פלונית נ' המוסד לביטוח לאומי

התובעת אשר עבדה כמנהלת קבוצות בארץ ובחו"ל בחברת התיירות איסתא הגישה ערעור

על החלטת הנתבע שלא להכיר באירוע התאונתי מיום 26.6.19 כפגיעה בעבודה.

2.במסגרת החלטת הנתבע נשוא התובענה דנן (מיום 19.9.19) ציין הנתבע כי לא הוכח לדידו שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתה של התובעת.

3.לטענת התובעת, ביום 26.6.19 בשעה 6:00 יצאה היא מביתה לרכבה במטרה להוציא קלסרים ומסמכים של קבוצות שהיו אמורות לנסוע לחו"ל והיו תחת אחריותה. התובעת ניגשה לחלק האחורי של מכוניתה והוציאה את הקלסרים והמסמכים, וכשהסתובבה לחזור לביתה מעדה וקיבלה מכה חזקה. שכנים שמעו אותה צועקת, והזעיקו אמבולנס שפינה אותה לבית החולים סורוקה. היא אושפזה ונותחה ברגלה הימנית לאחר ששברה את עצמות השוק. התובעת עבדה אצל מעסיקתה מאז שנת 2003, ולאור תפקידה נהגה לעבוד גם מהבית במשרד הביתי. לאחר התאונה היא פנתה למעסיקתה וביקשה לקבל טופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעבודה (ב.ל 250) אך מעסיקתה סירבה בנימוק שבמועד התאונה המערערת לא עבדה עוד אצלה. אין שום תיעוד על תשלום זכויות בסיום העסקה וגם לא נמצא מכתב סיום העסקה. לכן, התובעת סברה בתום לב כי שאלת קיומם של יחסי עובד מעסיק אינה נתונה במחלוקת. הנתבע לא ביקש לצרף את המעסיק כנתבע. עוד ציינה התובעת, כי לא הוצגו מסמך הזמנה לשימוע, פרוטוקול שימוע או הודעת פיטורים או התפטרות המחויבות על פי דין.

התובעת הציגה ראיות שמלמדות על המשך עבודתה אצל מעסיקתה לאחר מועד התאונה, ואף לאחר חודש 7/19, עת טיפלה ב-4 קבוצות נוסעים שהיו אמורות לטוס במהלך חודש 7/19. התובעת לא פתחה תיק עצמאי ברשויות המס בזמנים הרלוונטיים. גם לאחר הניתוח המשיכה התובעת להתקשר ללקוחות ולעובדי המעסיקה, כמו גם באמצעות תכתובות מייל והודעות "וואטסאפ".

מתכונת העסקת התובעת לאורך 15 שנים היתה זהה לזו שגם היתה במועד הרלוונטי של התאונה. המעסיקה באמצעות עדיה הציגה שלושה מועדים שונים לסיום יחסי העבודה. התובעת הוכיחה את חלות יחסי העבודה במועד הנטען.

לאור כל האמור לעיל, יש לקבל את התובענה במלואה.

4.לטענת הנתבע, בעת קרות התאונה הנטענת לא היתה התובעת בגדר "מבוטחת" בביטוח נפגעי עבודה, וזאת משום שסיימה את עבודתה אצל מעסיקתה בחברת "איסתא" עובר למועד התאונה. התובעת לא נרשמה בתקופה זו כעצמאית. התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי הועסקה על ידי "איסתא" במועד הנטען. התובעת ביקשה לסיים את העסקתה בחברה עובר למועד התאונה ומעסיקתה אישרה את. התובעת מעולם לא היתה עובדת שכירה ב"איסתא" אלא עבדה כפרילנסרית ולא כפי שעבדו עובדים אחרים. מהמסמכים אשר הוגשו לתיק לא ניתן ללמוד כי אכן הועסקה בחברת "איסתא" במועד הנטען.

לתובעת בוצע גמר חשבון וסיום העסקה סופי בחודש 5/19. התובעת לא מסרה למי מגורמי המעסיקה הודעה על חבלתה בזמן אמת.

