לפניי ערעור על החלטת בית משפט קמא (כב' השופטת אורית קליינפלד) שניתנה ביום 19.12.23 בתיק תנ"ז 30365-10-23 (להלן: "ההחלטה קמא"), במסגרתה התקבלה בקשת עו"ס לחוק נוער להכריז על הקטינה י. ש (להלן: "הקטינה") כ"קטינה נזקקת" ולקבוע דרכי טיפול בעניינה.
נקבע כי הקטינה תוכרז כ"קטינה נזקקת", תוצא ממשמורת הוריה בהתאם לסעיף 3(4) לחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך – 1960 (להלן: "חוק הנוער") ותועבר למשמורת רשות הסעד שתקבע מקום חסותה. עוד נקבע כי במקום החסות תקבל הקטינה מעטפת טיפולית כפי צרכיה, והכל כפי שיפורט להלן.
רקע בקליפת אגוז
2.המערער הינו אביה של הקטינה (להלן גם: "האב"). משיבה 2 (להלן: "המשיבה" או "האם") היא אמה של הקטינה.
המערער והמשיבה ניהלו בעבר קשר זוגי, ממנו נולדו הקטינה, כבת 15 שנים ואחותה ב' (להלן: "ב' ") כבת 13 ושלושה חודשים.
3.בהחלטה קמא צוין כי הקטינה מוכרת למחלקת הרווחה משנת 2018. בשנתיים האחרונות היא לא מגיעה לבית הספר באופן סדיר, והחל מחודש פברואר 2023 הפסיקה להגיע בכלל. הקטינה מאובחנת כמחזיקה בהפרעת קשב וריכוז, מתמודדת עם חרדות, משוטטת, לא מקבלת סמכות הוריה, התנהגותה המינית לא מותאמת, וביולי 2023 עברה הפסקת הריון.
4.עוד צוין בהחלטה קמא כי בתקופה שהקטינה הגיעה לבית הספר התקשתה לקבל סמכות הצוות החינוכי, היתה אלימה, סבלה מבריונות, הדרה חברתית ושיימינג. יועצת בית הספר התרשמה כי הקטינה מגלה קושי בהבנת סיטואציות חברתיות, ומתנהגת באופן אימפולסיבי.
5.בתאריך 13/07/22, יצרה הקטינה קשר עם מוקד 105 ודיווחה כי נפתח עמוד "אינסטגרם" פוגעני נגדה. הקטינה צירפה לדיווח התכתבויות בוטות שלה עם ילדים אחרים. במקביל פנתה המשיבה לרווחה ודיווחה כי קיים מתח רב בבית, הקטינה גורמת לנזק לרכוש, אלימה כלפיה ומתכתבת ברשתות באופן לא מותאם גיל.
6.בוועדת תכנון טיפול אשר התכנסה בתאריך 17/08/22 נבחנה האפשרות למסגרת חוץ ביתית עבור הקטינה, אך המערער התנגד והתחייב לטפל בבנותיו. על כן הוועדה המליצה כי הן תעבורנה לביתו. אולם, כמתואר בבקשת עו"ס לחוק נוער, סידור זה לא צלח והקטינה שבה לבית האם.
7.בתאריך 31/01/23 התקיימה וועדת תכנון טיפול נוספת בעניינה של הקטינה. המערער והמשיבה התלוננו על התנהלות בית הספר בו משולבת הקטינה, והוועדה המליצה על ביצוע אבחון פסיכו-דיאגנוסטי והערכה פסיכיאטרית, וכן הומלץ לבחון ביקורים במסגרות חוץ ביתית. המערער סרב לקבל את המלצת הוועדה בנוגע לעריכת אבחון מחשש כי תוצאותיו יובילו להוצאתה של הקטינה למסגרת חוץ ביתית, כך תואר בהחלטה קמא.
8.בתאריך 11/07/23 התכנסה וועדת תכנון טיפול נוספת, אשר המליצה על אבחון והתארגנות במעון "צופיה". המערער והקטינה שללו באופן נחרץ את המסגרת המוצעת והקטינה אף איימה כי תתאבד. לאחר הערכה פסיכיאטרית התקבל הרושם כי האמירה נאמרה מבלי שמאחוריה כוונה. במקביל נעשו ניסיונות לאתר עבורה מסגרת חוץ ביתית אחרת.
