הראיות
תיעוד צה"ל הרשומה הממוחשבת (הוגש על ידי ב"כ המערער ביום 7.3.22 ובתיק הרפואי)
13.7.07 - מרפאה צבאית - הוזן בדיעבד על ידי על ידי ד"ר גוטמן גבריאל בתאריך 13.7.07, הודפס בתאריך 22.9.08. ( ת"ר עמ' 9)אנמנזת רופא – במהלך מסע חש מסוחרר, איבד הכרתו ונפל מגובה. לדבריו היה מעולף כ-15 דקות. כעת בהכרה מלאה נמצא בזמן ומקום. מתלונן על קור ללא סחרחורות, כאבי ראש או בחילות, מציין כי הקשר אמר לו להתקדם בריצה כדי להשלים את הפער, התחיל לרוץ, כנראה לאחר ריצה של 500 מטר איבד הכרתו. שולל היסטוריה של הפרעות קצב או דפיקות לב. החייל חוזר למסע לפי סרגל מאמצים. אין מניעה לפעילות גופנית, להקפיד על שתייה, יש לסיים התאמת פרופיל עקב ספונדילוליסטסזיס, חזר לשירות
13.5.08 מרפאת גדוד –
אתמול בזמן משחק כדורגל ביצע תנועה סיבובית (רוטציה פנימית), בקרסול שמאל, כעת מדווח על כאבים עזים בקרסול מצד לטרלי, אי יכולת לשאת את משקל הגוף על כף רגל, צולע, נכנס לחדר בעזרתו של חייל. (עמ' 20)
17.6.08 מכתב שחרור סורוקה
התקבל אירוע שני של איבוד הכרה, חשד לפירכוס, לפני כחצי שעה התקף פירכוסים בגפיים התחתונות, קצף מהפה, לא הגיב לקול, ללא סטיית מבט, ללא אי שליטה על הסוגרים, לציין תקופה פוסט טראומטית קצרה, לא נחבל בראש. לדבריו זה לא התקף ראשון. לפי CPR אין מפגשים עם רופא מסיבה זאת. בדיקת EEG הדגימה פעילות אפיליפורמית, לאור שני אירועים של איבוד הכרה... EEG פטולוגית ואפילפסיה במשפחה הוחל טיפול depalept (42).
22.6.08 - לאחר אשפוז בשל שני אירועי איבוד הכרה, חשד לפירכוס ללא חום. CT תקין.
ןEEG- פעילות אפיליפורמית.(עמ' 22)
29.6.08 מהלך הסיפוח היה תקין, משתחרר ליחידה במצב כללי טוב עם המלצות.(עמ' 37).
16.7.08 אושפז במחלקה נוירולוגית התקבל עקב שני אירועים של איבוד הכרה עם תנועות בלתי רצוניות בגפיים במהלך יומיים,...לאמא אפילפסיה. (עמ' 36).
21.7.08 אושפז שוב בשל שני אירועים של איבוד הכרה עם תנועות בלתי רצוניות עבר EEG – פעילות אפטיפורמלית,עמ'34).
3.9.08 לפני כחודשיים לראשונה התרחש אירוע פירכוסי. במשך שנה (לפני הפירכוס) התלונן על תנועות מיורלוגיות בעת שהתעורר או נרדם, במשך חודשיים התרחשו 4 התקפים, לפני כשלושה חודשים החל לסבול מהתקפי פרכוס, היו התקפים האחרון לפני כשבוע וחצי הומלץ לקבוע סעיף ליקוי לחצי שנה לאיזון טיפול ובירור חזרה לשירות.(עמ'28)
17.6.13 – משרד הבריאות - סובל מאפילפסיה מזה מספר שנים, התקפים החלו בשירות צבאי, התקפים כלליים עם נפילות, התקפים כעת פעמיים שלוש בשבוע. לאחרונה התקפים קלים.
