פס"ד בתביעות בעניין קטינים, מזונות ורכוש

רקע וטענות בתמצית

בפני שלוש תביעות אשר הוגשו בשנת xx על ידי התובעת והתנהלו בין הצדדים:

בעניין קטינים – 4560-10-19

בעניין מזונות – 4628-10-19

ובעניין רכוש – 4599-10-19

הצדדים, נישאו ביום XXX ולהם שלושה ילדים משותפים: הבת XXX (YY), הבן ZZZ (YY), והבן YYY (YY).

הצדדים התגוררו בדירה שכורה בZZZ, ביום ZZ הגישה האישה בקשה ליישוב סכסוך, וביום XX עזבה האישה את דירת הצדדים ושכרה דירה אחרת גם היא בZZZ, לא רחוק מהדירה בה התגוררו הצדדים. ביום XX הוגשו שלוש התביעות.

בתיק התנהלו 3 ארבעה דיונים, מתוכם דיון הוכחות אחד, בו נשמעו הצדדים ועד אחד נוסף מטעם הנתבע.

בתיק מונה אפוטרופוס לדין, אשר הגיש לתיק מספר עמדות וכן מונתה עו"ס לסדרי דין אשר הגישה תסקיר ביום XXX. בין לבין, ןלנוכח היחסים המורכבים בין האב לקטינה XXX, פגשתי את הקטינה XXX.

משהתנהלו בתיק מספר קדמי משפט משמעותיים, הייתה תחושה שהצדדים יוכלו להגיע להסכמות אף מחוץ לכתלי בית המשפט וניתן יהיה לייתר את ניהול ההליך. לאחר קיומו של דיון ביום YY, הופנו הצדדים בהסכמתם בהחלטתי לגישור אצל כב' השופטת בדימוס חנה רוטשילד. לצערי לא צלח הדבר ומשלא עלה בידי בית המשפט להביא את הצדדים להסכמות נשמעו בתיק הוכחות ואין מנוס מהכרעה בטענות הצדדים במסגרת פסק הדין.

אדון בכל אחת מהתביעות כאשר יובהר כבר בשלב זה כי בעניין הקטינים ובעניין המזונות מצאתי להותיר על כנן ולתת תוקף של פסק דין להחלטות הזמניות שניתנו ולהמלצות התסקיר ואנמק בקצרה.

התביעה בעניין הקטינים

כאמור, האם עזבה את דירת הצדדים ביום XX יחד עם שלושת הקטינים, והקטינים התנהלו בין בתי ההורים. עם זאת, בהמשך, ולא זמן רב לאחר עזיבת האם את הדירה חדלה הקטינה XXX כמעט בכלל להגיע לדירת האב, הקטין ZZZ החל שוהה את רוב זמנו עם האב כאשר הוא מגיע מעט באמצע השבוע וללינה אחת לשבועיים בסופ"ש לבית האם. הקטין YYY, שהיה כבן YYועדיין בגן, שהה אצל ההורים בחלוקה שווה.

בתיק ניתנו החלטות זמניות בעניין הקטינים, תוך דגש על טיפול בכלל וטיפול דיאדי (בין הקטינה XXX לאב) בפרט וכאמור אף נפגשתי עם הקטינה.

לאחר הגשת התסקיר אשר בו הומלץ כי XXX תשהה עם האם וZZZ ישהה עם האב וYYY ישהה באופן שוויוני אצל שני ההורים, תוך קביעת קשר עבור כל אחד מהקטינים – XXX וZZZ – גם עם ההורה השני, עלה כי הצדדים ממשיכים להתנהל באופן דומה להמלצות התסקיר.

כיום הקטינה XXX ממילא בגירה, והקטין ZZZ על סף הבגירות והקטין YYY שוהה אצל ההורים באופן שוויוני. מאז ניתנה החלטתי בעניין זמני השהות שאימצה את המלצות התסקיר לא פנו הצדדים (או הקטינים באמצעות האפוט' לדין) בבקשות בעניין זמני השהות לבית המשפט, לפיכך מצאתי ליתן תוקף של פסק דין להמלצות התסקיר מיום XXX ולהותיר את המצב על כנו.

התביעה בעניין המזונות

ביום XXX ניתנה החלטתי המפורטת בעניין המזונות הזמניים. בהחלטתי אז קבעתי כי הכנסתה של האם, שעובדת כXXX שכירה במשרד החינוך, עומדת על כ- 9,000 ₪ (כאשר נלקחת בחשבון משכורתה בסך 8,500 ₪ ועוד הכנסות מקצבת ילדים, ממענקי קורונה וכד') ואילו את הכנסתו של האב, שהוא ZZ מצאתי, בהתבסס על מה שהונח בפני אז, להעמיד על כ- 9,000 ₪. כך גם שכר הדירה ששילמו ההורים שניהם עמד על כ- 4,000 ₪ כל אחד והיה דומה.

לפיכך קבעתי בהחלטתי אז כי היות והקטינה XXX נמצאת עם האם והקטין ZZZ נמצא עם האב, וכל אחד מהם שוהה מעט בבית ההורה השני ואילו הקטין YYY שוהה עם שני ההורים באופן שווה, אזי כל עוד YYY (שהיה אז כבן YY) לא הגיע לגיל 6 ישלם האב לאם מזונות עבור מזונותיו סך של 900 ₪ לחודש, ואילו לאחר גיל 6, לא ישולמו עוד מזונות וכל אחד מההורים יישא בהוצאות הקטינים עת הם שוהים עמו.

עוד קבעתי כי הצדדים יישאו בחלקים שווים בכל הוצאות החינוך ובהריאות של כלל הקטינים.

הצדדים הגישו תצהירים רכושיים וכן הגישו אסמכותאות להשתכרותם - האישה הגישה תלושי שכר והאיש הגיש דו"חות מאת רוה"ח שלו. הצדדים נחקרו גם על השתכרותם בעת דיון ההוכחות.

מכל שהובא לפני עולה כי השתכרות הצדדים אינה שונה באופן מהותי זה מזו.

האישה טענה אמנם כי הכנסתו של האיש גבוהה משמעותית מהנטען על ידו (טענה שמרוויח כ- 23,000 ₪ לחודש) עם זאת, לא עלה בידה להוכיח זאת.

דו"ח רו"ח שהגיש האיש מעיד על הכנסה ממוצעת של כ- 8,500 ₪ לחודש במהלך מספר שנים עובר להגשת התביעות. כך גם עולה מהודעה על שומת מס לשנת 2020 שהוגשה לתיק על ידי האיש כי סך הכנסותיו של האיש לשנת 2020 עומדות על 103,949 והכנסה חייבת במס על 102,028 ובחלוקה לחודשים – 8,500 ₪ לחודש. בנוסף לכך עלה מחקירתו של האיש שהוא מרוויח כ- 2,500 ₪ נוספים במזומן, אשר לצורך העניין אניח, מבלי לקבוע כל ממצא עובדתי, שאינם נכללים בדוחות שהוגשו, או שלא דווחו וכן יש להוסיף דמי שכירות שמקבל עבור מספר מונית נוסף שבבעלותו ולפיכך מגעת הכנסתו החודשים לכדי כ- 12,000 ₪.

ראו עדות האיש בעמ' 30-31 לפרוטוקול:

"ש: תן לי פירוט של ההכנסות שלך בממוצע שנתי של שנת 2019 ו2020?

ת: ההכנסות שלי בשנת 2019 ו2020 לפי הדוח השנתי של המנהל חשבונות, חודש לא דומה לחודש עוקב מאחר ויש לי גם הסעות ולא רק נוסעים מזדמנים. הממוצע שלי הוא בסביבות 8,000 ₪ לחודש נטו אחרי מיסים, זה אחרי מע"מ. זה מה ששונה מעצמאי ומשכיר שמקבל תלוש משכורת.

ש: תפרט לי את מקומות העבודה שעבדת בשנים אלו?

ת: ZZ.

ש: אה רשום בחברת ZZ?

ת: לא זה לא עובד ככה, אני עצמאי ZZ והולך לעבוד איפה שאני רוצה.

ש: את המקבל ישירות מהלקוחות את הכסף?

ת: אני עובד בתחנת ZZ, שם אני מקבל XXX, ממוסדות אני מחובר גם YY, ששם אני מקבל משרות באפליקציה.

ש: כמה את המקבל מהZZ ומYY?

ת: זה משתנה מאוד.

ש: קריאת שירות דרך ZZ דרך YY ויש XXX, דרך איפה אתה עושה את XXX?

ת: דרך ZZ.

ש: מה הממוצע שאתה עושה XXX?

ת: אני לא יודע כי היה הרבה חוסרים גם בקורונה וגם בחופשות ילדים. זה משתנה.

ש: אתה לא יודע כמה אתה עושה בממוצע לחודש?

ת: אני מפנה אותך לדוח השנתי.

ש: זה רק מההסעות ה8,000 ₪?

ת: לא זה מהכל.

ש: כמה שנים יש לך את XXX?

ת: יותר מ-10 שנים.

ש: מעבר ל2 החשובות שציינת אין לך חשבונות בנק נוספים?

ת: אין לי.

ש: ניהלתם 2 חשבונות בנק נפרדים אחד על שמה ואחד על שמך, אחד זה בנק לאומי שלך וכל השנים בעצם חיית מהחשבון הזה?

ת: כן.

ש: הכספים של כל ההכנסות שלך לאיזה חשבון נכנסו?

ת: לחשבון הזה, בבנק לאומי.

ש: כל ההוצאות שלך עבור הבית הוצאו מהחשבון בנק לאומי?

ת: כן.

.

.

.

ש: היום מבחינה רפואית, יש לך מסמך שמציג שאתה לא יכול לעבוד?

ת: עכשיו סיימתי מספר בדיקות אחרונות ועוד שבועיים אני מגיש אותם למומחה בXX.

ש: אני חוזר על שאלתי, האם יש לך מסמך כזה?

ת: אין לי מסמך כזה.

ש: אתה יכול להצביע לי מכל המסמכים שהגשת על ירידה בהכנסה, איפה הייתה ירידה ומה היה לפני כן?

