פס"ד בתביעה לפירוק שיתוף בין בני זוג ידועים בציבור

לפניי תביעה לפירוק שיתוף בין בני זוג לשעבר, שהיו "ידועים בציבור".

מבוא ועובדות שאינן במחלוקת

1. כשהכירו היתה האשה רווקה והאיש אלמן, לאחר שאשתו נהרגה --- בתאונת דרכים, בה הוא נפצע ---, ולו ילד מאשתו המנוחה, שהיה אז [פעוט].

    

2. הצדדים הכירו ב--- 2006; האשה גרה אז בדירה בבעלותה ברח' --- להלן "דירת האשה"); מתחילת שנת 2007, עת נודע על הריונה של התובעת, עברה האשה לחיות יחד עם האיש בדירה בבעלות רשומה של האיש ובנו (מחצית מכח ירושת האם המנוחה), ברח' --- עד מכירתה בשנת 2008. האשה השכירה מאז את דירת האשה לאחיה, ובשנת 2013 העבירה לו את זכויותיה בה; לצדדים נולדו להם שני ילדים משותפים, הגדול, יליד 2007 והצעיר, יליד 2010. בשנת 2008 הצדדים עברו להתגורר בבית ברח' --- (להלן: "הבית"), כאשר המגרש נרכש בשנת 2004, והבניה הושלמה בשנת 2006. האיש נשא בעלות רכישת המגרש ובניית הבית מכספיו, בעיקר כספי הפיצויים בגין תאונת הדרכים.

    

3. דירה נוספת, הנזכרת בכתבי הטענות, הינה דירה ב--- ,נרכשה בשנת 2015 והזכויות בה נרשמו על שם בנו של האיש.

    

4. לא נחתם בין הצדדים הסכם ממון.

    

5. האשה עזבה את הבית, בו גרו הצדדים, ביום 18/--, ועברה לגור בדירה בבעלות רשומה של הוריה, ב--- (להלן "הבית החדש"), ששכרה מהם מבעוד מועד. הבית החדש נרכש על שם הורי האשה, בשנת 2013.

    

    

    

   תיקים נוספים

6. הצדדים הגיעו להסכמים בעניין ילדיהם הקטינים. י"ס 29885-06-08 נסגר ביום 8/8/18, במסגרתו נחתם בין הצדדים הסכם בעניין הקטינים, מיום 5/8/18 (שלא הוגש לאישור); הוגשה תביעה בעניין מזונות קטינים, תלה"מ 13607-10-18, והתיק נסגר בהסכם הן בעניין משמורת משותפת וזמני שהות שווים והן בעניין דמי מזונות. ההסכם מיום 21/5/21 קיבל תוקף של פסק דין ביום 30/5/21, תוך צירוף ההסכם מ2018.

    

7. בשלב מאוחר יותר נתגלעו בין ההורים מחלוקות בעניין חיסון הקטינים, הוגשה בקשה לישוב סכסוך, י"ס 39114-07-21, לא הושגה הסכמה, ובתלה"מ 57770-12-21 ניתן ביום 8/3/22 פסק דין, שדחה את התביעה לחייב בחיסון הקטינים מפני נגיף קורונה. עוד הוגשה תביעה לחסן את הקטינים נגד נגיף הפוליו, תלה"מ 40937-06-22, והתיק עדיין תלוי ועומד.

    

   התנהלות התיק

8. בתיק שבכותרת התנהלו שני קדמי משפט, נסיונות להביא את הצדדים להסכמה בתיק זה לא עלו יפה, הוגשו תצהירי עדות ראשית, התקיים דיון הוכחות ביום 27/10/21, והצדדים הגישו סיכומיהם.

    

9. כתב התביעה תוקן לאחר קדם המשפט הראשון בתיק כאשר מתביעה לאיזון משאבים לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 ופירוק שיתוף, נותר רק הסעד של פירוק שיתוף. הוגש כתב הגנה מתוקן, וכן הוגשה בקשה לסילוק על הסף של חלק מהעתירות בכתב התביעה המתוקן. בהחלטתי מיום 22/3/20 דחיתי את הבקשה, וקבעתי כי יש לברר את העובדות.

    

10. אתנצל בפני הצדדים על העיכוב במתן פסק הדין, שנבע, בין השאר, מהצורך במתן החלטות בתיקים האחרים של הצדדים, אך גם בתיקים אחרים.

     

    טענות הצדדים

11. האשה טוענת לאיחוד משאבים ומאמץ משותף, והסכמה מכללא כי הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים הינו משותף. כך היא טוענת כי בנוסף לעבודתה סייעה לאיש, כך שנשאה בנטל ניהול משק הבית המשותף, דאגה לילדיהם המשותפים כמו גם לבנו מנישואים קודמים, ובכך שחררה אותו להשקיע מזמנו בהשבחת הבית.