25.3.18 = מרפאת אפילפסיה מחלקה נוירולוגית תל השומר, ב-2008 בגיל 19 החלו הופעות שתוארו אז כמיוקלונוס בגפיים העליונות, ביוני 2008 הופיעו שני התקפים בהפרש של יומיים, במשפחה אפילפסיה לאמו. שוחרר מצה"ל. המערער מוכר כ-100% נכות זמנית במוסד לביטוח לאומי.
בקשה קודמת של המערער להכרת זכות נכה מיום 28.9.08 (ת"ר 1-3)
בבקשה האמורה שהוגשה ביום 15.10.20 נאמר במכתב של המערער מיום 17.9.08 (ת"ר 3)
שב-16.5.08 קיבל התקף אפילפסיה אבל לא היה מודע שזה התקף, וב-17.6.08 קיבל התקף בבסיס ביסל"ח 12 ופונה לבית חולים סורוקה שם אובחן כחולה אפילפסיה.
תצהיר המערער מיום .13.12.20 הוגש ביום 11.4.22
המערער התגייס לשירות בחודש מרץ 2007 עם פרופיל 97 ושירת כחייל קרבי בגבעתי. לאחר סיום קורס מ"כים, שירת בעזה. לפני הגיוס היה בריא, לא סבל ממחלות כרוניות, מהתקפים או אבדן הכרה.
ביום 13.7.07, במהלך מסע כומתה פקדו עליו לרוץ ולהדביק את הפער מחבריו, חש מסוחרר, נפל מגובה, והתגלגל עם תיק קשר על גבו במשקל של 40 ק"ג, קיבל מכה בראש, איבד את הכרתו, היה מעולף ללא הכרה במשך כ-15 דקות ונלקח למרפאה. לאחר שהתאושש חזר לפעילות מלאה.
בחודש אפריל 2008 בעת שהיה צריך להיערך לצאת לבסיס מצא את עצמו פתאום על רצפה בבית בלי לדעת מה קרה, התאושש ויצא לבסיס.
ביום 15.6.08 חווה התקף של פרכוסים ובלבול ולאחר מכן הוסבר לו שמדובר בהתקף אפילפסיה.
ביום 17.06.08, כ-11 חודשים לאחר החבלה בראש, איבוד ההכרה וזעזוע מוח, קיבל התקף חדש תוך כדי שינה בבסיס, כשהיה בקורס מרגמות, אחד החברים מצא אותו מפרכס ומאבד הכרה, ונלקח למרפאה ולאחר מכן לבית חולים סורוקה, שם נרשם כי לקה בהתקף פירכוסים שהחל בגפיים התחתונות עם קצף מהפה ואבדן הכרה.
ביום[ 21.7.08 אושפז שוב בבי"ח סורוקה בשל שני אירועים של איבוד הכרה עם תנועות לא רצויות שקדמו לאירוע.
ביום 21.8.08 לאחר התקף אפילפטי נוסף פנה שוב לבי"ח סורוקה. בחלוף הזמן הופנתה תשומת ליבו לספר סיום המסלול בו נרשם: " פלוני נעלם במסע
עצירה במכין כומתה. מספרי ברזל. פלוני חסר. כוח חילוץ טס אחורה ומוצא את פלוני מעולף בצד הדרך".
במצב זה פנה למומחה מטעמו, ד"ר זאב לוזון, שסבר שהוא סובל מאפילפסיה שהתפרצה תוך כדי ועקב תנאי שירותו באותה נפילה מגובה וחבלה בראש.
