ב.ב. נ' נ.ז.

על המדוכה שתי תובענות שהוגשו על ידי בני זוג לשעבר שבמרכזן מקום מגוריהם של ילדיהם המשותפים. האחת, תובענה שהגיש האב (תה"ס 2245-10-22) לאכיפת הסכם גירושין ובמוקדה קביעת מקום מגורי הקטינים במושב XXX או בסביבתו. השניה, תובענה שהגישה האם (תלה"מ 44929-07-22) להעתקת מקום מגורי הילדים ליישוב XXX ושינוי מסגרת חינוכית.

במוקד ההליכים מעבר שביצעה האם לפני כשלוש שנים מאזור המגורים הסמוך לאב אל היישוב XXX, המרוחק הימנו כשמונים ק"מ.

לשם נוחות הקריאה הצדדים יכונו "האם" ו"האב" או בשמותיהם הפרטיים.

הפנייה לפרוטוקולים ; תסקירים וחוות דעת תהא לתיק תלה"מ 44929-07-22, וזאת ככל שלא יובהר אחרת.

רקע כללי ודיוני

1. הצדדים נישאו בשנת 2007 ולהם שני ילדים משותפים: ה.נ. ילידת XX.XX.13 וא.נ. יליד XX.XX.14.

    

   האם מורה במקצועה והאב עובד לוגיסטיקה בחברת "XXX".

    

2. הצדדים התגרשו בשנת 2020 לאחר שהגיעו להסכם גירושין כולל שאושר בפסק דין מיום 6.1.20 (בתה"ס 48711-12-19). ההסכם הסדיר עניינים הקשורים באחריות הורית; מזונות קטינים; ועניינים רכושיים שבין הצדדים (להלן: "ההסכם").

    

3. האם, בינתיים, נישאה בשנית ולה שני ילדים נוספים. האם מתגוררת עם משפחתה ביישוב XXX מזה כשלוש שנים לאחר שהתגוררה פרק זמן מסוים ב XXX (ראו למשל דברי האם בעמ' 28 לפרוטוקול). לאב בת זוג והוא מתגורר בבית בו התגוררו הצדדים והקטינים טרם הנישואין במושב XXX.

    

   הקטינים לומדים בבית ספר "XXX" במועצה האזורית XXX באזור XXX.

    

   אין חולק בקרב גורמי המקצוע שחוו דעתם בהליכים וכן על פי התרשמותי שלי כי מדובר בהורים אוהבים לקטינים המעוניינים בטובתם. נראה כי בסופו של יום, חרף טרמינולוגיה חריפה בה נעשה שימוש, להורים שניהם אין טענות של ממש כנגד התנהלותו ההורית של ההורה האחר ככל שהדבר נוגע לשגרת החיים של הקטינים אלא שטענותיהם מצטמצמות לניהול מאבק עיקש סביב סוגיית מקום המגורים ומסגרות החינוך של הקטינים.

    

   למעשה, האם שינתה את מקום מגורי הקטינים במעבר חד צדדי ליישוב XXX סביב חודש מאי 2020 בניגוד להוראות ההוראות ההסכם והצדדים מתנהלים כך, במגורי האם והקטינים ביישוב XXX ולימודי הקטינים הרחק באזור קיבוץ XXX מזה כשלוש שנים.

    

4. אביא כבר עתה מקצת מהוראות ההסכם אשר לחלקן נפקות בבירור המחלוקות.

    

   במסגרת ההסכם נקבע בין היתר, כי משמורת הקטינים תהא בידי האם ונקבעו זמני שהות משמעותיים בין האב לקטינים בימים ב' ו-ה' בשבוע כולל לינה וכן בכל סוף שבוע שני מיום שישי ועד ליום א' בבוקר. כן נקבעה חלוקת זמני שהות שוויונית בחגים וחופשות על פי טבלה (ראו: סעיפים 17-19 להסכם).

    

   בסעיף 25 להסכם נקבע הסדר לרכישת בית עבור האם והקטינים כדלקמן:

   " מוצהר ומוסכם בזאת כי הסדרי השהיה המוסכמים לעיל שימשו בסיס עיקרי להסכם והשליכו באופן ישיר והמהותי על התחייבויותיו של האב לשלם לאם (כמפורט להלן) סכום כספי ניכר בסך של 2,050,000 ₪ שני מיליון וחמישים אלף ₪ לרכישת בית פרטי על שמם של הילדים ב XXX ו/או במושבים צמודים ל XXX. לחילופין סך של 1,650,000 ₪ לצורך רכישת בית פרטי או דירה על שמם של הילדים בחלקים שווים ב XXX. בחירת הבית או הדירה כאמור ייעשו לפי בחירת ושיקול דעת האשה (להלן: "הדירה") אשר תשמש למגורי הילדים ו/או האשה. האשה תהא זכאית לזכות שימוש, מגורים והשכרת הדירה לפי שיקול דעתה, כאשר רכישת הדירה נעשית בתחומים ובמקומות המפורטים לעיל, תוך ראיית חשיבות קירבת מגורי הילדים לאביהם אשר מתגורר במושב XXX כעניין עקרוני ומהותי בעל חשיבות ראשונה במעלה".

