ו' נ' מ' ואח'

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 31.8.22 (כב' השופטת תמר סנונית פורר בת"ע 9126-07-19) שדחה את תביעת המערערת לקיום צוואתו האחרונה של המנוח מ' ע' ז"ל והורה על קיום צוואתו הקודמת של המנוח.

א.תמצית פסק הדין

1.מ' ע' ז"ל (להלן: המנוח), יליד שנת 1949, נפטר ביום 27.2.19 ללא שהותיר אחריו ילדים.

2.המערערת הייתה בקשר עם המנוח מספר שנים לפני שהלך לעולמו וחייה עמו בתקופה האחרונה לחייו. הצדדים חלוקים בשאלה האם היא הייתה בת זוגו.

3.ביום 21.1.15 ערך המנוח צוואה בפני עדים שבמסגרתה הוריש את כל עיזבונו למשיבות שהן אחייניותיו (להלן: הצוואה הראשונה). ביום 26.11.18 ערך המנוח צוואה חדשה בפני הנוטריונית עו"ד ילנה סוחוי (להלן: הנוטריונית) שבמסגרתה ביטל את הצוואה הראשונה והעניק למערערת את דירתו, חפציו ומכוניתו (להלן: הצוואה).

4.בחודש ינואר 2020 הכיר המל"ל במערערת כידועה בציבור של המנוח מחודש ינואר 2015 ועד לפטירתו.

5.המערערת הגישה בקשה לקיום הצוואה והמשיבות התנגדו לקיומה ועתרו לקיים את הצוואה הראשונה. המשיבות טענו שיש לבטל את הצוואה מאחר שהמנוח היה בלתי כשיר לערוך צוואה באותה עת ובנוסף לטענתן, המערערת נטלה חלק בעריכת הצוואה והשפיעה על המנוח בהשפעה בלתי הוגנת להעניק לה את עיזבונו. המערערת טענה מאידך שהיא הייתה בת זוגו של המנוח, המנוח היה כשיר ועצמאי לחלוטין, היא לא הייתה מעורבת בהכנת הצוואה, המשיבות לא היו בקשר עם המנוח והוא רצה לדאוג לה ולעתידה.

6.ביהמ"ש מינה את הפרופ' שלמה נוי למומחה מטעם בית המשפט על מנת לבחון את כשירות המנוח במועד עריכת הצוואה (להלן: המומחה) ומסקנתו הייתה שקיימת הסתברות גבוהה יותר שהמנוח לא היה כשיר לכתוב את הצוואה. לדבריו, למנוח היו "גרורות במוח הגורמות לסירוגין למצבים של פרכוס, התנתקות ואף מצבי בלבול חריפים... מצב גופני ירוד, כאבים ממושכים ונטילת תרופות רבות כמו סטרואידים ונוגדי כאב שהן בעלות השפעה ניכרת על מצב קוגניטיבי". יש לאמץ את חוות דעת המומחה שאף נחקר על חוות דעתו ולקבוע שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של צוואה. חיזוק לעמדת המומחה, יש למצוא בדברי המשיבה 1 שהעידה שהמנוח לא יכול היה לתפקד בתקופה זו והיו לו כאבים איומים.

7.בנוסף, חוקרת מטעם המשיבות הקליטה פקידי בנק שאליהם הגיעו המנוח והמערערת כמה ימים לפני פטירתו והם תיארו אירוע שבו המנוח הגיע לסניף עם המערערת כשהמערערת ביקשה לצרפה כמיופת כוח בחשבונו ולמשוך כסף ואולם המנוח לא דיבר ולא הגיב כלל. בנוסף, הגב' מזל רוקח ששימשה באותה עת מנהלת תחום בסניף הבנק העידה שהמנוח הגיע לסניף באמבולנס, על כיסא גלגלים והוא "לא הניד עפעף. לא עם העיניים, לא עם הידיים, לא כלום... הוא לא הגיב... הוא הסתכל ישר לקיר וזהו... והגברת כל הזמן דרשה לקבל כסף" (להלן: האירוע בבנק).

8.לאור מצבו הפיזי של המנוח, "היו אמורות להידלק לנוטריונית נורות אדומות וסימנים אשר העיד כי היה עליה לבקש מהמנוח חוות דעת רפואית מתאימה באשר לכשרותו לצוות. המנוח הגיע אליה פחות מחודש לאחר שעבר ניתוח לכריתת חלק מהלסת, מוגבל ומתקשה מאוד. הוא היה תחת טיפול בכדורים חזקים... באותה תקופה מצבו החל להתדרדר".

9.המסמך הרפואי שעליו הסתמכה הנוטריונית היה אישור רפואי גנרי מטעם רופא המשפחה של המנוח ד"ר אריאל לוי (להלן: ד"ר לוי), ומסמך זה אינו בגדר תעודה רפואית המעידה על כשרותו לצוות. ד"ר לוי לא בדק בצורה מעמיקה את המנוח ואת יכולתו להבחין בטיבה של צוואה והנוטריונית לא הייתה צריכה להסתפק במסמך זה. מכל הראיות והעדויות עולה שהמנוח לא ידע להבחין בטיבה של הצוואה.

10.הייתה גם מעורבות פסולה מצד המערערת בעריכת הצוואה. "התקיימו בעניינינו נסיבות חריגות ביותר המטילות צל על אופן עריכת הצוואה ועל חופש בחירתו של המנוח לערוך את הצוואה... חקירתה של התובעת השאירה רושם בלתי אמין. תשובותיה היו מהוססות ומבולבלות, לא מדויקות ואף תמוהות". למשל, לא ברור מדוע המנוח פנה לנוטריונית דוברת רוסית מאור יהודה, מקום המרוחק מביתו שבבת ים, שעה שהוא כלל לא ידע רוסית. התברר שהנוטריונית הייתה עורכת דינה של המערערת בכמה נושאים בעבר. בנוסף, המערערת טענה שהם פנו לכמה עורכי דין על מנת להכין את הצוואה ואולם הם "רצו הרבה מאוד כסף" והנוטריונית "מצאה חן בעיני הרבה יותר". אולם, המערערת לא פירטה מי היו אותם עורכי דין והטענה שהם ביקשו שכר טרחה גבוה, לא מתיישבת עם העובדה שסמוך לאותה עת, המנוח היה מוכן לשלם לעו"ד אחר עבור שחרורה של המערערת שנעצרה, עשרות אלפי ₪ על מנת שיטפל בעניין.

