פס"ד בעניין היקף חיוב מזונות ילדים מטעם האם

עניינו של פסק דין זה בתביעת האב לחייב את אם הבנים המתגוררים אצלו לשאת במזונותיהם.

רקע והליכים:

1. הצדדים ניהלו חיים משותפים כידועים בציבור והביאו לעולם שני בנים: הבן הבכור שנולד ביום 26/9/2002 ובגר בינתיים והבן הצעיר שנולד ביום 19/8/2007 וכיום בן כ- 16 שנים.

2. חייהם המשותפים נקלעו למשבר והחל באוקטובר 2016 ניהלו מספר הליכים משפטיים. ביום 6/11/17 הגיעו להסכם שקיבל תוקף של פסק דין בתמ"ש 30394-02-17 לפיו משמורת הבנים תהא לאם תוך חיוב האב במזונות בסך 500 ₪ לכל אחד מהם. עוד נקבע כי דירת המגורים בדרום הארץ תהא בבעלות האם והמגרש במרכז הארץ יהא בבעלות האב, כאשר חשבונות הבנק והזכויות שצברו בתקופת החיים המשותפים יישארו בבעלותם הנפרדת.

3. בפברואר 2019 עברו הבנים להתגורר אצל האב ובשלב זה נפתחו שוב מספר הליכים:

ביוני 2019 פתחה האם הליך יישוב סכסוך (בתיק י"ס 7485-06-19);

באוגוסט 2019 עתרה לחידוש קשר עם הבנים (בתלה"מ 38333-08-19);

ביום 27/2/23 עתר האב לקבלת משמורת על הבנים (בתלה"מ 67721-02-20);

ואף לחיוב האם במזונותיהם בהליך מושא פסק דין זה (תלה"מ 67744-02-20).

4. במהלך דיוני קדם המשפט הוקדש זמן רב לחידוש הקשר בין האם לילדים, לרבות הפניית הצדדים לקבלת הדרכה במסגרת "גשר לקשר", בזכותה אכן חודש הקשר בהדרגה.

ביום 8/5/22 ניתן פסק דין בתלה"מ 67721-02-20 לפיו לאור הסכמת הצדדים זמני השהות של הבן הצעיר הצעיר (אז בן כ- 15 שנים) עם אימו יתקיימו בכל יום ראשון מהשעה 18:00 ועד 20:00, ובימי שישי אחת לשבועיים מהשעה 18:00 ועד 20:00. בנוסף נקבע כי בימי שישי שבהם אינו אצלה, האם תאסוף אותו מבית הספר לארוחת  צהרים לפי בחירתו. ביחס לבן הבכור (שבגר) נקבע כי יוכל להצטרף לכל מפגש על פי שיקול דעתו .

5. באשר למזונות, על מנת לעודד את הקשר בין האם לבין הילדים ניתנו מספר החלטות. ביום 10/4/20 (בראשית משבר הקורונה) נקבע כי האם תרכוש לכל ילד את הנדרש לו בסך 1,000 ₪ לחודש, על פי מבוקשו. למען הסדר הטוב יצויין כי בקשת רשות ערעור שהוגשה בעניין זה (רמ"ש 1455-05-20) נדחתה בבית המשפט המחוזי.

6. בדיון מיום 19/10/20 נקבע כי בשים לב לסכום הנקוב בהסכם, האם תשלם 500 ₪ לחודש בגין מזונותיו הזמניים של כל ילד. עוד נקבע כי הצדדים יגישו הרצאות פרטים עדכניות לאחריהן תינתן החלטה מפורטת לגבי המזונות. ביום 14/2/21 ניתנה החלטה מפורטת ולפיה האם תשלם למזונות הקטין הצעיר 600 ₪ לחודש בגין התקופה שמיום 1/9/20. ביחס לבן הבכור שבגר, נקבע כי ככל שייפגש עם אימו יקבל שליש הסכום האמור. ביחס להוצאות חריגות נקבע כי האם תישא ב 23% והאב יישא ב 77%, על פי יחס הכנסותיהם הפנויות.