    

   בסעיף 26 להסכם נקבע:

    

   "לאור האמור לעיל מוסכם ונקבע בזאת כי גם אם בעתיד תחפוץ האשה לעזוב את המגורים בדירה שתירכש ע"ש הילדים בישוב XXX ו/או במושבים צמודים ל XXX ו/או XXX כמצויין לעיל, הרי שלצורך קיום הסדרי השהיה עם האב כמפורט לעיל, המהווים נדבך מרכזי ויסודי בהסכם זה, בצורה תקינה ושוטפת, לא יחרגו מגורי האם עם הילדים ממרחק דרך מירבי של 20 קילומטר ממגורי האב במושב XXX(להלן: "המרחק המוסכם") [ההדגשות במקור ב.ש.].

    

   בסעיף 27 להסכם נקבע בזו הלשון:

   "מבלי לגרוע ו/או לפגוע באמור לעיל מוסכם ומוצהר בזאת כי האשה לא תדרוש בעתיד לחרוג מן המרחק המוסכם לעיל ולעבור להתגורר עם הילדים בטווח העולה על המרחק המוסכם מכל סיבה שהיא. מובהר בזאת כי שיקול זה הווה שיקול מרכזי ויסודי בהסכמות הצדדים והנו מאושיות ההסכם, והשליך בצורה מובהקת וישירה על הסכמתו והתחייבותו של הבעל לממן, לפנים משורת הדין, רכישת דירה ע"ש הילדים בסכום של 2,050,000 ₪ שני מיליון וחמישים אלף ₪ בישוב XXX או במושבים צמודים לXXX או לחילופין במושבה XXX בסכום של 1,650,000 ₪.

   התחייבות זו של הבעל ניתנה לאחר שהאשה הסכימה והתחייבה כי גם אם בעתיד יווצרו נסיבות כלשהן (יהא טיבן אשר יהא) שבגינן היא תחפוץ להעתיק את מגוריה עם הילדים מXXX ו/או מושבים צמודים לXXX ו/או XXX, מקום המצאה של הדירה הנרכשת, כי אז תמומשנה תוכניות אלה בטווח נסיעה מקסימלי של 20 ק"מ ממושב XXX ולא מעבר לכך.

   מוצהר כי הסכמה זו הנה מעיקרי ההסכם והפרתה תחשב כהפרה יסודית של הסכם זה".

    

   בהלימה לכך, נקבעו בסעיפים 43 עד 53 להסכם עקרונות באשר לאופן רכישת הדירה על שם הקטינים.

    

5. לשם קבלת תמונה רחבה ובחינת טובת הקטינים הוגשו תסקיר המחלקה לשירותים חברתיים וכן חוות דעת מומחה שמונה מטעם בית משפט.

    

   ביום 19.1022 הוגש תסקיר העו"ס לסדרי דין הגב' א.ב.ה. במסגרתו הומלץ על שינוי מרכז חייהם של הילדים ל XXX ובהתאם גם שינוי מסגרת חינוכית ביישוב XXX; שינוי זמני השהות מלינה בימי חמישי ללינה בימי רביעי בכדי לאפשר לקטינים המשך לימודים רציף בימי שישי ; שילוב הקטינים במענה טיפולי רגשי והטלת נטל הסעת הקטינים על שני ההורים ובעיקר על האם, כך שמתוך עשר נסיעות בשבועיים, על האם יהא לשאת בשש עד שבע נסיעות.

    

6. בדיון שהתקיים ביום 20.10.22 הוסכם שהתובענות תיוחדנה לעניינם של הקטינים. כן הוצעה לצדדים הצעה על ידי בית המשפט לסיום המחלוקות שבליבה בין היתר, קבלת המלצות התסקיר תוך שבידי האב יהא לייחד הליך אחר סביב אספקטים רכושיים וכספיים של הפרה נטענת של הסכם הגירושין, אולם האב עתר לקיום הליך של שמיעת ראיות. בהתאם, התובענות נקבעו בהתאם לשמיעת ראיות.

    

7. בינתיים, ייצוגו של האב הוחלף והוגשה מטעמו בקשה למינוי מומחה שיחווה דעתו. בקשתו של האב התקבלה חרף התנגדות האם ובהתאם להחלטות מיום 17.11.22 ומיום 21.11.22 מונה ד"ר דניאל גוטליב ממכון שינוי כמומחה מטעם בית המשפט לבחינת טובת הקטינים בשאלת מקום המגורים ומקום מסגרות החינוך וכן בקשר להתנהלות ההורית של כל אחד מההורים לרבות אפשרות לקיום הסתה ו/או ניכור הורי והמלצות טיפוליות ככל שישנן.

    

8. ביום 22.1.23 הוגשה חוות דעתו של המומחה. למסקנתו, לא נמצא כי האם פועלת או פעלה להרחיק את הקטינים מהאב או למנוע קשר עמו. זאת, הגם שהתרשם כי שני ההורים מונעים משיקוליהם האישיים לא מעט ומושפעים גם מגורמים אחרים – האם מבן זוגה, והאב מאביו. כן למסקנותיו בין היתר, המצב הקיים מקשה על הקטינים בפן הטכני ובמרחק שעליהם לגמוע בנסיעות ממושכות למסגרת החינוכית ובין בתי ההורים. המומחה סבור כי יש חשיבות שהילדים ילמדו בקרבת מקום מגורים של ההורה עמו הם שוהים פרק זמן ממושך יותר, גם אם לא עלה צורך משמעותי לקטינים במעבר בית ספר.

    

   הלכך, המומחה המליץ כדלקמן:

   "...

   1. ניתן לאפשר את מעברם של הילדים לבית ספר באזור XXX כבר עתה

   2. לעניין הסדרי השהות, מומלץ כי הילדים ישהו, כבר עתה, עם האב שלושה סופי שבוע מתוך ארבעה סופי שבוע מיום ה' עם סיום הלימודים ועד ליום א' בבוקר.