דיון והכרעה

5.במסגרת מסכת הראיות העידו התובעת, מר משאל משה- אשר ניהל שני סניפים של חברת "איסתא" בעיר תל-אביב, גב' איילת פוליס- מנהלת סניף "איסתא" באר-שבע, וכן גב' רותם גונשורוביץ- מנהלת מחלקת שכר בחברה בשנים 2014-20193.

מהעדויות ומהראיות עולה כי בין התובעת למעסיקתה התקיימו יחסי עובד מעסיק לאורך השנים עד למועד התאונה ואף לאחריה. התובעת הוכיחה את התקיימות האירוע, וכן הרימה את הנטל שרבץ לפתחה להוכיח כי יחסי עובד מעסיק לא נותקו עובר לאירוע התאונתי.

למעשה, האמור בתצהירה של התובעת לא נסתר, וגירסתה תאמה את האמור בהודעה אותה מסרה לחוקר הנתבע ואת עדותה בבית הדין. יצוין, כי גם עדי הנתבע העידו דברים כהוויתם אך לא היה בעדותם כדי לסתור את גירסת התובעת.

מעדות התובעת עלה כי היא עובדת בחברת "איסתא" ומארגנת טיולים קבוצתיים בארץ ובחו"ל. במסגרת עבודתה היתה התובעת מתלווה לקבוצות, הן בארץ והן בחו"ל. גירסת התובעת לפיה היתה עובדת גם מהבית וגם מחוץ לבית נתמכה גם בעדותם של עדי הנתבע. התובעת היתה עובדת של חברת "איסתא" וקיבלה את שכרה בהתאם להתקשרויות שהצליחה לסגור. יצוין, כי התובעת צירפה תלושי משכורת המדברים בעד עצמם. עולה כי שולמו לה גם זכויות סוציאליות, לרבות דמי הבראה, ביטוח לאומי ומס הכנסה (על ידי המעסיק). עוד עלה, כי התובעת היתה עובדת במשרדי החברה בעיר באר-שבע לאורך שנים (עד שנת 2019) ותחתיה עבדו שתי פקידות של החברה. התובעת בהגינותה העידה כי גם בתקופה זו היתה עובדת מהבית או מהשטח, וכן יוצאת לבצע מכירות.

הן מעדות התובעת והן מעדותה של גב' פוליס עולה, כי יחסיהן עלו על שרטון לקראת סוף שנת 2018. בעוד שהתובעת תלתה זאת בנימוקים כספיים, עדי הנתבע ציינו כי דובר במחלוקת ביחס לשטחי העבודה במשרד ששופץ. גם לאחר תקופה זו המשיכה התובעת ליתן דין וחשבון על עסקאותיה, הן לגב' פוליס והן לגב' קדיש שהיתה מעליה בהיררכיה. לאור חילוקי הדעות ומערכת היחסים העכורה, החליטה גב' קדיש שהתובעת תעבור לעבוד בסניף תל-אביב, אותו ניהל מר מישאל, והתובעת אף נסעה אליו. בהקשר זה יצוין, כי דווקא הנתבע צריך היה להביא לעדות את גב' קדיש כדי להפריך את גירסת התובעת לעניין אופי עבודתה ודרכי עבודתה לאחר חודש מאי. ברי, כי התובעת לא פנתה על דעת עצמה לסניף תל-אביב לאחר שכביכול ייחסו לה התפטרות וסיום יחסי עבודה בחודש 5/19 בהתאם להתפטרות מחודש 3/19 לכאורה. מעדות התובעת עלה כי המשיכה לעבוד כרגיל. התובעת לא פוטרה וגם לא התפטרה. גירסת התובעת לפיה לא נתנה מכתב פיטורים לא נסתרה. התובעת הסבירה ופירטה את השתלשלות העניינים כהוויתם בזו הלשון:

"ש. אמרת ש14 שנה היית הולכת יום יום למשרד?

