החלטה בנוגע למסגרת חינוך לקטינה

החלטה

ההליך

בהמשך לפסק הדין שניתן ביום 3.11.22 ברמ"ש 47389-08-22, ולאחר שבהתאם לפסק הדין שניתן ברמ"ש 47389-08-22 נדרש בית משפט זה לחייב חקירתה לפרוטוקול של העו"סית לסדרי דין שערכה התסקירים בעניינם של הצדדים (עוד בטרם נקבע ישיבת ההוכחות במעמד הצדדים), להלן הכרעתי בנושא המסגרת החינוכית של ביתם של הצדדים, אלמונית, ילידת X.X.2019

העובדות הנדרשות לענייננו

1.       אקדים את המאוחר: לאור הוראת ערכאת הערעור, סברתי כי ככל שהצדדים באמת ובתמים סבורים כי מן הראוי הוא להפוך את נושא מסגרת החינוך של ילדה כבת 4 הלומדת בגן-פעוטון בX לכדי causus belli" ", הרי שאין ברירה אלא למצות את הליך בבחינת "יקוב הדין את ההר".

2.       מכאן שבהחלטה  מיום 6.11.22 קבעתי כי בנסיבות אלו, "ולנוכח המורכבות שבסוגיית חינוך הקטינים לרבות הנזק הפוטנציאלי לקטינה כפי שנטען על-ידי המבקש" מן הראוי הוא, כבר בשלב זה, למנות מומחית – פסיכולוגית קלינית, על-מנת לקבל המלצותיה בכל הנוגע הן למסגרת החינוכית של הקטינה, וכיצד למזער את הנזק שעלול להיגרם לה ולאחיה כתוצאה מחשיפה לעולם ערכים הסותר את עולם הערכים הדתי המוכר להם. (ראו ס' 1ב' להוראות למומחית בהחלטה מיום 6.11.22).

3.       יתרה מזאת, המומחית נתבקשה לאמוד ולתאר את אופיים ותכונותיהם של ההורים תוך צמצום התייחסותם לצרכיהם האישיים, בפרט נוכח המתח הקיים ביניהם על רקע הגירושין. (ס' 1ח').

4.       ביום 18.12.22 הגישו הצדדים לבית המשפט הסכם הורות ארוך ומסועף (12 עמודים גדושים בהוראות), כיצד לחלק ביניהם הן את זמני השהות של הקטינים והן את מימון כלכלת הקטינים שבחזקתם.

למרבה הפלא, דווקא על נושא זהות המסגרת החינוכית של אלמונית בגן, הצדדים לא השכילו להגיע להסכמות.

5.       מכאן שבהחלטה מיום 28.12.22 נתבקשה המומחית לחוות דעתה כאמור רק בעניין המסגרת החינוכית של הקטינה.

6.       דא עקא, כי כבר למחרת ביום 29.12.22 הודיע המומחית לבית המשפט כי לא תוכל להכריע בנושא המסגרת החינוכית של הקטינה באשר הכרעה בעניין זה "...מבוססת על שיקולים אמוניים-ערכיים ולא על שיקולים פסיכולוגיים, למעט השיקול של המשכיות באותה מסגרת (הגן בX, בו היא מתחילה שנה"ל), על מנת לחזק את ממד היציבות בחייה". 

לפיכך ביקשה המומחית לבטל את מינויה.

7.       במקביל, ביום 15.1.23 הגישו הצדדים לבית המשפט "הודעה מוסכמת לביטול מנוי המומחית" באשר לשיטתם "די בחקירת העו"ס על התסקירים שהוגשו על ידה, לרבות הצדדים בשאלת המסגרת החינוכית ואין צורך בחוו"ד פסיכולוגית".

המלצות העו"סית לסדרי דין במסגרת התסקיר הראשוני

מיום 4.4.23, התסקיר מיום 2.5.23 ולבסוף התסקיר המשלים מיום 2.8.22

8.       התסקיר הראשון בעניינם של הצדדים לא עסק כלל בנושא המסגרת החינוכית של אלמונית אלא בנושא השהות של האם אצל משפחתה המאמצת בירושלים.  יחד עם זאת, כבר באותו דיווח ציינה העו"ס לסדרי דין כי התרשמה מהורים הדואגים לילדיהם שחינוכם חשוב להם.  עוד ציינה העו"סית כי בניגוד לאם, האומרת כי היא סומכת על האב ומרגישה בטוחה שהילדים נמצאים אצלו, הרי שהאב אינו סומך באותה מידה על האם.

עוד יצוין כי לצדדים גם בן - X, יליד X.X.2015 הלומד בבית ספר יסודי "X" המשלב ילדים מרקע דתי וחילוני.  