   3. האם, שהיא מורה, תהיה אחראית להשלמת חומר הלימוד אותו יפסידו הילדים.

   4. אציין כי התלבטתי אם נכון לדחות את יישום ההמלצה- ככל שהיא תתקבל על ידי בית המשפט- עד לסוף שנת הלימודים- כלומר לעוד 5 חודשים. מצד אחד עדיף לא להוציא ילדים באמצע שנת הלימודים ולאלצם להשתלב בבית ספר חדש. מהצד השני, היות ומדובר בילדים סתגלנים, היו ויש להניח כי לפחות חלק מהילדים בכיתה החדשה יהיו מוכרים להם והיות ולדעתי נוצר עומס בשל הנסיעות להן נדרשים הילדים, עדיף לעשות את המעבר כבר עתה.

   5. בשבוע שבו הילדים אינם שוהים עם האב בסוף השבוע הם ישהו איתו מיום ד' עם סוף הלימודים ועד ליום ה' בבוקר.

   6. בשבועות בהם הילדים שוהים עם האב בסופי שבוע,, ככל שהאב ירצה בכך, האב יגיע בימי ג' לשהות עם הילדים באזור המגורים שלהם.

   7. האם תהיה אחראית על הסעות הילדים, כפי שהציעה.

   8. ככל שהאב יוכל לקבל אליו את הילדים בחגים וחופשות יותר ממחצית הזמן, הוא יוכל לקבל אותם עד 60% מהזמן.

   9. מינוי מתאם הורי אשר ייסע להורים בתקשורת ובתיאומים, כולל הסידור של חלוקת החגים והחופשים.

   10. טיפול נפי תמיכתי לילדים.

   11. בדיקה חוזרת לקראת 6.23 על מנת לבחון אם ישנה עמידה בהסדרי השהות".

        

9. בדיון שהתקיים ביום 23.1.23 לשמיעת ראיות נשמעה חקירת האם והאב ונרשמה הסכמת הצדדים למתן טיפול רגשי לקטינים.

    

10. בדיון נוסף לשמיעת ראיות שהתקיים ביום 5.3.23 נשמעו חקירת המומחה ; חקירת העו"ס לסדרי דין ; חקירת בן זוגה של האם מר י.ב. וחקירת אביו של האב מר נ.ז.. בנוסף, קבעתי בהחלטתי בדיון כי בית המשפט יפגוש את הקטינים בנוכחות עו"ס המחלקה לשמיעת ילדים.

     

11. הקטינים נשמעו בלשכתי ביום 16.4.23 ודבריהם נשמרו בכספת בית המשפט. מבלי לחשוף את תוכן דבריהם אני מוצא לציין כבר עתה כי מדובר בילדים מקסימים ונבונים שניכר שזוכים להורות מיטיבה משני הוריהם ואשר כפי שגם התרשם המומחה, חווים את הורותם של האב והאם כאחד כהורות מיטיבה.

     

12. בדיון מיום 2.5.23 נשמעו סיכומי הצדדים בעל פה. בדיון הוגשו כתבים מטעם הצדדים שהוכנו כסיכומים בכתב, לעיונו של בית המשפט.

     

    תמצית טענות הצדדים בסיכומיהם

     

13. האם עותרת לקביעת מקום מגורי הקטינים ב XXX על כל הכרוך בשינוי מסגרת חינוכית לבית ספר "XXX" בXXX ולשינוי זמני שהות בין האב לקטינים בהתאם להמלצת המומחה.

     

    לטענת האם, סירובו הדווקני של האב אינו מטעמים ענייניים והוא אינו מביא בחשבון שסבלה של האם משליך על מצב הקטינים.

     

    לעמדת האם, מעבר המגורים לXXX עולה בקנה אחד עם טובת הקטינים שרכשו בינתיים חברים ב XXX ולא ייאלצו להשכים קום ולגמוע מרחקים לבית הספר הנוכחי. הנסיעות הממושכות אינן תואמות גיל ויוצרות מצבי תסכול אצל הקטיני ומשפיעות על שגרת יומם.

     

    לטענתה, יש לאפשר לקטינים ללמוד בקרבת מקום למקום מגוריהם עימה בהיותם שוהים פרק זמן גדול יותר במחיצתה ושעה שהומלץ בחוות הדעת על מתווה שאינו מקפח את האב בשהות עם הקטינים. לעמדתה, יהא בכך לתרום ליציבות בחיי הקטינים.

    האם טוענת כי תנאי הסכם הגירושין נקבעו מחוסר ברירה לנוכח התנהלות כוחנית של האב וכי למעשה, העדר התנגדותו למגורים בפועל ב XXX על פני כשנתיים מהווה הסכמה למעבר.

    התנגדותו כעת לחרוג מהוראות ההסכם במעבר לקרבת XXX אינה אלא צעד קטטוני מצידו שמאחוריו עומד הסב כרוח החיה.

     

    כמו כן לעמדתה, יש לשקול במאזן הנזקים את ההשלכות האפשריות לשינוי המגורים לתא המשפחתי כולו החדש שהקימה. כל זאת, שעה שנדחו על ידי גורמי המקצוע טענות להסתה מצידה כנגד האב.

