בגון ואח' נ' ש.מ.חסון בניה מים בע"מ

רקע עובדתי

1. התובעים רכשו בית בקיבוץ מרחביה, אשר נבנה על ידי הנתבעת, שהינה חברה קבלנית, ונמכר להם על ידה, בהתאם לחוזה מכר מיום 26.6.2009. הבית נמסר לידי התובעים בחודש אוקטובר 2010.

2. תקופה מסוימת לאחר מסירת הבית, הבחינו התובעים בתופעה של התפשטות טחב ועובש על קירות הבית.

3. נטען, כי התובעים לא קיבלו מענה הולם מהנתבעת בעניין התפשטות העובש והטחב ומשכך הזמינו מומחה מטעמם לצורך בחינת העניין. מחוות דעת המומחה עלה, כי רמת הבידוד התרמי בבית אינה מספקת.

4. הצדדים לא הגיעו להסכמות לעניין אחריות הנתבעת לליקוי זה ולעניין תיקון הליקוי. על כן, ביום 20.03.18 התובעים הגישו את כתב התביעה בהליך שבכותרת כנגד הנתבעת.

5. תחילה, התביעה הוגשה על סך 33,400 ₪, בהתבסס על אומדן עלות תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעים, המהנדס אלכסיי גנישב, אשר ביקר בדירת התובעים ביום 2.2.2018.

6. בהמשך ההליך, בעקבות חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, אשר אמד את עלות תיקון הליקויים בבית התובעים בסך כולל של 54,080 ₪, הגישו התובעים כתב תביעה מתוקן והעמידו את תביעתם המתוקנת על סך של 54,080 ₪ (כאשר רכיב עגמת נפש נכלל בסכום התביעה האמור).

   טענות הצדדים

7. התובעים טענו לנזקים בעקבות היעדר בידוד תרמי בבית, שנובע מרשלנות בבנייה שבוצעה על ידי הנתבעת.

8. התובעים טענו, כי תופעת העובש או הטחב בבית התגלתה להם לראשונה בחלוף כ- 3 שנים מאז כניסתם לדירה, קרי בשנת 2013 בתקופת החורף.

9. התובעים הכחישו את טענת הנתבעת, כי התביעה התיישנה. נטען, כי מרוץ תקופת התיישנות מתחיל מיום גילוי הנזק, שנת 2013. נטען, כי בנסיבות העניין, התובעים החלו להבחין בתופעת העיבוי על הקירות רק בחלוף שלוש שנים. התובעים קיבלו דירה חדשה מקבלן, שמטבע הדברים עברה צביעה וסיוד, דבר שיש בו לעכב הופעת תהליך העיבוי עקב היעדר הבידוד התרמי. התובעים טענו עוד, כי הנתבעת פעלה לנסות ולהטעות את התובעים בטענה, כי מדובר בנזקים שנגרמו באשמת התובעים בגין אי אוורור ביתם. כן הוסיפו וטענו, כי נודע להם על סוגיית הבידוד התרמי ובכלל על קיומו של מושג בניה זה רק לאחר קבלת חו"ד מומחה מטעמם.

10. מנגד, הנתבעת טענה, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שיהוי ואי מתן הודעה על אי ההתאמה וכן אי עמידה בנטל להוכיח קיומו של הליקוי "היעדר בידוד תרמי".

11. לעניין טענת ההתיישנות נטען, כי הבית נמסר לתובעים בחודש 10/2010. על כן, התביעה שהוגשה ביום 20.3.2018 הוגשה למעלה משבע וחצי שנים ממועד מסירת הבית. מועד מסירת הבית לידי התובעים הוא המועד שבו התובעים ידעו או למצער, יכולים היו לדעת, על הליקויים הנטענים על ידם.

12. עוד נטען, כי בנסיבות העניין על התובעים הנטל להוכיח את "כלל הגילוי המאוחר" וכי בנסיבות העניין התובעים לא עמדו בנטל המוגבר המוטל עליהם בשים לב, כי תביעתם מבוסס על עדות יחידה של התובע מספר 1, שהינו בעל דין, וכן עקב הימנעות התובעים מזימון עדים רלוונטיים (הקבלן ארקדי שביקר בדירה וטען, כביכול, כי נדרש לאוורר את הבית) ואי הגשת ראיות רלוונטיות (תיעוד בכתב של שיחות התובע עם נציגי הנתבעת).

