ח.ואח' נ' ק.ואח'

1.לפני בקשה לסילוק תביעת התובעת על הסף.

התובעת (להלן-מ.) הגישה ביום 16/10/2018 תביעה כנגד עיזבון המנוח י.ק. ז"ל (להלן-המנוח), ו-4 ילדיו (אחת מבנותיו הלכה לעולמה וכנתבעים נרשמו ילדיה, נכדי המנוח). מהות התביעה הוגדרה על ידי מ. כתביעה "רכושית/כספית, איזון משאבים עפ"י חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל"ג-1973, פירוק שיתוף במקרקעין, צו איסור דיספוזיציה בנכס" (להלן: התביעה). פירוק השיתוף המבוקש הוא ביחס לדירה הרשומה על שם המנוח ומצויה ברח' XXX באילת (להלן: הדירה) (מ. טוענת לזכויות בה מעבר לחלקה בצוואתו של המנוח).

התביעה:

עיקר טענות התובעת (מ.) בתביעה:

2.במבוא לתביעה טענה מ. שהיא מגישה את כתב תביעתה "...כנגד הנתבעים בעניין רכוש שצברה במשותף עם בן זוגה וידועה בציבור מר י.ק. ז"ל...רכוש אשר נצבר תוך מאמץ משתף וניהול משק בית משותף עפ"י כוונת הצדדים להחיל את הלכת השיתוף במלוא הנכסים...".

מ. הגדירה עצמה כ "...בת זוגו של המנוח מאז 1992 ועד פטירתו ביום 7.12.17 ויורשת כחמישית מעיזבון המנוח עפ"י צוואתו . ...נתבע 1 הנו עזבון המנוח ...נתבעים 2-5 הנם יורשי המנוח עפ"י הצוואה".

למועד תחילת הקשר בינה לבין המנוח היא הייתה בת 43 והמנוח בן 60 ולשניהם לא הייתה זו מערכת זוגית ראשונה. היא והמנוח גרו בדירה בעיר אילת וניהלו חיי זוגיות ומשק בית משותף עד שנת 2010. לאחר מכן "החזיקו בדירות נפרדות ...על אף שהמשיכו בחיי זוגיות והמשיכו להעביר את רוב זמנם ביחד ומתחילת שנת 2017 עברו לדירה אחת משותפת באילת ...".

בשנת 2010 ביקש המנוח לעבור יחד איתה לעיר ירוחם משום שרצה אווירה יותר שקטה. היא לא הסכימה למעבר, אך הם חלקו זמנם בין אילת לירוחם "...כאשר התובעת גרה עם המנוח מספר חודשים בשנה בירוחם בד"כ בעונת הקיץ ואילו המנוח גר עם התובעת מספר חודשים בשנה באילת בד"כ בתקופת החורף כאשר לכל אחד מבני הזוג היו המפתחות לשתי הדירות".

בשנת 2017 התאבד בנה של מ. ואז הודיע לה המנוח ש"...ירכוש דירה עבור שניהם כדי שיגורו בה יחד וכך אכן היה, לאחר שהמנוח והתובעת בדקו מספר דירות קיבלו בני הזוג החלטה משותפת לרכוש את הדירה בכתובת XXX באילת ...".

עוד ציינה שכוונתם הייתה להירשם במוסד לביטוח לאומי כזוג. 3 חודשים לאחר המעבר לדירה האמורה חלה המנוח בסרטן הערמונית וטופל במחלקה האונקולוגית בבית החולים בילינסון. על אף בקשתו של המנוח שתירשם כמתגוררת בדירה לא עלה הדבר בידה שכן ילדיו לקחו את תעודת הזהות שלו שהווה תנאי לרישומה כמתגוררת בדירה הרשומה על שמו. כך גם "...לא הספיקה ללכת למשרד הפנים בטרם נפטר המנוח, שכן היה זה בחודש האחרון לחייו וכמעט כל הזמן הייתה התובעת עמו בבית חולים." היא ניסתה גם לאחר פטירתו להירשם כמתגוררת בכתובת הדירה הנרכשת אלא "שלא הסכימו לרשום את כתובת התובעת בדירה ללא הצגת תעודת הזהות של המנוח".

מ. ציינה שבמכתב של בא כוחם של הנתבעים אישר זה בשמם שהם "...אינם חולקים על כך כי המנוח והתובעת ניהלו משק בית משותף אלא שהנם טוענים כי כך נעשה רק מחודש פברואר 2017" (הדגש בקו תחתי במקור-מ.ל)

עוד הדגישה שעריכת הצוואה נעשתה במועד בו המנוח היה מאוד חולה "...ונתון להשפעת ילדיו אשר רק נוכח מחלתו החלו לגלות בו עניין רב".

עתירתה של מ. לסעדים כללו בקשה להצהרה של בית המשפט שהיא והמנוח היו ידועים בציבור, להורות לנתבעים לתת לה פרטים על נכסי המנוח שהועברו אליהם מאז שנת 1992, חשבונות "וכל זכות אשר עמדה למנוח בחברת ביטוח, קופת גמל ובנק וכיו"ב"

לערוך איזון משאבים בנכסי המנוח "...ולרבות זכויות במקרקעין אשר נצברו בתקופת היותם ידועים בציבור".

לתת צו איסור דיספוזיציה בדירה בה היא מתגוררת גם לעת הזו.

לתת צו להורות לילדיו של המנוח להחזיר מיטלטלין שלקחו מהדירה לטענתה.

עיקר טענות הנתבעים בתביעה:

3.התביעה היא ניסיון "...שלא בתום לב לגזול מהם חלק נכבד מהנכסים שהמנוח צבר בחייו והותיר להם בצוואתו האחרונה (צוואה בעדים מיום 15/8/2018- מ.ל) מבלי להסתפק בחלק שהעניק גם לה בעיזבונו, כל זאת מטעמי חמדנות גרידא. (הדגש בקו תחתי במקור-מ.ל).

צוואת המנוח קוימה בצו מיום 31/7/2018 של הרשם לענייני ירושה ללא כל התנגדות של מ. ועל כן בעצם אי התנגדותה מעידה שדברי הצוואה "...סותרים לחלוטין את כל טענות התובעת באשר ליחסיה עם המנוח ובאשר לרצונו וכוונותיו ביחס אליה וליתר יורשיו תוך קביעת מנגנון ברור ביחס לאופן מכירת הדירה וכדברי המנוח בצוואתו האחרונה שקוימה בצו שאין עליו עוד עוררין" (הדגש בקו תחתי במקור-מ.ל).

הנתבעים 'ערכו' סדר בנתבעים הראויים-היורשים על פי צוואת המנוח ובניגוד למובא בכתב התביעה.

המנוח בצוואתו ציווה בדיוק את שרצה ובצוואה העניק למ. 20% מעיזבונו. צוואת המנוח נערכה שהוא כשיר. במכתב מיום 25/7/22 אשר צורף כנספח ז' לכתב התביעה המנוח הבהיר והסביר את צוואתו בדברים המהווים "...עדות ניצחת לכך שצוואה אחרונה זו שהמנוח ערך נועדה להיטיב עם התובעת על אף כוונתו המקורית שלא להוריש לה דבר. והטבה זו על שום מה? "...כדי למנוע אולי אי נעימויות שעלולות לקרות מצד משפחתה של התובעת כפי שאני חושב..." כלשון המנוח במכתבו".

הקשר בין המנוח למ. אינו מקנה לה מעמד של ידועה בציבור שכן הקשר לא היה רציף. הם "...מעולם לא חיו חיי משפחה של אחדות ושותפות גורל של בני זוג ידועים בציבור הם היו חברים במובן הצר. המנוח לא התחתן עם התובעת ואף לא שקל לעשות כן אף שעברו מלמד כי הוא האמין במוסד הנישואין ולא חשש להתמסד בכל פעם שרצה לקשור את חייו עם אשה אחת". הוא התחתן והתגרש 3 פעמים ולא נישא שוב.

מ. והמנוח לא ניהלו משק בית משותף, לא ניהלו חשבונות בנק משותפים, היא לא התלוותה למנוח בנסיעותיו לחו"ל, לבקר את ילדיו, המנוח והיא התגוררו איש איש בדירתו עד לשנת 2017 מספר חודשים טרם פטירתו. הדירה הייתה דירתו האחרונה ועיקר עיזבונו.

ביטוי לאותה הפרדה רכושית המאפיינת את מערכת היחסים של מ. והמנוח יכולה להילמד מכך שגם מ. לא כיוונה לשיתוף נכסים ברכושה שלה. מ. הייתה בעלים של דירה באילת (ברח' XXX באילת- מ.ל) אותה מכרה ומתמורת המכר היא נהנתה לבד: "מבדיקה באתר רשות המסים ובנסח רישום היסטורי של דירתה עולה כי התובעת מכרה דירתה ביום XXX בתמורה לסך של 550,000 ₪ שנטלה לעצמה מבלי לחלוק כספים אלו עם המנוח. הנה כי כן, כוונת שיתוף בנכסים לא הייתה, לא לזו ולא לזה. עובדה מהותית זו הושמטה מהתביעה. ברי כי השמטה זו אינה מקרית ונגועה בחוסר תום לב. ... די בכך כדי לדחות התביעה על הסף".

