פלונית ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

רקע עובדתי ועיקר טענות הצדדים

1. התובעת הגישה נגד הנתבע ונגד מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן - "מגדל") תביעה על סך 85,302 ₪. לבקשת התובעת ומגדל, ביום 3.1.22 ניתן פסק דין בגדרו נדחתה התביעה נגד מגדל, ללא צו להוצאות. התביעה נגד הנתבע המשיכה להתברר כסדרה.

    

2. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 30.3.08 חתמה התובעת על מסמכי הצטרפות לביטוח מנהלים בחברת מגדל. מסמכי ההצטרפות הוכנו לחתימה בידי הנתבע - סוכן ביטוח אשר שימש כסוכן הביטוח של מעביד התובעת.

    

3. בשנת 2010 התובעת חלתה ובעקבות מחלתה נאלצה להיעדר מעבודתה למשך 18 חודשים, מיום 1.7.2010 ועד ליום 1.1.12. התובעת פנתה אל חברת מגדל בבקשה לקבלת פיצוי מכוח הפוליסה, עבור התקופה בה לא עבדה. אלא שאז התברר לה כי פוליסת הביטוח שערך עבורה הנתבע אינה כוללת פיצוי בגין רכיב זה. לטענת התובעת, הנתבע לא נפגש עמה עובר לחתימתה על פוליסת הביטוח ולא הסביר לה את המשמעות של ביטוח שאינו כולל כיסוי למקרה נכות או אבדן כושר עבודה. הנתבע התרשל בעריכת פוליסת הביטוח וגרם לתובעת להפסדים כספיים.

    

4. לטענת התובעת, שכרה המבוטח עמד ערב מחלתה על 5,486 ₪. 75% משכר זה עולים כדי 4,115 ₪, ובשערוך ליום הגשת התביעה - 4,739 ₪. בשל מצבה הבריאותי שהתה התובעת בתקופת אי כושר בת 18 חודשים. לפיכך, עותרת התובעת לחייב את הנתבע לפצות אותה בסך 85,302 ₪.

    

5. יובהר, להשלמת התמונה, כי לתובענה המתבררת בפני קדמה תביעה שהגישה התובעת נגד המעסיק שלה בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (סע"ש 29275-03-13) (להלן: "התביעה בבית הדין לעבודה"). בתביעה בבית הדין לעבודה טענה התובעת נגד המעסיק כי הוא לא ביטח אותה בפנסיית נכות בהתאם לצו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק משנת 2008, ובכך גרם לה לנזק ממוני בעקבות מחלתה ואובדן כושר העבודה כתוצאה ממנה. הנתבע כאן היה עד בהליך שהתנהל בבית הדין לעבודה, הוא מסר תצהיר ונחקר בחקירה נגדית.

    

6. תביעתה של התובעת נגד המעסיק נדחתה לאחר שבית הדין לעבודה קבע, בין היתר, כי התובעת ידעה שהיא מבוטחת בביטוח מנהלים שאינו כולל פיצוי בגין נכות או אובדן כושר עבודה. נקבע, כי התובעת יכולה הייתה להיוועץ בגורם מקצועי מתאים, ואין מקום להרחיב את אחריותו של המעסיק ולהטיל עליו חובה לבדוק את תנאי הביטוח הפנסיוני של עובדיו. לצד קביעות אלה ביקר בית הדין לעבודה את התנהלותו של הנתבע בעניינה של התובעת ובעריכת פוליסת הביטוח שלה. ערעור שהגישה התובעת על פסק דינו של בית הדין לעבודה נדחה בידי בית הדין הארצי (ע"ע 7243-10-15).

