נגר נ' עפרה כפר שיתופי להתיישבות בע"מ

בפניי תביעה לסילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין שהם מטעים בשטח של 1.5 דונם (חלק מחלקות 20-21, המכונים מטעי גבעון).

רקע

1. בשנת 1984 נוסדה אגודה שיתופית פירות ארץ בנימין (להלן: פא"ב), אשר בה היו חברים חלק מהתושבים בעופרה (החקלאים), וכן התובעת עצמה שהיא אגודה קהילתית.

    

2. בהתאם לתקנון פא"ב (נספח 10 למוצגי הנתבע,סעיף 4א'), אחד התנאים לחברות בפא"ב הוא חברות באגודה הקהילתית עופרה (להלן: "עופרה").

    

3. בהתאם להסכם מיום 14.9.89 עופרה הינה ברת רשות מטעם ההסתדרות הציונית העולמית, להחזיק בכ-200 דונם לערך, הנמצאים ב"מטעי עופרה בנבי סמואל", וזאת לצורך "עיבוד חקלאי ו/או למרעה (נספח 1 בתיק מוצגי התובעת).

    

4. בהתאם למסמך מיום 4.3.08, שהוציא מנהל חטיבת החוזים בהסתדרות הציונית העולמית, השטחים "נמסרו לישוב עופרה לצורך עיבודים חקלאיים, באמצעות האגודה השיתופית מטעי ארץ בנימין" (שמה הנוסף של פא"ב).

    

5. הנתבע בן 78, היה בעבר תושב עופרה. בשנת 1995 התגרש, עזב את הישוב ועבר להתגורר בגבעת זאב. במסגרת הסכם הגירושין את הבית השאיר לאשתו והתחייב להתחלק איתה ברווחים שיצמחו כל שנה מהמקרקעין החקלאיים שעובדו על ידו, לרבות רווחים עתידיים אם ישונה היעוד.

    

6. ביום 19.11.97 נכתב ע"י ההסתדרות הציונית העולמית כי בסיכום ישיבה עם הנתבע, לצורך הסדרת רישום מגרש 273 (בית מגורי גרושתו) התחייב לחתום על הודעת עזיבה וכתב וויתור במגרש ובחלקות, אולם הנתבע כפר בכך.

    

7. ביום 14.6.98 כתב להסתדרות הציונית כי לא הסכים לעזוב האגודה ולוותר על המטעים, וכי האגודה עופרה בראשות הגזבר יהודה דינר ניסתה להבריח אותו, משום שהוא בהליך תביעה מולה (עמ' 91 ו-93 בתיק מוצגי הנתבע). לא מצאתי אם ניתנה תשובה לנטען ע"י הנתבע, והאם התקיים הליך מסודר להוצאתו של הנתבע מחברותו בעופרה, לבד ממכתב ששלחה עופרה לפא"ב ביום 8.2.99, חתום ע"י המזכ"ל יהודה דינר, ובו נכתב כי "המזכירות בישיבתה מיום 3.9.95 החליטה להוציא את אהרון נגר מן האגודה, וזאת בהסתמך על תקנון האגודה שלה".

    

   למרות כל האמור והנכתב, הנתבע המשיך להחזיק ולעבד את המקרקעין.

    

8. משנת 1999 מצוי הנתבע בסכסוך עם פא"ב (כך עולה מתכתובות שצירף לתיק מוצגיו, בעמ' 41-54). למעשה הנתבע גזר על עצמו יציאה מפא"ב החל משנת 2000, כשהוא מסרב להתחלק בהוצאות ודורש הקצאת מכסת מים פרטית (עמ'44 ). על תלונותיה של פא"ב כלפי הנתבע ניתן ללמוד ממכתבה אליו ביום 26.1.2000 (עמ' 50 ).

