ערעור של בתה של מנוחה נגד החלטה שבן זוגה הוכר כידוע בציבור ולכן נמנה על יורשי המנוחה

השופט נפתלי שילה:

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 24.11.21 (כב' השופט שמואל בר יוסף בת"ע 49566-02-20) שקבע שהמשיב היה ידוע בציבור של אם המערערת ולכן הוא נמנה עם יורשיה על פי הדין.

א.תמצית פסק הדין של בית המשפט קמא

1.המערערת (להלן גם: הבת) היא בתה היחידה של המנוחה נ' ס' ז"ל (להלן: המנוחה) אשר הלכה לבית עולמה ביום 28.4.2019 כשהיא בת 55 בלבד. לבקשת הבת, ניתן ביום 23.9.19 ע"י כב' הרשמת לענייני ירושה צו ירושה לפיו היא היורשת הבלעדית של המנוחה.

2.ביום 16.2.20 הגיש המשיב (להלן גם: האיש) תביעה לביטול צו הירושה, מאחר שלטענתו הוא היה הידוע בציבור של המנוחה במועד פטירתה. לטענתו, הוא גרוש ואב לילדים מנישואיו, והוא היה במשך 16 שנים הידוע בציבור של המנוחה ולכן זכאי לרשת אותה בהתאם לסעיף 55 לחוק הירושה תשכ"ה – 1965 (להלן: סעיף 55). האיש עתר גם למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים של מחצית מנכסי המנוחה מכוח היותם ידועים בציבור וחזקת השיתוף ותביעה זו נדחתה (להלן: התביעה הרכושית).

3.המשיב טען שהוא והמנוחה התגוררו יחדיו החל משנת 2005-2004 בדירת המנוחה בל' (להלן: הדירה) וניהלו משק בית משותף עד לפטירת המנוחה. לטענתו, הוא השתתף באירועים משפחתיים יחד עם המנוחה; על מצבת קברה של המנוחה אותה הקים נאמר שהמנוחה היא "אשתי"; הכספים והתכשיטים של המנוחה נרכשו במאמץ משותף; בוצעו שיפוצים בדירה ונרכשו רהיטים ומוצרי חשמל מכספים משותפים; המשיב והמנוחה רכשו יחדיו מינימרקט שהם ניהלו יחדיו ולבסוף נמכר. לדבריו, הוא והמנוחה לא מיסדו את הקשר ביניהם בשל חוב שהיה לו למל"ל בגין מזונות ילדיו וזו גם הסיבה שחשבון הבנק היה על שם המנוחה בלבד וכתובתו הרשומה אינה כתובת הדירה שבה התגוררו אלא ברח' ה' בתל אביב (להלן: הדירה בתל אביב).

4.המערערת טענה שהמשיב מעולם לא היה בן זוגה של אימה, לא התגורר עמה והם לא היו ידועים בציבור. לטענתה, אף אם המשיב היה "אחד ממכריה", היתה הפרדה רכושית מלאה בינו לבין המנוחה והוא אף לא ידע פרטים בסיסיים אודותיה כגון מתי היה יום הולדתה, מה מספר הטלפון שלה והיכן עבדה. בנוסף טענה המערערת, שהמשיב לא הוכיח כלל את טענותיו בדבר קיומו של חוב למל"ל בגין חוב מזונות שהיה לו ואת השקעותיו בדירה.

5.האיש לא הביא ראייה שהיה לו חוב מזונות למל"ל, הגם שמדובר בראייה המצויה בשליטתו. האיש אף התנגד למתן צו להמצאת מסמכים שיעידו על החוב הנטען. רק בחלוף זמן רב ולאחר שתמו העדויות, הגיש המשיב בקשה להגשת ראיות נוספות (תדפיסי החשבון ומסמכים אודות קיומו של החוב) ובקשה זו נדחתה בשל השיהוי והנזק הדיוני.