9.       לדברי העו"ס לסדרי דין האב מנהל אורח חיים דתי בעוד האם מנהלת נכון להיום אורח חיים חילוני הגם שהיא מקפידה לשמור על כשרות ודברים בסיסיים עבור הילדים.

10.   התסקיר השני בעניינם של הצדדים הוגש כחודש לאחר הראשון ביום 2.5.23, ובמסגרתו ציינה העו"ס לסדרי דין כי מלכתחילה  אלמונית התחנכה בהסכמת שני הצדדים במסגרת דתית בישוב X, בסמוך מקום מגוריהם האחרון המשותף של ההורים בישוב X.  ואולם, עם מעברה של האם לישוב X, הרי שהמעון החדש בX, הגם שאינו דתי, פועל במסגרת משרד החינוך ומקנה עבור הקטינה יציבות מבחינת תחלופת המטפלות וגם מעניק לאם מענה לצהרון בחופשות.  המענה הזה חשוב עבורה הואיל ואין לה משפחה בסביבה. 

11.   מנגד, לדברי האב, האם היא זו ש- "עקרה" את הקטינים ממקום מגוריהם הקבוע במעבר לX, ומכאן שהוא לא היה מוכן גם לפתרון שהציעה האם לפיו ייטול על שכמו את האחריות לנייד את הקטינה למעון במסגרת בX.  יחד עם זאת, שני ההורים הסכימו כי החל מכיתה א' תתחנך אלמונית בבית ספר "X" בX שבו לומדים תלמידים דתיים וחילוניים יחדיו, ומכאן שעל הפרק רק מחלוקת באשר לזהות הגן בה תשהה אלמונית עד הגיעה לכיתה א'.

12.   לבסוף, בתסקיר השלישי מיום 2.8.22 העו"ס לסדרי דין חוזרת שוב על עמדות הצדדים עצמם כפי שהביעו בתסקיר הקודם, כאשר גם צוין כי בגן בX יש סייעת נוספת בגן וכן במהלך השנה פועל הצהרון מהשעות 14:00 עד 16:00 עם סייעת של הגן באופן קבוע, כאשר הצהרון פועל בכל החופשות לאורך השנה לרבות בחופשת הקיץ עד לאמצע אוגוסט.

13.   העו"סית לסדרי דין מציגה במסגרת הסיכום וההמלצות מטעמה את שתי החלופות הן במסגרת בX והן במסגרת בX, כאשר לשיטתה המסגרת בX גם נותנת לאם מענה להתפרנס ולהגיע בזמן לקטינה.  בנוסף צוין בהמלצות כאמור כי האם מוכנה לסייע לאב בהסעות בימי שלישי ולהסיע את הקטינה בסיום המסגרת החינוכית אל ביתו בX.

14.   מכאן שאומנם שתי המסגרות לשיטתה של העו"ס לסדרי דין שוות מבחינת החינוך אותן הן מעניקות לקטינה, אלא שלדבריה: "כדי שהורה יהיה מיטיב עבור ילדיו צריך שיהיה לו את האפשרות למלא את המשימות הקימות בחיים שלו. כאשר הורה יהיה דחוק להתקיים זה עלול לפגוע ביכולות ההוריות שלו".

15.   העו"ס לסדרי דין גורסת כי בנקודת הזמן הקיימת המסגרת בX נותנת לאם מענה רחב ומקיף יותר הכולל חופשות ואף את חופשות הקיץ (עד לאמצע אוגוסט), וכן מאפשר לאם להתפרנס ולהיות פנויה עבור הקטינה, ולאור הסכמת האם להסיע את הקטינה אל האב בימי שלישי הרי שלאור צבר השיקולים הנ"ל הרי שזו המסגרת המועדפת לשיטתה.

חקירת העו"סית לסדרי דין לפרוטוקול מיום 22.2.23

16.   ביום 22.2.23 נחקרה העו"סית לסדרי דין לפרוטוקול וזאת לאחר ששני הצדדים גם יחד הבהירו כי הפלוגתא היחידה שנותרה במחלוקת ביניהם הינה רק לעניין המסגרת החינוכית של הקטינה  בשנתיים הקרובות באשר לעניין המסגרת בכיתה א' יש הסכמות.

17.   בנוסף, העו"סית לסדרי דין גב' איילה כאליפא הדגישה בפתח דבריה את עמדתה לעניין המחלוקת וזאת עוד בטרם נחקרה לפרוטוקול כאשר לטעמה:

"... אנחנו כן מדברים על המסגרת החינוכית, לא על הסוגייה של ההורות, זה לא טיפול רפואי, זה לא עניין של חיים ומוות. זה אך ורק מסגרת חינוכית, ואמרתי את זה גם קודם, שצריך לקחת את העניין בפרופורציה. ". (עמ' 2 ש' 20 ואילך).

