פסק דין בעניין תביעה לביטול עיסקת מתנה בעניין משק חקלאי

פסק דין זה יביא לסיום מחלוקת בשאלת הזכויות במשק מס' ** במושב *** (להלן: "המשק") כאשר התובעים הגישו תביעה לפסק דין הצהרתי, במסגרתה ביקשו שייקבע כי הזכויות במשק היו שייכות להוריהם המנוחים.

התובעים והנתבעת 1 הם בני משפחה אחת, כאשר הנתבעת 1 היא אחייניתם של התובעים והנתבע 2 הוא בעלה.

תמצית טענות התובעים

1. התובעים טוענים כי הם שלושה מבין שמונה אחים, יורשיה של אמם המנוחה, כאשר אביהם הלך לעולמו עוד טרם פטירת האם.

2. התובעים טוענים כי ביום 11.2.2018 ניתן צו ירושה בעניין אמם המנוחה ועם הוצאת צו הירושה, ביקשו להבין את היקף העיזבון, כאשר כל העת היה ידוע להם כי המשק נשוא ההליך, רשום בבעלות אמם המנוחה אשר התגוררה בו עד יום פטירתה.

3. התובעים טוענים כי רק לאחר בירור שנעשה לאחר פטירת אמם גילו כי המשק אינו רשום בבעלותה ובירור עם בני המשפחה העלה כי הנתבעת 1 רשומה כבעליו של המשק.

4. בירור זה, כך טוענים התובעים, הביא אותם בחודש פברואר 2019 להגיש תביעה לפסק דין הצהרתי, במסגרתו מבקשים לקבוע כי המשק היה שייך לאמם המנוחה.

5. יובהר, כי כתב התביעה אליו מתייחס פסק דין זה הינו כתב תביעה מתוקן, שכן תחילה הוגש כתב תביעה אחר ולאחר החלטת המותב הקודם שדן בתיק ביקשו התובעים לתקן את תביעתם. יצוין כי במסגרת כתב הגנה שהוגש במסגרת כתב התביעה הראשוני, צוין ע"י רמ"י כי הנתבעים נרשמו בהתאם למינוי בן ממשיך. זאת, בהמשך לביטול רישום בן ממשיך של מר **** שבוצע בהתאם לבקשה שהגישו הוריהם המנוחים של התובעים כבר בשנת 1987 .

6. התובעים טוענים כי ביום 6.1.2003 נחתם כתב ביטול בהסכמה ביחס להודעה על מינוי בן ממשיך וביום 12.9.2004 ניתנה הודעת ביטול ביחס להודעה על בן ממשיך, כאשר בטווח הזמן שמיום 31.12.2003 הוגשה לרמ"י בקשה להעברת הזכויות מההורים המנוחים לנתבעים.

7. התובעים טוענים כי בהתאם לביטול מינוי **** כבן ממשיך, ומינוי הנתבעים כבנים ממשיכים, בוצעה ביום 17.11.2004 העברת הזכויות ללא תמורה במשק, בספרי הרשות.

8. התובעים טוענים כי לשיטתם, המשק היה צריך להיות מועבר לבן ממשיך, אשר צריך לשפות את היורשים האחרים בהתאם לחלקם בירושה או להיות מועבר לכל היורשים בהתאם לצו ירושה.

9. התובעים טוענים כי ההורים המנוחים לא התכוונו מעולם להעביר את הזכויות במשק לטובת הנתבעים, בוודאי שלא בלא קבלת תמורה.

10. התובעים טוענים כי המשק היה רכושם העיקרי והמהותי של הוריהם המנוחים ולא יתכן כי היו מוותרים עליו ללא כל תמורה בהיותם בחיים, מבלי להבטיח לכל הפחות את זכותם להתגורר במשק ללא תמורה עד סוף חייהם.

11. התובעים טוענים כי הוריהם המנוחים סברו עד יומם האחרון כי המשק הוא בבעלותם וכי העברת הזכויות בוצעה בניגוד לדין, כפי הנראה גם באמצעות זיוף חתימה של ההורים או תוך ניצול מצבם, תום לבם וחוסר הבנתם הבסיסי ביחס למסמכים שהוחתמו עליהם.

12. התובעים עותרים כאמור לקבוע כי המשק צריך להירשם בבעלות הוריהם המנוחים.

13. בסיכומיהם מציינים התובעים כי עיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה במצבו החוקי של משק מס' ** במושב ***, האם היה שייך הלכה למעשה לאמם המנוחה עד יום מותה וכפועל יוצא מכך האם שייך לעיזבונה, או שמא הועבר עוד בחייה בעסקת מתנה.

14. בסיכומיהם מתייחסים התובעים באופן נרחב לשאלת קבלת התמורה בעניין העברת הזכויות, הגם שבכל שלב לא עלתה טענה כי הועברה תמורה.

15. התובעים טוענים כי הוכח על ידם במהלך ניהול ההליך כי עסקת היסוד היא אחרת מזו שטענו אליה הנתבעים ועל כן יש על ביהמ"ש לשאול עצמו מה מעמדו של ההסכם, שהוכח לגביו לטענתם, כי לא קוים.

16. בסיכומים מתייחסים התובעים לשאלת אפשרות זיוף החתימות של ההורים המנוחים, בפני עו"ד נוני חסון, ומציינים כי יש לראות את הסכם המתנה כהסכם מבוטל, שכן לטענתם לא מדובר במתנה אלא בזכויות שהועברו בעבור תמורה ממשית שמעולם לא הועברה.

