אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום

פלוני נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום

תאריך פרסום : 16/07/2024 | גרסת הדפסה

ע"נ
בית משפט השלום באר שבע
68032-08-21
08/07/2024
בפני ההרכב:
1. השופט בדימוס ברוך אזולאי
2. ד"ר רוברט פינאלי
3. מר יאיר כפיר


- נגד -
המערער:
פלוני
עו"ד שמעון מסס
המשיב:
קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השיקום
עו"ד מירן ספר מפרקליטות מחוז דרום-אזרחי
פסק דין
 
  • ההליך:

    מדובר בערעור על החלטת המשיב מיום 20.07.21 בה נדחתה בקשת המערער מיום 12.12.19 להכרת זכות נכה עקב מחלת סוכרת מסוג 1 בנימוק כי לא הוכח קשר סיבתי בין תנאי השירות למחלת הסוכרת בה לקה המערער, וזאת בהסתמך על חוות דעת המומחה מטעם המשיב, פרופ' אברהם קרסיק מיום 21.05.21.

     

  • הראיות:

    תצהיר המערער מיום 22.02.22 (הוגש ביום 22.02.22):

    לדברי המערער, הוא התגייס ביום 21.11.17 לשירות חובה עם פרופיל 82 בשל ליקוי ראיה, ללא כל ליקוי נוסף או עדות מעבדתית או קלינית למחלת הסוכרת ושובץ כלוחם בגבעתי. לאור תפקודו החיובי נשלח לקורס חובשים קרביים, עם סיום הקורס חזר ליחידה ושובץ כחובש בחטיבת גבעתי. בשל מחסור בחובשים ביחידת ביסלמ"ח 906 שובץ כחובש באותה יחידה, שם נקלט על ידי מפקד המרפאה, שהיה מרוצה מתפקודו ושיבח אותו לעיתים קרובות. הקשר ההדוק שלו עם המפקד עורר את קנאתם של חבריו ליחידה. השירות ביחידה היה עמוס ודרש עבודה אינטנסיבית תמידית ומצבו הנפשי ותפקודו היו תקינים. תשעה חודשים לאחר גיוסו נבדק בבדיקת סוכר שהציגה ערך תקין של 94 מ"ג ולא הייתה כל עדות למחלת הסוכרת. החל בחודש ספטמבר 2018 נעדר הרופא מהיחידה לתקופה שאינה ידועה בשל חופשת לידה, ובמקומו מילא את תפקידו החובש הגדודי ששימש כמפקדו הישיר מאותה עת. ממלא המקום האמור התייחס אליו באופן משפיל והתעמר בו נפשית ופיזית. לדבריו, הוא הלבין את פניו ברבים באמירות פוגעניות כלפיו, כמו: "נגמר הבית זונות", הציב אותו בכל המשימות מחוץ לשטח התאג"ד, מנע ממנו יציאות בסופי שבוע ונתן לו משימות תכופות בשעות לא שגרתיות. בשל ההתעמרות האמורה, החל לסבול מהתקפי חרדה, כעס, מחשבות אובדניות, נדודי שינה ותחושת חוסר אונים על כך שנותר ללא מענה. בשל התחושות הקשות הללו פנה לקב"ן היחידה בטענה שהוא חש התמוטטות נפשית ופיזית. כמו כן, פנה למפקדו שהיה מצוי בחופשת לידה כאמור, ואמר לו שהוא חש רדוף ומצבו הבריאותי רעוע נוכח התעמרותו של המפקד שמילא את מקומו. באותה עת הוא סבל מירידה משמעותית במשקל, טשטוש ראיה, צמא, שתן מרובה, סחרחורות, יובש בפה וקושי בהירדמות. תסמינים אלו מעידים על מצוקה נפשית ומלמדים על התרשלות הגורמים הצבאיים בזיהוי התפרצות המחלה. לאור כל אלו ובהמלצת מפקדו הרופא פנה לקב"ן היחידה והחל להיפגש איתו באופן סדיר. כמו כן שמר אתו על קשר רציף בהתכתבויות ווטסאפ המעידות על מצבו הנפשי ועל הקשיים איתם התמודד באותה עת. ביום 08.01.19 סבל מחולשה חריגה שהחמירה ופונה למיון, שם אובחן עם רמת סוכר בדם הגבוהה מהערך התקין. עם חזרתו ליחידה, קבע רופא היחידה כי מדובר באבחנה שגויה ורשלנית, ולטענתו המערער סבל באותה עת מסינוסיטיס. בימים שלאחר מכן פנה לקצין בריאות הנפש והעלה בפניו את המצוקה בה הוא נמצא, ואמר שכל מפקדיו היו עדים למצבו הפיזי והנפשי ותלונותיו החוזרות. חודש לאחר מכן אובחן כסובל מסוכרת סוג 1. טרם גיוסו לא סבל משום בעיה רפואית הקשורה בתלונותיו ובסוכרת, ולדבריו הוא סבור שמחלת הסוכרת והמגבלה הנפשית התפתחו עקב נסיבות שירותו הצבאי.

    בחקירתו הנגדית אמר שביחס לזיקתו השלילית לשירות כחובש קרבי ובקשתו לשינוי שיבוץ שהוא פנה לקב"ן כדי לשנות מסלול לעתודה, לא ידע שהדבר לא אפשרי לאחר הגיוס ולכן חזר לתפקידו בקורס חובשים קרביים שאותו אהב מאוד (פרוט' עמ' 33 ש' 13-30). ביחס למסמכים הרפואיים שהוצגו לו מתיק בריאות הנפש (עמ' 58 לתיק) אמר שלא התקשה עם מאפייני התפקיד הצבאי המיועד ובקשתו לשינוי שיבוץ הגיעה מתוך רצונו ללמוד רפואה ולהשתבץ בחיל הרפואה (פרוט' עמ' 35 ש' 10-33 ועמ' 36 ש' 1-32). בהתאם למסמכי קליטה ות"ש מתיקו הרפואי (עמ' 330,331) המצב הכלכלי בבית לא תקין (פרוט' עמ' 44 ש' 19-33) ובהתאם לעמ' 58 לת"ר, הקשר עם הוריו חיובי ותומך (פרוט' עמ' 45 ש' 1-4). בעמ' 335 לת"ר יש בקשה לסיוע כלכלי מיום 16.04.18 עקב מגורים עם סבתו שזקוקה לעזרתו על רקע מצבה הבריאותי (פרוט' עמ' 45 ש' 10-15). שירת תחת פיקודו של הרופא במשך ארבעה חודשים בין אפריל 18 עד אוגוסט 18 , עד יציאתו לחופשת לידה (פרוט' עמ' 45 ש' 22-32). בביקור בית שנעשה חודש וחצי אחר כניסתו לביסל"ח (עמ' 337 לת"ר) כשהיה תחת פיקודו של הרופא, נאמר שהוא מתגורר עם סבתו ושקיימת תמיכה מהוריו (פרוט' עמ' 46 ש' 1-7), בעמ' 339 לת"ר נאמר שניכר כי אין חובות מבחינה כלכלית ושהחייל והוריו משלמים עבור קניות וסידורים לסבתא (פרוט' עמ' 46 ש' 13-25). בשאלון ת"ש מאוחר יותר (עמ' 345 לת"ר) נאמר שאינו בקשר עם הוריו, והוא אומר שמאז שמפקדו הרופא עזב, הוא לא רצה לראות אף אחד ולכן ניתק קשר עם הוריו (פרוט' עמ' 48 ש' 6-24, עמ' 49 ש' 1-11). בעמ' 344 לת"ר מצוינת בקשת שינוי שיבוץ, הוא אמר שניסה להגדיל את הת"ש מ-2 ל-5 ובכך לעבור יחידה (פרוט' עמ' 49 ש' 26-32). הרגיש מושפל ומופלה ביחידה, לדבריו עשה את כל השמירות וסגר שבתות (פרוט' עמ' 54 ש' 5-8). כשנאמר לו שאין בתיק הרפואי אזכור לקשיים חברתיים ולהתנכלות אלא בקשות שינוי שיבוץ והקלה בת"ש על רקע הסיוע לסבתא, אמר שהוא סיפר על כך לקב"ן והוא (הקב"ן) לא תיעד את הדברים. (פרוט' עמ' 55 ו- 56 ש' 1-20). בהתכתבויות הווטסאפ עם הקב"ן נכתב על ידיו שעושה לו רע לדבר עם המפקדים (פרוט' עמ' 66 ש' 1-9) והציג תכתובת נוספת לפיה הוא לא רוצה לדבר איתם והם לא רוצים לדבר אתו "אני איקס בשבילם והם איקס בשבילי, זאת אומרת הם בכלל לא מקשיבים לי, זה לא נקרא חרם? זה לא נקרא חרם?" על כך התבקש לא לצעוק והוא השיב שהוא באמת מנסה להיכנס לראש. (פרוט' עמ' 73 ש' 1-3). כשנאמר לו שאין בתצהירו כל תלונה על השמטת דבר כלשהו על ידי הקב"ן, אמר שאין לו הסבר לכך שהקב"ן לא רשם את הדברים ואין תלונה על כך (פרוט' עמ' 77 ש' 4-9).