11.למרות שהנוטריונית הוזמנה לעדות ע"י המשיבות, התברר שהועברו אליה ע"י ב"כ המערערת טרם הדיון, רשימת טענות שלגביהן עליה להיות מוכנה לעדות. התנהלות זו לגבי עדה חשובה ומהותית שאמורה להיות ניטרלית "פוגמת במשקל העדות". עניין זה נחשף רק לאחר שאלות שהיא נשאלה ע"י ב"כ המשיבות בחקירתה. כמו כן, בניגוד לגרסת המערערת לפיה המנוח בחר בנוטריונית, הנוטריונית העידה שהמערערת היא זו שהפנתה אליה את המנוח. בנוסף, "אין כל הסבר מדוע בחר שלא לפנות לעו"ד קרוב למקום מגוריו בבת ים אלא לפנות דווקא לנוטריונית הזו באור יהודה", שעה שלא היה בין המנוח לנוטריונית כל קשר מוקדם.

12.לאחר שניתן צו לאיכון הטלפונים הסלולריים של המערערת והמנוח וכן לפירוט השיחות, התברר שלא נערכה כל שיחה טלפונית בין המנוח לנוטריונית בתקופה זו. מאידך התברר שהמערערת ערכה עם הנוטריונית שיחות רבות וארוכות באותה תקופה. המערערת טענה שהשיחות של המנוח עם הנוטריונית בוצעו מהטלפון שלה כשהיא הייתה נוכחת והמכשיר פעל ברמקול. "תשובותיה בעניין זה תמוהות. אין כל הסבר מדוע צוואה פשוטה שבה ההורשה היא לתובעת בלבד נדרשה שיחת טלפון של כרבע שעה מהטלפון הנייד של התובעת דווקא". עובדה זו, שהשיחה המקדימה לפגישת עריכת הצוואה בוצעה באמצעות הטלפון של המערערת כשהיא מאזינה לשיחה ברמקול, "מעלה תמיהה באשר לגרסתה של התובעת לאי מעורבות בעריכת הצוואה". התברר כי המנוח "מעולם לא שוחח באופן ישיר עם הנוטריונית מהמכשיר הנייד הפרטי שלו".

13.מאיכון הטלפון הנייד של המערערת עולה שהמערערת שהתה במשך הפגישה של המנוח עם הנוטריונית באותו המקום. "ההסברים שסיפקה התובעת, בהקשר זה, היו בלתי עקביים ומתחמקים". בנוסף, ביום 4.4.20 ניתן צו המורה למערערת להמציא את הטלפון הנייד של המנוח. ברם, המערערת טענה שהיא שלחה את הטלפון לאחותה באוקראינה ולא ניתן על ידה הסבר מספק לפעולה זו. לא היה בידה כל הסבר מדוע היא לא השיבה את הטלפון מאוקראינה לאחר שהצו ניתן, למעט הטענה שאולי הוא נשבר או הלך לאיבוד, טענה שכלל לא הוכחה והיא בגדר השערה אף לשיטת המערערת. בנוסף, מדו"ח האיכון עולה שהמנוח לא נכח בפגישה עם הנוטריונית והמערערת היא זו שנכחה במשרדה. הסברה של המערערת לפיו באותו יום הטלפון הנייד של המנוח היה בתיקון, לא הוכחה.

14.בחקירתה, הנוטריונית טענה שכל הפרטים המופיעים בצוואה נמסרו לה ע"י המנוח בעל פה. טענה זו, לפיה המנוח זכר את הגוש והחלקה בעל פה וכן את מספר הדרכון של המערערת "מעלה תהיות משמעותיות לאור מצבו של המנוח ואינה סבירה כי אדם שבא לערוך צוואה לא יביא מסמכים מתאימים עם הפרטים הללו".

15."שילוב של כלל הראיות מותיר תחושה קשה לפיה עריכת הצוואה לא הייתה נקייה ממעורבותה של התובעת. התובעת הייתה לקוחה של הנוטריונית והכירה אותה היטב. התובעת היא זו שקישרה בין המנוח לבין הנוטריונית, דרכה ובאמצעותה נעשו השיחות ביניהם. אין ולו ראיה אחד בודדת ממנה ניתן ללמוד בזמן אמת כי המנוח הוא שהביע את רצונו העצמאי ללא מעורבות של התובעת בקביעתו בצוואה. הטענה כי המנוח חיפש עו"ד דובר רוסית תמוהה ביותר שעה שהמנוח לא דיבר רוסית. כמו כן, הוכח כי התובעת נכחה בכל שלב עריכת הצוואה – מיצירת הקשר עם הנוטריונית, מספר שיחות מהטלפון הנייד שלה לנוטריונית ולזמן רב, שיחה בנוכחותה של התובעת לנוטריונית טרם עריכת הצוואה, נוכחותה של התובעת לכל אורך הפגישה בין הנוטריונית למנוח והעדרו של הטלפון הנייד של המנוח דווקא ביום זה. התובעת, באופן תמוה, שלחה את המכשיר הנייד של המנוח לאוקראינה לאחר פטירתו, באופן שלא מאפשר לגשת לראיות חשובות ביותר בתיק. אשר על כן, שוכנעתי כי לתובעת הייתה מעורבות פסולה בעריכת הצוואה השנייה".

16.כמו כן, המשיבות עמדו בנטל להוכיח קיומם של כל המרכיבים לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. המנוח סבל מהתדרדרות בשל מחלת הסרטן והחל לפתח תלות במערערת שסייעה לו באותה תקופה. הוא איבד את עצמאותו והמערערת התגאתה בכתבי טענותיה שהיא טיפלה במנוח לבדה ובני משפחתו לא סייעו לו. האירוע בבנק מוכיח על התלות שפיתח המנוח במערערת כשהיא הביאה אותו לסניף באמבולנס ומכאן שהיא זו "שביקשה לשלוט בסיטואציה כפי שעולה בצורה ברורה מן הראיות".

17.הטענה לפיה בדיוק ביום עריכת הצוואה הטלפון של המנוח היה בתיקון - שכל ראייה על כך לא הומצאה – תמוהה. תמוה גם מדוע שלחה המערערת את הטלפון הנייד של המנוח לאוקראינה לאחר פטירתו כשההליך המשפטי כבר החל, פעולה שמנעה את בירור המצב העובדתי לאשורו. חזקה שבטלפון לא היו ראיות התומכות במערערת אלא הפוך מכך.

