פלונית נ' פלוני ואח'

מבוא

עסקינן בתובענה למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי התובעת הינה בעלים ו/או זכאית להיות בעלים מכוח ירושה של שליש מהזכויות בנכס הידוע כבית ומשק xx המצוי בגוש 13688 במושב מירון (להלן: "הנכס").

לחלופין נתבקש להורות, כי לתובעת קיימת הזכות "לפדיית הזכויות בנכס".

עוד נתבקש בית המשפט להורות, כי ההסכם שבין הנתבעת 4 לנתבע 1 מיום 5.4.06 במסגרתו העבירה הנתבעת 4 את הזכויות בנכס הנ"ל לידי הנתבע 1, הינו בטל ומבוטל.

אקדים ואציין כי בתיק זה ניתן ביום 10.12.19 פסק דין לפיו נדחתה התובענה בשל התיישנות.

על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 461/20) ובו בוטל פסק הדין שניתן והתיק הוחזר להכרעה מחדש בכל טענות הצדדים וככל שיימצא, גם בעניין ההתיישנות , לאור הנגזר מהכרעה בזכויות הצדדים. כן הונחה בית משפט זה לדון בטענות הצדדים לעניין תוקפו של הסכם המכר בין הנתבעים 1 ו-4 והשלכותיו.

אביא להלן את טענות הצדדים ואדון בהן בהתאם לאמור לעיל.

הצדדים לתובענה:

1. הנתבעות 2-3 הינן אחיותיה של התובעת.

    

2. הנתבע 1 הינו בנה של הנתבעת 2 ואחיינה של התובעת.

    

3. הנתבעת 4, מירון מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית בע"מ, הינה אגודה שיתופית חקלאית שבשטחה מצוי הנכס (תיקרא להלן: "האגודה" או "המושב").

    

    

   רקע והליכים קודמים:

4. דודן של התובעת ושל הנתבעות 2-3, י.ג. ז"ל (להלן: "המנוח"), אשר התגורר בנכס הנ"ל עובר למותו בשנת 1996, ערך בשנת 1994 צוואה. בצוואתו ציווה המנוח (בין היתר), את "כל זכויותיי בדירתי ובחצרי במושב מירון... לאחותי ל.ו. ת.ז.  (נספח 4 לתביעה).

    

5. בשנת 1996 כאמור נפטר המנוח. ביום 17.11.98 ניתן פסק דין בבית משפט המחוזי בנצרת, במסגרתו ניתן צו לקיום צוואתו הנ"ל של המנוח (תיקי עזבונות מאוחדים 937/97, 852/97)), וערעור שהוגש לבית המשפט העליון על פסק הדין הנ"ל (ע"א 315/99) נדחה.

    

6. יורשת ואחות המנוח הנ"ל, כאמור הגב' ל.ו ז"ל (להלן: "המנוחה"), היתה אימן של התובעת ושל הנתבעות 2-3, ואף היא ערכה בשנת 1987 צוואה. בצוואתה ציוותה המנוחה את כל עיזבונה מכל סוג שהוא בחלקים שווים לשלושת בנותיה. ביום 5.1.06 נפטרה המנוחה, וביום 1.3.06 ניתן צו לקיום צוואתה (העתק הצוואה וצו קיום הצוואה צורפו במסגרת נספח 12 לתביעה).

    

7. למען השלמות יצוין, כי עוד בטרם נפטרה המנוחה, חתמה האגודה על הסדר מעטפת עם נושיה וזאת במסגרת חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992. שלושה ימים לאחר פטירת המנוחה, ביום 8.1.06, פנו הנאמנים לביצוע ההסדר במכתב הממוען אל משפחת המנוח ובו הציעו למשפחת המנוח לרכוש את הזכויות בנכס (נספח ו' לתביעה, ונספח יח לכתב ההגנה).

    

8. ביום 30.1.06 השיב בעלה של התובעת 2, מר ש.מ, לפניית הנאמנים הנ"ל בשם משפחת המנוח, כדלקמן: " עפ' בקשתכם במכתב מיום 8 ינואר 2006 הרינו להודיעכם שברצוננו לרכוש או לפדות את הזכויות בבית הנ"ל כפי המפורט במכתבכם" (נספח 19 לתביעה, נספח כ' להגנה).

    

9. למחרת היום, 31.1.06 פנה עו"ד יואל הלל (ב"כ המשיבה 2) אל הנאמנים והודיע להם, כי הוא מייצג את יורשי המנוח בכל הקשור לרכישת הזכויות ב"בית מקצועי xx". במסגרת פנייתו זו אף ביקש עו"ד הלל הנ"ל לקבל לידיו פרטים בגין הסכומים שעל מרשיו לשלם, וכן העתק מהסכם המכר.

    

10. ביום 21.2.06 פנה הנאמן להסדר המעטפת במכתב אל עו"ד הלל וביקש ממנו, להעביר למשרדו "המסמכים (צוי ירושה/ צוי קיום צוואה)" הקושרים בין ג׳ ז"ל לה"ה מ׳ יבדל"א". כן ציין במכתב, כי עם קבלת המסמכים תהא אפשרות להתקדם לחתימת "הסכם אגודה מתיישבים והפניית מועמדים לממ"י".

11. ביום 5.4.06 נחתם הסכם מכר בין הנתבע 1 לאגודה במסגרתו העבירה האגודה לנתבע 1 את זכויותיה בנכס (ייקרא מעתה להלן: "הסכם המכר").

     

12. ביום 20.9.06 הגישה התובעת דנן כנגד הנתבעת 2 דנן וכן כנגד בעלה, מר ש.מ., תביעה בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון במסגרת תע 4490/06. התביעה הנ"ל הוגשה בקשר למשק 41 שבמושב מירון, וכן בקשר לנכס xx דנן (תיקרא להלן: "התביעה הראשונה"). במסגרת התביעה הראשונה הנ"ל, הגישה התובעת אף בקשה לצו מניעה (בש"א 6761/06), ברם העתק מבקשה זו לא צורף לתביעה דנן.

     

13. ביום 15.2.07 נתקיים דיון בבש"א 6761/06 הנ"ל, בו נכח אף הנתבע 1 דנן. במסגרת הדיון הגיעו הצדדים להסכמות (שקיבלו תוקף של החלטה), כי צו המניעה שניתן על ידי בית המשפט ביום 21.11.06 יבוטל, וכי תתאפשר העברת הזכויות למר י.מ. (הנתבע 1 דנן), בכפוף לרישום הערה במנהל ובסוכנות ובאגודה לפיה לא יוכל מר י.מ. לבצע העברת זכויות נוספת עד לאחר החלטה סופית בתיק העיקרי. עוד הוסכם, כי "י.מ. מתחייב שהיה ויוחלט בהחלטה סופית של בית המשפט שהוא אינו זכאי היה להירשם כבעל זכויות בבית מקצועי xx, הוא מסכים להחזרת המצב לקדמותו טרם קבלת הזכויות לידיו".

     

14. ביום 15.7.07 ניתנה החלטת בית המשפט בתביעה הראשונה הנ"ל, ולפיה כתב התביעה יתוקן "באופן שעניינו של משק xx ימחק מהתביעה", כאשר על התובעת להגיש הליך נפרד ביחס אליו.

     

15. ביום 3.1.13 הגישה התובעת דנן במסגרת תמ"ש 6476-01-13 תביעה נוספת לבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בקשר לנכס xx דנן (תיקרא להלן:" התביעה השנייה").

     

16. ביום 21.4.13 נמחקה התביעה השנייה מחמת חוסר סמכות עניינית, וביום 15.6.16 הוגשה התובענה דנן.

     

    טענות התובעת:

17. לטענת התובעת הנכס דנן הינו חלק מנכסי ירושת אמה המנוחה וזאת בהתאם לצוואת דודה המנוח עת ציווה את "כל זכויותיי בדירתי ובחצרי במושב מירון", לאמה המנוחה כאשר למנוח לא היה נכס אחר, מלבד הנכס דנן.

    לטענתה, אף מהרישא להחלטת בית המשפט העליון (ע"א 315/99) בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 17.11.98 (נספח 7 לתביעה) עולה, כי הנכס דנן היה חלק מעיזבונו של המנוח ולפיכך הינו חלק מעיזבון המנוחה.

     

18. לטענת התובעת המנוח התקבל לאגודה כמועמד להתיישבות חקלאית כבר ביום 11.12.62 ובמסגרת זו, קיבל לידיו את הנכס דנן (שכלל בית מגורים וכן משק חקלאי) בשטח של כדונם וחצי. בנוסף, קיבל לידיו המנוח 2 דונם של שטח חקלאי לצורך עיבוד וגידול מטעים. לטענתה, ממועד קבלתו של המנוח כמועמד ועד ליום מותו בשנת 1996 הוא התגורר בבית המגורים שבנכס, וממועד קבלתו ועד שנים ספורות עובר למותו הוא עיבד את מטע האגסים בשטחים החקלאיים של המושב וגידל עופות בלול שהקים במשק החקלאי שבנכס.

     

19. לטענתה, לאורך השנים התנהלו המנוח והמושב כאילו המנוח הינו חבר מן המניין באגודה. לטענתה, העופות שגידל המנוח שווקו במסגרת מכסת המושב, כאשר האגודה היא זו שסיפקה למנוח תשומות (שקתות, תנורי חימום וכיוצב'). כמו כן, את האגסים שגידל המנוח בשטחים החקלאיים של המושב הוא שיווק באמצעות האגודה.

     

20. עוד טענה, כי אף הטופס עליו חתם המנוח לצורך קבלתו כמועמד להתיישבות חקלאית, טופס שכונה – "רישום לזיהוי מצהיר" (נספח 8 לתביעה) היה זהה לנוסח הטופס שעליו חתמו חברים אחרים באגודה ולדוגמא – בעלה של המנוחה, מר י.ו.וז שהיה חבר אגודה ובעל נחלה . עוד טענה, כי הנכס שהוקצה למנוח כלל לא היה שונה בגודלו מהמשקים האחרים אשר הוקצו לחברים במושב ובדומה להם גידל המנוח את העופות במשק.

     

21. לטענתה, נוכח האמור לעיל, הרי שחלה תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות), הקובעת כי: "נהג אדם ונהגו בו כחבר האגודה במשך תקופה סבירה לפי נסיבות הענין, בין לפני תחילתה של תקנה זו ובין לאחריה, יראו אותו כחבר באגודה, אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה (א) ו-(ב) לתקנה 2, זולת אם נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר באגודה". לפיכך הרי שיש לראות את המנוח כחבר באגודה.