6.חרף מחדליו הראייתיים, הצליח המשיב להוכיח שמקום מגוריו בפועל היה בדירה והוא התגורר עם המנוחה שנים רבות בדירתה, לרבות בעת פטירתה. מסקנה זו נתמכה גם בתצהיר השכן, מר א' (להלן: א'), שנהג לטייל עם כלבו יחד עם המשיב שטייל עם כלבה של המנוחה במשך שנים רבות. השכן נחקר על תצהירו ונקבע כי "עדותו של מר א' הייתה מהימנה בעיניי...". עוד נתמכה מסקנה זו לגבי מגורי המשיב עם המנוחה בעדותו של חבר המשיב מר ר' (להלן: ר') שהצהיר שנהג לארח את המנוחה והמשיב באירועים בחוג משפחתו ולהתארח בביתם והוא אף העיד שהמשיב והמנוחה התגוררו יחדיו בדירת המנוחה. ר' לא נחקר על הצהרה זו ולכן גרסתו נותרה על מכונה. לא הונחה ראייה של ממש שהאיש התגורר בדירה בתל אביב, מה גם שמהתמונות שהוגשו עולה שמדובר במעין חנות והמקום "לא שימש למגורי קבע" של האיש.

7.המשיב לא הוכיח בילויים משותפים עם המנוחה אולם הוא הוכיח שהשתתף בחגיגת החינה של המערערת ובחתונתה ואף ביקר בבית הורי המנוחה. טענת המערערת שהמשיב היה אחד ממכריה הרבים של המנוחה לא הוכחה והמערערת לא הביאה כל ראיה לקיומם של אותם "מכרים" או את השתתפותם באירועים משפחתיים. בנוסף, גם טענת המערערת שהיא ובני משפחה נוספים לא התנגדו לכיתוב "אשתי" על מצבת המנוחה שהאיש הקים וזאת בשל חששן ממנו, לא נתמכה בכל ראיה ואינה סבירה. פעלתנותו של המשיב בנושא המצבה והנצחת המנוחה בבית כנסת, מעידה כשלעצמה על יחסו של האיש למנוחה.

8.עובדה נוספת התומכת בקיומם של חיי משפחה ומשק בית המשותף, היא טענת המשיב לפיה ניהל יחד עם המנוחה מינימרקט במשך כשנתיים עד שנמכר. גרסת המשיב נתמכה בתצהיר ועדות של מר י' שעבד במינימרקט וכן בעדותו של ר' שרכש את המינימרקט מהמשיב והמנוחה. אכן, התעוררו קשיים ראייתיים מאחר שהמשיב לא זכר פרטים מרכזיים רבים הקשורים למינימרקט, ואולם, "למרות קשיים ראייתיים אלה, נחה דעתי שהתובע והמנוחה אכן ניהלו יחד את המינימרקט, הגם שהנושא הכספי, לרבות הרווח הנטען ממכירת המינימרקט, נותר לוט בערפל".

9.הקשר של המנוחה עם בני משפחתה "היה מסויג". המערערת טענה בתצהירה שהמנוחה עסקה "בעסקי הנוכלות והזנות" והיא התגוררה אצל הורי המנוחה והייתה הולכת "מעת לעת" לדירת אמה המנוחה. התמונה שהצטיירה היא שהמנוחה "לא הייתה חלק אינטגרלי, נוכח תדיר, בחיי בתה". המערערת ואחותה של המנוחה לא הציגו תמונות מאירועים משפחתיים כדי להוכיח שהמנוחה נכחה בהם ללא המשיב "לפיכך המחדל לצרף ראיות מתבקשות אלה מהווה ראייה שלילית לחובת הנתבעת, הן לעניין נוכחות התובע באירועים משפחתיים, והן לעניין נוכחות המנוחה עצמה באירועים אלה". המידע שיש למערערת ולאחות המנוחה אודות אורח חייה של המנוחה מוגבל ואחות המנוחה הודתה שלמרות טענתה שהיו גברים אחרים שנכחו בחיי המנוחה, "היא לא ראתה אף אחד לבד מהנתבע" ולא ידעה למסור אודותם שום פרט.

10.עלה בידי האיש להוכיח "מגורים משותפים משך שנים עם המנוחה, וכן ניהול משק בית משותף". חרף העובדה שהמשיב לא ידע לפרט פרטים בסיסיים הנוגעים למנוחה (היכן עבדה; תאריך הולדתה; מספר הטלפון הנייד שלה וכו') וכן פרטים הנוגעים לניהול המינימרקט ולעיסוקה של המנוחה, הדבר אינו שולל את אמינותו מאחר שהוא אינו יודע לכתוב ולקרוא בעברית והוא היה בעבר מכור לסמים וחזר להשתמש בסמים לאחר פטירת המנוחה. "מכל מקום, עובדות היסוד, בדבר מגורים משותפים משך שנים, וניהול עסק משותף, כמו גם ראיות תומכות כמפורט לעיל, מבססות מסקנה, שהתובע והמנוחה היו ידועים בציבור. גם אם התובע לא תרם משמעותית למשק הבית המשותף, וגם אם מערכת היחסים בין התובע למנוחה התנהלה בשוליים הפחות נורמטיביים של החברה...אין בכך כדי לאיין את משמעות מערכת היחסים הממושכת בין השניים".

