פס"ד בתביעה להסדרת שימוש בבית מגורים

בנדון פסק דין בתביעה להסדרת שימוש בבית מגורים אותה הגישה התובעת כנגד הנתבעת, במסגרתה עותרת התובעת לקבוע כי היא תתגורר בקומה העליונה בבית, והנתבעת – בתחתונה. זאת, עד לקביעה אחרת בעיזבון אביה המנוח של הנתבעת.

רקע הנדרש להכרעה:

1. הצדדים, הם אם ובת.

2. התובעת ובעלה המנוח היו בעלי הזכויות בחלקים שווים בבית מגורים ב**** נכס הידוע כחלק מחלקה **בגוש ** ( לעיל ולהלן: " הבית").

    

3. ב-**/1997 חתמו התובעת ובעלה על הסכם גירושים במסגרתו הסדירו את חלוקת רכושם. (להלן: "ההסכם")

    

4. במסגרת ההסכם קבעו התובעת ובעלה את חלוקת השימוש בבית, בעין. ( סעיף 4 (ג) . האישה או מי מטעמה יתגוררו בקומה העליונה של הבית והבעל או מי מטעמו בקומה התחתונה.

    

5. עוד קבעו כי כל אחד מהצדדים רשאי להשכיר את החלק בו יש לו זכות להתגורר לאחר ...תוך דיווח האחד לאחר..." עוד נקבע כי כל צד רשאי היה להציע את הבית למכירה.

    

6. כנתון, לא נמכר הבית. גרושה של התובעת התגורר, כמוסכם, בקומה התחתונה. אין מחלוקת כי התובעת וגרושה התירו לנתבעת ובני משפחתה להתגורר בקומה העליונה. כאשר גם כעולה מהראיות התובעת התגוררה עימם פרקי זמן. לכל צד יש פרשנות לגבי החלוקה של הקומה משך הזמן ואופן ההתנהלות .

    

7. הקומה העליונה שופצה שיפוץ משמעותי.

    

8. המנוח נפטר בחודש **. לעת הזו קיימת מחלוקת בנוגע לצוואתו שקוימה ויש הליך לביטול הצו. הנתבעת טוענת כי בהתאם לצוואה היא היורשת היחידה של אביה המנוח בבית. מתנהל הליך בנושא (לפני מותב אחר).

    

9. אין מחלוקת כי כשנתיים טרם מותו טיפלה התובעת במנוח, כמטפלת, תמורת שכר שקיבלה מהביטוח הלאומי. יש מחלוקת אם התגוררה בפועל עמו, כל התקופה בקומת התחתונה או שהתה עמו פרקי זמן שונים, רק כמטפלת ועזבה את הקומה העליונה, לחלוטין.

    

10. בדיון מיום 31/10/21 מינה בית המשפט שמאי לאור המחלוקות שהתעוררו בין הצדדים ביחס לתיאור של כל אחת משתי היחידות של הבית. כמו כן כדי לבדוק את גובה ההשקעות שבוצעו על ידם.

     

11. בחודש 1/22 הוגשה חוו"ד שמאי בתיק מטעם מר הרצל מימון (בחוו"ד נרשם כי קומת הקרקע מפוצלת לשניים. מרבית הקומה משמשת למגורים. ישנו חדר נוסף המשמש/שימש *** וכן חלק נוסף כמחסן. ככל הנראה ישנו דייר נוסף ביתרת שטח הקרקע. בנוסף ישנה קומה א'+ עליית גג. קומה א' מפוצלת לשני יחידת עם דלתות נפרדות. בכ"א סלון, מטבח, חדר שינה. קומה א ועלית הגג מצויים במצב טוב יותר מקומת הקרקע.

     

12. השמאי העריך את מלוא שווי השיפוצים בנכס בכ - 1,300,000 ₪ ( כ - 356,140 ₪ קומת קרקע ו** , כ - 249,550 ₪ רכוש משותף, וכ- 659,679 ₪ בקומה א' עליית גג ומרפסת גג.)

     

13. הצעת ביהמ"ש לשליחת הצדדים לגישור לא התקבלה. דיון הוכחות התקיים (לאחר שניתן גם פסק דין בבקשת רשות ערעור) ביום 14/11/22 במסגרתו נחקרו הצדדים, ולאחר מכן הוגשו סיכומים.