     

12. האשה טוענת כי נתנה אמון מוחלט באיש, כי היא זכאית למחצית הנכסים, וכי ככל שלא כך ייקבע, תקופח בעת צאתה מהיחסים.

     

13. האשה מציינת כרכוש שנרכש במהלך החיים המשותפים את הנכסים הבאים:

     

    • דירת האשה – נרכשה על ידי הוריה, נרשמה על שמה מטעמי מס, והועברה לאחיה ללא תמורה;

    • דירת האיש ברח' ---;

    • דירת [רחוב], בה התגוררו היא והאיש בשנתיים הראשונות ליחסיהם, ונמכרה בשנת 2008;

    • מגרש ושלד הבית ברח' [אחר], בו התגוררו עם ילדיהם כ-11 שנים, והשקיעו כספים רבים משותפים בהכשרתו למגורים והשבחתו משלד לבית. האשה מתארת את ההשקעות בנכס לקבלת טופס 4, לרכישת מוצרים כריהוט, מכשירי חשמל, וכן פתיחת קומת המרתף, שהיוותה להם מקור פרנסה משכירות, וכיום משמש את בנו של האיש להעברת חוגים וכמקור פרנסה לאיש;

    • דירה ברח' [נוסף], האשה טוענת כי "רכשנוה" בשנת 2014, היא נרשמה על שם בנו של האיש, וטוענת לזכאות למחצית שווי הנכס.

       

14. האשה טוענת גם לזכויות במטלטלין שבבית כולל במרתף, לאיזון בכלי הרכב של הצדדים ובזכויות הסוציאליות.

     

15. האיש מציין בפתח תצהירו את תאונת הדרכים הקטלנית בה נהרגה אשתו, והוא נפצע קשות וסובל מנכות עד היום.

     

16. לנסיבות היכרות הצדדים מציין האיש כי היה זה ב--- 2006, תקופת מלחמת לבנון השניה, האשה נכנסה להריון ---, ועקב גילה אז, --, לא היתה מוכנה לשקול ויתור על ההריון. מאוחר יותר נכנסו להריון עם הבן הצעיר, הפעם בתכנון. האב מתאר קשיים במערכת הזוגית משלב מוקדם, וכי פנו ליעוץ זוגי.

     

17. האיש טוען כי האשה סירבה לבקשתו לחתום על הסכם ממון, טענה כי יש לה דירה משלה וכי עליו לסמוך עליה, והוא לא ביקש להתעמת עימה ובהיותה בהריון ומשמערכת יחסיהם היתה "רעועה" כמילותיו.

     

18. האיש טוען כי הוא ביקש למצוא במערכת היחסים עם האשה משפחה גם לבנו, שהתייתם מאימו, אך נחל אכזבה והאשה לא קיבלה את בנו, ונהגה להפריד בין האיש ובנו לילדים המשותפים. האיש מציין כי הצדדים לא נישאו מאחר ולא היה לו בטחון במערכת היחסים, ושניהם לא שקלו זאת. האיש מתאר מערכת יחסים של ריחוק, העדר תמיכה, האשה לא השתתפה באזכרות של אשתו המנוחה למעט אחת, ונהגה ללכת להוריה פעם בשבועיים עם הילדים המשותפים וללא האיש ובנו.

     

19. לגוף התביעה טוען האיש להפרדה רכושית מלאה ולהעדר שיתוף בנכסים ובמאמץ לרכישתם. כך הוא שרכש את הבית מכספי הפיצויים מהתאונה, והאשה לא הכניסה דבר לרכישת הבית, ואלמלא נכנסה להריון לא היו עוברים למגורים משותפים. לפני כן גרו כל אחד בדירתו, האשה בדירת האשה (רח' ---) והוא בדירת [רחוב] (שהיתה שלו ושל אשתו המנוחה, וחלקה עבר בירושה אליו ואל בנו). הצדדים לא ניהלו חשבון משותף, ומשכורות כל אחד מהם נכנסו לחשבונו הפרטי. לא היו להם יפויי כח בחשבון האחר. האשה לא הצהירה על כתובת הבית ככתובתה באף אחד מהמוסדות, והיתה רשומה בכתובת הוריה [---].

     

20. הצדדים לא שיתפו זה את זה בעניין נכסיהם, אפילו תלושי שכר של האשה נשלחו לבית הוריה, ורק בתביעת המזונות ראה אותם ונודעה לו הכנסתה. האשה לא שיתפה אותו במכירת דירת האשה שבוצעה בשנת 2013 אלא אמרה לו כי היא מקבלת שכר דירה צנוע מאחיה, ונודע לו על המכירה רק בגישור. כך גם לא שיתפה אותו ברכישת הבית החדש ברח' ---, שגם נעשתה בשנת 2013, לאחר מכירת דירת האשה, ולטענתו רישום הבית החדש על שם הוריה נועד רק על מנת להציגה כחסרת נכסים. האיש מתאר כי האשה תכננה את עזיבתה מראש, וציידה את הבית החדש בכל הנדרש לה ולילדים המשותפים, אף נטלה מהבית, בו גרו יחד, כל שרצתה והשאירה רק פרטים ישנים. עם זאת הוא אינו מתנגד לחלוקת המטלטלין, כפי שהיו בעת החיים המשותפים.

