ערעור על פסק דין אשר הכיר במשיבה והמנוח-אביהם של המערערים כבני זוג ידועים בציבור והעניק למשיבה מחצית הזכויות בדירה

ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ענבל קרן) מיום 1.1.24 בתיקי ת"ע 45492-12-18, 45469-12-18.

השופטת ע' אטיאס:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ענבל קרן) מיום 1.1.2024 בתיקי ת"ע 45492-12-18, 45469-12-18.

רקע עובדתי:

1. המשיבה הגישה לרשם לענייני ירושה בחיפה, בקשה למתן צו ירושה אחר המנוח י' ב' ז"ל אשר נפטר ביום 2018xx.xx. (להלן: "המנוח"). המערער 1, בנו של המנוח, התנגד לבקשה, והתיק הועבר לבית המשפט קמא במסגרת ת"ע 45492-12-18 לאחר שב"כ היועמ"ש הודיע כי אין בכוונתו ליטול חלק בהליך. המערערים 4-2 הם אחיו של המערער 1, אשר הצטרפו להתנגדותו.

    

2. במסגרת בקשתה בת"ע 45469-12-18, עתרה המשיבה לקבלת מחצית מעיזבון המנוח מכוח היותה בת זוגתו וידועתו בציבור של המנוח, בעוד שהמחצית השנייה תחולק בין המערערים, ארבעת בניו של המנוח, בחלקים שווים (שמינית לכל אחד).

3. בעיזבון המנוח דירת מגורים ברח' xxxx בxxxx, הידועה כחלק מגוש xxxx, חלקה xxxx (להלן: "הדירה בxxxx") אשר בהתאם להסכמת הצדדים, דמי השכירות בגין השכרתה מופקדים בחשבון נאמנות המנוהל על ידי ב"כ קודמת של המערערים.

    

4. ביום 29.1.2019 קבע המל"ל את מעמדה של המשיבה במוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), תוך שנקבע בהחלטתו כי המשיבה ניהלה עם המנוח אורח חיים של ידועים בציבור החל מיום 16.2.2011. צוין כי ההחלטה מבוססת על הממצאים לפיהם, המשיבה והמנוח קיימו משק בית משותף ואורח חיים של מי שהיו ידועים בציבור כבני זוג.

    

5. בהחלטת בית המשפט קמא מיום 30.5.2019 נקבע כי המחלוקת אשר תתברר ותוכרע היא אם המשיבה הייתה ידועתו בציבור של המנוח, ובהתאם לקביעה זו, יינתן צו ירושה.

    

   תמצית טענות הצדדים בבית המשפט קמא:

6. במחלוקת שנקבעה, טענו המערערים בבית המשפט קמא, בתמצית, כי לא הוכחו התנאים הקבועים בסעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק") לשם הכרה במשיבה כידועה בציבור של המנוח. נטען כי קביעת המל"ל שהכיר במשיבה כידועה בציבור של המנוח, היא שגויה.

   לטענת המערערים, אין חולק כי המשיבה והמנוח התגוררו יחדיו למשך פרק זמן כזה או אחר ולפרקים, אך אין לראות בכך חזות הכל או ללמד על טיבה של מערכת היחסים שהתנהלה ביניהם. לכל היותר, התגוררה המשיבה עם המנוח כשותפה לדירה וחלקה עמו את הוצאות המגורים, וזאת מפאת מצבו הכלכלי הדחוק של המנוח ובשל אינטרסים הדדיים, ולא מן הנמנע כי המנוח אף ניצל את המשיבה.

   המערערים טענו כי אין למשיבה זכויות בדירה בxxxx שירש המנוח מאביו המנוח, ועל הדירה בxxxx לעבור למערערים, ילדי המנוח, ולמצער, לבעלותו הבלעדית של המערער 3 שנשא בתשלומי המשכנתה בגין הדירה בxxxx.

   לפיכך, טענו המערערים כי יש לדחות את בקשת המשיבה, תוך חיובה בהוצאות משפט, באופן שיהלום את הנזקים ועוגמת הנפש שנגרמו להם. כן עתרו המערערים להורות כי כלל הכספים המצויים בנאמנות, אשר התקבלו לאחר פטירת המנוח מהשכרת הדירה בxxxx, יועברו למערערים.

    

7. המשיבה טענה בתמצית בבית המשפט קמא כי הייתה ידועתו בציבור של המנוח החל משנת 1999 ועד לפטירתו בשנת 2018, ולכן צומחת לה הזכות לרשת את המנוח (שלא ערך צוואה), בהתאם להוראות סעיף 55 לחוק הירושה. לטענתה, היא והמנוח התנהלו יחדיו תחת קורת גג אחת, כבני זוג נשואים לכל דבר ועניין, ניהלו משק בית משותף החל משנת 2000, ולא בכדי המשיבה הוכרה כידועה בציבור על ידי המל"ל. לטענת המשיבה, ילדי המנוח כמעט ולא עמדו עמו בקשר, בעוד שהיא עמדה לצדו במשך כל השנים, סייעה לו לסלק חובות שבגינם נפתחו נגדו הליכי הוצל"פ, וסעדה אותו בחוליו.

