תום ליבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני...".
ותקנה 109- "בית המשפט רשאי להורות למשיב להימנע מלעשות או להימנע מלהוסיף ולעשות, בעצמו או באמצעות מי מטעמו פעולה כלשהי, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי- מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין".
היינו על המשיבים- מבקשי הסעד הזמני- היה להוכיח את הנדרש מהם לאורו של כתב התביעה שהוגשה בינתיים (תביעה כספית בלבד).
13.כפי שנראה להלן, בית משפט קמא כלל לא התייחס לשאלת קבלת הבקשה נוכח הגשת התביעה הכספית, לא דן בשאלה האם התקיימו התנאים המוטלים על המשיבים על מנת שינתן הצו הזמני, וכלל לא התייחס לטענות המבקש בדבר כניסתו כדין לנכס (ערב מתן הצו הארעי) וכן טענתו כי ההסכם לא הופר וכי קיימת לו זכות קיזוז כדין. בהחלטת בימ"ש קמא יש משום התייחסות להסכמת המשיבים כביכול לבטל את הצו הארעי, ואולם אין בה כל התייחסות לטענות המבקש לגופן. בהפניית הצדדים להגשת תביעות או בקשות, אין כדי לפטור את הערכאה הדיונית מהצורך לדון בטענותיהם הלכאוריות של שני הצדדים, שהרי טרם נשמעו ראיות גם בתביעת המשיבים, וע"כ אין למשיבים כל עדיפות דיונית על המבקש. מילים אחרות, על בית משפט קמא היה לבדוק האם מתקיימים התנאים למתן סעד זמני נוכח התביעה שהוגשה בינתיים העילה והסעד המבוקש במסגרתה (סעד כספי בלבד), טענות המשיבים מחד, וטענות המבקש מאידך. תוצאת ההחלטה תלויה בעדיפות שיש לתת לטענותיו של צד אחד על אלו של משנהו. לא ניתן לפטור את הדיון בסוגיה, כאמור, באמירה לפיה המשיבים, כביכול, ויתרו על בקשתם, ואילו טענות המבקש כלל אינן ראויות לבירור בשלב זה.
זאת ועוד, בית המשפט קמא לא יכל להסתמך על מצג לפיו, כביכול, המבקש אינו מתגורר בנכס, מאחר ותוצאה זו (של אי מגורים בנכס) נובעת מהצו הארעי שניתן, ולא התבררה כנדרש השאלה העובדתית האם המבקש החזיק בנכס לפני מתן הצו הארעי.
עוד יצויין, כפי שהוזכר לעיל, כי כלל לא התקיימו חקירות, ואף לכך משמעות משפטית המשליכה על תוצאת ההחלטה שנדרשה במחלוקת בין הצדדים.
האם הוכיחו המשיבים את הנדרש מהם לצורך קבלת הצו, הן עובר לקבלת הצו הארעי לפני הגשת כתב תביעה, והן במועד הדיון, לאחר הגשת כתב תביעה?
התנאים למתן צו מניעה זמני שעניינו מניעת כניסת המבקש לנכס ואף פינויו ממנו- הדין החל
14.ברע"א 769/11 אלמסוני נ כרמון (4.5.11), נקבע כי השיקולים למתן סעד זמני, הינם סיכויי התביעה, מאזן הנוחות, כאשר בין שיקולים אלו מתקיימים יחסי גומלין. כאשר מדובר בדירה שאינה משמשת למגורי מבקש הסעד הזמני (כבענייננו) הנזק הכספי הוא כספי גרידא, ואינו בלתי הפיך. למולו יש להביא בחשבון את הנזק שיגרם לנושה עקב העיכוב בגביית חובו.
ברע"א 3897/16 דניאל ביטון נ עזבון המנוח עידו מרק ז"ל (24.5.16), נקבע באשר לסעד (צו עשה) של פינוי בנכס- כי יותר קשה לזכות בו כסעד זמני, ויש לבחון את מאזן הנוחות, אפילו אם הדירה מוחזקת שלא כדין.