13. הנתבעת טענה, כי המומחה מטעם בית המשפט קבע, כי ייתכן כי הבידוד התרמי אינו מספיק או כי אינו עומד בהוראות תקן 1045 לבידוד תרמי, כל זאת מבלי שנערכה כל בדיקה של רכיבי המעטפת של המבנה או של רמת הבידוד התרמי בבית.

     

    ראיות הצדדים

14. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע מספר 1 וכן חוות דעת המומחה מטעמם, המהנדס אלכסיי גנישב.

15. מטעם הנתבעת הוגש תצהיר עדות ראשית של מר שלום חסון, מנהל ובעל מניות בנתבעת וכן חוות דעת המומחה מטעם הנתבעת, אדריכל אבי גולדשטיין.

16. אדריכל אבי גולדשטיין ביקר בבית התובעים ביום 26.1.2020. בחוות דעתו קבע, כי אם יוכח, כי קיים בבית ליקוי הקשור למערכת הבידוד של המבנה, הרי שיש לבצע את התיקונים הנזכרים בחוות דעתו, אשר נאמדו על ידו בסך של 7,500 ₪.

17. עקב הפער בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, בית המשפט מינה מומחה מטעמו, המהנדס מר רונן שטרנברג. מר שטרנברג השיב לשאלות הבהרה שנשלחו אליו וכן נחקר נגדית על חוות דעתו.

    דיון והכרעה

18. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ולאחר עיון במסמכים ובחוות הדעת שהוגשו מטעם שני הצדדים ושמיעת העדויות בתיק, הגעתי למסקנה, כי דין התביעה להתקבל. אבהיר.

19. ביום 31.1.2020 ביקר המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס רונן שטרנברג, בבית התובעים. במסגרת חוות דעתו קבע המומחה, כי בבית אותרו כתמי עובש בהיקף נרחב הנובעים מעיבוי אדי מים שמקורם בתוך הבית ולא מחדירת מים מקירות חוץ. לאור היקף כתמי העובש בבית קבע המומחה, כי ייתכן שהבידוד התרמי בבית אינו מספיק או אינו עומד בהוראות תקן 1045 לבידוד תרמי. במסגרת חוות דעתו, הציע המומחה מספר פתרונות לשיפור הבידוד התרמי, לרבות ביצוע גג הפוך, צביעת קירות חוץ וציפוי קירות הפנים בקירות גבס. סך עלות התיקונים הנדרשים נאמדו על ידי המומחה מטעם בית המשפט בסך כולל של 34,579 ₪ (לפני מע"מ).

20. בתשובותיו לשאלות ההבהרה קבע המומחה מטעם בית המשפט, כי העלות לתובעים גבוהה בכ- 25% וכי נדרשת תוספת פיקוח על העבודות, כך שסך העלות הנדרשת לתיקון מסתכמת בסך כולל של 54,080 ₪.

21. לא אחת עמד ביהמ"ש העליון על חשיבותו של מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש ועל מעמדו המיוחד. בהקשר זה נפסק לא אחת, כי: "המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה ניטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות, בבחינת 'אל נא תעזב אותנו... והיית לנו לעיניים' (במדבר, י, לא)" (ראו, ע"א 916/05 שרון כדר נ' פרופ' הרישנו (28.11.07)).

22. עוד נפסק, כי "משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן." (ראו, ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן בע"מ נ' רבי ( 23.4.1990) וע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002)).

23. עוד אציין בהקשר זה, כי "סכסוכים שעניינם ליקויי בניה מחייבים היכרות מעמיקה עם תחום מקצועי זה. כאשר מתעוררות שאלות הדורשות מומחיות מקצועית לצורך הכרעה בסוגיות שבמחלוקת, נעזר בית המשפט במומחה הבקיא ברזי התחום המקצועי בו התבקש לחוות דעתו. כמובן, לבית המשפט שיקול דעת עד כמה להסתמך על חוות דעת המומחה" (ראו, ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.05)).

