פסק הדין עוסק בעניין תשלום המזונות יחל עם מועד הכרת האב כאביו של הקטין

1. השאלה שבמחלוקת הינה מועד תחילת חיוב הנתבע במזונות בנו.
2. התובעת עותרת לחיוב הנתבע במזונות הבן מיום היוולדו, 19.8.21, ולחלופין, מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. הנתבע מנגד, טוען כי יש להורות על חיובו רק מהיום בו הכיר בו בית הדין הרבני, כאב, מיום 30.7.23.
3. כבר בפתח הדבר יובהר כי הצדדים הגיעו להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין, בענין גובה מזונות הקטין, כפי שיפורט בהמשך, ונותרה שאלה אחת שבמחלוקת – מועד התחלת החיוב.

רקע בתמצית

4. הצדדים הינם הוריו של ר' ח' ר' מ' יליד 19.8.21 (להלן: "הקטין").
5. הצדדים נישאו בקידושים פרטיים ביום 2.12.20, ואינם רשומים כנשואים.
6. הנתבע לא נרשם כאביו של הקטין.
7. ההליכים המשפטיים שבין הצדדים החלו ביום 30.1.22 בבקשה לצו הגנה שהגישו אבי התובעת והתובעת כנגד הנתבע.
8. ביום 27.2.22 הגישה התובעת תביעה לצו מניעה קבוע, בה עתרה להוציא צו האוסר על הנתבע להתקרב אליה או "לבנה הקטין".
9. ביום 13.3.22 הגישה התובעת בקשה ליישוב סכסוך.
10. ביום 16.3.22 הגיש הנתבע תביעת אבהות. הנתבע עתר לביצוע בדיקת רקמות וטען שיש להשית את ההוצאות על התובעת בשל סירובה לרשום אותו כאבי הקטין.
11. ביום 24.3.22 הגישה התובעת, במסגרת תיק יישוב סכסוך, בקשה למזונות זמניים. באותו המועד הגישה גם בקשה למשמורת זמנית. בבקשה זו טענה שהנתבע טרם הוכר כאביו של הקטין. המותב הדן בתיק, חברתי כבוד השופטת ונקרט, קבעה ביום 1.5.2022 כי "משלטענת המבקשת עצמה קיים ספק באבהותו של הקטין, לא ברורה בקשתה למזונות זמניים. בנסיבות הענין, ומשקיים ספק באבהות המשיב כלפי הקטין, ומשהוגשה תביעת אבהות לא מצאתי בשלב זה לפסוק מזונות זמניים".
12. ביום 15.5.2022 נסגר תיק י"ס.
13. ביום 25.5.22 הגישה התובעת תביעה בעניין הקטין בה עתרה לקבוע את האחריות ההורית על הקטין בידה, להורות על מינוי פקידת הסעד, לקבוע כי הסדרי השהות של הקטין עם הנתבע ייקבעו על ידי פקידת סעד ובפיקוח, ובכפוף לעריכת בדיקת מסוכנות. כן עתרה התובעת למתן זכות חתימה יחידה בכל הקשור לחינוכו ולבריאות של הקטין.
14. ביום 26.5.22 הגישה התובעת תביעת מזונות.
15. הנתבע הגיש ביום 15.6.22 בקשה למחיקת התביעה בטענה שמדובר בעזות מצח להגיש תביעות מזונות ובד בבד לטעון כי קיים ספק באבהותו. כן הוסיף הנתבע כי העיכוב בביצוע הבדיקה נגרם בעטיה של התובעת, שמיאנה להעביר מסמכים במועד. התובעת מנגד טענה שאין ממש בטענות הנתבע לעניין אי העברת המסמכים על ידה.
16. ביום 20.7.22 קבע בית המשפט כי משעומדת ותלויה תביעת אבהות, לאחר שהתובעת העידה שקיים ספק לעניין אבהות הנתבע, וטרם בוצעה בדיקת הרקמות, אין הצדקה לחייב את הנתבע במזונות הקטין. יחד עם זאת בית המשפט לא מצא למחוק את תביעת המזונות וקבע כי יידרש אליה לאחר קבלת בדיקת הרקמות.
17. ביום 30.7.2023, הוכר הנתבע כאביו של הקטין, בפסק דין שניתן על בית הדין הרבני, בעילת "רוב בעילות אחר הבעל".
18. ביום 30.1.2024, בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הגיעו הצדדים להסכמות בכלל ההליכים שהתנהלו ביניהם, שקיבלו תוקף של פסק דין (להלן: "פסק הדין"), כדלהלן:

19. המחלוקת היחידה שנותרה בין הצדדים הינה מועד תחילת חיוב הנתבע במזונות הקטין, ומכאן פסק דין משלים זה. יחד עם זאת הוסכם בין הצדדים, סעיף 6 להסכמות, להעמיד את סכום המזונות לתקופה שיפסוק בית המשפט, על סך של 1,400 ₪ לחודש.

תמצית טענות התובעת

20. לטענת התובעת יש לחייב את הנתבע במזונות הקטין ממועד לידתו, קרי מיום 19.08.2021, לחלופין ממועד הגשת הליך יישוב הסכסוך על ידה, ביום 13.03.2022.
21. לטענת התובעת היא לא מנעה את אבהותו של הנתבע ולענין זה מפרטת כדלהלן:

• התובעת נתנה הסכמתה מראש לביצוע בדיקת רקמות וזאת במסגרת תביעת האבהות, ומי שהתנגד לביצוע הבדיקה היה ב"כ היועמ"ש נוכח תביעת הנתבע להכרה במעמד הצדדים כנשואים.
• הנתבע "נזכר" לטעון לאבהותו חצי שנה לאחר לידת הקטין.
• לא התקיים כל ניכור הורי או חתירה של התובעת לניתוק הנתבע מקשר עם הקטין.
• אי רישומו של הנתבע כאביו של הקטין נובע מהצורך לברר אבהותו.

22. עוד מוסיפה התובעת וטוענת שבית המשפט קבע שאין למחוק את תביעת המזונות, ויש לכך השלכה למועד החיוב. לשיטת התובעת, בכך בית המשפט בעצמו, הבהיר, שלקביעת האבהות תהא משמעות לענין תוקף החיוב, מיום הגשת התביעה.
23. עוד טוענת התובעת שבהתאם להוראות תקנה 15ב' לתקנות להסדר התדיינות במשפחה תשע"ו-2016, יש לראות את מועד הגשת התביעה למזונות, כמועד שבו הוגשה הבקשה ליישוב סכסוך, קרי ביום 13.3.22.
24. תביעות הנתבע באו לעולם במטרה להרע לתובעת ולאחר שהוציאה התובעת צו הגנה כנגד הנתבע ביום 3.1.2021.
25. התובעת מציינת כי בענייננו לא חלה החזקה שהיא מוחלת על הכספים ששילמה עבור הקטין, מיום לידתו ועד למועד שבו הוכר הנתבע כאביו של הקטין, ומפנה לע"א 1375/93 יוסי אביטבול נ' רחל אביטבול.

תמצית טענות הנתבע

26. הנתבע עותר כי מועד החיוב יהיה מעת החלטת בית הדין הרבני בדבר הכרתו כאבי הקטין, קרי מיום 30.7.23.
27. לטענת הנתבע התובעת עשתה כל אשר לאל ידה, במשך כשנתיים, על מנת למנוע ממנו לפגוש את הקטין ועל כן לא ברורה תעוזתה לטעון כי יש לפסוק מזונות לקטין מיום לידתו. טענה זו לשיטתו הינה בבחינת עשיית עושר ולא במשפט.
28. לשיטתו של הנתבע, התובעת הטילה ספק באבהותו, לאורך כל ההליך, הן בכתבי הטענות והן בדיונים שהתקיימו בפני הערכאות השונות, והתנגדה לכל קשר או מעורבות של הנתבע בחיי הקטין. התובעת עמדה על כך שעד שתוכח אבהותו של הנתבע לא יתקיימו זמני שהות בינו לבין הקטין. התובעת אף כתבה לנתבע מפורשות שישכח מלראות את הקטין וכינתה אותו "תורם זרע".
29. לטענת הנתבע הוא ליווה את התובעת לאורך ההיריון ואף נכח בלידה. בתקופות אלה מימן חלק מהוצאות הקטין וערך קניות עבורו לפי רשימה שהכינה התובעת, לרבות חיתולים, מטרנה ובקבוקים וכל מה שביקשה.
30. טענות התובעת נגועות בחוסר תום לב משווע, טוען הנתבע. התובעת לא בחלה באף אמצעי על מנת למנוע את אבהותו של הנתבע, וכאשר כשלה בכך מבקשת שכר.
31. לטענת הנתבע התובעת העדיפה את ניתוק הקשר על פני קבלת המזונות, ועתה, לאחר שהבינה כי אינה יכולה עוד למנוע את הקשר, מנסה היא במרמה לטעון כי מגיעים לה מזונות לתקופה קודמת, בה פעלה בכל דרך על מנת שהנתבע לא יוכר כאבי הקטין.
32. לטענת הנתבע התובעת מחלה על מזונות הקטין, והיא טועה לסבור כי לא חלה עליה חזקת המחילה היות וגם לא קיימת חזקה הפוכה.
33. עוד מוסיף הנתבע וטוען כי התובעת אינה עומדת בתנאי הנדרש לחיובו במזונות לתקופה לה עותרת, גם משום שהיא אינה מפרנסת את הקטין וגם משלא הוכיחה את הוצאותיו במסגרת תביעתה החסרה.