בניגוד לטענת מ. לא היה נתק בינם לבין המנוח. נהפוך הוא. הייתה ביניהם מערכת יחסים חמה ואוהבת והמנוח לא פחד מהם כטענת מ.. משהתגלתה המחלה אצל המנוח, (מדובר בסרטן שלפוחית השתן ולא סרטן הערמונית כטענת מ.) המנוח עבר טיפולים כימותרפיים בסיומם היה סר לבית בנו וכלתו ג. ו-א. אשר ייעדו לו חדר מיוחד בדירתם שכונה על ידי בני המשפחה כ"חדר של סבא". כך, בקיץ 2017 משהתגלתה המחלה אצל המנוח התקיימה שיחת היוועדות עם בני המשפחה של המנוח אליה לא זומנה כלל התובעת. האחרונה החלה לבוא לבקר את המנוח בחודש האחרון וטרם פטירתו.

באשר לטענת מ. בדבר הבקשה לרישומה בכתובת הדירה שבבעלות המנוח אין בכך כדי להעלות או להוריד. ראשית, לא ברור שהיה זה ביוזמתו של המנוח במיוחד בעיתוי בו נכתב אותו מסמך בכתב ידו של המנוח (נספח ב' לכתב התביעה מיום 20/11/2017 בו נכתב: "לכב' משרד הפנים אילת אני הח"מ גר באילת ב XXX החל מחודש פברואר 2017 מאותו תאריך הצטרפה אלי חברתי התובעת ח. XXX לגור יחד איתי ") ובכל מקרה אינה מקנה למ. זכות מיוחדת בעיזבונו של המנוח ולרבות בדירה. אין בכך "...כדי לסתור את צוואתו האחרונה שהיא בגדר עדות ניצחת לרצונו ולכוונותיו ביחס לכל אשר יעשה ברכושו ובכלל זה בדירתו אחרי מותו. מסמך זה (נספח ב' לכתב התביעה) "מחזק את החשש שכוונותיה לא היו כשרות וכפי הנראה תוכננו בהקפדה מראש בחודשיים שקדמו למותו" מקל וחמר, כאמור, למועד כתיבתו.

לעניין נטילת המיטלטלין טענו הנתבעים שאלו נלקחו מהדירה בנוכחותה של מ., בהסכמתה ובהתאם לרצון המנוח.

תביעה שכנגד:

עיקר טענות הנתבעים והתובעים שכנגד:

4.הנתבעים [התובעים שכנגד-(מטעמיי נוחות התובעים והנתבעים שכנגד יכונו להלן- היורשים)] הגישו (20/12/2018) תביעה שכנגד (להלן- התביעה שכנגד) בה עתרו לפינויה של מ. מהדירה על פי הנחיות צוואתו של המנוח וכן עתרו לחייבה לשלם להם דמי שימוש ראוי על המשך מגוריה בדירה מעבר לפרק הזמן הנקוב בצוואת המנוח בו הייתה רשאית להתגורר בדירה ללא תשלום שכר דירה וזאת למשך 6 חודשים מפטירתו. היורשים העמידו את תביעתם על סך של שכר דירה ראוי בקיזוז חלקה של התובעת מכוח הצוואה בסך 20%.

מ. הפנתה בכתב הגנתה לתביעה שכנגד לשני מסמכים מהותיים ששניהם לא צורפו לכתב תביעתה:

תצהיר חיים משותפים בינה לבין המנוח (להלן-תצהיר לחיים משותפים) והסכם ממון (להלן-הסכם הממון). שני המסמכים נחתמו באותו יום בעריכתה, נוכחותה ואישורה של אותה עורכת דין, עורכת הדין ירין אטיאס.

תצהיר חיים משותפים:

5.ההסבר של מ. לאי צירופו של התצהיר לחיים משותפים לתביעתה ניתן בדברי בא כוחה: "יוער כי התצהיר הגיע לידי הח"מ לאחר הגשת התובענה ע"י התובעת". אותו "תצהיר לחיים משותפים של ידועים בציבור" מיום 15.03.17 החתום על ידי המנוח ועל ידי מ., הוכן והוגש "...לאישור בית המשפט הנכבד בד בבד עם הסכם ממון בין הצדדים בהליך תה"ס 35108-03-17 ח.נ'ק...." (סעיף ה' למבוא לכתב ההגנה).

אותו תצהיר הובא בכתב ההגנה שכנגד אך יצוטט להלן מהמקור וללא הדגשי מ. ופרשנותה לסעיפיו:

"תצהיר לחיים משותפים של ידועים בציבור

אנו החתומים מטה -

התובעת ח. ת"ז XXX, שתיקרא להלן: "האישה"

וק. י. ת"ז XXX, שיקרא להלן: האיש"

מרצוננו החופשי, לאחר שהוזהרנו כחוק כי עלינו להצהיר את האמת וכי נהיה צפויים לעונשים הקבועים בחוק אם לא נעשה כן, מצהירים ומסכימים בזאת כדלקמן:

1.הננו נותנים תצהירינו זה לצורך הגשתו לבית המשפט לאישורו.

2.אנו מצהירים כי אנו מנהלים חיי אישות משנת 2000 ואף התגוררנו בעבר לפני כ

10 שנים ביחד וחזרנו להתגורר ביחד בבית משותף החל מחודש ינואר 2017.

3.אנו מצהירים כי איננו נשואים לבני זוג אחרים.

4.אנו מתגוררים יחד בדירה ברחוב  XXX באילת ומתחלקים בהוצאות אחזקתה באופן שווה, ומנהלים משק בית משותף לכל דבר ועניין.

5.הגבר והאישה מצהירים כי הסכם זה לא נעשה כנגד תמורה כספית או אחרת למי מן הצדדים לו.

6.הננו מצהירים כי זה שמינו, זו חתימתנו ותוכך תצהירנו לעיל אמת.

ולראיה באנו על החתום, באילת ביום:

15/3/2017 "

המסמך חתום על ידי "הגבר" ו- "האשה" שחתימתם אושרה על ידי עו"ד אטיאס.

באותו סעיף ה' במבוא לכתב הגנתה וביחס לתצהיר החיים המשותפים נכתב "יודגש כי עסקינן בתצהיר אשר הוגש לאישור כבוד בית המשפט בד בבד עם הסכם הממון בין הצדדים בהליך תה"ס 35108-03-17 ח.נ' – ועוד יודגש כי הנתבעת לא ידעה על הליך זה ולא ידעה כי חתמה על הסכם ממון ...ועל כן גם לא מוגש הסכם הממון כראיה בהליך דנן והתובעת תתנגד להצגתו ככל שמי מבעלי הדין יבקש זאת".

בתצהירה התומך בכתב הגנתה בתביעה שכנגד הצהירה מ.:

" 2) ק.(המנוח-מ.ל) ביקש שנחתום על הסכם ממון וגם שנסדיר את מעמדנו מבחינת הביטוח הלאומי ...

3) לפני הפגישה במשרדה של עו"ד אטיאס ק. מסר לי העתק הסכם ממון אך לא יכולתי לקראו ואמרתי לו שאיני מוכנה לחתום על הסכם ממון.

4) ק. גם לא הסביר לי מה מופיע בהסכם הממון ולדעתי הוא גם לא ידע מה כתוב בו. ...

6) עו"ד אטיאס הוציאה מקלסר הנושא את השם: "י.ק." (המנוח) מספר מסמכים וביניהם מסמך עליו היה כתוב הסכם ממון.

7)אמרתי לעו"ד אטיאס מבלי שקראתי את ההסכם שאני לא מסכימה לחתום על הסכם ממון.

8)אז אמרה עו"ד אטיאס כי יש משהו לחתום לביטוח לאומי לגבי היותי ידועה בציבור.

9)חתמתי על המקום בו נתבקשתי לחתום על מספר טפסים והמנוח ואני יצאנו ממשרדה של עו"ד אטיאס כשאני די כעוסה".

מבלי לגרוע באמור בתצהירה התומך בכתב ההגנה שכנגד הצהירה מ. שהופתעה "...לגלות הסכם ממון חתום ותצהיר ידועים בציבור חתום ומאומת, וכמובן הופתעתי מכך שהוגש לבית המשפט".

