1.בפנינו תביעה כספית לשכר, פיצויי פיטורים, פיצויי פיטורים שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת וזכויות סוציאליות נוספות.
נציין, כי במקור הוגשה התביעה גם כנגד עיירית רמת השרון (הנתבעת 4), אולם התביעה נמחקה, בהסכמה, במועד דיון קד"מ שהתקיים ביום 19.2.20.
רקע כללי
2.התובע, אזרח ניגרי, בעת הרלוונטית לתביעה היה מבקש מקלט.
3.הנתבעת 1 העסיקה את התובע מיום 4.2.16 עד 30.6.19. התובע הועסק בעבודות ניקיון על גבי משאית זבל. ביום 5.11.2019 ניתן נגד הנתבעת 1 צו פירוק בתיק פר"ק 48039-06-19 של בית המשפט המחוזי –מרכז ומונתה מנהלת מיוחדת לבדיקת תביעות חוב של עובדיה.
4.התובע הגיש תביעת חוב ובמסגרתה תבע את כל רכיבי התביעה בתיק שלפנינו ובסך כולל של 116,977 ₪.
5.ביום 27.1.2021 הכריעה המנהלת המיוחדת בתביעת החוב באופן שחלק מהתביעה בסך 45,521 ₪, אושר לתובע. המנהלת המיוחדת ציינה בהכרעתה כי רכיבים אחרים שנתבעו על ידי התובע במסגרת תביעת החוב, אינם בגדר שכר עבודה ולפיכך לא הכריעה בהם. כמו כן אישרה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית כחוק. ההכרעה בתביעת החוב הוגשה לתיק ביום 26.1.2022.
6.התובע עומד על בירור יתרת תביעתו וחיוב הנתבעים 2-3 בחובות החברה.
טענות התובע
7.התובע טוען כי הנתבעת 2 בעלים ודירקטור בנתבעת 1 (ס' 8(א) לכתב התביעה). הגם שלא הוגשה תמצית רישום של הנתבעת 1 מרשם החברות (הוגשה תמצית רישום של חברה אחרת: ע.ת. מיטב אחזקות בע"מ (נספח ב' לתצהיר התובע) וחברה נוספת: ע.ת מיטב שירותי תברואה בע"מ (נספח ה' לתצהיר התובע) – אין חולק כי הנתבעת 2 בעלת מניות בנתבעת 1. כך עולה מתגובתה אשר הוגשה לתיק ביום 25.6.2020.
8.עוד טוען התובע כי הנתבעת 2 בעלת מניות יחידה בנתבעת 1. בהעדר תמצית רישום של הנתבעת 1 – טענה זו לא הוכחה. טענה זו הוכחשה על ידי הנתבעים (ס' 1 לכתב ההגנה).
9.התובע טוען כי בהתאם לפסיקה במקרים של חברת יחיד או אפילו חברה משפחתית, יטה יותר בית הדין להרים את המסך ולחייב את בעל המניות באחריות אישית עקב אופיין של חברות אלו ועקב הזהות בין היחיד לבין החברה (ס' 8(ב) לכתב התביעה).
10.עוד טוען כי הנתבעת 1 התנהלה באופן שיש בו כדי מרמה: הפיקה תלושי שכר פיקטיביים, חילקה שיקים ללא כיסוי ואף ניסתה לחייב את העובדים לחתום על יפוי כוח לבא כוח שהיא עצמה סיפקה. לטענת התובע, פעולות אלה עולות כדי שימוש לרעה במסך ההתאגדות של הנתבעת 1 ולכן מהווה עילה להרמת מסך. כמו כן טען התובע למימון דק הואיל והנתבעת 1 סגרה את חשבון הבנק שלה והוסיפה להתנהל מול עובדים (ס' 8(ג) לכתב התביעה).
11.עוד טוען התובע כי הנתבעת 2, כבעלת מניות יחידה בנתבעת 1, נהנתה באופן ישיר מהרווחים הפסולים שהופקו מנישול העובדים מזכויותיהם כולל התובע (ס' 8(ד) לכתב התביעה).
12.מטעמים אלה מבקש התובע להרים את מסך ההתאגדות מעל הנתבעת 1 ולחייב את הנתבעת 2 מכוח אחריותה כנושאת משרה, דירקטורית יחידה בנתבעת 1 (ס' 8(ה) לכתב התביעה).