ההחלטה קמא
9.במסגרת דיון שנערך בבית משפט קמא ביום 12.12.23, הוכרזה הקטינה כ"קטינה נזקקת", ואולם מחלוקת התגלעה בנוגע לדרכי הטיפול אשר יטיבו את מצבה של הקטינה. בעוד הרווחה, המשיבה והאפוט' לדין סברו כי יש להורות על הוצאתה של הקטינה ממשמורת הוריה למשמורת רשות הסעד, התנגד המערער להוצאת הקטינה לפנימייה, וטען כי המשיבה איננה מסוגלת לטפל בה; כן טען כי הוא יוכל לשמר את טובתה ואת מוגנותה, ועל כן יש להעבירה לטיפולו בביתו.
10.במסגרת ההחלטה קמא, בחנה השופטת קמא את טובתה של הקטינה לאורן של חוות הדעת והמלצותיהם של הגורמים המקצועיים, ולא מצאה לסטות מהאמור בהן. כן שקלה את רצונה של הקטינה שהובע בפניה.
בסופו של דבר הכריע בית משפט קמא ופסק, כי הקטינה תוצא ממשמורת הוריה, בהתאם לסעיף 3(4) לחוק הנוער, ותועבר למשמורת רשות הסעד שתקבע מקום חסותה. במקום החסות תקבל הקטינה מעטפת טיפולית כפי צרכיה. כן קבעה כי הקטינה תגיע לביקור במסגרת "בית רות" במועד אשר יתואם ע"י עו"ס לחוק נוער. ככל שהמסגרת תסכים לקבל את הקטינה, ייקבע מועד לקליטתה.
הערעור והתשובות לערעור
11.בכתב הערעור, טען האב כדלקמן:
א.לאחר הדיון בבית משפט קמא, הקטינה עברה למשמורתו בפועל של האב, ומתגוררת עמו בביתו. מאז שעברה הקטינה לבית האב, השתפר מצבה, כפי שהשתפר מצבה של אחותה ב', שאף היא עברה לגור אצל האב. האב מקבל שבחים רבים מכל הגורמים המקצועיים ומבית המשפט, על השיפור העצום שחל אצל ב'.
ב.בית משפט קמא שלל מהאב ומהקטינה את אותה דרך טיפול שיכולה להביא לשיפור דומה גם במצבה, ובכך נמנעה מהקטינה ומהאב ההזדמנות להצלחת הטיפול, שהוכח בעניין אחותה ב'.
ג.מניעת דרך הטיפול שהוכחה שמוצלחת, ובחירה באפשרות הדרסטית של הוצאת הקטינה מביתה, אינה סבירה ופוגעת בקטינה. ההחלטה קמא פוגעת באופן קשה בזכויות הדיוניות והמהותיות של האב ושל הקטינה, ומקפחת את זכותם למצות אפשרות פחות דרסטית, ודרך טיפול שהוכחה כטובה מאד.
12.ב"כ היועצת המשפטית לממשלה במשרד הרווחה והביטחון החברתי השיבה לערעור. להלן תמצית טענותיה:
א.החלטת בית משפט קמא מנומקת ומבוססת, והולמת את מצבה של הקטינה כפי שתואר בפרק הרקע. בפני בית משפט קמא נפרסה יריעה רחבה ומקיפה של דיווחים מכלל גורמי הטיפול, המלמדת על מורכבות מצבה של הקטינה והסיכון בו נמצאת.
ב.במשך תקופה ארוכה הקטינה ומשפחתה מטופלים באופן אינטנסיבי על ידי שירותי הרווחה, וחרף מעורבות גורמי הטיפול, חלה הידרדרות במצבה של הקטינה, לרבות אירוע של הפסקת הריון בקיץ 2023.
ג.לאורך השנתיים האחרונות נעשו מספר ניסיונות כי הקטינה תעבור להתגורר אצל המערער, אביה, על מנת למנוע הידרדרות במצבה, אולם ניסיונות אלה לא צלחו והקטינה שבה פעם אחר פעם להתגורר בעיר א' בבית אמה. אמה של הקטינה לא מצליחה להתמודד עם מצבה המורכב ומצבי הסיכון להם היא חשופה.