18.המערערת לקחה חלק פעיל בעריכת הצוואה "ואין אף ראייה – ולו אחת – של מעורבותו של המנוח בצוואתו שלו... הספקות והצל שהוטל על אופן עריכת הצוואה והסתירות וההתחמקות של התובעת הותירו רושם כי הצוואה אינה משקפת את רצונו של המנוח אלא היא תוצאה של התערבות התובעת ברצונו. יתרה מכך, המקרה המתואר מהביקור בסניף הבנק, רק מראה עד כמה התובעת היא זו שהייתה הרוח החייה מאחורי פעולותיו של המנוח". הפקידה בבנק אמרה לחוקרת הפרטית כי כשהמנוח עצמו נשאל מה רצונו, הוא סירב לצרף את המערערת לחשבונו. מצבו החלש של המנוח נוצל לצורך עריכת הצוואה.

19.סיכומו של דבר: המשיבות הוכיחו את כל עילות ההתנגדות שטענו: אי כשירות המנוח, מעורבותה של המערערת בעריכת הצוואה והשפעה בלתי הוגנת של המערערת על המנוח לעריכת הצוואה. הוכח גם שהיה קשר משמעותי בין המשיבות למנוח והן סייעו לו ככל יכולתן. עדויות המשיבות אף הותירו רושם חיובי. לכן, התנגדות המשיבות לקיום הצוואה מתקבלת, ניתן צו לקיום הצוואה הראשונה והמערערת חויבה בהוצאות בסך של 46,800 ₪.

ב.תמצית טענות המערערת

1.המערערת לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור. לטענתה, פסק הדין קיפח אותה באופן בולט, מאחר שבית המשפט קמא התעלם מראיות כבדות משקל שהיא הציגה שמלמדות שהמנוח שב והצהיר בפני גורמים רשמיים בדבר רצונו האמור בצוואה ואודות יחסיו הזוגיים עם המערערת והוא אף צירף עותק מהצוואה לבקשה שהגיש לבית הדין למשמורת. ביהמ"ש קמא לא התייחס לסטטוס הזוגי של המערערת ולמכתבים רבים שהופנו לערכאה שיפוטית ולמשרד הפנים, אשר תמכו בכך שהמערערת הייתה בת זוגו של המנוח. ביהמ"ש קמא אף התעלם משתי חוות דעת פסיכיאטריות שנערכו למנוח בשנים 2017 ו– 2019 ושבהן פירט את קשריו עם המערערת.

2.ביהמ"ש קמא התעלם גם משני אישורים רפואיים שבהם נאמר שהמנוח היה צלול וכן מחוות דעתה של הרופאה האונקולוגית שטיפלה בו וקבעה שהמנוח היה צלול בדעתו ורשאי לקבל החלטות. ביהמ"ש קמא התעלם מעדותה של פקידת הבנק שהעידה שהמנוח היה עצמאי וצלול וביצע בעצמו פעולות בחשבונו וכן מהעובדה שהמנוח והמערערת חפשו יחדיו עו"ד להסדיר את מעמדה של המערערת בארץ והגישו מסמכים לצורך הכרה בזוגיותם. שניהם אף פתחו יחד בבית המשפט לענייני משפחה בקשה להכרזה על מותו של נעדר ביחס לבעלה של המערערת, על מנת שיוכלו להינשא זל"ז והמנוח מילא את פרטי הבקשה ורשם את כתובת המערערת ככתובת של שניהם.

3.המנוח והמערערת ניהלו מערכת יחסים זוגית כארבע שנים לפחות טרם פטירת המנוח והמערערת הוכרה ע"י המל"ל כידועה בציבור מיום 1.1.15 ועד לפטירתו. המנוח נכנס לשותפויות עסקיות ביוני 2018 ומכאן שהיה צלול במועד עריכת הצוואה בחודש נובמבר 2018.

4.מהחלטת בית הדין למשמורת מיום 2.1.19 עולה שהמערערת נעצרה ע"י המשטרה ביום 19.12.18 והיא הוחזקה במשמורת עד ליום 3.1.19. המנוח שכר עבור המערערת ייצוג משפטי על מנת לשחררה והוא אף התקשר בהסכם שכ"ט עם עו"ד מוביל בתחום, עו"ד תומר ורשה. המנוח אף חתם על תצהיר שבו הצהיר שהוא והמערערת מנהלים משק בית משותף והוא צירף לתצהירו מכתבים מחבריו ומבני משפחתו בדבר כנות הקשר ואף צירף עותק מהצוואה לתצהירו. המנוח גם התייצב לשני דיונים שהתקיימו בבית הדין למשמורת על מנת לשחרר את המערערת מהמעצר. המנוח אף נפגש בחודש ינואר 2019 עם עו"ס וטען שהוא היה עצמאי והמתח הרב שבו היה שרוי בעקבות מעצרה של בת זוגו דרדר את מצבו הבריאותי.

5.החלטת בית הדין למשמורת מיום 2.1.19 שבה נאמר שהמנוח התייצב לדיונים ותמך בשחרור בת זוגתו היא ראייה אובייקטיבית שבה מתוארת התרשמותו של בית הדין מהמנוח, ולכן היה על ביהמ"ש להסתמך עליה ואולם הוא התעלם ממנה. במועד קיום ההליכים בנושא שחרורה של המערערת מהמעצר, המנוח היה לבדו ללא תלות במערערת והוא הגיע מיוזמתו ובאופן עצמאי לדיונים. לכן, דבריו שם ביטאו את רצונו החופשי. גם העובדה שהמנוח והמערערת פעלו למסד את הקשר ביניהם עוד בחודש יוני 2018, מלמדת שרצונו של המנוח היה להוריש את עיזבונו למערערת כקבוע בצוואה.

