פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

1.לפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה ברגלו מיום 17.11.19 כתאונת עבודה כמשמעותה בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ״ה-1995 (להלן: ״החוק״).

2.ביום 17.12.19 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 24.12.19 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:

״אנו מצטערים להודיעך, כי עלינו לדחות את תביעתך לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה מתאריך 17/11/2019, על פי הוראות סעיפים 80(1) ו 81(א) לחוק הביטוח הלאומי, ומהנימוקים הבאים: 

על פי סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי, תאונה שאירעה תוך כדי ועקב נסיעתו או הליכתו של מבוטח ממעונו לעבודה או מהעבודה למעונו, תיחשב כתאונה בעבודה. 

אולם, אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטייה של ממש מהדרך המקובלת, שאינן למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, על פי סעיף 81(א) לחוק, לא תיחשב התאונה כתאונת עבודה. 

מעיון בפרטי תביעתך ומברורים שנערכו עולה, כי התאונה בתאריך 17/11/2019 לא אירעה תוך כדי הליכתך/נסיעתך לעבודה, כנדרש עפ״י סעיף 80(1) לחוק, אלא בשעת הליכה למטרת ספורט, בעניינך האישיים. 

לחילופין, אף אם היית בדרך לעבודה ממעונך, סטייתך מהדרך המקובלת במטרה לעשות הליכה ולשתות קפה, היו לענייניך האישיים ולא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיך כלפי מעבידך, ועל כן הינו בגדר סטייה והפסקה של ממש.

לפיכך, לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה".

מכאן התביעה שלפנינו.

טענות הצדדים

טענות התובע

3.התובע יליד 1955, תושב XXX, משמש כמורה להיסטוריה בתיכון מקיף XXX, מזה כ-43 שנים ברציפות.

4.בתאריך 17.11.19 בשעה 07:15 או בסמוך לכך, התובע בהיותו הולך לעבודתו במסלול ההליכה הקבוע באיזור התעשייה XXX, הסמוך לXXX וכשרצה לחצות את הכביש במעבר חציה, לפתע נפגע בעוצמה ע"י רכב ונפל על הכביש.

5.כתוצאה מהתאונה לתובע נגרמו נזקי גוף חמורים וביניהם שבר בברך וברגל ימין.

6.התובע מציין כי הוא הולך ברגל למקום עבודתו מידי בוקר לאחר שעושה מסלול הליכה יומי (אותו מסלול לבית הספר כבר מעל 10 שנים) ומטבע הדברים זה נחשב מסלול עבודתו הרגיל והדרך המקובלת.

7.התובע יטען כי הגדרת "סטייה של ממש ממסלול העבודה" אין לה תשובה חד משמעית בפסיקה ובתי הדין קבעו לא אחת כי "על מנת לקבוע אם מדובר בסטייה של ממש או לא, יש לבחון את הסטייה מהדרך לפי הפרמטרים של מידתיות וסבירות, הנוגעים למשך הסטייה ולפי מבחן המטרה"

8.לאור כל האמור מתבקש בית הדין לקבל את התביעה ולקבוע כי התאונה שאירעה לתובע ביום 17.11.19 הינה תאונת עבודה.

טענות הנתבע

9.ביום 17.11.19 לא ארעה לתובע תאונת עבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. הנתבע טוען כי בדרכו של התובע חלה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך ועל כן אין המדובר בתאונת עבודה. עוד מוסיף הנתבע כי האירוע הנטען אירע בזמן פעילות גופנית ולא עבור ההגעה למקום העבודה.

ההליכים בתיק

10.הפלוגתאות שנקבעו בתיק הן, כדלקמן:

א. האם אירעה לתובע תאונת עבודה (או בדרך לעבודה או ממנה) ביום 17.11.19?

ב. האם קיים קשר סיבתי בין מחלת התובע לבין התאונה הנטענת ומאזן השפעות.״ (החלטת השופטת הבכירה עידית איצקוביץ מיום 21.7.21).

11.דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 09.01.23 במסגרתו נחקר התובע בחקירה נגדית על תצהירו. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

המסגרת המשפטית

12.סעיף 79 לחוק מגדיר תאונת עבודה כ:

״תאונת עבודה – תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי – תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו״.

