פסק הדין העוסק בפרשנות הסכם וכן בקיומו של תנאי מתלה

א' – העובדות הצריכות לעניין:

1. המערערת והמשיב (להלן: האישה, האיש - בהתאמה) הם בני זוג לשעבר אשר בעניינם התנהלו הליכים משפטיים, לרבות בענייני רכוש ומזונות אישה. ביום 15.8.18, במסגרת ערעור על החלטת רשמת בתיק 64293-10-18, התקיים דיון במעמד הצדדים וב"כ אשר במהלכו עלה בידי הצדדים לחתום על הסכם ממון, שהוכתב לפרוטוקול, נחתם על ידי הצדדים, אושר וניתן לו תוקף של פסק דין (להלן: ההסכם, פסק הדין - בהתאמה), בו נקבע, בין היתר, כי:

    

   "הסכם

   1.מועד הקרע יחשב להיות ה- 31/12/17.

   2.בית המשפט ימנה מומחה לבחינת כלל נכסי הצדדים ולהגשת דו"ח איזון משאבים.

   ...

   5.בית המשפט ימנה כונס נכסים למכירת הבית שברחוב... מוסכם כי הליכי הכינוס יושהו בשלב זה, ויכנסו לתוקף מידי עם מתן הודעה של מי מהצדדים בדבר רצונו לעשות כן...

   6.האיש יעביר לאישה 30,000 ₪ לחודש, וזאת עד להחלטה אחרת או עד לחלוקת הרכוש לפי המוקדם.

   ...

   8.מלבד האמור אין לצדדים טענות אחד כלפי משנהו".

    

2. בין לבין מונה מומחה כלכלי, הוגש דו"ח, הצדדים נשמעו וביום 2.11.2022 ניתן על ידי פסק דין סופי בעניין רכושם של הצדדים.

    

3. ההליך שבפניי נסוב כולו סביב פרשנות סעיף 6 להסכם ובפרט למשמעות שלוש המילים "עד לחלוקת הרכוש". האם כטענת האישה, עד לחלוקת מלוא הרכוש או האם כטענת האיש, עד לחלוקת החלק המסיבי של הרכוש (הדירה). על כך בהרחבה בהמשך.

4. אף שאלה זו איננה חדשה והיא הובאה בפניי במסגרת ערעור על החלטת רשמת הוצאה לפועל בע"ר 13366-11-19, בה נקבע כי האשה זכאית לגבות את הסך של 30,000 ₪ עד לחלוקת מלוא הרכוש. ערעור שהגיש האיש בפניי התקבל, תוך שנקבע על ידי:

    

   "6.... אמנם, בשום מקום בהסכם לא נקבע כי התשלום ייפסק עם חלוקה חלקית של הרכוש, אולם, באותה נשימה ניתן לומר כי בשום מקום בהסכם גם לא נקבע כי התשלום יימשך עד לחלוקת מלוא הרכוש. בעניין זה, הרשמת הרשתה לעצמה לתת פרשנות לטקסט שלכל הפחות ניתן לומר כי הוא במחלוקת בין הצדדים וזאת בכל הכבוד בהעדר סמכות.

   7. אכן לשון ההסכם כי התשלומים ישולמו עד חלוקת הרכוש. מצד אחד ניתן לומר ולטעון כי כוונת הצדדים היתה להעביר לאישה סך של 30,000 ₪ [לחודש] על מנת לאפשר לה מחייה ורווחה עד שתתחיל לקבל לידיה כספים מתוך חלוקת הרכוש. מצד שני, ניתן לומר ולטעון כי כוונת הצדדים היתה להעביר את הסך הנ"ל עד לחלוקת מלוא הרכוש וזאת כדי לתמרץ את האיש לשתף פעולה עם חלוקת הרכוש אשר לפי הטענה נמצא בידיו. כך או כך, מדובר בשאלה פרשנית ולא בשאלה שעולה מהטקסט.