     

21. האיש טוען כי הוא היחיד שנשא בהוצאות הבית, חשבונות, ביטוח, עוזרת, כלכלה, רכב, פסיכולוג לאחד מהבנים המשותפים, ואילו האשה נשאה בתשלומים חלקיים לעיתים נדירות, כך שילמה עבור הגנים ובתי הספר, הוצאות לילדים מדי פעם, נסיעות קצרות לחו"ל. היא לא סייעה לו עת היה בקשיים כלכליים, וגם לא ביקשה ממנו כי יעביר כספים לחשבונה. כאשר פנה אליה בבקשה להשתתפות או לפתיחת חשבון משותף, דחתה זאת, סירבה להשתתף בהוצאות הבן שלו, והיא היתה מחזירה להוריה כספים עבור הלוואה, שילמה משכנתא על דירת האשה, פעלה בהשקעות, והוא נאלץ ללוות כספים מהוריו.

     

22. הצדדים לא היו רשומים כבני זוג באף מקום, בוטחו בנפרד, דיווחו למעסיקיהם כרווקה ואלמן, בצוואתה מינתה את אחותו כמנהלת עזבון ולא אותו, אבי ילדיה. אין לצדדים כל רכוש הרשום על שם שניהם.

     

23. ביחס לנכסים, אליהם התייחסה האשה בתביעתה, ציין כך:

     

    • הדירה ב[רחוב] נרכשה על ידו ועל ידי אשתו המנוחה, וחלקה של האשה עבר אליו ואל הבן בירושה. האשה התובעת לא השקיעה כל סכום ברכישת הדירה, לא היתה מעורבת במכירתה בשנת 2008, ומעולם לא דרשה חלק בתמורת המכר. האשה רק נהנתה ממגורים חינם בדירה במשך מספר חודשים מאמצע 2007 עד תחילת 2008.

    • הדיר ברח' [נוסף] נרכשה על ידי הבן בשנת 2015, כשהיה חייל, מכספי הפיצויים מהתאונה, ומכספים שהאיש סייע לו בנטילת הלוואה עבורו, ונרשמה על שמו של הבן. הדירה הושכרה והבן היה משיב לאביו את כספי ההלוואה, שנטל עבורו מדמי השכירות, ומאחר וגר עימו. האשה ידעה על הרכישה, כ[בעלת השכלה רלוונטית] אף המליצה לרכוש אותה בהקדם, אך לאור ההפרדה הרכושית, אף אם האיש היה רוכש את הדירה רק מכספו, אינה זכאית לכל חלק בה.

    • הבית ברח' [אחר]. כאמור המגרש נרכש בשנת 2004, והבית החל להיבנות על המגרש בשנת 2006 והיה מוכן למגורים בשנת 2008. הצדדים עברו אליו לאחר מסירת הדירה ב[רחוב] לקונים. מקורות כספי רכישת המגרש ובניית הבית היו מכספי הפיצויים של האיש ובנו מתאונת הדרכים, אשר הושקעו בתבונה. לאשה אין חלק במימון רכישת הבית או חלקו, ותיאורה כי הבית היה במצב שלד כשהכירו אינה אמת שכן היה בשלבי גמר בניה ב2006 וכאשר עברה האשה לגור עימו בדירת [רחוב] בשליש הראשון לערך של שנת 2007 כבר היה בשלבי גמר פנים. האיש טוען כי האשה לא דרשה מעולם דבר מהזכויות בדירה, לא ביקשה לחתום על הסכם אלא סירבה לבקשתו לכך. האשה לא היתה שותפה בכל תשלום ל"השבחת" הבית, הכנתו לטופס 4, וכל זאת נעשה עוד טרם היכרותם.

      האיש מתאר כי ייעד את הבית לבנו, לאחר הטראומה שעבר מתאונת הדרכים, השקיע בו גם מכספי הבן, כשנגמרו העתודות הכספיות שלו, האשה לא רק שלא השתתפה במאמץ להכשרתו, אלא רק בהליך המזונות נודע לו כי קיבלה כספים והוציאה הוצאות ניכרות, ללא שיתופו. האשה היתה מודעת במהלך החיים המשותפים למתן הרשות לבן לקיים חוגים במרתף, ומעולם לא התנגדה או ביקשה חלק בדמי השכירות ביחידות שהושכרו לצדדים שלישיים. האיש טוען כי לאשה אין צורך כלכלי, היא אמידה, בעלת מקצוע וותק של שנים בעבודתה, וכן משפחתה ירשה שטחים ב[חו"ל].

