פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

מונחת לפנינו תביעה להכרה במחלת האסטמה כמחלת מקצוע או כ"פגיעה בעבודה" מכוח תורת המיקרוטראומה כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק).

התביעה נדחתה על ידי הנתבע במכתבו מיום 18.12.2019 בנימוק כי לא הוכחה תשתית עובדתית מיקרוטראומטית וכן בהעדר קשר סיבתי בין התפתחות המחלה לבין תנאי העבודה. כנגד דחייה זו הוגשה התביעה דנן.

לאחר שמיעת הראיות בתיק, השתכנענו שהוצגה לנו תשתית עובדתית מיקרוטראומטית המצדיקה מינוי מומחה רפואי על פי הפסיקה וזאת למרות שהמידע אודות הסוג המדויק של החומרים אליהם נחשף התובע והיקף החשיפה לא התבררו במלואם.

ביום 8.3.2023 מונתה ד"ר קרין ציקל-שלום לשמש מומחה יועץ רפואי (להלן – המומחית), לשם מתן חוות דעת רפואית על יסוד העובדות הבאות:

1. התובע, יליד 1954, חשמלאי במקצועו, עבד כאיש אחזקה וחשמלאי במפעל של גוונים העוסק בצביעה תעשייתית החל מחודש ינואר 2012 ועד לחודש מרץ 2019.

2. צביעת המתכות במפעל מבוצעת בשני תהליכים. האחד – תהליך יבש אלקטרוסטטי המשתמש באבקות צבע והשני – תהליך רטוב בו נעשה שימוש בצבעים רטובים על בסיס ממיס. הצביעה בתהליך רטוב מבוצעת במכונה סגורה עם מערכות אוורור פנימי ופילטרים.

3. הצביעה באבקה מתבצעת במכונה סגורה באמצעות רובוטים. בתא צבע יש מערכת יניקה פנימית. עם זאת, לעיתים, העובדים במחלקת הצבע נדרשים להשלמת הצביעה עם אקדח להתזת צבע, של חלקים גדולים שלא נכנסים למכונה ושל פינות החלקים שלא נצבעו. שאריות אבקות של צבע יבש מצטברות על הרצפה ועל משטחי העבודה ליד מכונת הצבע, על הקירות ועל המחשבים במשרד.

4. התובע עבד 6 ימים בשבוע, בימים א' – ה' 12 שעות ביום, וביום ו' 4 שעות עבודה.

5. עבודת התובע התבצעה באולמות הייצור שנמצאים במבנה ששטחו 6,000 מ"ר וגובהו 14 מ"ר, עם גג, ואוורור טבעי פתוח משערים גדולים פתוחים מכל הצדדים וחלונות גבוהים פתוחים עם רפרפות. בעמדות הצביעה היבשה, החלונות היו סגורים.

6. עיקר עבודתו של התובע הייתה תחזוקה של מכונות צביעה ועבודות חשמל במפעל. התובע היה החשמלאי היחידי במפעל והוא נדרש באופן יומיומי לטפל בתקלות חשמל כגון: החלפת ניאון, החלפת מנועים, החלפת פרוז'קטור, החלפת וחיבור כבלים של רובוט הצביעה.

7. במסגרת עבודתו כאיש אחזקה עסק התובע בתיקון וטיפול במכונות צביעה כגון: תיקון צינור אוויר קרוע, תיקון כבל של הרובוט וכדומה. בזמן הטיפול בתקלה, פעולת המכונה הופסקה. משך זמן התיקון השתנה בהתאם לסוג התקלה ונע בין רבע שעה לחצי יום. הטיפול בתקלות במחלקת הצביעה נעשה בתדירות משתנה, לעיתים מספר ימים ברציפות, לעיתים פעם בשבוע ולפעמים פעם בחודש.

8. במהלך עבודתו במחלקת הצבע, התובע נחשף לאבקות צבע כגון פוקסי פנולי, ואבקת צבע על בסיס פוליאסטר מדללים (טינר מסוגים שונים) וצבעים רטובים.

