המשיב טוען כי למעשה ישראל הפכה למקום מגוריהם הקבוע של הצדדים ושל הקטין ואין בעבובה שבשלב מסוים שינתה במבקשת את דעתה כדי לשנות את המצב העובדתי הקיים ולפיו ישראל היא מקום המגורים הקבוע של הקטין ומשכך לטענתו יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות ריאליות.
דיון והכרעה
4. ההסדרים שבאמנת האג באים להתמודד עם תופעה שהלכה והתפשטה בעולם הגלובלי של ימינו והיא "חטיפה בינלאומית" של ילד על ידי אחד מהוריו (בע"מ 672/06 פלוני נ' פלונית, ע"א 4391/96 רו' נ' רו, [פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים ).
5.המטרה העיקרית של ההליך על פי האמנה היא להעניק "עזרה ראשונה" לשם החזרת המצב לקדמותו, קרי, השבת הקטין למקום המגורים שלו ולהורה שזכויות המשמורת שלו הופרו (בע"מ 5548/14 פלוני נ' פלונית (פורסם במאגרי פסיקה אלקטרוניים) , בע"מ 1930/14 פלונית נ' פלוני (5.6.2014). לשם כך אף נקבעו בתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א – 2020 לוחות זמנים קצרים ומוגדרים לקיום ההליך ומתן הכרעה בו. ההכרעה בהליכים לגופם תבחן בבית המשפט המוסמך במקום מגוריו של הקטין.
6.מתן תרופה של החזרה מיידית של קטינים למדינה ממנה נחטפו נועדה לבטל את הנזק שנגרם לילדים הקטינים כתוצאה ממעשה החטיפה, להרתיע חוטפים פוטנציאליים ולהגן על טובת הילדים באופן שההליכים בענין המשמורת יתנהלו בהקדם בפורום הנאות - במקום המגורים הרגיל של הקטינים.
7.החוק קובע תנאים אשר בהתקיימם על בית המשפט להורות על החזרת הילד לאלתר (ראה סע' 3 לאמנה) וסעיף 12 לאמנה נוקט לשון קטגורית לפיה בהתקיים התנאים "תצווה הרשות הנוגעת בדבר להחזיר את הילד לאלתר".
בית המשפט הדן בבקשה להחזרת ילד עפ"י אמנת האג אינו נדרש לשאלת טובת הילד במובן הרגיל ולא לשאלת המשמורת הקבועה על הילד , אלא הוא בוחן האם יש להורות על החזרת הילד למקום מגוריו הרגיל ובית המשפט של מקום מגוריו הרגיל של הקטין הוא שיטפל ויכריע בנושא המשמורת.
8.בענייננו הקטין אמנם הגיע לישראל בהסכמת הוריו, אולם האב בוחר להישאר בישראל ואילו האם רוצה לחזור לארה"ב, מקום המגורים הרגיל לטענתה של הקטין, מקום הולדתו שם התגורר עד להגעתו לראשונה בחייו לישראל.
9.בפסק הדין שניתן ביום 14.5.2018 מפי כב' הש' י. עמית בבע"מ 2499/18 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] הפנה הוא לכך שלטעמו המבחן הראוי לבחינת "מקום המגורים הרגיל" של הקטין הוא "המבחן העובדתי" כאשר במסגרת העובדות הרלוונטיות יש לתת משקל גם לכוונת הורי הקטין.
הכרעה בשאלת מקום מגוריו הרגיל של הקטין
10.מקום מגוריו הרגיל של קטין הינו המקום בו שהה דרך קבע עובר להרחקתו. לצורך קביעת מקום המגורים הרגיל אנו בוחנים את חיי היום יום של הקטין בעבר ולא את תוכניות העתיד או כוונותיהם של הוריו באשר למקום מגוריו. הלכה פסוקה היא כי "'מקום מגורים רגיל' הוא מונח מיוחד לאמנה אשר מתייחס למצב פיסי בתקופה עובר ל'חטיפה', משמע מהו מרכז חיי הילד בפועל עובר לחטיפה, ואין הוא מושפע מכוונות או מתייחס לכוונות בין בעבר, או בהווה ובוודאי לא בעתיד מצד הוריו או איזה מהם.
יודגש - מקום מגורים רגיל הינו מונח עובדתי גיאוגרפי שאינו מושפע מכוונת הצדדים ומהסכמות לגבי עתידם, ככל שישנן.
11.כמובן שיש להבחין בין קביעת מקום המגורים הרגיל של הקטין הנשענת על בחינה עובדתית של הימצאותו הפיזית, לבין טענות הגנה המונעות החזרת הקטין מכוח סע' 13 (א) לאמנה שעניינן הסכמת ההורה העותר להרחקת הקטין או השלמתו עם הרחקה זו, טענות אלו תדרושנה, מטיבם של דברים, אף את בחינת כוונת הצדדים וירידה לרצונם באשר למקום המגורים העתידי.
12.בענייננו לא יכולה להיות מחלוקת כי הקטין נולד בארה"ב, התגורר מרבית חייו באורגון ולאחר מכן בפלורידה והגיע בחודש מאי 2022 לישראל. מרבית תקופת שהותו של הקטין בישראל חוסה תחת ניהול ההליכים המשפטיים ולא יכולה להיות מחלוקת כי בנקודת הזמן בה החלו ההליכים, חודש אוגוסט 2022, היה מקום מגוריו הרגיל של הקטין בארה"ב תוך שהוא מבקר לראשונה בחייו אצל משפחתו המורחבת בישראל.
