התנגדות שלושה מארבעת ילדיה של מנוחה לקיום צוואה בכתב יד מחמת פגמים בצוואה, מעורבות בעריכתה, השפעה בלתי הוגנת והעדר גמירות דעת.
א. רקע רלוונטי ועיקר טענות הצדדים
1.המנוחה פלונית ז"ל (להלן 'המנוחה') הלכה לבית עולמה ביום 25.1.2020 כשהיא גרושה ואם לארבעה ילדים, הם המבקשת והמתנגדים.
2.הוצגה צוואה בכתב יד שאינה נושאת תאריך. על פי המפורט בצוואה זו הזכויות בדירת המנוחה ירשמו על שם המבקשת, וככל שהמבקשת תחליט למכור את הדירה, התמורה תחולק בהתאם לאחוזים שנרשמו "בפתק הרשום בכתב ידי עם האחוזים והחלוקה". בנוסף תכולת הדירה תהא למבקשת, והתכשיטים למבקשת ולמתנגדת (להלן 'הצוואה').
3.המבקשת טענה שבשנת 2016 (טרם שחרור בנה מצה"ל) המנוחה מסרה לה את הפתק הנזכר בצוואה, שנכתב אף הוא בכתב ידה של המנוחה, נרשם בו התאריך 25.1 ללא ציון השנה, ועל פי המפורט בו, במקרה שהדירה תימכר על המבקשת לחלק את תמורת המכר כך: 50% למבקשת, 40% למתנגד 3, ו- 10% למתנגדים 2-1 (להלן 'הנספח לצוואה').
4.המבקשת עתרה לקיום הצוואה, שנערכה להערכתה ביום 25.1.2016, וזאת על יסוד התאריך שנרשם בנספח והשנה בה המנוחה מסרה לה את הנספח (ת"ע 46081-05-20). המתנגדים 2-1 התנגדו לקיום הצוואה משורה ארוכה של טעמים ובין היתר זיוף הצוואה והשפעה בלתי הוגנת (ת"ע 32332-06-20), ובמקביל עתרו למתן צו ירושה על פי דין (ת"ע 6255-09-20). המתנגד 3 הצטרף להתנגדות לקיום הצוואה ולבקשה למתן צו ירושה.
5.בטופס הבקשה לקיום צוואה נכתב שהמבקשת עותרת גם לקיום צוואה בעל פה מיום 30.11.2019, והוסרטה על ידי בנה ועל פי הנטען המנוחה ציוותה את דירת מגוריה למבקשת ולבנה. בהמשך המבקשת אישרה שהצוואה בעל פה בטלה משום שהמנוחה נפטרה למעלה מחודש ימים לאחר עריכתה, וממילא היה רק עד אחד ולא נערכה תרשומת כמתחייב.
6.בדיון שהתקיים ביום 15.11.2020 הצדדים הסכימו למינוי מומחה לזיהוי כתב יד מטעם בית המשפט על מנת שיחווה דעתו בשאלה האם הצוואה והנספח לה נחתמו על ידי המנוחה אם לאו. בהחלטה שניתנה באותו היום בית המשפט מינה את הגב' איה שוחט כמומחית מטעמו.
7.בהתאם לכתב המינוי, המומחית הגיעה למזכירות על מנת לקבל לידיה את מקור הצוואה והנספח לה, ומשאלה לא נמצאו נערך בירור עם מזכירות הרשם לענייני ירושה – או אז הסתבר שהמבקשת כלל לא הגישה לרשם לענייני ירושה את מקור הצוואה והנספח לה.
8.בדיון שהתקיים ביום 10.2.2021 הסתבר שהמבקשת ידעה שלא הגישה את מקור הצוואה והנספח לה, ובנסיבות אלה כלל לא ברור כיצד בקשתה לקיומם התקבלה לרישום על ידי הרשם לענייני ירושה מבלי שהוגשה במצורף לבקשה לקיומם גם בקשה להוכחתם על פי סעיף 68 לחוק הירושה. בהחלטה שניתנה בתום הדיון נקבע כך:
"8.מעת שלא הוצג מקור הצוואה הנטענת והנספח לה, על המבקשת לעתור להוכחתם על פי הוראות סעיף 68 לחוק הירושה. רק מקום שתביעתה תתקבל, יהא מקום לברר את בקשתה ליתן צו לקיומם, במאוחד עם התנגדות המתנגדים לבקשתה ובקשתם למתן צו ירושה על פי דין.
9.המבקשת רשאית לעתור בהליך מתאים על פי סעיף 68 לחוק הירושה עד ליום 28.2.2021. ככל שלא תעשה כן, תמחק בקשתה לקיום הצוואה הנטענת והנספח לה ויינתן צו ירושה על פי דין. ככל שתוגש תביעה כאמור, ובהינתן שהמקור איננו, תתבקש עמדת הצדדים לעניין עריכת חו"ד המומחית ביחס להעתקים שנמצאו.