         ובהמשך (בעמ' 3 ש' 2 ואילך):

"כשאנחנו מתבקשים להמליץ על מסגרת חינוכית זה כמו לקחת על מאזניים ולשים קצת נתונים, ולראות איפה הכף נוטה. אין טוב ורע ובטח אין מושלם. הקטינה הייתה במעון ביישוב אחר, לא במקום מגורי האב ולא במקום מגורי האם. ואז היא הייתה צריכה לעלות למסגרת ולהתחיל התחלה חדשה, כי היא לא הייתה לא עם מגורי האב ולא עם מגורי האם. שתי המסגרות הן מסגרות טובות של משרד החינוך.

ציינתי שמקום מגורי האב זה מקום דתי, מגורי האם זה מקום חילוני. ההורים מנהלים אורח חיים שונה והילדים חשופים גם לזה וגם לזה. היתרון הקל שהיה זה שבמסגרת בX איפה שהאמא גרה יש מעטפת שכוללת צהרון וחופשות ומאפשרת לאמא לא להיות במצב של דוחק ולחץ. טובת הקטין זה שההורה שלו לא יהיה במצב של לחץ ודוחק.

18.   יוער, כבר בשלב זה, כי החלק הארי של קו החקירה של העו"סית מצד ב"כ האב התבססה על טענתו לפיה המלצות העו"סית מתעלמות מכך שהאם העבירה את הקטינה ממסגרת חינוכית דתית למסגרת חילונית תוך התמקדות לא בטובת הקטינה אלא בצרכים השונים של האם עצמה, ותוך ניתוק הקטינה ממסגרת חינוכית דתית לחילונית.

19.   כך לדוגמא העו"סית נשאלה לעניין אורחות החיים של ההורים עובר לפירוד וההשפעה לכך על המלצותיה:

"ש.        תעני לי על השאלה, מה היו השיקולים של האם כפי שהיא הביעה בפניי בתסקיר השני?

ת.          אני חייבת להגיד שזה לשניהם, כי כן היה חשוב להם העניין החברי, שהגן יהיה מטיב. המענה של החופשות והצהרון זה משהו שהאמא ציינה שיהיה לה מענה לקטינה.

ש.          בשיחה עם האמא היא ציינה בפנייך שהגן בX הוא חילוני?

ת.          כן.

ש.          כשאת כותבת בתסקיר שהאמא מנהלת אורח חיים חילוני זה נכון למועד שהיא הייתה אצלך?

ת.          כן.

ש.          בדקת איזה אורח חיים היא ניהלה לפני שנפרדו? מאז ומתמיד בחיים המשותפים שלהם?

ת.          שאלתי אותם באופן כללי על החיים שהם קיימו וזה גם ממש לא רלוונטי. הם סיפרו באופן כללי שהם היו ביחד כבני זוג, הם עכשיו לא ביחד.

ש.          אז בעינייך לבדוק את אורח החיים קודם לפרידה הוא לא רלוונטי?

ת.          אני אמרתי ששאלתי אותם באופן כללי, הם גרו בX, שאלתי איך היה. אבל זה לא משהו שעליו אני מסתמכת. ההורים סיפרו ושיתפו.

ש.          איזה אורח חיים הם ניהלו? מה הם שיתפו אותך? בX.

ת.          בX הם ניהלו אורח חיים דתי...

ובהמשך בעמ' 4 ש' 11 לפרוט':

"ש.        אני מפנה לשיקולים שכתובים בתסקיר שנאמרו מפיה של ליאל, אני מפנה לתסקיר הראשון. (מקריאה) "המערכת בX היא יציבה...". תסכימי איתי שכל השיקולים שמנתה האם הם שיקולים שמבטאים את הצורך של האם ולא את טובת הקטינה באופן מזוקק נטו?

ת.          לא. אני עניתי על זה ואענה שוב מה טובת הקטין. טובת הקטין זה חלק מזה זה גם איך ההורה שלו מתנהל ביום יום. זה ההמלצה שלי. "

20.   מהצד האחר של המתרס, השאלות שהפנה ב"כ האם לעו"סית התייחסו בין השאר לטענת האם כי התעקשות האב על המסגרת החינוכית בX לא Xעת מרצונו של האב להבטיח חינוך דתי לביתו, באשר הוא עצמו, לשיטת האם, אינו מנהל בחדרי חדרים אורח חיים דתי.  מכאן שהתנגדותו של האב לרישומה של הקטינה בגן בישוב X אך נעוצה ברצונו להכביד על האם ככל שניתן ולמנוע ממנה סידור  לחינוך הקטנה שיקל עליה בהתנהלותה היומיומית.

