יוסף פרץ נ' תימקו בירה בע"מ

לפנינו ערעורים על פסק דינו החלקי והמשלים של בית הדין האזורי תל אביב (הנשיאה הדס יהלום ונציגת הציבור גב' שושנה גולנד; סע"ש 74742-11-20) בגדרם התקבלה בעיקרה תביעה לתשלום גמול בגין עבודה בשעות נוספות שהגיש מר יוסף פרץ (להלן – העובד) כנגד תימקו בירה בע"מ (להלן – החברה).

רקע עובדתי

העובד הועסק על ידי החברה כנהג חלוקה ברחבי הארץ מיום 22.7.2012 ועד לפיטוריו ביום 31.8.2020. החברה מסרה לעובד טופס הודעה על תנאי העסקה אשר נחתם על ידי העובד ביום 16.11.2017. בסעיף 7 להודעה נקבע כך:

"סך כל התשלומים הקבועים שישולמו לעובד כשכר עבודה (ברוטו) הוא 11000 שקלים חדשים. פירוט כלל התשלומים שישולמו לעובד כשכר עבודה הוא כלהלן:

משכורת בסיס - 8,800 ש"ח

גמול שעות נוספות גלובאלי עבור עבודה בשעות נוספות ושעות בלתי שגרתיות ( עד 37.5 שעות לחודש) – 2,200 ש"ח".

בכתב התביעה שהגיש העובד כנגד החברה, נטען כי במשך כל תקופת עבודתו לא קיבל גמול בגין עבודה בשעות נוספות על אף שעבד שעות רבות.

פסק דינו של בית הדין האזורי

בפסק דינו החלקי בית הדין האזורי ניתח את העדויות והראיות שהוגשו על ידי הצדדים והגיע למסקנה כי "הוכח שהתובע עבד בשעות נוספות. כך עלה בבירור מדוחו"ת הנוכחות שהוצגו, הן מאלה שמולאו על ידי התובע והן מאלה שמולאו ידנית על ידי הנתבעת. התובע לא הוכיח כי הרישום שערכה הנתבעת, חלקה עם דיווח שלו וחלקה עם דיווח ידני של המנהל שלו, אינו משקף את שעות עבודתו. הוכח כי שעות העבודה נספרו עד לשעה שבה בוצעה החלוקה האחרונה, אף שלא פעם ולא פעמיים התובע המשיך בנסיעה עד למחסן של הנתבעת ומשם נסע לביתו. הוכח כי בימים שבהם לא היו הרבה נסיעות, כגון בחודשי החורף, התובע עבד פעמים רבות במחסן של הנתבעת כהשלמה לשעות העבודה. התובע טוען שעבד משעות הבוקר המוקדמות עד לשעות הערב המאוחרות אולם טענה זו לא נתמכה בראיה והיא סותרת את הרישום בדוחו"ת הנוכחות".

בית הדין האזורי קבע כי הסדר התשלום עבור השעות נוספות הקבוע בסעיף 7 להודעה אינו עומד בדרישות הפסיקה בכל הקשור לתשלום גמול שעות נוספות גלובלי (ע"ע (ארצי) 23402-09-15‏ ברד – קנסטו בע"מ (28.2.2017) להלן – עניין ברד)). טעמיו של בית הדין האזורי היו אלו:

"ראשית, מדובר, אם בכלל, על התקופה מחודש נובמבר 2017, לאחר מסירה ההודעה לעובד ששם עוגן נושא שעות נוספות גלובליות.

שנית, הנתבעת לא הראתה, לפי דו"חות הנוכחות, שהסכום 2,200 ש"ח מהווה תשלום הוגן וסביר להיקף השעות הנוספות שהתובע ביצע, בשים לב לתשלום המגיע לו מכוח הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.

שלישית, לא בוצעה הפרדה ברורה בתלושי השכר בין שכר היסוד לבין גמול השעות הנוספות הגלובלי. שכר התובע נותר כשהיה לפני ההודעה על תנאי עבודה. אין בתלוש השכר רכיב נפרד של שנ"ג."

