פס"ד בבקשה לביטול צו קיום צוואה

עניינו של פסק הדין הכרעה בבקשה לביטול צו קיום צוואה שניתן בעניינה של המנוחה הגב' אלמונית ז"ל שהלכה לבית עולמה ביום 20.10.2013.

המשיבים שהינם זוכים על פי הצוואה, ביקשו וקיבלו צו קיום צוואה אצל הרשם לענייני ירושה, וצו ניתן ביום 30.3.2014.

6 שנים לאחר מתן צו קיום הצוואה עתר המבקש לביטול הצו והבקשה הועברה להכרעת בית המשפט ומכאן פסק דין זה.

המנוחה הייתה בחייה ובמותה ערירית ללא ילדים והמבקש את ביטול הצוואה הוא קרוב משפחה רחוק של המנוחה אשר לא הוזכר בצוואתה.

1. תמצית טענות המבקש :

   • המבקש טוען כי המנוחה לא ערכה את צוואתה. המבקש טוען כי מי מהמשיבים שהם גורם בעל ענין, ערך את הצוואה במטרה לזכות בעיזבון המנוחה שכלל 4 נכסי מקרקעין בXXX.

      

   • המבקש טוען כי נוסח הצוואה כפי שנערכה, עילג וחסר לא מעט פרטים מזהים ונחוצים, דבר שמוכיח בעליל כי לא היתה זו המנוחה שהייתה עורכת דין שעסקה בעריכת צוואות במשך שנים והדבר מוכיח כי יד זרה בחשה בעריכת הצוואה.

      

   • המבקש טוען כי המנוחה התקשתה לכתוב וסבלה מראיה לקויה, עובר לעריכת הצוואה.

      

   • המבקש טוען כי על גבי הצוואה נכתב בכתב יד תאריך אשר נכתב בכתב ידה של המשיבה מס' 1, היא אמם של המשיבים 2-4 אשר זכו לרוב המוחלט של נכסי העיזבון.

      

   • המבקש טוען כי המנוחה הייתה חשוכת ילדים, בת 85 בעת עריכת הצוואה והייתה תלויה תלות מוחלטת במשיבה 1, שטיפלה בכל ענייניה מקטן ועד גדול.

      

   • המבקש טוען כי הוא קרוב משפחתה של המנוחה, סבו של המבקש ואמה של המנוחה היו אחים. עוד הוא מציין כי למנוחה היה אח אחד אשר נפטר שנה לאחר עריכת הצוואה, ואף הוא לא הותיר אחריו צאצאים.

      

   • המבקש טוען כי הוא יורש על פי דין את המנוחה בהעדר קרובים אחרים סמוכים יותר ולמיטב ידיעתו למנוחה יש מספר קרובי משפחה בדרגה שווה למבקש.

      

   • המבקש טוען כי המשיבה היא בתו של בעלה המנוח של המנוחה, כאשר לטענתו המשיבה נולדה מיחסי אביה עם אישה אחרת.

      

   • המבקש טוען כי המנוחה מעולם לא אימצה את המשיבה לבת ועל כן היא לא נחשבת כבתה.

      

   • המבקש טוען כי בהעדר קשר דם בין המשיבה למנוחה, אין גם כל קשר דם בין המשיבים 2-4 למנוחה.

      

   • המבקש טוען כי המנוחה ובעלה המנוח היו ביחסי קרבה עם הוריו ונהגו לבקר את הוריו בביתם בXXX לעתים מזומנות. עוד הוא טוען כי כאשר היה עלם צעיר המנוחה חיבבה אותו מאוד וראתה בו מעין בן שמעולם לא היה לה.

      

   • המבקש טוען כי זוכר את הביקורים מימי עלומיו כאשר היה ממתין לבואה של המנוחה שהרעיפה עליו אהבה ומתנות לרוב.

      

   • המבקש טוען כי הקשר בינו לבין המנוחה נמשך גם לאחר שבגר, ואולם נוכח מגוריה בXXX, כאשר הוא לאחר נישואיו התגורר בXXX, המפגשים לא התקיימו תדיר בשל הריחוק הגיאוגרפי, אך שמר לטענתו קשר טלפוני לעתים קרובות.

      

   • המבקש טוען כי היה נוהג להתקשר למנוחה בחגי ישראל, וזאת בנוסף לשיחות טלפוניות רגילות ביניהם וכן טוען כי המנוחה נהגה לשלוח לו מכתבים וכן שיקים כמתנת יום הולדת לילדיו.

      

   • המבקש טוען כי במכתב מיום 10.3.2002, מציינת המנוחה במכתבה אליו כי היא מתקשה בכתיבה, ובשיחת טלפון הסבירה לו כי היא סובלת מרעידות בידיה. כן הוא טוען כי ציינה באזניו כי סירבה לעבור ניתוח קטרקט בשל החשש לאובדן ראייה מוחלט.

      

   • המבקש טוען כי המנוחה בדרכה רמזה לו יותר מפעם אחת כי ביום לכתה לבית עולמה יזכה מעיזבונה .

      

   • עוד טוען המבקש כי לאחר פטירת בעלה המנוח, פנתה המנוחה למבקש בבקשה שיעניק לבנו שנולד את שם בעלה המנוח *** והוא קיים את משאלתה וקרא לבנו ### על שם ***.

      

   • המבקש מציין כי המנוחה קיבלה בהתרגשות רבה את המחווה כלפיה והודתה לו בחום.

      

   • המבקש טוען כי כאשר הייתה המנוחה על ערש דווי, פנתה למשיבה 1 וביקשה ממנה שתודיע למבקש שלאחר לכתה יבוא ללווייתה. המבקש טוען כי המשיבה 1 אכן הודיעה לו דבר הבקשה והוא הגיע לבית העלמין ללוות את המנוחה שהייתה עבורו כדודה אהובה.

      

   • המבקש טוען כי במועד הלוויה התוודע לראשונה למשיבה וכן לבנה המשיב 2 והיא שבה והדגישה בפניו כי המנוחה ביקשה אותה שוב ושוב שלא תשכח להודיע לו על מועד הלוויה.

      

   • המבקש טוען כי בתום ימי השבעה, ניסה ליצור קרש עם המשיבים לברר פרטים לגבי יום ה-30 אך הם התעלמו במופגן מכל פניותיו, דבר שנראה לו מוזר ליחס הלבבי שגילו כלפיו ביום הלוויה.

      

   • המבקש טוען בבקשתו כי המשיבה 1 אכן הייתה קרובה מאוד למנוחה ומיום מותו של אביה, התהדקו הקשרים בינה לבין המנוחה וברבות השנים כאשר בריאותה של המנוחה התרופפה הפכו יחסיה עם המשיבה ליחסי תלות מוחלטת.

      

   • המבקש טוען כי המשיבה עובר ליום עריכת הצוואה והרבה קודם לכן, טיפלה בכל ענייני המנוחה. המבקש מבהיר כי המשיבה טיפלה בכל ענייני הכספים, לרבות מול הבנק, ענייני הבריאות, רופאים, בית חולים והטיפול, כך לשון בקשת המבקש של המשיבה בענייני המנוחה, חבק עולם ומלואו.

