפיצוי כיורשת על פי חלקה בעיזבון.

    בכל מקרה, חישוב הפיצויים יערך במסגרת תביעת העיזבון שהיא גבוהה מתביעה התלויים.

     

    עבודתו והשתכרותו של המנוח 

74. המנוח עבד כקבלן טיח עצמאי.

    האלמנה העידה שהמנוח היה המפרנס היחידי והיא הייתה עקרת בית ועסקה בגידול הילדים ובניהול משק הבית.

     

75. מדו"ח רציפות בעבודה שהוצא על ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל", נספח ט"ז בתיק המוצגים של התובעים), עולה כי המנוח עבד כעצמאי משנת 1998, למעט תקופות קצרות בשנים 2009 ו-2010, שבהן עבד כשכיר.

    מדו"חות שומה שצורפו לתיק המוצגים מטעם התובעים (נספח י"ד בתיק המוצגים) עולים הנתונים הבאים:

     

    דוח שומה שנתית	הכנסה שנתית	הכנסה חודשית ממוצעת
    שנת 2011	105,824 ₪	8,819 ₪
    שנת 2012	102,476 ₪	8,540 ₪
    שנת 2013	129,876 ₪	10,823 ₪
    שנת 2014	124,712 ₪	10,392 ₪
    שנת 2015	52,413 ₪	4,367 ₪

     

76. לטענת התובעים, שומת המס לשנת 2015, אינה משקפת את הכנסותיו של המנוח בשנה זו שכן המנוח איחר בהעברת הדיווח על הכנסותיו בחודשים ספטמבר-דצמבר 2015, כך שההכנסה השנתית המדווחת, אינה כוללת את הכנסותיו של המנוח בארבעת החדשים האחרונים בשנה זו. בהקשר זה הוגש תצהירה של הנד - אחותה של האלמנה, שעובדת כמנהלת חשבונות במשרד רואה החשבון של המנוח. הנד העידה שהמנוח היה מעביר כל חודשיים בערך את כל המסמכים והחשבונות כדי להכין את דיווחי המע"מ. בתקופה שלפני פטירתו של המנוח נוצר איחור של כ-4 חודשים בהעברת המסמכים, מה שקרה לעיתים, אך תמיד סודר בסופו של דבר. כתוצאה מהעיכוב בהעברת המסמכים, דיווח ההכנסות לשנת 2015, לא כלל את ההכנסות בחודשים ספטמבר-דצמבר. לאחר מותו של המנוח היא פנתה לאחותה – האלמנה, וביקשה ממנה לנסות לאתר את המסמכים, אך האלמנה לא מצאה את החומר. לכן הדיווח למס הכנסה נעשה בחסר ולא כלל את ההכנסות בחודשים ספטמבר-דצמבר 2015.

    בחקירתה הנגדית הנד העידה כי המנוח העסיק בין 3 ל-5 עובדים, וכי קרו מקרים שהמנוח לא העביר את המסמכים שנדרשו לצורך הכנת הדיווחים במועד ואף שילם קנסות בשל האיחור בדיווח (עמ' 66 לפרוטוקול). כשנשאלה לגבי הניסיונות שנעשו כדי לאתר את המסמכים שמתייחסים להכנסותיו של המנוח בארבעת החודשים האחרונים של שנת 2015, העידה שאחותה לא הייתה מעורבת בעבודתו של המנוח, והיא לא מצאה את המסמכים האמורים לכן נעשה דיווח בחסר, ולאחר פטירתו של המנוח רואה החשבון הגיע לפשרה עם שלטונות המס (עמ' 66 לפרוטוקול).

     

77. לטענת התובעים יש לבסס את חישוב הפיצויים בשנים האבודות על בסיס הכנסותיו של המנוח בשנת 2014, בסך של כ-10,400 ₪ לחודש, המסתכמים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית למועד הגשת הסיכומים בסך של כ - 11,500 ₪ לחודש.

     

78. הנתבעת טוענת מנגד כי ממוצע הכנסותיו של המנוח עובר לפטירתו היה כ-7,950 ₪ לחודש. טענת התובעים שלפיה דו"ח השומה לשנת 2015 אינו משקף את הכנסותיו של המנוח בפועל, לא הוכחה שכן לא הובאו עדויות של אנשים או של גופים שהמנוח עבד עבורם בשנה זו, ורואה-החשבון שגם הוא קרוב משפחה של המנוח, לא הובא לעדות. עוד נטען כי חלק מהכנסותיו של המנוח נבע מתקבולים מהמל"ל, וכי מאז פטירתו של המנוח האלמנה עובדת כמזכירה בבית-ספר, ונוסף על כך היא מפעילה עסק למכירת פרחים כך שבפועל הכנסותיה מעבודתה היא ומקצבאות המל"ל עולות על השתכרותו של המנוח.

