פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

התובע עותר להכיר במחלת הריאות ממנה הוא סובל (COPD) כפגיעה בעבודה בהתאם להוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק") מכוח "מחלת מקצוע" או לפי תורת המיקרוטראומה.

עיקרי העובדות וניהול ההליך

1. התובע, יליד 1956, עבד בחברת "דובק" לייצור סיגריות (להלן: "החברה" או "דובק") החל משנת 1978 ועד לסוף שנת 2016. תפקידו של התובע היה מומחה לטבק. בשנת 2014 אובחן הנתבע כסובל ממחלת ריאות חסימתית COPD.

    

2. ביום 8.4.2021 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה בגין מחלת ריאות שלטענתו נגרמה כתוצאה מעבודתו. טענתו המרכזית של התובע הינה כי במסגרת תפקידו נדרש בין היתר "לטעום" באמצעות עישון את הטבק ממנו מיוצרות הסיגריות של החברה, על מנת לשמור על טעמן של הסיגריות המיוצרות וכן לקבוע האם סוגי טבק שונים מתאימים לשילובם ביצור מוצרים פוטנציאליים. באופן זה, טוען התובע, עישן באופן אינטנסיבי במסגרת העבודה, דבר שגרם בסופו של דבר למחלתו. ביום 28.6.2021 דחה הנתבע את תביעתו, בין היתר בנימוק כי "מברור נסיבות עבודתך אין חובה של עישון הטבק במסגרת תפקידתך וכי היה באפשרותך לבחון את הטבק בדרכים נוספות מלבד עישון" (ר' נספח 11 לכתב התביעה). מכאן התביעה שבפני.

    

3. התיק הועבר להוכחות בהחלטה מיום 17.11.2021, במסגרתה נקבעה הפלוגתא בהליך: קיומה של תשתית עובדתית לפי תורת המיקרוטראומה/מחלת מקצוע בעבודת התובע ושאלת הקשר הסיבתי בין תשתית כאמור, אם תוכח, למחלת הריאות.

    

4. דיון הוכחות התקיים ביום 25.10.2022 במסגרתו נחקר התובע על תצהירו. כן נחקרו העדים מטעמו – הגב' ורד סלטר, מזכירתו של התובע ומר שי טיאנו, גיסו של התובע ומי שעבד עמו בחברה. מטעם הנתבע נחקר מנכ"ל דובק, מר רועי גהל שהעיד בהיוועדות חזותית ממקום מושבו בלונדון.

    

   בתום הדיון התבקש התובע להודיע עמדתו בכל הנוגע להמשך ההליכים ובעקבות כך הגיש הודעות ובקשות שונות ובכלל זאת בקשה לזמן עדים נוספים לתמיכה בגרסתו (ר' בקשות מיום 8.11.22, 9.11.22, 14.11.22, 7.12.22). לאחר קבלת תגובת הנתבע, ניתנה ביום 30.12.22 החלטת בית הדין לפיה התובע יוכל להגיש תצהירים נוספים מטעמו וכי ככל שיבקש הנתבע להגיש ראיות נוספות בעקבות השלמה זו יתאפשר לו הדבר. בעקבות האמור, הגיש התובע שני תצהירים נוספים של עדים מטעמו וביום 30.5.2023 התקיים דיון הוכחות נוסף, במסגרתו העידו עדים אלו: מר גדעון גונן ומר ישראל עוז. עוד נשמע עד נוסף מטעם הנתבע מר ירון ספיר, מנהל מפעל בדובק, אשר העיד תחילה בחקירה ראשית ולאחר מכן בחקירה נגדית. סך הכל נשמעו בהליך שבעה עדים, לרבות התובע.

    

5. הצדדים סיכמו בכתב טענותיהם וכעת אכריע בטעון הכרעה.

    

    

   עיקר טענות הצדדים בהליך

    

6. לטענת התובע, עם שחרורו מהצבא נקלט בדובק כמתלמד בתחום הטבק, אז התחיל לעשן בעל כורחו ובאופן אינטנסיבי וממכר. לגרסתו, תפקידו כמומחה לטבק דרש ממנו "לטעום" סוגים שונים של טבק באמצעות עישון סיגריות יומיומי, על מנת להביע את דעתו המקצועית האם אותם סוגי טבק מתאימים לשילובם בסיגריות לייצור מסחרי. בנוסף, התובע היה מקבל דוגמאות של סוגי נייר לגלגול הטבק וסוגי פילטרים שונים והיה עליו לבחון האם האפקט המתקבל מעישון הטבק באותם ניירות עשוי לקלוע לטעמו של הצרכן. לבד מכך, גם לאחר סיום תהליך ייצור הסיגריות במפעל היה עליו לעשן דוגמאות סיגריות ממכונות הייצור על מנת לבדוק כי לא אירעה תקלה בהליך הייצור המשפיעה על טעמן. התובע מדגיש כי היה מומחה הטבק היחיד בחברה ולכן עבודת טעימת הטבק הוטלה רק עליו וכי גם כאשר מילא תפקידים נוספים בחברה במשך השנים (מנהל מפעל ומנהל רכש) המשיך במקביל, בדרך קבע ובאופן יומיומי לטעום את הטבק ע"י עישון הסיגריות. עבודתו כטועם טבק התבצעה מדי יום לאורך כל שעות העבודה במשך עשרות שנים. בשלב מסוים, אובחן התובע כחולה במחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD – Chronic Obstructive Pulmonary Disease), אשר לטענת התובע נבעה מתנאי עבודתו.

    

7. הנתבע טוען, כי מחלת התובע אינה מופיעה ברשימת מחלות המקצוע בתקנות הביטוח הלאומי וכי התובע אף לא הניח תשתית מתאימה למיקרוטראומה. נטען, כי התובע הינו מעשן כבד ללא קשר לעבודתו, כי לא אולץ או נדרש מעולם לעשן טבק/סיגריות במסגרת עבודתו וגם אם עישן מפעם לפעם אין בכך כדי להעיד על סדרת אירועים זעירים כדרישת הפסיקה. עוד נטען כי לא ניתן להפריד בין הסיגריות שלטענת התובע עישן במהלך ולצורך עבודתו לבין אלו שעישן שלא במהלך עבודתו וכי היה עליו לבחון את טיב הטבק והסיגריות באמצעות דיווחי מעבדה ומכשירים ולא באמצעות עישון, כאשר אף אם דובר בעישון ניתן היה להסתפק במספר שאיפות בודדות או בסיגריה אחת על מנת לעמוד על טיב האיכות. בנוסף, התובע לא הניח גרסה אחידה ביחס לכמות הסיגריות והטבק שהיה מעשן ביום.