13.סעיף 80(1) לחוק קובע כי תאונה שאירעה בדרך ממעונו של העובד לעבודה או ממנה יכולה להיחשב כתאונת עבודה:

״רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם –

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום שבו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו, ועקב נסיעתו או הליכתו זו;״

14.סעיף 81(א) לחוק קובע כי הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת לא תיחשב כתאונת עבודה:

״תאונה שאירעה תוך כדי נסיעה או הליכה בנסיבות האמורות בפסקאות (1), (4), (5) או (7) של סעיף 80 אין רואים אותה כתאונה בעבודה אם חלה בנסיעה או בהליכה הפסקה או סטיה של ממש מהדרך המקובלת, כשההפסקה או הסטיה לא היו למטרה הכרוכה במילוי חובותיו של המבוטח כלפי מעבידו, או, לענין פסקה (1) האמורה, בעיסוקו במשלח ידו כעובד עצמאי, או אם יש לייחס את התאונה בעיקר לרשלנותו הפושעת של המבוטח ולא נגרם על-ידיה אי-כושר עבודה לארבעה שבועות לפחות, נכות או מוות.״

15.חובת ההוכחה כי התאונה ארעה תוך כדי העבודה ועקב העבודה, כלשון סעיף 79 האמור, מוטלת על התובע (ראו: עב״ל (ארצי) 9115-07-11 המוסד – קעדאן פהמי, 29.10.12).

16.״בשלב הראשון יש לבחון האם הדרך מהמעון לעבודה, דרך מקום נוסף, היא מקטע דרך אחד או שמא שני מקטעי דרך. ככל שהמסקנה היא כי היו שני מקטעי דרך תמה הבחינה בשלב זה ואין צורך לעבור לשלב השני, שאליו יש לעבור רק אם מדובר במקטע אחד״. ״ככלל, הקביעה האם מדובר בהפסקה או סטייה של ממש תהא תלויה בנסיבות הפרטניות של כל מקרה. בבחינת ״הפסקה״ יש לבחון את משך ההפסקה, מהותה ומטרתה. בבחינת הסטייה יש לבחון את תכלית הסטייה, דהיינו האם היא נעשתה לצורך פעילות בעלת מטרה עצמאית או שמא מדובר בסטייה לצורך פעולה אינצידנטלית ונלווית לדרך מהמעון לעבודה או להיפך, משכה ומרחקה״. (עב״ל (ארצי) 39853-12-15 איילת מזרחי – המוסד, פס׳ 59, 61 05.12.2018).

17.״כאשר קיימת חפיפה בין הסטיה מן הדרך וההפסקה בנסיעה בדרך המקובלת, מבחינת מקור התהוותן, או במילים אחרות כאשר ההפסקה כל כולה נובעת מן הסטיה בדרך ואין לה מקור עצמאי, כמו ביקור במרפאה, ישיבה ממושכת בבית קפה, והיא טפלה לסטיה, וכאשר הכל מסכימים שהתאונה ארעה לאחר שתוקנה הסטיה מן הדרך, יש לקבוע כי תיקון הסטיה מביא לריפוי פגם ״ההפסקה״, משום שכל כולה של ״ההפסקה״ נבעה מאותה סטיה בדרך המקובלת וזו בעת שארעה התאונה תוקנה כך שהתאונה ארעה ״בדרך המקובלת״ (דב״ע 0-148-נז המוסד – שולמית ארמי, פס׳ 9, 03.06.98).

18.״הדרך המקובלת״ בהקשר הדברים היא כל דרך המקובלת על העובד שבו מדובר. אם יוכח שפלוני נוסע יום יום לעבודתו בדרך מסויימת הרי היא הדרך המקובלת. כמובן שבטרם ישתכנע בית־דין כי הדרך שבה מדובר היא ״הדרך המקובלת״ על אותו עובד, יתן בית־הדין את דעתו לשאלת הסבירות. יחד עם זאת אין לקבוע מסמרות ולרוקן את החוק מתכנו ולהכשיל את מטרתו. ייתכן מקרה שבו עובד, אשר לו מכונית, יסע יום יום לעבודתו בדרך מםויימת וביום פלוני, בו המכונית יצאה מכלל שימוש או שמסיבה אחרת אין הוא יכול להשתמש בה, יסע העובד לעבודתו באוטובוס או במכונית של שכנו המסיעו לעבודתו בדרך אחרת וגם אז תהיה ״הדרך המקובלת״, הפעם לפי מבחן, שאם מוכרחים להדביק לו תווי, הוא אובייקטיבי ולא סובייקטיבי. המבחן המרכזי הוא, ככלות הכל, אם נסע העובד לעבודתו, או שעשה לעצמו". (דיון (עבודה ארצי) 0-38/לא שלמה קרמני - המוסד לביטוח לאומי, ב(1) 312)