13.גם כלפי הנתבע 3 ציין התובע בכתב התביעה שיש לחייבו באופן אישי שכן הוא האיש מאחורי הקלעים, הרוח החיה בנתבעת 1 ומי שעל פיו יישק דבר. גם העובדה שהנתבע 3 הוא גורם כל כך דומיננטי בנתבעת 1 ומאידך אינו מופיע בשום תפקיד רשמי אומר דרשני. לפיכך יש לייחס לנתבע 3 אחריות ישירה כמי שעומד מאחורי אופי ההעסקה הבלתי חוקי (ראו: סעיף 9 לכתב התביעה על תתי סעיפיו).
טענות הנתבעים
14.הנתבעת 2 טוענת לסילוק התביעה נגדה על הסף משני נימוקים: הנימוק האחד, הנתבעת 2 מעולם לא העסיקה את התובע. התובע הועסק על ידי הנתבעת 1 אשר הנפיקה לו תלושי שכר ושילמה את שכרו. בנסיבות אלה אין יריבות בין התובע לבין הנתבעת 2 (ס' 14 – 15 לכתב ההגנה).
15.הנימוק השני הוא העדר עילת תביעה נגד הנתבעת 2. הנתבעת 2 טענה כי טענות התובע להרמת מסך ההתאגדות וחיובה באופן אישי, הן טענות סתמיות, חסרות בסיס עובדתי רלוונטי, כך שגם אם יוכחו כל העובדות הנטענות בכתב התביעה ואשר מוכחשות על ידי הנתבעת 2 – לא יהיה בהן כדי לזכות את התובע בתביעתו. כך אין בכתב התביעה טענה כלשהי אשר לסיטואציה עובדתית חריגה כמו הונאה, קיפוח נושה וכיוצא בזה, המהווה עילה להרמת מסך (ס' 19 – 27 לכתב ההגנה).
16.הנתבע 3 טען בכתב ההגנה להעדר עילה ויריבות בינו לבין התובע, שכן שכרו לא שולם לו על ידי הנתבע 3 ותלושי השכר לא הופקו על ידי הנתבע 3. הנתבע 3 היה מנהל בנתבעת 1.
ההליכים בתיק
17.כתב התביעה הוגש ביום 19.8.19; כתב הגנה מטעם הנתבעים 1-3 הוגש ביום 15.1.20. כתב הגנה מטעם הנתבע 4 הוגש ביום 15.9.19.
18.כאמור, התביעה כנגד הנתבע 4 נמחקה בהסכמה במסגרת דיון קד"מ מיום 19.2.20.
19.דיון ההוכחות התקיים ביום 27.3.22 במסגרתו העיד התובע בחקירה נגדית על תצהירו באמצעות היוועדות חזותית. מטעם הנתבעים 2-3 העיד הנתבע 3. הצדדים הגישו סיכומים בכתב.
20.נציין כבר עתה, כי לאחר שעיינו בכובד ראש בכל המסמכים שהוגשו לתיק, לרבות סיכומי הצדדים ושמיעת העדים, הגענו לכלל מסקנה כי אין לחייב את הנתבעים 2-3 באופן אישי בחובות הנתבעת 1 ומכאן שדין התביעה להידחות.
להלן נפרט את נימוקי הכרעתנו.
המסגרת המשפטית
21.נקודת המוצא בדיני חברות היא כי חברה היא אישיות משפטית הנבדלת מבעלי המניות בה (דב"ע נג/ 3-205 וגיה - גלידות הבירה בע"מ, פד"ע כז 345 (1994)). בית הדין הארצי שב וחזר על עקרון זה בשורה של פסקי דין (ע"ע (ארצי) 387/05 פוטרמן - ניסני, 9.12.07; ע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר הערבי בהפועל תל-אביב - שיינפלד, 16.2.12; ע"ע (ארצי) 15288-12-10 בוימל פלזן, 8.5.12).
22.לעקרון זה חריג המעוגן בסעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), על פיו הרמת מסך ההתאגדות והתעלמות מן ההפרדה המשפטית הקיימת בין בעלי המניות לחברה אפשרית במקרים חריגים בהם הוכח שנעשה שימוש לרעה באישיותה המשפטית הנפרדת של החברה:
"(א)(1)בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:
(א)באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;
(ב)באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.
(2)לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.
(ב)בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.
(ג)בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)."
23.המושג "שימוש לרעה" מתייחס למצבים כגון: מעשים שנעשו על מנת להונות אדם או לקפח נושה של החברה, מעשים שפוגעים בתכלית החברה, תוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה או הברחת נכסים מן החברה לבעלי המניות.
