לוי נ' בן שלום ביסוד המעלה 11 בע"מ ואח'

לפנינו ערעור על פסק דינו של המפקח על רישום מקרקעין בפתח תקוה (כב' המפקח מאיר פורת) (להלן: "המפקח") מיום 8.2.2022 (6/437/2021) במסגרתו ניתן פסק דין כנגד המערער בהיעדר הגנה, וערעור על החלטת המפקח (מיום 28.4.2022) הדוחה את בקשת המערער לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה.

הנדרש לנדון

1. ביום 25.7.2021 הגישו חלק מבעלי הזכויות הרשומים (להלן :"התובעים" או "המשיבים") בבניין שברחוב יסוד המעלה 11 הוד השרון (להלן: "הבניין"), תביעה למפקח כנגד המערער, בהתאם לסעיף 5 לחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה) תשס"ח – 2008 (להלן :"חוק החיזוק"), בה ביקשו לחייב את המערער לחתום על הסכם תמ"א לחיזוק הבניין (להלן: "ההסכם" או "הסכם התמ"א"), בהתאם להוראות תמ"א 38 ותכנית הר/1/38.

    

2. בין הצדדים נטושה הייתה מחלוקת האם מדובר בבניין בן 13 או 14 דירות, אך לענייננו אין לדבר נפקות, שכן, בכל מקרה, 7 דירות הן של דיירים פרטיים ו- 6 דירות (באם מדובר בנין בן 13 דירות) או 7 דירות (באם מדובר בבניין בן 14 דירות), מצויות בבעלות עמידר.

    

3. על פי כתב התביעה, בין המשיבים לבין חברת בן שלום ביסוד המעלה 11 בע"מ וחברת א.א. בן-שלום אחזקות בע"מ (להלן: "היזם"), נחתם ההסכם, כי כלל דיירי הבניין לבד מהמערער חתמו על הסכם התמ"א וכי המערער, ללא כל נימוק ענייני או טעם ממשי, מכשיל את הוצאתו לפועל של הסכם התמ"א ובכך מונע את שיפוץ והרחבת הדירות בבניין, את התקנת המעלית, הרחבת הדירות ובניית ממ"דים, שדרוג הבניין ושיפוצו והכל תוך שהוא פוגע ברווחת הדיירים.

    

4. ביום 14.11.2021 הגיש המערער בקשה למחיקת כתב התביעה. המפקח הורה בהחלטתו מיום 25.11.2021 כי על המערער להגיש כתב הגנה ואף קצב מועד בו עליו לעשות כן. ביום 26.12.2021 הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע החלטת המפקח, אשר נדחתה בהחלטה נוספת של המפקח מיום 27.12.2021, שבה נקבע כי אין הוא משנה מהחלטתו בדבר חובת המערער להגיש את כתב הגנתו. על אף האמור לא הוגש כתב ההגנה וזאת עד לדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 5.1.2022.

    

5. נעצור לרגע את תיאור השתלשלות האירועים וזאת לשם השלמת התמונה הרלוונטית לענייננו. במקביל להתנהלות המערער במסגרת התביעה שהוגשה בפני המפקח, היא התביעה מושא הערעור כאן, הגיש המערער עתירה מנהלית עת"מ (מרכז) 12177-06-21 ארז לוי נ' ועדת הערר לתכנון ובניה במחוז מרכז (להלן: "העתירה המנהלית"). העתירה כוונה כנגד החלטת ועדת הערר לתכנון ולבניה – מרכז (להלן: "ועדת הערר"), מיום 20.4.21, אשר דחתה את הערר שהגיש המערער נגד החלטת הועדה המקומית לתכנון ובניה הוד השרון (להלן: "הועדה המקומית"), מיום 1.11.2020, בה הוחלט לאשר בקשה להיתר לחיזוק הבניין, בהתאם להוראות תמ"א 38 ותכנית הר/1/38.