24. יחד עם זאת, הכלל הוא כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון בשאלות שבמחלוקת, כאשר "חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט היא רק אחת מן הראיות העומדות לפני בית המשפט, ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים" (ראו, ע"א 5509/09 מסארווה נ' מסארווה, 23.2.14).

25. בית המשפט רשאי לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעמו ולהגיע למסקנה שונה, כאשר עולה ממכלול הראיות שמסקנת המומחה הושתתה על עובדה שגויה, או כאשר התשתית העובדתית עליה היא נשענת אינה מהימנה (ראו, ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583 (2004)).

26. לאחר שבחנתי את כלל הראיות בתיק ולאחר שעיינתי בכתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים על צרופותיהם וכן בסיכומי הצדדים ולאחר שהתרשמתי מחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט, מר רונן שטרנברג, מצאתי, כי בנסיבות העניין יש לקבל את מסקנותיו וחוות דעתו של מר שטרנברג, אשר לדעתי משקפים נכונה את המצב בשטח. חוות דעתו מהימנה ואמינה בעיני, ויש לאמץ את מסקנותיו וקביעותיו. המומחה נחקר על חוות דעתו ובמסגרת חקירתו הוא הבהיר את מסקנותיו וחיזק את האמור בחוות דעתו. לא עלה בידי הנתבעת לסתור או להפריך את חוות דעתו של מר שטרנברג.

27. הנתבעת טענה, כי הן מומחה התובעים והן המומחה מטעם בית המשפט לא ביצעו בדיקה של קירות הבית או התקרה ולא ערכו כל חישוב על מנת לבדוק את רמת הבידוד התרמי של המעטפת ובנסיבות אלה, קביעתם לפיה קיים כשל בבידוד התרמי או הקביעה, כי הבידוד התרמי אינו עומד בדרישות התקן, אין לה על מה שתסמוך. נטען, כי כל בדיקתו של המומחה היתה ויזואלית בלבד ומבוססת על התרשמות חיצונית, ולא בכדי קבע המומחה בחוות דעתו, כי "ייתכן כי הבידוד התרמי אינו מספיק".

28. אין בידי לקבל טענות אלה.

29. אכן, המומחה מטעם בית המשפט אישר בתשובות לשאלות ההבהרה, כי בפועל לא בוצעו על ידו או באמצעות מי מטעמו בדיקות מעבדה או בדיקות הרס או בדיקות הנדסיות, לרבות קידוחים, לשם בדיקת הבידוד התרמי של הבית וכן כי לא בוצעו חישובים תרמיים.

30. מנגד המומחה הסביר, כי בבית התובעים אותרו כתמי עובש כתוצאה מעיבוי ממקור מים פנימי (לחות) ולא ממקור מים חיצוני. המומחה הסביר בעדותו, כי היקף כתמי העובש שנצפו בבית היה לא סביר, במידה המעידה על בעיית בידוד תרמי חריגה בבית, וכלשונו "במקרה שלפנינו באמת באופן נדיר נתקלנו בבעיה של עיבוי בהיקף באמת מאוד חריג (ראו, פרוטוקול, עמוד 6).

31. המומחה ציין עוד, כי במצב זה, אין צורך לבצע בדיקות מעבדה הרסניות, כ- 6 קידוחים לפחות, שעלותן גבוה ויוצרות יותר נזק מתועלת. המומחה אף ציין, כי הנתבעת לא ביצעה בדיקות כאמור וכן לא ביקשה לבצע בדיקה כזו. לדבריו, "מכיוון שראיתי ותיעדתי והסקתי שיש כאן בעיה בבידוד טרמי. לבוא ולבקש לבצע בדיקות מעבדה שעולות אלפי שקלים והן בדיקות הרס ולגרום לעוד נזקים לא מצאתי לא ראיתי שזה דבר נכון ובכל מקרה הנושא לא הועלה וגם הנתבעת לא דרשה את זה. גם כתבת שחלק מהדברים המומחה מטעם הנתבעת הסכים לממצאים גם בחוות דעתו וגם בביקור כך שאין טעם שוב להיכנס להוצאות", ובהמשך "לשאלת ביהמ"ש התקן ידרוש 6 קידוחים בקירות ובגג אי אפשר לבצע, בוצע בו איטום מיוחד ולא ניתן לקדוח עליו (ראו, פרוטוקול, עמוד 6).

