פלונית ואח' נ' פרופורציה פי. אם. סי. בע"מ ואח'

 

תביעה בגין טיפול רשלני ו/או לקוי על פי הטענה, שניתן לתובעת, ילידת X.X.75, אצל הנתבעים, תוך שהתובעת טוענת להצגת מצג שווא ולפגיעה באוטונומיה ובשלמות גופה.

 

השתלשלות האירועים תחילתה בניתוח הגדלת שדיים שביצעה התובעת אצל הנתבעת מס' 1 בשנת 2004. התביעה אינה נסובה על ניתוח זה ותוצאותיו, ומכל מקום, חלה התיישנות על הפרוצדורה כולה.

 

התביעה היא בגין ניתוחים נוספים שביצע הנתבע מס' 2 בתובעת בשנים 2013 ו-2015 (יכונו להלן, למען הנוחות ובהתאמה: "הניתוח הראשון" ו"הניתוח השני").

 

הנתבע מס' 2 הועסק או היה בעל חוזה אצל הנתבעת מס' 1 ואת הניתוחים ביצע בחדרי הניתוח של הנתבעת מס' 3.

 

לתובעת שלל טענות כלפי הנתבעים וטענות כלפי תוצאות הניתוחים שעברה; הכל יפורט.

 

לאחר עיון בחווה"ד הרפואיות ובראיות שהגישו הצדדים, לאחר התרשמות מעדויותיהם של מומחי הצדדים ושל התובעת ולאחר בחינת הראיות שהוגשו, מצאתי לקבל את טענות התובעת אך באשר לליקויים או רשלנות בניתוח הראשון, אשר בגינם נדרש ביצועו של הניתוח השני; החלטתי גם לדחות את הטענות הנוגעות לקיומה של נכות צמיתה עקב ובגין הניתוחים ולדחות מניה וביה את התביעה כנגד הנתבע מס' 3, הכל כפי שיפורט להלן.

 

טענות הצדדים

 

התובעת

 

1.ואלה טענות התובעת כלפי הנתבעים, כפי שפורטו בכתב התביעה:

 

2.לטענת התובעת, ביצועו של הניתוח הראשון היה לקוי ורשלני שכן הכיס שיצר הנתבע מס' 2 לצורך הכנסת המשתל היה גדול מדי; כתוצאה מכך, השתל השמאלי החל להתהפך.

 

3.לתובעת טענות באשר לטפסי ההסכמה עליהם הוחתמה. לטענתה, חסרים בטפסים פרטים מהותיים, ובחסרונם יש להצביע על היעדר הסכמה לפרוצדורות שבוצעו לה. עוד טוענת התובעת – על יסוד חוות דעתו של המומחה מטעמה – כי דו"חות הסיכום של הניתוחים לקוניים, אינם מדוייקים "ולא ניתן ללמוד מהם דבר לגבי אופן ביצוע הניתוח וממצאיו".

 

4.התובעת טוענת עוד, כי נוכח מצב השדיים עובר לניתוח הראשון (תועדה צניחה) היה על נתבע 2 לבצע ניתוח להרמת השדיים חלף הגדלתם וכיוון שלא פעל כאמור, פעל שלא בהתאם לפרקטיקה המקובלת והתרשל בביצוע תפקידו.

 

5.לטענת התובעת, על הנתבעים לפצותה משום שלא נתנה הסכמתה לניתוחים שבוצעו וזאת משום שלא ניתן לה מלוא המידע, לא הוסברו לה הסיכונים והאלטרנטיבות הטיפוליות. התובעת טוענת כי הניתוחים הם בגדר "שימוש בכוח במתכוון נגד גופה והם מהווים מעשה של תקיפה כלפיה". לו פורטו בפניה מלוא ההסברים והאלטרנטיבות, כך התובעת, לא היתה מבצעת את הניתוחים; בגין כך נגרמה לה פגיעה באוטונומיה. התובעת סבורה גם כי מעשיהם של הנתבעים כלפיה הם בגדר תרמית וכי בהתנהגותם הפרו הסכם שהיה להם עמה – מפורש או מכללא – "בדבר מתן טיפול נאות סביר או מקובל".

 

6.התובעת תמכה את תביעתה בחוות דעתו של ד"ר אפרים דביר.

 

7.א.על פי חווה"ד, התובעת עברה ניתוח להגדלת שדיים, דרך הנתבעת מס' 1 (ועל ידי רופא אחר) בשנת 2004.

 

ב.חודשיים מאוחר יותר התחילה להרגיש את השתלים בצורת קפלים מתחת לשדיים ובצד הפנימי והדבר גרם לאי נוחות.

 

8.לראשונה, התקיימה פגישת התייעצות עם הנתבע מס' 2 בשנת 2010 אך אז קבע כי אין צורך בניתוח מתקן.

 

9.בשנת 2013 התייעצה עמו שוב "ונקבע מועד להחלפת השתלים המציקים".

 

א.במהלך הניתוח, הוציא הנתבע מס' 2 את השתלים הישנים והכניס במקומם שתלים גדולים יותר.

 

ב.כעבור חודש השתל השמאלי התהפך ספונטנית והנתבע הדריך את התובעת כיצד להחזירו למקומו.

 

10.בשנת 2015 ניתח שוב הנתבע מס' 2 את התובעת, "כאשר הפעם הוציא את השתלים שהתהפכו, יצר כיס חדש מתחת לשריר החזה והכניס שתלים גדולים יותר".

 

11.על פי חווה"ד, כשהסירה התובעת את התחבושת שכיסתה את השדיים גילתה אודם ניכר בשדיים, שהשתרע מהעטרות ועד לקפל התת שדי.

 

12.בעקבות הניתוחים, כך על פי חווה"ד, סובלת התובעת "משדיים נפולים, וכי ניתן למשש קפלים של השתלים..., א-סימטריה בולטת בין העטרות וחסרות מקטע, תחושה ירודה עד חוסר תחושה בקרבת בתי השחי, פטמות רגישות וכן בחלק התחתון של השדיים, בצורת משולש המשתרע מהעטרות ועד הקפל התת-שדי כתמים רבים בצבע חום כהה שחלקם בשלב נפילה והתרופפות".

 

13.בפני ד"ר דביר התלוננה התובעת על כי היא סובלת מצניחה של השדיים וחשה בקפלים של השתלים בחלק התחתון והפנימי של השדיים. התובעת התלוננה גם על פריחה מציקה בחלק התחתון של השדיים מהעטרה עד לצלקת התת שדית. טוענת שהפטמות רגישות, על ירידה בתחושה בשדיים לכיוון בתי השחי ועל גרד בכתמים שעל פני עור השדיים.

 

14.המומחה מוסיף כי לטענת התובעת לא הוסבר לה כי השתלים יכולים להתהפך לאחר הניתוח, מצב אשר בגינו נאלצה לעבור ניתוח נוסף. לו ידעה שזו תהיה התוצאה, לא היתה מבצעת את הניתוח.

 

15.א.בבדיקה מצא ד"ר דביר כי השדיים רכים, אך נפולים, כי ניתן למשש קפלים של השתלים, כי קיימת א-סימטריה בולטת בין העטרות וכי הן חסרות מקטע, כי קיימת תחושה ירודה עד חוסר תחושה בקרבת בתי השחי וכי הפטמות רגישות.

 

ד"ר דביר מצא עוד כי קיימים כתמים רבים בצבע חום כהה, שחלקם בשלב נפילה והתרופפות.

 

ב.על פי מומחה התביעה, השתל בצד שמאל התהפך והחל לנוע חופשי, בגלל "כיס גדול מדי שאיפשר לשתל להסתובב בחופשיות בתוך הכיס".

 

למרות שהתובעת למדה להשיבו למקומו, הרי שכשתנועתו החופשית הפריעה, "הוחלט להחליף שתלים לשתלים גדולים יותר 440 סמ"ק, כאשר הפעם ד"ר בר קיבע את השתל מתחת לשריר. השתל החדש פסק להתהפך ותנועתו נעצרה, אך מיד הופיעה תפרחת בחלק התחתון של השדיים...".

 

16.מומחה התביעה קובע כי דו"חות הניתוח היו לא מדוייקים ולא מפורטים וכי חסרים בהם פרטים מהותיים מהם ניתן ללמוד כי לא ניתנה הסכמת התובעת לפרוצדורות שבוצעו.

 

החוסרים אותם מונה ד"ר דביר הם היעדר פירוט באשר לסוג התותב, סוג החתך והשעה והיעדר התייחסות לאפשרות של התהפכות השתלים. "בניתוח השני לא מצויין אם מדובר בניתוח לשני השדיים או לשד אחד, לא מצויין נפח התותב ומהו סוג החתך. כמו כן לא מצויינת שעה".

 

17.ד"ר דביר קובע כי היה על הנתבע מס' 2 לבצע בשנת 2013 ניתוח של הרמת שדיים, הגם שניתוח כזה היה מביא להקטנתם. בכך שלא שכנע את התובעת לבצע ניתוח זה – כך ד"ר דביר – התרשל הנתבע מס' 2 בתפקידו "ופעל שלא בהתאם לפרקטיקה המקובלת בביצוע ההליך הניתוחי והטרום ניתוחי".

 

18.על פי מומחה התביעה, נותרה לתובעת נכות בשיעור משוקלל של 19% עקב ובגין הניתוחים שבוצעו על ידי הרופא: 10% בשל חוסר תחושה בפטמות ו-10% בשל צלקות מכוערות או מכאיבות וכי בגין אלה יש לפצותה.

 

כן קובע ד"ר דביר כי לשם תיקון המצב, על התובעת לעבור ניתוח להרמת שדיים שעלותו בין 50,000 ₪ ל-60,000 ₪.