6.טעה ביהמ"ש קמא שנתן משקל מכריע לחוות דעתו של המומחה והתעלם מהעובדה שהמומחה הסתמך על חומר רפואי המאוחר למועד עריכת הצוואה. המומחה עצמו טען שמדובר בתיק גבולי, היות שקיימות סתירות וחוסר עקביות במסמכים הרפואיים. למומחה אף הוצגה הבהרה של ד"ר לוי מיום 27.1.20 שבה הוא מפרט שהאישור שנתן אודות מצבו התקין של המנוח נעשה על בסיס שאלות שהוא שאל את המנוח שידע את שמות הרופאים המטפלים בו ואת התרופות שהוא מקבל. בית המשפט אף התעלם מכך שעד עריכת הצוואה אין כל מסמך המעיד על אי כשירות של המנוח. ביהמ"ש גם התעלם מהעובדה שהמנוח נהג להתייצב לבדו לביקורים אצל רופאו ד"ר לוי ללא סיוע של המערערת. המנוח אף חתם על טופס הסכמה מדעת לצורך טיפולים וניתוחים ביום 4.11.18 ואף באשפוז שקדם לצוואה, המנוח תואר כעצמאי בתפקודו. בנוסף, מהדו"ח הפסיכוסוציאלי מיום 7.1.19 עולה שהמנוח היה עצמאי וצלול והוא אף נהג וידע היטב על גמלת הסיעוד המגיעה לו. לפיכך ברור שהמנוח היה כשיר לצוות והמומחה עצמו הודה שאין עדות לפגיעה קוגניטיבית סמוך למועד עריכת הצוואה.

7.מחקירות המשיבות עולה שהמשיבה 2 כלל לא הייתה מעורבת בחיי המנוח והמשיבה 1 כתבה בעצמה ביום 25.12.18 מכתב שבו נאמר כי "בשנים האחרונות הפכה לבת משפחה" והמכתב הועבר לבית הדין למשמורת ולמשרד הפנים. גם המשיבות העידו שהמנוח היה אדם עצמאי. המנוח נהג ברכבו ולא נזקק לעזרת הזולת בביצוע פעולות היום יום. בנוסף, לאור מעצר המערערת, במשך 15 יום המנוח היה לבדו ופעל בעצמו ללא כל סיוע. המנוח ביקר ביום 21.12.18 אצל רופא המשפחה שלו וביקש מרשמים והוא אף ביקר את המערערת כשהייתה נתונה במעצר לפחות פעמיים. המנוח גם פעל בעצמו לצורך איסוף המסמכים המשפטיים, התייצב בבנק ומשך כספים. המנוח גם חזר למשרדה של הנוטריונית ביום 23.12.18 על מנת לקבל שירותים משפטיים נוספים לצורך שחרור המערערת ובסופו של דבר הוא בחר בעו"ד אחר.

8.טעה ביהמ"ש קמא שהתעלם מכך שדו"ח איכון הטלפונים אישר שמכשיר הטלפון הנייד של המנוח היה באותו יום שבו נערכה הצוואה בתיקון במעבדה בראשון לציון. כמו כן, טעה ביהמ"ש שהתעלם מכך שהמנוח חתם ביום 24.12.18 על הסכם שכר טרחה עם עו"ד ורשה והתחייב לשלם לו 40,000 ₪ לצורך טיפול בקבלת מעמד עבור המערערת.

9.לפיכך, יש לקבל את הערעור ולקיים את הצוואה.

ג.תמצית טענות המשיבות

1.יש לדחות את הערעור על פסק הדין שקבע ממצאים עובדתיים והכריע במהימנות העדים. המערערת היא אזרחית אוקראינית שנכנסה לארץ בערמה והתגוררה כאן שנים רבות על מנת לחבור לאזרח ישראלי ולקבל מעמד. המערערת שמשה כמנקה בדירת המנוח ולאחר מכן הפכה לבת לוויה והעניקה לו שירותים אינטימיים וחברתיים תמורת כסף. בערוב ימיו המערערת שמשה כמטפלת סיעודית של המנוח. המערערת התגוררה עם המנוח תקופה קצרה טרם פטירתו וזאת מחודש דצמבר 2018 ועד לפטירתו ביום 27.2.19. המערערת עשתה הכול על מנת להשתלט על נכסי המנוח ובחודשים האחרונים לחייו, המנוח היה תלוי במערערת באופן מוחלט ונזקק לסיועה.

2.בית המשפט התרשם מעדותה של פקידת הבנק גב' רוקח שהיא עדה אובייקטיבית ולדבריה, המנוח הציג את המערערת כמטפלת שלו ואף המערערת אישרה זאת. הוכח שהמנוח לא רצה לתת למערערת הרשאה בחשבונו כאשר פקיד הבנק שוחח עמו בנפרד. המערערת אף ניסתה למשוך כספים מחשבונו תוך שהיא הביאה אותו לבנק באמבולנס כשהוא במצב רפואי קשה, ואינו מגיב כלל. המנוח אף סירב לחתום על טופס משיכת הכספים בבנק.

3.העובדה שהמל"ל הכיר במערערת כידועה בציבור אינה נכונה. המכתבים שעל בסיסם המל"ל הכיר בה כידועה בציבור נכתבו לאור מצוקת המנוח שביקש שהיא תשוחרר מהמעצר ותטפל בו לאור מחלתו.

4.המנוח לא היה כשיר כשהופיע בבית הדין למשמורת. המערערת אף לא צירפה את הפרוטוקולים של הדיונים בבית הדין למשמורת ולא ברור מה אמר שם המנוח. בכל מקרה, הדיינת בבית הדין לא בדקה את כשירותו של המנוח. חקירת המומחה לא שינתה מעמדת המומחה אלא דווקא חיזקה את עמדתו שהמנוח לא היה כשיר. המומחה הסביר שיש להתמקד במהלך הקליני של המחלה, בתמונה הכוללת על פני כמה שנים ולא במסמכים בודדים. המומחה ציין שאישור ד"ר לוי מיום 19.10.18 שהוצג לנוטריונית לפני החתימה על הצוואה לא מלמד שהמנוח היה כשיר, מאחר שד"ר לוי לא ביצע למנוח את הבדיקות הקוגניטיביות המתאימות. גם העובדה שהמנוח נפגש עם עו"ד ורשה וחתם בפניו על תצהיר והסכם שכ"ט, לא מעידה שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה.