    לטענתה, במסגרת בר"מ 3296/10 צופית מושב עובדים נ' משה גרינפלד אישר בית המשפט העליון את קביעתו של בית המשפט המחוזי אשר פסק, כי יש להכיר בחברותו של אדם מכוח תקנה 2א הנ"ל, וזאת על אף שהמושב לא הקצה לאותו אדם נחלה, אלא משק עזר בלבד.

     

22. לטענת התובעת, מאחר והמנוח היה חבר אגודה, הרי שהיא זכאית כיורשת המנוחה לרשת את זכויות המנוח בנכס וזאת לאור סעיף 10ה(3) להסכם המשבצת (נספח 13 לתביעה) אשר קובע כדלקמן: "במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב יועברו כל זכויות השימוש במשק העזר שלו ליורשיו". מטעמי זהירות טענה התובעת, כי היא זכאית לרשת את זכויותיו של המנוח בנכס אף מכוח מעמדו כמתיישב.

     

23. לטענתה, אין לקבל את הטענה כי מעמדו של המנוח היה רק של מחזיק "בית מקצועי". לטענתה, על סיווגו של המנוח כמתיישב כמי שהנכס כמשק ניתן לו למטרת חקלאות ואינו בעל מקצוע חיצוני ניתן ללמוד מההגדרות הקבועות בחוק המועמדים להתישבות חקלאית, תשי"ג-1953 הקובעות בסעיף 1 כדלקמן: "מתיישב" או "מועמד" פירושו - אדם שהתיישב בישוב חקלאי; כאשר "יישוב חקלאי" הוגדר כ"מקום שתושביו יושבו לשם התיישבות חקלאית...".

    התובעת אף הפנתה לסעיף 6 להסכם המשבצת וטענה, כי משק עזר מוגדר בו כקרקע שנמסרה למתיישב למטרה חקלאית.

     

24. לאור זאת טענה התובעת, כי מאחר המנוח התקבל לאגודה כמועמד להתיישבות חקלאית ובהמשך כמתיישב לצרכי חקלאות וכי את הנכס קיבל לצורך התיישבות חקלאית, הרי שיש לראות את המנוח כמתיישב חקלאי מן המניין.

     

25. לטענת התובעת בפסיקה קיימת אבחנה בין מתיישב חקלאי שקיבל משק לבין בעלי מקצוע חיצוניים אשר הוקצה להם "בית מקצועי". לטענתה בע"א 7760/12 מ"י נ' ממ"י נקבע, כי ביחס לזכות שניתנת לבעלי מקצוע כאמור לעיל, הרי שהיא אינה ניתנת להורשה או להעברה. מנגד עת עסקינן במגרש שהוקצה כמשק עזר, אשר שימש בנוסף למגורים גם לחקלאות עבירותו והורשתו לא הוגבלו באופן נוקשה שכזה.

     

26. עוד טענה התובעת, כי לאחר שנפטר המנוח, המנוחה היא זו שהחזיקה בנכס דנן וזאת עד ליום פטירתה (ינואר 2006), והיא זו שנשאה בכל העלויות, ההוצאות והמיסים בקשר לנכס (לאמור היתה קיימת רציפות של החזקה בנכס וכי הנכס לא חזר לאגודה).

     

27. עוד טענה התובעת, כי לאחר שנפטרה אמה המנוחה היא הודיעה (באמצעות בא כוחה) לאגודה, לסוכנות ולרשות מקרקעי ישראל בחודש אפריל 2006 על דבר קיומה של צוואת אמה המנוחה. לטענתה, ביום 24.4.06 השיבה לה הסוכנות היהודית, כי מאחר ומדובר במשק בתוך משבצת מקרקעין שעליה חלות הוראות החוזה המשולש, הרי שלא ניתן לרשום את הזכויות על שם שלושת היורשות בחלקים שווים, אלא על שם יורשת אחת תוך הסתלקות של יתר היורשות, ולחילופין מכירה לצד ג'.

    לטענתה, בא כוחה דאז הודיע לסוכנות היהודית ביום 27.4.06, כי התובעת מצידה אינה מוותרת על כל זכות שבנכס, ובהתאם לכך, ערכה הממונה על החוזים בסוכנות היהודית מזכר בנוגע לנכס דנן ובו נקבע כי: "לפני פעולה של העברת זכויות יש לקבל הסכמת היורשים וזאת עפ"י החלטת ביה"ד האזורי".

    עוד טענה התובעת, כי הנתבעת 2 ובעלה פנו אליה ואל בעלה (במועד שלא צוין) במטרה שהתובעת תחתום על תצהיר הסתלקות מהכנס דנן וגם מנכס נוסף, ברם היא סירבה לכך.

     

28. לטענתה, פנייתו מיום 30.1.06 של מר ש.מ. (בעלה של הנתבעת 2) אל הנאמנים בשם משפחת המנוח לשם רכישת הנכס נעשתה מבלי שהתובעת נתנה את הסכמתה לכך. כמו כן, היא מעולם לא יפתה את כוחו של עו"ד הללי לפעול בשמה בעניין דנן ואף לא בעניינים אחרים. לטענתה, הנתבע 1 וכן הנתבעת 2 ובעלה וכן בא כוחם (עו"ד הללי) הציגו מצג שווא כמי שמייצגים לכאורה את יורשי המנוח ומכוח מצג זה נערך בהמשך אותו הסכם מכר שדבר ביטלו נתבקש בתובענה.

     

29. לטענתה, כל הצדדים לעסקת הסכם המכר ובאי כוחם ידעו, כי התובעת הינה בתה של המנוחה ובהתאם לכך הרי שגם היא נמנית על יורשי המנוח ועל כן אף היא בעלת זכויות בנכס. יחד עם זאת הם קידמו את העברת הזכויות בנכס לידי הנתבע 1 שכלל אינו נמנה על יורשי המנוח תוך נישול התובעת מהנכס, והכל תוך שהנתבעת 2 (אם הנתבע 1) התחזתה כיורשת היחידה של המנוחה. לטענתה, אף הנתבעת 3 פעלה ביחס עם הנתבעת 2 לנשל את התובעת מירושה המנוחה.

    לטענתה, לא בכדי הצהירו הנתבע 1 והאגודה בהסכם המכר ברמייה כי: "הקונה מתגורר בבית המגורים הבנוי על המגרש מאז הקמת המושב בשנת 1950 ו/או בסמוך לכך.." יחד עם זאת, הנתבע 1 נולד בכלל בשנת 1974 בעיר xxxx בה התגורר עד נישואיו ומאז הוא בכלל מתגורר בעיר xxxx.

     

30. עוד טענה התובעת, כי המנוחה כבר זכתה בהליך שיפוטי לבעלות בנכס בהיותה היורשת של אחיה המנוח (הכוונה היא לפסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 17.11.98 בתיקי עזבונות מאוחדים 852/97 – 937/97). לפיכך, הנתבעות 2-3 ו/או מי מהן, אשר באות כיורשות המנוחה מושתקות מלטעון, כי אין למנוחה זכויות בנכס מחמת היות הנכס "בית מקצועי" ו/או כל טענה אחרת.

     

31. לטענתה, הלכה פסוקה היא, כי היורשים זכאים לפעול מכוח העיזבון על מנת לממש את זכותו של המוריש לצורך קבלת זכויות, הן בדרך של תביעה ו/או בכל דרך אחרת, אולם אין היורשים יכולים לשנות את היקף העיזבון וגריעת נכסים מנכסי העיזבון בדרך של ביטול פעולות רצוניות שביצע המוריש בחייו ו/או איונם בדרך זו או אחרת.

     

    הגנת הנתבעים 1-2:  

32. בכתב הגנתם טענו הנתבעים 1-2 כי יש לדחות את התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית. נטען, כי הזכות הנדונה בתביעה הינה זכות של רשות למגורים. משכך, בהתאם להלכה הפסוקה, הסמכות העניינית לדון בתובענה זו נקבעת בהתאם לשווי הסעד הנתבע. נטען, כי שווי הסעד המבוקש הינו 1/3 מערך הנכס, ומשכך אינו מצוי בסמכותו של בית משפט זה.

     

33. עוד לטענתם, יש לדחות את התביעה אף מחמת התיישנות. לטענתם, כאמור התביעה דנן נסובה סביב זכויות של בר רשות. לטענתם, ההלכה המושרשת בעניין תובענה הנוגעת לזכות "בר רשות" הינה, כי מדובר בתובענה "שאינה במקרקעין" המתיישנת לאחר 7 שנים, אשר אלה חלפו להם עוד בטרם הוגשה התובענה דנן. לטענתם, אף אם גורעים את פרקי הזמן שבין הגשת התביעה הראשונה לבין מחיקתה ואת פרק הזמן שבין הגשת התביעה השנייה לבין מחיקתה, הרי שגם אז מתקבלת המסקנה כי התובענה התיישנה.

     

34. לגופו של עניין טענו הנתבעים, כי הנכס מעולם לא היה נחלה חקלאית, אלא בית מקצועי השייך לאגודה. ההרשאה שהעניקה האגודה למנוח בבית המקצועי פקעה עם מותו ולפיכך אין היא חלק מעיזבונו של המנוח ולא מעיזבון המנוחה אשר ירשה אותו בהתאם לצוואתו. נטען, כי עם מותו של המנוח חזר הנכס לידי האגודה אשר מכרה אותו כדין ובתמורה מלאה לנתבע 1.

     

35. לטענתם, בשנת 1957 הצטרפו המנוחה ובעלה כחברים באגודה והם קיבלו לחזקתם את משק מס' 41 במושב. באותן שנים התגורר המנוח בחיפה, כאשר אחותו המנוחה וכן קרוב משפחה נוסף בשם י.א שהיה יו"ר הוועד במושב מירון סידרו לו עבודה באגודה תחילה כשומר לילה ולאחר מכן כעובד בחקלאות, במטעי האגודה.

    בשנת 1961 ביקש המנוח לעבור להתגורר במושב. לאור בקשת משפחתה של המנוחה ובהיות המנוח בעל מקצוע שעבד באגודה, נאותה האגודה ליתן לו רשות להתגורר בבית מקצועי xx אשר היה שייך לאגודה.

     

36. עוד נטען, כי מספר שנים לאחר שעבר המנוח להתגורר במירון, ובשל קשרי משפחה עם יו"ר וועד האגודה, נאותה האגודה לסייע למנוח והיא אפשרה לו לגדל מספר עצי אגס בשטח של פחות מדונם, וכן לגדל מספר זעום של עופות בלול רעוע שהקים המנוח בסמוך לביתו. המנוח נהג לשווק את התוצרת החקלאית הזעומה שלו דרך האגודה, אשר ממנה היה מקבל את התמורה שהתקבלה ממכירת התוצרת. פעילותו החקלאית הזעירה של המנוח הסתכמה בגידול של עשרות בודדות של עצי אגס במשך כשנתיים בלבד, ובכמה מאות עופות (במחזור) במשך כ- 15 שנה, עד קרוב לאמצע שנות ה- 80 (מספר הקטן בהרבה ממכסה הניתנת לחבר אגודה כבעל נחלה חקלאית).