10.ככל שהליך על פי סעיף 68 לחוק הירושה יוגש עד 28.2.2021, יותלה בירור שלושת ההליכים שבכותרת עד הכרעה בו. בקשת המתנגדים, או מי מהם, למחוק כבר עתה את שלושת ההליכים שבכותרת נדחית בהעדר כל הצדקה עניינית למחיקתם".
9.המבקשת הגישה תביעה להוכחת הצוואה בהעתק (ת"ע 60129-02-21) ועתרה למינוי המומחית שמונתה זה מכבר. הבקשה נעתרה חרף התנגדות המתנגדים. חו"ד המומחית נערכה ביום 15.7.2021 ועל פיה הצוואה והנספח לה נכתבו על ידי המנוחה, ו"מסקנה זו היא ברמת הוודאות הגבוהה ביותר, ומתבססת על כמות רבה של כתב יד להשוואה, ועל התאמה בכל תכונות הכתיבה, אשר חלקן ייחודיות לכותבת".
10.בדיון שהתקיים ביום 25.10.2021 בתביעה להוכחת הצוואה הנתבעים (הם המתנגדים בהליכים אלה) הסכימו שהתביעה להוכחת הצוואה והנספח לה בהעתק תתקבל. בפסק הדין שניתן בתום הדיון נפסק כך:
"בהתאם להסכמת הצדדים, התביעה להוכחת הצוואה הנטענת והנספח לה מתקבלת. מאליו מובן שאין בהסכמת הנתבעים למתן פסק דין משום הסכמה למתן צו לקיום צוואה. ועתה, משניתן פסק דין בהליך זה, ניתן לדון בבקשת התובעת לקיום הצוואה והנספח לה ובהתנגדויות הנתבעים לקיומן.
הוצאות הליך זה יילקחו בחשבון בעת פסיקת הוצאות ההליכים בעניין קיום הצוואה והנספח לה וההתנגדויות לקיומן.
בתיאום עם הצדדים, נקבע דיון מסכם לאחר הגשת תצהירים בתיקים הקשורים ליום 03.02.2022 שעה 12:30. במהלך היום תינתן החלטה בתיקים הקשורים בדבר הגשת תצהירים (התובעת עד 06.12.2021 והנתבעים עד 17.01.2022), לרבות היקף התצהירים ומועדי הגשת בקשה לזימון עדים".
11.בהחלטה שניתנה בתום קדם המשפט (15.10.2020) הובהר שמעת שהצוואה אינה נושאת תאריך כלל, ובנספח נכתב תאריך חלקי בלבד, הרי שיש בצוואה פגם או חסר כמשמעותו בסעיף 25 לחוק הירושה, ומשכך על המבקשת להוכיח שהיא משקפת את רצונה האמיתי והבלתי תלוי של המנוחה. בהתאמה נקבע שהמבקשת תפתח בהבאת ראיותיה.
12.ראיות הצדדים נשמעו ביום 31.10.2022 ולאחר תמלול הפרוטוקול הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב. לשם הבנת המחלוקות בין הצדדים יצוטטו להלן הצוואה והנספח לה במלואם:
12.1הצוואה (ההדגשות במקור):
ב"ה
אני (המנוחה) ת.ז. XXXXXXX
בעודי בחיים, צלולה ופכחת:
רושמת דברים אלו ודורשת שהדברים
ייתקמו, וזאת דרישתי:
שהבית שבו אני גרה ורשום על שמי
יעבור על שם (המבקשת) ביתי בלבד.
אני מבקשת שלא יהיו בעיות בין האחרים:
כי ביתי (המבקשת) גדלה מיום הולדתה
איתי, ולא נטשה אותי אף לרגע לכן
היא היחידה שמחליטה מה לעשות
עם הבית. ורק כשהיא תחליט.
במקרה שהיא תחליט למכור את הבית
האחוזים יתחלקו כך:
לפי שסכמתי עם ביתי (המבקשת)
ואין לערער על דבריה.
ובנוסף מסרתי לה פתק הרשום
בכתב ידי עם האחוזים והחלוקה!
בנוסף כל תכולה הבית
תשאר (למבקשת) ביתי בלבד
כל התכשיטים שייכים לי יעבורו לשתי
בנותי בלבד!