תצהיר של עד המערער רועי ביטון – שירת עם המערער (הוגש ביום)11.4.22
בתאריך 13.7.07 או בסמוך לכך, המערער שהיה קשר במהלך מסע מכין כומתה, כאשר ניסה להדביק את הפער לכיוון הדבוקה, איבד שיווי משקל, נפל מגובה, נחבל בראשו, התגלגל מטה עם מכשיר קשר ופק"ל במשקל 40 ק"ג. הוא לא ראה את הנפילה. המערער פתאום נפל, והבחינו בכך כשקראו מספר ברזל שחייל חסר והופעל צוות חילוץ שגילה את המערער מעולף במדרון, חילצו אותו ולקחו אותו למרפאה. הוא פגש אותו במרפאה, והוא סיפר לו שאיבד שיווי משקל, נפל והתגלגל קיבל מכה בראש והתעלף, והם תיעדו את הדבר בספר סיום מסלול.
.
חוות דעת המומחה מטעם המערער ד"ר זאב לוזון מיום 8.8.19, הוגשה ביום 7.4.22.
לאחר סקירת האירועים מפי המערער ובתיעוד הרפואי הוא סבר שהמערער סובל מהמחלה "כיפיוני" שהתפרצה לאחר גיוסו לצה"ל ללא כל מחלה ואירועים קודמים, כאשר התקפים של ממש של התכווצויות כלליות, תנועות כפיים ואי שליטה על סוגרים החלו באוגוסט 2008 תוך כדי שינה. בתאריך 13.7.07 נפל ונחבל בראשו תוך כדי מסע מפרך לאחר שהתבקש להדביק את הפער עם חבריו במסגרת המסע, החל לרוץ עם מכשיר קשר במשקל 40 ק"ג על הגב, חש מסוחרר, נפל מגובה , נחבל בראשו ואיבד את הכרתו, נבדק ללא בירור ודבר אבדן ההכרה פורש כ-. external syncope
ב-15.6.08 היה כנראה התקף אפילפסי כללי אך הדבר לא ברור כל צרכו, ב-17.6.08 הייתה התפרצות של שני התקפים כלליים, הותחל טיפול על ידי Depalept, בבדיקת CT נמצאה פעילות אפילפטיפורמית. צוין שלא היו לו התקפים או אירועים חורגים לפני גיוסו. נמצא בריא עם פרופיל 97, נחבל בראש בצורה קשה כאשר נפל מגובה במהלך מסע ואז איבד את הכרתו, לא עבר כל בירור לאחר האירוע, וגם לו היה מדובר בסינקופה ממקור מאמץ גופני היו צריכים לבדוק ולבקש ייעוץ קרדיאלי ונוירולוגי, דבר שלא נעשה, הוחזר לשירות למאמץ גופני בהתאם לסרגל המאמצים, בלי להצביע על פרטי הסקלה הזאת. התקף כיפיוני הופיע כעבור תקופה של שנה עם תנועות מיוקלוניות ובהמשך היו עוד מספר התקפים כלליים, דבר שהינו מקובל כאשר מדובר בטראומה של הראש, שארעה כשנה לפני כן. כפי שעולה מספרות רפואית שהוצגה על ידיו סביר להניח שקיים מקור טראומטי להופעת אפילפסיה אצל המערער שהתפתחה והוחמרה בעקבות תנאי שירותו. גם ההתרחשות של הפעילות בעזה בה חש מטושטש נבדקה ולא בוררה. לאור זאת יש לקבוע לו דרגת נכות על פי התקנות.
חוות דעת המומחה מטעם המשיב פרופ' אורן כהן מיום 29.6.21 (כתב התשובה הוגש ביום 1.3.22)
המערער סובל מאפילפסיה עמידה לטיפול תרופתי שהחלה במהלך שירותו הצבאי, והוא (המערער) מייחס אותה לאירוע של נפילה וחבלה בראש שאירע כ-11 חודשים לפני הופעת ההתקף המתועד הראשון.