ת.לא הייתי הולכת יום יום. אמרתי שהלכתי למשרד אבל לא כל יום. היו לי שבועות שלא עבדתי במשרד. עבדתי גם מהבית, גם מהמלון

ש.ולאף אחד לא היה מוזר שהחל מחודש נובמבר 2018 את בקושי במשרד?

ת.לא. עבדתי ועשיתי את העבודה זה לא משנה מאיפה

ש.למי היית צריכה לתת דין וחשבון ואת הדיווחים על העסקאות שעשית כדי לקבל עמלות?

ת.רק לאיילת ולגילה קדיש

ש.מי זאת גילה?

ת.המנהלת מעל איילת שידעה גם על הכל

ש.מי זה מר משה משאל?

ת.הוא היה המנהל שלי בגלל כל העניין עם איילת. אז שלושה חודשים ממאי, גילה קדיש המנהלת הראשית החליטה שאני הולכת לעבוד איתו בגלל כל ההתגלות של הבעיות עם איילת היא החליטה שאעבוד איתו. איתו הייתי בתל אביב, נסעתי אליו

ש.יש לך הסכם עם גילה קדיש על השלושה חודשים שעבדת שם?

ת.לא. היא רק אמרה לי לעבוד איתו

ש.למה לא הבאת את גילה לעדות פה בבית הדין, תצהיר שלה, תמצית עדות?

ת.לא ראיתי לנכון כי איילת ומשאל הם אלה שהיו המנהלים הישרים שלי

ש.אבל גילה זו שנתנה את ההוראה?

ת.כי היא חייבת. אני לא יכולה לעבוד עם מי שאני רוצה

ש.למה שהנהלת החשבונות של איסתא תטען שיש בתיק שלך מכתב התפטרות שאת הגשת למעסיק שלך בחודש מרץ 2019 ואז בעצם סגרו איתך שאת צריכה לתת חודשיים הודעה מוקדמת, דהיינו עד מאי 2019?

ת.לא. אני לא נתתי מכתב פיטורים ולא התפטרתי. זו המצאה של גילה

ש.זו המצאה?

ת.כן. לא נתתי אף מכתב פיטורים. עובדה שהמשכתי לעבוד. היו לי בעיות עם הנושא של העבודה וביקשתי ממנה לשפר את התנאים ואז גילה אמרה לי פלונית אם זה לא הולך עם איילת, תעברי למשאל. אז אם התפטרתי, איפה השימוע שלי, איפה הפגישה שהיא הבטיחה שהיא תפגוש אותי?".

יצוין, כי גם לאחר חודש אפריל לא השתנה דבר במתכונת עבודתה והעסקתה של התובעת. התובעת הציגה תכתובות מיילים והודעות "וואטסאפ" כדי לתמוך בגירסתה, לפיה ביצעה עבודה בחודשים 4/19-6/19. הנתבע המעיט בערכן של אסמכתאות אלו, אך יש בהן כדי לבסס את גירסת התובעת, לפיה במועדים הללו טיפלה ב-4 קבוצות שצריכות היו לטוס לחו"ל. כאשר נשאלה אם "איסתא" לא תקשרה מול הלקוחות אלא רק קיבלה את הכסף מהתובעת, ענתה התובעת שהלקוחות העבירו את הכסף ל"איסתא" היות ואסור להם להעבירו אליה, מאחר והיא עובדת "איסתא". בהמשך הסבירה התובעת ללא כחל וסרק שכמה ימים לפני פגיעתה נסעה לתל-אביב (לשם הועברה עקב יחסיה עם מנהלת סניף באר-שבע) להעביר לשם כספים, וזאת רק החל מחודש מאי. כאשר נאמר לה בחקירתה הנגדית כי בחודש 6/19 לא היו קבוצות, ענתה התובעת בזו הלשון:

"ת. אבל אני ממאי עובדת על 4 קבוצות בחו"ל ואני הייתי באיסתא ויש את משאל שיעיד שהייתי איתו. אם קבוצה רוצה לצאת ביולי, העבודה מתחילה לפחות חודשיים שלושה לפני. לא סוגרים אותה ביולי. אני עובדת ממאי על קבוצות ליולי ויש עדות יש הכל".