   8. במסגרת הדיון שהתקיים שלא לפרוטוקול ועל מנת להמחיש לצדדים את הקושי שבהחלטת הרשמת הבאתי דוגמא לפיה, מה היה הדין אם וככל ש- 99% מהרכוש היה מחולק ורק האחוז הנותר לא היה מחולק ולא היה צפוי מתי יחולק, באופק. האם במקרה כזה ניתן לומר שהצדדים התכוונו שהאיש ישלם 30,000 ₪ לחודש עד לחלוקת 100% מהרכוש? באותה נשימה הבאתי דוגמא מה היה קורה אם הצדדים היו מחלקים רק אחוז אחד מרכושם, האם גם אז ניתן לומר שחלוקת הרכוש החלה ולכן האישה לא זכאית לקבלת הסכום. למען הסר ספק, לשתי שאלות אלה אין לבית המשפט תשובה וזאת מאחר ומדובר בשאלה פרשנית המתייחסת לכוונתם הסובייקטיבית של הצדדים שבפני ומאחר וסוגיה זו חייבת להתברר במסגרת בירור עובדתי לרבות חקירת הצדדים על גרסאותיהם ביחס להבנתם את ההסכם עליו חתמו. מה שכן ניתן לומר, כאמור לעיל, שקיימת סוגיה פרשנית וכי הרשמת לא היתה רשאית להשיב עליה, בטח לא כפי שקבעה בהחלטתה שחלקים ממנה צוטטו לעיל.

   ...

   12. ככל שתוגש בקשה זהה או דומה לרשמת הוצאה לפועל ותתעורר סוגיה פרשנית כפי שהתעוררה במקרה שבפניי, טוב תעשה הרשמת אם תשקול להעביר העניין לבית המשפט בהתאם לסעיף 12 לחוק.

   13. אין בדעת ביהמ"ש ליתן ייעוץ משפטי כזה או אחר, אולם סוגיה זו יכולה להיפתר גם במסגרת תביעה ישירה של מי מהצדדים לפרשנות הסכם, וטוב יעשו הצדדים באם יכלכלו צעדיהם בהתאם".

    

5. ביום 25.5.23 הורתה רשמת ההוצאה לפועל על סגירת תיק ההוצאה לפועל, כאשר, שוב, מוקד ההחלטה נסוב סביב השאלה מהו המועד שיפסיק את החיוב של 30,000 ₪ לחודש. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. בהחלטתי מיום 4.7.23 נרשם: "ניכר כי הנושא אינו מרפה מהצדדים ומבית המשפט. חרף כי ההליך שבפני הוא הליך של ערעור, יודיעו הצדדים בהודעה משותפת האם מוסכם עליהם שהשאלה היחידה שתוכרע במסגרת הליך זה היא השאלה מהו המועד המפסיק את החיוב במזונות, בהתאם להסכם ובהתאם לדין. ככל שתשובת הצדדים חיובית, אאפשר להם להתייחס לעניין זה בתצהיר ויתקיים דיון שייוחד לשאלה זו שבסופו תינתן החלטה בעניין". לאחר ששני הצדדים מסרו את הסכמתם, כך היה.

    

   ב' – טענות הצדדים:

    

6. בטרם אפנה לבחינת טענות הצדדים, אני רואה חובה לומר כי שניהם הגישו תצהירים ארוכים, רוויי עובדות וטענות ובהן התייחסות לשלל נושאים ולא רק לשאלה שעל הפרק. כך או כך, מתוך תצהיריהם עלה בידי לברור את טענותיהם הצריכות לעניין.

    

7. להלן עיקר טענות האישה:

    

   • משמעות "עד לחלוקת הרכוש" היא אחת – עד לחלוקת כל הרכוש.

   • כוונת הצדדים היא כי הסך של 30,000 ₪ (=מזונות זמניים) ישולמו על ידי האיש "עד לתום חלוקת מלוא הרכוש" (ר' סעיף 32 לתצהירה).