19.הסטיה מן הדרך נתונה לפרשנות ותיבחן לגופו של עניין, בפרמטרים של מידתיות, סבירות ומטרת הסטיה:

"יש ולעיתים הדרך אל מקום העבודה כרוכה בסטיה מן הדרך המקובלת, על שלל חלופותיה. מתי תהא סטיה זו "מקובלת" ומתי תחשב כ"סטיה של ממש" במובן סעיף 81 לחוק? אין על כך תשובה חד משמעית ולא ניתן להגדיר לצורך כך נוסחה מחייבת מראש. הדבר תלוי בנסיבות כל מקרה. הסטיה תבחן בפרמטרים של מידתיות, של סבירות ובעיקר של מטרת הסטיה. נסיעה בדרך עוקפת יכולה, בנסיבות מסוימות, להחשב כסטיה "מקובלת" ובנסיבות אחרות כ"סטיה של ממש"." (עב"ל (עבודה ארצי) 329/03 רחל אספיר - המוסד לביטוח לאומי (נבו 09.01.2005))

דיון והכרעה

20.האם עלה בידי התובע להוכיח כי ביום 17.11.19 ארע לו אירוע תאונתי תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו? נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לטעמינו יש להשיב על שאלה זו בחיוב. נסביר מסקנתנו.

21.בתצהירו מתאר התובע כך:

״הנני יליד 1955, נשוי ואב ל-4 ילדים, תושב XXX והיני מועסק מטעם העירייה כמורה להיסטוריה, בבי"ס תיכון מקיף XXX,, מאז שנת 1977 ברציפות.

הנני מקדים ומצהיר כי במהלך 44 שנות עבודתי כמורה, לא נעדרתי מעולם מהעבודה, היות ואני אדם נמרץ ופעיל ואוהב את עבודתי בהוראה ואת תלמידיי.

הריני להצהיר בכנות כי בקשר לאירוע הנ"ל, כידוע לכל היישוב וגם מעבידתי/עיריית XXX ולמנהל/י ביה"ס, הנוכחי והקודם, כי אני יוצא מידי בוקר להליכה ברגל (במסגרת אורח חיים שסיגלתי לעצמי מאז עברתי צנתור בלב) והיני עושה -מידי בוקר- לפני תחילת עבודתי צעדה/"סיבוב", מביתי שבמרכז הכפר עד איזור התעשייה XXX הסמוך ליישוב וחוזר בחזרה דרך הכביש הראשי, עושה כל העליות בסמוך למגרשי הספורט, המתנ"ס ומגיע ישירות לביה"ס, בד"כ בין השעה 07:15 עד 07:30 בבוקר, מיד אני שוטף פנים וידיים, מכין לי שתייה חמה ומתחיל להתכונן לשיעורים (אשר לרוב מתחילים בשעה 08:00 ולעיתים מאוחר יותר, בהתאם לתוכנית השעות והלימודים באותו יום).

הריני להצהיר עוד כי אני חוזר חלילה על אותו מסלול הליכה שגרתי כל יום. מביתי עד איזור התעשייה XXX וחזרה לביה"ס, כאשר בדרך אני חולף ליד מוסכים, תחנות דלק, חנויות, בתי קפה ועסקים שונים ופוגש בדרך כמעט אותם אנשים ועובדים המקדימים לצאת לעבודתם במקומות הנ"ל ולעיתים אף ניגשים אלי תושבים ותלמידים לשעבר ולוחצים יד (בתור מורה ותיק, מכובד ואהוב על תלמידיי והוריהם), ויעידו על כך עשרות ואף מאות אנשים הרואים ו/או פוגשים אותי מידי בוקר (אני מוכן לנקוב גם בשמותיהם ולקרוא להם להעיד בפני כל בימ"ש, חוקר, ועדה או מותב, אם נדרש לכך).