ת: בשנת 2019 ו2021 מה שהציל לי את המצב ועדיי ואני מפנה לסעיף 9 בתצהיר, שרואים את אותם מספרים, זה מענקי הקורונה וכרגע בשנת 2022 שאין את מענקי הקורונה, רואים זאת הרבה יותר.

ש: אם ככה מה שהרווחת 8,500 ₪ בשנת 2021 לפי מה שכתוב בסעיף 8, זה לאחר שהמשכורת שלך פחתה, לפני כן כמה הרווחת, שאתה אומר לי שבשבת 2020 היא פחתה משמעותית?

ת: אני לא יודע את המספרים בעל פה אני יכול להביא את הדוח משנת 2019, כל מה שרשמתי בתצהיר הוא נכון.

ש: לא הייתה לך תקופה שהפסקת לעבוד נכון?

ת: עבדתי פחות והיו גם הרבה ימים שהפסקתי, אפילו יותר מחודש שלם, זה היה בשיא הקורונה.

ש: זה סותר את מה שאתה אומר בסעיף 9 שאתה המשכת להרוויח בממוצע בשנת 2021 8,500 ₪?

ת: אבל היה מענקי קורונה.

ש: אתה מקבל קצבת נכות?

ת: לא ועדיין לא פניתי לביטוח לאומי.

ש: עד היום לא אמרו לך שאתה יכו להגיש כפי המצב, התייעצת עם עו"ד לגבי סיכוייך לקבל קצבת נכות?

ת: לא.

ש: קיבלת פיצויים מחברת ביטוח כזו או אחרת בעקבות המחלה שהתגלתה אצלך?

ת: לא.

ש: אתה מקבל כספים במזומן כחלק מעבודתך כXX?

ת: מינימלי. אני אוסף תלמידים כל בוקר, זה באשראי. אחר כך בין 9-12 אני עובד או בXXשזה שוב אשראי או מזומן שזה בסך הכל 3 שעות.

ש: כמה מינימום ביום בממוצע את המקבל במזומן?

ת: מינוס פלוס 100 ₪ והשאר באשראי. לשאלת בית המשפט, בחודש במזומן 2400-2500 במזומן."

לעניין דמי שכירות שמקבל האיש עבור ZZZ, לטענתו מקבל 800 ₪ ולטענת האישה 1,500 ₪ ואולם אף לא אחד מהצדדים הוכיח את התשלום שמקבל האיש עבור המספר. לעניין זה ראה עדותו של האיש בעמ' 33 לפרוטוקול:

ש: כמה אתה מקבל על ZZZ?

ת: לפני הקורונה זה היה יותר, 1,200 ₪ או 1,250 ₪ הגענו עד ל800 ועכשיו מנסה להעלות עוד קצת

משכך אניח כי התשלום שמקבל האיש כדמי שכירות עבור XXXהנוסף שבבעלותו עומד על כ- 1,000 ₪ לחודש לכל הפחות. לנוכח האמור, סך הכנסתו של האיש עומדת לכאורה על 8,500 ₪ (הכנסה חייבת במס אחרי הוצאות ולפני מיסים)+2,500 ₪ נסיעות עליהן מתקבל תשלום במזומן (כמפורט לעיל) + 1,000 ₪ (דמי שכירות עבור מספר מונית נוסף שבבעלותו) ובסה"כ 12,000 ₪

עם זאת, יש לזכור כי מאחר ומדובר בעצמאי, הרי שמחד, יש להניח כי חלק מהוצאותיו השונות מנוכות מהכנסתו כך שההכנסה החייבת במס נמוכה (ואולי בצורה נכרת) מהכנסתו בפועל (מחזור) וכן יש לזכור שכל ההפרשות הפנסיוניות, קרן השתלמות והטבות נוספות אשר כרגיל נהנה מהן שכיר (מחלה, הבראה, חופשה וכד') אינם מגולמות בשכר ויש להביא זאת בחשבון.

לטענת הבעל מעבר לשכרה האישה מרוויחה סכומים ניכרים נוספים מעבודות נוספות מעת לעת. לא מצאתי לקבל את מלוא טענותיו של האיש על השתכרות של כ-16,000-20,000 ₪ לחודש, סבורה אני כי ככל שהיו באופן חריג הכנסות נוספות, מדובר בהכנסות חריגות ולא הכנסה חודשית קבועה. את הכנסתה של האישה מצאתי להעמיד על כ- 11,000 ₪ לחודש, וזאת על בסיס שכרה (8,500-9,000 נטו בתוספת קצבת בט"ל עבור הילדים והכנסות מעבודות עתיות שונות (פרוש על פני השנה) ואסביר.

משמדובר בשכירה , עיון בתלושי השכר שהוגשו מעלה כי השתכרותה נטו עומדת על כ- 8,500-9,000 ₪ לחודש וזאת לאחר ניכויי חובה וניכויים סוציאלים נוספים. האישה בעדותה גם השיבה כי יש לה מעת לעת הכנסות "חד פעמיות" נוספות כאשר היא עובדת במסגרת קייטנות חגים וחופשות וכד' והכנסות אלו יכולות להגיע לכמה אלפי שקלים נוספים בשנה.

ראו חקירת האישה, עמ' 24-25 לפרוטוקול:

"ש: כמה את משתכרת היום, ברוטו ונטו?

ת: ברוטו לא. נטו 8,500 ₪.

ש: מפנה אותך לתלוש האחרון שצירפת שבו אני רואה שברוטו קיבלת 11,194 ₪.

ת: זה לא בדיוק כי קודם כל יש פה שעות נוספות שאני לא כל חודש ועשה את זה, לא תמיד אני עושה שעות נוספות.

ש:אז בחודש פברואר קיבלת את הסכום הזה והנטו יוצא מעל 9,000 ₪ . נכון שיש לך הכנסה נוספת ממתנ"ס ==== כל חודש?

ת: נכון התחלתי באוקטובר האחרון כי אני באמת זקוקה לכסף העבודה היא תקופתית עד הקיץ, זה עבודה בצהרון.

ש: ראיתי שלאורך תקופת הקורונה עבדת קבוע גם xx.

ת: נכון רק בzz.

ש: שכשהגשת בקשה למזונות זמניים את טענת שאת לא מקבלת מענקים, אני עברתי על תלושי השכר שצירפת ואת עבדת בכל תקופת הקורונה והשתכרת יותר ממה שאת משתכרת בחודשים רגילים. האם קיבלת מענקים?

ת: על מה? קיבלנו מענק אחד והתחלקנו בזה חצי חצי. לשאלת בית המשפט, אני משיבה שהמענק שקיבלנו היה בגין הילדים.

ש: אני רוצה להפנות לחודש אוגוסט 2020 (עמ' 28 לנספחים לתצהיר התובעת מיום 30.5.21), ואני רואה שהמשכורת שלך הייתה 8,706 ₪. אני מפנה לתאריך 7,820 ₪ קיבלת xxx 10,904 ₪. מגיעים לסכום של קיבלת 20,000 ₪ ב10.8.20 קיבלת מביטוח לאומי 750 ₪. האם זה נכון?

ת: כן.

ש: ובנוסף קיבלת ב8.8.20 1,500 ₪ מביטוח לאומי. התחלת עם zzz?

ת: אני לא זוכרת להגיד לך.

ש: אני רואה מהמשכורת הקבועה xxx שהיו לך מענקים נוספים, הכנסה נוספת מה zzקצבת ילדים גבוהה כך שבשנת 2021 הכנסת כל חודש לא פחות מ16,000 ₪ ועד ל20,000 ₪ וזאת עם ניכוי ההלוואה. ממוצע ההכנסות שלה 21,000 ₪ נטו. האם זה הגיוני?

ב"כ הנתבע: לשאלת בית המשפט, אני מבהיר ששאלתי היא לתובעת היא האם נכון שבמהלך שנת 2021 שכרך נע בין 16,000 ₪ ל20,000 ₪ נטו מידי חודש בחודשו, דהיינו שהחודש שבו הכנסתך הייתה הנמוכה ביותר היה 16,000 ₪ נטו לכל הפחות והחודש שבו הכנסתך הייתה הגבוהה ביותר הייתה 20,000 ₪ נטו?

ת: תשובתי היא שזה לא נכון, זה הגיוני רק לאוגוסט עבדתי בzz חודש מלא, הוי לי כמה xx בפסח אבל זה לא אומר שכל חודש הרווחתי בין 16,000 ₪ ל20,000 ₪ נטו. בפסח שעבר לא עבדתי...."

לנוכח האמור, מצאתי לקבוע כי הכנסות הצדדים דומות, כך גם הוצאות השכירות שמשלמים דומות (כ- 4,000 ש"ח לחודש נכון למועד ניהול ההליכים).

לצדדים אין נכסים מהותיים שאינם ברי איזון כפי שיפורט בתביעה הרכושית להלן. הקטין YYY שוהה עמם באופן שווה, הקטינה XXX (שהיא כבר בגירה בת כ- YY ), שוהה כמעט רק אצל האם והקטין ZZZ, שיהיה בספטמבר 2024 בן YY, שוהה כמעט רק אצל האב. בנסיבות אלו מצאתי כי החלטתי למזונות זמניים מיום XXX איזנה באופן ראוי והוגן את חובת הצדדים במזונות, זאת חרף שבעת מתן החלטתי טרם הונחו בפני כל ראיות הצדדים.

משבהתאם להחלטתי שם עד הגיעו של YYY לגיל YY ישלם האב לידי האם מזונות בסך של 900 ₪ ואילו לאחר הגיעו של YYY לגיל YY לא ישלם מי מהצדדים מזונות להורה השני והצדדים יחלקו בחלקים שווים כל הוצאה חינוכית ורפואית ביחס לכלל הקטינים. סבורה אני כי אין לשנות מהחלטה זו גם כעת ולפיכך ניתן תוקף של פסק דין בתיק להחלטתי למוזנות זמניים מיום XXX על כל חלקיה.

הענין הרכושי

הצדדים נישאו ביום XXX, שני הצדדים במסגרת כתבי טענותיהם התייחסו למועד הקרע כאל חודש YYY(מועד עזיבת האישה את הבית) ולפיכך מועד הקרע נקבע ליום YYY. לא היה בבעלות הצדדים עובר לפרידתם ולמועד הקרע כל נכס מקרקעין משותף. הצדדים לא ניהלו מעולם חשבון בנק משותף וכל צד התנהל בחשבונות שהיו רשומים על שמו. הצדדים שניהם הגישו תצהירים רכושיים ולא בקשו כי ימונה מומחה לצורך עריכת האיזון ביניהם.