    

   עוד טוען הנתבע כי התובע הגיש את תביעתו בשיהוי ניכר, לאור העובדה כי הפגימה בריאותיו אובחנה כבר בשנת 2014 והוא סיים לעבוד בחברה בשנת 2016, אך התביעה הוגשה רק בשנת 2021.

    

   דיון והכרעה

8. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה. פגיעה תוכר על פי תורת המיקרוטראומה, על פי הפסיקה, אם הוכח כי "במהלך עבודתו נגרמות למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסיבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע" (דב"ע מח/ 0-77 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יט 538 (1988)).

    

9. בעניין מועדים לשמחה (עב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה מיכאל - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.10.2017, להלן: "עניין מועדים לשמחה") התייחס בית הדין הארצי לדרך ההוכחה במקרים בהם הטענה היא לפגיעות כתוצאה מחשיפה לחומרים במסגרת העבודה, כגון מחלת ריאות, מחלות סרטן, מחלות עור ועוד:

    

   "בהתאם להלכה העקרונית בנוגע למיקרוטראומה, גם במקרה של פגיעות שהם תוצאה של חשיפה לחומרים במסגרת העבודה, נדרש מהנפגע להוכיח תשתית עובדתית "מתאימה". תשתית עובדתית זו כוללת נתונים אודות החשיפה ה"חוזרת ונישנת" לחומרים. נקבע כי אין בחשיפות בודדות בלתי מאותרות בזמן ובמקום המנותקות בזמן זו מזו כדי לעלות כדי תשתית עובדתית "מתאימה". כן נקבע כי על הנפגע להוכיח מהם החומרים להם נחשף ומה מידת החשיפה לאותם חומרים.

   בהקשר זה, ובהיקש משהשאלה ששאל חברי השופט (כתוארו אז) יגאל פליטמן בעניין אודת פאנוס, מתעוררת השאלה כיצד יוכיח עובד את חשיפתו לחומרים החשודים כפוגעים?

   שאלה זו מתעצמת כאשר מציאות החיים מלמדת כי לרוב מעסיקים אינם מנהלים רישום של זהות החומרים ומידת החשיפה אליהם, בין אם אי הרישום הוא פועל יוצא של הפרת חובת רישום ובין אם העדרה של חובה כאמור. קושי זה לפניו ניצבים תובעים גדול עשרות מונים בהנתן כי לרוב סוג פגיעות כאמור עשוי להיות תולדה של חשיפה מהעבר הרחוק, ואף הרחוק מאד, ולרוב אף נמשך על פני שנים לא מעטות. האם הקושי הראייתי גוזר, בהכרח ותמיד, את דחיית התביעה?

   דומה שאין צורך להכביר מילים על כך שמדובר בתוצאה שאין הדעת סובלתה. בעיקר משום שבשלב קביעת התשתית העובדתית לא תמיד ברור מהי מידת החשיפה (תדירות, ריכוז וכיוצ"ב) שעשויה לגרום, אם בכלל, למחלה. זאת ועוד, לא אחת נמצא כי סוג העיסוק מוכר ככזה הנפגע מחומרים המקובלים בעיסוקו. מידע זה לרוב מצוי בידי הרופא המומחה היועץ לבית הדין (לרוב הרופא התעסוקתי, אך לא רק). על רקע זה נקבע, בהיקש מהנפסק בעניין אודת פאנוס, כי כאשר קיימת תשתית עובדתית לחשיפה לחומרים מזיקים "ורק היקף החשיפה אינו ברור לחלוטין" "ניתן לבחון את קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לליקוי גם באמצעות חוות דעתו של המומחה הרפואי..."

    

10. עוד נקבע בעניין מועדים לשמחה כי –

    "אין משמעה של הקלה ראייתית זו כי נזנחו יסודות עילת המיקרוטראומה במובן זה שגם חשיפות לא מהותיות וספורדיות יענו על יסודותיה. אלא שבין העדרו של פירוט מדוייק ובין דחיית התביעה רק בשל כך המרחק רב ואינו מחוייב המציאות. אכן לא מן הנמנע כי לאחר שימונה המומחה הרפואי הוא יקבע כי אין בתשתית הקיימת כדי לבסס קשר סיבתי. במקרים שכאלה, החסרון הראייתי ירבוץ לפתחו של הנפגע עליו הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי. במקרים מתאימים יתכן שלאור חוות הדעת יהיה צורך לחדד את התשתית העובדתית ולהשלימה..."

     

     

11. בעניין עב"ל (ארצי) 42833-09-14 חנה יעקבי - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.02.2018 עמד בית הדין הארצי על מגמת ההגמשה בפסיקה בכל הנוגע למינוי מומחים בתביעות כגון דא:

     

    "עיון בפסיקה העדכנית מלמד - כי היא לא נותרה אדישה לקשיים אלה, הנובעים בעיקרם, ממחסור בידע או מחסמי נגישות לידע קיים ומן התוצאות הנלוות לחלוף הזמן. ביטוי לכך ניתן למצוא בנטייה שלא להסתייג ממינוי מומחה רפואי בתביעות מסוג זה גם שעה שקיימת עמימות בנוגע לחלק מן הפרמטרים הנדרשים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת גם במקרים של ספק הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים כאמור (כגורמים אפשריים להתהוות איטית של נזק - "טיפות מים על סלע") הינה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק. משמע – מגמת ההגמשה המתוארת לעיל, נתנה ביטוי לשאיפה לצמצם את כמות המקרים שבהם עשוי בית הדין לדחות תביעות על סיפן בשל תשתית עובדתית חסרה. זאת, בנסיבות שבהן לו היה מתמנה מומחה רפואי הרי שיכול והיה מוצא כי די באותה תשתית כדי ללמד על קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגימה שממנה סובל המבוטח."