       

24. ביחס לכלי הרכב, טען כי את רכב הx קנה בהלוואה, והאשה נטלה את הרכב עימה כשעזבה, ואילו את הרכב שבבעלותה מסוג y, הותירה, בהיותו לא כשיר לנסיעה.

     

25. האיש טוען כי האשה מציגה עצמה כמי שתצא ממערכת היחסים "חסרת כל", אך תמונת המצב שונה. היא חיה עימו בדירתו במשך שנים ללא תשלום וללא השתתפות בהוצאות, שילמה סכומים להוריה, ויתרה לכאורה על דירה לטובת אחיה, וככל שיפסקו לה זכויות בכנסיו, הוא דורש זכויות בנכסיה כולל דירת האשה, הרשומה על שם הוריה וכולל זכויות סוציאליות.

     

     

    הראיות

26. מטעם האשה העידה היא עצמה, ומטעם האיש, הוא ומר ---, מי שמכר את הבית החדש (רח' ---) להורי האשה עבורה.

     

27. בחקירות הנגדיות לצדדים לא השתנתה התמונה, אותה הציגו בתצהיריהם, וניכר היה כי כל צד ביקש להקצין את המצב באופן שיתמוך בטענותיו. עדות מר --- תאמה את תצהירו. אין מקום לדון בתשובות בעלי הדין ביחס למוסכמות, כפי שהועלו לעיל.

     

28. בחקירתה הנגדית אישרה האישה תיקון אחד מתצהיר העדות הראשית, שם כתבה בסעיף 21 "בשנת 2014 לערך, רכשנוה דירה ברח' [נוסף] בעלות של כמליון ₪, אשר נרשמה על שם בנו של הנתבע, ---" (ההדגשה לא במקור, ג.ס.ב). בדיון השיבה לשאלה האם מדובר בטעות כתיב: "זה צריך להיות רכש הנתבע" (פרוטוקול, עמ' 22, ש' 21-25).

     

    המצב המשפטי

29. לימוד טענות הצדדים מעלה כי אין ביניהם מחלוקת ממשית על כך שיחסיהם היו כאלה של "ידועים בציבור". אין משמעות לפער בתחילת התקופה בין היכרות הצדדים ב--- 2006, לכניסת האשה להתגורר עם האיש ובנו בתחילת 2007, עם היוודע דבר הריונה בבן שנולד ב--- 2007. הפסקת המגורים המשותפים ביום 18/- אינה במחלוקת ומתועדת במסרון.

     

30. הצדדים אם כן חיו תחת קורת גג אחת, עם בנו הבכור של האיש ושני ילדיהם המשותפים (נולדו בסמוך מאד לתחילת הקשר) לא פחות מ-11 שנה. קיימו יחסי אישות, בילו יחד ובנפרד, נסעו לחו"ל, דאגו לצרכיהם של בני המשפחה, וביצעו את מטלות הבית.

     

    "נפסק כי אין מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים. שונים הדברים מזוג לזוג לפי השוני בגילם, השכלתם, מזגם, השקפת עולמם, ארץ מוצאם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצבם הבריאותי וגורמים רבים אחרים שלא נצליח למנותם ולמצותם (ע"א 107/81 אלון נ' מנדלסון פ"ד מג (1) 431, בעמ' 437-438). עם זאת, ככלל נקבע כי ככל שיוכח כי בני זוג מתגוררים במשך שנים ארוכות תחת קורת גג אחת המשמשת להם מעון משותף ובה הם מעבירים את עתותיהם, לרבות ארוחות וסעודות משותפות, כאורח חיים קבוע; יוצאים הם ומבלים ביחד, לבדם ועם אחרים; נוסעים נסיעות משותפות לחו"ל; דואגים האחד לרעהו מי במימון ומי בביצוע מטלות הבית ואף מביעים, האחד כלפי רעהו, את דאגתם למצבו ולהבטחת שלומו ובריאותו, יש בכל אלו כדי ללמד על יחסים 'בעלי אופי של חיי משפחה' ב'משק בית המשותף' לצורך הכרתם כ'ידועים בציבור'" (תמ"ש (ת"א) 51940/98 פלונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 4.8.02)" (תמ"ש (תל-אביב-יפו) 34835-11-20 י'ר' נ' י'ר'א', 20.5.2022).