11.אבי המנוחה חתם על תצהיר לפיו המשיב והמנוחה התגוררו יחד 15 וחצי שנים וניהלו זוגיות כבעל ואישה, לרבות משק בית משותף. בחקירת אבי המנוחה התברר שהוא אינו דובר עברית. יחד עם זאת "למרות פקפוק מסוים, שנותר באשר לנסיבות חתימת התצהיר, איני סבור שהוא חסר נפקות ראייתית להוכחת יחסי התובע והמנוחה". בנוסף, אבי המנוחה העביר למשיב לאחר פטירת המנוחה סכום כסף משמעותי מאוד ותכשיטים של המנוחה שהיו בידיו.

12."מסקנתי עד הנה – התובע והמנוחה חיו חיי משפחה במשק בית משותף, ולכן היו ידועים בציבור. משכך זכאי התובע לרשת את המנוחה, כאמור בסעיף 55 לחוק הירושה".

13.באשר לתביעה הרכושית לשיתוף בנכסים עם המנוחה - המשיב לא הרים את נטל השכנוע לקיומו של שיתוף רכושי ותביעה זו נדחתה.

ב.תמצית טענות המערערת

1.ביהמ"ש קמא הסיק מסקנות משפטיות שגויות מהקביעות העובדתיות שקבע, שאינן עומדות בקנה אחד עם הדין והפסיקה. הקביעות העובדתיות היו אלו: למנוחה ולמשיב לא הייתה כוונה לשיתוף בנכסים; המנוחה לא רצתה לקשור את גורלה בגורל המשיב; המשיב לא היה שותף להוצאות משק הבית ולא ידע למסור פרטים על ההכנסות; תרומתו של האיש למשק הבית אם בכלל, הייתה זעומה, הצדדים לא רצו להפוך את הקשר ביניהם לקשר מחייב למרות שלא הייתה מניעה למסד את הזוגיות בנישואין והימנעות הצדדים מנישואין מבטאת רצון לשמירה על אוטונומיה אישית והפרדה רכושית. המנוחה והמשיב בחרו באופן מכוון שלא לקשור את גורלם זה בזה.

2.על המשיב היה מוטל נטל מוגבר להוכחת היותו ידוע בציבור של המנוחה והוא לא עמד בו. למרות שהמשיב לא ידע ולא הכיר עובדות בסיסיות על המנוחה, ביהמ"ש קמא קבע שדווקא היה על המערערת להוכיח את היעדר הקשר בין המנוחה למשיב, למרות שהנטל היה מוטל כולו על האיש. בין המשיב למנוחה לא התקיימו התנאים הקבועים בדין על מנת להיחשב בן זוג שזכאי לרשת את בן זוגו בהתאם לסעיף 55 – קיומם של חיי משפחה וקיומו של משק בית המשותף.

3.שגה ביהמ"ש קמא שנתן משקל לעדי המשיב, למרות שהוכח פוזיטיבית שהם כלל לא הבינו את האמור בתצהירים עליהם הוחתמו ועדותם נסתרה לחלוטין בחקירתם הנגדית. המשיב עצמו אישר בחקירתו שאף אחד מהעדים מטעמו לא נכח מעולם בדירה ולכן לא יכול היה להעיד מכלי ראשון על מגורים משותפים של המנוחה והמשיב. המשיב גם לא הכיר עובדות בסיסיות אודות המנוחה כגון היכן עבדה, מה היה מספר הטלפון שלה ובאיזה תאריך נולדה, פרטים שכל בן זוג שחי חיי משפחה תקופה ממושכת אמור לדעת אודות בן זוגו. המשיב אף לא הציג תיעוד אובייקטיבי לקיומם של חיים משותפים כגון תמונות מבילויים או מטיולים משותפים ואף לא הציג תמונות מארוחות או מפגשים משפחתיים.

4.המשיב לא ידע פרטים בסיסיים אודות משק הבית של המנוחה, למשל, גובה דמי המשכנתא ששילמה על דירתה, גובה הוצאות אחזקת הבית והכנסות והוצאות מחשבון הבנק ע"ש המנוחה. המשיב והמנוחה בחרו בכוונת מכוון שלא לקשור גורלם זה בזה. המנוחה יכלה לפרוע את חובו הנטען והמוכחש של המשיב למל"ל, חוב שלטענת המשיב הוא הסיבה להפרדה הרכושית, אולם המנוחה, בכוונת מכוון בחרה שלא לפרוע את חובותיו של המשיב. מנגד, המנוחה סייעה כלכלית לבתה. היא מימנה את לימודיה באוניברסיטה בעשרות אלפי ₪ וסייעה לה לרכוש בית ורכב.