דיון והכרעה

34. אקדים את המאוחר ואציין כי לאחר שבית המשפט נדרש לטענות הצדדים הוא קובע כי מועד חיוב הנתבע במזונות הקטין יחל ביום בו הוכר, על ידי בית הדין הרבני, כאביו של הקטין, קרי מיום 30.7.23 . ועתה אסביר.

חיוב בטרם הגשת הליך משפטי –

35. התובעת עותרת לחייב את הנתבע במזונות הקטין מיום היוולדו, 19.8.2021, כאשר את הליך יישוב הסכסוך פתחה ביום 13.3.2022, קרי 7 חודשים לאחר הולדת הקטין. את תביעת המזונות הגישה התובעת ב 26.5.2022, קרי כ- 9 חודשים לאחר פתיחת הליך י"ס. הלכה למעשה התובעת עותרת לחיוב מזונות לפני הגשת התביעה.
36. סוגיה זו עלתה בתלה"מ (משפחה חיפה) 49183-07-21 פלונית נ' פלוני (נבו 07.04.2022) ושם צוינה ההלכה לפיה "כידוע, באשר לאפשרות התובעת לתבוע "למפרע" – עבור התקופה הקודמת להגשת התביעה נקבע כי למי מההורים אשר נשא בפועל בהוצאות הקטינים נתונה הזכות לפנות לבית המשפט בתביעה להחזר ההוצאות למפרע: "...כמו בכל חוב כספי רגיל, לא יום הגשת התביעה קובע, אלא יום היווצר העילה ומעשים בכל יום שאדם תובע היום, וזוכה למפרע למיום היווצר העילה (כל עוד לא התיישנה)....." (ראו: ע"א 1375/93 אביטבול נ' אביטבול פ"ד נ' (1) 215. ראו גם: תמ"ש (חד') 3710/06 ש.ח. ת.ז נ' ר. נ. ת.ז [פורסם בנבו] (10.4.07))".
37. במקרה דנן התובעת לא הגישה תביעה כספית ורק מטעם זה לבדו יש לדחות את עתירתה לחיוב מיום היוולדו של הקטין.
38. לחלופין עותרת התובעת לחייב את הנתבע במזונות הקטין מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך, תוך שהפנתה לפסיקה הקובעת כי יראו את מועד תביעת המזונות כאילו הוגשה ביום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך. הנתבע מנגד הפנה את בית המשפט לפסיקה הקובעת חריגים בענין מועד חיוב המזונות.
39. בית המשפט סבור כי המקרה דנן בהחלט נופל בחריגים אשר יכולים לאפשר לו להורות על חיוב במועד מאוחר יותר, ובמקרה דנן מיום הכרת הנתבע כאביו של הקטין, בשל הנימוקים שיפורטו להלן.