9. התובע לא השתמש במסכות או באמצעי מיגון אחרים.

10. בהתאם לאנמנזה רפואית מיום 17.7.2018 התובע הפסיק לעשן בשנת 1996 לפני זה עישן באופן קל.

     

ביום 9.4.2023 התקבלה חוות דעתה של ד"ר ציקל שקבעה כי קיים קשר סיבתי בין מחלת האסטמה ממנה סובל התובע לבין החומרים אליהם נחשף בעבודתו וכדלקמן:

1. האם התובע סובל מאסטמה?

   התובע סובל מאסטמה.

2. האם ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% כי קיים קשר סיבתי בין על דרך של גרימה ובין על דרך של החמרה, בין המחלה והחומרים אליהם נחשף התובע בעבודתו כמפורט לעיל.

   ניתן לקבוע בסבירות של מעל 50% כי קשר סיבתי בין עבודתו והחומרים אליהם נחשף לבין מחלתו.

3. האם נתקיימו בתובע התנאים להכיר במחלתו כ"מחלת מקצוע" בהתאם לתוספת השניה לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה) תשי"ד – 1954 ואם כן לאיזו מחלת מקצוע מתאים מצבו?

   לא ניתן לקבוע מה הגורם למחלת המקצוע.

4. האם ניתן לראות בתנאי עבודתו של התובע פגיעות חוזרות ונשנות שכל אחת מהן הביאה במצטבר למחלתו (מיקרוטראומה)?

   ניתן לקבוע כי מדובר על פגיעות חוזרות ונשנות שכל אחת מהן הביאה במצטבר למחלתו.

   ה. אם התשובה לשאלה הקודמת היא חיובית – האם לעבודת התובע, כפי שתוארה לעיל, השפעה משמעותית על המחלה?

   תשומת לב המומחית כי "השפעה משמעותית" על פי הפסיקה היא בשיעור של 20% ומעלה.

   מתיאור העובדות ומעיון בניטורים הסביבתיים ניתן לקבוע כי לעבודת התובע השפעה משמעותית על מחלתו (השפעה משמעותית על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)."

    

הנתבע ביקש להפנות למומחית שאלות הבהרה ולאחר דיון בתגובת התובע, ביום 12.10.2023 הופנו למומחית שאלות הבהרה וביום 9.12.2023 השיבה המומחית לשאלות כדלקמן:

1. בחוות דעתך מיום 9.4.23 ציינת, כי:

   "גם אם התובע טיפל במכונות כאשר פעולת המכונה הופסקה הוא נחשף לאבק צבע ומדללים שונים כמתואר בעובדות לפי תיאור הרופא התעסוקתי?

   האם נכון, איפוא, כי על פי חוות דעתך החשיפה בגינה קבעת קיומו של קשר סיבתי, למרות שהמכונות הופסקו בזמן הטיפול, הייתה במחלקת הצביעה?

   במידה ותשובתך שלילית- נא נמקי ופרטי מדוע לא.

   לא נכון. מהות העבודה במפעל המתואר בו עבד התובע היא תהליכי צביעה תעשייתית. נכון כי החשיפה בגינה נקבע קשר סיבתי היא עבודות הכרוכות בצביעה, אך לפי תוצאות הסיור שערך הרופא התעסוקתי, התובע נחשף לתהליכי עבודה אחרים במפעל הגורמים לאבק.

    

2. שימת ליבך שבעובדות שקבע כב' בית הדין נקבע כי:

   "משך זמן התיקון השתנה בהתאם לסוג התקלה ונע בין רבע שעה לחצי יום. הטיפול בתקלות במחלקת הצביעה נעשה בתדירות משתנה, לעיתים מספר ימים ברציפות, לעתים פעם בשבוע ולפעמים פעם בחודש." (עמ' 2 סע' 3(ו) להחלטה מיום 30.4.23)).