5.הוכח שבסמוך למועד עריכת הצוואה המערערת גרמה לניתוקו המוחלט של המנוח ממשפחתו וזאת על מנת להכשיר את הקרקע לחתימה על הצוואה. הוכח שהמערערת הייתה מעורבת בהכנת הצוואה והיא זו שניהלה את כל הקשר הטלפוני עם הנוטריונית לצורך הכנתה. המערערת הביאה את המנוח לנוטריונית שטיפלה בעבר בענייניה ושהתה עמו בדירתה במהלך החתימה על הצוואה. פעולות המערערת חרגו מסיוע להבאת המנוח והוכח שהמערערת בלתי אמינה ואף הועלו ספקות רבים ביחס לגרסת הנוטריונית. העובדה שהמערערת "גררה" את המנוח לנוטריון דובר רוסית המוכר לה אישית, ימים ספורים לאחר שהמנוח עבר ניתוח קשה של כריתת חלק מהלסת, מלמדת על מעורבות גדולה בעריכת הצוואה כפי שקבע ביהמ"ש קמא.

6.הוכח שלא נערכו שום שיחות טלפון מהטלפון של המנוח לנוטריונית והמערערת ניהלה שיחות רבות עם הנוטריונית עובר לחתימת הצוואה. ביהמ"ש קבע שאין להאמין לנוטריונית שהפרטים המוזכרים בצוואה כגון מספר הגוש והחלקה של דירתו נמסרו לה ע"י המנוח בעל פה, היות שאין זה סביר שהמנוח יזכור את מספר הגוש והחלקה של דירתו ואת מספר הדרכון של המערערת. המערערת אף אישרה שהמנוח לא שוחח באופן פרטי עם הנוטריונית וכל השיחות התנהלו מהטלפון שלה ולא מהטלפון של המנוח והשיחות בוצעו ברמקול כשהיא מאזינה להן, דבר המלמד על מעורבותה. המערערת אף הייתה יחד עם המנוח במשרדה של הנוטריונית במשך שעה או שעתיים. המערערת גם העלימה ראיות ובמיוחד את הטלפון הנייד של המנוח שלטענתה היא שלחה לאחותה באוקראינה. מאיכון הטלפון הנייד של המנוח עולה שהמנוח לא נכח בפגישה עם הנוטריונית והמערערת היא זו שנכחה במשרדה.

7.התברר מחקירת הנוטריונית שהיא יצרה קשר טלפוני עם ב"כ המערערת יום לפני חקירתה בבית המשפט ביודעה שאסור לה לעשות כן, היות שהיא זומנה לעדות ע"י המשיבות. הנוטריונית אף קיבלה מב"כ המערערת מסמכים והדרכה ביחס לחקירתה. כמו כן, בצדק נקבע גם, שהמערערת השפיעה על המנוח בהשפעה בלתי הוגנת היות שהמנוח היה תלוי בטיפול שלה בו.

8.בית המשפט קמא התרשם לטובה מעדות המשיבות, המומחה, החוקרת הפרטית, פקידת הבנק גב' רוקח ומנגד קבע שהמערערת לא הייתה מהימנה ולפיכך יש לדחות את הערעור.

ד.דיון והכרעה

1.הלכה היא כי: "אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת עובדות שקבעה ערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים. כלל זה מבוסס על הרציונל לפיו הערכאה הדיונית התרשמה באופן בלתי אמצעי מן העדויות ועל כן יש לה יתרון על פני ערכאת הערעור אשר מתרשמת מהן באופן עקיף בלבד" (רע"א 9304/17 פלוני נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ (4.1.2018)).

כפי שנקבע בע"א 6798/16 לייבוביץ נ' יורש (26.9.2017):

"כידוע, אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים".

2.במקרה דנן, אין הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, אשר בחן לעומק את עדויות העדים והגיע למסקנה שמהימנות המערערת והנוטריונית נמוכה וקשה לתת אמון בגרסתן ומאידך, יש לתת אמון במשיבות ובעדים מטעמן. זאת, בכפוף להסתייגות מסוימת בנושא כשירות המנוח כמפורט להלן.

3.יחד עם זאת, המערערת צודקת בטענתה שביהמ"ש קמא לא נתן דעתו בפסק דינו על מסמכים וראיות שהיא הגישה ואשר מתייחסים לתקופה הסמוכה למועד חתימת הצוואה וקשורים למאמציו של המנוח לשחרר את המערערת ממעצרה. להלן נסקור את המסמכים שלטענת המערערת היה בהם להוכיח את טענתה בדבר כשרות המנוח לצוות, בדבר היות הצדדים בני זוג ורצונו של המנוח לעמוד מאחורי הצוואה ונבחן האם יש בהם בכדי לתמוך בטענות המערערת.

4.(א) הבקשה להכרזה על מותו של בן זוגה לשעבר של המערערת כנעדר - המערערת הגישה לבית המשפט קמא ביום 4.6.18 בקשה להכריז על מותו של בעלה לשעבר שנעדר משנת 2013. בבקשתה היא כתבה ש: "כל רצוני זה להינשא לבן הזוג החדש מ' ע'. אין צוואה ואיני רוצה שום דבר מלבד שחרורי מהנישואין". ממסמך זה, שלא הוכח מי כתב אותו, ניתן רק להסיק שהמערערת הייתה מעוניינת להינשא למנוח ואולם לא ניתן ללמוד ממנו דבר על רצונו של המנוח ומצבו הקוגניטיבי.

5.(ב) הסכם שכר טרחה בין המנוח לעו"ד ורשה מיום 24.12.18 – בהסכם זה התחייב המנוח לשלם לעו"ד ורשה סך של 40,000 ₪ בתוספת מע"מ עבור טיפול משפטי בשחרור המערערת ממשמורת וכן על מנת לקבל עבורה אשרה "מכוח היותה בת זוגי". ממסמך זה ניתן ללמוד שהמנוח היה לכאורה כשיר לבצע פעולות משפטיות ולכן הוא חתם על הסכם שכר טרחה שאף נאמר בו שהמנוח ראה במערערת בת זוגו. ברם, המערערת לא זימנה לעדות את עו"ד ורשה שמעדותו ניתן היה להתרשם מה היה מצבו של המנוח ומה הביא אותו לחתום על הסכם זה. לא ניתן ע"י המערערת כל הסבר מדוע עד מהותי זה לא זומן על ידה לעדות. מדובר בעד שהוא לכאורה עד מפתח, מאחר שהמנוח חתם לכאורה על הסכם זה כשהמערערת הייתה במעצר ובהיותו עצמאי לחלוטין. לפיכך, משקלו של המסמך אינו גבוה ואולם יש ללמוד ממנו לכאורה שהמנוח היה כשיר ואף ראה במערערת כבת זוג.

