פס"ד בתובענה לקיום צוואה בניגוד לבקשה לצו ירושה על-פי דין

לפני תובענה לקיום צוואתה של המנוחה, ....... (להלן: "המנוחה") מיום 13.3.2013, צוואה בעדים (להלן: "הצוואה") וכתב התנגדות לה אותו הגישו הנתבעים (להלן: "המתנגדים"), אשר מבקשים הם להגיש בקשה לצו ירושה על פי דין.

רקע עובדתי, השתלשלות האירועים וטענות הצדדים:

1. המתנגדים לקיום צוואת המנוחה מיום 13.3.2013 הם שניים מילדיה של המנוחה, אחיהם של התובעים (להלן: "המשיבים") ומי שעל פי הצוואה יורשים סך של 1,000 ₪ כל אחד מהם. הצדדים להליך הם חמשת ילדיה של המנוחה כאשר המשיבה 3 לא התייצבה כלל לדיונים ולא העידה בהליך.

    

2. לטענת המתנגדים, ביום החתימה על הצוואה הגיעו המשיבים לביתה של האם המנוחה לבדם או ביחד עם עורך הדין שערך את הצוואה, איימו וצעקו על האם המנוחה עד שנאלצה לחתום על הצוואה והראו לה את המקום בו עליה לחתום מבלי להסביר לה על מה היא חותמת.

    

3. לטענת המתנגדים, החתימה על הצוואה נעשתה ביום בו המנוחה הייתה חולה מאד ולא הבינה, אלא בדיעבד, על מה חתמה ולטענתם, החתימה נעשתה בבית המנוחה ומתוך פחד מהמשיבים.

    

4. סוברים המתנגדים כי העד לצוואה, זה הנוסף לעורך הדין שערך את הצוואה, לא היה נוכח במעמד החתימה ואישר את החתימה מבלי שראה כלל את המנוחה. בהמשך לכך טוענים המתנגדים כי הצוואה מזכה את מי שלקח חלק בעריכתה שלא כדין.

    

5. עוד ציינו המתנגדים כי ישנה צוואה מוקדמת משנת 2008 אולם הם אינם מתייחסים אליה אף שגם בזיקה לה יש להם טענות. זה המקום לציין כי אף לו תתקבל התנגדותם זו, הרי ממילא לא ניתן ליתן את הסעד המבוקש והוא צו ירושה. ראשית, לא הוגשה בקשה לצו ירושה וממילא ישנה צוואה מוקדמת, שלגביה לא נטענו טענות בהליך שלפני.

    

6. ההתנגדות מבוססת על הוראת סעיף 34 לחוק הירושה, התשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הירושה") עת לטעמם של המתנגדים, הצוואה אינה מוסרית. בהקשר זה טוענת המתנגדת 1 כי לאחר פטירת אביהם הסתלקו האחים, ילדיה של המנוחה, מעיזבונו על מנת להטיב עם האב ולדאוג לרווחתה כך שהצוואה פגעה באמון שנתנו בה כי לא תנשל אותם מהרכוש דנן. אחרת, כך נטען, לא היו מוותרים ומסתלקים מעיזבון אביהם המנוח.

    

7. ההתנגדות עוד מבוססת על הוראת סעיף 30 לחוק הירושה, עת לשיטתם, הצוואה נעשתה מחמת אינוס, איום והשפעה בלתי הוגנת. לטענת המתנגדים, חששה המנוחה לחייה אם לא תעשה כדבר המשיבים, הם התקינו מצלמות בביתה ועקבו אחריה ואחרי מבקרים בביתה. כך גם מנעו ממנה לפגוש בני משפחה לרבות המתנגדים וצאצאיהם. בכך השפיעו על המנוחה.

    

8. לסיכום, טוענים המתנגדים, כי נסיבות עריכתה של הצוואה מלמדות על חוסר רצון חופשי תחבולה ומרמה מצד המשיבים ועל כן יש לקבל את ההתנגדות גם מטעם זה.

    

9. בכתב התגובה להתנגדות דוחים המשיבים את כל טענות המתנגדים.

    

10. לטענת המשיבים, המנוחה הייתה אישה דעתנית שלא הייתה נתונה להשפעה, ניהלה את משק הבית וענייניה ללא התערבות וללא חשש לחייה בשל השפעת מי מהמשיבים. כך גם דוחים הם כל טענה בדבר השתלטות על רכושה או נפשה של המנוחה.

     

11. לעניין התקנת המלצות בביתה של המנוחה השיבו המשיבים כי המנוחה התגוררה בבית צמוד קרקע בשכונת ...... והיה צורך להתקין מצלמות להגנתה של המנוחה בצד הצורך לעקוב אחר הטיפול בה.

     

12. דוחים המשיבים כל טענה בדבר מניעת ביקורים ולעניין זה ביקשו הם לתמוך עמדתם בתצהיר של המטפלת הזרה לגבי ביקורים משפחתיים עם זאת אציין כבר כאן כי זו לא הובאה לעדות.

     

13. המשיבים מדגישים כי הצוואה נערכה כ -8 שנים וחצי טרם פטירתה של המנוחה כך שבשנים שחלפו וככל שהיה למנוחה רצון לשנות צוואתה כפי שעשתה עת ביטלה צוואה קודמת באמצעות הצוואה, היו הזדמנויות רבות לעשות כן והאמור לא נעשה.

     

14. לטענת המשיבים, המתנגדים ניתקו עם המנוחה קשר. כך הקשר עם המתנגדת 1 נותק כאשר המנוחה התאבלה לאחר מות בעלה ולכן לא רצתה להשתתף בחגיגת חתונת בתה של המתנגדת 1. לעניין המתנגד 2 נטען כי זה לא לקח חלק את הנטל בטיפול במנוחה ובתורנות שנעשתה בין האחים בטיפול במנוחה בימי ראשון.

     

15. לטענת המשיבים, המתנגדים לא ביקרו את המנוחה ולא התעניינו בה ובנעשה עמה.

     

16. עוד מסבירים המשיבים כי הצוואה נחתמה בפני שני עדים לאחר שהמנוחה חתמה על הצוואה בביתה ולאחר שעו"ד ....., עד הקיום לצוואה ומי שייצג את המשיבים בהליך זה, הקריא לה את הצוואה ומי מהמשיבים לא נכח ולא לקח חלק במעמד זה.

     

17. המשיבים לבסוף טוענים כי לא כפו על המנוחה את עריכת הצוואה לא צעקו או איימו עליה וכך גם לא לקחו חלק בעריכתה של הצוואה.

     

18. בתיק התקיימו מספר דיונים מקדמיים ו- 3 ישיבות הוכחות במהלכם נחקרו המתנגדים והמשיבים. כמו כן לתצהיר המתנגד 2 צורפו 2 נספחים, תמלול שיחה שהוקלטה בין המתנגד 2 ובין המשיבה 3 (להלן: "תמלול שיחה עם המשיבה 3") וכן תמלול שיחה שהתקיימה בין המתנגד 2 ובין המנוחה (להלן: "תמלול שיחה עם המנוחה"). יש לציין כי גם המשיבים צירפו נספחים הכוללים תמליל שיחה שנערכה עם בעלה של המתנגדת 1, אם כי זה לא העיד והשיחות נערכו לאחר פטירת האם. על כל אלו ארחיב בהמשך.

     

    סיכומי המתנגדים:

19. המתנגדים הגישו סיכומים מטעמם ושם הרחיבו טענותיהם ויש לומר כבר כאן כי הוסיפו על הטענות שבכתב ההתנגדות שלא כדין.

     

20. בסיכומיהם, טוענים המתנגדים כבר בפתח כתב הטענות כי המסמך שהוגש לקיום אינו מהווה צוואה לפי סעיף 20 לחוק הירושה.

     

21. בסיכומים מפנים המתנגדים לתמלול השיחה עם המנוחה, ממנה עולה, כל לטענתם, כי הצוואה לא נעשתה פני שני עדים והואיל וזוהי דרישת סף מחייבת בלעדיה – אין, רכיב יסודי בצוואה בפני עדים, לא ניתן לראות במסמך שהוגש כצוואת המנוחה.

     

22. לטענת המתנגדים נמנעה על ידי המשיבים עדותו של מי שהיה עד לעריכת וחתימת המנוחה על הצוואה ומשכך לא עמדו המשיבים בנטל המוטל עליהם. למעשה, לא הובאו לעדות מי שהם עדי הקיום והם ממילא היחידים שיכולים לשפוך אור על נסיבות החתימה על הצוואה. סירובו של עו"ד .... למסור עדות מחזקת את גרסתם של המתנגדים, לשיטתם. המתנגדים חוזרים על ההליכים המקדמיים בהקשר זה ועל הודעתו של ב"כ המשיבים כי לא יעיד בהליך וכי אביו, העד הנוסף, לא יובא לעדות מפאת גילו והעדר מסוגלות למסור עדות. משכך, לטענת המתנגדים, לא נסתרה טענתם כי הצוואה נחתמה שלא בפני שני עדים.

     

23. לטענת המתנגדים הכשילו המשיבים את בירור האמת ולא הביאו את הראיה הטובה ביתר והיא העדת עד הקיום לצוואה.

     

24. המתנגדים טענו כי האם לא ידעה קרוא וכתוב, בגוף הצוואה לא נכתב שהצוואה "הוקראה" למנוחה ולא הוכח האמור ואין למתנגדים כל ידיעה כי המנוחה ידעה והבינה על מה חתמה.

     

25. המתנגדים חוזרים בסיכומים על טענתם כי המשיבים היו מעורבים בעריכת הצוואה בה הם הנהנים ואף היו עדים לצוואה.

     

26. כאמור, נסמכים המתנגדים על שיחה שנעשתה עם המנוחה ובה זו נשבעה, כך הם טוענים, על נסיבות ומעמד החתימה כאשר משיחה זו, המסקנה היחידה לשיטתם היא כי המשיבים לקחו חלק פעיל בעריכת המסמך המזכה אותם ומשכך זה בטל.

     

27. המתנגדים חזרו על טענותיהם בדבר השפעתם של המשיבים על המנוחה והאופן שבו שלטו הם גם בכספים שלה. כך גם השפיעו המשיבים על המנוחה להדיר את המתנגד 2 מצוואת האם על אף שהוא היה זוכה על פי צוואתה המוקדמת.

     

28. לטענת המתנגדים למשיבים הייתה השפעה מתמשכת על המנוחה ולכן אין לראות במנוחה, בחלוף שנה מיום עריכת הצוואה, כמי שההשפעה הבלתי הוגנת חדלה לפעול עליה. לטענתם, לא הייתה למנוחה כל הזדמנות לבטל את הצוואה. השפעה זו של המשיבים על המנוחה הייתה גם כאשר אלו היו רחוקים ממקומה של המנוחה ולא הייתה לא כל אפשרות לפעול אחרת בהיותה מרותקת לכיסא גלגלים וכל פעולה שלה הייתה מתועדת ומצולמת.

     

29. בסיכומים חזרו המתנגדים גם על טענתם בדבר אי מוסריות הוראות הצוואה כפי שטענו גם בכתב הטענות והפנו לפסק דין שניתן על ידי בית הדין הרבני במסגרתו בוטלה הסתלקות נוכח זאת שלא הייתה להם כוונה שעם הענקת המתנה בדמות הסתלקות מעיזבון האב המנוח לטובת האם זו תעביר את הרכוש לאחרים.

     

30. המשיבים בסיכומיהם מדגישים כי ההתנגדות מבוססת על הקלטה שביצע המתנגד 2 עם האם המנוחה ומאז שנודע לו דבר הצוואה ועד אותה הקלטה, כ – 6.5 שנים, ניסה הוא להשפיע על רצונה שתשנה את צוואתה כך שעיזבונה יחולק בחלקים שווים בין ילדיה וזאת בהתעלם מרצונה.

     

31. לטענת המשיבים, חלק מהציטוטים בתמליל השיחה עם האם המנוחה אינם מדויקים עת אלו מהווים תרגום מהשפה הערבית באופן מוטעה (סעיף 1 לסיכומים).