ברע"א 4330/22 מאג'ד ראשד אבו עישה נ סמא נדל"ן בע"מ (31.7.22), נקבע כי השיקולים העיקריים המנחים את הערכאה הדיונית בבואה להכריע בבקשה לסעד זמני הם סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. כן יש לבחון שיקולי יושר וצדק, ובתוך כך גם את תום ליבו של מבקש הסעד הזמני. יצויין כי בעניין זה אישרה ערכאת הערעור את החלטת הערכאה הדיונית שלא ליתן צווי מניעה על הימנעות מביצוע פעולות הקשורות בנכס מקרקעין, בדומה לעניין שבפנינו.
ברע"א 1330/20, רע"א 1756/20 א.ב.א ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ נ ברנד פור יו בע"מ (24.3.20), נקבע כי על סעד זמני להלום את הסעד המבוקש בהליך העיקרי, כך שאם יינתן לבסוף פס"ד לטובתו של מבקש הסעד, ניתן יהיה לבצעו ביעילות. מכאן, ככל ומוגשת תביעה בגין הפרות לכאוריות של ההסכמים בגדרה נתבע סעד של פיצויים כספיים בלבד, לא ניתן ליתן סעד זמני של אכיפה, משזה אינו בא לשרת את הסעד המבוקש בהליך העיקרי.
בע"א 4279/20 יפה אילנה נ בנק דיסקונט (3.9.20), נקבע כי מקום בו עסקינן בזכויות בנכס מקרקעין המיועד למגורים- נוטה מאזן הנוחות לטובת המבקש המתגורר בנכס. זאת נוכח הקושי הרב שיווצר להחזרת המצב לקדמותו וההשלכות בעניין פינוי אדם מדירת מגוריו.
ומן הכלל אל הפרט
15.הסעד הסופי שהתבקש בכתב התביעה אינו תואם את הסעד הזמני שהתבקש לפני הגשת כתב התביעה-
כאמור, המשיבים הגישו בקשה למתן סעד זמני טרם הגשת כתב תביעתם. מעיון בבקשה שהוגשה ביום 21.8.23 עולה כי לא נאמר במפורש מהי התביעה שבכוונת המשיבים להגיש, גם לא נאמר דבר לעניין נזקים כספיים או סכומם. כל שתואר בבקשה הוא השתלשלות העניינים כטענת המשיבים, היינו פלישה טרייה מצידו של המבקש והנזק העלול להיגרם כתוצאה מכך בבחינת "נזק בלתי הפיך ויסכל את הסעדים העיקריים שיתבקשו בתובענה" (סעיף 50 לבקשה) מבלי לפרט מהם הסעדים שיתבקשו כאשר תוגש התביעה כאמור.
בכותרת בקשתם לסעד זמני נאמר כי "בכוונת המבקשים (המשיבים כאן) להגיש כתב תביעה בהקדם ובהתאם למועדים הקבועים בדין, במסגרתו יתבקשו בין היתר גם צווים קבועים בהתאם לאמור לעיל". ואולם, מעיון בתביעה קמא עולה כי המדובר בתביעה כספית גרידא, מבלי שהתבקשו סעדים של צווי מניעה ו/או פינוי, ואף בכותרת כתב התביעה צוין כי סוג התביעה והסעד המבוקש הוא "תיק אזרחי בסדר דין רגיל- כספית". כתב התביעה שהוגש מטעם המשיבים מפרט סעד כספי בלבד, ואינו מציין- כלל ועיקר- סעדים שהתבקשו בבקשה למתן סעדים זמניים. אם אין די בכך, בקשה לתיקון כתב התביעה באופן שיכלול סעדים נוספים לסעד הכספי- נדחתה בהחלטה מיום 13.9.23.