טענות האישה בתמצית

חל על הצדדים חוק יחסי ממון המחיל שיתוף על כל הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים. לפיכך האישה בתביעתה ביקשה כי יינתן פסק דין הצהרתי הקובע כי כל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים מכל סוג וזכות שייך לצדדים בחלקים משותפים.

במסגרת השיתוף יש לכלול נכסים שמקורם בנכסים שהיו לאיש לפני הנישואין או שרשומים רק על שמו. לטענת האישה יש לכלול ברכוש המשותף את שני מספרי המונית הרשומים על שם האיש, כאשר אחד היה בבעלותו עוד טרם הנישואים והשני נרכש בשנת XXX במהלך החיים המשותפים.

האישה מכחישה את טענות האיש כי XXXשנרכש במהלך החיים המשותפים שייך מחציתו לאיש ומחציתו לאימו.

אין להחריג פיצויים שקיבל האיש בגין תאונה במהלך החיים המשותפים. האישה טוענת כי סך של 100,000 ₪ אשר התקבלו לחשבונו של האיש בשנת YYY בגין פיצויים עקב תאונה שעבר, נבלעו בכספים המשותפים אשר שימשו לצרכי המשפחה ולא ניתן להחריגם כעת. לטענתה גם האיש בעדותו העיד כי "לא היה כסף קדוש" והכל הלך לכלכלת המשפחה. כך גם פיצויים אלו ולא ניתן עלה להחריגם שכן "נבלעו" בכספים (ובצרכים) המשותפים.

פיצויים שקיבל האיש בסך 64,600 ₪ בגין משאית שהייתה בבעלותו טרם החיים המשותפים אינם מוחרגים. הכסף שימש לכלכלת המשפחה ולצרכים משותפים ואין להחריגו.

יש לקחת בחשבון XXX מסוג סקודה אוקטביה שרכש האיש לאחר מועד הקרע ואשר מחצית שוויה עומדת על כ- 64,00 ₪ אשר אמורים להיות מועברים לאישה במסגרת האיזון.

הברחת כספים שיש לקחתם בחשבון לצורך השיתוף :

האיש הבריח 100,000 ₪ מחשבונותיו כאשר בשנת ZZZ נמשכו מחשבונותיו שני צ'קים ע"ס 50,000 ₪ כל אחד והאיש לא ידע לתת הסבר למשיכות אלו (בתחילה טען שרצה לקנות דירה אח"כ טען שמדובר בכספי הפיצויים שקיבל).

כך גם הבריח 200,000 ₪ מחשבונותיו בתואנה שמדובר בהחזר חובות לבן דודו האישה טוענת כי האיש הבריח 200,000 ₪ מכספים משותפים עובר להגשת התביעות, ומכחישה את החוב הנטען לבן דודו של האיש. כך גם מכחישה היא כי ניתנה לצדדים, או למצער לאיש, הלוואה בסך של 100,000 ₪ על ידי בן דודו של האיש.

יש להביא בחשבון הרכוש המשותף כספים שהתקבלו מביטול רכישת המשרד שנרכש על ידי האיש במהלך החיים המשותפים, האישה טוענת כי אף דינם של כספים אלו להתחלק בחלקים שווים בין הצדדים.

אשר לירושתה של טוענת האיש כי ירושתה מוחרגת מכוח חוק יחסי ממון ומעולם לא נטמעה ברכוש המשפחתי. זאת ועוד, האישה טוענת ממילא כי חלקה בירושה זעום שכן מדובר בכ- 1/20 מהנכס...

טענות האיש בתמצית

קיימת הפרדה רכושית. העובדה שלא היה לצדדים חשבון בנק משותף מלמדת על כך שהצדדים התנהלו תוך הפרדה רכושית ומשטר היחסים הרכושי לפיכך צריך להיות של הפרדה רכושית מוחלטת. האישה ב"שתיקתה" קבלה משטר רכושי זה.

במסגרת סיכומיו טען האיש כי ככל שלא קיימת הפרדה רכושית יש לאזן באופן לא שוויוני בהתאם לסעיף 8(2) לטובת האיש. ככל שייקבע שמשטר היחסים הרכושי הוא של שיתוף, הרי שאין לקבל את טענת האישה ל חלוקה שוויונית בין הצדדים אלא שיש מקום להפעיל את סעיף 8(2) לחוק יחסי ממון ולחלק את הרכוש באופן שהאיש יקבל יותר מהאישה וזאת בשל כך שבעוד האישה הביאה עמה חובות לקשר המשותף, האיש הביא עמו לקשר נכסים משמעותיים. כך גם במהלך החיים, אופן צבירת הנכסים היה כזה שהאיש צבר הרבה יותר נכסים מאישה.

בנוסף, מצבו הרפואי הקשה של האיש מצדיק חלוקה לא שוויונית.

עם זאת, יש להחיל חלוקה שוויונית על כל הכספים שהצטברו בחשבונות האישה, בחסכונותיה ובכלל הקרנות והקופות בבעלותה במהלך החיים המשותפים, כספים אלו שייכים לו במחציתם.

כך גם רכב הצדדים שנמצא בשימוש האישה, צריך להתחלק בין הצדדים לפי שוויו על פי חוו"ד שמאית שנערכה לאחר תאונה שהייתה לרכב ושוויו עומד נכון למועד הקרע על סך של 54,302 ₪. לפיכך על האישה להעביר לאיש מחצית השווי.

האיש מונה רשימה של כספים וזכויות אשר צריכים לדעתו להיות מוחרגים מהרכוש המשותף שכן הם שייכים רק לאיש:

כספי הפיצויים שקיבל האיש לחשבונו בשנת ZZZ (100,000 ₪) צריכים להיות מוחרגים מהרכוש המשותף. הכספים התקבלו לצורך שימוש לצרכים רפואיים אשר יש לאיש, ולכך הם משמשים עד היום. מצבו הבריאותי של האיש קשה והוא זקוק לכספים אלו.

מספרי המוניות צריכים להיות מוחרגים מהרכוש המשותף. האחד נרכש על ידי האיש טרם החיים המשותפים ועמד לרשותו עוד טרם הנישואין, והשני נרכש במהלך החיים המשותפים אך מחציתו מומנה על ידי האם ושייכת לאימו של האיש.

כספים שקיבל האיש מחב' הביטוח בסך 62,600 ₪ בגין משאית שהייתה ברשותו טרם הנישואין צריכים להיות מוחרגים מהרכוש המשותף שכן המשאית הייתה שייכת רק לו טרם הנישואין.

כספים שהיו בחשבונו של האיש עובר לנישואין בסך של 60,726 ₪. יש להחריג ושייכים רק לאיש.

כספי תמורת רכב שהיה בבעלות האיש טרם הנישואין ונמכר לאחות האיש תמורת 25,000 ₪, יש להחריג.

יש להחריג XXX (סקודה) שרכש האיש לאחר מועד הקרע ומימן באמצעות הלוואה בה רק הוא נושא.

כספים בסך כ- 66,000 ₪ שהתקבלו עקב ביטול רכישת משרד שרכש האיש (ואו בלבד) צריכים לחזר רק אליו ויש להחריגם.

הצדדים קיבלו הלוואה בסך 200,000 ₪ מבן דודו של האיש ולפיכך סך של 200,000 ₪ שהועברו על ידי האיש לידי בן דודו מהווים החזר ההלוואה כמו גם תשלום עבור אירועי בת/בר מצווה שנערכו לXXX וZZZ באולם שהיה שייך לבן הדוד.

דיון והכרעה בתביעה הרכושית

הצדדים שלפניי נישאו זל"ז בשנת ZZZ ומשכך חל עליהם הסדר איזון המשאבים הקבוע בפרק השני בחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון").

סעיף 5(א) לחוק יחסי ממון קובע, כי עם התרת הנישואין או עם פקיעתם עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שווים של כלל נכסי בני הזוג, למעט –

(1)נכסים שהיו למי מבני הזוג ערב הנישואין או שהתקבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין;

(2)גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזקי גוף או מוות;

(3)נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם.

טענת האיש להפרדה רכושית - נדחית מכל וכל 

אין מחלוקת כי לא נחתם בין הצדדים מעולם הסכם ממון ולא מצאתי לקבל את טענות האיש כי הצדדים בפועל התנהלו בדרך של הפרדה רכושית וזו הייתה ההסכמה ביניהם ולפיכך אין להכיל עליהם משטר של שיתוף רכושי מיום הנישואין ועד למועד הקרע. משלא נחתם ואושר בהחלטה שיפוטית הסכם ממון בין הצדדים, חלות עליהם הוראות חוק יחסי ממון ולטענות האיש לעניין הפרדה רכושית, אין על מה לעמוד.

לעניין זה ראו עדות האיש בעמ' 31-32:

ש: אז משנת 2014-2019 אתה עושה שימוש בחשבון שלך בהוצאות המשותפות של הבית, עשית הסכם ממון עם פלונית?

ת: לא. כי כשהתחתנו אהבנו והחלטנו שאנו מקימים בית, ולא חשבתי על זה בכלל. וגם היום אני חושב שגם מי שהולך להתחתן ועושה הסכם ממון, לא חושב על זה.

ש: מבחינתך הכל משותף?

ת: בשנת 2004 הלכנו להקים בית ביחד, ופלונית לא פעם אמרה לי אל תתחתן עם מישהו במעמד כלכלי גבוה ממך שלא יהיה לך עניינים עם זה, וגם אם אנו פעם נגיע למשהו אני לא אלחם אתך על גרוש.

ש: באמת אהבת אותה?

ת: כן.

ש: פלונית פרנסה יחד אתך את המשפחה המשך השנים?

ת: כן.