     

32. ב"כ המשיבים התייחס לעובדה כי הוא אחד מעדי הקיום (אביו הוא העד השני) הגם שעדותו לא הותרה במהלך ההליך. עם זאת צודקים המשיבים בסיכומים כי לא נטען בהתנגדות דבר לעניין זיוף או אי כשירות של המנוחה בעת הצוואה. לטענת המשיבים, אין ולא הייתה נחיצות של העדת עדי הקיום שכן הנטל על המתנגדים להוכיח השפעה בלתי הוגנת והם לא עמדו בנטל זה ממילא.

     

33. המשיבים מפנים לתמליל השיחה עם המנוחה ומבקשים כי בית המשפט לא יקבל ציטוטים שאינם מדויקים לדברים שנאמרו בהקלטה. עוד מתייחסים המשיבים בסיכומיהם לכך שבשתי ההקלטות שהוצגו על ידי המתנגדים אין התייחסות מפורשת לכך שהדוברות בהקלטה יודעות על דבר הקלטתן וכך גם חסרה תחילתה של השיחה עם הדוברות.

     

34. המשיבים מפנים להודאה בכתב של המתנגד 2 במכתביו כי ההקלטה של המנוחה נעשתה ביום 15.4.2015 והקלטתה של המשיבה 3 נעשתה ביום למחרת, ביום 16.4.2015, היינו למעלה משנתיים וחודש מאז עריכת הצוואה. לעניין המשקל שיש לתת להקלטת המנוחה, מדגישים המשיבים בסיכומיהם את גילה של המנוחה בעת הקלטתה, מצבה ויחסה כלפי המתנגד 2 שהקליט אותה ללא ידיעתה ובאמון שנתנה בו וברצונה לרצותו במעמד זה על מנת שלא לריב איתו ועל מנת שזה יבוא לבקרה.

     

35. המשיבים מצביעים על כך שעל אף הדברים בהקלטה עליהם נסמך המתנגד 2, הרי ניסיונותיו להשפיע על המנוחה לשנות את צוואתה נדחו על ידה. מה גם, מדגישים המשיבים, חלפו למעלה מ – 6 שנים וחצי מאז אותה הקלטה ועד למועד פטירתה של המנוחה ביום 21.8.2021 בהם יכלה לשנות את צוואתה ולא עשתה כן.

     

36. המשיבים מצביעים על אמירות שנאמרו על ידי המנוחה כפי שמופיעים בתמליל השיחה עם המנוחה ועל כך שהיא מצביעה על הסיבה שבגינה נעשתה צוואתה ובשל תלונתה כי המתנגד 2 לא השתתף בתורנות של ימי ראשון בטיפול במנוחה.

     

37. המשיבים מתייחסים עוד להקלטתה של המשיבה 3 תוך התייחסות לכך שאין באמירות שם כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת אלא על ניסיון של המתנגד 2 לשנות את חלוקת הירושה על פי רצונה של המנוחה.

     

38. בסיכומיהם מתייחסים המשיבים גם לכך שהסתלקו כל ילדיה של המנוחה מירושת אביהם לטובתה וזאת עוד ביום 19.3.1998 ובהתאמה לכך זכאית הייתה המנוחה לעשות ברכושה מנהג בעלים ולה גם החופש לצוות ולערוך צוואה כרצונה.

     

39. טוענים המשיבים כי, כפי שעלה מהעדויות, המשיבים שהו תקופות מחוץ לישראל ולכן לא ניתן לטעון כלפיהם להשפעה בלתי הוגנת. מה גם שהמנוחה הסתייעה במטפלות וזו הייתה מספיק דעתנית על מנת לבקש להחליף כל עת שהטיפול לא ענה על צרכיה.

     

40. המשיבים מפנים לעדויות ולכך שמאלו עולה כי המתנגד 2 הודר מצוואת האם בשל כך שלא ביקר אותה בקביעות ולא חלק את התורנויות בטיפול בה בימי ראשון וזאת לתקופה ממושכת של כ – 5 שנים.

     

41. המשיבים מסכמים כי לא היו נוכחים במעמד עריכת הצוואה ועל נסיבותיה ניתן ללמוד מתוכנה. מעבר לכך לא השכילו המתנגדים לזמן לחקירה את עדי הקיום וסירבו לחקור את עד הקיום הוא גם ב"כ המשיבים. עוד לא הביאו המתנגדים לעדות את בעלה של המתנגדת 1 או את בתו של המתנגד 2 שיכלו, ככל שהיה בכך ממש, לחזק את טענותיהם.

     

42. לעניין הקלטתה של המשיבה 3 מחודש 06/2020 מפנים המשיבים לציטוטים מההקלטה התומכים בכך שהמשיבה 3 לא ידעה בזמן אמת, בשנת 2015, כי המתנגד 2 הקליט את שיחתם ולמעשה ניסה לאיים עליה כפי שאיים על בעלה ועל המנוחה בעצמה.

     

43. לטענת המשיבים נטל ההוכחה על המתנגדים ואלו לא עמדו בנטל זה. מה גם שלא מתקיימים כל התנאים שנקבעו בפסיקה להצביע על קיומה של השפעה בלתי הוגנת המצדיקה ביטולה של צוואת האם המנוחה.

     

44. יוער כאן כי בסיכומים מתייחס רבות ב"כ המשיבים לדברים שהיה עליו להעיד עליהם לרבות היכרותו את המנוחה, הקשר שלו עם המנוחה וכך גם נסיבות עריכת הצוואה. הרי עדותו זו לא אושרה בסופו של יום.

     

45. בסיכומי התשובה טוענים המתנגדים כי המשיבים הם מי שבסיכומים שינו והרחיבו את החזית באופן אסור.

     

46. מדגישים המתנגדים בסיכומי התשובה ובמענה לסיכומי המשיבים כי לא הוכח כלל דבר חתימת עדי הקיום כמי שנכחו והיו עדים לחתימתה של המנוחה.

     

47. המתנגדים טוענים כי לא הוכחו כלל טענות המשיבים ובהעדר ראיות אין לקבל את גרסתם. כך גם אין לקבל את ההסברים בדבר אי הגשת תצהיר או העדת עד הקיום שבחר לא להעיד אלא להמשיך ולייצג את המשיבים. על כן, לטענת המתנגדים, אין גם לקבל את כל שנטען בסיכומי המשיבים בגוף ראשון מטעם בא כוחם.

     

48. עוד משיבים המתנגדים כי המשיבים לא התנגדו במהלך ניהול ההליך להקלטות או לתימלולים, לא התנגדו להגשתם ואף חקרו לגביהם. בהקשר זה של ראיות הוסיפו המתנגדים כי המשיבים יכלו להביא גם תיעוד מהמצלמות שהותקנו בבית המנוחה ולא עשו כן ואין לקבל את ההסברים שנולדו בתום ההליך בעניין זה.

     

    דיון והכרעה: 

     

49. טרם דיון יש לציין את שאינו שנוי במחלוקת:

     

    • האם המנוחה היא אמם של המתנגדים והמשיבים.

       

    • אביהם של הצדדים הלך לעולמו עוד ביום 16.1.1998 וכל הצדדים בהליך כאן הסתלקו מירושת אביהם המנוח לטובת אמם שניתן לטובתה צו ירושה ביום 1.9.1998. תצהירי ההסתלקות נחתמו במאוחד לפני מי שבהליך זה הוא ב"כ המתנגדים.

       

    • האם המנוחה ערכה 2 צוואות בחייה. הראשונה נערכה ביום 2.6.2008 (להלן: "הצוואה הראשונה") ובמסגרתה הודרה המתנגדת 1 כאשר העיזבון חולק בחלקים שווים בין המשיבים והמתנגד 2. הצוואה השנייה נערכה ביום 13.3.2013 ("הצוואה השנייה") בעניינה הוגשה ההתנגדות לצו קיומה. בין הוראותיה של הצוואה השנייה, המתנגדים יורשים סך של 1,000 ₪ כל אחד מהם ויתר הרכוש בעיזבון המנוחה מחולק בין המשיבים. הצוואות שתיהן הן צוואות בפני עדים כאשר אחד מעדי הקיום הוא ב"כ המתנגדים בהליך זה.

       

    • עוד אין מחלקות על כך שהמנוחה התגוררה לבדה כשהיא מסתייעת במטפלות בשנותיה האחרונות. הצדדים אף לא היו חלוקים על כך שבשנותיה האחרונות של המנוחה זו לא הייתה בקשר עם המתנגדת 1 (על אף עדותה של המתנגדת 1 בעניין זה כפי שיורחב בהמשך) וכי למנוחה הייתה מטפלת שבימי ראשון שהתה בחופשה והיה צורך להחליפה על ידי אחת מהילדים של המנוחה וכך בוצעה חלוקה בין המשיבים והמתנגד 2 כאשר מחלוקת היא באשר להשתתפות המתנגד 2 בטיפול במנוחה במסגרת זו (על תקופת החלוקה בנטל שבין האחים, המתנגד 2 והמשיבים 1-2, העיד המשיב 2 בפרוטוקול הדיון מיום 1.3.2023, עמוד 22 שורות 16-23)..

       

    • יצוין כי אין מחלוקת באשר למצבה הרפואי של המשיבה 3 אשר לא העידה בהליך זה ולא נכחה בישיבות ההוכחות שנקבעו בהליך זה.

       

      ההליכים בתיק:

       

50. בתיק זה התקיימו 3 ישיבות מקדמיות בניסיון לצמצם את המחלוקות. עם זאת, נחזה כי ככל שההליכים התמשכו המחלוקות העמיקו והמשיבים הרחיבו את החזית, ללא שביקשו זאת וללא שניתן להם היתר בעניין, עת הוסיפו טענות שעניינן נסיבות עריכת הצוואה.

     

51. אדגיש כבר כאן כי עניין נסיבות עריכת הצוואה היה ידוע למשיבים עם הגשת כתב ההתנגדות שכן כל טענותיהם גם בהקשר זה נסמכו על תמלול השיחה עם המנוחה ומשזה היה בידיהם כל העת ובחרו הם למקד טענותיהם בכתב ההתנגדות על טעמים אחרים, לא היה מקום להרחיב חזית בהקשר זה.

     

52. לגבי ההליכים בתיק יש לציין כי כל שלב ניהול ההליך המקדמי הודגש בפני בית המשפט כי אין כוונה לזמן לעדות את מי מעדי הקיום שכן, כפי המסגרת בכתב ההתנגדות, לא נטען לגביהם דבר ולא נטען לגבי נסיבות עריכת הצוואה דבר.

     

53. עם זאת, לקראת תום שלב הדיון המקדמי ולאחר שזה הסתיים, משעלו טענות נגד עדי הקיום ובפרט נגד מי שמייצג את המשיבים בהליך זה, ביקש זה להתייצב ולהעיד ואף המשיבים עצמם ציינו כי יפוטר הוא מייצוגם על מנת לאפשר לו להעיד. בהחלטות מנומקות בתיק נדחו הבקשות מטעם המשיבים להביא לעדות את עד הקיום שכן משהחל שלב שמיעת העדויות, הואיל והוא נותר כמייצג בתיק, לא היה עוד מקום לאפשר את זימונו כעד.

     

    נטל ההוכחה:

     

54. עסקינן בצוואה בעדים. על כן, הגם שטענו המתנגדים כי המסמך שהוגש כצוואת המנוחה אינו מהווה צוואה כלל, הנטל להוכיח את כלל טענותיהם, לרבות טענותיהם בדבר עריכת הצוואה תחת השפעה בלתי הוגנת, הוא עליהם (ראו ע"א 133/84 רכטמן נ' זיסמן, פ"ד ל"ט (4) 769, פסקה 4; השוו גם ל ע"א 510/90 כצנשטיין נ' סידרנסקי, פ"ד מה(2) 221, פסקה 6; ע"א 279/87 רבינוביץ נ' קוייזל, פ"ד מג(1) 760, פסקה 3).