גם באשר לדיווח על התאונה הציגה התובעת מצג עובדתי המאיין את טענת הנתבע. בעוד שהנתבע טען שהתובעת לא דיווחה בסמוך לתאונה על התרחשותה, עלה כי בעלה של התובעת דיווח על כך למחלקת משאבי אנוש (גב' דור), היות ומצבה לא איפשר לה לפנות עקב הפציעה שבעקבותיה עברה ניתוח. לאחר פציעתה המשיכה התובעת לעבוד מול גב' פינסקי כדי לתרום ולסדר את כל האופרציות עד סיום הטיפולים בחודש 7/19, וגם עם גב' יפעת טל עובדת "איסתא", ששלחה לתובעת מייל עוד ביום 20.6.19 במייל הפנימי של החברה.

לא זו אף זו, התובעת צירפה עשרות הודעות "וואטסאפ" ומיילים בינה ובין עובדות אחרות בחברה בתאריכים שהחל מיום 18.6.19 עד יום 4.9.19. המדובר בהודעות המדברות בעד עצמן, בהן התובעת עובדת גם במהלך חודש יוני וחודש יולי, ואף מודיעה ביום 30.6.19 שהיא בבית חולים לאחר ניתוח קשה.

משלל ההודעות עולה, כי התובעת המשיכה לטפל ב-4 קבוצות שטסו בחודש 7/19, וזאת החל מחודש 4/19. לנתבע לא היתה תשובה להתכתבויות אלו. בשום שלב של ההתכתבויות והמיילים בחודשי יוני ויולי לא נרמז על כך שהתובעת כבר אינה עובדת "איסתא" ו/או שהשתנתה צורת העסקתה. התובעת עבדה בחודש יוני ובחודש יולי אל מול סניף תל-אביב של חברת "איסתא" באותה מתכונת שעבדה עובר לחודש 5/19 בסניף באר-שבע. התובעת אף העידה כי מעולם לא היה לה עסק פרטי במקביל לעבודתה בחברת "איסתא". חברת "איסתא" משיקוליה היא לא הסכימה לחתום על טופס ב.ל 250, בין השאר בטענה שהתובעת נפגעה במועד שחל לאחר התפטרותה ו/או סיום העסקתה. כפי שצוין לעיל, יחסי העבודה נמשכו והתובעת עברה לסניף תל-אביב.

גם בעדותו של מר משאל משה יש כדי לחזק את גירסת התובעת. עד זה ענה בעדותו באופן בהיר ונהיר בזו הלשון: "... אני זוכר שבמאי העבירו אותה מסניף ב"ש אליי. אני זוכר שהיו לנו 3 קבוצות שהועברו לטיפולי שפלונית הביאה". עד זה המשיך וסיפר בהגינותו שלתובעת היו קבוצות ושהיא הגיעה לסניף עובר לפציעתה וגם לאחריה. ועוד הוסיף העד, שמאחר ולא הסתדרה עם המנהלת בבאר-שבע עברה היא לסניף תל-אביב ועבדה מולו ומול גב' יפעת טל, וכל זאת בהוראת גב' קדיש, הסמנכ"לית, שהנתבע לא הביא לעדות, הגם שהתובעת רצתה להביאה לעדות.

הנה כי כן, התובעת הוכיחה מעבר לכל ספק כי במועד הפגיעה היא היתה עובדת חברת "איסתא" בסניף תל-אביב. בנוסף, בעדותה בבית הדין, בגירסתה לחוקר הנתבע ובתצהירה תיארה היא את אופי קרות התאונה, גירסה שנתמכה בהודעת שכנתה לחוקר הנתבע, ואף באנמנזה בבית החולים, הגם שלאור פציעתה שהצריכה ניתוח לא היתה חובה להעלותה. בהקשר זה ציינה התובעת את הדברים הבאים:

"ש.מנובמבר 2018?

ת.התחלתי לעבוד מהבית

ש.יש לך מקום מוגדר בבית?