21.   כך לדוגמא נשאלה העו"סית על ידי ב"כ האם (עמ' 10 ש' 20 ואילך):

ש.            ספרי לבית המשפט איזה דברים שהם בעלי גוון דתי האבא סיפר לך שהוא עושה ביחד עם ילדיו. האם הוא סיפר שהוא שומר שבת, האם הוא שומר על כיסוי ראש, האם הם הולכים ביחד לבית כנסת, האם הם הולכים לעשות תשליך?

ת.            אני לא חושבת שזו שאלה רלוונטית. אני לא בוחנת איזה מצוות אדם עושה. אני יכולה להגיד שמושב X הוא מושב דתי ואני מכירה את מושב X. אני יכולה להגיד שהילדים מכירים את עניין בית הכנסת בערב שבת ושבת. לא שאלתי אותו איזה מצוות הוא עושה או לא עושה.

 דיון והכרעה

מידת ההתערבות בית המשפט

בעניין המסגרת החינוכית של קטינים

22.   נפתח ונציין כי למעשה עצם ההתערבות בתא המשפחתי ובזכויותיהם הטבעיות שלהורים כלפי ילדיהם, הינה צעד חריג ביותר כאשר לעיתים לא די אף בטובת הקטין עצמו. ראו לעניין זה ע"א 232/85 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מ(1) 1, בעמ' 7-8 שם נקבע לענייננו:

"היחידה המשפחתית-הטבעית זוכה בהגנת החוק. הדין מכיר בזכותם הקונסטיטוציונית של ההורים הטבעיים לקיים את חובתם כלפי ילדם. החוק מחסן את המשפחה מחדירתה של המדינה. יש המבססים אוטונומיה זו על עקרון טובת הילד. על-פי גישה זו, המשפחה הטבעית מוגנת מפני התערבות המדינה, משום שבמסגרת זו מובטחת טובתו של הילד... כשלעצמי, הסבר זה אינו מניח את דעתי...

אכן, יש לדעתי להודות בפה מלא, כי הדין מגן על התא המשפחתי הטבעי ושומר על האוטונומיה והפרטיות שלו מתוך מערכת מורכבת של שיקולים, כאשר טובת הילד הוא רק אחד מהשיקולים, ומיתוספים אליו שיקולים נוספים, כגון הזכויות של ההורים הטבעיים.  על פי גישה זו, אין המדינה רשאית להצדיק את התערבותה בתא המשפחתי הטבעי אך בטענה, כי הדבר נעשה לטובת הקטין. בטובת הקטין לא די. דרוש 'דבר מה נוסף', אשר יש בו כדי להצדיק את התערבותה של המדינה. 'דבר מה נוסף' זה משתנה מעניין לעניין, על פי מידת האינטנסיביות של החדירה השלטונית ועל פי מידת הניתוק שבין ההורים הטבעיים לבין ילדם".

ראו גם לעניין זה: רע"א 669/00 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד    (3) 196, בעמ' 212 – 211 לפסק הדין.

23.   בנוסף, יצוין המובן מאליו:  שאין זה מתפקידו של בית המשפט לכפות על ההורים חינוך שאינו עולה בקנה אחד עם השקפת עולמם והנהגותיהם ביומיום. 

ברור שסוגיית התכנים שמערכת החינוך מעניקה לילדיהם והצורך לוודא שאותה מערכת חינוך אכן מעניקה לילדיהם השקפת עולם וכלים מתאימים להצלחה בחיים, הינה דאגה משותפת וערך מרכזי בקרב מרבית ההורים.

24.   בנידון דידן, אין מחלוקת בין ההורים כי בעוד כשנתיים הקטינה תשולב, כמו אחיה הגדול, בבית ספר "X" שבו לומדים בצוותא ילדים דתיים ושאינם דתיים, ומכאן שהשאלה שבפנינו איננה האם מערכת חינוך דתית עדיפה עבור הקטינה הספציפית בה עסקינן, אלא האם עצם המשך שהותה במסגרת שאינה דתית בין הגילאים 4-6 עולה בנסיבות בקנה אחד עם טובתה.

חובת ההורים לחנך את ילדיהם בראי המשפט העברי

25.   להבדיל משיטות משפט שונות , הרי שהמשפט העברי אינו מעניק לפרט זכויות מפורשות כלשהן אלא תחת זאת מטיל חובות הן על הפרט והן על הרבים.  כפי שמציין ד"ר מיכאל ויגודה במאמר שכתב: "בין זכויות חברתיות לחובות חברתיות במשפט העברי" (הופיע בספר זכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בישראל (בעריכת י' רבין ו – י' שני), ת"א תשס"ד, עמ' 234-239), המשפט העברי מבוסס על תפיסה של חובות ולא זכויות, הגם שניתן לומר לפי התפיסה המודרנית כי אותן "חובות" , יוצרות בהתאמה "זכויות לילד".