שהות הקטין בישראל בחודשים הראשונים עד להגשת הליך יישוב סכסוך ע"י המשיב היתה בבית הסבתא (אימו של המשיב), בהעדר מקורם מגורים מוסדר או קבוע בישראל ומכאן שסבורני שבמבחן העובדתי לא ניתן אלא להסיק כי מקום מגוריו הרגיל של הקטין היה בארה"ב.
13.המבקשת הוכיחה בנקל כי מעולם לא הסכימה להשכיר את דירת מגוריה ומגורי הקטין בפלורידה למרות פניות בכתב של המשיב ומתווך מטעמו בענין זה. לענין זה הוצגה תשובתה למתווך כבר בחודש יוני בסמוך להגעת הצדדים לישראל, עוד טרם חלה החרפה במצב המשבר הזוגי ועוד טרם נקט המשיב בהליך המשפטי בישראל.
14.אין אף מחלוקת כי בדירה אשר בבעלותה של המבקשת בפלורידה נותרו חפצי המבקשת והקטין, כמו גם רכבה של המבקשת ומיטלטלין נוספים, אלא שהמשיב טוען כי תכוונו לשולחם לישראל. דבר שאין מחלוקת כי לא נעשה.
המבקשת אף הוכיחה באסמכתאות כי שבועות ספורים לפני נסיעת הצדדים לישראל עוד היתה עסוקה באבזור דירת מגוריה בפלורידה, הזמנת רהיטים ומכשירי חשמל כמו גם התאמת הבית בפלורידה לצרכי הקטין. יתר על כן הוכח באמצעות הצגת אסמכתאות מהודעות כתובות בין הצדדים כי המשיב היה שותף להחלטות בענין אבזור הבית בפלורידה, שבועות ספורים טרם הנסיעה לישראל אף העביר סכומי כסף לא מבוטלים ואמנם לחלק מהדרישות לא הסכים מטעמים כלכליים אך אין מחלוקת שהדבר היה בשיח בין הצדדים והכל ביחס לדירת מגורי המבקשת והקטין בפלורידה.
הכרעה בשאלת כוונת ההורים
15.על אף האמור ולמען הזהירות בלבד אכריע בפס"ד זה אף בשאלת "כוונת ההורים" ככל שניתן ללמוד אותה מהראיות שנשמעו בפני בענין האפשרות שבעצם הגעת הקטין לישראל בחודש מאי 2022 התכוונו הצדדים להשתקע בישראל ומכאן, כך למעשה טענת המשיב, שעל אף לידת ומגורי הקטין בארה"ב כל חייו עד למועד הגעתו לישראל, יכול ומכח כוונת הוריו הפך מקום מגוריו הרגיל להיות בישראל.
אף בענין זה ייאמר כבר כעת כי השתכנעתי כי אמנם המבקשת הסכימה להגיע לנסות לשקם את מערכת היחסים הזוגית עם המשיב במהלך ביקור משמעותי בישראל, אך לא התרשמתי כי כוונתה היתה בהכרח להשתקע כאן והיא למעשה ניאותה לשכנועי והפצרות בעלה לנסות לשקם את היחסים הזוגיים ואולם עם התדרדרות היחסים לשפל נוסף בחודש אוגוסט 2022 הבהירה בצורה נחרצת כי ברצונה לשוב לבית מגוריהם שלה ושל הקטין בארה"ב.
16.בפני בית המשפט הונחו שתי גרסאות עובדתיות שונות בהתייחס למטרת הגעת הצדדים לישראל, האם לצורך ביקור או האם לצורך השתקעות.
על בית המשפט להכריע בין הגרסאות על סמך הראיות שהונחו בפניו תוך בחינת השאלה המשפטית הרלוונטית כפי שהוגדרה בבע"מ 7784/12 פלוני נ' פלוני [פורסם בנבו] (פס"ד 28.7.2013): "בעת בחינת מקום מגוריו הרגיל של הקטין יש להפעיל "מבחן עובדתי טהור תוך מיקוד בילד הכולל את כוונות הוריו בגדר עובדה".
17.יובהר כי הלכה פסוקה היא כי יש לאמץ בפרשנות היסוד "מקום מגורים רגיל" של הקטין בחוק האמנה את האסכולה הכוונתית באופן שרק "כוונת עקירה" של שני ההורים, עמם מתגוררים הקטינים, יכולה להביא לקביעה שמקום המגורים הרגיל של הקטין במדינה הזרה, ולא במקום מגוריו הרגיל הקודם. כוונת העקירה תבחן בעיקר לאחר המעבר הפיזי ממדינת המקור למדינה הזרה.
18.לעניין האסכולה הכוונתית אין חשיבות מכרעת לשאלה האם הנסיעה לחו"ל היתה לתקופה קצובה או לתקופה לא קצובה. אלמנטים אלה הם חלק ממכלול העובדות שיש לבחון, ואין נסיעת ארעי לחו"ל יכולה לשנות מקום מגורים רגיל.