     

12. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת הראיות והעדויות שהונחו בפני, הגעתי למסקנה כי אף שהיקף העישון במסגרת העבודה ולצרכי העבודה לא התברר באופן מדויק ונותרה עמימות בקשר לנתון זה, עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית המצדיקה מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו לליקוי ממנו הוא סובל בהתאם לפסיקה שהובאה לעיל. אבהיר להלן מסקנה זו.

     

13. בסיכומיו טוען הנתבע כי שתי שאלות עיקריות עומדות בבסיס הליך זה: האחת - האם התובע חויב לעשן במסגרת עבודתו; השניה - מה היקף הסיגריות והטבק אותם חויב לעשן במסגרת העבודה. למעשה, השאלה הראשונה היא השאלה העיקרית אותה יש לבחון כאן, שכן תנאי מקדים להכרה בפגיעה בעבודה לפי סעיף 79 לחוק הינו שהפגיעה תתרחש "תוך כדי" ו"עקב" העבודה.

     

    דומה כי אין חולק בין הצדדים כי התובע אכן היה מעשן תוך כדי עבודתו אולם בכך לא די אלא נדרש כי העישון יהיה "עקב" העבודה, כאשר זו המחלוקת בין הצדדים – האם העישון היה מתחייב מכורח העבודה. מקום בו נגיע למסקנה כי אכן כך, הרי שלפי הלכת מועדים לשמחה, יהיה עלינו למנות מומחה רפואי על מנת לבחון את הקשר הסיבתי בין העישון לליקוי ממנו סובל התובע, אף אם היקף החשיפה לא התברר באופן מדויק. עולה מן האמור, כי עלינו להכריע בשאלה עובדתית במהותה – האם עישון הטבק/הסיגריות היה חלק מדרישות תפקידו של התובע.

     

14. בטופס התביעה שהגיש לנתבע (נ/1) ציין התובע ברובריקה "תיאור הפגיעה" כי "במשך 40 שנה שימשתי כטועם ומעשן טבק של חברת דובק לפני הכנסתו לשימוש וקבלת אישורי כי הוא מתאים לשימוש".

     

15. בתצהירו העיד התובע כי תפקידו דרש עישון סיגריות באופן יומיומי על מנת לקבוע את איכות הטבק וטעמו וכי הדרך היחידה "לטעום" את הטבק הייתה באמצעות עישונו (ר' סעיפים 10-12 לתצהיר התובע). עוד העיד התובע כי במהלך 20 השנים האחרונות לעבודתו היה המומחה היחיד לטבק ועליו בלבד הוטלה עבודת הטעימה ע"י עישון, כאשר אף כשמילא תפקידים נוספים (מנהל מפעל, מנהל רכש), המשיך לבצע את עבודת הטעימה במקביל (ר' סעיף 17 לתצהירו).

     

16. התובע העיד עוד כי כל סיגריה מורכבת מתערובת של בין 15-20 סוגי טבק וכי הטבק נמכר שנה לאחר איסוף היבול, כאשר במהלך שנה זו הוא עובר תהליכים של ייבוש והכנה למכירה. התובע, במסגרת תפקידו, נדרש להחליט האם התערובת שהתקבלה מערבוב סוגי הטבק השונים הינה איכותית דיה ומתאימה להליך הייצור, לקבוע איזה טבק משובח יותר, לנסות דוגמאות טבק המגיעות מספקים שונים, לאמוד את שיעור הניקוטין, טיב הנייר שיעטוף את התערובת ואופן הבערת הסיגריה (המוצר המוגמר). כל השלבים הללו, מעיד התובע, כרוכים בעישון ורק לאחר שהוא כמומחה טבק מגיע למוצר המוגמר, מועברים הנתונים לכימאי המפעל אשר עורכים בדיקות מעבדה ומגיעים למסקנות על בסיסן (ר' סעיפים 24-31 לתצהיר התובע).

     

17. בחקירתו הנגדית העיד התובע לעניין מהות תפקידו כי –

    "התפקיד של כלל לקבל דוגמאות טבק מחו"ל מחברות שונות, לעשן אותם, לקבוע את האיכות שלהם, להתאים אותם לתערובת, לבנות את הסיגריה ולבנות את את הפלבו, את הטעם, להתאים לה נייר, להתאים לה פילטר וכל זה, כל התאמה כזאתי זה מספר רב של דוגמאות שהייתי צריך לעשן ולהתאים אותם לסיגריה כדי שלראות מתאימים לצרכן הסופי"

     

    (ר' עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 22-27).

     

     

18. התובע העיד עוד בחקירתו הנגדית כי –

    "...אני קיבלתי הנחיות ב'דובק' איך עליי לעבוד וככה עבדתי, והעבודה שלי כללה לקבל דוגמאות, להתאים אותם לסיגריות, היינו מקבלים סדר גודל של אלפי דוגמאות במהלך השנים, בתוך בתוך סיגריה יש בערך 14 סוגי טבקים שונים שכל הזמן מתחלפים והמטרה היא של המומחה לדאוג שהטעם של הסיגריה לצרכן יהיה תמיד אותו דבר, אז לפעמים בתור טבק אחד שהסתיים והייתי צריך להחליף, הייתי מחליף 3 טבקים באותו טבק על מנת לשמור את אותו טעם. הטעם של הסיגריה,

    כב' הש' קליימן: אבל כל יום אז צריך לטעום אותם?

    העד, מר פלוני: את הדוגמאות?

    כב' הש' קליימן: כן.

    העד, מר פלוני: הדוגמאות הגיעו באלפים אז הייתי בודק, מסמן מה מתאים לי ומה לא מתאים לי ושי,

    כב' הש' קליימן: זאת אומרת שמה שאדוני אומר זה שגם כמנהל מפעל משנת 95 מדי יום היית טועם בעצם טעמים של טבק.

    העד, מר פלוני: כן בטח גם שהייתי,

    כב' הש' קליימן: כמה שעות ביום?

    העד, מר פלוני: הייתי, זה תלוי דוגמאות של טבק עצמו הייתי יכול להקדיש לזה שעה, שעתיים, חצי שעה, זה תלוי,

    כב' הש' קליימן: אוקיי.

    העד, מר פלוני: אבל במקביל לזה היה לי דוגמאות של פליבורים שהייתי מקבל, דוגמאות של נייר סיגריות ששלחו מכל העולם כדי שנבדוק אם זה מתאים,

    כב' הש' קליימן: שגם כל יום טעמת אותם.