    

6. עוד הגיש המערער, ביום 20.12.2021, במסגרת העתירה המנהלית, בקשה לבית המשפט המחוזי בה עתר לעיכוב ביצוע הוצאת ההיתר, בקשה שנדחתה ביום 10.1.2022. גם העתירה המנהלית נדחתה ביום 13.4.2022, לאחר שנשמעו בהרחבה טענות המערער, אשר נדונו ונדחו לגופן.

    

7. נחזור עתה לתיאור השתלשלות האירועים במסגרת ההליכים לפני המפקח.

    

8. בדיון לפני המפקח, שהתקיים ביום 5.1.2022, טען המערער כי לא הגיש כתב הגנה נוכח הבקשה שהגיש לבית המשפט המחוזי לעיכוב ביצוע הוצאת ההיתר (אף שלא ניתן לו עיכוב ביצוע כמבוקש) ואף הדגיש, כי קיים הבדל בין טענות קנייניות, אותן מבקש הוא לטעון בפני המפקח לבין טענות תכנוניות, אותן טוען במסגרת העתירה המנהלית (פרוטוקול הדיון מיום 5.1.2022 עמוד 1 ש' 26-28).

    

9. המערער ציין כי טענות הגנתו הן כי כתב התביעה אינו מגלה עילה שכן הוגש בניגוד לסעיף 5 לחוק החיזוק, וזאת משלא הוצג היתר בניה שניתן לתובעים כדין, משכתב התביעה אינו מפרט את זהות התובעים וכי אלו לא חתמו על ייפוי כוח להגשת התביעה. במענה לטענתו זו הפנו התובעים הן לאישור מהנדס העיר הוד השרון בדבר מתן היתר בניה בתנאים, הן לייפוי כוח שנחתם על ידי התובעים, הן לעובדה כי הבקשה להיתר הבניה חתומה על ידי עמידר (בעלת הזכויות ב-6 דירות בבניין) והן למכתב שצירפה עמידר לעניין הסכמתה להגשת התביעה.

    

10. בתום הדיון בבקשת המערער למחיקת התביעה ניתנה על ידי המפקח החלטה מפורטת ומנומקת הדוחה את בקשתו זו. המפקח ציין בהחלטתו כי הוצג בפניו מסמך החתום על ידי מהנדס העיר הוד השרון ולפיו ועדת המשנה לתכנון ובניה אישרה בתנאים את הבקשה להיתר. כן קבע המפקח כי בניגוד להחלטותיו מיום 25.11.2021 ו- 27.12.2021 לא הגיש המערער כתב הגנה ללא כל נימוק מניח את הדעת.

     

11. המפקח התייחס לטענות המערער לפיהן, לא ניתן לבצע עבודות ברכוש המשותף ללא הסכמתו ודחה אותן. המפקח הפנה להוראות חוק החיזוק ולפיו רשאי הוא להורות כי תבוצענה עבודות חיזוק על פי חוק החיזוק וזאת על פי תביעה של 2/3 מבעלי הדירות והכל בכדי למנוע התנגדות לא מוצדקת מצד בעלי דירות.

     

12. המפקח בחן את הסכם התמ"א שנחתם על ידי הדיירים ביום 7.10.2018 וקבע, כי לפחות 11 מבעלי הדירות חתמו על הסכם התמ"א וכי בדיון שהתקיים בפניו נטען כי אף בעלת הדירה ה- 12 חתמה, כך שלבד מהמערער, כלל דיירי הבניין חתמו על הסכם התמ"א, היינו, כי נכון ליום הגשת התביעה אין חולק כי לפחות 2/3 מבעלי הדירות חתמו על הסכם התמ"א (סעיף 7 להחלטת המפקח מיום 5.1.2022).

     

13. כן קבע המפקח כי התובעים (המשיבים כאן) הציגו אף יפוי כוח של בעלי הדירות לרבות הסכמה של מדינת ישראל, היא בעלת יתרת הדירות בבניין בקשר עם ההסכם ויישומו.