ת.כן. ראו את זה מביטוח לאומי

ש.היית מגיעה מנובמבר 2018 היית מגיעה לסניף?

ת.כן. בטח. הייתי חייבת לדווח לה

ש.בחודש מאי מה קרה שהפסקת להגיע לב"ש ועברת לת"א?

ת.אני הגעתי לאיילת וישבנו על דוקטים ואז גילה ביקשה שאעבור לת"א לעבוד אצל משאל כי כבר אי אפשר היה לעבוד ביחד.

ש.אמרת שהיו לך ארבע קבוצות שעליהן עבדת ואלה היו הארבע קבוצות האחרונות. כמה זמן לפני את מתחילה לעבוד על קבוצות. אם קבוצות יוצאות ביולי מתי התחלת לעבוד עליהן?

ת.ממרץ. לא כ"כ זוכרת, אבל עבדתי שלושה חודשים לפני

ש.מתי התחלת לעבוד על הקבוצות האלה?

ת.או מאי או מרץ אני לא זוכרת בדיוק. לפי המיילים אפשר לראות.

ש.מה היה ביום התאונה שהיית צריכה לעשות שנוגע לעבודתך?

ת.הייתי צריכה לעשות מראה חשבון, להיות בקשר עם המדריכים, לעשות כל הנושא עם הוועדים והיה לי קצת לחץ כי הייתי לבד. איסתא פיטרה את העובדים שלי והחליטו שאעבוד לבד אז עבדתי ועשיתי את העבודה כפול. מכל הלחצים האלה, התחלתי לעבוד בשעה 05:00 ונפלתי

ש.באופן קבוע היית עובדת בשעות האלה?

ת.לא. הייתי עובדת בתקופה האחרונה רק בשעות האלה".

מעיון במסמך הרפואי מיום 30.6.19 עולה, כי צוין שם מפי התובעת כי החבלה אירעה בזמן עבודתה. גם במכתב לנתבע מיום 16.12.19 תואר אופן קרות החבלה, וכן תוארה מתכונת עבודתה של התובעת, אשר מחודש 11/18 עבדה ממשרד שבתוך ביתה. גם בהודעתה לחוקר הנתבע מיום 28.8.19, תיארה התובעת בפירוט רב את אופן קרות האירוע התאונתי, וכן ציינה כי שכניה הזמינו את האמבולנס וכי שכנתה ראתה את כל הקלסרים והניירת שהתפזרו בעקבות נפילתה. במסגרת הודעתה שנגבתה בביתה מתואר כיצד בעלה של התובעת מציג לחוקר הנתבע את חוזה העבודה של התובעת, לרבות את הניירת, המחשב והמדפסת.

6.גם בעדותה של גב' פוליס אין כדי לתרום לעמדת הנתבע אלא דווקא לחזק את גירסת התובעת. יצוין, כי עדותה של עדה זו תאמה את האמור בהודעתה לחוקר מיום 12.9.19. מעדותה עלה שהתובעת התפטרה, אך העדה הוסיפה שלאחר אותה התפטרות (אשר את מועדה לא זכרה) לכאורה התובעת המשיכה לעבוד בסניף תל-אביב. עדה זו אישרה את אופי עבודת התובעת, שעבדה עימה במשך 15 שנים, וכן שמשכורתה שולמה לפי אחוזים מהרווח שהניבה עבודתה, וזאת באמצעות תלוש משכורת ותשלום מקדמות, וכך היה לאורך כל התקופה.

הגם שעדה זו והתובעת היו ביחסים עכורים, אישרה היא בעדותה שבתחום של התיירות "אפשר לעבוד גם בשעות משוגעות" וזה הגיוני לשלוח מייל בשעה 5:00 או באמצע הלילה, וזה סביר שהתובעת עבדה בשעות מוקדמות בבוקר.