    העד, מר פלוני: כל כל, כן כל יום הייתי מקבל דוגמאות, קודם כל דוגמאות מהמכונות סיגריות. יש אצלנו מכונות סיגריות ב'דובק', כל תערובת שעשיתי, ועשיתי עשיתי במפעל בערך 8 תערובות ביום היה נשלח לקריית אריה, כל תחילת תערובת ואמצע תערובת היו שולחים לי קופסאות סיגריות כדי שאני אאשר שאפשר תשלח אותם לצרכן."

     

    (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 2-28)

     

19. התובע העיד עוד כי לא ניתן לבצע את ה"טעימה" בדרך אחרת מלבד עישון וכי הדוגמאות שקיבל כללו גם ניירות, פילטרים, פלבורים (טעמים) וכן דוגמאות טבק (ר' עמ' 4-5 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 38-39, 1-5 בהתאמה).

     

20. עולה מן האמור, כי לגרסתו של התובע, העישון היה חלק אינהרנטי מעבודתו ולא ניתן היה לבצעה בדרך אחרת.

     

21. מלבד התובע, העידו בהליך שישה עדים נוספים: גב' ורד סלטר אשר שימשה במשך 14 שנים כמזכירה ועוזרת של התובע העידה כי טעימת הסיגריות התבצעה ע"י התובע במשרד על שולחן העבודה שלו (ר' עמ' 6-7 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 38-39, 1-2 בהתאמה). גב' סלטר העידה עוד כי הייתה מכינה לתובע את הסיגריות לעישון בבקרים וכי לאחר העישון נהג התובע לתעד את התרשמותו -

     

    "כל יום היום מגיעות, לא יודעת, היו מגיעים פקטים מקריית אריה של ייצור סיגריות שנעשו שהיה צריך לבדוק אותם לפני מכירה ובנוסף היו דוגמאות שהיו מגיעות מחו"ל שהיו מכין, שאני הייתי מכינה לו, לפעמים זה היה עשרות סיגריות, בדרך כלל זה עשרות סיגריות, זה משהו שהוא היה טועם, מעשן ורושם במחברת את הטעם, את הטיב, את מה שהוא היה מרגיש וזה יכול לקחת כמה שעות, השעות של הבוקר זה מה שהוא היה עושה בדרך כלל."

     

    (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 14-20)

     

22. גב' סלטר העידה עוד כי "כל הזמן היו שולחים טבק כדי שהוא ינסה אותו, כדי לדעת אם הוא לוקח את זה לייצור במפעל או לא" (שם, שורות 24-25) וכי הדוגמאות לא היו מגיעות פעם ברבעון אלא כמה פעמים בשבוע (שם, שורות 10-12). אמנם, עדותה של גב' סלטר העלתה קשיים בכל הנוגע לתדירות וכמות העישון וכן עלה ממנה כי ייתכן שהתובע חלק את העישון עם מר שי טיאנו (שם, שורות 14-30) אולם עדותה תמכה בגרסת התובע בכל הנוגע לטענה כי עישן כחלק מעבודתו. העובדה כי בין גב' סלטר לתובע קיימת היכרות מוקדמת, אין בה כשלעצמה כדי להפוך את הגב' סלטר לעדה בעלת אינטרס או בלתי אובייקטיבית כפי שטען הנתבע בסיכומיו (סעיף 32).

     

23. העד מר שי טיאנו, אשר כיהן בתפקידים שונים בחברה ובהם מומחה לטבק, העיד כי מומחה הטבק הוא היחיד בחברה המחויב לעשן מתוקף תפקידו ואף הוא נדרש לעשות כן, כאשר שימש כמומחה טבק בעבר (ר' עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 29-36). עוד העיד "מעולם לא ראיתי מישהו שבוחן סיגריה בלי לעשן אותה, אין כזה מתודיקה שמישהו מתרשם מסיגריה על ידי לעיסה שלה או הרחה שלה אלא רק על ידי עישון שלה" (שם, עמ' 11, שורות 2-7). לצד זאת יש לציין כי בחקירתו של מר טיאנו עלה כי הוא גיסו של התובע ועל כן יש ליתן לעדותו משקל נמוך יחסית, בהיותו עד בעל אינטרס בתוצאות ההליך.

     

24. עד נוסף שהצהיר מטעם התובע היה מר גדעון גונן, אשר העיד כי עבד בעבר במפעל הסיגריות "לוד" טרם רכישתו ע"י דובק וכי במסגרת עבודתו במפעל לוד שימש כמנהל מחלקת הטבק וטועם אשר תפקידו "לטעום" את הסיגריות. מר גונן העיד כי תפקידו דרש -

    "לטעום דוגמאות של סיגריות באופן סדיר, סיגריות שיוצרו באותו יום, להמליץ על קניות טבק אחרי עישון של דוגמאות טבק שהתקבלו מחוץ לארץ וגם בארץ ופיתוח סיגריות חדשות, הייתי עושה אחראי על בניית ארובות חדשות, עשיית סיגריות מהן והיינו מחליטים אם לצאת עם סיגריה חדשה."

     

    (ר' עמ' 1 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 19-28)

     

25. מר גונן העיד עוד כי כאשר התקבל לעבודה במפעל לוד נאמר לו ע"י מנהל המפעל דאז כי הוא מחויב לעשן (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 5-13) וכי כאשר מפעל לוד נרכש ע"י דובק חדל לעשן במסגרת תפקידו מאחר שלדובק היה צוות טועמים משלה (שם, עמ' 1, שורות 29-35). אמנם, מר גונן העיד כי אינו יודע מידיעה אישית האם גם בדובק חלה חובה על הטועמים לעשן שכן אינו יודע מה נאמר להם, אולם לדבריו "אין שום אפשרות לקבוע טעם של סיגריות ללא טעימה פיזית שלהם בפועל" (ר' עמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 20-29). בנוסף העיד מר גונן כי לא ניתן להסתפק בשאיפות בודדות על מנת לקבוע את טעמה של סיגריה מכיוון שהיא משנה את טעמה ככל שמעשנים יותר וכי בנסיבות מסוימות יש אף צורך לעשן יותר מסיגריה אחת, במסגרת תהליכי הייצור של סיגריה חדשה (ר' עמ' 2-3 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 34-39, 1-6 בהתאמה).

