ענייניו של פסק דין זה, תביעה לביטול הסכם ממון מיום 2.11.2020 שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 19.11.2020 (להלן: "ההסכם").
-
הצדדים ניהלו מערכת יחסים במשך שנים ונישאו. מנישואי הצדדים נולדה הבת הקטינה (להלן: "הקטינה"). יחסי הצדדים על שרטון והם התגרשו זמ"ז. בין הצדדים נערך ונחתם הסכם ביום 2.11.2020 שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 19.11.2020 במסגרת הליך י"ס 20153-08-20.
-
ביום 22.6.2022 הגישה התובעת תביעה לביטול ההסכם. ביום 22.9.2022 הגיש הנתבע כתב הגנה . ביום 15.6.2023 התקיים דיון. במעמד הדיון הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו פסק הדין יינתן על פי החומר ועל פי סיכומים בכתב. בגמר הדיון ניתן צו להגשת סיכומים. סיכומי התובעת הוגשו ביום 30.7.23.
-
בזיקה לסיכומי התובעת, ביום 4.8.2023 ניתנה החלטתי בה הבהרתי לתובעת כי סיכומיה מעוררים קשיים בכמה מובנים . בין היתר , הובהר לתובעת כי הסעדים המבוקשים בסיכומים שונים מהסעד שהתבקשו במסגרת כתב התביעה. על כן, הוצע לב"כ הצדדים לבוא ביניהם בדברים טרם הגשת סיכומי הנתבע תוך הצעת חלופות מתאימות כגון : הסכם כולל בנוגע לתוצאות ההליך, תיקון כתב תביעה תוך ביטול ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים, מחיקת התביעה הנוכחית והגשת תביעות חדשות מתאימות לסעדים המבוקשים. ביום 13.9.2023 הוגשו סיכומי הנתבע ובהמשך הבהרה כי הנתבע עומד על מתן פסק דין בתיק על יסוד החומר המצוי בו . מכאן, נדרשת ההכרעה דנן.
תמצית טענות התובעת,
-
תביעה זו נולדה עקב שינוי נסיבות מהותי במצבה של הקטינה כאשר נכון למועד כתיבת שורות אלו, רוב הנטל של הטיפול בקטינה מוטל על כתפיה של התובעת. שינוי הנסיבות החל מאבחונה של הקטינה על הרצף האוטיסטי חצי שנה לאחר גירושי הצדדים, לצד היעדר יכולת להיעזר בבני משפחה או בשירותי שמרטפות בסיסיים בשל אירועי הפרכוס שתדירותם עולה. לתובעת אין יכולת להסתייע בצד ג' שאינו מוכשר לכך לצורך שמרטפות על הקטינה ובשל ההבנה שטובתה של הקטינה הינה בחזקת מי מההורים , שכן אין חולק כי שניהם הורים מיטיבים. למעשה התובעת במסגרת כתב התביעה פירטה הן את שינוי הנסיבות עליו עוד הוסיפה בדיון מיום 15.6.23 בעניין מצבה הרפואי אשר הולך ומחמיר . התובעת ציינה כי אין ברצונה לבטל את ההסכם אלא לשנות את הסדרי השהות. טרם הגשת התביעה הוצעו מס' רב של אפשרויות לשינוי המצב הקיים במטרה להגיע לתוצאה הרצויה כאשר שוב ושוב תטען התובעת כי כפי שנהגה לאורך כל הדרך עם הנתבע , הציעה קשת רחבה של אפשרויות אשר נועדו להביא לעמק השווה , אך כל אלה העלו חרס. להלן יובאו הצעות התובעת : קיומם של זמני שהות שווים 7-7 אצל האב והאם באופן שבו הקטינה תשהה באופן שווה אצל כל אחד מההורים אז לא יועברו בין הצדדים דמי מזונות כלל. הותרת זמני שהות כפי שהם היום תוך ויתור האב על חלקו במחצית קצבת הנכות של הקטינה לצורך מימון שמרטפית בעל הכשרה מקצועית לטפל בקטינה באירועי פרכוס והחלפת יום לשבועיים. הנתבע סירב לכל אחת מהחלופות. בעוד שהנתבע ממשיך להתקדם במקום עבודתו, התובעת עומדת במקום והכל בשל הקושי שהינו משותף של הצדדים והוא נעוץ בטיפול ובהשגחה הנדרשת לקטינה.