     

37. באמצע שנות ה- 80 החלה האגודה לצבור גירעונות עתק כתוצאה מפעילותה החקלאית. בהיותו של המנוח חלק מהפעילות החקלאית שעברה דרך האגודה, ניסתה האגודה לחייבו בחלק יחסי מגירעונותיה. עם זאת, המנוח התנגד בתוקף לניסיון האגודה לחייבו כאמור והוא שלח לאגודה בשנת 1985 ו- 1986 מכתבים במסגרתם ביקש למחוק את החוב לאור היותו במעמד של תושב ולא של חבר מושב.

    בהמשך אף הגיש המנוח כנגד האגודה תביעת בוררות שהתנהלה אצל רשם האגודות השיתופיות, וביום 27.2.89 התקיים דיון בתביעת הבוררות ובו הסכימו הצדדים, כי המנוח אינו חבר אגודה. בפסק הבוררות נקבע, כי האגודה לא יכלה לחייב את המנוח בגירעונות, כאשר האגודה פעלה בהתאם לפסק הדין ומחקה את החוב.

     

38. עוד נטען, כי לאחר שהפסיק המנוח לגדל עופות, הוא הגיש תביעה לקצבת שארים והשלמת הכנסה למוסד לביטוח לאומי, כאשר ביום 27.5.86 הוא קיבל תשובה מאת הביטוח הלאומי, בה צוין, כי הוא רשום כעצמאי בעל משק וחבר אגודה ואת בניגוד לנטען על ידו בתביעה לקצבה. לאור זאת פנה המנוח לאגודה וביקש ממנה אישור על הסטאטוס שלו על מנת להפריך את הרישום השגוי בביטוח הלאומי, כאשר האגודה אישרה למוסד לביטוח לאומי במכתבה מיום 27.5.86, כי המנוח הינו תושב ללא משק, וכי הוא אינו מוכר כחבר אגודה.

     

39. לטענת נתבעים 1-2 ראיות הנ"ל מעידות, כי בניגוד לנטען על ידי התובעת, הרי שהמנוח מעולם לא היה חבר אגודה ובעל נחלה חקלאית. לטענתם, הצהרות המנוח, כי הוא אינו חבר באגודה וכי אינו בעל משק חקלאי מקימים השתק כלפי התובעת מלטעון אחרת, ופסיקתו של רשם האגודות אשר קיבל את טענות המנוח מקימים מעשה בית דין.

     

40. עוד נטען, כי ניסיונות התובעת לטעון, כי הנכס הינו משק חקלאי ולא בית מקצועי הינו מופרך. נטען, כי טענה זו סותרת את טענותיה הקודמות של התובעת בהליכים הקודמים שהתנהלו בקשר לנכס (הכוונה היא לתביעה הראשונה והשנייה בבית המשפט לענייני משפחה), ששם טענה התובעת, כי הנכס הינו בית מקצועי.

     

41. עוד נטען, כי גם מתשובתה של הסוכנות היהודית לצו המניעה שהגישה התובעת בבש"א 6761/06 (נספח יא לכתב הגנה) אישרה הסוכנות כי הנכס הינו בית מקצועי. כן, נטען כי אף האגודה עצמה אשר קיבלה לידיה בשנת 1959 את הנכס מהסוכנות נהגה בו כ"בית מקצועי" לאורך כל השנים.

     

42. נטען, כי במכתב האגודה מיום 21.8.96 (לאחר פטירת המנוח) הבהירה האגודה ליורשי המנוח כי היא בעלת הנכס וכי היורשים מתבקשים שלא לעשות בנכס כל שימוש ללא רשות בכתב מוועד האגודה. במכתב נוסף מיום 19.12.96 דרשה האגודה מיורשי המנוח את פינוי הנכס ומסירת המפתחות למזכירות המושב. נטען, כי לאחר שהחזקה בנכס חזרה לידי האגודה, הוציאה האגודה אישור מהסוכנות בדבר היותו של הנכס רכוש האגודה וזאת על מנת שהיא תוכל להשכירו, ובמכתב מיום 25.3.97 הודיעה האגודה ליורשי המנוח על כוונתה להוציא מכרז להשכרת הנכס שחזר לחזקתה, וכי הם מתבקשים לסור למזכירות ולהשמיע את בקשותיהם.

    אף במכתבה מיום 4.2.99 הודיעה האגודה לעו"ד יוסף סגל, אשר מונה כמנהל לעיזבון המנוח כי הנכס הינו בית מקצועי אשר המנוח התגורר בו כבר רשות בלבד וכי זכותו זו פקעה עם מותו ולפיכך ליורשים אין כל זכות בו.

     

43. עוד טענו נתבעים 1-2, כי בניגוד לנטען על ידי התובעת, הרי שכלל לא היתה רציפות של החזקה בנכס. לטענתם, לאחר פטירת המנוח חזרה החזקה בנכס לידי האגודה. כשנתיים לאחר שהחזקה בנכס חזרה לידי האגודה ומשלא הצליחה האגודה להשכירו היא הסכימה להעניק רשות שימוש זמנית בנכס למנוחה ולחתנה מר ש.מ., בעל הנתבעת 2, וזאת בהתאם לתנאים שנקבעו בהסדר בין שנקבע בין הצדדים ביום 3.8.99. לטענתם, במסגרת ההסדר הצהירה המנוחה מפורשות, כי "לא מוקנית ולא תוקנה לנו שום זכות חזקה או כל זכות אחרת בגין רשות השימוש הזמנית"..

     

44. עוד טענו נתבעים 1-2, כי חלק מהנכסים שהעמידה האגודה לפירעון חובותיה במסגרת הסדר המעטפת, היו בתים מקצועיים לרבות הנכס המקצועי דנן, וכי על מנת שלא לגרור את ביצוע הסדר המעטפת על פני שנים רבות העדיפה האגודה להציע את הבתים המקצועיים למחזיקים בהם בפועל. לפיכך, הרי שמר ש.מ. – בעלה של הנתבעת 2 אשר נותר לאחר מות המנוחה המחזיק היחידי בנכס מכוח הסדר החזקה הזמנית, הוא היה זכאי לפדות את הזכויות בנכס.

     

45. יחד עם זאת, ובשל רצון משפחת מ. (משפחת הנתבעת 2) לשמור על שלום בין האחיות, הובאה הצעת הרכישה של הנאמנים לביצוע הסדר המעטפת, אותה ההצעה מיום 8.1.06 לכל שלושה היורשות ובעליהן במהלך השבעה על המנוחה. אלא שמשפחת גרוסמן ומשפחת שחורי לא היו מעוניינות בנכס. משכך, פנה הנתבע 1 באמצעות אביו מר ש.מ. אל האגודה ואל הנאמנים והודיע, כי הוא זה שמעונין ברכישת הנכס בהתאם לתנאי הצעת הנאמנים, ובהמשך אף פנה עו"ד הללי (ביום 31.1.06) אל הנאמנים.

    עוד נטען, כי האגודה ניסתה להתנער ממכתב הנאמנים מיום 8.1.06 וביקשה להוציא את הנכס לצורך מכירתו לצד ג' המרבה במחיר. עם זאת, מלחמתו העיקשת של מר ש.מ. מנעה את מכירת הנכס למרבה במחיר, כאשר בנו הנתבע 1 שילם מחיר מלא עבור הנכס.

     

46. באשר למכתבי הסוכנות אליהם מפנה התובעת בתביעתה (במסגרת נספחים 15, 17 לכתב התביעה), טענו הנתבעים 1-2, כי אלו מתייחסים לנחלה 41 במושב ולא לבית המקצועי מס' xx.

     

47. באשר לטענת התובעת כי הנתבעת 2 ובעלה פנו אל התובעת ובעלה במטרה שהתובעת תחתום על תצהיר הסתלקות מהנכס וכן אף מנכס נוסף, נטען כי מתוך ניסיון לשמור על שלמות המשפחה הציעה משפחת הנתבעת 2 לתובעת פיצוי כספי לתובעת עבור נחלה 41 על אף שלא היתה חייבת לעשות כן, כי היא היתה רשומה כבן ממשיך ביחס לנחלה 41. עוד לטענתם, כי לא היתה כל הצעה לרכוש מהתובעת זכויות בבית המקצועי דנן (נכס xx), אולם לשם הזהירות ביקשה משפחת מ. במסגרת הסדר הפיצוי של נחלה 41 להגיע לסיום כל המחלוקות האפשריות בעתיד גם בנוגע לנכס דנן.

     

48. עוד טענו, כי הנתבעת 2 מעולם לא התחזתה כיורשת היחידה של המנוחה לשם העברת הזכויות בנכס לידי הנתבע 1, ונתבעים 1-2 כלל לא ביקשו לנשל את התובעת. נטען כי התובעת ובעלה הם אלו שדחו את ההצעה לרכוש את הנכס ואין להם להלין אלא על עצמם. עוד נטען, כי ההצעה לרכישת הנכס הובאה גם בפני הנתבעת 3 אשר סירבה לרכוש אותו. התובעת 3 הגיעה להסדר פיצוי עם הנתבעת 2 בנוגע למשק 41 ובמסגרת הסכם זה למען הזהירות הסתלקה מכל תביעה אפשרית בנוגע לנכס דנן.

     

49. באשר לטענת התובעת, כי בהסכם המכר (שנחתם בין האגודה לנתבע 1) הוצהר ברמייה כי הנתבע 1 התגורר בבית מאז שנת 1950, נטען, כי מדובר בהסכם סטנדרטי שנוסח על ידי הנאמנים והוצע לכל המחזיקים בבתים המקצועיים לרבות בנכס דנן. הנתבע 1 נדרש לחתום על מסמכי הרכישה לרבות הסכם המכר והוא עשה זאת ללא שדקדק בנוסח ההסכם. כן טען הנתבע 1, כי הוא אכן מתגורר בxxxx אולם במקביל הוא מתגורר גם במירון בחלק מימות השבוע.

     

50. כן טענו נתבעים 1-2, כי הטענה בדבר השתק שיפוטי הינה מופרכת. נטען, כי סוגיית סיווג הנכס דנן ו/או טיב הזכויות בו כלל לא עמדה לדיון בהליך אליו מפנה התובעת. נטען, כי ההליך אליו הפנתה התובעת (תיק עזבונות מאוחדים 852/97, 937/97) עסק רק בשאלת תוקפן של צוואות שונות אשר הונחו בפני בית המשפט. נטען, כי לא בכדי נמנעה התובעת להציג את פסק הדין עצמו אשר ניתן ביום 17.11.98. עוד נטען, כי לפי ההלכה הפסוקה, הרי שאין אפשרות לטעון טענת השתק שיפוטי כנגד נתבע. עוד נטען, כי התובעת אף לא העזה להעלות את הטענות הנוגעות להשתק שיפוטי כנגד הנתבע 1, למרות שהוא בעל הדין האמתי בתובענה.