   המשיבה טענה כי אביו של המנוח רכש את הדירה ב xxxxונטל משכנתה מבנק מזרחי טפחות, ששולמה מהמועד שבו המשיבה והמנוח ידועים בציבור, ומקופתם המשותפת. לטענת המשיבה, מאחר שהמערער 3 היה לווה תומך לסבו, מדי חודש בחודשו, היא דאגה לבצע הפקדות לחשבונו של המערער 3, ובהמשך לבנק עצמו, עד שבסופו של יום, סילקו המשיבה והמנוח את המשכנתה. לפיכך, נטען כי יש לדחות את ההתנגדות וליתן צו ירושה, להורות לעוה"ד המחזיקה בכספי השכירות לפעול לחלוקת הכספים, בהתאם לצו ירושה שיינתן. כמו כן, טענה המשיבה כי בשים לב לאורך ההליך, אובדן דמי השכירות בשל התנגדות המערערים, אופן ניהול ההליך ועיכובו, הרי שיש לחייב את המערערים בהוצאות משפט לטובת המשיבה, לרבות שכר טרחת עו"ד על הצד הגבוה.

    

   קביעותיו של בית המשפט קמא בפסק דינו:

8. בית המשפט קמא קבע בפסק דינו את הממצאים והמסקנות כדלקמן:

   • בהינתן הגירסאות הסותרות של הצדדים (כמו גם הסתירות בעדויותיהם), ובהעדר ראיה ו/או עדות אחרת שתתמוך בגרסת המשיבה, לא ניתן לקבל את טענתה למגורים משותפים עם המנוח לתקופה שלפני שנת 2011. המשיבה הוכרה על ידי המל"ל כידועתו בציבור של המנוח, רק משנת 2011 ואילך בלבד, על אף שגם שם טענה לחיים משותפים מאז שנת 1999.

   • אין די בעובדת מגוריהם המשותפים של המנוח והמשיבה סמוך לפטירת המנוח, על מנת לקבוע כי המשיבה והמנוח אכן ניהלו משק בית משותף.

   • אין די בטענת המשיבה כי ההתנהלות הייתה במזומן, על מנת לעמוד בנטל הנדרש להוכחת ניהול משק בית משותף בינה למנוח.

   • המשיבה הציגה אישורים על תשלומי ארנונה/מים/חשמל בדירות השונות, אך מדובר באישורים בודדים ואקראיים, והחשבונות כולם רשומים על שמה בלבד.

   • למרות הקושי ללמוד מדפי החשבון החלקיים שצורפו (לתקופה המתייחסת לשנה טרם פטירת המנוח בלבד) על התנהלות כלכלית לאורך 18 שנים ו/או קיומה של קופה משותפת, הרי שמהמסמכים שהוצגו, ומעדות המשיבה, עולה כי המנוח עשה שימוש בחשבון בנק שהיה רשום על שמה, גם אם השימוש שעשה בחשבון נחזה להיות מוגבל. על אף טענת המשיבה כי למנוח היה חשבון בבנק הדואר, לא הוצג כל נתון הנוגע לחשבון זה.

   • באשר לטענת המשיבה כי היא והמנוח נשאו בהחזרי המשכנתה עבור הדירה בxxxx מתוך קופתם המשותפת, הרי שבפועל הציגה המשיבה אסמכתאות אודות 7 תשלומים אקראיים, ואף אישרה בעדותה קיומו של הסדר לפיו, הסב העביר למערער 3 את הכספים עבור החזר המשכנתה.

   • לא הובאה כל ראיה לטענה לפיה, למנוח לא היה חשבון בנק פעיל, והיו תקופות בהן התנהל מחשבונות של אחרים.

   • המשיבה התקשתה להציג סממנים המעידים על קיומו של קשר בינה למנוח: לא הציגה ראיה לכך שהמנוח רכש עבורה תכשיטים במתנה; צירפה לתצהירה תמונות מעטות שלה עם המנוח, אשר נדמה כי צולמו ברובן באותו מועד; לא הוצגו ראיות לנסיעות/חופשות משותפות, השתתפות בחגים ובאירועים משפחתיים או חברתיים, לא הוצגו מכתבים אישיים או ברכות, ואף לא הודעות/מסרונים שהוחלפו ביניהם; המשיבה לא זימנה לעדות עד כלשהו לאישוש גרסתה, מלבד רו"ח ורופאת המשפחה שטיפלה במנוח, אשר לא התייצבו בסופו של דבר למתן עדות.

   • התנהלות המשיבה לאחר פטירת המנוח העלתה תהיות. בעדותה אישרה המשיבה כי סירבה לאפשר למערער 4 ולחבריו לשבת שבעה על המנוח בדירה בה התגורר המנוח עובר לפטירתו. לא הובהר אם המשיבה ישבה שבעה על המנוח, כאשר לכאורה מחקירתה במל"ל, עלה כי נמנעה מכך על מנת שלא להסביר את היעדרותה מעבודתה.

   • קיימים קשיים רבים בגרסת המשיבה אודות קיומה של מערכת יחסים זוגית בינה למנוח, אופייה ו/או עוצמתה. מעדותה של המשיבה מצטיירת תמונה של בני זוג שנהגו להסתגר בד' אמותיהם, לא שיתפו אחרים בקיומה של מערכת היחסים, והמשיבה נמנעה מלהביא עדים ו/או להציג ראיות אחרות שיתמכו בטענותיה.

   • מאידך גיסא, ממסמך המל"ל מיום 29.1.2019, ומפרוטוקול הדיון הראשון שהתקיים בעניינם של הצדדים בבית המשפט קמא ביום 5.3.19, עלה כי המשיבה והמנוח היו בני זוג תקופה מסוימת.