17. התובעים טוענים כי הצליחו להוכיח לביהמ"ש כי הצדדים עשו עסקה לפיה המנוחים סברו שהם מעבירים את המשק בכפוף לקבלת תמורה.

18. התובעים אף מפנים בסיכומיהם לעדותה של גב' X וטוענים כי יש בעדותה כדי לתמוך את טענות התובעים וטוענים כי בעדותה טענה העדה כי העברת המשק לידי הנתבעים היתה בכפוף לכך שהנתבעת תכלכל את ההורים לאורך כל חייהם.

19. התובעים טוענים כי למעשה כלל תביעתם נסמכת על מה שהצליחו להוכיח לטענתם תוך כדי ניהול ההליך, בדבר כך שהמנוחים העבירו את המשק וציפו לקבל בתמורה דאגה וטיפול בהם לכל ימי חייהם.

20. התובעים דוחים את הטענה כי כלל האחים ידעו על העברת הזכויות לנתבעים וטוענים לעניין זה כי לו היו יודעים לא היה מקום לקיים שיחות משפחתיות בעניין.

21. כמו כן מפנים התובעים לכך שלראיה תמיכה בטענתם כי היתה תמורה ששולמה או היתה צריכה להיות משולמת בניגוד לאמור בהסכם העברה ללא תמורה, עדותה של הנתבעת, במסגרתה אף ביקשה חוות דעת שמאית בעניין שווי המשק, 3 שנים לאחר ביצוע העברה וזאת במתייחס לעלויות של טיפול ותיקון במשק ע"י הנתבעים.

22. התובעים מדגישים כי יש לשאול מה מעמדה של העסקה, מקום שהנתבעים לא העבירו תמורת המכר לידי המנוחים, או לא הוכיחו העברת תמורה, וכי אי תשלום התמורה, צריך להוביל את ביהמ"ש למסקנה שהעסקה לא יצאה אל הפועל, ועל כן המשק שייך לעיזבון המנוחים.

     

תמצית טענות הנתבעים 1,2:

1. הנתבעים טוענים כי כתב התביעה אינו מבוסס וכי אפילו טענותיהם העובדתיות של התובעים סותרות זו את זו, כך למשל מציינים כי התובעים טוענים "העברת הזכויות במשק בוצעה.. ו/או לא בוצעה בכלל".

2. הנתבעים מפנים לכך שעורך הדין במשרדו בוצע תהליך העברת הזכויות הינו עו"ד נוני חסון בעל וותק של 40 שנים במקצוע, כאשר הם דוחים מכל וכל את הטענה כי עו"ד חסון זייף את החתימות או אימת את החתימות מבלי לוודא כי החותמים על המסמך אכן היו בפניו.

3. הנתבעים טוענים כי התובעים טוענים כי חתימת אמם המנוחה זויפה אך מתעלמים מכך ששני ההורים המנוחים חתומים על מסמכי העברת הזכויות.

4. הנתבעים מפנים לכך שטענת ניצול מצבם הרפואי של ההורים הועלתה בצורה כללית ללא כל צירוף מסמך רפואי או אחר שיבסס את טענתם.

5. הנתבעים תוהים האם התובעים כלל היו ערים למצבה הרפואי של המנוחה, שכן כלל לא טרחו לפרט מה טענתם בענין מצבה הרפואי בסמוך להעברת הזכויות או לפטירתה.

6. הנתבעים מפנים לכך שהתובעים מתעלמים לחלוטין מכך שמסמכי העברת הזכויות נחתמו ע"י האם המנוחה, 14 שנים לפני פטירתה, ובכל זאת טוענים התובעים כי העברת הזכויות היתה "בערוב ימיה".

7. הנתבעים טוענים כי למעשה התובעים מבססים את טיעוניהם במתייחס לסעיף 114 לחוק הירושה, שעה שסעיף 114 לחוק הירושה מתייחס למצב שבו קביעת הבן הממשיך מתרחשת רק לאחר פטירת בעלי הנחלה ומדגישים כי במקרה שבפנינו, ההורים המנוחים העבירו את הזכויות בנחלה בעודם בחיים ועל כן כל הטיעון המשפטי שנטען ביחס לפיצוי שיועבר ע"י הבן הממשיך כלל אינו רלוונטי לעניינו.

8. הנתבעים סבורים כי למעשה חל בלבול משמעותי אצל התובעים, בין מצב בו בעלי נחלה מעבירים את הזכויות בעודם בחיים ובין מצב של העברת הזכויות לאחר פטירת בעלי הנחלה ויש לדחות את טענת התובעים כאילו העברת הזכויות בנחלה יכולה להתקיים רק במסגרת סעיף 114 לחוק הירושה.

9. הנתבעים אף סבורים כי למעשה התובעים לא עיינו או לא הבינו את נהלי רשות מקרקעי ישראל ומפרטים את נוהל רמ"י הרלוונטי לענין מינוי בן ממשיך.

10. הנתבעים מדגישים כי הזכויות הועברו בחייהם של ההורים המנוחים כנדרש וכפי שמתאפשר על פי נהלי רמ"י שאם לא כן, וודאי שרמ"י לא היו רושמים את זכויות כפי שנעשה.

11. הנתבעים מדגישים כי ככל שהתובעים היו סבורים שרשות מנהל מקרקעי ישראל, ביצעה העברת זכויות בניגוד לחוק היו צריכים להגיש עתירה כנגדה ולא להגיש בקשה לפסק דין הצהרתי כנגד הנתבעים כאשר רמ"י צורף כ"נתבע פורמלי".