מעיון בתיקו ובמסמכים שצורפו על ידיו עולה שבעלון סוף מסלול של פלוגתו הופיע הקטע: "פלוני נעלם במסע במכין כומתה מספרי ברזל. פלוני חסר... כוח חילוץ טס אחורה ומוצא את פלוני מעולף בצד הדרך", (ולא מוטל בתעלה או נפל מגובה ). במפגש רופא בתאריך 13.7.07 מופיע הרישום הבא:
" במהלך המסע חש מסוחרר, איבד את הכרתו ונפל מגובה, הובא אמבולנס על ידי הסמ"פ". לדבריו היה מעולף במשך כ-15 דקות. כעת החייל בהכרה מלאה, מתמצא בזמן ובמקום, מתלונן על קור. ללא סחרחורת כאבי ראש או בחילות. מציין כי הקשר אמר לו להתקדם בריצה כדי להשלים את הפער, התחיל לרוץ, (כנראה לאחר ריצה של 500 מטרים איבד את הכרתו), בהמשך צוין כי בדיקה גופנית ונוירולוגית היו תקינות (ללא סימני חבלת ראש), אין תלונות על כאבי ראש או סימפטומים אחרים, היכולים להופיע לאחר חבלת ראש, כגון בחילות או הקאות, ואין שום ממצא בבדיקה גופנית (שריטות. שטפי דם וכו' היכולים להעיד על חבלת ראש)". עיון בתיקו לא מעלה בדל ראיה שמדובר בחבלת ראש. לאור זאת ונתונים אחרים סביר מאוד להניח שמדובר בהתקף חלקי מורכב ממקור אליפטי טמפורלי, או פוגה טמפורלית בשמה הישן, שהביא לשינוי במצב הכרה והתנהגות אוטומטית וגרם להיעלמות ופיגור של 500 מטרים והסתיים באבדן הכרה. על כן הדעת נותנת בסבירות גבוהה ביותר כי האירוע הזה היה ההתקף הראשון של מחלתו ולא הגורם לה.
באשר לאמור בחוות דעתו של ד"ר לוזון בחלק אנמנזה שנרשם מפי החייל: "חש מסוחרר נפל מגובה והתגלגל עם תיק קשר על הגב במשקל 40 ק"ג ואיבד הכרה", כלומר גם באנמנזה זאת לא מתוארת חבלה בראש כלשהי. אותם משפטים נרשמו בחוות דעתו בפרק ההיסטוריה של חוות הדעת בלי שום אזכור לחבלת ראש, ולפתע בסיכום מופיע המשפט: " בתאריך 13.7.07 נפל ונחבל בראש תוך כדי מסע מפרך... החל לרוץ עם מכשיר קשר במשקל 40 ק"ג על הגב, חש מסוחרר, נפל מגובה ונחבל בראשו.", ולא ברור איך השתנה התיאור וכלל חבלה בראש. ומציין, "בפרט כאשר בבירור היה אירוע של חבלה בראש בתחילת שירותו הצבאי, כשלא היה כל בסיס לכך, הדבר נסתר על ידי הרישומים הרפואיים האובייקטיביים וד"ר לוזון עצמו אומר שממצאים אלו לא היו ב-MRI שבוצעה לאחר יוני 2008, ולא ניתן לייחס אותם לאירוע מיולי 2007.
אין כל עדות אובייקטיבית לקיום חבלת ראש בטרם או במהלך האירוע המתואר ביום 13.7.07. לאור זאת לא ניתן לטעון לדעתו כי מדובר באפילפסיה פוסט טראומטית, ואין כל קשר של גרימה בין האירוע מיום 13.76.07 ובין מחלת המערער.
חוות דעת המומחה מטעם המערער ד"ר זאב לוזון מיום 5.4.22
לדבריו מדובר באירוע של חבלה בראש ואבדן הכרה תוך כדי פעילות אינטנסיבית שלא נבדק ולא בוצע כל בירור, שתואר כסינקופה, ולאור זאת ברור שמדובר באפילפסיה שלאחר טראומה של הראש וזאת לאור השתלשלות האירועים, חוסר התייחסות לאירוע של איבוד הכרה בשטח פעילות אימונים, כשנקבעה רק אבחנה מאולתרת לא מבוססת. לאור זאת נותר בדעתו שיש להכיר בנכות בשל אפילפסיה שלאחר טראומה של הראש. התבסס על ספרות מקצועית שהוגשה ביום 12.4.22.