   • הגם שלא עלה בידי המשיבה להציג ראיות אודות חופשות/נסיעות/בילויים, נדמה כי במקרה דנן, עסקינן במי שאין ביכולתם הכלכלית לממן אורח חיים הכולל בילויים כאמור. והרי טענתם המרכזית של המערערים עצמם הינה כי מגוריהם המשותפים של המשיבה והמנוח מקורם בסידור/אינטרס כלכלי.

   • כל אדם מבטא את אהבתו בצורה שונה, ולכאורה, המשיבה מצטיירת כמי שחרדה לפרטיותה ומעוניינת לשמור על דיסקרטיות מערכת היחסים שלה.

   • בטיפולה של המשיבה במנוח עת סעדה אותו בחוליו, יש משום ראיה למחוייבותה כלפי המנוח, שאחרת לא ברור מדוע "שותפה לדירה" תיקח על עצמה טיפול באדם החולה במחלה קשה.

   • מפרוטוקול חקירת המשיבה במל"ל, עולה כי המשיבה הציגה שם תמונה של מצבת המנוח, ולפיה הכיתוב על המצבה כולל את המילים "אהוב ליבי ויקירנו י' ב'".

   • המשיבה והמנוח חיו יחד לאורך שנים, והמנוח עשה שימוש בחשבונה של המשיבה חרף היותו מסובך כלכלית. לא מדובר בהתנהגות מקובלת בין מי שהינם רק "שותפים לדירה".

   • אמנם, המשיבה והמנוח לא מיסדו את הקשר ביניהם, ולא הצהירו על עצמם כידועים בציבור בפני הרשויות. עם זאת, אין זה מן הנמנע כי שניהם ו/או מי מהם ביקשו ליהנות מזכויות המגיעות להם.

   • המל"ל קבע ביום 29.1.2019 כי המשיבה ניהלה עם המנוח אורח חיים של ידועים בציבור מיום 16. 2.2011, המועד בו חתמו על חוזה השכירות המשותף ע"ש שניהם. בקביעת המל"ל יש כדי לחזק את הראיות והעדויות שהובאו בפני בית המשפט קמא, בהינתן כי ממסמכי המל"ל עולה שנשמעו בפניהם עדים נוספים אשר לא נשמעו בפני בית המשפט קמא.

   • טענות המערערים כי בשנים הרלוונטיות ניהל המנוח קשרים עם נשים אחרות, נותרו בגדר טענות כלליות שלא נתמכו בכל ראיה. אין לייחס משקל רב לעדות שזומנו מטעם המערערים (כולן בנות זוג לשעבר של המנוח) שהן בעלות אינטרס להבטיח את עתיד ילדיהן (המערערים).

   • הגם הקשיים שנסקרו לעיל, הרי שעל פי צבר הראיות והעדויות, מאזן ההסתברויות מחייב הכרה במשיבה כידועתו בציבור של המנוח.

   • אין במעמדה של המשיבה כידועתו בציבור של המנוח, כדי להקנות לה שיתוף בנכסי המנוח (אלא הקניית זכות מכוח חוק הירושה לרשת אותו לאחר פטירתו) שכן לא הוכחה כוונת שיתוף בנכסים, כאשר, בין היתר, אין בנמצא רכוש משותף ע"ש המשיבה והמנוח או חשבון בנק משותף; המשיבה והמנוח לא ערכו הסכם ממון; המשיבה ראתה בכספים בחשבונה כשלה בלבד ובנפרד מהמנוח; לא צורפה כל ראיה לטענת המשיבה כי סייעה למנוח לסלק חובות הוצל"פ או לשיתוף כלכלי/כספי; הצדדים הסדירו השבת כספים להם זכאי היה המנוח מרשויות המס והופקדו בחשבון הבנק של המשיבה באמצעות תצהירים עליהם חתמו בפני נוטריון.

   • מכל האמור לעיל, עתירת המשיבה לקבוע כי היא ידועתו בציבור של המנוח – התקבלה. צו ירושה לפיו, יורשי המנוח הינם המשיבה (מחצית) ו- 4 ילדיו (1/8 כל אחד), יוגש לחתימת בית המשפט קמא. כספי השכירות עבור הדירה בxxxx יועברו מחשבון הנאמנות בו הופקדו, ליורשים, בהתאם לצו ירושה שייחתם. נוכח התוצאה, ועל מנת שלא להחריף את מצב היחסים בין הצדדים, אין חיוב בהוצאות.

      

     טענות המערערים בהודעת הערעור:

9. המערערים טענו בהודעת הערעור את הטענות הבאות:

   • תוצאתו המסתברת האחת והיחידה של חלקו הארי של פסק הדין קמא מחייבת קבלת התנגדותם של המערערים אגב דחיית טענות המשיבה.

   • צבר הראיות מוכיח כי לא התקיימו התנאים הקבועים בדין להוכחת סטטוס הידועים בציבור, וכי לא הוכחה כל כוונת שיתוף בין המנוח למשיבה.

   • בית המשפט קמא שגה עת חרף מסקנתו בדבר העדר סממנים המעידים על כוונת שיתוף, קבע בסופו של יום כי על אף הקשיים שנסקרו, יש להכיר במשיבה כידועה בציבור של המנוח. תוצאת פסק הדין מחייבת התערבות בית המשפט שלערעור.

   • שגה בית המשפט קמא בהתעלמו מקביעתו המפורשת לפיה, המשיבה כשלה בהוכחת יסוד קיומו של משק בית משותף. לכן, יסודו של פסק הדין קמא בכשל אינהרנטי המצדיק ביטולו.