   • ביום 17.4.19 חתמו הצדדים על הסכם בעניין מכר הבית וחלוקת התמורה (57.5% לאשה ו 42.5% לאיש) וככל שהאיש סבר כי יש בחלוקת התמורה כדי להשפיע על חיובו בסך של 30,000 ₪ לחודש, מן הסתם היה נותן לזאת ביטוי בהסכם זה.

      

8. להלן עיקר טענות האיש:

    

   • האיש הסכים לשאת בתשלום של 30,000 ₪ לחודש מתוך ידיעה כי תשלום זה ישולם "...לתקופת ביניים ומוגבלת, עד שתתחיל לקבל כספים מתמורת הבית" (ר סעיף 6 לתצהירו). עוד מוסיף האיש כי: "בשום פנים ואופן לא הסכמתי ולא הייתי מסכים להמשיך ולשלם את התשלום החודשי עד לחלוקת מלוא הרכוש, מועד שכלל לא היה ידוע במועד עריכת ההסכם, מועד שאין לי כל שליטה עליו, מועד שהאשה בעצמה דוחה עוד ועוד ובעטייה לא הגיע עד היום" (שם).

   • המועד המפסיק את התשלומים החודשיים הוא המועד בו נחתם הסכם מכר הדירה (אפריל 2019) זאת מאחר וזהו הרכוש העיקרי של בני הזוג ולכל היותר אוגוסט 2019 שאז עמד לרשותה של האישה מלוא חלקה במכר.

   • דרישתה של האישה לתשלום עד לחלוקת מלוא הרכוש איננה סבירה או מידתית בכל קנה מידה, לא כל שכן לאחר שהאישה עושה כל שלאל ידה כדי לא לסיים את חלוקת כל הרכוש.

      

     ג' – דיון:

      

9. סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג 1973 (להלן: חוק החוזים) קובע: "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

    

10. בע"א 8239/06 זאן אברון נ' אברהם פלדה (נבו, 21.12.2008) נקבע כי: "אם אין אפשרות להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, על בית המשפט לפרש את החוזה לפי אמות מידה אובייקטיביות, דהיינו, "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..." (עניין אפרופים, 313) ובהתאם "לאותה תכלית המשרתת את העיסקה שכרתו הצדדים ואשר צדדים סבירים העומדים בנעליהם של הצדדים לחוזה הנוכחי מבקשים היו להשיג" (עניין ארגון מגדלי הירקות, פסקה 29 לפסק-דינו של המשנה לנשיא חשין). חשוב להדגיש כי התכלית האובייקטיבית שניתן לייחס לחוזה כאמור, לעולם תיסוג מפני תכליתו הסובייקטיבית וגם אם קשה היא המלאכה לאיתור אומד דעתם הסובייקטיבי המשותף של הצדדים, על בית המשפט למצות מלאכה זו בטרם יפרש את החוזה על פי אמות מידה אובייקטיביות, וכדברי השופט ריבלין בעניין ארגון מגדלי הירקות: "אל לו לשופט למהר לקבוע שלא ניתן לאתר את תכליתו הסובייקטיבית של החוזה. על בתי המשפט להימנע מליצור "'תחושה' או 'אווירה' שלפיה אף חוזה אינו ברור, הכל פתוח, וכל תוצאה ניתנת להשגה באמצעות פרשנות" ... אין זה תפקידו של בית המשפט ליצור עבור הצדדים חוזה סביר יותר מזה שהם יצרו לעצמם. הבחינה האובייקטיבית תעשה רק כאשר איתור כוונתם המשותפת הסובייקטיבית של הצדדים אינו אפשרי" (פסקה 12). הנה כי כן, עלינו להישמר ככל הניתן מלקרוא לתוך החוזה תניות חדשות תוך כדי התהליך הפרשני שמא נימצא כותבים עבור הצדדים חוזה חדש שהם מעולם לא כרתו ושאליו מעולם לא התכוונו."

     

11. מתוך האמור עולה כי על מנת לברר את אומד דעת הצדדים לחוזה, יש להידרש לבחינת השאלות הבאות:

     

    • האם ניתן לברר מהו אומד דעתם המפורש של הצדדים מתוך לשון החוזה, ואם כן - מהו?

