רקע כללי -
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של נהיגת רכב בעודו שיכור.
ביום 13.8.23 בסמוך לשעה 18:00 בישוב שגב שלום נתפס הנאשם כאשר הוא יושב ברכב, בכיסא הנהג, כאשר מנוע הרכב מונע אך הרכב סטטי ללא תנועה, וזאת כאשר הוא שיכור ברף אלכוהול של 1149 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף (רמת אלכוהול מכסימאלית מותרת עומדת על 240 מ"ג, כאשר רף האכיפה מתחיל ב-290 מ"ג).
טיעוני המדינה בתמצית –
ב"כ המדינה סבר כי מתחם הענישה ביחס לאירוע המתואר לעיל מתחיל בעונש של מאסר מותנה ומגיע עד לשנת מאסר בפועל.
לשיטת המדינה, המדובר ברף אלכוהול גבוה וחריג בו נמצא הנאשם עת ישב ליד הגה של רכב מונע, וגם אם אין ראייה ישירה לכך שבמצב זה גם הסיע הנאשם את הרכב ממקום למקום, על בסיס ההנחה כי במצב זה הגיע הרכב למקום (כאשר הנאשם נוהג בו במצב של שכרות) ראוי לקבע מתחם של עד שנת מאסר בפועל.
ביחס לענישה הראוייה בתוך המתחם המוצע, ביקשה המדינה לגזור ענישה בחלקו העליון של המתחם.
אף שהנאשם הודה ולקח אחריות מלאה, לחובתו הרשעה נוספת בעבירה של נהיגה במצב שכרות ולצידה הרשעה בעבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול.
בהינתן שמדובר ברצדיוויסט בתחום הנהיגה תחת השפעת אלכוהול, התבקש בית המשפט להחמיר עם הנאשם קל וחומר כאשר מאסר קודם שריצה בדרך של עבודות שירות לא יצר הרתעה מצופה.
טיעוני ההגנה בתמצית –
בתחילת דבריו, קבל ב"כ הנאשם (וכפי שיוסבר להלן, בצדק) על טיעוני המדינה ולפיהם יש להחמיר עם הנאשם על בסיס ההנחה כי גם הסיע את הרכב מנקודה לנקודה אחרת כאשר הוא שיכור.
לפי עמדתו, משתוקן כתב האישום למצב עובדתי בו הנאשם ישב ברכב מונע ליד ההגה כאשר הוא שיכור והרכב סטטי, הרי שזו המסגרת העובדתית עליה אמור הנאשם לתת את הדין ולא על תשתית עובדתית שלא הוכחה ולגביה לא הורשע הנאשם.
ב"כ הנאשם הדגיש את לקיחת האחריות המלאה של הנאשם ללא ניהול הוכחות ביחס לעובדות כתב האישום המתוקן.
בנוסף, נטען על ידי ההגנה כי נאשם זה היה עצור 10 ימים מאחורי סורג ובריח, ולאחר מכן, מיום 23.8.23 הוא עצור בתנאים של מעצר בית מלא.
אין לנאשם רקע פלילי, לא תלוי כנגדו מאסר מותנה, ושתי עבירות קודמות של נהיגה בשכרות ונהיגה תחת השפעת אלכוהול התרחשו לפני ארבע וחמש שנים.
ב"כ הנאשם סקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם, את היותו מפרנס יחיד כאשר אשתו נכה
ובנסיבות אלה, התבקשתי להימנע מהמתחם שהציעה המדינה ולהסתפק בענישה מותנית.
קביעת מתחם העונש ההולם -
הערך המוגן בו פגע הנאשם הוא שלום הציבור וזכותו לנוע בדרכים בבטחה מבלי שנהגים שיכורים יסכנו את שלומו ובטחונו.
מידת הפגיעה של הנאשם בערך המוגן צריכה להיבחן על בסיס שתי עובדות חשובות המתוארות בכתב האישום:
הראשונה- - רף האלכוהול בו נמצא הנאשם – 1149 מ"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף.
השנייה – הנאשם נמצא יושב ברכב ליד ההגה כאשר הרכב מונע ומצוי במצב סטטי (ללא תנועה של הרכב).
רף האלכוהול אכן גבוה וחריג אך מצד שני, רף מסוכנותו של מי היושב ברכב מונע אינה דומה למי שנוהג במצב זה ברכב על ידי הזזתו ממקום למקום במצב של שכרות.
באיזון שבין שני הנתונים לעיל, מידת הפגיעה בערך החברתי המוגן היא בינונית ולא למעלה מכך.