26.   מכאן שניתן לומר שעל ההורים רובצת החובה לחנך את ילדיהם וכפי שמציין זאת השופט מ' אלון:

"....מצווה על האב לחנך את בנו וללמדו תורה ואומנות.  אך קיומה של מצווה זו אין לה ולא כלום עם זכות הורית – במובן של זכות במשמעות משפטית – קניינית – כשם שמצווה המוטלת על האב ללמוד תורה בינו לבין עצמו אין לה ולא כלום עם זכות במשמעות מעין זו. הזכות שיש להורים בחינוך, בלימוד ובכל עניני האפוטרופסות, היא הזכות למלא את חובתם כאפוטרופוסים כלפי ילדיהם."

27.   חובתם-זכותם של הורים לחנך את ילדיהם היא מן המפורסמות, וכפי שמציינת הגמרא במסגרת קידושין (דף כ"ט ע"א):

"תנו רבנן, האב חייב בבנו למלו [=קיום מצוות ברית מילה] ולפדותו [=קיום מצוות פדיון הבן] וללמדו תורה ולהשיאו אישה וללמדו אומנות [=מקצוע]. .." (ההוספה בסוגריים שלי א.ק.)

ראו לעניין זה: ביד"מ 1/81 נגר נ' נגר, פ"ד לח(1) 365, בעמ' 391-393.

28.   כפי שמביא לענייננו פרופ' ישראל צבי גילת בספרו דיני משפחה יחסי הורים וילדים: מזונות, יחסי ממון, משמורת וחינוך (הוצאת חושן למשפט, ת"א 2000), תחילת מועד החיוב בחינוך של הורה כלפי ילדיו חלה החל מהמועד שבו הקטין כבר יודע לדבר, וזאת בהתבסס, בין השאר, על הגמרא במסכת סוכה  דף מב, ע"א: "...יודע לדבר אביו מלמדו שמע ותורה ולשון הקודש".

מכאן שחובת החינוך של קטינים חלה על הורים עוד בטרם יחלו בלימודיהם בבית ספר יסוד, אלא בגיל מוקדם וברגע שהקטין מסוגל כאמור לתקשר בעל-פה עם הסובבים אותו.

29.   כפי שממחישה המשנה במסכת אבות (פרק ד, משנה כ) באופן ציורי: "הלומד [כשהוא] ילד – למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר חדש; והלומד זקן – למה הוא דומה? לדיו כתובה על נייר מחוק".

30.   המרכזיות של החינוך בעולמה והגותה של היהדות הינו נושא רחב מני ים, כאשר שופט בית המשפט העליון פרופ' שמחה אסף בספרו מקורות לתולדות החינוך בישראל, (הוצאת דביר, ת"א 1954)  מרכז בארבעת הכרכים של ספרו את ההלכות בענייני חינוך במשפט העברי החל מתחילת ימי הביניים ועד לתקופה ההשכלה באלפי הפניות למקורות השונים.

עיקרון טובת הילד

31.   בכל סכסוך הנוגע למעמדם של קטינים, וגם לעניין מסגרת החינוך הנבחרת עבורם, עיקרון טובת הילד הינו עיקרון עצמאי ומרכזי המנחה את בית המשפט. הדבר מעוגן הן בהוראות ס' 24 ו – 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב – 1962, והן בפסיקת בית המשפט בעליון.

32.   כפי שקבע בג"ץ 5227/97 דוד נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (פורסם במאגרים):

". . . בסכסוך הנסוב על מעמדו של קטין, טובתו של הקטין הוא עמוד האש ועמוד הענן שיוליכונו הדרך. טובתו של הקטין הוא שיקול-על, והוא שיכריע. התעלמות מטובתו של הקטין; החלטה בניגוד לטובתו או שלא בטובתו של קטין; הכרעה בעניינו של קטין תוך עירובו של שיקול זר; אי-מתן משקל ראוי לשיקול טובתו של הקטין - כל אלה יעירו ויעוררו את סמכותנו להתערבות בהכרעות-דין הבאות לפנינו, בין אם הכרעות של בית-משפט הן בין אם הכרעות של בית-דין דתי.

33.   יוצא אפוא לענייננו כי ככל שקיימת התנגשות בין טובת הקטין לטובת ההורה בכל הנוגע לעניין הנוגע למשמורת ואפוטרופסות, אזי טובת הקטין היא שתכריע, וזאת אפילו במצבים בהם לדוגמא עצם הקשר של הקטין עם ההורה עשויים להיטיב ולשפר את מצבו של ההורה באורח משמעותי לעומת פגיעה קטנה יחסית שתגרם בעטיו לקטין.