   שימת לבך גם לכך שנקבע בהחלטת כב' בית הדין הנ"ל שהתובע עבד תקופה של כ – 7 שנים בלבד – מחודש 1.12 ועד לחודש 3.19 (ר' עמ' 1 סע3(א) להחלטה).

   האם נכון, איפוא, כי החשיפה לאבק צבע ומדללים שונים, אליהם התייחסת הייתה בתדירות ובהיקף מועטים, המחלישים אפשרות לקיומו של קשר סיבתי בעניין?

   במידה ותשובתך שלילית- נא נמקי ופרטי מדוע לא.

   לא נכון. לא ניתן לקבוע כי התדירות החשיפה לאבק צבע ומדללים הייתה מועטה. לפי ממצאי הניטור הסביבתי העובדים נחשפו לרמות גבוהות של גורמים מזיקים מעבר לרמות המותרות. החשיפה נקבעת לא רק על ממצאי ניטור סביבתי, אלא גם לפי אמצעי גיהות אישית וסביבתית שננקטים. במקרה ייחודי זה לא תוארו אמצעי גיהות כאלה. התובע לא השתמש במסיכות או אמצעי מיגון אחרים. כמו כן, לא ננקטו אמצעי גיהות כגון בגדי עבודה, כביסת בגדי עבודה על ידי המעסיק, חליפת מגן או שימוש במסיכת פנים עם אספקת אוויר. ולפי תיאור הרופא התעסוקתי, ד"ר גישי: "במפעל מבצעים עבודות צביעה אלקטרוסטטית ובעמדות אחרות צביעה בריסוס, ניקוי חול. לכן העובד בשהייתו במחלקות הנ"ל נחשף לאבק ואדי צבע רטוב. בנוסף חלק מעבודות האחזקה כרוך בניסור מתכות, השחזות, ריתוך באזור מחלקת האחזקה. לסיכום מדובר בעובד אחזקה במפעל גוונים. מפעל לצביעת מתכות בתהליך אלקטרוסטטי ורטוב. המפעל מוכר לי מביקורים קודמים. העובד מתנייד במחלקות השונות לפי צרכי העבודה לכן חשיפתו לאבק ואדי צבעים בלתי צפויה, גם במחלקת אחזקה עצמה מתבצעות עבודות השחזה, ניסור, ריתוך."..."(המפעל מוכר לי וגם בזמן אי פעילות של תהליכים מסוימים יש עמדות כגון צביעה אלקטרוסטטית, התזת חול שבסביבת העבודה יש אבק)".

    

3. האם נכון שבבירור אלרגי נמצאה אסטמה לא על רקע אלרגי (חומרים מרגשים)?

   במידה ותשובתך שלילית- נא נמקי ופרטי מדוע לא.

   לא נכון. לא תמיד ניתן לקבוע בטסטים הסטנדרטיים מה הגורם המרגש. לפי המהלך הקליני ניתן לקבוע כי מדובר באסטמה על רקע אלרגי. כך גם קבע ד"ר רוחנא הישאם, אלרגיה ואימונולוגיה ביום 14.6.2018: ברקע אסטמה ויל"ד. החמרה באסטמה בחודשים אחרונים צפצופים ושיעול בבקרים ולילות. . בעבר IGE total לא מוגבר CBC לוקופניה כרונית ללא אאוזינופיליה צ. חזה פורש כתקין. ..אסטמה על רקע אלרגי...

    

4. הינך מופנית למסמכים רפואיים, המצ"ב, כדלקמן:

   1. במסמך קופ"ח מיום 19.3.86 צוין כי התובע סובל משיעול ממושך. לסיכום ציין הרופא כי הוא איננו רואה סיבה אלרגנית בשיעול.

   2. ברישום קופ"ח מיום 30.3.10 צוין כי יש לתובע עדיין חרחורים בבסיס ריאה ימנית.

   3. ברישום קופ"ח מיום 6.4.10 צוין שהתובע עדיין מתלונן על שיעול עם ליחה.

   4. ברישום קופ"ח מיום 14.6.10 צוין שסיבת הפניה היא שיעול מספר חודשים, ונמצאו סימני ברונכיטיס.

