פלוני נ' מנורה מבטחים לביטוח בע"מ

1.תביעת עזבון ותלויים של המנוח י.מ., (להלן: "המנוח"), יליד 1984, שמותו נגרם כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 1.2.18 בשעה 17:00, או בסמוך לכך. התביעה הינה מכוח הוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן:- "חוק הפיצויים").

רקע וטענות הצדדים :

2.התובעים הם יורשיו ותלוייו של המנוח: התובעת 2 אלמנתו, ילידת 1982. תובעים 3-4 –בניו, ילידי 2013 (תאומים) ותובע 5 – בנו, יליד 2015.

הנתבעת היא חברה לביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים לתובענה הייתה המבטחת של הרכב, בו נהג המנוח בזמן אירוע התאונה.

3.התאונה אירעה ביום 1.2.18, בעת שהמנוח נהג ברכב, אשר בוטח על ידי הנתבעת בדרכו חזרה מהעבודה.

המוסד לביטוח לאומי (להלן:- "המל"ל") לא הכיר בתאונה כתאונת עבודה, בשל סברתו, כי התובע נהג בזמן התאונה כשהוא בגילופין.

במועד אירוע התאונה, רישיון הנהיגה של המנוח לא היה בתוקף, עקב אי חידושו, כמו כן הותלה לפי שיטת הניקוד וכן היה המנוח בפסילה עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, עקב מעורבות בתאונה קודמת.

התובעים טוענים, כי המנוח לא ידע על פסילת רישיונו, דברי הדואר בעניין לא הובאו לידיעתו היות והמנוח לא התגורר בכתובת אליה נשלחו דברי הדואר (והמעודכנת במשרד הפנים). גם בנוגע לפסילת רשיונו על ידי בית המשפט לא ידע המנוח, שכן הפסילה נעשתה בהחלטת בית משפט בדיון שאליו אמנם הוזמן המנוח, אך דיון זה התקיים במועד שבו התקיים גם דיון בתיק העיקרי, שאליו התייצב המנוח ועקב בלבול סבר, כי זימונו היה לדיון האחרון בלבד.

4.הנתבעת טוענות, כי היות ורישיון הנהיגה של המנוח, לא היה בתוקף במועד אירוע התאונה, והיות והמנוח היה בפסילה, אין כיסוי ביטוחי.

הצדדים חלוקים ביניהם לפיכך, הן בשאלת הכיסוי הביטוחי והן בנוגע לשאלת הנזק.

ראיות:

5.מטעם התובעים העידו: התובעת, אלמנתו של המנוח, מר מרדכייב ויטלי, בעל עסק לשירותים כלליים, העוסק באספקת עובדים והמעסיק של המנוח עובר לתאונה ובזמן התאונה, אשר הקדימו הגשת תצהירים מטעמם. כמו כן הוזמנו למתן עדות מטעם התובעים והעידו עו"ד יפעת סיל, אשר ייצגה את המנוח בבית המשפט לתעבורה, לעניין סוגיית פסילת הרישיון, מר מוצ'ניק פבל, יועץ המס של של מר מרדכייב והגב' ענבל אוזן, מזכירה בחב' אלמור, אשר העידו לעניין תעסוקתו של המנוח עובר לאירוע התאונה וביום התאונה עצמו.

הנתבעת צרפה מטעמה את תיק המשטרה, לעניין אירוע התאונה, תעודת עובד ציבור לעניין רישיון הנהיגה של המנוח וכן את תיק פשיטת הרגל שהתנהל בעניינו של המנוח עובר לתאונה. כן צורפו מסמכים מהמל"ל הנוגעים לתביעות בעניין המנוח שהוגשו אליו ובנוגע לתעסוקתו ותלושי שכר שלו ושל האלמנה ותדפיסי חשבון הבנק של המנוח.

דיון והכרעה:

החבות- הכיסוי הביטוחי:

6.הנתבעת טוענת, כי במועד אירוע התאונה, לא היתה לנהיגתו של המנוח ברכב כיסוי ביטוחי על פי הפוליסה שהוצאה לרכב, שכן, במועד התאונה לא היה למנוח רישיון נהיגה בתוקף והוא נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה, הן בשל שיטת הניקוד והן בשל פסילת רישיונו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו, על פי החלטת בית המשפט מיום 4.12.17.

התובעים טוענים, כי הם זכאים לפיצוי על פי חוק הפיצויים וכי פסילת הרישיון כשלעצמה אינה תקפה כלפי הנהג, כל עוד החלטת הפסילה לא הובאה לידיעת המנוח. במקרה דנן, לא הוכח שלמנוח הייתה 'ידיעה ממשית' על הפסילה. המכתבים שנשלחו מטעם משרד הרישוי בשנת 2016, הודעה על זימון לקורס בסיסי, הודעה על זימון לקורס ייעודי והודעה על התלייה, נשלחו לכתובת רח' XXX, במועדים הרלוונטיים, והחל משנת 2013, המנוח לא התגורר בכתובת זו.

יצויין, כי הנתבעת מסכימה, כי הנתבע אמנם לא התגורר במועד התאונה בכתובת XXX בXXX וכי העתיק את כתובת מגוריו שנים עובר לאירוע התאונה, כך שלא קיבל את דברי הדואר שנשלחו אליו, אך לטענתה, התובע עשה כן במכוון, בין היתר, על מנת שלא לקבל דברי דואר ויש לראותו כמי שמוחזק שקיבל את דברי הדואר, כשם שפקודת התעבורה רואה במי שלא הודיע על שינוי כתובתו ולא דרש דברי דואר, כמי שקיבל את דברי הדואר.

7.בהתאם לתע"צ משרד הרישוי, רישיונו של המנוח לא חודש החל מיום 15.2.16.

לתובע היו שתי פסילות, האחת, על ידי בית המשפט מיום 14.8.16 והשניה התליה, על פי שיטת הניקוד, החל מיום 31.10.16.

בהתאם לתע"צ ולאישורים שהומצאו על ידי משרד הרישוי, ההודעות בדבר ההתליה נשלחו אל התובע לכתובת רחוב XXX. אין בידי משרד הרישוי אסמכתא להמצאת ההודעות לתובע וכאמור, הנתבעת עצמה מאשרת, כי התובע לא התגורר בכתובת הרשומה ומשכך ממילא, לא קיבל את ההודעות.

8.סבורתני, כי שעה שאין חולק, כי התובע לא קיבל את ההודעה בדבר התלית רישיונו, כי יש לקבוע, לצורך תחולתו של חוק הפיצויים על האירוע, כי המנוח לא ידע על ההתליה ולפיכך, אין בהתליה כדי למנוע תחולתו של חוק הפיצויים על אירוע התאונה.