     

14. האב עותר לקביעת מקום מגורי הקטינים בהתאם לתנאי הסכם הגירושין הכולל. לטענתו, בהסכם נקבעו תנאים משולבים, רכושיים וכאלה הנוגעים למזונות הקטינים הקשורים אחד בשני ולא ניתן לנתקם. לעמדתו, לא הוגשה תביעה מצד האם לביטול ההסכם והוא שריר וקיים ולעומת זאת, היענות לעתירתה בהכרח תוביל להליכים נוספים של ביטול ההסכם והפחתת מזונות.

     

    האב טוען כי בבחינת השאלה האם נוצר שינוי נסיבות מהותי מאז אושר הסכם הגירושין שיש בו לפגוע בטובת הקטינים המצדיק בחינה מחודשת של טובתם במנותק מההסכם, התשובה היא- שלילית.

     

    לטענת האב, נקבעו בהסכם עוגנים בקשר עם טובת הקטינים לרבות מקום מגורים ומסגרות חינוך ויש לכבדם.

     

    טובתם הקטינים, לדידו, גולמה בהסכם ולא ניתן לאפשר לאם לקבוע עובדות בשטח החורגות מההסכם וזאת שעה שעל דעת עצמה כשלושה חודשים לאחר אישור ההסכם ביצעה מעבר במקום המגורים, בלא הסכמה של האב או הסב, למעט משא ומתן שנוהל בדבר ניסיון לעבור למקום מגורים אחר. בהמשך אף חתמה על הסכם מכר חדש על הנכס החדש שרכשה עם בעלה, כפי שנחשף בחקירתו של בן זוגה ויש בכך ללמד על התנהלותה הנגועה בחוסר תום לב.

     

    לעמדתו, התנהלות האם מנותקת מטובת הילדים ונובעת מהשפעתו של בן זוגה כאינטרס אישי.

     

    כן לטענתו, אין מקום ליתן משקל לעובדה שהקטינים סתגלנים בבחינת הסוגיה שכן זהו טבעם של ילדים אלא יש לבחון את המצב בראייה משפטית על רקע הסכם שגובש, אושר ועיגן את טובת הקטינים בתנאיו. לאם נותרת מחויבות כלפי הילדים וכלפי האב גם לאחר הגירושין והיא אינה יכולה לפעול על דעת עצמה.

     

    דיון והכרעה

15. לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי במצוי בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את תביעת האם, ומנגד לדחות את תביעת האב להשבת הקטינים ממקום מגוריהם הנוכחי עתה ב XXX למעשה, הצדדים עצמם בהתנהלותם הובילו למצב שבו כך או אחרת, במידה רבה מאד מדובר במעשה עשוי.

     

    אולם גם ללא תלות בטיעון המעשה העשוי, מסקנה זו עולה אף בקנה אחד עם טובתם של הקטינים. מסקנה זו מתיישבת גם עם המלצות התסקיר כמו גם המלצות המומחה – המלצות שלא קרסו בחקירתו כל עיקר.

     

    אף לא נמצאה לי כל הצדקה (לבטח לא ההצדקות הכלכליות מתחום אכיפתם הנטענת של הסכמים, שעליהן ביקש האב להישען רבות), לסטות מהמלצות המומחה והעו"ס להותיר את מקום מגורי הקטינים במחיצת האם ביישוב XXX ואגב כך להתיר להם להשתלב במסגרות החינוך באזור XXX.

     

    בהקשר זה אעיר, כי מסקנתי זו לא השתנתה, גם לא לאחר הפגישה עם הקטינים, שדבריהם יוותרו חסויים.

     

16. במיוחד לאחר חקירתו של המומחה שוכנעתי כי חוות הדעת משקפת ומאזנת כהלכה בין מכלול השיקולים הצריכים לענייננו, באופן שמאפשר לצמצם את הנזק לקטינים כתוצאה מהמצב אליו הובילה התנהלות ההורים. לצד זאת, מאפשרת חוות הדעת לשמר את שני ההורים כהורים דומיננטיים ומיטיבים לקטינים.

     

17. במהלך ניהול ההליכים עלתה לא פעם שאלת מעורבות – ואולי מעורבות יתר – של הסב, נ', מחד ושל בן זוגה של התובעת, י', מאידך, בעניינים הנוגעים להורים ולקטינים. מבלי להידרש למניעיה של מעורבות זו (ואינני מביע כל עמדה שיפוטית ביחס לכך, שעה שדאגתם של הסב לאב ושל י' לאם, ושל שניהם לקטינים, ניכרה), הרי שבהחלט ניתן לומר כי שניהם הפגינו מעורבות של ממש ביחס למחלוקת נשוא ההליכים.

     

    בעניינו של הסב, יתכן לאור רצונו לדאוג לבנו, מעורבות היתר אף הפכה לדומיננטיות של ממש, תוך שניכר היה שהוא למעשה "המוציא והמביא" בעניינים שונים במחלוקת (ראו למשל בעמ' 107 – 114 לפרוטוקול ; ראו גם בעמ' 63 שורות 4 – 6 לפרוטוקול, בעדות המומחה). זאת, כטענת האם עצמה.

     

    אלא שללא קשר לסוגיות אלה, להן נתנו ההורים ביטוי, שוכנעתי כי יש מקום לאפשר לקטינים להתגורר ב XXX בעת שהם שוהים עם האם, וכן לאפשר להם ללמוד במסגרות החינוך שם.

     

     

    על שיהוי ומעשה עשוי

18. אין כפי הנראה מחלוקת, כי האם עברה להתגורר ביישוב XXX בתחילת שנת 2020 (ראו למשל בעמ' 28 לפרוטוקול). אין למעשה גם מחלוקת כי הדבר לא היה בבחינת סוד.