ספק באהבות הנתבע

40. בכל כתבי הטענות טענה התובעת כי היא אינה יודעת אם הנתבע הינו אביו של הקטין. הלכה למעשה, התובעת היא זו אשר מיוזמתה הטילה ספק באבהותו.
41. גם בדיונים שהתקיימו בפני הערכאות השונות, שבה התובעת וחזרה על אותה גרסה, לפיה אינה יכולה לדעת אם הנתבע הינו האב, תוך שציינה כי חוסר הידיעה נובעת נוכח היותה באותה התקופה, עם גברים נוספים.
42. באופן מפתיע, בסיכומיה, נעלמו טענות הספק באבהות, וכל שנרשם כי "הנתבע היה צריך לברר את אבהותו והתובעת שיתפה פעולה באופן מלא עם ההליכים שיזם הנתבע".
43. עוד טענה התובעת בסיכומיה, כי שיתפה פעולה עם בירור הליכי האבהות, והכחישה את טענות הנתבע כאילו פעלה לניתוק הקשר שלו עם הקטין.
44. נוכח האמור לעיל, בית המשפט אינו יכול לקבל את התעלמות התובעת מטענותיה בענין הספק באבהותו של הנתבע, שאחרת כל ההליך היה מתייתר.
45. לא מן הנמנע כי שינוי גרסת התובעת מעיד כי היא בעצמה אינה סבורה כי עתירתה למזונות קטין מיום היוולדו יכולה לדור יחדיו עם הספק שהעלתה בדבר אבהותו.
46. במקרה דנן פעל הנתבע נחרצות על מנת לבדוק אבהותו, ודרכו היתה ארוכה ולא קלה, דרך שהחלה ביום 16.3.2022, בהגשת התביעה לבית משפט זה, המשיכה בבית הדין, והסתיימה בפסק דין של בית דין רבני גדול ביום 30.7.2023, קרי כשנה וחצי לאחר מכן.
47. בית משפט זה סבור כי הזמן הרב שחלף, מאז החל הנתבע בהליך בדיקת האבהות ועד שניתן פסק הדין הקובע כי הוא אביו של הקטין, לא יכול לעמוד לו לרועץ, ולהעמיד אותו היום בפני חיוב מזונות עבר למשך מספר לא מבוטל של חודשים - 27 במספר.
48. נראה כי לו היה הנתבע "מרים ידיים" או עוצר באמצע ההליך, אבהותו לא היתה נקבעת לעולם, והתובעת לא היתה עושה דבר לשם כך.

שליטתה המלאה של התובעת

49. משהתובעת בעצמה לא ידעה אם הנתבע הינו אביו של הקטין, בוודאי לא יכול היה לדעת זאת הנתבע.
50. אולם בשונה מהנתבע, לתובעת עמדו, לכל הפחות, שתי אפשרויות למנוע ספק זה. הראשונה, יכולה היתה התובעת לרשום את הנתבע כאביו של הקטין לאחר לידתו. השנייה, יכולה היתה התובעת לעתור לבדיקת אבהות. משלא עשתה לא זאת ולא זאת, קבעה למעשה התובעת את מעמדו של הנתבע.
51. לא ניתן להתעלם מהעבודה, שלענין זה, מעמדו של הנתבע שונה לחלוטין ממעמדה של התובעת, משום שבידי התובעת השליטה המלאה, והנתבע תלוי בבחירותיה.
52. כך לא יכול היה הנתבע לרשום עצמו כאביו של הקטין, ללא רשותה של התובעת. כך לא יכול היה הנתבע לבצע בדיקת אבהות ללא שיתוף הפעולה של התובעת. כך לא איפשרה התובעת לקטין לשהות עם הנתבע, והנתבע נאלץ לנהל הליך משפטי לשם כך. כך בחרה התובעת מתי להגיש את תביעת המזונות, וכאמור מעלה זו הוגשה 9 חודשים לאחר לידתו של הקטין.
53. מכל זאת מסיק בית המשפט כי נשללה מהנתבע האפשרות לשלם את מזונות הקטין מיום היוולדו, ועתירתה של התובעת עתה לדרוש זאת, הינה בבחינת חוסר תום לב וניצול הליכי משפט.