    

   הסכם עם פא"ב

9. ביום 24.7.03  הגיעה פא"ב עם הנתבע להסכם, לפיו יקבל לעיבוד את חלקות 20-21 ויחזיר את "חלקות מגדל 7". פא"ב התחייבה להשתדל בנציבות המים כדי לתת לנתבע רישיון אישי ונפרד למים (שאכן קיבל), לממן הוצאת סלילת קו המים ומונה וכן להכשיר מחצית השטח ע"י עקירה, אם תתבקש לכך. (הסכם בבית דין לממונות מיום 24.7.2003 צורף וסומן כנספח 13 בתיק מוצגי הנתבע).

   ממועד זה ואילך הנתבע הפסיק גם באופן רשמי להיות חבר בפא"ב והמשיך לעבד החלקות כמגדל עצמאי.

    

   הסדר נושים בתיק פר"ק 49175-09-16

10. בשנת 2016 נקלעה פא"ב לבעיות כלכליות. בתיק פר"ק 49175-09-16 אושר ביום 21.6.17 הסדר בין "עופרה כפר שיתופי להתיישבות בע"מ לבין שבעת חברי אגודת פירות ארץ בנימין החתומים על ההסכם שהוגש לבית המשפט במהלך הדיון", וסומן א' (נספח 4 למוצגי עופרה). באותו הסכם הסכימה עופרה לשלם סך של כ-480,000 ₪ לצורך הגעה להסדר עם נושי פא"ב, וזאת כדי "למנוע את פירוק האגודה ולסיים את הליך ההקפאה בענין האגודה". עוד נרשם: "מוסכם בין הצדדים כי עופרה תקבל את זכות העיבוד הבלעדי והיא מתחייבת לשמור על כל מטעי גבעון כמעט מעובד נטוע וירוק וזאת בהתאם לדרישות החטיבה להתיישבות וההסתדרות הציונית העולמית – מדובר בהתחייבות מהותית אשר על בסיסה נכרת הסכם זה. מוסכם בין הצדדים כי עופרה תנהל את זכות העבידו בעצמה או באמצעות תאגיד מטעמה ולא באמצעות האגודה (אלא אם יסוכם בין הצדדים בכתב אחרת)..."

     

11. הנתבע כאמור, לא היה חבר בפא"ב ולכן גם לא נטל חלק בהסדר הנ"ל. לא מצאתי כי הייתה טענה כלפיו שחייב בחובות פא"ב או שפא"ב היתה חייבת לו כספים (אישור נציג עופרה בדיון, עמ' 8). על המשמעות שיש להסדר זה על הנתבע חלוקים הצדדים.

     

    התביעה שבפניי

12. ההליך המשפטי נפתח עם הגשת תביעה ע"י נגר אהרון, בה דרש פיצוי כספי בגין תפיסת חמישה דונם מתוך חלקות 20-21 ע"י הצבא, לצרכי בטחון, וכן ביקש סילוק ידה של "עופרה" משתי החלקות הללו שנטען כי פלשה אליהם בכוח. עופרה הגישה תביעה שכנגד לפינויו של הנתבע מדונם וחצי מתוך ה-26 דונם של חלקות 20-21 שנותרו בידיו, ובהם מטעי דובדבן.

     

13. התביעה הראשית שהגיש הנתבע נמחקה ביום 19.10.21, מאחר שלא קוימה החלטת ביהמ"ש ולא הוגשו ראיות, וכך נותרה התביעה שכנגד של "עופרה", שתיקרא להלן: "התביעה".

     

    הראיות

14. מטעם התובעת העיד מזכיר עופרה בתשע השנים האחרונות, מר קרסנטי שמואל. מטעם הנתבע העיד הנתבע עצמו וכן מר אברהם קינד. שני הצדדים צירפו מסמכים רבים, ביניהם תקנונים, הסכמים ותכתובות שונות. חלק מהמסמכים עוסקים בסוגיית הפקעת משרד הביטחון מספר דונמים מתוך לא כל המסמכים רלוונטיים למחלוקת שבפניי, חלק מהם עוסק בסוגית פיצוי הנתבע בגין צו תפיסת מקרקעין ע"י צה"ל בשנת 2007 לערך, סוגיה שבה עסקה תביעתו הראשית שנמחקה.

