פס"ד בתביעת גרושת המנוח לאפשר לה לעשות שימוש בזרע המנוח להפרייתה

מבוא:

בפניי תביעה שהוגשה על ידי גרושתו של המנוח למתן צו עשה אשר יאפשר לה לעשות שימוש בזרע המנוח להפרייתה.

רקע בקצרה:

1. התובעת, הגב' XXX (להלן: "התובעת") והמנוח, מר XXX (להלן: "המנוח") נישאו ביום X/X/15. במסגרת נישואיהם נולד בנם XXX יליד XX/15. (להלן: "הקטין").

    

2. בשנת 2016 המנוח גילה כי הוא סובל מאי ספיקת כליות. ביום 18.4.17 חתם המנוח על כרטיס שומר זרע, ובו אישר שימוש זרעו לצורך טיפולי פוריות לבת זוגו, התובעת (צורף לתגובת שירותי בריאות כללית מיום 26.7.21).

    

3. ביום 11.2.18 התגרשו התובעת והמנוח.

    

4. ביום 29.8.21 המנוח נפטר.

    

   ההליך דנן:

    

5. התביעה הוגשה ביום 23.6.21.

    

6. שירותי בריאות כללית, בתגובתה מיום 28.7.21, הותירה את הסוגיה לשיקול דעת בית המשפט.

    

7. ביום 15.11.21 הוגש תסקיר עו"ס (להלן: "התסקיר"). ביום 3.1.22 הוגש תסקיר משלים (להלן: "התסקיר המשלים"). אתייחס לתוכנם של התסקירים במסגרת הדיון להלן.

    

8. התובעת הגישה לבית המשפט תצהירים כדלקמן:

   • תצהירה מיום 10.1.22 (ת/3).

   • תצהיר מטעם אביו של המנוח, מר XXX (להלן: "אבי המנוח") מיום 10.2.22 (ת/2).

   • תצהיר מטעם בן דודו של המנוח, מר XXX (להלן: "בן הדוד") מיום 31.1.22 (ת/1).

      

9. ב"כ היועמ"ש, בתגובתה מיום 12.4.22, השאירה את הסוגיה לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו גם: דברי ב"כ היועמ"ש בדיון מיום 6.6.22 בעמ' 1 בשורות 13-14).

    

10. ביום 6.6.22 התקיים דיון (להלן: "הדיון") במעמד התובעת, אבי המנוח, בן הדוד, וב"כ היועמ"ש. משכך, ניתן כעת פסק הדין.

     

    דיון והכרעה:

     

11. כידוע, בסוגיה בה עסקינן, בבע"ם 7141/15, שניתן בהרכב מורחב של 5 שופטים ובגדרו נקבעה ברוב דעות, הלכה תקדימית, לפיה ההיתר להשתמש בזרעו של נפטר לאחר מותו תלוי, בעיקרו של דבר, ברצונו המפורש או המשוער. יש לשאול האם הנפטר רצה שייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו, ובאיזה אופן (ראו: בע"מ 378/20 פלונית נ' בית החולים אסף הרופא, פוריות הגבר ובנק הזרע [פורסם בנבו] (3.6.20)).

12. לאחר שבחנתי את החומר שבתיק, והתרשמתי מהתובעת, אביו של המנוח ובן דודו, שוכנעתי כי רצונו של המשוער המנוח היה כי ייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו, וזאת גם לאחר הגירושין מהתובעת.

     

13. בן הדוד הצהיר בדיון כי המנוח סיפר לו בביה"ח לפני פטירתו כי שמר מנות זרע בהקפאה, כלשונו (בעמ' 1 בשורות 16-23 ובעמ' 2 בשורות 1-7):

    "מר XXX לאחר שהוזהר כדין:

    חתמתי על תצהיר ביום 31/01/22 וכל האמור בתצהיר אמת ונכון. סומן ת/1. 

    הכרתי טוב את המנוח, מאז שהיינו ילדים, הוא סיפר לי על המחלה שלו וראיתי איך הפך לבן אדם סיעודי. ביקרתי אותו בבית הוריו ובבי"ח לפני שנפטר. הוא סיפר לי שהוא שמר מנות זרע בהקפאה. אמרתי לו תן חיים ותקבל חיים והוא הנהן בראשו. הוא אף פעם לא סיפר לי על מנות הזרע והוא סיפר לי כי הוא חש שעומד למות ורצה שאדע. כשאמרתי לו שהוא צריך לאשר שימוש במנות שלו, הוא הנהן, היה ברור שגרושתו תהיה נושאת הזרע, היא האם של הבן הבכור שלו. היה מדובר שהתובעת תשתמש במנות הזרע שלו.

    לשאלת בית המשפט, כיצד אני יודע שהמנוח התכוון שהתובעת תעשה שימוש במנות הזרע שלו, אני משיב שהתובעת הייתה בת זוגתו, הם היו בקשר גם אחרי שהתגרשו. באותו יום שהייתי בבי"ח ביום האחרון, גם התובעת הייתה. לא זוכר בדיוק, אני יודע שדיברנו רק על התובעת. כשאמרתי לו תן חיים תקבל חיים, הוא הבין למה התכוונתי והנהן עם הראש. זה רק התובעת הייתה בפרק שלו בחיים האלה, לא הייתה אף אחת אחרת. אני לא יודע כמה שנים הם היו גרושים. הם המשיכו להיות בקשר גם אחרי הגירושין. אני והמנוח באותו גיל, האמהות שלנו אחיות, עברנו ביחד, אנחנו גם דומים. אני עומד לחלוטין אחרי מה שכתבתי בתצהיר. אני סבור שזה משקף את רצונו".