טענת האיש לחלוקה שאינה שוויונית בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון - נדחית

ראשית, טענה זו הועלתה לראשונה בסיכומי האיש ולא הועלתה בשום שלב מוקדם יותר של ההליך. בעל דין אינו יכול לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהותוותה בכתבי הטענות (ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד נח(2) 145, 151 (2003); ע"א 4299/17 ויצמן נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ, פסקה 12 (8.10.2020)). לא זו אף זו – הנתבע בכתב הגנתו בסעיף 45.1 עותר לחלוקה שוויונית ומאוזנת של נכסי הצדדים – למעט נכסים טרום הנישואין ונכסים מוחרגים. דהיינו טוען הפוך מטענתו בסיכומיו. די בכך כדי לדחות את הטענה.

שנית, ובבחינת למעלה מן הצורך, הנימוק לעתירתו לחלוקה שאינה שוויונית בהתאם לסעיף 8(2) הינו מצבו הבריאותי וטענתו כי עקב מצבו הבריאותי נפגעה יכולתו להשתכר ולפיכך יש לבצע איזון רכושי שאינו שוויוני. כך גם נטען כי שעה שהאישה עמדה על מצבו הבריאותי לא תמכה בו והדבר אף עודד אותה להיפרד ממנו. לא מצאתי כי האיש הרים את הנטל בעניין זה והוכיח כי בשל מצבו הבריאותי אשר הורע מצאה האישה להיפרד ממנו או שבשל מצבו נפגעה יכולת השתכרותו העתידית, דבר שממילא לא ברור שצריכה להיות לו השפעה על אופן איזון הזכויות הרכושיות.

לעניין זה ראו עדותו של האיש בעמ' 32 לפרוטוקול:

ש: היום מבחינה רפואית, יש לך מסמך שמציג שאתה לא יכול לעבוד?

ת: עכשיו סיימתי מספר בדיקות אחרונות ועוד שבועיים אני מגיש אותם למומחה בXX.

ש: אני חוזר על שאלתי, האם יש לך מסמך כזה?

ת: אין לי מסמך כזה.

ש: אתה יכול להצביע לי מכל המסמכים שהגשת על ירידה בהכנסה, איפה הייתה ירידה ומה היה לפני כן?

.

.

ש: אתה מקבל קצת נכות?

ת: לא ועדיין לא פניתי לביטוח לאומי.

ש: עד היום לא אמרו לך שאתה יכו להגיש כפי המצב, התייעצת עם עו"ד לגבי סיכוייך לקבל קצבת נכות?

ת: לא.

ש: קיבלת פיצויים מחברת ביטוח כזו או אחרת בעקבות המחלה שהתגלתה אצלך?

ת: לא.

לנוכח האמור נדחות טענות האיש לאיזון שאינו שוויוני בהתאם לסעיף 8(2) לחוק יחסי ממון.

רוב טענות האיש להחרגת נכסים וכספים מהאיזון הרכושי נדחות

נדחית טענת האיש להחרגת סכומים שהיו בחשבונו של האיש עובר לנישואי הצדדים מצאתי כי חרף שלא היו לצדדים חשבונות משותפים, הרי שהעובדה ששניהם העידו כי כלל הכנסותיהם וכספיהם שימשו לטובת המשפחה וכלכלתה מלמדת על כך כי כלל הכספים, גם אלו שהיו למי מהם טרם הנישואין, התמזגו ברכוש המשותף ואין להחריגם. לא מצאתי להידרש לטענת הבעל כי הוא "הגיע לנישואין" עם כסף בחשבונו בסך של כ- 60,000 ₪ ואילו האישה הגיעה עם חובות. אני קובעת כי כלל הכספים שעמדו לרשות כל אחד מהצדדים במועד הנישואין התמזגו בכספים המשותפים ולפיכך נדחית טענה זו.

וראו עדות האיש בעמ' 31 לפרוטוקול כאמור לעיל:

ש: מבחינתך הכל משותף?

ת: בשנת 2004 הלכנו להקים בית ביחד, ופלונית לא פעם אמרה לי אל תתחתן עם מישהו במעמד כלכלי גבוה ממך שלא יהיה לך עניינים עם זה, וגם אם אנו פעם נגיע למשהו אני לא אלחם אתך על גרוש.

ש: באמת אהבת אותה?

ת: כן.

ש: פלונית פרנסה יחד אתך את המשפחה המשך השנים?

ת: כן.

נדחית טענת האיש להחרגת XXX שרכש האיש במהלך נישואי הצדדים

מדובר בנכס שנרכש בשנת ZZZ, במהלך החיים המשותפים ומשכך, על פניו וככל שלא יוכח אחרת על ידי האיש נכס זה משותף לצדדים שניהם. משהאיש טוען להחרגת הנכס, נטל ההוכחה מוטל עליו.

לטענת האיש XXX זה נרכש על ידו בשיתוף עם אמו, לצורך כך, טען, העבירה לו האם בשנת YY סך של 25,000 ש"ח ובשנת ZZ סך נוסף של 35,000 ₪. כך גם טען כי העביר מידי חודש לאימו את XXX שהושכר לצד ג'.

האיש לא הביא תצהיר מטעם אמו ואף לא הזמינה להעיד מטעמו. כך גם לא הביא כל ראיה נוספת מעבר לנטען על ידו. בנסיבות אלו לא מצאתי כי עלה בידו להוכיח כי אמו שותפה XXX זה וגם לא שהעביר לה חלק מדמי השכירות של XXX – דבר שהוכחש על ידי האישה.

סכומי הכסף שהועברו לאיש על ידי אמו, ככל שאכן הועברו, יכולים להיות מתנה או שהועברו לחשבונו מכל סיבה אחרת ואין בעצם העברת הסכום כשלעצמו כדי ללמד על כך XXX נרכש במשותף. מה גם, שXXXנרכש בשנת YY וחלק מהכסף שנטען שהועבר לאיש על ידי אמו הועבר רק בשנת ZZ, כ-15 שנים לאחר הרכישה, דבר שגם בו יש כדי ללמד שאין בין רכישת המספר לבין הסכום שהועבר, ככל שהועבר, דבר.

על כל אלו יש להוסיף כי ככל שהאם הייתה טוענת לשותפות XXX שנרכש בשנת 2006, בתוך תקופת החיים המשותפים, ואשר את שוויו יש לאזן בהתאם לחוק יחסי ממון דרך המלך הייתה שהאם תגיש תביעה כנגד בני הזוג בתביעה לקבלת חלקה בXXX (הרשום על שם האיש בלבד). כזאת לא מצאה האם לעשות, וטוב שכך.

לעניין זה ראו עדותו של האיש בעמ' 35:

ש: אתה כותב בסעיף 10.6 שאתה מחזיק 50 זכויות מXXXנוסף שמוזכר לצד ג שזה נרכש לאחר הנישואין שחצי מזה אימא שלך העבירה לך את הכסף. זה מה שהופך את אמא שלך להיות שותפה שלך בXXX?

ת: בוודאי.

ש: תראה לי איפה אימא שלך קשורה לXX? היא רשומה במקום?

ת: מפנה אותך לח7. זה היה קצת אחרי שאבי נפטר

ש: זה ההוכחה שאימא שלך רשומה ח7?

ת: כן.

ש: למה לא הבאת את אמך למסור עדות?

ת: אין לי תשובה, אולי לעו"ד שלי יש תשוב.

ש: לא עשי שום הסכם עם אמך?

ת: אימא שלי בת 80, לא עשיתי אתה הסכם.

ש: איך רואים מפה מההפקדה בכסף מזומן בח7 שאלו כספים של אמך?

ת: יש אפשרות לצרף תצהיר ממנה.

ש: איפה בח7 אתה רואה שזה כספים של הפקדה?

ת: מסומנים בכוכביות.

ש: כל אלה כספים שנפקדו במזומן נכון?

לנוכח האמור נדחית טענת האיש להחרגת XXX ואני קובעת כי XXX שנרכש בשנת 2006 משותף לצדדים ויש לאזנו ביניהם בחלקים שווים.

נדחית טענת האיש להחרגת הפיצויים שקיבל בשנת YY עקב תאונה שעבר

אין מחלוקת כי האיש קיבל פיצויים בסך של 100,000 ₪ ביום YYYעקב תאונה שעבר. לטענת האיש דינם של פיצויים אלו להיות מוחרגים ועל כך מוסיף הוא כי עד היום הוא נזקק לטיפולים פיזיותרפיים ולכך היו אמורים כספי הפיצויים לשמש.

אכן בהתאם לסעיף 5(א)(2) לחוק יחסי ממון :

(2)גמלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על ידי המוסד לביטוח לאומי, או גמלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני הזוג בשל נזקי גוף או מוות;

מוחרגים מהרכוש אשר יאוזן בין הצדדים.

כאמור אין מחלוקת כי האיש קיבל פיצויים בגין תאונה, עם זאת, לא הוכח בגין מה התקבלו הפיצויים וכיצד מוגדר הפיצוי שהתקבל.

כך גם, משהאיש לא החריג את הסכום וייחד אותו לצורך שימוש לטיפולים רפואיים, אלא שהסכום "נבלע" בסך הכספים המצויים בחשבונו ושימש לצרכי המשפחה, לא ניתן בעת הפירוד, 10 שנים לאחר מועד הקרע לטען כי יש להחריג כספים אלו, שאין חולק ששימשו לצרכי המשפחה, ולהוציאם מכלל הכספים שיש לאזן ביןם בני הזוג.

לעניין זה מצאתי להביא אף מדברי האיש עצמו אשר בהתאם לעדותו "אף כסף לא היה קדוש" וכל הכספים שנכנסו לחשבון שימשו את צרכי המשפחה, ועתה הוא מצר על כך שלא הפריד את כספי הפיצוי שקיבל מיתר הכספים שהיו מצויים בחשבונו, אך כזאת כאמור לא מצא לעשות ובכך הראה כוונתו שכסף זה "יבלע" בכלל הכספים המצויים בחשבון.

ראו דברי האיש בפרוטוקול בעמ' 34:

ת: כל הכספים שנכנסו אליי לחשבון, היה בהם שימוש, לא היה שום כסף שהוא נחשב ככסף קדוש. הייתי צריך להגדיר את ה100,000 ₪ כקדושים. רק לפני חודש עשיתי טיפולים פיזיותרפיה.

עשיתי בהם שימוש לכל מה שצריך, לעסק למשפחה ולכל מה שצריך.