     

14. עוד קבע המפקח, כי מקום שבו לאחר מתן היתר בניה (ולענייננו, אף היתר בניה בתנאים), מיעוט הדיירים עומד בסירובו ליתן הסכמתו לחתום על הסכם התמ"א, שומה על המפקח לבחון "האם הופר השוויון והאם הרוב נוהג בתום לב, והאם "הפיחותים" בזכויות הקנין של המיעוט בטלים בשישים לעומת ההנאה הצומחת לו מעבודות החיזוק הנעשות בבית" [סעיף 6 להחלטת המפקח מיום 5.1.2022 המצטטת את ע"א (מחוזי חיפה) 899-03-09 קלצוק נ' אורן (29.4.2010)].

     

15. לאחר מתן ההחלטה הנ"ל התקיים דיון בתיק העיקרי, והמערער התבקש לפרוש את טענותיו הקנייניות, מכוחן מתנגד הוא לחתום על הסכם התמ"א. המערער ציין כי לא נערך לפרוש את טענותיו הקנייניות, והפנה את המפקח לעתירה המנהלית שהוגשה על ידו.

     

16. בתום הדיון הורה המפקח כי המערער יגיש את כתב הגנתו עד יום 19.1.2022. ביום 16.1.2022 הגיש המערער בקשה לארכת מועד להגשת כתב הגנה. ביום 17.1.2022 נעתר המפקח לבקשה והורה על הגשת כתב הגנה עד יום 30.1.2022 ועוד קבע כי לא תינתנה ארכות נוספות.

     

17. עד יום 8.2.2022 לא הגיש המערער כתב הגנה ומשכך, לבקשת התובעים, ניתן על ידי המפקח פסק דין בהיעדר הגנה (להלן :"פסק הדין").

     

    פסק דינו של המפקח וההחלטה הדוחה את בקשת המערער לביטול פסק הדין

     

18. בפסק הדין סקר המפקח את הוראות הדין הרלוונטיות בחוק החיזוק, קבע כי על פי הסכם התמ"א שהוצג בפניו מחזיקים התובעים ברוב הדרוש לשם חיוב המערער לחתום על הסכם התמ"א וכי הוכח בפניו כי ניתן היתר בניה בתנאים. כן קבע המפקח, כי המערער לא הציג כל נימוק להתנגדותו להסכם. משכך, נעתר המפקח לבקשת הדיירים למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

     

19. ביום 13.3.2022 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין אליה צירף "הודעה על הגשת כתב הגנה". הבקשה לביטול פסק דין נתמכה בתצהיר ובו שתי שורות, ולפיו המערער הינו בעל הזכויות הקנייניות בדירתו שבבניין וכי הטענות והעובדות שהועלו על ידו בבקשה מצויות בידיעתו האישית. בכל הנוגע לטעם בשלו לא הוגש כתב ההגנה במועד, ציין המערער, בסעיף 13 לבקשה לביטול פסק דין, כי זקוק היה לשהות נוספת, ברם נוכח החלטת המפקח מיום 17.1.2022 לפיה, לא תינתנה אורכות נוספות ונוכח העובדה כי הוא אינו מיוצג, לא הוגש כתב ההגנה.

     

20. עוד פירט המערער בבקשתו לביטול פסק הדין את זכות הגישה לערכאות וכי פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה כופה עליו למכור ליזם את זכויותיו הקנייניות המוגנות בהתאם לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.

     

21. בכתב ההגנה אותו צירף לבקשה לביטול פסק הדין טען המערער, בתמצית, כי לא ניתן לכפות עליו את מכירת זכויותיו הקנייניות ליזם; חזר על הטענות כי כתב התביעה אינו מפרט את זהות התובעים וכי לא צורפו ייפויי כוח להגשת התביעה; טען כי לא התקיים מו"מ על תנאי הסכם התמ"א; כי למעלה מ-1/3 מבעלי הדירות לא חתם על הסכם התמ"א; כי הסכם התמ"א לא נחתם כדין; כי יש למנות שמאי על מנת שיבחן את הכדאיות הכלכלית לביצוע פרויקט תמ"א 38/2 (היינו לשם הריסה של הבניין ובנייתו מחדש); כי הסכם התמ"א מבטל חניות קיימות; העלה טענה כנגד היקף הדירות החדשות המוקמות; טענה כנגד הפיכת חדרי הרחצה בבניין לחדרים ללא חלון המאווררים בוונטה; וטענה כנגד הפיכת המקלט המשותף למחסנים לחלק מהדיירים.