     

    תצהיר עד המשיב ד"ר (רס"ן) ניקולאי חיימן, קצין רפואי חטיבתי, מיום 10.05.22 (הוגש ביום 11.05.22):

    בחודשים אוגוסט 2018 עד אוגוסט 2020 הוא שימש כקרפ"ח (קצין רפואה חטיבתי) בחטיבה 828 בביסל"ח בתפקיד ניהולי תובעני מאוד הדורש בניית תכניות רפואיות לכ- 2500 חיילי החטיבה וישיבות מטה רבות וממושכות. רק 25% מהגדרת תפקידו היו במתן שירותי רפואה לחיילים בשגרה. באותה עת המערער שימש כחובש קרבי בגדוד שבחטיבה תחת פיקודו של הרופא. בשל תפקידו העמוס כקרפ"ח הייתה זמינותו נמוכה יחסית במרפאת החטיבה, אך תמיד הקפיד לתת מענה לחיילים שפנו אליו.

    בעת היעדרותו של הרופא שהיה מפקדו הישיר של המערער היה תמיד רופא משפחה בחטיבה שנתן שירות לחיילים והיה סבב של רופאים וגם הוא היה מקיים מסדרי חולים כדי לתת מענה לחיילים של הגדוד. בתקופה זאת פנה אליו המערער והתכתב אתו במשך תקופה של כחודשיים, והוא זכה תמיד להתייחסות ותשובות, אף שהוא לא היה בתקופה זאת מפקדו הישיר. המערער הופנה לגורמים מקצועיים וניתנה לו האפשרות להגיע אליו, הוא אף פעם לא נותר ללא מענה כלל. כמו כן היה בחטיבה רופא באופן קבוע שנתן מענה רציף ומהיר לחיילים (ד"ר ולדלן גרינברג) לצד רופאים שהסתובבו בין הבסיסים שטיפלו בחיילים. הוא לא ידע על טיב היחסים של המערער עם החיילים האחרים בגדוד מאחר ומעולם לא שימש כמפקדו הישיר או המקצועי. במשך תקופה שארכה חודשיים התכתב אתו המערער, פנה אליו עשרות פעמים וקיבל תמיד מענה והתייחסות. מכאן לא ברור לו למה טען המערער שהוא נדחה על ידיו ולא קיבל התייחסות או מענה. כמו כן, אמר שמההתכתבויות שצורפו עולה כי המערער בחר להתעלם מהמלצותיו והפניותיו לגורמים השונים ותיקו הרפואי מעיד על כך.

    בחקירתו הנגדית אמר שבתפקידו, אין מדובר במערכת יחסים ישירה עם המערער מאחר והוא לא היה פקוד שלו. הוא שימש כקצין רפואה חטיבתי, תפקיד שדורש בניית תכניות אופרטיביות ואימונים של החטיבה ומערך הרפואה בחטיבה והיה אחראי בעיקר על הרופאים שהיו תחתיו (פרוט' עמ' 93 ש' 22-31). הוא הסביר שלא תמיד חייב להיות רופא שיהיה מפקד תאג"ד ובמצב כזה החוג"ד ממלא את התפקיד הפיקודי וליין רופאים קבוע ממלאים את התפקיד הרפואי (פרוט' עמ' 95 ש' 1-33). במקרה בו יש בעיה בין חובש בתאג"ד לחוג"ד שממלא את מקום המפקד בהיעדרו של הרופא המפקד, החובש יכול לפנות לנגד המרפאה שאחראי על הפיתוח המקצועי של החובשים ביחידה (פרוט' עמ' 96 ש' 11-18). הוא לא מסכים שפניותיו הישירות של המערער אליו מהוות התנהלות חריגה, הוא היה זמין לכל החיילים והיו לו שיחות ארוכות עם החיילים על בסיס יומיומי (פרוט' עמ' 98 ש' 1-3).

     

    תצהיר עד המשיב  מנהל המרפאה המחליף מיום 29.03.23 (הוגש ביום 30.03.23):

    המערער שירת כחובש קרבי תחת פיקודו של הרופא שהיה קצין רפואי גדודי בתאג"ד, בהיעדרו עקב חופשת לידה שימש העד כמחליף מנהל המרפאה לצד אחראי המרפאה ומפקד המרפאה אליה היה כפוף התאג"ד. כל הקצינים התכנסו לישיבה מקצועית שבועית בה היו מועלות בקשות החופשה והמשימות שמוטלות על כל מחלקה למשך השבוע, ובהתאם לאילוצים, ניהל וביקר מפקד המרפאה את מגוון הבקשות. העד זוכר היטב את המערער שפנה אליו רבות בבקשות יציאה תכופות, את בקשותיו העביר למפקדו והוא היה בעל הסמכות לאשרן או לדחותן. תחילה הבקשות אושרו וכשעלו קשיים במצבת כוח אדם לצד ריבוי בקשות, בקשותיו נדחו. הוא חולק על דברי המערער בסעיף 8 לכתב הערעור ביחס למצוקותיו החברתיות בתאג"ד. לדבריו, החיילים מכל המחלקות היו חברים, תמיד ישבו יחד לאכול ונהגו לקיים ערבי גיבוש רבים בהם לקח המערער חלק. הוא אינו זוכר אף מקרה בו המערער ישב לאכול לבדו, ובאופן כללי האווירה במחלקה הייתה משפחתית ואוהבת. כמו כן, הוא וחובשים רבים מהיחידה שמרו על קשר עד היום. אינו זוכר שהמערער סבל משיח או יחס לא מכבד, מעולם הוא לא התייחס למערער או לכל פקוד אחר באופן משפיל או מבזה. הוא מתנגד לטענות המערער שזכה ליחס לא ראוי או להתנכלות מצדו. המערער לא הוכר כזכאי לתנאי שירות באופן רשמי ובכל זאת הועלו כל בקשותיו למפקד. כאמור במקרים בהם כוח האדם היה מצומצם, גם החיילים שהיה להם ת"ש 2 רשמי נדחו בהתאם לאילוצי המערכת. כלל חובשי היחידה הוצבו בשטח בהתאם למצבת כוח האדם ולדרישות המפקדים, כולל הוא עצמו. כשהמערער אובחן במחלת הסוכרת הוא עצמו נסע לביתו של המערער וביקר אותו. כמו כן, הוא ליווה אותו כשהלך לעשות קניות לבקשת משפחתו, הם חזרו לביתו של המערער והמשיכו לשוחח עד שהביקור הסתיים והמערער ליווה אותו לתחנת הרכבת. הוא זוכר שמפקדו הרופא שוחח איתו בעניין מצבו הרפואי של המערער. במסגרת מילוי המקום הוא חילק את נטל המשימות באופן שווה בין כולם, ללא קשר לוותק החיילים ולא התקיימה הפליה משום סיבה.