שלילת הקשר בין הקטין לנתבע

54. בית המשפט מקבל את טענות הנתבע לפיהן התובעת פעלה לשם ניתוק הקטין ממנו, נוכח הראיות כדלהלן:

• במסגרת תגובתה לבקשת הנתבע למחיקת תביעת המזונות, שהוגשה ביום 30.6.22, נכתב כך: "המשיבה תאמר כי היא מתנגדת נחרצות שהמבקש יקח כל חלק בגידולו של הקטין או יהיה מעורב בחייו כל עוד לא הוכחה אבהותו...".
• באותה התגובה טענה התובעת "הקטין הינו תינוק חסר ישע בן כעשרה חודשים צמוד לאמו ואינו מסתובב לבד ובעצמו, ועל כן ברגע שניתן צו הרחקה מהאם ברי כי עניין זה משלים על עצם הסדרי הראיה מול המבקש".
• ביום 13.2.23 הגיש הנתבע בקשה לבית המשפט, בה טען כי הזמן חולף, כי טרם ניתן אישור לביצוע בדיקת הרקמות, וחלפה שנה מאז הגשת תביעת האבהות והוא מבקש לקבוע הסדרי שהות מכיוון שאינו פוגש בקטין כלל. התובעת התנגדה.
• ביום 14.3.23 טענה התובעת במסגרת תגובה שהגישה לעמדת היועמ"ש שיש למחוק את תביעת האבהות.
• ביום 13.4.23 הגישה התובעת תגובה לבקשה נוספת של הנתבע לקיום הסדרי ראיה וטענה בזו הלשון: "תדגיש המשיבה כי מתנגדת נחרצות לבקשת המבקש וזאת לאור העובדה הפשוטה שטרם התברר מעמדו של המבקש בכל הקשור ולקטין ויובהר כי אף היועמ"ש התנגד לעריכת בדיקת רקמות לקטין". בהמשך טענה כך: "הבקשה מוטעית מיסודה שעה שקבע המבקש בסעיף 2 לבקשתו כי הינו אביו של הקטין וזאת בניגוד גמור להליך דנן שהינו הליך מיותר שעה שכאמור אף היועמ"ש התנגד לבדיקת הרקמות."
• ביום 5.6.23 הגישה התובעת תביעה חדשה להותרת שם משפחתו של הקטין כשם משפחתה בלבד, וזאת לאחר שבית הדין הרבני ערך בירור מעמדם האישי של הצדדים וקבע מחמת הספק גט לחומרא. התובעת טענה כי בהתאם לחוק השמות זכאי הנתבע לדרוש את רישום שם משפחת הקטין על שם משפחתו ועל כן עתרה ששם משפחת הקטין לא ישונה.

55. מהאמור לעיל עולה כי בניגוד לטענות התובעת, היא פעלה באופן אקטיבי למניעת קשר בין הנתבע לקטין, אם באמצעות התנגדותה הנחרצת למינוי עו"ס ולקביעת הסדרי שהות כלשהם, ואם בסירובה לרישום שם משפחתו של הנתבע כשם משפחתו של הקטין.
56. בתחילה נימקה התובעת את התנגדותה וטענה שאין לקיים כל קשר טרם תתברר תביעת האבהות, מבלי לתת את הדעת למשמעות הניתוק והעדר כל קשר בין הנתבע לבנו. בהמשך טענה כי נוכח קיומו של צו הרחקה ממנה, אין הנתבע יכול לקיים זמני שהות עם הקטין, טענה שאינה נכונה כלל ועיקר. ולבסוף, משהתובעת סברה שהמניעה ההלכתית לביצוע בדיקת רקמות היא זו שתסייע בידה שלא לאפשר קשר בין הנתבע לקטין, הגישה בקשה למחיקת התביעה, מיד לאחר הגשת עמדת היועמ"ש.
57. לא נעלמו מעיני בית המשפט כל טענות התובעת לענין אלימות הנתבע כלפיה, וכן יודע בית המשפט היטב את ההליכים שהתנהלו בענין זה בין הצדדים. על כן יאמר כי עם כל הצער והכאב שחוותה התובעת, כפי שבאו לידי ביטוי בכתבי הטענות, תוך האמירה הברורה כי אין להפעיל אלימות מכל סוג, בשום דרך ובשום מצב, אין בכך בכדי למנוע מהקטין את זכותו להיות בקשר עם אביו.
58. בתלה"מ (משפחה אשדוד) 40374-10-17 פלוני נ' פלונית (נבו 17.01.2021) פטר בית המשפט את האב מתשלום מזונות בנו, בשל התנהלות האם אשר במכוון וביודעין נכסה לעצמה את כל הזכויות ההוריות ואיינה אותם מהאב: "התנהלות האם שמאיינת את זכויותיו ההוריות של האב ומנכסת לעצמה באופן בלעדי את כלל הזכויות ההוריות, אך מאידך מבקשת להטיל עליו חובות הוריות. מכל השיקולים, חלקם וכולם יחד, אני מוצאת בנסיבות העניין לפטור את האב מתשלום דמי המזונות ולחייב את האם לשאת בצרכיהם ההכרחיים של הקטינים...".
59. במקרה דנן לא יכולה להיות מחלוקת שהתובעת פעלה לשם איון זכויותיו ההוריות של הנתבע. החל מבחירתה שלא לרשום אותו כאביו, המשך בחוסר שיתוף הפעולה המלא עם בדיקת האבהות, וכלה בהתנגדותה לקשר של הנתבע עם הקטין.
60. כידוע, הורות היא זכות וחובה כאחד. את זאת ניתן ללמוד מחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסיות אולם לא פחות מהחיים עצמם. בצד ההנאה הגדולה להיות הורה, מוטלת אחריות כבדה. לא יעלה על הדעת כי הורה יבקש זכויות הוריות ולא יעמוד בחובותיו ההוריות. מאידך, לא יעלה על הדעת כי יטילו על הורה חובות הוריות בד בבד עם שלילת זכויותיו, קל וחומר ניסיון לשלול את הורותו כליל.