ד.לא ניתן להקיש ממצבה של ב' ומהטיפול של המערער בה, לעניין יכולותיו לטפל בקטינה ולהעניק לה את המענים להם היא זקוקה. להערכת גורמי הטיפול, מאפייני האחיות שונים ומורכבות מצבן מחייב מענים טיפוליים שונים. הקטינה נשוא ערעור זה, נמצאת בסיכון גבוה לאורך שנים ובהיקף נרחב, וגם כיום כשהיא שוהה בבית המערער היא לא נענית באופן מלא לגבולות המוצבים לה, הגעתה לבית הספר לא סדירה, היא מגיעה לעיר א' בתדירות גבוהה וממשיכה להיות חשופה לסיכונים.
ה.אין חולק כי המערער רוצה בטובת הקטינה, עם זאת אין לו את הכלים לטפל במצבה. בית משפט קמא שקל את רצון הקטינה, מול עמדת גורמי המקצוע כי טובתה של הקטינה מחייבת השמתה במסגרת חוץ ביתית.
13.אמה של הקטינה הגישה תשובתה לערעור, במסגרתה חזרה על טענות גורמי הרווחה, לעניין הימצאות הקטינה בסיכון, והוסיפה כדלקמן:
א.האם מודה כי מתקשה להעמיד לקטינה גבולות. האב נמצא כל שעות היום בעבודה, והקטינה מסתובבת בעיר א' עם גברים מבוגרים ממנה.
ב.עד למועד הדיון קמא (12.12.23), הקטינה נהגה לישון בית האם, לגנוב כספים, להתרועע עם נוער שוליים, לצרוך סמים ולהסתבך במצבי סיכון. האם הוזעקה פעמים רבות לתחנת המשטרה.
ג.הערעור דנן מטרתו לפגוע באם. האב לא רואה את טובת הקטינה אלא מבקש לפגוע באם, שהוציאה צו הגנה נגד האב.
ד.האם, האב והקטינה ביקרו בבית רות. האם מצאה את המקום הולם את צרכי הקטינה, שזקוקה לגבולות ברורים ולמסגרת מכילה ואוהבת. האב הוא זה שמסרב לשלוח את הקטינה לפנימייה ובכך למעשה פוגע בסיכויי הקטינה להשתקם.
14.האפוט' לדין של הקטינה השיבה לערעור, ותמצית טענותיה כדלקמן:
א.במפגש עם הקטינה ביום 31.1.24 (להלן: "השיחה"), הביעה הקטינה התנגדות נחרצת לצאת לפנימייה, וביקשה כי תינתן לה הזדמנות להוכיח את עצמה בבית אביה ותחת השגחתו. הקטינה ציינה כי מאז הדיון קמא, היא מתאמצת להגיע באופן סדיר לבית הספר, מתנהגת שם טוב ומשתדלת ללמוד כמיטב יכולתה.
ב.עוד ציינה הקטינה בשיחה, כי אינה משוטטת וקשריה החברתיים מוגבלים למפגשים עם שתי חברות, בבית אביה או בבית החברות. היא לא מצויה בקשרים עם גברים או נערים, לא סובלת מפגיעות ברשת ושומרת על מוגנותה.
ג.האפוט' לדין סבורה כי יש לדחות הערעור, חרף עמדתה של הקטינה שהובאה לעיל, מאחר שטובת הקטינה מחייבת הוצאתה ממשמורת הוריה ושילובה בפנימייה.
ד.הקטינה מצויה ברמת סיכון גבוהה ומצבה מעורר דאגה. חרף זאת הקטינה לא עברה אבחון פסיכודיאגנוסטי, בשל התנגדות המערער ולא קיבלה את הטיפול התרופתי עליו המליץ הפסיכיאטר, ולא זוכה למענים טיפוליים המתחייבים ממצבה.
ה.צרכיה הטיפוליים של הקטינה מחייבים מענה שניתן לספק רק במסגרת חוץ ביתית. המערער, עם כל הרצון הטוב, לא יכול לספק את המענים להם זקוקה הקטינה.
ו.מימד הזמן מחייב את הוצאת הקטינה למסגרת חוץ ביתית. הקטינה חוגגת בימים אלו 15 שנים; חלון הזמן להתערבות טיפולית ולשינוי בעניין הקטינה הולך ואוזל. כל דחייה נוספת בהשמתה בפנימייה, רק תגדיל את התנגדותה ותקטין את היכולת להתערבות טיפולית אפקטיבית.
ז.הצלחת המערער עם ב' איננה ערובה להצלחה עם הקטינה. בין האחיות קיים שוני רב – לרבות פערי גיל; תפקוד; מצבי סיכון; מורכבות רגשית וצרכים טיפוליים שונים.