הסכם הממון:

6.הסכם הממון יוצר הפרדה רכושית בין הצדדים. הסכם הממון מפנה לתצהיר חיים משתפים שנחתם באותו יום בין המנוח למ.. בין היתר נקבע בהסכם הממון:

"הואיל: ובני הזוג הצדדים שבכותרת, הסכימו ביניהם לחיות יחדיו ולנהל את חייהם תחת קורת גג משותפת; ...והואיל: וכל צד מעוניין להמשיך ולשמור על הפרדה ברכוש, בחובות, בזכויות, בנכסים ובכספים של כל צד, יהא הסטטוס האישי שלהם אשר יהא גם אם הם מתגוררים יחדיו ומנהלים משק בית משותף, והכל כמפורט וכמוסדר בהסכם זה להלן;

3. למען הסר ספק, מוסכם על הצדדים כי כל עוד שניהם בין החיים , כי במערכת היחסים ביניהם תחול הפרדה רכושית מוחלטת בהתאם לאמור בהסכם זה ודיני הלכת ו/או חזקת השיתוף פרי הפסיקה ו/או דיני איזון המשאבים כמשמעותם בחוק יחסי ממון בין בני זוג או דיני כוונת שיתוף לא יחולו עליה, למעט בנכסים ו/או בזכויות בהם סויג במפורש האמור על ידי שני הצדדים בהסכם זה ו/או בנספח לו החתום על ידי שני הצדדים.

4.למען הסר ספק מובהר, כי הצדדים מתכוננים לערוך צוואות בהן יעניקו את נכסיהם ככל העולה על רוחם והסכם זה יחול עד יום פקודתם ולא לאחר מכן...

8.מבלי לפגוע בכלליות האמור בסעיפים לעיל מאשרים הצדדים:

8.1כי הזכויות בדירה המצויה בכתובת XXX באילת הן של הגבר בלבד ולאישה אין כל זכויות בדירה ואין לה ולא תהיה לה כל תביעה ו/או טענה ו/או זכויות מכל סוג שהוא בדירה, וזאת על אף שהצדדים מתגוררים בה יחדיו ...

8.2 כי הזכויות הקיימות לאישה בדירה בכתובת XXX אילת הינם שלה בלבד ולגבר אין כל זכויות בדירה זו ואין לו ולא תהיה לו כל תביעה ו/או טענה ו/או זכויות מכל סוג שהוא בעניין.

8.3הצדדים מסכימים כי למעט ניהול משק בית משותף המתנהל על ידי שניהם בשיתוף כלכלי כי תחול הפרדה רכושית מלאה בכל הנוגע לכספים ולזכויות שצברו ו/או יצברו בעתיד לרבות מעבודה ולאף צד לא תהייה כל טענה בגין זכויות ו/או כספים שצבר הצד השני במהלך החיים המשותפים שבין הצדדים. – במצב של פטירה יחולו צוואות הצדדים והן שתהיינה תקפות ו/או דיני הירושה בהתאמה"

צוואת המנוח:

7.כאמור, המנוח הניח אחריו צוואה בעדים מיום 15/8/17 אשר קיבלה צו קיום על ידי כבוד רשם הירושות ביום 31/7/2018. (עותק הצוואה צורף כנספח ו' לתביעה, עותק מצו הקיום לא צורף לתביעה והוא מצוי כנספח א' לכתב ההגנה).

על פי צוואת המנוח מיום 15/8/18 (להלן: הצוואה) ברלוונטיות להליך שלפני ציווה המנוח בסעיף 4 לצוואה:

"א. את מלוא זכויותיי בדירת מגורים בכתובת XXX שהנה על שמי בלבד שייכת לי בלבד ואין לאף אחד זכויות בה מלבדי, הנני מצווה בחלקים שווים וכדלקמן;

 1.לג.ק....

2.לב. ק....

3.לר. ק. ...

4.לילדיה של א. ז"ל ... בתי האהובה, נכדיי.

5.לח.התובעת, ...חברתי. ...

אני מורה בזאת לגב' התובעת, כי עליה לעזוב את הדירה עד תום ששת החודשים מיום פטירתי מבלי לעשות בעיות...

ב.את כל הכספים מכל מין וסוג שהוא ולמעט המסווגים ע"פ צוואה זו במפורש ... הנני מצווה בחלקים שווים, כדלקמן; 

1.לג.ק....

2.לב. ק....

3.לר. ק. ...

4.לילדיה של א. ז"ל ... בתי האהובה, נכדיי.

5.לח. התובעת, ...חברתי. ...

ג.כל רכוש ו/או זכות מכל סוג שהוא אשר יהיה בבעלותי ביום פטירתי ואשר אינו מפורט בצוואתי זו בסעיפים 4 א'–ב' הנני מצווה בחלקים שווים, כדלקמן;

1.לג.ק....

2.לב. ק....

3.לר. ק. ...

4.לילדיה של א.ז"ל ... בתי האהובה, נכדיי.

5.לח. התובעת, ...חברתי. ...

בסעיף 10 לצוואתו פנה המנוח לילדיו בזו הלשון:

"10.לסיום אני רוצה לומר לכם, יכול להיות שלא הייתי האבא הכי טוב (במיוחד עבורך ג.) אבל אני מלא בתקווה שעם עבור זמן, אזי תוככם פנימה וודאי תוכלו לסלוח לי וכמובן ד"ש חמה לא., ג. וא. ואהבה רבה. כמובן גם לכל נכדיי האהובים אני שולח אהבה ענקית. והעיקר בקשתי ששלום ואהבה ישררו ביניכם כל החיים, זה הכי חשוב".

הנתבעת שכנגד לא הגישה התנגדות לקיום הצוואה ואף לא עתרה לביטול הצו.

8.בדיון שהתקיים ביום 18/2/19 קָבל בא כוח היורשים: "אני לא ראיתי כתב תביעה שבו קיים הסכם ממון ולא מכריזים עליו ... לא תקפו את ההסכם הזה מעולם ולמעשה על עצם קיומו נודע לי רק כתוצאה מקבלת כתב ההגנה שכנגד" (פרוטוקול עמ' 1 ש' 17-18).

בהמשכו של הדיון טען בא כוחם של היורשים "לאור דברי בית המשפט אני אגיש בקשה לצרף את הסכם הממון על פי החלטת בית המשפט מאתמול כשבית המשפט הודיע לי עליה כרגע. לאחר ששמעתי את בית המשפט, למעשה הכדור בידי חברי אם הוא מסכים שיצורף הסכם הממון". על כך השיב בא כוחה של מ. "אני מתנגד." (פרוטוקול עמ' 2 ש' 25-30). בהמשך ובדין שינה את עמדתו "לאחר ששמעתי את בית המשפט, אני מסכים לצירוף הסכם הממון מבלי שאני שולל מעצמי להעלות את כל הטענות כנגד אותו הסכם" (פרוטוקול עמ' 2 ש' 33-34).

הצדדים הגיעו להסכמה בדיון בזו הלשון:

"מוסכם עלינו שנקיים דיון נוסף בנוכחות עורכת הדין שערכה את הסכם הממון ואת התצהיר, היא תחקר על ידינו באשר לאופן הכנת המסמכים ולאחר מכן בית המשפט ייתן הוראות באשר להמשך ההליך ככל שיידרש.

פרק הזמן הנדרש לשנינו הוא שעה." (פרוטוקול עמ' 6 ש' 33-36).

עדותה הראשונה של עו"ד ירין אטיאס:

9.הדיון לחקירתה של עו"ד ירין אטיאס נקבע בסופו של יום ליום 3/4/19.

בעדותה העידה עו"ד אטיאס שמ. הייתה הלקוחה שלה מלכתחילה והיא ייצגה אותה, כאמור, במכירת דירתה ברח' XXX באילת. עו"ד אטיאס תיארה שמ. והמנוח הגיעו למשרדה הם התלבטו אם לרכוש דירה ביחד או כל אחד לחוד "...ולאחר לבטים הם החליטו בשביל לשמור על ההפרדה כלכלית ביניהם לרכוש כל אחד בנפרד, והוא רכש דירה עם הכספים שהוא מכר דירה בערד אם אני לא טועה, הוא רכש עם הכספים שלו דירה באילת".

במהלך חקירתה הנגדית נשאלה עו"ד אטיאס שאלות על עריכת הצוואה, כשרותו של המנוח לערוך אותה (למשל הפרוטוקול עמ' 12 ש' 24 עד עמ' 15 ש' 15 ובהמשך עמ' 16 -17 וראו החלטתי בעמ' 17 לפרוטוקול ש' 34-36).

