פלונית נ' איצקוביץ

לפניי תביעה לפיצויים בגין רשלנות בטיפולי שיניים.

רקע

התובעת, ילידת 6.2.1955, עולה חדשה מרוסיה, במועדים הרלוונטים לתביעה היתה בעליה של חברת בניה קבלנית ברוסיה, ומתוקף עיסוקה זה נוהגת לנסוע בין רוסיה ובין ישראל.

הנתבע הינו רופא שיניים במקצועו ובהכשרתו, בעליה של מרפאת השיניים "איצקוביץ דנט" בחיפה.

בשנת 2017 טופלה התובעת במחלקת פה ולסת במרכז הרפואי רמב"ם, שם ביצעה שתלים בלסת העליונה. לשם השלמת הליך שיקום הפה פנתה לנתבע, כשאת הטיפול במרפאתו החלה ביום 10.5.2017.

תמצית טענות התובעת וחוות הדעת מטעמה

בכתב התביעה טענה התובעת, כי הנתבע הציע לה שיקום שיכלול הדבקת גשר חרסינה על גבי מבנים שיורכבו על השתלים, וזאת בעלות של 85,000 ₪. לטענת התובעת, היא הסכימה ושילמה את הסך האמור לנתבע וכן לטכנאית השיניים שעבדה במרפאתו, ושמה אירה קונוטופ (להלן: אירה). לטענת התובעת, בפועל היא נזנחה על ידי הנתבע וטופלה על ידי אירה, ואף שילמה לה למעלה מ - 35,000 ₪, מבלי שקיבלה עבור כך קבלות.

לטענת התובעת, הטיפול בוצע באופן לקוי ורשלני, הגשרים הזמניים לא היו מתאימים וגרמו לסגירה לא תקינה של הלסתות והשיניים, מה שגרם לה לכאבים בשרירי בלחי ובמפרקי הלסת ואף לכאבים בצוואר והקרנות לרגל. הגשרים הזמניים נשברו שוב ושוב והיה צורך להחליפם שבע פעמים במהלך שנתיים, כאשר שלב הרכבת גשר החרסינה הקבוע מעולם לא הגיע.

כעבור שנתיים בהן טופלה אצל הנתבע באופן כושל אשר לא רק שלא הניב תוצאות אלא גרם לה לסבל רב, פנתה, לטענתה, בהמלצת הנתבע, לייעוץ אצל רופא שיניים נוסף ברוסיה, ד"ר צימבלוב, אשר העיר את תשומת ליבה לכך שמדובר בטיפול כושל ושאינו מתאים למצבה. בעקבות זאת, הפסיקה את הטיפול אצל הנתבע ופנתה לד"ר צבי גוטמכר, מנהל המחלקה לשיקום פנים ולסתות במרכז הרפואי רמב"ם; זה החל בטיפול של שיקום חוזר, על דרך של הוצאת הכתרים הזמניים שבוצעו במרפאת הנתבע והתקנת כתרים זמניים חדשים, תוך שיפור מיידי במצבה.

לכתב התביעה צורפה תכנית טיפול של ד"ר גוטמכר, הכוללת ראשית הכנה מקיפה של שיננית (כולל הקצעות), זאת לאור מצב היגייני לקוי מאוד (פלאק רב ואבנית סביב הכתרים בשתי הלסתות), ולאחר מכן - איזון סגרי (בשל חוסר מגע סגרי בחלק מהשיניים), פתיחת אמברזורות [המרווחים בין השיניים - ט.מ.], במקומות בהם הן אינן קיימות או מוּצרות, והחלפת הכתרים הזמניים בכתרי חרסינה. עלות הטיפול: 206,400 ₪.

התובעת תמכה את כתב תביעתה בחוות דעתו של ד"ר יורם מילר, מומחה ברפואת שיניים מטעמה. ד"ר מילר ציין, כי הטיפול במרפאתו של הנתבע נכשל, משום שזה לא בוצע בפועל על ידי הנתבע, אלא על ידי אירה, אשר לא הייתה מוסמכת לבצעו: אירה, קבע המומחה, יצרה אמנם גשר זמני מאקריל, אולם לא הצליחה להתאימו בפיה של התובעת, שוב ושוב, חרף שבעה נסיונות במשך שנתיים. כתוצאה מכך הופיעו אצל התובעת כאבים בלחי, בצוואר וברגל, אלא שהנתבע לא קישר בעיות אלו להתאמה לקויה של הגשר הזמני, ובמקום זאת הפנה את התובעת לרופאים אחרים. לראיה, קבע מומחה התובעת, ברגע שד"ר גוטמכר החליף את גשרי האקריל הזמניים, נפתרו כל בעיות האחרות ללא צורך בטיפול רופאים אחרים. עוד ציין מומחה התובעת, כי לא הוצגה בפני התובעת תכנית טיפולים מפורטת, לא הוצגו בפניה חלופות נוספות, לא הוצגו בפניה הסיכונים הגלומים בטיפול, היא לא מילאה שאלון בריאות ולא הוחתמה על טופס הסכמה לטיפול.

בכתב התביעה דרשה התובעת פיצוי בגין נזק מיוחד כדלקמן: 120,000 ₪ בגין הוצאות הטיפולים ששילמה לנתבע, בצירוף הוצאות שהוציאה לטיפול המתקֵן; 20,000 ₪ בגין הוצאות, לרבות נסיעות לחו"ל, תרופות ועזרים; 10,000 ₪ בגין עזרת הזולת; 80,000 ₪ בגין הפסדי שכר למשך שנתיים; 7,500 ₪ עבור הוצאות משפט. בגין הנזק הכללי דרשה התובעת פיצוי בגין כאב וסבל וייסורים למשך שנתיים, והוצאות עתידיות עבור טיפולים משקמים, נסיעות, תרופות וכיוצא בזה.

תמצית טענות הנתבע וחוות הדעת מטעמו

בכתב ההגנה טען הנתבע, כי הטיפול שניתן לתובעת היה הולם, ראוי ושיקף את צרכיה בהתאם לנסיבות העניין ומצבה הרפואי, מה גם שהתובעת טופלה בהתאם לכל סטנדרט רפואי מקובל. כן טען, כי ערך רשומה רפואית מפורטת כנדרש. מכל אלו, טען הנתבע, דין התביעה נגדו להידחות.

הנתבע התבסס על חוות דעת מומחה מטעמו, ד"ר יואב גרוסמן. במועד הבדיקה היו בפיה של התובעת הגשרים הזמניים שבוצעו לה על ידי ד"ר גוטמכר ולא אלו שביצע לה הנתבע, ועל כן לא התייחס לאיכותם. ד"ר גרוסמן ציין, כי גם בעת בדיקת התובעת על ידי המומחה מטעמה, ד"ר מילר (שלטענת מומחה הנתבע כלל איננו מומחה ברפואת שיניים), הגשר הזמני שהיה בפיה לא היה זה שבוצע על ידי הנתבע, ועל כן כל קביעותיו מבוססות על הנחות בלבד. ביחס לתכנית הטיפול ציין מומחה הנתבע, כי התובעת הגיעה לנתבע לאחר שהותקנו בפיה שתלים, כך שתכנית הטיפול כבר נבחרה למעשה טרם הגיעה לנתבע. מומחה הנתבע קבע, כי כל שבוצע אצל הנתבע היה גשר זמני על גבי שתלים, ועל כן לא ברור לו מדוע סבור מומחה התובעת כי על הנתבע לשאת בהוצאות השיקום הקבוע. אשר לעלויות הטיפול אצל ד"ר גוטמכר ציין המומחה, כי מדובר בעלויות מופרזות בכל קנה מידה.

חוות דעת מומחה בית המשפט

נוכח הפערים בין חוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים, מינה כב' השופט יואב פרידמן, אשר דן בשעתו בתיק, את ד"ר ישראל בלומנפלד כמומחה מטעם בית המשפט.

בחוות דעתו מיום 14.2.2021 הסביר ד"ר בלומנפלד, כי כיוון שבמועד בדיקתו את התובעת לא היו בפיה הגשרים שבוצעו על ידי הנתבע, הוא מתבסס על הערכתו של ד"ר גוטמכר, שהוא היחיד שראה את הגשרים שביצע הנתבע, ולפיה היו בגשרים הזמניים ליקויים רבים שגרמו סבל לתובעת, ועל כן החליפם. ד"ר בלומנפלד מצא לנכון לציין בחוות דעתו, כי ד"ר גוטמכר הוא מנהל המחלקה אותה ניהל בעבר וכיום עובד בה.

ד"ר בלומנפלד ציין בחוות דעתו, כי עיון בצילומים (פנורמי וסטטוס) שביצעה התובעת עובר לתחילת הטיפול אצל הנתבע, מעלה כי מדובר בשיקום מסובך המצריך ידע, מיומנות וניסיון ברמה של מומחה לשיקום הפה, וכי הנתבע לא העריך נכונה את מורכבות הטיפול. חרף זאת, קבע המומחה, הנתבע נטל על עצמו את הטיפול, אולם בנסיבות האמורות, הטיפול נמשך פרק זמן ארוך ובלתי סביר של שנתיים, תוך גרימת סבל לתובעת. ד"ר בלומנפלד קבע, כי היה על הנתבע להפנות את התובעת למומחה אחר בשלב מוקדם יותר; עם זאת זקף לזכותו את העובדה שלא ביצע את השיקום הקבוע, אלא ניסה לתקן את הכתרים הזמניים, ומשלא הצליח, הפנה את התובעת לרופא מומחה אחר.

בסיכומו של דבר קבע המומחה, כי על הנתבע להשיב לידי התובעת את הכספים ששילמה לו הן עבור הטיפול הזמני שביצע והן עבור הטיפול הקבוע שלא ביצע. לדבריו, לא נגרם נזק הפיך או בלתי הפיך כתוצאה מהטיפול אותו ביצע הנתבע.

הדיון בתובענה

לאחר שהצעת פשרה שניתנה על ידי המותב הקודם לא התקבלה, הגישו הצדדים ראיותיהם. הן התובעת והן הנתבע הגישו תצהיר עדות ראשית וביקשו להסתמך על תיעוד רפואי ועל קבלות. בישיבת ההוכחות עמדו שני בעלי הדין לחקירה על תצהיריהם; בנוסף העידה מטעם הנתבע אירה, טכנאית השיניים. מומחה בית המשפט, ד"ר בלומנפלד, זומן אף הוא להעיד, אולם מטעמים רפואיים נבצר ממנו להתייצב לעדות. הצדדים ויתרו על שליחת שאלות הבהרה למומחה וביקשו להסתמך על ממצאי חוות דעתו במסגרת סיכומיהם.