     

79. אשר לבסיס השכר - התובעים לא הביאו עדויות וראיות לגבי מקומות עבודתו והכנסותיו של המנוח בחודשים ספטמבר-דצמבר 2015. זאת ועוד, התובעים אף נמנעו מלזמן לעדות את רואה החשבון של המנוח. לפיכך, איני סבורה שהתובעים עמדו בנטל הראיה המוגבר שמוטל עליהם להוכיח כי הכנסתו של המנוח בשנת 2015 הייתה גבוהה מההכנסה המדווחת בדו"ח השומה, כך שיש לחשב את הפיצוי על בסיס ההכנסה בשנת 2014.

     

80. לעניין נטל הראיה המוגבר להוכחת טענה בדבר הכנסות גבוהות מהדיווחים לרשויות המס ראו ע"א 4816/20 לסקוב נ' פלונית (10.3.2021), שם עמד כב' השופט י' עמית על הכללים החלים בהקשר זה לרבות הקפדה יתרה כשמדובר בהצהרות שנעשו על ידי עובד עצמאי. עם זאת, הובהר כי התייחסות לניזוק החי תהיה קפדנית יותר מאשר כשמדובר בתביעת אלמנה ותלויים. בענייננו, וכפי שיפורט בהמשך, ראיתי להתחשב בכך שההכנסה בשנת 2015 הייתה נמוכה באופן חריג ביחס לארבע השנים הקודמות, מבלי שהוכח אירוע חריג שארע בשנה זו, כמו גם בכך שאין למצות את הדין עם האלמנה על שאין לה ידיעה אודות מקומות עבודתו של המנוח, והגורמים שעבורם הוא עבד בשנה שעובר לפטירתו מה שמטבע הדברים מקשה על יכולתה להוכיח את הכנסותיו של המנוח בשנה שקדמה לפטירתו.

     

81. לא ראיתי לקבל את טענת הנתבעת כי חלק מהכנסותיו של המנוח התקבלו מתקבולי המל"ל שכן בחישוב ההפסד בשנים האבודות יש להתחשב בהכנסתו הכוללת של המנוח, על פי דוחות השומה.

     

82. בסיס השכר - בנסיבות העניין, ראיתי להתחשב בכך שהמנוח עבד כקבלן עצמאי, וכי הכנסותיו בשנים 2011 - 2014 היו גבוהות באופן משמעותי מההכנסה השנתית המדווחת בשנה שקדמה לפטירתו - שנת 2015. בהתחשב בכך שההכנסה הממוצעת בחמש השנים שלפני פטירתו של המנוח, בהתאם לשומות המס לשנים 2011 עד 2015 כולל, מסתכמת בסכום ממוצע של כ- 8,600 ₪ לחודש בערכים נומינליים מחד גיסא, ומאידך גיסא בהתחשב בכך שההכנסות בשנה שקדמה לפטירה נמוכות באופן משמעותי מההכנסות בארבע השנים הקודמות, כך שמדובר בשנה חריגה ביחס לקודמותיה זאת מבלי שהובאו ראיות על אירוע חריג שהתרחש בשנה זו, ובהביאי בחשבון שמדובר בתביעת האלמנה והתלויים כמו גם בהתחשב בתוספת הפרשי הצמדה על ההכנסה החודשית הממוצעת כאמור לעיל, ראיתי לבסס את פסיקת הפיצויים בגין ההפסד בשנים האבודות על סכום מעוגל של 10,000 ₪ לחודש, בערכי היום.

     

83. הכנסות האלמנה - על פי הראיות האלמנה החלה לעבוד לאחר פטירתו של המנוח. נוכח העובדה שהאלמנה לא עבדה עובר לפטירתו של המנוח ואף לא הוכח שאלמלא פטירתו של המנוח, האלמנה הייתה צפויה לצאת לעבודה, לא ראיתי להתחשב בהשתכרות האלמנה מעבודתה לאחר פטירת המנוח בחישוב הפיצויים בשנים האבודות (ראו לעניין זה ע"א (מחוזי ת"א) 44621-07-17 המוסד לביטוח לאומי ירושלים נ' קרנית קרן לפיצויי נפגעי תאונות דרכים (10.6.2019)).

     

84. גיל הפרישה - המנוח עבד כקבלן טיח עצמאי והעסיק בין 3 ל-5 עובדים. בנסיבות אלה בהתחשב בכך שהמנוח עבד כעצמאי ואף העסיק עובדים, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין ההפסד בשנים האבודות בהנחה שהמנוח היה ממשיך לעבוד עד הגיעו לגיל 70 (ע"א 8488/08 עזבון המנוחה סושרד נ' מדינת ישראל (5.6.2012)).