על כן, בית הדין הורה לצדדים לערוך חישוב בהתאם לעקרונות הבאים:

לתקופה נובמבר 2017 עד אוגוסט 2020, שלגביה הוצגו דוחות נוכחות - שכר לחישוב – 11,000 ש"ח לחודש, שהם 60 ש"ח לשעה; השעות יחושבו בהתאם לשעות העבודה המופיעות בדוחות הנוכחות, בניכוי חצי שעת הפסקה ליום; בחישוב השעות הנוספות יש להביא בחשבון שעות חופשה ושעות מחלה; חישוב הפרשי הצמדה וריבית בגין כל חודש בנפרד ממועד תשלום השכר לאותו חודש.

לתקופה יולי 2012 עד אוקטובר 2017, שבה לא הוצגו דוחות נוכחות – מש"לא נטען כי חל שינוי באופי העבודה בין התקופה שבה נערכו דוחות נוכחות לתקופה שבה לא נערכו כאלה (למעט עבודה בימי ו'). לפיכך, לתקופה זו יחושבו שעות נוספות על פי ממוצע השעות הנוספות שיקבע לגבי התקופה נובמבר 2017 עד אוגוסט 2020, בהתאם לתחשיב שיערכו הצדדים".

בית הדין האזורי קיבל את תביעת עובד לתשלום פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד עם תחילת העסקתו ב 2012 ובשל כך שההודעה שנמסרה ב 2017 לא שיקפה באופן מדויק את זכויות העובד. על כן החברה חויבה בפיצוי בסך 5,000 ש"ח. תביעת העובד להפרשי פיצויי פיטורים לא פורטה ועל כן נדחתה.

בפסק דינו המשלים קבע בית הדין האזורי, כי על החברה לשלם לעובד סך של 130,553 ש"ח עבור גמול עבודה בשעות נוספות.

הכרעה

לאחר שבחנו את טענות הצדדים בכתב ובעל פה מצאנו כי דין ערעור העובד להתקבל בחלקו ואילו דין ערעור החברה להתקבל. להלן יובאו נימוקינו. מששני הערעורים סבים בעיקרם על פסיקת הגמול בגין עבודה בשעות נוספות, נתייחס תחילה לנושא זה בהתאם לטענות בכל אחד מהערעורים. לאחר מכן נפנה לנושאים השונים בשני הערעורים.

גמול שעות נוספות

ערעור העובד נוגע לקיזוז הפסקה מהחישוב שערך בית הדין, ולקביעה שהחישוב יערך לפי כלל דוחות הנוכחות לרבות דוחות הנוכחות הידניים שערכה החברה. לגישת העובד היה מקום להתעלם מדוחות הנוכחות הידניים ולערוך את החישוב רק לפי דוחות המבוססים על דיווחי נוכחות שהתבססו על דיווחי העובד בטלפון הנייד.

אשר לקיזוז ההפסקה – בית הדין האזורי קבע בפסק דינו החלקי במסגרת ההוראות לחישוב גמול השעות הנוספות כי מהשעות המופיעות בדוחות הנוכחות יש לנכות חצי שעת הפסקה ביום. במסגרת פסק הדין המשלים נדרש בית הדין האזורי לטענת העובד כי אין לנכות חצי שעה הפסקה, אך הטענה נדחתה משהדבר נקבע כבר בפסק הדין החלקי ולא ניתן לשנותו בשלב זה.

ככלל בית הדין מכריע בהתאם לטענות המובאות בפניו ובהתאם לבירור העובדתי הנדרש לכך. העובד טען כי טענה זו לא הועלתה על ידי הצדדים והועלתה ביוזמת בית הדין, מבלי שניתנה לו האפשרות להתמודד עימה ובמידת הצורך אף להביא ראיות. החברה טענה כי על פני הדברים אם לא טען העובד שלא קיבל הפסקה אזי קמה החזקה לפיה יום עבודתו כלל הפסקה. מבלי למצות, לטענה זו יש פנים לכאן ולכאן ולא ראינו מקום להידרש לה.

כך או אחרת, משנדרש בירור עובדתי לטענה, לא היה מקום כי בית הדין יעלה אותה מיוזמתו מבלי שהיה לכך עיגון ראייתי שהצדדים הביאו. משכך, העניין מוחזר לבית הדין האזורי לצורך ליבון טענה זו.

אשר לדוחות הנוכחות – בית הדין האזורי קבע כי חישוב השעות הנוספות יעשה על יסוד הדיווח בדוחות הנוכחות שהגישה החברה. קביעה זו התבססה על ניתוח מעמיק ונרחב של הראיות והתרשמות מהעדויות ולא מצאנו מקום לחרוג מהכלל לפיו ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בקביעות העובדתיות של הערכאה הדיונית.