שעה שעסקינן בפיצויים לפי חוק הפיצויים, גישת הפסיקה היא, כי מי שלא ידע על ההתליה, זכאי לפיצוי לפי החוק. אין להרחיב בעניין זה את הוראות פקודת התעבורה, שניתנו לעניינים ספציפיים לעניין חזקת הידיעה, שכן בכך יש כדי למנוע פיצוי מנפגעי תאונות דרכים, או הטלת הפיצוי על קרנית (כאשר במקרה דנן, בשים לב לכך שעסקינן בתביעת תלויים, הרי שהסרת הכיסוי הביטוחי במקרה דנן, מקימה עילה כנגד קרנית, וראה הוראות סעיף 7ב לחוק הפיצויים). ראה בעניין זה ע"א 11924/05 שומרה נ. עזבון המנוחה בתיה ממו ז"ל.

אציין לעניין הפסילה על ידי בית המשפט, כי עורכת דינו של המנוח אשר העידה, ציינה בנוגע לפסילה קודמת, כי המנוח הפקיד את רישיונו וכן ידוע, כי במועד הפסילה האמורה רישיונו של התובע כלל לא חודש, כך שממילא לא היה רשיון להפקיד. מכל מקום, לא הובאו פרטים בנוגע להליך זה ולעניין ידיעתו של המנוח בנוגע לפסילה, כך שההנמקה הנוגעת להתליה נכונה גם בנוגע לפסילה זו.

9.יש לבחון לפיכך את נסיבות הפסילה הנוספת מיום 4.12.17.

בתאריך 11.11.17 נתפס המנוח על ידי שוטר כשהוא נוהג לכאורה בשכרות. באותו מעמד, זומן המנוח למשפט ליום 4.12.17. בד בבד הוגשה בקשה לפסילת רשיונו עד תום ההליכים.

תחילה, נקבע דיון בבקשת הפסילה ליום 28.11.17. אך המנוח לא התייצב (אין אישור מסירה למועד זה). בית המשפט דחה את הדיון ליום 4.12.17.

ביום 29.11.17, בוצעה למנוח מסירה אישית. בשים לב לכך שמדובר במסירה אישית על ידי שוטר, קיים קושי לדעת היכן נמסרה ההזמנה למנוח, האם בביתו, האם בתחנת המשטרה, או בכל מקום אחר. עו"ד סיל, אשר העידה מטעם התובעים העידה, כי המנוח התקשר אליה והודיע לה, כי ביקשו ממנו לגשת לתחנת המשטרה על מנת לקבל זימון לדיון והוא אמנם קיבל אותו ועדכן אותה. מכל מקום, המנוח לא התייצב לדיון הנדחה ורישיונו נשלל. כאמור, לאותו מועד היה קבוע גם התיק העיקרי, בפני שופט אחר, באותו בית משפט.

לדיון בתיק העיקרי התייצבו המנוח ובאת כוחו (מפרוטוקול הדיון, שנערך בכתב יד, לא ברור האם המנוח התייצב, ועניין זה נלמד מעדותה של באת כוח המנוח). ב"כ המנוח ציינה לפרוטוקול, כי יום קודם נחתם ייפוי כוח והיא מבקשת דחייה. הדיון נדחה למועד מאוחר לפטירת המנוח.

לטענת עו"ד סיל בעדותה, ככל הנראה, הזימון שנמסר למנוח בתחנת המשטרה הוא הזימון לדיון בבקשת הפסילה. כאשר עדכן אותה המנוח באשר למועד הדיון, כפי שנמסר לו בתחנת המשטרה, סברה עו"ד סיל, כי מדובר בזימון לדיון עליו היא ממילא יודעת ולכן לא התייצבה יחד עם המנוח לדיון בבקשת הפסילה והיא אף הודיעה למנוח, כי עם סיום הפסילה המנהלית שהושתה עליו ביום בו נתפס על ידי שוטר, הוא רשאי להמשיך ולנהוג. לטענת עו"ד סיל, לו ידעו היא או המנוח, כי מדובר בדיון נוסף, הם היו מתייצבים אליו, השניים ממילא נכחו בבית המשפט באותו מועד, המנוח לא זלזל בהליך המשפטי, הוא שכר את שירותיה של עו"ד סיל על מנת שתייצגו ופעל על פי הנחיותיה.

כך העידה עו"ד סיל:

"רק בדיעבד לאחר שנים נודע לי מחברתי עו"ד אסף, החלם הזה יושבת תובעת עם תיק באולם מקביל ממתינה בקשה לפסילה עד תום הליכים והיא לא מציינת זאת בפני, לא היתה לי שום דרך לדעת שיש בקשה לפסילה עד תום ההליכים. כמובן שאם אני הייתי יודעת, הייתי נכנסת לאולם מבקשת דחייה ואומרת שלא צילמתי את החומר ולא התכוננתי לדיון, הרי אני הייתי שם וגם הוא היה איתי.

לאחר שנים נודע לי שלמעשה באולם מקביל היתה מונחת בקשה לפסילה עד תום ההליכים, אני מבינה שהתייחסו אליה כאילו קיבל זימון ולא היה נוכח, ובדיעבד אני מבינה שכנראה אותו הזימון במשטרה שמסרו לו, את זה אני אומרת בדיעבד לאחר הרבה שנים. את זה אני אומרת כמי שעוסקת בתחום כבר 25 שנה.

אני חושבת שיכול להיות שאותו זימון במשטרה , זה התייחס לבקשה לפסילה, יכול להיות.

בזמן אמת ברור שלא ידענו את זה."

10.מצאתי מקום לאמץ את גרסתה של עו"ד סיל באשר לנסיבות הדיון בבקשת הפסילה. מדובר במסקנה הגיונית באשר לנסיבות אי התייצבותו של המנוח לדיון, כאשר ידוע, כי הכתובת שהיתה בידי המשטרה היא כתובת שגויה, כך שסביר להניח, שבשל כך לא התייצב לדיון הראשון בבקשת הפסילה וגם זו הסיבה לכך שזומן לתחנת המשטרה על מנת לקבל זימון.

עדותה של עו"ד סיל היתה מהימנה בעיניי, הנתבעת ביקשה להטיל ספק בעניין עדותה של עו"ד סיל, ולא מצאתי, כי טענות הנתבעת, הנוגעות בעיקר לכך שעו"ד סיל לא המציאה את התיק המשפטי ממשרדה (עובדה שניתן לה הסבר מניח את הדעת על ידי עו"ד סיל), יש בהן כדי לערער את עדותה, שהיתה סדורה ובעלת היגיון רב בצדה, באשר להשתלשלות העניינים.