32. אכן, המומחה מטעם בית המשפט ציין בחקירתו, כי אין ביכולתו לדעת מה בדיוק החתך של הקירות והעמודים (ראו, פרוטוקול, עמוד 5) וכי לצורך קביעה חד משמעית אם יש בידוד תרמי יש לבצע קידוח ולקחת דגימה מתוך הקיר ולשלוח את הדגימה למעבדה. אלא, שבנסיבות העניין המדובר בשאלה שבמומחיות הנוגעת לליקוי בניה שמוצא את ביטויו בתופעת עובש וטחב בקירות פנים הבית ולא מן הנמנע שמומחה יחווה את דעתו בשאלה זו ויגבש את מסקנותיו על סמך ניסיונו, מקצועיותו ומומחיותו רבת השנים מבלי להיזקק לבדיקות מעבדה. אזכיר, כי רמת ההוכחה הנדרשת והנוהגת במשפט אזרחי הינה של מאזן ההסתברויות (51%) ולא רמה של וודאות מוחלטת (100%). לא מצאתי פגם בכך שבנסיבות העניין לא הושגה רמת הוכחה של 100% בייחוד בשים לב, כי לצורך השגת רמת הוכחה כאמור נדרש לבצע בדיקות הרס שעלותן גבוה והנזק כתוצאה מהן לא מבוטל (לדוגמא קידוח בגג), כאשר עסקינן בבית מאוכלס שהתובעים אמורים להמשיך ולהתגורר בו.

33. בהקשר זה אציין, כי הנתבעת היא זו שבנתה את הבית ובנסיבות העניין התשובה לשאלה האם בוצע בידוד תרמי בבית, רמת הבידוד התרמי שבוצע ואופן ביצועו מצויה בידיעתה המוחלטת והבלעדית של הנתבעת. על כן, הימנעותה מהבאת ראיה, אסמכתא או עדות בעניין זה נזקפת לחובתה. נכון הדבר, כי נטל הוכחת קיומו של ליקוי בניה מוטל על התובעים, אך בנסיבות העניין הנתבעת העלתה טענות כנגד ממצאי ומסקנות המומחה מטעם בית משפט וביקשה לסתור ולהפריך את מסקנותיו. כדי להצליח בטענה זו מה טוב יותר מאשר להציג ראיות לעניין הביצוע בפועל בבית התובעים בכל הנוגע לבידוד התרמי, מידע המצוי בידיעת הנתבעת, שבנקל יכלה להביא ראיות בנוגע לכך, ללא בדיקות הרס, ללא קידוח וללא בדיקות מעבדה יקרות. על כן, הימנעות הנתבעת מהבאת ראיות ואסמכתאות בעניין זה נזקפת דווקא לחובתה.

34. ולראיה, נציג הנתבעת, מר שלום חסון, נתן פירוט חלקי של מקצת ממרכיבי הבידוד התרמי בבית בציינו, כי הבית נבנה מבלוק פומיס, שהוא חומר מבודד מאושר בתקן, ונצבע גם שליכט צבעוני, שהוא נגד חדירת מים (ראו, פרוטוקול, עמוד 23). מר חסון נשאל על ידי בית המשפט האם הבידוד התרמי נקבע בתכניות הבית או שמדובר בשיטת בניה. מר חסון השיב "זה לא אדריכלי אלא קונסטרוקציה, זה תקן של הבניה, בלוק איטונג או בלוק, זה לקירות רק חיצוניים כי פנימיים יכולים להיות מבלוק רגיל ולא מבודד. הבניה היא כפי שאמרתי" (ראו, פרוטוקול, עמוד 24). אלא, שבפועל מר חסון לא אמר איך בוצעה הבניה בפועל.