60. למן לידתה של הקטינה, התובעת הקדישה את כל כולה לטובת הקטינה תוך התעלמות מוחלטת מכל צרכיה והיא תמשיך לעשות כן . נוכח השינוי במצבה של הקטינה, העובדה שהפכה אלימה כלפי צדדים שלישיים, הדרישה ללימודים מצד מקום העבודה ונפשה המתפרקת של התובעת , אין לה אלא לבקש עזרתו של הנתבע בהרחבת זמני שהות או לחילופין מימון שירותי שמרטפות מקצועיים . שינוי הנסיבות הינו מהותי ולא ניתן היה לצפותו מראש, מיום לידת הקטינה ועד הגשת התביעה. בנסיבות, יתבקש בית המשפט לקבל את התביעה ולהורות על קיומה של אחת מארבע החלופות כפי שהוצעו במסגרת ניהול ההליכים : קיומם של זמני שהות שווים 7-7 אצל האב והאם באופן שבו הקטינה תשהה באופן שווה אצל כל אחד מההורים אז לא יועברו בין הצדדים דמי מזונות כלל. הותרת זמני שהות כפי שהם היום תוך ויתור האב על חלקו במחצית קצבת הנכות של הקטינה לצורך מימון שמטרפית בעל הכשרה מקצועית לטפל בקטינה באירועי פרכוס ובכלל. החלפת יום אחד לשבועיים – בסוף השבוע אצל הנתבע במקום ביום ד' יקח הנתבע את הקטינה ביום ה' והיא תשהה אצלו עד יום א' שאז ישיבה הנתבע למסגרת החינוכית. לחילופין ובשל טענת הנתבע אינו יכול לקחת את הקטינה בימי חמישי בשל קיומן של התחייבויות בעבודה, ישיבות שהן חובה מבחינתו להיות נוכח בהן, לעניין זה מוצע שוב כי בסוף השבוע שהוא של הנתבע לא יקח את הקטינה בימי חמישי [ במקום רביעי] עד ראשון אלא שיקח את הקטינה בימי שישי בסיום המסגרת ועד יום שני. דרך המלך מבחינתה של התובעת הינה חלוקת נטל הטיפול בקטינה באופן של קיומם של זמני שהות שווים , מבלי שיועברו דמי מזונות בין הצדדים.
תמצית טענות הנתבע,
-
במסגרת הסיכומים, התובעת הרחיבה חזית באופן אסור ודומה כי התובעת מנסה לעשות מקצה שיפורים לתביעתה. זו תביעה שנולדה בחטא. מן המפורסמות כי האיסור להרחיב חזית עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת כפי שהוצבה בכתבי הטענות שהוגשו על ידו אלא אם כן הוא מבקש את רשותו של בית המשפט. אין מקום לדון בטענות החדשות שהועלו בשלב הסיכומים. שינוי חזית אסור יכול ונוצר רק במקום בו החזית כבר גובשה בין הצדדים. גיבוש וקיבוע החזית מתרחש בנוהל ובכלל עם החלפת כתבי הטענות באופן סופי, דהיינו לאחר עריכת כל התיקונים לכתבי בי-דין ועם סיום ההליכים המקדמיים. מבחינת הנתבע, כתב הטענות אותו הגישה התובעת משקף את עילת התביעה נגדו, ועל בסיסו, הנתבע בונה את קו ההגנה שלו. ככל ויאפשר בית המשפט לתובעת לשנות את גרסתה במהלך הדיונים, הרי שיכולתו של הנתבע להתגונן עלולה להיפגע, והדברים נכונים שבעתיים כאשר המדובר בשלב הסיכומים. לפיכך, בית המשפט מתבקש להתעלם לחלוטין מהאמור ומן המצורף בסיכומיה של התובעת אשר מהווים הרחבת חזית אסורה.
-
לגופו של עניין, דין התביעה להידחות על הסף. מניתוח מכלול הראיות ועיבודם בתיק זה, עולה תמונה עגומה וחד משמעית לפיה, תביעת התובעת הוגשה בחוסר תום לב ממניעים זרים, ואך מחמת כך יש להורות על דחיית התביעה, תוך השתת הוצאות גבוהות לדוגמא. בכתב התביעה טוענת התובעת לשינוי נסיבות מהותי אשר מהווה עילה לביטול ההסכם, ואולם, התובעת לא הצביעה ולו בראשית ראיה לשינוי נסיבות מהותי כלשהו אשר בגינו ניתן יהא לבטל את ההסכם. אף אם נלך לשיטתה של התובעת אזי כי גם בסעיף 4 לסיכומיה, התובעת מדגישה כי "אין ברצונה לבטל את ההסכם אלא לשנות את הסדרי השהות". שינוי הנסיבות המהותי לו טוענת התובעת אינו משנה את מצבה הבריאותי של הקטינה אלא הוא מהווה "מתן שם" למצבה הבריאותי. לשון אחר, האוטיזם לא שינה את מצבה בפועל של הקטינה, אלא הוא הגדיר ואבחן את שמה של התסמונת, ולא הגדיר "הרעה" במצבה הבריאותי הדורש והמצביע על שינוי הנסיבות שממילא היו קיימות עובר להסכם הגירושין. התביעה במתכונתה כפי שהוגשה לא רק שהיא חסרת יסוד ובסיס אלא שהיא חסרת תקדים ומשוללת כל אחיזה בדין הקיים . לא יעלה על הדעת כי התובעת תבקש מחד לבטל את ההסכם ומאידך תטען כי אין ברצונה לבטל את ההסכם אלא סך הכל רצונה הוא לשנות את זמני השהות. הנתבע אינו רואה טעם לדון בחלופות אותן מציעה התובעת, וזאת, משום שהסכם הגירושין הינו עדות מוגמרת להחלטות שהתקבלו בהסכמה, ובדרך נאותה לטובת המשך התנהלותם לאחר הגירושין. יש לדחות את התביעה תוך חיוב התובעת בהוצאות משמעותיות ולדוגמא, וכאלה שישקפו באופן ריאלי את חסרון הכיס שנגרם לנתבע .