     

26. ביחס לתובע העיד מר גונן כי "הייתי מעביר לו סיגריות כמו שכתוב לכל המכונות שמבצעת באותו יום, הוא היה אמור לטעום את כל הדוגמאות ששלחתי לו" וכי דובר ב 10-15 קופסאות סיגריות ביום כיוון שמדובר היה במנות ייצור שונות (שם, עמ' 3, שורות 8-27). לבסוף עומת מר גונן עם העובדה כי מחליפו של התובע כיום אינו אדם מעשן ומעדותו משתמע כי ניתן מבחינה תיאורטית למכור את הסיגריות מבלי לטעום אותן אולם הדבר עשוי להשפיע לרעה על המכירות (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 1-7).

     

27. עד נוסף, מר ישראל עוז, אשר ניהל במשך 30 שנה את מחלקת הטעמים בדובק, העיד כי תחום אחריותו נגע להזרקת טעמים לסיגריות בלבד, שהוא תחום נפרד מהטבק, וכי לא היה מעורב בתהליך שקדם להזרקה (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 30-37). בתצהירו העיד מר עוז כי לאחר הזרקת הטעמים השונים לסיגריות, היה מביא את הסיגריות המוזרקות למשרדו של מר חיים גהל ושם היה מעשן אותן יחד עם מר גהל והתובע על מנת לבחון את טעמן (ר' סעיף 14 לתצהיר מר עוז). בחקירתו הנגדית שב מר עוז על גרסתו לפיה נהג לעשן את הסיגריות המוזרקות עם התובע ומר גהל (ר' עמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 4-7) וכן העיד כי על מנת לעמוד על טעמה של הסיגריה יש חובה לעשן אותה וכי לא ניתן להסתפק בשאיפות בודדות אלא יש לעשן לפחות חצי סיגריה (ר' עמ' 5 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 22-35).

     

28. מכלל האמור עולה כי כל העדים מטעם התובע העידו כי תפקידו כמומחה טבק כלל עישון סיגריות וטבק, כאשר איני מתייחסת בשלב זה לכמות העישון שנדרשה אלא לעצם קיומו כחלק מדרישות העבודה. ויודגש, לבד ממר טיאנו, קרוב משפחתו של התובע, לא הוכח כי יש מקום להקנות משקל נמוך לעדותם מסיבה כלשהי. מדובר בעדים שעבדו בחברה לצד התובע והכירו את עבודתו מקרוב ועצם היכרותם עמו אין בו כדי לפגום בעדותם.

     

29. לבד מעדים אלו, העיד בהליך מטעם הנתבע מר רועי גהל, מנכ"ל ויו"ר דובק (להלן: "מר גהל") אשר עדותו נשמעה בהיוועדות חזותית. טרם דחיית התביעה ע"י הנתבע, נחקר מר גהל ע"י חוקר הנתבע וחקירתו הוגשה במסגרת ההליך (נ/2). בחקירתו בפני הנתבע העיד מר גהל כי התובע שימש "מנהל לעיבוד הטבק" לצד תפקידו כמנהל הרכש וכי במסגרת תפקידו בתחום הטבק היה - "אחראי על כל התערובות, במפעל בב"ב, על כל הליך הייצור, על כל התערובות... הוא מנהל את הכל שם. מחליט איזה טבק נכנס, כמויות, רכש של הטבקים וכל ערבוב התערובות" (ר' נ/2, שורות 24-27). לצד זאת העיד מר גהל כי אין בחברה הגדרת תפקיד של טועם טבק, כי התובע היה מקבל דוגמאות פעם ברבעון וכי לא נדרש לעשן במסגרת עבודתו אלא אם בחר לעשות כן (נ/2, שורות 30-41). בנוסף, העיד מר גהל כי התובע לא עישן במסגרת עבודתו והוסיף כי "יש דרכים נוספות לבדוק טיב מלבד לעשן" (נ/2, שורות 66-71). בנוסף העיד כי מחליפו של התובע אינו אדם מעשן (נ/2, שורות 82-83). לצד זאת העיד מר גהל לגבי התובע כי "אין ספק שנחשף לסיגריות בעבודתו, אבל לא חושב שזה קשור לבעיות שלו. הוא לא מחויב לעשן ולא בכמות גדולה" (נ/2 שורות 50-51; הדגשות נוספו, כאן ומכאן ואילך, מ.ק).

     

30. בחקירתו הנגדית העיד מר גהל כי מעורבותו בתהליכי בדיקת איכות הטבק ובדרך הפקתו נעשתה על דרך של קבלת דיווחי מעבדה וכך גם היתה אמורה להיות מעורבותו של התובע (ר' עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 7-14). עוד העיד בנקודה זו –

     

    "יש לנו מעבדה שעושה בדיקות לכל דבר, לכמות הניקוטין, לכמות (לא ברור) וכוח השאיפה. כל הדברים האלה נבדקים בתנאי מעבדה אז אני יכולתי לעבור על נתונים, על תוצאות של הבדיקות כמו שפלוני. נכון שהוא הבין יותר ממני, הרבה יותר מבין ממני והוא יודע איך לשנות את זה, שאם אני (לא ברור) נמוך איזה טבקים או יש דברים להגביר את זה או דברים כאלה אבל מבחינת (לא ברור) את התוצאות של המעבדה קיבלנו"

     

    (ר' עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 16-21)

     

31. עוד העיד מר גהל כי התובע ומר חיים גהל נהגו לעשן דוגמאות אבל לא היה מדובר בעניין "ממוסד" שחלה עליהם חובה לעשותו כחלק מעבודתם אלא בטעימות שנהנו לערוך כיוון שממילא היו אנשים מעשנים (ר' עמ' 16 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 25-32). בנוסף, העיד בכל הנוגע למהות תפקידו של התובע כי התובע היה "אחראי על כל מערכת הטבק" וכי התפקיד שלו היה "לעבד את הטבק, היה לקבל טבק, לבדוק טבק, לרכוש את הטבק, לבדוק את הטבק ולייצר מזה תערובת...." (שם, עמ' 17 שורות 38-39). כאשר עומת עם הטענה כי התובע ומר טיאנו העידו כי טעמו סיגריות בין שעה וחצי לשעתיים ביום השיב –