5.המנוחה והמשיב בחרו שלא לקשור את גורלם זה בזה, ולא נקשר ביניהם קשר המאפיין קיומם של חיי משפחה. הוכח שהמשיב שכר דירה בתל אביב והוא השתתף לכל היותר בשלושה עד חמישה אירועים משותפים עם המנוחה. העובדה שעל המצבה רשם המשיב כי המנוחה היא "אשתי" לא מלמדת דבר, היות שהמערערת חששה מהמשיב ומגורמים עבריינים שהילכו עליה ועל משפחתה אימים, מאחר שהמשיב והעדים מטעמו עוסקים בפעילות פלילית ועבריינית.

6.שגה ביהמ"ש קמא שנתן משקל לתצהיר עליו חתם אבי המנוחה, על אף שהוכח שהוא לא ידע על מה חותם ועדותו הופרכה לחלוטין. בנוסף, מאחר שמדובר בתביעה נגד עיזבון, היה מוטל על המשיב נטל הוכחה מוגבר שהוא לא עמד בו.

7.שגה ביהמ"ש קמא שלמרות קביעותיו העובדתיות מהן עולה שלא הוכחו יסודות מרכזיים בקיומו של משק בית משותף, (כגון שהמשיב לא הוכיח תרומה למשק הבית המשותף; תרומתו למשק הבית אם בכלל הייתה זעומה; המשיב לא הפקיד כספים בחשבון; הצדדים לא רצו להפוך את הקשר שלהם למחייב מהפן הרכושי; הצדדים לא היו שותפים בשום נכס; לא היה להם חשבון משותף; לא הייתה למשיב זכות חתימה או ייפוי כוח בחשבון המנוחה) הוא קבע שקיים ביטוי לקיומו של משק בית משותף בין המנוחה למשיב.

8.ביהמ"ש קמא שגה שביסס את קביעותיו לגבי המגורים המשותפים על "היפוך נטלים" וקבע בטעות שהיה על המערערת לבסס טענתה שהמשיב התגורר בדירה בתל אביב, תוך שהתעלם מכך שהמשיב עצמו ציין בכתב התביעה שהגיש, את כתובתו בכתובת הדירה בתל אביב. גם ר' שהעיד מטעמו של המשיב טען שהמשיב התגורר בדירה בתל אביב. ביהמ"ש קמא אף התעלם מהסתירות בעדותו של ר' בנוגע לדירה בתל אביב ולשימוש שנעשה בה. המשיב לא הביא כל עד אובייקטיבי שנכח בדירה ושיכול היה להעיד ממקור ראשון שהמשיב התגורר בדירת המנוחה יחד עמה.

9.שגה ביהמ"ש קמא בקביעותו שניהול המינימרקט במשותף מהווה ביטוי לחיי משפחה ומשק בית משותף. המשיב הציג חוסר בקיאות מוחלט בכל הנוגע למינימרקט, ניהולו ומכירתו. בנוסף, קביעת ביהמ"ש קמא לפיה ניהול עסק משותף מעיד כשלעצמו על ניהולו של משק בית משותף שגויה כשלעצמה.

10.המשיב לא הוכיח כנדרש קיומם של חיבה, אהבה, מסירות ונאמנות בינו לבין המנוחה וכי הם קשרו גורלם זה לזו. לפיכך יש לקבל את הערעור, לקבוע שהמשיב לא היה ידוע בציבור של המנוחה והוא אינו זכאי לרשת אותה מכוח סעיף 55 ולכן יש להותיר את צו הירושה שקבע שהמערערת היא היורשת הבלעדית של המנוחה, על כנו.

ג.תמצית טענות המשיב

1.בית המשפט קמא מצא את עדות המשיב וא' מהימנה. גם עדותה של אחות המנוחה הגב' י' חיזקה את עדותו של א'. כמו כן, עדות ר' שהעיד שהמשיב והמנוחה ניהלו בית משותף לא נסתרה והוא כלל לא נחקר על הצהרתו זו. המערערת מצידה לא הציגה כל ראייה שהמשיב התגורר בדירה בתל אביב למרות שהיא הפעילה חוקר פרטי לבדוק נושא זה.