7. בהמשך נעשו מספר ניסיונות להגיע להסכמה, ללא הצלחה. ביום 24/7/22 ניתנה החלטה על יסוד הסכמתם הדיונית של ב"כ הצדדים, בדבר הגשת הרצאות פרטים עדכניות, לאחריהן הצדדים יוגשו סיכומים, ללא דיון הוכחות ולאחר מכן יינתן פסק דין.

8. הרצאות הפרטים הוגשו כנדרש, ביום 3/10/22 מטעם האב וביום 18/10/22 מטעם האם. בהתאם הוגשו גם הסיכומים מטעם שני הצדדים, לרבות סיכומי תשובה מטעם האב.

עיקרי טענות האב (התובע):

9. האב טען כי הסכם הפירוד מיום 6/11/17 נחתם תחת לחצים כבדים של האם ואינו משקף טובת הבנים הואיל ולא נקבעו בו זמני שהות עימו. טען כי הבנים עברו אליו לאחר ששהו תקופה ממושכת בבית האם תחת הזנחה ומאז המעבר סירבו לפגוש באם.

10. עוד טען כי מאז המעבר האם אינה כלל משתתפת בכלכלתם ובהוצאותיהם.

11. טען כי מסוגל לעבוד בהיקף של חצי משרה בלבד, בעבר השתכר פחות מ- 2,500 ₪ לחודש וכיום הכנסתו עומדת על 2,400 ₪ לחודש.

12. בנוסף, בעל נכות אורטופדית בשיעור 35% בעטיה מקבל קצבת נכות בגובה ל-3,432 ₪ אך מקבל בפועל 2,468 ₪ , לאחר קיזוז שכ"ט עו"ד שטיפל בתובענה.

13. באשר לרכושו, טען כי נאלץ למכור הנכס היחיד שהיה בבעלותו והוא חלקת קרקע קטנה, על מנת לכלכל את ילדיו. המגרש נמכר תמורת 800,000 ₪ והתשלום מבוצע בפעימות בגובה 80,000 ₪ לשנה. בשלב זה המגרש עדיין רשום על שמו וכך יהיה עד לסיום התשלום.

14. באשר לטענת האם בעניין פוטנציאל השתכרותו, הודה כי הוכשר כהנדסאי תוכנה, אך מעולם לא עסק בכך. באשר לטענתה בדבר פרסום באינטרנט, טוען כי מדובר במכוניות של בת זוגו הנוכחית, אותן סייע לה למכור. באשר להפקדות בחשבונו טען כי מדובר בעזרה מאימו ולא במשכורות או הכנסות צדדיות, למעט ניירות הערך שנמכרו לצרכי מחיה .

15. באשר לאם, טען כי בעבר והשתכרה כ- 3,000 ₪ לחודש, כאשר כיום עומדת לסיים לימודי הנדסאות מכשור רפואי, מקצוע מכניס בו עשויה להשתכר מעל 9,000 ₪ לחודש.

16. טען כי בנוסף מקבלת מקצבת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי המורכבת ממספר תשלומים חדשיים: קצבת נכות בגובה 3,407 ₪ לחודש, דמי שיקום בגובה 2,095 ₪, שכר לימוד בגובה 1,764 ₪ ונסיעות בגובה 146 ₪. סה"כ 7,412 ₪ לחודש.

17. עוד טען כי האם היא בעלת הכנסות מנכסים שמשכירה, כגון יחידת הדיור הצמודה לביתה, אותה משכירה בלא פחות מ- 3,600 ₪ לחודש, ולא בכדי נמנעה מלצרף הסכמי שכירות.

18. בנוסף טען כי האם נתמכת בבן זוגה האמיד, העובד ומשתכר 20,000 ₪ לחודש, כאשר על פי דפי הבנק העביר לה כספים בגובה 78,000 ₪.