     

     

     

     

    טענות התובעת:

     

14. חלוקת המגורים בינה לבין המנוח נעשתה בהסכמה, ברוח טובה. הם שמרו על יחסים טובים גם לאחר גירושיהם. נבנו כניסות נפרדות, כל אחד גר בקומה אחרת, היא השכירה חלק מהקומה לתקופות מסוימות. המנוח אף שיפץ את הקומה העליונה, והיא מצידה גם כן ממנה חלק מהשיפוץ, כמיטב יכולתה.

     

15. היא הסכימה לתת לנתבעת לגור בחלק מהאגף העליון עם משפחתה, כברת רשות, מטעמי חיסכון, כדי שהיא תוכל בבוא העת לרכוש לעצמה נכס וכאשר גם המנוח ביקש ממנה להתיר לנתבעת לגור שם. בפועל, הנתבעת הצליחה לרכוש נכסי מקרקעין (אולם לא גרה בהם).

     

16. אין לקבל טענת הנתבעת כאילו היא בעלים של החלק העליון. החלק אף לא ניתן לחלוקה (מדובר בנכס אחד). ממילא אין כל מסמך בכתב, בניגוד לחוק המקרקעין. בחקירתה, הודתה הנתבעת כי היא ברת רשות בלבד הגרה בנכס מכח הסכמת הוריה, וכי לא שלמה דבר עבור הזכות.

     

17. אף לא היה לה הסבר מדוע לכאורה המנוח שיפץ את הבית בשבילה בלבד והיא רק סברה כי המנוח והתובעת "סכמו" ביניהם כי השיפוץ יהא עבור הנתבעת.

     

18. בחודש ***,מיד לאחר פטירת המנוח, סילקה הנתבעת את התובעת מהקומה העליונה לרבות הוצאת המיטלטלין של האחרונה.

     

19. היא הציעה לנתבעת לגור בקומה התחתונה, אולם האחרונה סירבה לכך.

     

20. היא עותרת לקביעה כי תשוב לגור בקומה העליונה והנתבעת – בתחתונה, בהפרדה מוחלטת, זאת עד למתן החלטה בתיקי עיזבון המנוח תוך קביעת הוצאות לדוגמה.

     

    טענות הנתבעת:

     

21. המדובר בבית בו גרה הנתבעת כל חייה, גם לאחר נישואיה.

     

22. חלקים רבים בהסכם הגירושין לא קוימו. התובעת לא גרה בבית תקופות ארוכות. גם זכויות בחנות שאמורות לעבור אליה מתוקף ההסכם עברו רק לאחר תקופה ארוכה, וכך גם לגבי דירה נוספת שקבלה בהסכם.

     

23. רק בשנת 2011 שבה התובעת לגור בבית, בחלק קטן בקומה העליונה ששיפץ המנוח, אשר אהב מאוד את הנתבעת, בת הזקונים שלו.

     

24. הקומה העליונה חולקה ע"י המנוח כך שישנן ישנו 60 מ"ר בו גרה התובעת ו - 150 מ"ר בהם גרו הנתבעת ומשפחתה. בהמשך, לאור מחלת המנוח, התובעת ירדה לקומה התחתונה וטפלה בו שם והנתבעת התגוררה במלוא הקומה העליונה. מדובר בסטטוס קוו.

     

25. הוסכם, בין המנוח לתובעת, כי הנתבעת ומשפחתה הינה בעלים ומחזיקים של עיקר השטח. השיפוץ נעשה לאור העובדה כי משפחתה של הנתבעת גדלה. מדובר בהחזקה מכח היותה ברת רשות/יורשת/הסכמה.

     

26. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי : "המנוח הוא שעשה חסד עם התובעת עת שיפץ את הקומה העליונה מכיסו שלו ואפשר לה להתגורר בחלק קטן ממנה תמורת הסכמתה כי הנתבעת תהא בעלים בעלת חזקה מלאה ולא הדירה בחלק הארי בקומה העליונה!!!"

     

27. הקומה התחתונה אינה מספיקה למגורי הנתבעת ומשפחתה, *** נפשות סך הכל. הוצאתם מהקומה העליונה תגרום נזק של ממש שכן משמעותה עזיבת הנכס.

     

28. גם עתה, יכולה התובעת לגור בקומה התחתונה, או להשכירה. לחלופין ניתן לבצע פירוק שיתוף.

     

29. המנוח ערך צוואה בה הותיר לה את כל זכויותיו (שכן דאג כבר קודם לכן לבנותיו האחרות).