(המנוחה)
12.2הנספח לצוואה (ההדגשות במקור):
"ב"ה25.1
במקרה של מכירה של הבית
אני מבקשת ממך (המבקשת) ביתי:
לחלק את אחוזי המכירה של הבית
כך:
לבני (המתנגד 3), ארבעים אחוז מסכום המכירה
ל(מתנגדת 3) ו(המתנגד 1) ילדי עשרה אחוז
מסכום המכירה
ולך (המבקשת), חמישים אחוז מסכום המכירה
וזו הדרישה שלי
(המנוחה)
13.המבקשת טענה שהצוואה משקפת את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה שאמרה פעם אחר פעם, ולא בהיחבא, שבדעתה להשאיר את הדירה לה ולבנה; אין ממש בטענה להשפעה בלתי הוגנת משום שהמנוחה היתה אישה עצמאית, דעתנית וחיה את חייה כאוות נפשה. הטענה להשפעה בלתי הוגנת אינה מתיישבת עם סירוב המנוחה לעבור ניתוח מציל חיים חרף המלצת הרופאים, או עם העובדה שהמתנגדת אישרה שהמנוחה התארחה בביתה בקביעות בשבתות ובחגים, או עם אישור המתנגד 1 שהמנוחה התגוררה בביתו כשלושה חודשים.
14.המתנגדים טענו שהמבקשת לא הוכיחה שרצונה האמיתי של המנוחה היה לצוות את כל רכושה עלי אדמות לבת אחת מתוך ארבעת ילדיה, והיא שבה ואמרה שרצונה הוא לחלק את עיזבונה באופן שווה בין ילדיה; לשון הצוואה מלמדת על מעורבות המבקשת בעריכתה, ותוכנה אינו תואם את הצוואה בעל פה; המבקשת ובנה שהתגוררו עם המנוחה השפיעו עליה השפעה בלתי הוגנת והיא היתה תלויה בהם. המנוחה היתה נתונה למרותה של המבקשת שגם ניהלה את כל ענייניה הכספיים, ושלטה בה באופן מלא; אין זה סביר שהמנוחה תנשל את המתנגד 3 משום שהוא סייע לה לרכוש את הזכויות בדירה, והמתנגד 1 סייע לה לשלם את הלוואת המשכנתה.
ב. דיון והכרעה
15.עניין לנו בצוואה ובנספח שנכתבו בכתב יד, שתביעה להוכחתם בהעתק התקבלה, בהסכמת המתנגדים, ביום 25.10.2021. סעיף 19 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן 'חוק הירושה') מורה ש"צוואה בכתב יד תיכתב כולה ביד המצווה, תישא תאריך כתוב בידו ותיחתם בידו". הצוואה והנספח נכתבו במלואם בכתב יד, ונחתמו, והמתנגדים קיבלו את חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט שהם נכתבו ונחתמו על ידי המנוחה. למעלה מהדרוש יובהר שאין חובה שהמצווה יחתום בחתימתו הרגילה ודי בחתימה בכתב ידו של המצווה. לעומת זאת הצוואה אינה נושאת תאריך ובנספח נכתב תאריך חלקי, יום וחודש, ללא ציון השנה.
סעיף 25 לחוק הירושה מאפשר קיום צוואה שלא מתקיימים בה כלל הדרישות הצורניות, אם מרכיבי היסוד בה מתקיימים, ובית המשפט שוכנע שהצוואה משקפת את רצונו האמיתי והחופשי של המצווה. מרכיבי היסוד של צוואה בכתב יד הם ש"הצוואה כולה כתובה בכתב ידו של המצווה", ובנדון הם מתקיימים. לצורך בחינה האם הצוואה משקפת את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה, נפנה לבחינת עילות ההתנגדות לקיומה.
ב(1) זיוף
16.טענה זו נטענה בהתנגדות אך נזנחה בהמשך ההליך. כאמור מסקנת המומחית מטעם בית המשפט היא שהצוואה והנספח לה נכתבו על ידי המנוחה, וזאת "ברמת הוודאות הגבוהה ביותר". המתנגדים קיבלו את חו"ד המומחית ומשכך טענת הזיוף נדחית גם לגופה.
ב(2) השפעה בלתי הוגנת
17.אין מחלוקת שכשרות המנוחה לא נפגמה וגם חודשיים טרם פטירתה (כארבע שנים לאחר עריכת הצוואה) היא היתה בדעתה. בשלהי חודש נובמבר 2019 המנוחה אושפזה בעקבות חום וכאבי בטן, והוחלט לנתחה בדחיפות, אך המנוחה סירבה למרות שהוסבר לה הצורך בניתוח דחוף. במכתב השחרור של המנוחה מבית החולים נכתב כך ביחס לסירוב המנוחה: "ייעוץ פסיכיאטר, המטופלת צלולה לחלוטין מבינה עניין ואינה מעוניינת בניתוח מציל חיים". המנוחה שוחררה ועברה למוסד רפואי אחר ולאחר שמצבה התדרדר הוחלט לנתחה, אך לאחר הניתוח המנוחה לא שבה להכרתה ונפטרה לאחר כששה שבועות. המתנגדים טענו להשפעה בלתי הוגנת של המבקשת ובנה על המנוחה אך בחקירתם הם תיארו את המנוחה כאישה חזקה ועצמאית, 'לביאה', ואישרו שכל אחד מהם שוחח עמה בנפרד בעניין עריכת צוואה. בסיכומיהם המתנגדים שבו ותיארו את המנוחה כאישה כנועה ומפוחדת שנשלטה על ידי המבקשת, ללא כל הסבר לעניין עדותם בבית המשפט.