הפסיקה אף הכירה בכך ששעה שאדם הוזמן לדיון, אך לא ידע על החלטת הפסילה בשל אי התייצבותו, אינו מוחזק כמי שידע על הפסילה. ראה בעניין ממו הנ"ל:

הנה כי-כן, הדין הפלילי מחייב שייוודע לנאשם דבר שלילת רישיונו. התוודעות זו תיעשה ברגיל בדרך של מסירת הודעה, והיא בבחינת יסוד הכרחי ההופך את הנהיגה ברכב – לאסורה. "השילוב שבין סעיפים 42(א) ו- 67 לפקודה מלמד" – כך נפסק בפרשה מן העת האחרונה – "את אלה: ראשית, תחילתה של התקופה בה נהיגתו של נאשם ברכב אסורה, היא מיום שנפסל בפניו על ידי בית המשפט, או מיום שדבר הפסילה שניתנה בהיעדרו, הודע לו..." (רע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, ניתן ביום 6.10.2005); ההדגשה הוספה). כך בדין הפלילי ובעניין זה, נראה כי הדין האזרחי ראוי לו שילך בעקבותיו. לדעה זו שותף גם פרופ' אנגלרד, אשר אימץ את פסיקת הערכאות הדיוניות בסוגיה וקבע כי "פסילת רשיון אינה תקפה כלפי הנוהג כל עוד לא הודע עליה... פסילת הרשיון, בתור שכזו, אינה שלמה על עוד לא הודעה לנוהג" (יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 259 (מהדורה שלישית, 2005) והאסמכתאות שם).

בפסק הדין בעניין ממו עסק בית המשפט גם בשאלה האם כאשר אדם יודע, כי הוא צפוי לפסילה עליו לברר מה עלה בגורל ההליך המשפטי.

אלא, שבמקרה דנן, שעה שהמנוח לא היה מודע להשלכות ההליך המשפטי, הוא התייצב בבית המשפט וסבר שדיון בעניינו הוא בהליך העיקרי, שאליו התייצב, הרי שממילא לא מצופה מהמנוח לברר מה עלה בגורל הבקשה לפסילה עד תום ההליכים ויש לקבוע לפיכך, כי בנסיבות העניין, שעה שלא הוכח, כי ההחלטה בדבר הפסילה הגיעה לידיו של המנוח, הרי שממילא לא ידע על הפסילה ואין לראותו כמי שנהג בזמן בפסילה במועד התאונה, לצורך שלילת הזכאות לפיצויים.

11.לאור מסקנתי האמורה, על הנתבעת לפצות את העזבון ואת התלויים בגין נזקיהם כתוצאה מאירוע התאונה. במקרה דנן ישנה זהות בין העזבון לתלויים- אלמנתו וילדיו הקטינים של המנוח.

התובעים טוענים, כי היקף נזקי העזבון גדול מהיקף נזקי התלויים ומשכך, יש לדון בתביעת העזבון, תוך פיצוי לתלויים ברכיבים שאינם כוללים חפיפה.

הנזק:

12.נזקי התובעים כוללים את הפסד השנים האבודות, אבדן שירותי אב ובעל, כאב וסבל וכן יש לפצותם בגין הוצאות קבורה ומצבה.

13.הפסדי השכר בשנים האבודות.

החל משנת 2017 ועד ליום התאונה, 1.2.18, בה מצא את מותו בשובו הביתה מהעבודה, הועסק המנוח על ידי מר מרדכייב,. המנוח עבד כמסגר וכאחראי לפרויקט בחב' אלמור שעובדת בחב' אינטל, כאשר חברה אלמור העסיקה בפרוייקט עובדים אשר סופקו לה על ידי מרדכייב. כפי שהעידה הגב' אוזן מטעם חברת אלמור, אלמור ביצעה עבודות עבור חברת אינטל ולצורך ביצוע הפרוייקט גייסה, בין היתר, עובדים ממרדכייב (בניגוד לטענת הנתבעת בסיכומיה, אלמור לא סיפקה עובדים לאינטל, אלא ביצעה שם פרוייקט באמצעות עובדיה).

לטענת התובעים, המנוח היה עובד חרוץ, בהתאם לרישומי המל"ל, דו"ח רציפות בעבודה, המנוח החל לעבוד מגיל 18, בשנת 2010 עבד 10 חודשים, בשנים 2011 -2013 – עבד 12 חודשים בכל שנה.

לטענת ב"כ התובעת שכרו של המנוח לצורך ביצוע חישוב הפסדי שכר הוא סך 11,900 ₪.

ב"כ התובעים ציינה בסיכומיה כי הרישומים במוסד לביטוח לאומי אינם משקפים את שאירע בפועל, ביחס לרצף הביטוחי של המנוח בשנים 2014 ואילך.

בתקופה מסוימת לא דווחה עבודה, היות ועבד כעצמאי בעסק שהקים ובחודשים אחרים המעסיק לא דיווח למוסד לביטוח לאומי על העסקתו. ניתן ללמוד זאת, מדבריה של התובעת בעדותה: 'הוא היה קם כל בוקר לעבודה'. עוד העידה התובעת שהמנוח נתן לה כספים שקיבל במזומן כמקדמה ממעסיקו, עדות שנתמכה גם בעדותו של המעסיק, אשר ציין, כי את השכר שילם למנוח במזומן, על פי מקדמות שנתן. גם עיון בתדפיסי החשבון של המנוח בתקופה שקדמה לאירוע התאונה מלמד, כי לא הופקדו כספים או משכורות לחשבון הבנק.

בהתאם לתלושי השכר הכנסתו החודשית הייתה בסך 9,479 ₪ נטו.

מעדותם של המעסיק והגב' אוזן ניתן להסיק כי המנוח היה עובד טוב ומוערך והיה אחראי על עובדים אחרים.

לטענת התובעים, מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה עולה כי השכר הממוצע במשק בחודש פברואר 2018 (מועך הסמוך לפטירת המנוח) הוא 10,262 ובחודש אוגוסט 2021 השכר הממוצע הוא- 11,799 ₪ לחודש, עלייה של כ- 15%. בהתחשב 'בהצמדת' שכרו של המנוח לשכר הממוצע בלבד, שכרו של המנוח היה עולה ושכרו של המנוח לצורך חישובי הכנסתו בשנים האבודות הוא בסך של- 10,900 ₪. לכך טוענים התובעים, כי יש להוסיף עבור השנים הבאות תוספת בשיעור 10%, בגין וותק וקידום בתפקיד, כך ששכרו של המנוח לצורך ביצוע חישוב הפסדי שכר לעתיד צריך לעמוד על הסך של 11,900 ₪.

14.הנתבעת טוענת כי השכר הממוצע החודשי של המנוח היה- 4,784 ברוטו ובשערוך להיום 4,938 ₪ סכום זה הוא בסיס שכרו של המנוח לצורך חישוב פסיקת פיצויים.

הנתבעת מבססת טענותיה על כך שהמנוח עלה לארץ בשנת 1990 מברית המועצות לשעבר. מדו"ח רציפות ביטוח בעבודה עולה כי המנוח החל לעבוד בחודש 11/02, דהיינו, משך כ- 13 שנים ממועד עלייתו היה המנוח מובטל (אציין ביחס לטענה זו, כי בשנת 2002 היה התובע בן 18 שנה, כך שהיותו מובטל מעת היותו כבן שש שנים, בעת שהיה קטין אינו מלמד דבר בנוגע לפוטנציאל השתכרותו).

