בפני ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום בחיפה (כב' השופטת כאמלה ג'דעון) מיום 5.3.2024, בת"א 26740-04-21, לפיו התקבלה תביעת המשיבים בחלקה, והמערערים חויבו בתשלום פיצוי מוסכם בסך 63,000 ש"ח.
1.ביום 2.6.19 חתמו הצדדים על הסכם מכר לפיו רכשו המשיבים את זכויות המערערים בדירה בקריית מוצקין (גוש 10426 חלקה 327, להלן: "הדירה").
בתביעה שהוגשה בביהמ"ש קמא נטען כי הדירה נמסרה באיחור, ובניגוד למועד שנקבע בהסכם (15.11.19). בפרט נטען כי על אף שמלוא התמורה שולמה עוד ביום 10.2.20, התקבלה החזקה בדירה רק ביום 23.4.20. בנוסף נטען כי על הדירה הוטל עיקול חדש שעיכב את השלמת העסקה, ושהוסר על ידי המערערים רק ביום 24.11.19, דבר שעיכב כאמור העברת תשלומים, שכן התשלום השלישי היה אמור להיות משולם מתוך כספי משכנתא, ונוכח הטלת העיקול החדש לא ניתן היה לקבל את המשכנתא.
המערערים טענו, מנגד, כי המשיבים איחרו במועדי התשלום, רק בשל חוסר יכולתם לקבל משכנתא.
2.ביהמ"ש קמא קבע בפסק דינו כי מחומר הראיות ומעדויות שנשמעו בפניו עלה כי העיכוב בהשגת המשכנתא נבע מהטלת עיקול חדש שהוטל על הנכס ביום 15.8.19, וכי המערערים הם אלה שהתעכבו בהסרת העיקול. מכל מקום נקבע כי הדירה נמסרה רק בחלוף חודשיים ממועד ביצוע התשלום האחרון (חודש אפריל 2020 כאשר התשלום האחרון בוצע ביום 10.2.20). לאור זאת נקבע כי המערערים איחרו במסירת הדירה תוך הפרת הסכם המכר, כאשר מדובר בהפרה יסודית, ועל כן יש מקום להטיל עליהם פיצוי מוסכם, כאמור בסעיף 11.1 להסכם המכר, ולחייבם בסך 63,000 ₪.
דרישת המשיבים לקבלת פיצוי נוסף בגין 60 ימי איחור בסך כולל של 21,000 ₪, נדחתה נוכח הקביעה כי מדובר בפיצוי חופף, ואין מקום לחייב בסכום נוסף מעבר לפיצוי המוסכם בסך 63,000 ₪. דרישה לפיצוי בגין רכיבי נזק נוספים נדחתה, בין היתר, בשל העדר ראיות.
3.בערעור שהוגש בפני טוענים המערערים כי שגה ביהמ"ש בהפעלת סעיף 11 להסכם זאת מבלי שהוכח כי במועד חתימת ההסכם צפו הצדדים נזקים בגובה שיעור הפיצויים שנפסק. נטען כי המשיבים לא המציאו כל הוכחה לנזק אמיתי שנגרם להם, והנזק שנפסק הוא דמיוני.
בנוסף נטען כי שגה ביהמ"ש בכך שהתעלם מטענת המערערים לפיה המשיבים איחרו בתשלום רק בגלל קשיים בהשגת משכנתא, ולא מסיבה אחרת.
נטען כי מדובר בדירה להשקעה שנמכרה על ידי המשיבים זמן קצר לאחר רכישתה, ולכן לא יכול היה להיגרם להם כל נזק מהאיחור במסירה, שכן מחירי הדירות רק עלו.
בנוסף נטען כי ביהמ"ש קמא התעלם מכך שהמשיב 1, שחתם על תצהיר, לא הגיע לדיון על מנת להיחקר, וכן נטען כי למערערים נודע על מועד ישיבת ההוכחות רק 3 ימים לפני הדיון, שכן העו"ד שייצג אותם הפסיק את הייצוג, ומסר להם על קיום הדיון 3 ימים לפני המועד, כך שהיה מקום לקבל בקשת המערערים לדחות הדיון.
4.בהחלטתי מיום 3/6/24 נתבקשה תשובה נקודתית רק ביחס לטענה שהיה מקום להתערבות בית המשפט בפיצוי המוסכם.
המשיבים טוענים כי הטענה לפיה הצדדים לא צפו בעת ההתקשרות נזקים בשיעור גובה הפיצוי שנקבע כך שהיה על בית המשפט להתערב בגובה הפיצוי, לא הועלתה בבית המשפט קמא וכמובן שגם לא הוכחה, ומכאן שמדובר בהרחבת חזית אסורה.