     

    אלא שהליך יישוב סכסוך במסגרתו עלו לראשונה עניין מקום הלימודים של הקטינים כמו גם עצם המעבר ליישוב XXX, הוגש רק בחודש יוני 2022, על ידי האם דווקא. קרי, כשנתיים לאחר שכבר בוצע המעבר בפועל.

     

    ולו מייד בעת קביעתן של העובדות בשטח, כפי שמכנה זאת גם המומחה בחוות דעתו (השוו בעמ' 4 למשל בחוות הדעת), היתה צריכה לעורר כבר אותה העת שיח מושכל צופה פני עתיד בין ההורים, כפי שגם המומחה מצא להבהיר, ש"... נראה כי טובתם של הילדים היתה מתממשת לו הנושא היה נדון על ידי אנשי מקצוע עובר למעשה – לפני שלוש שנים – ולא לאחר המעשה...." (עמ' 4 לחוות הדעת).

     

    לא זו אלא שגם האב וגם הסב, נ', טענו שניהם כי התנגדו בזמן אמת למעבר האם עם הקטינים ליישוב XXX. אולם מנגד, לא פנו לקבל סעד על מנת לרפא את הפרתו הנטענת של ההסכם (ראו גרסתו של האב בהקשר זה בעמ' 49 לפרוטוקול כמו גם עמדתו של הסב בעמ' 114).

     

    במובנים אלה דומני שהאב אוחז במידה רבה בחבל בשני קצותיו. שכן חרף התנגדותו הנטענת, הוא עצמו שידר ולו לילדיו משום "הסכמה שבשתיקה" לעצם המעבר ל XXX והמשיך לטעת בהם ולו מכללא ובעקיפין את המסר לפיו מציאות חייהם החדשה כוללת מגורים גם בביתו וגם עם האם בביתה ב XXX.

     

    גם לו תמצי לומר שהאב עצמו פסיבי יותר במארג יחסיו למול האם, וכי הסב היה לעדותו הוא הדומיננטי ביחסים ובדין ודברים מטעם בנו למול האם ובן זוגה, הרי שגם הסב לא מצא לנכון לפעול בכל דרך על מנת למנוע מהאם את המעבר או לכל הפחות, בזמן אמת, לעתור להשיב הגלגל לאחור.

     

    באופן זה, לא זו בלבד שהמעשה עצמו נעשה, אלא שהשלכת מחדלם של האב ושל הסב איננה יכולה לדור בחלל הריק ואיננה יכולה להיבחן אך ורק במונחים של דיני אכיפת חיוביהם של המבוגרים על פי ההסכם. שכן למחדל זה השלכה של ממש על עצם נטיעת השורשים של הקטינים עצמם ביישוב XXX. לעניין זה יפים דבריו של המומחה בחוות הדעת, לפיהם: "... בסופו של דבר, כאשר מסתכלים על הדברים דרך העיניים של הילדים, אין כל ספק כי הם רואים ב XXX מקום מגורים קבוע וזאת, כמובן, לצד זה שרואים במושב XXX מקום מגורים קבוע..." (עמ' 8 לחוות הדעת).

     

    לעניין זה דומני, כי לא האב ולא הסב נתנו דעתם, לבטח שלא די הצורך. אלה שבו וחזרו גם בסיכומיהם על התמה בדבר העקרון הכללי של כיבוד הסכמים, משל הקטינים עצמם הם אובייקטים, ולא סובייקטים בעלי רצונות, צרכים, אינטרסים ומאוויים עצמאיים. גם אם האם הפרה לכאורה את ההסכם, הרי שהתרופה להפרתו איננה צריכה לבוא על חשבונם של הקטינים. לפיכך, נקודת המוצא שנשזרה בטיעוני האב לפיה עצם הפרת ההסכם היא שצריכה למשול בכיפה מבלי שטובת הקטינים תיבחן בראש ובראשונה ותהווה שיקול משמעותי של ממש, איננה יכולה לעמוד (כך גם, בצדק, נהג המומחה – ראו למשל בעמ' 65 לפרוטוקול שורות 3 – 9).

     

    טובת הקטינים והאפשרות בפועל לבצע המעבר

19. כידוע, השיקול המרכזי כאשר נבחנת שאלת העתקת מקום מגורים הוא טובתו של קטין [ראו: סעיפים 15 ו – 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962 ; כן השוו: עמ"ש (ת"א) 34332-08-19 פלונית נ' אלמוני (מצוי במאגרים המשפטיים ; 26.11.19)].

     

20. באשר לאפשרות לביצוע המעבר מבלי שזה יפגע בקיום זמני השהות עם האב, הרי שבפועל מזה כשלוש שנים מתנהלים חיי ההורים והקטינים לאחר ביצועו, תוך שכל אותה העת האם שומרת בקפדנות על קיום הסדרי השהות עם האב. האב עצמו אישר זאת בעדותו (עמ' 48 שורות 9 – 13 לפרוטוקול).

     

    גם המומחה אישר, כי לא מצא עדות לכך שהאם פועלת על מנת להרחיק את הקטינים מן האב, והיא עצמה זו שהציעה מנגנונים ל"פיצוי" האב בדמות אחריות להסעת הקטינים מ XXX ל XXX (עמ' 10 – 9 לחוות הדעת ;כן ראו בעמ' 66 לפרוטוקול שורות 10 – 11 בעדות המומחה).