12. הנתבעים דוחים מכל וכל את הטענה שהעברת הזכויות לנתבעת 1 שהיתה הנכדה הבכורה של ההורים המנוחים, היתה במחשכים.

13. הנתבעים מציינים בכתב ההגנה כי התובע מס' 1 היה חבר אגודה במושב *** במועד תהליך הקבלה של הנתבעים לאגודה ומציינים כי כלל חברי האגודה ידעו והובאו בפניהם הנתונים ביחס לאישור חברות של בנים ממשיכים.

14. הנתבעים מציינים כי אף במושב **** התקיימה אסיפה כללית של כל המושב ויש לתמוה כיצד בין השנים 2003 – 2019 לכאורה נמנע מן התובע לדעת כי אחייניתו מונתה כבת ממשיכה.

15. יתר על כן, הנתבעים מבהירים כי רק בעלים של נחלה יכולים להיות חברים בפורומים, וועדות ואסיפת האגודה ויש לדחות את טענת הנתבע מס' 1 שכאמור בעצמו חבר אגודה במושב ****, כי לא שאל עצמו מה לנתבע מס' 2 באספות הנ"ל אם לא היה בעצמו חבר באגודה.

16. הנתבעים מצרפים לכתב ההגנה (נספחים ד' ו – ד'1) פרוטוקולים של ישירות אגודה, מהם עולה כי התקיימה אסיפת מושב בה השתתפו גם התובע מס' 1 וגם הנתבעים ומכאן שלא יעלה על הדעת כי התובע 1 לא שאל עצמו או לא ידע כי אחייניתו הנתבעת 1 ובעלה מונו כבנים ממשיכים במשק של הורי התובעים.

17. הנתבעים טוענים כי לא זו בלבד שמדובר בהשערה שלה אם אלא שהם יודעים בוודאות כי התובע מס' 1 שהוא גם יוזם התביעה, הגיש את התביעה, למרות שידע דבר מינויים כבנים ממשיכים ואף אמר באזניהם תודות על מה שהם עושים עבור הוריו המנוחים.

18. הנתבעים מפנים לכך שאחת מבנות המשפחה, אחותם של התובעים דודתה של הנתבעת 1, הגב' X היא עמוד התווך של המשפחה והיתה מעורבת בזמן אמת בביצוע העברה ושוחחה בענין זה עם כל אחיה ולמרות האמור בחלוף 14 שנים מיום השלמת העסקה בשיהוי ניכר, עותרים התובעים לביטול העסקה, בתביעה שיש לדחותה תוך חיובם של התובעים בהוצאות משפט.

19. בסיכומיהם מדגישים הנתבעים כי בכל הנוגע לטענת הזיוף, יש להידרש לאמור מפי ב"כ התובעים בפרוטוקול הדיון, אשר הבהיר כי הוא מוותר על טענת זיוף המסמכים ועל כן לא ברור לדידם של הנתבעים מדוע יש להתייחס לכך בסיכומים כפי שנעשה ע"י התובעים.

20. הנתבעים מדגישים כי גם בסיום ההליך לא הצליחו התובעים ולמעשה אף לא ניסו להראות כי מי מההורים המנוחים לא היה כשיר לחתום על מסמכי העברת הדברים ויתר על כן, מפנים לאמור בדברי התובע מס' 1 בדיון מיום 24.10.2021, כי בשנת 2003 מועד חתימת המסמכים היו ההורים צלולים ומביני ענין וכן לדברי התובעת מס' 2 בחקירתה, בדיון מיום 28.10.2021 כי עד שנת 2015 היתה האם המנוחה צלולה.

21. עוד מפנים הנתבעים לכך שגם הגב' X, אחותם של התובעים, הצהירה בעדותה כי עד סמוך ליומם האחרון כל אחד מההורים היה עצמאי בהתנהלותו וצלול בדעתו.

22. הנתבעים דוחים את העובדה שסיכומי התובעים מתייחסים לשלל הטענות האפשרויות הקיימות מזיוף ועד העדר צלילות, ומציינים כי נאלצו לחקור גם ביחס לטענות אלו.

23. הנתבעים מדגישים כי נטען כי האב המנוח לא ידע קרוא וכתוב אך התובעת 3 אישרה בחקירתה בדיון מיום 28.10.2021 כי במקצועו היה אביה דוור והיה יודע את כל התורה בעל פה ויש לדחות את הטענה כי מי מההורים ובוודאי האב לא ידע קרוא וכתוב. בסיכומיהם מתייחסים הנתבעים לכך שלמעשה טענות התובעים ביחס למאפייני עסקת המתנה כפי שעלו בסיכומים, מלמדים את ביהמ"ש כי למעשה כלל טענות התביעה נזנחו לחלוטין או הופרכו לחלוטין ועל כן נתפסו התובעים בסיכומיהם לטיעונים בחזית חדשה ולפיה לכאורה כלל אין מדובר בעסקת מתנה אלא בעסקה בתמורה, כאשר התמורה לא שולמה, ומכח זאת יש לבטל את אותה עסקה.

24. הנתבעים מדגישים כי ההורים המנוחים פעלו בעצמם לחתום על המסמכים בפני עורך דין, אשר לא הוזמן לחקירה על נסיבות החתימה ואין כל יסוד להנחה שהיתה אמורה להיות משולמת תמורה.