    • ככל שהתשובה לשאלה הקודמת שלילית - האם ניתן להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על רקע הוראות החוזה ובאמצעות בחינת הנסיבות החיצוניות לו, לרבות התנהגות הצדדים בשלב המו"מ, התנהגותם לאחר כריתת החוזה, קיומם של חוזים נוספים בין הצדדים, הנוהג שביניהם וכד', ואם כן - מהו?

    • ככל שהתשובה לשאלה הקודמת שלילית - מהי פרשנות החוזה לפי אמות מידה אובייקטיביות "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..."? (ר' בע"א 8239/06 שצוטט לעיל).

       

       

       

       

      ג.1. – האם אומד דעתם המפורש של הצדדים משתמע מתוך לשון החוזה?

       

12. בפסק דיני מיום 29 בינואר 2024 (ר' גם בסעיף ‎4 לעיל) קבעתי כי לא ניתן לקבוע את אומד דעת הצדדים במפורש מתוך לשון ההסכם ואין עלי אלא לשוב על דברים.

     

    ג.2. – האם ניתן להתחקות אחר אומד דעת הצדדים מתוך נסיבות העניין?

     

13. בתצהיריהם הציגו הצדדים גרסה בדבר המועד בו יופסקו התשלומים הנ"ל (האשה – עד סיום חלוקת הרכוש; האיש – עד תחילת חלוקת הרכוש), ואולם בחקירותיהם הנגדיות הציגו הצדדים תיזות קרובות.

     

14. כך לדוגמה נשאלה האשה והשיבה:

     

    "ש:נניח שחלוקת הרכוש הייתה כל הרכוש עד השקל האחרון, אני לוקחת 10 שנים, אז את סבורה שהיית צריכה לקבל 30,000 שקל 10 שנים?

    ...

    ת:ברור שלא.

    ש: מה בהבנה שלך היה צריך לקרות?

    ת:היה צריך לעזור לי למשוך, להגיע למקום שאני שיהיה לי מספיק כסף לקנות איזושהי דירה שאני יכולה לחיות בה... הייה צריך קצת לעזור לי להגיע לאיזושהי פינה שיהיה לי איזושהי דירה קטנה 2, 3 חדרים ומשם לשחרר אותי ואני אסתדר..." (ר' פרוטוקול 10.1.2024, עמ' 8, ש' 31 ואילך).

     

15. כך לדוגמה העיד האיש בסוגיה זו: "... והשאלה הייתה מתי [האשה] מקבלת מספיק מזומן כדי שהיא תפסיק להיות תלויה בי כלכלית... זה כל כך היה ברור לי שאני צריך לגייס עוד 3, 4 חודשים... מה [שהאשה] הייתה צריכה זה כסף ופה היה כסף, ולכן אני ראיתי שהיא נפגשת בעין כבר ראינו את התשלום הראשון והשני והשלישי, עוד 3 חודשים לא 6 שנים, ב' כל פעם שניסיתי לחלק את הרכוש היא לא לקחה אותו... הכוונה בתפיסתי והבנתי, ברגע שיהיה לה מספיק כסף בשפע לכלכל את חייה" (ר' פרוטוקול 10.1.2024, עמ' 31, ש' 29 ואילך).

     

16. בשים לב לעדויות הצדדים, נרשם מפי לקראת תום עדותו של האיש: "... יש בסיס משותף בין בין שתי העדויות כאן. הגברת אמרה שעד שיהיה לה מספיק כסף לקנות דירת 2, 3 חדרים, והוא אמר עד שהיא תוכל לעמוד על הרגליים. אז עכשיו אני, אני מבין ששניהם התכוונו ליכולת כלכלית כזאת או אחרת שתהיה לה. כמה זה בשקלים אני לא יודע ... אני מניח שהם יותר קרובים מאשר רחוקים, אני שמעתי את הגברת שמעתי גם אותו, לקחתי מתוך 100 שאלות שכל אחד נשאל את הלב" (ר' פרוטוקול 10.1.2024, עמ' 42, ש' 1 ואילך).