עוד נטען כי הצדדים היו מיוצגים ע"י עורכי דין הן בשלב המו"מ והן בשלב כריתת החוזה וחזקה היא שסכום הפיצוי שהוסכם לקח בחשבון את הנזק שעלול להיגרם בהפרה יסודית כפי שארעה בפועל (עסקה שהייתה אמורה להסתיים בתוך 5 חודשים ממועד חתימת ההסכם, הסתיימה בזמן ארוך בהרבה – כעשרה חודשים).
בנוסף נטען כי מדובר בפיצוי מוסכם ללא צורך בהוכחת נזק, והוא נקבע על הצד הנמוך שמשקף 10% בלבד משווי התמורה, ומכל מקום לא ניתן לומר שלא מתקיים כל יחס סביר בין הפיצוי המוסכם לנזק שניתן היה לצפות כתוצאה מסתברת של ההפרה.
בנוסף ניתן ללמוד גם מנוסח ההסכם כי הצדדים צפו במעמד החתימה על ההסכם נזקים בשיעור גובה הפיצוי שנקבע.
כן נטען כי בית המשפט קמא דווקא כן התערב בפיצוי המוסכם, ולא פסק את שני רכיבי הפיצוי שדרשו המשיבים נוכח קביעתו כי מדובר בנזקים חופפים.
5.דיון והכרעה:
לאחר שעיינתי במלוא החומר בתיק בית המשפט קמא ושקלתי טענות המערערים וטענות המשיבים ככל שהן נוגעות לנושא שנתבקשה לגביו תשובה ותגובה לתשובה, אני סבורה כי דין הערעור להידחות, ובכלל זה, גם ביחס לטענה לגביה נתבקשה התשובה.
6.ראשית אציין כי התיק בבית המשפט קמא היה קבוע לשמיעת ראיות עוד ביום 28/3/23. בדיון זה (בו היו המערערים מיוצגים ע"י עו"ד), הגיעו הצדדים להסכמה, טרם שמיעת העדים) לפיה ישולם למשיבים סכום של 35,000 ₪ ב-12 תשלומים, וניתן פסק דין שאישר הסכמת הצדדים.
זמן קצר לאחר גיבוש ההסכמה לעיל, ביום 7/5/23 הגישו המערערים בעצמם בקשה לביטול פסק הדין. בהמשך הוגשה בקשה גם מטעם המשיבים בטענה שהמערערים לא עמדו בתנאי פסק הדין בכך שלא המציאו המחאות וערבויות.
ביום 19/6/23 בוטל פסק הדין, והתיק נקבע (שוב) לשמיעת ראיות ליום 14/11/23.
המועד שנקבע ליום 14/11/23 נדחה מיוזמת בית המשפט ליום 5/3/24.
7.בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 5.3.24 התייצב המערער (ללא עו"ד) והבהיר כי פיטר את בא כוחו כבר לאחר ישיבת ההוכחות הקודמת (דהיינו עוד בחודש מרץ 2023).
במצב דברים זה לא נפלה כל שגגה בהחלטת בית המשפט שלא להיעתר לבקשה הדחיה שהגישו המערערים ימים ספורים לפני מועד ההוכחות החדש, שכן הוברר שכבר כשנה לפני פטרו את בא כוחם.
לאמור לעיל אוסיף כי בפתח הדיון פנה בית משפט למערער ושאל אם הוא יכול לנהל את הדיון ולחקור את העדים בעצמו, והמערער השיב בחיוב:
"כעיקרון אין לי בעיה לחקור את העדים, כי מבחינתי אני כבר מנוסה בעניין בהרבה מקרים שהיו לי ובכולם הצלחתי עד היום... אני אגיד לך משהו, אני את העו"ד שלי אני פיטרתי אותו מזמן, עוד מאותו יום שהיה בפעם שעברה" (עמ' 1 לתמליל).
8.עוד אומר כי נימוק המערער בבקשתו לדחיית מועד ההוכחות לא היה נעוץ ברצון/בקשה שלו לאתר עורך דין אחר שייצג אותו. נהפוך הוא: המערער הבהיר כי אין בכוונתו לקחת עו"ד אחר, והנימוק לבקשתו לדחות המועד היה כי ידע על מועד ההוכחות רק מספר ימים לפני המועד, ומסיבה זו לא הספיק להביא מסמכים נדרשים. נימוק זה בוודאי שלא היה מקום לקבל שכן בתיק הוגשו תצהירי עדות ראשית מעל שנה לפני מועד ההוכחות, אליהם צורפו כל המסמכים שהיו לצדדים בתיק, כך שממילא לא ניתן היה להגיש מסמכים נוספים מעבר למסמכים שצורפו לתצהירים, ואף לא הוגשה כל בקשה לצירוף ראיות נוספות. ככל שביקש המערער לצרף מסמכים נוספים לקראת מועד ההוכחות היה לו מעל שנה לעשות כן.
