התובע גם לא זימן לעדות את מי משותפיו כדי שיעידו על אופן תפקודו בחברה לפני ואחרי התאונה וגם יציגו את שיעור השתכרותם ביחס להשתכרות התובע לאחר התאונה.
15.הלכה פסוקה היא, כי הימנעות מהבאת עדים או מהצגת מסמכים, ראוי וצריך שתתפרש לחובת בעל הדין, מתוך הנחה כי לו היו המסמכים מוצגים ולו היו העדים נקראים להעיד, כי אז היה במסמכים או בעדותם של העדים כדי להביא לכרסום בגרסתו. יפים לעניין זה הדברים אשר נקבעו בפסיקה:
"..כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ. פרץ רוזנברג ואח' ,פד"י מז2 עמ' 605 בעמ' 615).
ועוד בעניין זה:
"הימנעות מהבאת ראיה ... מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה הייתה פועלת לחובת הנמנע" [י. קדמי, "על הראיות" תשנ"ט - 1999, חלק ג' בעמ' 1391 -1398, דברים
שצוטטו בהסכמה בע"א 1986/92 מדינת ישראל ואח' נ. פואד אסעד קנג' אבו סאלח פד"י נ1 עמ' 499 בעמ' 509 וראה גם ע"א 795/99 אנטוני (טוני) פרנסואה נ. אהוד (אודי) פוזיס, "תקדין" עליון 2000(2) 2147].
16.מחדלים אלו מצדו של התובע בכל הנוגע להימנעותו מהבאת עדים ומסמכים מטעמו, מתחדדת ביתר שאת, שעה שמדובר בעדות בעל דין יחידה, והכל כפי שיפורט בהרחבה להלן.
17.הכלל המשפטי הוא, כי במקרה בו קיימת עדות יחידה של בעל דין, הרי שעפ"י סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א 1971, (להלן: "הפקודה") באין סיוע לעדות שכזו באמצעות ראיה חיצונית וממקור נפרד, דין התביעה להידחות [ראו י. קדמי "על הראיות" דיונון (חלק 1) עמודים 131-142].
18.חריג לכלל הינו מקרה בו העדות היחידה תמצא אמינה גם במקום בו לא הוצג חיזוק או סיוע חיצוני כדרישת המחוקק. [ראו ע"א 62/79 יעקב פור בנימין נ' אליהו חברה לביטוח, פד"י לה' חלק 2 547 בע"מ 550].
19. כאמור, התובע לא המציא מסמכים מהם ניתן יהא ללמוד על ירידה בהיקף עבודתו מאז התאונה וכפועל יוצא בהיקף הכנסותיו. למעשה בעדותו, כפי שפרטתי לעיל, יש בעצם כדי לתמוך בטענת הנתבעות דווקא ולפיה לא הוכח כי נכותו תפקודית.
בעניין זה יצוין כי ניסיונותיו של התובע להמציא מסמכים נוספים ולזמן עדים נוספים לא צלחו [ראו החלטותיי המפורטות בעניין זה בעמ' 20-21 לפרוטוקול וכן עמ' 22מש' 30 ועד לעמ'23 ש' 17 וכן ראו החלטתי מיום 19/1/22 במסגרת בקשה מס' 17].
20.זאת ועוד, התובע גם העיד כי הוא עדיין ממשיך להתאמן כל יום וגם ללכת לחדר כושר.
21.בהינתן כל האמור עד כאן מצד אחד, ובהתחשב בזמן שחלף מאז התאונה ועד היום [כ- 5 שנים], בגילו של התובע, בעובדה כי עיסוקו כפיזיוטרפיסט [להבדיל מניהול החברה שבבעלותו, שאין כל סיבה שהפגיעה בתאונה תפגע בכושרו לנהל את החברה] הינו עיסוק פיזי, ויתכן כי ככל שיתבגר בכל זאת יתקשה לעבוד כפיזיוטרפיסט מצד שני, הגעתי לכלל מסקנה כי בכל זאת נותרה לו גם נכות תפקודית אם כי בשיעור נמוך שלטעמי אינו עולה על 5%.