     

17. כפי שהובא לעיל, במקרים בהם לשון החוזה אינה חד משמעית יש להתחקות אחר אומד דעת הצדדים על רקע הוראות החוזה ובאמצעות בחינת הנסיבות החיצוניות לו, לרבות תוך בחינת התנהגותם לאחר כריתת החוזה.

    ובמה דברים אמורים?

     

18. כפי שעלה מעדויות הצדדים, האשה נמנעה במפגיע מקבלת חלקה מתוך כספי מכירת הבית המשותף. כך היא נשאלה והשיבה:

     

    "ש:את מאשרת שבמועד זה [יולי 2019 - י' ש'] נוסף לסכומים שקיבלת, נכנסו לחשבון הנאמנות על שם שני הצדדים כ-5.5 מיליון ₪ מתמורה הבית?

    ת:זה הגיוני, כן.

    ש:הגיוני, טוב. מאשרת [שהאיש] פנה אלייך בבקשה לחלק את הכספים שמצויים בחשבון ואת לא שיתפת פעולה?

    ת:אנחנו נמענו מזה כיוון [שהאיש], מתוך הנחה שאני מתנהלת בעולם הזה בחוסר ביטחון מוחלט. כי בהסכם הבלתי כתוב של [האיש] ושלי אני הייתי שרת הפנים, אני גידלתי את ארבעת הילדים, את הנכדים את הבית. אפשרתי [לאיש] לצאת לעבודה לעמל יומו מתוך אמון מלא, מתוך תמיכה מלאה..." (ר' פרוטוקול 26.4.2021, עמ' 61, ש' 30 ואילך).

     

19. בשלב זה ניכר בבירור כי לאשה אין תשובה טובה לשאלה הפשוטה שנשאלה, עד שנרשם מפי: "ולזה יש רלוונטיות נכון גברתי?", והיא השיבה: "בעיניי כן" (שם, עמ' 62, ש' 5 ואילך).

     

20. מיד לאחר ב"כ האיש שאל והאשה השיבה:

    "ש:את מאשרת שבמקביל לכך שסירבת לשתף פעולה בחלוקת הכספים פתחת כנגד [האיש] תיק הוצאה לפועל?

    ת:הוצאה לפועל הייתה כן, לעניין המזונות אישה.

    ש:... ולמעשה במשך שמונה חודשים מחודש 07/19 עד חודש 02/2020 שוכבים בחשבונות הנאמנות מיליוני שקלים שלא פעלת לקבל אותם.

    ת:נכון, של שני הצדדים" (שם, ש' 10 ואילך).

     

21. מתוך תשובתה של האשה עולה בבירור כי האשה סירבה לקבל את חלקה מתמורת הבית המשותף, וישאל השואל – מדוע? הרי האשה הלינה לכל אורכו ורוחבו של ההליך שבפניי על מצבה הכלכלי הרעוע, כך שאני מתקשה להלום הסבר לאי קבלת הכספים זולת רצונה וכוונתה להאריך באופן מלאכותי את תקופת חיובו של האיש בסך החודשי של 30,000 ₪. ראיה למסקנתי זו, ניתן למצוא גם בהמשך חקירתה של האשה, עת נשאלה על ידי והשיבה:

     

    "ש:לדוגמה יכולת להגיד אני מקבלת תחת מחאה, אני מקבלת ואין בקבלה כדי לייתר את הטענות שלי, אבל היא שאלה אותך שאלה מאוד לגיטימית, האם סירבת לקבל כספים?

    ת:את הכספים שהיו סגורים בתוך התוכניות חיסכון סירבתי לקבל, מתוך פשוט ניסיון לשמר, איבדתי את הביטחון פשוט.

     

    ש:אבל מי שמאבד ביטחון רוצה כסף...