דיון בערעור, 8.2.24
15.ביום 8.2.24 התקיים דיון בערעור, במסגרתו נשמעו בפניי כל הצדדים, לרבות הקטינה.
כל הצדדים חזרו על האמור בתשובותיהם לערעור, והוסיפו כדלקמן.
16.ב"כ המערער תיאר כי מצב הקטינה השתפר מאז עברה לגור אצל אביה. היא פוקדת את ביה"ס ותפקודה שם השתפר. הוצגה "תעודת משתפרת התנהגותית" (נסרק לתיק ביום 11.2.24) שניתנה לקטינה מאת מחנכת הכיתה.
עוד טען ב"כ המערער, כי האב לא מתנגד לאבחון פסיכודיאגנוסטי לקטינה, וגם לא מתנגד לטיפולים רגשיים או אחרים, שיכולים לשפר את מצבה של הקטינה.
כן טען, כי עמדת הרווחה בעניינה של הקטינה היא בדיוק אותה עמדה שהובעה על ידה בעניינה של ב'. הרווחה הגישה בקשה זהה בעניינה של ב' ובדיון ביום 22/8/23 הרווחה התעקשה באותם נימוקים ממש בעניינה של ב'. אילו עמדתה של הרווחה היתה מתקבלת בעניינה של ב', הרי שבחודש אוגוסט היא היתה מועברת לפנימייה, והיה נמנע מב' השיפור שהתקיים בעניינה.
כן ציין ב"כ המערער, במענה לטענה כי ניתנו לאב הזדמנויות בעבר, כי מעולם לא ניתנה שום החלטה מסודרת ומחייבת בעניין שהותה של הקטינה אצל האב. אולם כעת, ועוד בטרם החלטה פורמאלית על העברה רשמית מחייבת ומסודרת, כבר חל שיפור במצבה של הקטינה.
17.העו"ס לחוק הנוער, מר יהונתן, טען כי האינדיקציה היחידה לשיפור במצב הקטינה זו ההגעה לבית הספר, שלושה ימים בשבוע שהיא מגיעה, מתוך 5 או 6 ימים; אולם גם אם יש שיפור בהגעה לבית הספר, זה לא מספיק מכיוון ששומעים מגורמים נוספים בעיר, שהקטינה נמצאת בעיר א' עד מאוחר. האב גר ב-ב'.
לעמדתו, זמן הקטינה יקר במונחי "זמן ילד", וחלון ההזדמנויות לעשות שינוי מצטמצם.
מבחינה מקצועית הוא סבור שהקטינה צריכה טיפול אינטנסיבי, ארוך, במסגרת ש"רואה אותה" 24/7. טיפול כזה יעזור לקטינה לגלות כוחות ויכולות שיש בה.
לשאלת בית המשפט, אם יוחלט ליתן הזדמנות נוספת במסגרת הקהילה והאב, ולאחר שתעבור אבחון פסיכודיאגנוסטי וכל הליך טיפולי שיידרש, מה האופציות במסגרת הקהילה, ענה שניתן לתת לקטינה טיפול רגשי, פעם בשבוע למשך שעה; יש גם הדרכת הורים; האב יצטרך לקחת אחריות ולשלב הקטינה בפעילויות אחר הצהריים.
לטענת העו"ס, לפני שנה היתה ועדת תכנון טיפול, במסגרתה הוצעה לאב מסגרת חוץ ביתית והוא סירב. נאמר לאב לקחת אחריות. נעשה נסיון, ללא פניה לצו השגחה עקב סירוב האב לצו השגחה.
18.האפוטרופא לדין של הקטינה, עו"ד הדס ליס, טענה כי מבחינת הקטינה, היא סבורה שעשתה שינוי משמעותי בחודש האחרון, והיא עושה כמיטב יכולתה להגיע לבית הספר בצורה סדירה. הדיווחים מבית הספר מתארים שיפור בהגעה לבית הספר וגם שיפור בהתנהגות בבית הספר.
הוסיפה האפוטרופא לדין ואמרה, כי הקטינה מבקשת לאפשר לה ולאב הזדמנות נוספת בקהילה.
