מדינת ישראל נ' ש.א משולש הברכה בע"מ ואח'

ביום 14.11.22 הורשעו הנאשמים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום כדלקמן: נאשמת 1:

העסקה ללא ביטוח רפואי – עבירה על סעיף 2(ב)(3) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (להלן – חוק עובדים זרים);

העסקת עובד זר שהוא מסתנן ללא הפקדת פיקדון - עבירה על סעיף 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים.

נאשם 2:

הפרת אחריות נושא משרה – עבירה על סעיף 5 + 2(ב)(3), (8) לחוק עובדים זרים.

כל אחד מהצדדים טען לעונש.

ב"כ המאשימה טענה, כי כתב האישום מגולל העסקת עובד זר מסתנן מבלי שהנאשמת 1 הפקידה עבורו פיקדון כדין למשך 10 חודשים מחודש 9/2018 ועד חודש 6/2019 ומבלי שהיה לו ביטוח רפואי תקף במשך שנה מיום 24.11.2018 עד 24.11.2019.

עוד הוסיפה, כי יש לגזור את עונשם של הנאשמים בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין לפי סעיף 40 יג' לחוק העונשין, וציינה את העקרונות המקובלים לקביעת מתחם ענישה. בהקשר זה הפנתה להלכת חדוות הורים ע"פ (ארצי) 517160-01-14 מדינת ישראל נ' חוות הורים בע"מ וכן להלכה שנקבע בבית הדין הארצי בע"פ (ארצי) 126002-03-20 מדינת ישראל נ' באר הנדסה.

בנוגע לנאשמת 1, טענה כי, יש לראות את עבירת הביטוח הרפואי כאירוע אחד וביחס לעבירת הפיקדון, יש לראות בגין כל חודש אירוע נפרד, כך שביחס לכל עבירה ייקבע מתחם ענישה אחד וזאת בשל ההבדלים בין עבירת הפיקדון לעבירת הביטוח הרפואי. בעניין זה הפנתה לע"פ 4910/13 מדינת ישראל נ' אחמד ג'אבר והבהירה כי עבירת הפיקדון מתחדשת מידי חודש, ובהתאם הפגיעה בעובד. בהתאם להמלצת בית הדין, הסכימה ב"כ המאשימה להשלים את הטיעון המשפטי במלואו בכתב, וכך עשתה, כפי שיפורט בהמשך.

בנוגע למתחמי הענישה הראויים, טענה ביחס לנאשמת 1, כי בנוגע לעבירת הפיקדון, המאשימה סבורה כי המתחם צריך לנוע בין 50,000 ₪ ל- 60,000 ₪, וכי המאשימה מבקשת להשית קנס בגובה של 52,000 ₪; ביחס לעבירת הביטוח הרפואי, טענה כי מתחם הענישה צריך לנוע בין 5,000 ₪ ל- 12,000 ₪, וכי המאשימה מבקשת להשית קנס בסך 10,000 ₪.

ביחס לנאשם 2, טענה כי הקנס הקבוע לצד העבירה של הפרת אחריות נושא משרה עומד על 29,200 ₪, וכי יש לראות בכל החודשים בהם לא הופקד הפיקדון אירוע אחד. לפיכך, המתחם צריך לנוע בין 10,000 ₪ ל- 20,000 ₪, וביקשה כי יושת קנס בסך של 20,000 ₪ בגין כל אחת מיחידות העבירה בהן הורשע הנאשם 2, על פי הודאתו; אשר לעבירה של אי קיום ביטוח רפואי, טענה כי מתחם הענישה צריך לנוע בין 1,000 ₪ ל- 5,000 ₪, וביקשה להשית על הנאשם בגין עבירה זו קנס בסך 3,000 ₪.

ב"כ הנאשמים טענו כי הנאשם בן 31 ובעת ביצוע העבירה היה בן 28. אין לו עבירות קודמות כלשהן, ומדובר בעסק הראשון בחייו שהקים; מפאת חוסר ניסיונו, הנאשם לא היה ער לאיסורים הקבועים בסעיפי החוק עליהם עבר, אך חשוב מכך, הליקויים תוקנו סמוך לאחר הביקורת, עוד לפני שהוא נקרא לחקירה נוספת בפני חוקרי המאשימה, ובטרם הוגש כתב האישום. מדובר במסעדה שנקלעה למשבר כלכלי קשה בתקופת הקורונה ולכן גם הנאשמת וגם הנאשם עצמו שרויים בחובות כבדים והעסק נמצא על סף סגירה.