     

55. ההלכה אם כך קובעת כי מקום שהצוואה תקינה מבחינה פורמלית, נטל השכנוע הוא על המתנגד. בענייננו כוללת הצוואה את כל מרכיבי היסוד ביחס לצוואה בעדים ולא נטען בכתב ההתנגדות על ידי מי מהמתנגדים קודם לסיכומים לאי תקינותה של הצוואה מן המבחינה הצורנית או מבחינה מהותית. על כן ובהתאם להלכה בעניין זה, הנטל נותר על כתפי המתנגדים.

     

56. עיקר טענתם של המתנגדים, כי הצוואה נעשתה תחת השפעה בלתי הוגנת. עם זאת, למתנגדים היו טענות נוספות לרבות הטענה כי הצוואה אינה חוקית או אינה מוסרית ובהקשר זה נטען כי המתנגדים הסתלקו מירושת אביהם המנוח לטובת אמם עוד בשנת 1998 ועל כן לא היה מקום לנשלם בצוואתה.

     

57. תצהירי ההסתלקות נערכו שנים לפני שנעשתה צוואת האם בעניינה הוגשה ההתנגדות ויש להדגיש כי אין זו צוואתה הראשונה של האם. האם המנוחה ערכה בחייה 2 צוואות כאשר כל אחת מהצוואות התייחסה ליורשיה בעקבות מערכת היחסים המשתנה עם ילדיה, המתנגדים.

     

58. תצהירי ההסתלקות נערכו כאמור שנים טרם פטירתה של המנוחה ללא התניה וללא מגבלה כלשהי. ההסתלקות נעשתה אף שנים טרם נערכה צוואתה הראשונה של האם המנוחה ומן הסתם שנים טרם נערכה הצוואה שההתנגדות בעניינה מתבררת בהליך זה והרי לא ניתן לקשר בין ההסתלקות ובין עריכת הצוואה על ידי האם כדי להצביע על ניצול ההסתלקות לטובת חלוקת העיזבון בצוואה באופן שונה מדיני הירושה על פי דין. המשפט הישראלי הקנה למוריש את החופש לצוות ולקבוע מה יעשה ואיך יעשה ברכושו לאחר מותו כאשר העיקרון המנחה בשיטת המשפט הישראלי הוא כיבוד רצון המצווה "ברצותו מוריש וברצותו מנשל" (ראו ע"א 245/85 אנגלמן נ' קליין, פ"ד מג(1) 772).

     

59. "במשפט הישראלי חוסר צדק, העדר סבירות או אי טבעיות בנוסחה של הצוואה אינם עילה לפסילתה. לכן הדרת בן או בת מצוואת הורה, אפשרית היא על פי הדין גם אם לעיתים אין לראות זאת בעין יפה." (ראו "פגמים בצוואות"(מהודה שניה), שאול שוחט, עמוד 308 וההפניה שם לפסק דינו של כב' השופט מלץ בע"א 724/87 כלפה נ' גולד, פ"ד מח(1) 22, 38).

     

60. אם כך, הדרתו של אחד מילדי המנוחה, ובענייננו שני ילדיה, הם המתנגדים, אינם עניין של אי מוסריות או אי חוקיות בצוואת המנוחה המצדיקה התערבות לפי סעיף 34 לחוק הירושה. הוראות הצוואה אינן קובעות הוראות הנוגדות את החוק. מה גם שעניין אי מוסריות צוואה התייחסו על דרך הכלל להוראות שהגבילו או הטילו חובות בתחום דיני האישות ( ראו "פגמים בצוואות" (מהדורה שניה), שאול שוחט, עמוד 314-319).

     

61. עיון בהוראות הצוואה אינו מלמד על התניה או על חיוב שאינו בלתי חוקי או בלתי מוסרי כפי שמנחה אותנו הפסיקה בהקשר זה וכאמור הדרת בן אינה עילה לפסילתה של צוואה גם לא עם אותו בן מודר הסתלק בעבר לטובת אותו מוריש מחלקו בירושה קודמת.

     

62. המתנגדים לא הוכיחו דבר בזיקה להסתלקותם מירושת אביהם המנוח לטובת אמם וכל טענתם נשענה על כך שהאם הדירה אותם מצוואתה. מעדותה של המתנגדת 1 עולה כי לשיטתה החלוקה של העיזבון צריכה להיות בחלקים שווים לכל האחים (פרוטוקול הדיון מיום 24.1.23 עמוד 18 שורות 23-25) וכל חלוקה אחרת אינה צודקת. אין בכך כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת מה גם שאין בהסתלקות מירושת האב כדי להגביל את האם מלעשות ברכושה, גם זה שירשה מכוח הסתלקותם, ככל שתבחר בכך. טענה המתנגדת 1 כי אין לאם זכות להעביר נכסים לאחד מהאחים ועל אף זאת לא נטען לדבר נגד עסקאות שעשתה האם עוד בחייה ככל שאכן העבירה נכסים לאחר וודאי שאין הליך בעניין זה. גם בהמשך עדותה מעידה לשאלות בית המשפט כי לאם הייתה זכות לעשות בצוואה כרצונה ולחלק גם חלוקה לא שוויונית אבל אם היא עצמה הייתה זוכה לאחר מותה הייתה נותנת מחלקה לאחים שלא קיבלו:

     

    "כב' הש' אקוקה: אם הייתה אומרת לך תקשיבי בתי אני רוצה לעשות צוואה אבל אל תגידי לאחים,

    העדה גב' ...: אין דבר זה לא יקרה

    (...)

    כב' הש' אקוקה: היא הייתה אומרת לך תקשיבי אני רוצה לעשות צוואה, רוצה לתת לך ל.... ול...., אני אומרת לך ל.... אני לא מתכוונת לתת כלום. את עדיין היית אומרת ל....?

    העדה גב' ....: קודם כל הייתי שואלת אותה למה מה הסיבה.

    כב' הש' אקוקה: הייתה מסבירה לך.

    העדה גב'....: אם היו סיבות אם היא הייתה,

    כב' הש' אקוקה: מסבירה לך.

    העדה גב'...: וזה סיבה מוצדקת? אני לא יודעת.

    (...)

    כב' הש' אקוקה: .... אני שאלה אם היא הייתה אומרת לך ל.... ול...אני לא נותנת זה בסדר? לא רוצה לתת להם אני כועסת עליהם לא באו לבקר אותי. זה בסדר? את עדיין הייתי משתפת אותם?

    העדה גב' ....: כן.

    (...)

    כב' הש' אקוקה: אבל זה הרצון של אמא שלך. אז מה שתשתפי אותם כדי שישפיעו עליה?

    העדה גב' ...: אז אולי שתעשה, אני לא חשבתי על זה אבל שתעשה מה שהיא רוצה, אבל בבוא העת אם אנחנו היינו מקבלים, אני הייתי נותנת להם את החלק שלהם...."

    (פרוטוקול 23.1.23 עמוד 42 שורות 1-36 ועמוד 43 שורות 1-3).

    (ההדגשות שלי, ל.א).

     

    אין די בכל אלו כדי להצדיק להתערב בכוונתם בזמן אמת להסתלק מירושת אביהם המנוח לטובת האם.

     

63. בהקשר זה יש להוסיף כי כאמור האם המנוחה ערכה 2 צוואות בחייה כאשר בראשונה המתנגד 2 היה מבין היורשים וידע הוא על צוואתה זו של האם וגם ידע את הסיבה בגינה נערכה אותה צוואה ממנה הודרה כליל המתנגדת 1. על אף שהעיד המתנגד 2 כי היה מעוניין שאמו תוריש רכושה בחלקים שווים עבור כל ילדיה לרבות המתנגדת 1, הרי אף לו תתקבל ההתנגדות, אין למתנגדת 1 כל מעמד של יורשת ולמעט טענה זו של חלוקה לא שוויונית המהווה לשיטת המתנגדים סעיף בלתי מוסרי המצדיק ביטולה של הצוואה, לא נתקיים דיון בזיקה לצוואה הראשונה. כיוונו המתנגדים לכך שהמשיבים השפיעו על המנוחה תחילה בעניינה של המתנגדת 1 בסמיכות לעריכת הצוואה הראשונה ולאחר מכן הצליחו אלו להשפיע עליה, לשיטת המתנגדים, על מנת שזו תערוך את הצוואה השנייה אך כאמור לא הוכח דבר מכך.

     

64. המתנגדים מתעלמים ממערכת היחסים שהייתה בינם ובין המנוחה, בפרט זו של המתנגדת 1 ובין המנוחה, מערכת יחסים של ריחוק וניתוק. על כך גם בהמשך.

     

65. לעניין עילת "אי מוסריות" הצוואה, קראתי את פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הרבני ב- 1309427-1 פלונית נ' אלמוניות, (פורסם במאגרים המשפטיים, 26.7.2021 ) והרי אין דומה האמור שם לענייננו. טועים לחשוב המתנגדים כי ההסתלקות מהצוואה באופן שאין ההסתלקות מותנית, אינה מאפשרת עוד לאם לעשות ברכושה, זה שהיא ירשה בעקבות הסתלקותם מעיזבון אביהם המנוח, באופן שבו יכולה היה לצוותו לאחר. כל הבנה אחרת של פסק הדין למעשה תביא להתערבות בחופש של האדם לצוות.

    באותו פסק דין נכתבו הדברים הבאים:

     

    "בלשון פסק הדין נשוא הערעור נכתב:

    לבית הדיןברור ששלוש הבנות הבינו מדברי האלמנה שעיזבונה יחולק בשווה בין הילדים. הסתלקותן מהעיזבון לטובתה הייתה על דעת כן. משום כך, כאשר האלמנה מתכננת חלוקה לא שוויונית, הסתלקותן בטלה."

     

    והרי שם בוטלה ההסתלקות מהצוואה ובשל העובדה כי הסתלקות מותנית פסולה וכך גם התערבות בחופש לצוות אסורה ואלו היו נימוקי בית הדין הרבני הנכבד:

    "בית הדין האזורי ביטל את תוקפה של ההסתלקות של המשיבות רק בגלל התנאי הסמוי (לחלוקה שווה 'לאחר מאה ועשרים') שלא התקיים, ולדבריו אילו היה התנאי מתקיים הייתה ההסתלקות, לעת עתה, מתקיימת.

    לדעתנו אין הדברים כן, ובכל אופן אין להסתלקות שכזו תוקף משפטי, וזאת משתי סיבות:

    האחת היאשלפי זה המשמעות של התנאי הסמוי היא שהאם אינה חופשית לעשות בעיזבונה כל אשר תרצה, יש בזה הגבלה של החופש לצוות, וכל הגבלה שכזו בטלה מכוח סעיף 8(א) לחוק הירושה, התשכ"ה – 1965 [להלן: חוק הירושה], שלפיו: "הסכם בדבר ירושתו של אדם וויתור על ירושתו שנעשו בחייו של אותו אדם – בטלים."

    כך עולה גם מסעיף 27(א) לחוק הירושה, שהחופש לצוות הוא מוחלט 'עד מאה ועשרים', וזו לשון הסעיף: "התחייבות לעשות צוואה, לשנותה או לבטלה או שלא לעשות אחת מאלה – אינה תופסת."

    לכן, הבטחה שהמשמעות שלה היא הגבלת החופש של המערערת לצוות – בטל. ועוד שהמשמעות של התניה שכזו היא שההסתלקות תלויה ועומדת עד אחרית ימיה של האם, שיכולה להיות בעוד עשרות שנים, ואין זה מסתבר כלל וכלל.

    והשנייה היאשככל שנקבל את המשמעות שההסתלקות הייתה מותנית בהבטחה, הרי שהיא בטלה מעצם היותה מותנית, ובהתאם להוראת סעיף 6(ד) לחוק הירושה שלפיה "הסתלקות על תנאי – בטלה". לפי זה, גם אם תערוך המערערת צוואה כפי שמבקשות המשיבות, לא יהיה בזה כדי לרפאות את הפגם המהותי בהסתלקות.