לנוכח האמור טענת האיש להחרגת הסך של 100,000 ₪ אשר קיבל ביום ZZZ כפיצויים בגין תאונה – נדחית.

טענת האיש להחרגת חלק מקרן השתלמות שנפרעה ואשר חלקה נצבר טרם הנישואין - נדחית

לטענת האיש כספי קרן השתלמות שצבר ומשך צריכים להיות מוחרגים, שכן חלק מהכסף נצבר טרם ההנישואין ןלפיכך דינו כדין כספים שהיו הנתבע טרם הנישואין.

משהנתבע משך את הכסף כולו (כ- 52,000 ₪) במהלך החיים המשותפים - ביום XXX- והזרימו לחשבונו, ונעשה שימוש בכסף לצרכי המשפחה הרי שכסף זה נבלע אף הוא בכספים שעמדו לשירות המשפחה ולא ניתן לטען כעת כי יש להחריגן. אף לעניין זה מצאתי להפנות לדברי הנתבע כעמ' 34 לפרוטקול:

ש: הקרן השתלמות שהייתה לך , מפנה לסעיף 10.4. אתה אומר ששנתיים מתוך זה זה היה בתוך הנישואין גם הכסף הזה נכנס לבנק לאומי?

ת: כן.

ש: השתמשתם בכסף הזה?

ת: כל הכספים שנכנסו אליי לחשבון, היה בהם שימוש, לא היה שום כסף שהוא נחשב ככסף קדוש.... עשיתי בהם שימוש לכל מה שצריך, לעסק למשפחה ולכל מה שצריך. 

מהאמור עולה כי אין כל מקום להחרגת הסכומים המבוקשים שכן נאכלו ושימשו לצרכי המשפחה.

טענת האיש להחרגת כספים בסך 62,600 ₪ שקיבל האיש כפיצוי עבור XXשנגנבה - נדחית

אין מחלוקת כי הXX הייתה בבעלות האיש טרם שנישואין והחיים המשותפים. אין גם מחלוקת כי הXX נגנבה והתקבל פיצוי בגינה. אין מחלוקת כי כספי הפיצויים עמדו על 62,600 ₪ וכי הם נכנסו לחשבונו של האיש ביום YYY.

בהתאמה לדברים שנכתבו על כספים אחרים שנכנסו לחשבון האיש לפני למעלה מעשור, ובמהלך החיים המשותפים ושמשו לצרכי המשפחה או לצרכי העסק, כך גם סכום זה נבלע בכספים המשותפים ואין להחריגו.

טענת האיש להחרגת כספים בסך 25,000 ₪ שקיבל האיש בתמורה למכונית שמכר - נדחית

אין מחלוקת כי ביום XX קיבל האיש סך של 25,000 ₪ בתמורה למכירת מכונית שהייתה בבעלותו טרם הנישואין. אין גם מחלוקת שהמכונית נמכרה לאחות האישה בסך הנ"ל. כך גם אין מחלוקת שהסכום התקבל החשבון הבנק של האיש וזאת בתקופת החיים המשותפים ושימש את האיש לכל צורך נדרש למשפחה או לעסק.

לנוכח האמור ומהטעמים שפורטו פעם אחר פעם בהתייחסות לטענות האיש להחרגת כספים שונים מחשבונותיו, מצאתי גם הפעם לדחות את טענתו להחרגת סך זה מהטעם שהכספים נבלעו בכספים המשותפים ושמשו את התא המשפחתי.

טענת האישה להברחת כספים בסך של 100,000 ₪ בשנת YYY - מתקבלת

בהתאם לדפי החשבון של האיש, ביום YY נמשך מחשבונו של האיש צ'ק על סך של 50,000 וביום YY נמשך צ'ק נוסף אף הוא על סך של 50,000 ₪ (ראו נספח ח/9), בסה"כ נמשכו מחשבונו של האיש 100,000 ₪.

אין מחלוקת כי מדובר בתקופת החיים המשותפים, כך גם אין מחלוקת כי סכומים אלו לא הושבו על ידי הנתבע לחשבונו (או לחשבונה של התובעת). בהתאם לעדותו של האיש הייתה כוונת הצדדים אז לרכוש דירה וכספים אלו שימשו כמעין מקדמה. עם זאת בסופו שלדבר לא יצאה עסקת רכישת הדירה אל הפועל אבל האיש לא מצא להחזיר את הכספים לחשבון מי מהצדדים.

לעניין זה ראו עדותו בעמ' 36 לפרוטוקול:

ש: מפנה אותך לח9 במסמכים שלך, מה זה 2 השיקים הבנקים שהוצאת על סך 50,000 ₪ כל אחד? לפקודת מי נרשמה השיקים?

ת: אני לא בטוח ב100 אחוז ,לפי דעתי זה 2 שיקים לבעל דירה שהיינו אתו במשא ומתן ברח' YY

ש: יש לך התנגדות שאני אוציא צילום של השיקים?

ת: ממש לא.

ש: קיבלת את הכסף הזה חזרה, חתמת על חוזה לקנית דירה?

ת: הם ביקשו על הדירה מיליון וקצת ואחרי זה היה שם בעיות.

ש: למי נתת את השיקים האלה?

ת: לא נתתי הם היו אצלי ואז הפקדתי אותם לבנק.

ש: תראה לי איפה אתה רואה שהוחזרו לחשבון? כתבת נזקי גוף.

ת: כמו שאמרתי יכול להיות שזה זה.

אמנם האיש בעדותו לעיל ניסה להסביר את החזר הכספים בצ'ק בסך 100,000 ₪ אשר התקבל בחשבונו מספר ימים מאוחר יותר, ביום XX, אולם היות והאיש עצמו טען כי סך זה התקבל כפיצויים, הרי שלא יכול לטעון שהיה מדובר בהחזר הסך של 100,000 ₪ שמשך לצורך מקדמה על הדירה ששקלו הצדדים לרכוש.

לטענת האישה לא הייתה מודעת כלל למשיכה זו, ורק עם קבלת המסמכים הקשורים בתיעה נוכחה לדעת על משיכה זו ועל כך שהאיש לא החזיר את הכסף שנמשך (100,000 ₪ לחשבון).

לנוכח האמור אני קובעת כי הכספים שנמשכו בסך 100,000 ₪ בתקופת החיים המשותפים שייכים לצדדים שניהם ויש לכללם במסגרת האיזון שייערך.

טענת האישה להברחת סך של 200,000 ₪ אשר שולמו על ידי האיש לבן דודו, מר ברנס, בשנת YYY - מתקבלת

אין מחלוקת כי בחודש XXX העביר האיש לבן דודו, XX, סך של 200,000 ₪ וזאת ב-3 צ'קים האחד בסך 100,000 ₪, והאחרים בסך 76,600 ₪ ו- 23,400 ₪.

לטענת האיש מדובר בהחזר חוב שכן לדבריו נזקק לכספים (לצורך רכישת משרד) ולפיכך הלווה לו בן דודו סך של 100,000 ₪ ואילו סך של 100,000 ₪ נוספים היוו החזר חובות ומפרעות שהיו לו בגין אירועי הבת מצווה של XXX שנערכה בשנת YY והבר מצווה של ZZZ שהייתה אמורה להיערך YY.

להוכחת טענותיו הציג האיש הסכם הלוואה בכתב ידו שנערך לכאורה בינו לבין בן דודו, וכמו כן הוגש תצהיר שנערך על ידי בן הדוד, אשר גם נחקר על תצהירו.

לא מצאתי לקבל את טענות האיש כי מדובר בהחזר הלוואה ולאחר שהונחו בפני ראיות הצדדים סבורה אני שהאיש לא הרים את הנטל להוכחת טענתו. ואנמק.

מצאתי את עדותו של האיש לעניין ההלוואה הנטענת, לא מהימנה ומלאת פרכות.

ראשית, לטענת האיש קיבל את הכסף מבן דודו ב- 10 תשלומים של 10,000 ₪ כל אחד במזומן ואולם לא נצפו בחשבונו של האיש כל הפקדות בסכומים אלו או דומים לאורך התקופה בה קיבל לכאורה את כספי ההלוואה.

שנית, לא ברור כלל מדוע זה היה האיש זקוק להלוואה שעה שחשבונו עמד ביתרת זכות של למעלה מ- 330,000 ₪. הסברו של האיש כי רצה להימנע מנטילת משכנתא לצורך רכישת משרד היה מוקשה בעיני, ואף לא עומד במבחן השכל הישר, בפרט כשכל הסכום אשר לו נזקק האיש לצורך רכישת המשרד בתחילה עמד על סך של כ-76,000 ₪... כך גם לא ברור מה ההיגיון בקבלת הכסף במזומן ולשיעורין שכאשר הצורך הוא לתשלום חד פעמי לרכישת המשרד...

שלישית, האיש עצמו סותר את דבריו בעדותו כאשר פעם אחת אומר שהיה זקוק לכסף (להלוואה) לצורך רכישת המשרד ופעם אחרת שהיה זקוק לו למחייה שוטפת, כל זאת כאמור שעה שבחשבונו מצויים למעלה מ- 330,000 ₪.

רביעית, נכרו סתירות בין דברי האיש בחקירתו לבין תצהיר ועדות בן הדוד. האיש טען שההלוואה היא לתקופה של 24 חודשים וכך גם נרשם ב"הסכם ההלוואה" (בכתב ידו של האיש) ואילו בן הדוד בתצהירו דיבר על 48 חודשים.

חמישית, עיתוי החזר ההלוואה – באיחור (ביחס לאמור בהסכם) וממש עובר למועד הקרע – מעלה לכשעצמו חשד כבד שמטרת "החזר ההלוואה" הייתה לא אחרת מאשר הברחת נכסים ומדובר בהלוואה פיקטיבית.

שישית, האיש טען כי בנוסף להלוואה בסך 100,000 ₪ 100,000 ₪ נוספים היו תשלומים בגין אירועים שנערכו באולם של בן דודו עבור XXX וZZZ. מצאתי הסברים אלו מוקשים, וסבורה אני שאינם עומדים בקנה אחד עם חומר הראיות ואף עם שורת ההיגיון והשכל הישר.