24.גם בהקשר של משפט העבודה, הדין מכיר בקיומן של נסיבות חריגות המצדיקות הרמת מסך ההתאגדות וייחוס חובות חברה לבעלי מניותיה. זאת מתוך הכרה במעמדו המיוחד של העובד וחובות הנאמנות ותום הלב של הצדדים ליחסי העבודה (ע"ע (ארצי) 1170/00 פרידמן - יוניוב, פד"ע לח 817 (2003); ע"ע (ארצי) 1201/00 זילברשטיין - ערב חדש עיתונות - אילת בע"מ, 17.12.02, ע"ע (ארצי) 129/10 זוננשיין - G.S.S ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ, 31.10.11).
25.על מנת שבית הדין יסטה מדרך המלך שהוא עקרון האישיות המשפטית הנפרדת, על העובד, המבקש הרמת מסך, לפרוש תשתית עובדתית מקיפה ומלאה ולהוכיח כי במקרה שלו התקיימו התנאים החריגים המצדיקים התעלמות מעקרון האישיות המשפטית הנפרדת וחיוב בעלי המניות בחובותיה (רע"א 1158/04 א.מ. השבחת נכסים בע"מ - רם דר חברה לבניין בע"מ, 19.6.05; ע"ע (ארצי) 647/07 גפן - בתי מלון מאוחדים בע"מ, 6.7.09; ע"ע (ארצי) 50821-01-14 אבולעפיה - אבולעפיה, 15.10.15).
26.לאמור לעיל יש להוסיף כי מהפסיקה עולה שאי תשלום זכויות כשלעצמו אינו מהווה עילה להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 52949-05-10 וולצ'ק - ש. אלברט עבודות ציבוריות, 28.3.12). כך, רק במקרים מובהקים של חוסר תום לב, בהם הצטברות הנסיבות מצביעה על התנהלות בלתי ראויה מצדו של בעל המניות וניצול לרעה של מסך ההתאגדות (כגון מעשי מרמה מצדם של בעלי המניות, שימוש במספר חברות על מנת להתחמק מתשלום זכויות העובד, הברחת כספים ומימון דק), התקבלו טענות להרמת מסך (ע"ע (ארצי) 1452/04 אביר - חוסיין, 22.5.06, ע"ע (ארצי) 1401/04 ברק - פרץ, 5.9.06, ע"ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע"מ - ברגר, (14.10.09).
27.עוד נפנה לפסק הדין בעניין טוקו שף שם נקבע כי לא היה מקום להרים את מסך ההתאגדות חרף התמונה המדאיגה שהתגלתה בכל הנוגע לאופן העסקה, בין היתר באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות והנפקת תלושי שכר פיקטיביים. וכך נקבע:
"בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו. עם זאת, בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט – 1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב בו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה נעשה באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה או באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניות היה מודע לשימוש כאמור..." (בר"ע ארצי 52353-08-16 א.ב טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE, ניתן ביום 13.11.2016).
28.כמו כן נפנה לפסק דין נוסף שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה בעניין מנרב הנדסה ובניין בע"מ (ע"ע 24256-06-17 מסעיף 65 ואילך לפסק הדין, ניתן ביום 9.6.20). בפסק הדין מנרב הוקשחו התנאים להרמת מסך ונקבע שם, כי הגם שהעסקת העובדים בוצעה בניגוד מוחלט לחקיקת מגן שכן הם הועסקו ללא קבלת זכויות סוציאליות כלשהן, תוך שהונפקו לגביהם תלושי שכר פיקטיביים וכאשר הדיווח שבוצע לגביהם לרשויות היה חלקי – אלא, שבהתאם לפסיקה לא די בעצם הפרת חוקי העבודה השונים ובעצם הנפקתם של תלושי שכר פיקטיביים על מנת להוות עילה להרמת מסך (עניין טוקו שף; ע"ע (ארצי) 26295-01-16 Tesfalem Tekel - ר.ח. חיים מיארה שווק בשר ודגים (1998) בע"מ (25.12.17); להלן: עניין מיארה).
מן הכלל אל הפרט
29.סקירת הפסיקה מעלה באופן חד משמעי כי הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים, ובהתקיים התנאים הקבועים בהוראת סעיף 6 לחוק החברות, תשנ"ט-1999, כפי שתוקן בתיקון מספר 3, התשס"ה – 2005.
30.בענייננו, התובע טוען כי הנתבעת 1 הפיקה תלושי שכר פיקטיביים, חילקה שיקים ללא כיסוי ואף ניסתה לחייב את העובדים לחתום על יפוי כוח לבא כוח שהיא עצמה סיפקה. כמו כן הנתבעת 2 נהנתה באופן ישיר מהרווחים הפסולים שהופקו מנישול העובדים מזכויותיהם. פעולות אלה, לטעמו, עולות כדי שימוש לרעה במסך ההתאגדות ולכן מהוות עילה להרמת המסך.