     

    טענות התובעת

15. התובעת טוענת כי משעזב הנתבע את הישוב בשנת 1995 והפסיק להיות חבר באגודה עופרה, הוא אינו זכאי להחזיק במקרקעין שניתנו לו כבר רשות, קודם לעזיבתו את הישוב, וכי אין לו לנתבע כל זכויות במקרקעין אלו. התובעת מפנה לתקנון האגודה, ס' 8ג' שם נרשם כי "חברות באגודה פוקעת: - ...ג. בעזבו את עופרה אגודה שיתופית להתיישבות קהילתית בע"מ".

     

16. התובעת מפנה גם להסדר הנושים בענין פא"ב וטוענת כי הנתבע מחויב על פי הסדר זה למסור לה את המקרקעין, כפי שעשו יתר החברים.

     

17. התובעת טוענת כי הנתבע הודה בזכותה במקרקעין אלו ובהעדר זכותו בהם, וכי כל רצונו כפי שהביע במועד שמיעת הראיות הוא בקבלת פיצוי כספי בתמורה לפינויו וכך השיב: "בגילי המתקדם והפוטנציאל העתידי נשאר רק להגיע להסדר כספי, בכל זאת השקעתי את שנותיי שם והמטע עומד על תילו"(פרו' עמ' 17 ש' 34-36), "השקעתי את דמי תפצו אותי" (עמ' 21 ש'3-5).

    התובעת טוענת כי בהעדר תביעה תלויה ועומדת של הנתבע והוכחת השקעותיו במקרקעין, יש להיעתר לתביעתה לסילוק ידו, בלא כל פיצוי.

     

    טענות הנתבע

18. ב"כ הנתבע מבקש להתעלם מדברי מרשו ולא לראות בהם הודאה בזכותה של התובעת, שכן מדובר בנושא משפטי ולא עובדתי, הנוגע למעמדם וזכויותיהם של האגודה הקהילתית, האגודה החקלאית (פא"ב) והנתבע. לטענתו, עופרה היא אגודה קהילתית, המקרקעין לא הוקנו לה, אלא לפא"ב, זו האחרונה חתמה הסכם עם הנתבע ב-2003, והסכם זה עדיין בתוקף.

     

19. הטענה כי עופרה לא ידעה על ההסכם אלא במסגרת הליך זה, היא טענה עובדתית שלא הוכחה ע"י עופרה, באשר לא הובא איש מטעמה שהיה פעיל בתקופה הרלוונטית, כמו יהודה דינר ואף לא חבר אחר באגודה בזמנים הרלוונטיים. עוד נטען כי הסכם הפיצוי בגין תפיסת 4.5 דונם ע"י הצבא משנת 2008 הוא הוכחה נוספת לכך שלנתבע זכויות במקרקעין.

     

     

20. לטענת ב"כ הנתבע זכויותיו של הנתבע במקרקעין עוברות בירושה, והוא מפנה לס' 69 לתקנון האגודה ולסעיף 6ב(א)(3) לפקודת האגודות השיתופיות. אציין כבר עתה כי טענה זו, לא רק שלא הועלתה בכתב ההגנה של הנתבע ומהווה הרחבת חזית אסורה, היא אינה רלוונטית לתביעת הפינוי, בהינתן שהנתבע בחיים.

     

     

     

     

    דיון והכרעה

    מה מעמדה של התובעת והאם יש לה יריבות כלפי הנתבע

21. ב"כ הנתבע בסיכומיו מפריד בין עופרה לפא"ב, וטוען כי רק לפא"ב יש עילת תביעה כלפי הנתבע, ברם הנתבע ובא כוחו הקודם אישרו במספר הזדמנויות כי עופרה נכנסה בנעלי פא"ב כמפורט להלן:

    בסעיף 1 לכתב התשובה לתביעת עופרה נכתב שהנתבע "מסכים לתיאור העובדתי המתואר בכתב התביעה עד לסעיף 7 לכתב התביעה למעט ס' 2 לכתב התביעה". בסעיף 3 לכתב התביעה נכתב כי התובעת "קיבלה את הזכות לחכור ולהחזיק כברת רשות בשטח חקלאי הצמוד לישוב עופרה והמכונה "מטעי גבעון"...". לכך כאמור ניתנה הסכמת הנתבע, וזו מוציאה מגדר המחלוקת את שאלת מעמדה של התובעת. גם ב"כ הנתבע דאז הסכים בדיון מיום 26.4.21 ואמר: "אני מסכים שפא"ב אינה הבעלים של הקרקע היא צינור לחלוקת הקרקע למתיישבים", ובהמשך אמר: "הם (עופרה-מ.ק.)נכנסו בנעלי פא"ב". (פרו' עמ' 2 ש' 9 וש' 23), על כך יש להוסיף גם את ידיעתו ואישורו של הנתבע (עמ' 15 ש' 14-15 ), ככל שיש לכך משקל, וכן את הליך הסדר הנושים, שבו למעשה עופרה נכנסה בנעליה פא"ב. המחאת הזכויות והחובות של פא"ב לעופרה אינה תלויה בנתבע, שאף מודה שלא היה חבר בפא"ב והיה מגדל עצמאי משנת 2003.

     

22. מכאן שהטענה כי לעופרה אין יריבות עם הנתבע נדחית, באשר נטענה תוך הרחבת חזית אסורה ובניגוד גמור לכל מה שנאמר בהליך המשפטי ולמסמכים שהוצגו.

    עתה יש לדון בשאלות הבאות: האם קמה עילה לפינויו של הנתבע. האם מכוח עזיבתו את עופרה או שלילת חברותו בה, או הסדר הנושים שהושג בנוגע לפא"ב, ואף אם קמה עילת פינוי, האם ההסכם שחתמה פא"ב עם הנתבע ב-2003 מונע זאת.

     

    להסכם עם פא"ב ניתן תוקף של פסק בוררות והוא לא בוטל עד היום

23. כזכור, ההסכם עם פא"ב נחתם ביום 24.7.2003, שמונה שנים לאחר הוצאתו של הנתבע מחברותו באגודה הקהילתית עופרה. במצב דברים זה היו פא"ב או עופרה יכולים לנקוט בהליך לפינויו של הנתבע, בהתאם לתקנונים של שתי אגודות אלו, ואף על פי כן, בחרה פא"ב להעניק לו רשות לעבד את חלקות 20-21 בתמורה להחזרת חלקה אחרת.

     

24. להסכם בין פא"ב לנתבע ניתן תוקף של פסק בוררות ע"י דייני בית הדין לבוררות בדיני ממונות – מטה בנימין. כידוע על פי חוק הבוררות תשכ"ח-1968 , הנתבע לא איבד את זכותו להגיש בקשה לאישורו בבית המשפט, בניגוד לבקשה לביטול פסק בורר, אשר מוגבלת ל-45 ימים ממועד קבלת פסק הדין. עד למועד הגשת התביעה הנתבע כלל לא נזקק לאישורו של ביהמ"ש, באשר פסק הבוררות קוים.

25. גם אם אקבל את טענת עופרה כי לא ידעה על פסק בוררות זה, אלא במסגרת ההליך הנוכחי, שנפתח במאי 2019, (טענה שאינה סבירה ולא הוכחה, בהינתן שלא הגיע ולו עד רלוונטי אחד מאותה תקופה, כמו יהודה דינר, חברי מזכירות ועו"ד דגני), הרי שחלף המועד להגיש בקשה לביטולו, וספק אם ייאות ביהמ"ש המוסמך להאריך המועד, מכל מקום, טענה זו לא הועלתה בפניי, והיא צריכה בירור בהליך משפטי אחר.

     

    הסדר הנושים שהושג אינו מחייב את הנתבע

26. להבנתי, ממעט המסמכים שצורפו בהקשר לסוגיה זו, הסדר הנושים שהושג נועד לשחרר את פא"ב מהקפאת הליכים, משמע מדובר לכאורה באגודה חקלאית שרירה וקיימת, אף אם אינה פעילה.