כאשר מדובר בקטינים, הכוונה המשותפת של ההורים לאחר המעבר משפיעה באופן ישיר על מקום המגורים הרגיל של הקטין. שהיה זמנית של הורים וילדיהם במדינה זרה אינה הופכת את אותה מדינה למקום מגורים הרגיל של הקטין. שהות זמנית אין בה כדי לעקור ולשנות את מקום המגורים הרגיל.
19.בע"א 1372/95 סטגמן נ' סטגמן, תקדין-עליון 1165, 1158 95(3) פסק בית המשפט העליון:
ההסכמה עפ"י סעיף 13(א) לחוק האמנה חייבת להיות בהירה וברורה ולא מעוררת ספקות. אלמנט מרכזי ביסוד ההסכמה הוא הצורך בחד משמעיות של מילות ההסכמה להבדיל ממילים דו-משמעיות.
20.בני הזוג שבפניי הכירו בהוואי, בנו את חייהם בארה"ב מיד לאחר נישואיהם, שם רכשו את בתיהם והקימו את העסק שלהם. אומנם למשיב זיקה פנימית עמוקה לישראל, שכן הוא יהודי יליד הארץ, שירת כקצין בצבא, אך הוא בחר להינשא לאישה שטרם נישואיה למשיב, לא היתה אזרחית מדינת ישראל, נולדה בפרו, גדלה בפרו עד לגיל הנעורים ובמדינות שונות בארה"ב לאחר מכן ועד בגרותה. הזיקה של המשיב לישראל אין בה כדי להשליך באופן אוטומטי או בכלל על הזיקה של המבקשת לישראל.
במהלך כל שנות חייה הבוגרות התגוררה המבקשת בארה"ב וגם בעת היכרותם התגוררה בהוואי. אומנם הצדדים שהו בישראל לתקופה של מספר חודשים יחד לצורך טקס החתונה, אך אין מחלוקת כי מיד לאחר סיום חגיגות החתונה עברו לארה"ב והשתקעו בה. אף המשיב עצמו אינו מכחיש כי עברו בין 4 מדינות כולן בארה"ב וגם לאחר פרידת הצדדים בתחילת שנת 2022 עברה המבקשת לפלורידה בסמוך למקום מגוריה של אמה שם הצדדים רכשו דירה שנרשמה תחילה בבעלות המשיב ולאחר מכן בבעלות המבקשת.
21.לא יכולה להיות מחלוקת כי בעת הגעת הצדדים לישראל, כבר ידעו כי החיים הזוגיים מצויים במשבר, וניכר מתיאור הדברים, הן מגרסת המבקשת והן מגרסת המשיב, כי כל אחד מהם השקיע מאמצים כבירים בניסיון להציל את המערכת הזוגית.
המבקשת אכן לא הצליחה להסביר מדוע הגיעו לביקור ורכשו כרטיס רק לכיוון אחד. אך כאמור הלכה פסוקה היא כי אין חשיבות מכרעת לשאלה האם הנסיעה לחו"ל היתה לתקופה קצובה או לתקופה לא קצובה .
22.מעבר לאמור הרי שגם לגופו של ענין המבקשת הצליחה לשכנע את ביהמ"ש כי חלק מהפעולות הנוגעות לביקור בישראל בוצעו תוך חילוקי דעות בין הצדדים, תוך שהמשיב שהינו אדם דומיננטי ביותר ושולט בצורה בלעדי במנגנוני משאביהם הכספיים של הצדדים, מכתיב את קצב הדברים ואת נראותם.
אף המשיב לא הכחיש כי אכן ביצעו מספר פעולות תוך כדי התלבטויות וסימני שאלה.
23.יובהר כי התרשמות ביהמ"ש היא כי חיי הצדדים משלב מאוד מוקדם אופיינו בעליות ומורדות ונוכח עיתות המשבר התכופות, היה המשיב נחוש להציע כל גמישות נדרשת על מנת לנסות ולקבע את הגעתם של הצדדים לארץ, כמעבר קבוע.
המוטיבציה של המשיב לשכנע את המבקשת היתה גבוהה וזאת במיוחד נוכח העובדה שבסמוך ליציאתם מארה"ב לישראל היה ברור כי המבקשת אינה רואה בנסיעה "מעבר מגורים ולענין זה ראה הודעה כתובה שנשלחה מהמבקשת למשיב בחודש אפריל 2022:
"There's not much to prepare for Israel. I plan on just taking clothes and maybe some favorite toys/books. I have no idea what the situation will be like there or how long we would stay depending on how we figure everything out."
(צורף לנספחי הבקשה)
24.ביהמ"ש התרשם כי המבקשת באמת ובתמים האמינה למשיב שהצדדים מגיעים לישראל לצורך ניסיון והיא מצידה רצתה ודרשה את התנאים הטובים ביותר לצורך הניסיון ועל כן, נרכש הרכב היוקרתי ונרכשו פרטי ריהוט משמעותיים, יחד עם זאת, עצם העובדה שצדדים מגיעים עם רצון לבחון אפשרות של מעבר מגורים, תוך שהעוגנים המשמעותיים במדינת המקור שלהם נותרים שם, אין בה כדי לשנות את מקום מגוריהם הרגיל, כל עוד לא גיבשו כוונה והסכמה משותפת.