    בשולי ההחלטה נעיר שאומנם צו הירושה המעניק לאם את הזכויות המלאות בדירה מבוטל, אבל האם – המערערת כמובן רשאית לדרוש את הזכות למגורים ב'מדור אלמנה ספציפי', מכוח תנאי הכתובה וכפי שהאריך אחד החתומים מטה בפסק דין אחר (באר שבע, תיק מס' 930676/1, פסק דין מיום ט"ו בשבט התשע"ד – 16.1.14), גם ללא ההסתלקות של היורשים על פי החוק. זכות שכזו תמנע את פירוק השיתוף עד אחרית ימי המערערת (עיין שם). אבל לצורך כך יש לנהל הליך שיפוטי שבסופו הכרעה שיפוטית שתקנה זכות שכזו לאלמנה.

    בהתאם לכל האמורולאור הקביעה העובדתית של בית הדין האזורישההסתלקות הייתה מותנית בקבלת חלקים שווים 'לאחר מאה ועשרים', בית הדין דוחה את הערעור.

    אכן ההסתלקות בטלה מכל הטעמים האמורים לעיל, וממילא צו הירושה שניתן בעקבותיה של ההסתלקות, מבוטל, וכפי שפסק בית הדין האזורי."

     

66. כפי שיפורט בהמשך, ההתנגדות מבוססת על טענות של השפעה בלתי הוגנת בשל לחצים ואיומים של המשיבים 1-2 על המנוחה. בין היתר על השפעה מתמשכת, כזו שהחלה שנים לפני עריכת הצוואה הראשונה ושנמשכה, לטענת המתנגדים, גם לאחר עריכת הצוואה השנייה. המתנגדת 1 נשאלה ארוכות על מקור ידיעתה על ההשפעה ועל כך שהאם לא עשתה זאת מרצונה החופשי ותשובות ברורות לא סופקו (ראו פרוטוקול הדיון מיום 24.1.2023, עמודים 79-80).

    למעשה, בתום שמיעת המתנגדים, מנסים אלו ליצור רושם כי המשיבים 1-2 השפיעו על המנוחה כל חייה. בזיקה לכתבי ההסתלקות, זה המקום לציין כי לא השתכנעתי שלמי מהמשיבים הייתה "תכנית" שלאחר הסתלקות המתנגדים מעזבון האב המנוח לטובת האם, יפעלו הם לטובת שינוי דעתה עד כדי הדרתם של המתנגדים. אך המתנגד 2 העיד על כך ועדותו אך מחזקת מסקנתי זו:

     

    "ש.כשהסתלקתם מהחלק שלכם מהעיזבון של האבא לטובת האמא זה היה מרצונכם החופשי?

    ת.כן.

    ש.למה לא אמרת לאמא שלך לעשות אז בשנת 1999 צוואה?

    ת.כי לא חשבנו שמישהו יהלך עליה איימים בנושא הכספי. "

     

    (ראו פרוטוקול מיום 22.12.22 עמוד 23 שורות 2-5.

     

67. ולענייננו, לא נתבקש ביטול כתבי ההסתלקות ועל כן אין אני נדרשת לאמור וממילא לא נבחן האם תנאי זה שמעמידים כיום ובדיעבד המתנגדים להסתלקותם היה ברור וידוע למנוחה. ומעבר לכל אני מוצאת להתייחס בהקשר זה כי דבר קיומה של הצוואה היה ידוע למתנגדים שנים טרם פטירתה של המנוחה כך שגם הזדמנות זו של פתיחת הליך נגד המנוחה לשם קביעה כי כתבי ההסתלקות בטלים חלפה.

     

68. על כן נותרה להכרעה השאלה האם המשיבים היו מעורבים בעריכת הצוואה או האם אלו השפיעו השפעה בלתי הוגנת על המנוחה לטובת עריכת צוואתה.

     

69. הכלל הוא כי הנטל להוכחת דבר השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת הצוואה הוא על הטוענים זאת, בענייננו, המתנגדים. אין די "הוכחת חשש בלבד להשפעה" ונדרשת הוכחה בראיות משמעותיות כפי שנקבע בפסיקה:

     

    "ככלל, רצון המצווה הוא המכריע לעניין תוקפה של צוואה. זאת, אם אמנם משקפת הצוואה את רצונו האמיתי. בעניין זה נקבע בסעיף 30(א) לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, כי צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית היא בטלה. ודוקו: השפעה על המצווה כשלעצמה אינה פוסלת צוואה. נדרש שההשפעה תהיה לא הוגנת – היינו, השפעה הפוגעת ברצונו החופשי של המצווה. מבחינת התוצאה, עילה זו זהה לעילות הבטלות האחרות שנקבעו בסעיף 30(א) – אונס, איום, תחבולה ותרמית – שאינן אלא סוגים של השפעה לא הוגנת. ראו והשוו לדברי השופט מ' חשין בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה (להלן – דנ"א מרום [1]), בעמ' 862-863.

    בהתקיים התנאים הצורניים הדרושים בצוואה על^-פי חוק הירושה, מניח החוק כי הצוואה היא כשרה, והנטל להוכיח התקיימותן של עילות הבטלות המפורטות בסעיף 30(א) מוטל על המבקש לבטלה. ברם, לנוכח הקושי להוכיח השפעה לא הוגנת על אדם שאינו עוד בחיים, נקבעו בתחיקה ובפסיקה ראיות נסיבתיות, אשר יש בהן כדי ללמד על השפעה בלתי הוגנת.

    בתחיקה נקבע, כי השתתפות בעריכת הצוואה מקימה חזקה חלוטה להשפעה לא הוגנת (סעיף 35 לחוק הירושה). ואילו בפסיקה נקבע, כי תלות מוחלטת של המצווה בזוכה יוצרת חזקה עובדתית, שלפיה הצוואה נערכה מחמת השפעה לא הוגנת, דבר המעביר את הנטל לסתור חזקה זו על המבקש את קיום הצוואה (ע"א 423/75 בן נון בענין צוואת אסתר אלבכרי נ' ריכטר [2], בעמ' 378)."

    (ראו עא 3828/98‏ ‏ רחל מיכקשווילי נ' דוד מחקשווילי, פ''ד נד(2) 337)

     

    (ההדגשות שלי, ל.א.).

     

70. אמנם הפסיקה קבעה גם חריג לכלל הקובע את הנטל על כתפי המתנגדים ( ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר , פ"ד לא(1) 372). טרם אבחן את העילה על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה, אציין כי המתנגדת 1 נשאלה על אותה השפעה בלתי הוגנת וכך השיבה:

     

    "כב' הש' אקוקה:(...)והשאלה היא על מה את מבססת את הטענה שהצוואה הזאת לא כשרה.

    העדה גב' ....: אני מבססת את זה על ההשפעה שלהם, ההשפעה של האחים שלי שהם נכנסו לתמונה.

    כב' הש' אקוקה: מאיפה את יודעת שהייתה השפעה?

    העדה גב' .....: אני יודעת,

    ...

    אני יודעת מאמא שהיא מספרת, הם לקחו לה את הכסף,

    כב' הש' אקוקה: למי היא סיפרה?

    העדה גב' ....: לכולם, ל... לי ל.... לבנות שלי, לכולם. הבנות שלי באו להזמין אותה ב- 2008 לחתונה היא אומרת אני לא יכולה הם לא ייתנו לי לבוא, הם לא ייתנו לי. אנחנו ארגנו להם הסעה קנינו לה בגדים, הם לא ייתנו לי, הם מנעו ממנה."

     

    (ראו פרוטוקול הדיון מיום 24.1.23 עמוד 4 שורות 20-31).

     

71. על כן, על אף הניסיון של המתנגדים להצביע על תלות מיוחדת של המנוחה במשיבים 1-2, לא מצאתי כי מדובר בתלות כה מקיפה ויסודית השוללת כל רצון חופשי מצד המנוחה עד כדי להצדיק את העברת הנטל על כתפי המשיבים להוכיח אי קיומה של השפעה בלתי הוגנת. כפי שיפורט, המנוחה על אף מגבלותיה, ההסתייעות וההישענות בבני משפחה לאורך שנים, היתה בקשר עם בני משפחה שונים, ביקשה גם את קירבתם של המתנגדים אליה והם אלו שנמנעו מכך, הייתה מטופלת גם על ידי מטפלות זרות ובקשר עם עורך דין שטיפל בכל ענייניה גם אלו שאינם קשורים להורשה. הנטל בענייננו מוטל כל כולו על שכמי המתנגדים ואין די בהצבעה על תלות כלשהי של המנוחה במי מהמשיבים שכן התלות אינה העיקר אלא ההסתברות שתלות זו שללה את רצונו החופשי של המצווה.

     

72. סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית – בטלה."

    המבחנים לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת נוסחו על ידי כב' השופט א' מצא בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב (2) 813 (להלן: "דנ"א 1516/95"). המבחנים נועדו לסייע בבחינה האם בעת כתיבת הצוואה הייתה בענייננו המנוחה תחת השפעה בלתי הוגנת ועל המתנגדים הנטל להוכחתם.

     

    אם כך, טענות המתנגדים תבחנה בזיקה למבחנים המסייעים שנקבעו בפסיקה זו.

     

73. מבחן התלות והעצמאות. המבחן להכרעה בשאלת התלות הוא המבחן הבסיסי של עצמאות. על בית המשפט לבחון האם במעמד עריכת הצוואה היה המצווה עצמאי מהבחינה הפיסית, השכלית וההכרתית.

     

74. אין מחלוקת שהמנוחה סבלה מבעיות רפואיות ואלו אף הצריכו סיוע של מטפלת. כך גם שמעתי כי המשיבים 1-2 והמתנגד 2 אף חלקו משמרות לטפל במנוחה בימי ראשון עת המטפלת שלה שהתה בחופשה שבועית. עם זאת לא נטען למצב רפואי השולל את הבקיאות של המנוחה במתרחש ובנעשה סביבה.

     

    אף המתנגדים העידו לעניין זה:

     

    "היא הייתה כשירה אבל הייתה אישה מפוחדת. .... היה ילד בעייתי בבית כמו שאמרתי...ובגיחות שהם היו מגיעים לאמא הם היו מהלכים עליה איימים. הם החליטו איך היא תתנהל."

     

    (ראו פרוטוקול מיום 22.12.22- עמוד 11 שורות 15-19)

     

    אך לשאלת בית המשפט השיב המתנגד 2 :

     

    "לשאלת בית המשפט כיצד איימו עליה אני משיב היו אומרים אנחנו לא נבוא לבקר אותך ולא תראה את הנכדים שלה."

     

    (ראו פרוטוקול מיום 22.12.22, עמוד 11 שורה 20-21).

     

    בפועל לא הוכח ולא הוצגה כל ראיה על האמירה הזו.

     

    בעדותו אף אישר המתנגד 2 כי הפעם האחרונה ששמע את מי מהמשיבים צועק לא קשור לצוואה, לנכסי האם או לקשרים המשפחתיים ולמעשה מדובר במשהו היסטורי מהילדות:

     

    "לשאלת בית המשפט מתי בפעם האחרונה שהוא צעק וצרח, אני משיב זה היה לפני 20 שנה משהו כזה. "

     

75. אמנם נטען כי המנוחה לא השתתפה באירועים משפחתיים ואולם האמור לא מהווה חריג המעיד על בידודה של המנוחה ולא שמעתי עדים חיצוניים לצדדים להליך, לרבות מי מבני המשפחה של המתנגדים, המעידים על כך שהמנוחה נותקה מהם או כי נמנעה מהם האפשרות לבקרה. על כך עוד בהמשך.

     

76. מתמלול השיחה עם המנוחה עצמה עולה כי המנוחה מודעת לסביבתה, מתקשרת היטב ומביעה את דעתה, רצונותיה ואף מבקשת בקשות מהמתנגד 2 ומהמטפלת שלה . בהקשר זה יצוין כי אף הניסיון של המתנגד 2 להניא את המנוחה מלהדיר אותו מצוואתה לא צלח שכן בשיחה, על אף שהוא מציין כי יש לה אפשרות לערוך צוואה חדשה, כזו לא נערכה על ידי המנוחה ולא נטען, ממילא לא הוכח, כי המתנגד 2 פעל מול המנוחה על מנת לסייע לה לערוך צוואה חדשה אולם האמור לא יצא לפועל בשל שלילת עצמאותה של המנוחה על ידי מי מהמשיבים.