9.ולגוף העניין:
בית המשפט קמא ביסס את פסק דינו על קביעות עובדתיות שנקבעו לאחר שמיעת העדים ועיון במלוא המסמכים. הלכה פסוקה היא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאי עובדה ומהימנות של הערכאה הדיונית אלא במקרים חריגים, ומקרה זה אינו נופל בגדר אותם מקרים. ראה בענין זה האמור ברע"א 5667/17 שמש נ' רכבוך ניתן 15/8/17, ע"א 8569/08 חוזיימה נ' עזבון דיאב ניתן ביום 29/4/10. כן ראה דברי כבוד השופטת חיות בע"א 9070/04 חסן נ' חסן ניתן ביום 11/3/07: "הליך הערעור לא נועד לשמש במה לדיון מבראשית בכל הטענות שנדונו ונדחו בערכאה הדיונית. ביחוד כך הוא ככל שהדבר נוגע לקביעות עובדתיות ולממצאי מהיימנות של הערכאה הדיונית".
מכאן שאין מקום להתערב בקביעתו העובדתית המוצדקת של בית המשפט קמא בדבר הפרת ההסכם ע"י המערערים הן בכך שהתעכבו בהסרת עיקול חדש שהוטל על הנכס ושהביא לעיכוב בהשגת משכנתא ע"י המשיבים, והן בקביעה הנוגעת לאיחור במסירה גם ביחס לתקופה שחלה ממועד התשלום האחרון, ועד המסירה בפועל.
10.באשר לטענה שהיה מקום להתערב בפיצוי המוסכם שכן הפיצוי אינו עולה בקנה אחד עם הנזק שניתן היה לצפות מראש בשל ההפרה שארעה בפועל, אומר כך:
אכן בהתאם לאמור בסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א 1970, רשאי בית המשפט להפחית את שיעור הפיצוי המוסכם, כאשר הכלל המנחה, והמבחן להתערבות בסכום פיצוי מוסכם הוא אם הסכום, כפי שנקבע, עומד ביחס סביר לנזק שניתן היה לצפותו מראש בשל ההפרה שארעה בפועל – נזק שהוא תוצאה מסתברת של ההפרה שבה מדובר.
במקרה דנן נגרם עיכוב בן כ - 5 חודשים במסירת הדירה בהתאם למועד שנקבע בחוזה, ואיחור בן חודשיים בהתאם למועד התשלום האחרון, שנדחה עקב מחדל המערערים כפי שקבע בית המשפט קמא – קביעה עובדתית שאין מקום להתערב בה.
טענת המערערים בנושא התערבות בית המשפט בפיצוי המוסכם אכן לא הועלתה בכתב ההגנה ואף לא בסיכומי המערערים, וכטענת המשיבים מדובר בטענה שיש להעלות ואף יש להוכיח בראיות:
"אם נתבע מבקש לטעון....כי אין יחס סביר בין הסכום שננקב בחוזה לבין הנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת מההפרה, הרי אלו טענות שאי איזכורן בכתב ההגנה יכול להפתיע את התובע, ויש לטעון אותן במפורש.." – ע"א 1978/18 כהן נ' החברה העירונית ניתן 14/3/19, ע"א 630/84 רחמים נ' רוזיליו ניתן 24/6/85, ע"א 5559/91 גז אנרגיה נ' מקסימה .
מעבר לעובדה שהנושא כלל לא נטען כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה, אומר כי לא הובאו ע"י המערערים ראיות להוכחת הנזק שלשיטתם ראו הצדדים מראש בכריתת החוזה, ועל כן ומכלל הטעמים שפורטו, לא נפלה טעות בפסיקת הפיצוי המוסכם שנקבע בחוזה.
סוף דבר - דין הערעור להידחות.
המערערים יישאו בשכ"ט והוצאות המשיבים בסכום של 3,000 ₪.
מתוך הסכום שהופקד יועבר לידי המשיבים סך של 3,000 ₪, והיתרה תושב למערערים.
אין צורך בהפקדת יתרת סכום העירבון שנקבע.
ניתן היום, י"ח סיוון תשפ"ד, 24 יוני 2024, בהעדר הצדדים.