     

22. ביום 28.4.2022 דחה המפקח את בקשת המערער לביטול פסק הדין (להלן: "ההחלטה"). המפקח סקר את פסיקת בית המשפט בנוגע לבקשה לביטול פסק דין, קבע כי בנסיבות העניין אין חולק כי מועד הגשת כתב ההגנה חלף טרם מתן פסק הדין, כי התצהיר שצורף על ידי המערער לבקשה לביטול פסק דין אינו עונה על דרישות הדין, כי יש בהתנהלותו של המערער בכל הנוגע להתעלמות מהחלטות המפקח הנוגעות להגשת כתב ההגנה משום זלזול בהליך השיפוטי, וכי אין למערער סיכויי הגנה טובים, וזאת נוכח העובדה, כי טענותיו התמקדו בטיעונים תכנוניים וכי לא פורטו על ידו טענות קנייניות, לבד מהטענה הכללית לפיה, הסכם התמ"א פוגע בזכותו הקניינית ומנוגד לסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המפקח קבע, כי אין בטענות אלה כל טעם ענייני וספציפי שניתן לראות בו טענת הגנה ולו בדוחק. המערער חויב בהוצאות הבקשה בסך של 2,500 ₪.

     

23. על ההחלטה ועל פסק הדין הגיש המערער את הערעור כאן.

     

24. להשלמת התמונה יצוין, כי ביום 11.9.2022, כחודשיים וחצי לאחר הגשת הערעור, הגיש המערער בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 19.9.2022. בקשת רשות ערעור שהגיש המערער לבית המשפט העליון (רע"א 7421/22) נדחתה (החלטת כב' השופט י. כשר) מיום 23.11.2022.

     

    תמצית טענות המערער

     

25. בערעור בפנינו חזר המערער על טענותיו כפי שהועלו בפני המפקח ובכלל זה, טען, כי כתב התביעה אינו מפרט את זהות התובעים וכי לא צורפו ייפויי כוח להגשת התביעה. לטענת המערער התעלם המפקח מטענה עיקרית זו שלו. לטענתו כלל בעלי הזכויות צריכים להיות צד להליכים ולא צורף על ידי עורך הדין המייצג את התובעים ייפוי כוח כנדרש. במיוחד הדגיש המערער, כי ברי שלא כלל הדיירים מיוצגים על ידי עו"ד שער, ב"כ התובעים בתביעה, שכן עמידר, בהיותה רשות מרשויות המדינה, אינה מיוצגת על ידו.

     

26. כן טען המערער, כי היזם ניסה להעלים מהמפקח את דבר העתירה המנהלית שהוגשה על ידו ואת העובדה, כי היזם טען במסגרתה, כי טענות קנייניות תידונה במסגרת התביעה בפני המפקח ולא בבית המשפט לעניינים מנהליים.

     

27. המערער הוסיף וטען, כי לפחות 5 מתוך 7 מבעלי הדירות הפרטיות לא חתמו על הסכם התמ"א וכי אף שטיעון זה הועלה בפני המפקח, בחר המפקח להתעלם מטיעונו זה. לעניין זה הוסיף המערער וטען כי אימות חתימות התובעים על הסכם המכר על ידי עורך הדין לא נעשה כדין.

     

28. עוד טען המערער, כי שגה המפקח משהורה לו להגיש כתב הגנה טרם שהסתיים ההליך המנהלי וכי בנסיבות אלה אין באי הגשת כתב ההגנה משום זלזול בהליך השיפוטי, בין היתר לאור העובדה, כי פסק הדין ניתן כחודש לאחר המועד בו הורה לו המפקח להגיש כתב הגנתו ואילו תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות הגשת כתב הגנה בתוך 60 ימים.

     

29. המערער הוסיף וטען כי רכוש משותף וזכויות בניה הן זכויות קנייניות ובהתאם לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אין פוגעים בקניינו של אדם.