     

51. נטען כי טענת ההשתק השיפוטי חלה דווקא על התובעת עצמה, שכן המנוח בעצמו טען בהליך שיפוטי מול רשם האגודות, כי הוא אינו חבר מושב והוא אינו בעל משק, ולפיכך קיים מעשה בית דין בעניין זה. נטען, כי גם המנוחה חתמה על הסכם עם האגודה בו אישרה כי הנכס הינו רכוש האגודה והזכות שנמסרה לה בנכס היתה זמנית בלבד, דבר שמקים השתק כלפי התובעת מלטעון טענה הפוכה.

     

52. עוד נטען, כי תקנון האגודה מגדיר הצורה מפורשת וברורה את דרכי הקבלה לחברות באגודה, ואין כל ממש בטענות התובעת הנוגעות לסעיף 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות).

    נטען, כי בר"מ 3296110 צופית נ' גרינפלד אליו מפנה התובעת עוסק בנסיבות שונות מענייננו. כמו כן גם לחוק המועמדים להתיישבות חקלאית אין כל קשר לסוגיה דנן.

     

53. עוד נטען, כי אף אם המנוח היה חבר באגודה לא היה בכך לסייע לו מאחר ולפי הפסיקה, קיים נתק מוחלט בין מישור החברות באגודה לבין מישור הזכויות בנכס.

     

54. עוד נטען, כי טענת התובעת לפיה הנכס הינו משק עזר הינה מופרכת. נטען, כי עיון בנוסח הסכם המשולש משנת 1993 מעלה, כי במושב מירון כלל לא היו "משקי עזר", אלא רק נחלות ובתים מקצועיים. כמו כן, המנוח עצמו מעולם לא טען, כי יש ברשותו "משק עזר" כך שהתובעת מנועה מלטעון זאת בשמו.

     

55. עוד נטען, כי כל הזכויות הנובעות מכוח הסכם המשולש, הינן לכל היותר זכויות של בר רשות, אשר מוגדר במפורש לגביהן, כי הן אינו חלק מעיזבון הנפטר, וכל פסקי הדין אליהם הפנתה התובעת בתביעתה (לרבות ע"א 7760/12) עוסקים בנסיבות שונות מענייננו.

     

    הגנת נתבעות 3-4

56. נתבעות אלו לא הגישו כתב הגנה. משכך, הוריתי בהחלטתי מיום 18.7.17 (בעמ' 5, שורות 9-10) כי נתבעות אלו לא תהיינה רשאיות להתגונן כנגד התובענה.

     

     

    חומר הראיות:

57. מטעם התובעת הוגש תצהירה של התובעת מיום 15.6.16 (ת/1). כן הוגש תצהירו מר אברהם חיים גרוסמן, מיום 15.6.16 (ת/2). מסמך שעניינו "בוררות בין החבר ג׳ י׳ והאגודה מיום 27.2.89 (ת/3), פרוטוקול בית הדין האזורי פתח תקווה 060812526-42-1 ( ת/4). טיוטת תצהיר של התובעת (ת/5). עמוד מכתב ההגנה בתמ"ש 4490/06 (ת/6). צילומי שיקים (ת/7). הודעת עו"ד איקו פרי בתע' 4490/06 (ת/8), הסכם משבצת משנת 1993 (ת/9), הסכם משבצת משנת 2015 (ת/10). כן הוגש מסמך מיום 22.5.67 שכותרתו "אישורי בנייה" (ת/11). תשובת הסוכנות היהודית לבקשה לצו המניעה שהוגש בתע' 4490/06 (ת/12). מכתב עו"ד הלל אל הסוכנות היהודית (ת/13) מכתב תשובה של הסוכנות אל עו"ד הלל (ת/14). תעודת עובד ציבור של הגב' איריס ורד – ראש צוות בכיר שימושים חקלאיים ברמ"י (ת/16). בקשה לביטול חוב ולחילופין להפחתת חוב שהוגשה למשקם בתיק מס' 3/1/5 (ת17). הודעה על החלפת ייצוג (ת/18).

     

58. כן העידו מטען התובעת, בלא שהוגש תצהיר מטעמם - הגב' מ.מ – הנתבעת 2 ומר רפאל להב – עובד בנק לאומי בתקופה שבין 11/1965 לבין 12/2005 (ראו בעמ' 75, שור' 23).

     

59. מטעם הנתבעים 1-2 הוגש פרוטוקול מיום 27/4/09 בתע 4490/06 (נ/1). כן הוגש תצהיר התובעת מיום 12.11.06 שהוגש בתע' 4490/06 (נ/2). מכתב מיום 16.7.06 המופנה אל הנתבעת 2 (נ/3). החלטה מיום 27.1.08 בתע 4490/06 (נ/4). פרוטוקול מיום 15.2.07 בתע 4490/06 (נ/5). מסמך מיום י"ט לחודש טבת תשס"ו החתום על ידי מר ש.מ. (נ/6). תצהיר עדות ראשית של מר אריה שלג – תושב מירון וחבר באגודה (נ/7). מכתב מיום 21.8.86 המופנה ליורשי י׳ ג׳ (נ/8). מכתב מיום 25.1.06 אל עו"ד אייקו פרי ( נ/9). תשובה לבקשה לצו מניעה זמני מטעם הסוכנות בתע' 4490/06 (נ/10). תעודת עובד ציבור משלימה של הגב' איריס ורד (נ/11). מסמך עם לוגו של המושב מיום 29.10.17 שכותרתו "בית מגרש xx" (נ/12). מכתב יו"ר ועד מירון מיום 4.2.1999 (נ/13). הודעה מיום 17.7.17 (נ/14). מכתב מיום 21.8.96 אל יורשי י׳ ג׳ ז"ל (נ/15). מכתב מאת בנק לאומי מיום 2.9.86 (נ/17).

     

60. כן העידו מטעם הנתבעים 1-2 ללא שהגישו תצהיר עדות מטעמם – מר שלומי אברהם אשר שימש כבורר בהליך הבוררות שהוגש כ-ת/3, מר אלי סויסה מזכיר המושב בין השנים 1994-1996 (עמ' 47, שור' 18), מר מרדכי גרידיש – מזכיר האגודה בשנים 2006-2008, מר דב מרדלר – מזכיר הוועדה המקומית מרום הגליל (בעמ' 52, שורה 14), עו"ד ערן מוטרו – מנהל עסקאות ופרויקטים בחטיבת הנכסים בסוכנות היהודית (בעמ' 56, שור' 17), מר מרדכי הלפרין שהחל לעבוד בתור מזכיר האגודה בחודש 6/1982 (עמ' 66, שורה 23).

     

     

    דיון והכרעה:

61. הערה מקדמית – כל ההדגשות אינן במקור, אלא אם נאמר אחרת.

     

62. תחילה לטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים 1-2 בכתב הגנתם.

     

63. בכתב הגנתם טענו הנתבעים 1-2, כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה. כן טענו כי יש לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. בסיכומיהם טענו הנתבעים 1-2, כי יש לדחות את התביעה אף מחמת השיהוי שבהגשתה (סעיף 39 לסיכומיהם).

     

64. בפסק דינו בערעור, שביטל את פסק הדין שניתן קודם וקיבל חלקית את טענת חוסר הסמכות העניינית, הנחה בית המשפט העליון לדון כל המחלוקות בין הצדדים (על אף שבפסק הדין שניתן קודם בתיק זה נקבע כי חלק מן הסעדים אינם בסמכות בית משפט זה).על כן אין עוד מקום לדון בטענת חוסר הסמכות עניינית ויש לדחותה.

     

65. טרם הדיון בטענת ההתיישנות, יש להכריע תחילה בשתי שאלות עובדתיות והן:

     

    • האם מגרש xx הינו נחלה, משק עזר או "בית מקצועי" למגורים בלבד?

    • האם התובע היה חבר אגודה בנתבעת 4?

      זאת, משום שתקופת ההתיישנות תלויה במהותה של הזכות שנרכשה.

       

66. באופן כללי אציין כי לטענת התובעת, מעמדו של מגרש xx היה של משק חקלאי בשטח של דונם וחצי (סעיף 9 לתביעה) וכי משק זה נתקבל בידי המנוח "עת התקבל לאגודה כמועמד להתיישבות חקלאית כבר ביום 11.12.62" (ראה שם). אבהיר כבר עתה, התובעת אינה טוענת כי נתקיים הליך קבלה פורמלי של המנוח כחבר אגודה, אלא טוענת כי על העניין חלה הוראת תקנה 2א לתקנות האגודות השיתופיות (חברות) תשל"ג-1973 (להלן:- "תקנה 2א") שלפיה, אם נהגה האגודה כלפי חבר כאחד מחבריה משך תקופה סבירה, יראו אותו כחבר באגודה אף אם לא נתקיימו בו הוראות תקנות משנה 2 א-ב לתקנות הנ"ל, אלא אם כן נקבעה בתקנות האגודה הוראה מפורשת שאין לראות אדם כאמור כחבר אגודה. נטען כי בתקנון האגודה (נספח 26 לת/2) אין הוראה כאמור וכי האגודה אכן נהגה בפועל כלפי המנוח כחבר בה.

     

67. משכך טוענים התובעים, כי המנוח ג׳ רכש "זכות אחרת במקרקעין", אותה הוריש בצוואתו, לאחותו , אם התובעת, אשר הורישה בתורה, לאחר מכן, חלק ממנה לבתה התובעת, זכות שטרם התיישנה עת הוגשה התובענה ויש להעביר חלק מזכויות המנוח לתובעת.

     

68. מנגד טוענים הנתבעים 1-2 (נתבעות 3-4 לא התגוננו בפני התביעה) כי המנוח מעולם לא היה חבר באגודת מירון /הנתבעת 4, וכי הנכס אותו קיבל היה "בית מקצועי" המיועד לעובדים מקצועיים של האגודה שאינם חברי האגודה אך מתגוררים בנכסים השייכים לה.