תצהירו של עד המשיב, רס"ן (מיל) אדר מוסל, סמ"פ, מיום 11.7.22.
השתתף במסע כסמ"פ, אך אינו זוכר דבר ביחס לאירוע, ויתכן שהיה סמ"פ של פלוגה אחרת ביחס לאירוע של המערער. אינו זוכר אם ראה את המערער נופל או נחבל בראשו. למיטב זכרונו לעתים חיילים שחשו בראש או נפגעו במהלך מסע שבים למסע בהתאם להוראות הרופא.
תצהיר של עד המשיב, החייל איתן שרביט מטעם המשיב ללא תאריך הוגש ביום 21.7.22
היה חייל במחלקה בה שירת המערער. ביחס למסע הנדון, למיטב זכרונו, מדובר במסע להכנה למסע כומתה ולא במסע כומתה. זכור לו שבמסע זה כאשר זיהו שהמערער נעלם עצרו את המסע ושני המפקדים הלכו לחפש אותו, זוכר שמצאו אותו והוא היה נסער וכעס מעט על כך שהוא (העד) לא ראה שהוא נעלם. על אף האמור בתיק הרפואי שהוא (איתן שרביט)) מצא את המערער, הוא בטוח שהוא לא מצא אותו ולא פינה אותו, הוא היה רגיל להיות בסוף הטור והמערער כעס עליו מעט על כך שלא ראה שהוא נעלם. אינו יודע אם המערער נחבל בראשו באותו אירוע.
חוות דעת משלימה של המומחה מטעם המשיב, פרופ' אורן כהן מיום 24.6.22, הוגשה ביום 21.7.22
אינו מסכים להשגותיו של ד"ר לוזון. לא היו לפניו כל ראיות ביחס לחבלה בראש ולא היה לדבריו בסיס בספרות הרפואית. באנמנזה של המערער מיום 13.7.07 נרשם: אנמנזת רופא – במהלך מסע חש משוחרר, איבד הכרתו ונפל מגובה. לדבריו היה מעולף כ-15 דקות, אך לא נזכרה חבלה בראש.
לפי העדות של רועי ביטון לא היה שום בסיס לחשוד שמדובר באירוע שהיה מעבר לאיבוד הכרה (סינקופה). לאור התיעוד והתיאור בספר המחזור, מדובר בהתקף חלקי מורכב ממקור טמפורלי שהביא לשינוי במצב הכרה והדעת נותנת בסבירות גבוהה ביותר שמדובר בהתקף הראשון של מחלתו ולא בגורם לה.
מע/1 חוות דעת המומחה מטעם המערער ד"ר זאב לוזון מיום 5.4.22
לדבריו מדובר באירוע של חבלה בראש ואבדן הכרה תוך כדי פעילות אינטנסיבית שלא נבדק ולא בוצע כל בירור, שתואר כסינקופה, ולאור זאת ברור שמדובר באפילפסיה שלאחר טראומה של הראש וזאת לאור השתלשלות האירועים, חוסר התייחסות לאירוע של איבוד הכרה בשטח פעילות אימונים, כשנקבעה רק אבחנה מאולתרת לא מבוססת. לאור זאת נותר בדעתו שיש להכיר בנכות בשל אפילפסיה שלאחר טראומה של הראש. התבסס על ספרות מקצועית.
Adams and Victor – - מקור רפואי (מע/1) הוגש על ידי ב"ב המשיב ביום 26.12.22.