17.1המתנגדים 2-1 - שיתוף הפעולה ביניהם לצורך פסילת הצוואה שאינה מטיבה עמם היה ניכר ופגם מאוד באמינותם. המתנגדים 2-1 העידו שהמנוחה היתה אישה חזקה ודעתנית "מאוד מאוד" כלפי כל דבר ועניין למעט כלפי המבקשת ש'שלטה בה'. והנה, המתנגד 1 אישר שכשנה וחצי טרם פטירתה, המנוחה התגוררה בביתו שלושה חודשים ברציפות, משום שהשגיחה על בנו שהיה במעצר בית, וכבר אז בירר מהי עלות של עריכת צוואה והוסיף שהמנוחה לא יכלה לצאת מהבית משום שהשגיחה על בנו. המתנגד לא צירף כל אסמכתה לטענה שמנוחה אושרה כמפקחת על בנו, וגם לא העיד את בנו או כל גורם אחר מטעמו. המתנגד 1 לא הסביר כיצד המבקשת שלטענתו שלטה במנוחה 'אפשרה' לה את החופש להתגורר בביתו פרק זמן כה משמעותי אגב הסיכון שתערוך צוואה 'מאחורי גבה'. גרסת המתנגד 1 היתה מכוונת כל כולה בניסיון לבסס השפעה בלתי הוגנת של המבקשת על המנוחה, אך לא ניתן ליתן בה כל אמון שעה שהמתנגד 1 סתר את עצמו, גרסתו נעדרה כל הגיון, וכאמור גם לא נתמכה בכל ראיה חיצונית שהיא. גם גרסת המתנגדת 2 היתה מכוונת בניסיון לבסס השפעה בלתי הוגנת של המבקשת על המנוחה. בתצהיר עדותה הראשית המתנגדת 2 הצהירה שהמנוחה סיפרה לה שהמבקשת מענה אותה באכזריות, קובעת בשבילה מה לעשות, ולא נותנת לה מנוחה, וכן בזמן שהמנוחה שוחחה עמה או עם אחיה בטלפון המבקשת צעקה על המנוחה שתסגור את הטלפון משום שלא יכלה לסבול שטוב למנוחה והיא היתה מפריעה את מנוחתה. משמע המתנגדת ידעה על היחס המחפיר של המבקשת כלפי המנוחה עוד בחייה. והנה, לאחר שהוצגו למתנגדת 2 הודעות טקסט ששלחה למבקשת בסמוך לפטירת המנוחה שהיא מודה לה על הטיפול המסור במנוחה, המתנגדת 2 שינתה את גרסתה וטענה שהמנוחה סיפרה לה על היחס המחפיר של המבקשת כלפיה ממש ערב פטירתה ולא היה די זמן כדי לנקוט בפעולה כלשהיא. באותה נשימה ממש המתנגדת 2 העידה בביטחון מלא שחודשים ספורים טרם פטירתה המנוחה הציבה לבנה של המבקשת אולטימטום שעליו לעזוב את דירתה בתוך ארבעה חודשים "כי לא יכלה לסבול את הנוכחות שלו שם". ומנגד, על פי עדותה המנוחה "תמיד באה אליי לחגים, שבתות חופשים", היינו שהיה להן זמן רב לבלות יחדיו ללא נוכחותה 'המאיימת' של המבקשת, והיו למנוחה הזדמנויות רבות לספר לה על 'היחס המחפיר' של המבקשת כלפיה. עדות המתנגדת 2 לא היתה אמינה כלל, בלשון המעטה, ולא נתתי בה כל אמון. לכך מצטרפת התנהלותה באולם בית המשפט עת ללא כל חשש או מורא, הפריעה למהלך כל הדיונים, אף שהותרתה פעם אחר פעם טרם הוצאתה מאולם בית המשפט, ואין כל ספק שאם אכן המנוחה היתה סובלת מיחס מחפיר של המבקשת כלפיה, הדבר לא היה נעלם ממנה, והיא לבטח לא היתה עוברת על כך לסדר היום. עדות המתנגדים 2-1 לימדה שהם ידעו לכל אורך השנים שבדעת המנוחה לצוות את הזכויות בדירה או את עיקרן למבקשת, ולא עלה בידיהם לשכנע אותה אחרת.