25.כוונת העקירה צריכה להיות משותפת ובמקרה דנן לא מצאתי לקבל את הטענה כי כוונת העקירה של הצדדים שבפני היתה הדדית או משותפת, ההיפך הוא הנכון, המבקשת הוכיחה והמשיב לא הכחיש כי הוא ביצע פעולות משמעותיות ביותר כדי לנסות ולקבל הסכמתה של המבקשת להשאר בישראל. הסכמה שכאמור מעולם לא התקבלה.
יתר על כן התרשמתי כי גם המשיב עצמו לא סבר שהמבקשת נעתרה לבקשתו לעקור מארה"ב לישראל, שהרי אישר כי "נענה לכל דרישותיה" , על שום מה נדרשו פעולות שכנוע אלו? הרי אם היתה המבקשת נכונה למעבר לא היו נדרשים עוד חיזורים 2ועוד מאמצי שכנוע ושיפור תנאים פיזיים.
26.טענת המבקשת כי העמידה תנאי של בחינת האפשרות לחיים בישראל בתנאי שהחיים כאן יהיו נוחים לה כפי שהחיים בארה"ב נוחים לה הוכחה. עמדתה זו של המבקשת עם התנאים הכלכליים הרבים שדרשה מהמשיב, מוכיחים כי אכן שני הצדדים הבינו כי הם בודקים את האפשרויות שבפניהם, ולא הגיעו עם החלטה סופית שכן המבקשת דרשה לבדוק האם החיים בישראל יהיו נוחים לה בדומה לחיים בארה"ב טרם תקבל הכרעה.
לו היו הצדדים מגיעים עם החלטה סופית, וודאי שלא היו משאירים "רגל כאן ורגל שם", כאשר הוכח כי המבקשת סירבה גם כחודש לאחר הגעתם לישראל, להשכיר את הדירה שבבעלותה בפלורידה, למרות שהמשיב הפעיל עליה לחץ גם בענין זה.
27.אני מקבלת את הטענה של המבקשת לפיה למעשה המשיב היה נחוש ביותר לבצע את כל הפעולות לצורך הסדרת התנאים וההשתלבות בישראל, אולם היא עצמה הלכה אחריו תוך שהובטח לה כי בסיום הניסיונות והבחינה, היא תוכל להודיע מה עמדתה. כאשר לבסוף הודיעה את עמדתה במהלך חודש יולי 2022 למשיב, הוא לא קיבל את החלטתה למרות הסיכום ביניהם ונקט בהליך משפטי על מנת להסדיר את עיכובו של הקטין כאן בישראל.
28.העובדה שלמרות המאמצים של המשיב, המבקשת רק דרשה עוד ועוד דרישות ולא נענתה ל"פיתויים" ולחיזורים מטעמו ומטעם משפחתו, רק מבהירים כי בשום נקודת זמן, לא הצליח המשיב לקבל תשובה סופית חיובית מהמבקשת, ביחס לאפשרות מעבר המגורים לישראל.
29.לענין זה מצאתי להפנות לדברי כב' השופט גייפמן בתמ"ש (ת"א) 43470/97 פלוני נ' פלונית:
"הכוונה הסובייקטיבית של ההורה הנחטף תקבע בהתחשב בכלל הנסיבות. נטל ההוכחה הוא על ההורה החוטף. ההכרעה תקבע לא על סמך משאלות ההורה החוטף או הדרך בה רצה לפרש את התנהגותה הורה הנחטף."
30.עוד מובהר כי לא מצאתי לקבל את טענת המשיב כי בשל היות הביקור ארוך טווח הוא מביא באופן אוטומטי לשינוי מקום מגורים רגיל. מעבר להלכה הפסוקה בענין זה, הרי שלא בלתי סביר להניח כי צדדים שלא ראו את משפחתם המורחבת במשך שנים והמשפחה המורחבת לא זכתה לפגוש בנכד שנולד, תבחר באפשרות של ביקור ארוך טווח על מנת לאפשר ביקור משמעותי מבלי שזה ישתכלל למעבר מגורים. במיוחד אמורים הדברים כאשר הביקור בוצע על רקע משבר זוגי ביחסים חודשים רבים קודם לביקור ואף אחד מהצדדים לא טען כי התגבר על המשבר הזוגי טרם המעבר. יוזכר כי בעת הגעתם לארץ בחודש מאי ועל רקע המשבר הזוגי התגוררה המבקשת במשך חודשים בבית אימו של המשיב והוא בדירה אחרת נפרדת ממנה ששכר למגוריו.
31.עוד יוזכר כי השאלה שבית המשפט צריך להכריע בה במסגרת התביעה שבכותרת, היא מה היה מרכז החיים הרגיל של הקטין ולא היכן ראוי שיחיה הקטין.
יכול בהחלט להיות כי הערכאה המשפטית הרלוונטית במקום מגוריו של הקטין, תתיר למי מההורים להגר עם הקטין למדינה אחרת, לישראל או לכל מקום אחר, אך אין באמור כדי להכשיר את האפשרות שבמסגרת ביקור, גם אם ארוך, בישראל, יהפוך מקום הביקור למקום המגורים הרגיל.
32.המשיב טוען כי עצם העובדה שהצדדים שכרו דירה ורכשו רכב, יש בה כדי להפוך את ישראל למקום מגורים רגיל, אך בכל הכבוד לרכישת פרטי מיטלטלין ביהמ"ש עוסק בשאלת ההתייחסות לקטין ובענין זה למשל לא הונח כל הסבר ביחס לסוגיית אי שילובו של הקטין במסגרת חינוכית כאן בארץ מאז הגיעו ועד היום בכלל ועד תחילת ההליכים המשפטיים בפרט.