אי מחיקת התביעה

61. בית המשפט לא מקבל את טענת התובעת כאילו במתן החלטתו על אי מחיקת התביעה קבע כי לאחר הכרת הנתבע כאביו של הקטין יפסקו מזונותיו מיום הגשת התביעה. בית המשפט קבע כי אין הצדקה לחייב את הנתבע טרם בוצעה בדיקת האבהות, מבלי להיכנס לגופה כלל וכלל.
62. יתר על כן, תביעת המזונות של התובעת הוגשה ביום 26.5.2022 ואילו החלטת בית המשפט ניתנה ביום 20.7.22, כחודשיים לאחר מכן. התובעת לא ראתה לנכון להגיש, במהלך זמן זה, בקשה למזונות זמניים וכנראה לא בכדי. עת התובעת עצמה, בזמן אמת, לא סברה כי יש מקום לפסיקת מזונות זמניים, טענתה כי יש לפסוק מזונות בגין אותה תקופה, לכל הפחות, בעייתית.

מועד החיוב - תחילתו

63. לטענת הנתבע בתחילת הדרך נראה היה כי אין ספק באבהותו, ועל כן ליווה את התובעת בהריונה, נכח בלידה, ואף רכש מוצרים לקטין ושילם בגין הוצאותיו. לשיטתו של הנתבע, גם מסיבה זו אין לחייבו במזונות העבר של הקטין, תוך שהוסיף וטען כי התביעה לא מבוססת על ראיות והתובעת לא פרנסה את הקטין, נוכח מגוריה בבית הוריה. לכאורה, טענות אלה אינן מסייעות לנתבע לגבי מועד החיוב, אולם רק לכאורה, ומדוע?
64. התנהלות הצדדים בתחילת הדרך, העידה כי שניהם רואים את הנתבע כאביו של הקטין. או אז שילם הנתבע בעבור הוצאות הקטין. משהתובעת החלה להעלות ספק באבהותו, התנגדה היא גם לכל קשר שלו עם הקטין. בית המשפט לא יכול לקבל את טענת התובעת מחד, לפיה הנתבע אינו אביו של הקטין ועל כן נאסר עליו כל קשר עם הקטין, ומאידך, ולשם תשלום מזונותיו, אבי הקטין הוא.
65. התובעת מצידה, עתרה לחייב את הנתבע לא רק במזונות, כי אם גם במחצית הוצאות המסגרת החינוכית שבה שהה הקטין. בית המשפט אינו יכול לקבל עתירה זו כלל וכלל, וההסבר לה מהווה המשך ישיר לנימוקי החלטה זו, לכל הפחות בכל מה שקשור לבחירתה של התובעת שלא לשתף פעולה עם הנתבע, גם בהחלטות מהותיות הקשורות לקטין, כמו מסגרת חינוכית.
66. משלא ניתן לנתבע להיות מעורב בגידול חיי בנו, לקבל החלטות בענייניו, והשליטה כולה היתה בידי התובעת, לא ניתן לדעת האם המסגרת החינוכית בה שהה הקטין היתה מקובלת על הנתבע, לו היו מתייעצים איתו כאפוטרופוס של הקטין, האם המחיר ששולם היה מקובל עליו, האם היו לו חלופות, אולי אף במחיר של טיפול ביתי תחת מסגרת חינוכית, ושאלות רבות אחרות. משכך סבור בית המשפט כי לא נכון לחייב את הנתבע בהוצאות אלה.