   5. בבדיקה מיום 12.7.10 התובע התלונן על שיעול הנמשך מזה 4 חודשים, וצוין: "אסטמה?"

      התובע החל לעבוד, על פי החלטת בית הדין הנכבד, בחודש 1/12.

      האם נכון, לאור האמור לעיל, שסביר שהתובע סבל מאסטמה לפני תחילת עבודתו?

      במידה ותשובתך שלילית- נא נמקי ופרטי מדוע לא.

      לא סביר. התובע לא אובחן כסובל מאסטמה לפני התחלת עבודתו. בשנת 1986 תפקודי נשימה היו תקינים לחלוטין ונשלל רקע אלרגי. ב 29.3.2010 התובע התלונן על שעול עם כאבי ראש. ואובחן כסובל מדלקת ריאות, שלאחריה התלונן על שיעול מתמשך שאובחן כסיבוך של סינוסיטים. מסיכום ביקור רופא הריאות ד"ר תמיר ניימן 12.7.2010 נקבע כי התובע עקב שיעול ממושך. צילום חזה היה תקין. ספירומטריה תפקוד תקין. בצוע לקוי. בדיון/תוכנית טיפולית נקבע: מופנה לצילום מערות אף אותו ייקח לבדיקת אא"ג. אם לא יהיה ממצא אצל אף אוזן גרון – הרי שהשיעול מופיע לפנות בוקר – אסטמה? ממליץ בודיקורט. סיכום והמלצות: בקורת עוד 4-6 שבועות. ביום 18.8.2010 ביקור חוזר בוצע צילום סינוסים – היה אצל אף אוזן גרון עם צילום הסינוסים. בדיון ותוכנית טיפולית: סקרתי את הצילום לדעתי עיבוי רירית משמעותי במקסילרים שבהחלט יכול להסביר את השיעול. לסיכום הביקורים אצל רופא הריאות בשנת 2010 אסטמה נשללה. מאז הביקורים בשנת 2010 התובע לא פנה ולא הופנה לרופא ריאות.

       

5. רופא תעסוקתי קבע ביום 9.10.18, כי לא ניתן לקבוע בוודאות שההרחקה מהעבודה היא שגרמה לשיפור במצבו, היות והחל טיפול במשאפים באותו זמן.

   האם נכון, איפוא, שלא ניתן לקבוע שהעבודה גרמה לליקוי?

   במידה ותשובתך שלילית- נא נמקי ופרטי מדוע.

   לא נכון. למרות ההשערה שלא ניתן לקבוע בוודאות מה גרם לשיפור במצבו של התובע, הרי שמעיון בכלל נסיבות החשיפה והמהלך הקליני במקרה ייחודי זה ניתן לקבוע כי העובדה גרמה לליקוי.

    

6. האם נכון שעישון יכול לגרום לאסטמה?

   במידה ותשובתך שלילית- נא נמקי ופרטי מדוע לא.

   עישון יכול לעורר התקף אסטמה בקרב אנשים המאובחנים עם מחלת ריאות כרונית.

    

7. בחוות דעתך לא התייחסת כלל לעישון. נא ר' את האמור בעמ' 2, סע' 3(ט) להחלטה מיום 8.3.23 לגבי העישון – והתייחסי להשפעת העישון בעניין.

   התובע הפסיק לעשן שנים רבות לפני אבחון המחלה וגם אז עשן קל. ידוע שכבר לאחר מספר חודשים של הפסקת עישון יחול שיפור בתפקוד הריאות. בהפסקת עישון מעל 10 שנים הסיכון למחלות ריאתית פוחת משמעותית.

    

בעקבות המענה לשאלות ההבהרה התבקש הנתבע להודיע כיצד הוא מבקש להתקדם בהליך, אם בכלל. בהעדר תגובת הנתבע ובחלוף המועד המוארך להגשתה, ביום 8.2.2024 הגיש התובע בקשה למתן פסק-דין על יסוד חוות דעת המומחית. לפיכך, נקבע דיון במעמד הצדדים ליום 19.2.2024 שבמסגרתו נשמעו גם סיכומי טענותיהם בעל-פה.