    בחקירתו הנגדית אמר ששימש כחובש פלוגתי ולא עבר כל קורס פיקודי אך שימש כמפקד לכל דבר וכך התייחסו אליו החובשים (פרוט' עמ' 117). ביחס לביקור בביתו של המערער אמר שעשה זאת בשל הוראה שקיבל ממפקד מעליו (פרוט' עמ' 119 ש' 11-19), אינו זוכר בעיה חריגה אצל המערער ולדבריו המערער לא היה מוכר בת"ש (פרוט' עמ' 121 ש' 1-8), לדבריו, הפעם הראשונה שהוא שומע על טענות המערער ביחס למצבו הנפשי ותחושותיו הינה בדיון הנוכחי בפני הוועדה, ואילו היה מודע לכך בזמן השירות היה מסייע לו (פרוט' עמ' 122 ש' 17-32). כמו כן, אמר שהוא אף פעם לא פנה אל המערער בחוסר כבוד כפי שהעיד המערער (פרוט' עמ' 121 ש' 14-18). כמו כן אישר בעדותו שהוא היה אחראי על אופן ניהול המשימות במרפאה (פרוט' עמ' 123 ש' 23-28).

     

    תצהיר הרופא המפקד מיום 24.02.21 (הוגש ביום 31.08.21):

    המערער שירת כחובש תחת פיקודו בתאג"ד למשך שנה. המערער קיבל זכאות לתנאי שירות עקב קשיים בביתו. במהלך שירותו המערער לווה וטופל על ידי קב"ן בשל קשיים נפשיים שהתעוררו. במהלך שירותו יצא לחופשת לידה וזוכר שהמערער פנה אליו מספר פעמים טלפונית והתלונן על יחס לא ראוי מהמפקד המחליף ושאר הקצינים, כמו כן הייתה לו התמודדות עם קושי נפשי משמעותי. הוא נפגש עם המערער גם בעת חופשתו וניסה לחזקו ככל שניתן, ופנה למפקדי היחידה לתת לו תשומת לב. עם סיום החופשה וחזרה ליחידה, סיפר המערער שהוא סובל מטשטוש ראיה, סחרחורות, שתן מרובה ולחץ נפשי, והופנה לבדיקות דם ולמיון, בה אובחנו ערכים גבוהים המלמדים על התפרצות מחלת הסוכרת. המערער היה חייל נעים וממושמע, שסבל מקשיים נפשיים במהלך שירותו ושוחרר עקב מחלת הסוכרת.

    בחקירתו הנגדית אמר שהיכרותו עם המערער ארכה כשנה בה שימש כמפקדו הישיר, למערער הייתה הכרה בת"ש 2 לאור בעיות משפחתיות ועניין עם סבתו, שפטרה אותו מהישארות בשבתות, אך בפועל הוא כן נשאר (פרוט' עמ' 15 ש' 1-33). פרט לכך, לא זכורים לו עניינים על רקע משפחתי או כלכלי שהצריכו את ההקלה הזאת (פרוט' עמ' 16 ש' 1-7). לפי הזכור לו, המערער היה חייל טוב וחיובי, הוא לא התרשם מקשיי הסתגלות אצלו והוא השתלב מצוין ביחידה, עיקר הקושי שלו החל בהיעדרו בשל חופשת הלידה (פרוט' עמ' 16 ש' 16-30). מאז חופשת הלידה השתנה הקושי של המערער. לדבריו, השינוי בקושי באותה עת לא היה בעיות הת"ש של המערער. לאחר שפנה אליו המערער, הוא דיווח למפקדים ביחידה (פרוט' עמ' 17 ש' 11-18). ידיעותיו בעניין הקושי שחווה המערער הגיעו מדיווח של המערער עצמו והוא ידע על כך גם מקשר ישיר שהיה לו עם המפקדים ביחידה ביניהם המ"פ, המג"ד וגורמי ת"ש ועם הקב"ן שטיפל בו וגם לאור העובדה שהוא ניסה לעזור לו וניסה להבין מה קורה איתו (פרוט' עמ' 17 ש' 1- 14). לדבריו, המפקד החדש של המערער לא שימש כממלא מקומו, הוא היה חובש גדודי בתאג"ד והיה מפקד אחר שהחליפו זמנית (פרוט' עמ' 18 ש' 21-32). ייתכן שהמפקד עליו הלין המערער היה אותו חוג"ד אך מציין כי הוא אינו קצין כלל והוא בדרגה פיקודית מנהלית (פרוט' עמ' 19 ש' 17-29). למערער לא היה כל מעמד מיוחד מבחינה פורמלית, הוא שימש כחובש בתאג"ד והוא לא היה מקורב אליו יותר משאר החיילים (פרוט' עמ' 20 ש' 4-28). הוא סבור שהקושי עם המפקד החדש הגיע מתוך תחושת התנכלות שנבעה מניצול של טוב ליבו של המערער שהיה נכון לסייע לחבריו תמיד בכך שלקח עליו משימות שאחרים העדיפו לא לעשות. בתקופה בה הוא נכח הוא דאג לחלוקה סימטרית בין כל החיילים, אך בהיעדרו כנראה שהדבר קרה פחות (פרוט' עמ' 21 ש' 1-9). בהמשך הוא אמר שלא הגיע קצין במקומו ליחידה והחוג"ד מילא חלקים נרחבים מתפקידו בעת היעדרו (פרוט' עמ' 22 ש' 5-19), הוא העריך אותו מאוד כפי שעולה מתעודת השחרור של המפקד המחליף (מסומן מש/1) והפער בין הערכתו לבין טענותיו של המערער טמון בתחושותיו של המערער בתקופה בה הוא נעדר. הוא אינו יודע לתת הערכה על מצב בו לא נכח (פרוט' עמ' 23 ש' 14-33 ועמ' 24 ש' 1-16). החוג"ד שימש כמתווך ולא כמקבל החלטות (פרוט' עמ' 26 ש' 16-20).

     

    חוות דעת המומחה מטעם המערער, פרופ' מיכה רפפורט ז"ל מיום 03.09.19 (הוגש ביום 31.08.21):

    חוות דעתו של פרופ' רפפורט הוגשה כראיה עוד בחייו אך הוא לא הגיע להעיד לאחר שנודע על פטירתו בטרם נשמעה עדותו.

    לדבריו, קיימת אסכולה רפואית מבוססת הרואה בדחק לסוגיו השונים, גורם בעל משמעות חשובה היכול להביא במקרים מסוימים לשיבוש באיזון רמות הסוכר, ולהוות "גורם הדק" המשפיע על עליית רמות הסוכר ולפריצה או החמרה של מחלת הסוכרת, ללא קשר לסוג המחלה. נסיבות המקרה מלמדות שהמערער היה נתון בדחק נפשי משמעותי ביותר שהיה קשה מנשוא. הדחק התעצם ולווה בסימנים גופניים ונפשיים אופייניים עד כדי כך שעלו רמות הסוכר והופיעו אצל המערער תסמינים קליניים לאבחון מחלת הסוכרת. במצב זה, מתקיימת סמיכות זמנים בין האירועים שגרמו לדחק נפשי מתמשך ובין התפרצות מחלת הסוכרת אצלו. אין כל עדות קלינית ומעבדתית אצל המערער לאירועי דחק ו/או למחלת הסוכרת קודם לשירותו ולא היו לו כל גורמי סיכון להופעת סוכרת מסוג 1. לדבריו, גם לו היו גורמי סיכון כאלה, אין בכך כדי להוות מחלה כשלעצמה אלא רק פוטנציאל למחלה בלבד, ותמיד קיים הצורך בגורם הדק סיבתי כדי לממש את הפוטנציאל למחלה. נסיבות אלו מדגישות את חשיבות הגורם הסביבתי שהוא הדחק הנפשי הקשה בו היה מצוי המערער. סביר ביותר שאילולא היה לוקה בדחק נפשי חמור כמתואר, מחלת הסוכרת לא הייתה פורצת אצלו במועד שפרצה או בכלל.