      

   • המבקש אף מציין כי המנוחה הודתה בפניו כי המשיבה הייתה היחידה שטיפלה בענייניה השונים, הגם שהוא מציין כי למנוחה הייתה מטפלת סיעודית שליוותה אותה.

      

   • המבקש טוען כי הבקשה לקיום צוואת המנוחה הוגשה פעמיים, פעם אחת ע"י בעלה של המשיבה שהיה אמור להתמנות למנהל עיזבון ופעם שניה ע"י המשיב 2, דבר שמלמד אותו שבידי משפחת המשיבים היו מספר עותקים של הצוואה.

      

   • המבקש מפנה להוראות סעיף 35 לחוק הירושה, טוען כי במקרה דנן אין להתעלם מהעובדה שלמשיבה הייתה יד ורגל בכתיבת הצוואה ולמרות שאינה זוכה ישירה בעיזבון, אלא שלושת ילדיה הזוכים ובעלה מנהל העיזבון, הרי שיש בכך פגם.

      

   • המבקש טוען כי הצוואה ערוכה בכתב ידה של אם הזוכים על פי הצוואה, והדבר נחשב למעורבות בעריכת צוואה.

      

   • המבקש למעשה טוען כי המשיבה הייתה זו שכתבה את הצוואה וערכה אותה וזאת נוכח הקושי של המנוחה לכתוב או להקליד במועד עריכת הצוואה ואף טוען כי יכול שהצוואה נעשתה במחשב אחר שאיננו המחשב של המשיבה, אך תחת השפעתה של המשיבה.

      

   • המבקש טוען כי המנוחה הייתה עורכת דין שעסקה שנים רבות במעמד אישי ובענייני צוואות ועיון בצוואה מעלה שלא היא ערכה את הצוואה שכן היא עצמה הייתה עורכת דין מנוסה ובקיאה בפרטים.

      

   • עוד טוען המבקש כי בעמוד הראשון לצוואה חסר תאריך, ואין הלימה בין הדף הראשון לדף השני.

      

   • המבקש טוען כי כפי שעולה מעיון בצוואה, המנוחה לכאורה חתמה על הצוואה ביום 21.2.2007, טרם הצגת המסמך לעיני העדים, ולפיכך נאלצה לחתום שוב למחרת ביום 22.2.2007 בפני העדים והדבר מנוגד לכל היגיון. לטענת המבקש הדבר מוכיח כי המנוחה אולצה לחתום על הצוואה בתחבולה ובמניפולציה וטוען כי מעורבות עו"ד פלמוני שהסתבר שהיה מכר של המנוחה, אף היא מעוררת קושי בשל ריבוי החתימות על הצוואה. כמו כן טוען כי לא ברור היכן נערך האימות הראשון כאשר אישור העדים נעשה במכונת כתיבה על גוף הצוואה וספק אם האימות השני התקיים במשרד הנוטריון.

      

   • עוד טוען המבקש כי הנוטריון, עו"ד פלמוני, פעל בניגוד להוראות תקנה 4 (א) לתקנות הנוטריונים, במסגרתה היה עליו לברר תחילה אם הניצב בפניו כשיר לעשייתה של הפעולה מבחינת גילו.

      

   • המבקש טוען כי היכרותו המוקדם של הנוטריון את המנוחה הייתה אמורה להדליק אצלו נורה אדומה לעניין כשירותה והייתה עליו חובה לדרוש אישור רפואי.

      

   • המבקש אף טוען כי המנוחה לא הייתה כשירה להבחין בטיבה של הצוואה בעת עריכתה.

      

   • כמו כן המבקש טוען להשפעה בלתי הוגנת נוכח תלותה המוחלטת של המנוחה במשיבה.

      

   • המבקש טוען נגד מינוי בעלה של המשיבה 1 ואביהם של המשיבים 2-4 כמנהל עיזבון, וטוען כי לו המנוחה הייתה עורכת את הצוואה לא הייתה מעלה בדעתה צורך במנהל עיזבון וזאת על מנת שלא להכביד על העיזבון.

      

   • ביחס להוראת סעיף 72 לחוק הירושה והשיהוי הארוך עד להגשת הבקשה לביטול צו קיום הצוואה, טוען המבקש כי העובדות המצויות כיום בידו לא היו בידו אלא סמוך להגשת הבקשה.

      

   • המבקש טוען כי היה טרוד עד למעלה מראשו בעניינים הנוגעים להוריו וכאשר נאלץ לטפל בסוגיה משפטית שנקרתה בדרכו בעניין הוריו, ופנה לעורך דין דינור להתייעצות אז עלתה וצפה סוגיית עיזבון המנוחה ולאחר כמה פגישות נוכח בקשיים המעלים בעיניו ספק, אם המנוחה היא שערכה את הצוואה.

      

   • המבקש טוען כי משלהי שנת 2018, החל יחד עם בא כוחו באיסוף חומר, ביצוע חקירות, איתור ממסכים ופניה לגרפולוגים ופנה בבקשה לביטול לאחר שנמצא הבסיס הראייתי לביטול.

      

   • המבקש טוען כי יש לדחות כל טענת שיהוי בעניין הגשת הבקשה וטוען כי על בית המשפט להעדיף כי סכסוכים יוכרעו לגופו של עניין ולא יסתיימו בפתרון דיוני פורמליסטי ואף מפנה לפסיקה בעניין טיעון זה.

      

   • המבקש בעניין השיהוי אף מפנה לרשימת אירועים המפורטים בסעיף 70 לבקשה, לרבות ניתוח שעברה רעייתו בחודש יוני 2014, מבצע צוק איתן בחודש אוגוסט 2014, כאשר לטענתו עיר מגוריו ספגה מספר פגיעות של טילים ואחיינו שירת בעזה, ודאגת כל המשפחה הייתה לשלומו של האחיין. המבקש טוען כי את רוב רובה של שנת 2015 הקדיש להוריו המבוגרים, וכן חלק משנת 2016, שכן אביו היה מאושפז בבית חולים עקב דלקת ראות.

      

   • עוד טוען כי בראשית שנת 2017 נפטר אביו של המבקש והוא נאלץ לטפל באמו וכך גם בשנת 2018, עד אשר אמו הלכה לעולמה בשלהי שנת 2018.

      

   • המבקש אף טוען כי מגפת הקורונה ששררה בשנת 2020 גרמה לעיכוב בהגשת הבקשה וכאמור הבקשה הוגשה ביום 24.6.2020 כ- 6 שנים לאחר מתן צו קיום הצוואה. על אף זאת, טוען המבקש כי האירועים ממועד פטירת המנוחה בחייו מנעו ממנו בתום לב ליתן דעתו בעניין עיזבון המנוחה ופגישתו האקראית עם עו"ד ראובן דינור, ושיחה אגב אורחה בעניין הנדון הביאו לעולם את רעיון בקשת הביטול.

      

2. כאשר הובאה הבקשה בפני כב' הרשם לענייני ירושה בבאר שבע צבי קויש, ניתנה החלטתו, במסגרתה צוין כי מדובר בבקשה לביטול צו שניתן לפני למעלה מ-6 שנים, הבקשה לוקה בשיהוי משמעותי והבקשה מועברת לבית המשפט על פי הוראות סעיף 72 לחוק הירושה.