יחד עם זאת, כאפוטרופא לדין היא סבורה כי הנסיונות בקהילה מוצו יותר מפעם אחת כפי שפורט בתסקיר עו"ס לנוער; הקטינה הועברה בעבר לבית האב כפי שנעשה כעת, הדבר החזיק לתקופות קצרות בעבר, ופעם אחר פעם הקטינה הצביעה ברגליים ושבה לבית האם.
עוד סבורה האפוטרופא לדין, כי הקטינה נערה בסיכון גבוה, כפי שתואר בהחלטה קמא ובתסקירי הרווחה.
האבחון הפסיכיאטרי שנעשה לקטינה הצביע על מורכבות נפשית ורגשית משמעותית. בהתאם סברה, כי קטינה זקוקה למסגרת כוללת, על מנת לקבל מסגרת טיפולית מחזיקה, מגנה ושומרת, שגם אבא מסור ככל שיהיה לא יכול כרגע לתת לה.
19.ב"כ האם טענה כי האם מאוד אוהבת את הקטינה, חושבת על טובתה ודואגת לה. בזמן שהקטינה שהתה עם האמא, האם עשתה את כל המאמצים שהקטינה תעבור טיפול. כמתמודדת עם התמכרות לשעבר, האמא מבינה את הקושי בהתמודדות. האם ניסתה לגייס את הקטינה לטיפול, אבל זה מחזיק מספר שבועות ונגמר.
האמא חושבת שהילדה צריכה גבולות, אהבה, חום והכלה. כרגע שני הצדדים לא יכולים לתת לה את זה.
20.עו"ס לחוק הנוער, גב' אושרה, ציינה כי ככל שהאב מתגורר ב-ב', הטיפול בקטינה ובאחותה ב' יעבור ל-ב', כך שסל המענים שינתן תלוי במענים שיש באותה רשות.
כן ציינה כי חלק מהאבחונים הם פסיכיאטריים, וכתלות בהמלצה רפואית, ייתכן מתן טיפול תרופתי. על האב להסכים לטיפול תרופתי.
מכלול המענים תלוי בשני פרמטרים, האחד במה שיהיה לרשות ב-ב' להציע לקטינה; והשני, מידת שיתוף הפעולה של הקטינה כנערה, וגם אם האב יסכים זה תלוי ברצון שלה.
21.המערער נשמע אף הוא, וטען כי עובד כמדריך בעמותת טיפול בהתמכרויות, ומסדר לעצמו את סידור העבודה שיהיה נוח לטיפול בבנותיו. לדבריו, מסרב שהקטינה תצא לפנימייה. לטענתו לא ניתנה לו הזדמנות בכלל עם הקטינה; הוא השווה בין המקרה של ב' לבין הקטינה, וביקש שיתנו לו את הטיפול והשגחה על הקטינה "דרך בית משפט מסודר, הכל תקין".
לטענתו, כבר כעת, כשהקטינה נמצאת אצלו כחודש ימים, רואים שיפור.
האב טען כי לא מסרב לאבחונים לקטינה, אלא מבקש כי ייעשו דרך קופת החולים על מנת שלא להטיל עליו הוצארות כספיות כבדות. אף לעניין טיפול תרופתי לקטינה, הוא מסכים לכל טיפול שיומלץ ויעזור לה.
22.הקטינה דיברה אף היא בדיון שלא בנוכחות הוריה (התבקשו לעזוב האולם, כיוון שבית המשפט התרשם שזה רצון הקטינה).
הקטינה מסרה כי יותר נוח לה להיות אצל אבא, וכי אצלו יותר טוב לה בהכל. לדבריה, היא כבר לא מסתובבת בעיר א', אלא נמצאת בבית (בית אביה) או בבית חברות.
עוד לדבריה, היא מבינה שאולי לא יתנו לה הזדמנות נוספת, ואמרה שלא רוצה ללכת לפנימייה. הקטינה השיבה בחיוב לשאלה אם היא מסוגלת להתייצב כל יום בבית הספר, והאם מוכנה לקבל טיפולים תרופתיים או טיפולים רגשיים.
דיון והכרעה
23.לאחר עיון בכל החומר שעמד בפני ושמיעת הצדדים בהרחבה בישיבת הערעור ביום 8.2.2024, שוכנעתי לקבל הערעור בחלקו, ולהורות כדלקמן:
א.החלק בהחלטה קמא הנוגע להוצאת הקטינה ממשמורת הוריה והשמתה במסגרת חוץ ביתית (פנימיית "בית רות") מבוטל בזאת (למען הסר ספק – הכרזת הנזקקות לגבי הקטינה שבהחלטה קמא, אינו מבוטל ונותר על כנו);
ב.עניינה של הקטינה ידון בדיון מעקבי בפני השופטת קמא ביום 2.4.2024 בשעה 11:30 (מועד בו נקבע דיון מעקבי בעניינה של אחותה ב').