אם הצדדים, כטענת המשיב, תכננו כבר מיום הגעתם לישראל להשתקע כאן הרי שלא סופק כל הסבר מדוע למרות זאת הקטין שהה כאן כתייר, המבקר בבית סבתו ונהנה מזמן ביקור אצל המשפחה המורחבת תוך שלא שולב במסגרת חינוכית ממועד הגעתם של הצדדים ארצה ארצה ועד עצם היום הזה.
לא יכולה להיות מחלוקת כי לפחות מחודש מאי 2022 ועד חודש אוגוסט 2022, לא היו הליכים משפטיים בין הצדדים, ובכל זאת במועדים אלו בהם אכן המבקשת למדה באולפן והמשיב שכר דירה למגוריו והיא עצמה התארחה בבית אמו, הקטין נותר בהשגחה יומיומית של אמו תוך שנהנה ממפגשים יומיומיים עם משפחתו המורחבת מצד אביו, וכל זאת במסגרת ביקור ארוך משפחתי מבלי שהוא משולב במסגרת חינוך כלשהי, אפילו לא בצורה חלקית.
בנקודה זו מצאתי אף להתייחס לטענת המשיב בתגובתו, שם טען כי הקטין היה במסגרת חינוכית בפלורידה שבוע אחד בלבד והכחיש כי הוא מכיר את המסגרת, אלא שבחקירתו שינה גרסה, והודה כי הקטין היה לפחות חודש במסגרת זו, כאשר אישר כי ההתייחסות שלו היא לחלק שלו בתשלום למסגרת החינוכית בפלורידה, שכן הוא שילם על שבוע אחד בלבד (ראה עמ' 122-123 לפרוטוקול הדיון מיום 12.1.2023.)
33.לסיכום יובהר כי מצאתי כי בהתנהלותם של הצדדים, דווקא בחודשים הראשונים בהגעתם לישראל, ניכר כי גרסתה של האישה היא שאפיינה את מערכת היחסים. היה מדובר בביקור משפחתי ארוך טווח, באווירה טובה, תוך שבני המשפחה מרעיפים אהבה ופינוק על המבקשת ובנה הפעוט, ששהו בביקור בדירת הסבתא.
34.בני משפחת המשיב הרעיפו יחס טוב כלפי המבקשת ובנה, לא בלתי סביר כי אף זאת מתוך רצון להשפיע על ניסיונות השכנוע כלפיה להישאר בישראל ואולם מרגע שהביעה את רצונה לסיים את המערכת הזוגית ולחזור לארה"ב או אז, השתנה היחס של בני משפחתו של המשיב כלפי המבקשת. הוא עצמו נקט כנגד המבקשת בהליך משפטי, ביקש לעכב את יציאת הקטין מן הארץ, ביטל את כרטיס האשראי שהיה בידי המבקשת ולאט לאט החל המשיב להפעיל לחץ מסוג אחר על המבקשת.
35.יוער כי העיסוק של באי כח המשיב בשאלה של בחירת המיטה הזוגית בה עושה המבקשת שימוש, הוא עיסוק לא משמעותי, שכן ברור שמרגע שהמשיב בחר לשכור דירה ולרהט אותה האישה תרכוש מיטה זוגית ולא מיטת יחיד.
36.עוד יש להוסיף כי סבורני שהמבקשת באמת ובתמים נתנה הזדמנות למשיב להראות לה האם אכן החיים בישראל אפשריים עבורה, והוא מצדו הבטיח לה כי אם בסופו של דבר היא לא תשתכנע בכך היא תוכל לשוב לישראל. לענין זה ראו בין היתר את האמור בשיחה בין הצדדים מיד לאחר סיום הפגישה שהתקיימה ביחידת הסיוע במסגרת הליכי יישוב הסכסוך הנ"ל. בכל הכבוד לטענת ב"כ המשיב כי השיחה היתה "מהונדסת" מצאתי לדחות טענה זו. הצדדים יצאו מפגישה ביחידת הסיוע, בהליך משפטי שהמשיב נקט בו במדינת הולדתו, לא מצאתי לקבל את הטענה כי במצב דברים זה היתה זו המבקשת אשר "הינדסה" את השיחה שנוצרה עקב פעולותיו של המשיב עצמו.
37.המשיב מטעמים מובנים וברורים מתקשה לקבל את תשובתה הסופית של המבקשת, אך אין בכך כדי לשנות את מציאות חייו של בנו הקטין, שמקום מגוריו הרגיל היה בארה"ב ולא השתנה בעקבות הגעת הוריו לישראל לביקור משפחתי ארוך, גם אם במסגרת הביקור, המשיב חפץ לנסות להשפיע או לשכנע את המבקשת להישאר בישראל.
שעה שניסיונות השכנוע כשלו והמבקשת בשום שלב לא הביעה יחד עם המשיב כוונה משותפת לעקירה מארה"ב לישראל, לא ניתן לומר כי הגעת הצדדים לישראל השתכללה לכדי שינוי מקום מגוריהם הרגיל.