 

הנתבעת 1

 

19.הנתבעת 1 (להלן: "פרופורציה" או "הנתבעת") טוענת כי אין לה כל אחריות או חבות בגין נזקיה הנטענים של התובעת, באשר היא אינה מהווה מעסיקה או מעבידה של הרופא. לטענת פרופורציה, שיקול הדעת באשר לסוג הניתוח שיש לבצע, האופן שבו יש לבצעו כמו גם מתן הסברים נאותים לרבות בגין סיכונים אפשריים נמצאים בלעדית בידי הרופא (הוא הנתבע 2).

 

20.פרופורציה טוענת עוד כי חווה"ד של מומחה התביעה אינה מצביעה על מעשה רשלני או מחדל מצדה ועל כן, כי אין בידי התובעת להעלות טענות שברפואה כנגד פרופורציה. בהיעדר טענות מדוייקות של התובעת כלפי פרופורציה, כך פרופורציה, יש לדחות את התביעה נגדה.

 

21.באשר לניתוחים נשוא כתב התביעה, מפנה פרופורציה לטופס ההסכמה שנחתם עובר לניתוח הראשון ולרישומים שערך הרופא. על פי אלה, הגם שנמצא על ידי הרופא כי לתובעת "שדיים נפולים מתחילים נמוך בבית החזה" הרי שהיא "לא מעוניינת בניתוח הרמת שדיים". על גבי טופס ההסכמה הצהירה התובעת כי היא מבקשת לבצע את הניתוח להגדלת השדיים הגם "שבכל מקרה תוותרנה צלקות באזור החתכים". מכל מקום, בטופס ההסכמה הובהר כי "למנתח אין כל התחייבות או אחריות כלשהי שהשדיים לא יצנחו בעתיד".

 

22.הנתבעת טוענת כי בשנת 2015 החליטו התובעת והרופא לבצע ניתוח מתקן (נוסף) להחלפת השתלים בשל היפוך של המשתל. בטופס ההסכמה עליו חתמה התובעת נרשם כי תיתכן צניחה של השדיים לאחר הניתוח וכי אם תופיע צניחת שדיים יהיה צורך בביצוע ניתוח הרמת שדיים.

 

לאחר הניתוח וביום 31.5.15, כך הנתבעת, "נבדקה התובעת על ידי הנתבע ונרשם 'מאוד מרוצה'".

 

23.פרופורציה טוענת כי הרשומה הרפואית "הנוגעת לטיפול שניתן לתובעת במתקני הנתבעת, מלאה ונעדרת כל פגם". עוד היא טוענת כי לא היתה לה מעורבות בהחלטה על הניתוחים, לרבות סוג הניתוחים וכי לא היתה לה מעורבות באשר למידע שנמסר לתובעת באשר לניתוחים, לסיבוכים או לסיכונים או לתופעות לוואי אפשריות כתוצאה מן הניתוחים.

 

24.טפסי ההסכמה עליהם חתמה התובעת, מיום 9.6.04 (פרופורציה טוענת להתיישנות) וכן מיום 26.8.13 ומיום 13.4.15 צורפו לכתב הגנתה של פרופורציה. ואולם ייאמר כבר עתה כי לחלקם קיימים מספר נוסחים.

 

הנתבע 2

 

25.הנתבע מס' 2 (להלן: "הרופא" או "ד"ר בר" או "הנתבע") מכחיש את טענותיה של התובעת ואת זכאותה לפיצוי. לטענתו, "התובעת קיבלה הסברים מלאים בדברים הסיבוכים והסיכונים לפני כל אחד מן הטיפולים שעברה, וכל הסיכונים פורטו בטופס ההסכמה עליו חתמה לפני תחילת הטיפול. התובעת נתנה את הסכמתה לטיפול מדעת ומרצון, תוך הבנת סיכויי הצלחת הטיפול והסיכונים האפשריים". ועוד, כי "כל הטיפולים שביצע לתובעת נעשו בהסכמה, תוך הבנת מלוא הסיכונים, הסיבוכים האפשריים, האלטרנטיבות הטיפוליות... וכל מידע אחר שהיה דרוש לתובעת לקבלת הסכמתה מדעת ומרצון" וכי "הטיפולים שבוצעו לתובעת היו הטיפולים שהתובעת ביקשה".

 

הרופא טוען עוד כי התובעת ביצעה בעבר ניתוח מן הסוג אותו ביצע וכי היתה מודעת לסיכונים.

 

26.כל הטיפולים אשר ניתנו לתובעת על ידי הנתבע – כך ד"ר בר – "נעשו לפי כל הכללים המקובלים והסבירים בעת הטיפול ללא סטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת".

 

הרופא טוען עוד כי הרשומות הרפואיות נערכו בהתאם לדרישות הרגולטוריות וכי הן טובות ומלאות.

 

27.הנתבע טוען עוד כי "ככל שנפלו ברשומות הרפואיות אי דיוקים, הרי שמדובר בטעות אנוש ו/או טעות הקלדה אשר איננה פוגעת בהבנת האירועים ו/או במידע הרפואי המלא העולה מהן".

 

28.ד"ר בר מכחיש גם את ממצאיה ומסקנותיה של חווה"ד הרפואית מטעם התביעה. לטענתו, נכללו בה "עובדות שגויות מיסודן, תוך התעלמות ממסמכים רפואיים רלבנטיים".

 

29.לתמיכה בטענותיו, צירף הנתבע את חוות דעתו של ד"ר יעקב גולן.

 

30.על פי ד"ר גולן, "מראה שני השדיים הוא טוב... המשתלים במקומם הנכון. קיימת צניחה טבעית של השדיים...".

 

31.ד"ר גולן לא מצא ליקוי במראה העטרות ועל פי חוות דעתו, "בכל מקרה, עטרות השדיים לא נותחו באף אחד מן הניתוחים אותם עברה התובעת".

 

32.ד"ר גולן קובע כי לאחר הניתוח השני "הופיעה בעיה מוכרת וידועה, אשר תיתכן לאחר כל ניתוח להגדלת השדיים, והיא התהפכות המשתלים בתוך השדיים".

 

התהפכות המשתלים – כך ד"ר גולן – "איננה נגרמת כתוצאה מרשלנות אלא בשל מבנה גופה של התובעת".

 

עוד הוא קובע כי התהפכות המשתלים היא תופעה ידועה ואינה תלויה בפעולותיו של המנתח וכי כאשר מתרחשת התהפכות יש לפעול כפי שפעל הנתבע מס' 2.

 

33.על פי ד"ר גולן, טפסי ההסכמה עליהם חתמה התובעת הם טפסים רשמיים, המשמשים את כל המנתחים הפלסטיים במדינת ישראל.

 

מומחה ההגנה מאשר כי הטפסים אינם כוללים אפשרות של התהפכות משתלים, אך על פי דעתו, אין לבוא לנתבע 2 בתלונות לעניין זה.

 

34.מומחה ההגנה קובע עוד כי אין קשר בין מראה העטרות לבין הניתוחים שעברה התובעת, ומכל מקום, כי היא מרוצה ממראה השדיים והעטרות ואינה מתלוננת על מראה בלתי אסתטי של העטרות.

 

35.בניגוד למומחה התביעה, לא מצא ד"ר גולן הפרעת תחושה בשדיים או בסביבתם, ועל פי חוות דעתו, הפרעת תחושה יש להעריך על ידי מומחה מתחום הנוירולוגיה ולא הכירורגיה הפלסטית.

 

36.בחוות דעתו, מאשר מאשר מומחה ההגנה את טענת התובעת כי הניתוח שעברה לא בוצע על רקע של קרע במשתלים (בניגוד למפורט במכתב השחרור מן הניתוח).

 

37.ד"ר גולן מתנגד לקביעתו של מומחה התביעה ולפיה היה על הנתבע ליזום ניתוח להרמת שדיים אצל התובעת.

 

בחוות דעתו קובע ד"ר גולן כי ניתוח להרמת שדיים גורם לצלקות משמעותיות על פני השדיים (בניגוד לניתוח הגדלה המותיר צלקת קצרה וחבויה בקפל התת שדי) והוא מתאים למי שסובלת מצניחה קשה של השדיים (לא התובעת).

 

על פי ד"ר גולן, התובעת אמרה לו כי היא מרוצה ממראה שדיה כיום ועל כן, אין הצדקה לביצוע ניתוח נוסף להרמת שדיים, כפי שמציע מומחה התביעה.

 

38.מומחה ההגנה מצא כתם כהה על פני השדיים, אך לדעתו, הגם שהכתם הופיע לאחר הניתוח האחרון שעברה התובעת, אין להניח כי הניתוח גרם לו. מכל מקום, כך ד"ר גולן, הכתם מהווה בעיה דרמטולוגית "שאיננה תוצאה של הניתוחים" שעברה התובעת "ואיננה קשורה אליהם".

 

הנתבע 3

 

39. הנתבע 3 (להלן: "הנתבעת 3" או "עתידים") טוען כי יש לדחות את התביעה נגדו, "בהעדר יריבות ובהעדר עילה".

 

40.לטענת עתידים, מעורבותו "בפרשה נשוא התביעה מתמצית בעובדה, כי השכיר לנתבעת 1 ולנתבע 2 מטעמה שירותי חדר ניתוח" וכי מעורבות זו אינה מקימה נגדו עילה.

 

41.הנתבע 3 טוען כי אין בתביעה או בחווה"ד שהוגשה בתמיכה לה כל טענה "באשר לשירותי חדר הניתוח שהוענקו בעת ביצוע הניתוחים".

 

42.הנתבע 3 טוען כי בינו לבין הנתבעים האחרים לא התקיימו "יחסי העסקה ו/או שותפות ו/או שליחות מכל סוג".

 

43.לטענת הנתבע 3 "יש לדחות כל ניסיון של התובעת לכרוך את טענותיה כלפי הנתבעים כמקשה אחת ובאופן כוללני".