     

    גם אני לא מצאתי כל יסוד להניח שהאם תמנע מהאב קשר עם הקטינים ללא תלות במקום מגוריהם. הראיה הטובה ביותר לכך היא עצם העובדה שהסדרי השהות נשמרים בקפדנות מזה כשלוש שנים חרף המעבר ל XXX, תוך שגם לפני המשיכה האם והציעה ליטול אחריות על הסעת הקטינים מביתם ב XXX לביתם ב XXX.

    המסקנה המסתברת, אפוא, היא שגם אם בית המשפט ימשיך ויורה על מגורי הקטינים ב XXX מבלי להורות על השבתם לגבולות הגזרה שתחם ההסכם, אין כל חשש שמא עצם המגורים ב XXX יובילו לניתוק הקשר עם האב אף לא לפגיעה מהותית בקשר עמו.

     

21. דה-פקטו, הקטינים עצמם נטועים היטב גם ב XXX ובסביבתה. זו הראיה הטובה ביותר לכך שהקטינים הצליחו להסתגל למעבר עצמו.

     

22. בשלב זה, כעבור כשלוש שנים מאז ביצוע המעבר ל XXX, אני תמים דעים עם המומחה ועם העו"ס לסדרי דין באשר למסקנה, כי טובתם להיוותר להתגורר עם האם בזמני השהות שלהם עמה.

     

    אני מתקשה לראות תועלת שתצמח לקטינים, שממילא מקיימים קשר הדוק ומיטיב עם אביהם בעת ששוהים עמו ב XXX, כתוצאה מעקירתם עתה מביתם ב XXX. הקטינים כבר גיבשו מעגל חברתי ב XXX ובסביבתה, נוסף לזה שעודם משמרים באזור XXX.

     

    הקטינים רואים בבית ב XXX את הבית בו מתגוררים עם האם ועם שני אחיהם מנישואיה לי'.

     

23. בנוסף, על פי הפסיקה גם רווחתו של ההורה היא חלק מרווחתו וטובתו של הקטין, זאת אף כאשר נבחנת השאלה האם להתיר העתקת מקום מגורים. זאת, הן רווחתו של ההורה החפץ להעתיק את מקום המגורים והן רווחתו של ההורה האחר. כאמור לעיל, עד כה לא נמצא כי רווחתו של האב נפגמה בכל דרך בקיום הקשר עם ילדיו, גם לאחר שמזה שלוש שנים בוצע המעבר בפועל. מנגד, ככל שבית המשפט יקבל את גישתו של האב ויורה לאם להעתיק את מקום מגורי הקטינים לגבולות הגזרה שתחם את ההסכם, ברי כי רווחתה היא תיפגע – הן בכל הקשור לתא המשפחתי החדש שהקימה והן בכל הקשור עם עקירתה מהבית ביישוב XXX. במובן זה כבר קבעה הפסיקה כי תכלית ההכרעה בעניינים אלה איננה ענישתית – לא כלפי האם ובוודאי לא כלפי הקטינים (השוו: עמ"ש 34332-08-19 הנ"ל).

     

24. העולה מן המקובץ הוא שלמעשה, לא הונחה לפני כל ראיה לפיה בפועל טובתם של הקטינים היא בעקירתם מן היישוב XXX והובלתם למקום מגורים בגבולות הגזרה שתחם ההסכם.

     

     

25. מכאן, נשאלת השאלה מה תהא טובתם של הקטינים בכל הנוגע עם זמני השהות עצמם. שהרי דומה שאין מחלוקת בין הצדדים, כי הסדרי הנסיעה מן הבית ב XXX אל הבית ב XXX מקשים על הקטינים (לעניין זה ראו גם בדברי האב בעמ' 49 שורות 7 – 8 לפרוטוקול וכן בעמ' 50 שורות 23 – 24 לפרוטוקול).

     

    לעניין זה, דומני שההסדר שהציע המומחה דווקא, הוא המאוזן והראוי בנסיבות העניין, ונותן מענה הולם הן לקשיים הטכניים והלוגיסטיים שחווים הקטינים במעברים בין שני הבתים והן לאפשרות שימור קשר משמעותי, דומיננטי ומיטיב בין הקטינים ובין אביהם, תוך יצירת "סידור" שונה, ל"מערכת השעות" הקשורה עם זמני השהות.

     

    המומחה הביא בחשבון שבקבלת ההצעה בדבר הרחבת זמני השהות של האב עם הקטינים בסופי שבוע על חשבון זמני השהות במהלך השבוע יהא משום צמצום מסוים של ימי השהות, אולם סבר כי בכך יהא כדי להקל על הקטינים עצמם, שייאלצו להתנייד בין הבתים מחצית מן הזמן בלבד (ראו בעמ' 10 לחוות הדעת, בפסקה השביעית בעמוד זה ; ראו גם בעמ' 62 שורות 7 – 11 לפרוטוקול). מדובר בשיקול משמעותי שאני מאמץ.

     

    בנוסף, דווקא בהרחבת זמני השהות בסופי השבוע יש משום אפשרות שהקטינים והאב יקיימו יותר זמן איכות "נטו". זאת, במציאות בה ממילא הרושם העולה הן אליבא דהמומחה והן לפני, הוא שהאם דומיננטית מעט יותר מן האב בכל הקשור לשגרת יומם השוטפת של הקטינים ממילא (לעניין זה ראו דברי האב בכל הנוגע להתנהלות בעת בידוד בתקופת מגיפת הקורונה, בעמ' 51 לפרוטוקול, כמו גם בעדות המומחה בעמ' 74 לפרוטוקול שורות 3 - 5).