     

30. כן טען המערער, כי מתן פסק הדין בהיעדר הגנה ואי ביטולו יפגע בזכותו לקבל את יומו בערכאה שיפוטית.

     

    תמצית טענות המשיבים

     

31. המשיבים סמכו ידם על פסק הדין ועל ההחלטה הדוחה את הבקשה לביטול פסק דין. המשיבים טענו כי המערער עשה דין לעצמו לאורך כל שלבי ניהול ההליכים בפני המפקח וכי ניתנו לו הזדמנויות רבות להגיש את כתב ההגנה מטעמו והוא בחר שלא לעשות כן.

     

32. עוד טענו המשיבים כי סמכות המפקח לבטל פסק דין היא סמכות שבשיקול דעת וכי אף אחד משני השיקולים אותם על בית המשפט לשקול בבואו לבחון בקשה לביטול פסק דין לא התקיים בענייננו.

     

33. בכל הנוגע לשיקול הראשון בדבר הטעם בשלו לא הוגש כתב ההגנה, טענו המשיבים, כי למערער ניתנו ארכות רבות להגשת כתב ההגנה ואין בפיו לא כיום ולא בפני המפקח כל טעם המצדיק את אי הגשת כתב ההגנה במועד. לעניין זה טענו המשיבים כי עמדו למערער 8 חודשים ממועד הגשת כתב התביעה ועד למתן פסק הדין, תוך שקיבל ארכות רבות ודחיות מהן התעלם ביודעין תוך זלזול מופגן בהחלטות המפקח.

     

34. בכל הנוגע לשיקול השני והוא בחינת סיכויי הצלחת ההגנה, טענו המשיבים כי אלו אפסיים. כל טענות המערער מתמצות בטענות תכנוניות שאין למפקח סמכות לדון בהן ואף נדחו לגופן על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים.

     

35. כן טענו המשיבים כי דירת המערער עומדת ריקה 4 שנים ואינה ראויה למגורים וכי בכל הזדמנות טוען הוא כי כל מטרתו היא חיוב היזם (וכלל דיירי הבניין) לפעול להריסת הבניין ובנייתו מחדש במסגרת תמ"א 38/2 בעוד שהובהר למערער הן מבחינה תכנונית והן בכל דרך אחרת כי הדבר אינו אפשרי.

     

36. עוד טענו המשיבים כי כלל טענות המערער נדונו ונדחו לגופן, לרבות הטענה לעניין היעדר חתימות על הסכם התמ"א וכי אותם דיירים שלטענתו לא חתמו (הן נוכח מינוי מנהל עיזבון או מכל טעם אחר), חתמו על הסכם התמ"א שנים קודם לכן, עוד בשנת 2018.

    ****

37. הארכנו מעט בתיאור העובדות מתוך כך שאנו סבורים כי דין הערעור להידחות מכוח הוראת סע' 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט – 2018 (להלן: "התקנות") וזאת אחר שמצאנו כי אין מקום לדחות את קביעות המפקח כפי שנקבעו בפסק הדין ובהחלטה הדוחה את הבקשה לביטולו; כי הממצאים שנקבעו הן בפסק הדין והן בהחלטה הדוחה את הבקשה לביטולו תומכים במסקנה המשפטית וכי אין בפסק הדין כל טעות שבחוק.

     

    ועל דרך הקיצור ולמעלה מן הצורך-

     

38. תקנה 131 לתקנות, מורה כך:

     

    "נתן בית המשפט החלטה לפי צד אחד והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט לבטלה, בתנאים שייראו לו".

39. ההחלטה אם לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, אם לאו, מסורה, אפוא, באופן מפורש, לשיקול דעת בית המשפט (ולענייננו – המפקח);

     

40. כידוע, שתי עילות מאפשרות ביטולו של פסק דין שניתן בהיעדר הגנה: ביטול מחובת הצדק, מקום בו נפל בפסק הדין פגם היורד לשורש ההליך (עילה שאינה מתקיימת בענייננו); ביטול לפי שיקול דעתו של בית המשפט, אשר אמות המידה להפעלתו נוגעות לסיבה לאי הגשת כתב ההגנה וכן לסיכויי ההליך (ראו רע"א 6730/22 יאיר נתניהו נ' אבי אלקלעי (16.11.2022) פסקאות 11-12 לפסק הדין והאסמכתאות שם).