19. לאור דברים אלה, טען כי יחס ההכנסות הפנויות הוא 80% לאם לעומת 20% לאב.

20. לגבי הוצאות המדור, טען כי עומדות על 5,000 ₪ לחודש עבור שכר הדירה, כאשר בסיכומים טען כי סכום זה עשוי לעלות ל 7,000 ₪ לחודש. הוצאות אחזקת המדור לטענתו עומדות על 2,000 ₪ לחודש.

21. אשר לצרכי המחיה, טען כי צרכיו של הבן הצעיר עומדים על 3,250 ₪ לחודש ולכל הפחות על 2,250 ₪ לחודש כסכום כולל על דרך האומדנא. באשר לטענת האם כי צרכי הילדים עומדים על 500 ₪ לחודש כפי שחוייב בהסכם הגירושין, טען כי הדבר נעשה בשל חלוקת הרכוש הבלתי מאוזנת ולא מפני שאלה צרכי הילדים. באשר לטענתה כי רוכשת לילדים את הציוד הנדרש להם, טוען כי הדבר משולל יסוד, הואיל והוא רוכש את הנדרש.

22. עוד טוען כי יש לממן הוצאות רפואיות חריגות ושיעורים פרטיים וחוגים עבור הבנים.

23. באשר לזמני השהות, טוען כי הבנים נמצאים אצלו באופן מלא, למעט מספר שעות בשבוע בהן נמצאים אצל האם. בסיכומיו מבקש להוסיף בשל כך דמי טיפול בגובה 800 ₪ לחודש.

24. נוכח דברים אלה טען כי יש לחייב את האם בשיעור 80% מצרכי הילדים, ביחס לתקופה שממועד מעברם אליו בפברואר 2019 ולמצער ממועד פתיחת הליך י"ס ביוני 2019.

עיקרי טענות האם (הנתבעת):

25. טוענת כי תנאי הסכם הגירושין נקבעו בהתאם לרצונו של האב. אותה עת התגורר עם אימו בהוסטל למיעוטי יכולת וחתם על ההסכם מרצונו הטוב והחפשי.

26. במהלך השנה הראשונה להסכם לא מילא את הוראות פסק הדין והעדיף שלא להיפגש עם הבנים על אף שגר סמוך אליהם. רק בפברואר 2019 חידש הקשר עם הבנים עת עבר להתגורר בגפו. טוענת כי עברו לאב לאחר שפעל ללא לאות לניכור באמצעות טרור פסיכולוגי מתמשך. טוענת כי מעולם לא סבלו אצלה מהזנחה פיזית או רגשית.

27. עוד טוענת כי הציעה לשאת במחצית הוצאות בית הספר של הילדים, ואף בהוצאות שאינן תלויות שהות, אך האב הודיע לבנים כי אימם אינה מעוניינת לשלם עבור הוצאותיהם על מנת להעמיק הקרע והניכור. חרף דברים אלה, שילמה עבור חוגים, סיפקה לבנים כרטיס אשראי, משלמת את חשבונות מכשירי הטלפון הניידים שלהם ורצתה אף לממן לימודי נהיגה לבן הבכור. למרות כל אלה, החליט האב להגיש התביעה.

28. מציינת כי עבדה כסייעת בגן ילדים פרטי תמורת 1,810 ₪ לחודש, אך ביום 15/3/20 הוצאה לחל"ת. מאז 9/21 אינה עובדת כלל ולומדת הנדסאות מכשור רפואי בסיוע המוסד לביטוח לאומי, כאשר בסוף השנה צפויה לסיים לימודיה. בשנה הקרובה לא תשתכר כלל בשל כך שתעסוק בהכשרה ואולי בגיל 54 תצליח להשתלב בשוק העבודה נוכח גילה וקשיי השפה.