    

7. בכתב ההגנה לתביעה שבפניי טען הנתבע לקיומו של מעשה בית דין בעקבות פסק הדין שניתן בעניינה של התובעת בבית הדין האזורי לעבודה, ודחיית הערעור על פסק הדין שהגישה התובעת בבית הדין הארצי לעבודה. נטען, כי בהליך שהתקיים בבית הדין האזורי לעבודה, נקבע ממצא פוזיטיבי לפיו התובעת ידעה על תנאי הפוליסה ובחרה להיות מבוטחת בביטוח מנהלים ללא כיסוי למקרה של מוות או נכות. בנוסף, התובעת הייתה אחראית לברר את תנאי הפוליסה עובר לחתימה עליה. התביעה הנוכחית, כך נטען, מבוססת על אותן עובדות שנטענו בהליכים הקודמים, וקביעותיו של בית הדין האזורי בנוגע לידיעתה של התובעת, שהפכו חלוטות, יפות גם לענייננו ועל כן קמה לנתבע טענה של השתק פלוגתא. בנוסף טען הנתבע להתיישנות התביעה ולכל הפחות לשיהוי כבד בהגשתה. כמו כן, טען הנתבע כי הסמכות המקומית הינה לבית משפט במחוז דרום.

    

8. הנתבע הוסיף וטען בכתב ההגנה כי הוא שוחח מספר פעמים בטלפון עם התובעת עובר לחתימתה על ההצעה והסביר לה בפירוט את המשמעות של ביטוח המנהלים שהוצע לה, לרבות היעדר רכיב אבדן כושר עבודה והמשמעויות הכספיות בצדו. לטענתו, הוספת רכיב אובדן כושר עבודה היה כרוך בתשלום נוסף והתובעת בחרה שלא לכלול אותו בפוליסה שלה.

    

9. לדיון קדם משפט שנקבע ליום 3.3.21 בידי כב' השופט י' רטנר (המוטב הקודם שדן בתיק) הנתבע לא התייצב, ולפיכך ניתן נגדו פסק דין על פי כתב התביעה. פסק הדין בוטל לבקשת הנתבע בהחלטה מיום 8.6.21. עוד נקבע באותה החלטה מועד לדיון ביום 4.7.21 והנתבע הונחה להגיש תצהירים מטעמו.

10. ביום 1.7.21 הגיש הנתבע בקשה לדחות את מועד הדיון בשל הליך גישור שהתנהל בינו לבין התובעת.

     

11. ביום 2.1.22 הודיע ב"כ התובעת כי הליך הגישור לא צלח וביקש להורות לנתבע להגיש את תצהירי העדות מטעמו ללא דיחוי נוסף. בהחלטה מאותו יום הוריתי לנתבע להגיש תוך 60 יום תצהירי עדות ראשית מטעמו וקבעתי ישיבת קדם משפט ליום 25.5.22. חרף האמור בהחלטתי, הגיש הנתבע את תצהיריו שעות ספורות עובר לדיון, ובכך מנע קיומו של דיון ענייני בתובענה.

     

12. בהחלטתי מיום 13.7.22 דחיתי את טענתו של הנתבע לקיומו של מעשה בית דין. עוד קודם לכן, בדיון מיום 12.7.22, הודיע ב"כ הנתבע כי הוא אינו עומד עוד על הטענות בבר היעדר סמכות מקומית ובדבר התיישנות התביעה.

     

13. ביום 27.2.23 התקיימה ישיבת הוכחות, במהלכה נחקרו המצהירים (התובעת מזה, והנתבע מזה). בו ביום הוריתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב: התובעת תוך 30 יום והנתבע תוך 30 יום לאחר מכן. התובעת הגישה סיכומיה ביום 28.3.23. הנתבע לא הגיש סיכומים מטעמו במועד שנקבע, ואף לא בקשה להאריך את המועד להגשתם. בהחלטתי מיום 9.5.23 הוריתי לנתבע להגיש את סיכומיו ללא דיחוי נוסף ולא יאוחר מיום 16.5.23. משלא הוגשו הסיכומים, בהחלטה מיום 17.5.23 הארכתי את המועד להגשת סיכומי הנתבע עד יום 24.5.23 וקבעתי כי ככל שלא יוגשו הסיכומים עד המועד האמור – אסיק כי הנתבע ויתר על הגשתם. ביום 19.5.23 הגיש הנתבע בקשה להגיש את הסיכומים עד ליום 5.6.23. בקשתו של הנתבע התקבלה תוך שקבעתי כי לא תינתן ארכה נוספת, אלא מטעמים חריגים.