     

41. המקרה כאן הינו מאותם המקרים בהם ראוי ונכון שלא לבטל את פסק הדין [ראו לדוגמא רע"א 1957/12 חלה נ' כהן (22.5.2012); רע"א 2582/13 גריפאת נ' רשות הפיתוח (2.6.2013) רע"א 2172/22 בורנשטיין נ' לוין (26.5.2022)].

     

42. נפרט בקצרה טעמינו;

     

43. בכל הנוגע לטעם או הנימוק בשלהם לא הוגש כתב ההגנה במועד, הרי שכזה לא הובא על ידי המערער, ולמצער לא נימוק המניח את הדעת, ההפך הוא הנכון.

     

44. סבורים אנו, כי המערער הביע זלזול מופגן בהחלטות המפקח ובאורך הרוח שנהג עמו המפקח, בכל הנוגע לאפשרות שניתנה לו להגיש את כתב ההגנה מטעמו.

     

45. המערער התעלם משלוש החלטות של המפקח המורות לו להגיש את כתב הגנתו; החלטת המפקח מיום 25.11.2021, מיום 27.12.2021 ומיום 17.1.2022. כאמור, המערער לא נימק במסגרת הבקשה שהוגשה על ידו לביטול פסק הדין טעם המניח את הדעת בשלו לא הוגש כתב ההגנה במועד האחרון שקצב לו המפקח, יום 30.1.2022. טענת המערער לפיה דרושה הייתה לו שהות נוספת להגשת כתב ההגנה אך בידיעה כי המפקח הורה כי לא תינתנה ארכות נוספות, בחר, שלא להגיש את כתב ההגנה כלל ולא להגיש בקשה נוספת לארכה, אך מבססת את זלזולו בהליך המשפטי.

     

46. אף טענת המערער לפיה, ממועד הדיון מיום 5.1.2022 ועד מועד פסק הדין מיום 8.2.2022 חלפו רק 30 ימים בעוד שברגיל על פי התקנות, קצובים 60 ימים להגשת כתב הגנה, תמוהה ודינה דחייה. כתב התביעה הוגש, כזכור, ביום 25.7.2021, וממועד זה ועד מועד הגשת כתב ההגנה חלפו הרבה למעלה מ- 60 ימים, תוך שבתקופה זו אף ניתנו שלוש החלטות שונות להגשת כתב הגנה מהן התעלם המערער.

     

47. גם טענת המערער לפיה, שגה המפקח משהורה לו להגיש את כתב הגנתו טרם סיום ההליך המנהלי אינה מהווה צידוק לאי הגשת כתב הגנה תוך התעלמות מהחלטות המפקח (והטענה אף שגויה לגופה). חדשות לבקרים מתנהלים הליכים תכנוניים במקביל להליכים לפני המפקח על רישום המקרקעין, ואין למבקש זכות קנויה לעכב את הדיון בתביעה שהוגשה כנגדו, במיוחד מקום בו להיתר הבניה תקופת מימוש קצובה ועיכוב ניהולה של התביעה עלול להביא לפקיעתו של ההיתר. יתרה מכך, טענה זו אף הועלתה בפני המפקח בדיון מיום 5.1.2022, נדחתה, והמערער לא הגיש עליה ערעור, כך שההחלטה הדוחה את הטענה הפכה חלוטה (ראו גם פסקה 15 להחלטת בית המשפט העליון).

     

48. אף בבחינת סיכויי הגנתו של המערער להתקבל אין בסיס להתערבות בהחלטת המפקח.