אשר לעסק המופעל ע"י נאשמת 1, הוא החל לפעול בשנת 2015 ב-3 נקודות, השתרע על פני 150 מ"ר, ובשיאו העסיק 9 עובדים. כיום העסק הצטמצם לדוכן בגודל של 30 מ"ר ומשמש כדוכן למכירת חומוס ופלאפל; העובד מושא כתב האישום היה העובד הזר היחיד והחל לעבוד בשנת 2018, אז הציע את עצמו למשרה חלקית לעבודות הפיזיות הקשות. הוא ציין שהוא עובד במספר מקומות והיקף העבודה שלו חלקי בלבד. הנאשם פנה לרו"ח ושלח לו צילום דרכון, אלא שרואה החשבון לא שיקף לו מהן החובות הכרוכות בהעסקת עובד זר.

לאחר החלפת רואה החשבון, רו"ח החדש העמיד אותו על 2 החובות החשובות של הפקת ביטוח רפואי והפקדת פיקדון למסתנן, וזה סודר באופן מידי (האישורים הרלוונטיים צורפו כנספחים נא/3). הנאשם שיתף פעולה עם חוקריו, וכך עשתה גם רעייתו. המחדל הוסר בהזדמנות הראשונה והנאשמים הודו וחסכו זמן שיפוטי יקר.

לעניין המצב הכלכלי של נאשמת 1, ב"כ הנאשמים הציג אישור מטעם רואה החשבון הנוכחי, ממנו עולה שהחשבון העסקי של החברה מצוי ביתרת חובה של מעל 630,000 ₪ (נא/4). כל הרווחים של העסק מופנים להחזר התחייבויות של הנאשמת 1, כאמור בנספח נא/5. כמו כן, בנק המזרחי הוציא מכתב התראה לנאשם 2 (נא/6) בדבר פיגור בפירעון הלוואה.

בבעלות הנאשם 2 דירה קטנה שקנה בקריות בשווי של כמה מאות אלפי שקלים שגם עליה יש משכנתא. מרבית התמורה התקבלה מהוריו ולפיכך לטובתם רשומה הערת אזהרה ולא מדובר בנכס נזיל (נא/8).

באשר לנסיבות אישיות נוספות, העסק חייב לרעייתו של הנאשם 2 כ- 270 אלף ₪ שהיא השקיעה בעסק, ומדובר בחסכונות עבר שלה. בני הזוג נישאו בשנת 2020 ולהם ילד משותף בן שנה. רעייתו של הנאשם 2 נכה בשיעור 68 אחוזי נכות, מתקשה להתנייד ומתקיימת מקצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי בסך 5,600 ₪. בני הזוג מגדלים גם את בתה בת ה-9 של רעיית הנאשם מנישואיה הקודמים. לתמיכה בכל האמור לעיל, צורפו נספחים נא/10 ו- נא/11.

לדברי הנאשמים, התוצאה של כל האמור לעיל מבחינתם של הנאשמים היא שהקנס בשיעור שהמאשימה דורשת יהווה מכת מוות לעסק, שגם כך מתקשה להחזיר את חובותיו.

לאור האמור לעיל, ביקשו כי הענישה תהיה מקלה וסמכו את בקשתם, בין היתר, על 5 גזרי דין שניתנו בבית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע ובבית דין זה (נא/12). עוד הוסיפו, כי נאשם 2 מוכן להתחייב לכל סכום שבית הדין ייקבע כענישה מאזנת לענישה כספית ממשית ולכן הבקשה היא להסתפק בקנס מותנה בלבד.

אשר לנאשמת 1, ביקשו הנאשמים להשית עליה קנסות מתונים בשים לב לחומר הראיות שהוגש, וביקשו בנוסף פריסת תשלומים, באופן שהתשלום החודשי לא יעלה על 1,000 ₪.

ב"כ המאשימה השאירה את עניין פריסת התשלומים לשק"ד ביה"ד.

הנאשם ניצל את זכות המילה האחרונה ואמר כי הוא מתנצל וכי פעל מתוך חוסר ידיעת החוק. עוד הוסיף, כי הוא מעדיף לעבוד ולהחזיר את חובותיו ולא להיכנס להליך של פשיטת רגל, וכי לאור מצבו הכלכלי "אם יוסיפו עוד קצת זה יכול לגמור אותי".

כאמור לעיל, המאשימה הגישה השלמת טיעון בכתב בהתייחס לפן המשפטי ותמכה את יתדותיה בפסיקה הן לעניין קביעת מתחם הענישה והם לעניין גובה הקנס ולאחריותו האישית של נאשם 2. בנוסף, שבה על בקשתה כי בית הדין יורה לנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו על פי הודאתם.