ערעור החברה נוגע לדחיית טענתה לפיה שכרו של העובד כלל גמול גלובלי בסך 2,200 ש"ח כגמול גלובלי עבור שעות עבודה נוספות. כאמור בית הדין האזורי קבע כי האמור בסעיף 7 להודעה לעובד מ 16.11.2017 מנוגד להוראות הדין - סעיף 5 לחוק הגנת שכר תשי"ח 1958 האוסר תשלום שכר הכולל גמול שעות נוספות והפסיקה בעניין ברד.

בנקודה זו צדק בית הדין האזורי כאשר קבע כי בנסיבות הענין אין בהסכמה החוזית כדי למצות את הזכות לתשלום גמול שעות נוספות משלא מתקיימים התנאים שנקבעו בענין ברד. אולם בכך לא התמצה הדיון. שאלה אחרת שעל בית הדין לבחון היא האם ההסדר שנקבע בנסיבות בהן לא קיימת הפרדה בתלוש, נחזה להיות אותנטי ומובן לעובד - שאז יבוא על חשבון גמול השעות הנוספות (ע"ע (ארצי) 26020-01-19 בין הרים שירותי תיירות בע"מ – מנחם דגן (15.1.2020); ע"ע (ארצי) רשת חנויות רמי לוי שיווק השיקמה 2006 בע"מ – יורי קליידה (6.6.2022)).

בעניין דומה נפסק לאחרונה כי "בנסיבות בהן בית הדין מתרשם כי ההסדר אותנטי ומובן לעובד, אין מניעה ליתן תוקף לכך. בהקשר זה נציין כי מיקודו של סעיף 5 לחוק הגנת שכר הוא בהסכמה החוזית... אכן, כאשר הפיצול לא משתקף בהתאמה בתלוש השכר מתעורר קושי בזיהוי התמשכות ההסכמה בשים לב לערכם הראייתי של תלושי השכר ..." בנסיבות כאלו מועבר הנטל למעסיק בקשר להוכחת מהותו של רכיב זה (ע"ע (ארצי) 40724-05-23 הארגז תעשיות בע"מ – נוריאל צין (19.4.2024)). באותו עניין נקבע גם כי:

"על פני הדברים חלה במקרה זה הוראת סעיף 26ב(ג) לחוק הגנת שכר הקובעת כי:

'בתובענה של עובד שעילותיה השנויות במחלוקת הן אי-תשלום גמול שעות נוספות, גמול עבודה במנוחה השבועית, דמי חופשה, תמורת חופשה או פדיון חופשה, דמי הבראה או דמי נסיעות, והמעסיק שחייב במסירת תלוש שכר לפי הוראות סעיף 24, לא מסר לעובד תלוש שכר, או מסר לעובד תלוש שכר שלא נכללו בו הרכיבים האמורים, חזקה היא כי נקבע לעובד שכר כולל בניגוד להוראות סעיף 5, ככל שהוא חל עליו, ויראו בשכר ששולם לו כשכר רגיל, שהרכיבים האמורים אינם כלולים בו, אלא אם כן הוכיח המעסיק אחרת.' לפי הוראה זו בתביעה לתשלום גמול שעות נוספות, עת בתלוש השכר אין פירוט של השעות הנוספות, תקום החזקה לפיה התשלום מנוגד לסעיף 5 לחוק הגנת שכר, אלא אם יוכיח המעסיק אחרת. משכך למעסיק קיימת הזכות לסתור את החזקה, בין השאר אם יתברר כי מדובר בהסכם אשר העובד היה מודע להוראותיו ומשמעויותיו כך שההסכמה לדרך תשלום גמול שעות נוספות היתה אותנטית, אמיתית ומתמשכת. השאלה אימתי יורם הנטל היא שאלה עובדתית שצריכה להיבחן בכל מקרה לנסיבותיו ובשים לב ובזהירות המתחייבת".