דיון והכרעה,
-
בשורה ארוכה של פסק דין נידונה סוגיית ביטול הסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין, שבה נקבע כי ככלל, אין לבטל הסכמים שאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין, וכי הביטול שמור למקרים שבהם מוכח כי נפל פגם בכריתתו או באישורו של ההסכם. עוד נקבע כי נטל ההוכחה המוטל על כתפי הטוען לביטולו של ההסכם הוא כבד. לא בנקל יבטל בית המשפט הסכמים שאושרו וקיבלו תוקף של פסק דין, על אחת כמה וכמה כשמדובר בהסכמי ממון בין בני זוג.
[ראה לעניין זה 3960/05 נפתלי נ' ראיף בן פאיז [פורסם במאגרים המקוונים], ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי פ"ד לו(3) 17, עמ' 184-183, ע"א 51/81 בראור נ' בראור, פ"ד לה(4) 231, 237 (1981), תה"ס 64455-11-16 א.ג נ' י.ג [פורסם במאגרים המקוונים] והאסמכתאות שם : ע"א 2495/99 בן לולו נ' אטראש פ"ד נ"א (1) 577, רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור פ"ד נ"ו 577, ע"מ (ת"א) 1242/04 פלוני נ' פלונית [פורסם במאגרים המקוונים] וע"א 4/80 מונק נ' מונק פ"ד ל"ו (3)421, 428].
-
מפאת חשיבות הדברים שנקבעו בתמ"ש 29156-07-16 ב.כ נ' כ.ש [פורסם במאגרים המקוונים], שבו בית המשפט סיכם את ההלכה הנוהגת בעניין זה, אצטט את הדברים כלשונם:
"הסכם ממון שקיבל תוקף של פסק דין כולל שני רכיבים. האחד ההסכמי - החוזה בין הצדדים והאחר השיפוטי - אשר נותן להסכם תוקף של פסק דין רע"א 3960/05 נשר נ' שיבלי מיום 26/12/2005 (נבו).
הלכה היא שהמבקש לבטל הסכם שאושר ושניתן לו תוקף של פסק דין בשל פגם ברצון, נדרש לעמוד בנטל ראיה גבוה, זאת בשל אופיו הסופי וההסכמי של ההסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של פסק דין. החשיבות הרבה שיש לייחס לערך של סופיות הסכם הפשרה כהסדר המסיים את הסכסוך בין הצדדים. הצורך בהגנה על הציפיות הסבירות של בני הזוג, והקושי להשיב את המצב לקדמותו. ראה:
ע"א 2495/99 בן לולו נ' אטראש, פ"ד נא(1) 577; רע"א 4976/00 בית הפסנתר נ' מור, פ"ד נו(1) 577; ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל (1.5.05) (נבו) וכן :א' גריידי הסכם ממון וגירושין, אישור וביטול (תשס"ט-2009) עמודים 142-139 וההפניות שם) (להלן: גריידי, באשר לנטל הכבד המוטל על כתפי התובע ראה גם: תמ"ש 40931/01 ח.ש. נ' ח.ר. (לא פורסם, [פורסם בנבו], 13.11.2002, פסקה 12 לפסק הדין); רע"א 359/85 קוך נ' קוך, פ"ד לט(3) 421, 422). תמ"ש (י-ם) 20150-11-10 ר. נ' ר (פורסם בנבו- 22.4.13).