2.היסודות של ידועים בציבור – חיי משפחה ומשק בית משותף נבחנים מנקודת מבטם הסובייקטיבית של בני הזוג. העובדה שלא היה שיתוף בנכסים לא גורעת מכך שהמנוחה והמשיב היו ידועים בציבור. שיעור תרומתו הכספית של כל צד למשק הבית המשותף אינו רלוונטי לשאלה האם בני הזוג היו ידועים בציבור.

3.העובדה שעל המצבה של המנוחה המשיב כתב "אשתי" מלמדת על יחסו של המשיב למנוחה ועל היותם בני זוג ואין להתערב בקביעות העובדתית של ביהמ"ש קמא שקבע שהמשיב היה ידוע בציבור של המנוחה. המשיב השתתף בחינה של המערערת ובחתונתה, הקים מצבה על קברה של המנוחה והנציח אותה בבית הכנסת.

4.המערערת התנגדה לבקשת המשיב שהוגשה בשלב מתקדם של ניהול ההוכחות, לזמן לעדות את הווטרינר שטיפל בכלבם של בני הזוג במשך כ – 11 שנים ושאותר רק בסמוך לאותו מועד, למרות שהוא יכול היה להעיד על ביקורי הבית שערך בדירה ובאמצעותו ניתן להוכיח שהמשיב התגורר עם המנוחה בדירה שנים רבות.

5.קביעת בית המשפט קמא לפיה המנוחה לא ראתה עצמה "שותפה לגורלו ולחובותיו" של האיש התייחסה להיבט הרכושי ולתביעה הרכושית שהאיש הגיש והיא כלל לא רלוונטית לשאלה האם בני הזוג היו ידועים בציבור.

6.בית משפט של ערעור לא מתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו ע"י הערכאה הדיונית ששמעה את העדים באופן בלתי אמצעי והתרשמה מהם. לפיכך, יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות.

ד.דיון והכרעה

1.הלכה היא כי: "אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת עובדות שקבעה ערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים. כלל זה מבוסס על הרציונל לפיו הערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות ועל כן יש לה יתרון על פני ערכאת הערעור אשר מתרשמת מהן באופן עקיף בלבד" (רע"א 9304/17 פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (4.1.2018)).

כפי שנקבע בע"א 6798/16 לייבוביץ נ' יורש (26.9.2017):

"כידוע, אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים".

במקרה דנן, אין הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, אשר שמשו אותו לקביעה כי המשיב והמנוחה הינם ידועים בציבור וזאת לאחר שנפרסה בפניו התמונה בשלמותה והוא התרשם מהעדויות באופן בלתי אמצעי. בית המשפט קמא אף לא שגה ביישום ההלכה המשפטית על העובדות שהתבררו בפניו.

2.ברע"א 5096/21 פלוני נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (15.12.21) דנה כב' השופטת וילנר במאפייניו של מוסד הידועים בציבור ובתנאים להכרה בבני זוג כידועים בציבור. בין היתר נפסק שם כי:

"להכרה בבני זוג כ"ידועים בציבור" השלכות משמעותיות, הן במישור היחסים הפנימיים בין בני הזוג, והן במישור היחסים החיצוניים בינם לבין צדדים שלישיים... לאור השלכות משמעותיות אלה, נראה כי יש לנקוט משנה זהירות בטרם הכרזה על בני זוג כידועים בציבור, ויש להיצמד למבחנים שנקבעו בעניין זה בפסיקה." (פסקאות 27-26 לפסק דינה).

בהמשך קבע שם בית המשפט כי:

"המבחן הרלוונטי לבחינת השאלה אם בני זוג הם ידועים בציבור הוא מבחן סובייקטיבי הבוחן את אומד דעת הצדדים לגבי טיב מערכת היחסים ביניהם... ההגדרה המתאימה כיום למושג "ידועים בציבור" היא זו – בני זוג אשר החליטו, בין במפורש ובין במשתמע, להחיל על עצמם את מרבית התוצאות האזרחיות-כלכליות של מוסד הנישואין והשלכות הגירושין, מבלי לקבל מעמד של נישואין...