35. המומחה מטעם בית המשפט התייחס למידע המועט שסופק על ידי מר חסון וציין, כי "גם בלוק פומיס הוא מצוין אבל חשוב יותר זה בידוד בגשרי קור שהכוונה לעמודים וקורות וזה לא מספיק רק הבלוק אלא גם אלמנטים מבטון שחשוב לבודד אותם" (ראו, פרוטוקול, עמוד 7). וכך סיכם המומחה את הסוגיה שעל הפרק "ההבדל בין בידוד טרמי טוב או סביר לבין בידוד טרמי גרוע זה 3 ס"מ קלקל על עמודים אז להגיד שבית לא מבודד לגמרי בכל זאת זה לא אוהל אבל לכן הכוונה שהבידוד טרמי לא מספיק" (שם, שורות 2-4).

36. לעניין היקף התיקונים שפורטו בחוות דעת המומחה, מקובלת עליי עמדתו ומסקנתו של המומחה, לפיה "אם לא בוצע בידוד טרמי על גשרי קור (אלמנטים מבטון) לא ניתן לבצע היום תיקון רק בנקודות הללו. אי אפשר היום לבצע בידוד טרמי רק על העמוד. כל הקיר כאלמנט אחד וגם החישוב הטרמי מבוצע על כל האלמנט על קיר שלם שכולל בתוכו בלוקים ועמודים וקורות וחגורות. לכן הפתרון הוא פתרון לדעתי מאוד מינימאלי לפתור בעיה של קיר שלם" (ראו, פרוטוקול, עמוד 7).

37. על כן, מצאתי לאמץ את מסקנות המומחה מטעם בית המשפט ואת הערכתו לעניין עלות התיקונים כמפורט בחוות דעתו. כן מקובלת עליי קביעתו, כפי שצוינה בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי עלות ביצוע העבודה על ידי קבלן מזדמן גבוהה בכ- 25% מהנקוב בחוות דעתו וכן כי יש להוסיף עלות פיקוח הנדסי בסך של 3,000 ₪.

38. לעניין טענות הנתבעת ביחס להוראות תקן 1045 מקובלת עליי התייחסות המומחה בציינו, "... הסיפור שחוזר על עצמו של המיתוס הבלתי ברור לדרוש אוורור לא ברור אחרת אם היו מאווררים את הבתים ב צפון אירופה הם היו מתים מקור. כתוב שאם יש מקור של אדים כגון תנור נפט כפי שהיה בשנות ה – 50 בוודאי היה צריך לאוורר אבל גם אציין שבדירה זו לא היתה בעיית עובש במטבח שזה המקום היחיד עם אדים עקב בישול. זה מה שכתוב בתקן. נכון ואני מסכים שביעית עיבוי היא קיימת ובאמת ישנם מקרים שאני מסביר שזו תופעת עובש בעייתית ולפעמים צריך לחיות איתה אם זה נק' ספציפית או מקום קטן בחדר רחצה אבל במקרה שלפנינו התופעה היתה בהיקף באמת גדול מאוד באופן יחסי. אם אני לא טועה גם ביקרתי בתקופת החורף לבקשתי" (ראו, פרוטוקול, עמוד 8).

39. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי חוות דעתו, עדותו ותשובותיו של המומחה מטעם בית המשפט מקובלות עליי, אני מאמצם ומבסס עליהם את ממצאיי ומסקנותיי. משכך, מצאתי, כי הוכח קיומו של ליקויי בנייה שעניינו היעדר בידוד תרמי או בידוד תרמי לא מספיק.

40. כאמור לעיל, הנתבעת טענה עוד, כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות, שיהוי ואי מתן הודעה על אי ההתאמה.

41. לעניין טענת ההתיישנות נטען, כי הבית נמסר לתובעים בחודש 10/2010. על כן, התביעה שהוגשה ביום 20.3.2018 הוגשה למעלה משבע וחצי שנים ממועד מסירת הבית. נטען, כי מועד מסירת הבית לידי התובעים הוא המועד שבו התובעים ידעו או למצער, יכולים היו לדעת, על הליקויים הנטענים על ידם.

42. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הסכם המכר נערך ביום 26.6.2009 וכי הבית נמסר לתובעים בחודש 10/2010. כמו כן, אין חולק, כי כתב התביעה המקורי בתובענה שבכותרת הוגש ביום 20.3.2018.

43. סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע, כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה".

44. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע, כי "נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן, תתחיל תקופת ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה".

45. ראו גם, סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], אשר קובע, כי "מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל – היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע – היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק".

46. התובע ציין בתצהיר עדות ראשית מטעמו, כי רק בחלוף שלוש שנים מיום כניסתם לבית, בשנת 2013, החלו התובעים להבחין בתופעה הולכת ומתרחבת של התפשטות של טחב ועובש על קירות הבית, שחומרתה התבררה רק עם חלוף עוד שנים מאז. התובע הוסיף, כי פנה טלפונית בעניין לנתבעת בשנים 2013 ו- 2014, אך נציג הנתבעת טען, כי התופעה נוצרה באשמת התובעים, שלא אווררו את הדירה וכי עליהם לפתוח חלונות. בנוסף ציין, כי הנתבעת דאגה להסיר את העובש והטחב וביצעה צביעה להסתרת נזקים אלה והתובעים סברו, כי התופעה תיעלם. אולם, בשנת 2014 ואילך הנזקים חזרו ואף התעצמו. בשל כך פנו שוב לנתבעת, ולאחרונה בחודש פברואר בשנת 2018, למנהל הנתבעת מר חסון שלום, אשר הבטיח כי יתקן את הנזק אך נעלם. עוד צוין, כי משלא קיבלו מענה מצד הנתבעת, פנו התובעים למהנדס מטעמם, ורק אז למדו מושג שלא הכירו קודם, המכונה "בידוד תרמי".

47. לאחר בחינת טענות הצדדים, המסמכים שהוגשו על ידי הצדדים ולאחר שמיעת העדויות בתיק מצאתי, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח את טענתם לפיה מניין תקופת ההתיישנות אמור להתחיל משנת 2013, כשלוש שנים לאחר מסירת הבית לידיהם.

48. התובע לא הבהיר מתי בדיוק התגלתה להם התופעה, למעט מועדים כלליים כמו "חורף 2013" ו- "בחלוף כ- 3 שנים ממועד מסירת הדירה". עדותו של התובע הינה עדות יחידה של בעל דין, על כל המשתמע מכך בהתאם לסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. בנוסף לכך, לא ניתן כל הסבר המניח את הדעת להימנעות מהגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת מספר 2.

49. כמו כן, התובעים לא פירטו מה נעשה על ידם בנדון בשנים 2014 עד 2018; התובעים נמנעו מלזמן עד רלוונטי, מר ארקדי, אשר לטענת התובע הגיע לביתם מטעם הנתבעת, ראה את העובש וטען בפניהם, כי הם צריכים לאוורר את הבית (ראו, סעיף 5 לתצהיר התובע). המדובר בעד חיוני ורלוונטי שכן, כביכול, על בסיס דבריו של ארקדי טענו התובעים, כי "הוטעו" לחשוב כי מדובר בתופעה שנגרמה בשל חוסר אוורור. על כן, הימנעותם זו נזקפת לחובתם; התובעים לא הציגו כל פניה בכתב לנתבעת בעניין תופעת העובש והטחב ולא הגישו כל ראיה או אסמכתא, כגון תדפיסי שיחות, להוכחת פניות בעל פה שנעשו לאורך השנים; וכן התובעים נמנעו מהצגת ראיות נוספות כגון הודעת טקסט אלקטרונית (SMS) של נציג הנתבעת, מר חסון (ראו, פרוטוקול, עמוד 15), וכן תיעוד בכתב של השיחות שהתובע ניהל עם הנתבעת בשנת 2018, כפי שעלה בחקירתו הנגדית (ראו, פרוטוקול, עמוד 14).

