חיוב צד ג בשל אי ציות לצו עיקול משכורת

הצד השלישי - גרינלנד מזון וציוד לחיות מחמד בע"מ חברה/שותפות ח.פ. 514122571

החלטה 

בקשת הזוכה לחיוב "גרינלנד מזון וציוד לחיות מחמד בע"מ" (להלן: "הצד השלישי") בחוב הפסוק במסגרת תיק ההוצאה לפועל ובהתאם לסעיף 48 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז – 1967 (להלן: "החוק").

רקע

תיק הוצאה לפועל זה נפתח ביום 23.4.2018 לביצוע המחאה. קרן החוב ביום פתיחת התיק עמדה על 25,858.77 ₪. גובה החוב הנוכחי בתיק ההוצאה לפועל עומד על 41,345 ₪.

ביום 29.3.2021 הוצא, לבקשת הזוכה, צו עיקול על שכרו של החייב המופנה לצד השלישי (ע52). ביום מתן צו העיקול על שכר החייב גובה החוב בתיק עמד על 36,161.31 ₪.

ביום 12.9.2021 הוגשה על ידי הזוכה בקשה לזימון הצד השלישי לחקירה בהתאם לסעיף 46 לחוק וזאת משהצד השלישי לא פעל בהתאם לצו העיקול ולא העביר כספים לתיק ההוצאה לפועל. בבקשה צוין כי הצד השלישי קיבל את צו העיקול ביום 20.4.2021 באמצעות מסירה לגב' יעל שכטר. לאותה בקשה צירפה הזוכה אישור מסירה חתום על ידי גב' יעל שכטר.

בהחלטתי מיום 12.9.2021 הוריתי לצד השלישי להגיש תגובתו לבקשת הזוכה בצירוף תצהיר ואסמכתאות.

בהעדר תגובת הצד השלישי, הזוכה הגישה ביום 7.11.2021 בקשה נוספת לזימון הצד השלישי לחקירה. בבקשה צוין כי הצד השלישי קיבל לידיו העתק החלטתי מיום 12.9.2021 וצורף לבקשה אישור מסירה ועל גביו חתימתה של גב' יעל שכטר (באישור המסירה צוין כי בוצעה מסירה ל"מיופה כוח של הנמען").

לנוכח היעדר תגובת הצד השלישי לבקשת הזוכה מיום 12.9.2021, הוריתי בהחלטתי מיום 8.11.2021 על זימון הצד השלישי לחקירה בהתאם לסעיף 46 לחוק וזאת ליום 29.12.2021.

הדיון שנקבע לצורך חקירת הצד השלישי

ביום 29.12.2021 התקיים דיון לצורך חקירת הצד השלישי. לדיון התייצבו ב"כ הזוכה ומר יניב קלמר המשמש כמנכ"ל הצד השלישי (להלן: "מר קלמר").

ב"כ הזוכה ציין לפרוטוקול דיון יום 29.12.2021 (ר' עמוד 3 לפרוטוקול) כי החלטתי מיום 8.11.2021 בדבר זימון הצד השלישי לדיון לפי סעיף 46 לחוק נמסרה אף היא לגב' יעל שכטר.

בפתח דיון יום 29.12.2021 טען מר קלמר כי לא התקבלו אצל הצד השלישי צו העיקול, בקשות הזוכה והחלטותיי בהן וכי אין בידיעתו על אודות זהות הגברת יעל שכטר אשר חתמה על אישורי המסירה לצד השלישי וכפי שפורט לעיל. מנגד, כאשר נשאל מר קלמר בדיון על ידי ב"כ הזוכה כיצד ידע על אודות מועד דיון יום 29.12.2021 (שכן פעל על פי החלטתי מיום 8.11.2021 והתייצב לדיון) הוא השיב לעניין זה וכן ביחס לתפקידה של גברת יעל שכטר באופן לקוני: "הגיע אלי. זה הגיע אלי. לא יודע מי זאת יעל שכטר, אין לי עובדת כזאת..." (ר' עמוד 6 לפרוטוקול הדיון מיום 29.12.2021).