     

14. למרות חלוף המועד, ועד למועד כתיבת שורות אלה - לא הגיש הנתבע את הסיכומים מטעמו ואף לא בקשה להאריך את המועד להגשתם.

     

    דיון והכרעה

15. בהיעדר סיכומים מטעם הנתבע, יש לראות את הנתבע כמי שוויתר על הגשתם. אבחן את לפיכך זכאותה של התובעת לקבל את הסעד המפורט בתובענה, בהתאם לראיות שהתקבלו, כמצוות תקנות 74(ג) ו-75(2) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

     

16. התובעת מסרה בכתבי טענותיה גרסה סדורה בנוגע לנסיבות חתימתה על הצעת הביטוח ועדותה בחקירתה הנגדית בפניי לא נסתרה. כך, סיפרה התובעת בתצהירה כי זומנה ביום 30.3.08 למשרדו של מנהל החברה בה היא עבדה ושם היא פגשה בעובדת נוספת ובנתבע. בפגישה זו הוסבר לה כי בעקבות חוק הפנסיה החדש המעסיק מחויב לבטח את עובדיו בביטוח פנסיוני, ולשם כך הוכנו בידי הנתבע הטפסים המתאימים. עובר לחתימה על המסמכים הסביר הנתבע בכלליות על הסדר הפנסיה, ולא ניתן יעוץ פרטני לגבי כל עובד וצרכיו.

     

17. בחקירתה הנגדית העידה התובעת כך (עמ' 3 ש' 11-29 לפרוטוקול מיום ):

     

    "ש. אז ז"א, הייתה פגישה, הוא בא עם הטפסים מוכנים, הונחו לפנייך, ואת פשוט חתמת.

      ת. אני חתמתי, כן, על פי בקשתו.

    ...

      ש. אז אני שואל, אז קראת או לא קראת? כי את אומרת, ניתן הסבר כללי

      ת. הסבר כללי, כן.

      ש. מה זה אומר הסבר כללי? מבחינתך?

      ת. נאמר לי שיש חוק, מתחילת 2008, שצריך להתחיל להפריש, לכל עובד מופרש לקופת גמל לפנסיה,

      ש.   כן

      ת. ושאני, זו הפוליסה שנעשה לי, ע"י המעסיק.

      ש. וזהו? בזה? במשפט וחצי זה נגמר?

      ת. כן, זה היה בקצרה"

     

18. בהמשך עדותה הוסיפה התובעת (עמ' 4 ש' 20-29):

    "ת. אני רוצה רק לציין אם אפשר, כשאתה אומר פגישה, זה לא היה פגישה של מעבר לכמה דקות, כן? זה היה רק שהוא בא, החתים אותה, הסביר בקצרה שיש חוק פנסיה ואנחנו, וזה הטפסים של הביטוח שאותם מפרישים מהשכר, והחתים. לא הייתה פה פגישה עם...

    ש. שאלה, אני מקבל את מה שאת אומרת, ואני רוצה לשאול אותך שאלה. כשאת, כבן-אדם, לא, בדרך כלל קורא את מה שנותנים לחתום, ולא ישר חותם, מדוע חתמת?

    ת. כי זה מקום העבודה שלי, סמכתי על המעסיק, על הסוכן של הביטוח, כי המעסיק אמר זה הסוכן

    ש. כן

    ת. שמחתים אתכם על הטפסים, זהו, סמכתי"

     

19. בניגוד לתובעת שהייתה עקבית בעדותה, הנתבע שינה את גרסתו חדשות לבקרים. השוואה בין הטענות העולות מכתבי הטענות לבין עדותו בבית הדין לעבודה וחקירתו הנגדית בפניי – מלמדת כי למעשה אין בפני בית המשפט גרסה סדורה ועקבית אחת באשר לנסיבות בהן חתמה התובעת על מסמכי הצטרפותה לפוליסת הביטוח.