לאחר תום שלב הוכחות, הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

ראיות התובעת

בתצהיר עדותה הראשית טענה התובעת, כי הגיעה אל הנתבע בהמלצת חברה. לטענתה, היא פגשה לראשונה את אירה במרפאתו של הנתבע, כאשר זה הציגהּ כמי שתשתתף בטיפול בתובעת. לטענתה, הגם שבתחילת הטיפול נתן לה הנתבע את הרושם שהטיפול יהיה קל וקצר וכי בתוך חודשים בודדים יותקנו בפיה גשרי חרסינה קבועים, הרי שבמשך שנתיים ניסה הנתבע שוב ושוב לבצע בפיה גשרים זמניים שנשברו בזה אחר זה; טיפול כושל זה גרם לה, לטענתה, סבל רב, לרבות כאבים בשיניים, בשרירי הלחי, במיפרקי הלסת ובצוואר, עם הקרנה לרגל, דבר ממנו התעלם הנתבע. לטענתה, רק לאחר ששמעה מד"ר צימבלוב ברוסיה - אליו הופנתה על ידי הנתבע עצמו - כי הטיפול שמבצע לה הנתבע הוא כושל ולא יצליח, רק אז הודה הנתבע באמיתות דבריו וכי הוא אובד עצות. לטענתה, היא שילמה לנתבע את התמורה שביקש, בסך של 85,000 ₪, אותם שילמה בהזדמנויות שונות למזכירתו מרינה ולאשתו אלה, אולם קיבלה קבלות חלקיות בלבד; נמסר לה, שסך של כ - 35,000 ₪ הועבר לידי אירה, והיא זו שתיתן לה קבלות עבור סכומים אלו. לתצהירה צירפה התובעת קבלות על סך של כ - 135,000 ₪ עבור הטיפול שעברה אצל ד"ר גוטמכר.

בעדותה בבית המשפט (שנמסרה ברוסית ותורגמה לעברית על ידי מתורגמנית מטעמה) מסרה התובעת, כי התופעות הנוירולוגיות מהן סבלה במהלך הטיפול אצל הנתבע (הקרנה, נימול וכדומה) חלפו בתוך חצי שנה מאז החלה את הטיפול אצל ד"ר גוטמכר, ומעבר למעט אי-נוחות בתחילת הטיפול, לא נגרם לה סבל כלשהו (עמ' 17, ש' 17 ואילך). היא מסרה, כי בעקבות הסבל שנגרם לה במהלך הטיפול על ידי הנתבע, ובמיוחד ההקרנה לרגל, היא אושפזה בבית חולים במוסקבה, אם כי לא הציגה מסמך בעניין (עמ' 18, ש' 17 ואילך). כן מסרה, כי לא דיווחה במהלך אשפוזה האמור כי ההקרנה לרגל הופיעה לאחר טיפול שיניים (עמ' 20, ש' 3 ואילך). בנוסף אישרה התובעת, כי ד"ר גוטמכר מסר לה, כי אם יימשכו התופעות הנוירולוגיות גם לאחר שיבצע לה שיקום קבוע, אזי יהיה עליה לפנות לנוירולוג לצורך בירור (עמ' 20, ש' 35 ואילך).

התובעת אישרה, כי אין ברשותה מסמך או חוות דעת הקושרים בין התופעות הנוירולוגיות להן טענה ובין הטיפול שעברה אצל הנתבע (עמ' 31, ש' 32 ואילך).

התובעת הכחישה את טענת ב"כ הנתבע לפיה היה פרק זמן ארוך של 16 חדשים בהם לא ביקרה אצל הנתבע לצורך ביצוע הטיפול, וטענה כי נהגה להגיע אליו מידי חודש בחדשו (עמ' 22, ש' 30; עמ' 23, ש' 7). היא טענה, כי למרות שבשל עיסוקיה היא נדרשת להגיע מעת לעת לרוסיה, הרי שמרכז חייה הוא בארץ, יש לה כאן בית, בעל ובן. כן מסרה, כי יש לה דרכון ישראלי ואינה נזקקת לויזת תייר (עמ' 23, ש' 22 ואילך).

התובעת אישרה, כי הנתבע שלח אותה להתייעצות אצל עמיתו ד"ר צימבלוב, שהוא זה שהביא לתשומת לבה כי הטיפול שמבצע לה הנתבע לקוי (עמ' 24, ש' 19 ואילך).

אשר לתשלום לנתבע העידה התובעת, כי שילמה לעתים באשראי ולעתים במזומן, ונדרשה לשלם 30% מהעלות כמקדמה, (עמ' 26, ש' 14 ואילך). לטענתה, מעולם לא שילמה ישירות לטכנאית אירה, אלא תמיד למזכירותיו של הנתבע (עמ' 29, ש' 37 ואילך); יצויין, כי בסעיף 6 לכתב התביעה טענה התובעת כי שילמה לאירה סך של 35,000 ₪ באופן ישיר, וכאשר התבקשה להסביר את הסתירה הסבירה כי היא שילמה למזכירה מרינה, והמזכירה היא זו שהעבירה את התשלום לאירה, לעיתים - בנוכחותה של התובעת (עמ' 30, ש' 1 ואילך).

התובעת מסרה, כי במועד בו טופלה על ידי הנתבע היתה בעליה של חברת בניה בעיר סמרה שעל נהר הוולגה, וכי כיום היא בגמלאות (עמ' 30, ש' 29 ואילך).

כאשר נשאלה התובעת מדוע לא הפסיקה את הטיפול לאחר שלוש-ארבע פעמים בהן הגשר הזמני נשבר השיבה שהנתבע הסביר לה שאלו תופעות לוואי רגילות וכי הגוף צריך להסתגל, מה גם ששילמה לו מקדמה בסך של 50,000 ₪ ועל כן המשיכה את הטיפול אצלו (עמ' 33, ש' 18 ואילך).

ראיות הנתבע

בתצהיר עדותו הראשית מסר הנתבע, כי התובעת הופנתה אל מרפאתו על ידי הטכנאית אירה קונוטופ. הוא הבהיר, כי אירה אינה מועסקת על ידיו, אלא מנהלת עסק עצמאי.

הנתבע מסר, כי התובעת הגיעה לראשונה למרפאתו לביצוע טיפול אסתטי; במסגרת בדיקתה איבחן אצלה מצב דנטלי הדורש התערבות של מספר מומחים, ועל כן הפנה אותה למחלקת כירורגיית פה ולסת בבית החולים רמב"ם. התובעת פנתה לשם בליווי אירה, ושם הוחלט כי עליה לעבור, בין השאר, הוצאת שתלים והשתלת עצם.

למחרת, מסר, שבה אליו התובעת, הוא הכין עבורה תכנית טיפול והסביר לה כל הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בכל טיפול; תכנית הטיפול, ציין הנתבע, נמסרה לתובעת בשפה הרוסית, השפה היחידה בה היא שולטת. כן הובהר לה כי עליה להגיע לכל ביקור שייקבע לה, הגם שהינה מתגוררת ברוסיה.

הנתבע הצהיר, כי בתחילת הטיפול הגיעה התובעת לכל ביקור שנקבע לה, אולם החל מחודש יולי 2017 רצף הטיפול בה נקטע, הן בשל מצב הדנטלי הבסיסי, שהצריך ייעוץ וטיפולים נוספים על ידי מומחים שונים, והן בשל שהותה ברוסיה.

עקב חוסר הרצף בהגעת התובעת לטיפולים, מסר הנתבע, לא ניתן היה להתקדם בטיפול, מה גם שבכל ביקור היה צורך לתקן את הטיפול הקודם שלא צלח בשל העדר מעקב רפואי כנדרש. בנוסף, במקביל לטיפול אצלו, טען הנתבע, עברה התובעת טיפולים בבית החולים רמב"ם. מכל אלו, לא ניתן היה לבצע לתובעת שיקום קבוע.

הנתבע מסר, כי כאשר שהתה התובעת ברוסיה היא הודיעה לו שהכתרים הזמניים נפלו לה, ועל כן הפנה אותה לעמיתו ד"ר צימבלוב, על מנת שיסייע לה בתיקון הכתרים. ד"ר צימבלוב, טען הנתבע, הגיע למסקנה זהה לשלו, קרי, כי על התובעת לפנות למספר מומחים לבדיקות וכן עליה לבצע שיקום קבוע.

עוד העיד הנתבע כי קיבל מידי התובעת סך של 45,000 ₪, ואילו את התמורה בגין עבודתה של אירה קונוטופ היא שילמה לאחרונה ישירות.

עדות הטכנאית אירה

אירה קונוטופ התייצבה בבית המשפט כעדה מטעם הנתבע והעידה לפניו, ועל כן אסקור את עדותה לפני סקירת עדותו.

אעיר, כי הנתבע הופטר מחובת הגשת תצהיר עדות ראשית מטעמה של אירה, משטען כי לא שיתפה עמו פעולה ולא הסכימה למסור לו תצהיר כאמור; עם זאת, במהלך עדותה הוברר כי טרם עדותה היא עיינה במוצגים שהוגשו, לרבות בתיעוד הרפואי, בחוות הדעת והתכניות הטיפולים, ואשר נמסרו לה על ידי ב"כ הנתבע.

בחקירתה הראשית מסרה אירה, כי הכירה את התובעת לאחר שזו הופנתה למרפאתו של התובע על ידי מטופלת אחרת (עמ' 38, ש' 7 ואילך). כן אישרה, כי קיבלה כסף ישירות מהתובעת וכי נתנה לה בגין כך קבלות (שם, ש' 28 ואילך).

בחקירתה הנגדית הסבירה אירה, כי מעולם לא היתה חלק מצוות המרפאה של הנתבע, אלא הוא היה לקוח שלה במשך כארבע שנים; לדבריה, מזה כשנתיים נפסקה ההתקשרות העסקית ביניהם (עמ' 39, ש' 30 ואילך).

אירה הסבירה, כי כל אלמנט שמרכיב הרופא בפה המטופל מבוצע על ידי טכנאי שיניים על פי הוראות הרופא (עמ' 41, ש' 28 ואילך); כך גם לגבי הכתרים הזמניים שהותקנו בפיה של התובעת: גם את אלו ביצעה אירה על פי הוראותיו של הנתבע (עמ' 42, ש' 7 ואילך).

אירה העידה, כי הנתבע והיא נתקלו בקושי בהתקדמות הטיפול בתובעת, משום שהגיעה עם שתלים שהשתילו לה ברוסיה ושני שתלים שהשתילו לה בבית החולים רמב"ם. כן הסבירה, כי התובעת נהגה להדק את הלסתות בחוזקה, מה שגרם לשבירה של השתלים (שם, ש' 16 ואילך).