    

3. טענות המשיבים

    

   • המשיבים טוענים כי הבקשה מלאה טענות שקריות ולא מבוססות. המשיבים טוענים כי המבקש מעלה השערות אשר משחירות את שמה של המשיבה 1 וגורמות לה לעוגמת נפש רבה.

   • המשיבה 1 מבהירה כי הוריה הביולוגים היו חברי נפש של המנוחה ובעלה המנוח, וכי שני הזוגות גידלו אותה במעין הורות משותפת מיום לידתה.

   • המשיבה 1 טוענת כי הקשר בין שני הזוגות נוצר בתום מלחמת העולם השנייה והתהדק מאוד כאשר נמנע מהוריה הביולוגים לעלות לישראל יחד עם משפחתם והם נותרו בודדים בXXX. המנוחה ובעלה כמו גם הוריהם של המנוחה ובעלה הפכו למעין בני משפחתם של הוריה הביולוגים של המשיבה 1.

      

   • המשיבה 1 מציינת כי מרגע היוולדה, גדלה בחום ואהבה מצד שני הזוגות והיתה בתם לכל דבר וענין, כמו כן מציינת כי בילדותה התגוררה לסירוגין בבית הוריה הביולוגים ובבית המנוחה ובעלה ז"ל, כך היה בXXX וכך גם לאחר שכולם עלו יחד לישראל.

   • המשיבה מציינת כי המנוחה ליוותה אותה יחד עם אמה הביולוגית לחופה ואף חיכתה מחוץ לחדר הלידה בעת לידת בנה. המשיבה מציינת כי המנוחה ובעלה המנוח ראו בילדי המשיבה 1, הם המשיבים 2-4, כנכדיהם לכל דבר ועניין.

      

   • המנוחה ובעלה המנוח סייעו בגידול המשיבים 2-4, אשר ראו בהם סבא וסבתא אהובים.

      

   • המשיבה מציינת כי אומנם בעלה של המנוחה נפטר יחסית בגיל צעיר, אך המנוחה זכתה לראות את המשיבים 2-4 מתבגרים, נישאים ואף ליהנות מנינים.

      

   • המשיבה מדגישה כי המנוחה היתה לה כאם והיא היתה לה כבת הלכה למעשה.

      

   • המשיבים מציינים כי המנוחה הלכה לעולמה ביום 20.10.2013 וצו קיום צוואה בעניינה ניתן ביום 30.3.2014, בחלוף כמעט 7 שנים מיום פטירתה, ולמעלה מ - 6 שנים לאחר מתן צו קיום הצוואה.

      

   • המשיבים תוהים בתגובתם מדוע חיכה המבקש, זאת כאשר טוען כי "נרמז לו ע"י המנוחה כי הוא ירש את עיזבונה ואולם ישב במשך 6 שנים ולא עשה מאומה כדי לברר מה עלה בגורל העיזבון.

      

   • המשיבים טוענים כי מערכת הרשם לענייני ירושה היא מערכת מידע מקוונת וכל שנדרש מהמבקש היה להקליד את שמה של המנוחה על מנת לברר האם ניתן צו לקיום עיזבונה.

     המשיבים טוענים כי מדובר בשיהוי חמור המעיד על כך שכוונותיו של המבקש, הן ניסיון התעשרות גרידא, תוך גרירת המשיבים לסדרת השמצות והאשמות חסרות בסיס.

      

   • עוד טוענים המשיבים כי הצוואה קוימה במלואה על כל הוראותיה וביטולה בשלב זה לא יניב דבר וחצי דבר.

      

   • המשיבים טוענים כי המבקש מטעה את הרשם לענייני ירושה כאשר טוען שלא ידע כיצד לאתר את המשיבים שכן ניתן לאתר את כתובות המשיבים באמצעות האינטרנט. יתר על כן, המשיבים טוענים כי המבקש אף שלח חוקר פרטי לעקוב אחר המשיבה 1, ומכאן שלבטח ידע את כתובת מגוריה.

      

   • המשיבים מכחישים את האמור בבקשה, טוענים כי המנוחה ערכה את הצוואה ללא מעורבות מי מהם.

      

   • המשיבה 1 מבהירה כי טיפלה במנוחה טיפול מסור ויום יומי, דאגה לשלומה, טיפלה בכל דרישה שלה והכל מתוך אהבה עמוקה למנוחה, אהבת בת ואם. המשיבה טוענת כי המנוחה לא היתה תלויה בה, המנוחה היתה צלולה ושלטה בכל ההחלטות הנוגעות לניהול כל ענייניה.

      

   • המשיבה מכחישה את הטענה שהיא בתו הביולוגית של *** ז"ל, בעלה של המנוחה מאישה אחרת ומבהירה כי המבקש חצה את כל הגבולות ומדובר בהאשמה מרושעת שמשחירה את פניהם של כל הנוגעים בדבר, אך ורק למען בצע כסף. המשיבה טוענת כי חומרת מעשיו של המבקש היא בכך שידע כי טענתו השקרית תובא לידיעת כל ילדיה אשר גם הם משיבים בבקשה זו, והכל כדי להכפיש את שמה.

      

   • המבקשת מבהירה כי המנוחה מעולם לא טענה כי רואה במבקש כבן, יתר על כן, המשיבה אשר הכירה את המנוחה מיום הולדתה, שמעה על קיומו של המבקש רק אחת לשנה, עת עזרה למנוחה לשלוח לו דבר דואר ליום הולדתו.

      

   • המשיבים טוענים כי המרחק בין XXX לXXX אינו כזה אשר מונע או היה צריך למנוע מהמבקש לבקר את מי שלטענתו היתה כה חשובה לו.

      

   • המשיבים טוענים כי המבקש טוען כי מדובר באישה שהיתה מאוד חשובה לו, לטענתו במצב רפואי קשה, אך הוא לא טרח לאורך כל השנים גם לגירסתו לבקר אותה.

      

   • המשיבים טוענים כי לא התקיימו כל מפגשים בין המבקש למנוחה, כפי שציין בבקשתו וכן טוענים כי המנוחה מעולם לא הייתה על "ערש דווי" שכן הלכה לעולמה בצורה פתאומית.

      

   • המשיבה 1 מבהירה כי מעולם המנוחה לא העלתה בפנייה בקשה להזמין את המבקש להלוויתה, שכן מעולם לא סברה שימיה ספורים, אלא כאמור נפטרה בפתאומיות. המשיבה טוענת כי לאחר פטירת המנוחה, היא עיינה בספר הטלפונים שלה על מנת להודיע למכריה על פטירתה ובין השמות הופיע שמו של המבקש והיא התקשרה אליו והזמינה אותו להלוויה. המשיבה מדגישה כי מיוזמתה התקשרה ויידעה את המבקש בדבר פטירת המנוחה. המשיבה טוענת כי השיחה המתוארת בסעיף 17 לבקשה היא פרי דמיונו של המבקש, אכן בהלוויה ערכה איתו הכרות אך השיחה שהוא מתאר מעולם לא התנהלה.