     

20. כך, בכתב ההגנה טען הנתבע, בסעיף 11, כי הוא ערך את מסמכי הפוליסה עבור התובעת לאחר ששוחח עמה מספר פעמים בטלפון והסביר לה, כנדרש, את טיבו של הביטוח אותו הוא הציע לה ובכלל זה גם משמעותו של רכיב אובדן כושר עבודה. עוד טען הנתבע בכתב ההגנה, כי הוא לא נכח במעמד חתימתה של התובעת על המסמכים:

     

    "הנתבע 2 יטען כי ערך מספר פגישות טלפוניות עם התובעת בהן הסביר היטב את כל המשמעויות של הביטוח המנהלים אותו הציע לה, לרבות אך לא רק את רכיב אבדן כושר העבודה, ואת המשמעויות הכספיות של הרכיבים... הנתבע 2 יטען כי העובדה שלא נכח במעמד חתימתה של העובדת על מסמכי הפוליסה אינה בניגוד לחוק חוזה ביטוח תשמ"א-1981 וכי עריכת המסמכים מראש, לאחר ששוחח מספר פעמים עם התובעת ביחס לתנאי הפוליסה הסביר לה את משמעות הפוליסה עליה היא נדרשת לחתום, אינה סותרת את הוראות החוק ואינה מורידה ו/או מעלה מידיעתה את פרטי הפוליסה עליה חתמה".

     

21. הנתבע שב על הטענה כי ערך פגישות טלפוניות עם התובעת ובהן מסר לה את מלוא המידע הדרוש, כולל בנוגע לרכיב אובדן כושר עבודה, בין היתר בסעיפים 13, 15, 16, 18 ו- 26 לכתב ההגנה וכן בסעיפים 4 ו- 14 לתצהירו.

     

22. לעומת זאת, בחקירה הנגדית בפניי טען הנתבע, ובהמשך לעדותה של התובעת, כי הוא נפגש עמה במשרדו של המעסיק שלה עובר לחתימתה על מסמכי הפוליסה וכי באותו מעמד הסביר לה שבפוליסה שהיא רוכשת אין כיסוי ביטוחי לאובדן כושר עבודה(עמ' 8 ש' 23-26 לפרוטוקול). הנתבע עומת לגבי הטענה האמורה עם גרסתו בתצהיר שהוא מסר בבית הדין ובעדותו שם ולפיה הוא פגש בתובעת, לראשונה, רק לאחר שהיא חלתה. על כך השיב הנתבע כי יתכן שהוא מסר דברים שאינם נכונים בבית הדין – בתצהיר ובעדותו – וכי הוא לא זכר במהלך עדותו בשנת 2015 בבית הדין את הפגישה האמורה, אולם הוא זוכר את הפגישה הזאת כעת (עמ' 9-11 לפרוטוקול). הנתבע אישר את טענתו בתצהיר כי קיים שיחות טלפון עם התובעת וכשעומת עם תשובתו ההפוכה בעניין זה בעדותו בבית הדין, התחמק מלהשיב (עמ' 14 לפרוטוקול, עמ' 15 ש' 20-29):

    "ש. ... שאלה ראשונה הייתה, האם שוחחת אי פעם עם התובעת לפני שהגיעה למשרדי הנתבעת? התשובה הייתה, לא. שאלה אחרי זה, בעצם לא שוחחת איתה עד למאי 2012, רק אחרי שהיא חלתה, נכון? תשובה, אני לא זוכר מתי נפגשתי איתה, אבל זה היה אחרי שהיא חלתה. משמע, בבית הדין האזורי באילת, אמרת שלא שוחחת איתה, וגם לא נפגשת איתה, עד שהיא חלתה. איך אתה יכול (לומר) לנו היום, להעיד בבית משפט, שהיו שיחות, שבהן הסברת לה שאתה לא קונה לה אובדן כושר עבודה, ושאתה רוכש לה ביטח מנהלים, רק עם חיסכון, אם העדת ב-2015 דברים שונים לחלוטין? איך אתה מיישב את זה?