6.(ג) מכתבים שכתבו ידידים וחברים למערערת לאחר פטירת המנוח שבהם הם מאשרים שהמנוח והמערערת היו בני זוג – מדובר במכתבים שניתנו ע"י מקורבים למערערת ומהם עולה שהמנוח בילה עם המערערת והיא טיפלה בו כשחלה. בחלק מהמכתבים אף נאמר שהם היו בני זוג וחיו יחדיו בתקופה האחרונה של חיי המנוח. ברם, משקלם של המכתבים נמוך היות שכותביהם לא זומנו לעדות בבית המשפט ובכל מקרה, לא ניתן ללמוד מהם על מצבו הקוגניטיבי של המנוח אלא על כך שהמערערת טיפלה במסירות במנוח והמנוח היה תלוי בה.

7.(ד) מכתב שכתבה המשיבה 1 למערערת ביום 25.12.18 - במכתב זה נאמר ש"בשנים האחרונות הפכת לבת משפחה, כבת הזוג של הדוד שלי. בטיפול המסור שלך, בזמן המחלה שלו והניתוחים, ללא ספק עזרו בהתמודדות עם הימים הקשים. שמחנו לארח אתכם בארוחות המשפחתיות ולדעת שהוא לא לבד. מקווים לראותך שוב, חוגגת ושמחה אתנו, כחלק מהמשפחה". מכתב זה אכן תומך בעמדת המערערת שהיא הייתה בת זוגו של המנוח וטיפלה בו במסירות רבה. מכתב זה אף מוכיח לכאורה שהמנוח היה צלול היות שמכתב זה הוכן בהתאם לבקשתו.

8.(ה) תצהיר המנוח מיום 25.12.18 – המנוח חתם על תצהיר שנטען שצורף לבקשה שהגיש לבית הדין למשמורת על מנת לשחרר את המערערת ממעצר. בתצהירו של המנוח הוא מצהיר בין היתר כי: "מזה כארבע שנים לערך שאנחנו זוג. נכון להיום אנו מתגוררים יחד בדירתי... בערך באותה תקופה שהקשר שלי עם ו' הפך לזוגי, גילו למרבה הצער שאני חולה בסרטן הערמונית שלאחר מכן שלח גרורות לעצמות... לאורך תקופה זו, ו' תמכה בי מאוד והקשר שלנו התהדק עוד יותר והיום היא חלק בלתי נפרד מחיי. המחשבה כי ו' לא תהא לצדי הינה בלתי נתפסת ואף אינה אנושית. לפני מספר שבועות אף ערכתי צוואה אצל עו"ד ורשמתי את ו' כיורשת בלעדית שלי של הבית והרכב שלי.... פנינו (ביום 4.6.18) לבית המשפט וביקשנו הצהרה מבית המשפט להכריז על מ' כמת... אני מוכן לעשות כל בדיקה וראיון על מנת להוכיח כי אני דובר אמת וכי אני וו' בני זוג". מתצהיר זה עולה שהמנוח ראה את המערערת כבת זוגו ואף פירט שערך צוואה והוריש למערערת את דירתו ורכבו. מדובר בראייה חשובה ביותר ולכן היה מצופה שהמערערת תזמן את עו"ד ורשה שאימת את המנוח על התצהיר, על מנת שניתן יהיה לאמת את האמור בו. ברם, המערערת לא זימנה לעדות את עו"ד ורשה שהוא כאמור עד מפתח, ללא כל הסבר והדבר פועל לחובתה.

9.(ו) החלטת בית הדין לביקורת משמורת מיום 2.1.19 – בהחלטת כב' בית הדין נקבע בין היתר כי: "...לדיון האמור, התייצב גם בן זוגה הנוכחי של המוחזקת, מר מ' ע' – שהוא חולה סרטן גרורתי... בא כוח המוחזקת סיפק אין ספור מסמכים ובהם ראיות שמעידות לכאורה על זוגיותם של המוחזקת ומר ע'. עוד צורפה לבקשת השחרור צו הירושה של מר ע', שהחליט להוריש למוחזקת (עוד לפני שהובאה למשמורת) את כל רכושו... מר ע', אזרח ישראלי החולה בסרטן גרורתי, אף דאג ליצור קשר עם עו"ד ורשה מיד עם הבאתה למשמורת וכן הגיע לבקרה במתקן המשמורת "גבעון". מר ע' הגיע, למרות מצבו הרפואי, לדיון שנקבע במעמד הצדדים בתאריך 31.12.18 (למרות ששוחרר מאשפוז יומיים קודם לכן) והביע נכונות לעשות כל שנדרש כדי לשחררה ממשמורת. לבקשת הירושה הוגש העתק מצו הירושה של מר ע', שהחליט להוריש למוחזקת את כל רכושו. צו הירושה מתוארך אף הוא לפני הבאת המוחזקת למשמורת... מעל לצריך, התרשמתי כי מר ע', דואג מאוד למוחזקת וכי הותרתה במשמורת בזמן שהוא מנסה להסדיר את מעמדה ובמקביל, בזמן שעליו לעבור טיפולים כימותרפיים מורכבים, גורמת לו לצער רב, שבוודאי אינו מקל על הליך החלמתו". החלטה זו אכן תומכת בעמדת המערערת שהיא הייתה בת זוגו של המנוח. לכאורה, עולה ממנה שהמנוח היה מודע לצוואה שערך וזה היה רצונו. ברם, המערערת לא צירפה את מלוא המסמכים שהיא הגישה בבית הדין למשמורת לרבות הבקשה שאליו צורף תצהיר המנוח והיא אף לא המציאה את הפרוטוקולים של שני הדיונים שהתקיימו. לא ניתן כל הסבר למחדל זה. אכן, בית הדין למשמורת לא ביצע למנוח בדיקת כשירות ואולם, לאור התרשמותו של בית הדין מהמנוח, החלטה זו תומכת בעמדת המערערת שהמנוח היה כשיר במועד עריכת הצוואה. שהרי, הוא התייצב לדיון וטען טענות שמלמדות לכאורה על מחשבה תקינה וקוהרנטית. באותה תקופה לכאורה המנוח היה עצמאי ולא נתון להשפעת המערערת שהייתה נתונה במעצר. יחד עם זאת, המשיבה 1 העידה כי המנוח סיפר לה שהמערערת: " לא מפסיקה להתקשר אליו והיא בוכה לו בטלפון שישחרר אותה ומתחננת אליו שישחר אותה" (עמ' 184 שורות 15-17 ושורות 26-27). לפיכך, לא ברור עד כמה המנוח פעל באופן עצמאי ועד כמה הוא עשה כן עקב תלותו הרבה במערערת ולחציה הרבים עליו שיפעל עבורה. המומחה נשאל אודות התרשמות בית הדין והשיב כי "כשירות נקבעת על פי קריטריונים וקטגוריות ברורות" (עמ' 221 שורה 16). אכן, המנוח לא נשאל האם הוא יודע את היקף רכושו, מי יורשיו על פי דין ומה משמעות הצוואה ובטח שלא בוצע לו מבחן מיני מנטל. ברם, השאלה היא, האם המסמכים מבית הדין למשמורת ובמיוחד התצהיר וההחלטה יכולים להפוך על פיה את מסקנתו של המומחה לפיה המנוח לא היה כשיר?