דיון והכרעה

אקדים ואתייחס למתחם הענישה ואציין, כי מקובלים עלי טיעוני המאשימה, לפיהם הנאשמים עברו על חוק שנועד לשמור על מדיניות ההגירה של מדינת ישראל, כמו גם לשמור על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים הזרים המועסקים ע"י מעסיקים ישראלים. אשר לחובת הפקדת פיקדון, אכן המחוקק ראה לנגד עיניו לא רק את עקרון השמירה על זכויותיהם של העובדים הזרים שהסתננו ארצה, אלא גם רצה לעודדם, בבוא היום, לעזוב את גבולות המדינה. העסקת עובדים זרים בניגוד להוראות החוק בהן הורשעו הנאשמים על פי הודאתם, אכן חותרת תחת מטרת החוק ותכליתו, ויש לזכור כי מדובר בעבירות שהוגדרו כעבירות כלכליות שהעונש בצדן צריך להיות מרתיע מבחינה כלכלית.

כמו כן, אני מקבל את טענת המאשימה ביחס למספר יחידות העבירה, ובהתאם להלכה הפסוקה, מדובר בנתון שיש לקחת בחשבון לעניין קביעת מתחם הענישה. העבירה של אי הפקדת פיקדון היא אכן עבירה מתחדשת מידי חודש, וככזו יש להתייחס אליה, שכן בכל חודש שלא מופקד הסכום הנדרש לפיקדון, גדלה בהתאמה הפגיעה בערך החברתי עליו המחוקק ביקש לשמור.

אשר על כן, אני קובע כי מתחם הענישה הראוי בנסיבותיו של תיק זה הוא כדלקמן:

ביחס לנאשמת 1, בגין עבירת העדר פיקדון לעובד זר – בין 50,000 ₪ ל- 60,000 ₪ ובגין העסקה ללא ביטוח רפואי –בין 5,000 ₪ לבין 12,000 ₪.

ביחס לנאשם 2 – בגין עבירת העדר פיקדון לעובד זר –בין 10,000 ₪ ל- 20,000 ₪ ובגין היעדר ביטוח רפואי –בין 1000 ₪ ל- 5,000 ₪.

אשר לעונש הספציפי בתוך מתחם הענישה, החלטתי לחרוג לקולא ממתחם הענישה במקרה זה, ולהלן טעמיי.

ראשית, אין חולק, כי הנאשמים הודו בהזדמנות הראשונה ובכך חסכו זמן שיפוטי ותשומות ניהול משפט יקרות מהמאשימה. החלטתם זו מהווה בעיניי גם הפנמה של העבירות שבביצוען הודו; שנית, אין חולק, כי הנאשמים פעלו להסרת המחדל, ומדובר בעובדה שראוי לקחתה בחשבון במסגרת ההקלה בענישה. בנוסף, מן הראוי לקחת בחשבון את מצבם הכלכלי של הנאשמים, שנתמך בראיות, וכן את הנסיבות המשפחתיות של הנאשם 2, אשר פורטו לעיל ואשר נתמכו בתיעוד הרלוונטי.

סבורני, כי הכבדת יד על הנאשמים מבחינה כלכלית, עלולה להובילם למצב של חדלות פירעון, באופן שייפלו כאבן ריחיים על הקופה הציבורית, וכי יש להעדיף את השיקול הנוגע לשיקומם הכלכלי הן של החברה והן של מר אילנגר על מנת שיוכלו להמשיך ולהתפרנס ולהחזיר את חובותיהם.

שיקול נוסף ומרכזי שלקחתי בחשבון נוגע לכך שבמועד כתיבת גזר הדין, ישראל מצויה במצב של מלחמה מהקשות שידעה, שסופה עדיין לא נראה באופק. אנו מצויים ביום ה- 14 למלחמה, וכבר עולה שעסקים שונים מתמודדים עם קשיים כלכליים הולכים וגדלים בשל קיטון משמעותי בהכנסותיהם. מטבע הדברים, קשיים אלה אינם פוסחים על תחום ההסעדה בישראל ובכלל זה על הנאשמים.

לאור האמור לעיל, החלטתי שהעונש הראוי בנסיבות העניין יהיה שילוב של קנסות כספיים על הרף הנמוך, תוך החמרה משמעותית בקנס המותנה, ואבהיר.

דווקא משום שהנאשמת 1 היא עסק חי ופועל, ומתוך דאגה לכך שימשיך לפעול ולספק פרנסה לנאשם 2 ולמשפחתו, סבורני כי לקנס המותנה ממד הרתעתי ממשי לפרק זמן הארוך ביותר שהחוק מאפשר. וכך, האינטרס הציבורי בא על סיפוקו בהטלת קנסות כספיים מצד אחד (הגם שהם נמוכים משמעותית מהרגיל), ובהרתעה אפקטיבית ל-3 השנים הקרובות ע"י קביעת קנס מותנה גבוה מהרגיל מהמקובל. מדינת ישראל מצויה בימים אלה במציאות חריגה ומן הראוי שהתייחסותו של בית הדין תחרוג אף היא מהמקובל בנסיבות העניין, תוך שמירה על עקרונות של הרתעה אפקטיבית.

