פסק דין סוג הסעד כנגד פינוי הנתבע מהמשק

לפניי סכסוך בין שני אחים שהחל את דרכו בבית המשפט בשנת 2016, בנוגע למגורי הנתבע בבית הבנוי על משק במושב *****, שהזכויות בו ניתנו לתובע מהורי הצדדים (להלן: "המשק").

נדרשת הכרעה ביחס לקביעת הסעד שיינתן לנתבע כנגד פינויו מהמשק, בהתאם לפסקי דין קודמים שניתנו בבית המשפט, על שתי ערכאותיו.

רקע וטענות הצדדים בתמצית

ביום 01.10.18 ניתן פסק דין בבית משפט זה, בו נפסק כי התובע מונה כבן ממשיך במשק על ידי הורי הצדדים, וכי על הנתבע לפנות את המשק, על אף שניתנה לו רשות בלתי הדירה בבית בו הוא מתגורר, וזאת כנגד פיצוי בסך של 900,000 ₪ (להלן: "פסק הדין הראשון").

התובע והנתבע הגישו ערעור וערעור שכנגד על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, וביום 29.01.20 ניתן פסק דין בו נקבע כי התיק יוחזר לבית משפט זה לצורך הכרעה בשאלה- האם הסכסוך בין הצדדים במקרה זה מצדיק את ביטול רשות המגורים הבלתי הדירה שניתנה לנתבע בביתו כנגד פיצוי הולם, וככל שכן- אז ייקבע סכום הפיצוי לאחר קבלת חוות דעת שמאית וראיות אחרות בנוגע לגובה הפיצוי (להלן: "פסק הדין השני").

ביום 26.07.21 ניתן פסק דין חלקי בבית משפט זה, במסגרתו נקבע כי מדובר במקרה מובהק בו יש לקבוע כי הסכסוך בין הצדדים מצדיק את ביטול רשות המגורים הבלתי הדירה של הנתבע כנגד פיצוי הולם. לפיכך נמצא כי הפתרון הצודק במקרה זה יהיה להורות על סילוק ידו של הנתבע, תוך קביעת פיצוי בגין השקעותיו, אשר גובהו ייקבע לאחר קבלת חוות דעת שמאית ובהתאם לראיות שתישמענה בעניין זה (להלן: "פסק הדין השלישי").

בערעור שהגיש הנתבע לבית המשפט המחוזי על פסק הדין השלישי, ניתן פסק הדין ביום 01.05.22, אשר דחה את הערעור, תוך הנחיה להחזרת התיק למתן פסק דין משלים, בו תישקל אפשרות למתן סעד חלופי שיהא בו להבטיח דיור חלופי סביר לנתבע ובני משפחתו הגרים עמו, מבלי להיצמד לסעד כספי גרידא. נקבע כי עד להכרעה בעניין זה, פינוי הנתבע יעוכב ויותנה בקבלת הסעד שייקבע בפסק הדין המשלים (להלן: "פסק הדין הרביעי").

ביום 22.11.22 התקיים דיון, במסגרתו הוצע לצדדים כי התובע ירכוש עבור הנתבע דירה שתירשם על שמו (של התובע), בה יוכל הנתבע להתגורר יחד עם אשתו עד 120, ואשתו תחתום על התחייבות לפינוי כאשר יגיע לגיל 120.

בסופו של דבר, לאחר ניסיונות להביא את הצדדים להסכמות, הדבר לא הניב פרי, בעיקר ביחס לסוג הדירה שתירכש עבור הנתבע. לפיכך נקבע כי הצדדים ישלימו טיעוניהם בעל פה, ולאחר מכן יינתן פסק דין שיכריע את הסעד המבוקש בגין פינוי הנתבע מהמשק.