מיום 1.1.02 ועד ל- 1.1.18 עבד המנוח בלפחות 21 מקומות עבודה שונים ולא באופן רציף בציר הזמן.

בשנת 2010 כשל עסק שהקים המנוח, צבר חובות והוכרז כפושט רגל. בתצהיר מיום 28.11.11 שהגיש המנוח כתמיכה למתן צו כינוס נכסים והכרזתו כפושט רגל, הצהיר המנוח כך: "א. הנני עובד קשה ומתפרנס בכבוד בשכר זעום ובקושי רב. ... ד. כשלתי בכל תחום ששלחתי ידי נחלתי כישלון חרוץ הן בשל חוסר ידיעתי, ובפרט לא הצלחתי בעבודה יציבה ובשכר הולם ..."

בתצהיר משלים שנחתם ביום 6.1.13, הצהיר המנוח, בין היתר, כך:"10. כאמור אשתי ואני עובדים שכירים, אשר מתפרנסים בדוחק ובקושי רב מפרנסים את עצמנו..."

בחוות דעת המנהל המיוחד באשר להכרזת פשיטת רגל מיום 1.7.15 שהוגשה ע"י עו"ד אלון הלפטר – נכתב כך ביחס להכנסות החייב: "8. ... והם מתפרנסים מ- 4,500 ₪ תמורת עבודות מזדמנות."

המנוח פוטר מעבודות מזדמנות בהן עבד ונכשל בכל עבודה שניסה ולא הצליח להשתכר בשכר הולם.

מעיון בתדפיס פרוט פעילות התנועות בחשבונו של המנוח בבנק הפועלים, עובר לתאונה, מלמד, כי המנוח כלל לא הפקיד סכומי משכורת כלשהם במשך תקופה ארוכה- החל מ- 12/16 ועד ל- 1/18 כולל.

דהיינו, משך כשנה ושלושה חודשים עובר לתאונה, המנוח לא הפקיד משכורת כלשהי בחשבון הבנק.

בשנת 2016 הופקדו משכורות בחשבון הבנק בפרוט כדלקמן: בחודשים 1/16-5/16 ו- 8/16-9/16 משכורת בסך 5,000 ובחודשים 6/16-7/16- משכורת בסך 3,000 ו- בחודש 11/16 משכורת בסך 3,500 ₪. סך כולל – 44,500 ₪ כך שבממוצע בשנה זו שכר ברוטו חודשי בסך של 3,708 ₪.

בחודש 11/16 הא המועד האחרון טרם מועד התאונה בו הופקדה משכורת לחשבון הבנק.

לטענת הנתבעת, תלושי השכר שצורפו לתצהירי האלמנה, ביחס לחודשים שבין – 9/17 ל- 1/18, אינם אוטנטיים ופיקטיביים, ש'נוצרו' לצרכי משפט זה.

אופן העסקתו של המנוח תמוה, מחד מהעדויות טענה התביעה כי מרדכייב 'סיפק' את המנוח כעובד לחב' אלמור, אולם מנגד עולה כי חב' אלמור היא חברת כח אדם, 'שסיפקה' את המנוח לעבודה בחב' אינטל. לא ברור מדוע נדרשים שני ספקים של חב' כח אדם על מנת שהמנוח יעבוד בחב' אינטל.

התביעה לא הביאה ראיה ביחס לעיסוקו של המנוח בחב' אינטל, אלא שנראה כי מדובר ב'פיקציה' בין מרדכייב לבין המנוח וכי המנוח 'שב' לעסוק באספקת עובדים לחברות מספר חודשים טרם התאונה ומרדכייב העביר לו במזומן סכום צנוע, אך בכל מקרה המנוח לא עבד בחב' אינטל וודאי שלא השתכר כפי העולה מתלושי השכר שהופקו בדיעבד ע"י מרדכייב.

כתמיכה לטענות אלו ניתן למצוא בטופס מל"ל בדבר אישור "המעסיק על תקופת ההעסקה ועל השכר" שהוגש לאחר אירוע התאונה- חותמת המל"ל מיום 6.3.18, דהיינו, מרדכייב הגיש אישור בדבר העסקה בנוגע למנוח כמו גם אישור ביחס לשכרו לאחר התאונה. הטופס נחתם ביום 26.2.18 כשלושה שבועות לאחר התאונה. בתלושי השכר שצורפו לטופס כתוב שהם הונפקו ביום 15.2.18 כשבועיים לאחר התאונה.

ביחס לאלו אציין עתה, כי מדובר בתביעת העזבון בנוגע לקצבאות, כך שברי שהטפסים ימולאו לאחר התאונה ולא לפניה ואין בכך כדי להעיד דבר.

עוד טוענת הנתבעת, כי שכרו של המנוח היה גבוה באופן משמעותי מיתר העובדים ולא ניתן לכך הסבר.

מרדכייב לא הביא עימו לעדות הודעות שהגיש למס הכנסה ולא את הדיווחים החודשיים לביטוח לאומי. מרדכייב התבקש להמציא מסמכים אלו ונוספים אך לא עשה זאת.

בתלושי שכר נרשם בשם החברה: "מרדכייב ויטלי" ומדו"ח רציפות ביטוח בעבודה נרשם באותה התקופה שהמעביד- חב' בשם 'שטיפות'. בנוסף אין קורלציה בין סכום ההכנסה המצויה בדו"ח רציפות בעבודה לבין ההכנסה כפי שמופיעה בתלושי השכר.

הנתבעת טוענת כי תלושי השכר מעוררים תמיהות וקושיות רבות המטילות ספק באמינותם.

התביעה לא מודיעה מה הייתה עבודתו של המנוח, מה היה תפקידו, מה היה היקף העבודה ותנאי עבודתו, למי היה כפוף וכו'.

כרטיס העובד לכאורה לשנת 2017 שהוצא עם פרטי המעביד מרדכייב ויטלי, גם הוא ככל הנראה פיקטיבי. המנוח לא חתם על כרטיס העובד ולא נרשם תאריך, הכתובת המופיעה היא הכתובת העדכנית, שעה שרק האלמנה עדכנה את משרד הפנים לגבי כתובת זו ולא המנוח, לא פורטו פרטים מהותיים כמו פרטי הילדים ופרטי הטלפון של המנוח. מועד התחלת העבודה שנרשם – 1.5.17 תאריך השונה בתדפיס מחב' אלמור.

בהתאם לתדפיס מחב' אלמור, המנוח השתכר בממוצע שכר חודשי בסך של 5,859 ₪ ברוטו (שכר הנמוך מזה המצוין ב"תלושי השכר" מטעם המעביד מרדכייב).

כאמור, בסיס השכר שלל המנוח הוא 4,938 (ממוצע שכר שנים 2016-2017 בשערוך להיום).