 

44.גם בגין כל אלה טוען הנתבע 3 כי יש לדחות את התביעה נגדו.

 

45.הנתבע 3 (להלן: "המודיע") הגיש הודעה לצ"ג כלפי הנתבעים 1-2 בדרישה להשתתפות או שיפוי "בשל כל סעד שייפסק כנגדו" על בסיס ההסכם שבינו לבין פרופורציה, כשלטענתו, הוא "אינו מאפשר שירותי חדר ניתוח לפרופורציה ולרופאים מטעמה בגין ניתוחים מתקנים לניתוחים קודמים, שבוצעו במקום אחר".

 

על אף זאת, כך הנתבע 3, פרופורציה "העלימה" ממנו (כלשונו) את העובדה כי הניתוח הראשון היה "ניתוח תיקון לניתוח הגדלת חזה שבוצע בעבר במקום אחר".

 

לטענת עתידים, על פי ההסכם שבינה לבין הנתבעת, לרופאי הנתבעת "אחריות מלאה בגין כל מעשה או מחדל שנעשה על ידם וגרם לנזקים למנותח ויותר מכך – על פרופורציה ו/או רופאיה לשפות את המודיע על כל כסכום אובדן פגיעה נזק או הפסד להם אחראים פרופורציה ו/או הרופאים מטעמה".

 

46.המודיע טוען כי כל טענות כתב התביעה מופנות כפי ד"ר בר וכלפי פרופורציה ועל כן כי לו "אין בהם כל חלק".

 

47.אם יסוכמו טענות התביעה, בקצירת האומר, יובן כי השאלות בהן יש לדון ולהכריע הן אלה:

 

-טענת התובעת להיעדר הסכמה לניתוחים שבוצעו, משום שלא הוסברו לה הסיכונים הטמונים בהם והאלטרנטיבות הטיפוליות ולא ניתן לה מלוא המידע הנדרש;

 

-ביצועם של ניתוחי הגדלת שדיים חלף הרמת שדיים נוכח מצב השדיים עובר לניתוח הראשון, אך גם קודם לניתוח השני;

 

-מראה השדיים לאחר הניתוחים, קרי א-סימטריה של עטרות השדיים, חוסר תחושה בשדיים וכתמים רבים המופיעים עליהם, כמו גם היותם של השדיים נפולים;

 

-העובדה כי נדרש הניתוח השני משום שלאחר הניתוח הראשון סבלה התובעת מהתהפכות המשתלים (כשלטענתה, גם כיום ניתן לחוש בקפלים של המשתלים);

 

-על כך מוסיפה התובעת את הטענה כי טפסי ההסכמה לניתוח אינם מדוייקים וחסרים בהם פרטים אשר לטענת התובעת הם מהותיים, בעיקר להסכמה מדעת לביצוע הניתוחים, אשר לפי טענתה, לא ניתנה.

 

-פרק נוסף הוקדש לטענות התובעת ולפיהן לפחות אחד מן הנוסחים של איזה מטפסי ההסכמה שונו על ידי ד"ר בר לאחר שהוגשה התביעה; בגין כך, אף הגישה התובעת חוו"ד גרפולוגית (שנענתה בחוו"ד מטעם ההגנה) ונחקרו מומחיות שני הצדדים.

 

48.למול אלה עומדות טענותיהם של הנתבעים, על קיבוץ הטענות כלפיהם בכפיפה אחת ובאופן כוללני וללא הפרדה כשפרופורציה ועתידים טוענים שכלל לא הועלו טענות כלפיהם בכתב התביעה או בחוווה"ד של מומחה התביעה;

 

ניצבת גם טענת הנתבעים על כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בגין הניתוחים, בין היתר משום שד"ר דביר אינו מוסמך לקבוע נכות בגין הליקויים שמצא ואותם מכחישים הנתבעים;

 

מועלית גם טענה באשר לטופסי ההסכמה, הרשום בהם והכלול בהם וידיעות התובעת, וכן באשר לתוצאות המסתברות של ניתוחים ממין אלה שביצעה התובעת.

 

דיון והכרעות

 

התביעה כנגד הנתבע 3

 

49.מצאתי לדחות את התביעה כנגד הנתבע 3, באשר התובעת לא הוכיחה כי התרשל כלפיה במשהו, לא במעשה ולא במחדל ולא הוכיחה כי התנהלותו של נתבע 3 גרמה לה לנזק כלשהו, בגוף או בממון.

 

50.צודק הנתבע 3 בטענתו כי לא הוכחה כל התרשלות שלו כלפי התובעת. יתר על כן, לא הוכח כל קשר בין מעשיהם ומחדליהם של נתבעים 1-2 לבין הנתבע 3 ולא הוכח כי אלו מן הפעולות הרשלניות שמייחסת להם התובעת קשורים באופן כלשהו לנתבע 3.

 

51.כך באשר לטפסי ההסכמה, כך באשר לאופי הניתוח, כך באשר לזהות המנתח.

 

52.הטענה בדבר היעדר סטריליות לכאורה של חדר הניתוחים לא הוכחה כלל וכלל ואף לא נטענה, לא בכתב התביעה ולא בחווה"ד של מומחה התביעה. עולה כי מדובר בהרחבת חזית, לה התנגד הנתבע 3 לכל אורך ההליך.

 

53.נכון הוא כי התובעת עברה את הניתוחים נשוא התביעה בחדרי הניתוח של הנתבע 3, ועל כך אין חולק; ואולם, לא הוכח כל קשר בין חדרי הניתוח עצמם לבין טענותיה של התובעת על נזקים שנגרמו לה והיא אינה טוענת כך בכתב התביעה שהגישה. גם מומחה התביעה אינו מתייחס כלל וכלל לחדרי הניתוח עצמם וחווה"ד עוסקת אך בפעולותיו של הנתבע מס' 2 כגורמים לנזקים הנטענים אצל התובעת.

 

הטענה כאילו הכתמים להם טוענת התובעת הם תוצאה של סטריליות בחדר הניתוח (להבדיל מההליך הניתוחי עצמו) לא נטענה ומכל מקום, לא הוכחה, לא באמצעות חוו"ד ואף לא באמצעות קצה קצה של ראיה.

 

מדובר בטענה בעלמא שהופרחה לחלל ההליך, תוך כדי התנהלותו, ללא ביסוס, ללא הבהרה ואף ללא ניסיון אמיתי להוכיחה.

 

54.בהתאם, דין הטענה להידחות וכך גם דינה של התביעה, בכל הנוגע לעתידים.

 

55.אני מקבלת את טענת הנתבע 3 (סעיף 15 לסיכומים) כי אין להשית עליו אחריות או אשמה בגין נזקיה הנטענים של התובעת או בגין פעולותיו של הנתבע, גם אם שמר אצלו את המסמכים עליהם חתמה התובעת.

 

העובדה כי המסמכים נשמרים אצל הנתבע 3 אין בה כדי לקשור בין הנתבע 3 לבין ניסוח המסמכים או בין הנתבע 3 לאופן בו הוחתמה התובעת עליהם. מכל מקום, התובעת לא הוכיחה קשר כזה ואף לא טענה לקשר כזה במסגרת ניהול ההליך אלא רק במסגרת סיכומיה.

 

זאת ועוד, אף אם נכונות כל טענותיה של התובעת ביחס לעתידים, הרי שטענות אלה אינן רלבנטיות לעילות התביעה ולנזק שהתובעת טוענת כי נגרם לה.

 

רוצה לומר, על פי טענות התובעת נזקיה הנטענים הם תוצאה של שיקול דעת לקוי של הנתבע או של ביצוע לקוי של הניתוחים שביצע. אין בכך דבר וחצי דבר עם התנהלות עתידים, חובותיה החוקיות, התחייבויותיה החוזיות או כל פן אחר אותו העלתה התובעת רק בסיכומיה.

 

 

56.ויובהר, טענותיה של התובעת כלפי עתידים אינן ספציפיות ואינן מצביעות על מעשה מסויים או מחדל ספציפי בגינם היא זכאית לפיצוי מעתידים, גם אם יתקבלו טענותיה באשר לנזקים שהיא טוענת שנגרמו לה.

 

57.לסיכום ייאמר כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבע 3 התרשל במשהו כלפיה או שהפר חובת זהירות כלפיה בגין איזה מרכיבי התביעה – לא הנזק ולא העילה.

 

58.מקום בו הנתבע 3 אינו אחראי למעשיו של הנתבע 2 (ומכל מקום, התובעת לא הוכיחה אחריות כזאת), מקום בו לא הוכח כי חדר הניתוח היה לקוי, מקום בו לא הוכח כי לנתבע 3 היתה יד או רגל באופן בו הוחתמה התובעת על טפסי ההסכמה לניתוח או על הדרך בה הוסברו לה הסיכונים הטמונים בו, ומקום בו לא הוכיחה התובעת כי כל אלה או חלקם מנויים על חובותיו של נתבע 3, בין אם כחובה מושגית ובין אם כחובה ספציפית, לא מצאתי להשית אחריות על הנתבע 3.

 

59.בהתאם, התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

 

60.בסיכומיה מנסה התובעת להיבנות מתצהירו של התובע בכל הנוגע לקשר שבין עתידים לבין הכתמים בשדיה. אלא שבכך לא די, לא לשם העלאת הטענה ובוודאי שלא לשם הוכחתה.

 

התובעת נסמכת על טענה שבסברה של צד להליך, אשר לא תמך את טענתו במאום. בכך לא די לא כדי להקים עילת תביעה ובוודאי שלא כדי לבסס קשר בין התנהלות (שלא הוכחה ולא הובאה לגביה כל ראיה) לבין נזק נטען.

 

61.על כן, נדחית התביעה כנגד הנתבע 3 ובהתאם להסכמת הצדדים, איני דנה כלל בהודעה לצ"ג.