   • בית המשפט קמא הושפע מהחלטת המל"ל (הליכים בלתי תלויים לחלוטין) להכיר במשיבה כידועה בציבור של המנוח החל משנת 2011. זאת, חרף עדותה של המשיבה בבית המשפט קמא הסותרת חזיתית את העדויות המונחות בבסיס החלטת המל"ל. בכוונת המערערים לפנות למל"ל.

   • נימוקי פסק הדין קמא להעדפת גרסת המשיבה על פני זו של המערערים, הינם שגויים. בית המשפט קמא שגה בקבעו כי עלה בידי המשיבה להוכיח גרסתה. הממצאים שקבע בית המשפט קמא (למשל: אי ניהול חשבון בנק משותף; עשיית שימוש מוגבל בחשבון המשיבה לצרכים ספציפיים; העברת כספי השכרת הדירה בxxxx לחשבון המשיבה) המעידים כי מערכת היחסים בין המשיבה למנוח הושתתה על צורך אישי, נוכחות, כדאיות כספית תועלתנית, חשדנות הדדית, סידור ענייני ואינטרסים נוספים, מבססים את המסקנה כי המשיבה והמנוח לא קיימו חיי משפחה או ניהלו משק בית משותף. בית המשפט קמא בעצמו קובע בפסק דינו כי אין די בעובדת מגוריהם המשותפים של המנוח והמשיבה סמוך לפטירת המנוח ובהתנהלות במזומן, על מנת לקבוע ניהול משק בית משותף.

   • שגה בית המשפט קמא עת לא מצא לקבוע כי יש בעובדה שהמנוח שילם לנוטריון על מנת לערוך הסכם נוטריוני מסודר, במסגרתו ייחד לטובתו את הכספים בחשבון המשיבה, כדי להסיק שהמנוח לא נתן כל אמון במשיבה, ולא ראה בה בת זוג המנהלת עמו משק בית משותף.

   • שגה בית המשפט קמא בקבעו כי עלה בידי המשיבה להוכיח קיומם של חיי משפחה של המשיבה והמנוח. אינטרס כלכלי אינו יכול להוות בסיס לחיי משפחה.

   • שגה בית המשפט קמא עת לא הגיע למסקנה שבחינת השיקולים הסובייקטיביים של המנוח (ולא רק של המשיבה), כפי שנלמדו מהראיות ומהעדויות, מלמדת על כך שהמנוח לא ראה במשיבה כבת זוג, ובוודאי שלא ניהל עמה חיי משפחה המאופיינים בחיים אינטימיים המושתתים על אהבה, מסירות, נאמנות, אורח חיים קבוע, דאגה הדדית והבטחת שלומו ובריאותו האחד של השני. המשיבה צירפה 3 תמונות משותפות בלבד שלה ושל המנוח, מאותה זירה, שאינן מעידות על אינטימיות או חיבה, אך המשיבה לא השתתפה בהלוויית המנוח, ולא ישבה עליו שבעה. המשיבה לא ידעה לציין פרטי מידע מחיי המנוח כפי שלא הכירה ואף לא ידעה לזהות חלק מילדיו.

   • המשיבה לא זימנה למתן עדות עדים שיעידו אודות יחסיה עם המנוח. בית המשפט קמא שגה בהתעלמו מן ההלכה הידועה לפיה, אי הבאת עד לתמיכה נזקפת לחובת המשיבה. בית המשפט קמא אף שגה בהסתמכו על עדויות מטעמה של המשיבה ולטובתה, בחקירת המל"ל בלבד, הגם שעדויות אלו בעייתיות.

   • אין לקבל את מסקנת בית המשפט קמא כי המשיבה והמנוח ביקשו ליהנות מזכויות המגיעות להם, כגון: זכות לדירת עמיגור המגיעה למשיבה. בדבריו אלו, מצדיק בית המשפט קמא, מיוזמתו, את העובדה שהמשיבה שיקרה לעמיגור וקיבלה טובות הנאה מן המדינה על בסיס הצהרות שווא, כנימוק התומך בקביעה שהמנוח והמשיבה חיו חיי משפחה.

   • בית המשפט קמא שגה כאשר לא קבע כי גרסת המשיבה שקרית, בלתי מהימנה ומוטה בהתאם לצורכי התביעה, שעה שבטופסי תביעת קצבת הבטחת הכנסה שהגישה למל"ל ביום xx.xx.05, ציינה המשיבה כי היא גרושה ואינה מתגוררת עם "חבר לחיים", וכאשר בחקירתה הנגדית בפני בית המשפט קמא ביחס לכך, ענתה תשובות מתחמקות ובלתי מהימנות.

   • בית המשפט קמא שגה בקבעו כי בטיפולה של המשיבה במנוח עת סעדה אותו בעת מחלתו הקשה, יש משום ראיה למחויבות המשיבה כלפי המנוח. זהו טיעון מיתמם שעה שקודם לכן בפסק דינו, מציין בית המשפט קמא כי התנהלות המשיבה לאחר פטירת המנוח, מעלה תהיות; ולאור העובדה שהמשיבה התגוררה יחד עם המנוח באותה דירה גם בשלב גילוי מחלתו ועד לפטירתו כעבור חודשיים.