      

   • המשיבה מבהירה כי המבקש כלל לא טרח להגיע לשבעה על מות דודתו האהובה לכאורה, הוא אינו מכחיש זאת ואף אינו מכחיש כי לא הגיע לגילוי המצבה.

      

   • המשיבים מבהירים כי מעולם לא ניסה ליצור עמם קשר, ומעולם לא פנה אליהם גם לא בכתב אלא באמצעות ההליכים כאן, ולאחר ששלח חוקר פרטי.

      

   • המשיבים אף טוענים כי יש לתהות אם אכן המנוחה רמזה לו שהיא מורישה לו את עיזבונה, מדוע רק ניסה להתקשר למשיבים, מדוע לא פעל מעבר לכך מדוע לא הטריח עצמו להגיע לביתם. המשיבים טוענים כי התנהגותו של המבקש אינה תואמת התנהגות של מי שלכאורה הובטח לו עיזבון וירושה. המשיבים טוענים כי התנהגותו של המבקש לאחר פטירת המנוחה היתה כמו התנהגותו בחייה, התנהגות של מי שהיתה לו קרובת משפחה איתה דיבר מידי פעם ותו לא, התנהגות של אדם שיודע שהוא לא עתיד לרשת דבר וחצי דבר, שכן מעבר לשיחות טלפוניות מספר פעמים בשנה, לא היה לו שום קשר עם המנוחה.

      

   • המשיבה מס' 1 מדגישה כי היחסים בינה לבין המנוחה בניגוד לאמור בסעיף 20 לבקשה נוצרו מיום היוולדה של המשיבה 1, ולא לאחר פטירתו של בעלה של המנוחה.

      

   • עוד המשיבה 1 מכחישה כי שלטה בענייניה של המנוחה והיא מבהירה שהיא עזרה לה בכל ענין ויתרה מכך, לא היתה לה גישה למחשב המנוחה, מהסיבה הפשוטה, שלמנוחה לא היה מחשב.

      

   • עוד המשיבים מבהירים כי המנוחה היתה צלולה עד ליומה האחרון, לא היתה צריכה כל עזרה בניהול נכסיה או בניהול כספיה ועשתה זאת בכוחות עצמה כשנדרשה לכך. המשיבים מציינים כי המנוחה יצאה מביתה פעמים רבות יחד עם המטפלת, ואף אירחה בביתה וחיה חיים מלאים בלי נוכחות המשיבה 1 בכל עת.

      

   • עוד טוענים המשיבים כי עיון בצוואה מעלה כי המנוחה הורישה לזוכים נוספים ולא רק למשיבים 2-4. עוד מפנים המשיבים לכך שהמנוחה מציינת בצוואתה כי חלוקת העיזבון נעשית לפי מה שקבעה המנוחה יחד עם בעלה המנוח בעודו חי. המשיבים מצרפים את צוואתו של *** ז"ל שנערכה ביום 14.6.1991, ממנה עולה כי גם הוא הוריש את מרבית רכושו למשיבים 2-4, בדיוק כמו המנוחה. המשיבים מציינים כי חלק מהרכוש המצוין בצוואת בעלה המנוח של המנוחה, נמכר במרוצת השנים לאחר פטירתו ולא היה קיים במועד בו נערכה צוואת המנוחה. המשיבים מציינים כי הן המנוחה והן בעלה המנוח ראו במשיבים 2-4 כנכדיהם ושניהם בחרו למנות את בעלה של המשיבה 1 כמנהל עיזבון.

      

   • המשיבה 1 מכחישה כי כתבה את המספר 21 בתאריך הצוואה, וטוענת כי לבטח שלא כתבה את הצוואה. עוד מבהירה המשיבה כי לא היתה מעורבת לא בעריכת הצוואה לא בכתיבתה לא בהוספת התאריך ולא בשום צורה ואופן.

      

   • המשיבים מפנים לכך שהמנוחה כתבה את צוואתה תוך שהיא מכבדת את הוראות צוואת בעלה המנוח.

      

   • המשיבים מכחישים את הטענה כי המסמך עילג ומלא בטעויות וטוענים כי המבקש אינו מסתפק בהשפלתה של המשיבה 1, אלא גם משפיל את המנוחה שאינה נמצאת כדי להגן על עצמה.

      

   • המשיבים מבהירים כי שמות היורשים כתובים בצורה ברורה, עם מספיק פרטי זיהוי, דבר שאף איפשר בפועל את קיומה של הצוואה. כמו כן הם טוענים כי אין כל דרישה בחוק לרשום תאריך גם בעמוד הראשון של הצוואה וכן הם מבהירים כי בניגוד לטענת המבקש, יש הלימה בין שני עמודי הצוואה. המשיבים טוענים כי המבקש מפריז בתיאוריו כדי לשרת את תיאור המציאות חסרת הבסיס שיצר דמיונו הקודח.

      

   • המשיבים מדגישים כי מדובר באדם שלמעט קשר ביולוגי רחוק, לא היה בכל קשר משמעותי עם המנוחה, זאת לעומת המשיבים אשר היוו משפחתה הקרובה בפועל של המנוחה.

      

   • המשיבים מדגישים כי מדובר במנוחה שהיתה בקיאה בעריכת צוואות, לא היה לה כל צורך לגשת לעורך דין שיערוך את הצוואה, והיא חתמה על הצוואה בשנית בפני נוטריון ועדים. המשיבים טוענים כי לא נפל כל פעם בפעולות הנוטריון, שכן לא היתה כל סיבה להטיל ספק בכשירות המנוחה ולראייה שהמבקש לא הציג כל מסמך רפואי לתמוך את טענותיו חסרות שחר.

      

   • עוד המשיבה 1 מפנה לכך שבסמוך לעריכת הצוואה, אף מכרה המנוחה את דירתה ברח' -------- וכי הן את הצוואה והן את עסקת המכר ערכה בעצמה בכשירות מלאה. עוד מפנה המשיבה לכך שהמנוחה סמכה בצורה מוחלטת על המשיבה 1 ועל בעלה ואף ערכה לזכותם יפוי כח נוטריוני ביום 20.6.2005, המאפשר להם לעשות כל פעולה המפורטת בייפוי הכח.

      

   • ביחס לאמור בסעיף 55 לבקשה טוענים המשיבים כי המבקש כלל אינו נחשב ליורש שנושל, ולא הביא כל בדל ראייה בעניין הרמזים לכאורה המבטיחים לו חלק בעיזבון. עוד מבהירים המשיבים כי לא ברורה צורת המחשבה של המבקש מכוחו הסיק כי מינוי בעלה של המשיבה 1 כמנהל עיזבון, יעשיר אותה.

      

   • המשיבים טוענים כי השיהוי הרב בו נקט המבקש והתירוצים שהמציא דינם להידחות, שכן חלפו 6 וחצי שנים ממועד פטירת המנוחה עד להגשת הבקשה לביטול צו קיום הצוואה, תוך שהמבקש בחר שלא לבצע כל פעולה לבירור בעניין עיזבון המנוחה וכיום מתוך בצע כסף, הם נגררים להליכים מורכבים תוך שהם נדרשים להביא תגובה להשמצות מצדו, ולטענות חסרות שחר.