אשר להחזר בסך 50,000 ₪ בגין הארוע של XXX, מדובר באירוע שהתרחש כשלוש שנים קודם לכן, ולא הגיוני כי משך שלוש שנים לא שילם האיש עבור האירוע, מה גם שבחשבונו יתרה של למעלה מ- 330,000 ₪. כך גם, תשובותיהם של האיש ובן דודו לא היו קוהרנטיות אשר ל"חוב הנטען" ואף אשר למקדמות ששולמו ואשר לאופן התשלום. האיש טען שכל אחד מהאירועים עלה כ- 150,000 ₪, ושבכל אחד מהאירועים היו כ- 300 מוזמנים. עם זאת רשימת המוזמנים לבת מצווה של XXX שצורפה, שאין עליה חולק, מעידה כי היו באירוע כ- 165 מוזמנים בלבד, ושעה שבן הדוד העיד שהתשלום עבור כל מוזמן עומד על כ- 350 ₪ הרי שעלות האירוע עמדה על כ- 58,000 ₪ בלבד...

זאת ועוד, הנתבע עצמו העיד כי העלות שולמה באופן שמסר לבן הדוד את כספי כל הצ'קים שהתקבלו כמתנה, וכן בן הדוד העיד כי נהוג לשלם מקדמה של כ- 5,000 ש"ח. מכאן שיש בתשלומים אלו כדי לכסות את עיקר העלות, וודאי שלא נדרשת "השלמה" של 50,000 ₪ נוספים שלוש שנים לאחר האירוע. על כל אלו יש להוסיף שלא האיש ואף לא בן הדוד הציגו ולו אסמכתא אחת לתשלום עבור הארוע (קבלה/חשבונית מס וכד').

אשר לארוע של ZZZ, בעת העברת התשלומים "החזרי ההלוואה" לבן הדוד, בחודש YY, טרם התקיים הארוע של ZZZ שמתוכנן היה לחודש XX. כך גם בן הדוד עצמו אמר שנהוג לתת מקדמה של 5,000 ₪ בלבד, מדוע לפיכך תשולם ארבעה חודשים מראש כמעט מלוא עלות האירוע – לאיש ולבן דודו פתרונים...

לנוכח כל האמור מצאתי לקבל טענת האישה כי מדובר בהברחת כספים ולדחות טענת האיש כי מדובר בהחזר הלוואה לבן דודו.

לכל אלו ראו עדות הנתבע בעמ' 37-40:

ש: אני עובר אתך על סעיף 15 לתצהירך לגבי הכספים ששולמו לטענתך לחגיגת בת המצווה בסך 50,000 ₪ יש לך מסמך שקיבלת מXX ששילמת לו 50,000 ₪ על האירוע?

ת: עדיין לא שילמתי לו.

ש: קיבלת ממנו פירוט על מה אתה משלם, סיכמתם ביניכם מה יהיה?

ת: היה אירוע, XX קיבל ממני את התשלומים של המתנות וכל מה שאפשר. האירוע הזה היה על חשבון העסק ונשארתי חייב לו 50,000 ₪.

ש: ה50,000 ₪ זה אחרי הכסף ששילמת לו מהאירוע ועוד נשארת לו עם הסכום הזה לשלם?

ת: כן.

ש: כמה מוזמנים היו?

ת: סביבות 300.

ש: אני מציג לך כעת מסמך פירוט רשימת אורחים של האירוע בת מצווה לXXX, תקריא לי מה רשום למעלה בכתב יד.

.

.

.

ש: אני מציג לך כעת את המסמך הזה בכתב יד של מי כתב היד?

ת: שלי, למעט הכותרת.

ש:זאת רשימה שעשית לאחר האירוע של XXX שפירטה מי היו האורחים וכמה כל אחד הביא?

ת: אני לא יודע אם הכותרת זה כתב היד של XXX. זוהי רשימת מוזמנים וכנראה הסכום שהביא כל אחד מהם. אני לא יודע אם זה מהבת מצווה של XXX. לשאלת בית המשפט מה עוד יכול להיות המסמך הזה, אני משיב שאכן זוהי רשימת המוזמנים מהבת מצווה של XXX עם הסכום שהביא כל אחד מהם.

.

.

ש: כמה עלה האירוע של XXX?

ת: אני לא זוכר, זה היה לפני 5 שנים, חוץ מהתשלום לאולם היו עוד הרבה תשלומים מסביב, היה הקלטת קליפ, עשן הפרחת בלונים הי עוד הרבה תוספות.

ש: למה לא עשית הסכם עם ברנס על באירוע מה את המקבל מה אתה משלם?

ת: לא אמרתי שלא היה הסכם.

ש: קיבלת מXX חשבונית על התשלומים ששילמת על האירוע?

ת: אין לי ספק שהוא הוציא לא היה לי צורך בזה0.

ש: של מי כתב היד של הלוואה מXX?

ת: שלי.

ש: מי ביקש לעשות את ההסכם הזה?

ת: אף אחד.

ש: באיזה דרך קיבלת ממנו את הכסף, איך XX שילם לך את כספי ההלוואה?

ת: במזומן.

ש: מה עשית כל פעם עם הכסף שקיבלת במזומן?

ת: השתמשתי בו גם לעסק וגם לכלכלת הבית. רציתי לשמור את התשלום הראשון להוצאות המשרד. ביטלתי את העסקה לפני שהגיע המשלוח אז לא שילמתי מהכספים הללו.

ש: אתה החזרת את הכספים לXX?

ת: כן.

ש: כתוב בהסכם ההלוואה שהחזיר יהיה תוך 24 חודש ובתצהיר ל XX הוא אומר שזה 48 חודש איך זה?

ת: אולי טעות.

ש: שאתה עשית את התצהיר עם XX עשית את זה יחד עם העו"ד שלך?

ת:לא.

ב"כ התובעת: אני מבקש שיירשם שלוקח לנתבע פרק זמן מאוד ארוך להשיב על השאלות.

ש: פה בחוץ ראיתי שאתם יושבים ומדברים יחד עם העו"ד שלך?

ת: מה רע בזה?

ש: דיברתם על הדיון?

ת: דיברנו על העסק של XX, וגם על הדיון.

ש: איפה הסכם ההלוואה המקורי למה לא הבאת אותו?

ת: אני לא יודע.

ש: תראה לי בתדפיסים בחשבון הבנק שלך שאכן קיבלת את ההלוואה של 10,000 ש" כל חודש איפה מופיע הפקדה של כספים שקיבל מברנס?

ת: קיבלתי אותם במזומן ולא בהפקדות לחשבון.

שף הפקדת את הכספים בחשבון הבנק שך?

ת: לא.

ת:איך החזרת לXX את ההלוואה?

ת: בשיקים. הוא ביקש ממני שזה יהיה ב3 שיקים כי הוא רצה לחלק את זה.

ש: שיש לך בחשבון 338,000 ₪ מדצמבר אז למה באותו זמן אתה עושה הלוואה מXX?

ת: כדי שהכסף הזה יישאר לפעימה הראשונה. וככה אני נמנע מלקחת משכנתא, וברגע שאקח משכנתא אחזיר לXX את הכל.

ש: אז כמה שילמת?

ת: את העו"ד, ומס רכישה ומס רכוש ואת התשלום הראשוני.

ש: ה338,000 ₪ זה כספים שנצברו במהלך השנים זה לא מXX?

ת: נכון.

.

.

.

ש: האירוע של XXX באיזה תאריך היה?

ת: 5 שנים קודם לכן.

ש: אני אומר לך שהאירוע של ZZZ היה בYY

התובעת: האירוע של XXX היה YY והאירוע של ZZZ היה בYY 

ש: האם אתה מאשר את המועדים אליהם התייחסה התובעת?

ת: כן.

ש: איך אתה מחזיר הלוואה על אירוע לXX בחודש XXX?

ת: על האירוע של ZZZ זה לא החזרי של הלוואה זה תשלום מראש, ואני יודע שאני בהליכי גירושים ואשתי מתנערת מכל האירוע.

גם עדותו של מר XX, בן דודו של האיש הייתה מגמתית בעיני, והתרשמתי כי הוא שיתף פעולה עם האיש על מנת לסייע לו. בסעיף 9 לתצהירו טען כי ההלוואה היא למשך 48 חודשים וזאת חרף שבהסכם ההלוואה עליו לכאורה חתם נרשם שההלוואה היא למשך 24 חודשים.

כמו כן, חלקים מעדותו עומדים בסתירה לעדות האיש זאת ביחס לעלות האירועים וכספי המקדמות ואופן התשלום.

ראו עדותו של מר XX בפרוטוקול בעמ'

נתת הלוואה לפלוני?

ת: כן.

ת: מי ערך את המסמך הלוואה?

ת: אני ופלוני. פלוני רשם את הכל בדצמבר 2006.

ש: מי ביקש לעשות את הסכם ההלוואה?

ת: אני.

ש: למה הוא לקח את ההלוואה?

ת: הוא אמר שהוא צריך את זה למשרדים והוא גם החזיר לי את ההלוואה.

ש: אתה יכול להראות על מסמך שהוא החזיר לך את הכסף?

ת: הוא הביא לי שיקים.

ש: השיקים האל הופקדו אצלך בחשבון הבנק.

ת: כן.

ש: הוא החזיר לך את ה100,000?

ש: כן.

ש: האירוע של ZZZ היה בYY, הא נותן לך את השיקים האלה ובחודש YYאיך אתה מסביר שהוא נותן לך כסף או משלם לך כסך על אירוע שלא התקיים?

ת: הוא בXX, קיבל 100,000 ₪ מזומן. אחר כך הם עשו 2 אירועים ואת ה100,000 שהוא נתן לי בXX הוא החזיר בYY בשיק של ב100,000 ₪ ואז על האירועים הוא החזיר לי עוד 23,000 ₪.

ש: לא הבנתי את התשובה ה100,000 ₪ ה76,000 ₪ וה12,000 ש"ח זה עבור החזר ההלוואה או שהוא החזיר לך על אירועים?

ת: לא במכה אחת הוא החזיר את הכסף. במאי זה היה 2 שיקים .

ש: אז השיקים שולמו עבור האירועים?

ת: 100,000 עבור האירוע.