   • שגה בית המשפט קמא בקבעו כי הכיתוב על המצבה של המנוח מעיד על סטטוס המשיבה כאהובת המנוח. המשיבה היא זו שהחליטה מה יירשם על המצבה שעה שהזמינה אותה, וגם לחקירה במל"ל הגיעה המשיבה מוכנה מראש כשבידה צילום המצבה שהוכן מבעוד מועד על מנת להציג מצג שווא בפני הרשויות. בנוסף, המשיבה הסכימה כי המנוח ייקבר בקבורה כפולה, וויתרה על שמירת המקום הצמוד; מה שמלמד על העדר קרבה בינה למנוח.

   • שגה בית המשפט קמא בקבעו כי לא מצא לנכון לתת משקל רב לעדויותיהן של אימהות המערערים שהעידו על אופיו "רודף הנשים" של המנוח, עדויות שלא נסתרו. היה מקום ליתן לעדויות אלו משקל רב.

   • שגה בית המשפט קמא בהצגת הצהרת המערער 4 מתוך דו"ח המל"ל כי המשיבה והמנוח היו בני זוג מספר שנים, כטיעון העומד לחובת המערערים דווקא. מדובר באמירה בעלמא שמקורה אינו ידוע, ויש בה כדי להעלות חשד באשר לתקינות ההליך במל"ל.

   • לפיכך, יש לבטל את פסק הדין ולתת צו ירושה אחר המנוח לפיו, יורשיו היחידים של המנוח הם ארבעת ילדיו, המערערים. לאור התנהלות המשיבה, יש לחייבה בהוצאות משפט על הצד הגבוה, וכן להשית עליה שכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ.

      

     טענות המשיבה בתשובתה לערעור:

10. המשיבה טענה בתשובתה לערעור את הטענות הבאות:

    • המשיבה והמנוח התנהלו יחדיו תחת קורת גג אחת כבני זוג נשואים, וניהלו משק בית משותף, כאשר כל אחד מהם תרם את חלקו, וזאת כבר החל משנת 2000. המשיבה הציגה בפני בית המשפט קמא מסמכים משותפים המעידים על קיום משק בית משותף.

    • מהרגע שהיו לידועים בציבור, עמדו המנוח והמשיבה אחד לצד השנייה וקיימו מערכת יחסים שהושתתה על כבוד וערכים. מאז שהחלו המשיבה והמנוח בקשר הזוגי, חיו חיי זוגיות, והכל ידעו כי מדובר בזוג ידועים בציבור. המשיבה אינה מחויבת לעדכן אנשים מעבודתה אודות הקשר הזוגי או לפתוח ליבה כלפי אנשים שאינם ממקורביה. המשיבה והמנוח אנשים סגורים מטבעם ואינם מוחצנים, חיו אורח חיים שקט ורגוע, והיו זוג ביתי. מדי פעם יצאו יחדיו לתיאטרון ולמסעדות.

    • כל ניסיון מצד המערערים להציג את המשיבה כשותפה לדירה, ולא מעבר, הינו בבחינת ניסיון נפסד. המשיבה הייתה מעבר לשותפה לדירה של המנוח: בנה של המשיבה הוא שזיהה את גופת המנוח בבית החולים, ולא מי מהמערערים, והוא גם נכח בלוויית המנוח בעוד ששניים מהמערערים כלל לא נכחו. לא היה על המשיבה לשבת שבעה על המנוח שעה שלא הייתה נשואה לו כלל, ולא חלים עליה דיני אבלות. המשיבה שילמה לחברת קדישא, וכן שילמה עבור הקמת המצבה עליה רשמה כרצונה, בהסכמת המערערים. המנוח גם הצטלם עם נכדתה של המשיבה. המנוח והמשיבה העתיקו את מקום מגוריו של אביו המנוח לדירה הצמודה לדירה בה התגוררו, ולא העבירוהו לגור יחד עימם.

    • עדיה של המשיבה (רופאת המנוח ורו"ח אשר נתנו בעבר הצהרות קצרות בכתב; בנה של המשיבה ואשתו) היו ערוכים להגיע ליתן עדות לפני בית המשפט קמא, אך בשל דחיות דיונים, לא העידו לבסוף. השוכר של הדירה בxxxx לא הגיע להעיד בשל התנהלות המערערים. לקשר הזוגי בין המשיבה למנוח היה עד גם הבעלים של חנות הספרים.

    • כל הסכסוך בין הצדדים נובע מכך שבפגישה שהתקיימה בין המשיבה למערער 4 לאחר פטירת המנוח, הודע למערער 4 בדבר קיומה של הדירה בxxxx. המערערים 2-1 ו- 4 לא היו ערים כלל לדירה בxxxx, וסברו כי המנוח מכר אותה לפני שנים רבות.

    • המנוח והמשיבה לא ניהלו משק בית משותף מתוך נוחות או כדאיות כספית. המנוח היה שרוי בחובות שהמשיבה סייעה לו לסלק כאשר נפתחו נגדו הליכי הוצל"פ בעטיים החליטו המשיבה והמנוח, בהחלטה משותפת, כי לא יתנהלו בחשבון בנק משותף. אפילו את כספי הפיצויים המגיעים ממס רכוש עבור המנוח עקב נזקי מלחמת לבנון השנייה, החליט המנוח להעביר לחשבון המשיבה. כמו כן, המשיבה שילמה לרשות המיסים באמצעות חשבונה, והחזרי מיסים שהגיעו למנוח מאת רשויות המס והמל"ל, התקבלו בחשבונה של המשיבה. המשיבה אף ביצעה הפקדות לכיסוי המשכנתה, תחילה לחשבונו של המערער 3, ולאחר מכן לבנק.

