פלוני נ׳ המוסד לביטוח לאומי

מונחת לפנינו תביעה להכיר בפגיעה הנפשית כתוצאה מאירוע מיוחד שארע לתובע בתאריך 8.9.2019 (להלן – האירוע המיוחד) כ"תאונת עבודה" כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה -1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).

הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 7.11.2022 בנימוק ולפיו לא הוכח שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב העבודה.

כנגד דחייה זו הוגשה התביעה דנן והשאלה הניצבת להכרעתנו היא האם ביום 8.9.2019 ארע לתובע אירוע מיוחד כהגדרתו בהלכה הפסוקה.

ואלו העובדות הרלוונטיות:

התובע יליד 21.2.1953, מהנדס חשמל במקצועו, עבד כמהנדס ביצוע במחלקת ביצוע רשת בחברת החשמל במשך 40 שנה ועד לפרישתו לגמלאות בחודש מרץ 2020.

בזמנים הרלוונטיים לתביעה, העבודה במחלקת ביצוע רשת (להלן – המחלקה) התחלקה באופן שווה בין ארבעה מהנדסים ובכלל זה, התובע. התובע היה המהנדס הבכיר במחלקה והוא הופקד בעיקר על ביצוע העבודות בעיר חריש.

אין חולק שבתקופת הקיץ לשנת 2019 ובפרט לקראת פתיחת שנת הלימודים בסוף חודש אוגוסט מוטל עומס עבודה על המחלקה בשל הצורך לסיים את עבודות אספקת החשמל במוסדות החינוך, ובעיקר בעיר חריש שהייתה בתנופת בנייה.

מידי שנה משתתפים מהנדסי המחלקה לסירוגין בהשתלמות בחו"ל. בשנת 2019 השתתף התובע בהשתלמות שנערכה בחו"ל מיום 1.9.2019 ועד ליום 5.9.2019, שאושרה לו חודשיים מראש.

ביום 8.9.2019, שב התובע לעבודתו בשעה 06:00 בוקר. לטענת התובע, עם כניסתו למשרדו, הוא הבחין בערמות גדולות ולא שגרתיות של תיקים לטיפולו שהיו מונחות על שולחנו ועל הרצפה בסמוך לשולחנו. לטענתו, הוא לא ציפה לכמות כה חריגה של תיקים לאחר היעדרות של שבוע. שכן, מלבד הכמות החריגה של תיקים חדשים הוא נזכר מיד בכמות התיקים הקודמים שטיפולם הופסק לרגל יציאתו להשתלמות והוא נתקף בהלה. הוא ניגש לטיפול בתיקים ובחלוף חצי שעה ממועד תחילת העבודה החל לקבל שטף של טלפונים ממנהלי העבודה השונים שעבדו בשטח. התובע מצא את עצמו מתמודד במפתיע מול מספר חזיתות עבודה, באופן חריג שהוא לא היה מורגל אליו, ובפרט שהוא היה מהנדס הביצוע היחיד שנדרש לטפל בפניות ובבעיות שצצו בפרויקט חריש שנמצא תחת אחריותו והיעדרות מהנדסים באותו היום. התובע חש שאינו מסוגל להתמודד עם העומס והחל לחוש כאבי ראש חזקים ודופק מהיר, הוא ניסה להירגע אך ללא הועיל והוא רק רצה לעזוב את המשרד. בסביבות השעה 10:00, הוא פנה למנהלו מר הגואל והודיע שאינו חש בטוב והוא יוצא לביתו (להלן – האירוע המיוחד).

לאחר שהתובע הגיע לביתו הוא לא הצליח להשתחרר מהמחשבות והחרדות אודות עומס העבודה, והיה מלווה בתחושת אשם ואחריות מוגברת מכיוון שהוא נטש את המחלקה. התובע חש בדופק מהיר, לחץ וחרדה. בסביבות השעה 16:00, פנה התובע לרופאת המשפחה ד"ר סמדר שמיר לקבלת טיפול רפואי והתלונן בפניה על החרדה שפקדה אותו באותו היום. לתובע ניתן טיפול SOS והוא הופנה לבירור פסיכיאטרי שתועד ברישום הרפואי כך:

תלונות/סיבת הפניה: מופנה לבדיקת פסיכיאטר עקב מתחים וחרדות.

היה בחופשה וכשחזר לעבודתו התגברה החרדה עד שנאלץ לחזור הביתה.

בעבר היה במעקב מרפאת מרבך.

קבל וליום SOS

נסיון מתן ציפרלקס היה ללא הטבה

מבקש להתקבל בהקדם אצל ד' קורבסקי בהרמן או במרפאת מרבך".