17.2המתנגד 3 – בתצהיר עדותו הראשית המתנגד 3 הצהיר שסייע למנוחה לשלם חלק בלתי מבוטל מעלות רכישת דירת מגוריה, ו"מיני אז ביקשתי מאימי שתערוך צוואה רישמית עם עו"ד כדי שלא יגרם חלילה מריבות וחילוקי דעות בעתיד, נושא זה גרם לה להתנגדות מוחלטת ומריבות מצד אחותי (המבקשת) ששכנה עם אמי בדירה והצליחה להשפיע, באופן לא מוצדק והוגן על כל החלטותיה. אימי שהייתה חלשה ומבוגרת לא יכלה לעמוד במריבות ולכן נאלצה, שלא מרצונה לדחות את ההצעה". בחקירתו המתנגד 3 סייג את עניין ההשפעה של המבקשת על המנוחה והעיד שלא ניתן לומר שהפעלת הלחץ מצידה כלפי המנוחה היתה באופן תדיר, ולמעשה הצטמצמה אך רק לעניין עריכת צוואה, אך לא היה בפיו הסבר הגיוני כיצד המנוחה, אותה תיאר כאישה חזקה מאוד, לביאה, עד יומה האחרון, לא יכלה לפנות לעו"ד לו רצתה לערוך צוואה. המתנגד אישר שהמנוחה סירבה לבקשתו המפורשת ממנה לערוך צוואה, וכשלוש שנים טרם פטירתה הדבר גרם למריבה בעקבותיה יצא בכעס מדירתה ולא ביקר אותה כחצי שנה עד אשר המנוחה התקשרה אליו ואמרה לו "אני מבקשת ממך, אני קובעת מי יבוא, מי יהיה אצלי ומי לא". המתנגד 3 אישר שלאחר כשנה ומחצה המנוחה התגוררה בביתו של המתנגד 1 משך כשלושה חודשים, ללא נוכחות המבקשת. כשהמתנגד 3 נשאל מדוע לא פעל אז לקחת את המנוחה לעורך דין על מנת לערוך צוואה, השיב שהיה טרוד, ובאותה תקופה הדבר הזה לא עלה על דעתו. המתנגד 3 גם אישר שבשנה האחרונה לחייה של המנוחה הוא לן בביתה, והיו רגעים ששהה עם המנוחה לבדה, ללא נוכחות המבקשת או בנה, אך אז לא היה לו את הזמן לבקש אותה לערוך צוואה. הגם שחוסר שביעות רצונו של המתנגד 3 מהוראות הצוואה מובנת, עדותו לעניין השפעה בלתי הוגנת אינה הגיונית או משכנעת, וממילא טענה בדבר זכויות קנייניות בדירה אינה מהווה עילה להתנגדות לקיום הצוואה.
17.3המבקשת – עדותה של המבקשת לוותה בהתפרצויות וויכוחים, וניכר שהיא אישה חזקה ודעתנית מאוד, בדומה לאופן בו המתנגדים תיארו את המנוחה. עם זאת ניכר שהמבקשת העידה מדם ליבה והשיבה לכל שאלה שנשאלה מבלי להתחמק ממענה, ולא לחינם הדוגמה היחידה שניתנה לטענה בדבר התחמקות לכאורה היא שלא ידעה להסביר מדוע בנה הקליט את מעמד חיפוש הצוואה, וגם זאת אגב השמטה מהציטוט את השורות בהן המבקשת מעידה שחיפוש הצוואה תואם בין האחים ללא מעורבות של בנה. הדעת נותנת שמגורי המנוחה והמבקשת תחת קורת גג אחת עוררו ויכוחים ביניהן מעת לעת, אך יחד עם זאת, גם מעדות המתנגדים ניתן ללמוד שהמבקשת טיפלה במנוחה במסירות רבה. המבקשת לא שינתה את גרסתה לכל אורך ההליכים, והיא נמצאה כמהימנה.
17.4בנה של המבקשת – מר XXXX, בנה של המבקשת נחקר ארוכות על ידי באי כח שלושת המתנגדים, ועל אף אופן חקירתו, העיד בנועם ובביטחון ולא התחמק ממענה גם לשאלות נוקבות, וגרסתו נותרה ללא שינוי. עדותו של מר XXXX נמצאה אף היא כמהימנה. מר XXXX העיד שהמתנגדים ידעו לאורך השנים על כוונתה של המנוחה לצוות למבקשת את הזכויות בדירה ובכל פעם שהנושא עלה התעוררו מריבות. טרם הניתוח המנוחה ביקשה אותו לצלם סרטון וידאו בו היא אמרה שהיא מצווה את הדירה לאמו ולו, וסיפרה גם על הצוואה שערכה בכתב יד.