כך, לא סתר מר קלמר ביצוע מסירה של צו עיקול המשכורת, בקשות הזוכה והחלטותיי שקדמו לדיון שכן התייצב לדיון יום 29.12.2021 לאחר שבוצעה עבור הצד השלישי מסירה על ידי הזוכה באותו האופן שבו הומצאו בקשות הזוכה והחלטותיי שקדמו לכך. כמו כן, וכפי שיצוין בהמשך החלטה זו, מר קלמר לא ציין נימוק/הסבר לכך שהצד השלישי לא פעל בהתאם לצו עיקול המשכורת שהומצא על ידי ב"כ הזוכה אל הצד השלישי ולא העביר סכומים כספיים (כפוף להוראות הדין) ללשכת ההוצאה לפועל.

בדיון יום 29.12.2021 הפניתי את הצד השלישי לאפשרות חיובו בחוב הפסוק מאחר שלא פעל בהתאם לצו עיקול המשכורת (לאחר שלא סתר ביצוע המסירות בהתאם לאישורי המסירה שצורפו) וניתן לכך ביטוי בפרוטוקול הדיון (ר' עמ' 13 לפרוטוקול הדיון). יוער כי גם בהמשך לאמור מר קלמר לא הציג נימוק/הסבר לכך שהצד השלישי לא פעל בהתאם לצו עיקול המשכורת שהומצא על ידי ב"כ הזוכה אל הצד השלישי.

בהחלטתי שניתנה בתום דיון יום 29.12.2021 הוריתי לצד השלישי להמציא לידי ב"כ הזוכה תוך 14 ימים העתקי תלושי השכר של החייב בגין חודשים 4-12/2021. בהחלטתי צוין כי ככל שהצד השלישי לא יעשה זאת, התחשיב הרלוונטי ייעשה על בסיס שכר בגובה של 8,000 ₪.

יוער כי בכל הנוגע למישור יחסי "עובד – מעביד" בין הצד השלישי לבין החייב, ככל שניתן להבין מדברי מר קלמר בפתח הדיון – באותה העת לא הייתה ודאות ביחס להמשך העסקתו של החייב אצל הצד השלישי. עם זאת, החייב הועסק אצל הצד השלישי באותה העת.

בקשת הזוכה לחיוב הצד השלישי בחוב הפסוק

ביום 16.5.2022 הוגשה בקשת הזוכה לחיוב הצד השלישי בחוב הפסוק בהתאם לסעיף 48 לחוק.

בבקשת הזוכה נטען כדלהלן: הצד השלישי לא פעל בהתאם להחלטה שניתנה בתום דיון יום 29.12.2021 ולא העביר לידי ב"כ הזוכה תלושי שכר של החייב בגין חודשים 4-12/2021; מאחר שממועד הטלת עיקול המשכורת נושא הבקשה חלפה למעלה משנה ומבלי שהועברו על ידי הצד השלישי כספים על חשבון החוב יש מקום לחייב את הצד השלישי במלוא החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל וזאת גם לאחר הניכויים הרלוונטיים לפי חוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958.

כאמור, בדיון יום 29.12.2021 הפניתי את הצד השלישי לאפשרות חיובו בחוב הפסוק וניתן לכך ביטוי בפרוטוקול הדיון (ר' עמ' 13 לפרוטוקול הדיון). כפי העולה מפרוטוקול הדיון מיום 29.12.2021, נערך במסגרתו גם דיון בסוגיית חיוב הצד השלישי בחוב הפסוק וניתנה למר קלמר זכות הטיעון בעניין.

אני ער לכך שהתקיימה "נקודת מפנה" בדיון יום 29.12.2021, קרי, שינוי מסגרת הדיון שכן הדיון נקבע לשם חקירת הצד השלישי ואילו לאחר מכן נערך דיון בסוגיית חיובו של הצד השלישי בחוב הפסוק משלא פעל בהתאם לצו עיקול המשכורת. עם זאת, מר קלמר ידע מבעוד מועד כי הדיון ייסוב סביב שאלת אי מילויו של הצד השלישי אחר צו העיקול ואף בצו העיקול (שמסירתו לצד השלישי לא נסתרה על ידיו), במכלול ההוראות המפורטות בו, הובאה לידיעת הצד השלישי אפשרות חיובו בחוב הפסוק בהיעדר ציות לצו העיקול. כמו כן, הצד השלישי התמודד עם סוגיה זו בדיון ולדבר ניתן ביטוי בפרוטוקול הדיון.