15.לשם הוכחת העסקתו של התובע אצל מרדכייב העיד מרדכייב בעצמו וכן העידו יועץ המס שלו ונציגת חברת אלמור.

ביחס לאותנטיות הדיווחים למל"ל, הרי שיועץ המס העיד, כי הדיווחים אותם צירף הם דיווחים שדווחו בזמן אמת ולא בדיעבד. יועץ המס צירף בהקשר זה לא רק את הדיווחים הנוגעים למנוח, אלא דיווחים בנוגע ליתר העובדים שעבדו אצל מרדכייב, כך שאין מקום לסברה, כי מדובר בדיווחים שדווחו בדיעבד.

בנוסף לדיווח זה, העידה גם נציגת אלמור, שלא היתה מעסיקתו של המנוח, אלא זו ששכרה שירותי כוח אדם מהמעסיק.

הגב' ענבל אוזן, נציגת אלמור העידה, כי המנוח עבד עבור אלמור בחברת אינטל כבר החל מחודש ינואר 2017, כאשר קודם לכן, החל מחודש ספטמבר 2016, הועסק על ידי קבלן אחר בשם יגאל שירותים ולאחר מכן הועסק על ידי מרדכייב, שעסקו נקרא 'ו.מ. שירותים כלליים'. העדה העידה, כי ברישומיה התובע הועסק אצל מרדכייב כבר החל מינואר 2017 ובפועל הכירה את המנוח באופן אישי, שכן המנוח עבר הדרכה באלמור והוא היה איש הקשר מטעם מרדכייב, שעמו היה קושי ליצור קשר באופן אישי.

כמו כן, הוצגו דו"חות נוכחות מחברת אינטל, מהם ניתן ללמוד כי המנוח אמנם התייצב לעבודה בחברת אינטל, כך שגם אם תאמר, כי התלושים הונפקו באיחור, לאחר מותו של המנוח, הרי שהם שיקפו בפועל את עבודתו אצל מרדכייב, בחברת אינטל.

16.דו"|חות הנוכחות בחברת אינטל, אינם מסבירים את הכנסתו בפועל של המנוח אצל מרדכייב.

בהתאם לדוחות הנוכחות, המנוח עבד פחות מאשר עובדים אחרים שסופקו לאלמור על ידי מרדכייב ולמרות זאת, שכרו של המנוח אצל מרדכייב היה גבוה והיווה תשלום חודשי גלובאלי, שאינו תלוי בשעות עבודתו באינטל.

יועץ המס הסביר, כי הוא מנפיק תלושי שכר בהתאם למידע שנמסר לו על ידי המעסיק, כאשר גם כאשר משולם סכום גלובאלי הוא ציין את שעות העבודה בפועל, כפי שעלו מתוך דו"חות הנוכחות של אינטל ושהועברו אליו לשם הכנת תלושי השכר.

לא מצאתי, כי הוכח שתלושי השכר של המנוח אינם משקפים את הכנסותיו. מר מרדכייב הצהיר בנוגע להכנסותיו של המנוח, הכנסות אלו דווחו למוסד לביטוח לאומי, כפי שהדבר עולה מדו"ח הרציפות בעבודה והם משתקפים גם מהדיווחים השוטפים שהציג יועץ המס.

כפי שעלה הן מעדותו של מרדכייב והן של הגב' אוזן, המנוח היה בתפקיד אחראי, היה איש הקשר בחברה, כך שיכול ועבודתו תוגמלה גם לפי האחריות שלקח על עצמו, כאשר לא בהכרח עבודתו משתקפת מדו"חות הנוכחות באינטל. כך העיד מרדכייב:

"ש: לאן הועברו העובדים האחרים לעבוד ולמה הוא קיבל פי שניים מהם.

ת: 5000 ₪ ו- 4000 ₪ זה ימים שהם עבדו. הוא הרוויח יותר כי היה אחראי על העובדים. משגיח על העובדים איך שהם מתנהלים זה מטעם אינטל עצמו. זה שכר לעומת מה שהיה עובד. אם היו עובדים 32 לשעה הוא קיבל כפול" (עמ' 21 לפרוטוקול).

הנתבעת מבקשת שלא לתת אמון בעדויות הנוגעות לעבודת המנוח אצל מרדכייב, הן בשל אי ההתאמה בין התלושים ובין דו"חות הנוכחות של אינטל והן בשל הפער בשם המעסיק והנחתה של הנתבעת, כי המנוח ביקש "לעשות קומבינה", כדבריה, יחד עם מרדכייב.

כאמור, מצאתי מקום לקבל את עדותו של יועץ המס, אשר נתמכה בדיווחי האמת למל"ל, מהם ניתן ללמוד, כי אין מדובר בתלושים פיקטיביים שהוצאו, שכן השכר דווח בזמן אמת ושולמו בזמן אמת דמי הביטוח, כפי שעולה מדף החשבון של המל"ל שהוצג.

זאת ועוד, מספר תיק הניכויים אשר מופיע בדיווחים אלו תואם את מספר תיק הניכויים שמופיע בדו"ח הרציפות בעבודה (ראה עמ' 44 למוצגי הנתבעת, שם לצד שם המעסיק "שטיפות" מופיע תיק ניכויים 95132579400, הזהה לתיק הניכויים של מרדכייב, כפי שהוצג מתוך מסמכי המל"ל על ידי מנהל החשבונות).

דווקא סברתה של הנתבעת, כי המנוח "עשה קומבינה" עם מרדכייב, יש בה כדי לתמוך בגרסת התובעים בנוגע להכנסה גבוהה של המנוח.

המנוח הועסק באינטל קודם לכן על ידי "יגאל שירותים". אשת המנוח ציינה, כי המנוח פתח קודם לכן עסק על שמה, עסק שכשל. ידוע, כי המנוח עבר לעבוד מיגאל שירותים למרדכייב באותה עבודה.

המנוח גם לא קיבל את שכרו בדרך של הפקדה לבנק, אלא לטענת מרדכייב, בדרך של תשלום מקדמות לידי המנוח וכן ידוע, כי לאחר פטירתו של המנוח ובעקבות הפטירה, סגר מרדכייב את העסק.

על פניו, למנוח לא היתה מוטיבציה לדווח על הכנסה גבוהה באופן פיקטיבי, בשים לב לתיק פשיטת הרגל שהתנהל נגדו, שכן דיווח על הכנסה גבוהה, יצדיק תשלום גבוה לנושים. העובדה שהמנוח קיבל תלושים שהם יחסית גבוהים לעובדים האחרים מלמדת, כי המנוח אמנם עבד והשתכר, שאם לא כן, אין לו אינטרס לדווח על הכנסה גבוהה.

ייתכן וחלקו של המנוח בבית העסק היה של יותר משכיר, אך יש לומר כי עניין זה מצא ביטוי בתלושי השכר שלו, ששיקפו את התמורה המגיעה לו מהעבודה, בין כשותף, בין כעובד, אך לא הוכח, כי תלושי השכר אינם משקפים הכנסה בפועל והעובדה שהמנוח לא הפקיד את כספי משכורתו לחשבון, אין בה כדי ללמד כי לא עבד ולא התפרנס.

