פלוני נ׳ כונס הנכסים הרשמי

         השופט ד' מינץ:

לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט העמית ד' טפרברג) בפש"ר 55726-07-18 מיום 19.9.2022, בה הוכרז המערער פושט רגל, אושרה תכנית פירעון בעניינו ונדחתה בקשתו למתן צו הפטר מחובותיו. 

הרקע לערעור

ביום 29.7.2018 ניתן צו כינוס לנכסי המערער לבקשתו, הושת עליו צו תשלומים חודשי בסך של 400 ש"ח ומשיב 2 מונה למנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד). בדו"ח המסכם שהוגש מטעם המנהל המיוחד ביום 25.2.2021 צוין כי מתוך 7 תביעות החוב שהוגשו נגד החייב, אושרו תביעות חוב בסך כולל של 188,468 ש"ח, ובהן חובות בדין קדימה בסך של כ-140,000 ש"ח מטעם המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בגין חוב מזונות מהשנים 2000-1990 (להלן: חוב המזונות). המנהל המיוחד ציין כי הבהיר למערער שעליו לפנות למל"ל בעניין חוב המזונות ולנסות להגיע עימו להסדר מחוץ להליך. גם בדיון שהתקיים באותו יום נקבע כי על מנת שניתן יהיה להפיק תועלת מההליך, מוטב כי המערער, אשר לא היה מיוצג באותה עת, יפנה למל"ל בניסיון להגיע להסדר.

•  

  לאחר מספר ארכות שניתנו למערער לצורך קיום הידברות עם המל"ל על מנת לנסות להגיע עמו להסדר כאמור, ביום 21.11.2021 הגיש בא-כוחו שמונה לו מטעם הסיוע המשפטי בקשה למתן צו הפטר מחובותיו. בבקשה נטען כי לא ניתן להגיע להסכמות עם המל"ל בעת הזו, אלא רק לאחר סיום הליך פשיטת הרגל ומתן צו הפטר. לפיכך, ובשים לב לכך שהמערער עמד בדרישות שהוטלו עליו לרבות בצו התשלומים החודשי שהושת עליו, נטען כי יש מקום למתן צו הפטר מחובותיו לנושיו בדין רגיל, שלאחריו ניתן יהיה לפעול להגשת בקשה ללשכת ההוצאה לפועל לפריסת חוב המזונות לתשלומים חודשיים בסך של 400 ש"ח כל אחד.

   

  המנהל המיוחד התנגד לבקשה למתן צו הפטר, בציינו כי המערער כלל לא המציא אסמכתאות המצביעות על פניותיו למל"ל ועל התשובות שניתנו לפניות אלה. לדעתו גם לא היה מקום לטענה כי אין באפשרות המערער להגיע להסדר חוב מול המל"ל מחוץ להליך, נוכח האישור שניתן מטעם בית המשפט לעשות כן. מכל מקום, נוכח העובדה שסך תביעות החוב שהוגשו נגד המערער בדין רגיל היה נמוך משמעותית מסך חוב המזונות בדין קדימה, הרי שהותרת ההליך על כנו לא תצמיח תועלת לנושיו הנוספים, ומשנתנו למערער הזדמנויות רבות לפעול מול המל"ל בקשר לחוב המזונות והוא לא הוכיח כי עשה כן, התבקש בית המשפט להורות על ביטול ההליך.

•  

  בתגובה לכך, ביום 13.12.2021 עדכן המערער כי לאחר שפנה למל"ל ביום 8.12.2021, התקבל ביום 12.12.2021 מענה מטעמו על פיו המל"ל יסכים לקבל את חלקו היחסי בקופת פשיטת הרגל כנושה בדין רגיל, מנה אשר לא תפחת מסך של 75% מקופת הכינוס. על רקע האמור, ובהינתן ההסכמה אליה הגיע המערער עם המל"ל, בהודעת עדכון שהוגשה מטעם המנהל המיוחד ביום 11.8.2022 הוצעה על ידי המנהל המיוחד תכנית פירעון לפיה המערער ישלם לקופת הכינוס סך של 800 ש"ח למשך 36 חודשים.