67. ביהמ"ש לא מתעלם מטענות התובעת בדבר אלימות שחוותה מהנתבע, כאשר בין הצדדים התנהל הליך ארוך בעניין זה, במהלכו אכן הורחק הנתבע מהתובעת. יחד עם זאת, ביהמ"ש אינו יכול לקבל את טענת התובעת כי מאחר וניתן צו הרחקה ממנה, אוטומטית הנתבע מורחק מהקטין.
68. לסיכום - במשך החודשים הרבים בהן התנהלו ההליכים בפני ביהמ"ש, לא אפשר ביהמ"ש לאף אחד מהצדדים לאחוז את החבל בשני קצותיו. כפי שביהמ"ש לא אפשר קביעת זמני שהות בטרם התבררה האבהות, כך לא מצא מקום לקבוע מזונות טרם הוכרעה שאלת האבהות. יחד עם זאת, את החודשים הרבים בהם נמנע מהקטין קשר עם הנתבע לא ניתן להשיב רטרואקטיבית. בזמן אמת התנגדה התובעת, בגלוי, כמבואר לעיל, לקיום כל קשר בין הקטין לאביו ולפיכך, ובהצטרף לכל המפורט מעלה, אין כל הצדקה לפסיקתם בדיעבד.
69. התרשמותו של בית המשפט מהתנהלות ההליכים כולה היא כי הנתבע זעק ועשה כל שניתן על מנת שיכירו בו כאביו של הקטין, ולעומתו התובעת קיוותה שלא. גם אם לטענתה שיתפה פעולה עם בדיקת האבהות, נהיר כי איפשרה לחודשים, בהם סירבה לקביעת כל קשר בין הנתבע לקטין, לחלוף. בית המשפט סבור כי הצדדים ידעו טוב מכולם של מי הילד, אולם כל אחד מהם מצא את הסיטואציה שונה, ופעל להצדיקה לטובתו, תוך התעלמות מצרכי הקטין ומזכויותיו, ויש להצר על כך. ילד אינו חפץ, ומשהגיח לעולם, תוך רצון הוריו, חלה עליהם אחריות, לא רק עליו, כי אם גם על מעשיהם.
70. לא נעלמו מעיני ביהמ"ש טענות הצדדים בעניין מחילה. נוכח נסיבותיו העובדתיות החריגות של תיק זה, ונוכח המסקנה אליה הגיע ביהמ"ש אף בלא צורך בניתוח סוגיה זו, לא מצא ביהמ"ש הנכון להיכנס לעומקה של סוגיה הלכתית זו.
71. נוכח כל האמור לעיל הריני מורה כי הנתבע ישלם לתובעת, דמי מזונות עבר, בעבור הקטין, מיום הכרת אבהותו, 30.7.23 ועד ליום 31.1.2024, היום בו ניתן פסק הדין (הקובע את תשלום מזונות הקטין מאותו יום ואילך).
72. כאמור בפסק הדין סכום המזונות לחודשים המפורטים מעלה, עומד על סך 1,400 ₪, לחודש, לפיכך, על הנתבע לשלם לידי התובעת סך של 8,400 ₪.
73. הסכום ישולם לתובעת ב- 3 תשלומים שווים, מידי 5 לכל חודש, כאשר התשלום הראשון ישולם ביום 5.4.24.
74. הוצאות – נוכח הגעת הצדדים להסכמות בכלל ההליכים, חרף עצימות הקונפליקט, התנהלות שמאוד מוערכת על ידי בית המשפט, ועל מנת שלא להעכיר את האווירה, אינני עושה צו להוצאות.
75. המזכירות תמציא לצדדים.
76. מתירה לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום,  כ"א אדר ב' תשפ"ד, 31 מרץ 2024, בהעדר הצדדים.