     

     

85. חישוב ההפסד בשנים האבודות בתקופות השונות הוא כדלקמן:

    תקופה ראשונה – ממועד הפטירה ינואר 2016 עד הגיע תובעת 4 לגיל 18 - בפברואר 2017.

    משך התקופה - 13 חודשים.

    הכנסת המנוח - 10,000 ₪.

    ידות - 8.

    שווי ידה - 1,250 ₪.

    הפסד חודשי - 8,750 ₪.

    הפסד לתקופה – 113,750 ₪ (8,750 x 13 חודשים).

     

     

    תקופה שניה – מפברואר 2017 עד הגיע תובעת 5 לגיל 18 בדצמבר 2021.

    משך התקופה - 58 חודשים.

    הכנסת המנוח - 10,000 ₪.

    ידות - 7.

    שווי ידה - 1,429 ₪.

    הפסד חודשי – 8,571 ₪.

    הפסד לתקופה – 497,118 ₪ (8,571 x 58 חודשים).

     

    תקופה שלישית – מדצמבר 2021 עד היום - 1.9.2022.

    משך התקופה - 9 חודשים.

    הכנסת המנוח - 10,000 ₪.

    ידות - 6.

    שווי ידה 1,667 ₪.

    הפסד חודשי - 8,333 ₪.

    הפסד לתקופה – 74,997 ₪ (8,333 x 9 חודשים).

     

     

    ההפסד בעבר מסתכם בסך של 685,865 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה (5/2019) סך של 799,529 ₪.

     

     

    הפסד בעתיד

     

    תקופה רביעית – מ-1.9.2022 עד הגיע תובע 6 לגיל 18 - 1.4.2023.

    משך התקופה - 7 חודשים.

    הכנסת המנוח - 10,000 ₪.

    ידות – 6.

    שווי ידה 1,667 ₪.

    הפסד חודשי –8,333 ₪.

    הפסד לתקופה – 58,331 ₪ (8,333 x 7 חודשים).

     

    תקופה חמישית – מ-1.4.2023 עד הגיע תובעת 7 לגיל 18 - 1.5.2032.

    משך התקופה - 109 חודשים.

    הכנסת המנוח - 10,000 ₪.

    ידות - 5.

    שווי ידה - 2,000 ₪.

    הפסד חודשי - 8,000 ₪.

    הפסד לתקופה - 756,360 ₪ (8,000 x 94.545).

     

    תקופה שישית – מ-1.5.2032 עד הגיע המנוח לגיל 70 – 1.3.2042.

    משך התקופה - 118 חודשים.

    הכנסת המנוח - 10,000 ₪.

    ידות - 4.

    שווי ידה - 2,500 ₪.

    הפסד חודשי - 7,500 ₪.

    הפסד לתקופה – 573,874 ₪ (7,500 x 101.333 x 0.7551).

     

    ההפסד בשנים האבודות - בעבר ולעתיד - מסתכם בסכום של 2,188,094 ₪.

     

     

     

     

     

    הפסד בתקופת הפנסיה

86. התובעים טוענים כי יש לפסוק פיצוי בגין הפסדי פנסיה בשנים האבודות בשיעור של 12.5% מסך ההפסד בשנים האבודות.

    הנתבעת טוענת מנגד כי המנוח היה עצמאי ומשלא הוכח כי המנוח הפריש מהכנסותיו לקרן פנסיה, אין לפסוק פיצויים בגין הפסד פנסיה.

     

    על כך משיבים התובעים כי המנוח נפטר לפני שחוקק חוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנת התקציב 2017 ו- 2018), התשע"ז - 2016, שבו נקבעה חובת הפרשה לפנסיה לעצמאים, ויש להניח שהמנוח היה פועל בהתאם לחוק ומפריש הפרשה קבועה לפנסיה. התובעים מוסיפים כי הטענה שאין לפסוק פיצוי בגין הפרשות לפנסיה מהווה הרחבת חזית שכן במסגרת תחשיבי הנזק לא נטענה טענה זו, והנתבעת אף הסכימה שיש לפצות את התובעים בגין ראש נזק זה.