לטענת התובע, הרשות הבלתי הדירה שניתנה לנתבע היא כל עוד ילדיו קטינים, ואולם כיום ארבעת ילדיו הם בגירים, עצמאיים ועובדים, אינם סמוכים על שולחנו, לרבות שני ילדיו בעלי הנכות. לפיכך לטענתו, דירה בת שלושה חדרים מספקת את צרכי המגורים של הנתבע ומשפחתו, בפרט כאשר חלק מילדיו אינם מתגוררים עמו ועם רעייתו.

התובע מוסיף וטוען כי במשך תקופת מגורי הנתבע במשק, הוא לא השקיע כספים בשיפוץ ובהשבחת הבית, אלא הביא להזנחתו באופן ניכר, לא תחזק אותו ואף הרע את מצבו. בנוסף במשך כל תקופת מגוריו עם משפחתו, הנתבע בחר להתגורר במשק מבלי לשלם שום עלות, ואף הסתיר את העובדה כי הוא מצוי בהליך כינוס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל.

אשר על כן, בהתאם לתחשיבים שהציג התובע מטעמו, בסיס החישוב שיש לפסוק לטענתו הוא על בסיס דמי שכירות של דירת מגורים בת שלושה חדרים, בהתאם למחירי השכירות כיום בעיר **** (אשר סמוכה למושב *****, בו התגורר הנתבע כל חייו).

לטענת הנתבע, הבית בו הוא מתגורר הוא קניינו המלא ומוחרג מכלל המשק, בעניינו מונה התובע כבן ממשיך. לפיכך הוא אינו רואה סיבה מדוע לא להמשיך להתגורר במשק עד יום מותו. הורי הצדדים מעולם לא התכוונו לנשלו מזכויותיו, כאשר במקביל הוא ורעייתו שיפצו את הבית, שילמו הוצאות רבות לשם כך בסך מאות אלפי שקלים, בידיעתם של התובע וההורים. עד שנת 2016 הוא לא קיבל דרישות פינוי מההורים או מהתובע.

מכל מקום טוען הנתבע, כי על התובע לרכוש בית חלופי במושב במקום טוב מכספיו, לרשום את הבית על שמו, והנתבע ומשפחתו יעברו להתגורר בו עד אחרית ימיהם. בנוסף מבוקש להורות לתובע לשלם לנתבע ומשפחתו את השקעותיו בדירה בהתאם לחוות דעת השמאי.

לחלופין מבקש הנתבע לקבוע כי דינו של דייר מוגן, ומשכך עליו לקבל פיצוי בגובה שני שליש משווי הנכס, אשר על פי הערכת השמאי עומד על סך של 2,600,000 ₪, קרי- 1,733,333 ₪. הנתבע מציע כי הסכום יימסר ישירות לרכישת בית על ידי אחד מילדיו של הנתבע (לנוכח הימצאותו בהליך כינוס).

דיון

בהתאם לפסק הדין הרביעי שניתן בעניינם של הצדדים בבית המשפט המחוזי ביום 01.05.22, משעסקינן בדיני היושר והצדק, ומקום בו הוכרה רשות כבלתי הדירה, בית המשפט אינו מחויב למתן סעד מסוים. שאלת הסעד נתונה אפוא לשיקול דעתו של בית המשפט, ותלויה בנסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ובשיקולי הצדק העולים בו, וקשת האפשרויות רחבה. ראו לעניין זה את דברי המלומדת פנינה זלצמן במאמרה כפי שהובאו בפסק הדין המחוזי.

משמעות ביצוע פסק הדין היא פינויו של הנתבע מהבית בו גר כל חייו. חזקה כי בבית בו התגורר כל חייו הושקעו משאבים לצורך הקמתו, טיפוחו והחזקתו. זאת ועוד, הבית מכיל תילי תילים של רגשות, זיכרונות וכאבים. לא יכולה להיות מחלוקת כי מדובר בתוצאה קשה מבחינת הנתבע, המטלטלת את אורח חייו. לפיכך, יש להעניק לו סעד מן הצדק, על אף תרומתו למצב שנוצר.