     

    חוות דעת המומחה מטעם המערער, ד"ר רונן הוברפלד מיום 10.06.20 (הוגש ביום 31.08.21):

    המערער התגייס לשירות צבאי ללא כל עדות קודמת למצב נפשי הסתגלותי קודם. הוא שירת כלוחם בגבעתי, סיים קורס חובשים ושירת כחובש. תפקודו החברתי והמקצועי ומצבו הנפשי היו תקינים עד להחלפת מנהל המרפאה בבסיס. לדבריו, לאחר השינוי האמור, סבל מהתעמרות מצד מפקד המרפאה החדש. כתוצאה מכך חש מצוקה ודחק משמעותיים שהובילו להתפתחות תסמיני חרדה ודיכאון. בהמשך אובחן כלוקה בסוכרת. מתיקו הרפואי עולה כי רק לאחר הדחק והמצוקה החריגים נרשם בתיעוד כי תלונותיו הגופניות מקורן בגורם נפשי, ולאחר האירועים הללו הופנה באופן רציף לקב"ן ואובחן כסובל מהפרעת הסתגלות עם מאפיינים דיכאוניים וחרדתיים. מהתיעוד עולה כי רק לאחר חילופי מפקדי המרפאה וההתעמרות שחווה המערער, אובחנה ותועדה מצוקה ודחק משמעותיים ולכן סביר שהתפתחו. התסמינים במצבו הנפשי הייתה כתוצאה מאירועים אלו.

    בחקירתו הנגדית אמר כי מהתיק הרפואי ודברי המערער עולה , כי הייתה לו מצוקה הסתגלותית בעלת מאפיינים חרדתיים, היו לו בקשות חוזרות לשינוי שיבוץ ודיווחיו על מצב רוח ירוד הופיעו עוד ב-31.12.18 ושוב לאחר שנשפט לשלושה שבועות ריתוק (פרוט' עמ' 5 ש' 1-10). בתיק בריאות הנפש מתועדות מספר בקשות לשינוי שיבוץ בינואר 2018 ולאחריה בנובמבר 2018. לפי ממצאי הבדיקות, למערער הייתה תגובה הסתגלותית נורמטיבית וחוות הדעת התמקדה בדיווח ספציפי של המערער לפיו חובש קינא ביחס של הרופא אליו ולכן נקם בו (פרוט' עמ' 8 ש' 1-20). לדבריו אכזבת המערער משיבוצו אינה מהווה אירוע שגרם להפרעה הסתגלותית שהתפתחה בהמשך וזאת לאור במוטיבציה הגבוהה שהייתה לו לשרת בשטח (פרוט' עמ' 9 ש' 1-14). אכזבתו משיבוצו ובקשתו לשינוי בינואר 2018 לא הייתה קשורה לבקשה המאוחרת מנובמבר 2018, שהייתה בשל הקשיים וההתעמרות שחווה . הרקע הסוציאלי במשפחה תרם גם הוא למצב הואיל ומפקדיו לא נענו לבקשותיו המרובות לצאת והדבר השפיע על המצוקה בה היה מצוי (פרוט' עמ' 10 ש' 17-32). תחושות ההתנכלות החלו בשינוי הפיקודי בעקבותיו חש שלא מכבדים אותו ולא מקבלים את החלטותיו המקצועיות. השינוי החברתי התייחס לכלל האנשים שהיו סביבו בעקבות השפעתו של המפקד המחליף (פרוט' עמ' 11 ש' 1-22). אינו יודע למה לא היה תיעוד במפגשיו עם קציני בריאות הנפש השונים להתעמרות הנטענת, אך יתכן שחשש להעלות את הטענות הללו בזמן אמת לאור הקשר שבין קציני בריאות הנפש למרפאה. בבדיקה שנערכה בשנת 2020 התרשם המומחה מאמירות שהציגו מצוקה אותנטית (פרוט' עמ' 12 ש' 5-10).

     

    חוות דעת המומחה מטעם המשיב, פרופ' אברהם קרסיק מיום 21.05.21 (הוגש ביום 31.08.21):

    המערער סובל מסוכרת סוג 1 המאופיינת במנגנון התפתחות הדרגתי של תהליך אוטואימוני, בו הגוף תוקף את תאי הביטא, הורס אותם ומביא לחסר באינסולין עד שבסיומו גורם לעליה בגלוקוז. עדות לתהליך אוטואימוני זה נמצאת בנוגדנים מסוג ANTI GAD שנמצאו אצל המערער. הסיבה להתפתחות התהליך אינה ברורה והיא נעשית על רקע שילוב גורמים גנטיים וגורמים סביבתיים עלומים כמו גורמים ויראליים, תזונתיים, רמת חיים וניקיון. ברור שלדחק נפשי אין כל תפקיד בגרימת סוכרת או התפתחות תהליכים אוטואימוניים ממושכים. בספרות אין כל אזכור של דחק נפשי כגורם סביבתי אפשרי לגרימת סוכרת בכל דרך. ישנן עדויות בספרות המקשרות בין מצבי לחץ נפשי קיצוני ויוצא דופן והופעת סוכרת בחזקת "מנגנון הדק" שיש בו כדי להקדים את התפרצות הסוכרת בעת הפעלת תגובת דחק עם מנגנון הורמונלי. לדברי המערער הוא סבל מהתנכלות מצד החובש הגדודי כתגובה לקשר ההדוק שבין המערער לרופא. יציאת הרופא לחופשה בספטמבר 2018 אפשרה את ההתנכלות והובילה להחמרה במצבו הנפשי, לכן פנה לקב"ן מספר פעמים בתקופה האמורה. מתיקו הרפואי עולה כי פנה לקב"ן פעם אחת על רקע רצון לשינוי שיבוץ. בחוות דעתו של המומחה ד"ר הוברמן מצוינות פניות לקב"ן ואבחון הפרעת הסתגלות, אינו מוצא תיעוד לכך בתיקו הרפואי הצבאי של המערער. חוות דעתו של פרופ' רפפורט מתייחסת לממצאי הוועדה משנת 2016 בה התקבל העיקרון שדחק נפשי לא מהווה הגורם המחולל הראשוני למחלת הסוכרת. קיימות נסיבות שהן בגדר חריגות שבחריגות בהן ניתן לראות תרומה לדחק נפשי כגורם הדק התורם לפריצת מחלת הסוכרת. מצב המתח בין המערער למפקדו הנוגע לשינוי סדר היום התפקודי, יכולה לקרות במהלך שירות רגיל ובמהלך חיים רגילים, וגם אם יש בו השפעה על מצבו הנפשי של החייל, אינו מהווה נסיבות החריגות. גם לשיטתו של פרופ' רפפורט, יש לבצע הערכה של עוצמת הדחק, סובייקטיבית ואובייקטיבית, על מנת לקבוע את משקלו ותפקידו של הלחץ הנפשי. מבחינה אובייקטיבית, ואין לראות בשינוי המתואר, הן פיקודית והן מבחינת היחס, גורם דחק חמור או חריג שבחריגים כדי לייחס לו תפקיד של "גורם הדק" להופעת הסוכרת. משכך, אינו מוצא כל קשר סיבתי בין תנאי שירותו הצבאי לבין הופעת הסוכרת אצל המערער.

     

    חוות דעת מגיבה של המומחה מטעם המשיב, פרופ' אברהם קרסיק מיום 28.01.22 (הוגש ביום 08.02.23):

    עיקר המחלוקת בינו לבין המומחה מטעם המערער פרופ' וינשטיין היא ביחסם למשקלו של סטרס נפשי כגורם דחק מרכזי. לגישתו של פרופ' וינשטיין סטרס נפשי הוא גורם מרכזי להתפתחות סוכרת סוג 1 ואילו לגישתו (פרופ' קרסיק) סטרס נפשי אינו גורם להתפתחות סוכרת ורק אם הסטרס הוא חריג שבחריגים. רק במקרה של אירוע שיטלטל את נפשו של הנפגע, יתועד ושיחרוג לחלוטין משגרת האירועים שעובר חייל בשירותו, ניתן יהיה לייחס לו תפקיד בחשיפת הסוכרת. בעניין רמת הסטרס לה היה חשוף המערער, הוא מתרשם כי אינו עונה על הגדרת "חריג שבחריגים" ולכן לא עובר את הסף הנדרש. במהלך שירותו המערער המשיך לתפקד כחובש וקיבל אישור לעבודה פרטית, והמתח כפי שתואר בין המפקד לפקודו אינו מוערך כדחק נפשי חמור בהערכת דחק אובייקטיבית. לאור זאת, הוא לא רואה בחוות דעתו של פרופ' וינשטיין מידע חדש שמביא להכרה בתנאי השירות של המערער כגורם להתפתחות הסוכרת.