     

    למעשה העיד המתנגד 2 כי לא פעל מול המנוחה על מנת לסייע לה לפנות לעורך דין ולערוך צוואה חדשה.

     

    בתמלול השיחה עם המנוחה, אומר המתנגד 2 לאם המנוחה כי יפנה לבעלי מקצוע, פסיכולוגים, עורכי דין. בעדותו לפני בית המשפט, העיד שפנה (עמוד 12 פרוטוקול 22.12.22 שורות 23-24 ובהמשך עמוד 13 שורות 8-16) אבל אין ראיה לאמור ואין כל התייחסות לגורמים מפורשים אליהם פנה בזמן אמת עוד בשנת 2015 סמוך להקלטה. בהעדר אלו, חזקה שגם אם פנה, קיבל את המידע שאין מה לעשות בעניין צוואת האם.

    המתנגד 2 שינה גרסתו וניסה להסביר שהאם המנוחה היא זו שביקשה שיביא עורך דין והוא לא הביא כדי שלא יחשב כמי שמשפיע (פרוטוקול הדיון מיום 22.12.22 עמוד 18 שורות 5-9 ובהמשך שורות 33-35) אך גרסה זו עומדת בסתירה לעדותו לאחר מכן שהדיבור על הצוואה מצער את האם ולכן בחר לא לדבר איתה על כך:

     

    "ש. מאז 2015 הקלטת את אמא שלך באפריל, ואתה מומחה בהקלטות, למה לא הקלטת את אמא שלך עוד פעם?

    ת. לא היה צורך.

    לשאלת בית המשפט למה לא היה צורך כי כל מה שנאמר נאמר באותה הקלטה והדברים חזרו על עצמם. דיברתי איתה על זה עוד פעם וזה רק ציער אותה.

    לשאלת בית המשפט אם היא אומרת שהיא מסכימה לעשות אז למה לא בדקתי אם היא עושה צוואה אחרת כי היא אומרת בהקלטה שהיא מפחדת מ....ו....ואומרת ש.... נהיה כמו .... ואומרת "אוי ואבוי אם ידעו שאני עושה צוואה".

     

    (ראו פרוטוקול הדיון מיום 22.12.2022 עמוד 21 שורות 24-31).

     

77. העידו המתנגדים כי האם הייתה תלויה כלכלית במשיבים 1-2 מעבר לתלות הפיסית שלה. כך הפנו הם לתמלול השיחה עם המנוחה להצביע כי המשיבים 1-2 שלטו בכל הכספים שלה מנוחה ואף "רימו אותה". לעניין הטענה כי כסף של המנוחה נלקח על ידי המשיבים 1-2, לא מצאתי כי יש ממש בכך, הדבר לא הוכח ולעניין ההישענות הכלכלית של המנוחה על המשיבים ובפרט המשיב 1 כמי שהיה מיופה כוח בחשבון הבנק שלה, העידו המשיבים ומצאתי כי עדותם בעניין זה מהימנה. ממילא, הטענות נשענות על דברים שלכאורה נאמרו על ידי האם כאשר זו למשל אמרה שהבת של המתנגד 2 לוקחת ממנה כל הזמן כסף וזו הייתה סיבה שבגינה לא היו מעוניינים המשיבים 1-2 כי הבת של המתנגד 2 תגיע לביקורים בעוד המתנגד 2 סיפק גרסה אחרת בשיחה עם המשיבה 3 בשנת 2015, כי הוא החזיר לאם המנוחה את הכסף. (תמלול השיחה עם המשיבה 3, עמוד 5 שורות 3-23).

     

78. על אף ניסיונות המתנגדים להציג את האם כמי שתלויה כלכלית במי מהמשיבים, לא מצאתי כי נכון הדבר. למעשה האם נעזרה לטובת ניהול ענייניה כל השנים בכל ילדיה ובין היתר גם במתנגדים. כך הייתה המתנגדת 1 מיופת כח מטעם המנוחה עד לשנת 2008 לערך והמתנגד 2 היה עורך קניות ומסייע לאם גם בטיפולה ולצרכיה הרפואיים לכל הפחות עד לשנת 2013. אם כך לא מצאתי תלות מיוחדת של המנוחה דווקא במשיבים.

     

79. המשיב 1 נשאל - ועדותו בהקשר זה משכנעת ולא הוכחה אחרת – כי אכן סייע לנהל את ענייניה הכלכליים של האם ואולם דמי השכירות שהתקבלו מהחנות לטובת האם המנוחה התקבלו ישירות בחשבון הבנק של האם המנוחה וכי דמי השכירות בעבור דירת המגורים שהייתה בבעלותה, התקבלו ישירות בידה מאת השוכר. כך גם התקבלו בחשבון הבנק של האם הקצבאות והגמלות להן היא הייתה זכאית (ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.3.2023, עמוד 88 שורות 11 עד עמוד 89 שורה 29).

     

80. מבחן התלות והסיוע. לפי מבחן זה, "מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו (פרשת רכטמן הנ"ל [8], בעמ' 772). ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה"... (דנ"א 1516/95 בעמ' 828).

     

81. על פי מבחן זה, סיוע של אדם אחד למצווה יכולים להעמידו במצב של תלות מוחלטת באותו אדם המסייע לו. בענייננו כאמור לא מצאתי כי המצווה לא הייתה עצמאית באופן מוחלט. עוד בענייננו, העידו כל הצדדים כי כל בני המשפחה היו בקשר עם המנוחה כאשר המתנגד 2 העיד, כך גם ההקלטה עליה נסמך מצביעה, כי היה בקשר עם המנוחה והיא הסתייעה אף בו וביקשה כי יהיה מעורב יותר והרי על רקע זה נומקה הדרתו מצוואתה.

     

    (ראו פרוטוקול מיום 22.12.22 עמוד 10 שורות 32-33 ראו גם עמוד 21 שורות 6-9).

     

82. המנוחה, כך שמעתי מכל הצדדים, אף ידעה לבקש להחליף מטפלת כל עת שלא הסתדרה עמה ואף הייתה בקשר עם עורך דין לטובת ניהול נכסיה, ביניהם נכס מניב שכירות. ההסתייעות של המנוחה במי מילדיה לא עלתה לטעמי עד כדי שלילת בקיאותה במתרחש והוכחת התלות שלה במי מהם באופן ששולל את העצמאות של המנוחה. הלכה למעשה המנוחה הייתה זקוקה גם לסיוע של המתנגד 2 וזו אף ביקשה ממנו, כך נשמעת גם בהקלטתה .

     

83. הסיוע של המתנגד 2 נתבקש גם על ידי המשיבים, שפנו אליו על מנת שיחלוק עמם בנטל הטיפול באם. על כל ניתן ללמוד היטב דווקא מהדברים של המתנגד 2 כפי שבאו בהקלטתה שהוא עצמו ערך עם המשיבה 3 בשנת 2015 בעמודים 3-4 להקלטה שם).

     

84. הסיוע בטיפול באם המנוחה על ידי המתנגד 2 שנוי במחלוקת והוא בלב הטענות של המתנגדים. שכן לשיטת המשיבים, המתנגד 2 הודר מצוואת האם הואיל והוא ניתק קשר ולמעשה הפסיק להגיע לביקורים הסדירים ולחלוק בנטל הטיפול באם. הרי אין מחלוקת שהאם הייתה זקוקה לסיוע והגם שהסתייע במטפלת, רצתה היא בקרבת ילדיה והם אף היו נחוצים לסייע לה בעניינים שהמטפלת נעדרת או שאינה יכולה לסייע בהם. גם בעניינים כספיים. העובדה שנדרשה לאם עזרה גם בענייניה הכספיים אינה, כשלעצמה, מעידה על תלות מלאה במי מהצדדים ואין בנסיבות חייה של האם כפי שהוכחו כדי להצביע על תלות ממשית במי מהמשיבים דווקא גם בעניינים הכספיים.

     

85. אין מחלוקת בין הצדדים כי בימי ראשון בשבוע, לאחר שנת 2008 חלקו המתנגד והמשיבים 1-2 תורנות לטפל באם המנוחה. תורנות זו התקיימה בין השלושה עד לאירוע בו המתנגד 2 הודיע כי לא יוכל להשלים את הביקור אצל האם עד השעה 20:00 ויאלץ לסיימו בשעה 17:00 בשל ישיבת עבודה. אירוע זה מוצג מכמה זוויות. זווית המשיבים, לפיה מדובר באירוע שממנו ואילך חדל המתנגד 2 להגיע לטפל באם ולחלוק בנטל. ו- 2 זוויות שונות של המתנגד 2. גרסה אחת כי אכן לא הגיע יותר לטפל באם ולחלוק בנטל הטיפול עם המשיבים 1-2 וגרסה נוספת של המתנגד 2 לפיה המשיך לבקר את האם ולסייע לה אף אם לא בימי ראשון. יש לומר כי הגרסה הראשונה מתיישבת עם העדויות והראיות שהוצגו על ידי המתנגדים עצמם ועם תמלולי השיחות שהוגשו על ידי המתנגד בעצמו.

     

    וכך מעיד המתנגד 2 בפרוטוקול הדיון מיום 22.12.22 עמוד 20 שורות 10-15 :

     

    "ש. .... ביקש ממך שתשתתף בתורנויות ביום ראשון ואמרת לו "תדחוף את זה לתחת שלי" זה נכון?

    ת. שנאמר לי על ידי ... שהבת שלי לא יכולה להיות בשעתיים הנותרות בין חמש לשמונה עניתי את מה שעניתי והמשכתי את התורנויות. אני מאשר שזה מה שאמרתי. בן אדם מנסה לייצר מצגי שווא זו התגובה שלי. מצגי השווא בעצם הכינו את היריעה להכין את אותה צוואה."

     

    בהקלטה שערך עם אחותו, המשיבה 3, מאשר המתנגד שהאם המנוחה היא זו שביקשה ממנו להגיע עד השעה 20:00 ולאם הוא אמר שאם בתו לא יכולה לשמור עליה במקומו, הוא לא יבוא וכך גם לא בא (תמליל השיחה עם המשיבה 3, בעמוד 4, שורה 3-18. ) ובאותה שיחה אישר גם שלא הגיע יותר כי לא מתאים לו אחרי שהאח, המשיב 2, דיבר איתו (עמוד 5 לתמליל השיחה עם המשיבה 3 שורות 3-8 ובהמשך עמוד 6 שורות 7-17).

     

86. כפי שציינתי לעיל, הגרסה לפיה הקשר של המתנגד 2 עם האם המנוחה נותק, מתיישבת עם יתר העדויות. כך גם הגרסה לפיה מדובר במפגש בודד שהסתיים 3 שעות קודם להגעת המטפלת לא מתיישבת עם התוצאה עליה מבוססת ההתנגדות, שכן, אם המשיך המתנגד 2 בתורנות דנן, המשיך לבקר את האם, המשיך לטפל ולסייע לה גם בקניות, כפי שעשה קודם לכן, על מה מלין? לשיטת המתנגד 2 המשיבים ניצלו את המצב שנוצר על מנת להשפיע על האם שתדיר אותו מצוואתה. אם כך, ככל שהמשיך בתורנות אז איך האמור מתיישב עם גרסתו כי המשיבים פעלו מול האם והכינו את הקרקע להדירו? שאלות אלו נותרו ללא מענה. למעשה, מצאתי שלו היה ממשיך להגיע לביקורים ולהיות בקשר רצוף ועקבי עם האם, לא הייתה סיבה להדיר אותו.

     

87. דווקא עדותו של המתנגד 2 מתיישבת עם יתר העובדות, כך גם עם הכנת הצוואה עוד בשנת 2013, סמוך לנתק שנוצר וההפסקה של המתנגד 2 עם הביקורים והסיוע בטיפול באם. האמור למשל עולה, הגם שבהקשר אחר, מידיעותיו של המתנגד 2 על אחיו, המשיבים:

     

88.  

    ת. .... הלך על אמא שלי איימים מאז צעירותו כולל גרושתו שהיה מתפרע. ככל שידוע לי מאז שאני מכיר אותו עד שלהי 2012-2013. אני יודע מ... שהוא נעלם. הוא גם מהלך איימים וגם נעלם. בגיחות שלהם .... ו... הלכו על אמא שלי איימים."