     

    מעמדו של מגרש xx

     

69. אקדים ואציין כי לצורך השכנוע בטענותיהם, זה מכאן וזה מכאן, הפנו ב"כ הצדדים לשורת ארוכה של מוצגים ועדויות שנשמעו בפניי. חלק מראיות אלו הינן התבטאויות והתנהגויות של הצדדים עצמם (התובעת, בעלה (למעט עדותו הנוגעת לתקופת חייו של המנוח במושב) הנתבע 1, הנתבעת 2 וכן בעלה ועוד), ולא של המנוח, שעניינם בכלל בתקופה לאחר פטירתו של המנוח (שנפטר בשנת 1996). ייאמר כבר עתה, שלטעמי, התנהגויות או אמירות אלו של הנ"ל, אין בהן כדי לקבוע דבר וחצי דבר לא לעניין מעמדו של מגרש xx וגם לא לגבי השאלה אם היה המנוח חבר אגודה אם לאו, טרם פטירתו ועל כן, לא אתייחס אליהם לצורך הכרעתי במחלוקת הנ"ל.

     

70. מכאן לגופה של המחלוקת.

     

71. בסיכומיו שב וטען ב"כ התובעת כי המנוח החזיק במגרש הנ"ל כ"משק" ובמסגרת היותו מי שהתקבל לאגודה הנתבעת 4 כמועמד להתיישבות חקלאית. במסגרת זו היפנה לשורת עדויות ומוצגים התומכים לטענתו במסקנה זו. אביא להלן ראיות אלו תוך הבאת התייחסות ב"כ הנתבעים אליהן ולאחר מכן ייקבע משקלן לצורך הכרעה במחלוקת.

     

72. תחילה היפנה ב"כ התובעת לנספח 8 לת/2. מדובר בטופס "רישום לזיהוי מצהיר" של הסוכנות היהודית, עליו חתם המנוח ביום 10.7.22 ובו צויין:

    "1. אני הח"מ ג׳ י׳ ת ... מאשר שפניתי אל הסוכנות היהודית לא"י ... לקבלני כמועמד להתיישבות חקלאית במירון ...

    2. הנני מאשר בזה כי קיבלתי המסוכנות לשימוש מגרש מס' xx בכפר/מושב מירון . ידוע לי שמשק זה היה בשימוש אנשים שקדמו לי. 

    3. הנני מאשר כי המשק הנ"ל שקיבלתי לשמוש כולל מקרקעין, מבנים, ציוד, כלים, אינוונטר חי, המפורטים ברשימה המצורפת הזה והמהווה חלק בלתי נפרד מהצהרה זו ותקרא להלן רשימת הרכוש.

    4.

    5. ידוע לי כמו כן שהסוכנות חייבה את המשק הנ"ל עבור ההשקעות ...

    6...". (ההדגשות בקו הוספו – י"א).

     

73. מנגד טוענים הנתבעים כי בטופס הנ"ל צויין מפורשות כי מדובר "במגרש xx", זאת שעה שהשוואה לנספח 30 לת/2 מלמדת, הצהרה עליה חתום מר ויסהויז, מלמדת כי כאשר מדובר במשק, מצוין הדבר באותו סעיף ולא כתוב "מגרש".

     

74. עיון במוצגים הנ"ל מלמד כי בנספח 30 לת/2, בסעיף 2 להצהרה הנ"ל, המסווג את סוג הנכס אכן נרשם "משק41". אני מוצא לציין כי ניכר לעין שמדובר טופס סטנדרטי אולם המקום לרישום סוג הנכס בסעיף 2 להצהרה דרוש השלמה.

    יחד עם זאת, וכפי שצוטט לעיל, בטופס עליו חתום המנוח צוינה יותר מפעם אחת גם המילה "משק" וכמו כן בסעיף 3 להצהרה, צויין כי אותו נכס כולל "מקרקעין" וכן כי נמסרו לשימושו של המנוח גם כלים ו"אינוונטר חי".

    האמור לעיל תומך במסקנה כי המגרש שנמסר למנוח היה "משק עזר".

     

75. הגדרתו של "משק עזר" בהסכם המשולש שבין רמ"י- הסוכנות –לאגודה ת/9 הינה :

    "קרקע שנמסרה למטרת סידור משק עזר חקלאי, הכולל יחידת מגורים אחת, בתנאי שקרקע זו אינה מהווה נחלה".

     

76. סבורני כי הפירוט של הקרקע והציוד שנמסרו למנוח בהסכם עם הסוכנות נספח 8 לת/2, עונים להגדרה זו.

    לאור העובדה שאין חולק כי המנוח עסק בחקלאות בתקופת התיישבותו במירון, בין היתר גידל אגסים ותרנגולות (שאת התשומות לגידולם רכש באמצעות האגודה ואת התוצרת שיווק גם באמצעותה כפי שיפורט להלן).

     

77. נטען ע"י ב"כ התובעת כי בעוד לטענת רמ"י, קיומם אם בכלל של בתים מקצועיים צריך להילמד מהסכמי המשבצת ומהתב"ע של האגודה, הרי שלפי עדות מזכיר הועדה המקומית לתכנון ובניה מרום הגליל, אין כל איזכור לקיומם של בתים מקצועיים בתב"ע הנ"ל (עדות מיום 3.2.19 עמ 54 ש 31-33).

    ב"כ התובעת סקר גם את הסכמי המשבצת שצורפו כראיה. בראשון משנת 1954 (ת/15 ) לא היו קיימים כלל בתים מקצועיים. נטען כי נציג הסוכנות מר מוטרו שנחקר לגבי הסכם זה לא ידע להסביר על איזה בסיס הוא קובע כי מדובר בבית מקצועי. נטען כי הנ"ל הסתמך על תגובת הסוכנות היהודית (ת/12) לבקשה לצו מניעה בת.א. 4490/06 שם צויין כי מדובר בבית מקצועי. ברם הסוכנות הודיעה לגבי אותו הליך כי היא מבקשת שלא להיות חלק מאותו הליך. נטען כי גם אם קודם למנוח ניתן הבית לבעלי מקצוע שאינם חקלאים, הרי שלמנוח הוא ניתן כמשק חקלאי לאחר שהתקבל כמועמד להתיישבות חקלאית. עוד נטען כי בהסכם המשבצת מ- 1993 היו בשטח האגודה 6 בתים מקצועיים ובזה משנת 2015 גם כן אותו מספר. בשל כך נטען כי אין יסוד לטענת האגודה כי קודם לכן היו במשבצת האגודה 11 בתים מקצועיים. בהמ"ש הופנה לעדות אריה שלג מטעם הנתבעים ( ע' 46 ש 8-18 ) ולחוסר ביטחון של העד בהצהרתו זו לגבי קיומם של 11 בתים מקצועיים.

     

78. ראשית, לעדותו של מזכיר הועדה לתו"ב מר מרדלר (ע53 ואילך). מעדותו של זה שהתייחסה לתוכנית המתאר עולה כי אין בתכנית פירוט לגבי בתים מקצועיים . יחד עם זאת הבהיר כי ישנם בתכנית המתאר שני סוגי מגרשים לבניה שאינם נחלות. הסוג האחד הינם כאלה המסווגים מגורים א' המאפשרים גם גידול בעלי חיים והקמת מבני משק ובניהם מגרש xx הנ"ל, וישנם מגרשים אחרים המוגדרים כ "מגורים ב' " עליהם לא ניתן להקים מבני משק או לגדל בעלי חיים.

     

79. עיון בהסכמי המשבצת השונים שהוגשו מלמד כי בשני ההסכמים המאוחרים שבהם ת/9-ת/10 משנת 1993 ומשנת 2015 (ההסכם ת/15 משנת 1954 נחתם ישירות מול קק"ל וקדם להקמת רמ"י או ממ"י כשמו אז) אכן מלמד כי מופיעים בהם 6 בתים מקצועיים ( ת/9 סעיף 6.א ת/10 סעיף 6). עם זאת, יש לזכור כי הזכויות למנוח הוקנו לפי נספח 8 לת/2 כבר בשנת 1962, היינו, כמעט 30 שנה לפני חתימת הראשון מבין שני ההסכמים הנ"ל. יותר מכך גם אם נתקבל מגרש שהוא "בית מקצועי" אולם יחד עמו ניתנה הזכות לעיבוד חקלאי ולהקמת מבני משק חקלאים כמו במקרה של המנוח, הרי שמדובר מעשית במשק עזר שכן, נתקיימה הגדרת "משק עזר" .

     

     

80. להשלמת תמונת הזכויות במגרש הנ"ל יצויין כי לפי סעיף 11 לנספח 8 הנ"ל לת/2, אישר המנוח שהזכויות שהועברו לו הן "רשיון " בלבד להשתמש במקרקעין ובציוד שנמסרו לו וכן התחייב שם "לפנותם בכל עת שאידרש ע"י הסוכנות ולהחזיר לסוכנות את כל הרכוש במצב שקיבלתי". (ההדגשה בקו הוספה- י"א).

     

81. אציין כבר עתה , כי הסוכנות היהודית לא דרשה מעולם פינוי המנוח או יורשיו ועניין זה אינו חלק מהתביעה דנן.

     

82. לאור כל האמור אני קובע כי מעמדו של מגרש xx הוא של "משק עזר".

     

     

    האם היה המנוח "חבר אגודה"?

     

83. ב"כ התובעת היפנה לעדות העד גרוסמן חיים לפיה הכיר את המנוח ג׳ וידע כי הוא חבר משק פעיל (ע 20 ש 29). דא עקא, משנחקר בהמשך (ע 21 ש 15 ואילך) התברר כי ידיעתו בנוגע להיקף מעורבותו של המנוח בפעילות האגודה אינה כה מבוססת. כך למשל לא ידע אם המנוח הצביע בבחירות למוסדות האגודה. כמו כן לא ידע אם המנוח שילם מיסי חבר (להבדיל ממסי ועד מקומי כתושב) לאגודה. הוא גם לא ידע את ההבדל בין דמי חכירה למסי חבר וכדבריו "לא יכול להיכנס לדקויות האלה אם מסי אגודה או לא". מדובר בעד שלא התגורר ביישוב. עד זה גם העיד כי ברשותו מסמכים נוספים הנוגעים לפעילותו של המנוח והוא יכול להמציא העתקיהם מאוחר יותר למועד מתן עדותו. אולם על אף שנתבקש ע"י ב"כ הנתבעים להמציאם, לא עשה כן. לאור האמור נותרה עדותו בעניין זה כהשערה בלבד ולא מצאתי לייחס לה משקל של ממש. בהקשר זה אציין כי התובעת הנגדית נשאלה בחקירתה הנגדית שאלות רבות בנוגע לאירועים ועניינים הקשורים עם מגרש xx ופעילותו של המנוח וענתה כמעט באופן סטנדרטי כי הידע העניין זה מצוי בידי בעלה חיים גרוסמן הנ"ל ואותו יש לשאול על כך.