    בחקירתו הנגדית אמר שנמצאו בדמו של המערער נוגדנים המעידים על תהליך אוטואימוני שככל הנראה החל לפני שהוא התגייס, לדחק נפשי אין כל תפקיד בגרימת סוכרת או בתהליכים אוטואימוניים ממושכים. סמיכות הזמנים אליה טוען פרופ' וינשטיין קורית במסגרת תהליך כזה כשמתרחש אירוע דחק קיצוני שגורם לעומס על המערכת. לדבריו רק מקרה חריג שבחריגים, קיצון שבקיצונים יוכר כאירוע דחק משמעותי שמביא עומס על המערכת וגורם לתהליך האוטואימוני להתפרץ לכדי גילוי סוכרת, הוא סובר שלא כל ריב עם המפקד, עוגמת נפש או ריב בין בני זוג מהווה אירוע דחק משמעותי כזה (פרוט' עמ' 103 ש' 1-24).

     

    חוות דעת המומחה מטעם המערער פרופ' חוליו וינשטיין מיום 29.12.22 (הוגש ביום 09.01.23):

    המערער התגייס לשירות במצב בריאותי תקין, בריא בגופו נופשו. במהלך שירותו נחשף לאירוע סטרסוגני קשה שפגע בו נפשית והוביל לפגיעה גופנית בדמות התפרצות מחלת הסוכרת מסוג 1. אירוע הסטרס כפי שתואר היה על רקע קרבה ממושכת של המערער עם מפקדו הרופא, דבר שגרם ליחסים קרובים, להעדפתו בקבלת משימות נוחות ויציאה מרובה לחופשות בהשוואה ליתר חיילי התאג"ד. בהיעדרו של הרופא המפקד מילא את מקומו החובש הגדודי שחש קודם לכן הפליה לרעתו בהשוואה למערער. במצב זה, בחר החוג"ד לנקום בו על ידי התעמרות והתנכלות, כמו הטלת משימות חריגות מחוץ לתאג"ד, ולקח חלק עם יתר חיילי התאג"ד בהכפשת שמו והפחתת חופשותיו עד כדי הפסקתן. האירועים המתוארים בשינוי תנאי שירותו של המערער הביאו אותו לסבל נפשי וגופני עד כדי כך שלקה בהתקפי כעס וחרדה ומחשבות אובדניות. פניותיו לקבלת מענה רפואי לא נענו ומצבו הידרדר במהירות. המערער החל לסבול מתסמינים שונים כמו סחרחורות, כאבי בטן, כאבי ראש שבעקבותיהם החליט לפנות למפקדו הרופא שהיה בחופשת לידה. האירוע האמור מהווה לדבריו מהווה אירוע סטרסטוגני קשה ביותר עבור המערער. רמת הסוכר הגבוהה בבדיקות המערער התגלו כבר בביקורו בחדר המיון באשדוד מיום 08.11.18, כשלושה חודשים לאחר השינוי הפיקודי. בדיקה זאת לא זכתה לשום התייחסות ועל כן רק ביום 18.04.19 אובחנה באופן רשמי מחלת הסוכרת אצל המערער. סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית בעקבותיה יש הרס של תאי הביטא בלבלב. הסיבות להתפתחות סוכרת מסוג 1 אינן ברורות לחלוטין אך מוסכם כי שילובם של גורמים סביבתיים עם גורמים גנטיים מוביל ל"בלבול" במערכת האוטו-אימונית שגורמת לבסוף לתקיפת תאי הביטא. הגורם הגנטי לבדו אינו יכול לעשות זאת, ואילו הגורם הסביבתי מהווה טריגר להפעלת המערכת החיסונית כנגד תאי הביטא. למערער אין קרובי משפחה מדרגה ראשונה שלוקים בסוכרת מסוג 1 כך שניתן להסיק שהגורם הגנטי חלש, בעוד שהגורם הסביבתי הינו הדומיננטי. לדבריו, שינוי תנאי שירותו כמתואר לצד השפלות, טרטורים ועונשים לא מוצדקים ללא התחשבות או סיוע, הם שהובילו לקיומו של דחק בעוצמה שהוביל להתפרצות הסוכרת. כמו כן, פרק הזמן בין מועד שינוי תנאי השירות לבדיקת סוכר הדם שהייתה לא תקינה ולא זכתה להתייחסות עמד על שלושה חודשים ומצביע על סמיכות זמנים שאינה מקרית ועל קשר סיבתי בין האירועים. לאור האמור לעיל, הוא סבור שמחלת הסוכרת אצל המערער פרצה תוך כדי ועקב שירותו הצבאי.

    בחקירתו הנגדית אמר שכתיבת חוות הדעת התבססה על מידע שהעביר המערער (פרוט' עמ' 80 ש' 19-20). האירוע הסטרסטוגני אליו נחשף המערער בזמן השירות היה אי צדק וחוסר הוגנות של החיילים האחרים כלפיו לאחר עזיבתו של מפקדו הישיר (פרוט' עמ' 79 ש' 8-33). ביחס למסקנות והמלצות ועדת רפפורט (סומן מש/2) אישר שקשר אסוציאטיבי אינו מהווה בהכרח קשר סיבתי וכי נדרשת רמת דחק מאוד משמעותית כדי לייחס את הסטרס כגורם הדק מקדים (פרוט' עמ' 84 ש' 1-11). ביחס למערער, אמר שבעת בדיקתו ולאור הנתונים, המסמכים וההתכתבויות שהוצגו בפניו, התרשם וקבע שהמערער היה בסטרס. כמו כן, סמיכות הזמנים בין האירועים המתוארים להתפרצות מחלת הסוכרת והיעדר היסטוריה משפחתית, מחזקים את הקשר בין הסטרס שחווה המערער לדחק המתמשך שהביא לפריצת המחלה (פרוט' עמ' 85 ש' 3-17). לדבריו אין זה משנה אם הסטרס שחווה המערער הגיע מעימות מול מפקד או מחוסר שביעות רצונו מהשיבוץ שקיבל, הוא חווה סטרס ואלמלא זה לא היה לוקה בסוכרת (פרוט' עמ' 86 ש' 21-25). הוא לא התרשם שהסטרס שהמערער חווה הגיע בעקבות הדאגה לסבתו (פרוט' עמ' 87 ש' 5-11).