לאור מדיניות הענישה הנוהגת בתחום כפי שנקבע על ידי בית המשפט העליון בפסקי רבים, למשל רע"פ 5094/12 חטיב נ' מ"י, רע"פ 9272/12 טנצפף נ' מ"י ועוד, הרי שמתחם הענישה בעבירת השכרות כולל פסילה בפועל לתקופה שבין 24 חודשים, כקבוע בחוק, ל-48 חודשים ובין אי הטלת מאסר בפועל ועד הטלת מאסר בפועל לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים זאת ביחס לאירוע אחד של נהיגה במצב שכרות ללא מעורבות בגרימת תאונה.
ברע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מ"י, קבע כבוד הש' שהם:
"לגופו של עניין, מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא (ראו, לעניין זה, רע"פ861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל (6.2.2013); רע"פ3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל (16.5.2004)). אשר על כן, לא בכדי בחר המחוקק להגביל את שיקול דעתו של בית-המשפט, בקובעו בסעיף 39א לפקודת התעבורה עונש פסילה מינימלי, בגין הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות".
בעפ"ת 8026-07-14 יריב נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (מיום 15.7.14), הורשע נאשם בעבירה של נהיגה בשכרות באופנוע כשנמדדו בנשיפתו 700 מק"ג אלכוהול בליטר אויר נשוף, כשהוא נוהג במצב רדום על אופנועו, ושבעברו נהיגה בשכרות. הנאשם נדון ל-4 חודשי מאסר בעבודות שירות ו- 36 חודשי פסילה בפועל וענישה נלווית.
ברע"פ 3638/12 ווקנין נ' מ"י, קבע כבוד הש' רובינשטיין:
"המדובר על פי חוק בעונש המינימום. ... נזכור כי הנהיגה בשכרות היא מן הרעות החולות שבכביש, שסכנתן בצדן ועלולות לגרום לאסונות, בחינת "מכונת מוות נעה". ההחמרה היא גישת המחוקק, וסטייה ממנה היא חריג, והמחמיר אינו מפסיד".
ברע"פ 2829/13 מור מוריאל נ' מ"י, אמר כבוד הש' שהם:
"לגופו של עניין, מן הראוי לחזור על דברים שנאמרו על-ידי לא אחת, כי נהיגה בשכרות הינה אחת מן הסיבות המרכזיות לגרימתן של תאונות דרכים, דבר המסכן את שלום הציבור ופוגע בביטחונו. אשר על כן, מדיניות הענישה בעבירות אלה, מחייבת את בית-המשפט לנהוג ביד קשה בנהגים שיכורים - תהא רמת האלכוהול בדמם, אשר תהא (ראו, לעניין זה, רע"פ861/13 פנאדקה נ' מדינת ישראל (6.2.2013); רע"פ3343/04 נפתז'י נ' מדינת ישראל (16.5.2004)). אשר על כן, לא בכדי בחר המחוקק להגביל את שיקול דעתו של בית-המשפט, בקובעו בסעיף 39א לפקודת התעבורה עונש פסילה מינימלי, בגין הרשעה בעבירה של נהיגה בשכרות".
בפרשה שבפני עתרה המדינה למתחם ענישה שנע בין מאסר מותנה ועד ל-12 חודשי מאסר, מתחם המתאים לסיטואציה של רף אלכוהול חריג, כאשר הנהג גם נוהג פיזית ברכב ממקום למקום.
אני לא סבור כי בנסיבות ביצוע עבירה בהן הרכב בו ישב הנאשם שיכור כאשר הרכב סטטי ללא תנועה, ואין כל ראייה להזזת הרכב במצב זה על ידי הנאשם, ראוי לקבע מתחם זהה למצב של נהיגה עם תנועה של רכב במצב שכרות כבדה.
אני סבור כי בנסיבות בהן רף האלכוהול חריג, אך לא מדובר בהזזה של הרכב ממקום למקום, נכון יהיה לקבע מתחם שנע בין מאסר מותנה ועד ל- 6 חודשי מאסר שיכול וירוצו בדרך של עבודות שירות.
ביחס לעונש הפסילה בפועל, צרף ב"כ הנאשם לטיעוניו פסיקה רלוונטית וממנה הסיק כי הפסילה המכסימאלית הראוייה במקרה זה עומדת על 36 חודשים. קראתי את טיעוניו בכתב בעניין זה, ולאחר שניתחתי את הפסיקה לה הפנה, הגעתי למסקנה על רקע הנסיבות של פרשה זו, כי ראוי שמשך הפסילה יחל בפסילת המינימום שנקבעה בחוק – 24 חודשי פסילה בפועל, ונכון יהיה לקבע את הרף העליון ב- 40 חודשי פסילה בפועל (זאת באיזון שבין רף האלכוהול החריג עם נסיבות של ישיבה ברכב מונע ללא תזוזה).
נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות עצמן –
הנאשם הודה ולקח אחריות מלאה.