18.סעיף 30 לחוק הירושה מורה: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבלה או תרמית – בטלה". אין בהשפעה או שכנוע של המצווה כשלעצמם משום פסול, ואלה אינם פוסלים את הצוואה. המבחן הוא האם לאור מערכת היחסים בין המצווה לנהנה על פי הצוואה, יש בהשפעת הנהנה על המצווה יסוד בלתי הוגן משום ניצול תלותו של המצווה, או ניצול חולשתו וכד'.
בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2), 813, 827, פורטו ארבעה מבחני משנה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ונפסק שמקום שמאפייני המבחנים האמורים מתקיימים, קמה חזקה לכאורה בדבר השפעה בלתי הוגנת שמעבירה את נטל הבאת הראיות לסתור לצד שכנגד.
19.המתנגדים טענו להשפעה בלתי הוגנת של המבקשת ובנה על המנוחה אך זאת בכלליות רבה ומבלי להתייחס למבחני המשנה האמורים. הצוואה נערכה כארבע שנים טרם פטירת המנוחה, ואין עוררין שהמנוחה היתה כשירה וצלולה עד לאשפוזה שבועות ספורים טרם פטירתה. היו למנוחה הזדמנויות רבות לערוך צוואה אחרת, אך איש מהצדדים לא טען שאכן נערכה צוואה מאוחרת. גם אם נצא מנקודת הנחה שהמבקשת ביקשה מהמנוחה לערוך צוואה שהיא הנהנית העיקרית בה, אין בכך משום יסוד בלתי הוגן, שהרי המנוחה לא היתה תלויה במבקשת או בבנה, וכפי שיפורט להלן, נמצא שלא היתה השפעה בלתי הוגנת.
19.1מבחן התלות והעצמאות – "המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים. השאלה שבית המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" – מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית הכרתית – ועד כמה" (דנ"א 1516/95 בעמ' 827).
המבקשת ובנה התגוררו כל השנים עם המנוחה, אך המנוחה לא היתה תלויה בהם משום בחינה. המתנגדים העידו שהמנוחה היתה אישה חזקה ועצמאית פיזית ושכלית, אך לא הצליחו להסביר כיצד עצמאות זו נגוזה רק ביחס למבקשת, ומדוע אם המבקשת אכן שלטה בה לא עשו דבר כל השנים כדי "להציל" אותה. המתנגד 1 אישר שהמנוחה היתה עצמאית לחלוטין ולא נעזרה באף אחד. המתנגדים כולם אישרו שהיה להם קשר נהדר עם המנוחה עד לפטירתה, והם ביקרו בביתה. סירוב המנוחה לעבור ניתוח מציל חיים חרף המלצות הרופאים ממחיש את עצמאותה מבחינת הכרתית, גם בסמוך מאוד לפטירתה, כמעט ארבע שנים לאחר עריכת הצוואה. מכאן שבמועד עריכת הצוואה המנוחה לא היתה תלויה במבקשת או בבנה, מבחינה פיזית או מבחינה שכלית הכרתית.
19.2מבחן התלות והסיוע – "מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו (פרשת רכטמן הנ"ל, בעמ' 772). ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה"... (דנ"א 1516/95 עמ' 828). המתנגדים אישרו שהמנוחה היתה עצמאית עד לפטירתה ולא נזקקה לסיוע מבחינה פיזית או הכרתית. המנוחה התגוררה עם המבקשת ובנה תחת קורת גג אחת שנים ארוכות אך לא משום שהיא נזקקה לסיוע של מי מהם. טענת המתנגד 1 שהמבקשת ניהלה את עניינה הכספיים של המנוחה נטענה על דרך הסתם, ובחקירתו המתנגד 1 אישר שהמנוחה היתה עצמאית לחלוטין ולא נעזרה באף אחד.
19.3מבחן קשרי המצווה עם אחרים – "ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה"... (דנ"א 1516/95 בעמ' 829). המתנגדים מאשרים שהיה להם קשר טוב וקרוב עם המנוחה ושהמבקשת מעולם לא מנעה מהם לבקר את המנוחה. המתנגדת אישרה שהמנוחה התארחה בביתה בשבתות ובחגים "ממש שבוע אחרי שבוע", עד סמוך ממש לפטירתה, והמתנגד 1 אישר שכשנה וחצי טרם פטירתה המנוחה התגוררה בביתו משך כשלושה חודשים. המתנגד 1 העיד שביקר את המנוחה פעמיים בשבוע והיה מעורב בחייה, ובשנה האחרונה של חייה גם לן בביתה באמצע השבוע, ובנוסף שוחח עמה טלפונית. הנה המתנגדים מאשרים שקשריה של המנוחה עמם לא היו מועטים ונדירים אלא ההיפך, תדירים ומשמעותיים.