    • משהתקיימה בין המשיבה למנוח מערכת יחסים כשל בני זוג נשואים, הרי שצומחת למשיבה הזכות כידועה בציבור לרשת את המנוח. אם לא היו בידי המל"ל הממצאים לכך, ודאי שלא היה מכיר במשיבה כידועה בציבור.

    • המערערים לא הביאו לעדות ולו אישה אחת שכביכול סבלה מהמנוח מניצול או מיחסי מרות. אף אישה אחרת לא עתרה לצו ירושה או נוספה להליך קמא כמתנגדת לבקשת המשיבה.

    • אף אחד מהמערערים לא הבהיר מדוע המנוח לא ערך צוואה, בפרט כאשר המערער 3 טען כי הדירה בxxxx הוענקה לו. המערער 3 אף לא הצליח להסביר מדוע חרף החתימה על טפסי המשכנתה, המנוח לא העביר את הדירה ע"ש המערער 3. בעדויות המערערים התגלו סתירות.

    • לפיכך, יש להורות על דחיית הערעור, להותיר את פסק הדין קמא על כנו, ולהורות על חתימת צו ירושה בהתאם לפסק הדין קמא. לאור משך ההליך ואופן התנהלותו, ואובדן דמי השכירות בשל התנהלות המערערים, יש לחייב את המערערים, יחד ולחוד, בהוצאות משפט לטובת המשיבה, שכר טרחת עו"ד בצירוף מע"מ כחוק, על הצד הגבוה, וכן הוצאות לטובת אוצר המדינה.

       

      דיון והכרעה:

11. כלל ידוע הוא כי ערכאת הערעור לא תיטה להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, אלא במקרים חריגים, עת בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים, ואין זה המקרה שלפנינו [ראו, למשל: בע"מ 9114/07 ‏פלונית נ' פלוני (נבו 30.10.2007); וכן: בע"מ 5270/13 פלונית נ' פלוני (נבו 22.5.2014)]. לעניין זה, ראו, גם: דבריו של כב' השופט ד' מינץ בע"א 8191/16 דיאליט נ' הרר, בפסקה 77 לפסק הדין (נבו 17.6.2019):

     

    "כאמור, הלכה נושנה היא שאין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. זאת, מפני שבידה של הערכאה הדיונית האפשרות להתרשם מהעדים ומחקירתם על דוכן העדים, ולבחון כל ראיה וחוות דעת לעומק. התערבות ערכאת הערעור תיעשה במקרים חריגים וקיצוניים בלבד, כגון מקרים בהם נפל פגם בהכרעתה של הערכאה הראשונה היורד לשורשו של עניין, או כשהדברים אינם מבוססים על פניהם (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 1026 (מהדורה שתים עשרה, 2015); ע"א 4175/12 תעשית אבן וסיד בע"מ נ' גדיר [פורסם בנבו] (10.3.2014); ע"א 3894/03 דויטש נ' ישראפלאורס בע"מ [פורסם בנבו] (23.8.2012))".

     

12. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין הצדקה להתערבות בית משפט זה בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של בית המשפט קמא. אף לא שוכנעתי כי שגה בית המשפט קמא ביישום ההלכה המשפטית על העובדות שהתבררו בפניו.

     

13. אף שיש בנמצא גם ראיות התומכות בעמדת המערערים, אותן היטיב בית המשפט קמא לתאר באריכות בחלקו הראשון של פסק דינו, מצא בית המשפט קמא, בסופו של דבר, על יסוד הראיות התומכות בעמדת המשיבה, שהוצגו בחלקו השני של פסק דינו, לקבל את התביעה, ולהכריז על המנוח והמשיבה כידועים בציבור.

     

14. בית המשפט קמא קבע כי המשיבה עמדה בנטל השכנוע הנדרש ממנה בהליך אזרחי, מאזן ההסתברויות (51%), וכי מסתברת יותר גרסתה שהיא והמנוח היו ידועים בציבור, על פני גרסת המערערים, ואין עילה להתערבות בקביעה עובדתית זו.

     

15. כפי שציין בית המשפט קמא בסיכום פסק דינו, בפסקה 73: "הגם הקשיים שנסקרו לעיל בהרחבה- הרי שע"פ צבר הראיות והעדויות, מאזן ההסתברויות מחייב הכרה במבקשת כידועתו בציבור של המנוח".

     

16. אין מדובר כאן, בנסיבות בהן התעלם בית המשפט קמא מראיות שהונחו בפניו, אלא בנסיבות בהן מצא בית המשפט קמא, לאחר שקילת מכלול הראיות שהונחו בפניו, לרבות אלו המטילות ספק בגרסת המשיבה, כי המשיבה עמדה בנטל המונח לפתחה לשכנעו כי הייתה ידועה בציבור של המנוח.

     

17. כפי שציין בית המשפט קמא, עלה בידי המשיבה להוכיח מגורים משותפים לפחות מאז שנת 2011; ושהמנוח התנהל מול רשויות המס באמצעות חשבונה. המשיבה אישרה בתצהיר משנת 2006 למס רכוש כי גם כספי פיצויים עקב נזקי מלחמה, יופקדו בחשבונה. גם יתרת זכות מהמל"ל הושבה באמצעות חשבונה בשנת 2007. המשיבה הראתה הפקדות שבוצעו למערער 3 מחשבונה לצורך סילוק המשכנתה על הדירה בxxxx, וסיפקה הסבר להפסקתן.