במסגרת הדיון ביקש הנתבע למנות מומחה אחר. לטענתו, בחוות הדעת ובמענה לשאלות ההבהרה חרגה המומחית מהתשתית העובדתית בהסתמכה על קביעותיו של הרופא התעסוקתי ד"ר ג'ישי. עוד נטען, שהמומחית סתרה את עצמה כשקבעה בעמ' 8 סעיף ג' לחוות הדעת שלא ניתן לדעת מה הגורם למחלת התובע והיא לא השיבה באופן ענייני על שאלה 5 ולא הסבירה מדוע מדובר במקרה ייחודי. בנוסף, המומחית ציינה שהתובע נחשף לאיזוציאנטים הגורמים לאסטמה, בעוד שבתוצאות הניטור המשקפות את חשיפת העובדים בדו"ח בדיקות סביבתית 19076/2019 נמצאו רמות חשיפה מתחת לרמה מותרת והמומחית לא התייחסה לדו"חות בדיקות תעסוקתיות 17565/2017 ו- 16367/2016.

התובע התנגד לבקשה. לטענתו, אין הצדקה למינוי מומחה אחר או נוסף. המומחית השיבה על כל השאלות באופן ברור ומנומק. ביקש לאמץ את חוות דעת המומחית ולהכיר במחלת האסטמה כפגיעה בעבודה ולחייב את הנתבע בהוצאות.

דיון והכרעה

הלכה פסוקה היא שלצורך הכרה בליקוי כפגיעה בעבודה, על המבוטח להוכיח קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי. לצורך הכרעה בשאלת קיומו של קשר סיבתי, נעזר בית-הדין במומחים-יועצים רפואיים אשר עליהם לבחון את הרקע הרפואי של המבוטח ואת העובדות המתארות את תנאי העבודה אשר, לטענתו, גרמו להתהוות הליקוי.

הכלל הוא כי בית הדין מסתמך על חוות הדעת של המומחים מטעמו ורק במקרים חריגים ויוצאי דופן ניתן לפסוק בניגוד לחוות דעתו של המומחה שמונה על ידי בית הדין תוך הנמקה מלאה וכפי שנקבע בפסיקה:

"הלכה פסוקה היא כי בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין.

בית דין זה כבר פסק, כי חוות דעתו של המומחה מטעמו היא בבחינת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן."

לאחר ששמענו את טענות הצדדים ועיינו בחוות הדעת ובמענה לשאלות ההבהרה לא מצאנו הצדקה למינוי מומחה אחר.