31. הדרישה להיות הצדדים בחזקת ידועים בציבור הינה תנאי ראשוני לבחינת כוונתם ביחס לשיתוף או אי שיתוף בנכסיהם. עם זאת אין די בחיים משותפים כדי להצביע על כוונת שיתוף בנכסים:

    "עם זאת, עצם העובדה, כי החיים המשותפים אינם מעוגנים באקט פורמאלי של נישואין, עשויה להיות בעלת משמעות. יש בה כדי להצביע, בנסיבות מתאימות, על ארעיות הקשר שבין בני הזוג ועל העדר גמירת דעת באשר לשיתוף בזכויות. מטבע הדברים, שאין לקבוע בעניין זה כל מסמרות, והכול תלוי בנסיבות העניין. לא הרי בני-זוג, החיים כידועים בציבור חרף רצונם להינשא, והדבר נמנע מהם בשל הדין האישי, כהרי בני-זוג, שחיים כידועים בציבור, מכיוון שהם רוצים "לנסות" זה את זה אם יוכלו להתמיד בקשר אמיץ ביניהם. על-כן, ייתכנו מצבים, שבהם עם תחילת החיים המשותפים כידועים בציבור לא יחול שיתוף נכסים בין בני הזוג, אך עם עבור זמן מסוים ועם התייצבות הקשר האישי בין בני הזוג, יחל גם שיתוף נכסים ביניהם, והוא ישתרע, על-פי גמירת דעתם, לא רק על נכסים חדשים שירכשו אלא גם על אותם נכסים שנרכשו בעבר, בטרם התייצבותו של אותו קשר. אף בעניין זה אין לקבוע מסמרות, שכן הכול תלוי בנסיבות החיים המשותפים כידועים בציבור" (ע"א 492/69 לא פורסם, מצוטט בע"א 52/82 שחר נ' פרידמן, פ"ד לח(1) 443 (1984)).

     

32. נסיבות הצדדים כאן אינן דומות לנסיבות שהתקיימו בע"א 52/82 שחר נ' פרידמן הנ"ל, שם נקבע:

     

    "מאז נרכש הבית עד למותה של המנוחה עברו כארבעים שנה. בכל אותה עת היה אורח חיי בני הזוג תקין, והם חיו ביחד ובשלום. ילדיה של המנוחה סברו, כי המשיב הוא אביהם. בכל אותה עת מילא כל אחד מבני הזוג את חלקו במאמץ המשפחתי המשותף. ובאותה תקופה שולמה יתרת מחיר הבית. בנסיבות אלה נראה לי, כי על לוח הזמן הארוך הזה מצויה אי שם נקודת מפנה, אשר ממנה ואילך ניתן להניח, כי בני הזוג גמרו בדעתם לראות את הזכויות בבית בו גרו - הוא הקן המשפחתי שלהם - כמצוי בבעלותם המשותפת. זו המסקנה המתבקשת ממכלול החיים המשותפים. אכן, אילו הוכחה הפרדה בין רכושם של בני הזוג, ואילו הוכח קיומו של קו הפרדה ביניהם, הייתי מגיע למסקנה אחרת. אך הוכחה כזו לא באה, ומתוך מכלול הנסיבות כפי שהוכחו עולה גמירת דעת של שיתוף. כפי שראינו, התובע אינו חייב להוכיח כתנאי מוקדם העדר קו ההפרדה, ושאלת השיתוף נקבעת על-פי מכלול הנסיבות הכולל (ראה פיסקה 6לעיל). גמירת דעתם של בני הזוג באשר לשיתוף הנכסים משתרעת, בעניין שלפנינו, על בית, שנרכש על-ידי אחד מהם לעצמו בתקופה שבה לא חל שיתוף ביניהם, אך אין בכך ולא כלום, שכן מנסיבות העניין ניתן להסיק הסכם מכללא, שיחול על נכס שכזה (ראה פיסקה 7 לעיל). הגעתי איפוא למסקנה, כי בעת מותה של המנוחה היא הייתה שותפה יחד עם המשיב בבית, ועל-כן זכאי המערער להצהרה אותה ביקש".

     

33. בין הצדדים כאן לא שררו סממנים לכוונת שיתוף, וזו אף נשללה בהתנהלותם. הצדדים ניהלו חשבונות בנק נפרדים, ולא היה להם אפילו חשבון בנק משותף אחד. לא היה להם יפוי כח זה בחשבונה של זו. טענת האשה בדיון כאילו לעיתים עשו שימוש ברשות זה בכרטיס האשראי של האחר "רק בתקופות מסוימות וכשהיה צריך השתמשנו האחד בכרטיס אשראי מחשבון השני" (פרוטוקול, עמ' 15, ש' 27-28) נטענה בדיון לראשונה ע"י האשה, בעוד האיש הצהיר בתצהירו כי גם כאשר האשה קנתה כיור לבית הוא החזיר לה מיד את הכסף במזומן. האיש העיד בתורו, במענה לשאלה האם הוצאות שהוציאה האשה עבור הבית בכרטיס האשראי שלה דווחו כהוצאות של העסק שלו על מנת להוציא חשבונית, שלל את הטענה, והשיב: "גם כש[האשה] קנתה דברים היא היתה מתקשרת אלי והייתי מוציא דרך הטלפון את כרטיס האשראי בהרבה מקרים. יכול להיות שהיא קנתה פה ושם דברים אבל את הדברים הכבדים אני קניתי. אם היא קנתה כריות אז יופי" (פר', עמ' 34, ש' 32-34) וכן: "חלק מהריהוט היא קנתה והתקשרה אלי שאתן את הכרטיס אשראי שלי, כן" (שם, עמ' 43, ש' 22).