 

הכתמים

 

62.אני דוחה את טענות התובעת בכל הנוגע לכתמים שהופיעו על פני השדיים לאחר הניתוח השני.

 

63.לא הוכח קשר סיבתי בין הניתוח לבין הופעת הכתמים וחוות דעתו של ד"ר דביר אינה מבססת קשר כזה; ואף ד"ר דביר מסכים לכך.

 

כשנשאל בחקירתו "אתה מסכים איתי שיכולות להיות כמה אפשרויות שיכולות לגרום לפטרייה זו" השיב "כן", "כולן שכיחות באותה מידה?" השיב "כן" (שורה 28 עמ' 15). יתר על כן, ד"ר דביר מאשר בחוות דעתו כי על מנת לעמוד על טיבם של הכתמים יש לקחת ביופסיה (עמ' 3 פסקה 3 לחווה"ד).

 

64.התובעת נמנעה מלבצע את הפרוצדורה שיש בה להוכיח את טענותיה ונמנעה גם מלנקוט כל צעד שיוכל לבסס קשר בין הניתוח לבין הכתמים מהם היא סובלת. התובעת אף לא ניסתה לטעון או לבסס טענה להיעדר סטריליות של חדר הניתוח. לא הוצגו מסמכים המלמדים על ליקוי כלשהו בחדר הניתוח ולא הוגשה כל ראיה שיהיה בה להבהיר מקורה של הפריחה או הקשר שלה למי מן הנתבעים.

 

65.בנסיבות אלה אני קובעת כי התובעת לא הרימה ולו את הנטל המינימלי של הוכחתה של אפשרות קיומו של קשר בין הפריחה ממנה היא סובלת (היא היא אותם כתמים שעל שדיה) לבין הניתוח משנת 2015.

 

בהתאם, אני דוחה את טענותיה בעניין זה.

 

66.מכל מקום, קביעותיו של ד"ר דביר בעניין זה אינן בתחום מומחיותו, והוא עצמו מודה בכך ביושר (עמ' 12 לפרוטוקול). בידוע כי עניינים שברפואה יש להוכיח באמצעות חוו"ד רפואית.

 

בהיעדר חוות דעת רפואית באשר לאופי הכתמים, טיבם והקשר שלהם לניתוח שעברה התובעת בשנת 2015 נדחות טענותיה בהקשר זה.

 

67.מכל מקום, אני מקבלת את טענות הנתבעים בכל הנוגע להופעתם של הכתמים:

 

-לא ברור מתי הופיעו, אם יום לאחר הניתוח, כפי שטענה התובעת במסגרת ההליך, או חודש או מספר ימים;

 

-קיים רישום של הנתבע 2 מביקורת שנערכה לתובעת לאחר הניתוח השני (31.5.15), ובו אין אזכור לא לקיומם של הכתמים ולא לתלונות התובעת במישור זה; גם תמונות שהוצגו מתאריך זה אינן מדגימות כתמים (עמ' 130 לפרוטוקול);

 

-ד"ר דביר אינו מבסס את קביעותיו בעניין הכתמים על מומחיות כי אם על סברה והוא אינו מוצא תימוכין מתועדים לתלונה על תפרחת ימים ספורים לאחר הניתוח.

 

-התיעוד הקיים הוא תלונה שנרשמה בקופת חולים ביום 3.1.16 מפי התובעת כי פריחה עדינה הופיעה שלושה ימים לאחר הניתוח. נכתב גם כי הפריחה בשד ימין חלפה ונמצא כי היא אינה על רקע של זיהום (עמ' 75 לראיות הנתבעת 2); ביום 21.2.16 נרשם כי התפרחת היא כנראה על רקע של פטרת (עמ' 77 לראיות הנתבעת 2);

 

-טענות באשר לקיומו של זיהום בסביבת הניתוח לא הועלו בכתב התביעה והעלאתן בשלב שמיעת הראיות מהווה הרחבת חזית (אליה התנגדו הנתבעים כולם). מכל מקום, התיעוד הרפואי שצורף אינו תומך בטענה (ואף שולל אותה) כאילו התפרחת היא תוצאה של זיהום ולא הובאה חוות דעת רפואית שתבסס קשר בין התפרחת לבין הניתוח שעברה התובעת.

-בניתוחים אחרים שבוצעו באותו היום ובאותו חדר ניתוח לא נתגלו בעיות של היגיינה (עמ' 63, שורה 32-34).

 

68.גם מטעמים אלה אני דוחה את טענות התובעת בכל הנוגע לתפרחת.

 

מטעמים אלה, נדחית גם התביעה כנגד הנתבע 3, אשר טענתה העיקרית של התובעת כלפיו נוגעת לעניין זה.

 

69.התובעת מנסה לבסס את טענותיה בכל הנוגע לקיומם של הכתמים ושל התפרחת על סבירות. אלא, שכזאת לא ייתכן. כאמור וכידוע, טענות בדבר עניינים רפואיים יש לתמוך בחוו"ד מומחה בתחום המומחיות שלו (תקנה 87 לתקסד"א). חוו"ד רפואית לא צורפה, מומחה התביעה מודה כי הוא אינו בעל ידע ומומחיות ונסמך על תרשומות של רופא עור וקביעתו מבוססות על סבירות (ולא – למצער – על נסיונו ומקצועיותו).

 

טענת התובעת כאילו הנתבעים הם אלה שעליהם להוכיח כי התפרחת אינה תוצאה של הניתוח אינה יכולה להישמע, שכן התובעת לא הביאה ולו בדל ראיה לקשר שבין התפרחת לניתוח. במצב עניינים זה, על התובעת מושת נטל ההוכחה להראות כי התפרחת היא תוצאתו של הניתוח (או לפחות להציג ראיה או קביעה שתקים קשר שכזה).

 

70.על כן, נדחית טענות התובעת כאילו התפרחת שעל שדיה או הכתמים המצויים שם הם תוצאה של הניתוח שביצע הנתבע מס' 2 אצל הנתבע 3 ונדחית גם התביעה כנגד הנתבע 3.

 

71.נדחית גם טענת התובעת בכל הנוגע לרשומה הרפואית ונדחית הטענה כי יש בכך כדי להפוך את נטל ההוכחה כהוראתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין.

 

אמנם, הוכח כי הרשומה הרפואית אינה מדוייקת וחסרים בה פרטים ואולם אלה אינם רלבנטיים כלל, לא להליכים הניתוחיים שביצעה התובעת ולא לתוצאותיהם.

 

רוצה לומר, כיוון שאין מחלוקת באשר להליך שבוצע, והמחלוקת נוגעת לבחירה בהליך ספציפי ולליקויים שהתובעת טוענת להם ושאינם נוגעים לאופן ביצוע הניתוחי, איני רואה רבותא ברישום הלא מדוייק, הגם שיש בו להצביע על (היעדר) החשיבות שייחס הנתבע 2 לניתוח אותו ביצע בתובעת.

 

מכל מקום, אין ברישומים חסרי הדיוק כדי להשפיע על בירור העובדות הצריכות להליך והתובעת לא הראתה כיצד היה משנה הרישום המדוייק – לו בוצע – את טענותיה או את המסקנות אליהן ניתן להגיע.

 

 

72.משקבעתי את שקבעתי, איני דנה כלל בטענות ההגנה כאילו בידי התובעת להחמיר את מצב הכתמים או להטיבם וכי יש להעריכם בכפוף להסתייגות זו.

 

טפסי ההסכמה

 

73.אני דוחה את טענותיה של התובעת במישור זה בהיעדר רלבנטיות להליך המתנהל, לעילת התביעה ולנזקים להם טוענת התובעת.

 

כפי שפורט לעיל, לתובעת טענות כלפי טפסי ההסכמה עליהם חתמה. עיקרן היא היעדר הסכמה מדעת לניתוחים שבוצעו, כשלטענתה, הטפסים אינם מדוייקים וחסרים בהם פרטים מהותיים באשר לניתוחים שעברה התובעת.

 

74.גם אם תתקבל טענת התובעת באשר לאי דיוקים בטפסי ההסכמה עליהם חתמה, הרי שהתובעת חדלה מלהוכיח במה נפגעה בגינם.

 

ודוקו, חוסר הדיוק שבטפסים – לטענת התובעת – נוגע לאופי הניתוח, לסיבה לניתוח ולסוג השתל שיונח.

 

אלה אינם רלבנטיים כלל וכלל לא לצלקות להן טוענת התובעת ולא לכתמים ולמראה השדיים בכלל.

 

75.התובעת לא טענה כי סוג השתל הוא זה שהביא לכתמים שבשדיים (שלא הוכח קשר בינם לבין הניתוח), לחוסר התחושה לו היא טוענת, או לצלקות ובוודאי שלא הוכיחה טענה זו. לא הובאה גם כל ראיה שתוכיח כי העובדה שנרשם בטופס ההסכמה כאילו סיבת הניתוח היא דליפה בשתל הביאה לשינוי בביצוע הניתוח ולנזקים כלשהם לתובעת.

 

76.יתר על כן, התובעת מעידה כי כלל לא קראה את טפסי ההסכמה, של איזה מן הניתוחים, גם כשהיו עיתותיה בידיה ויכולה היתה להתעמק, הן בסיכונים הכרוכים בניתוחים והן באותם פרטים לא מדוייקים.

 

ראו:

 

עמ' 53 לפרוטוקול מיום 20.4.21 שורות 2-3 ושורות 18-19 וכן, עמ' 53 שורה 35;

 

עמ' 54 שורות 8-9;

 

עמ' 56 שורה 8-9; עמ' 57 שורה 7.

 

בנסיבות אלה, גם היעדר דיוקים בטפסי ההסכמה, ודאי כאלה אשר אינם רלבנטיים לנזקים להם טוענת התובעת, אינם יכולים להקים את טענתה של התובעת להיעדר הסכמה מדעת ולפיצוי לו היא זכאית בגין כך.