מכאן, כי אין הלימה בין הסעד שהתבקש בבקשה לסעדים זמניים (צו עשה המורה על פינוי מנכס והפסקת ביצוע עבודת בנכס) שהוגשה, כאמור, טרם הגשת התביעה, לבין הסעד הנתבע בכתב תביעה (סעד כספי בלבד), ובנסיבות אלו אין מקום ליתן את הסעד הזמני, והיה מקום להורות על ביטולו, כפי שאכן נקבע בהחלטה קמא. יחד עם זאת, לא היה מקום להצבת תנאי מפורש או משתמע לביטול הצו, כפי שיפורט להלן (ר' לעיל, ברע"א 1330/20, רע"א 1756/20).
יודגש, כי בהחלטה קמא נקבע כי הצו הארעי מבוטל מאחר שהמבקש אינו עושה שימוש בנכס ולפיכך הצו הארעי אינו רלוונטי עוד. ברם, כאמור, הסיבה לכך שהמבקש לא עושה שימוש בנכס הינה עצם מתן הצו הארעי שניתן ביום 21.8.23 וע"כ נראה כי שיקול זה של בימ"ש קמא הוא שגוי, ויש להורות על ביטול הצו מאחר שהסעד הזמני אינו תואם לסעד העיקרי הנתבע בכתב התביעה. זאת ועוד, נראה כי הסעד הזמני לא נועד להבטיח את "קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין" (תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי), ואין המדובר בסעד הנחוץ לצורך הכרעה בתביעה קמא, שעה שמדובר, כאמור, בתביעה כספית בלבד, והסעד הזמני אינו תואם לסעד המבוקש בכתב התביעה, ולא נועד לשרת אותו.
16.התנאים הנדרשים בתקנות סדר הדין האזרחי לא הוכחו, לא מלכתחילה ולא בדיעבד-
קיומה של עילת תביעה לכאורה: כאמור, על המשיבים להוכיח עילת תביעה לכאורה כנגד המבקש. הסעד הזמני המבוקש הוא צו עשה המורה על פינוי המבקש (או מי מטעמו) מהנכס ו/או הימנעות מכניסה לנכס, וכמפורט לעיל סעד זה לא נתבע כלל בכתב התביעה קמא. מכאן, כי המשיבים- אשר עליהם מוטל עול ההוכחה- לא הוכיחו עילת תביעה ביחס לסעדים הזמניים המבוקשים בבקשתם (צו עשה/פינוי) שכאמור, סעדים אלו לא נתבעו בכתב התביעה. אם אין די בכך, הרי שאין כל התייחסות בהחלטה נושא הליך זה לגבי עילת התביעה הנתבעת בכתב התביעה (עילת תביעה כספית): האם המשיבים הוכיחו לכאורה ובשלב זה עילת תביעה כספית כדין, האם סופקו ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (בדבר החוב הכספי), והאם נוכח טענות המבקש לקיזוז בתשלום יתרת התמורה- עומדת למשיבים עילת תביעה המצדיקה בשלב זה מתן סעדים זמניים בכלל, ומתן סעד זמני שלא נתבע בכתב התביעה בפרט.
בהקשר זה יצוין כי המבקש טוען לקיזוז עלות התיקונים בסך של כ-700,000 ₪ כנגד חיובו בחלק מהתשלום האחרון, תוך שהוא מפנה לסע' 28 לחוק המכר תשכ"ח-1968 (להלן "חוק המכר"). סע' 28 לחוק המכר קובע כי "הפר המוכר חיוב כאמור בסעיף 11 ולא תיקן את הדבר תוך זמן סביר אחרי שהקונה נתן לו הודעה על כך, ואין הקונה רוצה לתבוע את ביצוע החוזה או לחזור בו ממנו, זכאי הוא לנכות מן המחיר את הסכום שבו פחת שווי הממכר עקב אי-ההתאמה לעומת שוויו לפי החוזה". בענייננו, בימ"ש קמא לא בחן בהחלטתו את טענת ההגנה של המבקש, בדבר אי תשלום מלוא יתרת התמורה נוכח קיזוז עלות תיקון הליקויים (הנטענים) בבית, ולא ניתן כל משקל לטענה זו במסגרת ההכרעה בבקשה למתן סעדים זמניים, ולו באופן לכאורי. המדובר בהגנה משמעותית מטעם המבקש ולא ניתן היה לדחות טענה זו ללא התייחסות לכך בהחלטה קמא, ובמיוחד כאשר המבקש צירף לתגובתו חוות דעת (מפורטת, המחזיקה כ-39 עמ') בדבר עלות תיקון הליקויים (נספח 9 לתגובה קמא), וכאשר המבקש שילם את יתרת התשלום האחרון עבור המכר (בסך כ-1.6 מש"ח מתוך 2.3 מש"ח) וקיזז את עלות התיקונים (הנטענים) בלבד.