17.גם הדיווחים של המנוח לתיק פשיטת הרגל וגם עדותה של התובעת מלמדים, כי עסקינן באדם חרוץ, אשר פרנס את משפחתו, ניסה מספר פעמים, אם כי ללא הצלחה לנהל עסק, תחילה בעצמו ואחר כך ככל הנראה על שם אשתו ואין לומר, כי מדובר במי שלא עבד.

גם בחודשים בהם לא הוצאו למנוח תלושי שכר, החל מחודש מאי 2019 ועד לחודש אוגוסט 2019, משקפים דו"חות הנוכחות באינטל עבודה בפועל, המתיישבת, כאמור עם עדות האשה, כי המנוח תמיד עבד ופרנס את משפחתו. ייתכן ומשיקולים אלו ואחרים הכנסת המנוח לא דווחה, אך הוכח שאמנם עבד.

18.אשר לבסיס השכר, איני יכולה לקחת בחשבון אך ורק את חודשי עבודתו של המנוח אצל מרדכייב על מנת לגזור את בסיס השכר.

בעבר, המנוח השתכר בהכנסה נמוכה יותר, אך יוצאת אני מתוך נקודת הנחה, כי גם בתקופות הממושכות בהן לא דווחה עבודה, המנוח עבד.

בהינתן שהמנוח עבד באינטל למשך תקופה בת למעלה משנה ברציפות, גם אם שם המעסיק שונה, כאשר בתקופה זו הכנסתו היתה גבוהה יותר מאשר בעבר, מצאתי מקום ליתן משקל לתקופת עבודתו המאוחרת ולא לסמוך אך ורק כפי שביקשה הנתבעת לסמוך על תקופות בהן התובע השתכר בשכר נמוך יותר, בפרט בתקופה בה היה בפשיטת רגל, תקופה שהחלה מספר שנים לפני פטירתו. דווקא התקופה המאוחרת יכולה לשקף את התייצבותו התעסוקתית של המנוח, אך כאמור, לא מצאתי מקום להתעלם מהעבר, כאשר גם בתקופה האחרונה ניהול המנוח עסק על שם אשתו, אשר נסגר. מצאתי מקום לפיכך להעמיד את שיעור שכרו של המנוח לצורך חישוב ההפסד על הסך של 10,000 ₪. סכום זה משקף את ההכנסה הגבוהה עובר לפטירתו של המנוח, אך משקף מנגד את אי היציבות התעסוקתית לאורך שנים.

מסכום זה, יש לנכות מס בשיעור של 476 ₪.

19.תשלומי פנסיה של המנוח וקצבת זקנה -

לטענת התובעים, תשלומי הפנסיה לא הוסדרו טרם פטירתו של המנוח, אך אין ספק שאלו היו מוסדרים ומשולמים רטרואקטיבית.

לטענת הנתבעת, תשלומי הפנסיה לא הוסדרו ולא הוכחו תשלומים לקרן פנסיה על שמו של המנוח ואף לא הוצג אישור רואה חשבון על הפרשות לקרן פנסיה כזו וגם לא רטרואקטיבית.

לפיכך, אין לקחת בחשבון לצורך החישובים קצבת פנסיה כלשהי.

20.התובעים אמנם לא הצביעו על הפרשות פנסיוניות ביחס למנוח. החלפת מקומות עבודה בתדירות גבוהה משקפת העדר הפרשות לקרן פנסיה וגם מרדכייב עצמו העיד, כי לא הפריש הפרשות פנסיוניות, אם כי טען שהתעתד להפריש הפרשות אלו.

סבורתני, כי מצבו התעסוקתי של התובע בעבר אינו יכול להעיד על הפרשות פנסיוניות של מעסיקיו בעתיד. העובדה שמעסיק זה או אחר אינו פועל לפי החוק, אינה פוטרת אותו מחובתו לפעול לפי חוק ולעובד עצמו עומדת זכות התביעה כלפי המעסיק, כך שלא ניתן לומר, כי העובד מוחל על הפרשה זו.

ביחס למנוח עצמו, הרי שעבודתו כעצמאי במשך חלק מהתקופה אינה מזכה את העזבון בפיצוי עבור הפרשה פנסיונית.

אולם, בשים לב לכך שלא ניתן לקבוע באופן חד משמעי, כי המנוח היה עובד כעצמאי וממילא, קביעה שכזו מצדיקה פיצוי עד גיל 70 ולא עד גיל 67 כמקובל, מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הפרשה פנסיונית מלאה, כאשר הסיכוי שהמנוח היה עובד כעצמאי יתקזז אל מול ההפרשה הפנסיונית בגין שלוש השנים הנוספות.

בהינתן תקופת העבודה שבגינה יש לפסוק פיצוי, הרי שייפסק פיצוי בגין ההפרשה הפנסיונית ולא בגין תשלומי הפנסיה שלהם היה זכאי המנוח, כך שהפיצוי ייפסק על הנחה לפיה המנוח היה זכאי להפרשה בשיעור של 1,250 ₪ לחודש, עד הגיעו לגיל 67.

21.לעניין קצבת זקנה – נקודת המוצא לפיה המנוח היה עובד מביאה למסקנה שהמנוח גם היה זכאי לקצבת זקנה. הרצף התעסוקתי עד כה מביא גם למסקנה שהמנוח היה עובד במהלך כל תקופת האכשרה הנדרשת לשם קבלת הקצבה. ואולם התובעים לא הביאו נתונים לחישוב הקצבה, גובה הקצבה, הסכומים המשולמים עבור רכישתה מחלקו של העובד וכו' ומשכך, לא מצאתי מקום לפסוק הפסד קצבת זקנה.

22.הכנסת האלמנה:

לטענת התובעת, עובר לתאונה השתכרה התובעת בשכר נטו ממוצע בסך 4,148 ₪ בחודש.

לאחר התאונה, התובעת לא עבדה משך 19 חודשים והחל מחודש ספטמבר 2019 שכרה של האלמנה הוא 3,500 ₪ לחודש.

לטענת התובעים, ממועד פרישתה לגמלאות יש לחשב הכנסת התובעת מפנסיה וקצבת זקנה בסך של – 3,500X 70% +1,158 ₪ =4,008 ₪.

23.לטענת הנתבעת, שכרה של התובעת עובר לתאונה הוא בממוצע שכר ברוטו בסך של 4,552 ₪ ובשיעורך להיום- 4,700 ₪. ההלכה היא, בנסיבות תיק זה, משאין הכנסה של בן זוג חדש יש לבחון את המצב במועד האירוע ולבחון שיעור הכנסה של האלמנה במועד אירוע התאונה וזו ההכנסה הקובעת של האלמנה לצורך חישוב הקופה המשותפת גם בתביעת העזבון וגם בתביעת התלויים..