         ראו לדוג' רע"א 7339/05 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, תק-על 2005(3) 2376.

34.   בנידון דידן, כפי שראינו גם לעיל בחקירת ב"כ האב את העו"ס לסדרי דין לפרוטוקול, עיקר הקצף והשלילה של המלצות העו"סית לסדרי דין נבע מכך שלשיטתם ההמלצות הכריעו בהסתמך לא רק על טובת הקטינה אלא גם בהתחשב בצרכי האם.

35.   כך לדוגמא, בעמ' 6 ש' 31 ואילך:

"ש.       הפתרון של החופשות והנסיעות שיקלו על האמא כי לא יהיה לה נסיעות זה עונה על הצרכים של הקטינה?

ת.         לא. שוב אני אחזור. אני אמרתי והסברתי את מכלול השיקולים, היה יתרון קל, שתי המסגרות טובות, אני שוב חוזרת על זה, בזה שהאמא לא נמצאת במצב של לחץ ודוחק בגלל שאין לה שום מענה אחר ותמיכה, ואותה מסגרת נותנת את המעטפת במלואה, זה טובת הקטין."

36.   יחד עם זאת, ועם כל הכבוד והיקר, לא ברור מדוע עצם התחשבות בהתנהלותו היומיומית של מי מההורים, יש בו כדי לגרוע מטובתה של הקטינה?

יושם אל לב כי ככל שאימוץ עיקרון טובת הקטין יעשה באופן קטגורי תוך התעלמות מוחלטת מההשלכות שיש לכך על מי מההורים או שניהם, הרי שמשמעות הדבר שלעולם לא ניתן לדון לדוגמא בתביעות להעתקת מגורים של הורים, בין אם זה לעיר או מדינה אחרת, בסיטואציה שבו מעורב לדוגמא צורך מקצועי או אישי של ההורה המשמורן. 

רוצה לומר: לא בכל סיטואציה שבה יש התחשבות כלשהי בצרכים של מי מההורים בבחינת טובת הקטין,  אזי הדבר מלמד כי עסקינן בסתירה והתנגשות.

פשיטא שמכלול השיקולים בעניין שכזה  דורש לעתים שלא להתעלם כליל בצרכי ההורים, שהרי איזה אינטרס ניתן להשיג בכך שמקדמים קמעא את טובתו של קטין תוך פגיעה רבתי בהתנהלותו היומיומית של מי מההורים?  כלום התנהלות שכזו תיטיב בסופו של דבר עם הקטין? ברור כשמש שלא.  הקטין זקוק להורה שמטפל בו במסירות מתוך אחריות ולב חפץ ולא מתוך לחץ, דחק ומצוקה.

37.   לענייננו, עיון דק הן בכתבי הטענות של האב מעלה כי בעוד שלטענתו קטינה כבת 3-4 "הורגלה" כביכול לזרם החינוך הדתי, הרי שבשום מקום הוא אינו טורח, ולו במאומה לציין באיזה אופן אותה מסגרת חינוכית של גן ילדים שונה מהמסגרת החינוכית של גן הילדים בX.  הדעת נותנת וגם שורת ההיגיון שמי שמלין על כך שמשנים את מסגרת החינוך של ביתו יטרח, ולו באופן כלשהו, לפרט כיצד באמת אותה מסגרת משנה כהוא זה  עבור ילדה בגילים 3-5  בגן ילדים?

38.   מכאן שלא ברור כיצד מצפים מהעו"ס לסדרי דין לבחון את שיקולי "יתרונות למול חסרונות" (ראו ס' 11 לסיכומי האב) בשינוי מסגרת חינוכית, כאשר האב בכבודו ובעצמו לא טורח כאמור לפרט באיזה אופן אותה מסגרת בגן ילדים בX שונה באופן מהותי מהמסגרת בX.

39.   אומנם, במסגרת ההוראות למומחית היא נתבקשה, בין השאר, לבחון "כיצד למזער את הנזק שעלול להיגרם לקטינים כתוצאה מחשיפה לעולם ערכים הסותר את עולם הערכים הדתי המוכר להם..." אפס, בנידון דידן לא זו בלבד שהצדדים ויתרו על הצורך בחוות דעתה של המומחית, אלא שהם עשו כן לאחר שהיא עצמה ציינה שלשיטתה אותה הכרעה אינה מבוססת כלל על שיקולים פסיכולוגיים אלא על שיקולים אמוניים-ערכיים.