    ת:לא אני... רוצה את הכסף הזה שם, וברגע שהכל להיסגר אז אני אשחרר אותו אבל כאילו זה" (ר' פרוטוקול 10.1.2024, עמ' 14, ש' 1 ואילך).

     

22. מיד לאחר מתן תשובותיה הנ"ל, האשה נשאלה ע"י ב"כ האיש והשיבה:

     

    "ש:על החוסר ביטחון שלך את רוצה [שהאיש] ישלם?

    ת:מה הקשר? למה זה קשור?

    ש:כי אם היית מקבלת את הכספים היית יכולה לקנות לך את הדירה.

    ת:הייתי גם אותם, גם אותם, גם אותם הייתי מכילה לגיטימית, אוכלת, אני מדברת על, אני חושבת שאת, אני, תראי שוב פעם את תופסת אותי אני לא משפטנית, אני חושבת שיש הבדל בין מדור ומחיה, אני חייתי עם [האיש] מגיל 19, 40 שנה לא יודעת אם את מבינה [ב"כ האיש] 40 שנה אני מתארת לעצמי שאת יכולה להבין. 40 שנה" (שם, ש' 10 ואילך).

     

23. עינינו רואות כי לא הייתה כל סיבה אובייקטיבית שמנעה מהאשה לקחת את חלקה הנכבד מכספי מכירת הדירה (כ- 3 מיליון ₪), ואולם על האמת להיאמר: האשה העדיפה ביד אחת להוסיף ולחייב את האיש בסך של 30,000 ₪ לחודש וביד השנייה בחרה שלא למשוך את חלקה מתמורת מכר הבית. עם כל הכבוד, מצאתי התנהלות זו כחסרת תום לב באופן מובהק.

     

24. גם האיש נשאל על הבנתו באשר לתכלית ההסכם והשיב: "... ככה ראשית כי מה [שהאשה] הייתה צריכה זה כסף ופה היה כסף, ולכן אני ראיתי שהיא נפגשת בעין כבר ראינו את התשלום הראשון והשני והשלישי, עוד 3 חודשים לא 6 שנים, ב' כל פעם שניסיתי לחלק את הרכוש היא לא לקחה אותו" (שם, עמ' 32, ש' 5 ואילך). עדותו זו של האיש מתכתבת לחלוטין עם עובדותיו של המקרה ומצאתי ליתן בה אמון.

     

25. עוד נשאל האיש על הבנתו את ההסכם והשיב: " ... הסתכלנו על ההסכם הזה הסתכלנו על הפרשנות שלנו, והכוונה, הכוונה הייתה [שהאשה] תיפגש עם כסף. ודרך אגב אם יש משהו שמוכיח, מה שמוכיח על חוסר תום לב אצלכם שלא לקחה את הכסף הזה ב-4 הזדמנויות שונות, היא לא לקחה את הכסף שהיה חסר לה והיא אכלה מהחברים, למה היא לא לקחה את הכסף?" (שם, עמ' 36, ש' 19 ואילך).

     

26. בהמשך הסביר האיש את מניעיה של האשה באי לקיחת הכסף: "להערכתי, להערכתי לצד השני היה אינטרס ברור לעשות את התהליכים האלה כמה שיותר, מהסיבה הפשוטה שבראייתם יש פה כספומט שמשלמים 30,000 שקל עד הודעה חדשה ואין (לא ברור) כולל לא להפעיל את הסעיף של חלוקת הרכוש, ולא לקחת רכוש ולא להפעיל זה טריגר בעיניהם להפסיק את התשלומים" (שם, עמ' 38, ש' 20 ואילך).

     

     

27. התנהלות שני הצדדים לאחר חתימת ההסכם, ובממוקד לאחר קבלת כספי תמורת מכר הבית, מלמדת על כוונתם ועל ידיעותיהם באשר לשאלה שעל הפרק. להתרשמותי שני הצדדים ידעו כי כאשר תקבל האשה את חלקה מתמורת מכר הבית, שחלוקתו מהווה למעשה את חלוקת החלק של רכושם, או אז יחדל חיובו של האיש לשלם לאשה את אותם 30,000 ₪ לחודש.