25. עוד הנתבעים מבקשים להבהיר כי מעבר לשלושת התובעים, יש עוד חמישה ילדים של ההורים המנוחים, אשר לא הצטרפו לתביעה ולא הוזמנו לחקירה, שכן כולם היו מחזקים את עמדת הנתבעים ומתנגדים לניסיון לערער על כוונת ההורים המנוחים ומעשיהם.

26. הנתבעים אף מבקשים לציין כי בכתב התביעה הראשון, טרם הגשת כתב תביעה מתוקן, צורף אחד מילדי ההורים המנוחים מר **** כתובע מס' 3 והוא הגיש הודעה לביהמ"ש במסגרתה ציין "אני יודע שההורים שלי נתנו את הבית במתנה לאלמונית ובעלה אלמוני, מבקש מהשופטת להוציא אותי מהתיק".

27. הנתבעים בסיכומיהם מתייחסים לכך שלמעשה העילות שהוצגו על ידם סובבות סביב המלים "לא הגיוני" וכל שיכול היה התובע 1 לטעון הוא "לא הגיוני שאמא תיתן מתנה לנכדה".

28. ביחס לעובדת תמיכת הנתבעים באופן כלכלי בהורים המנוחים מבהירים הנתבעים בסיכומיהם כי לא זו בלבד שתמיכתם לא הוסתרה אלא שבתצהיר עדותם הראשית ציינו כי בחלוף שנים לאחר שקיבלו את המשק במתנה פתחו קרן כספית לתמיכה בהורים המנוחים וזאת במהלך שנת 2009, כאשר כל ילדי המנוחים יודעים בזמן אמת על פתיחת הקרן שמימנה חלק מצרכי ההורים.

29. הנתבעים מדגישים כי הנתבעת 1 שהיתה הנכדה הבכורה ומאז ומעולם דאגה לצרכי הסבים, תמכה בהם קודם להעברת הבעלות במשק ולאחר העברת הבעלות במשק, ולראייה שהמשק הועבר אליה ללא תמורה, 6 שנים קודם לכך שפתחה את קרן הסיוע לסבים.

30. הנתבעים מפנים בענין זה גם לעדותה של גב' X שהתייחסה בצורה מפורטת לקשר בין הנתבעת 1 והוריהם של התובעים ואף ציינה כי הנתבעת 1 ניהלה את הקרן הכספית בהתאם לדרישת אמה המנוחה, וכי בהתאם לדרישת האם המנוחה הועברו מאותה קרן כספים גם לאחיהם של התובעים במקרים בהם נקלעו למצוקה כספית.

31. הנתבעים מדגישים כי אכן היתה ציפייה של המנוחים שבערוב ימיהם תדאג הנכדה, הנתבעת 1 לסיפוק צרכיהם דבר שבוצע על ידה ולא מהווה תמורה במובן של עסקת מכר, בכפוף לקבלת תמורה מוגדרת.

32. הנתבעים דוחים את הניסיון להציג את התמיכה של הנתבעת 1 בסביה המנוחים, כענין טכני שלכאורה יבסס את תביעתם שכן תמיכתה בסבים היתה גם קודם לביצוע עסקת המתנה וגם לאחריה, תוך שהנתבעת 1 סועדת את המנוחים עד יומם האחרון וביד רחבה.

33. הנתבעים מדגישים כי עסקת המתנה בוצעה בהתאם לנהלים ולחוק, ונוכח השיהוי הניכר של 16 שנים בהעלאת טענות כנגד עסקת המתנה, תוך שהתובעים טוענים טענות כלליות זונחים את כלל טענותיהם ולא מצליחים לבסס כל טענה משמעותית אחת, יש לדחות את התביעה.

     

תמצית טענות הנתבעת מס' 3 – רשות מקרקעי ישראל

1. רמ"י מבהירה כי מדובר בסכסוך שאין לה כל עמדה לגביו.

2. רמ"י מבהירה כי העובדות העולות מתיק הרשות הוא כי מדובר במשק המהווה חלק ממשבצת חקלאית שהושכרה לסוכנות היהודית לא"י, במסגרת חוזה שכירות תלת צדדי, שבין הרשות המיישבת לבין מושב ****.

3. רמ"י מבהירה כי ביום 28.6.1987 ניתנה הודעה על מינוי בן ממשיך ע"י ההורים המנוחים, לשם מינויו של הבן **** כבן ממשיך. רמ"י מציינת כי ביום 6.1.2003 התקבלה בקשה לביטול מינוי **** כבן ממשיך, בקשה מוסכמת ע"י ההורים והבן.

4. רמ"י מציינת כי ביום 31.12.2003 הוגשה לרמ"י בקשה להעברת הזכויות מההורים המנוחים לנתבעים 1 ו- 2.

5. רמ"י מציינת כי ביום 12.9.2004 נרשמה בספרי הרשות הודעה על ביטול מינוי **** כבן ממשיך, וביום 17.11.2004 התקבל אישור להעברת הזכויות ללא תמורה מהמנוחים לנתבעים 1 ו – 2 וזאת לאחר שהומצאו כל המסמכים הדרושים בהתאם לנהלי הרשות.

6. רמ"י מציינת כי העברת הזכויות נעשתה ללא תמורה, עוד בחיי ההורים ולא מדובר במינוי בן ממשיך או בהעברת זכויות אגב פטירת בעלי הזכויות ומכאן כי התייחסות התובעים לסוגיה זו אינה רלוונטית.