ש: חוץ מה100,00 הוא חייב לך עוד כסף?

ת: לא.

ש: אמרת שעל כל אירוע הוא חייב עוד 50,000 ש"ח אז איפה אתה דובר אמת, הוא חייב או לא?

ת: הוא לא חייב.

ש: איך שילמת לפלוני את כספי ההלוואה באיזה דרך?

ת: כל חודש במזומן אני משתמש הרבה במזומן.

ש: השיקים שפלוני החזיר לך ו100,000 הופקד אצלך בחשבון?

ת: כן.

ש:כתוב הסכם ההלוואה שהיא תוחזר ב24 בחודש, למה פלוני כתב שזה תוך 48 חודש?

ת: הוא אמר שאולי בגלל המשרדים.

ש: פלוני הפקיד את הכספים שהוא קיבל ממך לחשבון שלו?

ת:תשאל אותו.

לנוכח כל האמור אני דוחה את טענת האיש לעניין העברות הכספים בסך 200,000 ₪ בחודש XX לבן דודו בגין החזר הלוואה נטענת ותשלומים נטענים בגין אירועי בת מצווה ובר מצווה לילדי הצדדים וקובעת כי סכום זה צריך להיכלל באיזון בין הצדדים.

טענת האישה לשיתוף ספציפי בXXXשהיה לאיש טרם הנישואין – מתקבלת

לטענת האישה חרף שXXXנרכש טרם הנישואין הרי שנרכש כשנה לפני הנישואין והצדדים נהנים ועושים שימוש משותף משך כ-16 שנים בXXX זה, XXXשימש את הצדדים לצרכי המשפחה והאיש עשה שימוש בכספים משותפים לתשלום אגרות ותחזוקת הXX. בכך הראה האיש כוונת שיתוף ספציפית ביחס לנכס החיצוני.

האיש הודה שלא חשב מעולם לערוך הסכם ממון ולא הכחיש שמבחינתו הכל היה משותף. אמירות אלו מעידות על כוונת שיתוף והתובעת הסתמכה על כך שכל אשר היא צוברת במהלך החיים המשותפים שייך לשניהם בחלקים שווים. הראיה, שאף כספי ירושה שקיבלה בסך כ- 25,000 ₪ (נכס חיצוני) הוכנסו על ידה לחשבון הבנק ונעשה בהם שימוש לצורכי המשפחה והחיים המשותפים, מכאן שלצדדים שניהם היתה כוונת שיתוף בנכסים חיצוניים אלו.

לטענת האיש, מדובר בנכס שנרכש טרם הנישואין ממשאביו בלבד, ולפיכך הוא מוחרג מהאיזון. הנתבע לא מצא להתייחס בכתב הכנתו טען כי יש להחריג נכס זה שכן נרכש טרם הנישואין ובסיכומיו לא מצא להתייחס כלל לטענות האישה לשיתוף ספציפי.

דיון והכרעה לעניין טענת השיתוף הספציפי

כאמור לעיל, לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ונשמעו עדויותיהם, מצאתי לקבל טענת האישה כי הוכח שיתוף ספציפי בXXXשנרכשה בשנת YY ואנמק.

שיתוף ספציפי

בעמ"ש 22552-04-23 ס.ל. נ' ל דן בית המשפט המחוזי (מרכז) אשר ניתן ביום 21.1.24 ופורסם במאגרים בסוגיית שיתוף ספציפי סקרה בצורה מקיפה ההלכה לעניין זה:

"השיתוף הספציפי – קיצורה של הלכה

1. הלכת השיתוף הספציפי התפתחה בפסיקה לאחר חקיקתו של חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן - חוק יחסי ממון), בו הוציא המחוקק מכלל איזון המשאבים נכסים חיצוניים שהיו לצדדים ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה במהלך הנישואין (סע' 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון.

    

   כידוע, טרם חקיקתו של חוק יחסי ממון חלה הלכת חזקת השיתוף שהיא יציר הפסיקה (ולמעשה היא ממשיכה לחול על מי שנישאו טרם כניסת חוק יחסי ממון לתוקף ביום 1.1.1974 וכן לגבי ידועים בציבור), אשר עיקרה בכך, כי יש בקיומם של חיי נישואין תקינים בכדי להקים חזקה שקניינו של בן זוג אחד – הן נכסים שנצברו במהלך חיי הנישואין והן נכסים שהביא בן הזוג עמו לנישואין – ייחשב כמשותף לו ולבן או בת זוגו, גם אם הזכויות בנכס רשומות על שמו של אחד מהם בלבד. חזקת השיתוף יצרה הסדר שיתוף "קנייני מיידי" זאת, בשונה מהסדר השיתוף האובליגטורי הדחוי הקבוע בחוק יחסי ממון.

    

   לאחר חקיקתו של חוק יחסי ממון התעוררה השאלה האם הסדר איזון המשאבים הקבוע בו יכול לדור בכפיפה אחת עם חזקת השיתוף. בתחילה הובעו בעניין זה דעות שונות (וראו ע"א 1945/91 יעקובי נ' יעקובי (1992)), ואולם עד מהרה התקבעה בפסיקה עמדתה של כב' הש' ט' שטרסברג-כהן, יש להחיל על נכסים חיצוניים את הוראות "הדין הכללי", אשר יותאם להקשר הזוגי שבו הוא חל (ע"א 8672/00 אבו-רומי נ' אבו-רומי, (2002) (להלן - עניין אבו-רומי)), גישה המכונה על דרך הכלל בפסיקה - "הלכת השיתוף הספציפי" שעיקרה הוא כי אין מניעה מכוח הוראת סע' 4 לחוק יחסי ממון (ובלשונו - "אין בכריתת הנישואין או בקיומם כשלעצמם כדי לפגוע בקניינים של בני הזוג, להקנות לאחד מהם זכויות בנכסי השני או להטיל עליו אחריות לחובות השני") כי בן-זוג יטען מכוח דין כללי כלשהו שבידיו זכויות בנכס הרשום על שם בן-הזוג האחר ושהיה בבעלותו ערב הנישואין. וכפי שהדברים סוכמו על ידי כב' הנשיאה א. חיות בעניין דנג"ץ 8537/18 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (2021) (להלן: דנג"ץ הבגידה):

    

   "... תכליתה של הלכת השיתוף הספציפי צנועה בהרבה מזו של חזקת השיתוף: היא לא נועדה לשמש "כלל-על" של דיני המשפחה אשר חולש על נכסי בני הזוג. היא כלי משפטי המאפשר הכרה בקיומו של שיתוף בנכס ספציפי, וזאת מכוח הדין הכללי. השיתוף שנוצר מכוחה מבטא סוגי שיתוף שמוכרים בדין הכללי, על ענפיו השונים, "תוך התייחסות למערכת היחסים המיוחדת של השותפות הנובעת מחיי הנישואין, כשם שבמישורי משפט אחרים מגמשת את עצמה הפרשנות המשפטית לסיטואציות המיוחדות שבהן מיושם הדין הרלוואנטי"

    

2. בצד האמור הובהר בפסיקה כי לא כל מערכת זוגית כוללת בהכרח שיתוף בנכסים חיצוניים וכי יש צורך בהוכחת "דבר מה נוסף" לצורך החלתו של שיתוף, היינו, יש להוכיח קיומן של נסיבות מסוימות מעבר לעצם קיומם של חיי נישואין גם אם הם ארוכים ומתנהלים על מי מנוחות.

    

   באשר להגדרתו, מהותו והיקפו של אותו "דבר מה נוסף" הובהר בפסיקה, כי עסקינן במבחן עובדתי התלוי בנסיבות כל מקרה ומקרה (בע"מ 4545/09 פלוני נ' פלונית,  פסקה 6 (2010); בג"ץ 287/16 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים,  פסקה 14 (‏2016); ע"א 7750/10 בן גיאת נ' הכשרת היישוב ביטוח בע"מ, פסקה 13 לחוות דעתו של השופט עמית (2011)). לצד זאת, הובהר בפסיקה כי ביסודה של הלכת השיתוף הספציפי עומדת מידה מסוימת של "עמימות אינהרנטית" וכי גבולותיה, היקפה ומבחניה אינם חדים והם משתנים מנסיבה לנסיבה (בג"ץ 2533/11 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים, פסקה ח' לפסק דינו של השופט א' רובינשטיין (‏2011)). על אף שכך, ניתן לומר כי בעקרון הקריטריונים והמבחנים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות, האחת מתייחסת לנכס עצמו (טיבו של הנכס, עלות ומידת ההשקעה המשותפת בו), והאחרת לבני הזוג (האם מדובר בנישואים ראשונים, אורך הנשואים, טיב מערכת היחסים, קיומם של ילדים וכיוצ"ב וראו, כדוגמה, חוות דעתו של כב' הש' עמית בעניין בע"מ 1398/11 אלמונית נ' אלמוני (2012) (להלן – עניין אלמונית) לגביו נרחיב בהמשך הדברים.....

   .

   .

    

   אנו כשלעצמנו, סבורים כי הגישה הקישורית והגישה ההסכמית הן קרובות ואחיות זו לזו ולמעשה הן מהוות גישה שלובה השלטת בכל הקשור לשיתוף ספציפי, כאשר האבחנה בין הגישות תתבטא, לרוב, בכמות ואיכות הראיות הנדרשות לנו על מנת שנוכל לומר כי הוכחה כוונה סובייקטיבית לשיתוף ספציפי עד כדי כך שאף הצופה האובייקטיבי יהא משוכנע כי לכך כיוונו בני הזוג. במילים אחרות, לסברתנו, חסידי הגישה ההסכמית וחסידי הגישה הקישורית מתנבאים בקול אחד כל אחד כפי נוסחו, טעמו והדגשיו שלו, אך העולה מהדברים הוא אחד - בהתקיים תנאי סף מסוימים, אפשר להניח את קיומו של שיתוף ספציפי ואין צורך להוכיח באופן פוזיטיבי את הסכמת הצדדים לעניין, וכי השיתוף הספציפי יוכח במבחנים שיביאו אותנו למסקנה באשר לשיתוף אובייקטיבי ולאו דווקא סובייקטיבי של אותם בני זוג. בצד זה אין לשכוח כי לאורך כל הדרך הנטל להוכחת השיתוף הספציפי מוטל על הטוען לו (לעניין אחרון זה ראו את עמדת כבוד השופטת ברק-ארז בדנג"ץ הבגידה לעיל, לפיה, היא נוטה לקבוע כי על הבעלים הרשום של הנכס הנטל, במהלך הנישואין, להבהיר, כי אין ברצונו לשתף בנכס)."