 

77.בהתאם, נדחית טענתה של התובעת להיעדר הסכמה מדעת בשל אי דיוקים בטפסי ההסכמה עליהם חתמה.

 

חוו"ד הגרפולוגית

 

78.לטענת התובעת, לאחר שחתמה על טופס ההסכמה של הניתוח השני, בוצעו בו שינויים (הוספה חתימתו של הנתבע 2 וכן הוספו פרטים הנוגעים לסוג המשתל וגודלו).

 

את טענותיה בהקשר זה, תמכה התובעת בחוו"ד גרפולוגית המצביעה על שינויים שנעשו בטופס אולי אף לאחר שהוגשה התביעה דכאן.

 

התובעת טוענת שהעובדה כי בוצעו שינויים בטופס ההסכמה לאחר שחתמה עליו מלמדת על היעדר הסכמתה מדעת לניתוח שבוצע ומצביעה גם על החשיבות שרואים הנתבעים בחתימה של התובעת (ובכלל) על טפסי ההסכמה לצורך הקמת העילה.

 

79.האם האופן בו הוחתמה התובעת על טפסי ההסכמה משליך על תוצאות הניתוחים? התובעת לא הוכיחה קשר – לא עובדתי, לא משפטי ולא סיבתי – בין הדברים.

 

נכון הוא כי לעניין טפסי ההסכמה והאופן בו הוחתמה התובעת עליהם יכולה להיות משמעות באשר להתנהלותו של הנתבע מס' 2 ולהליך הרפואי כולו, אך אין בכך כדי להשפיע על תוצאות הניתוח ועל הנזקים להם טוענת התובעת.

 

זאת ועוד, מקום בו התובעת מעידה כי כלל לא קראה את הטפסים, מקום בו היא מעידה כי כלל לא התעניינה ברשום בהם, קשה לקבל טענה כי דווקא שינויים שנערכו בטופס (שאינם נוגעים לסיכונים הטמונים בניתוח או לתוצאות אפשריות) הם אלה שמלמדים על היעדר הסכמה של התובעת לביצוע הניתוח.

 

הדברים אמורים ביתר שאת, מקום בו מעידה התובעת כי היתה בוחרת לעבור את הניתוח בשל מצבה הנפשי באותה עת והצורך הדוחק בה לשפר את מראה גופה, תוך תקווה כי שינוי כזה ישפר גם את תחושותיה.

 

80.לפיכך, ואף מבלי לדון בשאלת שינויים שנערכו בטופס ההסכמה של הניתוח השני, אני דוחה את טענותיה של התובעת בהקשר זה.

 

81.נדחים גם נסיונותיה של התובעת לקשור בין הטענה כאילו היה על הנתבעים לשכנעה לעבור ניתוח הרמת שדיים חלף ניתוח להגדלתם לבין הטענה על שינויים או זיופים שבוצעו בטופס ההסכמה.

 

אין כל קשר (והתובעת ודאי שלא הוכיחה קשר כזה) בין תהליך החתימה על טפסי ההסכמה – גם אם תתקבל הטענה כי אחד מהם זוייף – לבין טענה זו.

 

לא הוכח – והתובעת אף לא הצביעה – כיצד משפיעים הוספתם של סוג השתל או חתימתו של ד"ר בר לטופס (לאחר שהתובעת חתמה עליו) על הרשלנות אותה מייחסת התובעת לרופא בכך שלא שכנע אותה לעבור ניתוח הרמת שדיים וביצע ניתוח הגדלת שדיים.

 

ודאי שלא הוכח כיצד יש בפרטים אלה להשפיע על טענות התובעת בדבר צלקות או כתמים שנותרו בשדיה לאחר הניתוח.

 

82.עולה כי ההליך הארוך שניהלה התובעת בניסיון להוכיח היעדר אותנטיות של טופס ההסכמה, היה מיותר הן מבחינת עילת התביעה, הן מבחינת הנזקים הנטענים והן מבחינת תוצאת ההליך. זאת משום שאין ולא הוכחה כל זיקה בין המידע שהתובעת טוענת כי הוסף לאחר חתימתה לבין הנזקים שהתובעת טוענת להם;

 

ויודגש, גם אם היתה מתקבלת הטענה כי הוספו פרטים לטופס ההסכמה אף לאחר הגשת התביעה, הרי שלא הוכח קשר בין פרטים אלה לבין ההסכמה שנתנה התובעת לד"ר בר לבצע את ההליך, תוך שהיא עוצמת עיניים לסיכונים הטמונים בו (בין היתר, משום שכלל לא קראה את טופס ההסכמה, לא של הניתוח השני ואף לא של הניתוח הראשון).

 

83.וייאמר, טענות התובעת (לו התקבלו) יכולות היו להשפיע הרבה על תוצאות ההליך ועל בחינת התנהלותו של ד"ר בר, לו כלל הטופס דבר כלשהו הרלבנטי לעילת התביעה של התובעת, או שיש בו להשית אחריות על הנתבעים או מי מהם.

 

במקרה כזה, לו הוכיחה התובעת כי הנתבע 2 שינה את טופס ההסכמה, הוסיף עליו פרטים – ללא ידיעת התובעת ולאחר שחתמה עליו – והגישו לבית המשפט כי אז סביר כי מלבד קבלת גרסתה של התובעת לאירועים, היה בכך להשליך גם על הפיצוי שהיה נפסק לזכות התובעת.

 

84.בעניין זה, אני מקבלת במלואן את טענותיו של ד"ר בר: השינויים שנערכו בטופס ההסכמה (אם נערכו) אינם נוגעים לסוגיות שיש להן השפעה על אופן ביצוע הניתוח, על תוצאותיו או על הנזקים שהתובעת גורמת כי נגרמו לה. יש בהם ללמד על התנהלותו של ד"ר בר או על (היעדר) החשיבות שייחס לתובעת ורצונותיה אך אין בכך להביא לקביעות שיש בהן להשפיע על תוצאות ההליך או על שיעור הפיצוי אותו יש לפסוק לזכות התובעת.

 

במילים אחרות, הטופס עליו חתמה התובעת (בין אם קודם לשינויים שנערכו בו, בין אם לאחר מכן) הכיל את הפרטים המהותיים להסכמתה של התובעת לביצוע הניתוח. קרי, פורטו בו הסיכונים העלולים להתרחש כתוצאה מביצוע הניתוח (לרבות – אך לא רק - צניחת השדיים), וחתימתה של התובעת על הטופס מלמדת על הסכמתה לניתוח על הסיכונים הכרוכים בו.

 

85.בענייננו, אף אם נעשו תיקונים בטופס ההסכמה לאחר חתימתה של התובעת אין בכך להעלות או להוריד מבחינת הסכמתה של התובעת לעצם ביצוע הניתוח השני או לתוצאותיו ובוודאי שאין בכך להשפיע על תוצאת ההליך או על הקביעות העובדתיות הנוגעות להתנהלותם של הנתבעים או מי מהם בעניינה של התובעת.

 

על כן, איני מוצאת כלל להכריע בטענה או לדון בה לגופה וטענות התובעת הנוגעות לשינויים שנעשו בטופס ההסכמה ולזכאותה לפיצוי עקב ובגין כך נדחות.

 

הנכות הרפואית

 

86.אני דוחה את טענות התובעת באשר לנכות רפואית ממנה היא סובלת בשל ירידת תחושה (או חוסר תחושה) בשדיים ובשל צלקות כואבות ומכערות.

 

הצלקות

 

87.ראשית, מומחה התביעה עצמו קובע כי הצלקות בשדיה של התובעת עדינות ולא רגישות (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 30);

 

שנית, הצלקות מצויות בקפל התת שדי, כפי שקובע גם מומחה התביעה עצמו ולפיכך, אינן ניכרות לעין (אלא אם תרים התובעת את ידיה, עמ' 24, שורה 27);

 

זאת ועוד, מדובר בצלקות שהן תוצאה בלתי נמנעת של הניתוח אותו ביקשה לעבור התובעת וחלק בלתי נפרד הימנו (עמ' 24 שורות 35-36).

 

לכל הדעות, התובעת היתה מודעת לסיכון זה עת ביקשה לעבור את הניתוח (עמ' 25 שורות 1-3); בהקשר זה יוזכר כי התובעת מלינה על כי הנתבע 2 לא ביצע לה ניתוח שהיה מותיר צלקות נרחבות ומשמעותיות יותר, לאחר שהיא עצמה דחתה את האפשרות לכך;

 

88.יתר על כן, טענת ההגנה כי החתכים שבוצעו לתובעת בניתוחים משנת 2013 ו-2015 בוצעו במקום בו היו כבר צלקות כתוצאה מן הניתוח שעברה התובעת בשנת 2004 אושרה על ידי ד"ר דביר בעדותו בבית המשפט (עמ' 29 שורות 15-19).

 

מכאן, כי כלל לא נוצרו צלקות מן הניתוחים נשוא התביעה והתובעת אינה זכאית לפיצוי בגינן, גם לו היו כאלה המזכות בקביעת נכות.

 

89.במהלך החקירה הנגדית, שינה אמנם מומחה התביעה טעמו והשיב כי הנכות אותה נתן בגין הצלקות ניתנה למעשה בגין המראה הלא אסתטי הכולל של השדיים לאחר הניתוח (מראה העטרות ואי הסימטריה ביניהם).

 

ואולם, אין זכר לכך בחווה"ד התומכת בתביעה, בה נקבע כי הנכות היא בגין הצלקות, לא בהתאמה ולא בהשאלה.

 

90.יתר על כן, הובהרה במסגרת החקירה הנגדית – וגם בחקירתו של מומחה ההגנה – כי הניתוח כלל לא נגע בעטרות השדיים וכי לא ניתן לשלול כי אי הסימטריה של השדיים הוא מולד או תוצאה של שינויים טבעיים המתרחשים בשדיים .