     

28. אמנם בית המשפט איננו שמאי מקרקעין ואיננו מומחה למחירי נדל"ן, ויחד עם זאת ניתן לומר כי האשה אכן קיבלה לידיה את הסכום המשמעותי מתוך חלוקת הרכוש, וסכום זה היה אמור להספיק לה, אף לדבריה, לרכישת דירה קטנה של 2-3 חדרים (ר' בסעיף 14 לעיל).

     

29. עוד ובנוסף, לחלוטין לא התרשמתי כי האיש עיכב או ניסה לעכב את חלוקת הרכוש וההיפך הוא הנכון. דווקא האשה היא זו שנמנעה מקבלת כספים, היא הייתה זו שלא הסכינה עם חוו"ד המומחה כפי זכותה הדיונית והמהותית, ויחד עם זאת אף אם תאמר כי הסעיף שיצר את החיוב נועד לתמרץ את האיש שלא לגרור רגליים בחלוקת הרכוש, לא הייתה כל סיבה "להפעיל" את הסעיף הנ"ל מתוך הטעם הנ"ל.

     

30. ההליך שבפניי עניינו פרשנות הסכם, וכפי שקבעה הפסיקה, בפרשנות הסכם ניתן ורצוי גם לבחון את התנהגותם של הצדדים לאחר כריתתו. לאחר שבחנתי הן את התנהגות האיש, אשר ביקש להאיץ ככל הניתן את חלוקת הרכוש ועל ידי כך לעצור את חיובו בסך של 30,000 ₪ לחודש והן את התנהגות האשה, באי לקיחת חלקה מתמורת הבית, המסקנה היא שאף להבנתם של הצדדים, קבלת התמורה לידי האשה תפסיק את חיובו של האיש.

     

31. להתנהלותה זו של האשה (הימנעות מקבלת כספים שלא הייתה כל מניעה מצד האיש ו/או מצד הדין שיימסרו לה) משמעות לא רק בפרשנות ההסכם, אלא גם על זכותה וחובתו של האיש בייחס לאותם 30,000 ₪ לחודש, כפי שיובא להלן.

     

32. סעיפים 28 (א)-(ב) לחוק החוזים קובעים כי:

     

    "א.היה חוזה מותנה בתנאי מתלה וצד אחד מנע את קיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על אי-קיומו.

    ב.היה חוזה מותנה בתנאי מפסיק וצד אחד גרם לקיום התנאי, אין הוא זכאי להסתמך על קיומו".

     

33. בע"א 2794/20 עו"ד ענת לוי נ' מלטיה ויטוריו את פדלון בע"מ (נבו, 6.11.2023), התייחס בית המשפט העליון ליחס בין הוראת סעיף 28 לחוק החוזים לחובת תום הלב, לאמור: "הוראה זו היא ביטוי ספציפי של חובת תום הלב בקיום הסכם... את הוראת סעיף 28(א) לחוק החוזים שעניינה בחוזה המותנה בתנאי מתלה (או מפסיק – סעיף 28(ב) לחוק החוזים), ניתן להחיל, על דרך האנלוגיה, ומכוח החובה לקיים חוזה בתום ולב ובדרך מקובלת, גם כאשר זכות על פי חוזה (ולא החוזה כולו) מותנית בתנאי מתלה..." (שם, פסקאות 30-31).

     

34. בעניינו אנו, מסקנתי היא כי האשה עיכבה במתכוון את קבלת חלקה מתמורת מכר הבית, רק כדי להוסיף ולקבל את הסך החודשי של 30,000 ₪ וזאת בחוסר תום לב ברור. יוצא אפוא, כי בין אם זכאותה של האשה לקבלת הסך הנ"ל נובעת מקיומו של תנאי מתלה לפי סעיף 28(א) לחוק החוזים (קבלת הסך החודשי עד לחלוקת הרכוש) ובין אם הפטרו של האיש נובע מקיומו של תנאי מפסיק לפי סעיף 28(ב) לחוק החוזים (הפסקת התשלום במועד חלוקת הרכוש) – התוצאה מהתנהלותה שלא בתום לב היא אחת – אי יכולתה של האשה להסתמך על קיומו של התנאי המתלה או על אי קיומו של התנאי המפסיק.