     

    "האם היה צריך לעשות את זה? לא צריך לעשות את זה. האם מישהו יטעם את הדברים שהוא עושה? כן. עכשיו אם זה היה בא עושה את זה שעה וחצי או עושה את זה שעה או מעשן אני לא יכול להעיד כמה הכמות שהוא היה מעשן ואם העישון שהוא עישן כמה מוך זה היה לטעום כי זה משהו שהוא עשה כי עניין אותו אם זה לא טוב או לא טוב, איך זה מרגיש או זה בגלל שהוא פשוט היה מעשן בכל מקרה אז במקום לעשן זה הוא עישן דבר אחר כי אהב, כי הוא אהב לעשן. מבחינה טכנית בכל (לא ברור) של טעם, זה אני למדתי מיין ודברים כאלה, אתה לא יכול טעום סיגריה או לטעום שום דבר אחר, לפעמים רק 3 שאיפות הראשונות או כמה ביסים הראשונים ואחר כך הטעם שלך כבר מושפע מהטעם הקודם, אז האם הוא היה צריך לעשות את זה? לא. האם בתקופה של הקורונה שלא היה אף אחד שטעם, שטעם כביכול או עישן והמומחה עשה את זה רק לפי מעבדה ורק לפי, התשובה היא עשה את זה. האם בן אדם שמעשן כמו פלוני או שי היו באים והיה סיגריות חדשו והםפ היו מעשנים אותה, ברור שהם היו מעשנים את הסיגריות החדשות רק זה הדברים האלה במקום לעשן את מה שהם היו מעשנים בלי זה אבל פלוני היה מעשן בכל מקרה גם שהוא לא היה במפעל ולא זה, היה מעשן בבית, ווהיה מעשן כשהיה בחוץ הוא, אני מאמין אני לא יודע שהוא אפילו מעשן היום, אז אני לא חושב שלבוא ולהגיד שהעישון זה רק תוצאה, שהוא עשה את זה בגלל זה. אני לא מעשן, אני הייתי מנכ"ל, אני הוצאתי את כל הסגיריות, פעם ב.. הייתי טועם משהו אבל לא הייתי מעשן כל הזמן."

     

    (ר' עמ' 18 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 18-37; טעויות במקור, מ.ק)

     

32. בהמשך שב מר גהל והעיד כי העובדה שהתובע היה מומחה טבק לא הצריכה ממנו לעשן (ר' עמ' 19 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 12-13) וכי התובע עישן מבחירתו ולא היה מחויב לעשות זאת (שם, עמ' 21, שורות 20-33).

     

33. להתרשמותי, עדותו של מר גהל אינה שוללת לחלוטין את האפשרות כי עישון בהיקף מסוים אכן היה מחויב מתוקף תפקידו של התובע. ראשית, מעדותו עלה כי תחום מומחיותו ואחריותו של התובע הקיפו את כלל ההיבטים הכרוכים בטבק בחברה, לרבות רכש הטבק והרכבת התערובות השונות. עוד עלה מתשובותיו כי מר גהל לא היה בקיא בדיוק לפרטי פרטים בנושא העישון שבוצע במסגרת החברה ע"י התובע ואחרים, כאשר יש לזכור כי מר גהל כיהן בתפקידו שליש בלבד מכל תקופת העסקתו של התובע בחברה, העומדת על 38 שנה. במסגרת חקירתו הנגדית הוצגו למר גהל כתבות עיתונאיות ישנות שבהן הוזכר גם התובע, שהיה באותה עת מתלמד בתחום טעימת הטבק, ומעדותו השתמע כי אינו שולל אפשרות כי בשנות ה 70-80 תעשיית הטבק התנהלה באופן שונה (ר' עמ' 19-20 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 34-39, 1-2 בהתאמה).

     

34. אינני סבורה עוד כי יש לקבל את ניסיונו של מר גהל להציג את בדיקות המעבדה שנערכו לטבק ככאלו המאיינות את הצורך "לטעום" את הסיגריות השונות ע"י עישונן. ראשית, לא הובהר האם בדיקות אלה היו זמינות ונערכו לאורך כל 38 שנות עבודתו של התובע בחברה כאשר הדעת נותנת כי חלו התפתחויות טכנולוגיות בתחום זה לאורך השנים. שנית, לפי עדותו של מר גהל הבדיקות נגעו בהיבטים הכימיים של הטבק (כמות הניקוטין, כוח השאיפה וכד') אולם עולה תהיה האם וכיצד ניתן היה לעמוד על טעם הסיגריות באמצעותן, בשים לב לכך כי מהעדויות עלה כי סיגריה מורכבת מתערובת טבק מסוגים שונים ואף לדברי מר גהל "יש בפירוש טעם וטעם שונה לסוגי טבק שונים" (ר' עמ' 23 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורה 5). אם נשווה זאת לדוגמה למוצר מזון, ניתן יהיה להניח כי בדיקת מעבדה תוכל לגלות את ערכיו התזונתיים כגון כמות הסוכר המצויה בו, אך האם הבדיקה תוכל לזהות את טעמו של המוצר ולומר האם יערב לחיך הצרכן?

     

35. כאן המקום לציין כי במסגרת חקירתו במוסד של מר גהל נערכה שיחה טלפונית עם אדם בשם ג'רמי הנמצא באנגליה (להלן: "ג'רמי") אשר ככל הנראה החליף את התובע בעבודתו ומשמש כיום כקניין הטבק של החברה. במסגרת השיחה עם מר גהל, אשר תועדה בפרוטוקול החקירה של הנתבע (נ/2) מסר ג'רמי כי הוא עובד בתחום 38 שנה ותיאר את העבודה בעיבוד הטבק כדלקמן: "בחירת הטבק, טריות, ריח, צבע העלה, נראות העלה, טעם, אבחון בטיב בסוג, על ידי מגע,... במסגרת עבודתו בעיבוד הטבק נדרש לבדוק איכות של הטבק כמו שציינתי קודם לכן, הבדיקה של הטבק נעשית בדרכים שונות ולא מחייב עישון לדבריו גם אם רוצים לטעום מספיק נשיפה אחת או שתיים לא חייב סיגריה שלמה וגם אם מעשנים 4-5 סיגריות בבדיקה אחת זה כבר הופך להיות אותו טעם ולא רלוונטי, הטעם משתבש ולא אותו דבר" (נ/2, שורות 84-91). אלא שג'רמי לא העיד בפני בהליך זה וספק אם ניתן להתרשם או לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך דבריו, שאף לא נאמרו ישירות לחוקר הנתבע אלא נאמרו בשיחת טלפון עם מר גהל במסגרת החקירה. עוד יש להזכיר כי מר גהל אינו מומחה לטבק בעצמו אלא שימש בתפקיד ניהולי וככל הנראה דבריו לפיהם לא ניתן לעמוד על טעם הטבק בדרכים אחרות או כי ניתן היה להסתפק בשאיפות בודדות בלבד הסתמכו על דבריו של ג'רמי, אשר כאמור – לא העיד בהליך.