יש להתחשב בכך שהתובעת מקבלת השלמת הכנסה בסך נטען של 1800 ₪ לחודש וסיוע בשכר דירה בסך 1,090 ₪, סה"כ 2,890 ₪ מעבר להכנסה ממשכורת.

לאור האמור, יש לקחת בחשבון הכנסת האלמנה בסך 6,000 ₪.

24.לצורך חישוב שכרה של האלמנה, מצאתי מקום לקחת בחשבון לתקופת העתיד את שכרה עובר לאירוע התאונה.

שכר זה יש בו כדי לשקף את הכנסותיה של האלמנה גם לאחר התאונה, כאשר נקודת המוצא היא, כי אין מניעה לכך שהאלמנה תשוב לעבוד בהיקפים שבהם עבדה עובר לאירוע התאונה, כשיש לזכור, כי גם כאשר הילדים היו רכים בשנים האלמנה עבדה ולפיכך אין סיבה שלא תעבוד.

לא הוכח, כי בשל גילם של הילדים עבדה האלמנה בהיקפים מצומצמים ומשכך יש לקבוע את בסיס שכרה של האלמנה לאורך כל התקופה על בסיס שכרה עובר לאירוע התאונה.

שכרה של האלמנה עובר לאירוע התאונה עמד על הסך של 4,448 ₪, לפי ממוצע שכרה של התובעת על פי תלושי שכר שהוצגו לחודשים אוקטובר 2017-ינואר 2018. משכר זה לא הופחת מס. שכר זה כשהוא משוערך להיום עומד על הסך של 4,834 ₪.

בסוגיית הקשר הסיבתי שבין הפחתה בהיקף המשרה ובין פטירת המנוח, מצאתי מקום לציין, כי התובעים עותרים בנוסף לפיצוי בגין אבדן שירותי אב ובעל.

אם נפסק פיצוי עקב אבדן שירותי אב ובעל הבא לידי ביטוי בהפחתה בשעות העבודה, הרי שהתחשבות בשעות עבודה מופחתות פעם אחת ופיצוי בגין אבדן שירותי בעל ואב פעם נוספת לוקח בחשבון בסופו של יום כפל פיצוי ואף בשל כך, יש מקום להתחשב בשכר האלמנה עובר לאירוע התאונה.

25.איני סבורה כי יש לקחת בחשבון תוספת שקיבלה התובעת לאחר התאונה בגין השלמת הכנסה, שהיא תוספת שיש לקחת בחשבון רק מקום בו ממילא בסיס שכרה של האלמנה נמוך. כמו כן, סיוע בשכר דירה אינו קשור בפטירת המנוח, לא ידוע האם התקבל רק לאחר פטירתו או גם קודם לכן והוא ממילא קשור בקשר ישיר להוצאה בגין דיור ובהנחה שהאלמנה שוכרת דירה, עובדה שיכולה להשתנות.

26.לצורך החישוב, מצאתי מקום להוסיף לשכר האלמנה והמנוח את הזכויות הסוציאליות, כך שבסופו של יום, חישוב ההפסד ייעשה עד הגיע המנוח והאלמנה לגיל 67 בלבד, בפרט נוכח העובדה שהמנוח לא הפריש עד כה כספים כלשהם בגין הזכויות הסוציאליות (ובעניין זה, ביחס לתחשיב התובעים לא מצאתי מקום להניח, כי האלמנה תעבוד רק עד גיל 62 ואין לסטות בעניין זה גם לגביה מגיל הפרישה).

27.החישוב.

תאריך לידת המנוח:- 16.11.84

תאריך לידת התובעת 2:- 24.12.82

תאריך לידת התובעים 3 ו- 4:- 15.11.13

תאריך לידת התובע 5:- 9.7.15

הכנסת המנוח:- 10,774 ₪

הכנסת האלמנה:- 5,438 ₪.

הקופה המשותפת:- 16,212 ₪.

• לעבר, החל ממועד התאונה ועד 1.12.22- הפסד חודשי בסכום של 8,072 ₪, סך ההפסד 498,227.49 ₪.

• עד הגיע התובעים 3,4 לגיל 18- 1.11.31.- הפסד חודשי בסכום של 8,072 ₪, סך ההפסד 758,321 ₪.

• עד הגיע התובע 5 לגיל 18- 1.7.33- הפסד חודשי בסכום של 7,300 ₪, סך ההפסד 109,319.80 ₪.

• עד הגיע התובעים 3, 4 לגיל 21 -1.11.34.- הפסד חודשי בסכום של 6,721 ₪, סך ההפסד 77,024.38 ₪.

• עד הגיע התובע 5 לגיל 21- 1.7.36- הפסד חודשי בסכום של 5,910 ₪, סך ההפסד 80,999.28 ₪.

• עד הגיע התובעת 2 לגיל 67- 1.12.49- הפסד חודשי בסכום של 5,370 ₪, סך ההפסד 477,110.27 ₪.

• עד הגיע המנוח לגיל פרישה 1.11.51 – הפסד חוגשי בסכום של 7,182 ש".67 ₪, סך ההפסד 72,215.30 ₪.

   

  סך ההפסד: 2,073,219 ₪ (החישוב מתוך תכנת נבו, ייסרק לנוחות הצדדים לתיק בית המשפט).

   

  28.הפסד בגין תמיכת בעל:

  לטענת התובעים, כפי שפרטה התובעת בתצהירה המנוח עזר בעבודת הבית ובגידול הילדים, טיפל בנושא הכספים וחשבונות הבנק וביצע את מרבית העבודות של תחזוקת הבית.

  המעסיק העיד שהמנוח סייע רבות בגידול ילדיו ואחזקת הבית.

  התובעים העריכו את הפסדי התמיכה בסך של כ- 1,200,000 ₪.

   

  הנתבעת טוענת, כי עניין זה נקבע כי באין נסיבות מיוחדות, מתחם הסבירות עומד על סכום שבין 200,000 ₪ - 300,000 ₪.

  אם נקבל את טענות התובעים כי המנוח היה המפרנס העיקרי ששהה שעות רבות בעבודה וזאת בהתאם לדברי האלמנה בעדותה, המנוח עבד בין השעות - 06:00-18:00-19:00, מכך ניתן להסיק כי האלמנה היא שטיפלה בילדים.