גם אם אניח כי קיימת עילת תביעה וכי תביעת המשיבים תתקבל בסופו של יום (ואינני קובעת מסמרות בשלב זה), הרי שלכל היותר ייפסק לטובת המשיבים פיצוי כספי (כפי שתבעו בכתב התביעה), וברי לכל כי אין בין הסעד הזמני הנדון לבין הבטחת תשלומו של פיצוי כספי, ולא כלום.
מאזן הנוחות: המבקש שילם עבור רכישת הזכויות בנכס סך של כ-6 מש"ח, כאשר עפ"י הסכם המכר שנחתם בין הצדדים, עליו לשלם למשיבים סך של 6.7 מש"ח. היינו, המבקש שילם את החלק הארי של תמורת המכר, כאשר הצדדים חלוקים לגבי היתרה שטרם שולמה- האם המבקש זכאי לקזז סכום זה בהתאם לחוק המכר ונוכח הליקויים שבנכס אם לאו. בשלב זה, כאשר המשיבים כבר פינו את הנכס ומתגוררים במקום אחר, והמבקש שילם את החלק הארי עבור תמורת המכר, אך נדרש- בהתאם להחלטה קמא- שלא להיכנס לנכס ועליו למצוא מדור חלופי עד להכרעה בתביעה קמא, נראה כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. שכן, כאמור, המבקש שילם מרב התמורה עבור רכישת הזכויות בנכס, סכום המהווה כ-90% מסכום המכר; אף אחד מהצדדים אינו מתגורר בנכס בשעה שהמשיבים כבר עברו להתגורר במקום אחר; המשיבים מחזיקים בסך של כ-6 מש"ח ששולם ע"י המבקש אך מתנגדים למסירת החזקה; המבקש נדרש למצוא דיור חלופי ולשאת בתשלומים כספיים נוספים עבור המדור שלו ובני משפחתו; והכל בשעה שעיקר המחלוקת בין הצדדים נעוצה באשר לתשלום סך של כ-700,000 ₪ וקיזוז עלויות התיקונים (הנטענים). לא ניתן לקבוע בשלב זה כי טענת המבקש בדבר ליקוי שהתגלה בנכס, וזכותו לקזז נזק זה כנגד התמורה ע"פ סעיף 28 לחוק המכר הינם בגדר " דברים בעלמא" שכן הטענה מבוססת , לכאורה ובשלב זה, על חוות דעת מומחה. מילים אחרות, המשיבים לא הוכיחו כי הנזק העלול להיגרם להם אם לא יינתן הסעד הזמני, גבוה יותר מהנזק העלול להיגרם למבקש אם יינתן הסעד הזמני, כאשר הסעד הזמני אינו חופף לסעד שהתבקש בכתב התביעה.
בחינת סעד חלופי אחר: נראה כי יש סעדים אחרים שהמוכרים יכולים לעתור לו, סעד שפגיעתו במבקש "קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני" (תקנה 95(ד)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי). המדובר בתביעה כספית ע"ס כ-1.3 מש"ח, ובנסיבות שפורטו לעיל, אין הצדקה למתן סעד של פינוי מנכס ו/או מניעת כניסה לנכס, כאשר המשיבים יכולים להבטיח את תביעתם (הכספית כאמור) באמצעות סעדים זמניים אחרים, קלים יותר, שיש בהם פגיעה פחותה במבקש ובבני משפחתו, כגון עיקול הנכס או הליכי הוצל"פ אחרים שהמשיבים יוכלו לנקוט בהם ככל שיזכו בתביעתם.