     

    המלצתו של המומחה ממילא מוסיפה ונותנת לאב אפשרות לקיים עודף זמני שהות גם בתקופות חופשה ומועדים ובכך "מאזנת" חשבונית את הצמצום המסוים בזמני השהות השוטפים במהלך השבוע.

     

    זאת ועוד – על פי המלצת המומחה האחריות להסעות מוטלת בפועל (כפי הצעת האם עצמה גם לפני וגם לפני המומחה) על האם. גם בכך תורמת האם בפועל לנטילת אחריות למצב שנוצר.

     

    בנסיבות אלה, אני מוצא שהמלצה זו מאוזנת היא והולמת את הנסיבות שלפני, במסגרתן המעבר בוצע כבר לפני כשלוש שנים, הקטינים נטעו יתדות ב XXX והאב לא מצא לנכון לעשות כל מעשה בזמן אמת במטרה להשיב הגלגל לאחור.

     

26. מכאן, לשאלת המסגרת החינוכית. אכן, המומחה מצא כי הקטינים סתגלנים, וגם אני נוטה להתרשם באופן דומה מהקטינים – הן לאור הנסיבות המוכחות והן לאחר פגישתי עימם. גם אם, כמומחה, לא מצאתי כי ברגיל ישנה עדיפות דרמטית בבחירת מסגרת חינוכית אחת על פני השניה בנסיבותיהם של הקטינים, הרי שעצם התאמת השהות של הקטינים באופן שיפחית מזמן הנסיעה השוטף שלהם מבית לבית, מובילה למסקנה כי יש מקום לאפשר לאם לרשום את הקטינים למסגרות החינוך המשויכות ליישוב XXX.

     

    שהרי ככל שדחינו את העתירה להשיב הגלגל לאחור והתאמנו את זמני השהות כך שייטיבו עם הקטינים, לא תהא תועלת של ממש בהותרת הקטינים להתחנך באזור שבמהלך השבוע ישהו בו הרבה פחות. הדבר אך יגרום לטרחה ולסבל מיותרים – הן לקטינים והן להוריהם.

     

    לא זו, אלא שדומני שהאב עצמו, אשר בחר להתמקד בעדותו גם בעקרון כיבוד ההסכמים (הנטוע בעולם המבוגרים), גילה אדישות של ממש למקום חינוכם של הקטינים, ובלבד שזה יהא בתחומי הגזרה שתחם ההסכם:

     

    "... ש: אתה מבין שגם אם ב' הייתה עוברת לגור ב XXX, או בכל יישוב בקרבת 20 קילומטר למושב שלך, היה צריך להעביר את הילדים מסגרת חינוכית? כי גם היא צריכה לצאת בבוקר מוקדם ואין שום סיבה שהילדים יסעו? ת: כל עוד שזה עמד בהסכם, וזה לא נוגד את ההסכם, 20 קילומטר, אין לי בעיה. ש: אז אין לך בעיה בעצם שהילדים יעברו לבית ספר אחר לבית ספר חדש ב XXX לצורך הדוגמה, אבל יש לך בעיה שהילדים יעברו לבית ספר חדש ב XXX שזה היישוב שהם מתגוררים בו בשלוש שנים האחרונות. ת: זה לא שלוש שנים, כבוד השופט. ש: שנתיים. ת: אולי פחות. ש: טוב, אז אני שואלת שוב, יש לך בעיה כזו? שהם יעברו לבית ספר ב XXX. ת: כל עוד כבוד השופט כל עוד שזה נמצא בטווח של ההסכם שנחתם בגירושין, אין לי אין לי התנגדות רק בטווח של ה-20 קילומטר האלו..." (עמ' 50 שורות 10 – 22 לפרוטוקול).

     

    לא למותר לציין, כי נוקשות זו תואמת גם את התרשמותו של המומחה בחוות דעתו (ראו עמ' 3 לחוות הדעת, למשל כמו גם בעמ' 72 לפרוטוקול בעדותו של המומחה) ואיננה מביאה בחשבון מכלול של שיקולים שמצופה היה שהורה ישקול עת שאלת המסגרת החינוכית שבה יתחנך ילדו נבחנת. האם השיקול המכריע בבחינת מסגרת חינוכית הוא שזו תתאם להסכמות הגיאוגרפיות להן הסכימו ההורים? דומני שהתשובה לכך ברורה.

     

    לעניין זה, המסקנה היא כי יש לאפשר שהקטינים "... ילמדו בקרבת מקום למקום המגורים של ההורה איתו הם נמצאים יותר – גם אם מדובר בהבדל של שלושה ימים מול יומיים..." (עמ' 12 לחוות הדעת, סעיף 14 בעמוד זה).

     

    בנסיבות אלה, אני מקבל את המלצת המומחה גם בהקשר זה ומתיר לאם לרשום את הקטינים במסגרות החינוך המשויכות ליישוב XXX.

     

27. כזכור, גם העו"ס המליצה על רישום הקטינים למסגרות חינוך המשויכות ל XXX והמליצה לקבוע את ביתם העיקרי של הקטינים ב XXX. באשר להמלצות אלה אינני מוצא כי הן מעלות או מורידות רבות מעמדתו של המומחה בחוות הדעת, אולם מצאתי מקום להעיר כי הנמקתה של העו"ס (במובחן מהמלצתה) לפיה עדיף יהא לקטינים בקביעתו של בית עיקרי אחד, היא קביעה אשר יכול ואיננה מתיישבת עם מציאות חייהם של הקטינים אשר רגילים מזה שנים לשני בתים מרכזיים.