     

18. בניגוד לנטען בערעור, לא קבע בית המשפט קמא כי המשיבה לא עמדה בנטל הנדרש להוכחת ניהול משק בית משותף בינה למנוח, אלא רק כי לא די בטענת המשיבה שהצדדים התנהלו במזומן (באופן שלכאורה לא ניתן להציג ראיות להוכחת תשלום במשותף) כדי להוכיח ניהול משק בית משותף בינה למנוח.

     

19. העובדה שהצדדים לא ניהלו חשבון משותף, וכן הראיות מהן ניתן ללמוד כי המשיבה הייתה רשומה לבדה בספרי העירייה, לצורך תשלומי ארנונה, מים וביוב, אך מתיישבות עם העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה, המנוח היה מסובך בחובות. וכי מדוע שהמשיבה תישא לבדה בכל הוצאות הארנונה והמים אם, לפי הנטען, מעמדה היה של שותפה לדירה בלבד? טענת המשיבה שהצדדים התנהלו במזומן, אף נתמכת בחוזה השכירות מיום 27.1.13 שבו צוין כי "שולם תשלום מזומן לחודש פברואר 2013 ע"ס 2,700 ₪".

     

20. עוד הציגה המשיבה, מסמך מטעם המל"ל מיום 29.1.2019 (בסמוך לפטירת המנוח, וטרם החלו ההליכים המשפטיים) בו אישר הבן, המערער 4 כי המנוח והמשיבה היו בני זוג מספר שנים. גם ב"כ המערערים בטיעוניו בפני בית המשפט קמא, אישר כי "הגב' הייתה בת זוג שלו במידה מסוימת", וכן טען כי "יכול להיות שהם קיימו מערכת זוגית". כן הוצגו תמונות של המשיבה והמנוח בהן נראה גם המערער 4, ואולם צוין כי נראה שמדובר בתמונות מאותו אירוע.

     

21. בית המשפט קמא קבע כי המשיבה סעדה את המנוח וטיפלה בו בעקבות מחלתו, טיפלה בקבורתו מול חברה קדישא, נשאה בהוצאות הקמת המצבה, נסיבות המעידות על המחויבות כלפיו; על המצבה נרשם "אהוב ליבי ויקירנו י' ב'" מבלי שהובהר כיצד נתנו המערערים ידם לכיתוב שכזה אם, לשיטתם, המשיבה הייתה בסה"כ שותפה לדירה. גם ההתכתבויות שבין משרד ב"כ המשיבה לבניו של המנוח, המערערים 1 ו- 4, מעידות כי לא התייחסו למשיבה כאל "שותפה לדירה" גרידא. בהקשר זה, אוסיף כי חלק מילדי המנוח לא היו בקשר עמו, ושניים מהם לא חלקו לו כבוד אחרון. לכן, אין להתפלא שהמשיבה לא הכירה את כל המערערים, אלא רק את המערערים 1 ו- 4.

     

22. בית המשפט קמא תמך יתדותיו בעובדה שהמל"ל הכיר במשיבה ובמנוח כידועים בציבור, בצטטו את ממצאי החקירה של החוקרים מטעם המל"ל:

     

    "1. החוקרים שוחחו טלפונית עם בעלת הדירה --- שמשכירה לבני הזוג את הדירה. לדבריה בתקופה שהיא השכירה את הדירה למנוח התגוררה עמו חברתו הגב' ט' ב', שניהם היו רשומים בחוזה שכירות והתגוררו בדירה כ- 4-3 שנים.

     

    2. בשיחה עם עו"ד של הילדים של המנוח לדבריה לתובעת לא היו יחסי שיתוף עם המנוח ז"ל ולא ידוע לה שהיא התגוררה עמו. כל פעם שילדיו הגיעו אליו היא לא הייתה.

     

    3. ע"פ החקירה קיים סכסוך בעיזבונו של המנוח.

     

    4. בחקירה סביבתית שבוצעה בדירה שבה לדברי ט' ב' גרו טען אחד הדיירים שהמנוח נפטר לפני מספר חודשים והוא התגורר בדירה עם בת זוגתו/אשתו והם גרו שם לפחות 3 שנים.

     

    5. לדברי שכנה נוספת המנוח התגורר בדירה עם אישה עם שיער ---- לפחות 2-3 שנים.

     

    6. בשיחה עם דמיטרי לוי השוכר של הדירה בxxxx שבבעלות המנוח הוא טען ששכר את הדירה מxxxx ומאשתו כ- 4 שנים ויודע שהם היו יחד כל התקופה ולא זכר האם התשלום מתבצע לxxxx או לאשתו.

        

    7. בשיחה עם xxxx בנו של המנוח התובעת ואביו היו בני זוג מספר שנים".

        

       אכן עדויות השכנים לא נשמעו בפניו של בית המשפט קמא, ואולם הוראת סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, קובעת כי "בכל ענין של דיני ראיות וסדרי דין, שאין עליו הוראה אחרת, לפי חוק זה, ינהג בית המשפט בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק". אוסיף בהקשר זה, כי מדובר בעדויות שנגבו על ידי חוקרי המל"ל מעדים ניטראליים שאינם נוגעים בדבר, ואין להם עניין בתוצאות ההליך.

        

       23.המשיבה מסרה הסברים מניחים את הדעת לאי התייצבות עדים התומכים בגרסתה (למשל, רופאת המשפחה, בנה, כלתה) באופן שיש בו לסתור את החזקה בדבר אי זימונם של העדים. מכל מקום, משמצא בית המשפט קמא כי די בראיות שהונחו בפניו כדי לשכנעו כי המשיבה הייתה ידועתו בציבור של המנוח, אין עילה להתערבות ערכאת הערעור בקביעתו זו.