40.   ושוב אני שואל: ככל שאותם שיקולים אמונים-ערכיים כל כך הטרידו את מנוחתו של האב עד כדי כך שהוא טרח לפנות לערכאת ערעור כדי לבטל את ההוראה של בית משפט זה לעניין הישארותה של הקטינה במסגרת בX, הכיצד הסתפק בחזרה חזור ושנו, הן בכתבי הטענות ובסיכומים והן בחקירתה של העו"סית לפרוטוקול במונחים "דתי" ו – "חילוני", ולא טרח להבהיר, ולו בדוגמא אחת (כך!), כיצד החינוך של הקטינה בת  ארבע שנים בפעוטון בX עלול לפגוע חלילה וחס בעולמה הרוחני ונאמנותה לעולם של שמירת תורה ומצוות?

מה הם בפועל אותם ערכים, מנהגים, עקרונות והגיגים שמלמדים את הקטינים בגן בX ושוללים חלילה וחס מהקטינים בגן בX?

מדוע ולמה האב לא סבור שיש לו גם אחריות כהורה לחנך את ביתו הקטנה גם בעת שהיא איננה נמצאת במסגרת הפעוטון והגן?  רוצה לומר: מה בדיוק מונע ממנו לשנס את מותניו, להפשיל שרוולים ולהעביר לביתו בת הארבע ולו חלק מאותם ערכי דת ומסורת שלשיטתו נשללים ממנה בעת שהותה בגן הילדים בX?

41.   זאת ואף יותר מזאת, ככל שהאב סבור שחשיפה לא מבוקרת כדבעי של קטינה בת 4 לערך לילדים שאינם דתיים בפעוטון עלולה חלילה לסכן את עולמה החינוכי והדתי, הכיצד ההין לשגר אותה בעתיד הלא רחוק (בעוד כשנה וחצי) למסגרת חינוכית בבית ספר יסוד, שם החינוך העיוני לכאורה הרבה יותר אינטנסיבי (שהרי הילדים כבר לומדים קרוא וכתוב),  שבו משולבים יחדיו ילדים דתיים וחילוניים?

ראו לעניין זה תשובת העו"סית בעמ' 4 ש' 7 לפיו גם הבן x מתחנך נכון להיום בבית ספר X).

42.   מכאן שלא נותר אלא להסיק כי דאגתו של האב לא נתונה אך ורק למסרים החינוכיים והאחרים שאותם תקבל הקטינה במסגרת חינוכה בגן בX על פני החינוך בגן בX, אלא נעוצה בטעמים שונים לחלוטין שאינם מן העניין.

43.   זאת ועוד, דווקא מאחר  והאם מצהירה בפני העו"סית לסדרי דין שהגם שאינה שומרת תורה ומצוות יותר ומנהלת אורח חיים חילוני, הרי שהדבר נעשה "תוך כדי שמירה על כשרות ודברים בסיסיים עבור הילדים". (כאמור בסיכום התסקיר השני מיום 2.5.23.).  מכאן שהיינו מצפים לראות מידה מסוימת של התגמשות שיתוף פעולה גם מצד האב על-מנת שהילדים לא יפגעו מפאת נושא המסגרת החינוכית. 

44.   עוד אציין ואדגיש כי איני מקבל את טענות האם באמצעות בא כוחה לפיה מאחר והאב "אינו חובש כיפה" (ס' 26 לסיכומי האם) ו – שומר על "שום פרקטיקה דתית שהוא עושה עם הילדים שלו" (ס' 28 לסיכומי האם), הרי שהדבר מאיין את טענותיו של האב באשר לרצונו להעניק לילדיו חינוך דתי.

עם כל הכבוד, שני ההורים גם יחד בחרו לגדל את ילדיהם מלכתחילה בישוב דתי הדוגל בנורמות של שמירת תורה ומצוות.  גם אם האם החליטה לאמץ אורח חיים שאינו דתי וגם אם האב לא מקפיד על קלה כבחמורה בחייו האישיים, עדיין זכותו המלאה לדרוש ואף להתעקש כי ילדיו יקבלו חינוך תורני, כפי שמקבלים כל ילדי הישוב בו ההורים התגוררו עובר לפירוד, ובו האב מתגורר עד עצם היום הזה. 

מכאן שככל ואלו הם האידיאליים שאליהם האב שואף ומבקש להנחיל לילדיו, הגם שאינו עומד בעצמו בכל הסטנדרטים האלמנטריים שאליהם הוא שואף שילדיו יאמצו, עדיין אין שום סיבה שבית המשפט ישלול את זכותו לחנך את ילדיו כראות עיניו.

הצורך ביציבות בעולמה של הקטינה

45.   כפי שציינה העו"סית לסדרי דין מספר פעמים הן בתסקיר מטעמה מיום 2.5.23 והן בחקירתה לפרוטוקול (ראו עמ' 6 ש' 28), הרי שהמסגרת של הגן בX, בניגוד למסגרת בX, הינה יותר יציבה ומקיפה מבחינת חופשות וצהרון לאורך כל השנה (לרבות במחצית הראשונה של חודש אוגוסט), ובאופן שמעניק לאם מענה רחב יותר של תמיכה והשגחה על הקטינה כשהיא בגן או בצהרון. 

