פס"ד בבקשה לתיקון צו הורות פסיקתי כך שיחול באופן רטרואקטיבי

בפניי בקשה לתיקון צו הורות פסיקתי כך שצו ההורות הפסיקתי יחול באופן רטרואקטיבי, אשר הוגשה ע"י הגב' XXX (להלן: "פלונית") והגב' XXX (להלן: "אלמונית". שתיהן ביחד ייקראו להלן: "המבקשות") ביחס לקטינה XXX ילידת 21.3.13 (להלן: "הקטינה")

1. המבקשות בנות זוג, מנהלות משק בית משותף משנת 1998. המבקשות חתמו על הסכם לחיים משותפים אשר אושר על ידי בית משפט זה ביום 18.12.07 במסגרת תמ"ש 28000/07. למבקשות שתי בנות נוספות, מלבד הקטינה, שנולדו להן מתרומת זרע לגביהן ניתנו צווי אימוץ: XXX ילידת 2007 וXXX ילידת 2009.

    

2. פלונית הינה אמה הביולוגית של הקטינה, שנולדה מתרומת זרע. ביום 17.12.14 ניתן צו הורות פסיקתי אשר קבע את אימהותה של אלמונית על הקטינה במסגרת אמ"צ 42/13 (27525-06-13).

    

3. הבקשה נשוא ענייננו, הוגשה ביום 22.12.21, במסגרתה עתרו המבקשות להחיל את צו ההורות הפסיקתי רטרואקטיבית מיום לידת הקטינה.

    

4. תגובת ב"כ היועמ"ש הוגשה ביום 7.2.22. ב"כ היועמ"ש מתנגד לבקשה, וסבור כי אין מקום לתקן את הצו המקורי, ויש לדחות הבקשה. ביום 12.6.22 הוגשה התייחסות משלימה מטעם המבקשות.

    

5. דיון בתיק התקיים ביום 29.9.22. בסיום הדיון, ניתנה החלטתי במסגרתה ניתנה לב"כ היועמ"ש שהות להגשת טיעון משלים בשאלת טובת הקטינה. משהוגש טיעון משלים מטעם ב"כ היועמ"ש, והתייחסות המבקשות לטיעון המשלים, ניתן כעת פסק הדין.

    

    

    

    

   החלה רטרואקטיבית של צו הורות פסיקתי- הדין:

    

6. ביום 14.2.2021 ניתן פסק הדין בבע"ם 5544/18 היועץ המשפטי לממשלה נ' איילון [פורסם בנבו] (להלן: "בע"מ איילון"), אשר נסב על שאלת תחולתו הרטרואקטיבית של צו הורות הפסיקתי ביחס לבת זוגה של מי שילדה באמצעות תרומת זרע אנונימית. בית המשפט העליון קבע כי בנסיבות של תרומת זרע אנונימית ניתן להכיר בתחולה רטרואקטיבית של צו הורות כך שיחול החל ממועד הלידה. זאת, בכפוף לכך שהבקשה למתן הצו הוגשה לבית המשפט בתוך פרק זמן של תשעה חודשים ממועד הלידה. כמו כן, נקבעו בהקשר זה גם הוראות מעבר באשר לצווי הורות שיינתנו בעניינם של ילדים שנולדו לפני מתן פסק הדין (בפסקה 16 לחוות דעתו של השופט (כתוארו אז) הנדל):