להלן אבהיר הכרעתי זאת.
24.עמדת הפסיקה לעניין הוצאת קטין ממשמורת הוריו היא ברורה. מדובר בצעד קיצוני, שיש לנקוט בו רק כאמצעי אחרון, כאשר לא ניתן למצות את הטיפול בתוך הקהילה. הדבר אף עולה בקנה אחד עם זכותם היסודית של ההורים לגדל את ילדיהם.
בנדון ראו:
בע"מ 7957/23 פלונית נ' עו"ס לחוק הנוער ביתר עלית, פסקה 10 (6.12.2023) – (להלן: "ענין פלונית");
בע"מ 7456/23 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים עיריית עכו, פסקה 7 (3.12.2023);
דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני פד"י נח (6) 246, 274-275 (להלן: "ענין פלונית");
ענ"א (חי') 56605-04-18 פלונית נ' המחלקה לשירותים חברתיים ואח' (25.5.18);
עמ"ש (חי') 53278-02-11 מ.ג נ' מ.מ ואח', פסקה (17.3.11).
25.יחד עם זאת יש להוסיף ולהדגיש – זכותם של ההורים להחזיק ולגדל את בנם (שהיא זכות מכוח חוק הטבע ומכוח הדין – סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"א- 1961), כפופה לבחינת טובת הילד.
לכן בטרם הוצאת קטין ממשמורת הוריו, שאין חולק כי הוא אמצעי קיצוני, עלינו להיות משוכנעים כי מוצו כל אמצעי או דרכי הטיפול החלופיים שאינם כרוכים בניתוק הקטין מהוריו.
חובה עלינו לעשות כל שביכולתנו על מנת שהקטין יגדל בחיק משפחתו הביולוגית, ובלבד שלא נשקפת לו סכנה, ולהעניק להוריו, את מלוא הכלים בתוך הקהילה.
על כך כבר נאמר כי –
"אין טוב לילד מאשר להיות עם הורותו, יולדתו, אם רק אין בכך סכנה לשלומו ולבריאות גופו ונפשו" (בג"ץ 252/75 פלונית נ' שר הסעד, פ"ד ל(1) 51, 56 (1975)).
26.לצד זאת הלכה היא כאמור, כי האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. עקרון האוטונומיה המשפחתית כפוף תמיד לצרכיו של הילד, לזכויותיו ולטובתו.
בנדון אצטט דברים שציינתי ב-ענ"א 56232-07-18 פלונית נ' המחלקה המחלקה לשירותים חברתיים ואח', פסקה 24 (1.08.2018), כדלקמן:
"בנוסף ראוי לציין, את שהדגישה המערערת בערעורה – כי ככלל להורים הזכות לגדל את ילדיהם במסגרת התא המשפחתי, תוך שלילת התערבות של גורמים חיצוניים ביחידה המשפחתית.
עם זאת האוטונומיה של ההורים בגידול ילדיהם אינה מוחלטת. היא כפופה תמיד לצורכי הילד, לטובתו ולזכויותיו. כאשר ההורה אינו מקיים כראוי את חובותיו או משתמש לרעה בסמכויותיו ההוריות באופן המסכן את הילד או פוגע בו, תתערב המדינה ותגן על הקטין. מכאן סמכותם של בתי-המשפט ושל רשויות הסעד להתערב – בנסיבות מוגדרות – בתא המשפחתי כאשר הדבר מתחייב לשם רווחתו של הילד (ראו לענין זה דנ"א 6041/02 פלונית ואח' נ' פלוני ואח' פד"י נח(6) 246 ...)".
הדבר מעוגן בעקרון טובת הילד, שהינו "עקרון העל" המשמש מימים ימימה כ"מפתח" לפתרון מחלוקות או סוגיות שונות בתחום דיני המשפחה [ראו לעניין זה בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית פסקה 13 (19.7.2017)].
27.לא בכדי הרחבתי ברקע הדברים וטענות הצדדים בנדון.