מחוות הדעת והמענה לשאלות ההבהרה של ד"ר ציקל עולה כי היא מכירה בקיומו של קשר סיבתי בין מחלת האסטמה לבין החומרים אליהם נחשף התובע בעבודתו. המומחית קבעה באופן חד משמעי כי התמונה הקלינית עומדת בקריטריונים של אסטמה תעסוקתית והתייחסה לבירור הרפואי הנדרש לצורך קביעת אבחנה של אסטמה תעסוקתית ולתוצאות בדיקת המטכולין. המומחית הסתמכה על התשתית העובדתית ודו"חות הניטור הסביבתי והתעסוקתי ובין היתר, קבעה שהתובע נחשף נשימתית לחשיפות מצטברות ברמות מעבר לרמות המותרות לחומרים הגורמים לאסטמה: לחומר TGIC, לאיזוציאנטים אפוקסי, ממיסים ואבק צבע. עוד נקבע שהתובע נחשף לרמות חריגות של חומר TGIC ולאיזוציאנטים הגורמים לאסטמה. המומחית התייחסה לעובדות לפיהן התובע לא השתמש במסיכות או אמצעי מיגון, לא ננקטו אמצעי גיהות כגון בגדי עבודה, כביסת בגדי עבודה על ידי המעסיק, חליפת מגן או שימוש במסיכת פנים עם אספקת אוויר. לא מצאנו שהמומחית חרגה מהתשתית העובדתית, כפי שנטען על ידי ב"כ הנתבע. קביעות המומחית מבוססות על החומר הרפואי שהונח בפניה ובכלל זה סיכום ביקור מיום 9.10.2018 אצל ד"ר גישי מוחלס, מומחה ברפואה תעסוקתית שהתייחס להיכרותו עם המפעל, לסוגי העבודות והתהליכים המתבצעים במפעל ולחשיפה של התובע להתזת חול ולאבק בזמן טיפול בתקלות. יודגש כי מלכתחילה בעת קביעת התשתית העובדתית על ידינו הבהרנו כי הסוג המדויק של החומרים אליהם נחשף התובע והיקף החשיפה לא התבררו בפנינו וכי המומחה הרפואי יסייע בידינו להשלים את התשתית העובדתית. יתר על כן, בתשתית העובדתית שנקבעה על ידינו התייחסנו לצביעה של חלקים גדולים עם עם אקדח להתזת צבע ולשאריות אבקות צבע יבש שמצטברות על הרצפה, משטחי העבודה ובחלקים נרחבים במפעל וגם בחוות הדעת מפנה המומחית להערות של דוחות הניטור שם צוין כי תאי הצביעה בקו הקצר ובקו הארוך אינם אטומים לחלוטין וקיימות בסביבת העבודה שאריות של אבקת צבע הנפלטת מתהליך הצביעה ולשכיחות אסטמה תעסוקתית בקרב העוסקים בריסוס צבע. המומחית התייחסה לחשיפת התובע לגורמים מזיקים המגרים ומרגשים את דרכי הנשימה – ממיסים, איזוציאנטים , אפוקסי, TGIC ואבק צבע. המומחית סקרה את כל דוחות הניטור בהם נמצאו רמות חריגות של טריגליצידיל (S) וטריאזינון (TGIC) בקווי הצביעה האלקטרוסטטית (הארוך והקצר) ועמדה על הקשר בין חשיפה לטריאזינון ואיזוציאנטים להתפתחות של אסטמה. המענה של המומחית לשאלה ג' התייחס למחלת מקצוע ולחוסר יכולת לבודד את החומר שגרם למחלה בשונה מחשיפה מצטברת של כלל החומרים אליהם נחשף התובע.

בניגוד לנטען על ידי הנתבע, המומחית השיבה לשאלה 5 וקריאת המענה לכלל שאלות ההבהרה לרבות המענה לשאלה 2 מלמד שהמומחית הסבירה מדוע מדובר במקרה ייחודי בגינו יש לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין המחלה לבין העבודה. המומחית הבהירה שלפי ממצאי הניטור הסביבתי העובדים נחשפו לרמות גבוהות של גורמים מזיקים מעבר לרמות המותרות ואולם המעסיק לא נקט באמצעי גיהות אישית וסביבתית כנדרש וכמקובל בסביבות עבודה מסוג זה.

לנוכח כל האמור, לא מצאנו מקום הצדקה לסטות מקביעותיה של המומחית כמפורט לעיל. מדובר בקביעות רפואיות המצויות במומחיותה המקצועית והמבוססות על החומר הרפואי שהונח בפניה. מחוות דעתה של המומחית והמענה לשאלות ההבהרה עולה בבירור כי קיים קשר סיבתי בין מחלת האסטמה לבין החומרים אליהם נחשף התובע בעבודתו.

אשר על כן, אנו מקבלים את חוות הדעת של ד"ר ציקל שלום מיום 9.4.2023 וקובעים כי דין התביעה להתקבל, כך שמחלת האסטמה ממנה סובל התובע תוכר כפגיעה בעבודה מכח תורת המיקרוטראומה.

הנתבע יישא בהוצאות התובע בסך 6,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים.

זכות ערעור בתוך 30 ימים.

ניתן היום, ט"ז אדר א' תשפ"ד, (25 פברואר 2024), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.