     

    (פרוטוקול הדיון מיום 22.12.22 עמוד 21 שורות 6-9) (ההדגשים שלי, ל.א.).

    (ההדגשות שלי, ל.א.).

     

    מהדברים לעיל דווקא עולה שהקשר שלו עם האחים המשיבים 1-2 נותק איפשהו בשנת 2013 ואם חלקו תורנות הרי היה יודע עליהם ועל הביקורים אצל האם. אף מעיד בהמשך כי אין לו מושג על כך ש.... לא היה בארץ בין השנים 2014-2015 (עמוד 22 שורות 35-36 פרוטוקול 22.12.22) וזה מאשר שבכלל לא היה בקשר גם עם האם אחרת יש להניח כי היה יודע את האמור.

     

89. אני מוצאת להדגיש דווקא כאן את שעולה מתמליל השיחה עם המנוחה אומר המתנגד 2 באותה שיחה, לאם המנוחה, כי המשיבים 1-2 "זרקו אותו" (ראו עמוד 3 שורות 18-24 לתמלל השיחה עם המנוחה). הדברים נאמרים כדי לצייר תמונה שהוא לא היה רצוי ולא כי לא היה מעוניין להגיע לבקר ולטפל באם. האמור מנוגד לאמירות שלו בעצמו למשיבה 3 ולעדותו כי לא בא מבחירתו על אף שנתבקש על ידי המשיב 2 להמשיך להגיע ולטפל באם. מכל האמור ולאחר ששמעתי את כל העדויות השתכנעתי כי דווקא האמירות של המתנגד 2 לאם נועדו להשפיע עליה אחרת ולשנות את התמונה האמתית של הסיבה לריחוקו ושלא כתוצאה מהרחקתו.

     

90. ניסה המתנגד 2 להציג תמונה לפיה המשיך להגיע ולטפל באם באופן קבוע גם לאחר שנת 2015 ואולם המשיב 2 העיד כי הצורך בתורנות ובחלוקת הנטל בטיפול באם בימי ראשון בין האחים הסתיים בשנת 2015:

     

    "עו"ד ....:זהו נכון? באיזה שנים זה היה תזכיר לי? תזכיר לי באיזה שנים?

    העד, מר ...:זה הסתיים ב - .

    עו"ד ...לא באיזה שנה זה התחיל? הסיפור הזה שאתה מדבר באיזה שנה זה התחיל?

    העד, מר ....:10, 11 משהו כזה.

    עו"ד ...:10,11 ועד מתי?

    העד, מר ....:עד 2015.

    עו"ד ...:עד 2015, 5 שנים?

    העד, מר ...:משהו כזה. "

     

    (ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.3.2023 עמוד 23 שורות 24-31).

     

    על כך שנמצאה מטפלת שביטלה את הצורך בחלוקת הנטל בטיפול בימי ראשון העיד עוד קודם לכן המשיב 2 בעמוד 22 שורות 16-17 לפרוטוקול מדיון מיום 1.3.2023).

     

    דברים דומים עלו גם בעדותו של המשיב 1 (פרוטוקול הדיון מיום 1.3.2023, עמוד 107 שורות 21-30).

     

91. המנוחה התגוררה לבדה והסתייעה, בנוסף לסיוע השוטף מבני המשפחה, גם במטפלות. לא מצאתי כי בהתקנת מצלמות בביתה של המנוחה, עליהן אף היא ידעה בעצמה, יש להצביע על השתלטות מי מהמשיבים על המנוחה. לא הובאו עדויות מהן עולה כי נמנעו מהמנוחה קשרים חברתיים או משפחתיים. למעשה, הצדדים כולם העידו כי המנוחה אף ניהלה קשרים חברתיים, בין אלו אף מפגשים עם אמו של בעלה של המתנגדת 1 הגם שהקשרים עם המתנגדת 1 נותקו. לא הובאו עדויות למעט הצדדים עצמם והקלטת המנוחה שממנה לא ניתן ללמוד כי עצמאותה נסוגה מפני רצון המשיבים או מי מהם.

     

92. המתנגד 2 ביקש להצביע על הקשר שלו עם המנוחה באופן שיצביע על כך שטעמיה להדרתו לא היו מוצדקים וכי למעשה היה בקשר עמה וטיפל בה בדומה לאחיו. אם כך, הרי בטענותיו יש כדי לדחות את התלות והסיוע של המנוחה רק במשיבים 1-2. מה גם שלא הצליחו המתנגדים להצביע על תלות זו או להסביר כיצד תלות זו התממשה מקום שהמשיבים 1-2 לא שהו עם המנוחה כל יום ואף נטען בזיקה אליהם כי הם שהו תקופות מחוץ לישראל (על כך גם נחקר המשיב 2 בעדותו בפרוטוקול הדיון מיום 1.3.2023, עמוד 5). לסיכום, לא הוכחה כל תלות במשיבים, כנהנים מהצוואה בכלל ובפרט לא הוכחה תלות של המנוחה במשיבים 1-2 לבדם עד כדי שלילת רצונה החופשי.

     

93. מבחן קשרי המצווה עם אחרים. מבחן זה עוסק " בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה"... (דנ"א 1516/95 בעמ' 829).

     

94. המתנגדת 1 בעדותה ניסתה לצייר מצג לפיו היא הייתה בקשר רציף ועקבי עם המנוחה עד לפטירתה ( פרוטוקול הדיון מיום 24.1.23 עמוד 5 שורות 2-17) וזאת על אף הטענות שהועלו כלפיה כי הקשר בינה ובין המנוחה נותק לפני עריכת הצוואה הראשונה בשנת 2008. עם זאת העדה סתרה את עצמה במהלך עדותה כאשר המשיכה והעידה כי הקשר היה אחת לשבועיים לערך בעוד בתצהירה העידה כי מנעו ממנה את הקשר עם האם.

     

    עדותה של המתנגדת 1 שוב מקבלת תפנית וגרסה שלישית על קשר רופף בחגים לאחר שנת 2008:

     

    "כב' הש' אקוקה: אז לכן שאלתי. גברתי זאת השאלה. היו שבתות וחגים כל המשפחה ביחד איזה קרע הם עשו.

    העדה גב' ....: לפני 2008 בטח שכן כן. גם אצת אחרי 2008 אבל אחרי זה כבר הלך והתדרדר כשהם החליטו שהם משתלטים על הכל."

     

    (פרוטוקול מיום 24.1.2023 עמוד 14 שורות 1-4).

     

    ובהמשך מאשרת לגמרי שהקשר היה רופף:

     

    "כב' הש' אקוקה: את אומרת שעם השנים הקשר עם אמא שלך לא היה כזה קרוב.

    העדה גב' ....: התרופף כן"

     

    (פרוטוקול הדיון מיום 24.1.2023 עמוד 61 שורות 14-15)

     

95. לא מצאתי כי עדותה של המתנגדת 1 מהימנה בזיקה לקשר הקרוב שלה עם האם המנוחה, שכן עדותה, עדות יחיד, עומדת בסתירה הן לעדויות המשיבים, הן לעדותו של המתנגד 2 בעצמו והן לראיות שהוצגו על ידי המתנגדים עצמם ואלו הם תמלולי ההקלטות עם המנוחה ועם המשיבה 3 משנת 2015. לא הובאו עדים נוספים לתמוך בגרסתה של המתנגדת 1 ואף לא הוצגו אסמכתאות כלשהן לרבות הצגת רישומי שיחות טלפון בין המתנגדת 1 ובין המנוחה.

     

    מה גם, אף אם אקבל את גרסתה של המתנגדת 1 לגבי הביקורים והקשר עם האם המנוחה, הרי מהם עולה כי המשיבים לא מנעו את הביקורים, לא השפיעו על המנוחה בקשר שלה עם המתנגדת והם אף לא הטרידו את המתנגדת 1:

    "העדה גב' ...: אני דאגתי לאמא שלי ולא התרגשתי מכל הדברים האלה..."

     

    פרוטוקול הדיון מיום 14.1.23 עמוד 5 שורה 34.

     

    עוד לעניין זה, העיד המתנגד 2 על נתק שנוצר משנת 2008 ואילך בין המתנגדת 1 ובין המנוחה (ראו פרוטוקול דיון מיום 22.12.22 עמוד 23 שורות 13-19). אמנם ניסה זה לצייר כי הנתק הוא בשל סכסוך שיצר המשיב 2 מטעמים כלכליים ואולם עניין ההלוואה דווקא מקבל תוקף מעדותה של המתנגדת 1 המאשרת את עניין ההלוואה (פרוטוקול הדיון מיום 24.1.2023 עמוד 91 שורות 13-36).

     

96. הוכח כי הקשר של המתנגדת 1 עם המנוחה נותק שנים לפני שנפטרה המנוחה, למעשה שנים לפני שנערכה הצוואה השנייה בעניינה ההליך שלפני. והרי בהקשר זה יש לומר, המנוחה ערכה את הצוואה הראשונה ממנה הודרה המתנגדת 1 לגמרי בשל אותו נתק שנוצר בין השתיים. על אף הנתק שבין המנוחה ובין המתנגדת 1 ובני משפחתה, לא נטען על נתק מוחלט בין המנוחה ובין יתר בני המשפחה. אין די בכך שהמנוחה לא השתתפה באיזה מהאירועים המשפחתיים (גם אירועים משפחתיים ושמחות של מי מהמשיבים, ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.3.2023 עמוד 34 שורות 13-17) כדי להצביע על ניתוקה או בידודה.

     

97. לא הוכח על העדר קשרים חברתיים ולמעשה בעדויות שמעתי על כך שלמנוחה היה קשר ישיר ובלתי אמצעי עם המתנגד 2 ואף בתו של המתנגד 2 – שלא הובאה לעדות – ביקרה את המנוחה. וכך העיד המתנגד 2:

     

    "ש. מישהו מנע ממך להיכנס לדירה?

    ת. לא.

    ש. למה אתה אומר בתצהיר שמנוע ממך להיכנס לדירה.

    ת. ... התקשר אלי ואמר "הבת שלא לא תתקרב יותר לאמא".

    ש. מישהו מנע ממך להיכנס.

    ת. לא.

    ש. בגדול לאורך כל התקופה ... .... ואתה עשיתם תורנות בימי ראשון.

    ת. נכון.

    ש. בשלב מסוים הפסקת לבוא?

    ת. לא נכון. רק פעם אחת לא הייתי עד שעה שמונה. הייתי על השעה חמש.

    ש. למה אמא שלך אומרת שאתה לא מגיע בימי ראשון?

    ת. תוכיח. אני באתי ביום אחר."

     

    (ראו פרוטוקול הדיון מיום 22.12.22, עמוד 17 שורות 25-36).

     

98. הקשר בין המתנגד 2 והאם המנוחה לא נותק ביוזמת מי מהמשיבים ולא נותק כלל, בשונה מהקשר עם המתנגדת 1. עם זאת הקשר היה פחות הדוק מבעבר וקודם לצוואה השנייה. על כך גם מעיד המשיב 2:

     

    "כב' הש' אקוקה:היו פעמים שפגשת את ... אצלה?

    העד, מר ...:בתקופה שאנחנו מדברים עליה לא אף פעם.

    כב' הש' אקוקה:היא הייתה אומרת לך .... עשה לי קניות? תראה ... לי פרחים?

    העד, מר ...:לא, לא ההפך.

    כב' הש' אקוקה:אתה יודע .... הביא לי מה אני לא יודעת מה היא אהבה לאכול אבל לצורך העניין איזה מאכל שהיא אוהבת שוקולד טעים.

    העד, מר ...:אני זה קרה מידי פעם לעיתים רחוקות פעם ב-4, 5 חודשים הייתי מגיעה והיא הייתה כל כך כולה שמחה ואומרת הנה תראה ... היא לי פרחים היה מביא לה זר גדול של פרחים ביום שישי וביום ראשון כשהייתי מגיע זה היה מונח על השולחן ובהחלט היה אבל פעמיים בשנה בחנוכה הוא באופן קבוע היה מגיע נר ראשון של חנוכה תמיד היה מגיע הביא חנוכייה שלו עם שמן, מדליק לה והיא הייתה מאוד שמחה. בהחלט כן זה לא שחור ולבן לעומת ... שלא הופיעה בכלל זאת אומרת היא פשוט לא הייתה שם."