מחד גיסא – אין לי ספק באהבת האב (המערער) לקטינה וברצונו לגדלה בביתו, ולכך יש לשאוף.
מאידך גיסא – אין די ברצונו של האב לעשות כן, אלא במסוגלותו לכך בהתאם להתרשמות הגורמים המטפלים, המצויים במגע ישיר וקרוב עם הקטינים וההורים.
28.התרשמות גורמי הטיפול במקרה דנן, כמפורט ברקע, די ברורה והמלצתם היא – הוצאת הקטינה ממשמורת ההורים והשמה במסגרת חוץ ביתית (פנימיית בית רות בעפולה).
להמלצה זאת יש ליתן משקל משמעותי, ולא בנקל יסטה בית המשפט מהמלצת גורמי הטיפול (ראו ענין פלונית, פסקה 10, והאסמכתאות שם).
29.במקרה דנן הוכיח האב לכאורה, לנוכח גידול והשגחה על בת אחרת שלו, ב', שגילה כיום (ילידת 2010) 13 ושלושה חודשים, מסוגלות הורית, והביא לשיפור במצבה התפקודי, ההתנהגותי והלימודי.
נזכיר כי גם לגבי ב' הוגשה בקשת נזקקות והוצאה ממשמורת הוריה. ברם לנוכח השיפור במצבה התפקודי, ההתנהגותי והלימודי מאז שעברה לגור אצל האב בביתו ב-ב', הציעה השופטת קמא לצדדים (הורים, אפוטרופא לדין וגורמי טיפול), והם הסכימו לכך, שלא תוכרז בשלב זה כקטינה נזקקת ולא ייקבע דבר בבקשה להוצאתה ממשמורת הוריה, אלא לקבוע דיון מעקבי בעניינה. זאת במטרה לתת לאב הזדמנות להוכיח עצמו בטיפול בב' במסגרת הקהילה (ראו פרוטוקול קמא מיום 12.12.2023).
הדיון המעקבי נקבע ליום 2.4.2024 בשעה 11:30.
30.האב בערעורו דנן מבקש כי נעשה גזירה שווה בין ב' לבין הקטינה, וליתן לו ההזדמנות להוכיח עצמו גם בטיפול בקטינה.
גורמי הטיפול, האפוטרופא לדין והאם (משיבה 2 בערעור דנן) מבקשים לדחות טענה זאת של האב, מהטעם שלא ניתן לגזור גזירה שווה כזאת לאור נתוני הבנות השונים (גיל, שיתוף הפעולה ועוד).
31.התלבטתי בשאלה זאת, שהובילה אותי להתלבטות נוספת – האם אכן מוצו לגבי הקטינה כל דרכי הטיפול בקהילה, והפעם תחת השגחתו ואחריותו של האב/המערער.
32.בישיבת הערעור האב הסכים:
א.לאבחון דיאגנוסטי לקטינה (להלן: "האבחון");
ב.להערכה פסיכיאטרית לקטינה;
ג.לכל טיפול רגשי או תרופתי בהתאם להמלצות האבחון ו/או הבדיקה הפסיכיאטרית שייערכו לקטינה;
ד.לשתף פעולה עם גורמי הטיפול (הגם שיתכן שכיום יהיו מטעם מחלקת הרווחה של המועצה המקומית ב', שם הוא מתגורר, לעומת שירותי הרווחה של א', בה גרה הקטינה עד 12.12.23 במסגרת שהותה עם האם).
33.נזכיר כי האב בא עם "קבלות" בדמות הטיפול וההשגחה המוצלחים על בתו ב', עד כה. אני לוקח בחשבון כי קיימת אפשרות ששתי הבנות לא דומות באופיין ובהתנהגותן, ולכן אין בטוחה שהאב יצליח לטפל בקטינה, כמו שהצליח עם ב'. זאת הגם שלדברי האב, כבר בתקופה שמיום 12.12.23 ועד כה, בה מתגוררת הקטינה בביתו, חל שיפור במצבה. היא מתייצב כשלוש עד ארבע פעמים בבית הספר, ואף קיבלה לאחרונה מהמחנכת שלה תעודה על השתפרות בהתנהגותה (הוצגה לי במהלך הדיון).
עם זאת, וכדברי בא כוחו של האב בישיבת הערעור, צריך לתת לאב את ההזדמנות לכך. למעשה עד יום 12.12.23, עת עברה הקטינה להתגורר עימו, לא ניתנה לו הזדמנות כזאת.