     

49. הטענות אשר הועלו במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין, כמו גם בערעור שבפנינו, נטענו בפני המפקח במסגרת הדיון שהתקיים ביום 5.1.2022. בניגוד לטענת המערער, המפקח לא רק שלא התעלם מטענות אלה, אלא דן בהן ביסודיות ודחה אותן בהחלטה מפורטת שניתנה במהלך הדיון מיום 5.1.2022. המפקח שב ודן בטענות אלו בפסק הדין מיום 8.2.2022 ומצא, כי אין הן מגלות הגנה ולו בדוחק. קביעות אלו של המפקח מקובלות עלינו ולא ראינו מקום להתערב בהן.

     

50. בתוך כך סברנו, כי טענות המערער לעניין הפגיעה בזכותו הקניינית נטענו כסיסמא ריקה מתוכֵן וצדק המפקח בקבעו, כי לא הועלה במסגרתן כל טעם ענייני וספציפי שאפשר לראות בו טענת הגנה ולו בדוחק. מסכימים אנו אף עם קביעת המפקח, לפיה, על מי שמבקש לבטל פסק דין, להצביע על טענות הגנה ממשיות ולא להסתפק בטענות כלליות.

     

51. אף בדיון לפנינו והרבה למעלה מן הצורך, ביקשנו מהמערער כי ישטח את אותן טענות קנייניות שיש בהן, להבנתו, בכדי להביא להדיפת הטענות בכתב התביעה, על מנת שנבחן שמא קיימת טענה קניינית מהותית שצריכה הכרעה לגופה. המערער חזר על הטענות התכנוניות שהועלו על ידו במסגרת העתירה המנהלית ונדחו במסגרתה (כדוגמת הטענה לעניין סגירת חלון האמבטיה ואוורור חדר האמבטיה באמצעות ונטה, הטענה לעניין אי הצמדת חניה, טענה שנדחתה במסגרת פסק הדין בעתירה המנהלית), וחזר אף על הטענות שנדונו ונבדקו על ידי המפקח בדמות היעדר החתימות על הסכם התמ"א והיעדר קיומו של ייפוי הכוח.

     

52. בעניין זה לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי בפסק הדין שדחה את העתירה המנהלית שהוגשה על ידי המערער, נדונו ונדחו לגופן אותן טענות שהועלו על ידי המערער בכתב הגנתו.

     

53. אמנם, בדיון לפנינו טען המערער, כי ישנן טענות שיש להן פנים קנייניות ותכנוניות גם יחד, ברם לא יכול היה להצביע בהתייחס לאיזו מטענותיו קיים פן קנייני שלא הוכרע במסגרת דיון בעתירה המנהלית או בכלל.

     

54. יתרה מזו, המערער לא הראה בבקשת ביטול פסק הדין כי סיכויי הגנתו טובים. בפנינו טען המערער, כי אין עליו להביא ראיות טרם דיון ההוכחות, ולא הבין כי במסגרת בקשה לביטול פסק דין עליו לשכנע את בית המשפט בהיות סיכויי הגנתו טובים, וכי אין די בהעלאת טענות סתם, אלא עליו לצרף כבר בשלב בקשת הביטול ראיות או מסמכים התומכים בטענות ההגנה שלו, דבר אותו לא עשה (אף לא במסגרת הערעור). הדברים מקבלים משנה תוקף מקום בו המערער לא היה קרוב לעבור את המשוכות שניצבו בפניו, שעה שלבקשת הביטול צירף, כפי שתואר לעיל, תצהיר בג"צי בלבד. יצוין כי המפקח המליץ למערער להסתייע בעורך דין לצורך ניהול הגנתו, ואין להקל עמו שעה שבחר שלא לעשות כן, במיוחד כשנוקט הוא בהליכים רבים המעכבים תהליך מורכב בו חפצים יתר דיירי הבניין, ואין להקל ראש בפגיעה הנגרמת לאחרים עקב כך.

     

55. נראה, שאף בית המשפט העליון שדן בבקשת המערער לעיכוב ביצוע התרשם מטיב טענותיו, משקבע, בהתייחס להחלטת בית משפט זה לדחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, כי "דומה שבצדק קבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מושא בקשה זו, כי: "סיכויי הערעור אינם גבוהים, בלשון המעטה" (פסקה 15 להחלטה).