בחודש ספטמבר 2019 פנה התובע למעקב פסיכיאטרי אצל מומחה פסיכיאטר ד"ר א. ברטהולץ. לפי המסמכים הרפואיים התובע קיבל טיפול נפשי עובר לאירוע נשוא התביעה. בשנת 2007, התובע קיבל טיפול תרופתי בגין אי שקט וחרדות. כמתואר בסיכום ביקור מיום 21.9.2019 :

"בתאריך 15.9.2019 בדקתי את מר פלוני במרפאתי עקב מצבי חרדה.

מר פלוני יליד 1953 במרוקו ועלה לארץ בשנת 1956 נשוי ואב ל – 3 ילדים. עובד בחברת החשמל.

מחלה גופנית: Thrombocytosis, low back pain, tobacco abuse, sleep apnea

עבר פסיכיאטרי: לפני כ – 12 שנה עקב מצב של "אי שקט" אובחן כסובל מחרדות והחל לקבל Assival 12/5 mg בהשפעה טובה, לציין שבמשפחתו ישנם 3 אחים שאובחנו כסובלים מ Schizophrenia.

מ.נ: לפני כחודשיים [סביר להניח כי נפלה טעות סופר ברישום והכוונה לפני שבועיים – א.ר] שחזר לעבודתו מטיול בחו"ל ומצא את עצמו מול כמות גדולה של עבודה הרגיש לחוץ. הופיע אי שקט, ירידה בריכוז ותחושה רע במיוחד בשעות הבוקר. קבל מספר ימים Cipralex. קבל Assival בהשפעה טובה. בתאריך 1.9.2019 יצא לחופש אך בסופו החופשה החל שוב להרגיש רע, הופיע אי שקט ומחשבות שליליות קשורות לעבודתו. לציין שבעבודתו משתדל לעשות הכל "בצד הטוב ביותר". הופיעו מחשבות ייאוש ומחשבות קשורות למוות.

..."

התובע נעדר מהעבודה בגין מחלה מיום 8.9.2019 ועד ליום 10.10.2019. לאחר סיום חופשת המחלה נעדר מעבודתו עד לפרישתו לגמלאות ביום 1.3.2020.

במהלך הדיון לפנינו התברר כי לא היה מחליף לתובע בתקופה בה שהה בחופשת מחלה ולאחר פרישתו לגמלאות על רקע שינוי מבני במחלקת ביצוע רשת באותה העת.

בחודש יוני 2022 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה.

ביום 25.10.2022 נחקר מר דוד הגואל, מנהל מחלקת ביצוע רשת והממונה על התובע בזמנים הרלוונטיים לתביעה על ידי חוקר מטעם הנתבע.

תמצית טענות הצדדים

לטענת התובע, ביום האירוע הוא נתקף חרדה נוכח עומס העבודה החריג שפקד אותו במפתיע, לאחר יציאתו להשתלמות מטעם העבודה. השילוב הפתאומי והחריג שנוצר בין עבודתו הקיימת בצירוף התיקים החדשים שהמתינו לטיפולו לאחר ההשתלמות, ומבול הטלפונים הבלתי פוסק עקב תקלות השטח, הכריעו כליל את נפשו של התובע בבוקר האירוע המיוחד, באופן שאילץ אותו לנטוש את עבודתו עוד באותו בוקר ולפנות לטיפול רפואי זמן קצר לאחר מכן. לטענתו, סמיכות הזמנים בין האירוע המיוחד לבין הופעת התסמינים הייתה מיידית ויש בה להעיד על הקשר שבין האירוע המיוחד לבין הפגיעה בנפשו.

בסיכומיו טען התובע כי יש לאבחן בין עומס העבודה ששרר קודם לאירוע לבין המצב שהתקיים בסמוך לאירוע המיוחד בו הוא נתקף חרדה מהעומס החריג. בכל מקרה בו קיים ספק בנוגע לחריגות האירוע ובשל סמיכות הזמנים יש למנות מומחה רפואי. בהתאם להלכה הפסוקה חריגות האירוע נבחנת באופן סובייקטיבי אצל האדם בו מדובר. עוד נטען, כי היותו של התובע נתון למתח מתמשך אינו שולל אפשרות בידוד אירוע מיוחד במהלך אותה תקופה, בעניין זה מפנה התובע לעב"ל (ארצי) 31298-09-10 משה בר ששת – המוסד לביטוח לאומי (פורסם בנבו)(24.12.12) (להלן – ענין בר ששת).