     

30. התובעת אמנם עזבה את הבית אולם היא גרה בסמיכות לכך, אצל הבת ** וזאת לאחר לחצים שהופעלו עליה. גם תביעות אלו הוגשו לאור הצוואה של המנוח, ולנקמה בה תוך שאחיותיה מסיתות את התובעת כנגדה. העזיבה לא באה על רקע דרישה הנתבעת אלא על רקע רצונה שלה. התובעת מגיעה מדי יום לקומה התחתונה בבית, חפציה שם.

     

31. בכתב ההגנה נטען כי אין לאפשר לתובעת כיום לגור בנכס לאור עזיבתה ולאור תביעות העיזבון המתנהלות, ולחלופין ליתן לה לגור רק בקומה התחתונה. בסיכומיה טענה כי לחלופין יש לפעול לפי הצעת ביהמ"ש מיום 26/10/22 וכן להשבת ההשקעות בנכס שנעשו על ידה ועל ידי והמנוח.

     

    דיון והכרעה:

     

32. אקדים המאוחר מצאתי לקבל התביעה לפיה התובעת היא הרשאית לעשות שימוש בלעדי בקומה העליונה בבית.

     

33. הילכת ביאלר ע"א 304/72 מיום 10/02/72 לא שונתה עד היום ומרבים לצטטה במהלך השנים מאז ניתנה. בפסק הדין שניתן פה אחד אומר כב' הנשיא אגרנט".

     

    אומר שם הנשיא (אגרנט):

    אני מסכים. ברור, כי הרשות שקיבל המערער מהוריו, הם הבעלים המשותפים של הדירה, לגור בה - רשות שניתנה ללא תמורה ושלא לזמן קצוב - כמוה כרישיון ה"מתפרנס מדי רגע ברגע מרצונו החופשי של המרשה, והוא מתבטל כהרף עין עם גילוי דעתו של זה, כי אין ברצונו להמשיך בהענקת הרישיון" (דברי השופט זילברג (כתארו אז) בעניין ע"א 96/50, צינקי נגד כיאט, [1], בע' 479). דבר המשכת הרשות הנ"ל היה תלוי איפוא ברצונם החופשי של שני הבעלים המשותפים, ומשגילה אחד מהם, הוא האב, שאין רצונו בהמשכתה, הרי שהרשות נתבטלה.

     

    הלכה זו טובה לעניינו.

     

34. אין מחלוקת כי הסכם הגירושין לא בוטל ולא שונה בדרך הקבועה בחוק.

     

35. אינני מקבלת את טענת הנתבעת, שלא הייתה צד להסכם, לשינויו של הסכם הגירושין בין אביה המנוח לתובעת. לא הוכח כי הסכם הגירושין נזנח וממילא אין לנתבעת מעמד בנושא.

     

36. התובעת נותרה בעלים של מחצית הבית היא לא ויתרה על זכותה בשום שלב על אף שבשנת 2010 אפשרו היא והמנוח לנתבעת להתגורר עימה בקומה העליונה.

     

37. גם אם יתברר כי אכן הנתבעת הינה יורשת יחידה של עיזבון המנוח, אין בכך כדי לפגוע בהתחייבויות המנוח כלפי התובעת שכן זכות הירושה כפופה להתחייבויות המנוח, בחייו.

     

38. בחקירתה אישרה הנתבעת כי התובעת והמנוח התירו לה ולמשפחתה להתגורר בחלק העליון כדי לסייע לה לרכוש דירה והיא אכן רכשה דירה.

    ש. מי נתן לך את הרשות?

    ת. אבא שלי. אמרתי שאבא שלי ואמא שלי כנראה דיברו ואבא שלי הסכים לזה.

    ש. מי הסכים לך לגור שם?

    ת. אבא שלי. היה הסכם בניהם כנראה.

    ש. יש לך הסכם עם אבא שלך על זה שנותן לך לגור בחלק של אמא שלך?

    ת. זה בית אחד. אין לי משהו בכתב.

    ש. אני מפנה אותך לסעיף 8 לכתב ההגנה שלך. מצטטת.

    ת. זה אומר שהייתי חיה בכל הקומה ואמא שלי איתי.