10.בקשר עם הסכם הממון העידה עו"ד אטיאס:

"...הם הגיעו אליי לפני והוא אמר שאם קורה לי משהו אני רוצה שידעו שהיא בת הזוג שלי, תמיד הפגישות היו עם שניהם יחד, הם אמרו שהם רוצים לערוך הסכם ממון שהוא בעצם חלק בלתי נפרד מהתצהיר של ידועים בציבור. ערכתי איתם את ההסכם בנוכחותם, הקראתי להם אותו יותר מפעם אחת, עברנו על כל הסעיפים שלו, שאלתי אם לתקן, לשנות, כמובן ששינינו ותיקנו בהתאם לבקשות שלהם, ולאחר שבעצם נסגרה הסוגייה או שסוכמו כל הפרטים הדפסתי את ההסכם, הם חתמו על 3 – 4 העתקים, אני לא זוכרת, ובהתאם גם הגשנו אותו לאישור בית המשפט בזמנו. נקבע דיון וכפי שבית המשפט יכול לראות, יום או יומיים לפני הדיון או אפילו בבוקר הדיון הודעתי שהמנוח אושפז ולא יכול להגיע לדיון וביקשתי ארכה, בהמשך זה התגלגל והתגלגל ולא נקבע דיון והוא כבר נפטר. עוד משהו קטן בקשר לצוואה, במהלך התקופה הזו הוא הגיע אליי כמה פעמים בנפרד לשם עריכת הצוואה שלו, ישבנו עליה הרבה שעות, הוא חשב הרבה והחליט לבסוף להעניק לתובעת בדיוק כמו שהוא מעניק לילדיו, את אותו חלק, כדי שהיא לא תרגיש חלילה שהוא לא חשב עליה." (פרוטוקול עמ' 10 ש' 2-14).

עו"ד אטיאס נשאלה והשיבה בחקירה הנגדית בקשר עם הסכם הממון:

"...

ש.חלק ממסמך אחר, תיק אחר, הסכם, ההסכם הזה, תקני אותי אם אני טועה,

הוא עומד בזכות עצמו. הצדדים הופיעו בפניך, נכון?

ת.כן.

ש.חתמו מרצונם החופשי?

ת.כן.

ש.הם אמרו לך מה לכתוב?

ת.כן.

ש.הם הצהירו אחרי שהזהרת אותם שזה יכול לשמש עדות בבית המשפט, אז

התצהיר הזה עומד בפני עצמו, בין אם הוא בא לתמוך בהסכם או בהליך, כלומר אי אפשר להגיד אם אין הסכם ממון אז אנו חוזרים בנו מהתצהיר.

ת.זה בית המשפט צריך להחליט, לא אני. אני יכולה להגיד שהם חתמו בפניי, שהם

הצהירו שמה שכתוב שם נכון ושאני ראיתי שהם חתמו לפניי ובדקתי תעודות

זהות. ...

ש.לגבי הסכם הממון, את אמרת שהופתעת, כלומר שלא הגעתם לדיון כי המנוח

אושפז.

ת.נכון, יום לפני.

ש.יום לפני הוא אושפז וכבר אי אפשר היה...

ת.זה לא שאי אפשר היה, באותו מעמד שנקבע הדיון הוא אושפז, לא יכל להגיע,

אגב הגב' הודיעה לי על כך שהוא לא יכול להגיע...

ש.היא הודיעה? היא קיבלה זימון לדיון?

ת.אני ייצגתי את שניהם, אני הודעתי לה טלפונית על זה, היא לא צריכה העתק

זימון כשהיא מבקשת בבקשה. לא היו פה שני צדדים, היה פה צד אחד שרצה לבוא ולאשר הסכם.

ש.מי הצד?

ת.שניהם יחד כמבקשים.

ש.הם חתמו לך על ייפוי כח שהם רוצים להגיש את ההליך?

ת.מאמינה שכן.

ש.תוכלי לשלוח לצדדים הסכם כזה?

ת.הם חתמו על ההסכם וביקשו לבוא לאשר אותו. אישור הסכם זה לא הליך בבית

המשפט, אישור הסכם זה פרוצידוראלי, מגיעים הצדדים, בית המשפט שואל אותם אם הם חתמו והם מבינים מה חתמו ופה זה נגמר.

ש.בית המשפט: האם יש ייפוי כח לעצם עריכת ההסכם?

ת.כמו שאני עושה בכל תיק אני מניחה שקיים כזה, פשוט עבר זמן אז אני צריכה

כמובן לבדוק.

ב"כ הנתבעים 2 – 4:

בבקשה לאישור הסכם ממון כתוב שניהם יחד באמצעות עו"ד אטיאס, אז אני מניח שיש ייפוי כוח.

המשך חקירה:

ש.הוגשה בקשה לאישור הסכם, אבל איפה ייפוי הכח? הלקוחה שלי לא ידעה על

ההליך הזה ומתברר שגם הנתבעים לא ידעו.

ת.הנתבעים לא אמורים לדעת. הם שניהם ישבו אצלי, היא ידעה על זה.

ש.בית המשפט: האם הוגשו תעודות הזהות?

ת.יש לי את ההסכם המקורי כפי שהוגש לבית המשפט ומצורפות אליו תעודות

הזהות של שני הצדדים.

ש.זה התיק שלהם?

ת.כן, אבל אין פרוטוקול, זה מה שהצלחתי בימים האחרונים לאסוף.

ש.אז ייפוי כח אין שם?

ת.כאן כרגע לא.

ש.מי שילם אגרה?

ת.הם היו אצלי שניהם, באותו מעמד שילמו לי את האגרה, אני אוכל להוציא את

הקבלה מהמחשב, היא רשומה על שם שניהם כי יש להם תיק משותף.

ש.אז את אומרת שהם ידעו על ההליך של הגשה לבית המשפט ופשוט זה לא יצא

לפועל (לא הגיעו לדיון) כי המנוח אושפז?

ת.כן.

ש.הדיון היה קבוע ליום 28/03 ולא הייתה התייצבות של שני הצדדים.

ת.נכון, גם אני לא התייצבתי, הודעתי לבית המשפט.

ש.יש שוב דיון ביום 19/07, שני דיונים, אבל את זוכרת את הדיון מיום 28/03.

ת.אני לא יודעת לגבי 19/07, יכול להיות שגם הוגשה בקשה, לא זוכרת בעל פה. אני

זוכרת שהיה דיון במרץ והגשנו בקשה לדחות. " (פרוטוקול עמ' 10 ש' 32 עד עמ' 12 ש' 31).

11.חרף עדותה הקוהרנטית של עו"ד אטיאס שהיה די בה כדי לאפשר לי לתת את החלטתי ביחס לידיעתה של מ. על חתימתה על הסכם הממון והשלכת ההחלטה על התביעה שלפני, כמו גם מכוח ההסכמה האמורה בין הצדדים סברתי שיהא זה נכון לשמוע את דבריה של מ. ממקור ראשון בצורה בלתי אמצעית.

הבקשה לדחיית התביעה על הסף:

12.ביום 5/4/19, יומיים לאחר חקירתה של עו"ד אטיאס הגישו היורשים בקשה לסילוק התביעה על הסף .

היורשים טענו בבקשתם שלא בכדי הועלם הסכם הממון והוסתר מלכתחילה שכן כטענתם הוא "האקדח המעשן" וטענו ש"הסכם הממון שומט את הקרקע הלא יציבה מתחת לכל תביעתה המופרכת הא ותו לא!"

היורשים הפנו לחקירת עו"ד אטיאס, מי שערכה את הסכם הממון, וטענו ביחס לעדותה שהניסיונות לקעקע את עדותה ופגוע באמינותה כשלו. עוד טענו ש"התובעת ניסתה באמצעות בא כוחה לייחס לעו"ד אטיאס אינטרסים פסולים בעריכת הסכם הממון, בהגשתו, בעריכת הצוואה ובהגשתה במסגרת בקשה לצו קיום צוואה "

אין מחלוקת שמ. והמנוח לא נישאו הסם הממון מחייב ותקף אף ללא אישור בית משפט. טענתה של מ. שהיא לא ידעה על מה היא חותמת חסרת שחר ותכליתה "...ניסיון שלא בתום לב לגזול מילדי המנוח (אותם הוא אהב ולהם הוא דאג כפי שגם העידה עו"ד אטיאס) את ירושתם הצנועה שהותיר להם אביהם המנוח"

המנוח החליט לצוות למ. 20% מכלל עזבונו בדיוק כדי למנוע את תביעה כמו זו שלפנינו –"...למנוע תחושת תסכול וקיפוח מצדה באופן שעלול לגרום לה לתבוע את ילדיו. זאת בדיוק הוא ביקש למנוע בצוואתו האחרונה..." כך בדיוק העידה עו"ד אטיאס וכך אף עולה ממכתבו מיום 20/5/17 שצורף כנספח ז' לכתב ההגנה - אלה משמשים כ"עדות ניצחת לכך שצוואה אחרונה זו שהמנוח ערך נועדה להיטיב עם התובעת על אף כוונתו המקורית שלא להוריש לה דבר והטבה זו על שום מה? "כדי למנוע אולי אי נעימות שעוללה לקרות מצד משפחתה של מ. כפי שאני חושב..." כלשון המנוח במכתבו". (הדגש בקו תחתי במקור-מ.ל)

לאור האמור עתרו היורשים "...לדחות את התביעה על הסף ולחייב את התובעת/הנתבעת שכנגד בהוצאות הרבות הכרוכות בניהול משפט זה" .

13.מנגד טענה מ. בכתב התשובה ( 28/4/19). שהסכם הממון אינו תקף גם לו הייתה מ. חותמת עליו בגמירות דעת שכן הוא חסר תוקף כשלעצמו. התנהגותם של היורשים כלפי המשיבה עולים כדי "התנהלות פלילית " ועל כן אינם זכאים לסעד מבית המשפט שכן "הפונה לערכאות לצורך קבלת סעד-עליו לבוא בידיים נקיות".