      

   • המשיבים טוענים כי לא לחינם בחר המבקש לא להגיש בקשה לביטול הצו וזאת מכיוון שידע ידיעה ברורה כי אין לו כל סיבה והצדקה להגיש את הבקשה. המשיבים טוענים כי מדובר במבקש תועב בצע אשר מודה כי מעולם לא חשב בעצמו שהוא אמור לרשת דבר מה מעיזבונה של המנוחה ורק לאחר ניסיון דייג מצד בא כוחו, צצה לה לפתע הבקשה.

      

   • המשיבים מבקשים להורות על דחיית הבקשה תוך חיוב המבקש בהוצאות משפט אשר יביאו לידי ביטוי הן תוצאות ההליך הן את העלבון ועוגמת הנפש, כמו גם ההשמצות כלפי המשיבה 1.

      

     תמצית השתלשלות העניינים

      

4. בדיון קדם המשפט ביום 8.3.2021, עת התברר כי גם אם באופן תאורטי יבוטל צו קיום הצוואה, אזי יש צוואה מוקדמת של המנוחה שנערכה ב 1991, אשר גם בה המבקש אינו זוכה, עמד ב"כ המבקש על כך שהמבקש טוען שיש מקום להכריז עליו יורש על פי דין ולא להידרש לצוואה המוקדמת יותר.

5. ב"כ המשיבים הציגה את מקור הצוואה מחודש יוני 1991, אשר נערכה במקביל לעריכת צוואתו של בעלה המנוח של המנוחה ובית המשפט ציין בפני הצדדים כי למעשה גם בצוואה משנת 1991, רשימת היורשים והוראות הצוואה דומות לצוואה נשוא המחלוקת.

6. בשים לב לכך ניתנה החלטתי באותו דיון כי נוכח הצוואה המוקדמת שהוצגה, תוך שבצוואה משנת 2007 מתייחסת המנוחה מפורשות להמשך קיום הוראות צוואת בעלה המנוח, כאשר היא עצמה הייתה היורשת על פי צוואתו שקוימה, יש בהחלט מקום לכך שהמבקש ישקול עמדתו ביחס להמשך ניהול ההליך וניתנה לב"כ המבקש הזדמנות לשקול עמדתו, ולאחר שאף ביקש ארכה להגיש עמדתו, הודיע בחודש מאי 2021 כי הוא עומד על המשך ניהול ההליך.

    

7. בנסיבות העניין ניתן צו להזמנת מסמכים רפואיים בעניינה של המנוחה וכן בהמשך מונתה מומחית מתחום הגרפולוגיה, הגב' פנינה אריאלי, אשר הגישה ביום 24.10.2021 חוות דעת בעניין עריכת הצוואה, ממנה עלה כי התאריך 21.2 בעמ' 2 של הצוואה נכתב בכתב ידה של משיבה מס' 1.

    

8. הצדדים הגישו תצהירי עדותם הראשית ותצהירי עדים מטעמם. המבקש הגיש תצהיר עדותו הראשית, תצהיר חוקר פרטי מטעמו וכן תצהיר של עדה בשם X, אשר הועסקה אצל המנוחה כמזכירה.

    

9. המשיבים הגישו תצהירים מטעם המשיבים 1,3 ו -4 וכן תצהירו של מר Y ששימש כנהג מונית של המנוחה וכן את תצהירו של עו"ד פלמוני, אשר בפניו נערכה הצוואה בשנת 2007.

    

   דיון והכרעה

    

10. צו ירושה או צו קיום צוואה, כמוהו כפסק דין והוא למעשה מכריע ומסיים את העניין נשוא הדיון בו. עם זאת, קבע המחוקק חריג לכלל בדבר סופיות הדיון, וניתנת האפשרות במקרים מסוימים "לפתוח" מחדש את צו הירושה או צו קיום הצוואה שניתן ע"י ביהמ"ש, וזאת בהתקיים תנאים מסוימים (ר' פסק דינה של כבוד השופטת שפרה גליק בבש"א 15126-07 מ.ג נ' ח.ח, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).

    חריג זה מצוי בסעיף 72 לחוק הירושה תשכ"א 1961 ו(להלן: "חוק הירושה") הקובע:

    "72. תיקון וביטול של צו ירושה ושל צו קיום

    (א) נתן רשם לענייני ירושה או ביהמ"ש, צו ירושה או צו קיום, רשאי כל אחד מהם, לגבי צווים שנתן, לפי בקשת מעוניין בדבר, לתקנם או לבטלם על סמך עובדות או טענות שלא היו בפניו בזמן מתן הצו, ואולם, ראה רשם לענייני ירושה שלא להיזקק לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביאם לפני מתן הצו, או שיכול היה להביאה לאחר מכן, ולא עשה כן בהזדמנות הסמוכה הראשונה, יעביר את הבקשה לביהמ"ש."

11. הפסיקה קבעה כי בית המשפט רשאי שלא להידרש לעובדה או לטענה שהמבקש יכול היה להביא לפני מתן הצו או בהזדמנות הסבירה הראשונה [ראה: ע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב מנפרד לשינסקי פ"ד ל"ו(4) 337; ע"א 601/88 עז' המנוח רודה נ' שרייבר פ"ד מ"ז(2) 441 ; ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן פ"ד מ"ט(5) 353].

    כפי שנקבע בהלכת טורנר (ע"א 4440/91 טורנר נ' טורנר פ"ד מ"ז(2) 436) (להלן: "פסק הדין בעניין טורנר"):

    "התשובה לשאלה מתי יפעיל ביהמ"ש את שיקול הדעת כדי לשים מחסום לדיון מחודש, תלויה בנסיבותיו של כל מקרה, אולם כעיקרון ניתן לומר, כי על ביהמ"ש לתת דעתו בין היתר למהותה, לטיבה ולמשקלה הלכאורי של העובדה או הטענה החדשה, וכן לגורמים עליהם עמד השופט בך בע"א 516/80 לשינסקי נ' הנאמן על נכסי החייב לשינסקי... דהיינו:

    א. מידת האיחור בהגשת הבקשה ובהבאת העובדה והטענה החדשות לפני ביהמ"ש.

    ב. מהו הסברו של המבקש לאיחור בהגשת הבקשה, ומהי מידת הסבירות או אי הסבירות להסבר זה.

    ג. האם בעטיו של האיחור נוצר קושי לברר את עובדות המקרה לאשורן, ובמיוחד, האם השהיית הגשת הבקשה מקשה על אחד הצדדים המעוניינים בעזבון, בהבאת חומר ראיות לפני ביהמ"ש לביסוס טענותיו..."

12. השיהוי נמדד מן המועד שבו נתגלתה למבקש העובדה החדשה המצדיקה את ביטול הצו.

    (ראה ע"א 5640/92 אלוני נ' באומן פ"ד מ"(5) 373).