50. מנגד, אין בידי לקבל את טענת הנתבעת, כי מועד מסירת הבית לידי התובעים הוא המועד שבו התובעים ידעו או למצער, יכולים היו לדעת, על הליקוי הנטען על ידם. משכך אין מקום לקבוע, כי מניין תקופת ההתיישנות יחל ממועד מסירת הבית לידי התובעים.

51. אין חולק, כי היעדר בידוד תרמי או בידוד תרמי לא מספק הינו ליקוי נסתר. לצורך עמידה על קיומו נדרשת מומחיות וכן בדיקות מעבדה, קידוח ובדיקות הרס. על כן, לא ניתן היה לעמוד על קיומו של הליקוי האמור במועד מסירת הבית. אלא, במועד מאוחר יותר, עת החלו להופיע הנזקים הנובעים מהליקוי האמור.

52. המומחה מטעם בית משפט העיד, כי סימנים ותופעות עקב כשל בבידוד התרמי, אמורים להופיע "... לאחר שנה או כמה חודשי מגורים בחורף הראשון" (ראו, פרוטוקול, עמוד 8). התובע ציין בעדותו, כי התופעה של עיבוי מופיעה "בחורף בחודשים ינואר עד מרץ" (ראו, פרוטוקול, עמוד 17).

53. הנתבעת ביקשה לזקוף את תקופת המינימום שהוזכרה בעדויות כאמור ומשכך ביקשה להגיע למסקנה, כי בינואר 2011 התובעים ידעו או יכלו לדעת על הליקוי האמור. ומשכך, התביעה התיישנה. אין בידי לקבל טענה זו.

54. המומחה ציין בעדותו "לאחר שנה או כמה חודשי מגורים". על כן, לא ניתן לקבוע כי הסימנים החלו להופיע כבר בינואר 2011.

55. בענייננו, הבית נמסר לתובעים בחודש אוקטובר 2010. התביעה הוגשה בחודש מרץ 2018. כלומר, התביעה הוגשה בחלוף שבע שנים וכ- חמישה חודשים.

56. בשים לב שעונת החורף בישראל מתחילה בחודש דצמבר ונמשכת עד לחודש מרץ, בשים לב כי לא הובאו ראיות כלשהן לעניין כמות הגשמים או הטמפרטורות בעונת החורף 2011, וכן בשים לב כי בחורף הראשון הבית היה חדש וכי הסימנים והתופעות עקב הליקוי האמור מתחזקים עם הזמן (ראו, סעיף 9 לתצהיר התובע), מצאתי כי סביר יותר לקבוע, כי הסימנים והתופעות עקב הליקוי האמור הופיעו או אמורים להופיע לראשונה כשנה לאחר מסירת הבית. זו גם החלופה הראשונה שצוינה על ידי המומחה בתשובתו.

57. לכך אוסיף את קביעת המומחה מטעם בית המשפט, בעמוד 13 חוות דעתו, לפיה "חיפויי פנימי בעל כושר ספיגה גדול מקצב היווצרות מי עיבויי יכול לספוג את המים לתוכו וכתוצאה אין תופעת העיבוי נראית לעין. קצב הספיגה וכמות המים הנספגים תלויים בכושר הספיגות של החומר ובעובי השכבה. בהתאם לכך מבדיל ת"י 1045 [1] בין רכיב מעטפת סופג ורכיב מעטפת שאינו סופג וקובע דרישות שונות לגביהם" [ההדגשות במקור- ו.ח.].

58. מסקנתי האמורה מתחזקת לאור העובדה, כי נציגי הנתבעת הגיעו לערוך בדיקות בבית במסגרת שנת הבדק ולא איתרו סימנים או כתמים המעידים על התופעה הנוצרת עקב הליקוי האמור. נציג הנתבעת, מר חסון, ציין בעדותו, כי:

    "ש. אתה כחברה רצינית מבצע שנת בדק לדירות.

    ת. כן.