    ת.  אני לא"

     

23. בהמשך חקירתו הנגדית הודה הנתבע כי הוא היה זה שהחליט איזה ביטוח לעשות לתובעת וכי הוא לא שוחח איתה על כך מבעוד מועד (עמ' 15 ש' 35-38, עמ' 16 ש' 1-3):

    "ש. מי החליט עבור התובעת איזה ביטוח לעשות? אתה נכון?

    ת. נכון

    ש. בלי לדבר איתה לפני, נכון? נכון? בלי לדבר איתה לפני? לא דיברת איתה לפני, הכנת, כי חשבת שזה מה שטוב לה, לדעתך, נכון? זו האמת?

    ת. אני מניח שזה מה שהיה. להגיד לך שאני זוכר בוודאות, אני לא, אבל אז ידעתי, כמו שעשיתי גם למבוטחים אחרים, שהמוצר הטוב להם זה ביטוח מנהלים".

     

24. ובהמשך העיד הנתבע (עמ' 16 ש' 30-35):

    "ש. אתה החלטת, לפני שהגעת, כתבת את זה באילת, אני הכנתי את הטפסים, אני החלטתי שאני לא עושה פה אובדן כושר עבודה, כי זה נגרע מהפנסיה ואין בזה כלום, אתה החלטת עבורה, וזאת והחתמת אותה על הטפסים.

    ת. לטובתה

    ש. לטובתה, לדעתך לטובתה.

    ת. נכון"

     

25. מכל האמור עולה כי עדותו של הנתבע לא הייתה קוהרנטית, הוא שינה את גרסתו בין טענותיו בבית הדין לעבודה לבין ההליך כאן, ואף שינה את גרסתו במהלך הדיון. הנתבע גם לא הגיש סיכומים ולפיכך אין בפני בית המשפט גרסה עובדתית "סופית" שלו, ואין הסבר מטעם הנתבע כיצד ניתן ליישב בין הסתירות המהותיות העולות מגרסאותיו המשתנות.

     

26. בהקשר זה, לא למותר להפנות לדברים שנכתבו בפסק הדין בבית הדין האזורי לעבודה ביחס להתנהלותו של הנתבע, כמי שערך את פוליסת הביטוח עבור התובעת (סעיפים 26-27 לפסק הדין):

    "אכן קיים צדק בטענות התובעת כי לא קיבלה הסבר מפורט מסוכן הביטוח על משמעות הצטרפותה לביטוח מנהלים ועל תנאי הפוליסה.

    סוכן הביטוח הבהיר בעדותו כי הוא פעל על דעת עצמו תוך שקיבל החלטה לבד שלא לקנות עבור התובעת אובדן כושר עבודה, מבלי שהבהיר לה את משמעות הדבר

    ...

    כפי שציינו בפתח הדברים, סוכן הביטוח לא נכח בעת חתימת התובעת על טפסי ההצטרפות לביטוח מנהלים ואף לא הסביר לה על תנאי הצטרפותה..."

     

27. נוכח עדותו ההפכפכה של הנתבע, אני מעדיף על פניה את עדות התובעת, לפיה הנתבע לא ישב עמה, לא הסביר לה ולא סקר בפניה את האפשרויות השונות בכל הנוגע לבחירת מסלול ביטוח מנהלים. למעשה, הנתבע הוא שבחר עבור התובעת את מסלול הביטוח אשר חשב כי מתאים לצרכיה. הוא לא הסביר לה כי מסלול זה אינו כולל רכיב של אובדן כושר עבודה. בכך, פעל הנתבע בניגוד להורות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), לא התאים את השירות לצורכי הלקוחה, לא בירר עמה את מטרות החיסכון שלה, את מצבה הכספי. בכך, הפר הנתבע את חובת הזהירות המוטלת עליו מכוח החוק הנ"ל, והתרשל כלפי התובעת.