יתרה מזאת, כפי שעלה כאמור משיחה שניהלה העו"ס לסדרי דין עם המובילה בצהרון בX, בחודשים האחרונים חלה מעין "קפיצה" בגדילה אצל הקטינה.  לדברי העו"ס עלה מהשיחה עם המובילה – גב' מלכה, כי הקטינה אלמונית "יותר שמחה ומשתתפת בפעילויות השונות.  כמו כן החל תהליך גמילה וישנו שיתוף פעולה. היא מפותחת בהתאם לגילה... מגיעה לפעוטון ע"י שני הוריה, בזמן ובאופן נקי ומסודר. לשני ההורים קשר עם המסגרת." 

46.   עינינו הרואות מסגרת טובה ומיטיבה עם הקטינה וצרכיה תוך התחשבות גם בצרכי האם בהענקת צהרון נוסף עד השעה 16:00 וחופשות מעבר לאלו הניתנות בגן בX.  בוודאי שזה שיקול נכבד ביותר שיש להתחשב בו ולהימנע מטלטול הקטינה למסגרת של פעוטון וצהרון שאינה מקיפה כמו זו שבישוב X, ובפרט שכאמור האם מתגוררת בX מבלי שיש לה מעטפת משפחתית קרובה כפי שיש לאב בישוב X.

מעמדם של התסקירים והדוחות מטעם העו"ס לסדרי דין

47.   לבסוף, בעניינם של הצדדים כבר הוגשו שלוש תסקירים ודוחות בהם צוין מסקנות והמלצות העו"ס לסדרי דין גם לעניין המת החינוכית של הקטינה. בעוד שזכותו של האב לקרוא תיגר על מסקנות העו"סית לסדרי דין אין להתעלם מכך שככל שאין ראיה של ממש לסתירה תסקירי העו"סית אזי יש מקום לאמץ את ממצאי ומסקנות התסקיר.

ראו לעניין זה: רע"א 4575/00 פלונית נ' אלמוני פ"ד נה (2) 321, 332 (2001)), ע"א 3554/91, פלוני נ' היועמ"ש (פס"ד מיום 9.10.91).

48.   אמת, נכון הדבר כי התסקיר איננו בגדר חוות דעת מומחה, כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א- 1970. ואולם, לתסקיר מעמד מיוחד בחיקוקים שונים ואף נקבע שיש לתת לו  משקל יתר.

ראו לעניין זה ע"א 3554/91 פלונית נ' היועמ"ש, תק- על 91(3) 1851, סעיף 3 לפסק הדין.

49.   אין ספק כי העו"ס לסדרי דין, בדומה למומחה, הוא גורם אובייקטיבי וניטראלי, הממלא חובתו בהתאם לחוק ועל פי החלטות בית המשפט.

מכאן שככל שלא נמצאה סיבה לדחות את המלצות אנשי המקצוע כפי שעלו מהתסקירים ומהדוחות, וככל שאין בכוונתו או ביכולתו של התובע, מכל סיבה שהיא, להמציא לבית המשפט חוות דעת סותרת, ובפרט כאשר לשיטתו חוות דעתו שכזו אינה נחוצה, הרי שגם אין כל מקום לבטל את אותן המלצות.

סוף דבר

50.   אני מורה בזאת על אימוץ המלצות התסקיר מיום 2.8.23 ומכאן שעל הקטינה אלמונית להישאר בפעוטון-גן בישוב X עד הגיעה לכיתה א' שאז תירשם ללימודים בבית הספר "X".

הואיל ויש מספר עניינים שעל בית המשפט לברר עדיין לעניין ההסכם אותו הגישו הצדדים לאישור בסוגיות המזונות והמשמורת ביום 18.12.22, מובהר כי פסק דין סופי בתיקים אלו יינתן, ככל שהדבר יידרש, במועד הקרוב שבו ייקבע גם התיק הרכושי בעניינם של הצדדים לדיון הוכחות.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסכום של 5,000 ₪.

בית המשפט מבקש להודות לעו"ס לסדרי דין בX גב' איילה כאליפא על אופן טיפולה בעניינם של הצדדים ברמה מקצועית רוממה.

המזכירות תמציא עותק החלטה זו לעו"ס לסדרי דין במועצה האזורית X.

אין לפרסם ההחלטה עם פרטים מזהים כלשהם.

ניתנה היום, י"ט אייר תשפ"ג, 10 מאי 2023, בהעדר הצדדים.