     

56. לפני סיום נבקש להוסיף, כי לא ניתן להתעלם מהתחושה, לפיה, המערער, בהיותו בלתי מיוצג, כשל בהבנת הוראות חוק החיזוק, וחוזר על טענות בדבר פגיעה בזכות הקניין, רק בשל הטעם כי דיירי הבניין נוהגים בהתאם להוראות חוק החיזוק ומכוחו מבקשים הם לכפות עליו את החתימה על הסכם התמ"א.

     

57. המערער המבקש להגן בחירוף נפש על קניינו, עוצם עיניו וליבו לעובדה, כי דירתו מצויה בבניין משותף, מט לנפול, כי הבניין הינו האחרון מארבעה בניינים אותם מחזק היזם מכוח תכנית תמ"א 38/1 והכל במטרה להיטיב את מצבם של דיירי הבניין ולא רק שלא לפגוע בקניינם, אלא לשפר אותו. המערער מסרב לראות נכוחה, כי כלל דיירי הבניין, לרבות עמידר, מעוניינים בקידום הליך התמ"א, כי לשם כך התקשרו כולם עם היזם ואילו המערער עצמו נוקט בהליכים רבים, תכנוניים ואזרחיים, על מנת לעכב את הפרויקט ובאצטלה של הגנה על קניינו, פוגע בכל יתר שכניו ובקניינם.

     

58. לאור כל האמור לעיל, השתכנענו, כי המפקח הפעיל כראוי את שיקול הדעת הנתון בידיו, שקל את השיקולים הרלוונטיים, ביניהם הן את טענות המערער לגופן כפי שהועלו בפניו בדיון מיום 5.1.2022 והן העדר הפירוט לטענותיו במסגרת כתב הגנתו. כן נשקלה, בצדק, התנהלותו של המערער בניהול ההליך.

     

59. לפיכך, מצאנו שלא להתערב בהחלטת המפקח אשר הותירה את פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה על כנו, החלטה ראויה, סבירה ואף משרתת הן עקרונות של דין והן עקרונות של צדק.

     

60. עניין אחרון: בעת הדיון שהתקיים ביום 23.11.2022 הצענו למערער מספר פעמים שלא לעמוד על ערעורו, תוך מתן הסברים מפורטים. המערער סירב לכך בתוקף, ובסיום הדיון נקבע כי פסק הדין יישלח לצדדים.

    יום למחרת, ב-24.11.22, בשעות הערב המאוחרות, התקבלה במערכת נט המשפט בקשה של המערער שכותרתה "בקשה למחיקת ההליך ללא פסיקת הוצאות", ובה נכתב כך:

     

    "ביום 23/11/22 (אתמול) התקיים דיון שבו הציע בית המשפט הנכבד למחוק את ההליך ללא פסיקת הוצאות. המבקש מודיע בזה על קבלת ההצעה. לפיכך יתבקש בית המשפט הנכבד להורות כאמור".

     

    אין בידינו לקבל את בקשתו זו של המערער ממספר טעמים:

    • הצעת בית המשפט הייתה שלא לעמוד על הערעור. המשמעות מבחינת בית המשפט הייתה דחיית הערעור ולא מחיקתו.

    • משסירב המערער בתוקף לקבל את ההצעה, לא התבקשה התייחסות המשיבים להצעה, הדיון הסתיים וכך גם פג תקפה של ההצעה וממילא, בוודאי שלא ניתן לקבלה כעת מבלי שנשמעה עמדת המשיבים.

    • הרבה לפנים משורת הדין לקחנו בחשבון את הודעתו המאוחרת של המערער בשקילת הוצאות הליך זה.

       

61. הערעור נדחה, אפוא.

    המערער יישא בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪. הסכום .ישולם מתוך הערובה שהופקדה על ידי המערער ויועבר לידי המשיבים באמצעות בא כוחם. יתרת הערובה תושב למערער.

     

62. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים.

     

    ניתן היום, ל' חשוון תשפ"ג, 24 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.

     

    יחזקאל קינר, שופט, אב"ד	צבייה גרדשטיין פפקין, שופטת	יעל מושקוביץ,  שופטת