17.לא התקיימו התנאים הקבועים בתקנה 109 לתקנות סדר הדין האזרחי-
יש לבחון את בקשת המשיבים קמא אף בהתאם לאמור בתקנה 109 לתקנות, בדבר מתן צו מניעה זמני, לפיה על ביהמ"ש להשתכנע כי קיים חשש סביר שאי מתן צו המניעה הזמני יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין שיינתן בתום ההליך.
בעניינו, המשיבים- הנושאים בעול הוכחת בקשתם- לא הוכיחו (לא בהליך קמא ולא בהליך זה) כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו האמור יכביד על ביצוע פסה"ד, בשעה שמדובר בתביעה כספית בלבד, וניתן יהיה להבטיח את ביצועו של פסק הדין העתידי (הכספי) בדרך אחרת. כאמור, גם אם תביעת המשיבים תתקבל בסופו של יום, הרי שלכל היותר ייפסק לטובת המשיבים פיצוי כספי (בהתאם לסעדים שנתבעו בכתב התביעה), ואין במתן הסעד הזמני הנדון כדי להבטיח את תשלומו של פיצוי כספי, ככל שיפסק.
18.התוצאה - נוכח האמור לעיל, המסקנה היא כי אכן, כפי שנקבע בחלק האופרטיבי של החלטת בית משפט קמא, הצו הארעי שניתן אינו יכול לעמוד עוד, ודינו להתבטל.
יחד עם זאת שגה בית משפט כאשר קבע במפורש או במשתמע כי אל לו למבקש להיכנס לנכס, בעצמו או באמצעות אחרים, כפי המצב שהיה בעת מתן הצו הארעי. שתי ההחלטות (דחיית הבקשה מחד, והאמירה לפיה נאסר על המבקש להיכנס לנכס מאידך) סותרות זו את זו ואינן יכולות לעמוד.
משנקבע- ובצדק- כי דין הצו הארעי להתבטל, חוזר המצב שהיה קיים בעת מתן הצו.
מה היה המצב בעת מתן הצו הארעי?
19.כאמור, לא נערך בבית משפט קמא בירור עובדתי. לא נערכו חקירות ולא נקבעו ממצאים. כמפורט בהרחבה לעיל, נטל ההוכחה להוכיח את הנדרש בתקנות 95 ו- 109 לתקנות סדר הדין האזרחי מוטל על המשיבים (המבקשים בבקשה למתן הסעד הזמני). אף אם בקשתם נענתה במעמד צד אחד, בהתאם לטענותיהם שלהם בלבד, הרי בעת הדיון שנקבע במעמד הצדדים, היתה מונחת בפני הערכאה הדיונית גם גרסת המבקש, העומדת בסתירה לטענת המשיבים. ודוק, לטענת המבקש, בפשטות, סטו הצדדים בהסכמה הדדית מהאמור בהסכם וניתנה לו הרשות להיכנס לנכס לעריכת שיפוצים (ר' סע' 23-21 לתגובה קמא), נמסר לו מפתח לנכס (ר' סע' 5 לתגובה קמא) ואף מונה המים הועבר על שמו (ר' סע' 24 לתגובה קמא). המשיבים, הכופרים בטענות המבקש לא ביקשו להעמידו לחקירה נגדית, וטענותיו של המבקש לא נסתרו. ומשכך המשקל הראייתי של הצדדים בשלב זה הינו, למצער 50 אחוז לכל צד, ויתכן שאף 51 אחוז לזכות המבקש, שהרי טענותיו, כאמור, לא נסתרו. כך או כך, משקל ראייתי זה אינו מזכה את המשיבים בקבלת הסעד הזמני המבוקש, ומזכה את המבקש בהותרת המצב שהיה קיים ערב מתן הצו הארעי על כנו. היינו, קבלת החזקה בנכס לידיו עוד קודם לביצוע התשלום האחרון.