   

  המערער מצדו התנגד לתכנית הפירעון המוצעת, וטען כי נוכח גילו – אז כבן 67 שנים – ומצבו הרפואי, אין באפשרותו לעמוד בתשלום החודשי המבוקש, וכי תכנית הפירעון המוצעת תאריך את הליך פשיטת הרגל המתנהל מזה כארבע שנים, למשך כשבע שנים. זאת בשים לב לכך שבחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון או החוק) מוגבל הליך חדלות הפירעון למשך 4 שנים בלבד. המערער חזר על בקשתו למתן צו הפטר מחובותיו, בין היתר בהתחשב בכך שהתועלת הצפויה לצמוח לנושיו שאינם בדין קדימה מהמשך ניהולו של ההליך היא מועטה ביותר.

   

  בהחלטה מיום 4.9.2022 נקבע כי ההסדר אליו הגיע המערער עם המל"ל, כמו גם הסכום המצוי בקופת הכינוס, אינם מצדיקים מתן צו הפטר מחובותיו ללא תשלום נוסף. זאת גם בשים לב לנטייה הבאה לידי ביטוי ברפורמה בהליכי חדלות פירעון, לאפשר לחייב לצאת לדרך חדשה בחלוף תקופת זמן מוגבלת, אך זאת לא בכל מקרה ומקרה.

•  

  בתום הדיון שהתקיים ביום 19.9.2022, בו הצטרף הכנ"ר לעמדתו של המנהל המיוחד כי מדובר בתכנית פירעון סבירה, ניתנה החלטת בית המשפט בה אושרה תכנית הפירעון המוצעת, נדחתה בקשת המערער למתן צו הפטר והוא הוכרז פושט רגל. בית המשפט הדגיש כי אין מקום למתן הפטר בנסיבות העניין שעה שמתן הפטר כאמור משמעותו שהנושים שאינם בדין קדימה לא יזכו לקבל מאומה מההליך. צוין כי יתכן שכלל לא היה מקום לאפשר למערער להיכנס מלכתחילה בגדרי ההליך בנסיבות אלו, נוכח העובדה שצבר חובות חדשים נוסף על קיומו של חוב משמעותי ותיק למל"ל. אולם שעה שההליך מתנהל זה מכבר, יש לעמוד על כך שגם הנושים שאינם בדין קדימה, יזכו בפירעון החובות כלפיהם. יתר על כן, בקשת המערער לקבלת הפטר בשלב הזה מייתרת את ההמתנה הארוכה לה המתינו הנושים הרגילים להגעה להסדר מטעם המערער עם המל"ל. בהתייחס לטענת המערער בקשר להתארכות ההליך, הובהר כי המערער לא נתן דעתו לכך שהעיכובים נבעו דווקא מההזדמנויות הרבות שניתנו לו להגיע להסדר עם המל"ל. על כן, נוכח העובדה שהמערער נהנה במשך תקופה ארוכה מתשלום חודשי נמוך, בהינתן שמדובר במי שילדיו כבר בגירים ואין סיבה שלא יוכל לשאת בתשלום נוסף, נמצא כי תכנית הפירעון המוצעת הגיונית וסבירה. יחד עם זאת, הוצע למערער, כי אם הוא מעוניין בפריסת התשלומים למשך תקופה ארוכה יותר, שתאושר לו תכנית חלופית על פיה ישא בתשלום חודשי בסך של 500 ש"ח למשך 60 חודשים. 

•  

  לאחר שהוגשה הודעה מטעם המנהל המיוחד, על פיה המערער מסר כי אינו יכול לשלם סך של 500 ש"ח לחודש, אלא סך של 400 ש"ח בלבד, וזאת גם אם הדבר כרוך בהארכת תקופת התשלומים, התבקש בית המשפט לחתום על פסיקתא המורה על תכנית פירעון לפיה ישלם המערער סך של 500 ש"ח כאמור למשך 60 חודשים. בהתאם לאמור, נחתמה ביום 26.10.2022 הפסיקתא.