על כן, בשלה העת לדון בבקשת הזוכה לחיוב הצד השלישי בחוב הפסוק. ר' לעניין זה רע"א 1531/08 אבי חברה לעבודות עפר נ' חברת ביטום בע"מ, (פורסם בנבו, 24.7.2008) ודוד בר אופיר "הוצאה לפועל – הליכים והלכות" (מהדורה שביעית, 2009) בעמ' 868.

מעבר לכך, בקשת הזוכה לחיוב הצד השלישי בחוב הפסוק אינה כוללת טיעונים עובדתיים או טענות משפטיות מלבד הפנייה לכך שהצד השלישי לא פעל בהתאם להחלטתי שניתנה בתום הדיון מיום 29.12.2021 ותחשיבים שאף הם מתבססים על החלטתי שניתנה בתום דיון יום 29.12.2021 ובמעמד הצד השלישי. דומה שניתן לסווג את הבקשה הנוכחית של הזוכה כ"בקשה למתן החלטה" באופן שאינו מצריך הבהרות והשלמת טיעון ומאפשר מתן החלטה סופית בה.

כאמור לעיל, אין חולק על כך שהצד השלישי לא פעל בהתאם לחובתו על פי סעיף 47 לחוק ולא העביר לתיק ההוצאה לפועל כספים בהתאם לצו עיקול המשכורת שהומצא לו כדין כאמור לעיל.

סעיף 48 לחוק מורה כדלהלן:

" (א) צד שלישי אשר ללא הצדק סביר לא עשה כאמור בסעיף 47, או הוציא מידו נכס או שילם חוב שלא כדין בידעו שיש עליו צו עיקול בידי צד שלישי, רשאי רשם ההוצאה לפועל לחייבו בתשלום החוב הפסוק במידה שלא שילמו החייב, ובלבד שחיוב זה לא יעלה על שווי הנכס הנדון או על סכום החוב הנדון". ( ההדגשות אינן במקור – הח"מ ) .

יש לבחון אם עלה בידי הצד השלישי להוכיח קיומו של "הצדק סביר" בגינו לא פעל בהתאם להוראות צו עיקול המשכורת ובהתאם לסעיף 47 לחוק. או אז, ככל שיעלה בידי הצד השלישי להוכיח קיומו של "הצדק סביר" יהיה הוא פטור מתשלום החוב הפסוק לתיק ההוצאה לפועל.

פסק הדין שניתן ברע"א 1016/08 ע.א.מ. קונדוס בע"מ נ' אגס ירוק מסחר ושירותים בע"מ, (פורסם בנבו 14.1.2010) מבאר המונח "הצדק סביר" ובו צוין כדלהלן:

"ט. אכן, אם מצביע צד שלישי על "הצדק סביר" פטור הוא מהסנקציה הקבועה בסעיף. הסעיף אינו מגדיר "הצדק סביר" מהו, אך כך מפי הפסיקה: "המחוקק לא מצא לנכון להגדיר "הצדק סביר" מהו והשופט ד. בר אופיר בספרו מוצא "כי הכוונה היא לכל נימוק מתקבל על הדעת שיהווה בסיס להתנהגותו של הצד השלישי, מעשיו ומחדליו". הוא מוסיף עם זאת כי נקיטת המונח "סביר" - מעמידה מבחן אובייקטיבי לקיומו של הצדק לאי העברת המעוקלים אל המוציא לפועל, כלומר: מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה פועל בנסיבות שבהן פעל הצד השלישי"... כלומר, מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת של אדם מן הישוב, כפי שהיה בפועל באותן נסיבות שבהן פעל הצד השלישי.... לכך מצטרף עקרון תום הלב, בתחולתו לגבי סיטואציות כגון אלה, שיסודו הגינות בבחינת "דעלך סני לחברך לא תעביד" (מה שעליך שנוא לחברך אל תעשה), כדברי התנא הלל (בבלי שבת ל"א א) ".