     

    עד המשיב הקב"ן מיום 12.06.23 (פרוטוקול מיום 12.06.23):

    בחקירה הראשית אמר שבחודש נובמבר 2018 שירת כקב"ן בחטיבת ביסלמ"ח 828. הוא בוגר תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בעבודה סוציאלית קלינית, כיום עושה תואר שלישי בעבודה סוציאלית. בעל ניסיון קודם בתחום בריאות הנפש כקב"ן בלשכת גיוס באר שבע וקב"ן בבהל"ג- יחידה להכשרת לוחמים להגנת גבולות. בזמן לימודי תואר השני עבד בבית חולים של הצבא בארצות הברית (פרוט' עמ' 137-138). המערער פנה אליו לטיפול והם נפגשו למשך 4 מפגשים. לפני כן כעולה מתיקו הרפואי ומסיכום הקב"נית, היה המערער מטופל אצל הקב"נית ברית אדרי בחודש פברואר 2018. ביחס למערער קשה להגיד מה הגורם שהכניס אותו למצוקה הסתגלותית, שהיא אינה אבחנה פסיכיאטרית כלל (פרוט' עמ' 138 ש' 25-33). במפגשים שלהם המערער הביא סיבות שהוא חושב שגרמו לו למצוקה. לדבריו המפגשים עם המערער עודכנו תמיד ממפגש למפגש אך הפורמט די זהה (פרוט' עמ' 139 ש' 7-169). סיבת הפניה אליו לא הייתה מרצון לעבור לעתודה אלא מתוך רצון לעבור בסיס או יחידה, הוא בחר לסרב לבקשתו לשינוי שיבוץ אך הציע לו טיפול ובוצע ניסיון לעשות מיפוי ולסייע לו להתמודד עם האתגרים בבסיס (פרוט' עמ' 139 ש' 17-32). ביחס לתיעוד המפגשים, הם הוזנו בדיעבד מספר ימים לאחר הפגישה ולדבריו, הם אף פעם לא מוזנים במלואם אלא רק עיקרי דברים שעלו במפגש ואבחנה (פרוט' עמ' 139 ש' 9-13). אינו זוכר את הפגישות שהתקיימו לפני למעלה מחמש שנים ונזכר בהן רק לאחר שעבר על התיק הרפואי (פרוט' עמ' 140 ש' 24-26). זכור לו שבמהלך המפגשים שאל לשלומה של סבתו שהייתה חולה (פרוט' עמ' 140 ש' 30-33). לרוב המפגשים לא היה מוטיב חוזר (פרוט' עמ' 141 ש' 3). במפגש הראשון זוכר שדיברו על ההתנגשות והמתח שבין הרצון לעזור לסבתו לבין הרצון לשרת בצבא (פרוט' עמ' 141 ש' 8-10). בפגישה השנייה זוכר שהיה מתח בינו לבין המפקד שלו שהיה ממלא מקום אך לא זוכר את הסיבה שהביאה אותו לכעס אך נדמה לו שכעס להיות פקוד של חייל כמוהו בשירות חובה (פרוט' עמ' 141 ש' 15-20). אינו זוכר עם איזה מפקדים דיבר בעניינו (פרוט' עמ' 141 ש' 26-29). אינו זוכר מה היה היחס שקיבל שגרם לתחושותיו אבל זכור לו שלפחות במפגש אחד הוא העלה את המצוקה סביב החזרה לבסיס כי נשללה ממנו יציאה לסופ"ש (פרוט' עמ' 142 ש' 5-10). אינו יודע למה המערער היה נחוש לשנות את שיבוצו משער שזה בגלל הקונפליקט שבין הרצון של המטפל לטפל בבעיה הנפשית למול הרצון של חיילים בגילו לעשות שינוי חיצוני בתקווה שהבעיה תיפתר (פרוט' עמ' 142 ש' 25-32). בתיעודי המפגשים אין לו אבחנה מובהקת כך שלעיתים יש רישום על קשיים משפחתיים אך קיימים גם רכיבים צבאיים בתוך ולהפך, התיעוד מתמקד במה שבלט יותר במפגש ושגרם לחרדה ולדיכאון (פרוט' עמ' 143 ש' 12-21). ביחס לבקשת המערער בהתכתבויות הווטסאפ שהוצגו, לפיה ביקש לקבל טיפול תרופתי אמר שזה לא תועד במפגש כי ייתכן שזו הייתה הצעה כללית כדי להקל על החרדה אבל לא הנחיה רפואית חד משמעית (פרוט' עמ' 144 ש' 1-23). הוא אמר שהוא לא התרשם ממסוכנות ונתן מענה למערער ואף פנה למג"ד בעניינו שהוא הסמכות העליונה לטיפול במקרים כאלו, אינו זוכר את השיחה עם המג"ד אך היא קרתה. כמו כן, היה זמין לו טלפונית ולארבע פגישות שזה הרבה ביחס לשירות בחטיבה, והיה מוכן להמשיך את הטיפול (פרוט' עמ' 149 ש' 13-23).

    בחקירה הנגדית אמר שהמפגש הראשון של המערער עם גורמי בריאות הנפש, ובפרט עם הקב"נית ברית אדרי היה כתשעה חודשים לפני שהכירו ובעקבות הפניה של מפקדיו בעיר הבה"דים (פרוט' עמ' 152 ש' 4-5), וכן ש לא ניתן להגיד בוודאות שכל פניותיו לקב"נים השונים היו על רקע רצונו לשנות שיבוץ (פרוט' עמ' 152 ש' 15-30).

     

    תיעוד רפואי:

    הפניה לגורמי ברה"ן על ידי מפקד בתאריך 30.01.18 (עמ' 19 לת"ר): סיבת הפניה: התערבות בשיבוץ: מבקש לצאת למסלול עתודה.

    ביקור קב"נית ברית אדרי מיום 04/02/2018 (עמ' 59 לת"ר נפשי שהוגש בתיק מוצגים): הופנה לקב"ן ע"י מפקדיו לאור בקשתו בשיבוץ בתפקיד אחר... השפעת הריחוק מהבית: מתונה, הערכת יכולת הסתגלות והתמודדות: טובה, יחסי סמכות: טובים בדרך כלל .. מתרשמת מתגובה הסתגלותית נורמטיבית של חייל, מתפקד באופן תקין בהכשרה, מתחבר חברתית ולו מוטיבציה טובה לשירות צבאי מלא. עם זאת מתאר זיקה שלילית לשירות שמיועד אליו- דבר אשר משפיע לעיתים על מצב רוחו לדבריו, דבר אשר אינו חריג כאמור.

    תוצאות בדיקות מעבדה מיום 12/08/2018 (עמ' 5 לת"ר): ערכי הסוכר עמדו על 94 מ"ג/ד"ל- ערך תקין.

    ביקור קב"ן מיום 07/11/18 (עמ' 61 לתיק הרפואי הנפשי שהוגש בתיק המוצגים): לחייל מקורות תמך משמעותיים בדמות חברים ולו כוחות הבאים לידי ביטוי בצליחת משברים עד כה, גיוס משאבים חיצוניים ופנימיים על מנת להתגבר ובפנייה לקב"ן בכדי לשפר את תחושתו על פי ראות עיניו. התרשמות ממצוקה הסתגלותית.

    ביקור קב"ן מיום 31/12/18 (עמ' 65 לתיק הרפואי הנפשי שהוגש בתיק המוצגים): מתרשמת ממצוקה הסתגלותית בזמן האחרון סבתו חולה והוא מרגיש אחריות לעזור לה. משפיע על מצב רוחו יש קצת החמרה במצוקה לאור שלא מקבל מענה מהת"ש. איני רואה מקום להתערב בשיבוץ, יש צורך בטיפול ת"ש, ידווח למפקדיו. טען שמעוניין בטיפול אך בוחר לדבר שוב רק על שינוי שיבוץ.

    תוצאות בדיקות מעבדה מיום 08/01/2019 (נספח ג' לסיכומי המערער): ערכי הסוכר עמדו על 291 מ"ג/ ד"ל- ערך גבוה ולא תקין.

    מפגש רופא מיום 03/04/19 (עמ' 68 לת"ר): ערך סוכר גלוקוז בדם 559 מ"ג לד"ל, ללא חמצת... משפחה ללא חולי סכרת מדרגה ראשונה.

    תוצאות בדיקות מעבדה מיום 24/03/2019 (עמ' 5 לת"ר): ערכי הסוכר עמדו על 315 מ"ג/ ד"ל- ערך גבוה ולא תקין שהוביל לאבחנה רשמית של המערער כלוקה בסוכרת סוג 1, בעקבותיה שוחרר משירותו ביום 17.04.19.

    ביקור רופא משפחה ד"ר מיכאל בלנק מיום 16/11/19 (עמ' 239 לת"ר): אובחן כסובל מסוכרת בזמן שירות בצה"ל, החל טיפול באינסולין ארוך 22 יחידות.