כאמור בית הדין האזורי בחן את תוקף ההסדר בפריזמה של מיצוי העילה כפי שנפסק בעניין ברד, אך לא הנחה את עצמו לבחון את ההסדר כבא על חשבון הגמול המגיע לעובד. במקרה שלפנינו דברים אלו נכונים לכאורה רק ממועד מתן ההודעה לעובד אשר כללה את ההסדר מ 16.11.2017, בו קיים פירוט של מבנה השכר והחלוקה לשכר בסיס וגמול שעות נוספות. ביחס לתקופה הקודמת קיים לכאורה קושי בהעדר עיגון להסכמה הנטענת בטופס ההודעה לעובד או בהסכם כתוב (השוו ע"ע (ארצי) 8636-05-15 המשביר בתי כלבו בע"מ – טליה קיסין (13.7.2016)). אולם, בהעדר טיעון סדור ביחס לכך לא מצאנו למצות את ההכרעה בטענה זו, וגם סוגיה זו מוחזרת לבית הדין האזורי. משמעות טענה זו נוגעת לא רק לתקופה בה יש להחיל את ההסדר אלא גם ובעיקר לאופן חישוב שכר הבסיס כעולה מההודעה לעובד. משסוגיה זו לא התבררה עד תום בבית הדין האזורי, נכון יהיה להחזיר את הדיון גם לבירור עובדתי זה יחד עם נושא ההפסקה.

טענות נוספות

ערעור העובד סב גם על הפרשי פיצויי הפיטורים. לטענת המערער בכתב התביעה בהתאם לשכר קובע של 11,000 ש"ח ותקופת העסקה של 97.3 חודשים הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך של 89,191 ש"ח. בקופת הפיצויים עמדו לזכותו 81,789 ש"ח. על כן העובד עתר לתשלום ההפרש בסך 7491 ש"ח. החברה לא חלקה על שיעור השכר הקובע אך טענה כי היא זכאית לקזז יתרת הלוואה שהעובד חב לה. ליתרה זו נתייחס בהמשך. משהחישוב של העובד בנוגע ליתרת פיצויי הפיטורים לה הוא זכאי לא נסתר, זכאי הוא לסך של 7,491 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום עבודתו ועד התשלום בפועל.

ערעור החברה סב על העדר הכרעה של בית הדין האזורי בטענת הקיזוז שהעלתה בכתב ההגנה לפיה העובד נותר חייב לה בגין יתרת הלוואה שנטל ממנה בסך של 8291.53 ש"ח. העובד לא חלק על יתרת החוב ועל זכותה של החברה לקזז את יתרת ההלוואה מכל סכום המגיע לו. משכך החברה זכאית להחזר יתרת ההלוואה בסך 8291.53 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום עבודתו של העובד ועד התשלום בפועל.

סוף דבר – ערעורי הצדדים מתקבלים באופן הבא:

1. פסק דינו החלקי והמשלים של בית הדין האזורי בכל הקשור לקביעות בנוגע להסדר השעות הנוספות הגלובליות, החיוב בתשלום גמול שעות נוספות וההוצאות שנפסקו בטל. כך גם בטלה דחיית התביעה להפרשי פיצויי פיטורים.

2. התיק מוחזר לבית הדין האזורי לבירור עובדתי בנושא ההפסקה ובנושא של אותנטיות הסדר השעות הנוספות הגלובלי בשים להערותינו בסעיפים 10-12 לפסק דיננו. לאחר הכרעה בנושאים אלו, ייתן בית הדין האזורי הוראות כיצד יש לחשב את גמול השעות הנוספות.

3. החברה תשלם לעובד הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 7491 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום עבודתו ועד התשלום בפועל.

4. העובד ישלם לחברה בגין יתרת ההלוואה סך 8,291.53 ש"ח בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד סיום עבודתו של העובד ועד התשלום בפועל.

5. משהחיוב בהוצאות שהוטל על ידי בית הדין האזורי התבטל, מתייתר הצורך לדון בנושא זה שעלה בשני הערעורים. העובד ישיב את ההוצאות ששולמו לידו בהתאם לפסק הדין בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין בתוך 30 ימים ממועד מתן פסק דיננו. הערבות הבנקאית שהופקדה על ידי החברה בתיק זה תוחזר לה.

6. לנוכח התוצאה אליה הגענו, כל צד יישא בהוצאותיו בערעור.

    

   ניתן היום, י"א ניסן תשפ"ד (19 אפריל 2024) בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

   רועי פוליאק, שופט, אב"ד		חני אופק גנדלר, שופטת		אילן סופר, שופט

    

   גברת רחל בנזימן, נציגת ציבור (עובדים)

   מר דן בן-חיים, נציג ציבור (מעסיקים)