     

84. כן היפנה ב"כ התובעת לנספח 9 לת/2 הנ"ל , הלא הן הפניות של אגודת מירון את המנוח לרכישת ציוד חקלאי (שקתות, תנור ומאוורר). לא מצאתי שיש בכך כדי לתמוך במסקנה כי מדובר במי שבפועל התייחסה אליו האגודה כאחד מחבריה מן המניין. אין חולק (גם ע"י הנתבעים) כי המנוח גידל במגרש הנ"ל בתקופה מסוימת תרנגולות וכן מטע עצים מצומצם. ייתכן כי את תשומותיו רכש בסיוע האגודה (מן הסתם כדי לקבל מחירים זולים יותר המוקנים ברכישה מרוכזת) ואת תוצרתו שיווק המנוח באמצעות מוסדות האגודה מטעמי נוחות ואף התחשבן מולה אודות השיווק הנ"ל.

     

    לבית המשפט הוצג מוצג ת/3, הוא פרוטוקול בוררות בין המנוח לאגודה בו טוענים שני הצדדים (המנוח מחד ונציג האגודה מאידך) מפורשות, כי המנוח אינו חבר באגודה ולא היה חבר באגודה ולא חתם על ערבות הדדית לאגודה אף פעם. הסכסוך שם מתייחס לכספים המגיעים למנוח לטענתו בגין שיווק עופות ובדיוק בהקשר זה הבהיר המנוח עצמו באותו פרוטוקול כי לא שיווק את העופות כחבר אגודה ומשום כך, אין לאגודה זכות לחייבו בגרעונותיה כשאר החברים.

    מסמך זה סותר באופן מוחלט מפי המנוח עצמו את הטענה כי היחסים בינו לבין האגודה היו של חבר אגודה מן המניין.

     

85. עוד היפנה ב"כ התובעת לתע"צ של רמ"י, ת/16 טבלה ג' במוצג הנ"ל שם נרשם מגרש xx תחת הכותרת "מס' משק" ובצדו שמות המנוח ורעייתו ז"ל.

    ת/16 הינה תעודת עובד שניתנה לגבי הסכמי המשבצת הנ"ל וכן כדרישה לפירוט מספר הנחלות, משקי העזר והבתים המקצועיים באגודת מירון משנת 1950 ועד היום. התעודה מפנה לשתי טבלאות "שהועברו מהאגודה". עיון בטבלאות הנ"ל מלמד כי בצד "מספר משק" xx צויין שמו של המנוח אולם נמחק בקו. בצד המחיקה נרשם "תושב". המילה "תושב מופיעה לגבי 3 נכסים נוספים בטבלה הנ"ל ששמות המחזיקים בהם נמחקו גם כן. אני מוצא לציין כי הטבלה גם מציינת שמות של בעלי נחלות שנפטרו (מצויין בצדם ז"ל) . שמם של אלה לא נמחק בדומה לשמם של 4 הנ"ל שבצדם צויין "תושב". טבלה זו בוודאי אינה תומכת במסקנה אליה מבקשת התובעת להגיע, אלא ההיפך.

     

86. כן היפנה ב"כ התובעת לנספח 10 לת/2, קבלות עבור תשלומי מיסים שבאחת מהן צויין כי מדובר ב"צריכה משקית" (חודש 6/02). יצויין כי אחד המסמכים הנ"ל הינו מכתב המופנה ע"י אגודת מירון אל "משפחת ג׳ ז"ל (ויסהויז) 41" מיום 29.10.2002 ועניינו בדמי חכירה וניכר בבירור כי מדובר במשק 41 לגביו התדיינו הצדדים בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון בתיק 4490/06. לא נמצאו בין הקבלות הנ"ל כאלה שאישרו תשלום דמי שכירות עבור מגרש xx. יתר על כן, מרביתן של הקבלות נוגעות לתקופה שלאחר פטירתו של המנוח. אין בהן על כן כדי לתרום למסקנה אליה מבקשת התובעת להגיע.

     

87. כן הפנה למוצג ת/16 ב', תצהירו של הנתבע 1 ממנו עולה כי על המגרש מצויים שני "בית אימון (מחסן)". כאמור לעיל, יש בכך לכל היותר לתמוך במסקנה שאינה שנויה במחלוקת כי בשלב מסויים השתמש המנוח במבנים אלו לגידול העופות. גידול זה אינו הופך אותו אוטומטית לחבר אגודה מכח תקנה 2 א הנ"ל.

     

88. כן היפנה ב"כ התובעת ל ת/11, היתר בניה שניתן למנוח להרחיב את בית המגורים הנ"ל. ראשית אציין כי היתר זה לא נזכר בכתב התביעה ואף לא בתצהירי עדי התובעת. הוא הוגש אמנם ללא התנגדות להרחבת חזית (על אף שבסיכומים נטען ע"י הנתבעים להרחבת חזית). על סמך ההיתר נטען כי המנוח בנה על חשבונו תוספת בניה במגרש. בכל הכבוד, טענה זו של בניה בפועל ועל חשבון המנוח, לא הוכחה. לא הוצגה שום ראיה כי נעשתה אכן בניה בהתאם להיתר (כגון טופס גמר בניה) וגם לא הוצגה ראיה כלשהיא כי בניה זו מומנה ע"י המנוח. על כן לא מצאתי לסמוך גם על ראיה זו.

     

     

89. עוד טען ב"כ התובעת כי הוכח שהמנוח התקבל לאגודה כמועמד להתיישבות חקלאית ובפועל היה חבר אגודה לכל דבר ועניין ונשא בחובות האגודה. בעניין זה היפנה לנספח א1 לת/17 שהינה בקשה לביטול חוב ולחלופין להפחתתו (הוגשה בשעתו למשקם) הנושאת יחד עם שאר חברי האגודה את שמו של המנוח.

    עיון במסמך ת/17 בכללותו, מלמד כי מדובר בבקשה להפחת חוב שהוגשה למשקם בשנת 2003, 7 שנים לאחר פטירת המנוח. שמו של המנוח או של עזבונו אינם בין המבקשים באותה בקשה.

    אכן באחת הטבלאות (נספח א למוצג הנ"ל) מפורט שמו של המנוח כאחד מן החייבים לאגודה יחד אחרים מחברי המושב החייבים לאגודה, ברם בכך אין כדי להפוך אותו לחבר האגודה מן הטעמים שפורטו לעיל ובפרט נוכח פרוטוקול הבוררות ת/3 בו קבע הוברר מפורשות כי "האגודה לא יכולה לחייב את הנ"ל בגרעונות". (לאחר קביעה זו וכפי שמופיע בפרוטוקול הגיעו הצדדים שם לפשרה המפורטת בפרוטוקול ת/3).

     

90. כן היפנה ב"כ התובעת למסמך מביטוח לאומי בו נאמר כי לפי רישומי המל"ל המנוח הוא "בעל משק וחבר באגודה מירון". כן היפנה למכתב בל"ל (נ/17) בו צויין כי המנוח שיעבד תכנית חיסכון שלו לטובת אגודת מירון וזו מומשה בשל חובותיו לאגודת מירון.

    מסמכים אלו וודאי אינם יכולים לבסס חברות באגודה . לצורך ביסוסה לפי סעיף 2 א הנ"ל, יש צורך בהוכחת תנאי אותו סעיף. עד כה, אלו לא הוכחו.

     

91. לת/16 צורפה טבלה המפרטת את בעלי זכות הבחירה אשר גם ביניהם לא מופיע שמו של המנוח. גם טבלה זו תומכת בטענות הנתבעים כי המנוח לא היה חבר אגודה.

     

92. לסיכום עד כה, לא מצאתי בכל הראיות אליהם היפנה ב"כ התובעת, תמיכה לטענה כי התובע נתקבל לאגודה כחבר מכח סעיף 2א הנ"ל לפקודת האגו"ש.

     

93. לא יהיה מיותר לציין כי בכל המסמכים הנושאים את הלוגו של האגודה והמתייחסים לעניין מעמד המנוח, אשר הוגשו בפניי נטען באופן עקבי כי הוא לא היה מעולם חבר אגודה.

     

     

94. אני קובע על כן, כי מעמדו של המנוח אם כן היה של "מתיישב" ביישוב שאינו חבר אגודה, אשר קיבל רשיון להחזיק במגרש xx לרבות זכויות לעיבוד חקלאי בחלקה הנ"ל כמשק עזר.

     

    דין הזכויות לאחר פטירת המנוח

     

95. בשנת 1993, קרי 3 שנים לפני פטירת המנוח, נכרת ההסכם המשולש בין רמ"י (ממ"י דאז), הסוכנות היהודית והאגודה. לפי סעיף 10 (א) להסכם הנ"ל, נמסרה משבצת הקרקע של המושב לאגודה "בתורת בת רשות בלבד", ובכפוף לתנאים והגבלות נוספות שפורטו בהסכם. אם כך, האגודה לא יכלה להעניק למנוח זכויות מעבר לזכות "בר רשות" (כפי שקיבל מהסוכנות בשעתו) במגרש בו התגורר שמהותה, הזכות להחזיק ולהשתמש במגרש הנ"ל ובמבנים המנויים עליו.

     

96. מה דינן של זכויות מתיישב מסוג זה, שאינו חבר אגודה ואינו בעל נחלה או משק עזר, אלא בעל זכויות במגרש, לאחר פטירתו?

     

97. תשובה לשאלה זו ניתן למצוא בהוראות סעיף 20 (ה) (1) לת/9 הקובע:

     

    " 20. מבלי לפגוע מהאמור בחוזה זה מוסכם:

    • ...

      ...

      ה. במקרה של פטירת חבר האגודה או מתיישב ביישוב תחולנה ההוראות הבאות בדבר מסירת זכויות השימוש בנחלה ו/או משק העזר שבשימושו. למען הסר ספק, מוצהר ומוסכם בזה כי אין באמור בסעיף זה לשנות את מהות זכויותיו של חבר האגודה כזכויות בר רשות בלבד, שאינן חלק מעזבונו ואין באמור בסעיף זה כדי לשנות את מעמדו של חבר האגודה על פי חוזה זה כבר רשות לכל דבר וענין:

      (1) במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן/בת הזוג שנותר בחיים. באין בן/בת זוג, לחבר האגודה או מתיישב ביישוב שנפטר, יועברו כל זכויותיו בנחלה לבן ממשיך שנקבע על ידי ההורים ושכושר ע"י המיישבת.

      באין בן ממשיך כאמור, יועברו כל הזכויות בנחלה בתאם לעקרונות הקבועים בסעיף 14 לחוק הירושה תשכ"ה-1965.

      (2) ...(נוגע לזכויות בן ממשיך- י"א).

      (3) במקרה של פטירת חבר אגודה או מתיישב ביישוב, יועברו כל זכויות השימוש במשק העזר שלו ליורשיו.

      (4)... ".

98. הוראה דומה בנוגע למקרה פטירה של חבר אגודה מצויה בהסכם השכירות הדו צדדי בין האגודה לרמ"י- ת/10 משנת 2015 בסעיף 19.