סיכום ביניים:
22.נכותו הרפואית המשוקללת המוסכמת של התובע הינה בשיעור 14.5%%.
נכותו התפקודית של התובע הינה בשיעור 5%.
הנזק:
23.לנוכח קביעותי עד כאן, נבחן להלן נזקיו של התובע לפי אבות הנזק השונים, אך תחילה יש לקבוע את בסיס השכר שלפיו יחושבו נזקי התובע:
בסיס השכר:
24.התובע צרף דוחות שומה לשנים 2016-2018 בלבד [להלן:"דוחות שומה"[. ניסיונותיו המאוחרים [שלא במסגרת הגשת הראיות] לצרף תלושי שכר ודוחות שומה מאוחרים לשנת 2018 כאמור לא צלחו [ראו החלטותי מיום 17/10/21 עמ' 20 -22 לפרוטוקול וכן החלטתי מיום 19.1.22 במסגרת בקשה 17, כאשר לשם השלמת התמונה יובהר שעל החלטותי אלו לא הגיש התובע בקשת רשות ערעור].
25.עיון בדוחות השומה שצורפו מלמד כי כבר בשנת 2017 (כזכור התאונה אירעה שבחודש דצמבר 2017), עובר לתאונה וללא קשר אליה, קיימת ירידה בהכנסות ביחס לשנת 2016, ואילו הירידה לאחר התאונה - בשנת 2018 - בהשוואה לשנת 2017, כפי שהיא באה לידי ביטוי בדוח שומה לשנת 2018 היא זניחה עד שלא לומר אפסית [בעניין אחרון זה ראו להלן חישוב הכנסה חודשית משוערכת (הצמדה מאמצע תקופה) לפני ואחרי התאונה].
הכנסתו החודשית הממוצעת של התובע (ללא הכנסה משכר דירה) בשנים שקדמו לתאונה (2016-2017) עמדה על 68,500 ₪. הסך הנ"ל כשהוא משוערך (הצמדה בלבד מאמצע התקופה) למועד מתן פסק הדין עומד על 73,400 ₪ (במעוגל).
בשנת 2018, לאחר התאונה, השתכר התובע מעבודתו כשכיר וכעצמאי (ללא הכנסה משכר דירה) שכר חודשי ממוצע של 67,925 ₪. הסך הנ"ל כשהוא משוערך (הצמדה בלבד מאמצע התקופה) למועד מתן פסק הדין עומד על 73,300 ₪ (במעוגל).
26.בהינתן כל האמור עד כאן, ולאור הנתונים שהוצגו, נמצאנו למדים כי למעשה שכרו של התובע לפני ואחרי התאונה לא השתנה. רוצה לומר - התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי התאונה גרמה לפגיעה בשכרו.
הפסד שכר בעבר:
27.כאמור התובע העיד כי נעדר מעבודתו למשך 3 ימים.
73,000 ₪ (במעוגל)
25 ימי עבודה בחודש = 2,920 ₪ ליום X 3 ימי העדרות = 8,760 ₪, ובמעוגל 8,880 ₪.
הפסד שכר בעתיד:
28.מן המפורסמות בדיני הנזקין כי 'העבר מלמד על העתיד'. התובע בעצמו העיד כי למעט שלושה ימים הוא לא נעדר כלל מעבודתו, ולמעשה הוא מעולם לא הפסיק לעבוד, בין כפיזיוטרפיסט ובין בניהול החברה שבבעלותו. מאחר שחלפו כבר כ - 5 שנים מאז התאונה, אך סביר שגם אם יפגע שכרו של התובע לא יהא זה כתוצאה מהתאונה מושא התביעה.
29. בכל מקרה, וכפי שהוסבר לעיל [סעיפים 24-26] התובע גם לא הרים את הנטל ולא הוכיח כי שכרו נפגע בעקבות התאונה.