משעה שלא נשמעו מלוא הראיות אין בסיס לבקשה.

מ. תארה את "גילוי ההליך לאישור הסכם הממון": לאחר פתיחת התיק התוודע בא כוחה לקיומו של תה"ס 35108-03-17 שהוא ההליך לאישור ההסכם. משנודע לו על כך פנה למ. וזו טענה שלא "...נתבקשה לחתום ולא חתמה על הסכם ממון וקל וחומר לא ידעה כי נפתח בשמה הליך לאישורו אם כי החתימה על הסכם הממון נחזית להיות חתימתה".

אילו היו בידה "...המסמכים המצויים בהליך לאישור ההסכם, ובכלל זה תצהיר החיים המשותפים וצילום תעודת הזהות של המנוח – היתה המשיבה יכולה לפנות למשרד הפנים ..." היא זו אשר ביושר רב חשפה את עצם קיומו של ההליך לאישור ההסכם.

מבלי להקדים המאוחר תוערנה שתי הערות: האחת, חשיפת ההליך לאישור הסכם הממון לא נעשתה עם גילויו בעת הידיעה, מועד הגשת התביעה, אלא רק לאחר שהוגשה התביעה שכנגד ויתמה השואל מדוע? והשנייה תפנה לעדותה של מ. בפרוטוקול הדיון מיום 21/6/20 במענה לשאלה "אז זה בסדר שחתמת על הסכם ממון?" השיבה מ. "אם זה כבר נעשה זה בסדר, זה יצא לטובה, גם ביטוח לאומי הכירו בי. אני מקבלת קצבת שיירים. לי אין רכוש" (שם עמ' 23 ש' 26-24).

מ. טענה שהוטעתה ע"י עו"ד אטיאס וסברה כי "הנה חותמת רק על מסמכים לצורך הסדרת מעמדה כידועה בציבור ולא על הסכם ממון ...". מ. דחתה את טענת היורשים שעדותה של עו"ד אטיאס הייתה כנה ואובייקטיבית וטענה שבהעלאת טענה זו על ידי היורשים מעידה ש"עו"ד אטיאס לא הייתה "אובייקטיבית" כלל וכלל אלא חלק מקנוניה מצד המבקשים או חלקם לנשל את המשיבה מזכויותיה" ויתרה מכך אף אם ייקבע כעמדת היורשים גם אז "...הסכם הממון נשוא הבקשה אינו הסכם תקף ..."

מ. ניתחה באריכות את תוקפו של הסכם הממון (למשל ס' 46-35).

בלא קשר לשאלה שלפני מנתחת מ. את התנהלותה של עו"ד אטיאס במסגרת הבקשה שהוגשה לרשם לענייני ירושה לצו קיום צוואתו של המנוח וקובעת ש"עו"ד אטיאס פעלה באופן פסול תוך הטעיית הרשם לענייני ירושה והכשלת והטעיית הח"מ וזאת לצורך קבלת צו קיום צוואה במחטף...".

באשר לתביעה שכנגד ביקשה מ. לדחות את בקשת היורשים שכן "נוכח הגשת תצהיר כוזב לרשם לענייני ירושה הן ע"י עו"ד אטיאס והן ע"י מבקשת 3 הגב' ר.ק. לאחר מכן, נוכח החזקת מאות אלפי שקלים בבנק הפועלים ומניעת המשיבה מלקבל את חלקה בהם ... וחשבונות/פיקדונות/כספי פנסיה שייתכן וקיימים, נוכח מניעת המשיבה מלקבל קצבת ומענק שארים מהמוסד לביטוח לאומי כידועה בציבור הואיל וגנבו את כל התעודות המסמכים והתמונות הנדרשים לצורך כך ועוד..."

בסעיף העתירות לתגובתו לבקשה נכתב: "50. אשר על כן, יהא זה מן הדין ומן הצדק לדחות את הבקשה למחיקת התובענה על הסף ונוכח היותה בקשת סרק חסרת בסיס מטעמים שבחלקם לכל הפחות הנם ברורים לעין ומצויים בפרטים שאינם במחלוקת ונוכח חוסר תום לבם של המבקשים –יהא זה מן הדין ומן הצדק להשית על המבקשים הוצאות ניכרות, הוצאות לדוגמה והוצאות לאוצר המדינה ובכלל שכ"ט ריאלי המשקף את היקף שעות העבודה הרבות אשר נדרשו להכנת התגובה דנן."

המשך ההליך:

14. חרף עמדתה של מ. שלא ביקשה לקיים דיון בבקשה והיכולת למתן החלטה בבקשה על פי המסמכים שלפני (לעת ההיא תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984) נקבע דיון לשמיעתה של מ. ליום 17/9/19.

15.ביום 14/7/19 הגישו היורשים בקשה לגילוי מסמכים מסוימים ועיון בהם. בבקשתם ביקשו לקבל לעיונם וזמן סביר טרם המועד שנקבע לחקירת מ. מסמכים שיש בהם כדי לתמוך בטענותיהם. בין היתר עתרו היורשים לקבל את הסכם השכירות שחתמה התובעת עם השוכרת במסגרת תא"ח (אילת) XXX, כתבי טענות והתראות במסגרת תיק זה; את הסכם המכר למכירת דירתה ודפי החשבון המעידים על התמורה שהתקבלה בגין מכירת דירתה; חשבון או חשבונות שהיו לה עם המנוח; כל מסמך שחתמה בקשר לדירה הרשומה על שם המנוח; מסמכים עליהם חתמה עם המנוח ביחס לרכושה; הסכמי שכירות שחתמה עם צדדי ג' להשכרת הדירה או חלק ממנה; טפסי ארנונה של הדירה מיום פטירתו של המנוח. בקשה זו פתחה מערכת של הליכים בקשות ותגובות בעניין גילוי מסמכים.

16.בסיומה של הסאגה הקשורה בבקשת היורשים לגילוי מסמכים השיבה מ. ש"על אף האמור לעיל, ולמען ירידה לחקר האמת וייעול ההליך, תסכים המשיבה למבוקש ובלבד כי גם המבקשים יתכבדו ויגלו את המסמכים הרלוונטיים שברשותם... ". (ההדגש בקו תחתי לא במקור – מ.ל).

17.ביום 14/9/22 החלטתי על המצאת המסמכים המצויים בידי מ. תוך התעלמות מהתנאי שהציבה וקבעתי ביום 14/9/19 "הנתבעת תעביר את המסמכים המבוקשים לעיון בא כוח המבקשים עד ליום 17/9/19. לדיון יתייצב ב"כ הנתבעת עם מסמכי המקור. אין מקום להגיש בקשה במסגרת תגובה. יודע."

18.בהמשך לשתי החלטותיי האחת מיום 26/6/2019 בה הוריתי על חקירתה של מ. והשנייה החלטתי מיום 14/9/2019 לעניין המצאת המסמכים הגישה מ. בקשה לפסול אותי מליישב בדין מ'חשש למשוא פנים'. על החלטתי שלא לפסול עצמי הגישה ערעור לבית המשפט העליון שנדחה על ידי כבוד הנשיאה חיות ביום 25/12/2019 (ע"א XX/XXX).

19.מועד חקירתה של מ. נקבע ליום 9/2/2020. בקציר האומר שבה מ. וטענה שלא ידעה שחתמה על הסכם הממון ויתרה מכך שהוחתמה בדרך לא דרך על הסכם הממון. (השוו עם עדותה המובאת לעיל בסעיף 13).

20.ביום 14/1/2020 הגישה מ. בקשה לזמן את עו"ד אטיאס לחקירה נוספת וכן לחקור את בעלי הדין שכנגד. אקדים ואומר שמלכתחילה לא היה מקום להגיש בקשה זו. יוזכר שלמ. הייתה דירה ברח' XXX באילת וזו אף הוזכרה בהסכם הממון. אלא שמ. טענה שהדירה לא הייתה שייכת לה. משכך, שעה שמסמכי מכר הדירה ברח' XXX התבקשו על ידי היורשים על מנת להדוף את טענת מ. שלא ידעה על הסכם הממון מצאה מ. להגיש הבקשה בה עתרה לזמן, כאמור, לחקירה נוספת את עו"ד אטיאס והיורשים. את בקשתה נימקה בכך "...שאז נתברר כי מדובר בעסקת מכר אשר טופלה ע"י עו"ד ירין אטיאס." וביחס ליורשים נטען "נוכח העובדה כי הנתבעים הנם בעלי דין אשר ביקשו את סילוק התובענה – מבוקש להורות על התייצבותם לדיון ההוכחות אשר ייקבע בהליך לצורך חקירתם" (הדגש בקו תחתי במקור-מ.ל).