   

  מכאן הערעור שלפנינו, בו נטען כי שגה בית המשפט בכך שאימץ את המלצת המנהל המיוחד ודחה את בקשת המערער למתן צו הפטר. לטענת המערער, בית המשפט התעלם מהעובדה שהוא נתון בהליך מזה למעלה מארבע שנים שבהן עמד בדרישות כנדרש, כאשר ההליך צפוי להתארך עוד פרק זמן משמעותי. זאת באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הרפורמה בהליכי חדלות פירעון ועם הוראות חוק חדלות פירעון. כמו כן, לא היה מקום להטיל עליו את האשמה בדבר התארכות ההליך, שכן בתחילת הדרך הוא כלל לא היה מיוצג ולא הבין את שנדרש ממנו, ובהמשך פעל כיאות בעוד שהעיכובים שאירעו כלל לא היו בשליטתו. בית המשפט גם התעלם מנסיבותיו האישיות ובהן גילו המתקדם, מצבו הבריאותי והעובדה שתכנית הפירעון שנקבעה איננה מאפשרת לו קיום בכבוד ומונעת ממנו את האפשרות להשתקם. בנוסף חזר המערער על טענתו כי תכנית הפירעון חסרת תוחלת שכן היא איננה מביאה תועלת ממשית לנושים שאינם בדין קדימה, והיא אינה נחוצה למל"ל שכן החוב כלפיו ממילא אינו בר הפטר. לא היה גם מקום לזקוף לחובתו את העובדה שצבר חובות לנושים רגילים לאחר שנצבר חוב המזונות, שכן מדובר בסיטואציה נפוצה ושגרתית עבור אלו שלא שפר עליהם גורלם.

•  

• דיון והכרעה

  דין הערעור להידחות על הסף לפי תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018.

•  

  כלל הוא כי לבית המשפט של פשיטת רגל נתון שיקול דעת רחב לאור מומחיותו הייחודית והתרשמותו הישירה מבעלי הדין, מראיותיהם ומכלל נסיבות העניין, כאשר ערכאת הערעור לא תתערב בו בנקל (ראו למשל: ע"א 8055/22 אייל נ' עו"ד יניב אינסל, פסקה 5 (28.12.2022); ע"א 142/23 סרחאן נ' כונס נכסים הרשמי, פסקה 16 (10.1.2023)).

•  

  ההחלטה להכריז על המערער פשוט רגל, לאשר את תכנית הפירעון שהוצעה על ידי בית המשפט המחוזי, ולדחות את בקשת המערער למתן צו הפטר, ניתנה בהתייחס לנסיבות המקרה הספציפיות, בשים לב לשיקולים הצריכים לעניין. זאת בהתייחס בין היתר להתנהלותו של המערער בצבירת חובות חדשים בנוסף לחוב מזונות ותיק, להמתנה הממושכת של כלל הנושים למשא ומתן שהתבקש המערער לנהל עם המל"ל ולנסיבותיו האישיות של המערער.

•  

  בנוסף, בניגוד לטענת המערער, בית המשפט לא התעלם כלל מהטענה בדבר היעדר תוחלת לנושים בהותרת ההליך על כנו, ונתן לה מענה מפורט. יתר על כן, בניגוד לתמונה שמבקש המערער לצייר, היעדר תוחלת לנושים אינו נתון אשר יש בכוחו להביא באופן אוטומטי לקבלת הפטר לחייב. אכן, ביסוד מתן ההפטר עומדת התפיסה כי יש לאפשר לאדם שנקלע לחובות לצאת לדרך חדשה מבחינה כלכלית, וזאת גם במחיר של פגיעה בנושיו (ע"א 3542/21 ברק נ' קורן, פסקה 18 (3.2.2022); ע"א 4836/22 קוליש נ' עו"ד שמואל מיכאל, פסקה 11 (11.12.2022)). ברם, בית המשפט המופקד על האיזון הנדרש בין התכליות השונות המתחרות בהליך – אינטרס החייב, אינטרס הנושים ואינטרס הציבור – נדרש להכריע בכל מקרה ומקרה בהתחשב בשיקולים השונים הרלוונטיים לעניין, אימתי מדובר בפגיעה מוצדקת ואימתי לא (ע"א 2915/22 דמרי נ' עו"ד ראובן שרגיל בתפקידו כמנהל מיוחד לנכסי החייב, פסקה 14 (2.8.2022)). בענייננו, האיזון אליו הגיע בית המשפט בין התכליות השונות – בהינתן העובדה שמתן הפטר משמעותו הותרת הנושים הרגילים ללא כל מענה לאחר המתנה ארוכה להסדרת חוב המערער למל"ל – איננו מצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור.