     

39. הנתבעת לא הוכיחה השקעה שלה בבית. אמנם התברר כי נעשתה השקעה גדולה אולם לפי החשבוניות שצורפו כולן על שם המנוח. הנתבעת לא המציאה ראיות להעברת כספים שלה לשיפוצים. משכך הטענה כאילו הייתה כוונה להעניק לנתבעת זכויות כנגד ההשקעה אין לה על מה לסמוך מה עוד שהתובעת והמנוח לא ערכו שום מסמך, לא בוצע כל שינוי רישום/שינוי הסכם בכתב של הסכם הגירושין ובשים לב כי התובעת טוענת כי השיפוץ בוצע בגין יחסיה הטובים עם המנוח שנשתמרו גם לאחר הגירושין.

     

    הדבר מקבל משנה תוקף עת הנתבעת בכתב ההגנה טענה, ביחס למנוח כי היה "*** ישר ונדיב אשר שלט ביד רמה בענייניו הכלכליים רכושיים עד ליום מותו ממש".

     

40. בחקירתה נשאלה הנתבעת שוב ושוב האם התובעת יכולה לחזור ולהתגורר עמה בקומה העליונה והיא ענתה, בצורה מעליבה, שהיא לא רוצה שהתובעת תחזור, לאור הסכסוך. וכדבריה: "זו לא הקומה שלה איך היא יכולה לחיות ברגע שהיא בסכסוך איתי אין לי בעיה שתבוא לבקר, אבל לחיות יום-יומי?".

     

41. כפי שגם טענה התובעת בסיכומיה, נראה כי אכן במקרה שכאן התהפכו להן היוצרות במובן זה שברת רשות – שבעלת הבית ביקשה לבטלה, - הפכה את עצמה בעיניה לבעלים של רוב חלקיו של הבית שכן פתחה גם **** בקומה התחתונה של הבית ( בהתאם לחוות דעתו של השמאי ובניגוד להכחשה מפי בא כוחה בישיבה הראשונה מיום 31/10/21 מול שורה 25 ) תוך שלילת זכויות חזקה ושימוש של הבעלים בנכס.

     

42. אינני מוצאת חשיבות למחלוקות לעניין גודל החלק בו גרו כל אחת מהשתיים יחד בקומה העליונה. בכתב ההגנה ( סעיף 4.1 ) נכתב באופן מפורש כי הצדדים גרו יחד באותה קומה, הקומה השנייה .

     

43. בחקירתה, טענה הנתבעת בעזות מצח , כי היא זו שאפשרה לתובעת לגור עמה והסכימה כי זו תבשל עבור ילדיה כדבריה עמ' 22 לפרוטוקול מיום:

     

    ת. אמרתי שאבא שלי שיפץ את הבית. למדתי **. גם למטה, יש שני חדרים, סלון, שירותים ומקלחת. אין פינת אוכל במקום השני ואין סלון. השני זו פינה טלוויזיה קטנה, זה לא סלון.

    ש. אמא שלך מעולם לא התגוררה בחלק הדרומי?

    ת. כשהיא הייתה אצלי היא ישנה גם עם הילדים שלי. אין משהו הוא דווקא בשבילה. אני אמא ל-** ילדים ויש שם בית שבנוי להרבה ילדים, ולא תצמצמי אותי לחלק קטן בגלל משהו שלא קיים.

    ש. אמא שלך לא גרה שם?

    ת. לא, היא חיה איתי. אני רציתי לעזור לה, נתתי לה לבשל כדי שלא תשכב במיטה.

    ש. מכוח מה קיבלת את הזכות להתגורר בחלק העליון?

    ת. מכוח הסכמה של הוריי.

     

    ובעמ' 24:

    היא לא חיה שם אני חיה שם 12 שנה, עם ** ילדים. היא גרה שם בתור עזרה שלי. עזרתי לה, היא לא הרגישה טוב, הרמתי אותה, נתתי לה לבשל לילדים ולהיות איתם. למה לא? כל ילדה לאמא שלה הייתה עושה את זה.

     

    ובעמ' 25:

    ת. עוד פעם אגיד לך. אני חיה שם 12 שנה. אמא שלי כל פעם הייתה אצל בת אחרת. היא לא אוהבת להיות לבד, פה אצלי שנה, אצל ההיא שנה. היא לא הרגישה טוב, לקחתי אותה אליי. עד היום זה ככה ורואים את זה גם עכשיו.

    ש. אחרי הדיון היא יכולה לבוא לקומה שלה?

    ת. זו לא הקומה שלה איך הא יכולה לחיות ברגע שהיא בסכסוך איתי? אין לי בעיה שתבוא לבקר, אבל לחיות יום-יומי?