בהחלטתי מיום 27/1/2020 קבעתי:

"1. לאחר שעיינתי בבקשה ובהעדר התנגדות מטעם המשיבים כאמור בתגובה מיום 16/1/20 אני מורה לעו"ד אטיאס להמציא לתובעת את כל המסמכים הקשורים בעסקת המכר של דירת הנתבעת ברחוב אבני החושן. המסמכים יועברו לתובעת תוך 7 ימים ויוגשו לתיק עד ליום 5/2/20.

2. אין מקום לזימונה של עו"ד אטיאס לעדות נוספת שעה שהשאלה שלפניי במסגרת הבקשה לסילוק על הסף היא לא אם ייצגה בעסקת המכר אם לאו, וממילא לא נטען לפניי כי מועד החתימה על הסכם הממון ותצהיר הידועים בציבור נחתמו במועד בו נחתם הסכם המכר. יוער כי ככל שיעלה מהמסמכים שיוצגו על ידי עורכת הדין אטיאס שיש מקום לחקירה נוספת תינתן החלטה.

3. עדותם של בעלי הדין שכנגד אינה נדרשת לבירור השאלה האם התובעת ידעה על הסכם הממון אם לאו ועל כן הבקשה נדחית.

הבקשה התקבלה חלקית ועל כן לא ניתן צו להוצאות".

כך, באותו יום נמנעתי ממתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים שהגישה מ.. בהחלטתי קבעתי "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי כי בשלב זה בו מונחת לפניי השאלה האם התובעת ידעה אודות הסכם הממון אם לאו אין מקום להידרש למסמכים הצופים לכאורה פני ניהול התיק ואדרש להם ככל שיידרש בתום סוגיית הסילוק על הסף" .

21.על שתי החלטות אלו הוגשו שתי בקשות רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. ( רמ"ש 18599-02-20 ו- רמ"ש 13010-02-20). שתי הבקשות נדחו בהחלטת כב' השופטת גאולה לוין מיום 21/4/2020. החשוב לענייננו היא דברים שכתבה כב' השופטת לוין בהקשר עם הסכם הממון. כך כתבה כב' השופטת לוין בהחלטתה:

"נוכח חשיבותו הרבה של הסכם הממון, היה מצופה מהמבקשת להביא בפני בית המשפט מלכתחילה את העובדה כי קיים הסכם ממון, בצירוף גרסתה והסבריה לכך שהוא חסר תוקף.

דרך התנהלותה התמוהה של המבקשת, שחשפה לראשונה דבר קיומו של ההסכם רק בכתב ההגנה לתביעה שכנגד, הביאה לכך שההליך מתנהל בדרך לא שגרתית, בה הבירור העובדתי בקשר להסכם הממון נערך בשני שלבים, תחילה נשמעה עדותה של עו"ד אטיאס וכעת עומדת להישמע עדותה של המבקשת. הדבר נבע בראש וראשונה מהתנהלותה של המבקשת עצמה, שהכבידה על פרישת מלוא התשתית העובדתית בפני בית המשפט, ומכל מקום אין בו כדי לקפח את המבקשת מבחינה דיונית.

בשלב זה של ההליך המשפטי, מתבררת כאמור שאלת המודעות של המבקשת להסכם הממון. אין המדובר בדיון הוכחות בתביעה הרכושית גופה, אין בבירור עובדתי בשאלה המקדמית של תוקף הסכם הממון. הבירור העובדתי בשלב זה מוגבל לשאלות של נסיבות עריכת ההסכם, התנהלות המבקשת בקשר אליו וממודעותה להסכם. מכך נגזרות הקביעות של בית המשפט בעניין גילוי מסמכים וזימון עדים, קביעות שלא מצאתי בהן שגגה. ...

לא מצאתי שגגה גם בדחיית הבקשה לזמן את עו"ד אטיאס לעדות פעם נוספת.

כאמור, עו"ד אטיאס מסרה עדות ארוכה ומפורטת ביום 3.4.2019. היא נחקרה חקירה יסודית וממושכת על ידי ב"כ המבקשת. כבר בפתח עדותה היא סיפרה כי טיפלה עבור המבקשת במכירת דירה, וברור כי הכוונה היא לדירה ברחוב XXX. על כן לא ברורה טענת ב"כ המבקשת כי התברר לו רק בשלב מאוחר יותר שעו"ד אטיאס טיפלה בעסקה זו, מה גם שחזקה על המבקשת עצמה כי ידעה במה טיפלה עבורה עו"ד אטיאס. ככל שהמבקשת סברה כי יש להוסיף ולחקור את עו"ד אטיאס גם בקשר לדירה XXX, עמדה לה האפשרות לעשות כן. מכל מקום, ב"כ המבקשת לא פירט באילו נושאים נדרשת השלמת חקירתה של עו"ד אטיאס ואיזה מידע הוא מבקש לקבל ממנה, מעבר למידע המופיע במסמכים עצמם. ברי כי לא נדרשת עדותה של עו"ד אטיאס לשאלה האם הדירה ברחוב XXX היתה בבעלות המבקשת. לעניין זה די במסמכים עצמם. העדות בוודאי אינה דרושה לשאלה המשפטית האם - ככל שהמבקשת לא היתה בעלים של הדירה בעת עריכת הסכם הממון - נשלל תוקפו של הסכם הממון. מדובר בשאלה משפטית מובהקת ולא בשאלה עובדתית."

22.לא ארחיב עוד בהליכים, אך בסופו של יום לאחר שהוצגו מסמכי הדירה ברח' XXX הורתי על זימונה של עו"ד אטיאס לחקירה נוספת. החקירה מיום 7/6/2021 התמקדה בדירה ברח' XXX לא הוסיפה מהותית לידיעה או אי הידיעה של מ. על חתימתה על הסכם הממון.

דיון והכרעה:

23.כזכור טענה מ. ביחס להסכם הממון שלא חתמה על הסכם הממון או כלשונה "...לא ידעה שחתמה על הסכם הממון" (ס' ה' במבוא לכתב הגנתה בתביעה שכנגד וכן ס' 7 לתצהירה התומך בכתב הגנתה).

עוד נלמד מדבריה של מ. שידעה על חתימתה על 'תצהיר החיים המשותפים' (ס' 8 לתצהירה התומך בכתב הגנתה לתביעה שכנגד וכן ס' ב' במבוא לכתב הגנתה האמור; פרוטוקול עמ' 21 ש' 25 "הייתי אצל עו"ד ירין וחתמתי ידועה בציבור, ..." ). התצהיר נחתם ביום בו נחתם הסכם הממון שכן הגיונו על פי מ. "...עסקינן בתצהיר אשר הוגש לאישור כבוד בית המשפט הנכבד בד בבד עם הסכם ממון בין הצדדים בהליך תה"ס 3518-03-17 ח.נ'ק." (הדגש בקו תחתי במקור-מ.ל).

24.גרסתה של מ. ביחס להסכם הממון מעלה שתי שאלות: האחת, האם ידעה על הסכם הממון והשנייה, האם חתמה בידיעה על הסכם הממון. ברי שמענה חיובי לשתי השאלות שומט את הקרקע מתביעתה.

25.ראוי להדגיש שאין לפני שאלה בדבר קיום חתימתה של מ. על הסכם הממון וחתימתה מתנוססת עליו. קביעה זו היא חרף עדות מאוחרת של מ. שטענה "אני שוב טוענת שאני לא חתמתי על הסכם" (פרוטוקול עמ' 22 ש2 35). אני דוחה טענה זו ממספר טעמים. ראשון שבהם: מ. לא טענה עובר לכך שהחתימה על גבי הסכם הממון אינה חתימתה וזו זויפה. נהפוך הוא. בסעיף 6 לתגובת מ. לבקשה לסילוק על הסף נכתב: "...אם כי החתימה על הסכם הממון נחזית להיות חתימתה". אם בכך לא די בחקירתה הנגדית אישרה שחתמה על הסכם הממון (למשל פרוטוקול עמ' 33 ש' 28; פרוטוקול עמ' 31 ש' 7-6 , ש' 15-14 ; המצוטט בס' 13 לעיל).

26.מן המובא והמקובץ לעיל אני קובע שמ. חתמה על הסכם הממון.

27.באים אנו בדיוננו לשאלה האם ידעה שחתמה על הסכם הממון.