7. מעבר לאמור, רמ"י חוזרת ומציינת כי אין לה כל ענין בסכסוך הצדדים ואין לה על עמדה ביחס לטענות התביעה.

    

   דיון והכרעה

ראשית יובהר כי למעשה לא יכולה להיות מחלוקת, והדבר עולה אף מעמדת רמ"י, כי התביעה והענין כלל וכלל לא נמצאים בגדרי הוראות סעיף 114 לחוק הירושה. אין מדובר בתביעה שבמסגרתה בית המשפט לאחר פטירת המנוחים קובע מיהו הבן הממשיך ומה יהיה היקף הפיצוי ליתר הילדים, אלא עסקינן בתביעה של חלק מבני המשפחה, שמטרתה להורות על ביטול הסכם מתנה שנערך בשלהי שנת 2003, כאשר רישום המתנה הושלם במהלך שנת 2004

והתביעה הוגשה 16 שנים לאחר השלמת רישום המתנה ולאחר פטירת המעניקים.

לא ניתן להתעלם מכך שכתב התביעה מפרט טענות שונות לחלוטין מטענות התובעים בסיכומיהם. כתב התביעה מתייחס לטענות משפטיות הנוגעות לגדריו של סעיף 114 לחוק הירושה ולטענות עובדתיות הנוגעות לאפשרות של זיוף חתימות ההורים המנוחים או ספק בכשירותם של ההורים המנוחים לחתום על המסמכים מכוחם בוצעה העברת הזכויות. לעומת זאת, סיכומי התובעים מתייחסים לקונסטלציה משפטית, במסגרתה נתפסים התובעים לבדיקת השאלה האם עסקת המתנה היתה למעשה עסקה בתמורה, אשר לא שולמה בפועל ומכח אי תשלום התמורה לכאורה, עולה לטעמם אפשרות ביטול הסכם המתנה.

כבר כעת יובהר כי אני מוצאת לדחות את התביעה על כל רכיביה. מדובר בתביעה לא מבוססת, לא יציבה, כאשר התובעים בדיוק כפי שטענו הנתבעים משלב מאוד ראשוני של ניהול ההליך, "יורים לכל הכיוונים", טוענים מן היקב ומן הגורן, לא בוחלים בהעלאת טענות עובדתיות שהם עצמם לא מצליחים, אפילו לכאורה, לפרט אותן.

מדובר בתביעה שהתנהלה לאורך שנים, כאשר במהלך דיוני ההוכחות, למעשה התובעים בעצמם סותרים בגרסאותיהם את החלק הניכר של טענות התביעה.

טענת הזיוף

כך למשל, טענו התובעים טענות של זיוף המסמכים בעת ביצוע עסקת המתנה, אך בא כוחם הצהיר בדיון כי הם חוזרים בהם מכל טענות הזיוף. בלתי סביר בעיני ביהמ"ש לקבל ולהכיל את העובדה שלמרות שב"כ התובעים בעצמו בחלוף כמעט 4 שנים ממועד הגשת התביעה מצהיר בפני ביהמ"ש כי הוא חוזר בו מטענת הזיוף בחר להתייחס בסיכומיו לשאלת משמעות אי זימונו של עו"ד נוני חסון להיחקר על טענת הזיוף. ראוי היה מקום בו בעל דין מוותר על טענה שהתעקש לטעון אותה לאורך שנים, וויתר עליה רק בשלב ההוכחות, כי לא ימשיך אותו בעל דין ויטריד את בית המשפט, את בעל הדין שכנגד ואת הקופה הציבורית בטענות שהוא עצמו אינו מחזיק בהן עוד, אפילו לא לכאורה.

עוד אני מוצאת להבהיר בענין זה, כי למעשה בעצם העובדה שהתובעים בחרו שלא להזמין את עו"ד נוני חסון, למעשה עוד טרם מועד שמיעת הראיות כנראה גמלה בתוכם ההחלטה שלא לעמוד על טענת הזיוף ובכל זאת לא הבהירו מראש שמוותרים על טענת הזיוף והענין עלה אך ורק תוך כדי הדיון והדבר רק מחזק את החשש כי התביעה נוהלה ללא קשר לבסיס העובדתי שלה ותוך גרירת הנתבעים להליכי סרק.

טענת כשירות ההורים לבצע עסקת העברה של הזכויות בשנת 2003

התובעים טוענים כי הנתבעים ניצלו את ההורים המנוחים וכאמור בכתב התביעה, סעיף 14 כי לשיטת התובעים, העברת הזכויות בוצעה תוך ניצול מצבם, תום לבם וחוסר הבנתם הבסיסי (כך לשון התביעה) של ההורים, ביחס למסמכים שהוחתמו עליהם.

אלא, שבחקירותיהם של התובעים עצמם, הן התובע 1, הן התובעת 3 מבהירים כי הוריהם המנוחים היו צלולים עד סמוך למועד פטירתם, כאשר יוזכר כי העסקה נחתמה שנים רבות לפני פטירת ההורים המנוחים.

התובעים לא זו בלבד שלא צרפו כל אסמכתא רפואית לטענתם כי ההורים היו אנשים מוחלשים, שיתכן שלא ידעו לקרוא ולכתוב או לא הבינו הבנה בסיסית (לשון כתב התביעה) את העסקה בה היו מעורבים, אלא למעשה בחקירתם הבהירו כי האמור בכתב התביעה הוא טענה מופרכת, שכן מדובר בהוריהם שהיו צלולים ועמדו על דעתם ועל זכויותיהם.