     

    34. האשה לא הציגה כל אסמכתא לתשלום, שביצעה בגין רכישת איזו מהדירות, שהיא טוענת לזכויות בהן. האשה הודתה כי לא שילמה כל סכום עבור הבית ברח' [נוסף], ואין הסבר לשיבוש בתצהירה והשימוש במילה "רכשנוה" כאשר התכוונה כי האיש רכש את הדירה. היא גם ענתה בצורה מעורבת בעניין הדירות, עד כי נדרשה הבהרת בית המשפט:

    "ש.אני אומרת לך שלא שילמת אפילו אגורה שחוקה בעד הדירה הזו מהחשבונות שעל שמך? נכון.

    ת.נכון. כל השנים שהיינו יחדיו כל ההוצאות של הבית אני החזקתי את הבית.

    ש.לשאלת בימ"ש את הבית ברחוב [נוסף]?

    ת.לא. אני שומעת מבימ"ש כי שוב איני עונה על השאלה"

    (פר', עמ' 22 ש' 21-30).

     

    35. התובעת זנחה כליל את תביעתה ביחס לדירת [רחוב], שהופיעה הן בכתב התביעה המקורי, סעיף 29, בכתב התביעה המתוקן, סעיף 32 ובתצהיר העדות הראשית סעיף 13 ו-15. בחקירתה השיבה:

         

        "ש.את דירת [רחוב] הורדת מהתביעה?

        ת.היא לא היתה מלכתחילה בתביעה. לא דרשתי כסף שלא שייך אלי"

        (פר', עמ' 22, ש' 31-32).

    36. אני קובעת כי האשה לא הוכיחה ולו בראיה ראשונית כי השקיעה מכספה שלה כל סכום שהוא ברכישת איזו מהדירות, שהיא טוענת לזכויות בהן, ולא הוציאה כספים להכשרתן ולציודן. במיוחד אין הוכחות לטענתה כי השקיעה בהכשרת הבית ברח' [אחר] למגורים, טופס 4 ובניית המרתף, ואני מקבלת את ההוכחות שהציג האיש להוצאת ההיתר על שמו, לרכישת המגרש טרם היכרות הצדדים מכספי הפיצויים שלו ושל בנו מתאונת הדרכים, שהושקעו בחכמה. האיש הציג ראיות לסכומים ולתשלומים מהשנים 2005-2007, ואני תמהה מדוע טען בדיון כי העסק "---" לא היה קיים בעוד הוא צירף לתצהירו חשבוניות ע"ש חברה זו כדי להוכיח כי הוא שקנה למשל את המזגנים לבית, ואת טיח החוץ. (פר' עמ' ש' 26-32). אמנם אין משמעות מכרעת לשם המופיע בחשבוניות, אך במקרה זה אין שמה של האשה מופיע על איזו חשבונית או חיוב בכרטיס האשראי שלה, להבדיל, למשל מחשבוניות ההצטיידות לבית החדש מחודש מאי 2018 ואילך. על כך נקבע:

         

        "אמת, נכון הדבר, כי שמה של התובעת נרשם על גבי החשבוניות עבור מוצרים שנקנו ונשלחו לדירה ב-XXX (ראו נספח ז' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת). אפס, אני מקבל את טענות הנתבע לעניין זה לפיהן המדובר הוא בציון שמה של התובעת על גבי החשבניות לצורך קבלת המוצרים, שכן התובעת לא צירפה אישור תשלום מחשבונה בעבור החשבוניות שצורפו וגם לו הייתה מצרפת מדובר בתשלומים זניחים יחסית לעלות הכוללת של הנכס ב-XXX; בשים לב לכך שהתובעת עצמה התגוררה ונהנתה מהמגורים בדירה זו במשך מספר שנים, ובלי שנדרשה כמובן לשלם דמי שימוש ראויים חלף תשלומי המשכנתא, הרי שקיבלה החזר יותר ממלא עבור אותן השקעות שביצעה בפועל.

        לאור האמור לעיל, המסקנה החדה כתער הינה כי הנכס ב-XXX נרכש רק מכספי הנתבע, ללא כל כוונות שיתוף, כך שאינו בר איזון" (תמ"ש (טבריה) 575-01-20 פלונית נ' אלמוני, 28.1.2021). נסיבות המקרה שם דווקא דומות לענייננו, בת משותפת וחיים משותפים כ-11 שנה.