        

       24.בית המשפט קמא מצא כי אף שלא עלה בידי המשיבה להציג ראיות בדבר חופשות/נסיעות/בילויים, וחרף העדויות מטעם המערערים בדבר העדר גילויי חיבה חיצוניים, הרי שאין בכך להכשיל את תביעת המשיבה, בשים לב לכך שמדובר במי שאין ביכולתם הכלכלית לממן אורח חיים כאמור, ובפרט על רקע העובדה שאינה שנויה במחלוקת לפיה, המנוח היה נתון בחובות וכי כל אדם מבטא את אהבתו בצורה שונה. גם בקביעה זו, אין מקום להתערב. העובדה שהמשיבה הלכה לעבודתה למחרת פטירתו של המנוח, אכן מתמיהה, אך בסופו של דבר, המשיבה לא הייתה נשואה למנוח, ואינה מחויבת הלכתית לשבת 'שבעה'. המשיבה הסבירה את התנהלותה בעובדה שבעבודתה לא ידעו על יחסי הזוגיות בינה למנוח, ובית המשפט קמא מצא כי "המבקשת מצטיירת כמי שחרדה לפרטיותה ומעוניינת לשמור על דיסקרטיות מערכת היחסים שלה". 

        

       25. כפי שנקבע בבע"מ 3497/09 פלוני נ' פלונית, בפסקה 6 להחלטתה של כב' השופטת ע' ארבל (נבו 4.5.2010):

        

       "מאחר ואין מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים והדברים שונים מזוג לזוג בהתאם לגילם השכלתם, השקפת עולמם, הרגלי חייהם, מקצועם, מצבם הכספי, מצב בריאותם ויוצא באלה, על בית המשפט לבחון את מרכיב המגורים במקרה הקונקרטי המובא להכרעתו, תוך שהוא בוחן את נסיבות הענין מנקודת מבטם הסובייקטיבית של בני הוזג. היינו, יש להתחקות אחר אומד דעתם של בני הזוג לעניין קביעות הקשר ומיסודו".

        

       בית המשפט קמא נהג בענייננו כך, ואין עילה להתערבות בפסיקתו.

        

       26.לא נעלמו מנגד עיניי, המצגים שהוצגו על ידי המשיבה לעמיגור, ואולם מצגים אלו נסתרים בראיות אובייקטיביות, ונועדו לשמר את הדירה בידי המשיבה, ומקובלת עליי קביעת בית המשפט קמא כי אין בהתנהלות בעייתית זו, כדי להקים מניעות במערכת היחסים שבינה למערערים. באשר להצהרת המשיבה משנת 2005 כי אין לה חבר לחיים בתביעתה למל"ל בגין הבטחת הכנסה, הרי שגם כאן, לטעמי אין בכך להקים מניעות במערכת היחסים בינה לבין המערערים וממילא הצהרה זו אינה סותרת את קביעת בית המשפט קמא לפיה: "לא מצאתי כי ניתן לקבל את טענתה למגורים משותפים עם המנוח לתקופה שלפני שנת 2011" (בפסקה 55 לפסק הדין קמא).

        

       27.לאור כלל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערים בהוצאות המשיבה בסך של 8,000 ₪.

        

        

       ע. אטיאס, שופטת

        

        

       השופט נ. סילמן

        

       עיינתי בחוות דעתה של חברתי, כב' השופטת אטיאס; אכן, המדובר במקרה לא פשוט, גבולי.

       בחנתי גם ההוראות והדוגמאות בפסק דינו של כב' בית המשפט העליון ברע"א 3323/24 שלמה חב' לביטוח בע"מ, נ' פלוני, מהעת האחרונה (להלן "פרשת שלמה"); סופו של יום החלטתי להצטרף לחוות דעתה של כב' השופטת אטיאס.

       במקרה בפנינו, תקופת המגורים המשותפת ממושכת משמעותית מהדוגמאות בפרשת שלמה; קיים חוזה שכירות משותף ודעתי כדעת כב' השופטת אטיאס, כי ניתן להיעזר גם בעדים שבפני המוסד לביטוח לאומי.

       החשבון בו התנהלו הצדדים – חשבון המשיבה, הוא למעשה חשבון 'משותף', לאור החובות אליהם נקלע המנוח, והכיתוב על המצבה, בידיעת המערערים, מטה את הכף.

        

       בנסיבות אלו, אני מצטרף לחוות דעתה של כב' השופטת אטיאס ולתוצאה אליה הגיעה חברתי.

        

       נ. סילמן, שופט

       השופט ס. ג'יוסי [אב"ד]

        

       אני מצטרף לחוות דעתה של חברתי כב' השופטת ע. אטיאס, וכן להנמקתו של חברי כב' השופט נ. סילמן.

       ס. ג'יוסי, שופט [אב"ד]

        

        

        

        

        

        

        

       הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ע. אטיאס.

       מתוך העירבון שהופקד תעביר המזכירות את הסך של 8,000 ₪ לידי ב"כ המשיבה בגין ההוצאות שנפסקו לטובתה, ואת היתרה תשיב לב"כ המערערים, עבור המערערים.

        

       מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והשמטת פרטים מזהים.

        

       ניתן היום, ב' תמוז תשפ"ד, 08 יולי 2024, בהעדר הצדדים.

        

       ס. ג'יוסי, שופט [אב"ד]		ע. אטיאס, שופטת		נ. סילמן, שופט