     

87. לאחר עיון בטענות הצדדים, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה. המנוח היה עצמאי והיה צריך להפריש את ההפרשה לרכישת זכויות פנסיה מהכנסותיו הוא. בנסיבות אלה, כנגד פסיקת פיצוי בגין הפסד הפרשות לפנסיה היה מקום לנכות מהכנסותיו של המנוח את ההפרשה שהיה עליו להפריש לרכישת זכויות פנסיה. משהפרשה לפנסיה לא נוכתה מהכנסותיו של המנוח עד גיל 70, לא ראיתי מקום לפסוק נוסף על כך פיצוי בגין הפסד הפרשות לצורך רכישת זכויות פנסיה.

    כן לא ראיתי לקבל את הטענה הדיונית שלפיה טענת הנתבעת בעניין זה מהווה הרחבת חזית. הכלל הוא שגובה הנזק לעולם מוכחש. טיעון בתחשיבי הנזק נועד לצרכי פשרה ואין בו כדי לחייב את מי מהצדדים מקום שבו לא הושגה פשרה.

     

    אובדן שירותי בעל ואב

88. התובעים טוענים כי המנוח שהיה עמוד התווך במשפחה, תרם את חלקו גם בניהול משק הבית, ביצע את כל התיקונים שנדרשו ונוסף על כך סייע בהסעת הילדים לחוגים, לחברים וללימודים. לפיכך התובעים עותרים לפסיקת פיצוי בסכום של 400,000 ₪ בגין אובדן שירותי בעל ואב.

    הנתבעת טוענת מנגד כי משהמנוח פרנס את המשפחה ועבד שעות רבות מדי יום, יש להעמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 100,000 ₪.

     

89. בע"א 9788/07 עיזבון המנוחה מרמש ז"ל נ' ד"ר שלזינגר (30.5.2010), נפסק בהקשר זה:

    "כאשר כללים אלה נקוטים בידינו בעניין נשוא הערעור כאן - ובוחנים אנו את פסקי הדין שנתגבשו במהלך עשרות שנים בערכאות הראשונות, אין להתעלם מן הכלל שמשמש את בתי המשפט, כי ברגיל, ובאין נסיבות מיוחדות, כמו נישואיו מחדש של בן הזוג שהתאלמן – מכאן, או גיל צעיר במיוחד של הילדים שנותרו - מכאן, נעה מטוטלת הפיצוי בגין אבדן שירותיו של בן הזוג – בסכומים שבין 200,000 ₪ ל- 300,000 ₪" (ראו גם ע"א 4574/11 עזבון ויורשי המנוח אג'וד נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (19.05.2013)).

    בענייננו, בהתחשב בגילו של המנוח בעת פטירתו וגילאי הילדים שהצעירה שבהם הייתה כבת שנתיים במותו, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין אובדן שירותי בעל ואב, בסכום של 300,000 ₪.

     

    נזק לא ממוני - כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים 

90. בהתחשב בכך שהמנוח נפטר בחטף בהיותו כבן 43 שנה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים בסכום כולל של 800,000 ₪.

     

    הוצאות קבורה ומצבה

91. התובעים טענו לפסיקת פיצוי בסכום של 30,000 ₪ בגין הוצאות קבורה וקיום מנהגי אבלות תוך שציינו כי לא שמרו על קבלות בגין הוצאות שהוצאו לצורך כך.

    בהיעדר קבלות, ראיתי לפסוק פיצוי גלובלי בסכום של 10,000 ₪ בגין ראש נזק זה.

     

    סיכום וניכויים

92. סכום הפיצויים כפי שנפסק לעיל מסתכם בסך של 3,298,094 ₪.

     

93. מסכום זה יש לנכות את גמלאות השארים שמשולמות על ידי המל"ל, המסתכמות על-פי חוות דעת אקטוארית שהוגשה מטעם הנתבעת בסכום של 962,870 ₪, נכון למועד הגשת הסיכומים.

    סכום הפיצויים לאחר ניכוי גמלאות המל"ל, מסתכם בסך של 2,335,224 ₪ (להלן: "סכום פסק הדין").

     

94. על סכום פסק הדין יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור כולל של 23.4% מסכום פסק הדין, והוצאות המשפט בצירוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית ממועד כל הוצאה ועד ליום פסק הדין.

    הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

95. ב"כ התובעים תגיש תוך 20 יום תכנית לחלוקת כספי הפשרה בין התובעים על-פי חלקם בעיזבון (זאת תוך התחשבות בהפחתת תביעת התלויים מתביעת העיזבון בשנים האבודות, על פי עקרונות החישוב שנקבעו בסעיף 85 לפסק הדין), לרבות תכנית להשקעת כספי הקטינים.

     

96. פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

     

    המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

    ניתן היום, ט' אלול תשפ"ב, 05 ספטמבר 2022, בהיעדר הצדדים.

     

     

    בלהה טולקובסקי, שופטת סגנית נשיאה