    מזכר טיפול מיום 05.05.2020 בתיק חוקר תביעות משרד הבטחון מר איציק לוי (עמ' 350 לת"ר): במסגרת תפקידיו כלוחם וחובש קרבי, חשוף ללחצים ומראות קשים במיוחד שיכולים לגרום ללחצים נפשיים, מה שיכל לגרום לפרוץ מחלתו.

     

     

  • דיון

    השאלות השנויות במחלוקת העומדות לדיון נוגעות לפרטי האירועים ביחס לטיב הדחק בו היה נתון המערער לטענתו, המחלוקת בין המומחים ביחס לשאלת הקשר הסיבתי הרפואי העובדתי בין הדחק בו היה נתון המערער ובין הופעת מחלת הסוכרת ושאלת הקשר הסיבתי המשפטי.

     

    העובדות

    מבחינת העובדות נראית לנו גרסת המערער כפי שהיא משתקפת במכלול העדויות ונתמכת גם בעדותו של הרופא המפקד ששימש בתפקידו עד ליציאתו לחופשת לידה בחודש אוגוסט 2018, בעדותו של הקב"ן ובתיעוד הרפואי.

    מדובר במרפאה גדודית ביחידה לוחמת שהייתה כרוכה בפעילות אינטנסיבית קשה, המערער חש בטוב ותפקד כחייל בצורה נאותה בתקופה בה שהה במרפאה הרופא המפקד. המערער חש שהיו לו יחסי קרבה טובים עם הרופא המפקד ועם יתר החובשים, ואף זכה לשבחים מהרופא.

    הרופא העיד על כך שבעת שהיה בחופשת לידה פנה אליו המערער מספר פעמים והתלונן על יחס לא ראוי מהמפקד המחליף ושאר הקצינים, וכן שהייתה למערער התמודדות עם קושי נפשי משמעותי, והוא נפגש איתו מספר פעמים בעת חופשתו, וניסה לחזק אותו. כמו כן ביקש ממפקדי היחידה לתת לו תשומת לב. עם סיום החופשה, סיפר לו המערער שהוא סובל משתן מרובה, לחץ נפשי, והופנה לבדיקות דם ולמיון, בה אובחנו ערכים גבוהים המלמדים על התפרצות מחלת הסוכרת. עובדה זאת גם נתמכת בתיעוד הרפואי ממנו עולה שבבדיקות שנעשו לפני יציאתו של המפקד לחופשה, היה שיעור הסוכר 94 מ"ג /ד"ל (בדיקה מיום 12/08/2018 – עמ' 5 לתיק הרפואי), בעוד שלאחר מכן בתקופת היעדרו של המפקד, הגיע שיעור הסוכר ביום 08/01/2019 לערך של 291 מ"ג/ ד"ל (נספח ג' לסיכומי המערער). כמו כן אמר המפקד שהמערער היה חייל נעים וממושמע, שסבל מקשיים נפשיים במהלך שירותו. בתקופה בה שהה הרופא במרפאה, התחשבו בו בבעיות משפחתיות שהיו לו שבעקבותיהן קיבל בפועל הקלה של ת"ש 2, שפטרה אותו משהייה בבסיס בשבתות, ולתחושתו הדבר עורר קנאה בעיני חובשים אחרים. עם יציאתו של המפקד לחופשת לידה, חל שינוי בתחושתו של המערער בכך שנמנע הקשר הטוב שהיה לו עם הרופא, והוא חש שחלה הרעה במצבו של המערער בכך שלא הייתה התחשבות בבעיותיו המשפחתיות והיה מופלה לרעה בכך שהוטלו עליו תפקידים מכבידים.

    לדברי המערער, המפקד החדש התייחס אליו באופן משפיל והתעמר בו נפשית ופיזית, הלבין את פניו ברבים באמירות פוגעניות כמו: "נגמר הבית זונות", הציב אותו בכל המשימות מחוץ לשטח התאג"ד, מנע ממנו יציאות בסופי שבוע ונתן לו משימות תכופות בשעות לא שגרתיות, החל לסבול מהתקפי חרדה, כעס, מחשבות אובדניות, נדודי שינה ותחושת חוסר אונים. במצב זה פנה לקב"ן היחידה ואמר לו שהוא חש התמוטטות נפשית ופיזית. פנה למפקדו שהיה בחופשה, ואמר לו שהוא חש רדוף ומצבו הבריאותי רעוע נוכח התעמרותו של המפקד שמילא את מקומו. באותה עת הוא סבל מירידה משמעותית במשקל, טשטוש ראיה, צמא, שתן מרובה, סחרחורות, יובש בפה. כמו כן הציג תיעוד התכתבויות בווטסאפ המעידות לדבריו על מצבו הנפשי ועל הקשיים איתם התמודד באותה עת.

    כמו כן עולה מעדותו של הקב"ן שבפגישתו השנייה עם המערער זכור לו שהיה מתח בינו לבין המפקד שלו שהיה ממלא מקום ונדמה לו שהמערער כעס הואיל והפך להיות פקוד של חייל כמוהו בשירות חובה לאחר יציאתו של הרופא לחופשה (פרוט' עמ' 141 ש' 15-20). לדבריו הוא לא התרשם ממסוכנות ונתן מענה למערער ואף פנה למג"ד בעניינו שהוא הסמכות העליונה לטיפול במקרים כאלה, היה זמין טלפונית למערער, היו להם ארבע פגישות, והיה מוכן להמשיך את הטיפול בעניינו של המערער (פרוט' עמ' 149 ש' 13-23). ביחס לטענה שבעיותיו היו קשורות למשפחה נראה לנו שכפי שעולה מהעדויות הנ"ל, הפוקוס של הבעיות היה בשינוי שחל במצבו של המערער עם יציאתו של המפקד הרופא לחופשת לידה.

     

    המחלוקת בין המומחים והקשר הסיבתי הרפואי

    ביחס למחלוקת בין המומחים, פרופ' וינשטיין, מומחה לרפואה פנימית ועוסק בסוכרת שהיה חבר בוועדת רפפורט, וסבר שמתקיים קשר סיבתי רפואי כזה וכן חוות דעתו של ד"ר רונן הוברפלד, מומחה בפסיכיאטריה שסבר שהאירוע עליו העיד המערער מהווה אירוע שהיה כרוך במצוקה ודחק משמעותיים שגרמו להתפתחות הפרעה הסתגלותית הכוללת מאפייני דיכאון וחרדה.

    מנגד, הוגשה חוות דעת של פרופ' אברהם קרסיק, מומחה לרפואה פנימית, עסק בסוכרת, שאף הוא שימש חבר בוועדת רפפורט וסבר שניתן לקבוע קשר סיבתי בין דחק לסוכרת רק במקרים חריגים שבחריגים ולדעתו הדחק בו היה נתון המערער אינו עונה על כך.