     

    (ראו פרוטוקול הדיון מיום 1.3.2023 עמוד 33 שורה 32 עד עמוד 34 שורה 9).

    (השגיאות במקור, ל.א).

     

99. גם המתנגדת 1 העידה על קיומם של קשרים משפחתיים בין המנוחה ובין בני משפחתה, הגם שלא הוכחו ומוטלים הם בספק, עם זאת מוכיחים הם כי גם לגרסת המתנגדים לא נמנעו מהמנוחה קשרים חברתיים או משפחתיים:

     

    "עו"ד ....: תאמרי לי את אמרת מקודם שהיית בערך ב – 20 שנה האחרונות אצל אמא שלך בבית,

    העדה גב' ...: 1000 פעמים.

    עו"ד ...: והילדים שלך גם היו 1000 פעמים?

    העדה גב' ....: יותר אפילו.

    עו"ד ....: יותר. יופי אז אתם , את והילדים שלך יכולתם לבקר את אמא שלך מתי שרציתם.

    העדה גב' ..... ברור לא היה,

    עו"ד ....: יפה אף אחד לא מנע מכם לבקר אותה.

    העדה גב' ....: זה לא קשור מה זה קשור.

    עו"ד ...: את מקום הודת שיכלתם לבקר אותה מתי שרציתם.

    .העדה גב' ...: נכון.

    עו"ד ...: אז אני אומר לך המסקנה אך אחד לא מנע מכם.

    העדה גב' ....: אבל מה זה קשור? לא הבנתי מה זה קשור."

    י

    (ראו פרוטוקול הדיון מיום 24.1.2023, שורות 1-13 עמוד 64).

     

100. המנוחה עצמה, כפי שעולה מתמליל השיחה עמה, מציינת פרטים, מפגשים ואירועים הקשורים בבני משפחה ובנכדיה המעידים על הקשרים המשפחתיים שלה. כך גם ידעה המנוחה לעמוד בקשר ישיר עם עורך דין לטובת ניהול ענייניה כל עת שהיה צורך בכך. הגם שעורך הדין עצמו לא העיד, יש לזכור כי הנטל נותר על שכמי המתנגדים ואלו לא הצליחו לעמוד בו.

      

101. מבחן נסיבות עריכת הצוואה. עניין זה משמעותי שכן קיבל את המקום העיקרי בהליך והבחינה כאן היא כפולה. המתנגדים טענו למעורבות המשיבים 1-2 בעריכת הצוואה ועל כן יש משמעות לבירור שאלה זו הן במסגרת שאלת המעורבות כעילת פסלות נוספת שהועלתה על ידי המתנגדים, מעבר למבחן הסיוע הרביעי בשאלת ההשפעה הבלתי הוגנת.

      

102. לשיטת המתנגדים, בתמליל השיחה עם המנוחה, היא עצמה מעידה על נסיבות עריכת הצוואה שבגינן יש לפסול את הצוואה. ראשית יש לומר כי על אף טענת המתנגדים כי ההקלטה של האם בוצעה בזמן "אמת", בעדותו בבית המשפט, אישר המתנגד 2 כי ההקלטה בוצעה במהלך שנת 2015, למעלה משנתיים מאז עריכת הצוואה ולאחר שנודע לו על האמור. עוד ברור, כפי שניתן ללמוד מהתמלול ומההקלטה עצמה, זוהי אינה תחילת השיחה בינו ובין המנוחה ולא השתכנעתי כי המנוחה ידעה כי היא מוקלטת. עם זאת, אף אקבל את גרסת המתנגד 2 כי המנוחה ידעה על ההקלטה, יש באמור כדי ליישב לטעמי את השאלה האם חלק מהדברים שנאמרו בהקלטה נאמרו על מנת להרגיע את המתנגד 2 או לרצותו.

      

103. המתנגדים מבססים את ההתנגדות על דברים שנאמרו בהקלטתה על ידי המתנגד 2. כך למשל אמירות המנוחה בזיקה לנסיבות עריכת הצוואה, הנוכחים בזמן החתימה ובפרט, העדרו לכאורה של עורך דין, עד הקיום לצוואה:

     ".....: אבל, את הבאת עורך דין לפה והם חתמו. הם הביאו את העורך דין.

     ....: נכון.

     ....: ואמרת להם שאת עושה צוואה, למה עשית את הצוואה?

     ....: איך?

     ....:למה עשית הצוואה? למה עשית?

     .....:הם, הם, לא אני.

     .....:כן אבל למה, למה את עשית את הצוואה שרק להם הדירות.

     ......:אני לא ידעתי.

     ......:מה לא ידעת?

     ......:לא ידעתי בחיי. "

      

     (ראו תמליל השיחה עם המנוחה, עמוד 2 שורות 10-22)

      

     ובהמשך:

      

     "......:רגע, את חתמת על ההסכם? את אומרת שאת חתמת על החוזה בטעות? על הצוואה בטעות? מה את אומרת שחתמת על הצוואה בטעות?

     ....:כן. אני באותו יום בחיי יומיים לא אכלתי כמו שלא יכולה לזוז. אז הוא אומר לי והעורך דין אני מכירה אותו, מעבר לכביש, תמיד אני הולכת אליו על כל דבר, אבל איפה הרגליים. הוא אומר לי,

     (...)

     ....:אני בלי אוכל, בלי שתייה, רק ...., ... ו..., לא...הביא לי הפתק, אמא רק תחתמי חתימה קטנה.

     ....:אבל לא היה פה עורך דין שראה שאת חותמת? לא שאלת אותה, העורך דין לא היה פה?

     .....: לא שאלתי.

     ....:העורך דין לא היה פה?

     .....:העורך דין היה פה.

     .....:היה פה.

     ....:כן.

     (...)

     ....:את לא יודעת על מה חתמת?

     ......:לא.

      

     (ראו תמליל השיחה עם המנוחה עמוד 3 שורה 8 עד עמוד 4 שורה 16).

      

      

     ועוד:

     "......: מי צעק עלייך? .... צעק עלייך?

     .....:מי, מתי?

     ....:שאמר לך לחתום?

     ......:על מי?

     ...:לחתם על ה - , לחתום על ה - , צוואה, אמרת שצערו עלייך.

     .....:אני לא דיברו לי...ממש, ככה זרוקה.

     ....:מה, ואת היית חולה?

     ....:מה?

     ....:היית חולה?

     .....:הייתי חולה."

      

     (ראו תמליל השיחה עם המנוחה עמוד 25 שורה 18 עד עמוד 26 שורה 2).

      

     וכן:

     ".....:חולה ועדיין החתים אותך, אמר לך תחתמי?

     .....:היה .... ..., אמא רק חתימה...

     ....:הוא לא אמר לך על מה את חותמת?

     .....:לא.

     ....:הם לא אמרו לך על מה את חותמת?

     ......:לא.

     .....:את לא יודעת על מה חתמת?

     ....:מה זה מה חותמת?

     .....:על הצוואה שלך,

     .....:את הצוואה, את הרכוש.

     (...)

     .....:ואת לא אמרת להם שאת לא מסכימה, לא אמרת להם שאת לא מסכימה?

     .......:..., אני לא יכולה עליהם. ...., ... התקלקל, ...., כמו שאתה מכיר.

     ....:מה ..... עשה?

     .......:לא ...., לא עשה כלום, אבל מה שההוא אומר, הוא אחריו. אבל אני אומרת לו,

     (...)

     ....:היית שלושה, ארבעה ימים בלי אוכל? מי זה העורך דין הזה?

     ......:מה אכפת לך?

     .....:לא, מי, מי, איך קוראים לעורך הדין הזה?

     ......:זה הבעיה,

     ......:אה, לא ראית אותו?

     .....:לא.

     .....:זה לא היה .....?

     .....:לא. .....? אם היה .... הייתי מביאה אותו.

     ......:אז את לא ראית את העורך דין? את לא יודעת מי העורך דין הזה?

     .....:אכפת לך תגיש אליו.

     ....:אני לא יודע.

     .....:לא, תגיד לו, אחים שלי היו אצלך, אתה היית אצל אמא, אתה עשית אצל צוואה? כלום שקר,

     ....:ברור, הוא חייב לא לשקר. אוקי אני ביום ראשון בערב,

     ......:אחרי שתדע את האמת ממנו, הוא בטח יספר לך הכל. כי אני כבר שנים אצלו. אז, אז תדע לאיזה כיוון אתה הולך."

      

     (ראו תמליל השיחה עם המנוחה, עמוד 27 שורות 16 עד עמוד 30 שורה 21).

     (כל ההדגשות לעיל שלי, ל.א).

      

104. על אף כל טענות המתנגדים בזיקה לאמירות המנוחה כפי שצוטטו לעיל, אלו בהם נשמעת היא אומרת שהיא הייתה חולה באותו מועד של עריכת הצוואה, לא אכלה ולא שתתה ימים, הרי לא נטען דבר לאי כשירותה לערוך את הצוואה במעמד החתימה. אף נטען כי הייתה כשירה במעמד עריכת הצוואה ואף בזמן שהוקלטה על ידי המתנגד 2 (פרוטוקול הדיון מיום 22.12.22 עמוד 15 שורה 29 וכן שורות 31-32). לא נתבקש גילוי מסמכים רפואיים או למנות מומחה רפואי שיצביע על מצבה של המנוחה בעת עריכת הצוואה ועל כשירותה באותו מועד.

      

105. מעל לכל, באותה שיחה עם המנוחה מוכיחה זו בדבריה, כי הייתה מודעת לכך שנערכה צוואה שנייה ואף לתוכנה של הצוואה בעניין זהות יורשיה שיעור החלוקה בין היורשים ולהיקף רכושה. עוד עולה כי מודעת האם המנוחה לנוכחותו של עו"ד ...., מאשרת כי מכירה אותו שנים וכי הוא מטפל בכל ענייניה. עוד מאשרת האם המנוחה לבן, המתנגד 2, לפנות לעו"ד .... לבדוק את נסיבות עריכת הצוואה וזה אישר בעדותו מיום 22.12.22 כי לא עשה כן ובחר במודע שלא לעשות כן.

      

106. הוראת סעיף 35 לחוק הירושה קובעת כי "הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה – בטלה."

      

     כאמור עניין זה נבחן בהקשר כפול של מבחני הסיוע בהשפעה בלתי הוגנת מעבר לעמידת עילה זו כעילה עצמאית.

      

107. עדי קיום הצוואה לא העידו. לצוואה שני עדים קיום שאחד מהם כלל לא זומן להעיד ונטען כי הדבר נעשה מפאת גילו ומצבו ואילו העד הנוסף לא הותרה העדתו בשל היותו ב"כ מייצג בהליך ומי שהודיע כי אין צורך בהעדתו. עם זאת על נסיבות עריכת הצוואה העידו יתר הצדדים בתיק וכך גם אפשר ללמוד מתמליל השיחה עם המנוחה.

      

108. המנוחה הייתה מיודעת היטב עם עו"ד ...., אחד מעדי הקיום ומי שהעלה את נוסח הצוואה על הכתב עבור המנוחה. המנוחה הסתייעה בעו"ד ... גם בעת עריכת הצוואה הראשונה וכך גם הסתייעה בו בעניינים נוספים לרבות חתימה על ייפויי כוח לטובת ילדיה (תחילה המתנגדת 1 ולאחר מכן עבור המשיב 1) כך גם עבור ניהול נכס מניב שכירות. על כך לא חלוקים הצדדים. המנוחה עצמה מאשרת את הדברים באזני המתנגד 2 בהקלטתה. עם זאת הטילו המתנגדים ספק בנסיבות עריכת הצוואה כשלשיטתם עדי הקיום לא היו נוכחים בעת חתימתה של המנוחה על הצוואה וכי המשיבים הם אלו שהחתימו את המנוחה על הצוואה.