19.4מבחן נסיבות עריכת הצוואה – "אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו" (דנ"א 1516/95 בעמ' 829). נבחן את טענת המתנגדים למעורבות המבקשת בעריכת הצוואה במסגרת מבחן המשנה לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת, ובהמשך כעילה העומדת בפני עצמה. הנחת המוצא של המתנגדים היא שהצוואה היא פרי יזמה של המבקשת. הדעת נותנת שאם היתה למבקשת אפשרות לבחור את תוכן הצוואה, היא לא היתה בוחרת שהמנוחה תצווה לה את הדירה עם תניות בדמות חלוקת תמורת המכר. כל המתנגדים שוחחו עם המנוחה בעניין עריכת צוואה והמתנגדים 1 ו- 3 אף ביקשו לקחת אותה לעורך דין על מנת שתערוך צוואה, אך המנוחה סירבה. להתנגדות צורף פתק שעל פי הנטען נמצא בין חפציה של המנוחה ובו נכתב: "אני לא יכולה ליותר אני נכרעת בתוך הלב לכן אני משאירה גם ל(המתנגד 1) ו(מהמתנגדת 2) ירושה מהבית סלחי לי (המבקשת) את לוקחת חצי והחצי השני בינו ובין (המתנגד 3)". הפתק מאשש את גרסת המבקשת שלכל אורך השנים המנוחה הצהירה שבדעתה לדאוג לה לקורת גג, ומשכך המנוחה מסבירה מדוע איננה מצווה לה את הזכויות בדירה במלואן, ויותר מכל הפתק מוכיח שהמנוחה לא חששה לעשות כן. כאמור מעדות המתנגדים עלה שהם ידעו לכל אורך השנים שבדעת המנוחה לצוות למבקשת את הזכויות בדירה על מנת להבטיח שתהא לה קורת גג, והם ניסו, לשכנע אותה לערוך צוואה על מנת שתצווה אחרת. והנה מסתבר שהמתנגדים הצליחו לשנות את דעתה של המנוחה, אם כי לא כפי שקיוו. המתווה שהמנוחה בחרה לצוות את זכויותיה בדירה, מלמד על כך שהמנוחה השקיעה מחשבה עמוקה כיצד להבטיח למבקשת קורת גג מצד אחד, ומצד שני ליתן ביטוי לאהבתה לשלושת ילדיה הנוספים כמו גם ביטוי להשקעה הכספית של המתנגד 3 ברכישת הזכויות בדירה. המתווה האמור מלמד שהמבקשת לא שלטה במנוחה, ולא הכתיבה לה את הוראות הצוואה, אלא שהמנוחה הפעילה שיקול דעת. לשון הצוואה, בדבר סיכום בין המנוחה למבקשת מלמד לכאורה שהמנוחה הודיעה למבקשת שלא תצווה לה את מלוא הזכויות בדירה כפי שהבטיחה, היינו שהמנוחה לא חששה מהמבקשת.
ב(3) מעורבות בעריכת הצוואה
20.סעיף 35 לחוק הירושה מורה "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה - בטלה". השאלה האם הזוכה נטל חלק בעריכת הצוואה תיבחן על פי נסיבות המקרה (ע"א 433/77 הררי נ' הררי, פ"ד לד(1) 776). המסקנה מהנימוקים המפורטים להלן היא שהוכח שאין במעורבות הנטענת של המבקשת משום מעורבות פסולה:
20.1טענת המבקשים בדבר מעורבות של המבקשת בעריכת הצוואה אינה מבוססת על ידיעה כי אם על אופן ניסוח הצוואה בה נכתב שהזכויות בדירת המנוחה ירשמו על שם המבקשת, ובמקרה שהמבקשת "תחליט למכור את הבית האחוזים יתחלקו כך: לפי שסכמתי עם ביתי (המבקשת) ואין לערער על דבריה". לאור שפורט לעיל בדבר אישור המתנגדים שהמנוחה היתה אישה דעתנית וחזקה, לא ניתן לראות בניסוח זה לבדו משום הוכחה למעורבות המבקשת בעריכת הצוואה. יתרה מכך, בהמשך הצוואה נכתב "ובנוסף מסרתי לה פתק הרשום בכתב ידי עם האחוזים והחלוקה!", מה שמלמד שהמנוחה קבעה את אופן חלוקת התמורה.