   "16. כאמור לעיל (פסקה 2), כל הבקשות למתן צו הורות פסיקתי בהליכים שלפנינו הוגשו למעלה מ-9 חודשים לאחר מועד לידת הקטינים. לפיכך, יש, לכאורה, בהכרעה העקרונית אליה הגעתי כדי להביא להתערבות בהכרעת הערכאות הקודמות, ולביטול התחולה הרטרואקטיבית של צווי ההורות. אולם, ובהמשך לנימוקים שפורטו לעיל, נכון לתת את הדעת במסגרת פסק דין זה, הקובע מדיניות רחבת היקף, על הוראת מעבר. ראייה זו מצביעה על הצורך להבחין בין שלוש קבוצות רלוונטיות: (א) הורים שכבר הגישו בקשה למתן צו הורות פסיקתי, דוגמת המשיבות דנן; (ב) הורים שילדיהם כבר באו לעולם, אך טרם ביקשו צו הורות פסיקתי; (ג) הורים שילדיהם יבואו לעולם רק לאחר מתן פסק הדין בהליכים שלפנינו. עמדתי היא כי בשעה שתחולה רטרואקטיבית ביחס לקבוצה ג' תתאפשר רק כאשר הבקשה לצו הורות פסיקתי הוגשה בתוך 9 חודשים ממועד הלידה, יש לאמץ את הוראת המעבר הבאה ביחס לקבוצות האחרות: ראשית, הערכאות הדיוניות יוכלו להעניק תוקף רטרואקטיבי להורותם של הורים המשתייכים לקבוצה א', גם אם בקשתם למתן הצו הוגשה זמן רב לאחר הלידה. אשר לקבוצה ב' – מרוץ תשעת החודשים יחל ממועד מתן פסק הדין, כך שהורים שיבקשו צו הורות במהלך תשעת החודשים הקרובים יוכלו לזכות בהכרה רטרואקטיבית, גם אם ילדם בא לעולם כבר לפני תקופה ארוכה. הטעם להוראת מעבר זו נעוץ בתכלית הבסיסית שביסוד מגבלת 9 החודשים. ההצדקה להגבלת תחולה רטרואקטיבית נעוצה בצורך לעודד הסדרה מהירה של מעמד ההורות – או, במילים אחרות, להכווין את התנהגותם של בני ובנות זוג בעלי זיקה לזיקה. מטבע הדברים, לתכלית זו יש משקל רב במבט צופה פני עתיד; ההנחה היא כי בנות זוג המשתייכות לקבוצה ג' יזדרזו כעת לכונן את הורותן, מתוך הבנה שהסדרה מאוחרת תנציח את "פער ההורות" – ותשלול מהן הכרה ביחס לתקופה שקדמה למתן הצו הפסיקתי. בכך יש כדי לשרת את טובת הילד במובן הרחב, גם במחיר פגיעה באינטרס המיידי שלו במקרה שהוריו השתהו בפתיחת ההליך השיפוטי. מנגד, אין כל תועלת בהחלה רטרואקטיבית של מגבלת 9 החודשים ממועד הלידה על ילדים מקבוצות א' וב' – אשר באו לעולם בטרם גובשה מדיניות היועהמ"ש, ובטרם נוצרה הלכה ברורה בסוגיה. אדרבה, הגדרת מועד פרסום פסק הדין הנוכחי כקו פרשת המים, תאפשר להעניק מענה מיטבי לאותם ילדים – שבעניינם נוצר "מעשה עשוי", משום שלא ניתן עוד להחזיר את הגלגל לאחור, ולכונן את ההורות סמוך ללידתם. זאת, מבלי לפגוע בתמריץ להסדרה מהירה של מעמד יילודים מקבוצה ג', שעליהם תחול המדיניות החדשה, ושל יילודים מקבוצה ב', שספירת 9 החודשים בעניינם תחל ממועד מתן פסק הדין בהליך דנן. העדר הוראת מעבר ביחס לילדים שנולדו עובר למתן פסק הדין הנוכחי ימנע מההורים הזדמנות לכונן את הורותם ממועד הלידה, ובכך יופר האיזון בין השיקולים השונים באשר לקביעת סד הזמנים לתחולה הרטרואקטיבית. לנימוק זה משנה תוקף ביחס למרבית המשיבות בהליכים דנן, שהורותן מתבררת ביחס ללידות שהתרחשו בין השנים 2011 ל-2014 (למעט בבע"ם 3162/19). ספק אם ניתן היה לצפות מהמשיבות למהר ולפנות באותה עת לערוץ זה, שהופעל לראשונה בשנת 2012, זכה להתייחסות ראשונית בפסיקת בית המשפט העליון רק בשנת 2014, ולפחות עד שלביו המתקדמים של ההליך הנוכחי לא ניתן פרסום הולם לעמדתה המשתנה של המדינה באשר לתנאים לקבלתו. הוא הדין בנוגע לחלופת האימוץ, שאפשר שנתפסה בעיני המשיבות כמי שאינה מתארת את מציאות חייהן ההורית הממשית. כך או כך, ענייננו אינו בבחינת התנהלות בנות הזוג, אלא במתן תמריץ להסדרה מהירה בעתיד – ועל כן, כאמור, אין טעם לפגוע בתוקף צווי העבר ובטובת הקטינים התלויה בהם. כך לגבי המשיבות המשתייכות לקבוצה א', וכך לגבי הורים אחרים המשתייכים לקבוצה ב'. בד בבד, מובן שההתאמה הנדרשת ביחס לקבוצה ב' מתמצה בדחיית נקודת הפתיחה של מניין 9 החודשים – כך שזו תהיה במועד מתן פסק הדין הנוכחי, ולא ביום הלידה (בדומה לקבוצה ג') – מבלי להאריך את המועד מעבר לכך. יצוין כי ניתן היה לשקול הוראת מעבר לתקופה קצרה יותר לגבי קבוצה ב' – למשל, 6 חודשים במקום 9 – אך מוטב לקבוע הוראת מעבר אחידה ביחס לכל הקבוצות, ובתוכן. ומילה אחרונה על הוראות מעבר. מלאכת קביעת הסעד היא עדינה וחשובה כאחת. כך ביתר שאת לגבי נושא רגיש כמו הכרה וכינון קשר ההורות בין הורה לילדו. נכון לקבוע תקופת מעבר שתציב כלל ברור, ותקנה בהירות גם במקרים שאינם בפנינו. תוצאה זו משקללת את עמדת היועהמ"ש שעברה שינויים במהלך הדיון בערעורים, ולטעמי טוב שכך. הוראת המעבר אף נותנת ביטוי לעמדת ב"כ הצדדים כי על אף המחלוקת ביניהם, נכון לקבוע כלל רחב שיתמודד עם היקף גדול יותר של המקרים מאלה שבפנינו". (ההדגשות שלי- ש.ב.).