נבחן אחת לאחת את טענות התובע:
תלושי שכר פיקטיביים:
31.מעיון בכתב התביעה לא נמצאה כל טענה בענין תלושי שכר פיקטיביים. חרף זאת, התובע צירף תלושי שכר (נספח 1 לכתב התביעה) אך לא טען ולא פירט מדוע הם פיקטיביים לטעמו. תחת זאת טען התובע כי הנתבעים לא המצאו לו תלושי שכר (ס' 31 לכתב התביעה). טענה זו סותרת את נספח 1 לכתב התביעה וכן סותרת את הטענה כי תלושי השכר פיקטיביים, שכן בהעדר תלושי שכר לא ניתן לטעון כי נפל בהם פגם. משכך, טענה זו נדחית.
32.בסיכומיו טוען התובע כי תלושי השכר פיקטיביים כי תלוש השכר לחודש דצמבר 2018 הונפק ב-4 מועדים שונים (ס' 1 (5) לסיכומיו). אין בידינו לקבל טענה זו. התובע לא טען טענה זו בתצהירו. בנוסף, מעיון בתלושי השכר שצירף לכתב התביעה (נספח 1) עולה כי הוא צירף תלושים לשנת 2016 (מחודש פברואר וללא חודש אוקטובר); כל תלושי שכר לכל חודשי שנת 2017 וכל תלושי שכר לכל חודשי שנת 2018. תלושי שכר לחודשים יולי, נובמבר ודצמבר הודפסו, לא הונפקו, במספר מועדים נוספים. אין בכך כדי להעיד על היותם פיקטיביים ועל כן הטענה נדחית לגופא.
שיקים ללא כיסוי:
33.מעיון בכתב התביעה לא נמצאה כל טענה בענין קבלת שיקים ללא כיסוי למעט ביחס לשכרו האחרון של התובע בגין חודש יוני 2019 (ס' 14 לכתב התביעה). התובע לא פירט ולא הראה תשתית עובדתית לכך שהנתבעת 1 מסרה בשגרה שיקים ללא כיסוי, תוך שהיא מנצלת את מסך התאגדותה לחמוק מקיום התחייבויותיה. התובע לא טען כי לא קיבל שכר עבור חודשי עבודה קודמים.
34.באשר לשכר חודש יוני 2019 טען התובע כי קיבל מהנתבע 3 שיק על סך 6,000 ₪ אשר סורב כי נמשך מחשבון סגור. בגין כך הגיש התובע תלונה במשטרה (נספח 5 לכתב התביעה). התובע הגיש צילום מהשיק האמור ומאישור בנק לאומי לישראל בע"מ, לפיו השיק סורב כי החשבון לא קיים (נספח 3 לכתב התביעה).
35.בחקירתו בפנינו העיד הנתבע 3 באריכות באשר לנסיבות מתן צו הפירוק נגד הנתבעת 1. הוא העיד כי הנתבעת 1 הגיעה לחדלות פירעון משחויבה לשלם מס הכנסה בסכום של כ-11 מיליון ₪ וזאת בניגוד לחוות דעת משפטית שקבעה כי היא פטורה ממס זה (עמ' 15 לפ' ש' 8 – 16). הנתבע 3 נשאל בחקירתו מדוע הנתבעת 1 לא שילמה לתובע את שכרו האחרון והוא השיב: "כי החברה כבר הגיעה למצב של פירוק" (עמ' 24 לפ' ש' 4). הנתבע 3 נשאל בחקירתו אודות חשבון הנתבעת 1, ממנו נמשך השיק עבור שכרו האחרון והוא העיד כי חשבון הבנק של הנתבעת 1 קיים, פתוח, הוא ביתרת חובה. הוא לא סגור (עמ' 22 לפ' ש' 2 – 11).
36.מצילום השיק (נספח 3 לכתב התביעה) עולה כי הוא נמשך על ידי הנתבעת 1. מכל המפורט עד כה נחה דעתנו כי השיק עבור שכרו האחרון של התובע לא כובד כי הנתבעת 1 הפכה חדלת פירעון. בכך אין כדי להראות כי הנתבעים 2-3 עשו שימוש לרעה במסך ההתאגדות של הנתבעת 1 כדי לחמוק מהתחייבויותיהם.
מימון דק:
37.התובע טוען כי הנתבעת 1 סגרה את חשבון הבנק שלה והוסיפה להתנהל מול עובדיה (ס' 8(ג) לכתב התביעה). התובע לא הוכיח טענתו זו.