20.2המנוחה לא הדירה אף אחד מילדיה. לו היה ממש בטענת המתנגדים בדבר מעורבות של המבקשת בעריכת הצוואה או שהצוואה הוא פרי יוזמה של המבקשת, מצופה היה שהמנוחה תצווה למבקשת את זכויותיה בדירה ללא תנאים או סייגים בדבר חלוקת תמורת המכר. תחת זאת המנוחה הגתה מתווה שיבטיח קורת גג למבקשת ומנגד לא יקפח את יתר ילדיה, ובפרט את המתנגד 3. בהינתן שיש טעם מבורר לאופן הציווי ולמתווה הייחודי בצוואה, הרי שהטענה בדבר מעורבות מתעמעמת.
ב(4) העדר גמירות דעת
21.כאמור לעיל אין מחלוקת בדבר כשרות המנוחה לצוות. הטענה להעדר גמירות דעת נטענה בכלליות בהתנגדות אך נזנחה לכל אורך ההליך. בסיכומי המבקש (צ"ל המתנגד) 1 נכתב ש"אין כל ראיה לגמירות דעתה של המצווה אשר באה לידי ביטוי בצוואה שהוצגה". מאליו מובן שאין די במשפט סתמי זה כדי ללמד על העדר גמירות דעת של המנוחה, ובפרט שעה שהמתנגדים אישרו שהמנוחה היתה אישה חזקה ודעתנית. העובדה שהמנוחה צפתה את הנולד בדבר הוויכוחים בין ילדיה בעניין הדירה, וציוותה שהמבקשת היא שתחליט אם ומתי למכור את הזכויות בדירה "ואין לערער על דבריה" דווקא מלמדת על גמירות דעתה של המנוחה והבנה של תוצאות הציווי. למעלה מהדרוש אין ממש בטענה בדבר סתירה בין תוכן דבריה של המנוחה בסרטון שצולם במהלך אשפוזה לבין הצוואה שערכה, כדי ללמד על העדר גמירות דעתה של המנוחה במועד עריכת הצוואה. מצווה רשאי לשנות את דעתו ולערוך צוואה אחרת אך כל עוד רצון זה לא התגבש לכדי צוואה מחייבת – תקוים צוואתו הקודמת בזמן.
ב(5) סיכום
22.מרכיבי היסוד של הצוואה התקיימו, והמבקשת הרימה את הנטל להוכיח מעל לכל ספק שהצוואה לא נכתבה תחת השפעה בלתי הוגנת על המנוחה, ושהמנוחה הבינה טיבה של הצוואה וזו משקפת את רצונה החופשי, ולפיכך ניתן לקיימה על אף הפגם הצורני בדמות העדר תאריך עריכתה. עילות ההתנגדות לא הוכחו, ומכלול הנסיבות לא מלמד על הצדקה לשזור יחדיו חוטים שונים של עילות שונות לכדי רבדים המחזקים הצדקה לבטלות הצוואה, ועל כן אלה נדחות, וניתן צו לקיום הצוואה והנספח לה, אגב תיקון הפגמים הצורניים בה.
23.טענת המבקשת שלא ביקשה לקיים את הנספח לצוואה נדחית. הנספח מהווה חלק בלתי נפרד מהצוואה ולא נדרשת בקשה נפרדת לצורך קיומו, ולא לחינם העתקו צורף לבקשה לקיום הצוואה.
ג. התוצאה
24.התוצאה היא שההתנגדות לקיום הצוואה והנספח נדחית, וניתן צו לקיומם. בהינתן שהצוואה והנספח נערכו ביחס לזכויות בדירת מגוריה של המנוחה (ברח' XXXX), לתכולתה, ולתכשיטים בלבד, והם נעדרים התייחסות לנכסים אחרים, ניתן בזאת צו ירושה ביחס ליתר נכסי העיזבון, ועל פיו אלה יונחלו למבקשת ולמתנגדים בחלקים שווים ביניהם.
25.לעניין הוצאות ההליכים - הכלל הוא שיש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, תוך הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי ובהתחשב בכלל נסיבות העניין. בהתחשב במהות ההליכים ובתוצאותיהם, לרבות ההליך בעניין הוכחת הצוואה, ובהתחשב בעובדה שהמבקשת מימנה את שכר המומחית לזיהוי כתב יד בשיעור של 9,360 ש"ח, המתנגדים 1, 2 ו- 3 ישאו, יחד ולחוד, בהוצאות המבקשת ובשכר טרחת באת כוחה בשיעור כולל של 38,310 ש"ח.
ניתן ביום, ו' כסלו תשפ"ד, 19 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.
פסק הדין הותר לפרסום בהחלטה מיום 23.1.2024.