29. מציינת כי מוכרת כנכה במוסד לביטוח לאומי ולכן מקבלת קצבת נכות בסך כ- 3,600 ₪ לחודש. אשר לתשלומים הנוספים שמקבלת מהמוסד לביטוח לאומי, אין להחשיבם כהכנסה, שכן התשלום עבור הלימודים מועבר ישירות למוסד האקדמי בו היא לומדת והתשלום עבור הנסיעות אכן מיועד לנסיעות.

30. באשר לדירתה טוענת כי מדובר בבית ישן, נושא משכנתא בסך 350,000 ₪. התשלומים בגינה עולים על 2,000 ₪ לחודש ובנוסף עליה לשאת בהוצאות אחזקת מדור. עוד טענה כי עליה לפרוע הלוואות שונות שנטלה מהבנק בעשרות אלפי ₪.

31. בנה הבכור (מקשר קודם) התגורר ביחידת הדיור אך מאז נולד לו בן עבר להתגורר יחד איתה בביתה כך שיחידת הדיור מושכרת תמורת 3,000 ₪ לחודש.

32. באשר לבן זוגה, טוענת כי הדבר אינו רלוונטי, מה גם שהלה אינו מפרנס אותה ואינו אמיד. האב אף הוא מתגורר עם בת זוג והיא מעולם לא חשבה להעלות טענה לגבי מצבה הכלכלי של בת זוגו. ההעברה הבנקאית של בן זוגה לחשבונה נעשתה כתחנת מעבר בלבד בשל בעיה כלכלית נקודתית של בן הזוג אשר לאחריה הוחזרו הסכומים לחשבון הבנק שלו.

33. עוד טוענת כי משלמת מידי חודש המזונות שנפסקו (600 ₪ לצעיר ו-200 ₪ לבכור) כאשר רק במאמצים אדירים הצליחה לכסות חוב העבר במזונות. בהתאם להחלטה גם נושאת ב23% מההוצאות החריגות של הצעיר ונושאת בהוצאות רבות ואחרות של הבנים כמו רכישת אייפון לבן הצעיר, דמי כיס, בגדים ואף מכונית לבן הבכור שעלותה 10,000 ₪.

34. באשר לאב, טוענת כי מסתיר הכנסותיו, עובד בהיקף של חצי משרה מתוך בחירה, לא הוכיח כי קיימת מגבלה רפואית והבן הצעיר שגילו כ- 15 שנים אינו זקוק להשגחה. מטעם זה גם אין כל מקום לדרישתו לדמי טיפול. טוענת כי לאב הכנסות נוספות בגין עיסוקים אחרים כגון תיווך נדל"ן ומכירת מכוניות כפי שעולה מפרסומיו באינטרנט. האב מהנדס במקצועו, כפי שמפרסם בחשבון ה "לינקד-אין" שלו, כך שפוטנציאל השתכרותו גבוה יותר.

מציינת כי מתוך דפי הבנק שלו עולה כי מחזיק בחשבון ניירות ערך ואף בחשבון פקדונות כאשר יש בידו שני חשבונות בנק נוספים, אותם כלל לא חשף.

35. באשר לרכושו של האב, טוענת כי מסר הצהרה כוזבת לעניין התמורה שקיבל בגין המגרש וספק אם המגרשים הללו בכלל נמכרו. עוד טוענת כי אפשר שיש בכוונתו לבנות בית על המגרש האמור, אשר שוויו יעמוד על מליוני ₪ מעצם מיקומו במרכז הארץ.

36. באשר לצרכי הילדים, טוענת כי הסכומים שהאב דורש גבוהים ותוהה מדוע כאשר שהו הבנים במשמורתה הבלעדית נאמדו צרכיהם ב- 500 ₪ בלבד ואילו כעת כשמצויים אצלו הוגדלו צרכיהם פי 6.