החתמה על יפוי כוח:
38.התובע טען כי הנתבעת 1 ניסתה לחייב את העובדים לחתום על יפוי כוח לבא כוח שהיא עצמה סיפקה. התובע לא הסביר כיצד יש בטענה זו כדי להראות שימוש לרעה במסך התאגדות הנתבעת 1. בנוסף, התובע לא הוכיח טענתו זו.
רווחים שלא כדין:
39.התובע טוען כי הנתבעת 2 נהנתה באופן ישיר מהרווחים הפסולים שהופקו מנישול העובדים מזכויותיהם, ביניהם התובע. התובע לא פירט ולא הוכיח טענתו זו.
40.מחקירת הנתבע 3 עולה כי הנתבעת 1 היתה תחילה בבעלות אחרת, בטרם עברה לבעלות הנתבעת 2, ועסקה בשטיפת מכונות ופינוי אשפה (עמ' 17 ש' 35 – עמ' 18 ש' 15 לתמליל). הנתבע 3 הוא הבעלים בחברת ע.ת מיטב אחזקות בע"מ (נספח ב' לתצהיר התובע). הוא רכש אותה מפנחס אופיר (עמ' 20 לפ' ש' 30 - 33. משהנתבעת 1 פורקה – פנחס אופיר פנה ללקוחותיה (עמ' 19 ש' 19 – 23 ועמ' 21 ש' 8 – 11). שתי החברות: ע.ת מיטב אחזקות בע"מ והנתבעת 1 לא קשורות אחת לשניה (עמ' 20 ש' 10 לתמליל). התובע לא הראה התנהלות שלא כדין מצד הנתבע 3, שהוא בן זוגה של הנתבעת 2.
41.בסיכומיו חזר התובע על טענותיו שבכתב התביעה (ס' 3(1) אחריות הנתבעת 2) והוסיף כי הנתבעת 2 בחרה שלא להעיד ויש לזקוף זאת לחובתה (ס' 3(1)(ו) ו-(ז) לסיכומיו. גם אם צודק התובע בטענתו זו אין בה כדי להואיל לתובע שלא טען ולא הראה תשתית עובדתית מוצקה להרמת מסך התאגדות הנתבעת 1 כלפי הנתבעים 2-3.
42.נחזור ונדגיש, כי הרמת מסך שמורה למקרים קיצוניים וחריגים ולאחר פסק הדין בעניין טוקו שף ומנרב הנדסה אף צומצמו המקרים להרמת המסך וכאמור, הפרת זכויות באופן גורף אינה עילה להרמת מסך ואף הנפקת תלושי שכר פיקטיביים (וכאן קבענו שהתלושים לא פיקטיביים) אינה עילה להרמת מסך.
43.בנסיבות אלה, אין מקום להרמת מסך התאגדות הנתבעת 1 והתביעה נגד הנתבעים 2-3 נדחית ועל התובע להסתפק בסכומים שקיבל מהביטוח הלאומי בגין תביעת החוב שהגיש עקב פירוק הנתבעת 1. באשר לנתבע 3 אף נציין כי אין חולק שאינו בעל מניות בנתבעת 1 והוא שימש כמנהל עבודה בנתבעת 1 ולפיכך, מטבע הדברים, היה בקשר יום יומי עם התובע, אולם אין בכך כדי להוות עילה לחיובו באופן אישי.
44.שעה שהתביעה אישית כנגד הנתבעים 2-3 נדחית מתייתר הצורך לדון בנסיבות סיום עבודתו של התובע ובזכויותיו הכספיות הנטענות.
סוף דבר:
45.התביעה כנגד הנתבעים 2-3 נדחית.
46.חרף דחיית התביעה לא מצאנו לחייב את התובע בהוצאות וזאת, בין היתר, בשים לב לכך שהנתבעים לא התייצבו לדיון ההוכחות שנקבע ליום 16.2.22 ובית הדין ויתר בהקשר זה על חיובם בהוצאות עוד נציין שהנתבעת 2 לא התייצבה לאף דיון שהתקיים בתיק ונקבע כי שאלת ההוצאות בגין אי ההתייצבות תלקח בחשבון בתום ההליך. לפיכך, בנסיבות אלה, אני סבור שעל כל צד לשאת בהוצאותיו.
לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלתו.
ניתן היום, ו' אדר תשפ"ג, (27 פברואר 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציגת ציבור (עובדים)
גב' אורנה רזניק
|
|
תומר סילורה, שופט
|
|
נציג ציבור (מעסיקים) מר עמוס הראלי
|