28.זה המקום להקדים ולהדגיש שאי התנגדותה של מ. לצוואת המנוח שצו לקיומה ניתן על ידי רשם הירושות מעידה כשלעצמה שמ. ידעה שחתמה על הסכם הממון ובחרה שלא להתעמת עם הקושי העולה מהצוואה שאינה לפי רצונה. על מנת לעקוף קושי זה הסיטה את הדיון לבית המשפט תוך התעלמות מהצוואה והצורך להתעמת עם ציווי מפורש שאינו נוח לה ותקיפת הצוואה על דרך שימוש בחזקת השיתוף על מנת לשנות את חלקה בעיזבון המנוח בניגוד לצוואתו. אלא שבעשותה כן נפלה לכלל שגגה. כל כך למה? מ. התייחסה ומתייחסת לדירה כדירה משותפת, כך הציגה אותה, כזו שנרכשה על ידי המנוח בעבורו ובעבורה (ס' 10 לכתב התביעה; ס' 8 לתצהירה התומך בכתב התביעה; עדותה בפרוטוקול עמ' 33 ש' 31-29). משעה שציווה המנוח בצוואתו ביחס לאותה דירה הנחזית בעיניה משותפת " את מלוא זכויותיי בדירת מגורים בכתובת XXX שהנה על שמי בלבד שייכת לי בלבד ואין לאף אחד זכויות בה מלבדי ..." לא יכולה הייתה מ. להתעלם מכך והיה עליה להגיש התנגדות לצוואה ולא להסכים עמה ולפנות לבית המשפט לקבלת חלקה על פי חזקת השיתוף. (ראו בהקשר זה חקירתה הנגדית של עו"ד אטיאס בפרוטוקול מיום 3/4/19 עמ' 17-13).

29.בהקשר לדרך ניהול ההליך על ידי מ.-הרחבת זכות שלא ניתנה בצוואת המנוח על ידי שימוש בחזקת השיתוף. ראוי להבהיר ולמעלה מן הצורך שמ. טענה שהזכות לנתח גדול בעיזבונו של המנוח קמה לה רק מכוח חייה המשותפים עם המנוח (מספר השנים הנטען משתנה, אך ראיה לקיום חיים משותפים שלה עם המנוח קיימת רק משנת 2017 ולא עובר לכך). דינה של טענה זו במקרה שלפני להידחות. הסכמות בין מכללא ובין במפורש של בני זוג אשר לא נישאו מעידות על היקף הזכויות של צד ברכושו של משנהו. התשובה לשאלה אם בחרו הצדדים לחיות בשיתוף כלכלי היא סובייקטיבית ומתייחסת לצדדים שעניינם נבחן. בית המשפט אמור לבחון כיצד ראו הצדדים עצמם את הקשר ביניהם (תמ"ש (ת"א) 9731-08-13 פלונית נ' אלמוני (13/04/16), ס' 25 וההפניות שם). נטל הראיה המונח על התובע להוכחת הטענה בדבר שיתוף בנכסים רק מעצם היותו ידוע בציבור הוא נטל מוגבר. לבחירת הצדדים לחיות ללא נישואין משמעות.

בבג"צ 4178/04 מפי כבוד השופטת בייניש נקבע ובזו הלשון:

"7.        כבר נקבע בפסיקתו של בית-משפט זה כי "...מהעובדה בלבד, שגבר ואישה חיים ביחד בנסיבות בהן ידועים הם בציבור כבני-זוג נשואים, אין עדיין להסיק שרכוש שנרכש על-ידי כל אחד מהם בנפרד, רכוש משותף הוא" ...עוד נפסק כי הנטל הרובץ על ידוע בציבור הטוען לשיתוף בנכסי בן-זוגו, הוא כבד יותר מן הנטל הרובץ בנסיבות דומות על בן-זוג נשוי, במיוחד כאשר אין מדובר בנכס משפחתי מובהק...הכבדת הנטל על הטוען לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור, נובעת מהמשמעות שעשויה להיות להעדר הנישואין ביניהם. לעיתים, בני-זוג מקיימים חיי זוגיות משותפים ללא אקט פורמאלי של נישואין מתוך בחירה שלא למסד את הקשר הזוגי ביניהם, להבדיל ממקרים בהם העדר הנישואין נובע ממניעות להינשא זה לזו. במקרים אחרים, עשוי הדבר להעיד על ארעיות הקשר או על היותו בלתי מחייב, באופן השולל קיומה של כוונה לשיתוף רכושי. יש, אפוא, להתחשב בכל מקרה ומקרה בטיב הקשר הזוגי, בנסיבותיו ובכוונות המונחות בבסיסו, תוך בחינת האפשרויות שעמדו בפני בני-הזוג למיסוד הקשר הזוגי מחד-גיסא ומידת האפשרות של כל אחד מבני-הזוג לניתוק הקשר מאידך-גיסא. יש ליתן משקל נכבד לאוטונומית-הרצון של בני-הזוג בעיצוב הקשר הזוגי ביניהם ובקביעת ההסדר הרכושי החל על נכסיהם. זאת, בכפוף לעקרון תום-הלב המחיל על המערכת ההסכמית - המפורשת או המשתמעת - בין בני-הזוג ערכים של צדק, יושר, הגינות ושוויון ( ש' ליפשיץ הידועים בציבור בראי התיאוריה האזרחית של דיני המשפחה (תשס"ה) 159-157) ...

הנה כי כן, ההלכה לפיה לשם הוכחת כוונה לשיתוף נכסים בין בני-זוג ידועים-בציבור נדרשות ראיות נוספות מעבר לעצם החיים המשותפים יחדיו, נובעת מהזהירות שלא לכפות על הצדדים הסדר של שיתוף רכושי מקום בו בני-הזוג בחרו שלא להחיל על עצמם הסדר כאמור. בהתחשב בכך, נראה כי אין מקום לחשש שהביע הרב דיכובסקי בפסק-דינו, שמא נכפה על בני-זוג שאינם נשואים התחייבויות רכושיות בניגוד לרצונם, רק בשל מגוריהם המשותפים יחד." [(בג"צ 4178/04 פלוני נ' בית הדין הרבני לערעורים פ"ד ס"ב (1) 235 (13/12/2006), פסקה 7 לפסק דינה של כבוד השופטת בייניש; ע"א 9755/04 ביטון נ' קצין התגמולים –משרד הביטחון (31/08/2008)]".

במקרה שלפני התובנה היא הפוכה. אין מחלוקת שהמנוח ביקש לעגן את מערכת היחסים הרכושית שלו עם מ. על דרך של הפרדה רכושית מלאה ביניהם הן לעבר והן לעתיד וברוח זו נחתם הסכם הממון. אמנם נכון שייתכן שדברים אלו לא נשאו חן בעיני מ., אך אין בטענתה שסירבה לחתום על הסכם הממון (הגם שחתמה) להקנות לה את הרכוש לו היא מייחלת לקבל במסגרת תביעה זו. העובדה שהמנוח ביקש למנוע ממ. חלקים ברכושו מעבר למה שציווה לה בצוואתו מעידה כאלף עדים להפרדה הרכושית שנהגה בין הצדדים ובבדאי לא כוונת שיתוף נדרשת מבני זוג, ידועים בציבור ואף מטעם זה כשלה מ. בתביעתה.

ראוי להדגיש שלו ממש בטענתה של מ. שמדובר בדירה משותפת או שנרכשה לצורך היותה כזו הרי שהגיונם של דברים שהדירה הייתה נרשמת כך בעת רכישתה. גם הסבר לכאורי שלא נעשה כך בשל חשש מילדיו דינו להידחות משום שלא הונחה כל ראיה פוזיטיבית לכך ובמיוחד לאור עדותה של עו"ד אטיאס (פרוטוקול עמ' 18 ש' 4 ואילך).

בהקשר זה יודגש שמ. טענה שמה שהכתיב את דרך פעולתו של המנוח היה הפחד מילדיו ולכן גם ביקש לחתום עמה על הסכם ממון "זה פשוט בגלל שהוא פחד מהילדים שלו..." (פרוטוקול עמ' 34 ש'3). ברם, טענה זו אינה נתמכת בראיה כלשהי אלא שהיא עומדת בסתירה לעדותה של מ. עצמה: במענה לשאלה "את ידעת שהמנוח רכש את הדירה הזו לבדו והיא נרשמה על שמו בלבד בטאבו?" השיבה "זה לא הדאיג אותי, אני סמכתי עליו, אני ידעתי שהוא יגיד לילדים ולי ולכולם שהדירה הזו תישאר לי..." (פרוטוקול עמ' 34 ש' 21). פחד מילדיו? דומה שלא.

יודגש שלבד מטענתה זו בדיעבד אין כל ראיה לכך שלא הסכימה לחתום על אותו הסכם ממון בזמן אמת. התמונה העולה מעדותה של עו"ד אטיאס היא הפוכה. בעדותה העידה "...אני יכולה להגיד שהם חתמו בפני, שהם הצהירו שמה שכתוב שם נכון ושאני ראיתי שהם חתמו לפניי ובדקתי תעודות זהות" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 7-6) וכן "אני ייצגתי את שניהם , ... לא היו פה שני צדדים, היה פה צד אחד שרצה לבוא ולאשר ההסכם" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 21-20) ובהמשך אותו עמוד "הם חתמו על ההסכם וביקשו לבוא לאשר אותו" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 7) (פרוטוקול שם ש' 34) (פרוטוקול עמ' 12 ש' 15-13).