•  

  הדבר נכון אף בהתייחס לטענות המערער בדבר התארכות ההליך הצפויה כתוצאה מאישור תכנית הפירעון, העומדת לטענתו בסתירה להוראות חוק חדלות פירעון. ויובהר, אין חולק כי הוראות חוק חדלות פירעון אינן חלות בענייננו. ומכל מקום, אף לעניין ה"השפעה העקרונית" לה טוען המערער של הוראות החוק, הרי שלא ניתן למצוא בהוראות חוק חדלות פירעון כל עוגן לטענה כי לוּ בשם עיקרון "השיקום", אין מקום לקביעת תקופת פירעון המביאה לכך שהליך חדלות הפירעון ייארך למעלה משלוש שנים.

   

  אמנם, במסגרת חוק חדלות פירעון ניתן משקל משמעותי לשיקומו הכלכלי של החייב ולקידום שילובו במרקם החיים הכלכליים, אך גם לפי החוק האמור, תכלית זו מתאזנת מול התכלית שעניינה שמירה על אינטרס הנושים ואינטרס הציבור (סעיף 1 לחוק; ער"א 4067/18 פיינשטיין נ' עו"ד אופיר יצחק, פסקה 19 (30.6.2019); ע"א 6892/18 רפאל נ' עו"ד יעקב זיסמן - מנהל מיוחד‏, פסקה 9 (18.12.2019)). גם לאחר חקיקת חוק חדלות פירעון, עיקרון השיקום אינו חזות הכל לבדו. בכל מקרה, אף ההפניה להוראות סעיף 163 לחוק חדלות פירעון, המגבילות את תקופת התשלומים, איננה ממן העניין. המערער מנסה לשאוב השראה מכוח הוראות אלה לצורך תיחום בזמן של הליך פשיטת הרגל כולו (תוך מניית ארבע השנים שקדמו להכרזתו פושט רגל). זאת על אף שלפי חוק חדלות פירעון תקופת שלוש השנים מתייחסת למן מועד מתן הצו לשיקום כלכלי, ולא החל ממועד מתן הצו לפתיחת הליכים (וזאת גם בהתעלם מהאפשרות להאריך את תקופת 3 השנים לפי הוראת סעיף 163(ג), 163(ד) ו-163(ה)).

•  

• מכל מקום, למערער עצמו תרומה משמעותית בעיכוב ההליך שכן חרף ההזדמנויות החוזרות ונשנות שניתנו לו לפנות למל"ל לצורך הסדרת חוב המזונות, הפנייה הראשונה למל"ל שצורפה על ידו היא מיום 8.12.2021, למעלה משלוש שנים מאז שנפתח ההליך. בנסיבות אלו, בוודאי שאין למערער להלין אלא על עצמו על התמשכות ההליך. על כך יש להוסיף כי בית המשפט אף הלך כבר דרך לקראתו – לא רק במתן הזדמנויות חוזרות ונשנות לצורך יצירת קשר עם המל"ל – אלא גם בהצעה חלופית לפריסת התשלומים בניסיון להקל עליו, וגם מטעם זה אין קביעותיו מצדיקות כל התערבות.

  הערעור נדחה אפוא. לפנים משורת הדין, משלא התבקשה תשובה ובהתחשב במתכונת הדיונית שבה ניתנה ההכרעה, לא ייעשה צו להוצאות.

   

  ניתן היום, ‏כ"ג בשבט התשפ"ג (‏14.2.2023).

   

_________________________

  22080130_N01.docx מע

מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il