37. באשר לצרכי המדור, טוענת שלא ייתכן כי אדם שידו אינה משגת, שוכר דירה בת 5 חדרים מעבר ליכולתו הכלכלית. מכל מקום יש להניח כי בת זוגו משתתפת בהוצאותיו. מציינת כי תשלום שכר הדירה אינו משתקף בחשבון הבנק שלו.

38. מכל הטעמים הללו סבורה כי יש לדחות התובענה מטעמי חוסר ניקיון כפיים. מוסיפה וטוענת כי ההבדל המהותי ביניהם הוא שהכנסותיה והנכס שלה גלויים וידועים ואילו הכנסותיו מוסתרים היטב.

39. לפיכך, טוענת כי אין כל מקום לחייבה במזונות הילדים. לכל היותר, יש להותיר המזונות שנפסקו ביום 14/2/22 על כנם.

דיון והכרעה

40. לאור הוראת סעיף 3 (א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 לאור העקרונות שנקבעו בבע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (נבו, 19.7.17) כפי שיושמו בפסיקה כגון עמ"ש (ת"א) 14612-10-16 פ.ב. נ' א.ב. (נבו, 20.12.17) על פי הקריטריונים הבאים:

• צרכי הילדים על פי רמת החיים בה הורגלו ערב הפירוד;

ב.         היכולות הכלכליות של שני ההורים מכל המקורות, לרבות שכר עבודה;

ג.          היחס בין היכולות הכלכליות של ההורים;

ד.         חלוקת זמני השהות אצל כל אחד מההורים.

41. בעניין שלפנינו, בחינת הנתונים מלמדת כי מצבם הכלכלי של ההורים דומה, שניהם בעלי נכס מקרקעין, שניהם מקבלים קצבאות נכות, שניהם עובדים באופן חלקי ולשניהם מקורות הכנסה נוספים המשתקפים בחשבונות הבנק. כל אחד מהם טען כי לרעהו פוטנציאל השתכרות גבוה מהקיים, אך הדבר לא נתמך באסמכתאות ואין מקום לעסוק בו על יסוד המסמכים שהוגשו ללא חקירות נגדיות. להלן יובאו עיקרי הדברים.

42. אבי הילדים הוא הנדסאי תכנה על פי השכלתו אך בפועל עבד כנהג וכמנופאי בחצי משרה, כאשר שכרו עומד על 2,600 ₪ לחודש בממוצע בהתייחס לכלל המקומות בהם עבד, לרבות ..... כפי שעולה מתלושי השכר אשר צורפו לכתב התביעה, להרצאות הפרטים ולתצהיר מטעמו. הסכומים בתלושי השכר תואמים את ההפקדות מבנק P לחשבונו בבנק Y.

43. בנוסף, מקבל קצבת נכות בגובה כ- 3,600 ₪ לחודש, כפי שעולה מאישורי המוסד לביטוח לאומי אשר צורפו לתצהיר מטעמו ואף הם משתקפים בדפי החשבון. טענתו בדבר קיזוז שכר טרחת עורך הדין אינה רלוונטית, כפי שטענות האם בעניין חובותיה לבנק אינן רלוונטיות. יש להניח כי שכר הטרחה אינו עומד על 30% ויסתיים בשלב מסויים.

44. באשר לרכושו, בדיון מיום 19/10/20 טען כי נאלץ למכור לפני כשנתיים מגרש בבעלתו תמורת 800,000 ₪ על מנת לכלכל הילדים. בעדותו (עמ' 27 לפרוטוקול) טען כי מכר הקרקע בתשלומים , כאשר בכל שנה מקבל 100,000 ₪ לחשבונו, באמצעותם מממן את שכר הדירה. יצויין כי האיש לציין לא הציג הסכם המכר, אלא רק נתוני שומה על הקרקע וכן אישור תשלום של 80,000 ₪ בבנק P. בשלב זה המגרש עדיין רשום על שמו בבעלותו ולטענתו כך יישאר עד שיסיים לקבל מלוא התשלומים. העניין אינו ברור ובשלב זה יש להניח כי האב הוא בעל נכס מקרקעין. מדובר במגרש במרכז הארץ ואפשר כי בעתיד יבנה עליו בית אשר שוויו יאמיר למליוני ₪.