שהות הצדדים בישראל
38.המשיב טוען מצדו כי המגורים בפלורידה, של המבקשת והקטין, היו זמניים, אך הוא עצמו מאשר כי רכשו בית שנרשם בבעלות המבקשת, בו התגוררו המבקשת והקטין במשך מספר חודשים, עד להגעתם לישראל.
39.עוד לא מצאתי לקבל את טענתו של המשיב כי עצם העובדה ששכר דירה בישראל לתקופה של שנה, בה הוא התגורר לבדו עד פרוץ הסכסוך, ולאחר הדרדרות מערכת היחסים בין אמו למבקשת, עברה להתגורר שם המבקשת, היא משמעותית יותר מהעובדה שהצדדים רכשו בית בפלורידה, שנרשם בבעלות המבקשת, נרכש ריהוט ונרכש רכב והסביבה הפיזית הזו היא שהיתה מקום מגוריו של הקטין טרם הגעתו לישראל.
40.לא יכולה להיות מחלוקת כי המשיב חפץ לעבור לישראל, הוא מצהיר זאת בצורה ברורה. בוודאי הדברים אמורים נוכח המשבר הזוגי. אך הצדדים הם זוג, שהתגורר כל חייו המשותפים בארה"ב והאפשרות לקבוע כי מקום המגורים הרגיל שלהם ושל בנם יליד ואזרח ארה"ב תשתנה דורשת החלטה משותפת של שניהם ואין די בהחלטה חד צדדית של המשיב בענין זה.
41.לא ניתן להתעלם מהעובדה שכבר בחודש אוגוסט 2022, שלושה חודשים לאחר שהצדדים הגיעו לישראל, נקט המשיב בהליך יישוב סכסוך, במסגרתו הגיש בקשה במעמד צד אחד, לעיכוב יציאתו של בנו מן הארץ, ולמעשה מתוך 10 חודשים בהם הצדדים והקטין נמצאים בארץ, 7 חודשים הם מכח צו עיכוב יציאה מן הארץ וההליכים המשפטיים כאשר במהלך כל תקופה זו, המבקשת עושה מאמצים כבירים לצאת מן הארץ והמשיב מצדו עושה מאמצים כבירים להשאיר את בנו כאן.
42.המשיב למעשה כבל, פשוטו כמשמעו, את המבקשת לישראל כאשר נקט הליכים משפטיים וכפה עליה באמצעות נוכחות בנה הפעוט בישראל, המשך שהות בישראל, זאת כאשר ביתה ומרכז חייה מאז ומעולם היה ביבשת אמריקה, בין בפרו, בין בארה"ב.
מדובר באישה נעדרת כל זיקה ממשית למדינת ישראל, היא לא נולדה כאן היא לא חיה כאן, ולמעשה פרק הזמן הארוך ביותר שהיא נמצאת בישראל הוא בעת הנוכחית עקב עיכובו של בנה היחיד בישראל.
43.ביחס לטענת המשיב (סע' 74 לסיכומיו) כי כבר בחודש ינואר 2021 הצדדים דיברו בינהם על מעבר מגורים בישראל, יוזכר כי שנה לאחר מכן בחודש ינואר 2022 הצדדים נפרדו בארה"ב, המבקשת עברה לגור בפלורידה ועברו הרבה מים בנהר מאז הוחלפו ביניהם תכתובות אלו בינואר 2021. יתר על כן המבקשת הציגה הודעות מאוחרות להודעה הנזכרת בסע' 74 לסיכומי המשיב מהן עולה מצב הפוך לגמרי וכך למשל הודעת המבקשת לאחיו של המשיב שנה לאחר מכן ב 9.1.2022 שהעתקה נזכר בסע' 86 לסיכומי המבקשת.
יחסי הצדדים
44.המשיב מתנהל בצורה מניפולטיבית בכל הנוגע להצגת הזוגיות שלו עם המבקשת, מצד אחד מתאר את המבקשת בצורה שלילית, טוען כי היא לא יציבה, סובלת מהתקפי זעם ומטיל דופי באישיות ובהורות שלה ומצד שני, כדי לשכנע בדבר הנחיצות שבהישארות הצדדים בישראל טוען כי הוא מקבל אותה כמו שהיא וכך התנהלה הזוגיות ביניהם.
45.המשיב עצמו עדיין מנהל את כל עסקיו בארה"ב, מאשר כי גם השכר שלו מופקד לחשבונו בארה"ב, מאשר שאין למבקשת גישה ישירה לחשבון המשותפים שכן לטענתו היא "בזבזנית" והוא דואג שהיא תהיה מלכה ושיהיה לה רכב, אך למעשה הכל בשליטתו. גם בטיעוניו במהלך הדיונים, עמדתו היתה כי בכל צורך בסיסי על המבקשת לפנות אליו. המשיב הוא שניהל את חייהם הכלכליים של הצדדים, וכל עוד רצה להישאר בארה"ב כך היה וכנראה סבור כי כאשר הוא שינה את עמדתו ומעונין לעבור לישראל, על המבקשת לנהוג כפי דרישתו ולא כפי רצונה.
46.לא השתכנעתי כי המבקשת מסרה הסכמתה באיזשהו שלב לבקשתו של המשיב לעבור לישראל והוא עצמו מאשר שיתכן שאמר לה שאם לא יהיה לה טוב, יחזרו לארה"ב.
יתר על כן לא הוכח בשום דרך כי המבקשת מסרה הסכמה להשאר בישראל במקרה בו היא והמשיב כלל לא יהיו בני זוג.