דיון
המחלוקות בין הצדדים
המחלוקות בין הצדדים הינן עובדתיות – האם יש לקבל את גרסת המערער ביחס לאירוע מיום ביום 13.7.07, שבמהלך מסע כומתה פקדו עליו לרוץ ולהדביק את הפער מחבריו, חש מסוחרר, נפל מגובה, והתגלגל עם תיק קשר על גבו במשקל של 40 ק"ג, קיבל מכה בראש, נחבל ואיבד את הכרתו, היה מעולף ללא הכרה במשך כ-15 דקות ונלקח למרפאה במלואה או חלקים ממנה, והמחלוקות בין המומחים מטעם הצדדים לאור העובדות שתיקבענה והמסקנה – אם יש להכיר בנכות במלואה או בחלקה.
העובדות
באשר לעובדות, נראה לנו שנכונה טענת המשיב שבעת שהוגשה התביעה הקודמת להכרת נכות בשל אפילפסיה ביום 28.9.08 לא הייתה כל התייחסות מצד המערער לאותו אירוע של הנפילה במסע כומתה ביום 13.7.08, אך מול טענה זאת עומדת טענת המערער המסתמכת על האנמנזה מיום 13.7.07 בה נזכר האירוע של מסע הכומתה, נפילה מגובה ואבדן ההכרה ביום 13.7.07 שהוגשה על ידי המערער ומצויה גם בתיק הרפואי של המשיב ומתייחסת לאותו אירוע, וגם ההודעה שנמצאה בספר מסע הכומתה מאותו יום, כך נראה לנו שבאותה עת לא עלתה במחשבתו של המערער האפשרות שהופעת האפילפסיה הייתה קשורה לאותו אירוע, או שלא היה מודע לכך, ורק לאחר כל ההתפתחות והתהליך בו נדחתה בקשתו להכרת זכות נכה, ובמקביל לכך גם האמור בספר מסע הכומתה ביחס לאותו אירוע, ולאחר שבקשתו הקודמת נדחתה, עלה על דעתו שאותה אנמנזה המצויה גם בתיק הרפואי של המשיב ונתמכת בספר מסע הכומתה, מצביעה על הקשר בין האפילפסיה לאותו אירוע, והעלה בבקשתו המחודשת להכרת זכות נכה הדבר בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו. אנמנזה זאת כוללת את עיקרי הטענות של המשיב ביחס לאותו אירוע ועצמתו בכך שהיא מתייחסת לעובדה שהמערער חש מסוחרר מאותו מסע, איבד את הכרתו, נפל מגובה, היה מעולף כ-15 דקות, שהקשר אמר לו להתקדם בריצה כדי להשלים את הפער ולאחר ריצה של 500 מטר איבד את הכרתו. גרסה זאת גם נתמכת בעדותו של רועי ביטון ומתיישבת עם עדותו של איתן שרביט. באנמנזה האמורה ובספר המסע נאמר שבמהלך המסע חש המערער מסוחרר, איבד את הכרתו, נפל מגובה, קיבל מכה והיה מעולף כ-15 דקות, בעת שהיה במרפאה היה בהכרה מלאה, התלונן על קור ללא סחרחורות, כאבי ראש או בחילות, שהקשר אמר לו להתקדם בריצה כדי להשלים את הפער, ולאחר ריצה של 500 מטר איבד הכרתו, שלל היסטוריה של הפרעות קצב או דפיקות לב, חזר למסע לפי סרגל מאמצים, שלא הייתה אז מניעה לפעילות גופנית, ונקבע שיש לסיים התאמת פרופיל עקב ספונדילוליסטסזיס, וחזר לשירות .
בכך נתמכת גרסת המערער העובדתית בתצהירו האמור לעיל, שבאותו יום במהלך מסע כומתה פקדו עליו לרוץ ולהדביק את הפער מחבריו, חש מסוחרר, נפל מגובה, והתגלגל עם תיק קשר על גבו במשקל של 40 ק"ג, קיבל מכה, איבד את הכרתו, היה מעולף ללא הכרה במשך כ-15 דקות ונלקח למרפאה. לאחר שהתאושש חזר לפעילות לפי סרגל מאמצים.