אירה הסבירה, כי למרות בקשותיהם שלה ושל הנתבע כי התובעת תמסור להם נתונים מזהים על הברגת השתלים שהושתלו לה ברוסיה, זאת על מנת שניתן יהיה להתאים להם מבנים וכתרים מתאימים, התובעת לא מסרה להם נתונים אלו; לדבריה, היא פנתה עם התובעת לבית החולים רמב"ם על מנת ששם ינסו לזהות את השתלים, אלא שגם שם לא הצליחו לזהותם (שם, עמ' 33 ואילך; עמ' 43, ש' 28 ואילך). לדבריה, באחד הביקורים הללו בהם התלוותה אל התובעת לבית החולים רמב"ם, התוודעה התובעת לד"ר גוטמכר, אליו פנתה בהמשך (עמ' 53, ש' 18 ואילך).

אירה הסבירה, כי הכתרים הזמניים אינם מיועדים להחזיק מעמד זמן רב (עמ' 42, ש' 4 ואילך), וכי הם מודבקים בדבק שאינו חזק, על מנת שניתן יהיה להסירם בקלות (עמ' 47, ש' 15 ואילך). לכל אורך התקופה, הסבירה אירה, התובעת לא סיפקה את הנתונים המבוקשים על השתלים שנעשו לה ברוסיה (עמ' 44, ש' 25), לא דאגה להגיע לביקורים שנקבעו לה (עמ' 45, ש' 19) ולא דאגה להיגיינה נאותה של השיניים (עמ' 46, ש' 4), ובשים לב לטבעם של הכתרים הזמניים; מסיבה זו הם נשברו שוב ושוב.

כאשר נשאלה אירה מדוע, כאשר ראו היא והנתבע שהתובעת אינה מספקת את הנתונים הנדרשים, הם המשיכו להתקין בפיה כתרים זמניים, שנשברו שוב ושוב, מה שהיה כרוך כל פעם בנטילת מדידות חדשות ובתשלום נוסף, השיבה, כי היא פעלה על פי הוראותיו של הנתבע וכי יש להפנות שאלה זו אליו (עמ' 45, ש' 13 ואילך).

עוד העידה אירה, כי גם כיום, כאשר התובעת מטופלת על ידי ד"ר גוטמכר, היא עדיין עם כתרים זמניים, והשיקום הקבוע טרם בוצע, מה שאומר דרשני (עמ' 46, ש' 5, 13, 21-20, 34).

אירה העידה, כי לעתים היתה התובעת מגיעה לארץ לביקור לפרק זמן קצר, עם כתרים שבורים, מה שהיה מאלץ את אירה לבנות גשר זמני באופן דחוף, דבר הכרוך בחיוב כפול (עמ' 48, ש' 19 ואילך), שגם גרם להפסד לנתבע, שכן חיוב כפול זה הושת עליו (עמ' 65, ש' 6-5). כן העידה, כי קרו מקרים בהם הגיעה למרפאה על מנת למסור את הגשרים שהכינה, אולם התובעת לא הגיעה; עם זאת, מסרה כי אין לה תיעוד על כך (עמ' 49, ש' 23 ואילך). זאת ועוד, העידה, פעמים רבות, לאחר שקיבלה את הגשרים הזמניים, חזרה לובה כבר למחרת לרוסיה, מבלי לבוא לביקורת של איזון דינאמי שנדרשת לאחר מספר ימים (עמ' 52, ש' 4 ואילך).

אירה טענה כי אינה זוכרת האם התובעת שילמה לה ישירות, או שמא שילמה עבור הטיפול הכולל במרפאת הנתבע, ומזכירתו היתה מעבירה לה את התמורה המגיעה לה עבור עבודתה (עמ' 50, ש' 25 ואילך). בהמשך העידה, כי לא קיבלה מהתובעת כספים באופן ישיר (עמ' 52, ש' 17-16).

אירה העידה עוד, כי היא והנתבע התקשו לגבות את התשלומים מהתובעת, שסירבה שוב ושוב לשלם בתירוצים כאלו ואחרים, עד כי נאלצו לחייבה לשלם כתנאי להמשך ההתקשרות עמה (עמ' 51, ש' 28).

אירה סיפרה, כי בשלב מסויים התייאש הנתבע, משלא קיבל מהתובעת את המידע הדרוש לו; כאשר נשאלה אם שקל להחזיר לתובעת את הכסף שקיבל ממנה, השיבה כי אינה זוכרת; לגבי הכספים ששולמו לה עצמה מסרה אירה, כי אין מקום להשיבם לתובעת, שכן מדובר בתמורה עבור עבודה שביצעה (עמ' 52, ש' 23 ואילך; עמ' 53, ש' 1 ואילך).

כאשר נשאלה אירה האם נכון שבמהלך הטיפול אצל הנתבע החלה לסבול מכאבים שונים בגוף, בצוואר, בגב וכיוצא בזה, השיבה אירה, כי התובעת כבר סבלה מתסמינים אלו כאשר הגיעה לראשונה לטיפול אצל הנתבע, כפי שהוא תיעד בתכנית הטיפולית שהכין לה, בשפה הרוסית (עמ' 53, ש' 37 ואילך; עמ' 54, ש' 24 ואילך). היא הסבירה, כי הכוונה להפנייתה של התובעת לאוסטיאופת ברמב"ם (עמ' 56, ש' 28; עמ' 57, ש' 17 ואילך).

בשלב זה התבקשה המתורגמנית לעיין בכרטיס הטיפולים של התובעת בשפה הרוסית, וציטטה משם תרשומת מיום 23.10.2017 ולפיה הופנתה התובעת לביצוע בדיקה וטיפולים רפואיים אוסטאופתיים (עמ' 56, ש' 19; עמ' 57, ש' 38; עמ' 58, ש' 5).

כאשר נשאלה אירה האם ניסתה לסייע לתובעת להתמודד עם הכאבים הללו בדרכים אחרות, טענה שאינה זוכרת; כאשר נשאלה באופן ספציפי האם טיפלה בה באמצעות עלוקות, להפחתת לחץ הדם וכדומה, שבה וטענה שאינה זוכרת (עמ' 58, ש' 13 ואילך). כאשר שבה ונשאלה בעניין, השיבה כי אינה זוכרת ובכל מקרה אין קשר בין טיפול בעלוקות ובין רפואת שיניים (עמ' 59, ש' 13 ואילך, ש' 26 ואילך, ש' 34 ואילך). גם בתשובה לשאלות בית המשפט בעניין זה טענה אירה כי אינה זוכרת (עמ' 60, ש' 15-5).

אירה אישרה כי קראה את תכנית הטיפולים שמסר הנתבע לתובעת, אולם לא אישרה אותה ולא נדרשה לאשר אותה, הגם שחלק מהתמורה בגין הטיפולים הללו אמורה להגיע לידיה, זאת משום שרופא אינו מתייעץ עם טכנאי השיניים ביחס לטיפול שהוא מתכנן עבור המטופל (עמ' 64, ש' 6 ואילך).

בסיום עדותה התייחסה אירה לתכנית הטיפולים של ד"ר גוטמכר, שגם בה עיינה עובר למתן עדותה. לדבריה, ד"ר גוטמכר לא ציין במסמך שערך כי הגשרים הזמניים שהוכנו לתובעת במרפאתו של הנתבע היו לקויים, אלא כי התובעת הגיעה עם היגיינה גרועה, וכל מה שנדרש הוא פתיחה או הרחבה של האמברזורות [המרווחים בין השיניים - ט.מ.]. עוד הסבירה, כי ד"ר גוטמכר מצא העדר תמיכה בין שיניים 11 ו - 21 [שתי החותכות הקדמיות העליונות - ט.מ.], וזאת משום חוסר היכולת לבצע התאמה והקבלה מלאה בין שני חלקי הגשר הזמני בלסת העליונה, בשל השתלים והמבנים שבוצעו לתובעת ברוסיה (עמ' 67, ש' 7 ואילך).

עדות הנתבע

ראשית יצויין, כי במהלך עדותן של התובעת ושל אירה שהה הנתבע מחוץ לאולם בית המשפט.

בחקירתו הנגדית מסר הנתבע, כי מי שהפנה את התובעת אל מרפאתו היתה הטכנאית אירה, והתנאי שהציבה לכך היה כי יטפלו בה יחדיו. בהתאם, גיבשו יחדיו את תכנית הטיפולים בה, שהיתה, להגדרתו, תכנית לא פשוטה, המערבת מספר מומחים (עמ' 72, ש' 12 ואילך).

הנתבע אישר, כי מלכתחילה ראה כי מדובר בטיפול מורכב, בין השאר בשל שתלים לקויים שהושתלו לתובעת, ועל כן שלח אותה ראשית לבית החולים רמב"ם, לצורך הכנת תשתית השיניים לקראת ביצוע השיקום (שם, ש' 29 ואילך). בשל הצורך בביצוע תשתית מוקדמת, הסביר, לא יכול היה לתת לתובעת הערכה של משך הטיפול (עמ' 73, ש' 1 ואילך). עם זאת, העיד, לא נרתע מלקחת על עצמו את הטיפול, שכן רוב הטיפולים שהוא מבצע במרפאות הם כאלו (שם, ש' 10). הוא אישר, כי באתר האינטרנט שלו הוא מציג עצמו כמומחה בפתרון מקרים מסובכים שרופאים אחרים נרתעים מלקחת על עצמם (עמ' 74, ש' 10), ואת מרפאתו כמרפאה הוליסטית, הרואה את הגוף כמכלול (עמ' 91, ש' 30) ומציעה טיפול גם בכאבי גוף הנובעים מטיפולי שיניים (עמ' 93, ש' 36-34).

הנתבע שלל את דברי ב"כ התובעת לפיהם הוא סיכם עם התובעת כי כל התשלומים יבוצעו דרכו, ומסר כי הובהר לה כי חלק מהתשלומים עליה לשלם לו וחלק - לאירה (עמ' 74, ש' 33 ואילך; ובתשובה לשאלת בית המשפט עמ' 75, ש' 31 ואילך). עם זאת אישר, כי הדבר לא נכתב בתכנית הטיפולים, שהיא המסמך היחיד עליו חתמה התובעת (עמ' 75, ש' 9).

הנתבע אישר, כי אירה "עשתה עבודה יפה ועבדה קשה" (עמ' 77, ש' 5), וכי גם כאשר התובעת הגיעה בהתראה קצרה והודיעה כי הכתרים נשברו, אירה ביצעה כתרים חדשים, הגם שדעתה לא היתה נוחה מכך (שם, ש' 8 ואילך).

הנתבע הבהיר, כי הצעת המחיר כללה תשלום עבור שלושה סטים של כתרים זמניים, בעוד שבפועל בוצעו לתובעת חמישה סטים כאלו, ולמעשה הוא "ספג" את העלויות הנותרות, ולא "פתח" את הצעת המחיר; במילים אחרות, לא היה לו עניין כלשהו בביצוע שוב ושוב של הכתרים הזמניים, כטענת ב"כ התובעת, משום שהוא מימן את העלויות הנוספות מכיסו (עמ' 77, ש' 13 ואילך).