47.בכל הנוגע למילוי טפסי קליטה לתושבות, ביטוח רפואי וחברות בקופ"ח, הובהר כי המשיב בחקירתו אישר כי למעשה מדובר בטפסים שהוא עצמו מילא והמבקשת חתמה לבקשתו. לא בלתי סביר שעה שהמשיב היה מי שניהל את העניינים הכספיים של הצדדים וכן וודאי שניסה לקבע את השתקעות הצדדים בישראל, ביצע פעולות שונות שמטרתן להסדיר שהות הצדדים בארץ, תוך חסכון בעלויות וניסיון לקבל תקציבים שונים, אך המשיב לא הצליח לשכנע את בית המשפט כי שיתוף הפעולה מצדה של ה מבקשת היה מלא ומתוך כוונה מלאה וברורה להגיע לארץ כמקום מגורים חדש. לענין זה, יש לזכור כי באותה מידה שבעת הגעתם של הצדדים לישראל חתמה על מסמכים שונים שלטענת המשיב נועדו להסדיר השתקעות בארץ, היא גם במהלך חודש יוני, חודש לאחר הגעתם ארצה, סירבה לבקשתו של המשיב להשכיר את דירתה בפלורידה, ודירה זו עדיין ממתינה לאכלוסה מחדש ע"י המבקשת.
פעולות אלו שבוצעו כל הזמן במקביל ע"י המבקשת, משקפות את הלך הרוחות שלה שנע בין הרצון שלה לנסות ולשקם את המערכת הזוגית, תוך ניסיון לרצות את המשיב בן זוגה, ומאידך את חוסר הרצון שלה לעבור בצורה קבועה לישראל.
48.יוזכר ויודגש כי בעת הגעת הצדדים ארצה, וטרם החרפת הסכסוך הזוגי, המבקשת לא שכרה דירה בישראל, אלא התגוררה כאורחת יחד עם הקטין בבית אמו של המשיב, ורק לאחר המפץ הגדול בין הצדדים והגשת התובענות לביהמ"ש ע"י המשיב, ביקשה לעבור מחוץ לביתה של אמו של המשיב, והדברים מובנים וברורים עליהם. ברור היה משלב זה כי המבקשת איננה אורחת רצויה, פרץ סכסוך לא רק בינה ובין בעלה אלא גם בינה ובין משפחתו המורחבת. אין לה בני משפחה משלה כאן בישראל להימלט אל בתיהם, והאפשרות היחידה שעמדה לפניה היתה לעבור לדירה השכורה שאותה שכר המשיב למגוריו באותה עת, בנפרד ממנה.
הפורום הנאות
49.שעה שנקבע שמקום מגוריו הרגיל של הקטין בארה"ב, סבורני כי יש הכרח לקבוע כי הפורום הנאות לדון במחלוקות שבין הוריו בשאלת המשמורת הינו ערכאה מתאימה בארה"ב. ערה אני למחלוקת בדבר השאלה האם מקום מגוריהם הרגיל של בני הזוג היה בפלורידה או באורגון, אך בין כך ובין כך לא ניתן לקבוע כי מדינה מחוץ לארה"ב תהיה בעלת מעמד גובר על אחת ממדינות ארה"ב בהם התגוררו הצדדים מכח רצונם החופשי והמשותף במהלך חיי הנישואין.
לענין זה ואף נוכח האמור בחווה"ד שהוגשה ע"י מומחה מטעם המשיב, סבורני כי אין זה רלוונטי לאיזו ממדינות ארה"ב יש הסמכות לדון בענייני המשמורת של הקטין, האם לפלורידה או האם לאורגון. לא יכולה להיות מחלוקת כי בימ"ש זה אינו מוסמך ובעיקר אינו נדרש להכריע לאיזו ממדינות ארה"ב יש את הסמכות, די לי באמור בחוו"ד בדבר כך שהסמכות היא לאורגון בכדי שהדבר יתמוך במסקנת ביהמ"ש כי לצדדים היו חיים משותפים ארוכי טווח בארה"ב ולאחת ממדינות מגוריהם בארה"ב יש הסמכות לדון בענייני בנם הקטין ולא למדינה זרה אליה הגיעו לביקור ארוך טווח.
50.אמנם שני ההורים והקטין הם אזרחי ישראל (המבקשת אזרחית ישראל מכח נישואיה למשיב), אך טרם הגעתם לביקור הנוכחי בישראל אין מחלוקת כי התגוררו יחד ולחוד בארה"ב, כאשר הקטין נולד בארה"ב וזהו ביקורו הראשון בישראל. ביקור זה אמנם התארך בעיקר נוכח עיכוב יציאתו של הקטין מהארץ במסגרת ההליכים המתנהלים אך אין בכך כדי להפוך את הקטין לבעל זיקה אמיצה לישראל. לצדדים שני בתים בארה"ב הן באורגון והן בפלורידה, שם מנהל המשיב את עסקיו גם כיום. לקטין אין שורשים בישראל וזהו למעשה ביקורו הראשון כאן.
51.לענייננו סבורני כי מכלול השיקולים הנלמדים מהפסיקה מחייבים מסקנה אחת ויחידה: יש למחוק תביעת ה"משמורת" שהוגשה בישראל ולכוון הצדדים לנקוט בהליכים בפני הפורום הנכון במקום מגוריו הרגיל של הקטין.