   

  29.בע"א 9788-07 עיזבון המנוחה הדיל מרמש נ' ד"ר אילנה שלזינגר, פ"ד סד(1) 54, (פורסם בנבו 30.5.10) נקבע שיעור הפיצוי בגין אבדן שירותיו של בן זוג ואב בסכומים שבין 200,000 ₪ ל -300,000 ₪ :

  "4. כאשר כללים אלה נקוטים בידינו בעניין נשוא הערעור כאן – ובוחנים אנו את פסקי הדין שנתגבשו במהלך עשרות שנים בערכאות הראשונות, אין להתעלם מן הכלל שמשמש את בתי המשפט, כי ברגיל, ובאין נסיבות מיוחדות, כמו נישואיו מחדש של בן הזוג שהתאלמן – מכאן, או גיל צעיר במיוחד של הילדים שנותרו – מכאן, נעה מטוטלת הפיצוי בגין אבדן שירותיו של בן הזוג – בסכומים שבין 200,000 ש"ח ל-300,000 ש"ח. המטוטלת נעצרת במקום הגיאוגרפי הנבחר על-ידי שופט הערכאה הראשונה, לאחר שהוא בוחן, לצורך השוואה, נתונים שונים ובהם שכר מטפלות, גיל הילדים הנזקקים לטיפול ומספרם (כאשר הפיצוי אינו מהווה בהכרח מכפלה הנקבעת על-ידי מספר הילדים)."

   

  במקרה דנן, בעת פטירתו של המנוח היו ילדיו רכים בשנים, את השלכות החוסר שבנוכחותו של המנוח ניתן ללמוד בין היתר מהעובדה שלאחר פטירתו לא עבדה התובעת במשך תקופה ממושכת וזאת סביר להניח, גם עקב הצורך לתפקד בתא המשפחתי לבדה, ללא סיוע כלשהו מהמנוח ותוך נטילת מחויבויותיו המשפחתיות. ואולם, מעבר לכך, בחלוף תקופת ההסתגלות, לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מטווח הפיצוי שנקבע בפסיקה ואף לא הובאה כל ראיה שיש בה כדי להצדיק סטייה מהסכומים המקובלים. לפיכך, בהינתן גילם הצעיר של הקטינים, מצאתי מקום לפצות את התובעים בגין רכיב זה בסכום של 300,000 ₪.

   

  30.כאב וסבל: 

  הצדדים מסכימים כי התובעים זכאים לפיצוי בראש נזק זה בהתאם להוראת התקנות. סכום הפיצוי נכון להיום עומד על הסך של 49,357 ₪.

   

  31.הוצאות קבורה:

  האלמנה טוענת ששילמה עבור המצבה סך 11,000 ₪ ובתוספת הצמדה וריבית 11,891 ₪ וכן בהוצאות הוצאת צו ירושה בסך של 496 ₪.

  הוצאה בגינה לא נמסרה לאלמנה קבלה.

  הנתבעת טוענת כי מדובר בנזק הדורש הוכחה אך התובעים לא צרפו קבלה כלשהי בדבר הוצאות הקבורה. חרף האמור, הציעה לפצות את התובעים בסכום של של 7,500 ₪.

  מצאתי מקום להעמיד את שיעור הפיצוי על הסכום של 11,000 ₪ בערכי היום, המשקף פיצוי סביר, גם ללא צירוף קבלה.

  32. סך הנזק עומד על הסך של 2,433,576 ₪.

   

  33.ניכויים:

  התאונה לא הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה והתובעים לא מקבלים קצבת תלויים אלא קצבת שאירים. אין חולק לפיכך, כי יש לנכות את קצבאות המל"ל לפחות בגובה קצבת השאירים בסכום של 1,058,404 ₪.

   

  34.אשר לקצבת התלויים, הנתבעת טוענת לניכוי רעיוני של קצבה זו.

  איני סבורה, כי יש מקום לניכוי רעיוני, שכן התובעים הגישו תביעתם וזו נדחתה ובכך מיצו תביעתם.

  אלא, שבינתיים נעשתה פנייה נוספת למל"ל והוגש לבית הדין ערעור המתברר בימים אלו.

   

  בשים לב לכך שלטעמי מדובר בתאונת עבודה, הרי שסבורתני, כי נכון יהיה לעכב חלק מסכום הפיצויים עד להכרעת המל"ל בתביעה שהוגשה.

  נראה, כי המל"ל דחה התביעה, כיוון שסבר שהמנוח היה בגילופין בזמן אירוע התאונה ולכן הניח, כי המנוח סטה מדרכו לאחר העבודה, לצורך שתייה ולכן אין מדובר בתאונת עבודה.

   

  לדידי, קביעה זו לא הוכחה.

  אמנם, לפי חלק מהעדויות נסע המנוח באופן מוזר כאשר בשלב מסויים נסע, בניגוד לכיוון התנועה, אך נראה, כי התאונה התרחשה לאחר שהמנוח הבין כי נסע בניגוד לכיוון התנועה וביקש לחזור לדרכו, כשמהעדויות עולה כי המנוח נעצר ואז החל לנסוע (ייתכן כדי לחזור לנתיבו). אין בידי לדעת מדוע המנוח נסע בניגוד לכיוון התנועה, האמנם היה בגילופין או שהתבלבל מסיבה זו או אחרת.

  עיתוי התאונה, בסביבות השעה 17:00 מלמד, כי המנוח היה בדרכו חזרה מהעבודה. הגב' אוזן העידה, כי גם אם המנוח נשאר בעבודה לאחר השעה 16:00, נרשם כי עבד עד לשעה 16:00 בלבד. הרישום במועד התאונה היה ידני, כך שלא מן הנמנע, כי בפועל יצא המנוח מהעבודה לאחר השעה 16:00 וגם אם כך, הרי שעיתוי התאונה מתיישב עם יציאה מהעבודה וחזרה לביתו.

  מכאן, שעה שהנני סבורה, כי יש היתכנות להכרה בתאונה כתאונת עבודה, הרי שיש לעכב חלק מסכום הפיצוי עד לאחר הכרעה בתביעת המנוח, שיש לה השלכות על התביעה כאן.

   

   

  35.בהתאם לחוות דעת אקטוארית שהוגשה על ידי הנתבעת, שיעור קצבת התלויים עומד על הסך של 1,936,541 ₪.

  הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע לשיעורה של הקצבה. ממילא אם תתקבל תביעת התובעים והם יקבלו קצבה, נראה, כי מחלוקת זו תיפתר, נוכח שיעור הסכומים שיתקבלו בפועל ובכל מקרה, לשם ביצוע הניכוי בפועל, תוגש חוות דעת עדכנית.

  היות והרכב בו נסע המנוח בזמן התאונה הינו רכבו של מרדכייב, כך שיש לנכות את מלוא הקצבה מסכום הפיצויים, יעוכב סכום זה (וכן שכ"ט עו"ד בגינו) מסכום הפיצויים, עד להכרעה בתביעת התלויים.

   

  36.מסכום נזקי התובעים יש להפחית את תקבולי המל"ל כפי שייקבע בסופו של יום, בין קצבת השאירים ובין קצבת התלויים, לפי הגבוה ביניהם. לסכום הפיצוי יש להוסיף את אגרות המשפט ששולמו, שכר עדים וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.21% מסכום הפיצוי בפועל

   

   

  ניתנה היום, ה' טבת תשפ"ג, 29 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.