מנגד, לטענת הנתבע, התובע לא הוכיח קיומו של אירוע מיוחד ביום 8.9.2019. מחומר הראיות עולה בבירור כי התובע היה בלחץ נפשי מתמשך במשך תקופה ארוכה עוד לפני האירוע הנטען ולא ניתן לבודד אירוע חריג. עוד עולה מהמסמכים הרפואיים שחודש לפני האירוע הנטען התחיל התובע לחוש חרדות. בהתאם להלכה הפסוקה פגיעה נפשית על רקע מתח נפשי ממושך בעבודה אינה בגדר "פגיעה בעבודה" ולא ניתן ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרה זה.

הראיות

מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית שלו, של מר דוד הגואל, ששמש כמנהל מחלקת ביצוע רשת בחברת החשמל עד לפרישתו לגמלאות בשנת 2020 והממונה על התובע בתקופה הרלוונטית לתביעה וכן תצהיר מר יאיר מזרחי, מהנדס במחלקת ביצוע רשת בחברת החשמל משנת 2012 ועבד באותו משרד יחד עם התובע. כל המצהירים נחקרו בפנינו בחקירה נגדית ובתום שמיעת הראיות, ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל-פה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית –

בעב"ל 14437-04-21 חלאילה מג'די נ' המוסד לביטוח לאומי (6.10.2022), חזר בית הדין הארצי לעבודה על אופן בחינת קיומה של פגיעה בעבודה שגרמה לנזק נפשי תוך סקירה מפורטת של ההלכה הפסוקה ואין לנו אלא לחזור על האמור שם וכדלקמן:

"כידוע, ביחס להוכחת תאונת עבודה שגרמה לנזק נפשי, "על המבוטח להוכיח כי "התרחש אירוע אובייקטיבי מיוחד בעבודתו הקשור לעבודה שניתן לאיתור בזמן ובמקום"; כי "מדובר באירוע מיוחד לגביו של דחק נפשי בלתי רגיל, אשר נגרם לו בשל אותו אירוע". עוד נפסק כי 'די בהוכחת 'אירוע מיוחד' היוצא מגדר שגרת העבודה הרגילה וכי אין נדרשת הוכחתו של 'אירוע חריג'". (עב"ל (ארצי) 26373-04-20 סמירה כרמלה יעקב - המוסד לביטוח לאומי (8.3.2022) בפסקה 13 והאסמכתאות שם). כן נפסק, כי "ככל שמבוטח מוכיח התרחשות אירוע מיוחד, ממנה בית הדין מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין האירוע המיוחד לבין הפגיעה הנפשית" (שם).

144בעניין פלוני 2014 [עב"ל (ארצי) 50727-09-14‏ ‏פלוני - המוסד לביטוח לאומי (23.11.15)] עמד בית הדין על היחס בין המימד האובייקטיבי למימד הסובייקטיבי בהקשר לאירוע מיוחד. וכך נאמר:

"... סווג האירוע כ- "אירוע מיוחד" בשלב הראשוני, מצריך קיומם של שני תנאים מצטברים כמותיים באופיים: האחד - בעל אופי אובייקטיבי, המחייב קיומה של חריגה (ולו במידה מסויימת) משגרת העבודה הרגילה במקום העבודה ואילו השני - בעל אופי סובייקטיבי, המחייב קיומה של השפעה נפשית אפשרית של האירוע על המבוטח הספציפי (אף היא לפחות במידה מסויימת).

....

עם זאת, נוכח ההכרה במגבלותיה של יכולת ההערכה הראשונית הנוגעת למידת החריגות או הייחוד של האירוע, בהיבט האובייקטיבי והסובייקטיבי כאחד, ונוכח ההכרה בכך שיכול ובמקרים מסויימים יתעורר קושי להעריך, ללא סיוע של מומחה רפואי, האם האירוע המדובר עלול לגרום, על פני הדברים, לדחק נפשי בכלל (התנאי האובייקטיבי) ו/או האם הוא עשוי היה לגרום לדחק נפשי אצל המבוטח הספציפי (התנאי הסובייקטיבי) או כיצד יש לשקלל בין השניים - הרי שיש ללכת בנתיב שהותווה זה מכבר במקום בו מקנן ספק או קושי באשר לסווג האירוע. נתיב המוביל למינוי מומחה רפואי, חלף הדחיה של התביעה על סיפה, בנסיבות של ספק בדבר 'חריגות' או 'ייחוד" האירוע' ". (הדגשות במקור – ל.ג).