     

44. אלא שבניגוד לאמור, הוכח כי התובעת היא זו שהסכימה , לבקשת המנוח ועל מנת לעזור לנתבעת – כי הנתבעת תוכל לגור איתה, בקומה העליונה או בחלק ממנה. אין בכך כדי לקבוע כי התובעת ויתרה על זכויותיה בקומה זו, הקיימות הן מכח בעלות בנכס והן מכח הסכם הגירושין. יתרה מכך, גם אם אכן המנוח שיפץ את הקומה העליונה, לא הוכח כי עשה זאת עבור הנתבעת וגם אם נאמר כי התובעת הסכימה לגור רק בחלק קטן ממנה, ואף עזבה את הבית מעת לעת, אין בכך ויתור על זכויותיה על פי ההסכם.

    בעלים של נכס רשאי לעשות בו כרצונו, לרבות לעזוב אותו לפרק זמן שיחפוץ ואין בכך משום ביטול בעלות, ביטול להיעשות בכתב בלבד.

     

45. בסיכומיה, ניסתה הנתבעת לחזור בה וטענה כי התובעת רשאית לחזור לבית, אולם רק לקומה התחתונה, והציעה כי התובעת תשכיר את הקומה, משל זכותה בקומה העליונה – אוינה ואף מבלי להתייחס לעובדה כי היא עצמה (הנתבעת) לא רצתה שהתובעת תשוב לבית, כפי אמרה מפורשות בעדותה ובכתב ההגנה.

     

46. אין לבצע כעת פירוק שיתוף, או לדון בהשקעות. סוגית העיזבון מתנהלת אצל כב' סגן הנשיאה השופט פישר וקיים צו לאי עשיית שימוש בנכס.

     

47. לא מצאתי לדון בסוגית ההשקעות בנכס שעה שאין כאן תביעה כספית אלא הצהרתית (ובשים לב כי לא הוגש כתב הגנה בתביעה הנוספת, לדמי שימוש).

     

48. כאמור, על פניו נראה כי מרבית השיפוץ מומן ע"י המנוח וכי הנתבעת עצמה שלמה בעיקר אחזקת מדור, בבית שבו עשתה בו שימוש. כפי שאמרה הנתבעת הציטוט שהובא לעיל אביה המנוח הוא ששיפץ את הקומה, לטענתה בעבורה.

     

49. הטענה בדבר השבת השקעות אף לא עלתה בכתב ההגנה (גם שם נטען כי השיפוץ מומן ע"י המנוח).

     

50. התובעת, והיא בלבד, רשאית להחליט מה יעשה בחלקה שלה. זכותה שלא לגור בו לפרקי זמן מסוימים, וזכותה ליתן לצד ג' לגור בו/בחלקו לפרקי זמן אחרים בהתאם להוראות הסכם הגירושין, וזכותה לשוב ולהתגורר בקומה העליונה עת תרצה לעשות כן.

     

51. כאמור היה על הנתבעת לכבד את אימה, כפי שהיא מצווה. להודות לה על כ-14 שנים של מגורי חינם בחלקה בבית, לקבל בתודה את האפשרות שהיא מציעה לה לגור עדיין בבית בקומה התחתונה גם אם הדבר כרוך בפגיעה בנוחיות משפחתה .

     

52. היא בחרה שלא להתנהג בדרך מכבדת זו ובפועל מנעה ומונעת מאימה, בעלת הזכויות בבית ובעלת זכות השימוש בקומה העליונה, לעשות משך כשנתיים, שימוש בקומה שיועדה לה.

     

53. לאור האמור לעיל אני מורה לנתבעת יחד עם בני משפחתה , לפנות את הקומה העליונה תוך 20 ימים מקבלת פסק הדין.

     

    לאור עמדת התובעת מתאפשר לה לעשות שימוש בקומה התחתונה.

     

54. הצדדים יגישו תוך 7 ימים הודעה כיצד ברצונם להמשיך ולנהל את תביעת דמי השימוש. (ישנה החלטה מיום 23/10 על השלמת חוו"ד השמאי ביחס לשכירות, זו טרם הוגשה).

     

55. משכך, וכאמור ברישת ההכרעה לאור התוצאה אליה הגעתי לרבות אופן התנהלות התיק, מצאתי לחייב הנתבעת בסכום של 30,000 ₪ כולל מע"מ שישולם תוך 30 יום מהיום ויצבור ריבית והצמדה ככל שלא ישולם במועד.

     

     

    התיק ייסגר.

     

    ניתן היום, כ"ב טבת תשפ"ג, 15 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.