     

27. כניסתה של עופרה לנעלי פא"ב, אינה מקנה לה הזכות לבטל ההסכם שנחתם עם הנתבע, אלא אם תוכיח שההסכם הופר ע"י הנתבע, שיש להסכם זמן קצוב, או שנחתם בחוסר סמכות. עצם חתימת פא"ב על ההסכם עם הנתבע, ביודעה כי הלה אינו חבר עופרה ואף לא מתגורר בישוב (ולא הוכח אחרת), מלמדת לכאורה על הסכמתה שלא לאכוף על הנתבע את תנאי התקנון.

     

28. גם העובדה שחברי פא"ב (ולא ברור אם השבעה חברים שמצוינים בהליך הם כל חבריה), הסכימו למסור המקרקעין לידי עופרה בתמורה לשמיטת חובות פא"ב והתחייבות עופרה, אין בכך כדי ללמד על מלוא היקף הזכויות שרכשה עופרה מפא"ב, ובוודאי שאין בהסדר זה כדי לחייב את הנתבע להחזיר המקרקעין שהחזיק בהם, שהרי לא היה באותו זמן חבר פא"ב ולא היה חלק מההליך המשפטי. לו רצתה עופרה להתנות ההסדר בהסכם גם לגבי המקרקעין שהחזיק הנתבע, היתה צריכה להורות על צירופו לדיון, או לנקוט הליך מתאים אחר.

     

29. אשר על כן אני קובעת כי הסכם פא"ב עם הנתבע שריר וקיים ומונע את פינויו.  

     

    אלמלא ההסכם עם פא"ב היתה קמה לתובעת עילת פינוי

30. הדברים שייאמרו כעת הם בבחינת אוביטר. לו היה מדובר בהסכמה מכללא ובהינתן שהנתבע אישר שאינו חבר באלו מן האגודות (עופרה או פא"ב), הרי שהסכמה מכללא במקרקעי הציבור אינה בלתי הדירה. ראו ע"א 3846/13 מדינת ישראל – מינהל מקרקעי ישראל נ' היפר-חלף (27.7.2015); נינה זלצמן "רשות חינם במקרקעין כהשאלת מקרקעין, גישת הסיווג והלכות הרשיון במקרקעין, עיוני משפט ל"ה 2012, 265, בעמ' 267; ע"א 8761/17 מדינת ישראל נ' מפעלי תחנות בע"מ (11.12.19).

31. ולכן, אני מניחה כי לולא ההסכם עם פא"ב שקיבל תוקף של פסק בוררות, יתכן שלפא"ב או התובעת היתה עילה לפנות הנתבע, שכן עם ביטול או פקיעת החברות, פקעה גם הרשות שניתנה לו. בנוגע לטענה כי הליך הוצאתו מהאגודה עופרה לא היה תקין, הרי שהנתבע הסכין עם התוצאה ולא פעל לביטול ההחלטה במשך 28 שנים ועד היום. אני מניחה שלו היה נוקט כעת בהליך כזה, היה נטען נגדו מניעות, שיהוי או התיישנות.

    מצד שני, גם אם היה ניתן צו פינוי נגד הנתבע, ואת המטעים היה תופסת גרושתו, או מי מטעמה, והרי היא חברת עופרה, מתגוררת במקום ובעלת נכס, כעדות נציג התובעת, איני בטוחה אם הראיות שהוצגו בפניי, היו מספיקות לשם פינויה מהדונם וחצי המדוברים, ולכן טוב יעשו הצדדים אם יגיעו לידי פשרה ויחסכו את ההליכים המשפטיים הבאים.

     

    סוף דבר

32. אני דוחה את תביעת הפינוי באשר ההסכם עם פא"ב לא בוטל, ומשום שהסדר הנושים שהושג בביהמ"ש המחוזי בתיק 49175-09-16 לא מקים עילת פינוי כלפי הנתבע שלא היה חלק מההליך ולא היה באותה עת חבר בפא"ב.

     

33. משנדחתה התביעה, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע סך של 11,700 ₪ הוצאות משפט. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

     

     

    ניתן היום, כ' טבת תשפ"ג, 13 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.