הטענה בדבר העברת הזכויות במשק, בהתאם לצו הירושה

גם בענין זה טוענים התובעים, בנקודות מסוימות בכתב התביעה, בדיונים, בסיכומים, כי המשק לטענתם צריך להוות חלק מעיזבון ההורים המנוחים, כאשר מצופה היה שהתובעים שלפחות אחד מהם בעצמו בעליהן של זכויות ברשות במשק חקלאי, ידעו או יקבלו ייעוץ משפטי ממנו יוכלו להסיק כי טענה זו יש לדחות על הסף ומוטב לא להעלותה שכן המשק עצמו לא היה רשום מעולם "בבעלות" ההורים, אלא נרשמו לזכותם זכויות בר רשות, בהתאם להסכם התלת צדדי.

המשק עצמו, זכויות הנחלה אינן חלק מעיזבון ההורים המנוחים, ואין שום רלוונטיות לצו הירושה של ההורים המנוחים בענין המשק בעצמו. ביהמ"ש לא ירחיב בנקודה זו מעבר לכך.

הטענה בדבר אי ידיעת התובעים כי המשק הועבר בחיי ההורים לנתבעת 1

אני דוחה מכל וכל את ניסיון התובעים בכלל והתובע מס' 1 בפרט לטעון כי לא ידעו על דבר העברת הזכויות בהתאם להסכם המתנה, עוד בחייהם של ההורים. עסקינן בבני משפחה שהיו עד לפרוץ הסכסוך חלקם בקשרים משפחתיים תקינים הוכח בפניי שהתובע 1 נכח לפחות באסיפת מושב אחת בה ראה כי אחייניתו ובעלה משתתפים במעמד של בעלי זכויות בנחלה.

אינני מקבלת את גרסת התובע מס' 1, לפיה רק לאחר פטירת אמו גילה את דבר העברת הזכויות. עדותו בענין זה היתה מתפתלת ומניפולטיבית.

אני מקבלת את גרסת הנתבעים, לפיה עוד בחיי האם המנוחה שוחח התובע עם הנתבעים או מי מהם והחמיא להם על האופן בו הם מטפלים בהוריו.

עדותו של התובע 1

סבורני כי במסגרת עדותו של התובע מס' 1 התברר הלכה למעשה כי אין כל עילה שהתובע מס' 1 כלל טוען לה. התובע לא הראה כל ניסיון להוכיח בתשובותיו איזו מטענות התביעה ואף הבהיר בעצמו כי זה חסר טעם להזמין את עו"ד נוני חסון לצורך חקירה בעניין טענת הזיוף.

עדותו של התובע 1 היתה מאוד לא יציבה. נקודות המבט שלו מאוד מניפולטיביות. העד השיב תשובה מסוימת ואז שינה את נקודת המבט. עמדתו הלכה למעשה נותרה לא בהירה כלל וכלל. בעדותו הבהיר למעשה כי ביחס לסוגיות עצמן לא באמת התעניין, לא בירר ולא הראה כל מוטיבציה אמיתית להציג יסוד לטענותיו. כל שהציג התובע 1, הוא עמדה שטחית שנותרה בגדר הטיעון "זה לא הגיוני, זה לא הגיוני".

לו היה סבור התובע 1 שמצבם של הוריו או מצבה של אמו לאחר פטירת אביו הוא לא הגיוני, ולו היה סבור בזמן אמת כי נגרם להוריו עוול שכן מן דהוא משתלט על זכויותיהם והם עצמם מוזנחים ומקופחים, יש לצפות כי היה עליו לנקוט בהתערבות משפחתית תוך כדי חיי ההורים, אך הנתבעים הצליחו להוכיח כי דאגו לכל מחסורם וצרכיהם של ההורים המנוחים, סביה של הנתבעת 1, לעילא ולעילא כך שלמעשה כל עוד הנתבעים מילאו את תפקיד התומכים והדואגים להורים, ישבו כלל בני המשפחה בשקט ואילו התובע מס' 1 נזכר להתעורר ולזעוק בענין הענקת הזכויות במשק, רק לאחר שהחובה בצדה של הענקת המתנה, באה לסיומה.

יובהר כי במרבית הסכמי העברת זכויות במשק למי מהבנים או הנכדים, עומדת הציפייה כי להורים המעבירים תישמר זכות מגורים במשק, וכי מי שמקבל את הזכויות במשק ידאג לכל צרכיהם. אין לומר כי הדבר מהווה תמורה כספית גם אם דאגה לצרכי הורים משמעה רכישת מוצרים לכלכלה או תיקון הקלנועית של מי מההורים בעת זקנתם, כפי שנעשה במקרה זה.

עדותה של התובעת 2

למעשה מרבית עדותה של התובעת 2 כלל לא נגעה לטענות כתב התביעה ובכל זאת אתייחס למען הזהירות בפסק דין זה לטענה המרכזת שעלתה בעדות התובעת 2 ובמסגרתה היא סברה כי לא ניתן לאשר העברה לנכד, כאשר יתר בני המשפחה " לא יודעים".

לענין זה יש להבהיר כי בנהלי רמ"י אין כל תנאי שבעלי הזכות המעבירים יציגו אישור על הודעה למי מבני המשפחה ועל כן, לא זו בלבד שהעברה ללא תמורה אפשרית גם בלי לעדכן בני משפחה שהם לא בין המעבירים ולא בין המקבלים, אלא שהעברה כזו, אף בוצעה על פי הנהלים הקבועים בחוק והתרחשה והושלמה ונרשמה ומכאן שגם טענתה של התובעת 2 כי "זה לא הגיוני" אינה יכולה לבסס עילת תביעה כנגד הנתבעים.