45. עיון בדפי התנועות בחשבונו בבנק Y, מעלה כי בחדשים ספטמבר 2012 עד פברואר 2022 קיימות העברות מבנק D בסכום קבוע של 600 ₪ לחודש, בצירוף סכומים משתנים בחדשים ספטמבר 2021 ועד פברואר 2022 (5,000 ₪ בספטמבר, 6,000 ₪ באוקטובר, 8,000 ₪ בנובמבר, 4,000 ₪ בדצמבר, 2,404 ₪ ועוד 9,000 ₪ בינואר 2022, וכן 10,000 ₪ בפברואר 2022) מדובר בסכום כולל של 47,000 ₪ תוך שישה חדשים, שהם כ- 3,900 ₪ לחודש. אפשר כי מדובר בתשלומים המועברים אליו בגין אותו נכס, כך או אחרת, מדובר בהכנסה שיש להביאה בחשבון. 

46. בנוסף נמצאה בחשבונו העברת ניירות ערך בגובה 45,600 ₪ מיום 27/10/21, כאשר למחרת היום נמצאת פעולת המרה בגובה 48,270 ₪. עיון באישור לגבי היתרה בחשבון מעלה כי אין בו כל התייחסות לניירות הערך, עניין שאינו ברור. יש להניח כי יוכל להמשיך ולסחור במניות באופן שיניב לו 1,000 ₪ לחודש לכל הפחות.

47. נמצא כי הכנסתו הכוללת עומדת על 11,100 ₪ לחודש.

48. באשר להוצאות, האב מתגורר עם שני הבנים בדירה שכורה עבורה משלם שכר דירה בגובה 5,000 ₪ לחודש. הוצאות אחזקת המדור עומדות על 1,200 ₪ לחודש על יסוד האסמכתאות שצורפו. טענות האם בעניין מגורי בת זוגו לא הוכחו. האב העיד כי בת זוגו התגוררה עימו בעבר, אך כעת מתגוררת בביתה שלה ומבקרת אותם מדי פעם (עמ' 27 ש' 6). בחוזה השכירות שצורף לתובענה (בהתייחס לדירה ברח' .....) בת זוגו רשומה כשוכרת נוספת, בעוד שבחוזה השכירות השני (בהתייחס לדירה ברח' .....) אינה רשומה כשוכרת נוספת. נמצא כי הסכום הכולל בגין המדור ואחזקתו הוא 6,200 ₪.

הואיל ומדובר בשני ילדים, שיעור חלקם היחסי עומד על 40%, שהם 1,240 ₪ לכל ילד.

שיעור חלקו של האב עומד על 60%, שהם 3,720 ₪ לחודש.

הוצאותיו האישיות של האב, יש להניח כי עומדות על כ- 2,000 ₪ לחודש.

נמצא כי כלל הוצאותיו עומדות על 5,720 ₪ לחודש.

49. הכנסתו הפנויה של האב, לאור האמור לעיל, עומדת על 5,380 ₪ לחודש.

50. אם הילדים עבדה בגן ילדים בו השתכרה כ- 2,000 ₪ לחודש, כעולה גם מתלושי השכר שהציגה לחדשים 10/19 עד 9/20. ממועד זה ואילך לא נמצאו בחשבון הבנק שלה הפקדות נוספות משכר.