הכלל המשפטי קובע כי אף שניתן לבטל הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין, אם נפל פגם בכריתתו, על בית המשפט לנהוג משנה זהירות בעניין זה ולהשתכנע כי קיימים טעמים כבדי משקל המצדיקים את הביטול. ע"א 11750/05 יעל שמר נ' בנק הפועלים בע"מ, (15.11.07) (פורסם במאגר "נבו")."
-
בפסיקה הודגש כי הסכם גירושין אינו ניתן להפרדה לחלקים [ראה עמ"ש 22617-09-19 א' ש' נ' ב' ש' [פורסם במאגרים המקוונים] וראה גם ע"א 105/83 מנשה נ' מנשה פ"ד לח(4) 635]. ההסכמות בהסכם, הן שלובות זו בזו, כך שיש לקרוא אותן כמקשה אחת.
-
הוראות החוק הרלוונטיות לעניינינו, הן הוראות פרק ב' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") שכותרתו "ביטול החוזה בשל פגם בכריתתו" המסדיר עילות ביטול החוזה כמפורט כדלקמן : חוזה למראית עין [ סע' 13 לחוק החוזים], טעות [ראה סע' 14 לחוק החוזים], הטעיה [ראה סע' 15 לחוק החוזים], טעות סופר [ראה סע' 16 לחוק החוזים], כפיה [ ראה סע' 17 לחוק החוזים] ועושק [ ראה סע' 18 לחוק החוזים].
-
אפנה גם להוראות סעיף 20 לחוק החוזים הקובע כי הודעת המתקשר בדבר ביטול החוזה תהיה תוך זמן סביר מהמועד שבו נודע למתקשר על עילת הביטול. עוד נזכיר, כי בחינת הזמן סביר, נעשית בכל מקרה על פי נסיבותיו [ ראה עמ"ש (נצרת) 60705-12-20 ז.ר נ' ת.ר [פורסם במאגרים המקוונים] ראה גם ההפניות שם : ע"א 395/83 שלום נ' יכין חק"ל, פ"ד לט(2) 737, 740). (פרופ' גבריאלה שלו בספרה, דיני חוזים – החלק הכללי, בעמ' 366)].
-
עם זאת, אין להתעלם כי הסוגיה המונחת בפנינו הינה בעניין זמני שהות שנקבעו בהסכם ממון. בעניין זה מצאתי לנכון להפנות לעיקרי הדברים שנקבעו בפסיקה בסוגיה זו.
-
סוגיית שינוי זמני שהות שנקבעו בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין נידונה לא אחת בפסיקה. למשל ראה עמ"ש (חיפה) 1472-02-17 נ.כ נ' א.כ [פורסם במאגרים המקוונים]:
" הלכה מושרשת היא, כי פסק-דין בנושא מזונות ומשמורת ילדים, לרבות פסק-דין המאשר הסכם בעניינים אלה, לעולם איננו סופי ואינו מהווה מעשה בית-דין, אך שינויו מותנה בקיומו של שינוי נסיבות מהותי שחל מאז נכרת ההסכם (ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו (3) 179, ע"א 363/81 פייגה נ' פייגה, פ"ד לו (3) 187).
לא זו אף זו – חשיבות רבה נודעת לעובדה שהסדרי השהייה נקבעו בהסכם פירוד/גירושין; הסכם הכולל מארג שלם של הסכמות השלובות זו בזו באופן שקשה לנתק ביניהן. מסיבה זו, נטל השכנוע להוכיח שינוי נסיבות מהותי, הינו נטל מוגבר (ע"א 4515/92 שטיין נ' שטיין, 13.6.94 [אתר נבו]). " [פס' 42-43 לפסק הדין].
ובהמשך נקבע:
" בנסיבות בהן נכרת הסכם בין הצדדים המסדיר את הסדרי השהייה של הילדים אצל ההורים, ובמקרה דנא הוסכם, כי הסדרי השהייה יהיו נרחבים אצל המשיב, בית המשפט אינו אמור לבחון מחדש את טובת הילדים (De Novo), בהתעלם מקיומו של ההסכם. אם נאמר, כי עקרון טובת הילד הוא שיקול בלעדי ואין צורך לבחון האם חל שינוי נסיבות מהותי, יווצר כאוס מוחלט במובן זה שבית המשפט יתערב בהסכמים, ויערוך עבור הצדדים, מדי פעם, הסכם חדש.
ודוק: יתכנו מקרים בהם לא תידרש הוכחת שינוי נסיבות, וזאת בנסיבות בהן יוכח שטובת הקטין לא נבחנה כלל על ידי בית המשפט בעת אישור ההסכם (לעניין זה ראה והשווה: את ההלכות בנושא "תביעה עצמאית למזונות"; בג"ץ 4407/12 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, 7.2.13 (אתר נבו). " [פס' 46 לפסק הדין].