בנוגע ליסוד הסובייקטיבי, הדגישה הפסיקה כי יש לבחנו בפריזמה של ההשפעה בפועל על הנפגע עצמו. כך, נקבע כי "יש לבחון השפעתו בפועל של אירוע, ולא כיצד ראוי שאותו אירוע היה משפיע על המבוטח". יחד עם זאת -

"....הגם שאבן הבוחן המהותית היא סובייקטיבית, ומשאין לבית הדין היכולת לחקור צפונות ליבו או נפשו של אדם, הרי שנדרשת תשתית ראייתית אובייקטיבית לקיומו של דחק נפשי סובייקטיבי. ודוק, להבדיל מאופן בחינתו של אירוע היסוד כאן להיבט האובייקטיבי תפקיד ראייתי, ולא מהותי.

מבלי לקבוע מסמרות, בהיבט הראייתי, נותנת הדעת כי בין מידת הסטייה של אירוע היסוד משגרת העבודה ועוצמתו ובין מידת הראיה הנדרשת קיימת זיקת גומלין. ככל שהסטייה משגרת העבודה גדולה ועוצמת האירוע גדולים יותר ניתן להקל בעוצמת הראיה הנדרשת, וככל שהסטייה והעוצמה קטנים יותר עשויות להידרש ראיות ברורות יותר כי סטייה קלה מהשגרה גרמה לדחק נפשי בעוצמה הנטענת".

....

זאת ועוד, הגם שבמישור הסובייקטיבי יש לבחון האם האירוע המיוחד גרם לדחק נפשי בלתי רגיל אצל הנפגע במועד קרות האירוע או בצמידות לו, הרי ככל שמדובר -

"בטענה לפגיעה נפשית, אירוע דחק חריג יכול ויקבל את ביטוייו הקליניים במועדים מאוחרים אפילו מאד יחסית למועד האירוע, ועמד על כך בית הדין האזורי ובצדק. על כן, העדרם של ביטויים לפגיעה נפשית בתקופה שלאחר האירוע לא שולל בהכרח טענה לקיומו של דחק נפשי בעת האירוע המיוחד, ומנגד קיומם של ביטויים לפגיעה נפשית לאחר האירוע לא בהכרח מלמדים על קיומו של דחק נפשי בעת האירוע המיוחד. כל מקרה צריך להיבחן על יסוד מכלול נסיבותיו, כשהדגש הוא על השאלה האם קיימות אינדיקציות אובייקטיביות לקיומו של דחק נפשי במועד האירוע אצל המבוטח הספציפי".

....

כללו של דבר: פועלו של בית הדין בבוחנו האם אירוע מצדיק מינוי מומחה [שעה שמדובר בנזק נפשי], סוכם בעניין פלונית 1 כך:

"שעה שבית הדין בוחן האם האירוע הנטען מצדיק מינוי מומחה רפואי עליו לבחון בראש ובראשונה את קיומו האובייקטיבי של אותו אירוע, החורג ולו במידה מסוימת משגרת העבודה... בשלב הבא יש לבחון אם אותו אירוע אובייקטיבי גרם למבוטח לדחק נפשי בלתי רגיל. בהקשר זה יש להבחין בין השאלה אם במועד האירוע (או בצמידות לו) המבוטח חווה דחק נפשי בלתי רגיל לבין השאלה אם בסמוך לאחר האירוע ניתן להצביע על פגיעות נפשיות ואחרות כתוצאה מאותו דחק נפשי. השאלה האחרונה, קרי האם היו פגיעות, היא בעיקרה שאלה רפואית, ועל כן צריכה להיבחן על ידי המומחה הרפואי באספקלריה של הקשר הסיבתי בין האירוע לבין הפגיעות ככל שייקבע שקיימות פגיעות"."

בענין בר ששת פסק בית הדין הארצי כי אין מניעה "לבודד" אירוע מיוחד גם במצב דברים שבו היה לחץ נפשי מתמשך וכדלקמן:

"אין כל מניעה מ'בידודו' של אירוע מיוחד כאמור, ובלבד שהתקיימו בו התנאים להכרה בו ככזה. זאת במיוחד בנסיבות כמו אלה של המקרה שלפנינו, בהן על פי הנטען, האירוע המיוחד המתוחם בזמן ובמקום, התרחש בתחילת התקופה, והסימנים החיצוניים של הפגיעה הנפשית באו לידי ביטוי מיד בסמוך לאחר מכן. הנה כי כן, בעצם קיומם של לחץ ומתח מתמשך אצל מבוטח במהלך תקופה מסוימת, אין כדי לשלול בחינת קיומו של אירוע מיוחד כאמור במהלך התקופה. ממילא בחינת קיומו של קשר סיבתי בין מצבו הרפואי של המבוטח ובין אותו אירוע מיוחד, תיערך בשים לב לכלל התשתית העובדתית כפי שתובא לפני המומחה היועץ הרפואי".