34.אכן, צודקות רשויות הטיפול בטענתן, כי הגם שהקטינה לא היתה במשמורת האב, הוא היה מודע לכאורה להתנהגותה ולהיותה בסיכון, אך לא פעל בנמרצוּת לטובת הקטינה בנדון.
יחד עם זאת, שוכנעתי כי צריך לתת לו הזדמנות קצרת מועד נוספת, להראות השתפרות נוספת בתפקודה היומיומי, ההתנהגותי והלימודי של הקטינה, בבחינת "נאה דורש נאה מקיים". היינו כי מצליח להביא לשיפור התנהגותי, תפקודי ולימודי של הקטינה, לעומת העבר, עת התגוררה אצל אימה.
35.אציין כי בפני (בישיבת הערעור), כמו בפני בית משפט קמא והאפוטרופא לדין, הביעה הקטינה רצון חד משמעי להישאר בבית האב, לא לצאת לפנימייה ולשתף פעולה עם גורמי הטיפול.
עסקינן בקטינה כבת 15 שנים, היודעת להביע רצונות, אך צריך לבחון כי משתפת פעולה לא רק עם גורמי הטיפול אלא אף עם אביה, שאמור להשגיח עליה בהתנהגות ובתפקודה.
36.לכן, ובדומה לב', יתקיים בעניינה של הקטינה דיון מעקבי בפני השופטת קמא ביום 2.4.2024 בשעה 11:30.
עד אז – צריך לערוך לקטינה אבחון ובדיקה פסיכיאטרית, ולדאוג כי תקבל טיפולים רגשיים ותרופתיים בהתאם.
כאמור הן האב והן הקטינה אמרו כי ישתפו פעולה בנדון, והדבר ייבדק בדיון המעקבי עליו הוריתי לעיל.
37.אכן זמן הילד, כמו שהדגישו גורמי הטיפול, הוא יקר, במיוחד בגילאים המתקדמים יותר של הקטינוּת, כבמקרה דנן; כמו כן כאמור יש ליתן משקל לעמדת גורמי הטיפול.
ברם לטעמי, בחינה מחדש של מצבה התפקודי, ההתנהגותי והלימודי של הקטינה בעוד פחות מחודשיים, תוך מתן הזדמנות לאב להוכיח עצמו, הוא זמן קצר מאוד, שיוביל בסופו של יום לאחת משתיים:
אפשרות א' – החלטה על הותרת הקטינה בבית האב לטיפולו והשגחתו, בסיוע גורמי הטיפול והרווחה במקום מגורי האב (ב');
אפשרות ב' – החלטה על הוצאת הקטינה ממשמורת הוריה ולמסגרת חוץ הורית, כהמלצת גורמי הטיפול.
הכל תלוי במה שיראה בפניו בית משפט קמא בדיון המעקבי ביום 2.4.24, וכשבפניו, כך ניתן להניח, כבר יהיו:
האבחון;
ההערכה הפסיכיאטרית של הקטינה;
הטיפולים (טיפול רגשי ותרופתי, במידת הצורך) שמקבלת;
התנהלות הקטינה והאב עד ליום 2.4.24.
הדרכת הורים (ככל שתתבצע).
38.לדברי העו"ס לחוק הנוער בפני בישיבת הערעור, יש אפשרות כי עניינה של הקטינה יטופל מכאן ואילך באמצעות רשויות הרווחה של המועצה המקומית ב'.
יבחנו רשויות הרווחה בעיר א' נתון זה. ככל שהטיפול בעניינה של הקטינה יועבר לרשויות הרווחה של המועצה המקומית ב-ב', יעדכנו אותם בכל הנדרש בענין הקטינה, לרבות הליך זה, והצורך לדאוג בהקדם לאבחון ובדיקה פסיכיאטרית לקטינה.
יש להדגיש – רשויות הרווחה של א' לא יעזבו הטיפול בעניינה של הקטינה, כל עוד רשויות הרווחה של המועצה המקומית ב' לא תהיינה ערוכות ומסוגלות לקבל הטיפול לידן מכאן ואילך. זאת לנוכח מצב הסיכון בו נמצאת הקטינה כמתואר בחומר שבפני.
39. לסיכום הערעור מתקבל כמתואר בסעיף 23 לעיל.
40.אין צו להוצאות.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים, וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, ב' אדר א' תשפ"ד, 11 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.