 

91.לעומת תשובותיו הלא ברורות של מומחה התביעה, שינוי הקביעות והניסיון לייצר נכות יש מאין, עם ההבנה כי הנכות שנקבעה אינה תואמת את המצב הרפואי בפועל, עמד מומחה ההגנה על קביעותיו, בוודאי שבכל הנוגע לנכות בתחום הכירורגיה הפלסטית ובכל הנוגע למראה הצלקות ולא חזר בו גם לאחר חקירה נגדית ארוכה.

 

חוסר התחושה

 

92.אני דוחה את טענת התובעת כי היא סובלת מחוסר תחושה בשדיים ומקבלת את קביעותיו של מומחה ההגנה בהקשר זה.

 

בהתאם, אני קובעת כי התובעת אינה סובלת מנכות רפואית בגין חוסר תחושה בפטמות, בניגוד לקביעתו של מומחה התביעה.

 

93.ראשית, הנכות הנוגעת לחוסר תחושה נקבעה על ידי ד"ר דביר, מומחה לכירורגיה פלסטית ואסתטית בעוד שנכות בתחום הנוירולוגיה אינה מצויה בתחום מומחיותו.

 

94.שנית, הוכח כי הסעיף בו השתמש מומחה התביעה לשם קביעת נכותה של התובעת, אינו רלבנטי מזה שנים ולא היה רלבנטי במועד בו קבע ד"ר דביר את נכותה של התובעת.

 

קרי, על פי סעיף 29 (6) (א) לתקנות, אין כלל לקבוע נכות שעה שיש הפרעה תחושתית בלבד ללא טיפול תרופתי כרוני;

נכות בשיעור של 20% תוענק כאשר מתלווה להפרעה התחושתית גם תחושת כאב, כאשר נעשה שימוש בטיפול תרופתי כרוני למשך חצי שנה לפחות וכאשר קיים תיעוד של גורם רפואי על התגובה לטיפול.

 

העובדה היא כי מומחה התביעה הודה בחקירתו הנגדית כי כלל לא בחן את הקריטריונים על פיהם יש לקבוע נכות בהתאם לסעיף בו השתמש; קרי לא בדק אם ניתן לתובעת טיפול תרופתי, לא חיפוש רישומים על טיפול תרופתי ולא מצא כי התובעת מתלוננת על כאב.

 

גם כאן, הסבריו של ד"ר דביר על אודות שיקול דעתו בעת הפעלת הסעיף ניתנו בדיעבד; זאת כאשר התברר בחקירתו הנגדית כי כלל לא היה מודע לתיקון הסעיף ולקריטריונים החדשים המפורטים בו עת בדק את התובעת וקבע את נכותה.

 

95.בתשובה לשאלות בחקירה נגדית העיד ד"ר דביר כי הנכות הותאמה לממצאי הבדיקה שערך גם אם היא אינה עונה על הקריטריונים המפורטים בסעיף על בסיסו קבע את הנכות (עמ' 20 לפרוטוקול שורה 30). ואולם, גם כאן, אין זכר להתאמה כזו בחווה"ד.

 

זאת ועוד, הרושם שהתקבל לאורך חקירתו הנגדית של מומחה התביעה, הוא כי ד"ר דביר כלל אינו מכיר את שינוי הוראותיהן של התקנות ושינוי הקריטריונים בסעיף על בסיסו קבע את נכותה של התובעת. בנסיבות אלה, ברי כי בעת קביעת הנכות, לא ביצע התאמה של סעיף הנכות הקבוע בתקנות.

 

96.יתר על כן, התובעת נבדקה על ידי מומחה ההגנה אשר לא מצא כי היא סובלת מחוסר תחושה ולא הוצגה כל ראיה המתעדת אחרת, לבד מתלונותיה של התובעת.

 

97.בנסיבות בהן נקבעה נכות צמיתה בתחום שאינו בתחומי המומחיות של מומחה התביעה, כשהסעיף על בסיסו נקבעה הנכות אינו קיים עוד, כשלא בוצעו הבדיקות אותן יש לבצע טרם קביעת הנכות (עמ' 25 לפרוטוקול, שורות 33-34) וכשמומחה ההגנה לא מצא את הסימפטומים אותם מפרט מומחה התביעה, אני מקבלת את טענת הנתבעים כי התובעת כלל אינה סובלת מנכות בגין היעדר תחושה.

 

98.הדברים אמורים ביתר שאת, מקום בו נקבעה הנכות על בסיס דיווח סובייקטיבי בלבד של התובעת וללא כל תיעוד אובייקטיבי. אמנם, ד"ר דביר העיד כי בדק את התחושה באמצעות צביטת הפטמות אך מנוסחו של סעיף 29 (6) עולה כי לא די בכך לשם קביעת נכות וספק אם הסעיף הוא בכלל הסעיף הרלבנטי לקביעת נכותה של התובעת, ככל שהיא אכן סובלת מחוסר תחושה.

 

לכך תתווסף המחלוקת שנתגלעה בעת חקירתו הנגדית של ד"ר גולן, שם התברר כי התובעת טוענת לתחושה ירודה (או היעדר תחושה) על פני השדיים, בעוד שהנכות ניתנה בגין היעדר תחושה בפטמות.

 

הסברים לא הובאו

 

99.על כן, אני קובעת כי גם הנכות שנקבעה לתובעת בגין ירידה בתחושה לאו נכות היא.

 

100.תוצאת האמור היא כי אני קובעת כי התובעת אינה סובלת מנכות צמיתה עקב הניתוחים נשוא התביעה או בגינם.

 

צניחת השדיים

 

101.התובעת מלינה על כי בוצע לה ניתוח הגדלה של החזה, חלף ניתוח הרמה. לטענתה, עוד קודם לניתוח הראשון (2013) אבחן ד"ר בר כי היא סובלת משדיים צנוחים ועל כן, היה עליו לבצע – בוודאי בשנת 2015 – ניתוח הרמה של השדיים חלף ניתוח הגדלה שביצע.

 

לטענתה, הדבר עולה גם מטופס ההסכמה עליו חתמה בשנת 2015, שם נרשם "במקרים בהם מופיעה צניחת שדיים, יש צורך בביצוע ניתוח הרמת שדיים...".

 

102.אין לי אלא לדחות טענה זו.

 

103.ראשית, איני שותפה לפרשנות שמעניקה התובעת לטופס ההסכמה עליו חתמה. להבנתי – ולא הוכח אחרת, אף לא הובהר אחרת (גם לא באמצעות מומחה התביעה) – צניחת שדיים היא תוצאה אפשרית של ניתוח הגדלה; הסיכון נרשם בטופס ההסכמה, לשם קבלת הסכמתה מדעת של התובעת לביצוע ניתוח הגדלת חזה ולא כהנחיה לרופא המנתח בדבר ההליך בו עליו לנקוט.

 

104.כך או כך, המסמכים מלמדים, וגם התובעת אישרה בחקירתה הנגדית, כי קודם לניתוח הראשון (2013) הציע לה ד"ר בר לבצע ניתוח הרמה של השדיים, אך היא בחרה שלא לבצעו משום שחששה מן הצלקות הכרוכות בו (ואשר היווצרותן כתוצאה מניתוח הרמה אושרה גם על ידי מומחי הצדדים).

 

105.התובעת מעידה כי לכתחילה ביקשה לבצע את הניתוח השני משום התהפכות המשתלים ולא בשל צניחת השדיים.

 

106.דווקא טופס ההסכמה עליו חתמה התובעת לפני הניתוח השני, מלמד כי הוזהרה באופן מפורש כי הגדלת השדיים עלולה להביא לצניחה מואצת. יתר על כן, טופס ההסכמה מציין מפורשות כי "ככל שהמשתלים גדולים וכבדים יותר, הסיכוי לצניחת השד גדול יותר".

 

107.טופס ההסכמה עליו חתמה התובעת עובר לניתוח בשנת 2015 מציין מפורשות כי מדובר בניתוח הגדלה.

 

108.עתה טוענת התובעת, כי היה על ד"ר בר לשכנעה לבצע ניתוח הרמה חלף ניתוח הגדלה.

 

טענה זו אין בידי לקבל.

 

ד"ר בר אינו אפוטרופוס לתובעת ואין עליו לקבל במקומה החלטות באשר לגופה.

 

בשנת 2013 שוחחו התובע והנתבעת עובר לניתוח והסכימו כי אין לבצע ניתוח הרמה, שכן התובעת לא חפצה בצלקות הכרוכות בניתוח הרמה. הפתרון שנמצא הוא הגדלת השדיים "כדי למלא את מה שנפל", כך על פי תצהיר העדות הראשית של התובעת (סעיף 5).

 

האם מצפה התובעת כי בהגיעה אל ד"ר בר בתלונה על התהפכות משתלים יבצע ניתוח הרמה, אותו ניתוח אותו סירבה לעבור מחשש לצלקות?

 

109.יתכן בהחלט כי הפתרון שמצא ד"ר בר אינו הפתרון המיטבי. יתכן גם כי לו שקלה התובעת היטב את התוצאות הכרוכות בניתוח הגדלה נוסף, היתה מוותרת על הגדלת השדיים או על הניתוח בכללותו.

 

110.העובדה היא כי התובעת ידעה והסכימה לכך כי ד"ר בר הציע לבצע ניתוח מתקן, אשר יפתור את התהפכות המשתלים וכי במסגרתו של ניתוח זה יבצע שלוש פעולות: הגדלה של השדיים באמצעות משתלים גדולים יותר, שימוש במשתלים אחרים, הנדבקים לגוף (כלשונה של התובעת, סעיף 8 לתצהירה) ושינוי מיקומו של הכיס בו מונחים המשתלים, כדי למנוע תזוזתם.