הנתבע העיד, כי התובעת לא הגיעה לביקורות בתדירות מספקת, כפי שנקבעה לה (עמ' 78, ש' 19 ואילך). עם זאת, כאשר הוצג לו כרטיס הטיפולים והכרטיס הכספי, לפיו בחודש יוני 2017 ביקרה אצלו התובעת שש פעמים ובחודש אוגוסט 2017 - ארבע פעמים, הוא אישר זאת (עמ' 79, ש' 5 ואילך).

למעשה, אישר הנתבע, למרות שבתצהירו טען כי החל מחודש יולי 2017 חלה הפסקה ברצף הביקורים של התובעת במרפאתו, הרי שבפועל, למעט הפסקה של שלושה חדשים בביקוריה בין החדשים אפריל - אוקטובר 2018, לא קרה שהיתה הפסקה כה ארוכה בביקוריה (עמ' 81 - מפי בא כוחו, ובעמ' 83, מפיו). עם זאת הסביר הנתבע, כי כתרים זמניים אינם אמורים להחזיק מעמד יותר מחדשיים לערך, בשל סוג הדבק בהם הם מודבקים (עמ' 83, ש' 21); זאת ועוד, העיד, לעתים היתה התובעת מגיעה למרפאתו לפני טיפול שנקבע לה בבית החולים רמב"ם, על מנת להסיר את הכתרים הזמניים לקראת הטיפול שם, ולאחר מכן שבה למרפאה על מנת להחזירם (שם, עמ' 24). חרף זאת, חזר והסביר, לא חייב אותה ביותר מאשר שלושת הסטים של הכתרים הזמניים שנכללו בהצעת המחיר ובתכנית הטיפולים המקוריות (שם, עמ' 37).

כאשר הוצגה לנתבע תכנית הטיפולים בעברית, טען בא כוחו, כי מדובר בתרגום לעברית של תכנית הטיפולים ברוסית, אותו ערכה עורכת דין דוברת רוסית במשרדו (עמ' 84, ש' 27 - 29); הנתבע, מנגד, טען כי אינו זוכר האם הציג מסמך זה לתובעת, הגם שהמסמך נושא את חתימתו ואת חתימתה (עמ' 85, ש' 8); ואולם הסביר, כי תכניות הטיפולים במרפאתו נערכות על פי רוב בעברית, אך אם מדובר במטופל דובר רוסית, מכינים לו העתק ברוסית (שם, ש' 12-9).

כאשר השווה הנתבע את תכניות הטיפולים בעברית וברוסית, הוא אישר כי אכן אין ביניהן התאמה מלאה, לא בפירוט הטיפולים ולא בסכומים, ולדבריו - "זה לא כל כך מדויק מה שהיה, אבל כנראה בתוך ההכנה של הניירות עבדנו עם הנייר הזה, נייר אחר. מקרה לא פשוט, אז חיברנו המון." (עמ' 86, ש' 14-13). המסמכים המקוריים לא הוצגו.

בהמשך עדותו מסר הנתבע, כי לא היה שלב בו התייאש מהטיפול בתובעת וביקש שלא להמשיכו (עמ' 87, ש' 20 ואילך).

אשר לד"ר צימבלוב מהעיר סמרה, הנתבע הכחיש שהפנה אליו את התובעת להתייעצות, אלא רק לצורך הדבקת הכתרים שנפלו לה בעת שהיתה בחו"ל (עמ' 88, ש' 13 ואילך). כאשר הוצג לו מסמך מאת ד"ר צימבלוב (הוגש במקור ברוסית, עם תרגום נוטריוני לעברית), בו כותב האחרון כי התובעת הופנתה אליו על ידי הנתבע לצורך בדיקה, אבחון ומתן ייעוץ לנתבע לגבי המשך הטיפול, אישר הנתבע כי כך כתב ד"ר צימבלוב (עמ' 89, ש' 30 ואילך). כן אישר, כי ייתכן שהחלטתה של התובעת שלא להמשיך את הטיפול אצלו, באה בעקבות ביקורה אצל ד"ר צימבלוב (עמ' 90, ש' 14); ועדיין שב והעיד, כי מעולם לא אמר לתובעת, גם בשובה מרוסיה לאחר שטופלה על ידי ד"ר צימבלוב, כי אין הוא יכול להמשיך לטפל בה (עמ' 91, ש' 39). מנגד העיד, כי לאחר שהתובעת דיווחה לו על מה שאמר ד"ר צימבלוב, הוא שוחח עמו והתייעץ עמו באשר להמשך הטיפול הראוי בתובעת (עמ' 93, ש' 12-11).

הנתבע אישר, כי התובעת סבלה רבות במהלך הטיפולים במרפאתו (עמ' 94, ש' 4-2).

הנתבע העיד בנוסף, כי הוא נוהג לתת הצעת מחיר ותכנית טיפולים לאחר שיש בפניו בדיקת CT, זאת על מנת שהתכנית תהיה מדוייקת ככל שניתן (עמ' 96, ש' 1 ואילך); עם זאת, כאשר התבקש להסביר כיצד נתן לתובעת תכנית טיפולים ביום 10.5.2017, בעוד שבדיקת ה - CT שהוצגה לו היא מסוף חודש אוגוסט 2017, הוא הסביר, כי ביסס את תכנית הטיפולים על צילום רנטגן שהציגה לו התובעת (עמ' 97, ש' 1 ואילך), ולחלופין - התבסס על בדיקת CT נוספת שהיתה בפניו (אם כי לא צירף אותה לתיק).

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל. להלן טעמיי.

אקדים ואומר: התרשמותי היא, כי לא כל התמונה המלאה הוצגה בפני בית המשפט; בעדותה של התובעת עלו עניינים שלא נטענו בתצהירה או שסתרו אותו, כגון העובדה שביצעה השתלות ברוסיה טרם הגיעה לטיפולו של הנתבע (כפי שעלה מעדותה של אירה); כגון אשפוזה בבית החולים במוסקבה עקב כאבים שהיא מייחסת לטיפולי השיניים נשוא התביעה (כפי שעלה מעדותה של התובעת עצמה, אם כי לא הוצג מסמך רפואי כלשהו והתובעת אישרה כי לא דיווחה בבית החולים שם כי הכאבים הופיעו אחרי טיפולי שיניים); כגון עניין הטיפול בעלוקות, עניין אליו אתייחס בהמשך; כגון העובדה שכפי הנראה עד היום לא ביצעה שיקום קבוע; וכגון זאת שלא שילמה לד"ר גוטמכר סך של מעל 200,000 ₪ כנטען בכתב התביעה ובתצהירה.

בנוסף, פרשת התביעה סבלה מחסרים ראייתיים משמעותיים, כגון העדר חוות דעת רפואית, או למצער מסמך רפואי כלשהו, הקושר בין הטיפולים שביצע הנתבע לתובעת במרפאתו ובין תלונותיה על כאבי ראש, צוואר, גב והקרנות לרגל; ואבהיר, העובדה שד"ר מילר, מומחה התובעת, ציין קשר כאמור בחוות דעתו, אין בה כדי לרפא חסר זה, ראשית, משום שטענות אלו לא נתמכו בתיעוד רפואי אובייקטיבי, ושנית, משום שספק בעיניי האם עניינים אלו, והקשר הסיבתי הנטען, הינם בגדר מומחיותו של ד"ר מילר, שהינו רופא שיניים.

עוד אציין, כי לכתב התביעה צורפו מסמכים רבים בשפה הרוסית, ללא תרגום לעברית; נטען לגביהם כי אלו הם מסמכים רפואיים מאת התובע, קבלות, רישומים והפניות; אלא שבית המשפט אינו קורא או דובר רוסית, וללא תרגום של מסמכים אלו, ברי כי לא ניתן להסתמך עליהם או על כל טענה הנסמכת עליהם.

לא זו אף זו: ד"ר גוטמכר, שטיפל ומטפל בתובעת, ואשר על הצעת המחיר שלו נסמכת, למעשה, התביעה, לא זומן לעדות מטעמה של התובעת. עניין זה מהותי במיוחד, לאור זאת שמומחה בית המשפט ד"ר בלומנפלד הסתמך מצדו על הערכתו של ד"ר גוטמכר ביחס לגשר הזמני שבוצע לתובעת אצל הנתבע, משהוא עצמו (כמו גם מומחי הצדדים) לא זכה לראות גשר זמני זה בעצמו. בנסיבות אלו היתה עדותו של ד"ר גוטמכר חיונית לצורך הבהרת השאלה, האם הגשר הזמני שבוצע לתובעת אצל הנתבע היה אכן לקוי, או "כשלון קולוסאלי", כהגדרתו של מומחה התובעת. ודוקו: היה מקום לזמן את ד"ר גוטמכר לעדות ללא קשר לשאלה האם ד"ר בלומנפלד מגיע לעדות בבית המשפט או לא, או לשאלת ויתורו של ב"כ הנתבע על חקירתו בבית המשפט, ועל כן אין נפקות לכך שהנתבע הודיע על נבצרותו של ד"ר בלומנפלד להתייצב לדיון רק ימים ספורים לפניו. אכן, היה על התובעת לזמן את ד"ר גוטמכר לעדות מלכתחילה וללא כל קשר לזימונו או אי-זימונו של מומחה בית המשפט.

זאת ועוד, כל שהוצג מטעמו של ד"ר גוטמכר הוא הצעת המחיר שנתן לתובעת; משלא הוצג כרטיס הטיפולים של התובעת אצלו, או למצער קבלות המפרטות בגין אלו טיפולים הן ניתנו, לא ניתן לומר כי התובעת הוכיחה אלו מהטיפולים המוצעים במסגרת הצעת המחיר שנתן בוצעו בפועל, ואיזו תמורה שולמה בעדם.

כך גם באשר לד"ר צימבלוב: כאמור, לטענת התובעת, ד"ר צימבלוב פקח את עיניה לראות כי הטיפול שמספק לה הנתבע אינו טיפול המתאים לה. אלא שד"ר צימבלוב לא זומן להעיד על כך בבית המשפט. זאת ועוד, היה מקום לזמנו על מנת להגיש באמצעותו את המסמכים שערך, ואשר צירפה התובעת לתצהירה. זימונו לא היה מותנה, איפוא, בהגעתו של ד"ר בלומנפלד לעדות, אלא היה על התובעת לזמנו בכל מקרה, אם ביקשה להסתמך על המסמכים שערך ועל דברים שאמר, כנטען, לתובעת.