 ההכרעה אם בני זוג אמנם החליטו והסכימו להחיל על מערכת היחסים ביניהם את מכלול החובות והזכויות הכלכליות הנובעות ממוסד הנישואין, ולפיכך כי הם "ידועים בציבור", תבוסס, מטבע הדברים, על ראיות המלמדות על אומד דעתם. בהקשר זה, נודעת חשיבות מיוחדת לשאלה אם בני הזוג קיימו משק בית משותף וניהלו חיי משפחה... ואולם, נתונים אלה ישמשו אך כאינדיקציות לבחינת אומד דעתם של הצדדים, וזאת בין יתר הנסיבות והראיות הרלוונטיות לבחינת שאלה זו". (פסקאות 31-30)

3.נטל ההוכחה שבני הזוג היו ידועים בציבור מוטל על הצד הטוען להיותו ידוע בציבור. צדק ביהמ"ש קמא כשקבע שהמשיב הרים נטל זה, שאינו נטל קל בהתחשב בכך ש"יש לנהוג זהירות מרובה בעדותו של הנשאר בחיים ולדרוש סיוע בלתי תלוי וללא דופי התומך בגרסתו", כפי שנקבע בע"א 621/69 קרול נסיס נ' קוינה יוסטר, פ"ד כד(1), 617. המשיב הוכיח את קיומם של שני היסודות הנדרשים לצורך כך: חיי משפחה ומשק בית משותף. להלן אפרט את הראיות העיקריות שעל בסיסן יש לקבוע כפי שקבע ביהמ"ש קמא, שהמשיב היה ידוע בציבור של המנוחה:

• על פי דו"ח החוקר מר איתי כהן, שביצע חקירה בהזמנת המערערת, בכתובת שנטען כי המשיב התגורר בתל אביב, יש "חנויות ומכולת שכונתית" ולא מדובר כלל בבניין דירות (ראו התמונה שצורפה לדו"ח החוקר בנספח ב' לדו"ח – עמ' 68 להודעת הערעור). אכן, המשיב הצהיר כי שכר "מקום בתל אביב ורשמתיו ככתובתי במשרד הפנים" (סעיף 7 לתצהירו מיום 12.7.20) ואולם הוא מעולם לא טען שהתגורר שם ולטענתו רישום כתובת דירתו בתל אביב במשרד הפנים, נעשה רק על מנת שרכושו לא יעוקל עקב חובותיו בעיקר למל"ל. תמיכה לכך שלא מדובר כלל בדירת מגורים, יש ללמוד מדבריו של ר' שהעיד שבכתובת זו היה מכון גמילה שהוא ניהל ושהמשיב עבד בו תקופה מסוימת (עמ' 89 לפרוטוקול קמא שורות 15-17) וגר שם כשנה (עמ' 103 שורות 4-5). לדבריו, המרכז נסגר לפני שבע שנים (עמ' 94 שורות 3-4).

  המערערת, למרות שנעזרה בחוקר פרטי, לא הביאה כל ראייה הסותרת את טענתו של המשיב שהוא התגורר בפועל בדירה כשש עשרה שנה ולא הובא אף עד או בדל ראייה אחר, המוכיח שהאיש התגורר בכל השנים הרבות עד לפטירת המנוחה במקום אחר.

   

• א', שהיה שכן של המנוחה והמשיב באותו בניין (כניסה ליד כניסה), העיד כי המשיב והמנוחה התנהגו "כזוג נשוי לכל דבר ועניין". בחקירתו הוא העיד שהוא זוכר את המנוחה מאז שהיה ילד (עמ' 61 שורה 15) והוא יודע שהמנוחה גרה עם המשיב בדירה "ברצף כל הזמן" משנת 2006 (שם שורות 24-32). ביהמ"ש קמא קבע שעדותו מהימנה עליו.

   

• ר' שהיה חבר קרוב של המשיב למעלה משלושים שנה העיד שהמשיב והמנוחה חיו יחד כזוג ולא נפרדו, ניהלו משק בית משותף ודאגו וטיפלו זה בזה. ביהמ"ש קמא קבע שהעד לא נחקר על הצהרה זו וגרסתו נותרה על מכונה.

   

• גם המערערת ואחות המנוחה הודו שהמשיב השתתף בחגיגת החינה שלה, בחתונתה ואף במסיבת סילבסטר (עמ' 159 שורות 28-33 ועמ' 165 שורות 15-18). כפי שקבע ביהמ"ש קמא, הדבר מחזק את טענת המשיב שהיחסים בינו למנוחה היו יחסים זוגיים ולא כשל סתם ידידים.