יש לקחת נתון זה באופן מובהק לזכותו.
לנאשם רישיון נהיגה משנת 2007, ולחובתו 9 עבירות תעבורה (7 מתוכן עבירות קנס).
יחד עם זאת, ואף שמדובר בעבר תעבורתי דל מבחינת כמות העבירות, לפני 4 שנים נהג הנאשם רכב במצב של שכרות, ולפני 5 שנים נהג הוא רכב בעודו תחת השפעת אלכוהול וגרם לתאונה עם נזקי רכוש בלבד.
אני מקבל את הגדת המדינה ולפיה מדובר ברצדיוויסט בכל הקשור לנהיגה תחת השפעת אלכוהול, אך למען ההגינות קיים פער שנים משמעותי בין שתי ההרשעות הקודמות למקרה שנדון בפני.
אני סבור כי לעברו התעבורתי של הנאשם צריכה להיות השפעה מכרעת על משך פסילת הנאשם ולא ברכיב המאסר.
מסוכנותו של הנאשם באה לידי ביטוי עת הוא נוהג ברכב, וככל שזה יורחק מיכולת נהיגה לתקופה העולה אף על חלקו העליון של המתחם, יהנה מכך האינטרס הציבורי עליו מבקשת המדינה להגן בפרשה זו.
אני מסכים עם ב"כ הנאשם כי בנסיבות בהן הנאשם היה עצור מאחורי סורג ובריח 10 ימים בפרשה זו, הוא מצוי מיום 23.8.23 בתנאי מעצר באיזוק, זאת ללא יכולת פרנסה של משפחתו, אין הצדקה למאסר נוסף.
מסקנה זו נשענת בין היתר על העובדה כי המדובר במפרנס יחיד, אב נורמטיבי ל- 3 ילדים, אשתו מקבלת קיצבה מהמל"ל בשל נכות קשה ממנה היא סובלת, ואין לנאשם כל עבר פלילי.
בהינתן שהחלטתי להחמיר מאד ברכיב הפסילה בפועל של הנאשם, הרבה מעבר לחלקו העליון של המתחם אותו קבעתי, אני מקבל לצורך האיזון את בקשת ההגנה שלא להוסיף לנאשם תקופת מאסר מעבר ל- 10 ימי המעצר בו היה נתון.
כדי להגיע למצב זה, על הנאשם יהיה לרצות 5 שנות פסילה (אגב חריגה מחלקו העליון של המתחם נוכח עברו בתחום הנהיגה והאלכוהול) שכן צודקת המדינה כי המדובר ברצדיוויסט שזו נהיגתו השלישית תחת השפעת אלכוהול (שנייה במצב שכרות כאשר ברקע גם נהיגה תחת השפעת אלכוהול) וקיימת חובה להגן על שלום הציבור מפני נהיגה נוספת של הנאשם במצב של שכרות. מצב זה מצדיק חריגה מעבר לחלקו העליון של המתחם, אף שהנאשם הודה ולקח אחריות.
לפיכך, הנני דן את הנאשם לעונשים הבאים:
א. הנני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רישיון הנהיגה לתקופה של 5 שנים.
מהפסילה בפועל יקוזזו 30 ימי פסילה מנהלית שריצה הנאשם.
פסילתו של הנאשם תימנה מהיום, ללא צורך בהפקדת רישיון נוספת מצידו, ללא כל עיכוב ביצוע נוסף.
ב. הנני פוסל הנאשם מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 10 חודשים וזאת על תנאי למשך 3 שנים.
ג.הנני גוזר על הנאשם 6 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של נהיגה בשכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול או סרוב לתת דגימה לבדיקת אלכוהול או נהיגה בזמן פסילה והכל תוך 3 שנים מהיום.
ד.גוזר על הנאשם 10 ימי מאסר.
ממאסרו של הנאשם יקוזזו 10 ימי מעצרו בו היה נתון בין הימים 13.8.23-23.8.23 .
לא נותרו לנאשם ימי מאסר לריצוי.
ה.הנאשם יתחייב לשלם למדינה סך של 5000 ₪ ככל שיבצע במהלך שנתיים מהיום עבירה של נהיגה במצב שכרות, או נהיגה בזמן פסילה.
בית המשפט רושם לפניו את התחייבות הנאשם בקולו תחת חתימתו על התחייבות במזכירות בית המשפט.
ו. נוכח סיומו של תיק זה במתן גזר-דין, כל התנאים המגבילים בהם היה נתון הנאשם עד היום בטלים בזאת.
עותק יועבר למנהלת האיזוק שתפעל להסרה מיידית של מערכת האיזוק מהנאשם.
זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום מהיום.
ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"ד, 18 אוקטובר 2023, בנוכחות הצדדים.