      

109. טענות אלו של המתנגדים קיבלו חיזוק במהלך ההליך עת נבנו הם על כך שלא התרתי את שמיעת עדותו של עו"ד .... ואמנם טענו שני הצדדים ארוכות בשאלת הצורך בהעדתו כעד קיום לצוואה ואולם כאמור יש לזכור כי הנטל להוכחת מעורבות המשיבים בעריכת הצוואה עדיין על כתפי המתנגדים.

      

110. ההתנגדות נסמכת על הקלטתה של המנוחה בה מספרת היא למתנגד 2 על הצוואה, נסיבות עריכתה ותוכנה. מעבר לתמלול השיחה שבין המתנגד 2 ובין המנוחה, ושברי הדברים שנאמרו על ידה בשיחה זו, מהם מבקש המתנגד 2 ללמוד על נוכחותם של המשיבים 1-2 במעמד עריכת הצוואה, לא הציגו המתנגדים כל ראיה המצביעה על מעורבות, וודאי שלא על נוכחות, מי מהמשיבים במעמד עריכת הצוואה או החתמת המנוחה על גביה. כאמור הצוואה על פניה אינה מגלה כל פגם ועל הפגמים לכאורה, אלו הנטענים בסיכומים לא נטען דבר על ידי המתנגדים בכתב ההתנגדות.

      

111. אין מחלוקת כי עדי הקיום, לכל הפחות מי שהוא בא כוחם של המשיבים, מכיר היכרות ארוכת שנים את הצדדים להליך כולם ואת המנוחה ואף ליווה את המנוחה בהליכים משפטיים אחרים כפי שגם העידו על כך הצדדים בתיק. עם זאת אין אפשרות להסיק כי בשל היכרות זו היו המשיבים מעורבים בעריכת הצוואה או החתמת המנוחה. בכתב ההתנגדות לא נטען כי הצוואה לא נחתמה בפני עדי הקיום או כי הצהרתם הצהרת שקר היא.

      

112. ומעבר לכל האמור, הרי המנוחה ידעה על תוכן הצוואה ידיעה ברורה שהרי בשיחה עם המתנגד 2 עולה הנושא ועל כך דן הוא עם המנוחה, באופן שבו הוא סבור כי יש לשנות את הוראותיה. אם כך, הרי כוונת המצווה הייתה ידועה היטב גם למתנגד 2 במהלך השיחה עם המנוחה עוד בשנת 2015 ואת רצונה יש להגשים עתה בהיות עיקרון זה עיקרון העל המנחה אותנו בשאלת קיומה של הצוואה.

      

113. לא אוכל לסיים את פרק זה כאן מבלי להתייחס ליתר טענות המתנגדים בזיקה לתוכן השיחה שתומללה בין המתנגד 2 ובין המנוחה ובין השיחה שבין המתנגד 2 ובין המשיבה 3. שיחות אלו תומללו והוגשו על ידי המתנגדים ועל אף טענת המתנגד 2 כי הדוברות בשיחה ידעו על דבר ההקלטה, לא הוצגה כל ראיה לאמור כאשר כל אחד מהתמלולים מציג שיחה שהתמלול אינו מתייחס לתחילתה ויש ללמוד על כך שהשיחה לא הוקלטה מתחילתה.

      

114. כך גם לא מצאתי לקבל את טענת המתנגד 2 כי ההקלטות בוצעו שלא באופן מיוחד עת בשל אופי עיסוקו נוהג הוא להקליט שיחות אחרות שהרי מדובר בשתי שיחות שנערכו יום אחרי יום שעניינן צוואת האם המנוחה והניסיון של המתנגד 2 להבין את נסיבות עריכתה והאם יצליח הוא לשנות את כוונת האם להדירו מצוואתה.

      

115. לעניין תמלולי השיחה, בסיכומים עלו טענות בדבר נכונות הדברים בתמליל, עם זאת, המשיבים לא טענו קודם לכן כי תמליל השיחה אינו מדויק וכולל תירגום אמירות מהשפה הערבית שתורגמו בשגגה. כך גם לא הוגשה כל חוות דעת נגדית ולא נתבקש לזמן להעיד את מי שערך את תמליל השיחה.

      

116. על אף הטענות במהלך ניהול ההליך לפני, כי כוונת המתנגד הייתה כי המנוחה תוריש את עיזבונה לכל ילדיה בחלקים שווים (חמישית לכל אחד), לא מצאתי כי בזיקה לצוואה הראשונה היה ניסיון שכזה ובשים לב כי המתנגד 2 היה מבין היורשים בצוואה זו. מה גם שבמהלך השיחה שבה הוקלטה המנוחה לא דובר על חלוקה לכל הילדים בחלקים שווים.

      

117. בפועל השיחה, שנערכה בין המנוחה ובין המתנגד 2, נעשתה למעלה משנתיים מאז נערכה צוואתה, תוך שהיא מודעת היטב לאמור בה ולהיותה צוואה תקפה וכך גם מבין זאת המתנגד 2 עת הוא מסביר למנוחה במהלך השיחה כי יכולה היא לשנות את הצוואה ולערוך אחת חדשה ולשם כך יכול הוא להביא עבורה עורך דין. הדבר לא מתממש, חולפים עוד מספר שנים והמנוחה לא עורכת כל צוואה חדשה ולא מבטלת את זו שבעניינה הדיון. משכך, בית המשפט אינו יוצר עבור המנוחה את הצוואה כפי שמכוון לה המתנגד. בעניין זה יפים הדברים שנכתבו בפסק הדין ע"א 405/88 ארנסט נ' דורה, [פורסם בנבו] (31.12.1988):

     "אין אנו חסרים מקרים בהם ניתן להסיק מה היה אומר נפטר לגבי מה שייעשה ברכושו לאחר מותו, אילו אך זכה לומר דבריו באותו ענין. ואף על פי כן, גם במקרים אלה, אם המנוח לא הספיק להביע ממש את רצונותיו בנוסח סופי ומוגדר אין בית המשפט יוצר עבורו צוואה, והרכוש יחולק על פי החוק, בהעדר צוואה, או על פי צוואה קיימת שטרם בוטלה"

      

      

118. הצוואה אינה חריגה באופן קיצוני בתוכנה ולמעשה המנוחה אף מסבירה למתנגד 2 את נסיבות עריכתה. יש לבחון את חייה של המנוחה מאז פטירת בעלה ועד לעריכת הצוואה ואף לאחר מכן על מנת להבין את הנסיבות בגינן ערכה בחייה 2 צוואות כאשר בראשונה מדירה היא את בתה, המתנגדת 1, ובשנייה מורישה למתנגדים סך של 1,000 ₪ בלבד. המנוחה מעידה בקולה בפני המתנגד 2 על כאבה בדבר הנתק שנוצר בינה ובין בתה, המתנגדת 2, ועל כך שהוא עצמו לא מגיע, לא מבקר או מטפל בה. יש בסיס לנימוקי המנוחה בהחלטה לערוך את הצוואה כפי שערכה, לחרוג מכללי הירושה בדבר ירושה על פי דין, ואלו אינם נשענים על הקשר בינה ובין המשיבים או על השפעה שלהם עליה בהקשר זה.

      

     כמה מילים לגבי הצדדים להליך, העדים ומשקל עדותם:

      

119. הצדדים להליך הם כאמור המתנגדים 1-2 שהעידו לפני וכן המשיבים 1-3 שמהם העידו רק המשיבים 1-2. המשיבים 1-2 אף בחרו להגיש תצהיר מאוחד. עניין זה אינו עניין של מהימנות אלא עניין של משקל הראיה ובזיקה לכך אין באמור כדי להעביר את הנטל על כתפי המשיבים. לא מצאתי כי המתנגדים עמדו בנטל על מנת לעבור לבחון את עדויות המשיבים ולבחון מדוע המשיבה 3 לא התייצבה לעדות.

      

120. על אף האמור יצוין כי אין חובה כי כל אחד מבעלי הדין יעיד ועל אף החובה להתייצב לדיונים לפני בית המשפט לענייני משפחה, וודאי במהלך ישיבת הוכחות, אין מחלוקת בדבר מצבה הרפואי של המשיבה 3. המשיבה 3 נחכה בישיבה המקדמית הראשונה ומשמעות הדבר כי מודעת להליכים לפני בית המשפט. עם זאת, אפשר כי עדותה יכלה לשפוך אור נוסף על הקשר שבין המתנגדים ובין המנוחה ובשים לב כי כל הצדדים העידו כי המשיבה 3 היחידה שעמדה בקשר עם כל הצדדים כל העת.

      

121. עדי הקיום לא העידו בדבר נסיבות עריכת הצוואה ועל נסיבות עריכת הצוואה. על כך הרחבתי גם לעיל. יצויין כי מבין עדי הקיום, ישנו עד שנטען לגביו כי כיום אינו יכול להתייצב לעדות לפני בית המשפט ואילו עד הקיום הנוסף בחר לייצג את המשיבים בהליך זה. על אף שהנטל להוכחת טעמי ההתנגדות על כתפי המתנגדים ואלו לא עמדו בכך, בתחילת ההליך היה מקום כי עד הקיום יתפטר מייצוגם של המשיבים בהליך זה ויגיש תצהיר מטעמו. האמור יכול היה לשפוך אור על נסיבות עריכת הצוואה ואולי אף לחסוך ניהול הליך וחקירה ארוכה.

      

      

     סיכום

      

122. ניסו המתנגדים לצייר אם חלשה ששני בנים משתלטים על דעתה ומשפיעים עליה אבל למעשה יש כאן שני מתנגדים שהקשר שלהם עם האם היה לכל היותר רופף אם בכלל בשנים שמאז הצוואה הראשונה ואף קודם לכן ומצטיירת דווקא אם שרצתה בחייה את קרבתם של כל ילדיה אליה.

      

123. המתנגדים לא תיארו בעדותם כל אירוע חריג ממנו יכולה להצטייר תמונה של השפעה בלתי הוגנת וגם לא הוכחה השפעה מתמשכת המבוססת על אופיים האלים, לכאורה, של המשיבים. אף אחד מהמתנגדים לא התעמת עם המשיבים במהלך חייה של האם – ושניהם העידו על כך שלא חששו מהמשיבים – ולא התעמתו אף עם האם המנוחה עצמה ככל שסברו כי היא צריכה השגחה ושמירה מפני השתלטות והשפעה של האחים.

      

124. העדפת אם אחד מילדיה על פני אחיו, אינה בהכרח מלמדת על השפעה כלשהי וודאי לא מתמשכת. לא מצאתי כי היו איומים כלשהם המרחיקים את המתנגדים מהאם והם בחרו זאת ללא פעולה שנעשתה על ידי המשיבים או מי מהם.

      

125. מכלל האמור לעיל, דין ההתנגדות להידחות.

      

126. ניתן צו לקיום הצוואה מיום 13.3.2013 שהותירה אחריה המנוחה ...... ז"ל שנשאה בחייה ת.ז.........שהלכה לעולמה ביום 27.8.2021. 

      

     יש להגיש פסיקתא לחתימה לפי תקנות הירושה.

      

127. הכלל הוא, כך גם קובעות תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, כי הוצאות יש לפסוק בהתאם לשיעורם הריאלי והכל בשים לב לאופן ניהול ההליך על ידי הצדדים וכפי שפורט לעיל. בהליך כאן התקיימו 3 דיונים מקדמיים ו- 3 ישיבות הוכחה במהלכם העידו המתנגדים והמשיבים 1-2 בלבד. נוכח האמור, מורה על חיובם של המתנגדים ביחד ולחוד בהוצאות המשיבים 1-2, ביחד ולחוד בסך של 50,000 ₪. לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובת המשיבה 3 שכלל לא נכחה בדיונים למעט הדיון המקדמי הראשון ולא העידה.

      

128. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים ותסגור את התיקים.

      

129. מתירה פרסום פסק הדין תוך השמטת כל פרט מזהה.

      

      

     ניתן היום, י"ח אלול תשפ"ג, 04 ספטמבר 2023, בהעדר הצדדים.