    (ההדגשות שלי- ש.ב).

     

14. גם אבי המנוח הצהיר בדיון על רצונו של בנו המנוח כי ייעשה שימוש בזרעו על ידי התובעת, כדבריו (בעמ' 2 בשורות 9-19):

    "מר XXX לאחר שהוזהר כדין:

    אני חתמתי על תצהיר ביום 10/02/22 וכל האמור בו אמת ונכון. סומן ת/2.

    אני יודע למה אני מגיש את התצהיר, זה בתמיכה לתביעה של התובעת לעשות שימוש בזרע של הבן שלי להביא ילד נוסף לעולם. יש להם ילד בשם XXX, התגרשו בשנת 2018. הם נפרדו בגלל המחלה של המנוח. הם המשיכו להיות ביחסים טובים, מביאים את הילד, הייתי מטפל בילד. אני הייתי מוציא אותו למגרש משחקים, מטייל איתו, הוא לא יכל לתפקד. אני יודע שהמנוח היה רוצה להביא ילד נוסף מהתובעת. ברור. הוא היה רוצה עוד ילדים. מה שמנע ממנו זה המחלה. היה קשה לו לטפל בXXX. לא מאישה אחרת. הם הפקידו זרע לפני שנפטר, עוד היו נשואים. הוא אמר שהתובעת תשתמש בזרע. אם הוא היה מבריא, הוא היה מסכים בוודאות להביא ילד עם התובעת גם לאחר הגירושים.

    יש קשר טוב עם המשפחות, היא באה לבקר, מביאה את הילד. אף פעם לא רבנו, לא סכסוך. אני רואה ילד נוסף מהתובעת כהמשך של הבן שלי, בכיף הלוואי שיהיו שניים". 

    (ההדגשות שלי- ש.ב).

     

15. ראו גם: דברי התובעת בדיון (בעמ' 3 בשורות 4-19):

    "התובעת לאחר שהוזהרה כדין:

    אני חתמתי על תצהיר ביום 10/01/22 וכל האמור בתצהיר אמת ונכון. סומן ת/3.

    לי ולמנוח יש ילד בשם XXX, שנה אחרי המנוח חלה באי ספיקת כליות ונפטר באוגוסט 20. החלטנו להיפרד בעקבות המחלה, החלטה משותפת. התגרשנו ב- 2018. המשכנו להיות בקשר טוב גם אחרי הגירושין, היינו ביחד. היה לנו טיולים משותפים, שבתות אצל ההורים של המנוח, בכללי חיינו יחד עד שהמצב התדרדר, נכנסנו לקורונה ולא היה אפשרות להיפגש ברמת סיכון גבוהה, עד שבמאי 20 הוא התאשפז, זה היה האשפוז האחרון ושם היינו עם הילד, הייתי הולכת לבקר, חצי שנה לפני לא הייתה הזדמנות, זה היה שיחות וידיאו, טלפונים, כשבקושי היה מדבר. היחסים היו טובים.

    נפגשנו בינואר 20 בחוף הים ואמרתי למנוח שהילד צריך אחים וחייבים להביא אח והוא אמר "תני לי להרגיש טוב ואהיה חזק ונעשה את זה". הוא לא ידע שתהיה התדרדרות, הוא אמר, תני לי רק להחלים, להבריא קצת ונעשה. הילד כ"כ שיחק עם הכלב באותו זמן בים, ואמרתי, תראה כמה הוא זקוק לאחים ולחברה. מעבר לזה שהילד אמר לאבא שהוא רוצה אחים. הוא אמר לי, תני לי להבריא, לעבור את התקופה ונעשה את זה. הוא רצה ילד נוסף ממני, זה היה גירושין בהדדיות, המשכנו להיות ביחד, גם אח"כ כשהפך סיעודי ואני עובדת משרה מלאה, אבא שלו סעד אותו ואנחנו היינו הולכים להורים להיפגש איתו. התגרשנו ב- 11/02/18, באותו לילה הוא כבר חזר לישון בבית. היינו ביחד בבית עד יום ההולדת שלי. אוגוסט 18 ואז עבר להורים, הוא נפטר ביום ההולדת שלי".

    (ההדגשות שלי- ש.ב).

     

16. לאור כל המפורט, עולה כי במקרה דנא, שני אנשים קרובים מאד למנוח: אביו (שסעד אותו במחלתו) ובן דודו (בן גילו) הצהירו בפניי כי הם סבורים שרצונו של המשוער המנוח היה כי ייעשה שימוש בזרעו לאחר מותו על ידי התובעת. זאת, נוסף על הצהרת התובעת, אשר הייתה אמינה בעיני.

     

17. בנסיבות אלו, אני קובעת כי הוכח בפניי שרצונו המשוער של המנוח היה כי התובעת תעשה שימוש בזרעו לאחר מותו.

     

18. לפיכך, התביעה מתקבלת.

     

19. ניתן בזאת צו המאפשר לתובעת לעשות שימוש בזרע המנוח להפרייתה.

     

20. לעניין הרישום במשרד הפנים- לאחר שיוצגו בפניי מסמכים מתאימים מהמוסד המטפל, אשר באמצעותם יוכח כי הילד או הילדים שיוולדו נולדו מזרע המנוח, ניתן יהיה להורות על רישום מתאים.

     

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

     

    ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ב, 13 יוני 2022, בהעדר הצדדים.