30.מ. ידעה על הסכם הממון. מ. ידעה שהמנוח ביקש לחתום עמה על הסכם ממון (ס' 2-9 לתצהירה התומך בכתב הגנתה בתביעה שכנגד; פרוטוקול עמ' 32 ש' 24-16). רצונו של המנוח לחתום על הסכם ממון היה ידוע למ. וההתעלמות שלה ממנו בטענה שלא ידעה כלל על קיומו אינה מתקבלת. מקל וחומר נכונים הדברים שעה שעותק של ההסכם נמסר לה לעיונה (ס' 3 לתצהיר התומך בכתב הגנה לתביעה שכנגד). במאמר מוסגר יאמר שמ. טענה ש"לא יכולתי לקראו ואמרתי לו שאיני מוכנה לחתום על הסכם ממון" אין הסבר מדוע לא יכלה לקראו (מקל וחומר שנמסר לה עובר לפגישה) והכיצד קראה מסמכים אחרים עליהם חתמה באותו מועד. כך, מ. העידה שהיא קוראת מסמכים טרם חתימתה על מסמך נדרש (פרוטוקול עמ' 24 ש' 6) ומאידך גיסא תארה עצמה כמי שהלכה בעיניים עצומות אחרי המנוח "...חתמתי בתמימות מרוב שסמכתי על האיש שלי, גם אם היה אומר לי גזר דין מוות הייתי חותמת כי סמכתי עליו..." (פרוטוקול עמ' עמ' 31 ש' 15-14). בזהירות הראויה אני דוחה את רצונה של מ. להצטייר כאישה כנועה שהלכה אחר בן זוגה והדבר נלמד מעדותה שלה לפיה סירבה לחתום על הסכם הממון וכה כעסה שנתרצה המנוח ואמר לה שאם היא לא רוצה שלא תחתום על הסכם הממון. ממה נפשך? הליכה עיוורת ואמון מלא או ידיעה ברורה על הנעשה ועמידה על זכויות. בהתנהגותה של מ. אני בוחר בחלופה השנייה.

הסכם הממון הוגש לאישורו של בית המשפט, אך הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון לאישורו "בשל מעורבות גורמים חיצוניים כגון ילדיהם ערערו את החלטתם לאשר את ההסכם בניהם בפני בית המשפט." (פרוטוקול עמ' 52 ש' 21-20 מפי ב"כ של מ.; כן ראו: פרוטוקול עמ' 43 ש' 21; פרוטוקול עמ' 56 ש 7-5) אמנם עורכת הדין אטיאס לא יכולה הייתה לזכור מי מהילדים פנה אליה, אולם הגיונם של דברים מבסס את ההנחה שלא היו אלה ילדי המנוח משני טעמים: האחד עורכת הדין אטיאס העידה שלא הכירה אותם עד ללוויה של המנוח והשני ההסכם טוב להם ומגן עליהם. קביעה זו עולה בקנה אחד גם עם הדרך המשפטית שנקטה מ. של התעלמות מהצוואה. הדעת נותנת שסירובה של מ. לחתימה נעשה, ככל הנראה, בלחץ ילדיה.

31.אני סבור שהדברים המצוטטים לעיל מפי בא כוחה של מ. (שלחץ של גורם חיצוני כמו הילדים "ערערו את החלטתם לאשר את ההסכם בניהם בפני בית המשפט" יש בהם כדי להעיד על התיק בכללותו. אם ילדי הצדדים – גורמים חיצוניים גרמו לצדדים, מ. והמנוח, לערער על החלטתם לאשר ההסכם בבית המשפט – התובנה המתבקשת היא שמ. ידעה על ההסכם חתמה עליו ואף ידעה שהוגש לבית המשפט.

32.דבר חתימתה של מ. על הסכם הממון מקבל חיזוק גם מההלכות הכלליות בעניין זה. נקבע ש"כלל הוא כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא אותו והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתה (ע״א 99/1513 דטיאשוילי נ׳ בנק לאומי לישראל בע״מ [1 ;[ע״א 00/6645 עו״ד ערד נ׳ אבן [2 .([עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות כאפשרות קרובה (ראו: ע״א 99/1513 הנ״ל [1 [וכן ע״א 96/1548 בנק איגוד לישראל בע״מ נ׳ לופו [3])" [ע"א משולם יולזרי ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ סניף בורסת היהלומים פ"ד נח (2) 145, 149 (17/12/2003)].

33.לבד מגרסתה של מ. אין לפני כל ראיה לביסוס טענתה. נהפוך הוא. עדותה של עו"ד אטיאס שהובאה לעיל ולא הוזמה, מלמדת גם היא על ידיעה של מ. שחתמה על הסכם ממון.

מ. טענה שיצאה כעוסה ממשרדה של עו"ד אטיאס, מה טעם היה לה לצאת כעוסה אם עמדתה שלא לחתום על הסכם הממון, לכאורה, התקבלה כעדותה שהמנוח אמר לה "...אם את לא רוצה לחתום לא צריך, בואי נלך הביתה..." (פרוטוקול עמ' 23 ש' 18 ) ועו"ד אטיאס כטענתה אמרה לה "אין בעיה, את לא חייבת לחתום, זה לא יעבור לבית משפט" (פרוטוקול עמ' 23 ש' 18).

34.המנוח אינו כדי להעיד גרסתו, אולם ממכלול הנסיבות שהובאו לעיל עולה גם תמונה נסיבתית שמ. ידעה על הסכם הממון חתמה עליו בידיעה וחזרה בה מהחתימה.

לעניין ראיות נסיבתיות נקבע ש "הראיה הנסיבתית נבדלת מן הראיה הישירה בכך שהיא אינה מוכיחה במישרין עובדה מן העובדות הטעונה הוכחה, אלא מוכיחה קיומה של נסיבה שממנה, על דרך היסק הגיוני, ניתן להסיק קיומה של העובדה הטעונה הוכחה. שתי צורות ההוכחה, הישירה והנסיבתית, הינן דרכים קבילות להוכחת עובדות" [ע"פ 6392/13 מדינת ישראל נ' מאיר קריאף (21/01/2015) (סעיף 96 עמ' 33 המצטט מע"פ 6167/99)].

אחרית דבר:

35.בשים לב למובא ולמקובץ לעיל אני קובע שמ. חתמה על הסכם הממון, ידעה על חתימתה, לא הציפה את דבר קיומו של ההסכם מייד לכשנודע לה ובעשותה כן ביקשה להרחיב זכויותיה מעבר למצווה לה בצוואת המנוח על דרך הלכת השיתוף. אני דוחה את הטענה שלא ידעה שחתמה, שסירבה לחתום בזמן אמת, שלא ידעה שההסכם הוגש לאישור בבית המשפט ובעיקר איני מקבל את גרסתה כאילו הוחתמה על הסכם הממון בדרך מתוחכמת מבלי שהיא מודעת לכך תוך כדי החתמה על מסמכים אחרים, מסמכים שלא ציינה אילו הם לבד מתצהיר חיים משותפים.

36.כלל נקוט במקומותינו וזו ההלכה שבית המשפט ישתמש בסמכותו למחיקת תביעה, טרם בירורה רק אם יהא ברור שהתובע לא יוכל לקבל הסעד הנדרש בתביעתו בשום אופן. ככלל בית המשפט ינקוט בסעד זה של מחיקת תביעה במסורה, בזהירות רבה ועיתים נדירות ע"א 8945/09 לוין נ' דיסקונט ישראל שוקי הון (05/05/2011)).

תקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט -2018 ובמיוחד תקנות 3 ו – 5 להן מחייבות לנהל את ההליך המשפטי תוך איזון אינטרסים של המתדיינים הספציפיים והאינטרס של הציבור. ברור שמכוח איזון זה ראוי ונכון למחוק תביעה שבסופו של יום לא תביא לתובע את הסעד המבוקש. התקנות לא עצרו שם ונקבעה תקנה מפורשת (תקנה 43 לתקנות) המאפשרת לבית המשפט לדחות תובענה "מכל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון לדחות את התביעה"

כשמושכלות יסוד אלו מנחות אותי ולאחר שבחנתי את החומר שלפני ועקרונותיו מובאים לעיל מצאתי להורות על דחיית התביעה.

התביעה נדחית.

37.תקנה 151 לתקנות מבהירה את פשר פסיקת ההוצאות בהליך השיפוטי שיפוי בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך. פסיקת ההוצאות מחייבת איזון ראוי "...שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין" . החובה לפסוק הוצאות אינה מוטלת עוד בספק (תקנה 152 לתקנות) ולבית המשפט הסמכות להגדיל סכום ההוצאות המוטל על בעל דין שעה שסבר שאותו בעל דין "...עשה שימוש לרעה בהליכי משפט..." .

38.באיזון הנדרש ובשים לב לאמור לעיל אני מחייב את מ. לשלם ליורשים להוצאותיהם סך של 20,000 ₪.

39.מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים.

40.בזאת תם הטיפול בתיק זה.

41.תואיל המזכירות לשלוח ההחלטה לצדדים ולסגור התיק.

ניתן היום, י"א אב תשפ"ב, 08 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.