     

    התרשלותו של הנתבע מתחדדת נוכח עדותו שלו, לפיה עם עובדים אחרים הוא נפגש טרם חתמו על הצטרפות להסדרי הביטוח, וסקר בפניהם את האפשרויות העומדות בפניהם. במצב דברים זה, תהא אשר תהא גרסתו של הנתבע, הרי שהוכחה התרשלותו, שכן ממה נפשך: אם לא נפגש עם התובעת, הרי שממילא לא הסביר לה אודות האפשרות המסורה בידה לרכוש גם פוליסה הכוללת פיצוי בגין אובדן כושר עבודה; ואם כן נפגש איתה, עולה השאלה מדוע לא נהג עמה כפי שנהג עם העובדים האחרים איתם נפגש, ולא הציע לה מספר מסלולי ביטוח לבחירתה, לרבות כזה הכולל פיצוי בגין אבדן כושר עבודה [ר' בהקשר זה תמליל פרוטוקול ישיבת ההוכחות מיום 27.2.23, ע' 25-26].

     

28. אשר לשאלת הנזק, הרי כאמור – אין מחלוקת של ממש כי התובעת שהתה באובדן כושר עבודה מלא מיום 1.7.2010 עד ליום 1.1.2012. אף אין מחלוקת כי אובדן כושר העבודה נעוץ במחלתה של התובעת [ובהקשר זה ר' אישורי נכות זמנית אשר צורפו לתצהירה של התובעת]. שכרה של התובעת, כעולה מתלושי השכר שצורפו, עמד על 5,486 ₪. הסכום לו זכאית התובעת, מכוח הפוליסה, עומד על 75% משכרה המבוטח, דהיינו 4,114 ₪ בחודש. פיצוי חודשי זה, לתקופה בת 18 חודשים בה הייתה מצויה התובעת באובדן כושר עבודה, ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית עד למועד הגשת התביעה, מגיע כדי 85,302 ₪.

     

    סוף דבר

     

29. הנתבע היה מיוצג לאורך כל ההליך, החלטות בית המשפט הובאו לידיעת בא כוחו ונצפו על ידו במערכת נט המשפט. את ההחלטה בעניין התצהירים קיים הנתבע באיחור, ואילו את ההחלטה בעניין הגשת סיכומי טענות - לא קיים כלל. בנוסף, וזה העיקר, הנתבע שינה את גרסתו במהלך חקירתו הנגדית וטען טענות עובדתיות קוטביות, עד שאין בפני בית המשפט גרסה עובדתית קוהרנטית וסדורה מטעמו.

     

30. התובעת הוכיחה כי בגין התרשלותו של הנתבע, והפרת חובות הזהירות המוטלות עליו, נגרם לתובעת נזק, המגיע כדי הסכום של 85,302 ₪.

     

31. לאחר שנתתי דעתי להתנהלותו הדיונית של הנתבע ולאחר שבחנתי את טענותיה של התובעת ואת הראיות מטעמה, אני מחליט כאמור לקבל את התביעה.

     

32. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בסך 85,302 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (6.9.18) ועד התשלום המלא בפועל. עוד אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות (לרבות שכ"ט עו"ד ומע"מ) בסכום כולל של 12,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

     

33. הסכומים הנזכרים לעיל ישולמו לתובעת, באמצעות בא כוחה, תוך 30 יום מהיום.

     

     

    המזכירות תעביר את העתק פסק הדין לצדדים.

     

     

    ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ג, 28 יוני 2023, בהעדר הצדדים.