-
בהקשר זה אצטט גם את האמור בפסק דין מיום 9.3.2022 שניתן במסגרת תלה"מ (ירושלים) 15749-02-21 ע' נ' נ' [פורסם במאגרים המקוונים], אשר במסגרתו נידונה שאלת שינוי זמני שהות שנקבעו בהסכם שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ושאלת אכיפת זמני השהות שנקבעו בהסכם. באותו עניין בית המשפט הביא את עיקרי השיקולים הרלוונטיים המנחים את בית המשפט בבואו להכריע בתביעות מסוג זה. כך נקבע:
"האם קיימת עילה לדיון מחדש בסוגיית זמני השהות שנקבעה בהסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין היא השאלה הראשונה העומדת להכרעה. כידוע, בהליכים הנוגעים לחלוקת זמני השהות של קטינים בין הוריהם אין דוחים תביעה בשל מעשה בית דין. בהתאם לסעיף 74 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 רשאי בית המשפט לשנות או לבטל החלטות קודמות עם שינוי הנסיבות או גילוי עובדות נוספות. עם זאת, על התובע להוכיח כי הנסיבות החדשות הן מהותיות עד כדי שיש בהן כדי ליצור מצב חדש המחייב בחינה מחודשת של ההכרעה הקודמת וכי המצב החדש הוא לרעת הקטין, במידה המצדיקה שינוי של אותה הכרעה, וכי התועלת בניהול הליך חדש עולה על הנזק העלול להיגרם הימנו. המדובר בנטל הוכחה משמעותי המוטל על כתפי התובע, הן בשל שיקולים מערכתיים בדבר כיבוד מעשה משפטי עשוי והן בשל שיקולי טובת הקטין מושא ההליכים, שכן עצם ניהול הליך טומן בחובו נזק פוטנציאלי לקטין מעצם היחשפותו להליך ובשל המחלוקת בין ההורים המשפיעות אף על יכולתם לתפקד באופן מיטבי [תמ"ש (ת"א) 37842-07-15 א.ע נ' נ.ע (פורסם בנבו, 19.2.16)].
יתרה מכך, חשיבות רבה נודעת לעובדה שהסדרי השהות נקבעו בהסכם גירושין הכולל מארג שלם של הסכמות השלובות זו בזו באופן שקשה לנתק ביניהן. מסיבה זו, נטל השכנוע להוכיח שינוי נסיבות מהותי, הינו נטל מוגבר ]ע"א 4515/92שטיין נ' שטיין, (פורסם בנבו, 13.6.94)" [פס' 5 לפסק הדין].
ובהמשך:
"העקרון המנחה את בית המשפט בבואו לדון בשאלות הכרוכות בסגויות הנוגעות לקטין הוא עקרון טובת הילד שזכה לבכורה במשפט הישראלי ואשר מפניו נסוגים כל העקרונות האחרים. בית המשפט הנדרש לסוגיות הכרוכות בעניינו של קטין צריך לשקול כל מקרה לנסיבותיו ולהכריע ביחס לטובת הילד הספציפי אשר בעניינו הוא דן, מהי טובתו הקונקרטית [ראו בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית-הדין הרבני הגדול בירושלים פ"ד נה (1) 453 (1998)]. לצורך בחינת טובתם הקונקרטית של קטין נעזר בית המשפט בחוות דעת מומחה אשר מסייעת לבית המשפט לצקת תוכן במושג "טובת הילד". תסקיר עו"ס לסדרי דין כמוהו כחוות דעת מומחה." [ פס' 7 לפסק הדין].
ראה גם תלה"מ 22195-07-19 פלוני נ' אלמונית [פורסם במאגרים המקוונים], פס' 41-49 לפסק דינה של כב' השופטת נלי רוסמן גליס].
-
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצירפו הצדדים, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים שבפניי ובשים לב להוראות הדין ובהתאם להלכה הפסוקה, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות. להלן יפורטו טעמיי.
-
בחינת הרובד השיפוטי של ההסכם, האם נפל פגם בהליך אישור ההסכם? אציין כי מקומן של טענות התוקפות את הרובד השיפוטי של ההסכם ואת הליך אישור ההסכם, הוא במסגרת ערעור ולא במסגרת תביעה לביטול הסכם [ראה לעניין זה שני המסלולים לתקיפת חוזה רע"א 7148/98 עזרא נ' זלזניאק פ"ד נ"ג (1) 337 וראה גם תה"ס 64455-11-16 א.ג נ' י.ג [פורסם במאגרים המקוונים]]. אין חולק על כך שהתובעת לא הגישה ערעור על פסק הדין ולא טענה לפגם בהליך אישור ההסכם , כך שמתייתר המשך הדיון במישור זה.