לענין זה אביא מדברי כב' השופטת פרוק'צה בבע"מ 9769/09 פלונית נ' פלוני :
"עקרון זה של בירור סוגיית המשמורת במדינת המושב הרגיל של הילד שריר וקיים עוד ביתר שאת כאשר הליך משמורת נפתח במדינה שאינה מדינת המושב של הקטין, ושבה הוא מוחזק על פי החלטה חד צדדית של אחד ההורים, תוך הפרת זכויות ההורה המשמורן האחר, ואפשר אף למרות רצונו של הקטין. מצב זה עשוי לענות להגדרת "חטיפה" – בין אם מדובר במצב של הוצאת הילד באופן חד צדדי מארץ מושבו הרגיל, ובין אם מדובר באי החזרתו לביתו הקבוע, תוך נסיון לפתוח בהליכי משמורת במדינה האחרת. מעשה בעל מאפיינים של "חטיפת" ילד מהווה שיקול רלבנטי וכבד משקל שלא לקיים הליך משמורת ב"מדינת המקלט", אלא לכוונו למדינת המושב של הקטין. מעורבים בכך אינטרסים של טובת הילד הטמונים בצורך להחזירו לסביבת חייו הקבועה, בד בבד עם שיקולים כלליים של טובת הציבור שעניינם הרתעה מעשיית דין עצמית של הורה אחד כלפי ההורה האחר, ועמידה על חובת כיבוד החוק וזכויות אדם הקיימות מכוחו."
52.בכל הכבוד להוכחת רכישת מיטלטלין מסוגים שונים בישראל, כמו גם השתתפות המבקשת בקורס עברית באולפן, או הסדרת כרטיס קופ"ח (צעד שמאפשר חסכון כלכלי משמעותי בעת ביקור ארוך טווח בישראל) הרי שמירב הזיקות של הקטין והוריו הן למקום המגורים הרגיל שלהם בארה"ב.
הדיון בשאלת "משמורת" הקטין
53.בהליך עפ"י חוק האמנה בית המשפט אינו דן בשאלת המשמורת הקבועה של הקטינים (ראה הוראות סעיף 19 לחוק האמנה). השיקולים מי מההורים מתאים להיות משמורן אינם נבחנים בהליך זה. עקרון טובתה ילד יכול לבוא לידי ביטוי רק במסגרת ההגנות הקבועות בחוק האמנה". ראה: י. גייפמן, דיני המשפחה בעידן בית המשפט למשפחה (דיונון, אוניברסיטת ת"א). 308-340 וכן פסה"ד של כב' השופט גייפמן בתמ"ש 5062/97 פלוני נ' אלמונית.
הטענה בענין נתק אפשרי בין האב לקטין
54.המשיב אינו יכול להשתמש בסירובו לחזור עם הילד למדינה המהווה מקום מגוריו הרגיל של הילד, כטענה, שהפירוד יחשוף את הילד לנתק מאביו.
יתכבד המשיב וישוב יחד עם אשתו ובנו לארה"ב וינהל שם הליך במסגרתו יוכל לשכנע את הערכאה הרלוונטית בידי מי צריכה להיות מופקדת משימת הטיפול בקטין וכיצד יחלוק את זמנו בין בתי הוריו.
55.הנזק לקטין, אם יגרם, כתוצאה מנתק חלילה מאביו, הוא תוצאה של סירוב המשיב לשוב לארה"ב ולא ייגרם לקטין כל נזק ולא נטען כי ייגרם לו כל נזק כתוצאה מהחזרה לארה"ב והמשך הסדרת פרידת הוריו וענייני המשמורת שם במקום מגוריו הרגיל .
סיכום
56.א.הוראות האמנה נועדו להבטיח את החזרתם המיידית של קטינים למקום מגוריהם
הרגיל, אם הורחקו הם ממנה שלא כדין ובכפוף לתנאים הקבועים באמנה .
לאחר שבחנתי כלל הנתונים וכאמור לעיל נחה דעתי כי ארה"ב היא מקום מגוריו הרגיל של הקטין והותרתו בישראל בלא הסכמת אימו, המבקשת, נעשתה שלא כדין – ואני מורה כי יש להחזיר הקטין לארה"ב באופן מיידי.
ב.לצורך כך יבוטל צו עיכוב יציאה מן הארץ שניתן כנגדו ביום 24.8.2023.
ג.דרכון הקטין יוחזר לידי אימו, היא המבקשת כאן .
ד.המשיב רשאי להתלוות לנסיעת הקטין בחזרה לארה"ב והמבקשת תעדכן אותו בדבר המועד המתוכנן לחזרתה יחד עם הקטין לארה"ב.
57.המשיב ישלם למבקשת הוצאות ניהול ההליך בסך 50,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.
58.זכות ערעור כחוק.
נוכח נושא התובענה מצאתי ליתן צו עיכוב ביצוע למשך 14 ימים. הצדדים רשאים לסכם ביניהם, בכתב, על קיצור תקופת עיכוב ההליכים ככל שיסכימו להסדיר חזרת הקטין גם קודם לכן יחד עם אימו, לארה"ב.
59.המזכירות תשלח פסה"ד לצדדים ותסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ג אדר תשפ"ג, 16 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.