   

• המשיב דאג שעל המצבה של המנוחה ייכתב "אשתי". ביהמ"ש קמא קבע שטענת המערערת ואחות המנוחה שהיא הסכימה לכך מפאת חששן מהמשיב, "לא נתמכו במאומה ולא נשמעו משכנעות.... לא סביר בעיני, שבמשפחת המנוחה בכלל והנתבעת בפרט, הניחו לתובע לעסוק בנושא שהוא לרוב בעל משמעות רגשית עמוקה, כהקמת מצבה, מפאת חשש".

  זאת ועוד: אחותה של המנוחה, הגב' י', נשאלה בחקירתה על נושא הכיתוב במצבה והשיבה כי: "אני אמרתי לו שאסור לכתוב, אסור לכתוב כי אנחנו בבית דתיים ואסור לכתוב "אשתי" כי הוא לא היה נשוי לה ואחר כך היה טעות לא יודעת במצבה" (עמ' 155 שורות 27-31). מתשובה זו אנו למדים שגב' י' לא אמרה למשיב דברים כגון אתה בכלל לא היית בן זוג של המנוחה. היא רק אמרה לו שאסור לכתוב "אשתי" כי הוא לא היה נשוי לה. מכאן, שאף עדה מהותית זו מטעם המערערת הודתה למעשה שהמשיב היה בן זוגה של המנוחה והסיבה שהיא התנגדה להוספת המילה "אשתי" על המצבה היתה רק בגלל שהמנוחה לא היתה נשואה למשיב ומטעמי דת. העובדה שהמנוחה הוגדרה על המצבה כאשתו של המשיב, מלמדת יותר מכל שהם ראו עצמם כזוג נשוי לכל דבר ועניין.

   

• אבי המנוחה העביר לידי המשיב סמוך לאחר פטירתה, סכום של כ - 400,000 ₪ וכן תכשיטים שהופקדו בידו עוד בחיי המנוחה. המערערת הודתה שסבה העביר את הכסף למשיב מיוזמתו (עמ' 162 שורות 17-20) והמשיב העביר לה מסכום זה סך של 50,000 ₪ ותכשיטים (עמ' 167 שורות 7-8). אם נכונה טענת המערערת שהמשיב היה רק "אחד מחבריה וממכריה הרבים של אמי" (סעיף 8 לתצהירה), מדוע שאבי המנוחה יעביר למשיב סכום כה גדול לאחר פטירתה? העברת כספים זו מסתברת הרבה יותר עם העובדה שהמשיב היה בן זוגה של המנוחה ולכן אביה השיב לו כספים ותכשיטים שהמנוחה והמשיב הפקידו אצלו. ודוקו: אבי המנוחה ראה להעביר את הכסף ואת התכשיטים לא ישירות למערערת – נכדתו – אלא דווקא למשיב. עובדה זו מלמדת גם כן, על מערכת יחסים משפחתית שהתקיימה ופעולה זו תומכת באותנטיות של התצהיר עליו חתם אבי המנוחה לפיו המשיב היה בן זוגה של המנוחה מעל 15 שנים. גם העברת הסכום של 50,000 ₪ מהמשיב למערערת כמו גם העברת התכשיטים אליה, מלמדת על מערכת יחסים משפחתית ביניהם. יצוין כי המערערת לא טענה בתצהירה שהופעלו איומים מצד המשיב על אביה להעביר אליו את הכספים וטענה זו נטענה רק ע"י אחות המנוחה והיא לא הוכחה ולו בבדל ראייה.

   

• למשיב היה מפתח לדירה בעוד שאפילו לבת, לא היה מפתח לדירה. משפחת המנוחה נאלצה לבקש מהמשיב שייפתח להם את הדירה לצורך השבעה מאחר שרק לו היה מפתח (עמ' 172 שורות 14-19). משנשאלה המערערת כיצד היה למשיב מפתח לדירה אם הוא היה רק מכר של המנוחה היא השיבה שהוא "כנראה גנב לה". הרבה יותר סביר שהמשיב החזיק מפתח של הדירה מאחר שהוא גר בה יחד עם המנוחה.

   

  4.אכן, המשיב לא ידע לענות על פרטים רבים הקשורים למנוחה כגון מקומות עבודתה, יום ההולדת שלה ומספר הטלפון הנייד שלה. יחד עם זאת, ביהמ"ש קמא התרשם שהדבר נובע ממצבו של המשיב שהיה בעבר מכור לסמים והודה שחזר להשתמש בסמים לאחר פטירת המנוחה. לפיכך, סבירה ביותר קביעת ביהמ"ש קמא כי "עובדות אלה יכולות להסביר את אופן מתן העדות". גם בדו"ח החוקר שהזמינה המערערת נאמר שהמשיב הצהיר שהוא "נרקומן ולוקח על בסיס יומי סמים" (עמ' 66 להודעת הערעור) והמשיב הודה שהוא לא יודע לקרוא עברית (עמ' 24 שורה 18).