אשר לנתבע: עדותו לא היתה עקבית ונתגלעו בה פה ושם סתירות: כך, למשל, לגבי שאלת התייעצותו עם ד"ר צימבלוב, כאשר בתחילה שלל כי התייעץ עמו, ובהמשך אישר כי עשה כן. כך למשל גם בעניין בדיקת ה - CT עליה התבסס לצורך הכנת תכנית הטיפולים. כך גם באשר לתכנית הטיפולים בעברית, עניין לגביו ארחיב בהמשך.

לעומת זאת, עדותה של אירה נראתה בעיניי, ברובה, אמינה ומשכנעת. אירה איננה צד להליך; לפי עדותה, ההתקשרות העסקית שלה עם הנתבע הסתיימה זה מכבר; למעשה, אין לה כל עניין בתוצאות התובענה. התרשמתי, כי היא בקיאה בנושא עליו העידה, כי היא זוכרת היטב את פרטי המקרה וכי תיאורה את השתלשלות הטיפולים בתובעת הינו מהימן ומשקף את מה שאירע בפועל. כך, כאמור, לגבי רובה המכריע של עדותה, אם כי בעניין מסויים, לגבי ארחיב בהמשך, אין אלו פני הדברים.

סוגיית האחריות

בכדי להטיל אחריות בתביעות רשלנות רפואית על התובע להוכיח למעשה את התקיימותם של יסודות עוולת הרשלנות: חובת זהירות מושגית וקונקרטית, הפרת חובת הזהירות, קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההפרה ובין הנזק.

הלכה פסוקה היא, כי יחסי הקרבה הנוצרים במסגרת טיפול רפואי בין רופא ובין מטופלו מקימים על כל רופא חובת זהירות מושגית כלפי מי שנמצא בטיפולו. אשר לחובת הזהירות הקונקרטית, זו נבחנת בכל מקרה על פי נסיבותיו, על פי סטנדרט הזהירות הסביר המצופה ביחס למטופל הספציפי, בנסיבות הקונקרטיות הרלוונטיות. הרשלנות נבחנת על ידי השוואה לצעדים שרופא סביר אחר היה נוקט בנסיבות העניין, בהתאם לידע שעמד בפני אותו רופא באותו הזמן, והאם נהג על פי פרקטיקה מקובלת. במלים אחרות, יש לבחון האם הייתה סטייה מסטנדרט הטיפול הראוי בנסיבות העניין (ראו: דנ"א 7794/98 משה נ' קליפורד [פורסם בנבו, 19.05.03]; ת"א (עכו) 4147-02-18 פלונית נ' רבאח [23.2.2023]).

לטענת התובעת, הנתמכת בחוות דעתו של ד"ר מילר מטעמה, רשלנותו הנטענת של הנתבע מתבטאת במחדלים הבאים: הראשון - העדר רשומה רפואית מלאה, קרי, שאלון בריאות, טופס הסכמה וכרטיס טיפולים מפורט; השני - לא הוא ביצע את התקנת הכתרים הזמניים בפיה, אלא העביר אחריות זו לטכנאית אירה, שאינה מוסמכת לכך, תוך שהוא זונח ומפקיר את התובעת; והשלישי - הכנה והתקנה לקויה ורשלנית של הכתרים.

נבחן טענות אלו אחת לאחת.

הרשומה הרפואית

סעיף 17 לחוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996 (להלן: חוק זכויות החולה) מעגן את החובה לערוך בזמן אמת רישומים רפואיים לגבי טיפול רפואי ולשמור על הרישומים הן לצורך המשך טיפולים במטופל בעתיד והן על מנת ליתן למטופל מידע על מצבו הרפואי ועל הטיפול הרפואי שניתן לו. כן נקבע כי חשיבותן של עריכת רישומים ושמירתם אינה רק לצורך הנחיצות בקיום מעקב שוטף, ראוי ואחראי אחר התפתחות הדברים לשם קבלת החלטות נאותות, אלא גם על מנת שישמשו ראיה אותנטית ובעלת משקל באשר לאירועים שאירעו ולהתפתחויות שהתרחשו במועד כלשהוא בעבר, כשתיעוד ראוי ושמירה על החומר הרפואי משרתים הן את הליך הרפואי, הן את ההליך המשפטי והן את זכויותיו של החולה.

באשר לטיפולי שיניים, נקבעו על ידי משרד הבריאות הנחיות ספציפיות - "הנחיות בריאות השן מס' 2.1" המורות לרופא המטפל לנהל רשומות רפואיות, המחייבות לפתוח רשומה רפואית אישית לכל מטופל החל מביקורו הראשון במרפאה, לציין בה את האנמנזה של המטופל, את ממצאי הבדיקה שבוצעה טרם תחילת הטיפול ואת תכנית הטיפול, תוך פירוט תלונות המטופל ובדיקה קלינית ורנטגנית, ציון תאריכי הביקורים ותיעוד שלבי הטיפול (ראו ת.א. (פ"ת) פסטושנקו נ' שרגורודסקי ואח' [14.3.2018]).

הנפקות העיקרית של אי רישום רפואי תקין היא נפקות ראייתית, כאשר לתובע נגרם נזק ראייתי בשל חוסר האפשרות להוכיח תביעתו, כולה או חלקה, עקב היעדר הרישומים. לפיכך, כל אימת שהרופא נדרש לבצע רישום נאות, אך רישום זה לא נעשה בפועל מבלי שניתן לכך הסבר מניח את הדעת, או אז יועבר נטל ההוכחה בדבר העובדות השנויות במחלוקת, שיכלו להתברר מתוך הרישום, אל הרופא או המוסד הנתבע (ראו ע"א 6948/02 פנטה אדנה נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות [12.1.2004]).

עם זאת, נפסק, חסר ברישום רפואי אינו מקים אחריות נזיקית באופן אוטומטי, כאשר אין בקיומו של חסר ראייתי ובהעברת נטל השכנוע כדי למנוע השלמת החסר באמצעות ראיות אחרות, וכאשר עולה בידי הנתבע להשלים חוסר ראייתי מסוים (ראו ע"א 8842/08 עזבון המנוח גדעון לב ארי ז"ל ד"ר סרנת אריה [20.1.2011]).

בענייננו טוענת התובעת להעדר רישום ומעקב רפואי המפרט את הטיפולים שניתנו לה, למעט הצעת מחיר, אשר לדבריה זהו המסמך היחידי שהנתבע החתים אותה עליו.

הנתבע כפר בטענה זו: לתצהירו צירף שאלון רפואי, הצהרת בריאות ורשימת בדיקות רפואיות שערך לתובעת עובר לתחילת הטיפול.

יחד עם זאת, אין מסמכים אלו עונים על דרישות הנחיות בריאות השן, משאין הם מפרטים את הטיפולים הצפויים, את הסיכונים ואת חלופות הטיפול העומדות בפני התובעת. אין הם כוללים רישום ומעקב לאחר כל טיפול, המפרט את מה שנעשה ואת התכנית העתידית. גם תלונות התובעת לא תועדו.

אשר לתכנית טיפולים המוצעת שהציג הנתבע, בעברית וברוסית: התרשמותי היא, שתכנית הטיפולים בשפה הרוסית היא התכנית היחידה שנמסרה לתובעת: כך עולה מעדותה של התובעת, אותה מצאתי לנכון לקבל; כך עלה גם מתצהיר תשובותיו של הנתבע לשאלון מטעם התובעת (נספח ז' למוצגי התובעת), שם הצהיר הנתבע כי "ההצעה ניתנה ברוסית מאחר והתובעת לא יודעת עברית". כך גם עלה מדבריו של ב"כ הנתבע בדיון, כאשר הסביר שתרגום התכנית לשפה העברית נערך על ידי עורכת דין דוברת רוסית ממשרדו. נשאלת איפוא השאלה, כיצד נושאת תכנית זו את חתימותיהם של התובעת ושל הנתבע; מכל אלו נותר בלבי ספק בדבר אותנטיות החתימות הללו ותכנית הטיפולים בעברית בכללותה.

אציין, כי מומחה בית המשפט לא התייחס בחוות דעתו לעניין הרשומה הרפואית כלל.

בשקילת טענות הצדדים וראיותיהם בסוגיה זו, מצאתי איפוא כי הוכחה טענתה של התובעת בדבר חסר ברשומה הרפואית.

מי ביצע את הכתרים הזמניים

מצאתי כי הוּכחה הטענה לפיה הטיפול בתובעת במרפאתו של הנתבע בוצע על ידיו ועל ידי אירה במשותף. כך עולה מעדותה של אירה עצמה, שנקטה באופן עקבי לשון רבים בתארה את הטיפולים שניתנו לתובעת, על ידי הנתבע ועל ידיה יחדיו, וכאשר העידה כי השניים נתקלו בקושי לקבל מהתובעת נתונים על ההשתלות שביצעה ברוסיה. בנוסף עולה הדבר מעדותו של הנתבע, שמסר כי אירה היתה זו שהפנתה את התובעת אל מרפאתו והתנתה זאת בכך שיטפלו בה יחדיו, וכי גיבשו יחדיו את תכנית הטיפולים המיועדת לה. אירה אף התלוותה מספר פעמים לתובעת בביקוריה במרפאה בבית החולים רמב"ם.

עוד מצאתי כי הוכח, כי אירה היא זו שהתקינה בפיה של התובעת את הכתרים הזמניים, אותם, אין חולק, הכינה לפי הוראותיו של הנתבע: הדבר עולה הן מתוך הקבלות שמסרה אירה לתובעת, בהן נכתב כי הן כוללות, בין השאר, גם "התאמה אישית" של הכתר; כן עולה הדבר מתוך עדותה של אירה עצמה, שהעידה, כי בכל פעם שהגיעה התובעת אל המרפאה על מנת שיותקן בפיה גשר זמני חדש, אירה היא זו שהוזעקה אל המרפאה בעצמה על מנת לבצע זאת (עמ' 51, ש' 6-5).

מאידך, לא מצאתי כי הוכחה הטענה לפיה הנתבע הזניח או הפקיר את התובעת לחסדיה של אירה. התובעת לא טענה זאת בתצהירה או בעדותה; אדרבא, כל טענותיה מופנות כנגד הנתבע. אירה מצדה העידה, כי פעלה על פי הוראותיו של הנתבע וכי זה עקב יחד עמה מקרוב אחר הטיפול בתובעת. כך העיד גם הנתבע. זאת ועוד, הנתבע הוא זה שניסה לסייע לתובעת למצוא מזור לשאר בעיותיה, הפנה אותה למרפאת פה ולסת ברמב"ם לביצוע הכנות לקראת השיקום המיועד לה, הפנה אותה למומחה לבעיות אוסטיאופתיות בבית החולים רמב"ם (נספח ב' למוצגי התובעת) ואף התייעץ בעניינה עם ד"ר צימבלוב, כפי שהעיד.