10.המומחה אישר בחקירתו שמדובר במקרה גבולי (עמ' 22 שורה 2). המומחה לא נתן משקל משמעותי לאישור הרפואי שהעניק ד"ר לוי ביום 19.10.18 לפיו "לפי היכרותי עמו ובדיקה עדכנית הנ"ל צלול בדעתו" מאחר, שלא פורטו אילו בדיקות נערכו למנוח (עמ' 227 שורות 1-2 ועמ' 228 שורות 29-30). כמו כן, ביום 17.2.19 ד"ר לוי אישר ש"החולה מר מ' ע' הוא בהכרה מלאה ובדעה צלולה אחראי על מעשיו וכשיר לעשות פעולה בפני נוטריון" ואולם, ד"ר לוי לא פירט כלל על בסיס מה ניתן אישור זה ואילו פעולות בוצעו על ידו שהביאו אותו למסקנה זו. בנוסף, כשנה לאחר פטירת המנוח, ביום 27.1.20, כתב ד"ר לוי כי: "הנני לאשר שב 19 לאוקטובר 2018 הנ"ל ביקר במרפאתנו ובקש אישור שצלול בדעתו. תשאלתי אותו, הנ"ל ענה לעניין היה מודע למצבו הבריאותי וידע שמות רופאים מטפלים וידע תרופות שמקבל וקיבל אישור שצלול בדעתו". היה על המערערת לזמן לעדות את ד"ר אריאל לוי שחתם על האישורים על מנת שניתן יהיה לאמת אותם ולהסתמך עליהם. לא ניתן כל הסבר מטעם המערערת מדוע הוא לא זומן לעדות ולפיכך, המשקל של אישוריו אינו גבוה. בנוסף, המערערת אף לא זימנה לעדות את הרופאה האונקולוגית שהתרשמה שהמנוח היה בהכרה מלאה ובדעה צלולה והמומחה ציין שאף היא לא ביצעה בדיקה מובנית ומדובר רק בהתרשמות שלה שאין לה משקל רב (עמ' 229 שורות 22-24).

11.אכן, כפי שציין המומחה בחוות דעתו, מהמסמכים הרפואיים "עולה תמונה לא אחידה ולא עקבית לגבי מצבו הקוגניטיבי סביב המועד הנדון... בשנים 2017-2018 אין דיווח על פגיעה קוגניטיבית משמעותית... גם במסגרת אשפוז בנובמבר 2018 לא מצאתי דיווח על פגיעה קוגניטיבית משמעותית... קיימת סתירה ברשומות". יחד עם זאת, המומחה עמד על מסקנות חוות דעתו גם בסיום חקירתו וטען שבסבירות של 60 אחוז המנוח לא היה כשיר (עמ' 215 שורות 29-30). לפיכך, בצדק אימץ ביהמ"ש קמא את עמדת המומחה שמינה.

12.המסקנה מהראיות הנ"ל שהובאו ע"י המערערת ושבית המשפט קמא לא התייחס אליהן בפסק דינו, היא שקיימות אינדיקציות שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה. שהרי, המנוח חתם לכאורה על הסכם שכר טרחה עם עו"ד ששכר את שירותיו, חתם על תצהיר מפורט, התייצב פעמיים בדיונים בבית הדין למשמורת וטען טענות בבית הדין. התרשמות בית הדין למשמורת הייתה שהמנוח מדבר לעניין ואף יש ליתן אמון בעדותו שהמערערת היא בת זוגו והם מתגוררים יחדיו. לפיכך, לו הטענה היחידה שהיו המשיבים טוענים כנגד הצוואה הייתה טענת העדר כשרות, ייתכן בהחלט שהיה מקום לקבוע שלא הוכח שהמנוח היה בלתי כשיר.

13.אולם, מסקנתו של בית המשפט קמא לפיה המערערת נטלה חלק בעריכת הצוואה ואף השפיעה עליו בהשפעה בלתי הוגנת, מבוססים על ממצאי עובדה וקביעות מהימנות רבים ומשכנעים שאין הצדקה להתערב בהם.

14.מעורבותה של המערערת בעריכת הצוואה באה לידי ביטוי בין היתר בפעולות אלו: שיחות טלפון רבות בין המערערת לבין הנוטריונית סמוך לפני עריכת הצוואה, העדר כל שיחות מהטלפון של המנוח לנוטריונית, בחירה בנוטריונית דוברת רוסית שטיפלה בעבר במערערת כשהיא מתגוררת במקום מרוחק בעוד המנוח חולה בסרטן גרורתי והיה מצופה שלא יטולטל ואי העמדת הטלפון הנייד של המנוח לבדיקה על פי צו בית המשפט, תוך טענה תמוהה ביותר לפיה הטלפון נשלח לאוקראינה לאחר פטירת המנוח ולא נודע מה עלה בגורלו. "העלמתו" של הטלפון הנייד של המנוח נעשתה כנראה בכוונת מכוון על מנת שלא ידלה ממנו מידע חשוב ומהותי שכנראה פועל לרעת המערערת. מדובר בגרימה של נזק ראייתי משמעותי שבוצע ע"י המערערת. בנוסף, התברר שהמערערת שהתה למשך זמן ארוך עם המנוח במשרדה של הנוטריונית ומשום מה, דווקא ביום זה, התקלקל הטלפון הנייד של המנוח ונטען שהוא היה בתיקון, כשלא הובאה כל ראייה לכך שהטלפון היה במעבדת תיקונים ביום זה.