30.על אף כל האמור וכפי שצייתי לעיל [בסעיף 21], משעה שמדובר באב נזק הצופה פני עתיד, ובהינתן גיל התובע מצד אחד, והיות עבודתו כרוכה במאמץ פיזי מצד שני, ראיתי בכל זאת להעמיד את נכותו התפקודית על 5%:
73,000 ₪ (לחודש)X 5% (נכות תפקודית) X 112.3121 (מקדם עד גיל 67) =410,000 ₪ (במעוגל)
הפסדי פנסיה:
31.התובע עצמאי [ראו עדותו בעמ' 14 ש'2]. מהראיות לא הוכח כי הוא הפריש לאורך השנים כספים לקרן פנסיה כלשהי ואילו סכומים.
בנסיבות אני סבורה כי התובע כשל מלהוכיח זכאותו לפיצוי בראש נזק זה.
הוצאות רפואיות ונסיעות:
32.התובע העיד כי את רוב הטיפולים הרפואיים והתרופות להם נזקק קיבל מרופאים ומפיזיוטרפיסטים שעבדו ועובדים אצלו בחברה [ראו עדותו בעמ' 15 ש'20-21, וגם ש' 25; עמ' 16 ש' 30-31;עמ'17 ש'1-11 וגם ש' 17-23; עמ' 17 ש' 28-30; עמ' 18 ש' 10] .
באשר לאותם טיפולים שלטענתו קיבל מרופאים חיצוניים - לא הוצגו קבלות.
בהינתן האמור עד כאן, אני קובעת כי התובע לא הרים את הנטל ולא הוכיח שאכן נגרמו לו בפועל הוצאות בגין טיפולים רפואיים או נסיעות או כי יגרמו לו הוצאות כאלו בעתיד. משכך, לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.
עזרת הזולת:
בעבר:
33.כאמור, התובע העיד כי נעדר שלושה ימים מעבודתו ומאז הוא עובד. לפיכך גם אם נזקק לעזרת בני משפחה בתקופה שסמוך לתאונה הרי שלא היתה זו עזרה חריגה המצדיקה פיצוי.
בנסיבות ומשעה שמדובר ב'נזק מיוחד' [ראו את שנקבע בעניין זה בע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע, פד"י לה' (2), 800,809; ע"א 605/88 תבורי בית חרושת למשקאות קלים בע"מ נ' מעיינות הדליל המערבי סוכנויות (14979) בע"מ ואח', פד"י מה' (1), 1010], הרי שלא ראיתי לפסוק פיצוי בגין אב נזק זה.
בעתיד:
34.לאור קביעותי באשר לנכותו התפקודית של התובע, ובהינתן כי התובע לא הוכיח שבזמן שחלף מאז התאונה הוא נזקק לעזרה בשכר, אינני סבורה כי יזקק בעתיד לעזרה, ובודאי שלא לעזרה חריגה בשכר. משכך, לא מצאתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.
כאב וסבל:
35.לנוכח כל קביעותי עד כאן, ובהתחשב מצד אחד בשיעור הנכות הרפואית ומצד שני בשיעור הנכות התפקודית, ראיתי להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה על 35,000 ₪.
לסיכום חישוב הנזק:
36.בהינתן כל האמור נזקי התובע בגין התאונה הינם כדלקמן:
הפסד שכר בעבר 8,880 ₪
הפסד שכר בעתיד 410,000 ₪
פנסיה (-)
עזרת זולת (עבר ועתיד) (-)
הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר ועתיד) (-)
כאב וסבל 35,000 ₪
סה"כ453,880 ₪
סוף דבר:
37.א.אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים, באמצעות הכשרה, לשלם
לתובע סך של 453,880 ₪.
ב.על הסך הנ"ל יתווסף שכ"ט עו"ד ומע"מ בשיעור 20.4%.
ג.כמו כן יישאו הנתבעים, באמצעות הכשרה, בהוצאות משפט, על פי קבלות, ולרבות אגרת בית משפט וחוות דעת מומחים, כאשר סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ועד לתשלומם המלא בפועל.
38.המזכירות תעביר העתק פסק הדין, כמקובל לצדדים ותפעל לסגירת התיק.
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי - כדין.
ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ג, 22 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.