כאמור, התובעת הפנתה את כל טענותיה אל הנתבע; בו ורק בו ראתה את האחראי לטיפול בה. גם מבחינת התשלום, שוכנעתי כי זה בוצע לידיה של מזכירתו של הנתבע, מרינה, לרבות התמורה עבור הכנת הכתרים והתקנתם בפיה על ידי אירה, כאשר זו לא שולמה ישירות לאירה; הן התובעת והן אירה אישרו זאת בעדויותיהן. אכן, הנתבע טען בעדותו כי הבהיר מלכתחילה לתובעת כי עליה לשלם בנפרד וישירות לאירה עבור עבודתה, אולם לא שוכנעתי כי אלו היו פני הדברים, במיוחד כאשר לא צויין דבר בעניין זה בהצעת המחיר ותכנית הטיפולים שנמסרה לתובעת, וזו כללה הן את עבודתו של הנתבע והן את עבודתה של אירה, ללא כל הפרדה או אבחנה ביניהן.

זה המקום לציין, כפי שהערתי לעיל, כי התרשמתי שבין התובעת ובין אירה היו קשרים שחרגו מביצוע הכתרים הזמניים על ידי אירה לפי הנחייתו של הנתבע גרידא, אלא השתרעו מעבר לכך. הן התובעת והן אירה ניסו בעדויותיהן להצניע זאת; כך התובעת "לא ידעה", בתחילה, מי היא "אירנה" קונוטופ (עמ' 29, ש' 11 ואילך), זאת הגם שבתצהירה נקבה שוב ושוב בשמה המלא, מה גם ש"אירה" הוא שם חיבה שגור לשם "אירנה" (והדבר בגדר ידיעה שיפוטית), וסבורתני כי בעניין זה היתה עדותה מתחמקת; ואילו אירה "לא זכרה" האם טיפלה בתובעת באמצעות עלוקות, הגם שנשאלה בעניין זה שוב ושוב, לרבות בשאלות מכוונות של בית המשפט. ועם זאת, אירה התלוותה אל התובעת בביקוריה בבית החולים רמב"ם ואף תירגמה לה שם את טפסי ההסכמה עליהם חתמה (סיכומי ביקור במרפאת פה ולסת ברמב"ם מיום 22.8.2017, 24.8.2017 - נספח ו' למוצגי התובעת).

עניין הטיפול בעלוקות לא עלה כלל בתצהירה או בעדותה של התובעת; התרשמתי כי אכן היה כזה, אלא שהוא בוצע מחוץ לתחומי מרפאתו של הנתבע (עדותו בעמ' 94, ש' 14); כך עולה גם מתצהיר תשובותיו לשאלון (נספח ז' למוצגי התובעת - שאלה 62.16). מכל מקום, עניין זה אינו רלוונטי למחלוקת נשוא התביעה, ואולם יש בו כדי להסביר את עדותה המתחמקת בעניין זה של אירה; ואבהיר: כפי שציינתי לעיל, למעט בעניין זה, מצאתי את עדותה של אירה מהימנה.

האם הכתרים הזמניים בוצעו באופן לקוי וברשלנות

כאמור, ד"ר בלומנפלד, מומחה בית המשפט, כתב בחוות דעתו כי כיוון שהוא עצמו לא ראה את הגשרים הזמניים שבוצעו לתובעת במרפאתו של הנתבע הוא "חייב להסתמך" על חוות דעתו של ד"ר גוטמכר. כך כתב: "לפי חוות דעתו היו בגשרים הזמניים ליקויים רבים אשר גרמו סבל לתובעת, עובדה שד"ר גוטמכר מצא לנכון להחליף אותם."

אלא שעיון במסמך שערך ד"ר גוטמכר - אשר איננו חוות דעת, אלא תכנית טיפול והצעת מחיר - אינו מבהיר מהם ה"ליקויים הרבים" אשר היו בגשרים הזמניים.

במסמך שערך מפרט ד"ר גוטמכר ראשית את תלונותיה של התובעת, כולל תיאור של הבדיקה הקלינית שערך לתובעת, תיאור של הצילומים שהציגה לו, אבחנות והמלצות לטיפול. אין במסמך האמור תיאור של הכתר הזמני עמו הגיע אליו התובעת.

התובעת התלוננה בפניו כי במשך שנתיים החליף לה הנתבע שבע פעמים את הכתרים הזמניים, שכן לאחר כל התקנה שלהם הופיעו אצלה כאבים בצד ימין עם הקרנה לרגל שמאל עם סחרחורת. היא טופלה במוסקבה ובתל אביב אצל אוסטיאופת ובדיקור סיני. כן דיווחה לו כי היא חוששת מביצוע שיקום קבוע, למרות שהנתבע הבהיר לה כי עליה לעשות כן, אלא ש"יש לה חרדות". אין במסגרת פירוט תלונותיה של התובעת בפני ד"ר גוטמכר תלונה על שבירות תכופות של הכתרים הזמניים.

בבדיקה הקלינית מצא ד"ר גוטמכר סגר Class I על פי כתרים זמניים בשתי הלסתות; יובהר, כי המדובר בסגר תקין, קרי, הלסתות מצויות בעמדה תקינה זו מול זו. כן מצא כתרים זמניים על גבי שתלים, משן 16 ועד 26 [בלסת העליונה - ט.מ] ומשן 37 עד שן 46 [בלסת התחתונה - ט.מ]. עוד מצא ד"ר גוטמכר היגיינה לקויה מאוד - פלאק רב ואבנית סביב הכתרים בשתי הלסתות; אזורים של חוסר אמברזורות [המרווחים בין השיניים - ט.מ.] ואזורים של אמברזורות מוצרות; וכיסי חניכיים רדודים ובינוניים ברוב האתרים. כן מצא חסר במגעים הסגריים של הטוחנות והמלתעות משמאל ובשיניים 21-11 (החותכות הקדמיות העליונות), ופתיחה של האמברזורה בין שיניים אלו בעת סגירת הלסתות.

לאור מימצאי בדיקתו המליץ ד"ר גוטמכר על טיפול מקיף של שיננית, כולל הקצעות שינים; איזון סגרי ופתיחת אמברזורות, והחלפת הכתרים הזמניים בשיקום קבוע.

כאמור, ד"ר בלומנפלד כתב בחוות דעתו כי ד"ר גוטמכר מצא "ליקויים רבים" בכתרים הזמניים, "עובדה שמצא לנכון להחליף אותם". מהם אותם ליקויים, ד"ר גוטמכר לא הבהיר בצורה ברורה ומפורשת במסמך שערך - מן הסתם משום שאין מדובר בחוות דעת, ודאי לא כזו המיועדת להליך משפטי, אלא הצעת מחיר גרידא. בשום מקום במסמך שערך, לא ציין במפורש האם המימצאים שמצא - הפחתה בתמיכה הסגרית, הפחתה בתמיכה הגרמית, העדר אמברזורות או אמברזורות מוצרות - אלו מימצאים הנובעים כתוצאה מהגשרים הזמניים שבוצעו לתובעת במרפאתו של הנתבע, או שמא מצב נתון או הנובע מטיפולים שאין חולק כי עברה במקומות אחרים, טרם הטיפול במרפאתו של הנתבע או במהלכו. הוא אף לא ציין, כי המלצתו להחלפת הכתרים הזמניים בשיקום קבוע נובעת מכך שהכתרים הזמניים לקויים, ולא - למשל - משום שחלף זמן רב מאז הותקנו ויש להחליפם, לאור אורך חייהם המוגבל, בהיותם כתרים זמניים. כאמור, משלא זומן ד"ר גוטמכר לחקירה בבית המשפט, נותרו עניינים אלו בלתי ברורים.

גם ד"ר בלומנפלד לא פירט בחוות דעתו מהם "הליקויים הרבים" בגשרים הזמניים העולים מהמסמך של ד"ר גוטמכר ולא הסביר אלו מהמימצאים שמצא ד"ר גוטמכר בבדיקת התובעת הם תוצאה של הגשרים הזמניים שביצע הנתבע; זאת ועוד, העובדה שד"ר גוטמכר מצא לנכון להחליפם אינה מהווה, ואינה יכולה להוות, הוכחה לכך שהגשרים הזמניים היו לקויים - כפי שציין ד"ר בלומנפלד בחוות דעתו - שכן, כאמור, עשוי להיות לכך הסבר אחר, קרי, הצורך בהחלפתם עקב חלוף זמן רב מאז הותקנו; ודוקו: הגם שבהצעת המחיר שלו המליץ ד"ר גוטמכר על החלפת הגשרים הזמניים של התובעת בכתרי חרסינה, קרי, בכתרים קבועים, בפועל ביצע גשרים זמניים חדשים - כפי שציין ד"ר בלומנפלד בסיכום חוות דעתו. אכן, במסגרת תיאור בדיקתה של התובעת לא ציין ד"ר בלומנפלד האם הגשרים בפיה של התובעת הם זמניים או קבועים, כאשר בתיאור הבדיקה האינטרה-אורלית (קרי: בתוך הפה) כתב כי זו "אינה רלבנטית היות והתובעת הציגה את הטיפול של ד"ר גוטמכר, אשר אינו עומד להערכה"; יחד עם זאת, בסיכום חוות דעתו ציין ד"ר בלומנפלד, כי ד"ר גוטמכר החליט לבצע לתובעת גשרים זמניים חדשים. מכאן עולה, כי במועד בדיקת התובעת על ידי מומחה בית המשפט, עדיין היו בפיה גשרים זמניים; עניין זה מתיישב עם עדותה של אירה, שהתבססה על מסמכים שקראה לפני עדותה; כן הוא מתיישב עם דבריה של התובעת עצמה לד"ר גוטמכר, כפי שתיעד במסגרת תלונותיה, לפיהם היא חוששת ופוחדת משיקום קבוע.

משלא הובאו, לא ד"ר גוטמכר ולא ד"ר בלומנפלד, לעדות בבית המשפט, הרי שעניינים אלו נותרו עמומים; כפועל יוצא, אין באפשרותי לקבוע כמימצא עובדתי, כי הגשרים הזמניים שבוצעו לתובעת במרפאתו של הנתבע היו לקויים או בוצעו ברשלנות.

לכך יש להוסיף, כי טענותיה של התובעת לפיה מיד לאחר שהחלה את הטיפול אצל ד"ר גוטמכר, כל התופעות הנוירולוגיות מהן סבלה בעת הטיפול אצל הנתבע חלפו, לא הוכחו: התובעת לא הציגה תיעוד רפואי על תופעות נוירולוגיות אלו מזמן אמת ולא הראתה סמיכות זמנים בין הופעתן ובין כל טיפול וטיפול אצל הנתבע. העובדה שהופנתה על ידי הנתבע לד"ר מרווין, אוסטיואפת, מיד עם הגעתה אליו (נספח ב' למוצגי התובעת; נספח 3 לתצהיר הנתבע), ובטרם הוחל בטיפול אצלו, כפי שעולה גם מכרטיס הטיפולים שהוצג (נספח 3 למוצגי הנתבע, פריט 29 מיום 28.8.2017), שוללת למעשה קשר סיבתי בין תלונות אלו ובין הטיפול. בהעדר תיעוד רפואי או כל ראיה אחרת בדבר קיומן של תופעות נוירולוגיות אלו במהלך הטיפול במרפאתו של הנתבע, לא ניתן לקבוע כי תופעות אלו חלפו עם מעברה של התובעת לטיפולו של ד"ר גוטמכר; בהתאם, לא ניתן להסיק מכך כי הגשרים שבוצעו לתובעת במרפאתו של הנתבע היו לקויים.