 

111.הטענה כאילו היה על הנתבע מס' 2 לבצע ניתוח הרמה חרף הסיכונים הכרוכים בו ועל אף שהתובעת לא חפצה בתוצאותיו הנלוות (הצלקות) אינה יכולה להישמע וכשלעצמה היא מהווה הזמנה לפגיעה באוטונומיה של התובעת על גופה ולפיכך, אינה יכולה להתקבל.

 

טענת התובעת כי קיימת פרוצדורה להרמת שדיים ללא צלקות, לא הובאה בחווה"ד מטעם התביעה וממילא לא הוכחה ולא הובאו לה כל תימוכין, ובהתאם היא נדחית.

 

112. עובדה נוספת היא כי התובעת ידעה כי בניתוח השני הוגדלו השדיים עד כדי נפח של 410 סמ"ק ובכל זאת חתמה על טופס הסכמה לניתוח להגדלת שדיים.

 

על כן, לא ניתן גם להלום טענה ולפיה הוגדלו השדיים הרבה מעבר למה שחפצה בו התובעת או הסכימה לו ולפיכך, נדחות טענותיה של התובעת גם במישור זה.

 

יתר על כן, נדחית הטענה גם על שום שכלל לא הועלתה לא בכתב התביעה, לא בחווה"ד הרפואית התומכת בתביעה, ואף לא בתצהיר עדותה הראשית של התובעת.

 

113.התובעת מייחסת את צניחת השדיים לשני הניתוחים אותם עברה. ואולם, באשר לניתוח הראשון, הובהר כי הוצע לה ניתוח הרמה, וכי התובעת ויתרה מדעת על ניתוח הרמה, בגלל החשש מצלקות הכרוכות בביצועו (עמ' 51 שורה 20; עמ' 52 שורות 15-17; עמ' 70 שורה 25).

 

ואילו טענות התובעת באשר לניתוח השני נדחות, שכן עמד בפניה מלוא המידע, לרבות הסיכונים הכרוכים בהגדלת השדיים כולל צניחה מואצת.

 

התובעת לא קראה את טפסי ההסכמה עליהם היא חתומה, התעלמה מן הסיכונים הכרוכים בביצוע הניתוחים ועתה היא מלינה על התוצאות.

 

התובעת מלינה על תוצאותיו של הניתוח הראשון (עמ' 55 שורה 25) ומעידה כי לו הסבירו לה את הסיכונים הכרוכים בביצועו לא היתה עושה אותו; אך התובעת בחרה לבצע ניתוח נוסף – לאחר הניתוח אותו עברה בשנת 2013 – חרף העובדה שניתן לגביו מלוא המידע, הן באשר לצלקות הכרוכות בו והן באשר לסיכוני הצניחה של השדיים בעקבותיו.

 

בנסיבות אלה, לא ניתן לקבל את טענות התובעת באשר לאופן הפעולה של הנתבע ובחירתו בסוג הניתוח אותו יש לבצע לתובעת, וטענותיה נדחות.

 

114.זאת ועוד, נדחית גם טענת התובעת כאילו הסיכון המפורט בטופס ההסכמה ולפיו במקרה של צניחת השד יש לבצע הרמה מצביע על חובתו של הנתבע לבצע בה ניתוח הרמה חלף ניתוח הגדלה.

 

ראשית, סיכון של צניחת שד מפורט רק בטופס הניתוח של שנת 2015 ולא באלה שקדמו לו. עולה כי גם אם היה צדק בטענות התובעת (ולטעמי אין), יכולות היו הטענות להעלות רק אל מול ניתוחים נוספים לו היתה מבצעת אותם התובעת לאחר שנת 2015.

 

יתר על כן, העובדה כי ניתוח הרמת שדיים מתמודד בצורה המיטבית עם צניחתם הוא מידע שכבר היה בידי התובעת עוד קודם לביצוע הניתוח משנת 2013 והתובעת היא זו שבחרה שלא לבצעו.

 

115.יוער עוד, חווה"ד התומכת בתביעה, אינה מתייחסת כלל לצניחת השדיים ממנה טוענת התובעת כי היא סובלת (למעט משפט או שניים). ד"ר דביר אינו מפרט כמה הורע מצבה של התובעת בשל ניתוחי ההגדלה אותם בחרה לעבור; לא ניתן לדעת כיצד הואצה צניחת השדיים ומה היה מצבם לולא הניתוח הראשון (2013) או השני (2015); לא ניתן גם להבין מחווה"ד מהי הצניחה הטבעית המצופה לאישה בגילה של התובעת, ללא הגדלה או איתה, וכיצד החמירו הניתוחים את מצבה; מומחה התביעה אף לא ערך השוואה בין מצב השדיים עת בדק הוא את התובעת לצורך עריכתה של חווה"ד לבין מצבם עובר לניתוח הראשון.

 

גם מטעמים אלה, בהיעדר כל נתון שיש בו לסייע בהערכת טענותיה של התובעת באשר למרכיב עיקרי בתביעתה, נדחות טענות התובעת הנוגעות לצניחת השדיים ממנה היא סובלת עקב ובגין הניתוחים.

 

116.על כן, נדחות טענותיה של התובעת הנוגעות לפרודצדורה שביצע ד"ר בר, קרי על כי ביצע ניתוח הגדלת שדיים חלף ניתוח הרמת שדיים ונדחות טענותיה באשר לצניחה מואצת של השדיים, הן משום שהיתה מודעת לסיכון ובחרה בו והן משום שכלל לא הובהר מהי אותה צניחה – אם בכלל קיימת - ומהו הנזק שנגרם לתובעת – אם בכלל - בגין ניתוחי ההגדלה שביצעה.

 

הניתוח הראשון

 

117. אני מקבלת את טענות התובעת לרשלנות של ד"ר בר בביצוע הניתוח הראשון (2013).

 

118.התובעת פנתה לנתבעים 1-2 לשם ביצוע ניתוח שיש בו כדי לתקן תוצאותיו של ניתוח שביצעה בשנת 2004.

 

התובעת הלינה על התהפכות/התקפלות המשתלים לאחר הניתוח משנת 2004 ובגין כך הגיעה לייעוץ אצל הנתבע – באמצעות פרופורציה - לא פעם ולא פעמיים, כך על פי הטענה שלא הוכחשה.

 

119.אמנם, טענותיה של התובעת על כי היה על ד"ר בר לבצע ניתוח הרמה חלף ניתוח הגדלה נדחו, אך מצאתי טעם של ממש בטענותיה באשר לכשלונו של הניתוח הראשון (2013) לפתור את הבעיה ממנה סבלה מאז אותו ניתוח בשנת 2004, קרי התקפלות המשתלים.

 

120.מקום בו מתלוננת התובעת על התקפלות המשתלים, היה על ד"ר בר ליתן תשומת לב רבה יותר לאופן ביצוע הניתוח, לסוג המשתלים בהם יעשה שימוש ולמיקום הנחתם.

 

העובדה היא כי בניתוח השני (2015) נקט הנתבע במספר דרכי פעולה ובעזרתן הצליח לפתור את הבעיה עליה התלוננה התובעת עובר לניתוח הראשון, קרי, התקפלות המשתלים.

 

כך עולה מחווה"ד הרפואיות ומחקירותיהם הנגדיות של המומחים הרפואיים מטעם הצדדים, כמו גם חקירתו של ד"ר בר עצמו. אלה מצביעים על פתרון שנמצא לתלונותיה של התובעת: מיקום שונה של הכיס בו הונחו המשתלים, שימוש במשתלים נדבקים חלף אלה שהונחו בתחילה והגדלת המשתלים.

 

אלא, שפעולות יעילות אלה, שמן הסתם היו מוכרות וידועות לד"ר בר, לא ננקטו על ידו בניתוח הראשון שביצע לתובעת והוא מצא אך להגדיל את השדיים ולהשתמש במשתל גדול יותר, אולי מתוך הנחה כי זה יפתור גם את בעיית התקפלות המשתלים.

 

121.אלא, שהדרך בה נקט ד"ר בר בניתוח הראשון, לא הביא לתוצאה המיוחלת, בכל הנוגע למשתלים. הבעיה נמשכה (אולי אף החריפה) והתובעת החלה סובלת מהתהפכות המשתלים.

 

122.העובדה היא כי התובעת פנתה לנתבעים 1-2 לשם ביצוע ניתוח מתקן, אך הניתוח המתקן לא מימש את מטרתו והקלקול נותר על כנו.

 

123.הנתבעים לא הראו ולא הוכיחו כי ד"ר בר נקט בדרכי פעולה הגיוניות וסבירות; הם אף לא הראו כי ד"ר בר לא יכול היה לדעת כי דרך הפעולה בה נקט לא תפתור את הבעיה ממנה סבלה התובעת.

 

124.בהתאם, אני קובעת כי ד"ר בר התרשל בביצוע הניתוח הראשון וכי התרשלותו גרמה לתובעת להיזדקק לניתוח נוסף.

 

בגין כך, ובגין הצורך לעבור ניתוח נוסף, זכאית התובעת לפיצוי.

 

125.יתר על כן, התובעת לא הוזהרה – עובר לניתוח הראשון – כי היא עלולה להמשיך ולסבול מהתקפלות המשתלים (ואף מהתהפכותם) ולא הוכח כי לו ידעה כי הבעיה לא תיפתר, עדיין היתה בוחרת לעבור את הניתוח הראשון.

 

126. בחוות דעתו מתייחס מומחה ההגנה לסיכונים הכרוכים בביצוע ניתוח הגדלת שדיים וקובע כי התהפכות משתלים היא תוצאה ידועה ושכיחה של ניתוחים אלה. אך כל מקור לקביעה זו לא הובא, לא פורטו אחוזי השכיחות של תופעה זו ולא צוטטו מחקרים או סטטיסטיקות שיכולים לתמוך בטענה זו.