    

   מכאן, שהנטל להוכיח שיתוף ספציפי מונח לפתחה של האישה הטוענת לכך, ואולם מידת הראיות הנדרשות על מנת להוכיח את כוונת השיתוף ואת אותו "דבר מה" נדרש משתנה ממקרה למקרה ותיבחן בכל מקרה בהתאם לנסיבות.

   מן הכלל אל הפרט - לעניין שבפני

   אין מחלוקת כי טרם נישואי הצדדים, בשנת YY רכש האיש XXX, אותו הביא עמו לנישואין. כך גם אין מחלוקת כי הצדדים ניהלו זוגיות וחיי שיתוף משך כ-15 שנים בהן היו נשואים. וXXXשהביא עמו הבעל לחיי הנישואין (כנכס חיצוני) שימש לפרנסת המשפחה לאורך כל חיי הזוגיות.

   כך גם אין מחלוקת כי כספים משותפים שימשו לתחזוקת הXXX ותשלומי אגרות עבור המספר. לעניין זה ר' עדות האיש בעמ' 33:

    

   ש: כל הוצאותיך על XXX מאיזה כספים אתה מוציא?

   ת: מהאשראי. יש לי כרטיס חבר בתחנת דלק.

   ש: מאיזה חשבון בנק זה יוצא?

   ת: מבנק איגוד. שהיה בנק לאומי זה היה מבנק לאומי, כרגע זה יפלונית מבנק איגוד. אני רוצה לסגור את החשבון מבנק לאומי בכלל.

   ש: עד YY מועד הקרע, כל ההוצאות עבור המוניות הוצאו מחשבון בנק לאומי נכון?

   ת: נכון.

   ש: הקניות שהיית עושה לבית פעם במזומן פעם באשראי נכון?

   ת: נכון.

   ש: מאיפה היית מוציא את הוצאות הדלק?

   ת: כרטיס חבר בתחנת דלק. ובסופו של דבר זה ירד מהחשבון. 

    

   משך 16 שנים שחיו הצדדים יחד הסתמכו על XXXלצורך כלכלת המשפחה ובהתאמה הוצאות המונית – תחזוקה ואגרות וכיוצ"ב – בוצעו מכספים משותפים, די בכך לטעמי כדי להוות את אותו "דבר מה" נדרש כדי להוכיח כי הצדדים שניהם ראו בXXXכנכס משותף וגם כספים שהכניסה האישה לתא הכלכלי המשותף אפשרו את תחזוקת המונית.

    

   על כוונת השיתוף של האיש ניתן אף ללמוד מדבריו במהלך עדותו לפיהם חיי בני הזוג היו טובים לאורך מרבית חיי הנישואין והוא אהב את האישה ולא חשב לערוך הסכם ממון שכן ראה את כל רכושם כמשותף מתוך שהקימו בית יחד (ואף נולדו להם שלושה ילדים). לעניין זה ראו עדות האיש בעמ' 31-32 לפרוטוקול:

    

   ש: אז משנת XX-YY אתה עושה שימוש בחשבון שלך בהוצאות המשותפות של הבית, עשית הסכם ממון עם פלונית?

   ת: לא. כי כשהתחתנו אהבנו והחלטנו שאנו מקימים בית, ולא חשבתי על זה בכלל. וגם היום אני חושב שגם מי שהולך להתחתן ועושה הסכם ממון, לא חושב על זה.

   ש: מבחינתך הכל משותף?

   ת: בשנת XX הלכנו להקים בית ביחד, ופלונית לא פעם אמרה לי אל תתחתן עם מישהו במעמד כלכלי גבוה ממך שלא יהיה לך עניינים עם זה, וגם אם אנו פעם נגיע למשהו אני לא אלחם אתך על גרוש.

   ש: באמת אהבת אותה?

   ת: כן.

   ש: פלונית פרנסה יחד אתך את המשפחה המשך השנים?

   ת: כן.

    

   לנוכח האמור אני מקבלת את טענת האישה לטעת שיתוף ספציפי בXXXשרכש האיש טרם הנישואין וקובעת כי יש לאזן את שוויו.

    

   טענות שונות נוספות של מי מהצדדים

    

   המונית שרכש האיש לאחר מועד הקרע

    

   לא מצאתי לקבל את טענת האישה כי יש לאזן את שווי הXXXשרכש האיש לאחר מועד הקרע.

    

   ראשית, מדובר בהוצאה שביצע האיש לאחר מועד הקרע, וככל שנעשה שימוש בכספים שעמדו לרשותו במועד הקרע, הרי שדינם של כספים אלו להיות מאוזנים.

    

   שנית, האיש הציג את הסכם ההלוואה שלקח למימון מלא של עלות הXX, ומשרק הוא מחזיר את ההלוואה אין מקום לאזן את שווי הXX שרכש.

    

   שווי רכב הXX המוחזק על ידי האישה

    

   אשר לרכב זה, יש לאזן את שוויו נכון למועד הקרע. ככל שהוא מוחזק עדיין על ידי האישה שעשתה בו שימוש מאז, הרי שיש לאזן את שוויו בהתאם לשוויו במועד הקרע. לעניין זה מצאתי לקבל את טענת האיש ששוויו של הרכס יאוזן בהתאם להערכת השמאי שהעריך את שווי הרכב לאחר התאונה שעבר, ושוויו לפיכך לצורך האיזון עומד על 54,302 ₪.

    

   לא מצאתי לקבל טענת האיש כי יש לפסוק דמי שימוש שכן האישה עשתה שימוש ברכב הXX עת האיש עשה שימוש ברכב הXXאשר גם הוא שייך לצדדים.

    

   מכירת XXX הישנה (XXX) ושוויה לצורך העניין

    

   מצאתי לקבל טענת האיש כי מכר את הXXX תמורת סך של 2,000 ₪ שכן חרף שמחיר זה אכן נמוך, הרי שהאיש המציא חשבונית שהוציא תמורת מכירת המכונית, והסביר כי מצבו של הרכב היה גרוע ושוויו לפיכך היה זעום. האישה, מאידך, לא תמכה טענותיה ביחס למחיר המכירה של הXXX הישנה בכל ראיה למעט טענות בעלמא.

    

    

   כספי ביטול רכישת המשרד

    

   משביטול הרכישה התבצע במהלך החיים המשותפים וכספי הביטול 77,000 ₪ הגיעו לצדדים, כמו גם החזר מס בסך של כ- 66,000 ש"ח והחזר שכ"ט עו"ד הרי שכספים אלו משותפים ויאוזנו. בכפוף לביצוע איזון סופי ניתן יהיה להסיר את העיקול שהוטל על כספים אלו.

    

   סוף דבר

    

   בעניין הקטינים והמזונות כאמור בחלק זה של פסק הדין.

    

   אשר לחלק הרכושי מצאתי להורות כדלקמן:

    

   1. משהאישה בקשה עוד בכתב התביעה שימונה מומחה ומשהבעל ביקש זאת בסיכומיו מצאתי למנות מומחה אקטואר אשר יערוך את האיזון הרכושי בין הצדדים בהתאם להוראות פסק הדין בתוך 60 יום מקבלת פסק הדין לידיו.

       

   2. משכך אני ממנה בזאת את המומחה מר XXX לערוך חוות דעת בעניין האיזון הרכושי בין הצדדים. הצדדים יפנו אל המומחה בתוך 7 ימים, ימציאו לו כל חומר שיבקש בתוך 7 ימים מיום שביקשו ויעבירו לו כל מידע וישיבו על כל שאלה. הצדדים יישאו בשכ"ט המומחה בחלקים שווים.

       

   3. האיזון ייקח בחשבון את כלל הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות אשר נצברו לצדדים במהלך חיי השיתוף ואת כלל הכספים שהיו בחשבונות הבנק של כל אחד מהצדדים במועד הקרע. לעניין זה יילקחו בחשבון כלל הכספים שיצאו מחשבונות מי מהצדדים אך בהתאם להוראות פסק הדין יש לקחתם בחשבון לצורך האיזון הרכושי.

       

   4. חסכונות שנחסכו לילדים על ידי מי מההורים יובאו אף הם בכלל הכספים המשותפים ויאוזנו בין הצדדים, אלא אם יחליטו הצדדים בהסכמה להותיר את הכספים צבורים בחיסכון עבור הילדים.

       

   5. אשר לשווי XXX– משXXXרשומים על שם הבעל, אך יש לאזן את שווים (מחצית על מחצית) מבוקש מהמומחה כי יערוך את הבדיקה הנדרשת לצורך קביעת שווי XXX כיום, וככל שיעלה הצורך מסמיכה אני את המומחה לקבל חוו"ד שמאי מתאים לצורך כך. ככל שיידרש הצדדים יישאו בעלות חוות דעת שמאית לצורך כך בחלקים שווים.

       

   6. הצדדים ימציאו את פסק הדין למומחה בתוך 7 ימים והמומחה יגיש לתיק את הסכמתו למינוי בתוך 7 ימים.

       

   7. לאחר קבלת חוות הדעת על ידי הצדדים והגשתה לתיק רשאים הצדדים להגיש לתיק הסגור פסיקתאות נדרשות לצורך האיזון לחתימתי.

       

      הוצאות – משנידחו רוב טענות האיש אשר להחרגות של כספים ורכוש מכרכוש המשותף והתקבלו טענות האישה להברחת כספים על ידי האיש מצאתי להטיל על האיש הוצאות בסך 25,000 ₪ אשר ישולמו לאישה בתוך 45 יום מהיום.

       

      תואיל המזכירות לשלוח את פסק הדין לצדדים ותסגור את כלל ההליכים בין הצדדים.

       

      פסק הדין ניתן לפרסום בהיעדר פרטים מזהים.

       

       

       

       

      ניתן היום, ט"ז אדר א' תשפ"ד, 25 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.