15.בנוסף, המערערת השאירה על בית המשפט קמא רושם בלתי אמין ותשובותיה היו "מהוססות ומבולבלות, לא מדויקות ואף תמוהות". המערערת אף העבירה מסמכים לנוטריונית טרם העדות, למרות שהנוטריונית הייתה עדה מטעם המשיבות. כמו כן, העובדה שהמערערת הודתה שהיא הייתה "על רמקול" כשהמנוח שוחח עם הנוטריונית מהטלפון שלה, מלמדת שלמעשה המנוח לא היה עצמאי כששוחח עם הנוטריונית והוא היה תחת עינה הפקוחה ואוזנה הכרויה של המערערת. התנהגות זו של המערערת אף היא מלמדת על מעורבות עמוקה שלה בעריכת הצוואה. זאת ועוד: הנוטריונית העידה שהמנוח לא הגיע עם נייר או מסמכים שבהם היו רשומים הגוש והחלקה של דירתו והוא זכר פרטים אלו בעל פה ורשם לה פרטים אלו על פתק במשרדה (עמ' 107 שורות 2-26). עדות זו מעוררת תמיהות במיוחד לאור מצבו הבריאותי הקשה של המנוח באותה עת.

16.המערערת "פיקחה" מקרוב על כל שלבי הכנת הצוואה ולא מדובר בפעולה אוטונומית, עצמאית וחופשית של המנוח. המערערת בחרה את זהות הנוטריונית שהייתה עורכת דינה בעבר והיא דוברת רוסית, מדובר בעורכת דין שמשרדה בעיר אחרת והמנוח על אף שהיה חולה מאוד, לא פנה שוב לעורך דינו המוכר שהכין לו את הצוואה הראשונה רק כמה שנים לפני כן, המערערת שוחחה עם הנוטריונית רבות לפני עריכת הצוואה, היא לא אפשרה למנוח לדבר בפרטיות עם הנוטריונית טרם עריכת הצוואה והאזינה לשיחתו עמה, היא נסעה עם המנוח לנוטריונית, שהתה עם המנוח במשרדה של הנוטריונית ודאגה שבאותו יום למנוח לא יהיה עמו הטלפון הנייד שלו, כך שהוא לא יכול היה להתקשר לאף אחד ללא ידיעתה. לפיכך, אין להתערב במסקנתו של בית המשפט קמא שקבע שמכלול הנתונים מצביעים על כך שהמערערת נטלה חלק בעריכת הצוואה והמשיבות הרימו את הנטל להוכחת טענתן זו.

17.בנוסף, אין להתערב במסקנתו של ביהמ"ש קמא לפיה המערערת השפיעה בהשפעה בלתי הוגנת על המנוח לערוך את הצוואה. באותה עת המנוח היה חולה מאוד והיה תלוי במערערת שטיפלה בו במסירות. האירוע שהתקיים בסניף הבנק, אמנם היה לאחר חתימת הצוואה ואולם הוא מלמד עד כמה המערערת שלטה במנוח, תמרנה אותו והייתה הרוח החייה מאחורי פעולותיו. אירוע זה הוא בבחינת "סופו מעיד על תחילתו". העובדה שהמערערת הזמינה אמבולנס ולקחה את המנוח לבנק במצב שהוא אפאטי וכלל לא יכול להגיב לסובבים אותו, על מנת ליטול ממנו כספים ולקבל הרשאה לחשבונו, מלמדת עד כמה היתה המערערת מוכנה "ללכת רחוק" על מנת להשתלט על רכושו. בנוסף, במועד חתימת הצוואה לא היה ברשות המנוח הטלפון הנייד שלו ובאופן זה נמנע ממנו להתקשר עם משפחתו וחבריו והוא נותק למעשה מהעולם החיצון. טענת המערערת כי הטלפון שלו היה באותה עת בתיקון לא הוכחה כלל וצירוף מקרים נטען זה מעורר תמיהות רבות.

18.העובדה שהמערער צירף את צוואתו לבקשה שהגיש לבית הדין למשמורת על מנת לשחרר את המערערת ממעצרה - עובדה המלמדת לכאורה שהיא משקפת את רצונו - לא יכולה לרפא את הפגם החמור שנפל בעריכת הצוואה לאור מעורבותה העמוקה של המערערת בהכנתה ואת העובדה שהוכחה השפעה בלתי הוגנת שלה על המנוח. תהליך הכנת הצוואה נעשה כמעט כולו ע"י המערערת שיזמה את עריכתה והוציאה אותה לפועל, במצב בו המנוח חולה סופני וזקוק באופן נואש לטיפולה ולעזרתה. המשיבה 1 העידה שהמנוח סיפר לה עד כמה המערערת לוחצת עליו לפעול לשחרורה מהמאסר ולכן, פעולותיו של המערער בבית הדין למשמורת, שנעשו תחת לחץ זה בעוד הוא זקוק נואשות לטיפולה, לא יכולות ללמד על כוונה אמיתית ועצמאית להעניק את עיזבונו למערערת.

19.מקרה דנן הוא מקרה מובהק להפעלת הלכת "החוטים השזורים". כפי שנקבע בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלוני (6.5.15):

"...חוטים שונים של עילות שונות – הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה עצמאית – יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה."

ראו גם: עמ"ש (ת"א) 48729-03-19 ב' י' פ' נ' א' פ' (17.11.19); עמ"ש (ת"א) 16541-11-21 פלוני נ' אלמוני (26.6.22); ועמ"ש (מרכז) 45892-09-21א. נ. נ' א.ש.(18.12.22)‏.

20.סיכומו של דבר: אף אם נקבל את עמדת המערערת לפיה המנוח היה כשיר לערוך צוואה באותו מועד, אין להתערב במסקנת ביהמ"ש קמא לפיה המשיבים הרימו את הנטל להוכיח שדין הצוואה להתבטל מחמת נטילת חלק בעריכתה והשפעה בלתי הוגנת. לפיכך אציע לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. העירבון שהפקידה המערערת יועבר למשיבים באמצעות ב"כ על חשבון ההוצאות.

______________

נפתלי שילה, שופט

השופט שאול שוחט, סגן הנשיא – אב"ד:

אני מסכים.

_______________

שאול שוחט, שופט סגן הנשיא, אב"ד

השופטת עינת רביד:

אני מסכימה.

______________

עינת רביד, שופטת

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נפתלי שילה

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים.

ניתנה היום, ד' תמוז תשפ"ג, 23 יוני 2023, בהעדר הצדדים.