     

36. עד נוסף שהעיד מטעם הנתבע היה מר ירון ספיר, ששימש כמנהל תפעול במפעל (להלן: "מר ספיר"). מר ספיר העיד בחקירתו הנגדית בנוגע לתובע כי –

     

    "אני יודע בדיוק מה הוא עשה אחד-לאחד אני מכיר את התפקיד, יודע בדיוק מה נעשה כי והייתי שם במפעל, הייתי שם 4 שנים לצורך העניין בתוך המפעל לפני שהתפקיד הנוכחי, אני יודע שעבד, איפה עבד, מבחינת הרכש מה הוא עושה, מבחינת הטבק, הוא היה מנהל גם את המפעל ברבי עקיבא או-קיי את התערובות הוא היה קובע את הטעמים, את הבלנדיגים, הוא מומחה טבק היחיד בארץ תפקיד כזה ואני אומר שוב ואמרתי תפקיד כזה הייחודי בארץ, המקצוע כזה מהמפעל אין מישהו אין שני שיש לו את ההסמכה אז אתה לא מוצא בישראל מומחה טבק, כי אנחנו מפעל יחיד בארץ, אז לצורך העניין אני יודע שזה התחום שלו טבק ומה שציינתי מקודם."

     

    (ר' עמ' 11 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 23-31)

     

37. עוד העיד כי –

     

    "עו״ד קידר: כן כמומחה טבק אתה סבור או יודע שהוא צריך, חייב לטעום את הסיגריה כדי לדעת על מה מדובר, אם זה טעם מתאים, אם זה עונה על צרכי הציבור?

    העד, מר ספיר: אני מאמין שכן נדרשים לזה לעתים קרובות, לא סליחה זה לעיתים מסוימות ברמה שאני רואה את זה מג'רי היום, לצורך העניין ג'רמי היועץ החיצוני שלי מייצר 800,000 היה אחראי, הוא היה קניין הטבק בבלנדר הראשי של bet וזה שאומר כאן עובדים מ-800000 טון טבק בשנה, אנחנו עובדים פחות מ-500, לא 500 אלף, פרומיל לעומתו, הבן-אדם לא מעשן הוא מגיע אלי 1 לשנה, גם אז הוא מעשן רק את מה שנדרש ממנו לזמן מסוים אני שומר לו בצד קופסאות אם צריך ומבקש אם צריך, אבל לצורך העניין אין לנו מישהו שמעשן את זה באופן תדיר."

     

    (ר' עמ' 11-12 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 32-39, 1-2 בהתאמה)

     

    ובהמשך:

     

    "העד, מר ספיר: ג'רמי כמעשן הוא לא מעשן, הוא לא מעשן הוא בא לצורך העבודה שלו, הוא יודע לקחת טבק קוצץ אותו או-קיי והוא יטעם אותו, הוא מעשן סיגריות שנמצאת אצלנו לפעמים, הוא רוצה לדעת מה הוא הרכיב כי אני לא יכול לדעת על הבלנד לבד מה הרכבתי או-קיי,

    עו״ד קידר: אתה מכיר את ג׳רמי הרבה שנים?

    העד, מר ספיר: קצת לפני שפלוני עזב.

    עו״ד קידר: ובעבר הוא כן עישן?

    העד, מר ספיר: אני לא יכול להעיד עליו.

    עו״ד קידר: הוא טען שהוא עישן בעבר והא הפסיק.

    העד, מר ספיר: כן אני מאמין שהוא עישן בעבר כי זה אנשים בתחום מעשנים, גם כל היועצים יש לי 4 יועצים כאלה והם כולם באותו מתווה, עישנו בעבר אבל לא מעשנים היום".

     

    (ר' עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 6-17)

     

38. מר ספיר נשאל עוד האם חלו התפתחויות לאורך השנים בתהליכים הטכנולוגיים של ייצור הסיגריות והשיב כי ככל הידוע לו הליך היצור לא השתנה אך ייתכן ששיטות הבדיקה התקדמו, ובלשונו: "גם מכונות הבדיקה של הסיגריות מכניות שנדרשות לבדיקת טבק התחדשו בטכנולוגיה שלהם, לאו דווקא יותר במהירות ובדייקנות שלהם, אני לא מכיר משהו שהפך את זה, שינה את התהליכים באופן קיצוני לעומת מה שהיה בעבר, כן טכנולוגיה מתקדמת מן הסתם מכונות היום שאתה עובד איתם הם הרבה יותר מתקדמות ברמת הבדיקה..." (ר' עמ' 12 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 18-30). מר ספיר העיד עוד כי כאשר מתקבלת תלונה צרכנית לגבי טעמה של סיגריה מישהו יעשן אותה, אולם לדבריו לא מתקבלות תלונות רבות בנושא זה (שם, עמ' 12 שורות 31-36). עוד העיד מר ספיר כי הוא בודק סיגריות חדשות בטרם הוצאתן לשוק, לרבות באמצעות עישונן. וכך העיד: "בסופו של דבר זה מוצר עישון, מישהוא נדרש לעשן את זה כן, יחד עם זאת אני חוזר ואומר ברגע שיצרתי סיגריה, זה אחד מתוך 3 טון אני לא צריך לעשן את כל ה-3 טון, אני עישנתי לפני שהבטחתי מוצר, אני עישנתי את המוצרים שפיתחתי כמובן, אבל אני לא ישבתי על המכונה ועישנתי טון" (ר' עמ' 12-13 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 37-39, 1-6 בהתאמה).