עוד נקבע בפסיקה כי במקרים בהם מתעורר ספק באשר לקיום האירוע החריג ימנה בית הדין מומחה-יועץ רפואי על מנת שיחווה את דעתו בנושא וכי אין צורך בהוכחה גורפת לעצם קיומו של אירוע חריג, אלא די במידה מספקת של סבירות לקיומו של אירוע חריג.

מן הכלל אל הפרט

בענייננו, שוכנענו כי בנסיבות הענין, התובע הניח תשתית עובדתית מספקת לקיומו של אירוע חריג ביום 8.9.2019 באופן המצדיק מינוי מומחה רפואי לשם בחינת הקשר הסיבתי בין עומס העבודה החריג שהצטבר לטיפולו לבין הדחק הנפשי ולו על דרך הספק הפועל לטובתו. אנו סבורים כי מבחינה אובייקטיבית ערימות התיקים שהצטברו לטיפולו של התובע בשילוב הצורך לטיפולו המיידי בפניות מנהלי העבודה בשטח לאחר היעדרות של שבוע במהלכה שהה בהשתלמות בחו"ל בעת שהיה מדובר בשלב גמר עבודות החשמל בפרויקט חריש עליו היה מופקד התובע, הינו אירוע החורג ולו בקצת משגרת העבודה השוטפת. גם אם מדובר בתקופת עומס במחלקה. אין בעובדה שהתובע היה עובד ותיק, מקצועי ומנוסה כדי להפוך את הטיפול בתיקים ובפניות שהצטברו לאירוע יומיומי ו/או למתח מתמשך. כך גם, לטעמנו, אין בעובדה שהתובע היה נתון למתח מתמשך באותה תקופה כדי לשלול את חריגות האירוע. לא נעלמה מאיתנו העדות של מר הגואל ולפיה עומס ולחץ בעובדה הוא דבר שבשגרה והתובע ידע שהוא צפוי ל"טיפה יותר עומס" לאחר היעדרות של חמישה ימים. ואולם, אנו סבורים כי קיים שוני מהותי בין הערכה כללית או צפי לעומס עבודה לבין מצב שבו הצטברו תיקים והתקבלו פניות לטיפולו המיידי בנוגע לפרויקט חריש שהיה באחריותו הבלעדית באופן המעיד בוודאות על הצטברות חריגה. בהיבט הסובייקטיבי, מקובלת עלינו טענת התובע כי כמות העבודה שהצטברה לטיפולו כאמור גרמה לו לדחק נפשי שבא לידי ביטוי בתופעות של לחץ וחרדה וזאת, לנוכח העובדה שגרסת התובע והסברו לדחק הנפשי נתמכו בזמן אמת ברישום הרפואי הראשוני מיום האירוע בביקור אצל רופאת המשפחה ד"ר סמדר שמיר ועל רקע מצבו הנפשי שקדם לאירוע.

זאת ועוד. גם העדויות של עדי התובע תומכים בגרסתו. כך למשל, בגרסתו הראשונית של מר הגואל שניתנה בהזדמנות הראשונה כשנשאל על ידי חוקר הנתבע, האם נוצר עומס עבודה חריג אצל התובע לאחר היעדרות של 5 ימים, הוא השיב: "אני לא זוכר דבר כזה אבל כל הסיכויים שכן, כי זה פרויקטים שהוא פלוני החל לטפל בהם והגיע המשך לאותו פרויקט." ובהמשך, כשנשאל על הסיבה למצבו הנפשי של התובע, הוא השיב: "לטענתו בשיחות איתי כמויות העבודה הגדולות שהצטברו על שולחנו זו הסיבה לטענתו". כך גם עדות מר מזרחי תמכה בקיומו של אירוע חריג. בחקירתו הנגדית, העיד מזרחי כי באותו היום נדרש התובע לעומס עבודה חריג של תיקים ופניות טלפוניות, והוא הבחין שהתובע היה עצבני, כועס ואינו מתפקד כהרגלו עד שהתובע קם ועזב את העבודה באמצע היום. לאור כל האמור לעיל, אנו סבורים כי הרישום הרפואי מזמן אמת לצד עדותם של מר הגואל ומר מזרחי, הם בבחינת ראיות אובייקטיביות התומכות בגרסת התובע ולפיכך, יש להפנות את התיק למומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין הדחק הנפשי בו לקה התובע לבין האירוע המיוחד בעבודתו לרבות על דרך ההחמרה.

החלטה על מינוי מומחה רפואי תינתן בנפרד.

ניתנה היום, כ"ט תמוז תשפ"ד, (04 אוגוסט 2024), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.