הנתבע מתגורר בבית מאז שנת 1980 וכפי שאף התובע ציין בתצהירו "כל חייו" (ראו סעיף 19 לתצהיר התובע); יחד עמו מתגוררים שניים מילדיו הבגירים שהם הנכים; הנתבע בן למעלה מ-60 שנה, וסביר להניח שבמצבו וגילו הוא לא יוכל למצוא לעצמו קורת גג חלופית; ממילא הנתבע מצוי בהליך כינוס במסגרת פשיטת רגל, כך שכל סעד כספי שייפסק יועבר ישירות לקופת הכינוס, באופן שעלול לפגוע באפשרותו של הנתבע למצוא קורת גג חלופית לו ולבני משפחתו.

משקלם המצטבר של כל הנתונים הללו, הובילני לסבור שפינויו של הנתבע אף בכפוף לסעד כספי, אשר תותיר אותו ללא קורת גג, יהיה בלתי מידתי. לפיכך מצאתי כי יש בנסיבות ענייננו להעניק לנתבע סעד מן הצדק, ולחייב את התובע בהסדרת דיור חלופי לנתבע ואשתו.

אני מורה כי התובע ירכוש עבור הנתבע דירה ראויה למגורי הנתבע ואשתו עד למאה ועשרים. הזכויות בדירה תירשמנה על שם התובע, אולם תירשם הערה מתאימה להבטחת זכות המגורים של הנתבע ואשתו. באופן זה תעוגן זכותם למגורים ותתאפשר להם יציבות בחייהם.

כך תסופק לנתבע ואשתו מידה מינימלית של צדק כפיצוי לסבל שנגרם להם כתוצאה מהסתמכותו של הנתבע על ההבטחה או המצג של הוריו המנוחים, ואף של התובע עצמו, עד לפרוץ הסכסוך בין הצדדים.

הכרעה

נפסק כדלקמן:

• בתוך שלושה חודשים מהיום, התובע ירכוש דירה בת ארבעה חדרים בעיר ******, בסך של עד 1,500,000 ₪ בקירוב, אשר תשמש את הנתבע ואת משפחתו, עד גיל מאה ועשרים של הנתבע ו/או של רעייתו (לפי המאוחר).

• הדירה תירשם על שם התובע, וכך הוא יוכל ליהנות משוויה כפי ערכה במועד שתושב לחזקתו.

• להבטחת זכות המגורים של התובע ו/או אשתו בהתאם לפסק דין זה, תירשם הערה מתאימה בלשכת רשם המקרקעין.

• הוצאות אחזקת הדירה וכל הקשור אליה למעט הוצאות החלות על בעל מקרקעין יחולו על הנתבע ו/או אשתו, עד הגיעו של מי מהם לגיל מאה ועשרים.

• לאחר גיל מאה ועשרים של הנתבע ו/או רעייתו כאמור, הדירה תפונה כשהיא חופשיה ופנויה מכל אדם וחפץ, וכשהיא נקיה מכל חוב בנוגע אליה.

• הצורך במציאת דיור חלופי נלקח בחשבון בקביעת מועד פינוי הנתבע מביתו במשק. לפיכך ניתנת לנתבע שהות נוספת לפינויו, וזאת בתוך שישה חודשים מהיום, כאשר הבית פנוי מכל חפץ ו/או אדם אחר מטעמו, וזאת בכפוף לכך כי הועברה לחזקתו דירה למגורים בהתאם לפסק הדין.

• לנוכח תוצאת פסק הדין, בראי השיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה, בהתחשב בתוצאה ובמהות ההליך, לא מצאתי לפסוק הוצאות נוספות לזכות או לחובת מי מהצדדים. כל צד יישא בהוצאותיו.

• פסק הדין מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.

• משתם ההליך, התיק ייסגר.

   

  ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ג, 29 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.