עפ"י מיטב ידיעתי והבנתי ולפי עצה משפטית שקיבלתי – גם ההיגיון והשכל הישר מלמדים זאת – אין לראות בהרגל הבריא שלי – צעדת הספורט וההליכה ברגל לעבודה – כדבר פסול ו/או שמנתק את הקשר למטרה העיקרית, קרי הליכתי לעבודה, אי לכך-התאונה הנ"ל, בה נפגעתי בתור הולך רגל בדרכי לעבודה, כהרגלי מידי יום, הינה -לכל הידיעות- "תאונת עבודה", כמשמעותו בחוק ובפסיקה, היות וזה מסלול העבודה הרגיל שלי מזה יותר מ-10 שהים ברציפות וללא כל סטיות או הפסקות כאמור".

22.אין כל מחלוקת בין הצדדים ביחס לקרות האירוע התאונתי המתואר. עם זאת, עיקר המחלוקת בין הצדדים היא מחלוקת משפטית הנוגעת לשאלה האם הייתה סטייה של ממש מן הדרך המקובלת כפי שטוען הנתבע, או שמא הסטייה הייתה חלק מן הדרך הקבועה והמקובלת כטענת התובע. כלומר, האם סעיף 81(א) לחוק חל במקרה זה כפי שטוען הנתבע או סעיף 80(1) לחוק חל במקרה זה לטענת התובע.

23.התובע העיד בחקירתו בפני ב"כ הנתבע והשיב מדוע הוא עושה את המסלול הארוך כבר מעל 10 שנים כדלקמן: "כבודו, כבודו. אני עברתי ניתוח מעקפים, לפי 8 שנים. אני עברתי שני ניתוחים בקיבה, אני עברתי הרבה דברים והמשכתי ללמד בבית ספר ולא נעדרתי מהבית ספר. רק במקרה של הדריסה שהייתה לי, אני נעדרתי, נעדרתי מהבית ספר לתקופה ארוכה, לתקופה ארוכה, ואני לא דרשתי שום דבר, חוץ מאשר שביטוח לאומי, שאני משלם לו 46 שנים, 46 שנים, בתור עצמאי בתור שכיר, שיכיר בי שזו תאונת עבודה. למה? אני עושה את הסיבוב הזה כל פעם, בגלל הבריאות שלי, לא בגלל שאני רוצה לעשות, כל אחד אוהב לישון, אבל הבריאות שלי לא מרשה לי" (עמ' 3 לפ' ש' 18-24).

24.לאחר מכן, ב"כ הנתבע המשיך לחקור את התובע שפירט ארוכות על מסלול ההליכה, על התאונה ועל חייו. לאחר מכן נשאל התובע ע"י ב"כ הנתבע: "עוד פעם אני שואל, התכלית של ההליכה שלך והמטרה שלה, היא לא הייתה ההגעה שלך לעבודה, שהייתה...אלטרנטיבה אחרת, אלא לנהל אורח חיים ספורטיבי". (עמ' 10 לפ' ש' 12-14)

העד, מר פלוני: "כן, אני רציתי לעשות ספורט וללכת למקום העבודה שלי, שאני אתייצב בפני התלמידים שלי, הוא לא יודע מה זה התלמידים שלי בשבילי, בשבילי זה הם הנכס..." (עמ' לפ' ש' 17-18)

25.כאמור, בהתאם לפסיקה, אין מבחן כללי המסווג מהי הפסקה או סטייה של ממש, אלא הכל תלוי בנסיבות המקרה (דב"ע שן/ 174-0 אהרנפלד נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 98). המבחן העיקרי הוא מבחן המטרה ובעניין זה נקבע כי הסטיה תבחן בפרמטרים של מידתיות, של סבירות ובעיקר של מטרת הסטיה (עב"ל 18890-03-11 חיים שלמה נ' המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 30.11.12).