    לאחר ששקלנו את העניין, נראה שיש להעדיף את חוות דעתם ואת עדותם הקונקרטית של המומחים האמורים מטעם המערער שסברו שיש קשר סיבתי רפואי בין הדברים בשים לב לטיב הדחק כפי שהשתקף בעדות המערער ובחוות הדעת הנ"ל על פני חוות דעתו של פרופ' קרסיק. מבחינה זאת תומכת העובדה שלא היה כל תיעוד המצביע על מצב של סוכרת אצל המערער לפני האירועים הנטענים, בעוד שסמוך לאחר מכן אובחן המערער כלוקה בסוכרת. מבחינה זאת, סמיכות הזמנים בנסיבות כאלה תומכת במסקנת המומחים הנ"ל, חוות הדעת מגובות בספרות המקצועית עליה הצביעו המומחים. כפי שעולה מפסיקת בתי המשפט וועדות הערעור. בעניין זה נקבע בפסיקת בית המשפט העליון שמצבים של תנאים מיוחדים מסוג זה, יכולים להוות ראייה לכאורה לקשר סיבתי רפואי : [ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה 204, דנ"א 5343-00 קצין התגמולים נ' אורית אביאן , פ"ד נו(5) 732 (ניתן ביום 05/08/2002)]. פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל אביב ע"ו 8884-12-15 עדי רז נ' קצין התגמולים שניתן ביום 05.12.2016, בו נקבע קשר סיבתי רפואי עובדתי בין אירוע דחק בשל צעקות המפקד על החיילת בעת מטווח בשל הסרת אטמי אוזנים ובין התפרצות מחלת סוכרת מסוג 1. פסק דין שניתן בוועדת הערעורים בבאר שבע שניתן ביום 27.11.23, ע"נ 42432-07-22 פלוני נ' קצין התגמולים, בו נקבע קשר סיבתי רפואי עובדתי בין אירוע דחק עקב נפילת טיל בקרבת המרעערת והשתתפותה במטווח, לבין התפרצות מחלת הסוכרת מסוג 1 על פי עדותו של פרופ' וינשטיין שהעיד בפנינו בתיק זה מטעם המערער מול עדותו של פרופ' קרסיק. פסק דין של ועדת הערערוים בבאר שבע, ע"נ 2395-11-20 פלוני נ' קצין התגמולים שניתן ביום 24.04.2023, בו נקבע קשר סיבתי רפואי בין אירוע דחק להתפרצות מחלת סוכרת מסוג 1 בו נקבע קיומו של קשר סיבתי כזה בשל אירוע דחק בשל הדחה מקורס קצינים עקב משפט משמעתי בעקבות העתקה במבחן.

    באשר לטענת באת כוח המשיב כי עדותו של הרופא הינה עדות שמיעה, נראה לנו שביחס לתוכן הדברים אכן מדובר בעדות שמיעה, אך ביחס לעצם העובדה שהמערער סיפר לו על כך שהיה במצוקה לאחר שמפקדו עזב, יש בעדותו של הרופא עדות שאינה עדות שמיעה ביחס לעובדה שהמערער סיפר לו על כך באותה עת, ובכך יש כדי לתמוך בעדותו של המערער עצמו, במובן זה שאין מדובר בטענה מאוחרת שהועלתה על ידיו באיחור אלא בעצם העובדה שהמערער העלה טענה זאת בפני הרופא בזמן אמת בעת שהוא העלה אותה בפניו.

    באשר לטענת ב"כ המשיב כי עדות הקב"ן מחזקת את עמדת המשיב בכך שהמערער התייחס בפגישותיו עם הקב"ן רק לאי שביעות רצונו מהשיבוץ ורצונו ללמוד ולא לבעיות עם המפקד המחליף, אמר הקב"ן בקשר לכך שאף שבתיעוד המפגשים לא הייתה התייחסות לבעיות עם המפקד המחליף, זכור לו שכבר בפגישתם השנייה המערער הצביע על מתחים ביחידה בינו לבין החייל שהחליף את מפקדו הרופא.

    באשר לטענת ב"כ המשיב כי אי שביעות רצונו של המערער הייתה בשל העובדה שרצה לצאת ללימודים לעתודה, נראה לנו שאין בכך כדי לסתור את הדברים. המערער פנה בעניין זה לראשונה עוד בתחילת השירות, זמן רב לפני שהתחלף מפקדו ולאחר שהובהר לו שהאפשרות לצאת לעתודה נעשית בדרך כלל במסגרת של פניה לפני השירות ומחוץ לשירות, ומשלא הייתה אפשרות לכך השלים עם הדבר, כפי שהעיד על כך בחקירתו הנגדית (פרוט' עמ' 33 ש' 13-30).

    גם הטענה שהסיבה לבקשתו לשינוי השיבוץ הייתה בשל רצונו להיות עם סבתו, אין בה כדי לשלול את הסיבה האמורה ביחס לשינוי שחל במצבו לאחר החלפת מפקדו.

    על האמור יש להוסיף שמסקנתו של המומחה מטעם המערער נתמכת בסמיכות הזמנים בין מצב דחק ובין הופעת הסוכרת המעוגנת בפסיקות בתי המשפט והוועדות כראיה לכאורה וכתמיכה בקיום קשר סיבתי רפואי ובין מצב דחק.

    למסקנה זאת אנו הגענו אף בהיעדר כל התייחסות לחוות דעתו של פרופ' רפפורט שלא הייתה אפשרות לחקור אותו בחקירה נגדית עקב פטירתו במהלך הדיון. אך מעבר לנדרש נראה לנו שניתן וראוי לראות בחוות דעתו חיזוק נוסף למסקנתנו האמורה. פרופ' רפפורט הינו מומחה לרפואה פנימית, עסק בסוכרת, ועמד בראשות הוועדה מטעם המועצה הלאומית לסוכרת שקבעה שבנסיבות מתאימות ניתן לקבוע קשר סיבתי במצבי דחק ובין הופעת סוכרת. בחוות דעתו הוא סבר שבמקרה זה אכן מתקיים קשר סיבתי רפואי בין מצב הדחק בו היה נתון המערער להופעת הסוכרת. בעקבות פטירתו והיעדר אפשרות לחקור אותו בחקירה נגדית הוגשה במקום חוות דעתו, חוות דעת של פרופ' וינשטיין האמורה לעיל שאף הוא היה באותה דעה. אכן, בהיעדר אפשרות לחקירתו בחקירה נגדית קיים קושי לקבוע עמדה נחרצת על סמך חוות דעתו ללא חקירה נגדית, אך בנסיבות אלו בשים לב לכך שמדובר בוועדת ערעור על פי חוק בתי דין מנהליים שרשאית לסטות בנסיבות מתאימות מסדרי הדין ומדיני ראיות, ובכך שנחקר בחקירה נגדית מטעם המערער פרופ' וינשטיין, נראה לנו שיש מקום לראות בחוות דעתו של פרופ' רפפורט חיזוק לחוות דעתו של פרופ' וינשטיין שאף הוא היה כאמור חבר בוועדה בראשותו של פרופ' רפפורט.

     

     

    הקשר הסיבתי המשפטי

    ביחס לקשר הסיבתי המשפטי, נראה לנו שמדובר באירועים ותנאי שירות מיוחדים ובתנאים בהם קיימת זיקה הדוקה לפעילות צבאית מובהקת בנסיבות בהן יש להכיר בקשר הסיבתי המשפטי, בשים לב לאופי התפקיד הצבאי שהיה כרוך בביצוע תפקידים של חובש קרבי ביחידה לוחמת כאמור בדבריו של חוקר משרד הביטחון איציק לוי, שהמערער היה לוחם וחובש קרבי, חשוף ללחצים ומראות קשים במיוחד שיכולים לגרום ללחצים נפשיים, שהיה בהם כדי לגרום לפרוץ מחלתו.

    על כך יש להוסיף את עוצמת התסכול והפגיעה שחווה המערער כפי שעולה מעדותו וממכלול העדויות כמפורט לעיל, כאמור בפסיקת בית המשפט העליון בתיק רע"א 4949/18 פלוני נ' משרד הביטחון- קצין התגמולים (ניתן ביום 12.05.20), רע"א 7796/20 פלוני נ' משרד הביטחון (שניתן ביום 25.04.22) ופסק הדין של ועדת הערעורים בע"נ 57189-11-14 פלוני נ' קת"ג (ניתן ב-05.07.23).

     

  • הכרעה

    לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערעור וקובעים שהוכח מעבר למאזן ההסתברות וברמה מאוד מתקבלת על הדעת, שיש להכיר בנכות המערער בשל מחלת הסוכרת שנגרמה תוך כדי ועקב שירותו, ואנו מחייבים את המשיב בהוצאות ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 20,000 ₪.

     

    ניתן היום, ב' בתמוז תשפ"ד, 8 ביולי 2024, בהעדר הצדדים.

     

    Picture 1

     

     

     

     

     

    תמונה 2

     

    ד"ר פינאלי רוברט

    תמונה 3

    מחבר ישר 4

    ברוך אזולאי, שופט

    בית משפט מחוזי בכיר בדימוס

    תיבת טקסט 6מחבר ישר 8תמונה 5


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