התובעת לא הצליחה להציג בחקירתה כל ביסוס לטענה שהוריה הוטעו לחתום על מסמכים שלא הבינו את פשרם והיא אף מאשרת בעדותה כי הוריה ניהלו את ענייניהם ולא בלתי סביר שאכן כפי שהיא מציגה, העבירו את זכויותיהם בלי לקבל את אישורה או אישור מי מילדיהם האחרים.

הורים אינם נזקקים על פי חוק לאישור ילדיהם או בני משפחתם האחרים להעביר זכויותיהם בנכסים שבבעלותם ואף אינם צריכים לנמק לבני משפחתם את סיבות העברת הזכויות בין בתמורה ובין שלא בתמורה. אין כל דרישה בחוק שאדם ינמק מדוע העביר נכס במתנה או בתמורה לפלוני או לאלמוני.

בענייננו, עוד יותר מודגשים הדברים כאשר ממילא ההורים אומנם לא נזקקו להביא דבר ביצוע עסקת המתנה לידיעת ילדיהם, אך אין מחלוקת כי לחלק לא מבוטל מבני המשפחה ידעו דבר עסקת המתנה ואין מדובר בעסקה שהוסתרה או נשמרה בחשאיות שכן ברגע שהיתה חשופה לחלק מבני המשפחה, וודאי שלא היתה מניעה שתובא לידיעת הכלל. כאמור אין חובה להביאה לידיעת הכלל.

יודגש כי אי מסירת הודעה על ביצוע עסקת המתנה לבני המשפחה, אינה רלוונטית כלל וכלל לתקפותה של עסקת המתנה.

עדות התובעת מס' 3

התובעת מס' 3 שיתפה בעדותה כי אביה עבד כדוור בדואר ישראל בתפקיד רשמי, ועל כן לא ניתן לקבל את טענתה כי למרות תפקידו זה לא ידע קרוא וכתוב.

בלתי סביר להניח כי אביה של התובעת 3 היה מחלק דואר ומגיע למשפחות הנמנעים ונאלץ לשאול אותן מה כתוב על המעטפות. יש להניח שאביה המנוח של התובעת עבד בתפקידו לאורך שנים, תוך שהוא בהחלט יודע קרוא וכתוב כפי שטוענים יתר בני המשפחה.

עוד אני מוצאת להבהיר כי התובעת 3 שינתה גרסאותיה תוך כדי החקירה, כאשר היה נוח לה טענה שאיננה זוכרת תאריכים. פעם אחת טענה שאמה לא היתה צלולה שנתיים לפני הפטירה, זאת כביסוס לטענה שלכאורה המסמכים נחתמו כאשר האם אינה צלולה ואולם כידוע המסמכים נחתמו 14 שנים לפני פטירת האם ואז צצה לה גרסה לפיה התובעת 3 טוענת כי אמה לא היתה צלולה 20 שנים לפני פטירתה.

אינני מאמינה לגרסת התובעת 3, סבורני שהיא בחרה לזרוק לחלל האויר טיעונים שהיה נדמה לה שהיו יכולים לתמוך טענותיה מבלי שהיתה יכולה לבסס אותם.

אני מוצאת לציין כי התובעת 3 בעצמה כבר נמצאת בגיל מתקדם וכך למשל טענה כי היא היתה ממיינת עבור אביה לאורך שנות עבודתו את המכתבים של דואר ישראל, אך בפועל אישרה כי כבר לפני 50 שנה, בהיותה בת 18, עזבה את המושב וחדלה להתגורר עם הוריה.

גם התובעת מס' 3 למעשה לא הצליחה לבסס כל טענה עובדתית או משפטית ממשית ועיקר טענותיה נשענו על סברה ש"זה לא הגיוני" שאמה העבירה את הזכויות במשק לנכדתה.

סיכום:

מצאתי כי התובעים לא הצליחו להוכיח את טענות כתב התביעה והלכה למעשה ויתרו על כל טענותיהם המפורטות בכתב התביעה, בין בהצהרה בין במשתמע.

אני מוצאת לקבל את עמדת ב"כ הנתבעים כי מרבית סיכומי התובעים מתייחסים לטענה חדשה במסגרתה מבקשים לצבוע את עסקת המתנה בצבעים של עסקה בכפוף לתשלום תמורה תוך ניסיון לביצוע מניפולציה באופן המחשבה על נסיבות התיק. ניסיון שלא זו בלבד שאין לו מקום בשלב הסיכומים, אלא שלגופו של ענין, הוא ניסיון שכשל.

הנתבעים הן בעצמם, הן באמצעות חקירות התובעים והן בהתאם לאמור במסמכים שצורפו ע"י רמ"י, הצליחו להעביר מעל ומעבר לכל ספק כי למעשה בשנת 2003 נערכה ע"י סביה המנוחים של הנתבעת 1, עסקת מתנה להעברת זכויות הסבים לנכדה ולבן זוגה, הם הנתבעים 1 ו – 2.

העיסקה הושלמה ונרשמה וההורים המנוחים לא פעלו במשך שנים רבות לאחר השלמתה לשינוי מצב זה ולא הובא בפני ביהמ"ש כל נימוק לשינוי המצב העובדתי בהתאם לעסקה שבחרו הצדדים מרצונם החופשי לעשותה בהתאם להוראות רמ"י ולאחר שהוצגו כלל המסמכים הנדרשים בנהלי רמ"י.