-
יחד עם זאת, לצורך השלמת התמונה, אומר כמה דברים בהקשר זה. בית המשפט קבע דיון לאישור הסכם ביום 19.11.2020, בנוכחות ובמעמד הצדדים. ההסכם אושר לאחר שמצא בית המשפט כי הצדדים חתמו על ההסכם מרצונם החופשי וכי הם הבינו את תוכנו, את מהותו ואף את התוצאות הנובעות ממנו [ ראה סע' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 19.11.2020- נספח 1 לכתב התביעה]. נוכח כל האמור לעיל, המסקנה המתחייבת היא כי ההסכם אושר כדין ולא נפל כל פגם באישורו המצדיק ביטולו.
-
בעניין זה ראה דברי הצדדים כפי שנרשמו בפרוטוקול:
" הצדדים הגיעו להסכם גירושין ויחסי ממון. מבוקש בזה לאשר אותו לפי החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וכן ליתן להסכם תוקף של פסק דין.
חתמנו על ההסכם ברצון ובהסכמה מלאים ואנו מבינים את תוכנו של ההסכם, את מהותו ואת התוצאות הנובעות ממנו. אנו מסכימים ומצהירים בזה, כי אין בתוקפו או באי תוקפו, כולו או מקצתו, של הסכם זה, וכי אין בהפרתו או בשינוי סעיף מסעיפי הסכם זה בכדי לפגוע פגיעה כלשהי בתוקפו ובכשרותו של גט פיטורין.
בכל מקום בו נכתב בהסכם הקטינים, הכוונה לקטינה.
אנחנו מסבירים לבית המשפט מדוע בחרנו לקבוע בנפרד את חיוב המזונות ולחלוק את קצבת הנכות, לא רצינו לערבב בין הדברים ואף הגשנו בקשה להגדלת הקצבה.
את ההסכם הכנו בעזרת עו"ד רויטל קוסטינר בן עמי.
ההסכם מיום 2.11.2020 מסומן על ידי בית המשפט א'.
הוסברה לצדדים על ידי בית המשפט משמעותו של ההסכם. "
-
בחינת הרובד ההסכמי של ההסכם: האם עלה בידי התובעת להוכיח כי נפל פגם בכריתתו של הסכם? האם עלה בידי התובעת להוכיח כי במקרה דנן, מתקיימות העילות המנויות בחוק, לביטול ההסכם [ החוזה]?.
-
לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים בכובד ראש, לאחר ששמעתי עדויות הצדדים, לאחר שעיינתי בכלל החומר המצוי בתיק ולאחר שבחנתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כי במקרה דנן, התשובה לשאלות שהעליתי היא שלילית מכיוון והתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה ולא הוכיחה קיומו של פגם המצדיק ביטולו של ההסכם. להלן יורחבו הנימוקים.
-
ככל ויש ממש בטענות התובעת כי מאז חתימת ההסכם, הפר הנתבע את הוראות ההסכם בשיטתיות אזי לא ברור מדוע התובעת לא מצאה לנכון להגיש את התביעה במועדים הסמוכים למועד בו נולדה עילת התביעה , קרי המועד שבו החל הנתבע להפר בשיטתיות את הוראות ההסכם. עוד אציין כי התובעת לא הרחיבה בעניין זה ולא הבהירה כיצד ומהן אותן הפרות שיטתיות המצדיקות להיעתר לתביעתה לביטול ההסכם. טענות התובעת בעניין זה כלליות וחסרות כל ביסוס. ראה סע' 20 לכתב התביעה.
-
ככל והטענה המרכזית של התובעת הינה כי הנתבע אינו מקיים את הוראות ההסכם אזי אינני סבור כי ההליך הנכון לנקוט בו בנסיבות העניין הוא תביעה לביטול ההסכם. לא מצאתי כי מטעם התובעת הועלו טענות הקבועות בדין המצדיקות להורות על ביטול ההסכם.
-
לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח כי בנסיבות המקרה דנן חלה טעות שכן התובעת בעצמה מציינת ומודה כי עובר לחתימה על ההסכם, מצבה הבריאותי של הקטינה היה ידוע לצדדים. כלל הנתונים הרלוונטיים עמדו בפני הצדדים ואלה האחרונים גיבשו הסכמות בהתאם. ככל וכיום, השלכות זמני השהות המוסכמים אינן מתאימות או מערימות קשיים על חיי אחד הצדדים, אזי אינני סבור כי מדובר בטעמים המצדיקים ביטול ההסכם.