     

39. עולה מן האמור, שאף לפי עדותו של מר ספיר העישון היה נדרש כחלק מתהליך ייצור הסיגריות בחברה. אמנם, מעדותו עלה כי חלו אי סדרים מסוימים בחלוקת הסיגריות בין העובדים, ובלשונו "חילקו שם סיגריות בלי הכרה או-קיי בלי מעקב, מי שהיה לו את היכולת היה מקבל סיגריות חינם למשרד" (ר' עמ' 14 לפרוטוקול הדיון מיום 30.5.23, שורות 14-19). עם זאת, אף אם אכן היה כך, הדבר אינו רלוונטי לשאלת עצם העישון כחלק מעבודתו של התובע. עוד יש לציין כי מר ספיר העיד כי החל לעבוד בחברה בשנת 2013, קרי 3 שנים בלבד לפני סיום עבודתו של התובע, כך שעולה השאלה עד כמה ניתן לבסס קביעות כנגד התובע בהסתמך על דבריו בשים לב לכך כי התובע עבד בחברה פרק זמן ממושך מאד.

     

40. לסיכום נקודה זו: שוכנעתי ממכלול העדויות כי התובע נדרש לעשן במידת מה כחלק מעבודתו. אין חולק כי התובע שימש בתפקיד ייחודי של מומחה לטבק וכי תחומי אחריותו נגעו לכלל ההיבטים הכרוכים בבחירת הטבק לרבות בחירתו, בחינתו, ערבוב סוגי הטבק השונים וכיוב' ולכן סביר כי בין היתר נדרש גם לעשן את הטבק במסגרת עבודתו על מנת לטעום את טעמו. עוד יש לציין כי התובע עבד בחברה 38 שנה, פרק זמן ממושך מאד לכל הדעות. בנקודה זו יש ליתן את הדעת לכך כי לאורך השנים חלו הן התפתחויות טכנולוגיות אשר סביר כי השפיעו על האופן שבו ניתן לבחון את הטבק ללא עישונו וכן התפתחויות תודעתיות ביחס לעישון. בנוסף, ניכר כי הנתבע בדחיית התביעה הסתמך באופן בלעדי על עדותו של המנכ"ל מר גהל, אולם התובע בהליך זה לא הסתפק בעדותו היחידה אלא זימן שורת עדים, אשר עבדו עמו עשרות שנים במפעל, חלקם אף באותו תפקיד או תפקיד המשיק לתחום עיסוקו והעידו כי אכן נדרש לעשן במסגרת העבודה. אף מהעדים שזימן הנתבע, לרבות מר גהל, עלה כי העישון היה נדרש במידה מסוימת, כפי שפירטתי לעיל.

     

    לאור האמור, אני קובעת כממצא עובדתי כי התובע עישן "תוך כדי" ו"עקב" עבודתו.

     

41. לצד האמור, אכן קיים קושי לקבוע מה היקף העישון שביצע התובע כחלק מעבודתו שכן כאדם מעשן - ואין חולק על כך - עישן במסגרת עבודתו אף שלא לצרכיה וככל הנראה היה מעשן גם מחוץ לשעות העבודה וללא קשר אליה. עם זאת, לאור הפסיקה שהובאה לעיל, גם כאשר קיימת עמימות בנוגע לחשיפה לחומר המסוכן, בענייננו עשן סיגריות, יש למנות מומחה רפואי.

     

42. בחקירתו העיד התובע כי עישן בין 30-50 סיגריות ביום (ר' עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.22, שורות 20-21) אולם לא ניתן היה להפיק גרסה אחידה מיתר העדויות בכל הנוגע לשאלה כמה עישן התובע במסגרת העבודה ולצרכיה. מהמסמכים הרפואיים שנסרקו לתיק, לרבות תוצאות בדיקות תקופתיות שנערכו לתובע, עולה כי נכתב בהם באופן עקבי מפיו של התובע כי הוא מעשן 30 סיגריות ביום במשך עשרות שנים, כאשר בשנים 2015-2016 נכתב במסמכי הביקורים הרפואיים כי התובע ממשיך לעשן "חפיסה ליום". מדובר במסמכים אובייקטיבים ממועדים שלפני הגשת התביעה וחלקם אף לפני אבחונו של התובע במחלת הריאות. לאור האמור, ובשל העמימות העובדתית בנוגע להיקף העישון, לא ניתן להעריך מהי כמות הסיגריות שעישן התובע לצורך העבודה, אולם בהתאם לעדותו עישן כשעה וחצי בממוצע ביום (ר' עמ' 4 לפרוטוקול הדיון מיום 25.10.2022, שורות 15-17).

     

43. בשים לב לאמור, הגעתי לכלל מסקנה כי יש למנות מומחה רפואי בהליך לצורך בחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לפגימות מהן הוא סובל. ואלה העובדות שהוכחו בפני במסגרת ניהול ההליך, על בסיסן ימונה המומחה הרפואי:

     

    • התובע, יליד 1956, עבד כמומחה לטבק בחברת "דובק" לייצור סיגריות החל משנת 1978 ועד לסוף שנת 2016. בחלק משנות העסקתו שימש התובע במקביל בתפקידים נוספים – מנהל מפעל ומנהל רכש.

       

    • התובע עבד במשרה מלאה 5 ימים בשבוע, בין השעות 8:00 עד 17:00.

       

    • במסגרת תפקידו נדרש התובע בין היתר "לטעום" באמצעות עישון סיגריות וסוגי טבק שונים מהם מיוצרות הסיגריות של החברה.

       

    • לאורך שנות העסקתו עישן התובע כ-30 סיגריות ביום, כאשר חלק מתוכן עישן לצרכי עבודתו כטועם טבק וחלק במסגרת אישית להנאתו. התובע עישן לצורך עבודתו כשעה וחצי בממוצע ביום.

       

    • מצבו הרפואי כעולה מהתרשומת הרפואית המצויה בתיק.

       

44. החלטה בדבר מינוי מומחה בהליך תינתן בנפרד ותישלח למומחה ולצדדים.

     

    ניתנה היום, ט' אדר א' תשפ"ד, (18 פברואר 2024), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.