20.לבדיקה מה היה המצב, ערב מתן הצו הארעי, ניתן להיעזר באמור בבקשה למתן הצו הזמני שהגישו המשיבים, שם נאמר כי המבקש נמצא בבית שברשותם מלכתחילה. ר' למשל טענת המשיבים כי התירו למבקש לבצע הדברה בבית ועבודות התאמה במרתף (סע' 5 לבקשה קמא), המשיבים החליפו את המנעול בבית (סע' 8 לבקשה קמא), והמבקש החל לבצע עבודות בבית ויש להורות על פינויו (סע' 59 לבקשה). כאמור, עולה מטענות אלו של המשיבים כי המבקש מחזיק בפועל בבית בעת הגשת הבקשה למתן סעדים זמניים, ולפיכך הוגשה בקשה לפנותו מהנכס.
למרות זאת, כאמור, המבקש לא נחקר על טענותיו לפיהן, בין היתר, ניתנה לו הרשות להחזיק בנכס, הוא קיבל את ההחזקה בפועל, אין לראותו אותו כ"פולש" לאחר שניתנה לו הרשאה כדין להיכנס לנכס, וכי המשיבים אינם מחזיקים כדין בנכס. משמעות הדבר היא כי טענות אלו של המבקש לא נסתרו.
הנה כי כן, על פי המשקל הראייתי בעניינינו (בשלב זה ובהתאם לממצאים הקיימים קודם לשמיעת הראיות), בעת מתן הסעד הארעי היתה לכאורה למבקש זכות חזקה ושימוש בנכס, בהתאם להסכמת הצדדים לסטות מהאמור בהסכם, כמבואר לעיל. משבוטל הצו חוזרת זכות זו ועומדת על כנה.
21.לכל אלה יש להוסיף את העובדה, כמפורט בהרחבה לעיל, כי הסעדים שהתבקשו בבקשה אינם חלק מהסעדים שהתבקשו בכתב התביעה. לא נתבע פינוי, ולא נתבע צו מניעה קבוע, כל שנתבע הוא סעד כספי בלבד. ועל כך נאמר ברע"א 1330/20, רע"א 1756/20 א.ב.א ויקטורי חברה לניהול ואחזקות בע"מ נ ברנד פור יו בע"מ (24.3.20): "... על יסוד זה נקבע בפסיקה כי על סעד זמני להלום את הסעד המבוקש בהליך העיקרי, כך שאם יינתן לבסוף פסק דין לטובתו של מבקש הסעד, ניתן יהיה לבצעו ביעילות ..." (פיסקה 11, ההדגשות אינן במקור).
סיכומו של דבר
22.התוצאה הינה, כאמור, הצו הארעי שניתן ביום 21.8.23- מבוטל.
מאחר שאין כל איסור על פעולות המבקש, הרי שהן מותרות, ויש להשיב על כנו את המצב שהיה ערב מתן הצו הארעי, היינו היות הבית בחזקתו של המבקש. אין בכך משום הבעת דעה באשר לקיום מלוא חיובי הצדדים על פי ההסכם ביניהם, לרבות תשלום התמורה וסכומה. בכך ידון פסק הדין שיינתן בתביעת המשיבים.
על מנת לאפשר לצדדים לשקול המשך צעדיהם, החלטה זו תכנס לתוקפה לא לפני יום 12.12.23 שעה 10:00.
23.המשיבים יישאו בהוצאות המבקש בסך 10,000 ₪ אשר ישולמו, בין היתר, באמצעות הערובה שהפקידו ותועבר לידי המבקש באמצעות ב"כ.
24.הערובה שהפקיד המבקש תושב לו באמצעות ב"כ.
ניתן היום, כ"ד כסלו תשפ"ד, 07 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.