    

   מן הדין אל הנדון:

    

7. בענייננו, המבקשות, משתייכות לקבוצה א'- הורים שכבר הגישו בקשה למתן צו הורות פסיקתי, לגביה נקבע בבע"מ איילון כי בית המשפט יוכל להעניק תוקף רטרואקטיבי להורותם גם אם בקשתם למתן הצו הוגשה זמן רב לאחר הלידה.

    

8. בנסיבות אלו, יש להידרש למהות העניין, בהתאם לנסיבותיו של המקרה הקונקרטי, תוך התמקדות בשאלת קיומן או היעדרן בפועל של יחסי הורות במועד המוקדם למתן הצו, כאשר שיקול טובת הילד (הקטינה) הוא, בסופו של דבר, המכריע בנסיבות העניין.

    

9. המבקשות מקיימות מערכת זוגית ומשפחתית יציבה מזה שנים רבות- כאמור, משנת 1998 כאשר בשנת 2007 החליטו המבקשות במשותף להרחיב את התא המשפחתי ולהביא ילדים לעולם. מאז נולדו 3 הבנות, והמבקשות מגדלות אותן ביחד למן לידתן.

    

10. בנסיבות חייה של הקטינה, כמפורט לעיל, לא מצאתי כל הצדקה שלא להכיר בהורות מיום הלידה.

     

11. ייאמר כי אינני מוצאת טעם ענייני והצדקה להתנגדותו של ב"כ היועמ"ש. לא מצאתי ממש בטענותיו לעניין אי כניסתן של המבקשות לאף אחת מהקבוצות שהוגדרו בבע"מ איילון. כמו כן, שעה שנקבעה הלכה ספציפית לעניין תחולתו הרטרואקטיבית של צו הורות הפסיקתי ביחס לבת זוגה של מי שילדה באמצעות תרומת זרע אנונימית, במסגרתה נקבעו גם הוראות מעבר באשר לצווי הורות שיינתנו בעניינם של ילדים שנולדו לפני מתן פסק הדין, כנסקר לעיל, אין מקום להחיל על ענייננו את ההלכה שנפסקה ברע"א 8925/04 סולל בונה נ' עזבון המנוח פ"ד סא(1) 126 (2006)) באשר לאי-תחולה רטרואקטיבית של הלכה חדשה על פסקי דין חלוטים.

     

12. עוד ייאמר כי כידוע, נפסק כי "...החתירה לתור אחר טובתו של קטין, היא לב ההליך ועליה אמון בית המשפט. אזכיר, כי לא בכדי העניק המחוקק הנחיות יסוד שונות מן הרגיל לבית משפט לענייני משפחה בכל הנוגע לדיני הראיות וסדרי הדין. דברים אלה מתעצמים לאור מטרת העל השורה במקרה דנן, מטרה הגוברת על סדר הדין הפרוצדורלי ודיני הראיות הקבועים, והיא מטרת "טובת הילד", המהווה "מגדלור" לכל צעד ושעל של בית המשפט" (ראו: רמ"ש (חי') 47810-06-21 י.ח. נ' א.א [פורסם בנבו] (12.7.21) בפסקה 18 לפסק דינה של כב' השופטת אספרנצה אלון). ההדגשות שלי- ש.ב. בענייננו, אני סבורה כי טובת הקטינה היא כי יתוקן צו ההורות באופן שיחול ממועד הלידה. כך יתאים מצבה המשפחתי של הקטינה למצבה המשפטי.

     

13. לפיכך, נוכח כל האמור והמפורט, בנסיבות דנן, לפיהן המבקשות מנהלות זוגיות איתנה מזה שנים רבות, ההורות של המבקשות על הקטינה קיימת ממועד ללידתה, וכך היא הוצגה כלפי כולי עלמא, השתכנעתי כי טובת הקטינה מצדיקה להכיר בהורות ממועד הלידה, ועל כן אני קובעת כי צו ההורות יחול מיום לידת הקטינה.

     

     

     

    סוף דבר:

     

14. על כן, ניתן בזאת לאלמונית, צו הורות פסיקתי על הקטינה מיום לידתה באופן שחלים עליה כל החובות, הזכויות והסמכויות הקיימות בין הורה לילדה. אין במתן הצו כדי לנתק את קשר ההורות בין פלונית לקטינה.

     

15. ב"כ המבקשות תגיש פסיקתא לחתימתי.

     

16. אין צו להוצאות.

     

    המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

     

    ניתן היום, ז' אייר תשפ"ג, 28 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.