         

    37. אני מוצאת כי הצטברות העובדות מעידה על כוונת הפרדה רכושית ברורה במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג. אין צורך אף להידרש לטיב יחסיהם, שתואר על ידי כל אחד מהם אחרת. בעניין זה ניתן רק לציין כי שני הצדדים הכירו בכך שהיה קושי ביחסים, והסכימו לפחות על העובדה שהוא נבע מקשייו של הבן, שהתייתם מאימו וחי -- שנים עם אביו לפני כניסת האשה לחייהם. העובדות והמסמכים מעידים כי כל צד פעל בנכסיו באופן עצמאי, כאמור כל אחד ניהל חשבון בנק נפרד, אליו נכנסו משכורותיהם והכנסותיהם מדמי שכירות שונים; האיש מכר את הדירה ב[רחוב] בשנת 2008, והאשה העבירה את הזכויות בדירת האישה (---) בשנת 2013; לא נחתם הסכם ממון; האשה קיבלה דמי לידה בעשרות אלפי ₪ בהתאמה למשכורותיה, שילמה סכום קבוע של כ-1,500 ₪ להוריה ועוד משכנתא בסך 700 ₪ על הבית החדש, זמן רב לפני שנכנסה לגור בו עם הפרידה.

         

    38. מאחר ואני דוחה את טענת כוונת השיתוף, שהיתה חלה, לו הוכרה, הדדית על נכסי שני הצדדים, אין צורך להכריע בשאלת הזכויות האמיתיות בבית החדש, והעובדות גם לא התבררו ולא נחקרו דיין. ההורים לא הובאו לעדות, עדות מר --- לפיה הרוכשים היו הוריה של האשה, אשר רכשו את הדירה עבורה, וסיפרו כי היא עומדת להתגרש היתה אמינה עליי. ההתרשמות הינה כי הורי האשה והאשה מבצעים עסקאות בנכסים לפי המטרה שהם מבקשים להשיג, חסכון במס או הרחקת הבית החדש המיועד לאשה משמה, בעת משבר בחיי הצדדים בשנת 2003. לא הוברר כיצד עברו זכויות האשה בדירת האשה לאחיה, האם ב"מכר", כמופיע בנסח או ב"העברה ללא תמורה" כפי שנטען ללא תימוכין. שיקול החסכון במס אינו ברור בהינתן כי נמכרה דירה זולה ונרכשה דירה יקרה, ומס הרכישה משולם על הבית החדש. חוזה השכירות בין ההורים לבתם, האשה, שהחל עוד לפני שעזבה את הבית מעיד, ביחד עם רכישת הציוד לבית, על תכנון מוקדם ומדוקדק ולא על "גירוש" האשה על ידי האיש, כטענת ב"כ האשה שהועלתה לראשונה בדיון, שוב ללא הצגת אסמכתא.

         

    39. לא התרשמתי כי האשה היתה עקרת בית, שאפשרה לאיש להתפתח מקצועית וכלכלית. בכתב התביעה המתוקן נאלצה האשה לזנוח את הטענה לחלוקה לא שוויונית של הנכסים לפי סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, לאחר שבקדם המשפט העלתה ב"כ האיש את הטענה כי החוק אינו חל על הצדדים. התמונה שעלתה מדיון ההוכחות אינה מעלה אי שיוויון כלשהו, הדורש פיצוי לאשה דווקא. שני הצדדים היו בני כ---, כשהכירו, בעלי מקצוע והשכלה, האיש עבד בהיקפים שונים, האשה עבדה ועובדת עד היום במשרה בכירה בחברה מובילה, צברה זכויות, השקיעה כספים, השכירה את דירת האשה בעת שהתגוררה בבית, לא שיתפה את האיש בהכנסותיה, ולא העבירה לו כל כספים, אף שפנה אליה בעת מצוקה כלכלית. לא נשללה הטענה כי בהרבה הזדמנויות האיש היה ביתרת חובה והאישה ביתרת זכות. גם לא הופרכו ההוכחות שהביא האיש לנשיאתו ברוב הוצאות אחזקת הבית, למעט גנים ובתי ספר משלב כלשהו וקניות לילדים על ידי האשה.

         

        "ההבדל בין זוג נשוי לבין זוג הידוע בציבור כנשוי הוא, לצורך הנושא שלפנינו, רק בכך, שרובץ נטל הוכחה כבד יותר על מי שמנסה להוכיח את כוונת השיתוף בנכסים של ה'זוג הידוע בציבור'" (ע"א 52/82 שחר נ' פרידמן הנ"ל).