     

    בנוסף אף יכול והנמקה זו מבטאת נקודת מוצא ערכית שיש להימנע הימנה, במציאות חיים משתנה לפיה קטינים רבים זוכים להורות מיטיבה משני הורים דומיננטיים, בשני בתים מרכזיים.

     

    בנוסף אעיר, כי תפיסה זו אף איננה עולה לכאורה בקנה אחד עם המלצת התסקיר ביחס לזמני השהות בפועל ; המלצה אשר לא התמודדה עם הבעיה המרכזית שעוררה מציאות חייהם של הקטינים והיא נטל הנסיעות השוטף הרבות, והותירה למעשה את הקטינים במצב שבו הם שוהים מדי יום או יומיים בבית מרכזי אחר מרוחק מהבית השני (ראו עמ' 10 לתסקיר).

     

    במובנים אלה, עדיפה בעיני תכניתו של המומחה כאמור לעיל ואני מאמצה.

     

28. ביחס לכל אלה אף אעיר, כי במיוחד לאחר פגישתי עם הקטינים שוכנעתי, כי המלצות המומחה עולות בקנה אחד עם טובתם והן בבחינת "הרע במיעוטו" במצב הדברים שההורים שניהם – מי במעשה ומי במחדל - יצרו.

     

29. בטרם סיום אעיר, כי האב מצא להתמקד הן במהלך ניהול ההליך והן בסיכומיו עם סוגיית ההסכם, קיומו, אכיפתו, ותוקפו גם במובניו הרכושיים. אולם כפי שהבהרתי לעיל והוסכם עוד בטרם החליף האב ייצוגו המשפטי, מציאות החיים שנכפתה על הקטינים בשנים האחרונות מחייבת את הפרדת עניינם מעניינם הכלכלי של המבוגרים בחייהם – הוריהם.

     

    במובן זה, ככל שהאב סבור שמציאות החיים הנוכחית, כמו גם קביעותיי דלעיל, מחייבות שינוי נקודת העיגון הרכושית שנקבעה בהסכם, חזקה שיפעל כהבנתו, ודלתו של בית המשפט פתוחה, מבלי לקבוע כמובן כל מסמרות בכל שאלה משאלות אלה. אולם לענייננו, דבר קיומו של ההסכם איננו יכול להוביל להשבת הגלגל לאחור בכל הקשור עם שגרת יומם וחייהם של הקטינים.

     

    סיכום אופרטיבי

     

30. מזה כשלוש שנים (וכשנתיים לכל הפחות מאז בוצע המעבר ועד אשר נפתחו ההליכים), נטועים הקטינים ביישוב XXX בעת שהם מקיימים את זמני השהות עם אמם. למציאות העובדתית שנוצרה אחראים ההורים שניהם ; הן האם אשר הניעה את המעבר ל XXX, ותהא הסיבה לכך אשר תהא, והן האב אשר לכל הפחות שידר לקטינים עצמם משום "הסכמה שבשתיקה" וממילא לא נקט בכל הליך על מנת למנוע את המעבר או לבטלו בסמוך לביצועו. הוראה להשיב את הגלגל לאחור עתה, לא תעלה כל עיקר בקנה אחד עם טובתם של הקטינים. כך סבור המומחה וכך סבור גם אני.

     

    המלצתו של המומחה מאזנת כהלכה בין האינטרסים של הקטינים כמו גם האינטרסים של האב בקיום קשר דומיננטי ומיטיב עימם, ואף מביאה לידי ביטוי את הצורך לשלב את האם באופן פעיל באחריות השוטפת למעבר שהיא עצמה יזמה.

     

    כפועל יוצא, אני מאמץ את המלצתו של המומחה.

     

31. א. אני מתיר לאם לקבוע את מקום שהותם של הקטינים בזמן השהות עמה ביישוב XXX

    ודוחה את עתירת האב להשיב הגלגל לאחור. בכלל זה, אני מתיר לרשום הקטינים למסגרות החינוך המשוייכות ל  XXX.

    ב. אני מאמץ את המלצות המומחה בסעיף 16 לחוות דעתו (המלצות 1 – 10).

    ג. ככל שההורים לא יגיעו לכלל הסכמה בדבר זהות המתאם ההורי שייקבע – ואשר יהא בעל

    סמכות גם לערוך עבור ההורים את התאמת ההסדר השוטף של זמני השהות בחגים ובחופשות ככל שאלה לא יגיעו להסכמות ביניהם – תפנה אותם העו"ס לסדרי דין למתאם הורי ספציפי והפניה זו תחייב את ההורים.

    ד. ההורים יפנו את הקטינים לטיפול רגשי מתאים גם בכל הנוגע להסתגלות לשינוי במערכת

    השעות, על פי המלצת העו"ס לסדרי דין.

    ה. העו"ס לסדרי דין תגיש לתיק דיווח בדבר קיום זמני השהות, גם לאחר סגירתו, לא יאוחר

    מיום 1.1.24.

     

32. באשר להוצאות. הואיל שלמצב שנוצר אחראית גם האם, במידה לא מבוטלת, כל צד יישא בהוצאותיו.

     

    בזה הסתיים הטיפול בתובענות שבכותרת.

     

     

     

    פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת מלוא פרטיהם המזהים של הצדדים ובני משפחותיהם.

    המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים שבכותרת.

     

    ניתן היום, ז' אב תשפ"ג, 25 יולי 2023, בהעדר הצדדים.