    ש. האם בשנה לאחר המסירה נציג מטעמך בא אליך ואמר לך בעלים יקר תדע לך שמצאנו בדירת התובעים בעיה של חוסר בידוד טרמי.

    ת. לא.

    ש. למה אף אחד מנציגי לא אמר דבר כזה.

    ת. כי לא היה. אחרת היו פונים. אתה מדבר על שנת 2011. לא היה. אם לאחר הבדיקה היתה בעיה היו צריכים לפנות אבל ל אפנו אף פעם בקשר לאף בעיה" (ראו, פרוטוקול, עמוד 21).

59. לאור האמור לעיל, מצאתי כי התובעים ידעו או יכלו לדעת על הליקוי האמור כשנה לאחר מסירת הבית. משכך, תביעתם לא התיישנה.

60. אציין, כי לא מצאתי ממש בטענת התובעים להטעיה מצד הנתבעת. ראשית, התובעים לא זימנו את מר ארקדי, ומשכך לא ניתן לעמוד על מה מסר להם ומדוע. שנית, לא הוכחה הטעיה ביודעין מצד הנתבעת (ראו, סעיף 7 לחוק ההתיישנות).

61. הנתבעת טענה עוד, כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי בהגשתה. נטען, כי מאחר ואף לטענת התובעים תופעת העיבוי התגלתה בשנת 2013, ומאז ועד הגשת התביעה שבכותרת חלפו למעלה מ-5 שנים, בשיהוי זה גרמו נזק ראייתי לנתבעת.

62. אין חולק, כי התביעה שבכותרת הוגשה בשיהוי לא מבוטל. לא ניתן כל פירוט מצד התובעים מה נשעה על ידם בשנים 2014 ועד לשנת 2018. אלא, שלאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי, כי אין בשיהוי האמור כדי לשנות את התוצאה הסופית או להביא לדחיית התביעה.

63. ראשית אציין, כי לא הוכח כי נגרם נזק ראייתי לנתבעת בשל השיהוי בהגשת התביעה.

64. שנית, כידוע, הטוען לשיהוי עליו הנטל להוכיח בראיות של ממש קיומם של שני תנאים, האחד, כי שיהוי בהגשת התביעה מבטא ויתור על זכויות התובע, והאחר, כי מצבו של הנתבע הורע עקב השיהוי בהגשת התביעה.

65. לא כך הדבר בענייננו. במקרה דנן, אין בשיהוי הנטען כדי ללמד, כי הנתבעים ויתרו על זכויותיהם וכן לא הוכח כי מצבה של הנתבעת הורע.

66. בנוסף לכך, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת לעניין דחיית התביעה עקב אי מתן הודעה לנתבעת על אי ההתאמה, בהתאם להוראות סעיף 4א' לחוק המכר (דירות), תשל"ג- 1973. חובה כאמור לא תעמוד עת המדובר בתביעה על פי פקודת הנזיקין.

67. אציין עוד, כי התובעים עתרו לפיצוי בגין עגמת נפש. בשים לב לשיהוי הלא מבוטל בנסיבות העניין, ואי הגשת ראיות שיש בהן להוכיח פניית התובעים לנתבעת, אינני פוסק פיצוי בגין רכיב זה. בפועל, התובעים עתרו לפיצוי כאמור אך כללו את הפיצוי בתוך עלות תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. כך, שאין באמור כדי לשנות את סכום התביעה.

    סוף דבר

68. לאור כל האמור לעיל, מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

69. הנתבעת תשלם לתובעים פיצוי בסך כולל של 54,080 ₪.

70. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בגין האגרה ששולמה, עלות המומחה מטעם התובעים, מחצית עלות שכ"ט המומחה מטעם בית המשפט, עלות שכר עדות המומחה מטעם בית המשפט, הכל כנגד הצגת אסמכתא מתאימה.

71. כמו כן, הנתבעת תשלם לתובעים הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 6,000 ₪.

72. הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

     

    המזכירות תעביר העתק פסק דין לבאי כוח הצדדים.

     

    זכות ערעור כחוק

     

     

    ניתן היום, ט"ו טבת תשפ"ג, 08 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.