51. האם מקבלת מספר קצבאות מהמוסד לביטוח לאומי (כמפורט בנספח 2 להרצאת הפרטים מטעמה): קצבת נכות בסך כ- 3,560 ₪ לחודש, דמי שיקום בגובה כ 1,500 ₪ לחודש, שכר לימוד בגובה כ- 1,100 ₪ לחודש ונסיעות בגובה כ-90 ₪ לחודש.  יצויין כי שכר הלימוד (עמוד אחרון לנספח 4 להרצאת הפרטים) עומד על 750 ₪ לחודש בלבד.  נמצא כי הכנסתה החדשית מאת המוסד לביטוח לאומי עומדת על 5,500 ₪ לחודש נטו (היינו לאחר קיזוז שכר הלימוד). סכום זה דומה לסכום שקיבלה טרם החלה לימודיה, שאז השתכרה כ- 2,000 ₪ לחודש מעבודתה כגננת ועוד 3,500 ₪ מקצבת הנכות.

52. עיון בדפי הבנק שלה (נספח 7 לתצהירה) מעלה כי ביום 21/3/22 הועברו לחשבונה 24,000 ₪ מחשבון אחר שלה עצמה. בתחשיב חדשי מדובר בתוספת של 2,000 ₪ לחודש.

באשר לעזרה לכאורה מבן זוגה, ניתן להניח שבן זוגה מסייע לה כשם שבת הזוג של התובע מסייעת לו. אכן ביום 30/8/20 קיימת הפקדה לחשבונה מטעם בן זוגה, אך נראה בסמוך לכך ניתן לראות פעולות של העברה לחשבונו, כך שיש להניח כי אין מדובר בהכנסה נוספת.

53. באשר לרכושה, בעלותה דירה בת ארבעה חדרים עם תוספת בניה של חדר וחצי . בתחילה התגורר בדירה בנה הבכור ובת זוגו. במועד הגשת הרצאת הפרטים ציינה כי יחידת הדיור מושכרת  תמורת 3,000 ₪ לחודש, אשר משמשים לה הכנסה נוספת. טענת האיש כי מדובר ב 3,600 ₪ לחודש אינה נתמכת בדבר, מה גם שמדובר בסכום סביר ביחס ליחידת דיור.

54. נמצא כי הכנסתה הכוללת עומדת על 10,500 ₪ לחודש.

55. הוצאותיה בגין החזרי המשכנתא עומדים על 2,000 ₪ לחודש כמפורט בלוח הסילוקין.

הוצאות אחזקת מדור עומדות על 1,200 ₪ לחודש, על פי האסמכתאות שצורפו לתצהירה.

הוצאותיה האישיות של האם, יועמדו אף הן על 2,000 ₪ לחודש.

נמצא כי כלל הוצאותיה עומדות על 5,200 ₪ לחודש.

56. הכנסתה הפנויה, לאור האמור לעיל, עומדת על 5,300 ₪ לחודש.

57. היחס בין הכנסותיהם הפנויות של ההורים הוא 50% לאב, לעומת 50% לאם ולכן שניהם יישאו בהוצאות הבנים שווה בשווה.

58. באשר לצרכי הבנים:

צרכי המחיה הבסיסיים (בגין מזון, ביגו, בריאות ונסיעות) יועמדו על הסכום המקובל בגובה 1,400 ₪ לילד, כאשר צרכי החינוך של כל ילד יועמדו על 160 ₪ לחודש.

צרכיהם בגין המדור ואחזקתו יעמדו על 1,240 ₪ לכל אחד מהם, כמפורט לעיל.

נמצא כי צרכיו הכוללים של כל אחד מהבנים עומדים על 2,800 ₪ לחודש.

59. באשר לזמני השהות:

כאמור, בספטמבר 2020 החלו להתקיים זמני שהות בין הילדים לאם, תחילה פעם בשבוע אחר הצהריים. לאחרונה נקבע כי המפגשים יתקיימו פעמיים בשבוע אחר הצהריים, ללא לינה בבית האם. במצב דברים זה, זמני השהות עם האם אינם משפיעים על גובה השתתפותה במזונות הילדים.  אין כל מקום לטענת האב בעניין דמי הטיפול, הן מני שהופיעה לראשונה בסיכומים והן מפני שהדבר אינו רלוונטי לגבי נער בן 15.