לאחר בחינת מכלול התנהלות הצד השלישי וטיעוניו בדיון יום 29.12.2021, סבורני שהצד השלישי לא עמד בנטל השכנוע להוכחת "הצדק סביר" שמנע או מונע ממנו להעביר כספים לתיק ההוצאה לפועל בהתאם לצו עיקול המשכורת (ע52). מלבד טענה לקונית מפי מר קלמר לפיה לא קיבל לידיו את צו העיקול וכי אין לו ידיעה על אודות זהות הגורם שחתם על אישורי המסירה מטעם הצד השלישי (כפי שצוינה במבוא להחלטה זו), לא הוצגו נימוקים והסברים המניחים את הדעת שיש בהם כדי למלא אחר מבחן ההתנהגות התקינה והמקובלת בנסיבות ולהוות "הצדק סביר" שמנע או מונע מהצד השלישי לפעול בהתאם לצו העיקול. לעניין זה ר' האמור על ידי מר קלמר בעמוד 2 לפרוטוקול: "יכול להיות שזה נפל אצלנו במערכת איפה שהוא נפל, אני לא מתכחש לזה, אני מעסיק מעל 50 עובדים...".

כפי שקבעתי לעיל, הצד השלישי לא הוכיח טענתו בדבר אי קבלת צו העיקול. כמו כן, הצד השלישי לא הציג תימוכין לטענתו בדבר אי ביצוע המסירה של בקשות הזוכה והחלטותיי לרבות הגשת תצהיר מטעם הגברת יעל שכטר.

אין בטענת מר קלמר כפי שנטענה בפתח הדיון בכל הנוגע להיעדרות החייב מעבודתו והנסיבות הקשורות למישור יחסי ה"עובד מעביד" כדי להצדיק אי ציות הצד השלישי לצו עיקול המשכורת. אציין כי כפי העולה מפרוטוקול הדיון מיום 29.12.2021, מר קלמר טען טענות כלפי צו העיקול וכלפי חיוב הצד השלישי בחוב הפסוק לרבות בכל הנוגע להיעדר קשר בינו לבין החייב.

ככל שהצד השלישי סבר שאין הוא אמור לפעול בהתאם לצו העיקול, היה מקום שהצד השלישי יפנה בבקשה מתאימה לתיק ההוצאה לפועל על מנת שתינתה הוראות מתאימות או לחלופין, לפנות אל ב"כ הזוכה בבקשה לקבלת הבהרות. כפי שנטען על ידי מר קלמר, הצד השלישי מעסיק כמות לא מבוטלת של עובדים וחזקה היא כי הוא מודע ביחס לחובת הציות לצו עיקול משכורת ואין מקום להתעלמותו מצד העיקול.

משכך, אני קובע כי הצד השלישי לא עמד בנטל להוכחת קיומו של "הצדק סביר" לכך שלא פעל בהתאם לסעיף 47 לחוק ולא העביר כספים לתיק ההוצאה לפועל בהתאם לצד עיקול המשכורת.

אוסיף, כפי שצוין לעיל, כי מבקשתו הנוכחית של הזוכה עולה שהצד השלישי לא פעל בהתאם להחלטתי שניתנה בתום דיון יום 29.12.2021 ולא המציא לב"כ הזוכה העתק תלושי שכר בעניינו של החייב בגין חודשים 4-12/2021.

סיכום

הצד השלישי לא פעל בהתאם לסעיף 47 לחוק ולא העביר לתיק ההוצאה לפועל כספים כפי שמורה צו העיקול המשכורת (ע52). כמו כן, הצד השלישי לא עמד בנטל המוטל עליו בסעיף 48 לחוק בכל הנוגע להוכחת קיומו של "הצדק סביר" לכך שלא פעל בהתאם להוראות צו העיקול.

משכך, דין בקשת הזוכה לחיוב הצד השלישי בחוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל להתקבל.

בבקשת הזוכה נטען כי על הצד השלישי להעביר סכום השקול למלוא החוב בתיק ובסך של 48,000 ש"ח. לשיטת הזוכה, יש לאמוד סך חודשי של 4,000 ₪ בגין 12 חודשים בהם נמנע הצד השלישי מהעברת כספים לתיק ההוצאה לפועל בהתאם לצו עיקול המשכורת. ברם, החלטתי מדיון יום 29.12.2021 נדרשה לתלושי שכר בגין חודשים 4-12/2021 ומשכך מצאתי כי יש לחייב את הצד השלישי בתשלום בסך 36,000 ₪.

סוף דבר

אני מחייב את הצד השלישי בתשלום סך של 36,000 ₪ על חשבון החוב בתיק וזאת בתוך 30 ימים מהמצאת החלטה זו.

אני מחייב את הצד השלישי בהוצאות ובשכ"ט ב"כ הזוכה בסך של 2,500 ₪ בצירוף מע"מ שישולמו תוך 30 ימים.