   

  5.העובדה שלא היה שיתוף רכושי בין המנוחה למשיב והיא שמרה את כל רכושה בנפרד, לא גורעת מכך שהמשיב היה ידוע בציבור של המנוחה. כידוע, גם זוגות נשואים לא מעטים מקפידים על משטר של הפרדת רכוש, במיוחד כשמדובר בנישואין שניים ולעיתים רק "צד אחד" מממן את החיים המשותפים והצד השני לא תורם מבחינה כלכלית מאומה. העדר שיתוף כלכלי לא מלמד בהכרח שלא מדובר בידועים בציבור. העובדה שהמשיב והמנוחה גרו בדירתה מעל 15 שנים, העובדה שהמשיב סעד אותה בתקופת מחלתה ולאחר מותה נרשם על מצבתה "אשתי" והוא אף הנציח אותה בבית הכנסת, מלמדות שאכן המשיב קשר את גורלו בגורלה של המנוחה והם ראו את עצמם כבני זוג לכל דבר וענין. העובדה שלא הוגשו תמונות מבילויים משותפים או מטיולים מוסברת באופיים ובאורח חייהם של המנוחה והמשיב שלא נהגו לתעד את עצמם כמקובל כיום. המשיב הוא איש פשוט ללא מקצוע (עמ' 58 שורה 2) שעבד בסופרמרקט "בשחור" (עמ' 13 שורות 23-25, עמ' 16 שורות 9-10 ועמ' 21 שורה 25) ואילו המנוחה עבדה בניקיון ובבישול (עמ' 9 שורה 12 ושורה 23 ועמ' 10 שורה 25) והמערערת אף טענה שאמה עבדה במכוני ליווי (נספח ג' לדו"ח החוקר שהגישה המערערת בעמ' 76 לערעור). לכן, עדותו של המשיב כי: "לא היינו יוצאים" (עמ' 42 שורה 7) סבירה בנסיבות חייהם.

   

  6.המשיב נשאל בחקירתו מדוע לא ביקש מהמנוחה שתעזור לו לפרוע את חובו למל"ל והוא השיב כי: "התביישתי בתור גבר... שאישה תסגור את החובות" (עמ' 30 שורות 13-14). הסבר זה סביר לאור הרקע של המשיב ולכן לא ניתן לראות בהעדר עזרה כלכלית של המנוחה למשיב לפרוע את חובו, כאינדיקציה לכך שהם לא היו בני זוג.

   

  7.כפי שנקבע בבע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית (4.5.10): "מאחר ואין מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים והדברים שונים מזוג לזוג בהתאם לגילם, השכלתם, השקפת עולמם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם וכיוצא באלה, על בית המשפט לבחון את מרכיב המגורים במקרה הקונקרטי המובא להכרעתו, תוך שהוא בוחן את נסיבות הענין מנקודת מבטם הסובייקטיבית של בני הזוג. היינו, יש להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו". ביהמ"ש קמא פעל בדיוק כך ואין להתערב במסקנתו.

   

  8.סיכומו של דבר: אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות המשיב בסך של 10,000 ₪. מאחר שלדאבון הלב, נמסר לנו שהמשיב נפטר זמן קצר לאחר שהערעור נשמע בפנינו, הסך הנ"ל - מתוך כספי העירבון שהפקידה המערערת - יועבר ליורשיו או למנהל עיזבונו בהתאם לצו שיוגש, לצורך תשלום ההוצאות. יתרת העירבון על פירותיו, יושב למערערת באמצעות ב"כ.

   

  

  ______________

  נפתלי שילה, שופט

   

  השופט שאול שוחט, סגן הנשיא, אב"ד:

   

  אני מסכים.

   

  

  _______________

  שאול שוחט, שופט

  סגן הנשיא, אב"ד

   

   

  השופטת עינת רביד:

   

  אני מסכימה.

   

  

  ______________

  עינת רביד, שופטת

   

  הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה.

  פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

   

  ניתנה היום, י"ד שבט תשפ"ג, 05 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.

   

   

  שאול שוחט, שופט, סגן הנשיא אב"ד		עינת רביד, שופטת		נפתלי שילה, שופט