אכן הנתבעים לא הסתירו ואף העידו בחקירותיהם כי נוכח המתנה שקיבלו מהסבים המנוחים, קיימו את מחויבותם האישית והמשפחתית כלפי הסבים מעל ומעבר, כאשר הם דואגים למגוריהם של הסבים עד יומם האחרון במשק שניתן לנתבעים במתנה.

הנתבעים הוכיחו כי דאגו לכלל צרכיהם של הסבים, לא רק מבחינת מקום מגורים, לרבות הקשר שלהם עם בני משפחה, תוך שהקימו קרן כספית וולונטרית ממנה דאגו לצרכי הסבים, הן הצרכים החומריים ואפילו סיוע בשם הסבים מתוך כספי הקרן לבני משפחה אחרים.

יובהר כי התובעים לא הצליחו להציג כל אסמכתא או טיעונים משפטיים, לרבות כל בדל פסיקה המתייחס לכך שבעת עריכת הסכם מתנה, יש איסור על התחייבות בעל פה לדאוג להורים המעבירים. יתר על כן, הדבר אף אינו מתיישב עם הציפייה כי בני משפחה אשר מקבלים משק שההורים ממשיכים לגור בו גם בזקנתם, יעשו כמצוותם המוסרית והבסיסית לדאוג לאותם הורים.

בלתי סביר להניח כי לאורך עשרות שנים היו אלה הנתבעים שלקחו על עצמם את הטיפול בהורים, כאשר ההסכם המשפחתי הזה היה נח עבור מי שחובת הטיפול בהורים לא נפלה עליו ואז יקומו יתעוררו בני משפחה שכלל לא נשאו בתפקידים שנשאה בהם הנתבעת ויטענו כי הדבר "אינו הגיוני".

התרשמות ביהמ"ש היא כי התביעה נוהלה ממניעים רגשיים לחלוטין שאינם עניינים.

התובעים לא הצליחו להציג כל הסבר – מדוע, לו קופחו זכויותיהם של ההורים המנוחים או מי מהם, במיוחד האם המנוחה שחייתה יחד עם הנתבעים במשק במשך 14 שנים עד לפטירתה, מדוע לא פנו בחייהם למי מבני המשפחה כדי לפעול לביטול עסקת המתנה.

יוזכר כי עסקינן בהורים שהעניקו בשנת 87' את הזכויות במשק כבן ממשיך לאחד מילדיהם מר **** וידעו לפעול יחד איתו בשיתוף פעולה לביטול עסקה זו, כאשר בחרו לנקוט בעסקה חדשה של העברה ללא תמורה לנתבעת 1. בכל הכבוד סבורני שעצם העובדה שההורים המנוחים ידעו בחייהם לפעול להסדרת רישום זכויות, העברת זכויות ואף ביטול במקרה הצורך, אף בה יש ללמד כי לו היה נופל פגם בהסכם המשפחתי הוא הסכם המתנה שנחתם בין ההורים המנוחים לנתבעת 1, היו פועלים ההורים המנוחים או מי מהם עוד בחייהם ולראייה שלא פעלו כך והעסקה הושלמה כבר בשנת 2004.

14 שנים רצופות, טרם פטירתה של האם המנוחה, פעלה היא יחד עם הנתבעת 1 ובני משפחה נוספים בהתאם לאמור בעסקת המתנה, תוך שהאם המנוחה מתגוררת במשק, נהנית מטיפולה המסור של נכדתה ולא מצאתי כי התובעים הניחו בפני ביהמ"ש כל יסוד עובדתי או משפטי לסתירת היסודות האיתנים של העסקה וביצועה בחייה של האם.

לא מצאתי כל פגם באופן עריכת מסמכי עסקת המתנה או רישומה בפני רשויות רמ"י ולענין זה, אף ראה עמדת רמ"י, אשר לא מצא כי נפל כל פגם במסמכים שהוגשו, ועל כן הזכויות נרשמו כנדרש.

מצאתי להדגיש כי בלתי סביר לקבל את העובדה כי התובעים ניהלו לאורך שנים תביעה כי כאשר בחקירותיהם התברר כי הם בעצמם לא יודעים באיזה עילה הם תובעים, בחקירותיהם כל אחד מהם חזר בו מעמדותיו, המציא עמדה חדשה, והם עמדו על ניהול ההליך למרות שנאמר להם כבר משלב ראשון כי ככל שלא יוצגו טיעונים מבוססים, סיכויי התביעה נמוכים.

מכל האמור והמקובץ לעיל, אני מוצאת לדחות את התביעה על כל רכיביה.

בכל הנוגע לחיוב בהוצאות ההליך, בשים לב לכך שהתביעה הוגשה בחודש פברואר 2019, הוגש כתב תביעה מתוקן, התקיימו ארבעה קדמי משפט, שני דיוני הוכחות, ניתנו עשרות רבות של החלטות, אני מוצאת כי מדובר בהליך שהתנהל לאורך שנים ונגרמו לנתבעים הוצאות משמעותיות ועל כן אני מוצאת לחייב את התובעים בהוצאות ההליך בסך 60,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים כשהסכום נושא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

בכך מסתיים בירור התביעה, המזכירות תשלח פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' תמוז תשפ"ג, 28 יוני 2023, בהעדר הצדדים.