 

127.לפיכך, נדחית אף טענת הנתבעים כאילו טופס ההסכמה אינו מפרט את מכלול הסיכונים הכרוכים בביצוע ניתוח הגדלת שדיים וכי התובעת הסכימה מדעת לביצועו של ניתוח שיותיר אותה עם הבעיה בגינה ביקשה לבצע את הניתוח מלכתחילה.

 

ודוקו, טופס ההסכמה עליו חתמה התובעת אינו מפרט סיכון של התהפכות המשתל, כאחד הסיכונים הטמונים בניתוח הגדלת שדיים.

 

גם הנתבע עצמו לא העיד כי הזהיר את התובעת כי כך עלול לקרות; הוא אף לא טען כך בעדותו.

 

128.העובדה היא כי טופס ההסכמה מפרט סיכונים ותוצאות הכרוכים בביצוע הניתוח, גם כאלה שהם טריוויאליים וצפויים (כגון כאב או 'אי נוחות') אך אינו מפרט תוצאה בלתי רצויה של התקפלות משתלים.

 

משכך, נדחית טענת הנתבע על כי סיכון של התהפכות משתלים הוא בגדר הסיכונים הצפויים בניתוח הגדלת שדיים ואני קובעת כי הוא חב בנזקי התובעת בגין ניתוח נוסף שהיה עליה לעבור לשם תיקון תוצאותיו של הניתוח משנת 2013.

 

129.יושם אל לב כי הלכה למעשה, הרופא אינה מכחיש בכתב הגנתו כי תוצאת הניתוח הראשון אינה תוצאה אופטימלית ואף אינה מסוג הסיכונים שהוסברו לתובעת או שהסכימה להם. הרופא מציין בכתב ההגנה כי "כל הסיכונים פורטו בטופס"; כיוון שהטופס אינו מפרט היפוך משתלים, עולה כי אין מדובר בסיכון אינהרנטי של הניתוח שעברה התובעת בשנת 2013 ואין הוא בגדר תוצאה אפשרית שלו.

 

 הדברים אמורים ביתר שאת בהינתן העובדה שהתובעת כבר נותחה בעבר וסבלה – משך שנים – מקיפול משתלים, בשים לב לכך שאחת הסיבות (גם אם מקדמית) לפנייה לשם ביצוע ניתוח נוסף היתה תיקון של ליקוי זה.

 

130. לחלופין, ככל שהתהפכות המשתל היא תוצאה נפוצה ומקובלת בניתוחי הגדלת שדיים, הרי שהעובדה כי ד"ר בר לא התריע על כך בפני התובעת – שפנתה אליו לכתחילה בשל התקפלות המשתלים מן הניתוח הראשון – מביאה למסקנה כי לא היתה הסכמה מדעת של התובעת לביצוע ניתוח שזו עלולה להיות תוצאתו ובגין ביצוע ניתוח בהיעדר הסכמה מדעת של התובעת, על הנתבע לפצות את התובעת.

 

131.קביעתי זו עומדת, על אף העובדה כי – כטענת הנתבע - לא הובהר מה גרם להתהפכות המשתלים לאחר הניתוח משנת 2015.

 

132.אני מקבלת גם את טענת הנתבעים כי בעת ביצוע הניתוח השתמש ד"ר בר בכיסים שכבר היו קיימים מהניתוח שבוצע בשנת 2004; אף ד"ר דביר הודה בכך בחקירתו (עמ' 10 שורה 10).

 

הגיונית גם הטענה כי הכיסים שכבר היו בשדיה של התובעת, עוד מן הניתוח בשנת 2004 נשאו משתלים קטנים יותר אשר לא התהפכו משך שנים, כך שאין זה סביר כי בעת שהוחדרו משתלים גדולים יותר, יתהפכו.

 

133.ואולם, אין מחלוקת על העובדה כי התובעת סבלה מהתהפכות משתלים לאחר הניתוח משנת 2013 (הנתבעים כלל לא הכחישו זאת) ואין חולק כי אין זו תוצאה רצויה של ניתוח הגדלת חזה.

 

134.הידע המקצועי, כמו גם הרשומות הרפואיות ומלוא המידע הן באשר לפרוצדורה שבוצעה לתובעת והן באשר לאפשרויות בגינן נגרמה התהפכות משתלים מצויים בידי הנתבעים לבדם.

 

135.מקום בו אין חולק על כי לאחר הניתוח השני החלה התובעת לסבול מהתהפכות משתלים ומקום בו לא הבהירו הנתבעים את טענתם כי מדובר בתוצאה מסתברת ואפשרית של ניתוח הגדלת שדיים ומקום בו לא הוזהרה התובעת מפני תוצאה אפשרית כזו של הניתוח שביצעה, ומקום בו לא הצביעו הנתבעים על טעם אחר שהביא להתהפכות המשתלים, כזה אשר אינו כרוך בביצוע הניתוח הראשון, אני קובעת כי עצם קיום התוצאה של התהפכות משתלים מלמדת על התרשלותו של הנתבע מס' 2 בביצוע הניתוח.

 

136.בעניין זה – וכיוון שתוצאת הניתוח מצביעה על התרשלות בביצועו - מושת הנטל על הנתבע להוכיח כי לא התרשל; הנתבע הסתפק בקביעה לאקונית של המומחה מטעמו כי התהפכות משתלים היא תוצאה מסתברת וצפויה של ניתוח הגדלת חזה, לא הביא תימוכין לקביעה זו ולא ראיות ואף הנתבע אינו מרחיב בעניין זה, לא בכתב הגנתו ולא בתצהיר עדותו הראשית.

 

137.בהקשר זה ונוכח פסיקה שצירפה הנתבעת 1 לתיק בית המשפט ייאמר כי לו הוכיחו הנתבעים כי הנתבע 2 פעל כשורה, על פי פרוטוקולים רפואיים וכנדרש בהתאם למבנה האנטומי של התובעת ולצרכים בגינם ביקשה את הניתוח הראשון, יתכן כי היה בכך להביא לדחיית התביעה גם בגין קיום הניתוח הראשון.

 

אלא, שהנתבעים נמנעו מלהביא כל ראיה ביחס לניתוח הראשון, המומחה מטעמם לא ביסס את קביעתו על כי התהפכות משתלים היא תוצאה שכיחה של ניתוחי הגדלת שדיים, ד"ר בר לא התייחס בעדותו לתוצאות הניתוח ולטעמים האפשריים לתוצאות אלה ולא הצביע על פעולות שנקט לשם מניעת התופעה ממנה סבלה התובעת עובר לניתוח הראשון ואשר בגינה נותחה.

 

138.בנסיבות אלה, בהיעדר רישום רפואי שיתמוך בטענת הנתבעים (הגם שהרשומות הרפואיות מצויות בידיהם), באין טעם או נימוק לכשלונו של הניתוח הראשון לפתור את תלונותיה של התובעת, אני קובעת – נוכח תוצאותיו – כי ד"ר בר התרשל בביצועו של הניתוח השני.

 

הדברים אמורים ביתר שאת, מקום בו מצהיר הנתבע – הלכה למעשה – כי עובר לניתוח הראשון לא שקל כל דרך פעולה אחרת לפתרון התלונות של התקפלות המשתלים, למעט החלפת המשתלים והגדלתם (ר' תצהיר הנתבע).

 

139.על כן ובגין כך, אני קובעת כי הנתבע התרשל בביצוע הניתוח משנת 2013 ובגין כך הוא חב בפיצוי התובעת, שכן בשל תוצאותיו הלא טובות של הניתוח, נזקקה התובעת לניתוח נוסף לתיקון תוצאת הניתוח הראשון.

 

140.התובעת זכאית לפיצוי בגין ניתוח אותו לא ביקשה ולו נדרשה בשל פעולותיו ומחדליו של ד"ר בר.

 

בגין כך, אני פוסקת לה פיצוי גלובאלי בסך של 105,000 ₪ הכוללים פיצוי בגין כאב וסבל בשים לב לעובדה כי מדובר בניתוח המבוצע בהרדמה מלאה, תקופת ההחלמה לאחריו ועצם ביצועו של ניתוח שלא היה מחוייב המציאות לו פעל ד"ר בר בשים לב ובקפידה.

 

הפיצוי כולל גם הפסדי שכר, ככל שנגרמו לתובעת והפסדים אחרים שנגרמו לה, אם בכלל באשר לא הובאו כל ראיות על הפסדי ממון שסבלה בפועל עקב ובגין הניתוח.

 

141.בהתאם להסכמת הצדדים, כפי שנכתבה בפרוטוקול מיום 26.4.21, ולאחר שקבעתי כי התביעה מתקבלת בכל הנוגע לכשלונו של הניתוח הראשון, איני דנה באחריותם של כל אחד מן הנתבעים 1-2 לפיצוי התובעת. בהתאם, יחובו כלפי התובעת ביחד ולחוד בגין מלא סכום הפיצוי.

 

סוף דבר

 

142.הנתבעים 1-2 ישלמו לתובעת סך של 95,000 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 22,230 ₪.

 

כן יישאו הנתבעים 1-2 בהוצאות התובעת בסך כולל של 12,500 ₪ (כולל אגרת משפט, עלויות חווה"ד, הוצאות עדי התביעה)

 

143.התביעה כנגד הנתבע 3 נדחית.

 

התובעת תישא בשכ"ט עו"ד ובהוצאות הנתבע בסך כולל של 15,000 ₪

 

144.נדחית גם ההודעה לצ"ג ששלח נתבע 3 כנגד נתבעים 1-2.

במכלול נסיבות ההליך, לא מצאתי לעשות צו להוצאות בהודעה לצ"ג.

 

כל הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך שלושים ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלומם בפועל.

 

 

ניתן היום, כ"ה אלול תשפ"ג, 11 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.