החלטתי זו נסמכת מבחינה משפטית על ההלכה, לפיה התחייבות כאמור מהווה כשלעצמה עונש של קנס מותנה, הגם שמדובר בעונש הקל שבעונשים הקבועים בחוק העונשין (ראו דברי כב' הנשיא (בדימ') א. גרוניס בדנ"פ 8062/12 מדינת ישראל המשרד להגנת הסביבה נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכסים בע"מ, (2.4.2015).

זאת ועוד, בשים לב לחריגה לקולא בקנסות הכספיים, החלטתי, בהתבסס על המודל שנקבע בתיק ע"פ 52001-05-14 טיב טעם רשתות בע"מ נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 01.08.16), להחמיר עם הנאשמים בנושא גובה ההתחייבות הכספית ולחייבם בקנס מותנה גבוה.

לאור כל האמור לעיל, בנסיבותיהם המיוחדות של הנאשמים מחד גיסא ובהתחשב בנסיבות החריגות השוררות בישראל במועד מתן גזר הדין, לרבות ההיבט הכלכלי של נסיבות אלה, אני משית על הנאשמים את העונשים הבאים, תוך חריגה כאמור ממתחם הענישה:

נאשמת 1 - בגין העבירה של העסקה של העדר פיקדון לעובדים זרים, קנס בסך 8,000 ₪, וביחס לעבירה של היעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 5,000 ₪.

נאשם 2 – ביחס לעבירה של הפרת אחריות נושא משרה בגין העבירה של העדר פיקדון לעובדים זרים – 2,000 ₪ ובגין העבירה של הפרת אחריות נושא משרה בגין אי עריכת ביטוח רפואי – 1,000 ₪.

כאמור לעיל, החלטתי להורות לכל אחד מהנאשמים לחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשעו על פי הודאתם למשך התקופה המקסימלית הקבועה בחוק – 3 שנים.

לפיכך, אני פוסק, כי הקנס המותנה ביחס לנאשמת 1 יעמוד על 116,800 ₪, וביחס לנאשם 1 – 58,400 ₪, וזאת למשך התקופה המקסימלית הקבועה בחוק – 3 שנים.

אחרית דבר

לאור האמור לעיל, אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים:

נאשמת 1 - בגין העבירה של העסקה של העדר פיקדון לעובדים זרים, קנס בסך 8,000 ₪, וביחס לעבירה של היעדר ביטוח רפואי – קנס בסך 5,000 ₪.

נאשם 2 – ביחס לעבירה של הפרת אחריות נושא משרה בגין העבירה של העדר פיקדון לעובדים זרים – 2,000 ₪ ובגין העבירה של הפרת אחריות נושא משרה בגין אי עריכת ביטוח רפואי – 1,000 ₪.

לבקשת הנאשמים, ולאור עמדת המאשימה, אני מתיר לנאשמים לפרוס את תשלום הקנסות שהוטלו עליהם כדלקמן: הנאשמת 1 – 13 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 1,000 ₪ כל אחד. מועד התשלום הראשון: 01.03.24 (לאחר תום תשלום הקנס שהושת על נאשם 2).

נאשם 2 – 3 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 1,000 ₪ כל אחד. מועד התשלום הראשון 01.12.23.

המועדים נקבעו על ידי בשים לב למצב הלוחמה השורר בארץ מתוך ההנחה שהוא משפיע כלכלית על העסק המנוהל ע"י הנאשמים.

כל אחד מהנאשמים יחתום על התחייבות להימנע מביצוע העבירות בהן הורשע על פי הודאתו בתיק זה למשך 3 שנים, כדלקמן:

נאשמת 1 - גובה ההתחייבות– 116,800 ₪;

נאשם 2 - גובה ההתחייבות - 58,400 ₪.

הנאשם 2 יחתום על ההתחייבות בשמה של נאשמת 1.

המזכירות תשלח את שוברי התשלום ואת ההתחייבויות לנאשמים באמצעות ב"כ, ואלה יחזירו את ההתחייבויות כשהן חתומות בתוך 45 יום מהיום (בהתחשב במצב הביטחוני השורר כעת בארץ).

תשומת לב הנאשמים מופנית להוראות הכלליות הבאות:

• ככל שמועד התשלום חל בשבת או ביום חג, עליהם להקדים את התשלום על מנת להימנע מקנסות ומריבית פיגורים.

• החוב מועבר למרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה, בהתאם למועדים והתשלומים שקבע בית הדין.

• ניתן יהיה לשלם את הקנס כעבור שלושה ימים מיום מתן גזר הדין לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות:

  • בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il.

  • מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592*

    או בטלפון 073-2055000.

• במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום).

   

  ניתן היום, ו' חשוון תשפ"ד, 21 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.