מורכבות הטיפול ומשכו

חרף האמור לעיל, מצאתי לנכון לקבל את קביעותיו של ד"ר בלומנפלד, שלא נסתרו, בדבר מורכבותו של הטיפול והעובדה כי לא היה מקום שהנתבע יטול על עצמו טיפול זה. את קביעתו זו ביסס ד"ר בלומנפלד על הצילומים שביצעה התובעת עובר לטיפול, בכתבו כי "השיקום נראה מסובך ודורש ידע, מיומנות ונסיון ברמה של מומחה לשיקום הפה"; לפיכך, ונוכח מומחיותו של המומחה, מצאתי לנכון לקבל קביעה זו. עוד קבע ד"ר בלומנפלד, כי טיפולו של הנתבע בתובעת, אשר כלל רק ביצוע כתרים זמניים ותיקונם במשך שנתיים, נמשך הרבה מעבר לנדרש, מה שגרם לסבל לתובעת; גם מסקנה זו מקובלת עליי, שכן דומה כי שבע החלפות של כתרים זמניים על פני תקופה של שנתיים, הן עניין חריג. מכאן מקובלת עליי מסקנתו של המומחה, לפיה היה על הנתבע להפנות את התובעת למומחה אחר בשלב מוקדם הרבה יותר.

אכן, הנתבע עצמו לא סבר כי הוא אינו מיומן או בעל נסיון ומומחיות מספיקים על מנת לטפל התובעת; כזכור העיד, כי אין זה המקרה המורכב היחידי שהגיע לפתחו. עם זאת, בתצהיר תשובותיו לשאלון התובעת אישר כי הוא אינו מומחה מוסמך בארץ. זאת ועוד, בעדותו בבית המשפט אישר כי התובעת סבלה מאוד במהלך טיפולי השיניים שביצעה אצלו; חרף זאת לא מצא לנכון להפסיק את הטיפול, לשנותו או להפנות את התובעת למומחה. אדרבא, בעדותו הבהיר הנתבע, כי על אף שהיה מודע לסבל ולכאבים שהיו מנת חלקה של התובעת, הוא היה, כפי הנראה, ממשיך לטפל בתובעת אלמלא עזבה מיוזמתה (עמ' 88, ש' 19-8).

בע"א 2245/91 ד"ר בנדיקט ברנשטיין נ' ניסים עטיה [27.9.1995] פסק בית המשפט העליון כי "רופא חייב לדעת את הנדרש ממנו, לרבות סימני הזהרה על מחלות, אופן בדיקה נאות, וכן על רופא לדעת מה אינו יודע ולהפנות את החולה לרופא מומחה המתאים לטפל במחלתו".

עוד נפסק כי, במסגרת חבות הזהירות המוטלת על הרופא, עליו לבצע את כל הבדיקות הנדרשות על מנת לקבל תמונה קלינית, שתאפשר לו להגיע לאבחנה נכונה של מחלת המטופל העומד בפניו. המבחן שעל בית המשפט לבחון הוא איננו מבחן של חכמה לאחר מעשה, אלא של הרופא הסביר בשעת מעשה; אכן, לא כל טעות מהווה רשלנות, ולכן החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להתבסס על שיקולים סבירים ועל סטנדרט מקובל, ועליו ולבסס את החלטותיו על הידע העדכני אשר נתמך בספרות מקצועית ובניסיון קודם בהתאם לנורמות המקובלות באותה עת בעולם הרפואה (ראו ת.א (מחוזי י-ם) 3215/01 בראון מנחם נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית [9.11.2006]).

דומה, כי הנתבע לא עמד בחובה זו, לא העריך נכונה את מורכבות הטיפול הנדרש לתובעת, בשים לב לרקע הרפואי שלה ולטיפולים שביצעה עובר להגעתה למרפאתו, ונטל על עצמו את הטיפול בה מבלי שהיה מסוגל לבצעו בצורה מיטיבית; מכל אלו, אני מקבלת את קביעתו של ד"ר בלומנפלד לפיה מלכתחילה לא היה מקום כי הנתבע יקבל את התובעת לטיפולו, וכי טיפול זה נמשך, עקב כך, יתר על המידה.

אכן, הנתבע טען כי התארכות הטיפול נבעה מהתנהלותה של התובעת וממחדליה, ובעיקר מצב היגיינת הפה הלקויה של התובעת ואי התייצבותה לביקורים שנקבעו לה. נבחן טענות אלו.

היגיינת הפה של התובעת

מסיכום הביקור של התובעת ממחלקת הפריודונטיה בבית החולים רמב"ם מיום 9.5.2017 - סמוך לתחילת הטיפול אצל הנתבע - עולה כי לתובעת היו כיסים מפושטים סביב השתלים שלה. בסיכום הביקור שם מיום 28.6.2017 הופנתה להקצעת שורשים כוללת בכל הפה. לא הוצג מסמך לפיו הקצעת שורשים זו אכן בוצעה, ואילו בכרטיס הטיפולים של התובעת במרפאת הנתבע אין כל התייחסות להמלצה זו, זאת חרף העובדה שהנתבע והמרפאה בבית החולים רמב"ם פעלו בתיאום ובשיתוף פעולה, כפי שעולה מהתיעוד שהוצג. אכן, בכרטיס הטיפולים של התובעת במרפאת הנתבע ישנן שתי תרשומות של "הסרת אבנית והדרכה לגהות הפה", אולם אלו הן תרשומות משלב מאוחר ביותר של הטיפול, מיום 28.12.2018 ומיום 5.2.2019, ולא מתחילתו; אשר לתכנית הטיפולים שניתנה לתובעת, אין בה אזכור כלשהו של היגיינת פה לקויה או חיוב התובעת בביצוע הכנה מתאימה על ידי שיננית כתנאי להתחלת הטיפול - כפי שנעשה, למשל, במסגרת תכנית הטיפול שערך ד"ר גוטמכר. אכן, מתכנית הטיפול של ד"ר גוטמכר עולה, כי הגיעה למרפאתו במצב של היגיינה לקויה מאוד, עם פלאק רב ואבנית סביב הכתרים בשתי הלסתות.

אכן, חרף תרומתה הברורה של התובעת למצב זה, דומני כי הנתבע לא יכול היה להסתפק בהפנייתה להסרת אבנית ולהדרכה לגהות הפה: היה עליו, כרופאה המטפל, לוודא שתבצע הנחיה זו בפועל, וכתנאי להמשך הטיפול בה.

התייצבות התובעת לביקורים

בתצהיר עדותו טען הנתבע, כי החל מחודש יוני 2017 נקטע רצף הטיפול בתובעת, הן בשל מצב הדנטלי הבסיסי שהצריך טיפולים אחרים שלא במסגרת מרפאתו, והן בשל שהותה ברוסיה. לא מצאתי כי טענה זו הוכחה: ראשית, לא הובהר מהו אותו "מצב דנטלי בסיסי" ומהם הטיפולים האחרים שביצעה התובעת שלא במסגרת הנתבע; לא הוצג בעניין זה תיעוד רפואי כלשהו.

אשר לטענה כי החמיצה ביקורים שנקבעו לה עקב שהותה ברוסיה, גם עניין זה נסתר מכרטיס הטיפולים שלה במרפאת הנתבע, ממנו עולה, כאמור, כי בחודש יוני 2017 ביקרה אצלו התובעת שש פעמים ובחודש אוגוסט 2017 - ארבע פעמים, דבר שהנתבע אישר בחקירתו. אכן, בעדותו אישר הנתבע, כאמור, כי למעט הפסקה אחת של שלושה חדשים בביקוריה בין החדשים אפריל - אוקטובר 2018, לא קרה שהיתה הפסקה כה ארוכה בביקוריה. מכאן, שדין טענה זו של הנתבע להידחות.

התרשמתי כי התובעת היתה נוהגת להגיע אל מרפאתו של הנתבע בהתראה קצרה, לעתים, מה שהיה מאלץ את אירה לבצע גשרים חדשים באופן דחוף; כן התרשמתי, כי לא תמיד הגיעה התובעת למרפאה לביצוע איזון דינמי כנדרש לאחר התקנת גשר זמני, כפי שהעידה אירה, אלא לעתים המשיכה מהמרפאה ישירות אל שדה התעופה בדרכה לרוסיה. אכן, התנהלות זו של התובעת בעייתית, ומן הסתם תרמה לכך שהגשרים הזמניים לא החזיקו מעמד זמן רב והצריכו החלפות תכופות; אך, בדומה לעניין היגיינת הפה, גם בעניין זה היה על הנתבע להבהיר לתובעת את חובתה להגיע בהתראה מספקת מראש ולחזור לביקורת לאחר ההתקנה, ואף לסרב לבצע בה את ההתקנה אם אינה עומדת בתנאים אלו.

בהקשר זה אציין, כי לא מצאתי ממש בטענתה של התובעת לפיה היה זה אינטרס של הנתבע (ואולי גם של אירה) כי הגשרים הזמניים ישברו שוב ושוב והתובעת תיאלץ להגיע למרפאה שוב ושוב על מנת לתקנם או להחליפם; זאת לאור עדותו של הנתבע, לפיה כל ההחלפות הנוספות, מעבר לשלושת הסטים של הגשרים הזמניים שנכללו בהצעת המחיר ואשר שולם עבורם, עלותם לא הושתה על התובעת, אלא הוא "ספג אותם" על חשבונו. ואכן, התובעת לא הציגה אסמכתא כלשהי לחיוב נוסף שהוטל עליה עבור ההחלפות הנוספות, מעבר לשלושת הסטים שתוכננו במקור. זאת ועוד, לכך חיזוק בעדותה של אירה: כזכור, היא העידה שהגעתה של התובעת לתיקון או להחלפת הגשרים בהתראה קצרה אילץ אותה לבנות גשר זמני באופן דחוף, דבר הכרוך בחיוב כפול, אשר הושת על הנתבע וגרם לו להפסד כספי.