13. הגישה הרווחת היא כי הסבריו של המבקש לענין השיהוי הינם השיקול העיקרי של בית המשפט, ואילו למידת השיהוי נודעת חשיבות משנית בלבד. גם כשמדובר בשיהוי של שנים רבות, ניתן לרפא את הפגם ולקבל את הבקשה לתיקון אם ישוכנע בית המשפט שהסבריו של המבקש הם סבירים והגיוניים, וכן גם להיפך: לפעמים גם שיהוי קצר יחסית יחסום את המבקש כשאין לו הסבר סביר והגיוני (ראה לעניין זה: דיני ירושה ועיזבון, שוחט גולדברג ופלומין, מהדורה שישית מורחבת ומעודכנת, תשס"ה – 2005, עמ' 161; וכן, ת"ע (ת"א) 7181/01 בושארי נ' חרזי [פורסם בנבו] ; פס"ד אלוני, לעיל; פס"ד רוזן, לעיל; ומנגד, ע"א 671/88 בנדה נ' שצ'רנסקי, פ"ד מה(1) 288).

     

    יחד עם זאת, ברור על פני הדברים כי ככל שהשיהוי נמשך לאורך זמן רב יותר, כך גם יהפוך נטל השכנוע מצד המבקש להסברת השיהוי לכבד יותר.

    (ראה פסק דינו של כבוד השופט בן ציון גרינברגר בתע' (י-ם) 41880/07  עיזבון המנוחה .. נ' אלמונים, פורסם במאגרים האלקטרוניים [פורסם בנבו]).

     

14. כך או אחרת הפסיקה דחתה על פי רוב בקשות לביטול/שינוי צווים קודמים עקב שיהוי.

    כך היה אף בשיהוי קצר ביותר של 30 וכן כך היה בשיהוי של שנה וחצי (בש"א (חי) 14394/07 עז' המנוחה ברכה ירימי ז"ל נ' לשכת הבונים החופשיים פורסם במאגר "נבו"), כך היה בשיהוי של 3 שנים (ע"א 341/78; ע"א 336/80 צילה פרימן נ' סלקה אסט ואח' פ"ד ל"ד(4) 304) , כך היה בשיהוי של 6 שנים (בש"א (חי) 11239/03 עז' פומרנץ נ' האפוטרופוס הכללי, פורסם במאגר "נבו") וכך בשיהוי של 7 שנים (ע"א 516/80 לשינסקי נ' שפירט פ"ד ל"ו(4) 377).

15. בתיק זה שוכנעתי כי המבקש נהג בשיהוי בלתי מוצדק של למעלה מ- 6 שנים, הגם שלטענתו לאורך שנים רבות "הובטח" לו חלק בעיזבון המנוחה ולמרות זאת במשך שנים רבות לאחר פטירתה לא טרח לעשות כל פעולה לבדוק ענין זה.

    לא יכולה להיות מחלוקת כי דבר לא מנע ולא צריך היה למנוע מהמבקש לפנות לרשם לענייני ירושה ולקבל מידע זה (בלחיצת כפתור למעשה נוכח האפשרויות הדיגיטליות באתר הרשם לענייני ירושה ) ולפעול ככל שהיה סבור כנגד המשיבים או מי מהם בסמוך לפטירת המנוחה ולמתן צו קיום הצוואה ולא בשיהוי בו בחר לנקוט.

    יתר על כן, המבקש אינו מכחיש כי ידע דבר מתן הצו ואולם בחר שלא לנקוט בכל פעולה לא

    בחלוף למעלה מ- 6 שנים ממתן הצו.

16. לכל זאת יש לצרף את העובדות בענייננו הנוגעות לטיעוני המבקש ולזיקה שלו לעזבון המנוחה, כמו גם למה שצפוי להתקבל כתוצאה של ביטול צו זה, שעה שהמנוחה ערכה צוואות אחרות מוקדמות יותר שתוכנן אינו שונה מתוכנה של צוואה זו.

17. יודגש כי תצהירו של המבקש בתמיכה לבקשה וחלקים נרחבים מבקשתו של המבקש לביטול צו קיום הצוואה מהווים בסה"כ מעין גיבוב של רכילויות כלפי המנוחה והמשיבה.

     

18. בחקירתו אישר למעשה המבקש את גרסת המשיבה בעניין יחסי הקרבה המשפחתיים בין המנוחה למשיבה.

19. המבקש מבסס את הזיקה שלו לעיזבון המנוחה על כך שלטענתו המנוחה "פיזרה רמזים" כבר משנת 1995, כי תוריש לו חלק בעיזבונה אך בפועל ערכה מספר צוואות ובאף אחת מהן לא הורישה לו כלום.

     

20. בהמשך חקירתו תיקן המבקש וטען כי "הרמזים" פוזרו משנת 1998 ולא משנת 1995. אלא שעסקינן במנוחה שלא הסתפקה בכך שכתבה למי היא מורישה ואיזה חלק היא מורישה אלא בכל צוואותיה טרחה והוסיפה שכל יורש שאינו זוכה על פי צוואתה, יקבל 10 ₪ מעיזבונה.

     

21. עסקינן במנוחה אשר היתה עורכת דין אשר לטענת המבקש עסקה עשרות שנים במעמד אישי ועריכת צוואות וניתן רק להניח כי לא בכדי הוסיפה הערה זו המופנית למי שיבוא בטענות ושלא היה בכוונתה להוריש לו דבר מעבר לסכום של 10 ₪.

     

22. המבקש מאשר כי לא זו בלבד שהוא עצמו מעולם לא טיפל במנוחה אלא הוא אומר מפורשות שמי שטיפל בה היו המשיבה 1 ובני ביתה.

     

23. מדובר במבקש שעמד על ניהול ההליך הגם שכבר בקדם המשפט הראשון ותוך כדי ניהול ההוכחות שוקפו לו סיכויי התביעה, והעדר התכלית לניהול ההליך, נוכח קיומה של צוואה מוקדמת זהה בתוכנה לצוואה שקוימה. למעשה, חקירתו רק מחזקת ומבססת את טענת המשיבה בענין הקשר הקרוב והמשמעותי שהיה לה עם המנוחה.

     

24. גם העדה מטעמו של המבקש, הגב' X, היא עדה ששוללת הלכה למעשה את טענת המבקש בעניין תלות המנוחה במשיבה, שכן העדה מטעמו של המבקש, סיפרה בחקירתה ובתצהירה כי היא היתה עושה קניות עבור המנוחה, עם כרטיס אשראי של המנוחה והמנוחה עבדה בשיתוף פעולה עם מספר גורמים שסייעו לה בהתנהלות היומיומית ולא היתה תלויה כלל וכלל במשיבה 1.

     

25. ביחס לעדותה של הגב' X - זו סיפרה כי עבדה כמזכירה של המנוחה ונעדרת אינטרס ואולם תצהירה גילה כי היא מחזיקה אינטרס כנגד המשיבים, שכן לטענתה בעלה של המשיבה 1 לא שילם סכום מסוים שהגיע לאחותה אשר עבדה עבור המנוחה בעבודות ניקיון.

     

    בחקירתה של הגב' X נראה כי היא למעשה הופתעה מכך שגילתה שהצוואה שמבקשים לבטל, זהה לצוואה שהמנוחה ערכה בשנת 2003 יחד עימה.