         

        "טעמו של השוני נעוץ בהבדל שבין רמת המחויבות ההדדית המאפיינת את קשר הנישואים לבין זו המאפיינת את הקשר שבין ידועים בציבור; שהמחויבות הגבוהה הכרוכה בנישואים טבועה במוסד הנישואין עצמו, ולא בנקל יכול מי מבני-הזוג להשתחרר ממנה, ואילו רמת המחויבות שבין בני-זוג ידועים בציבור נובעת מנסיבותיו של הקשר במקרה הנתון ותלויה, כל כולה, ברצונותיהם המשתנים של בני-הזוג. אמור מעתה, כי בעוד שאצל בני-זוג נשואים, בהיעדר ראיה לסתור די בהתקיימות התנאים להקמתה של חזקת שיתוף (קרי: אורח חיים תקין ומאמץ משותף) כדי להחיל עליהם דין שיתוף ביחס לכל נכסיהם מכל סוג שהוא, הרי שאצל בני-זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף _ שלא הובאו ראיות לסתירתה _ עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני-הזוג בחייהם היום-יומיים, או בכאלה שנרכשו על ידיהם במשותף. להחלת דין שיתוף על נכסים אחרים של מי מהם, ולו גם כאלה שנצברו על ידיו בתקופת החיים המשותפים, תידרש ראיה נוספת כלשהי, שתעיד (לפחות באורח נסיבתי) על כוונת שיתוף בנכס המסוים (או בכלל נכסיו) של בן-הזוג" (ע"א 4385/91 סלם נ' כרמי, פ"ד נא(1) 337, 348 (1997)).

         

    40. נטל ההוכחה בעניין זוג שאינו נשוי, ועוד ללא מניעה להינשא, הינו מוגבר הן בשל העובדה שהצדדים בחרו שלא להינשא, ובעניין מקרקעין גם עקב החזקה שבסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ו-1969: "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו". אין בכך כדי לקבוע כי החזקה אינה ניתנת לסתירה, אך האשה לא הרימה את הנטל המוגבר לקבוע אחרת מהמופיע במרשם ב"ראיות של ממש, אף מעבר לאותן ראיות לכאורה שמוטל על התובע להביאן בנסיבותיה של תביעה אזרחית רגילה" (ת"א (מחוזי תל אביב יפו) 228/92 ליסטר נ' דגני, 31.12.1996).

         

    41. בבחינת מכלול השיקולים נמצא כי תמונת המצב וכוונת הצדדים לאורך חייהם המשותפים כבני זוג ללא נישואין היתה של הפרדה רכושית, ולא הורם הנטל להוכיח כוונת שיתוף כללית או בנכס ספציפי:

         

        "בין הפרמטרים המסייעים לבית המשפט בבחינת כוונת שיתוף ניתן למנות את משך הקשר ואורך תקופת החיים המשותפים; האם זהו קשר זוגי ראשון של הצדדים; דפוסי העבודה של הצדדים וקיומה של תלות כלכלית; מצגים אקטיביים של בן הזוג בנוגע לשיתוף בנכסים; ילדים משותפים או היעדרם; מידת השיתוף בהשגת מקורות הפרנסה וההכנסה, כגון ניהול עסק משותף, מיזם משותף וכד'; מקורות המימון של הנכסים שבמחלוקת, עיתוי רכישתם ומהותם וכיו"ב אינדיקציות נוספות בהתאם לנסיבות (בע"מ 4589/05 פלוני נ' פלוני (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 21.11.05); תמ"ש (טב') 234-01-11 ס.ע. נ' נ.א. (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 16.8.13) תמ"ש (ב"ש) 30341-04-10 פ.ש. נ' א.א. (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 23.12.13), עמ"ש (ת"א) 2219-06-12 ר.ב.ח. נ' ק.ג. (פורסם במאגרים, [פורסם בנבו], 6.3.14))" (תמ"ש 34835-11-20 י'ר' נ' י'ד'א' הנ"ל וההפניות שם).

         

         

        סיכום

    42. אני דוחה את תביעת האשה לפירוק שיתוף באיזה מהנכסים, שתוארו בכתב התביעה. דחיתי את טענת האשה לכוונת שיתוף בין בני זוג ידועים בציבור, ואני קובעת כי ההסכם מכללא בין הצדדים, והסכם כתוב אין, הינו להפרדה רכושית מלאה. כך נהגו לאורך דרכם המשותפת, והובאו לכך ראיות, שאינן משתמעות לשתי פנים.

         

    43. אני מחייבת את התובעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 11,700 ₪.

         

        פסק הדין יהיה מותר לפרסום, לא לפני 10 ימים ממסירתו לצדדים, לאחר השמטת פרטים מזהים.

         

        המזכירות תדוור את פסק הדין לב"כ הצדדים, ותסגור את התיק.

         

        ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ג, 16 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.