     

    טענות ההתיישנות והשיהוי , מהות זכויותיו של המנוח- "זכות או טובת הנאה בקרקע"?

99. במקרה דנן מדובר במקרקעין מוסדרים.

     

100. בסעיף 5 לחוק ההתיישנות התשכ"ה-1965 נקבע:

     "5.התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה (להלן – תקופת ההתיישנות) היא –

     (1)בשאינו מקרקעין – שבע שנים;

     (2)במקרקעין – חמש עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה." (חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 - מאגר נבו) .

     המונח "מקרקעין " הוגדר בסעיף 1 לחוק הנ"ל:

     " "מקרקעין" – קרקע מכל סוג וכל זכות או טובת הנאה בקרקע וכל דבר המחובר לקרקע

     חיבור קבע וכל זכות או טובת הנאה הטעונים רישום בספרי האחוזה." (חוק

     ההתיישנות, תשי"ח-1958 - מאגר נבו)."

      

101. כאמור בכתב הגנתם טענו הנתבעים 1-2, כי מדובר בתביעה שהתיישנה לכל המאוחר בתחילת חודש 9/2014. לטענת נתבעים 1-2, בסיכומיהם, הנכס בו עסקינן מצוי בשטח המשבצת של האגודה השיתופית, כאשר זכותה של האגודה בשטח המשבצת הינה זכות של בר רשות מכוח ההסכם המשולש. לפיכך, הרי שהאגודה רשאית ליתן לכל היותר רשות שימוש מטעמה בנכס דנן. נטען, כי על פי פסיקתו של בית המשפט העליון זכות של "בר רשות" אינה "זכות במקרקעין", אלא זכות חוזית אישית, ולפיכך דינה להתיישן תוך 7 שנים.

      

102. נטען, כי התובעת הגישה שתי תביעות קודמות בעניין המקרקעין דנן. כן נטען כי עילת התביעה של התובעת נולדה זמן רב בטרם הגישה התובעת את תביעתה הראשונה בבית המשפט לענייני משפחה ביום 20.9.06. נטען, כי אף אם יונח, כי עילת התביעה נולדה רק ביום שנמחקה התביעה הראשונה (ביום 15.5.07), הרי שגם אז חלפו 7 שנים התביעה התיישנה.

     נטען, כי אף אם גורעים מתקופת ההתיישנות את פרק זמן שחלף בין המועד שבו הגישה התובעת את התביעה השנייה לבית המשפט לענייני משפחה ביום 3.1.013 לבין מועד מחיקתה על ידי בית המשפט ( ביום 21.4.13), הרי שגם אז חלפו יותר מ-7 שנים והתביעה התיישנה.

      

103. עוד נטען, כי בצר לה מנסה התובעת להיתלות בסיכומיה בע"א 3260/11 רחל ברכה נ' אפריקה ישראל, אולם פסק דין זה אינו עוסק כלל בסוגיית בר רשות, אלא בסוגיה של התיישנות זכויות בנייה, ואף שם מגיע בית המשפט למסקנה, כי התביעה אינה במקרקעין ודינה להתיישן לאחר 7 שנים .

      

104. התובעת טענה בתשובה, (בסיכומיה ראו סעיפים 50-52), כי התביעה דנן עוסקת בסעד הצהרתי לגבי זכות בעלות בנכס מקרקעין. לאמור, התביעה עוסקת בזכות קניינית במקרקעין. משכך ולאור סעיף 5 (2) לחוק ההתיישנות הקובע כי התקופה שבה מתיישנת תביעה שלא הוגשה עליה תובענה היא –"במקרקעין – חמש-עשרה שנה; ואם נרשמו בספרי האחוזה לאחר סידור זכות קנין לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין) – עשרים וחמש שנה.", כאשר ההגדרה למונח "מקרקעין" מצויה בסעיף 1 לחוק ההתיישנות והוא קובע כדלקמן - "מקרקעין – קרקע מכל סוג וכל זכות או טובת הנאה בקרקע וכל דבר המחובר לקרקע חיבור של קבע וכל זכות או טובת הנאה הטעונים רישום בספרי האחוזה".

      

105. עוד לטענתה, בע"א 3260/11 רחל ברכה נ' אפריקה השקעות קבע בית המשפט, כי יש לפרש את המונח "מקרקעין" בהקשר של סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות באופן רחב ביותר, עת נקבע בפסק הדין הנ"ל, כי בגדרי המונח "תביעה במקרקעין" נכללות לא רק תביעות למימוש זכויות קניינית אלא גם תביעות למימוש כל זכות או טובת הנאה בקרקע.

      

106. כן הפנתה התובעת לה"פ 2484-08-08 אחים תקווה נ' פיירווי שבו נקבע, כי: "מקום בו תובענה עשויה להשפיע על רישום זכות, בין אם זכות קיימת או זכות פוטנציאלית וכן כאשר יש בהחלטה כדי להגדיר את יכולת השימוש במקרקעין, המדובר בתובענה במקרקעין".

     לפיכך טענה, כי עסקינן בתובענה שבמקרקעין שעילתה רחוקה מלהתיישן.

      

     אדון להלן במחלוקת הנ"ל

107. בע"א 3260/11 רחל ברכה, משרד עורכי דין נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ (6.1.15) דן בית המשפט העליון בשאלת סיווגה של תביעה "במקרקעין" או "בשאינו במקרקעין", לעניין סעיף 5 לחוק ההתיישנות, וכך קבע בית המשפט העליון -

     " השאלה אם יש לסווג תביעה כ"תביעה במקרקעין", כמובנה בחוק ההתיישנות., אם לאו, תוכרע, איפוא, על פי: תוכן התביעה ומהותה. בתוך כך, ייבחנו: הן אופיו של הסעד הנעתר בגדרה והן טיבה של הזכות הנתבעת, קרי: האם מדובר ב"זכות או טובת הנאה בקרקע" ובהמשך"...הנה כי כן, ניתן לסכם ולומר כי בגדרי המונח: "תביעה במקרקעין", לעניין סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות– לא נכללות רק תביעות למימושן של זכויות קנייניות המנויות בחוק המקרקעין אלא גם תביעות למימוש: "כל זכות או טובת הנאה בקרקע". הפירוש המצמצם שהמשיבות מבקשות לייחס למונח "זכות במקרקעין" (בעקבות דברי חברתי, השופטת א' פרוקצ'יה בעניין בולוס), כמבטא אך ורק את אותן זכויות קנייניות המנויות בחוק המקרקעין ו-ניתנות לרישום בלשכת רישום המקרקעין – איננו מתיישב, איפוא, עם לשונו של חוק ההתיישנות. (ראו והשוו: ע"א 7394/03. נכסי ר.א.ר.ד חברה לבניין בע"מ נ' מנהל מס שבח מקרקעין, רחובות [פורסם בנבו] (6.12.2006) (להלן: עניין ר.א.ר.ד), בפיסקה 20).

     יחד עם זאת, מהאמור עד כאן עולה בבירור כי לא כל תביעת זכות, או טובת הנאה, בקשר עם קרקע, תיחשב כתביעה "במקרקעין" לעניין חוק ההתיישנות. על הזכות, או טובת ההנאה הנתבעת להיות זכות קניינית ב"קרקע". כפי שעולה מדברי חברתי, המשנָה לנשיא, בעניין גסר, על הזכות הנתבעת להיות "זכות חפצא" (In Rem), "הנוגעת לנכס מקרקעין ספציפי ומעניקה לבעל הזכות אפשרות לאכוף אותה" כלפי כולי-עלמא – להבדיל מ"זכות גברא" (In Personam), המעניקה לבעליה את הכוח לאכוף על אדם אחר התחייבות שנטל כלפי בעל הזכות (קרי: זכות אובליגטורית). מכאן, כי רק תביעה למימוש זכות (או טובת הנאה) חפצית "בקרקע" (בין אם היא מנויה במפורש כזכות קניינית בחוק המקרקעין, או טעונה רישום לפי החוק האמור, ובין אם לאו) ולקבלת סעד הנוגע לקרקע מסוימת, שבעקבותיו יחול שינוי במצב הזכויות הקנייניות בקרקע הנדונה, או בחזקה עליה – תיחשב כ"תביעה במקרקעין" לעניין חוק ההתיישנות. לעומת זאת, תביעה לקבלת סעד כספי גרידא, או למימושה של זכות אובליגטורית בלבד "על המקרקעין", או "בקשר למקרקעין", היינו: תביעה שנועדה לאכוף על אדם ספציפי קיום זכות אישית הקשורה לשימוש במקרקעין, או לקבלת סעד כספי הנובע כתוצאה מהפרת התחייבות כאמור – כגון: תביעה לקבלת פיצויים או השבה – תיחשב, ככלל, כתביעה "בשאינו מקרקעין". הטעם לדבר הינו כי עניינה של תביעה כאמור הוא, הלכה למעשה דרישה לקבלת זכויות, שדינן כדין מיטלטלין על פי הוראת סעיף 13(א) לחוק המטלטלין, התשל"א – 1971" (עמ' 13 ו- 17 לפסק הדין).

108. כעולה מפסק הדין הנ"ל, הרי שהמבחן אותו יש להחיל על מנת לסווג את התביעה כ"תביעה במקרקעין" לצורך חוק ההתיישנות, הינו מבחן "תוכן התביעה ומהותה" (אופי הסעד וטיב הזכות). כן, על הזכות הנתבעת להיות "זכות חפצא" להבדיל מ"זכות גברא". בעניין זה אציין, על אף שהתובעת עתרה לסעד של בעלות במקרקעין, הרי שבחינת תוכנה ומהותה של התביעה מלמדת אחרת. כפי שכבר עמדתי על כך במסגרת טענת הסמכות, התובעת צירפה לתביעתה את הסכם המשבצת (תלת צדדי) שנחתם בין רשות מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית וכן האגודה. כעולה מהסכם זה, כמו גם מנספח 8 למוצג ת/2, הרי שזכויותיה של האגודה במשבצת הקרקע שיועדה לה הינן זכויות של בר רשות. לפיכך, הרי שקבלת תביעתה של התובעת תוביל את התובעת לכל היותר לקבלת זכויות מסוג של בר רשות בנכס.