-
אף טענת התובעת בעניין זה אינה מסייעת לה. לטענתה של התובעת, היא לא ידעה שאחריות הורית משותפת הינה קיום של זמני שהות שווים וכי לו הייתה יודעת כי הנתבע לא ישתף פעולה ולא ינהג בגמישות , היא לא הייתה מסכימה בשום אופן לתנאי ההסכם. טענות כלליות בעניין זה בדבר חשש מאי קיום והפרה עתידית של הסכם, אינן בבחינת עילה משפטית המצדיקה ביטול הסכם שאושר כדין לאחר דיון במעמד הצדדים בבית המשפט .
-
עצם העובדה כי התובעת לא מתייחסת ליתר הנושאים שנקבעו בהסכם, אזי די בכך בכדי ללמד כי יתר ההסכמות מתקיימות , והצדדים פועלים על פי אותן הסכמות. האמור לעיל מחזק את המסקנה כי הצדדים פעלו בהתאם להסכם.
-
מבלי לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי בכל הנוגע לאי ביטול ההסכם נוכח הוראות הדין בעניין שינוי זמני שהות שנקבעו בהסכם ונוכח טענותיה של התובעת בעניין זה , אומר כי אף טענותיה של התובעת בעניין זה אינן מסייעות לה , שכן התובעת בעצמה אינה מבהירה ואינה מפרטת בכתב התביעה מהו השינוי המבוקש בזמני השהות. פירוט שמוצג לראשונה בסיכומים אינו מועיל בענין זה שכן חזית המחלוקת נפרשת בכתבי הטענות ולא בסיכומים . כמו כן, טענותיה של התובעת כפי שהיא מעלה במסגרת כתב התביעה אינן מהוות לטעמי שינוי מהותי בנסיבות והכל כפי שארחיב להלן.
-
כפי שעולה מכתבי טענותיה של התובעת, זו האחרונה עותרת להרחבת זמני השהות של הנתבע עם הקטינה ובכך למעשה תתקיים בין הצדדים אחריות הורית משותפת לגידול הילדה. לא מצאתי כי חל שינוי משמעותי כלשהו ובטח שלא שינוי מהותי בנסיבות המצדיק להיעתר לבקשה. גם אם נלך על פי גישת התובעת כי זמני השהות המתקיימים כיום הם 5 ימים אצל הנתבע ו 9 ימים אצל התובעת שעה שהחלוקה המחייבת על פי ההסכם היא 6 ימים אצל הנתבע ו 8 אצל התובעת, אין בשינוי זה בכדי להוות שינוי מהותי בנסיבות המצדיק ביטול הסכמות הצדדים בעניין זה. [ ראה סע' 5 לכתב התביעה].
-
ער אני לקשיים שמעלה התובעת בכל הנוגע לאיחורים לעבודה נוכח הסיוע לו זקוקה הקטינה דבר המשפיע על הפסד ימי עבודה או הפסד שעות שעות העבודה, אך מצבה הרפואי של הקטינה היה ידוע לתובעת ולצדדים עוד בטרם אישור ההסכם. האמור נלמד במפורש בכתבי טענותיה של התובעת. למשל ראה סע' 9 לכתב התביעה "הקטינה הוכרה עד עובר לפרידת הצדדים כבעלת צרכים מיוחדים בצירוף מחלת אפילפסיה פעילה ובמועד פרידת הצדדים וחתימת ההסכם הקטינה אף הוכרה כנכה במוסד לביטוח לאומי ובעקבות כך הוכרה זכאות לקצבת ילד נכה". עוד ראה סע' 13א' לכתב התביעה.
-
אינני מתעלם מטענתה של התובעת לפיה, לאחרונה אובחנה הקטינה על הרצף האוטיסטי [סע' 13ג' לכתב התביעה] אך טענת התובעת בעניין זה אינה בלתי צפויה שכן הקטינה הוכרה כנכה עוד בטרם אישור ההסכם. על כן, כל מה שקשור להשלכות ולתוצאות ההסכמות שאליהן הגיעו הצדדים בשים לב למצב העובדתי הקיים, ראוי היה לשקול ולהביא בחשבון במסגרת גיבוש אותן הסכמות הקשורות לזמני השהות ולא במסגרת טענות / עילות המצדיקות ביטול ההסכם.
-
יש לזכור כי הנטל מוטל על התובעת ובמקרה שלפני, על הצד הטוען לשינוי זמני שהות , שכן התובעת בעצמה אינה מבהירה בכתב התביעה מהו השינוי המבוקש בזמני השהות. מכל מקום, טענותיה שהועלו אינן מצדיקות שינוי זמני שהות . יש לזכור כי כל תיק נבחן על פי נסיבותיו הספציפיות וכי כל הכרעה ניתנת על יסוד מכלול הראיות והחומר המונח בפני בית המשפט. במקרה שלפני, לא שוכנעתי כי עלה בידי התובעת להוכיח קיומו של שינוי מהותי כמשמעותו וכהגדרתו בפסיקה המצדיק שינוי זמני השהות שנקבעו בהסכם. מה גם שהתובעת בעצמה אינה מבהירה בכתב התביעה מהו השינוי המבוקש.