26.בענייננו, כאמור, התובע נהג לעשות את אותו המסלול בדרך בין מקום מגוריו לעבודתו בדרך ארוכה יותר וזאת עקב אורח חיים בריא שאימץ לאחר כמה בעיות רפואיות (צנתורים וניתוח לב/מעקפים) וזאת במשך מספר שנים (עמ' 18 לפ' ש' 11-12). בנוסף נשאל בחקירתו האם הוא עצר לשתות קפה בדרכו לעבודה והשיב בשלילה. מאחר שהתובע עושה את אותו מסלול הליכה במשך שנים רבות אנו סבורים כי, מטבע הדברים, מסלול זה הפך להיות הדרך הרגילה והמקובלת שלו. מדובר באותו תוואי דרך שאותו התובע סיגל לעצמו באופן קבוע ובמשך כ 10 שנים. כמו כן, המטרה שלשמה התובע הולך בדרך יותר ארוכה לעבודתו (לצורך ספורט עפ"י המלצת רופאיו), הינה מטרה סבירה, מידתית ומקובלת ולטעמנו אין המדובר ב״סטייה של ממש", שכן תכלית ההליכה הייתה ההגעה למקום עבודתו בבית הספר. לפיכך, אנו קובעים כי סעיף 80(1) לחוק חל במקרה זה. עוד נציין, כי עדותו של התובע הייתה מהימנה מאוד על בית הדין.

27.להשלמת הפרטים נחזור ונזכיר שהיעוד של תשלום דמי פגיעה וקצבת נכות מעבודה היא למלא את החסר בהכנסה שנוצר כתוצאה מהתאונה, כאשר המבוטח איבד מכושרו לעבוד. הביטוח הינו מצוות המחוקק והוא קם עת מתקיימים בעניינו של מאן דהוא התנאים הקבועים בחוק. מטרתו המובהקת של המחוקק בהוראותיו של פרק ה' לחוק הינה, שמירה על זכויותיהם הסוציאליות של העובדים, תוך יצירת מנגנון המהווה רשת ביטחון כלכלית לעובד באשר הוא עובד, וזאת במקרה של פגיעה אשר אירעה במהלך ועקב עבודתו. העיקרון הסוציאלי העומד בבסיס הסדר הביטוח הוא כי עובד אשר איבד את עבודתו ופרנסתו, שלא מרצונו, יקבל גמלה חלף המשכורת אשר אבדה לו (דב"ע נו/0-345 כהן נ' המוסד לביטוח לאומי, פדע לג' 66). לאור מטרה זו של המחוקק הורחבה במפורש תחולתו של פרק ה' – ביטוח נפגעי עבודה – בהוראותיו של סעיף 75 לחוק, והוחלה על קשת רחבה ביותר של מבוטחים.

(ראה: ל' טומשין, ג' מרקמן, נ' גנאינסקי " תאונות עבודה ומחלת מקצוע", תשע"ב -2011, עמ' 59).

28.נוכח תכליתו הסוציאלית של החוק והרצון להרחיב ככל האפשר את מעגל המבוטחים הזכאים לגמלה בעת הצורך (דבע נא/0-45 המל"ל נ' יפה בלובר, פד"ע כג' 337), הנטייה היא ליתן להוראות החוק, פרשנות תכליתית: "מבחן התכלית בוחן את השאלה האם זכאי מבצע העבודה לזכויות המוקנות מכח משפט העבודה ומשפט הביטחון הסוציאלי עפ"י תכליתו של כל ענף בחוק הביטוח הלאומי ...". (סטיב אדלר, היקף תחולת משפט העבודה – מכפיפות לתכלית, ספר מנחם גולדברג, 18 וכן דב"ע נו/ 0-345 לעיל).

29.נוכח האמור, ובשים לב לתכליתו הסוציאלית של חוק הביטוח הלאומי כמפורט לעיל ומאחר שתכלית הליכתו של התובע הייתה להגיע למקום העבודה ושמסלול הליכתו בבוקר (בדרך הארוכה יותר ששילבה גם פעילות ספורטיבית) לא השתנתה במשך שנים רבות – אנו סבורים שיש לראות בתאונה מיום 17.11.19 תאונת עבודה בהתאם לחוק.

סוף דבר:

30.במכלול הראיות שהונחו לפנינו בצירוף התרשמותנו ממהימנותו של גרסת התובע – אנו קובעים כי התאונה שאירעה לתובע ביום 17.11.19 הנה תאונת עבודה בהתאם לסעיף 80 (1) לחוק הביטוח הלאומי.

31.הנתבע ישא בהוצאות התובע ושכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ לתשלום בתוך 30 ימים מהיום.

זכות ערעור כחוק לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, כ"ה אייר תשפ"ג, (16 מאי 2023), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.