109. בעניין זכויות של בר רשות נאמר ברע"א 5071/03 הוך נ' גבע (16.11.03) כדלקמן:

     "הזכות אשר בה החזיקו המבקשים ואשר אותה העבירו למשיבים היא זכות של בר רשות...מקורה של זכות זו, אשר נוצרה ככלי לעקיפת ההגנות שהוקנו לשוכר מכוח חוקי הגנת הדייר, במשפט המקובל, והיא נקלטה במשפט הארץ. תוכן הזכות הוא רשות שניתנת על-ידי בעל זכות במקרקעין לאחר להשתמש במקרקעין, ולעתים אף להחזיק בהם. הרישיון הינו זכות מובחנת מהזכויות אשר מאפייניהן מכוח חוק הם שימוש והחזקה או שימוש לבדו, לאמור השכירות, השאילה וזיקת ההנאה. בניגוד לאחרונות, שהינן זכויות קניין אשר תוכנן הוא החזקה ושימוש במקרקעין או שימוש במקרקעין בלבד, הרישיון היא זכות חוזית, זכות גברא (in personam), ולא זכות קניינית, אשר תוכנה הוא החזקה ושימוש במקרקעין או שימוש בהם בלבד (י' ויסמן חוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 – מגמות והישגים [6], בעמ' 61-59, וראו גם נ' זלצמן "רישיון במקרקעין". 

110. המלומד גדעון ויתקון בספרו – "דיני מקרקעי ישראל" מהדורה רביעית תש"ע – 2009 התייחס לעניין זכות בר רשות וציין (בעמ' 112-113) כדלקמן:

     "פועל יוצא מכך ש"רישיון" הוא זכות חוזית, הוא שכללי ההתיישנות בחוזה בר רשות הם אלו החלים על חוזים ומטלטלין ולא על מקרקעין. כך, ל"בר רשות" במקרקעין של בעל נחלה שזכותו מכוח חוזה חכירה של משבצת קרקע במושב, מדובר בזכות חוזית הנובעת מכוח חוזה המשבצת, ואין מדובר בזכות קניינית ואף לא מעין קניינית. על כן, התקופה בה מתיישנת תביעה שלא הוגשה לגביה תובענה הנה 7 שנים כאמור בסעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תשי"ח – 1958 וזו מתחילה להימנות ביום בו נולדה עילת התובענה.

111. ביום 16.5.18 במסגרת ע"א 7019/14 שזור מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' י׳ ופרג'י ואח', (נבו- 16.5.18) דן בית המשפט העליון , בין היתר בטענות התיישנות ושיהוי לגבי שתי תובענות בהן נתבעו סעדים הצהרתיים לקבלת זכויות ב"נחלה" וכן זכויות הנילוות לנחלה. כך נאמר שם בפי כב' הש' דנציגר:

     "38.          בפסיקתו של בית משפט זה פורש המונח "תביעה במקרקעין" באופן רחב, ככולל גם תביעה לאכיפת חיוב חוזי להענקת זכות במקרקעין (ע"א 520/96 חוסין נ' מיר, פ"ד נד(3) 487, 494 (2000); דנ"א 2415/01 חב' פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב, [פורסם בנבו] פסקה 8 (30.5.2001)). --- סוף עמוד  18 --- 39.          תביעתם של המשיבים הייתה להצהיר ולהורות כי הם זכאים לקבל "נחלה" על כל הזכויות הנלוות לכך (ובכלל זה, הקצאת מים, מכסת ביצים ועוד). "נחלה" הוגדרה בהחלטה מס' 9: "חלקת אדמה חקלאית בגודל שנקבע ע"י שר החקלאות בהתייעצות עם מינהל התכנון, הנמצאת בבעלות המדינה, קרן קימת לישראל או רשות הפתוח והוחכרה - לתקופה ארוכה - למתיישב לצורך פרנסתו מהמשק החקלאי שפותח או שיפותח בחלקה זו."

     40.          בנסיבות אלה – כאשר המשיבים תבעו לקבל זכויות בחלקת אדמה (מקרקעין) – מסכים אני עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר ב"תביעה במקרקעין". מאחר שמדובר במקרקעין מוסדרים, הרי שלפי סעיף 5(2) לחוק ההתיישנות, תקופת ההתיישנות בתביעה שכזו היא 25 שנה. לפיכך, תביעותיהם של המשיבים לא התיישנו.

     41.          אשר לטענת השיהוי שהעלה המושב; אמנם, בית המשפט רשאי – לפי שיקול דעתו - לדחות תביעה שלא התיישנה, מטעמי שיהוי, כאשר שיקולי מדיניות משפטית תומכים בכך (טל חבקין התיישנות 16 (2014)). השופטת א' פרוקצ'יה עמדה על השיקולים שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בטענת שיהוי (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 447 (2003)):

     "במסגרת זו נשקלים, על דרך האיזון, מכלול שיקולים שעיקרם האינטרסים ההדדיים של בעלי-הדין ומאזן הנזקים ביניהם. כן נשקלים מהות התביעה והסעד המבוקש שאותם מבקשים לדחות מחמת שיהוי. ככל שמדובר בתביעת זכות בעלת משקל רב יותר, כך יירתע בית-המשפט מחסימה בטענת שיהוי... במסגרת שיקול-הדעת כאמור ייבחנו שיקולים שונים ומורכבים שיסודם במערכת היחסים בין הצדדים ובמאזן האינטרסים והנזקים היחסי שביניהם, אופי הזכות הנתבעת ומעמדה במדרג זכויות האדם, ושיקולים של אינטרס ציבורי ברבדים ובגוונים שונים. הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין".

     במרכזה של התביעה עומדת זכות הקניין של המשיבים. זכות הקניין זכתה למעמד של זכות יסוד במסגרת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על מנת לדחות תביעה בעניין זכות במקרקעין מחמת שיהוי, נדרשים טעמים כבדי משקל."

112. כאמור לעיל, גם במקרה דנן מדובר במקרקעין מוסדרים שהזכויות בהן הן זכויות קניין. אמנם למנוח הוקנו במסגרתם זכויות שימוש וחזקה בלבד כבר רשות, ברם מדובר גם במקרה דנן בזכויות ב"חלקת אדמה", מגרש xx, בתקופת שימוש וחזקה רבות שנים, תוך שבמסמכים בהם הוגדרה הזכות ניתנה אף אפשרות להורשת הזכות לאחר פטירת המנוח כ"מתיישב".

113. מדובר על כן בזכות רחבה יותר מאשר זכות מצומצמת שעניינה דומה לזכות במטלטלין /"זכות גברא", היינו, זכות הכוללת אפשרות להתגורר בבית מגורים ולהחזיק בו לכאורה, לתקופות של שנים רבות מאוד.

114. משכך, ולעניין התיישנות יש לקבוע במקרה דנן בהתאם לפרשנות הרחבה שאומצה בהלכה הפסוקה, דין דומה לזה שנקבע בפרשת שזור הנ"ל ולפיו, תקופת ההתיישנות עומדת על 25 שנים וטרם חלפה.

115. גם את טענת השיהוי יש לדחות. הלכה היא כי טענת שיהוי העולה טרם חלפה תקופת ההתיישנות, תתקבל רק במקרים מיוחדים וחריגים. לא שוכנעתי כי מהגשת התביעה במועד שהוגשה נגרם נזק כלשהוא לנתבעים שמשקלו כה רב, עד שהוא עולה על משקל הנזק שייגרם לתובעת אם תתקבל טענת השיהוי. על כן נדחית טענת השיהוי.

116. מכאן לסעדים שנתבקשו.

117. הסעד הראשון שנתבקש הינו הצהרה כי התובעת הינה בעלים ו/או זכאית מכוח ירושה לשליש מן הזכויות בנכס.

118. הסעד השני שנתבקש הינו הצהרה בדבר בטלות ההסכם בין הנתבע1 לנתבעת 4.

119. אין מחלוקת כי הליכי הירושה באשר לעזבון המנוח וכן לעזבון אמם של התובעת והנתבעות 2-3 שירשה אותו, נידונו, נסתיימו והפכו חלוטים (לאחר מתן פסק הדין בע"א 315/99 משה ג׳ נ. ל.אוכן מתן צו לקיום צוואתה של אמם של התובעת והנתבעות 2-3 הגב' ל.אז"ל).

120. במסגרת אותם הליכים נקבע כי המנוח הוריש את כל זכויותיו לאחותו הנ"ל. כן נקבע כי אמם של הנתבעות הורישה את עזבונה בחלקים שווים לתובעת ולנתבעות 2-3, היינו, שליש לכל אחת מהנ"ל.

121. התוצאה היא כי לתובעת הועברו שליש מן הזכויות בעזבונו של המנוח.

122. עוד הגיעו הצדדים התובעת והנתבעת 2 ביום 15.2.07 במסגרת דיון בבקשה לצו מניעה בבש"א 6767/06 (תע 4490/06 ) להסכמה דיונית כדלקמן:

     "1. צו המניעה שניתן ע"י בית המשפט יבוטל לגבי בית מקצועי xx בלבד. תתאפשר העברת הזכויות למר י.מ. (נתבע 1 דנן- י"א) , בכפוף לרישום הערה במנהל ובסוכנות ובאגודה לפיה לא יוכל מר י.מ. לבצע העברת זכויות נוספת עד לאחר הלטה סופית בתיק העיקרי.

     2. י.מ. מתחייב שהיה ויוחלט בהחלטה סופית של בית המשפט שהוא אינו זכאי היה להירשם כבעל זכויות בבית מקצועי xx, הוא מסכים להחזרת המצב לקדמותו טרם קבלת הזכויות לידיו".

     הסדר זה קיבל תוקף של החלטה ביום 15.2.07.

123. לאור סדרי הירושה שנקבעו, ההסכמה הדיונית והכרעתי במחלוקת בתיק זה כאמור לעיל, מתקבלת התביעה וניתנים בזאת הסעדים הבאים:

     • אני נעתר לסעד הראשון המבוקש בתובענה ומצהיר בזאת כי לתובעת זכות לקבל שליש מן הזכויות שהיו למנוח במגרש xx הנ"ל.

     • על יסוד ההסכמה הדיונית שהובאה לעיל, אני נעתר גם לסעד השני המבוקש בתובענה, ומצהיר בזאת כי ההסכם שנחתם בין הנתבע 1 לנתבעת 4 לגבי מגרש xx מבוטל.

       מצב הזכויות במגרש יושב לקדמות בהתאם להסכמה הדיונית הנ"ל, כפי שהיה ערב חתימת ההסכם בין הנתבע 1 לנתבעת 4 .

       אמליץ לצדדים לנסות להגיע להסכמות לגבי אופן התנהלותם ביורשים לצורך העברת הזכויות במגרש xx בעצמם או באמצעות מגשר כדי לנסות ולייתר את הצורך בהליך משפטי נוסף של פירוק הזכויות במגרש הנ"ל ביניהם.

        

124. אני מחייב את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעת הוצאות משפט (לרבות שכ"ט עו"ד) בסכום כולל של 20,000 ₪. אין צו להוצאות כלפי יתר הנתבעים.

      

     המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

      

     ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ג, 22 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.