בנוסף, העידה גב' גונשורוביץ, ששימשה כמנהלת מחלקת שכר בחברה. עדה זו העידה שבחודש 5/19 נערך גמר חשבון לסיום התקשרות, אך שבפועל התובעת המשיכה לעבוד בחברה ולא נמסרה לה כל הודעת פיטורים או סיום העסקה, אלא רק ביום 4.7.19 לאחר מועד התאונה מילא המעסיק טפסי פרישה.

7.מכל התמונה שנפרשה בפני בית הדין, עולה באופן ברור, כי התובעת היתה עובדת מן המניין בחברת "איסתא" עובר לפגיעתה, במהלכה וגם לאחריה. התובעת היתה מנהלת קבוצות מאורגנות לתיירות פנים וחוץ. תחת התובעת עבדו שתי עובדות. לאור מחלוקת שטיבה לא התברר עד תום בינה לבין מנהלת סניף באר-שבע, עברה התובעת לעבוד מביתה, במשרד ייעודי (אשר הוצג לחוקר), בחודש 11/18. מאחר והמחלוקות לא באו על פתרונן, בחודש 5/19 סיימה התובעת את עבודתה בסניף באר-שבע ועברה לעבוד בסניף תל-אביב, כאשר היא המשיכה לטפל ב-4 קבוצות שאמורות היו לטוס בחודש 7/19. הטיפול בקבוצות החל מחודש מרץ-אפריל ונמשך בחודשים מאי ויוני, וכן בתחילת חודש יולי.

גירסת המעסיק לפיה יחסי העבודה הסתיימו בחודש 5/19, לאור התפטרות התובעת עוד בחודש 3/19, התבררה כלא נכונה.

הנתבע לא הציג מכתב התפטרות או אסמכתא על סיום יחסי העבודה, למעט מכתב שנרשם בחודש 7/19 (ללא ציון היום) בו צוין שהתובעת עבדה עד ליום 4.5.19.

לעומת זאת, ב-ת/2, בהודעת המעסיק על פרישת עובד מעבודה, צוין כי התובעת סיימה לעבוד ביום 31.5.19. המדובר במסמך שנחתם רק ביום 4.7.19, 8 ימים לאחר יום הפגיעה של התובעת, וזאת ללא שום אזכור להתפטרותה לכאורה של התובעת בחודש 3/19.

והנה, התברר כי התובעת המשיכה לעבוד לאחר חודש 5/19 בסניף תל-אביב באותה מתכונת שעבדה מחודש 11/18 בסניף באר-שבע.

עלה כי לאורך כל התקופה לתובעת הונפקו תלושי שכר, שולמו לה מקדמות והיא השתכרה לפי אחוזים.

גם ביחס לאופן קרות פגיעתה ביססה התובעת את גירסתה באמצעות הודעתה של שכנתה לחוקר, הן ביחס לקרות האירוע ומועדו, וכן ביחס לכך שבזמן פגיעתה החזיקה קלסרים, ניירת ומחשב נייד במטרה ללכת לעבוד.

עוד יצוין, כי בסיכומיו טען הנתבע כי בחודש 5/19 נערך לתובעת גמר חשבון סופי, אשר לא הוצג בפנינו. "גמר חשבון" סופי דווקא נחתם רק ביום 4.7.19 בו צוין תאריך סיום עבודה שונה ממה שצוין במכתב המעסיקה מחודש 7/19, שם נרשם 4.5.19.

שדרי המיילים והודעות "הווטסאפ" מחודשים יוני ויולי מהווים הוכחה ברורה וניצחת כי התובעת המשיכה בעבודתה הרגילה אל מול סניף תל-אביב. בשום שלב לא נטען בפניה כי יחסי העבודה הסתיימו או שהתובעת הפכה לעצמאית. מהודעות אלו אף עולה שהן מבססות את גירסת התובעת שהמשיכה לטפל בקבוצות שטסו במהלך חודש 7/19.

אחרית דבר 

8.דין התובענה להתקבל.

9.הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בגובה 4,000 ₪, והכל בתוך 60 ימים מיום המצאת פסק הדין.

10.זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

11.פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר.

ניתן היום, א' שבט תשפ"ד, (11 ינואר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.