60. התוצאה היא כי על האם לשאת ב- 50% מצרכיו של כל ילד, שהם 1,400 ₪ לחודש.

באשר לאופן תשלום דמי המזונות, האם שילמה את דמי המזונות כסדרם ואף הרעיפה על מכל טוב. עיון בנספח 5 לתצהירה מעלה כי מדי חודש רכשה עבור הילדים ביגוד, ציוד מחשבים, וציוד סלולר בסכומים העולים על 500 ₪ לחודש. למרבה הצער, מדובר באחד האמצעים בהם היה עליה לנקוט על מנת לגייסם לקשר ולרכוש את אמונם. שעה שמדובר בנערים מתבגרים יש לאפשר לה להמשיך ולעשות כן. במצב הדברים שלפנינו, כאשר האם הוכיחה במעשים את הדאגה לצרכי הילדים, יש להעמיד סכום הרכישה בפועל ביחס לצרכי ביגוד, לימוד ומחשבים על 400 ₪ לחודש, ואת היתרה בגובה 1,000 ₪ לחודש העביר לאב.

בתקופת השירות הצבאי, יש להעמיד דמי המזונות על 1/3 הסכום, בכפוף לקשר עם האם.

הוצאות חריגות בגין בריאות וחינוך, אף הן ישולמו על ידי ההורים שווה בשווה.

החיוב יחול בגין התקופה שממועד הגשת התביעה ולא קודם לכן. טענת האב לחיוב בגין התקופה שממועד מעבר הילדים אליו אינה נתמכת בפניה כלשהיא מטעמו. טענתו לגבי חיובה ממועד הליך י"ס אף היא אינה במקומה, שעה שמדובר בהליך בו נקטה האם.

לאור כל האמור לעיל, נפסק כדלקמן:

• בגין התקופה שמיום הגשת התובענה 27/2/20 ועד 26/9/20 (הגיעו של הבכור לגיל 18) על האם לשלם 1,000 ₪ לחודש בגין מזונותיו של כל אחד מהבנים ולרכוש עבורו צרכי ביגוד ולימוד (לרבות מחשבים וסלולר) בסך 400 ₪ לחודש.

• בגין התקופה שמיום 27/9/20 ועד 19/8/25 (הגיעו של הצעיר לגיל 18) על האם לשלם 1,000 ₪ לחודש בגין מזונות הבן הצעיר ולרכוש עבורו צרכי ביגוד ולימוד (לרבות מחשבים וסלולר) בסך 400 ₪ לחודש, בכפוף להמשך קיום זמני השהות שנקבעו.

• בגין התקופה שממועד תחילת השירות הצבאי של כל אחד מהבנים ועד תום תקופת השירות, האם תעביר לחשבונו של כל אחד מהבנים 400 ₪ לחודש, בכפוף לקיום זמני שהות עם האם בימי שישי אחת לשבועיים מהשעה 18:00 ועד 21:00.

• מתוך התשלומים הללו יקוזזו דמי המזונות ששילמה האם בפועל וכן הסכומים שהוציאה בגין צרכי הילדים עד כה, בסכום של 500 ₪ לכל אחד מהם.

• התשלומים יועברו לחשבון הבנק של האב ביום ה- 1 לכל חודש קלנדארי ויהיו צמודים למדד המחיירים לצרכן כפי שפורסם ביום 15/11/23. תשלומים שלא יבוצעו במועדם, יישאו ריבית נוסף על הפרשי ההצמדה. קצבת ילדים מטעם המוסד לביטוח לאומי וכל קצבה אחרת המיועדת לילדים, תועבר לאב ללא קיזוז מדמי המזונות.

• בהוצאות בריאות וחינוך חריגות יישאו ההורים שווה בשווה ישירות לספקי השירות.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ובכך ייסגר התיק.

ניתן היום,  ט"ז כסלו תשפ"ד, 29 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.