     

35. אשר על כן, אני מורה כי המועד בו לא הייתה כל מניעה מצד האיש ו/או מצד הדין לקבלת מחצית מחלקה ברכוש המשותף [רכוש לחלוקה מיידית בלבד] - הוא המועד בו ייפסק החיוב החודשי.

     

36. חרף האמור לעיל, ומטעמים של למעלה מן הצורך אבחן גם את השאלה השלישית.

     

    ג.3. – מהי פרשנות החוזה לפי אמות מידה אובייקטיביות?

     

37. כאמור לעיל, פרשנות חוזה לפי אמות מידה אובייקטיביות תיעשה "על פי המטרות, האינטרסים, והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים..."? (ר' בע"א 8239/06 שצוטט לעיל). בעניין זה, ניתן להניח כי מטרת הסכמים מסוג זה היא לאפשר לצד שלא אוחז ברכוש, רווחה מסוימת וכדי שלא יהא נצרך, באמת וביושר, לסיועו של משנהו. ומהי אותה רווחה? עניין זה תלוי בשווי החוזה ועובדות רקע נוספות, ולשם המחשה אביא את שתי הדוגמאות הבאות:

     

    הראשונה – הרכוש המשפחתי שווה 100 מיליון ₪. מתי נאמר כי הצד שאינו מחזיק ברכוש נמצא ברווחה, האם כאשר יקבל מיליון ₪, 5 מיליון ₪, 20 מיליון ₪ או אולי 50 מיליון ₪? במקרה מסוג זה, סביר יהיה להניח כי אף אם הצד החלש ייקבל סכום הנמוך משמעותית מחלקו (נניח 10 מיליון ₪), אהיה בספק רב מאד האם הוא יזדקק באמת ובתמים לסכום חודשי נוסף כבמקרה שלנו.

     

    השנייה – הרכוש המשפחתי שווה מיליון ₪. האם במקרה זה נוכל לומר באותו ביטחון כבדוגמא הקודמת כי כאשר הצד שאינו מחזיק ברכוש, יקבל 10,000 ₪ או אז ייפסק החיוב החודשי? ניתן להניח שהתשובה תהא שלילית.

     

38. שתי הדוגמאות דלעיל הובאו כדי להמחיש כי בחינה אובייקטיבית איננה חפה מהשערות ומשימוש בניסיון החיים והיא עשויה להשתנות בכפוף לשווי הרכוש, לתשלום החודשי ולנסיבות נוספות.

     

     

     

     

     

39. כאשר אני בוחן את שווי הרכוש שחולק ואת התשלום החודשי, הרי שכפי שלא ניתן לומר כי חלוקת 1% מהרכוש מהווה "חלוקת הרכוש", כך אין לומר כי רק חלוקת 100% מהרכוש תעשה כן. אשר על כן, ולאחר שנתתי דעתי לסכומים דלעיל ולחיוב החודשי, אני מוצא כי פרשנות אובייקטיבית בנסיבות העניין תהלום את הפסקת התשלום החודשי במועד בו תקבל האשה מחצית מחלקה ברכוש המשותף, תוצאה הזהה לתוצאה אליה הגעתי לאחר בחינת כוונתם הסובייקטיבית של הצדדים.

     

    ד' – סיכומם של דברים:

     

40. אשר על כן ומכל המקובץ, הריני להורות כדלהלן:

     

    • החיוב החודשי ישולם עד למועד המפורט בסעיף 35 לעיל.

    • בנסיבות העניין, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.

    • פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

    • התיק ייסגר.

       

       

      ניתן היום, ל' ניסן תשפ"ד, 08 מאי 2024, בהעדר הצדדים.