     

    חקירתה של עדה זו מטעם המבקש למעשה שמטה באופן סופי גם סיכויי הקלושים של הבקשה, שכן גם אם היה מול ההליך לביטול הצוואה בשנת 2007, הרי בשנת 2003 נערכה צוואה זהה, יחד עם העדה מטעמו של המבקש, יוער בנקודה זו, כאמור כי גם בשנת 1991 נערכה צוואה עם תוכן דומה.

     

26. עדות החוקר הפרטי לא תרמה בשום צורה ואופן לביסוס טענות המבקש. החוקר לא הסכים לפרט את סיפור הכיסוי שלו. אין מחלוקת כי הצליח לקבל מהמשיבה 1 מסמך בכתב ידה אשר ביסס את ההבנה כי ככל הנראה תאריך בכתב יד בעמוד הראשון של הצוואה נכתב ע"י המשיבה 1, אך לא מעבר לכך.

     

27. מטעמם של המשיבים העיד מר Y, שהיה נהג המונית שעבד במשך שנים עם המנוחה. התרשמתי מאדם מהימן מאוד ובעדותו ענה בצורה עניינית אך ורק על מה שנשאל. העד אישר כי במשך שנים משמעותיות היה הנהג של המנוחה על בסיס יומיומי ואף שירת אותה לצורך עריכת קניות. מדובר באדם שלאורך שנים קיים קשר עם המנוחה והוא מאשר שמשפחת המשיבים היתה משפחתה היחידה של המנוחה.

     

    ב"כ המבקש הטריד את העד במספר שאלות מיותרות והדבר משוקף בפרוטוקול כך למשל שאל אותו שאלות בעניין זהות אביה של המשיבה 1, אך העד לא נגרר לפרובוקציות וענה בצורה אמיתית.

     

28. המומחית לכתבי יד הגב' פנינה אריאלי, העידה בפני ביהמ"ש ולא מצאתי להטיל ספק במסקנותיה כי המשיבה 1 אכן הוסיפה בכתב ידה תאריך לצוואה.

    יחד עם זאת, בין אם התאריך נכתב קודם לכן ובין אם לאחר עריכת הצוואה, הדבר לא יכול להוביל לפסילת הצוואה. גם אם נפל פגם צורני בצוואה, ולמעשה לא נפל (ראה גם החלק הנוגע לעדותו של הנוטריון פלמוני) , הרי שאין מניעה לרפא אותו ובמקרה זה הנזק שבביטול צו קיום הצוואה בצורה פורמלית, כאשר מעבר לצוואה זו יש שתי צוואות מוקדמות שבאף אחת מהן המבקש איננו זוכה, במקרה כזה הנזק יעלה על כל תועלת ומעבר לכך, הדבר יהווה פגיעה ברצון המצווה, המנוחה שלפנינו ששני הצדדים מאשרים ומדגישים כי המשיבה מס' 1, היתה לה כבת והמשיבים 2-4 היו לה כנכדים.

     

29. עקרון העל בדיני הירושה במדינת ישראל, הוא כיבוד רצון המצווה ולא יעלה על הדעת שבשל פגם צורני פעוט, כאשר כל יתר הטענות לא זו בלבד שנדחות, אלא אף מאשררות את הגיונן של הצוואה, יורה בית המשפט על ביטול הצוואה תוך פגיעה ברצון המצווה. על אחת כמה וכמה הדברים אמורים, כאשר גם אם היה מבוטל צו קיום הצוואה, היה צריך לפנות בית המשפט לאפשרות קיומה של צוואה זהה שנערכה 4 שנים קודם לכן עם תוכן זהה, תוך מעורבות עדה שבהליך שבפנינו הובאה ובאה כעדה מטעמו של המבקש.

     

30. בפני בית המשפט נחקר גם עו"ד פלמוני, מדובר בעד ללא כל אינטרס שנוגע להליך, עד אשר מבהיר כי לא היו לו כל קשרי ידידות או קשרים אישיים עם המנוחה. העד אשר שימש כנוטריון והעיד בחקירתו כי למרות שהמנוחה שהיתה עורכת דין הביאה עמה במעמד חתימתה צוואה, צוואה חתומה, הוא ביקש ממנה לחתום בפניו פעם נוספת.

     

    הנוטריון שהעיד בפני בית המשפט מבהיר כי מעמד עריכת וחתימת הצוואה היו במשרדו, דבר שמסביר את התוספת באמצעות מכונת כתיבה. חקירתו של הנוטריון ע"י ב"כ המבקש אופיינה במאפיינים בלתי ברורים בעליל, הוא נשאל שאלות שאינן רלוונטיות ונתן הסברים לשאלת החתימה הכפולה. הנוטריון אישר כי הצוואה נחתמה בפניו ביום 22.2.2007, דבר שמייתר את הצורך בדיון בשאלה מדוע הוסף בכתב יד התאריך 21.7.2007, ואף מבהיר בעדותו כי גם אם היה יודע שאדם אחר הוסיף תאריך, ממילא היה פועל בדיוק אותו דבר, שכן למעשה תיקן את הפגם באמצעות פעולה הוספת התאריך הרלוונטית בעצמו וחתימה פעם נוספת בפניו.

     

    גם השאלה אשר הנוטריון נשאל ע"י ב"כ המבקש, מדוע לא ערך "טקס פתיחת צוואה" לזוכים היא שאלה מיותרת שכן אין כל חובה בחוק במדינת ישראל לערוך טקס פתיחת צוואה, ולכל היותר, מדובר בסצנה שמופיעה בצורה מוסדרת בסדרות טלוויזיה.

     

31. המשיבה 1 בחקירתה למרות מסקנות הגרפולוגית, מכחישה כי רשמה תאריך על גבי הצוואה, יחד עם זאת, לא מצאתי כי יש בהכחשה זו כדי נתון משמעותי וזאת ראשית מהטעם שהצוואה דה פקטו נחתמה בפני נוטריון אשר צרף את התאריך הנכון יום לאחר מכן. כמו כן, הגם שגרפולוגיה אינה מדע מדויק ויכול כי באמת לא רשמה את התאריך, הרי שגם אם רשמה את התאריך, בשנת 2007, לא בלתי סביר כי היא אכן אינה זוכרת אירוע זה.

     

32. המשיבה בצדק מביעה בעדותה כעס על המבקש , אדם זר שהופיע בחייה תוך שהוא מנסה לפקפק בזהות אבי המולידה, תוך העלאת דברי רכילות מרושעים, הנוגעים לזהותה האישית. כל הללו חמורים גם בפני עצמם, אך במיוחד מדובר בדברים חמורים והתנהלות חמורה, כאשר הם מגיעים מאדם זר וכאשר המשיבה עצמה כלל אינה הזוכה על פי הצוואה.

     

33. המשיבה איננה זוכה על פי הצוואה, והיא נשאלה לגבי מסמכים שונים הנוגעים למנוחה, זאת כאשר אין לה כל אחריות כלפי מסמכי המנוחה, נחקרה בצורה טורדנית, אך חקירתה רק ביססה את עמדות המשיבים.

     

34. ב"כ המבקש ניסה לטעון כי לבני משפחת M מגיעות זכויות אך לא ברור מה הזיקה להליך שמתנהל .