גרסה זאת נתמכת גם במה שנכתב בספר מסע הכומתה שהוא נמצא מעולף בצד הדרך, בעדותו של רועי ביטון ובחוות דעת המומחה מטעם המערער כאמור להלן.
לאור זאת אנו מקבלים את דברי המערער האמורים כעובדות שהוכחו כנדרש מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת.
המחלוקת בין המומחים הקשר הסיבתי הרפואי
לאור הקביעות העובדתיות האמורות, נראה לנו שיש לאמץ חלקים מחוות דעת המומחים מטעם המערער ומטעם המשיב, ולאור זאת אנו קובעים לאחר עיון בעדויות ולפי הערכתנו שהוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת שיש להכיר בנכות המערער בשל אפילפסיה כנכות שהוחמרה עקב השירות בשיעור של 50% מהנכות המלאה בשל אפילפסיה. מבחינה זאת נראה לנו שהמסקנה האמורה נתמכת בתיעוד הרפואי והעובדתי ומחלקים מתאימים של המומחים מטעם המערער ומטעם המשיב שאותם נכון לאמץ. מסקנה זאת עולה מתוך עיון במכלול הראיות ומעיון בחוות דעת המומחים.
מסקנה זאת מתיישבת עם חוות דעתו של המומחה מטעם המערער בשים לב לכך שמסקנתו שיש להכיר במלא הנכות בשל אפילפסיה הסתמכה לא רק על פרטי העובדות עליהן העיד המערער בשלב המאוחר, אלא גם על הופעות קודמות של האפילפסיה. לפני ה- ה-13.7.07 שלא הוכחו בהליך הקודם ובהליך זה כקשורים לשירות.
כמו מסקנתו של המומחה מטעם המערער שלמערער נגרמה גם חבלה בראש במסע הכומתה נראית לנו סבירה מתוך הנסיבות אליהן התייחס, אך לא נאמרה במפורש באנמנזות ובעדויות בסמוך לאירוע, ולא ניתן לקבוע את מידת חומרת החבלה ומידת השפעתה על חומרת האפילפסיה עקב השירות.
כמו כן התבטא המומחה מטעם המערער בחוות דעתו בפרק "דיון וסיכום ", כי "סביר להניח שקיים מקור טראומטי להופעת האפילפסיה...אשר התפתחה והוחמרה בעקבות תנאי שירות קשים. נראה לנו שאין מדובר רק במחלה קונסטיטוציונלית שקיננה אצל המערער בלי קשר לשירות, אלא במחלה שהיה לה מקור טראומטי הקשור לשירות, אשר החמיר את המחלה בצד גורמים אחרים שאינם קשורים לשירות.
ביחס לחוות דעת המומחה מטעם המשיב, היא התקבלה אצלו בהתאם להתייחסותו לאופי של אירוע מסע הכומתה, שלא היה כה דרמטי כפי שסבר המשיב וגם פחות דרמטי ממה שסברנו אנחנו בהתייחסותנו לאירוע זה כאמור לעיל.
בכך לא נשללת האפשרות להכיר בנכות ולו חלקית בהתאם לאופיו הטראומטי של האירוע כפי שנקבע על ידינו.
מכל מקום סברנו מתוך עיון במכלול העובדות, חוות דעת המומחים מטעם שני הצדדים , סמיכות מצבו האפילפטי החמור של המערער לאירוע במסע הכומתה ומתוך העיון בחוות דעת שני המומחים, שיש לאמץ את המסקנה הנ"ל, כמסקנה שהוכחה מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת.
הקשר הסיבתי המשפטי.
גם מבחינת הקשר הסיבתי המשפטי, נראה לנו שמדובר באירוע מיוחד עם קשר אמיץ לפעילות הצבאית בהקשר למאמץ מיוחד וטראומטי שהיה למערער שהיה בו כדי להחמיר את מחלת האפילפסיה בשיעור האמור.