-
דומני כי הנימוקים עליהם מבססת התובעת את עילת התביעה הם בגין אי שיתוף פעולה מצדו של הנתבע בכל הנוגע לקיום זמני שהות ובגין הקשיים וההשלכות השליליות על תפקודה של התובעת . טענותיה בעניין זה אינן מהוות עילות משפטיות בהתאם להוראות הדין המצדיקות להורות על ביטול ההסכם ואף לא כטעמים המהווים שינוי מהותי בנסיבות המצדיק בחינה מחודשת של זמני השהות.
-
בעניין זה העידה התובעת :
"אני אסביר, התביעה הזאת נולדה בעיקר מהקושי הנפשי, הפיזי והשינוי במצב של הקטינה . שהתגרשנו אני הייתי בנקודת מחשבה שהקטינה צריכה את אמא ואף אחד לא יכול להסתדר איתה והדבר הכי נכון עבורה הוא אני . הייתי במקום שונה בחיים לא באמת הבנתי מה קורה עם הגירושין זה נפל עליי ביום אחד . בגלל זה גם הסכמתי לזמני שהות האלה. ההסכם היה ברירת מחדל. הסיכום היה שנתחיל לפי ההסכם ואחר כך נתקדם . בפועל זמני השהות שלנו לא שווים." [ ראה ש' 1-6 בעמ' 2].
-
הן מדברי התובעת והן מכתבי טענותיה עולה כי על התובעת היה לצפות מראש, לשקול באופן נכון ונבון את כל ההשלכות והתוצאות הנובעות מהסכמות הצדדים בעניין אחריות הורית משותפת וקביעת זמני השהות המוסכמת על כל המשתמע מכך. בנסיבות, אינני רואה בטענות שמעלה התובעת אשר נוגעות לטעות בכדאיות העסקה כטעם המצדיק לבחון את זמני השהות מחדש [ סעד שלא נתבקש בכתב התביעה ] ולא כטעם המצדיק ביטול ההסכם. בנסיבות אין לתובעת אלא להלין על עצמה.
-
עם זאת, מבלי להקל בטענות התובעת בכל הנוגע לאי שיתוף פעולה מצדו של הנתבע, ונוכח הקבוע בסעיף 4 להסכם, דומני כי טוב וראוי לו הצדדים יבואו ביניהם הדברים כך שמצופה מהנתבע לנהוג בגמישות ובהתחשבות בהדדית בעניין זה והכל על מנת לשמור על טובת הקטינה [ ראו סע' 4 להסכם]. על הנתבע לפעול בהתאם לקבוע בהסכם ולשתף פעולה עם התובעת והכל לפי מה שנקבע בהסכם. מובהר בזאת, כי בפני התובעת עומדות הדרכים המשפטיות אשר רשאית לנקוט בהן כפי שתימצא לנכון , אך טענותיה בהקשר זה אינן מסייעות לה בתביעה הנוכחית.
-
אסכם ואומר כי לא מצאתי כי בתיק דנן מתקיימים התנאים המשפטיים והעילות המשפטיות המצדיקות להורות על ביטול ההסכם. אוסיף ואציין כי מטענות התובעת עולה כי זו האחרונה עותרת לחיוב הנתבע בקיום זמני השהות הקבועים בהסכם ולנהוג בגמישות ותוך שיתוף פעולה עמה . טענותיה בעניין זה אינן מתיישבות עם הסעד המבוקש בדבר ביטול ההסכם. הדבר קיבל ביטוי אף בסיכומי התובעת . מכאן, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להידחות.
תוצאה ומסקנה,
-
התביעה לביטול ההסכם – נדחית.
-
נוכח נימוקי פסק הדין ובשים לב להסדר הדיוני שהגיעו אליו הצדדים 13.9.2023, אני מחייב את התובעת לשלם לנתבע הוצאות משפט על הצד הנמוך בסך של 3,000 ₪ . סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום , אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל .
זכות ערעור כחוק לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ממועד קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא פסק הדין ותסגור את התיק שבכותרת.
פסק הדין המקורי ניתן ביום 15.9.23 .
ביום 2.1.24 ניתן היתר לפרסום פסק הדין לאחר השמטת כל פרט מזהה .
ניתן היום, כ"ח טבת תשפ"ד, 09 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.