סיבות נוספות להתארכות הטיפול

אירה העידה, כאמור, כי היה קושי להתקדם בטיפול, בין השאר משום שהתובעת לא סיפקה לנתבע ולה את המידע הנדרש לגבי מערכת השתלים שבוצעה לה ברוסיה; עניין זה עלה בעדותה של אירה בלבד, והגם שהתרשמתי לחיוב מעדותה בעניין זה, הוא אינו נזכר לא בתצהירה או בעדותה של התובעת ולא בתצהירו או בעדותו של הנתבע. אין גם מסמך כלשהו בעניין, לא כל שכן אזכור בכרטיס הטיפולים של התובעת או במסמכי המרפאה בבית החולים רמב"ם, לשם - העידה אירה - פנתה ביחד עם התובעת בנסיון לזהות את השתלים. מכאן שאין בידי לתת לטענה זו משקל כלשהו.

כאמור לעיל, מחוות דעת של ד"ר בלומנפלד ומעדותה של אירה עולה, כי למעשה עד היום לא הגיעה התובעת לשלב השיקום הקבוע; הסיבה לכך לא הובררה, משהעניין כלל לא עלה במסגרת עדותה של התובעת עצמה; אולם לאור תלונותיה בפני ד"ר גוטמכר, ניתן לשער כי מדובר בחשש או חרדה מצדה של התובעת (אם כי הסיבה לחשש או חרדה כזו לא הובהרו). לעניין זה יינתן, איפוא, משקל בקביעת הפיצוי בגין התארכות הטיפול.

הסכמה מדעת

סעיף 13 לחוק זכויות החולה מטיל על הרופא את החובה לקבל את הסכמת המטופל לטיפול, הסכמה מדעת. חובה זו מעגנת את הצורך למסור למטופל את המידע הנדרש לו, לרבות על מהות הטיפול, הסיכונים הגלומים בו וסיכויי הצלחת הטיפול. על הרופא מוטלת החובה למסור למטופל את כל המידע הנדרש לו בכדי להגיע להחלטה האם להסכים לטיפול המוצע לו. טיפול רפואי הנעשה על ידי רופא ללא מסירת מלוא המידע הנדרש למטופל על מנת שיוכל להגיע להחלטה מושכלת באשר לביצוע הטיפול או אי ביצועו מהווה הפרת חובת הזהירות המוטלת על הרופא כלפיי החולה, ובמלים אחרות - התרשלותו (ראו ע"א 1303/09 מרגלית קדוש נ' בית החולים ביקור חולים [5.2.2012]).

בענייננו טענה התובעת להעדר הסכמה מדעת. לדבריה, הסיכונים, כמו גם סיכויי הטיפול, הובאו לידיעתה לראשונה על ידי ד"ר צימלוב, אשר לראשונה פרש בפניה את מלוא התמונה. לראיה, מיד לאחר מכן הפסיקה את הטיפול אצל הנתבע.

עיון בתכנית הטיפולים שהוצגה לתובעת (ואני מסתמכת בעניין זה על תכנית הטיפולים בעברית, שנטען לגביה כי הינה תרגום לעברית שנערך על ידי עורכת דין ממשרד ב"כ הנתבע), מלמד כי היא אינה כוללת הסבר כלשהו בנוגע לטיפול, לרבות הסיכונים הטמונים בו וסיכויי הצלחתו, כמו גם התנאים להגדלת הסיכויים הללו -למשל, חשיבות ההקפדה על היגיינת הפה. לאור מסמך זה, אין לי אלא לקבל את עדותה של התובעת בעניין, ולקבוע, כי התובעת לא נתנה הסכמה מדעת לטיפול שבוצע, כנדרש מכוח חוק זכויות החולה.

אכן, התובעת לא ציינה לכל אורך ההליך, באופן מפורש, כי לו היתה מקבלת הסבר מלא באשר לטיפול, ובמיוחד לגבי משכו, לא היתה מתחילה בו כלל, אולם הדבר משתמע מעדותה ובמיוחד מהפסקת הטיפול מיד לאחר שפנתה לד"ר צימבלוב בסמרה.

סיכום ביניים

מכל האמור לעיל אני קובעת, כי לא הוכח שהנתבע התרשל בכך שביצע לתובעת גשרים זמניים לקויים או רשלניים; עם זאת, הוכח כי הנתבע התרשל בכך שלא קיבל מאת התובעת הסכמה מלאה מדעת לטיפולים טרם התחלתם; בכך שלא ניהל רשומה רפואית מפורטת ומלאה; בכך שלא העריך נכונה את מורכבות הטיפול, ולמעשה לא היה מקום כי יטול על עצמו מלכתחילה את הטיפול בתובעת, דבר שגרם להתארכות ולהתמשכות הטיפול; ובכך שלא דאג להבהיר לתובעת את חשיבות השמירה על היגיינת הפה ועל התייצבות במועד לביקורים שנקבעו לה.

הנזק

עלות הטיפולים

בחוות דעתו קבע ד"ר בלומנפלד בחוות דעתו, כי על הנתבע להשיב לתובעת את הסכום ששילמה לו עבור הטיפול הזמני ואף את הסכום ששולם עבור הטיפול הקבוע אשר לא בוצע. אין בידי לקבל קביעה זו. כאמור, לא מצאתי כי הוכח שהגשרים הזמניים שבוצעו לתובעת במרפאתו של הנתבע היו לקויים או בוצעו ברשלנות. מכאן שאין לחייב את הנתבע בהשבת הסכום ששילמה לו התובעת עבור ביצוע גשרים אלו, ושאר פרטי תכנית הטיפול עד לשלב בו עזבה את מרפאתו. כן אינני מוצאת לנכון לחייב את הנתבע להשיב לתובעת את הסכום ששולם עבור הטיפול הקבוע שלא בוצע, מהסיבה שתשלום זה לא שולם: שלב השיקום הקבוע (פריט 19 בהצעת המחיר), עלותו 67,200 ₪; סד לאיזון שרירים לאחר התקנת הכתרים הקבועים (פריט 20 בהצעת המחיר), עלותו 5,000 ₪; עלות הטיפול הכוללת היא 162,670 ₪; בהפחתת שני הפריטים האמורים של השיקום הקבוע, התוצאה היא כ - 90,000 ₪. מכאן, שהסכום ששילמה התובעת לנתבע, סך של 85,000 ₪, ודאי אינו כולל את השיקום הקבוע, ועל כן אין הנתבע מחויב בהשבתו לידיה.

למקרה שטעיתי במסקנתי בדבר אי חיובו של הנתבע להשיב לתובעת את הסך של 85,000 ₪ ששילמה לו אציין, כי בכל מקרה, החובה להשיב סכום זה לתובעת חלה על הנתבע ועליו לבדו: מבחינת התובעת, הנתבע הוא זה שטיפל בה; הכספים ששילמה עבור הטיפולים, שולמו לו (באמצעות מזכירתו), הגם שחלק מהטיפולים, כמו ביצוע הגשרים הזמניים והתקנתם בפיה, בוצעו בפועל על ידי אירה. ההתחשבנות הפנימית בין הנתבע ובין אירה איננה מעניינה של התובעת. אכן, לא בכדי בחרה התובעת שלא להגיש תביעה נגד אירה. הנתבע מצדו בחר שלא להגיש הודעה לצד ג' כנגד אירה ולטעון לחובת שיפוי מצדה כלפיו, בשל כך שהיא זו שביצעה חלק מהטיפולים בפועל וקיבלה חלק מהתמורה. מכל אלו, הרי שאם ייקבע כי חלה על הנתבע חובה להשיב לידי התובעת את עלות הטיפולים במרפאתו, הרי שעלות זו יש להשית במלואה עליו.

הוצאות רפואיות

התובעת טענה בסיכומיה, כי יש לפסוק לה סך של 30,000 ₪ עבור טיפולים משלימים להקלת סבלה, כגון טיפולי אוסטאופתיה בארץ ובחו"ל. לא הוצגו ראיות כלשהן, לא לביצוע טיפולים אלו ולא לעלויותיהם. עם זאת, אין חולק כי הנתבע הפנה את התובעת לטיפול אוסטאופתי. לפיכך אני פוסקת לתובעת בגין הוצאות אלו, לרבות הוצאות נסיעה, על דרך האומדנא, סך של 4,000 ₪.

בנוסף מצאתי לנכון לפסוק לתובעת סכום גלובלי נוסף של 6,000 ₪, בגין הוצאות נסיעה מוגברות לארץ, בשל התארכות והתמשכות הטיפול מעבר לסביר.

סך הכל בפריט זה: 10,000 ₪.

הפסדי השתכרות

בכתב התביעה נתבע פיצוי עבור שנתיים של הפסדי השתכרות. טענה זו לא הוכחה כלל במהלך בירור התובענה, משלא הוצגו נתוני שכר כלשהם של התובעת, ולמעשה נזנחה על ידיה בסיכומיה. לפיכך אני דוחה דרישה זו.

כאב וסבל

בגין רשלנותו של הנתבע, כמפורט לעיל, נגרם לתובעת סבל רב במהלך הטיפול, כפי שאף עלה מעדות הנתבע ומעדותה של אירה, בעיקר עקב התמשכות הטיפול, נפילות חוזרות ונשנות של הכתרים והצורך בהחלפתם שבע פעמים, מה שודאי הסב לה מבוכה וחוסר אונים. מנגד נתתי דעתי לתרומתה של התובעת עצמה להתמשכות הטיפול - אי שמירה על היגיינת פה ראויה, אי הקפדה על הגעה לביקורים במועד וחששה מפני שיקום קבוע, חרף המלצתו של הנתבע. בנוסף לקחתי בחשבון את העדר ההסכמה מדעת, אשר לגביה נפסק כי הפיצוי בגינה ייפסק במסגרת הנזק הבלתי ממוני (ע"א 2278/16 פלונית נ' מדינת ישראל [12.3.2018]). משקילת כל אלו, מצאתי לנכון להעמיד את הפיצוי בפריט זה על סך של 75,000 ₪.

הוצאות משפט וחוות דעת

התובעת עותרת להחזר שכר טרחתו של המומחה מטעמה, בסך 8,500 ₪; קבלה לא צורפה. בנוסף, לא מצאתי כי טענותיו וקביעותיו של מומחה התובעת הוכחו. לפיכך אני פוסקת לתובעת, בגין הוצאה זו, החזר חלקי של 5,000 ₪.

סיכום

לאור האמור לעיל, אני פוסקת לתובעת את הסכומים הבאים:

הוצאות רפואיות: 10,000 ₪

כאב וסבל: 75,000 ₪

חוות דעת מומחה התובעת: 5,000 ₪

סך הכל:90,000 ₪  

לסכום זה יתווסף שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 22,000 ₪.

כן יתווספו לסכום זה החזר חלקה של התובעת בשכרו של מומחה בית המשפט והחזר האגרה ששילמה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ועד היום.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל .

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אב תשפ"ג, 27 יולי 2023, בהעדר הצדדים.