     

35. יש לתהות מדוע המבקש נטל לעצמו חירות לפקפק ברצון המצווה, ועוד יותר מכך מדוע הוא סבור כי המשיבה 1 אמורה להסביר במקומה של המנוחה מדוע אדם אחד יורש ואחר לא.

     

36. ב"כ המבקש אף משום מה בחקירה מנסה לטעון כי אם המנוחה התהלכה עם הליכון, יכול ונפגעה יכולתה לצוות אלא שאין שום קשר, בין מצב אורתופדי לכשרות לצוות.

     

37. המבקש אינו מכחיש כי גם לגירסתו, מפגשים פנים מול פנים בינו לבין המנוחה, התקיימו בימי "עלומיו" כשהיה עלם צעיר ועוד טרם התחתן ואף מתאר איך לאורך השנים היתה זו המנוחה שהקפידה לשלוח לילדיו שיק מתנה ליום הולדתם, אך בשום סעיף מעשרות סעיפי בקשתו, לא מציין אירוע אחד שבו הוא עצמו הגיע לסייע למנוחה, אם במשימות היומיומיות ואם בצורה של בילוי והנאה.

     

    המבקש טוען כי מדובר באישה שהיתה על ערש דווי ולטענתו הדבר אף נודע לו טלפונית, אך איננו מסביר מדוע לא טרח אפילו בימיה האחרונים (גירסה שנסתרה שכן המנוחה הלכה לעולמה באופן פתאומי ולא היתה על ערש דווי) לא טרח לבוא להפרד ממנה במיוחד אם היו נכונים הדברים, לפיהם לכאורה היה אמור לרשת את עיזבונה או חלק ממנו.

     

    יוער כי פטירתה של המנוחה היתה עוד טרם אשתו של המבקש עברה ניתוח, ועוד טרם פרץ מבצע צוק איתן, כמפורט בסעיף 70 לבקשה, בניסיון לבסס את שאלת השיהוי.

     

38. מכל האמור ונוכח מה שהוכח בפני, מצאתי לדחות את הבקשה לביטול צו קיום צוואה. עסקינן בצו שניתן על פי הוראות החוק, לאחר שחל המועד להגשת התנגדויות, כאשר אין מחלוקת שהמבקש ידע שהמנוחה הלכה לעולמה ואף השתתף בלוויתה.

     

    המבקש לא הצליח להוכיח כי התקיימו התנאים בהתאם לסעיף 72 לחוק לבטל את צו קיום הצוואה.

     

39. עסקינן בצו קיום צוואה שמתייחס לצוואה שלמעשה משקפת את רצון המצווה, לא רק בסמוך לעריכת צוואה זו, אלא את רצון המצווה גם 4 שנים קודם לכן בצוואה מוקדמת וגם כ 20 שנה קודם לכן, במסגרת הוראות שגובשו בין המנוחה ובעלה עוד בחייו.

40. מדובר במנוחה שהורישה את רכושה למי שהיא החשיבה כבני ביתה, לא רק כפי שמשתקף מהצוואה אלא אף כפי שמשתקף מטענותיו של המבקש עצמו.

     

    האופן בו בחר המבקש לנהל את ההליך תוך העלאת טענות חסרות שחר, ושלא זו בלבד שלא היה ראוי להעלותן בשום נסיבות, אלא שבוודאי נוכח העדר התכלית להעלאתן, יש להוקיע את דרכו של המבקש.

     

    המבקש מתוך סברה כנראה כי אם יפעיל מספיק לחץ על המשיבים יזכה בנתח מרכושם, שהתקבל כדין באמצעות צו קיום צוואה, סבר כי יוכל "לשבור אותם" תוך שהוא מנסה לערער את היסודות המשפחתיים בהם גדלה המשיבה.

     

    אכן המשיבה תארה תא משפחתי יוצא דופן, שבו זכתה לגדול באהבת שני זוגות הורים, תוך שהיא עצמה מזכה את שני זוגות ההורים בטיפול ובאהבה שגם המבקש אינו מכחיש אותם.

     

    המשיבה ליוותה את המנוחה מיום לידתה ולאורך עשרות שנים והמנוחה שיקפה בצוואותיה השונות לאורך תקופה של עשרות שנים, את אותה תמונה משפחתית שבה המשיבים 2-4 כנכדיה, הגם שלא הביולוגיים, יירשו את עיזבונה.

     

41. עדויות העדים משני הצדדים של המתרס תמכו בטענות המשיבים. גם העדה מטעמו של המבקש וגם המבקש בעצמו מאשר את תיאור תמורת חייה של המנוחה כפי העולה בעמדות המשיבים.

     

42. המבקש בעצמו טוען טענות מופרכות, לא מבוססות, בחלקן רכילות מרושעת ובחלקן סתם רכילות, תוך שהוא מנהל הליך חסר סיכוי כשהוא חותר לקבל חלקי מעיזבונה של אישה שלמעט קשר ביולוגי רחוק, אין ולא היה לו עמה דבר וחצי דבר.

     

43. המבקש עצמו מאשר כי ראה את המנוחה כאשר היה ילד והיא עצמה יחד עם בעלה, היתה מגיעה לבקר את הוריו, ולא מציין אפילו פעם אחת שהוא עצמו טרח והגיע לבקר אותה, לא כאשר היתה צעירה, ולא כאשר הזקינה, וזאת למרות שלטענתו היתה עבורו "דודה אהובה".

     

44. המבקש אף לא הצליח להראות כאמור מה תכלית הדיון בביטול צו קיום הצוואה, כאשר גם אם יבוטל צו קיום הצוואה, ישוב בית המשפט ויבדוק את האפשרות לקיים הוראות של צוואות מוקדמות, שתוכנן זהה לצוואה שקוימה כדין ע"י הרשם לענייני ירושה.

     

45. סבורני כי כל מרכיבי היסוד הצוואה התקיימו וצו קיום הצוואה ניתן כדין.

     

46. הנוטריון שהעיד בפניי אישר כי התאריך שהופיע בכתב יד היה בפניו עת אישר את הצוואה ביום 22.7.2007, ומשכך לא מצאתי כי נפל כל פגם בצוואה, וכן לא נפל כל פגם בקיומה באמצעות צו קיום הצוואה.

     

47. גם המסמכים הרפואיים שהוזמנו לבקשת המבקש אינם תומכים בטענות המבקש, מבחינת כשירות המנוחה לצוות. המבקש לא הצליח להוכיח כי רצונה החופשי של המנוחה נפגם. עסקינן במנוחה שהיתה עצמאית בכל היבט בחייה, וכאמור הובאו עדים הן מטעם המבקש והן מטעם המשיבים שתמכו בענין זה.

     

48. לאור כל האמור הבקשה לביטול צו קיום צוואה נדחית על הסף.

     

    המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך 50,000 ₪ אשר ישולמו למשיבה מס' 1 בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

     

49. מתירה פרסום פסה"ד בהשמטת פרטים מזהים.

    נוסח מצונזר יועבר למאגרי פסיקה אלקטרוניים באמצעות דוברות הנהלת בתיהמ"ש.

     

50. המזכירות תשלח פסה"ד לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

     

     

    ניתן היום, כ"ב שבט תשפ"ג, 13 פברואר 2023, בהעדר הצדדים.